×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין⁠־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גׇר בִּגְרָֽר׃
Avraham traveled from there to the land of the Negev and dwelled between Kadesh and Shur and he sojourned in Gerar.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומא (בובר)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברד״קחזקוניקיצור פענח רזאמנחת יהודהר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[א] 1ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו׳, ר״א פתח ואולם הר נופל יבול (איוב י״ד:י״ח), וגו׳ זה לוט שנפל מהר, וצור יעתק ממקומו (איוב י״ד:י״ח) זה אברהם שפנה ממקומו, לפי שחרב מקומה של סדום פסקו העוברים והשבים, ואמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטע לו אהל בגרר הדא הוא דכת׳ ויסע משם אברהם. (בראשית רבה נב)
[ב] 2ויסע משם אברהם, אח נפשע מקרית עוז (משלי י״ח:י״ט), זה לוט שהיה בן אחיו של אברהם, נפשע מקרית עז פשעת באברהם כפרת ביה שקרת ביה, ומי גרם לו, ומדיינים כבריח ארמון (משלי י״ח:י״ט), הביא עליו דינים כבריח בית המקדש, מה להלן לא יבא טמא לכל דבר (דברי הימים ב כ״ג:י״ט), אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ וגו׳ עד עולם (דברים כ״ג:כ״ד), [ויסע משם אברהם]. (בראשית רבה נב)
[ג] 3ויסע משם אברהם, חכם לב יקח מצות (משלי ה׳:ח׳), זה אברהם, יקח מצות לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילארין שלו כלום אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר, ואויל שפתים (משלי ה׳:ח׳), זה לוט שהיה אויל בשפתיו שהיה צריך לומר לבנותיו דבר שלקה העולם בו אנו באים לעשות מה גרם לו, ילבט (משלי ה׳:ח׳) הביא עליו לובטי ליבוטים, מה להלן לא יבא טמא לכל דבר (דברי הימים ב כ״ג:י״ט) אף כאן לא יבא עמוני ומואבי וגו׳ (דברים כ״ג:כ״ד), ויסע משם אברהם. (בראשית רבה נב)
[ד] 4ויסע משם אברהם, פנה מפני ריח רע שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו. (בראשית רבה נב)
[ה] 5ויסע משם אברהם, א״ר אחא עבר הוית קמיה כנישתא דצפורין שמעית מינוקא יתיבין וקריין ויסע משם אברהם, אמרתי גדולים דברי חכמים שאמרו הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כו׳ שמשעה שפירש אבינו אברהם מלוט היתה פרישתו פרישת עולם. (בראשית רבה נב)
[ו] 6ויסע משם אברהם, זש״ה לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבוא (תהלים כ״ו:ד׳), עם מתי שוא אלו אנשי סדום וחברותיה, ועם נעלמים לא אבוא זה לוט ובנותיו כו׳ מיד אמר אברהם עם נעלמים לא אבוא אין לי עסק עמהם, עם מי שכתוב בהם לא יבוא עמוני ומואבי (דברים כ״ג:ד׳). (אגד״ב פכ״ה ב.)
[ז] 7ארצה הנגב, שבעה שמות נקראו לו דרום נגב תימן ימין חדר ים וסינין, אתיבון, והכתיב ולא ממדבר הרים (תהלים ע״ה:ז׳), אמר להם אף הוא דרום הוא. (בראשית רבה נב)
[ח] 8בין קדש ובין שור, אל מדבר שור (שמות ט״ו:כ״ב), אין אנו מוצאין שיש מדבר ששמו שור, ומהו מדבר שור, א״ר יצחק בזכות אברהם שדברתי עמו ואמרתי לו וגם את הגוי אשר יעבודו (בראשית ט״ו:י״ד), וגו׳ שכתוב בו וישב בין קדש ובין שור. (שמות רבה כד.)
[ט] 9ויגר בגרר, בגרדיקי. (בראשית רבה נב)
1. תנ״י וירא כג. אגדב״ר פכ״ה, מדרש תהלים פנ״ג, לוט שנפל מהר, פרש״י נפילתו וחסרונו בא לו ממה שעשה בהר, וצור יעתק כו׳ שגרם לו לוט שפינה מקומו שהיו עוברים ושבים אומרים כך וכך עשה לוט, והיה אברהם מתבייש ובאגדב״ר איתא ואולם הר נופל יבול ואין הר אלא סדום כו׳ וכעי״ז במדרש תהלים שם, ועי׳ לעיל מאמר קא. ובתנ״י שם בסגנון אחר הדרש על פסוק זה, ועי׳ בילק״ש ובמעין גנים באיוב שם, ולקמן מאמר ג, ד. ופס״ר פט״ב (קעו.) שבזמן שהיתה סדום קיימה היה אברהם דר בארצות הללו והיה מקבל את העוברים ואת השבים, וכיון שחרבה היה עומד ונוסע מן הארצות הללו והולך לו לארץ פלשתים כמו שנאמר ויסע משם אברהם ארצה הנגב.
2. נזיר בג. הוריות י: הביא עליו דינים, שהם נועלים בפני זרעו שלא יבואו בקהל, כבריח ארמון כבריח שנעל את ארמונו של הקב״ה זה בית המקדש שלא יכנס בו טמא לכל דבר כדכתיב להלן ויעמוד השוערים על שער בית ה׳ ולא יבא טמא, אף כאן לא יבוא עמוני. (מנח״י) וי״ג הביא עליו ״מדיינים״ ״מדינים״ ומפרשים מדיינים מלשון מדון וריב שהיה לו כמ״ש ויהי ריב ועי׳ לעיל מאמר קפ. ובתנ״י קרח א. ותנחומא שם, ובמדב״ר יח, א, יד. ובלק״ט.
3. קילארין, אוצר, לובטי ליבוטים, עינוי עינוים, לעיל מאמר א, ב.
4. בלק״ט ויסע משם אברהם למה נסע מפני שם רע של לוט שהיו אומרין לוט בן אחי אברהם בא על בנותיו וכדי שלא לשמוע נסע משם, ועי׳ פרש״י, ובחמדת הימים התימני כ׳ מכאן ואילך לא נזכר לוט יש פירש מת מן הבושה שהיו אומרין לוט בן אחי אברהם עיבר שתי בנותיו.
5. תנ״י וירא כד. מדרש תהלים פנ״ג, ולעיל מאמר ב, ג. ומה שהביא בדרש הא דהוי זהיר בגחלתן נראה דהכוונה להפסוק לעיל יג, ט. שאמר לו אברהם הפרד נא מעלי [עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ג מאמר לב.] ונכוה בגחלתו של אברהם והיתה פרישתו פרישת עולם.
6. פס״ר פ״ג באריכות.
7. נקראו לו לנגב, ובמפרשים הביאו מפסוקי תנ״ך לפרש כל אלה השמות שפירושם דרום, ולא ממדבר הרים, והרים הוא דרום כמבואר בתרגום שם, אמר להם, ודאי כן הוא היה יכול לומר הרים. (מפרשים), ועי׳ זח״א קיא.
8. מדבר ששמו שור, ומה שנזכר כאן בקרא בין קדש ובין שור היא עיר ששמה שור אבל מדבר שור לא מוצאין, ומ״ש לעיל טו, ז. בדרך שור י״ל ג״כ הכוונה לדרך המוביל לעיר שור, ועי׳ בת״א בין רקם ובין חגרא, ובתוס׳ גיטין ב. מ״ש בהא דתרי רקם וחגר הוו. ובעה״ש ע׳ חגר.
9. בערוך ע׳ גרדיקי מביא בשם ת״י דתרגום בגרר גרדיקי, וכ״ה במת״כ עיי״ש ולפנינו ליתא, וכ״ה בשכל טוב.
וּנְטַל מִתַּמָּן אַבְרָהָם לַאֲרַע דָּרוֹמָא וִיתֵיב בֵּין רְקַם וּבֵין חַגְרָא וְאִתּוֹתַב בִּגְרָר.
Avraham journeyed from there to the land of the south, and he lived between Rekem and Chagar. He lived for a while in Gerar.

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר
וּנְטַל מִתַּמָּן אַבְרָהָם לַאֲרַע דָּרוֹמָא וִיתֵיב בֵּין רְקָם וּבֵין חַגְרָא וְאִתּוֹתַב בִּגְרָר
תרגם ״בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר״ – ״בֵּין רְקָם וּבֵין חַגְרָא״ כמו ״בין קָדֵשׁ ובין בָּרֶד״ (בראשית טז יד) ״בֵּין רְקַם וּבֵין חַגְרָא״, כי ״חגרא״ הוא מונח כללי בת״א כמבואר לעיל בפסוק ״בְּדֶרֶךְ שׁוּר״ (בראשית טז ז) ״בְּאוֹרְחָא דְחַגְרָא״, עיין שם.⁠1
1. וכן ברש״י לפסוק ״יושב בארץ הנגב (בראשית כד סב) – קרוב לאותו באר, שנאמר (בראשית כ א) ״ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור״, ושם היה הבאר, שנאמר (בראשית טז יד) הנה בין קדש ובין ברד״, הרי שהשווה בין השמות.
ונטל מן תמן אברהם לארעאא דרומא ושרא בין רקם ובין חלוצה ואתותב בגרר.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לארעא״) גם נוסח חילופי: ״לארע״.
ונטל מתמן אברהם לארע דרומא ויתיב ביני ריקם וביני חגרא ואיתותב בגרר.
And Abraham went on from thence to the land of the south, and dwelt between Rekam and Chagra, and had his habitation in Gerar.

פרשה נב

[א] וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב – רַבִּי אָבוּן פָּתַח: וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ (איוב י״ד:י״ח). וְאוּלָם הַר נוֹפֵל, זֶה לוֹט, שֶׁנָּפַל מֵהָר, וְצוּר, זֶה אַבְרָהָם יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ, פָּנָה מִמְּקוֹמוֹ. לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָהּ שֶׁל סְדוֹם פָּסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, וְאָמַר מַה אֲנִי מַפְסִיק צְדָקָה מִבֵּיתִי, הָלַךְ וְנָטָה לוֹ אֹהֶל בִּגְרָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם.
[ב] אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז (משלי י״ח:י״ט), אָח, זֶה לוֹט, שֶׁהָיָה בֶּן אָחִיו שֶׁל אַבְרָהָם. נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, פְּשַׁעְתְּ בְּאַבְרָהָם כְּפַרְתְּ בֵּיהּ, שְׁקַרְתְּ בֵּיהּ, וּמַה גָּרַם לָךְ, וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן (משלי י״ח:י״ט), הֵבִיא עָלָיו מִדְיָנִים כִּבְרִיחֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַה לְּהַלָּן: לֹא יָבוֹא טָמֵא (דברי הימים ב כ״ג:י״ט), אַף כָּאן: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳, עַד עוֹלָם (דברים כ״ג:ד׳).
[ג] דָּבָר אַחֵר: וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם – חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת (משלי י׳:ח׳). חֲכַם לֵב, זֶה אַבְרָהָם. יִקַּח מִצְוֹת, לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָהּ שֶׁל סְדוֹם וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וְלֹא חָסֵר קִילוֹרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם, אָמַר מָה אֲנִי מַפְסִיק צְדָקָה מִבֵּיתִי, הָלַךְ וְנָטָה לוֹ אֹהֶל בִּגְרָר. וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט (משלי י׳:ח׳), זֶה לוֹט, שֶׁהָיָה אֱוִיל בִּשְׂפָתָיו, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לִבְנוֹתָיו דָּבָר שֶׁלָּקָה בּוֹ הָעוֹלָם אָנוּ בָּאִים לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא יִלָּבֵט, מַה גָּרַם לוֹ, יִלָּבֵט, הֵבִיא עָלָיו לִבְטֵי לְבוֹטִים, מַה לְּהַלָּן: לֹא יָבוֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר (דברי הימים ב כ״ג:י״ט), אַף כָּאן לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳.
[ד] וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם – פָּנָה מִפְּנֵי רֵיחַ רָע, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹט בֶּן אֲחִי אַבְרָהָם בָּא עַל שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו. אַרְצָה הַנֶּגֶב, שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, דָּרוֹם, נֶגֶב, תֵּימָן, יָם וְיָמִין וּסְנִינִים [נֻסַּח אַחֵר: וְסִינִים]. הֵתִיבוּן וְהָכְתִיב: וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים (תהלים ע״ה:ז׳). אָמַר לָהֶם אַף הוּא דָּרוֹם הוּא.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, עָבַר הֲוֵית קַמֵּיהּ כְּנִשְׁתָּא דְּצִפּוֹרִין שְׁמָעִית מִיָּנוּקָא יְתִיבִין וְקָרְיִין וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם, אָמַרְתִּי גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ הֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹא תִּכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁפֵּרַשׁ אָבִינוּ אַבְרָהָם מִלּוֹט הָיְתָה פְּרִישָׁתוֹ פְּרִישַׁת עוֹלָם. וַיָּגָר בִּגְרָר, בִּגְרָדִיקִי.
[כג] ויסע משם אברהם ארצה הנגב (בראשית כ׳:א׳). זש״ה ואולם הר נופל יבול (איוב י״ד:י״ח), זו סדום וחברותיה, שנאמר השמש יצא על הארץ וגו׳ וה׳ המטיר (שם כ״ג:כ״ד), אמר ר׳ שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם גורמים למקם של רחמים, ליעשות מקום של פורענות, שהרי דוד מקלס הללויה הללו את ה׳ מן השמים (תהלים קמ״ח:א׳), ואין שם לא אש ולא ברד ולא גפרית. אמר ר׳ אריסטי חברינו הוד והדר לפניו (שם צ״ו:ו׳), היכן הוא מקום של פורענות, מן הארץ, שנאמר הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות (שם קמ״ח:ז׳), הרי מן הארץ, והיאך כתיב וה׳ המטיר וגו׳ מן השמים, אלא ללמדך מתחלה שנבראו גזר עליהם הקב״ה ואמר להם לפי מה שתהיו רואים את הבריות כך היו נעשים להם, משל למה הדבר דומה למולייר של זהב, בקש מים חמין הוא מוצא מתוכו, בקש גחלים מוציא מתוכו, כך אמר הקב״ה לשמים לפי מה שאתם רואים עשו, לסדומים ולבני עשו גפרית ואש, לישראל טל, שנאמר והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל (מיכה ה׳:ו׳). אמר הקב״ה מה אני צריך לאלו, מיד הפך אותם, שנאמר ויהפך את הערים האל וגו׳ (בראשית י״ט:כ״ה), הוי אומר ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו, ואין צור אלא אברהם, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם וגו׳ (ישעיהו נ״א:א׳), שנסע ממקומו, שנאמר ויסע משם אברהם וגו׳.
[כד] ויסע משם אברהם. זש״ה לא ישבתי עם מתי שוא וגו׳, שנאתי קהל מרעים וגו׳ (תהלים כ״ו:ד׳-ה׳). לא ישבתי עם מתי שוא, אלו אנשי המגדל שהיו מתי שוא, הלכו ואמרו לאברהם בא ותשב אתנו שאתה גבור שאנו רואים להקב״ה שישב לו למעלן, והניח אותנו למטן, ורוח הקדש צווחת והרשעים כים נגרש (ישעיהו נ״ז:כ׳), אין אתם יכולין לישב בשלוה אפילו שעה אחת, לא ידעו וא יבינו בחשיכה יתהלכו (תהלים פ״ב:ה׳), לא ידעו זה דורו של אנוש, ולא יבינו [זה] דור המבול, בחשיכה יתהלכו זה דור המגדל, אמר להם אברהם, ומה אתם מבקשים מן הקב״ה שיושב למעלה, שמא אמר לכם לכו ויגעו ופרנסו אותי, הוא בורא והוא מפרנס, הוא עשה והוא סובל, מה אתם מבקשים ממנו, (אמרו לו) [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר ומגדל (בראשית י״א:ד׳), ונשים ע״ז שלנו למעל הימנו, ונעשה עמו מלחמה, שנאמר ונעשה לנו שם (בראשית י״א:ד׳), וכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כ״ג:י״ג), אמר להם אברהם למה כל אלה, אמרו לו שלא יעשה לנו כמו שעשה לראשונים, אמר להם הנחתם מגדול עוז שם ה׳ (משלי י״ח:י׳), ואתם אומרים נעשה לנו שם, מה עשה להם הקב״ה, הפיצם, שנאמר ויפץ ה׳ אותם (בראשית י״א:ח׳), ועד היכן היו בונים את המגדל ועולין, והקב״ה מלעיג עלין, שנאמר יושב בשמים ישחק וגו׳ (תהלים ב׳:ד׳), כיון שעלו למעלה מן המגדל מיד אז ידבר אלימו באפו וגו׳ (שם שם:ה׳), ונפל מלמעלה, שנאמר האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם (שם ה׳:י״א), ואברהם לא היה לו עסק עמהם, והקב״ה משקיף עלין ורואה אותן, שנאמר (ה׳) [אלהים] משמים השקיף על בני אדם וגו׳ (הכל) [כולו] סג וגו׳ (שם נ״ג:ג׳-ד׳), שנעשו סיגים עשו את עצמן אלהות, אין עשה טוב אין גם אחד (שם שם), מכאן אתה למד שלא היה אברהם עמהן, אין אחד האמור כאן אלא אברהם, שנאמר אחד היה אברהם וירש את הארץ (יחזקאל ל״ג:כ״ד). התחיל אברהם לומר לא ישבתי עם מתי שוא וגו׳, שנאתי קהל מרעים (תהלים כ״ו:ד׳-ה׳), לכך נאמר ויסע משם אברהם.
[כה] ויסע משם אברהם. כתיב רעך ורע אביך וגו׳ (משלי כ״ז:י׳), זה חנון בן נחש מלך בני עמון, שנאמר ויהי אחרי כן וימת (נחש) מלך בני עמון וגו׳ (שמואל ב י׳:א׳), ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש וגו׳ (שם שם:ב׳), אמר ר׳ ברכיה בשם ר׳ אלעזר בן פדת ומה חסד עשה נחש עם דוד שאמר כאשר עשה אביו עמדי חסד (שם), אלא כשברח דוד משאו הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב, אמר להם קבלו בית אבא, שנאמר וינחם את פני מלך מואב (שמואל א כ״ב:ד׳), ויאמר (ישב) [אל מלך מואב יצא] נא אבי ואמי (שם שם:ג׳), וקבלו אותם, כיון שיצא דוד עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד, לא נשתייר מהם אלא אחד, שנאמר ליהודה אליהוא מאחי דוד (דברי הימים א כ״ז:י״ח). אמר ר׳ לוי הכהן בר חלפתא שלא נשתייר מהם אלא אחד, והיאך נמלט אליהוא, אלא ברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון וקבלו, שלח מלך מואב ואמר לנחש שמא בא אחד מאחי דוד אצלך, אמר לו לאו, ושמרו עד שבא דוד, לכך אמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, כיון שבאו שלוחיו של דוד אצל חנון, אמרו לו שרי בני עמון מהו כך, המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים (שמואל ב י׳:ג׳), אל תאמן בדוד, למה שהקב״ה מזהירו בשבילנו, כתיב (לו) בתורתו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ (דברים כ״ג:ד׳), וכתיב לא תדרוש שלומם וטובתם (שם שם:ז׳) והקב״ה מזהירו ואו מבטל דברי אלהיו ואומר אעשה חסד עם חנון בן נחש, הלא בעבור חקור את העיר (שמואל ב שם:שם) מיד ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח וגו׳ (שם שם:ד׳), ורוח הקדש צווחת רעך ורע אביך וגו׳. וכן יהורם בן יהושפט כיון שמלך הרג כל אחיו, שנאמר ויקם יהורם על (מלכות) [ממלכת] אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו (ובית אביו) (דברי הימים ב כ״א:ד׳).
[23] (Gen. 20:1:) THEN ABRAHAM JOURNEYED FROM THERE TO THE LAND OF THE NEGEV. This text is related (to Job 14:18): AND YET A FALLING MOUNTAIN WILL CRUMBLE.⁠1 This is Sodom and its companion cities, as stated (in Gen. 19:23f.): THE SUN HAD RISEN UPON THE EARTH…. THEN THE LORD RAINED DOWN < UPON SODOM AND UPON GOMORRAH BRIMSTONE AND FIRE … AND HE DESTROYED THOSE CITIES >. R. Samuel bar Nahmani said: Woe to those wicked people because they cause a place of mercy to become a place of retribution. Wherefore, note how David gives praise2 (in Ps. 148:1, 7f.): HALLELUJAH! PRAISE THE LORD FROM THE HEAVENS…. < PRAISE THE LORD … FIRE AND HAIL >…. But there is no fire there < in the heavens >, no hail, and no brimstone. Our colleague R. Ariste (citing Ps. 96:6) said: HONOR AND MAJESTY ARE BEFORE HIM. Where is there a place for retribution? From on earth, as stated (in Ps. 148:7) PRAISE THE LORD FROM THE EARTH, YOU SEA MONSTERS AND ALL OCEAN DEEPS. Ergo: < Retribution is > FROM THE EARTH. < Then > how can it be written (in Gen. 19:24): THEN THE LORD RAINED DOWN … < FROM THE LORD OUT OF THE HEAVENS > ? Simply to teach you < this >: From the beginning when they were created, the Holy One gave a decree concerning them and said to them: In accordance with how you shall see the creatures, so let it be done to them.⁠3 A parable: To what is the matter comparable? To a caldron4 of gold. < Whoever > wanted warm water would find < some > within it. < Whoever > wanted it cold would take < some > out of it. < Whoever > wanted burning coals would take < some > out of it. So < also > the Holy One said to the heavens: Whatever you see, do. For the Sodomites and the children of Esau there would be brimstone and fire; for Israel, dew. Thus it is stated (in Micah 5:6 [7]): THEN THE REMNANT OF JACOB SHALL BE IN THE MIDST OF MANY PEOPLES, LIKE DEW. The Holy One said: What need do I have for these people? He immediately destroyed them, as stated (in Gen. 19:25): AND HE DESTROYED THOSE CITIES…. Ergo, it says (in Job 14:18): AND YET A FALLING MOUNTAIN WILL CRUMBLE, AND THE ROCK IS REMOVED FROM ITS PLACE. Now there is no rock but Abraham, as stated (in Is. 51:1f.): LOOK UNTO THE ROCK FROM WHICH YOU WERE HEWN … < LOOK UNTO ABRAHAM >. < He is the one > who journeyed from his place, as stated (in Gen. 20:1): THEN ABRAHAM JOURNEYED FROM THERE < TO THE LAND OF THE NEGEV >….
[24] (Gen. 20:1:) THEN ABRAHAM JOURNEYED FROM THERE. This text is related (to Ps. 26:4f.): I HAVE NOT DWELT WITH FALSE PEOPLE… I HAVE HATED THE COMMUNITY OF EVILDOERS, < AND WILL NOT DWELL WITH THE WICKED >. I HAVE NOT DWELT WITH FALSE PEOPLE. These are the people of the Tower < of Babel >, who were < in fact > false people. They went and said to Abraham: Come and dwell with us, since you are a valiant man, for we see that the Holy One has made his dwelling above and left us below. The Holy Spirit, however, cries out (in Is. 57:20): BUT THE WICKED ARE LIKE THE TROUBLED SEA. You could not dwell in security even for one hour. (Ps. 82:5:) THEY HAVE NOT KNOWN, AND THEY WILL NOT UNDERSTAND; THEY WILL WALK ABOUT IN DARKNESS. THEY HAVE NOT KNOWN. This is the generation of Enosh5 AND THEY WILL NOT UNDERSTAND. [This is] the generation of the flood. THEY WILL WALK ABOUT IN DARKNESS. This is the generation of the Tower < of Babel >. Abraham said to them: What are you seeking from the Holy One who dwells above? Has he perhaps said to you: Come, labor and provide6 for me? He creates, and he provides; he makes, and he sustains. What do you want from him? (Gen. 11:4:) {THEY SAID TO HIM} [THEN THEY SAID]: COME, LET US BUILD FOR OURSELVES A CITY AND A TOWER. Then let us place our idols above him and make war with him. It is so stated (ibid., cont.): AND LET US MAKE A NAME (i.e., a god) FOR OURSELVES.⁠7 Thus it is < also > written (in Exod. 23:13): YOU SHALL NOT MENTION THE NAME OF OTHER GODS. Abraham said to them: What are all these for? They said to him: Lest he do to us something like what he did to earlier generations. He said to them: You have forsaken (what Prov. 18:10 calls) A TOWER OF STRENGTH, THE NAME OF THE LORD; yet you say: AND LET US MAKE A NAME (i.e., a god) FOR OURSELVES! What did the Holy One do? He dispersed them, as stated (in Gen. 11:8): SO THE LORD DISPERSED THEM. Now to what extent had they built and ascended the Tower? The Holy One was deriding them, as stated (in Ps. 2:4): THE ONE WHO DWELLS IN THE HEAVENS WILL LAUGH; < THE LORD WILL DERIDE THEM >. When they had gone up above on the Tower, < there follows > immediately (in vs. 5): THEN HE WILL SPEAK UNTO THEM IN HIS WRATH…. So it (the Tower) fell from on high, as stated (in Ps. 5:11 [10]): CONDEMN THEM, O GOD, LET THEM FALL BY THEIR OWN COUNSELS. Thus Abraham had no dealings with them. Then the Holy One looked down upon them and saw them, as stated (in Ps. 53: 3f. [2f.]): {THE LORD} [GOD] OF HEAVEN LOOKED DOWN UPON THE CHILDREN OF ADAM … ALL OF THEM ARE DROSS…. When they became dross, they made themselves deities. (Ibid., cont.:) THERE IS NONE WHO DOES GOOD, NOT EVEN ONE. From here you learn that Abraham was not one of them. The ONE mentioned here is none but Abraham, as stated (in Ezek. 33:24): ABRAHAM WAS ONE AND HE INHERITED THE LAND. Abraham began saying (in Ps. 26:4f.): I HAVE NOT DWELT WITH FALSE PEOPLE; I HAVE HATED THE COMMUNITY OF EVILDOERS. It is therefore stated (in Gen. 20:1): THEN ABRAHAM JOURNEYED FROM THERE.
[25] (Gen. 20:1:) THEN ABRAHAM JOURNEYED FROM THERE. It is written (in Prov. 27:10): < DO NOT FORSAKE > YOUR FRIEND AND YOUR FATHER'S FRIEND … < A CLOSE NEIGHBOR IS BETTER THAN A DISTANT BROTHER >. This < verse refers to > Hanun ben Nahash, king of the children of Ammon, as mentioned (in II Sam. 10:1f.): AND IT CAME TO PASS AFTER THAT THAT {NAHASH} THE KING OF THE CHILDREN OF AMMON, DIED; < AND HIS SON HANUN REIGNED IN HIS STEAD. > THEN DAVID SAID: I WILL DEAL FAITHFULLY WITH HANUN BEN NAHASH. R. Berekhyah said in the name of R. Eleazar ben Pedat: And how did Nahash deal faithfully with David, since he had said (ibid., cont.), AS HIS FATHER DEALT FAITHFULLY WITH ME? Simply < like this >: When David fled from Saul, David and all his father's house went to Moab. He said to them: Receive my father, as stated (in I Sam. 22:4): SO HE BROUGHT < HIS PARENTS > BEFORE THE KING OF MOAB. (I Sam. 22:3:) AND HE SAID [UNTO THE KING OF MOAB]: PLEASE LET MY FATHER AND MY MOTHER {DWELL} [GO AWAY] < WITH YOU >. So he received them. When David went away, the king of Moab arose and killed the father, mother, and brothers of David. Only one of them survived, as < only one > is mentioned < in David's census > (in I Chron. 27:18): BELONGING TO JUDAH < THERE WAS > ELIHU, ONE OF DAVID'S BROTHERS. R.Levi bar Halafta the Priest said that only one of them survived. And how was Elihu saved? He simply fled from the king of Moab and came to Nahash, king of Ammon, who received him. The king of Moab sent and said to Nahash: Did, perhaps, one of David's brothers come to you? He said to him: No; and he kept him until David came. For that reason David said (in II Sam. 10:2): I WILL DEAL FAITHFULLY WITH HANUN BEN NAHASH. When David's representatives8 came to Hanun, the princes of the children of Ammon said to him (in I Sam. 10:3): What is this? DO YOU THINK THAT DAVID IS HONORING YOUR FATHER < JUST > BECAUSE DAVID SENT COMFORTERS TO YOU? Do not trust David. Why? Because the Holy One has warned him about us. It is written {for him} in his Law (in Deut. 23:4): NO AMMONITE OR MOABITE SHALL COME INTO THE ASSEMBLY OF THE LORD. It is also written (in Deut. 23:7): YOU SHALL NOT SEEK THEIR WELFARE AND BENEFIT. Thus the Holy One has warned him. So will he despise the words of his God, and say (in II Sam. 10:2): I WILL DEAL FAITHFULLY WITH HANUN BEN NAHASH? (Ibid., vs. 3:) IS IT NOT IN ORDER TO INVESTIGATE THE CITY? Immediately (in vs. 4) HANUN TOOK THE SERVANTS OF DAVID AND SHAVED OFF < HALF OF THEIR BEARDS >…. The Holy Spirit cries out (in Prov. 27:10): < DO NOT FORSAKE > YOUR FRIEND AND YOUR FATHER'S FRIEND…. And so it was with Jehoram ben Jehoshaphat. When he became king, he killed all his brothers, as stated (in II Chron. 21:4): WHEN JEHORAM HAD RISEN UP OVER THE KINGDOM OF HIS FATHER, HE CONSOLIDATED HIS POWER AND KILLED ALL HIS BROTHERS {AND HIS FATHER'S HOUSE}.
What is the meaning (of Prov. 27:10): A CLOSE NEIGHBOR IS BETTER THAN A DISTANT BROTHER? The Holy One said to Abimelech ben Jerubbaal (of Jud. 9): King Abimelech of the Philistines is better than you because he gave a lot of honor to Abraham, as stated (in Gen. 20:15): THEN ABIMELECH SAID: HERE BEFORE YOU IS MY LAND. Why did he say this? It is simply that he saw all the honor with which the Holy One had honored him, as stated (in Gen. 20:3): BUT GOD CAME UNTO ABIMELECH IN A DREAM AT NIGHT. He said to him (ibid.): You fool! HERE YOU ARE TO DIE BECAUSE OF THE WOMAN WHOM YOU HAVE TAKEN. You have all this happiness at hand, and you are dying on account of a woman! Did you not consider that (in ibid., cont.) SHE IS A MARRIED WOMAN (lit.: A HUSBAND'S WIFE)? What is the meaning of this HUSBAND'S (ba'al, rt.: B'L) WIFE (be'ulah, rt.: B'L)? {Is it not} [simply that] she is the mistress (ba'alah, rt.: B'L) of a {mistress} [husband] (ba'al, rt.: B'L)?
(Gen. 20:4:) NOW ABIMELECH HAD NOT APPROACHED < HER >. He said to him: Sovereign of the World, everyone is equal before you. Job has said (in Job 9:22): IT IS ALL ONE … HE DESTROYS THE INNOCENT AND THE WICKED. (Gen. 20:4:) WOULD YOU SLAY EVEN THE RIGHTEOUS GENTILE? In the case of the Sodomites, when they had not sinned before you, would you have destroyed them? So with me, when I have not sinned before you, would you slay me? (Gen. 20:4f.:) WOULD YOU SLAY EVEN THE RIGHTEOUS? DID HE NOT SAY TO ME: SHE IS MY SISTER?… I DID THIS WITH AN INNOCENT HEART AND CLEAN HANDS. Moreover, I did not believe it until I had asked her (in vs. 5, cont.), BUT EVEN SHE HERSELF SAID: HE IS MY BROTHER. Still I did not believe it until I had asked her donkey and camel drivers, and they said: She is his sister.⁠9 (Gen. 20:6:) THEN GOD SAID UNTO HIM IN THE DREAM: I ALSO KNOW THAT YOU HAVE DONE THIS WITH AN INNOCENT HEART. The Holy One said: In one way you are blameless, but in one way you have lied. Your innocent heart is here (in this text); your clean hands are not here. You know that this is so. "With clean hands" is not what is written here but WITH AN INNOCENT HEART. The Holy One said to him. You have desired to sin against me, BUT I, EVEN I, SAVED YOU FROM SINNING AGAINST ME. They said about this ABIMELECH that he was proper in that he did not touch her. Our masters have said: It was good for him that it is so written (in Gen. 20:4): NOW ABIMELECH HAD NOT APPROACHED HER. Abimelech said: Sovereign of the World, to be sure, you are persuaded10 that I did not touch her. Who will persuade her husband that I did not touch her?⁠11 The Holy One said to him: What do you care about persuasion?⁠12 He knows. Why? Because he is a prophet, as stated (in Gen. 20:7): SO NOW, RESTORE THE MAN'S WIFE, FOR HE IS A PROPHET. If he prays for you, you shall live; (ibid.): BUT IF YOU DO NOT RESTORE HER, KNOW THAT YOU SHALL DIE. Blessed are the righteous, for so the Holy One glorifies them.
[26] (Gen. 20:8:) THEN ABIMELECH AROSE EARLY IN THE MORNING…. Having observed the morning, when would he arise? Immediately (ibid.), HE AROSE AND CALLED ALL HIS SERVANTS. He said to them: The Holy One said thus and so to me in a dream at night. They said to him: Do not be afraid. Dreams speak empty talk; so would you be afraid of dreams? When they had said this to him, the Holy One said to him (in vs. 7): BUT IF YOU DO NOT RESTORE HER, KNOW THAT YOU SHALL DIE. (Gen. 8f.:) SO THE MEN WERE VERY AFRAID. THEN ABIMELECH CALLED ABRAHAM. Abraham said to Abimelech (in vss. 11f.): BECAUSE I SAID: SURELY THE FEAR OF GOD IS NOT IN THIS PLACE … AND MOREOVER SHE IS INDEED MY SISTER, MY FATHER'S DAUGHTER, BUT NOT THE DAUGHTER OF MY MOTHER. Hence they have said: A gentile star worshiper has no father.⁠13
[27] (Gen. 20:14:) THEN ABIMELECH TOOK < SHEEP AND OXEN >…. He said to Abraham (in vs. 15): HERE, MY LAND IS BEFORE YOU. < DWELL WHEREVER YOU PLEASE >. See the honor with which he honored Abraham! And not only him, but Sarah as well. Where is it shown? Where it is stated (in vs. 16): AND TO SARAH HE SAID: LOOK, I HAVE GIVEN YOUR BROTHER A THOUSAND PIECES OF SILVER; < LOOK, THIS BELONGS TO YOU AS A COVERING OF THE EYES > 14 BEFORE ALL WHO ARE WITH YOU…. R. Aha said: What is the meaning of LOOK, THIS BELONGS TO YOU AS A COVERING OF THE EYES?⁠15 He took a royal garment, put it on her, and made her a noblewoman.⁠16 Why? So that no one in the world would woo her; rather they would hear that she was a queen and be afraid to woo her.
[28] The Holy One said to Abimelech ben Gideon (of Jud. 9): O wicked one, see the honor that Abimelech paid to Abraham! Now you have arisen and killed your brothers, (according to vs. 5): SEVENTY MEN ON ONE STONE. Woe to that man, for thus Solomon has spoken (in Eccl. 10:8): THE ONE WHO DIGS A PIT WILL FALL INTO IT. Accordingly, he also was not killed other than by means of a stone, as stated (in vs. 53): THEN A CERTAIN WOMAN CAST A MILLSTONE < UPON ABIMELECH'S HEAD AND BROKE HIS SKULL >. The Holy One said to him: I have written in my Torah (in Prov. 10:27): THE FEAR OF THE LORD INCREASES ONE'S DAYS, BUT THE YEARS OF THE WICKED WILL BE SHORTENED. Now you have killed your brothers. By your life, I am shortening the years of that man (i.e., Abimelech). He therefore only reigned three years, as stated (in Jud. 9:22): NOW ABIMELECH RULED OVER ISRAEL THREE YEARS.
[29] (Prov. 18:12:) A PERSON'S HEART IS HAUGHTY BEFORE DESTRUCTION. This person was Abimelech, who was not destroyed until he had exalted himself and killed his brothers. (Ibid., cont.:) AND HUMILITY GOES BEFORE HONOR. This was his father, Gideon; for when they said to him (in Jud. 8:22): RULE OVER US, YOU, [YOUR SON, AND YOUR SON'S SON AS WELL], he said to them (in vs. 23): I WILL NOT RULE OVER YOU MYSELF, [NOR SHALL MY SON RULE OVER YOU; THE LORD SHALL RULE OVER YOU]. They said three things to him, and he said three things to them. The Holy One said to him: You say this. By your life, I am raising up from you a son who will reign three years corresponding to the three things that you said. Ergo (in Prov. 18; 12): AND HUMILITY GOES BEFORE HONOR. Therefore (in Jud. 9:22): NOW ABIMELECH RULED [OVER ISRAEL THREE YEARS].
(Jud. 9:23:) THEN GOD SENT AN EVIL SPIRIT < BETWEEN ABIMELECH AND THE CITIZENS OF SHECHEM >. Also at the end < of the story > it is written (in vs. 57): AND UPON THEM CAME THE CURSE OF JOTHAM BEN JERUBBAAL. What is written there (in vs. 7)? BUT, WHEN THEY TOLD JOTHAM (about the Shechemites making Abimelech their king), [HE WENT AND STOOD AT THE TOP OF MOUNT GERIZIM]. Now why did he stand at the top of Mount Gerizim for cursing, when (according to Deut. 27:13-26) they only gave curses on Mount Ebal? It is simply that Jotham said this: The Samaritans are going to say: Mount Gerizim is ours because there were the blessings given; but they will not know that curses are given there. How is that? It is simply this: The ones who were standing on Mount Ebal and cursing, at whom were they cursing? Was it not at those who were standing opposite them (on Gerizim)? The ones who were blessing, at whom were they blessing? Was it not at those who were opposite them (on Ebal)? It turns out that the curses come upon Mount Gerizim, and the blessings, upon Mount Ebal. For that reason, Jotham said: I am standing only on Mount Gerizim when cursing my brother and the people of Shechem. He began by saying (in Jud. 9:8): THE TREES WENT < TO ANOINT A KING OVER THEMSELVES >…. R. Meshe said: These words that Jotham spoke are a parable. How? THE TREES WENT. These are Israel. (Jud. 9:8, cont.:) AND THEY SAID TO THE OLIVE TREE. This is Othniel ben Kenaz, in that he was from the tribe of Judah (cf. Jud. 1:13; 3:9-11). Thus it is stated (about Judah in Jer. 11:16): < THE LORD HAS CALLED YOUR NAME > A GREEN OLIVE TREE, < FAIR WITH GOOD FRUIT >. Now what did Othniel say to them (in Jud. 9:9)? SHOULD I LEAVE MY FATNESS? Olive oil is pure. They came to Deborah (according to Jud. 9:10): AND [THE TREES] SAID TO THE FIG TREE: < YOU COME AND REIGN OVER US >. This refers to Deborah. She said to them (in vs. 11): SHOULD I LEAVE MY SWEETNESS? (Cf. Jud. 5:1:) THEN DEBORAH SANG. (Jud. 9:12:) THEN THE TREES SAID TO THE VINE: < YOU COME AND REIGN OVER US >. It said to them (in vs. 13): SHOULD I LEAVE MY NEW WINE? TO THE VINE (in vs. 12) refers to Barak and Gideon (according to Jud. 8:22): RULE OVER US, YOU, < YOUR SON, AND YOUR SON'S SON AS WELL >. He said to them (in vs. 23): I WILL NOT RULE. When they saw this, (according to vs. 14:) THEN ALL THE TREES SAID UNTO THE BRAMBLE: < YOU COME AND REIGN OVER US >. This refers to Abimelech. Just as this bramble is full of thorns, so was Abimelech full of evil deeds. When they invited him to reign, what did he say to them (in vs. 2): AND REMEMBER THAT I AM YOUR BONE AND YOUR FLESH. So the Holy Spirit cries out (in Prov. 29:26): MANY SEEK AUDIENCE FROM A RULER, < BUT IT IS FROM THE LORD THAT ONE RECEIVES JUSTICE >. What did the bramble say to them (in Jud. 9:15)? COME AND TAKE REFUGE IN MY SHADE. Is it not better for you to make me alone king rather than seventy? Immediately (according to Jud. 11:11): AND [THE PEOPLE] SET HIM OVER THEM.⁠17 Jotham said to them (in Jud. 9:16 or 19, also vs. 20): IF < YOU HAVE ACTED > TRULY < AND UPRIGHTLY…. BUT IF NOT, LET FIRE COME FORTH FROM ABIMELECH AND DEVOUR THE PEOPLE OF SHECHEM >…. Then it written (in vs. 57): AND UPON THEM CAME THE CURSE OF JOTHAM. When? (In Jud. 9:23:) THEN GOD SENT AN EVIL SPIRIT < BETWEEN ABIMELECH AND THE CITIZENS OF SHECHEM >. Blessed are those who are righteous; for wherever they go, the Holy One preserves them; and they are recognized among the nations. Thus it is stated (in Is. 61:9): AND THEIR SEED IS KNOWN AMONG THE NATIONS.
1. M. Pss. 53:2; cf. Gen. R. 52:1ff.
2. Gk.: kalos.
3. Cf. Mark 4:24 & //s; Galatians 6:7f.
4. Gk.: miliarion; Lat.: miliarium.
5. See Gen. 4:26, which rabbinic texts interpret to mean that in the days of Enosh people began practicing idolatry.
6. Gk.: pronoos, i.e., “thinking beforehand.”
7. See M.Pss. 74:2.
8. The word here is sheluah, the Hebrew equivalent of “apostle.”
9. The Buber text has “my sister.”
10. Gk. peitho.
11. Gen. R. 52:8.
12. Gk. peisis.
13. I.e., one does not recognize the father’s family because a father’s daughter is permitted him, but a mother’s daughter is not. A marriage to her would be incestuous. So Gen. R. 18:5; 52:11; see yYev. 18:2 (12a); Yev. 98ab; Sanh. 57b-58a.
14. In idiomatic Hebrew the clause means: IT IS YOUR VINDICATION.
15. Gen. R. 52:2.
16. Lat.: matrona.
17. The passage concerns the elders of Gilead and Jephthah, not the Shechemites and Abimelech.
ר׳ אבין פתח ואולם הר נופל יבול (איוב י״ד י״ח) זה לוט שנפל מהר, זה אברהם, יבול שנשתייר ערום מכל אשר לו. וצור יעתק (ממקורו) [ממקומו] זה אברהם שנקרא צור, הביטו אל צור חצבתם (ישעיה נ״א א׳), פנה ממקומו, לפי שחרב מקומו של סדום פסקו העוברים ושבים, אמר מה אני מפסיק צדק מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר, הה״ד ויסע משם אברהם. א״ר חייא עובר הייתי אצל כנישתא דבבלאי בצפורי ושמעית מינוקא דיתבין וקריין ויסע משם אברהם ארצה [ה]⁠נגב, למדתי גדולים דברי חכמים שאמרו הזהר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן וכו׳ וכל דבריהם כגחלי אש, שמשעה שפירש אברהם ממנו היתה פרישתו פרישת עולם.
ויסע משם אברהם1ולמה, מפני שם רע של לוט היו אומרים שתי בנות לוט נתעברו מאביהם.
1. ולמה. ב״ר פנ״ב אות ד׳, וילקוט רמז פ״ז, ולק״ט, ורש״י עה״ת.
וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב(איוב י״ד:י״ח) ״וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל״, זֶה לוֹט שֶׁנָּפַל מֵהַר. ״וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקוֹמוֹ״, זֶה אַבְרָהָם שֶׁגָּרַם לוֹ שֶׁפִּינָה מִמְּקוֹמוֹ.
דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָה שֶׁל סְדוֹם, וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, אָמַר: מַה אֲנִי מַפְסִיק צְדָקָה מִבֵּיתִי, הָלַךְ וְנָטָה לוֹ אֹהֶל בִּגְרָר. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם.
״אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז״ (משלי י״ח:י״ט), זֶה לוֹט שֶׁהָיָה בֶּן אָחִיו שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁפָּשַׁע בְּאַבְרָהָם, כָּפַרְתָּ בֵּיה שִׁקַּרְתָּ בֵּיה וּמַה גָּרַם לוֹ, שֶׁהֵבִיא עָלָיו ״וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ״ בֵּית אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מַה לַהֲלָן (דברי הימים ב׳ כ״ד:י״ט) ״לֹא יָבֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר״ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אַף כָּאן (דברים כ״ג:ד׳) ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳⁠ ⁠⁠״, לְכָךְ סָמַךְ וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם.
חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְווֹת זֶה אַבְרָהָם, לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָה וְכוּ׳.
וַיִּסַּע מִשָּׁם – פִּינָה מְקוֹמוֹ מִפְּנֵי רֵיחַ רָע שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹט בֶּן אָחִי אַבְרָהָם בָּא עַל בְּנוֹתָיו.
אַרְצָה הַנֶּגֶב – שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ {א} דָּרוֹם, {ב} נֶגֶב, {ג} יָם, {ד} תֵּימָנָה, {ה} וְיָמִין, {ו} חֶדֶר, {ז} וְסִינִים הֵתִיבוּן, וְהָכְתִיב, (תהלים ע״ה:ז׳) ״וְלֹא מִמִּדְבָּר הָרִים״, אָמַר לָהֶם אַף הוּא דָּרוֹם הוּא.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, עָבַר הֲוִינָא קַמֵי כְּנִישְׁתָּא דְבַּבְלָאֵי דְצִפּוֹרִי וּשְׁמַעִית יַנְקַיָּא יַתְבִין וְקַרְיִין וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב אָמַרְתִּי גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים הִזָּהֵר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. מִשָּׁעָה שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ מִלּוֹט הָיְתָה פְּרִישָׁתוֹ פְּרִישַׁת עוֹלָם.
וַיָּגָר בִּגְרָר – בְּגַרְדִיקוֹ.
ת֗ם רחל מן ת֗ם אברהים אלי בלד אלקבלה ואקאם בין רקים ובין אלג֗פאר וסכן פי אלכ֗לוץ.
אחר כך נסע משם אברהם אל ארץ הנגב וישב בין רקים1 ובין מישור צפון סיני2, וגר בחלוץ3.
1. ראו לעיל טז, יד ובהערה שם.
2. ״אל-ג׳פאר״ (الجفار) הוא השם ההיסטורי למישור החוף הצפוני של סיני, האזור שנקרא היום ״צפון סיני״ או بشمال سيناء (שמאל סינא) בערבית. זהו אזור המדבר השטוח המשתרע בין אל-עריש במזרח לפורט סעיד במערב, ובין הים התיכון בצפון למרכז סיני בדרום.
3. ראה לעיל י, יט ובהערה שם.
ויסע משם – כשראה שחרבו הכרכים, ופסקו העוברים והשבים, נסע לו משם.
דבר אחר: להתרחק מלוט, שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו.
ויסע משם אברהם AND AVRAHAM JOURNEYED FROM THENCE – When he observed that the cities had been destroyed and travelers ceased to pass to and fro, he went away from there.
Another explanation is: he journeyed from there to get away from Lot who had gained an evil reputation because of his intercourse with his daughters (Bereshit Rabbah 52:3-4).
ויסע משם אברהם1למה נסע. מפני שם רע של לוט. שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על בנותיו. וכדי שלא לשמוע נסע משם.
2ד״א: ויסע משם אברהם – בוא וראה כמה היה מתאוה אברהם אבינו בהכנסת אורחין. שמשעה שנחרב מקומה של סדום פסקו העוברים ושבים. אמר למה אני מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אהל בגרר.
3תנן התם אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא. כיבוד אב ואם. והכנסת אורחין.
4תנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד׳ סאין בסלע. 5ופירוש הלכה זו. סלע ד׳ דינרין. שש מעה כסף דינר. הרי כ״ד מעות מסלע. מעה ב׳ פונדיות. נמצא פונדיון אחד ממ״ח לסלע. ובזמן שד׳ סאין הולכין בסלע. כל סאה ו׳ קבין. הרי כ״ד קבין בסלע. כל קב ד׳ לוגין. הר צ״ו לוגין בסלע. לכל פונדיון ב׳ לוגין. כי הלוגין צ״ו בסלע. והפונדיונים מ״ח. הרי לכל פונדיון ב׳ לוגין. ואותן הב׳ לוגין הנמכר בפונדיון הוא שיעור סעודה אחת לעני העובר ממקום למקום. וכל לוג ג׳ בצים. הרי שנים עשר בצים הוא הסעודה לעובר ממקום למקום. וחצי ככר זהו פרס 6ששיערו רבותינו לבית המנוגע. שאם שהה כזה השיעור בכדי אכילת פרס טמא. וכליו שעליו טמא. משום שנאמר והבא אל הבית (ויקרא י״ד:מ״ו). 7וחצי חציה שהן ג׳ בצים לפסול את הגויה בנבלת עוף טמא. שאין מגעו מטמא ופוסל את הגוף באכילה. 8לן נותנין לו פרנסת לינה. 9א״ר פפא פוריא ובי סדיא. 10כר וכסת. 11שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. 12חד של לילי שבת ושתים של יום. 13וכל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו כאלו מקריב תמידין. שכך נאמר בשונמית עובר עלינו תמיד (מלכים ב ד׳:ט׳). נשוב לענין הפרשה.
1. למה נסע. ב״ר פנ״ב. ילקוט רמז פ״ז. ורש״י עה״ת.
2. ד״א. ב״ר שם. במאמר שלפניו בריש פנ״ב ובילקוט ורש״י שם.
3. תנן התם והכנסת אורתין. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובמשנה פאה פ״א מ״א. ליתא המלות ״והכנסת אורחין״ ואיתא בקדושין ל״ט ע״ב והעיר שם הגאון הרי״ב שתי תיבות הללו ״והכנסת. יורחין״ ליתא במשנה דפאה עכ״ל ועיין שבת קכ״ז ע״א ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה״ז ואחת מהן הכנסת אורחין
4. תנן. פאה פ״ח מ״ז. וגם בעל השאילתות וירא אות י״א הביא המאמר הזה לענין הכנסת אורחין.
5. ופירוש הלכה זו כו׳. עי׳ ערוך ערך ככר והר״ש כלים פי״ז מי״א. ובפירוש הרמב״ם והרא״ש בפאה שם.
6. ששיערו רבותינו לבית המנוגע. נגעים פי״ג מ״ט וע״ש ברמב״ם ור״ש.
7. וחצי חציה שהם ג׳ בצים לפסול את הגויה. עי׳ טהרות פ״א מ״ג. וחצי חציה קאי על חצי ככר דהיינו חצי ככר שהוא ג׳ ביצים והחצי ממנו שהוא ביצה ומחצה והוא חצי פרס שיעורו לפסול את הגויה ורבינו ס״ל כשיטת האומר שפרס הוא ג׳ ביצים וכמסקנת הרמב״ם י״ז מכלים ונגעים שם.
8. לן נותנין לו. במשנה פאה שם.
10. כר וכסת. הוספת רבינו לפרש המלות פוריא ובי סדיא. ובכ״י פלארענץ ליתא.
11. שבת נותנין לו. משנה פאה שם.
12. של לילי שבת ושתים של יום. הוא דברי רבינו. ועיין בתוס׳ שבת קי״ח ע״א ד״ה והא.
13. וכל המארת. ברכות י׳ ע״ב.
ירויחו דורשי הפרשה וישכילו:
ויסע משם אברהם – מאלוני ממרא אשר בחברון:
ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור – במקום שנגלו המלאכים להגר:
ויגר בגרר – נתר לו אוהל בגרר, לפי שחרבה סדום ובנותיה, ופסקו העוברים ושבים, אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטע לו אוהל בגרר כדי להכניס אורחין. ואנשי עיר הקודש דרשו בגרר בגרדוקי:
ויסע משם – מאלוני ממרא, שהיה שכן שם, ולא אמר הכתוב למה נסע משם כי מפני רעב לא נסע משם כי לא היה רעב בארץ בימי אברהם אלא פעם אחת כמו שאומר ביצחק: ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם (בראשית כ״ו:א׳) משמע שלא היה רעב אחר בארץ בימי אברהם אלא אותו הראשון. ואולי נסע משם לארץ פלשתים כדי לשכן בכל הארץ אשר נתן לו האל פעם בזה פעם בזה כדי שיחזיק בכלה, כי ארץ פלשתים בכלל הארץ שנתן לו האל כמו שכתבנו במה שפרש לו האל האמות שנתן לו, וארץ פלשתים בכלל ארץ הכנעני היא ומנחלת בני יהודה הוא כמו שכתוב. וזה הוא שאמר ארצה הנגב כי נחלת בני יהודה לדרום ארץ ישראל היתה.
וישב בין קדש ובין שור – ולא פירש באיזה מקום. אחר כן פירש, כי גר בגרר שהוא בין קדש ובין שור.
כי וישב ויגר – ענין אחד הוא, וכן אמר: וישב יעקב בארץ מגורי אביו (בראשית ל״ז:א׳) ומנהג הלשון כי בכפול הענין ישנה המלים. ואיפשר כי מתחלה ישב לו באחד המקומות האחרים באר לחי או זולתו, ואחר כן בא לגרר, כי באר לחי בין קדש ובין שור כמו שכתוב: בין קדש ובין ברד (בראשית ט״ז:י״ד) כי ברד הוא שור.
ויסע משם, from Eloney Mamre, the place where he resided most of the time. The Torah fails to mention what prompted Avraham to leave his home in this fashion. It could not have been due to the famine, seeing that at that time no famine is reported as having existed in that region, as opposed to when Yitzchok left his home and went to the land of the Philistines as reported in 26,1. Seeing that in that connection the Torah referred to this famine as being additional to the one in the days of Avraham, and we know that at that time Avraham went to Egypt and did not settle in the region between Kadesh and Shur, we cannot attribute his move to a famine. Perhaps what motivated Avraham was the need to fulfill the commandment by God to dwell in all parts of the land of Canaan. The Torah would indicate, obliquely, that the land of the Philistines was included in what God had described as “the land of Canaan,” even though the Philistines were distant descendants of Mitzrayim, a grandson of Cham but not directly descended from Canaan. Eventually, the coastal plain inhabited by the Philistines became part of the tribal territory of Yehudah. This may be why the Torah refers to this as ארצה הנגב, the southern region, seeing that Yehudah’s territory is described as the southern part of the country in Joshua chapter 15.
וישב בין קדש ובין שור, the Torah did not bother to tell us precisely where Avraham settled. Later on, we are told that he settled in Gerar, the capital of the land of the Philistines. The part of the verse mentioning this fact is not related to the earlier part of the verse. Besides, the terms וישב and ויגר are totally different from one another, the former speaking of someone settling down with a view to remaining there for a long period, whereas the term ויגר always reflects the intention of the person described to remain there only for a relatively brief period of time, as for instance in Genesis 37,1 where when Yaakov settled down, the Torah contrasts this with the fact that his father and grandfather could not settle down there permanently but had only sojourned there,מגורי אביו. It is customary for Scripture to employ different words when repeating basically the same message. Perhaps, initially, Avraham had settled in one of the locations in the regions such as באר לחי רואי, subsequently moving to Gerar, seeing that באר לחי רואי was situated between Kadesh and Shur, as we know from Genesis 16,4.
ויסע משם – מאלוני ממרא.
ויסע משם, "he moved away from there.⁠" He moved away from Eloney Mamre.
ויסע משם אברהם וגו׳ – פירש״י כשראה שחרבו הכרכים וכו׳, ד״א להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע וכו׳, משמע לפירושים אלו דבשעת קלקול בנות לוט עדיין שרה קיימת, ומעשה אבימלך אח״כ הי׳, ותימה דבחלק [ק״ט ע״ב] אמרו שבא אליעזר עבד אברהם לסדום, ואמרו לו עלה למטה כמנהגם הרע לאורחים ואמר להם משעה שמתה גבירתי נדרתי שלא לשכב במטה וכו׳ וי״ל דאינו ר״ל לסדום ממש אלא לצוער שנהגו ג״כ מעשה סדום אלא שלא נתמלאה סאתם כפירש״י מהמדרש על הלא מצער הוא, מהר״ר אהרן צרפתי.
ויסע משם אברהם – פרש״י להפרד מלוט לפי שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו וק׳ דהא אמרינן אין אבות לעכו״ם כדפרש״י גבי אחותי בת אבי היא וא״כ לא חטא וי״ל דאע״ג דלא חטא גנאי היה לו.
ויסע משם אברםא – לא זכר למה נסע, ואם השם הסיעוֹ, כי אין זה הכרח תמיד.⁠1
1. אין התורה מספרת תמיד את כל פרטי האירועים המסופרים.
א. נסה״מ: אברהם.
זכר שאחר שנשחת סדום וכל ככר הירדן, נסע אברהם ממקומו ובא לארץ פלשתים, אם מפני שלא נמצא לו המזון במקומו מפני השחתת סדום שהוא קרוב אליו, והיה מקום דשן ורענן מאד, ולזה היה מספיק המזון למקומות הקרובים אליו; או מפני שבוש מלוט מפני מה שקרה לו מהגנות וההפסד; אם לשתי הסיבות יחד — והוא יותר נכון, כי גרר לא היה מארץ כנען, כי הפלשתים נסתעפו ממצרים כמו שקדם (י, יג-יד). והנה גר אברהם במקום מיוחד מהארץ ההיא, היה שמו גרר.
ויסע משם אברהם ארצה הנגב – בעלי המדרש (בראשית רבה נ״ב) בקשו טעמים לנסיעה הזאת. מהם אמרו שברח לו מפני שחת ה׳ את סדום ובנותיה כי ירא שימנעו הולכי אורחות ותתבטל אכסניא מביתו. ומהם כי נתרחק משמצת לוט ובנותיו.
[ז] ואני אומר כי זה ההעתק למד מאומרו ית׳ ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית י״ז:ה׳) כי שנוי השם על זה האופן לא יתכן אלא עם שנוי המקום בארץ אשר לא נודע שמו. ולזה כשעברו ד׳ ימים למילתו מיד אחז תמים דרכו ללכת אל ארץ רחוקה אשר לא ידעוהו וקורא לו שם חדש אשר פי ה׳ יקבנו.
6) Concerning Abraham's migration to the South after this catastrophe, the sages in the Midrash offer a variety of insights. Some say that Abraham was afraid that the neighborhood would henceforth be shunned by travellers, thus limiting his opportunities to proselytize. Others believe that Abraham wanted to put some physical distance between himself and the bastards born to Lot by his daughters. I believe the reason is to be found in Abraham's new destiny, acquired simultaneously with his name having been changed. To become the founder of a variety of nations requires physical exposure to different societies. He had to move to areas where he was not yet well known, in order to be able to continue his life's work. Abraham's again asking Sarah to claim that she was his sister, despite his experiences in Egypt, proves that she had indeed regained a youthful appearance as a result of the angel's blessing. Her desirability once again posed a problem to both herself and Abraham, as proved by the prompt action of Avimelech seizing her.
7) If God did not immediately restrain Avimelech, it may have been in order to help Abraham's economic progress while in the land of the Philistines, and to demonstrate that a God-fearing man could enjoy great material prosperity. God had to communicate with Avimelech for two reasons:
1) His own personal standard of morality was superior to that of Pharaoh.
2) In the years that had elapsed since his stay in Egypt, Abraham had attained a much higher spiritual level, and as a result he qualified for more prompt Divine assistance. While in Egypt, Abraham had not yet been able to appreciate the personal intervention in his affairs that God would demonstrate; now however, he was well aware of that. For that reason, Pharaoh was alerted to his wrongdoing only through the plagues inflicted upon him and his household. In the case of Avimelech, however, God communicated with Avimelech by spelling out his complaint to him in a dream.
8) Since beney Noach, i.e. ordinary non Jews, are automatically guilty of the death penalty if they transgress those laws that apply to them-- of which adultery is one-- the Torah has to mention the fact that an adulterous relationship had not yet taken place. Therefore, God could confirm to Avimelech that indeed he was not yet guilty of death. Avimelech countered that since whatever he had been about to do had been the result of being misled by both Abraham and Sarah, such an act should not have been considered a crime even if he had committed it, and that therefore no question of guilt could arise. God replied to Avimelech that it was true that vis a vis his countrymen he had not sinned, but that He, God, knew that vis a vis Him a sin had been committed, since it had only been due to God’s interference, i.e. making him impotent, that he had not yet committed adultery.
9) He should not think, however, that since he had begun in innocence, he could now keep the lady and consider himself free from guilt as a result of Abraham and Sarah having tricked him. He would have to restore Sarah to Abraham, who, being a prophet, was aware that Sarah had not been touched due to God’s intervention. Abraham would pray for the king, allowing for the fact that he had not intended to commit adultery. Avimelech was warned not to become an intentional sinner at this stage.
10) Avimelech now wanted to know from Abraham why he had felt the need to go to such lengths of deception to protect himself. Abraham replied that since the fear of God would not act as a restraining influence on Avimelech's subjects, he had had to look for other deterrents. Being afraid that Avimelech would say now-- just as Pharaoh had done-- "You could at least have told me that she is your wife,⁠" Abraham could not very well tell him that such a revelation might not have been deterrent enough. Therefore, he mentioned that Sarah was indeed kind of a sister to him. Since it had been legal at that time to marry blood relations of such a category as Abraham and Sarah, i.e. a niece, a lie had in fact never been uttered. Avimelech had simply failed to ascertain whether there was an additional relationship that existed between Abraham and Sarah beyond their being brother and sister. Hence he had only himself to blame for the complications that had arisen. Abraham explained that it had long been his practice to describe Sarah as his sister, ever since they had started to wander and had not yet reached the site of a permanent settlement. The expression hittu, is used on numerous ocasions in the same sense as hiflig, i.e. to cause to depart (compare Genesis 21,14;37,15; Psalms 107,4). In presenting gifts to Abraham, Avimelech behaved in an appropriate manner. Inasmuch as he had contravened the principle of "What is yours is yours" by appropriating Sarah without asking Abraham whether she also happened to be his wife, he atoned now by using the "What is mine is yours" principle.
11) Also, of course, he was interested in Abraham praying for his impotence to be cured. To Sarah, he remarked reprovingly that the thousand pieces of silver he had given to Abraham as her dowry had served as an eye cover to let everyone think that she had been free to marry, and that though God knew well enough that she had not had marital relations, no one else would know about this. He told her to mend her ways and not again practice this kind of deception. The Torah merely reports that Sarah accepted the rebuke gracefully, and indicated her being prepared to avoid creating such a misleading impression in the future. Another meaning could be that Avimelech meant "although I have paid a thousand pieces of silver to your brother, you should not have accepted this and caused suspicion about your status amongst all the people around you.⁠" Abraham's prayer, recorded at this juncture, was the first prayer that Abraham offered that had not been triggered or prompted by someone else, but was offered completely of his own initiative. It seems, according to Bereshit Rabbah 52 that "something that had kept him tied up, had now been released.⁠" This refers to another step forward in Abraham's development toward the complete and perfect personality. By announcing beforehand that Abraham would pray, the Torah further underlined this landmark in Abraham's development.
ופסקו העוברים והשבים. ונמצא שפסקו האורחים והצדקה מביתו ב״ר דאם לא כן למה נסע:
שיצא עליו שם רע. שהיו אומרים שהוא בן אחי אברם ונתרחק במקום אחר שלא יזכר שמו עליו ב״ר ואע״פ שאין אבות לכותי כדפרש״י גבי אחותי בת אבי מכל מקום גנאי גדול היה וזהו שאמר יצא עליו שם רע ולא אמר מפני שעבר בעריות:
ויסע משם אברהם וגו׳ עד וישכם אבימלך. ספר הכתוב שמיד אחרי מהפכת סדום ועמורה נסע אברהם עם ביתו וכל קנינו מאלוני ממרא אשר היה יושב שמה והלך לו בארץ הנגב ונתישב בגרר. והנה היתה נסיעתו לדעתי מפני שהיה המקום קרוב לסדום ומאלוני ממרא היה רואה את כל ארץ הככר וכמ״ש וישכם אברהם בבקר וגו׳ וישקף על פני סדום ועמורה וגו׳ לכן כאשר נהפכה כל הארץ לא רצה אברהם לשבת במקומו כי היה רואה שם הככר כנציב מלח ודאג לו עליו גם שנעצב אל לוט שאבד רכושו וכל אשר לו מצורף לזה שלהיות סדום ועמורה ארץ רעננה ודשנה היו מביאים משם מזונות לכל סביבותיה וכאשר נשחתה ונהפכה היו אברהם והיושבים במקומו חסרים מהמזונות ולכך נסע משם. ואולי שאברהם כיון ג״כ לזה סבה שלישית והיא שהשם צוהו שלא יקרא עוד את שמו אברם כי אם אברהם וידוע שבמקומו לא יכול אברהם לשנות את שמו כי כל בני אדם יקראוהו בשמו הנהוג ולכן כשעברו עליו ימי המילה נעתק משם ויאחז צדיק דרכו ללכת דרך רחוקה אשר לא ידעהו אדם שם כדי ששמה יפרסם שמו אשר יקראו לו וחז״ל אמרו שברח משם מפני שכאשר השחית השם את סדום ואת עמורה חדלו ארחות ונתבטלה אכסניא מביתו. ומהם אמרו שעשאו להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו וכמו שהביאהו רש״י והותרה בזה השאלה הא׳.
ויסע משם אברהם ארצה הנגב להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע כמאמרם ז״ל. ויאמר אברהם אל שרי אשתו לשואלים בעבורה אחותי היא. כי כן התנה עמה כאומרו זה חסדך אשר תעשה עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא. ולכן לא הוצרך לומר לה דבר כמו במצרים. ויבא אלהים אל אבימלך בשביל כבודו של אברהם אף על פי שהוא לא היה ראוי. וכבר ידעת כי זאת המלה היא מלה משותפת לשופטים ולמנהיגים ולמדות הדין ולמלאכים ולשדום. דכתיב זובח לאלהים יחרם. וכתיב יזבחו לשדים לא אלוה. ובכאן היתה מדה ידועה ראוייה לבא אל אבימלך בחלום הלילה. כדכתיב באליהו בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אוזן אנשים. ולכן גלה אזנו במלאכות השם. ואמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת. לפי שזאת היא אחת משבעה מצות שנצטוו בני נח. דגרסינן בפרק נגמר הדין תנו רבנן שבעה מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם ועבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי. ואמרינן התם רב הונא ורבי יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי על ז׳ מצות בן נח נהרג. ותו אמרינן התם בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד ושלא בהתראה וכו׳. ולכן אמר בכאן הנך מת על האשה אשר לקחת. אחר שאתה בן נח ונהרג אפילו בלא התראה. ולכן הותרה דם שכם לשמעון וללוי:
וישב בין קדש ובין שור – בין שתי עיירות גדולות, כדי לקרוא שם ״בשם ה׳ אל עולם״ (בראשית כ״א:ל״ג), כמו שעשה אחר כך (שם) להגביר ברית לרבים.
וישב בין קדש ובי שור, between 2 large cities, in order to have an opportunity to proclaim the holy name of God in both these cities, as he did later, the objective being to improve God’s image among mankind.
ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור. שהוא רקם וחגר (תרגום), שהם משתי קצוות ארץ ישראל1.
ויגר בגרר. שהיה מקום ממוצע לקדש ושור, לדרוש בשם ה׳ [ולקרוא] בשמו יתברך להכניס רבים תחת כנפי השכינה, כמו שעשה בבית אל והעי לעילא (יב ח):
1. ראה גיטין (ב.) ׳ורקם כמזרח׳, ובתוספות (ד״ה ואשקלון). וראה פירוש הרש״ר הירש כיוון לדברי רבינו כאן.
ד״א להתרחק מלוט. דלפירוש הראשון יקשה לכתוב זה למעלה קודם ״ויהי בשחת אלקים״ (לעיל יט, כט), אלא לסמוך אל פרשת לוט:
כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים וכו׳. ועל הפירוש הזה קשה למה הלך לגרר שהוא רחוק הרבה ומשום הכי הביא הדבר אחר וכו׳ ומאחר שהי׳ רוצה להתרחק ממנו נסע לגרר למקום ישוב. [מהרש״ל]:
When he saw that the cities were destroyed and the travelers ceased... This explanation raises the question: Why did he go to Gerar, which is very distant? Therefore Rashi brings the alternate explanation. Since he wished to distance himself from Lot, he traveled to Gerar which was an inhabited place. (Maharshal)
ויסע משם אברהם ארצה הנגב – הכתוב לא זכר טעם למה נסע מאלוני ממרא, ושם גר שנים רבות, והיו לו בעלי ברית, והלך לארץ אחרת שחזר ופחד בעבור אשתו. ורש״י ז״ל נתן טעמים מדרשות מדרש רבה. ולפי הפשט נתחדש בחברון מלחמה, אולי באותו הזמן בא שמה הענק [ששמו] ״ארבע״ והתישב בה, ונתבלבלו מנהגי המקום, ולא מצא עוד חפץ במקום ההוא והלך משם. ומה שהביאני לזה לפי שבבואו שם אמר ״וישב באלוני ממרא אשר בחברון״1, וכן ״וירא אליו ה׳ באלוני ממרא״,⁠2 ולהלן אמר ״ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון״3 וגו׳. נראה שבתחלה לא היתה לארבע, ובאותו הפרק שנסע משם אברהם קרה כן.
וישב בין קדש ובין שור – לדעתי ישב עם באר לחי רואי, שהוא בין קדש ובין ברד, כמו שכתוב בסיפורו של הגר.⁠4 ואם כאן נזכר ״שור״ הכל אחד. שהרי אמר ״וימצאה מלאך ה׳ על עין המים במדבר על העין בדרך שור״,⁠5 ועליו אמר ״הנה בין קדש ובין ברד״.⁠6 וכן בין שור שאמר פה גם כן ברד. ולכן אונקלוס ז״ל תרגם שניהם ״בין רקם ובין חגרא,⁠״. וראה ללכת שם לפי שבאותו המקום שלח ה׳ מלאכו אל הגר לבשרה על לדת ישמעאל, ועתה חכה שתהר שרה ותלד לו את יצחק.
ויגר בגרר – אעפ״י שקבע ישיבתו בין קדש ובין שור, בעבור צרכיו הוצרך ללכת לעיר הממלכה, והתגורר איזה זמן בגרר.
1. בראשית יג, יח.
2. שם יח, א.
3. שם כג, ב.
4. שם טז, יד.
5. שם טז, ז.
6. שם טז, יד.
וישב – שם התישב, ופעמים התגורר בגרר.
ויסע משם אברהם וגו׳ – אמר קלעריקוס שלא היה המעשה עכשו בהיות שרה בת תשעים שנה, אלא קודם לכן. ומה הרויח בזה, כי סוף סוף בת ס״ה שנה היתה בצאתה מחרן. ואהוד מוסיף כי כאן כתוב אברהם ושרה לא אברם ושרי ושמם לא נשתנה עד היותם בן ק׳ ובת צ׳ (למעלה פרק י״ז). אמנם נ״ל פשוט כי אחר שרצה ה׳ שתלד שרה אחרי זקנתה בהכרח כי אחרי בלותה היתה לה עדנה, ושב לה אורח כנשים, והנה חזרה אשה יפה כבתחלה.
ארצה הנגב – אמר יאסט (Jost) כי נראה לו שלא נהג השם הזה רק אחר ביאת ישראל בארץ כנען. ולמה לא יכלו גם הכנענים לקרוא בשם זה החלק הדרומי מארצם, וישראל בדור המדבר למדו מהם קריאת שם זה, או ידעוהו בקבלה מימי יעקב.
Abraham removed from there, etc. Clericus said that this episode [of Sarah’s abduction] did not take place now, when Sarah was 90 years old, but previously. But what is gained from this theory, since in any case she was 65 when she left Haran? Ehud [Lolli] adds that here it is written “Abraham” and “Sarah,” not “Abram” and “Sarai,” and their names were not changed until they were aged 100 and 90 respectively (above, ch. 17). Indeed, it is clear to me that since God willed Sarah to give birth after she had grown old, of necessity it happened that “after being worn out, she regained freshness,” and the “custom of women” returned to her. Once again she became a beautiful woman as she had been.
toward the South (artsah ha-negev). Jost was of the opinion that this name [“Negev”] came into use only after the arrival of Israel in the land of Canaan. But why could not the Canaanites have used this name for the southern part of their land? The Israelites of the desert generation could have learned this usage from them, or could have known it by tradition from the day so of Jacob.
וישב, ויגר – אברהם ״ישב״ (היינו ישיבת קבע) בין קדש ובין שור, אך גם ״גר״ (היינו ישיבת עראי) בגרר. וצריך להבין מה הטעם לשתי פעולות מנוגדות אלו?
ראינו שבתחילה ביקש אברהם לבודד את עצמו ואת ביתו מאווירתן וחברתן של הערים. משום כך ישב לראשונה בדרום השומם, ורק בהדרגה החל בקשרים עם הערים; ובסופו של דבר קבע את מקומו בין בעלי בריתו, ענר, אשכל, וממרא, שהתייחסו אליו בכבוד ובהערכה [עיין פירוש לעיל יד, יג].
עתה באחרית ימיו אנו רואים אותו חוזר לדרום. הוא יושב בין קדש ובין שור, באזור מבודד ובלתי מיושב סמוך למדבר שור, הידוע כשממה מוחלטת. אך בו זמנית, הוא מחפש קשר עם חיי העיר, ולעתים שוהה בגרר, בירתם של מלכי הפלשתים.
אם אין בידינו טעות מוחלטת, היינו מעיזים לומר שהציפייה הממשמשת ובאה ללידת בנם, היא שהביאה את אברהם ושרה לשנות את מקום ישיבתם. חינוכו של יצחק צריך להיות בבדידות, הרחק מכל השפעה שלילית!
מאידך, בידוד גמור, המונע מהנער כל מגע עם אנשים החושבים אחרת, וששאיפותיהם ודרך חייהם שונות משלו, הוא שגיאה חינוכית מסוכנת. אדם צעיר שמעולם לא ראה דרך חיים השונה משל הוריו, שאף פעם לא הייתה לו הזדמנות להשוות את אורח חייהם לזה של אחרים, ואשר מימיו לא למד להעריך את הניגוד המוסרי שבין השניים, לא ילמד לעולם להוקיר, לכבד, ולאמץ ללבו את הדרכים שלימדו אותו הוריו. ודאי הוא שלא יצליח לעמוד בפני השפעות מבחוץ במפגשו הראשון איתם; כדרך שהירא מהאוויר הצח ומסתגר בחדרו, מובטח לו שילקה בהצטננות מיד כשיצא החוצה.
בנו של אברהם, נושאה העתידי של מורשתו, חייב כפעם בפעם להיפגש עם עולם הזר לרוחו של אברהם. שם יוכל להעריך רעיונות מנוגדים, ולחזק את עצמו לדבוק בדרכיו של אברהם בעולם המנוגד להן. לשם כך בוחר אברהם בעיר הבירה של מלך פלשתים.
בארצם של הפלשתים לא פשטה כנראה השחתת הדרך באותה מידה אליה הגיעה בכנען; לכן לא חלה על הפלשתים גזירת הכלייה שנגזרה על שכניהם האמוריים.
שאלות:
למה נסע משם. מ״ש הגוי תהרג והשם לא אמר לו רק שהוא ימות לא הגוי כולו. למה כפל והיא גם היא, למה כפל בתם לבבי ובנקיון כפי וה׳ א״ל בתם לבבך ולא אמר בנקיון כפך. למה א״ל כי נביא הוא ולמה הוצרך שיתפלל בעדו אחר שלא נגע בה, ולמה עצר כל פטר רחם אחר שלא חטא.
למה חלק אבימלך טענותיו לשתי אמירות, ומ״ש אברהם רק אין יראת אלהים מלת רק אין לו באור, פסוק ולשרה אמר וכו׳ נלחצו בו המבארים, מנין ידעו שעצר בעד כל רחם, אחר שתיכף השיב את שרה.
ויסע משם – התורה לא בארה סבת הנסיעה, וחז״ל נתנו בו טעם מפני שם רע של לוט, או כמ״ש המדרש שחדלו עוברי דרכים ע״י חורבן סדום ולא יכול לקיים הכנסת אורחים, או כמ״ש הע״י ששם קראו אותו הכל אברם ושרי, ובמקום שלא הכירוהו החזיק שמו אברהם ושרה במצות השם, והעיקר כי ידע רצון ה׳ שלא ישב במק״א רק הלוך ונסוע לפרסם אמונת ה׳, ולהיות גר בארץ כאורח נטה ללון, ולאות כי חיי העוה״ז אינם עקרים וימי האדם כצל, ואל מקומו ישאף לאור באור החיים כמ״ש כי גרים אנחנו לפניך, ונסיעתו היה הנגבה, וישב תחלה בין קדש ובין ברד עם באר לחי ראי ואח״כ גר בגרר.
AND TRAVELED FROM THERE. The Torah did not provide the reason for this journey. Our Sages, however, declare1 that it was on account of Lot's bad reputation. Or else, according to the Midrash (110a), because with the destruction of Sodom there were no more wayfarers passing through — and he was now no longer able to fulfill the mizvah of harboring guests. Or else, as the Aqedat Yizhaq writes, because in the region where they had settled, they were known by everyone as Avram and Sarai, whereas elsewhere he was unknown and they would be able to establish themselves ~ anew as Avraham and Sarah — in accordance with God’s instructions.
The true reason is that Avraham knew that God did not wish him to settle in one location but to keep moving in order — [1] to spread the belief in God, and [2] to become a stranger in the land, like a guest staying for the night2: a symbol that the life of this world is not the essential thing, the days of man being as a shadow3, so that he should long for his abode to be illumined in the light of the living4. —as it is written5, For we are strangers before You.
He traveled southward, settling at first between Kadesh and Bered at the well of Beer-lehai-roi. And then he dwelled in Grar.
1. Gen. R. 52:4.
2. Jer. 14:8.
3. Ps. 144:4.
4. Job 33:30.
5. 1Chron. 29:15.
ארצה הנגב: באמת גם חברון1 היתה בדרום ארץ ישראל, אלא באר שבע2 היתה דרומית יותר. מ״מ יותר ראוי היה לכתוב ׳ארץ המערב׳, דבאר שבע היתה בפלשתים במערב א״י. אלא הודיע הכתוב שכל רצונו של אברהם אבינו היה להתרחק משם, מ״מ לא התרחק אלא לדרום א״י ולא לצפון, ומטעם שכתבנו לעיל ריש פרשת לך (יב,ט)⁠3. ותכלית הנסיעה4 יבואר להלן (כא,לג) כדי לקיים מצות ה׳ ״כי אב המון גוים נתתיך״ (לעיל יז,ה)5. ועיין ספורנו6.
וישב בין קדש ובין שור7: הרכוש הרב שלו היה בין שתי עיירות הללו, אבל הוא עצמו ״ויגר בגרר״ – עיר המלוכה8 (רוכלת עמים, לזה התכלית9).
{ויגר בגרר: בגירות. לא רצה להיות תושב בעיר המלוכה. ועיין להלן (כו,ו) אצל יצחק, וכן להלן פסוק ט״ו.}
1. בו דר אברהם עד כה – ״באלוני ממרא״ – לעיל יח,א (״אלוני ממרא״ – אשר בחברון).
2. שהיתה באזור ארץ פלשתים, לשם הגיע אברהם עתה (״ויגר בגרר״), כדלהלן כא,לא ״על כן קרא למקום ההוא באר שבע״.
3. שהנגב מסוגל לעבודת הקרבנות ומכל שכן לתורה.
4. רש״י כתב שהנסיעה היתה מהתמעטות עוברים ושבים, או להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע.
5. ועיין גם שם היטב בדברי רבינו.
6. זה לשונו: ״וישב בן קדש ובין שור״ – בין שתי עיירות גדולות, כדי לקרוא שם ״בשם ה׳ אל עולם״ (כא,לג), כמו שעשה אח״כ להגביר ברית לרבים.
7. האם התיישב (או גר) בין קדש ובין שור או בגרר, והאם זהו מקום אחד, ומהי א״כ הכפילות, ועיין ברד״ק שהתחבט בבעיה זו.
8. ומדוע לא ׳וישב בגרר׳, אלא ״ויגר״ לשון גירות, עיין מיד בהמשך.
9. לפרסם שם ה׳ אל עולם.
משם – כלומר ממקום הימצאו הקודם, הוא אלוני ממרא אשר בחברון.⁠1 מסתבר שהפיכת סדום הביאתו לעזוב אזור זה; השווה רש״י. צריך איפוא לקשור את תחילת פרקנו — ״ויסע משם״ — אל פסוק כ״ח שבפרק הקודם, דהיינו: מכיוון שראה אברהם את חורבנן של ערי הככר, נסע משם; ואילו עשרת הפסוקים (מכט ועד סוף הפרק) מהווים מעין מאמר מוסגר, שדן באפיזודה מיוחדת2
ארצה הנגב – דרומה של ארץ כנען, שהפך מאוחר יותר לנחלתם של השבטים יהודה, בנימין ושמעון, מתחלק לארבעה חלקים: ההר, כלומר הרמה, שבמערבה נמצאת השפלה, ובמזרח — המדבר. בדרומה של הרמה נמצא הנגב.
בין⁠־קדש ובין שור – השווה לעיל ט״ז:י״ד.
ויגר בגרר – מקום מושבו העיקרי היה בין קדש ובין שור, אך לעתים שהה, כגר, בגרר.⁠3
1. לעיל י״ג:י״ח.
2. ברור שהמלה ״משם״ גורמת למבקרים לכאב ראש; השווה דילמן.
3. לאחרונה גילו את חורבותיה של גרר — הירבת⁠־אל⁠־גרר, במרחק שלוש שעות הליכה מעזה, בדרום⁠־מזרחה של העיר.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומא (בובר)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברד״קחזקוניקיצור פענח רזאמנחת יהודהר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144