Bereshit 21 – בראשית כא‏ – Mikraot Gedolot

[קא] ¹ויהי אלהים את הנער וגו׳, ר״י שאל את ר״ע אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ״ב שנים אכים ורקים מיעוטים, אתים גמים ריבויים, הדין את דכתיב הכא מהו, א״ל אילו נאמר ויהי אלהים הנער היה הדבר קשה אלא את הנער, א״ל כי לא דבר רק הוא מכם (בראשית ט״ז:א׳), ואם רק, מכם, שאין אתם יודעים לדרוש, אלא את הנער הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו. (בראשית רבה נג)

[קב] ²ויהי רבה קשת, רבה וקשיותו עמו, רבה מתלמד בקשת, רבה על כל המורים בקשת.(בראשית רבה נג)

[קג] ³ויהי רבה קשת, נסיון הט׳ ישמעאל נולד בקשת ונתרבה בקשת שנא׳ ויהי רובה קשת והי׳ נוטל קשת וחצים והיה יורה אחר העופות. (פדר״א פ״ל)

1. הוא וחמריו כו׳ בשכ״ט לרבות חמרין וגמלין ובני ביתו וכל אשר לו לברכה עי׳ לעיל פ״כ מאמר לב.

2. בח״נ במנח״י מביא גרסאות שונות בדרשות אלו, וביפ״ת מפרש וקשיותו עמו שכל שהיה גדול והולך היה רעתו גדול עמו, ובמת״כ מפרש רבה מלשון רביא כלומר נער ואעפ״כ קשיותו עמו, ונראה דזה הוא פי׳ הדרש השני רבה מתלמד בקשת, ובשכ״ט רובה קשת רובה גדול ומתלמד להיות קשת כי כל בעלי קשת נקראים קשתיים וכל בעלי קלע קלעים, ובמדרש אור האפלה איתא ויהי רובה קשת אמרו שהיתה ״תרבות קשה״ ואולי פי׳ כן רבה מתלמד בקשת, ובמנח״י מביא מס׳ השרשים מר״ש פרחון פי׳ רבה קשת נער קשת, מתלמד בקשת, ויש להעיר על זה מדברי רבינו חננאל מובא בדרשת אבן שועיב פ׳ וירא ויהי רובה קשת פירש ר״ח ז״ל רובה נער, הקשת תואר כלומר נער מורה בקשת כי אם הוא שם הי׳ ראוי להיות קשת רובה אלא כמו שפירש בלישטיר״ו בלע״ז תרגום נער רביא וכן הם בניו דכתיב ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו, ועי׳ במעין גנים לאיוב נד. ובדרש השלישי דרשו רבה מלשון רב וגדול על כל המורים בקשת, ובמדרש הבאור ויהי רבה קשת הוא שהתחיל תחלה לירות בקשת, ובמדרה״ג ליתא תיבת תחלה.

3. עי׳ לעיל מאמר ס. המשך המאמר.

וַהֲוָה מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדֵיהּ דְּרָבְיָא וּרְבָא וִיתֵיב בְּמַדְבְּרָא וַהֲוָה רָבֵי קַשָּׁתָא.

The Word of Hashem supported the lad, and he grew up. He settled in the wilderness, and he became an expert archer.

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת

וַהֲוָה מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדֵיהּ דְּרָבְיָא וּרְבָא וִיתֵיב בְּמַדְבְּרָא וַהֲוָה רַבְיָא (ח״נ: רָבֵי) קַשָּׁתָא

תוספת מֵימְרָא לכבוד שמים

א. לכבוד שמים ולהבעת המרחק שבין הבורא לאדם תרגם ״ויהי אלהים את הנער״ – ״וַהֲוָה מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדֵיהּ דְּרָבְיָא״ (ויהי מאמר ה׳ בעזר הנער)¹. וכמוהו גם: ״אֱלֹהִים עִמְּךָ״ (פסוק כב) ״מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדָךְ״, ״ויהי ה׳ את יוסף״ (בראשית לט ב) ״וַהֲוָה מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדֵיהּ דְיוֹסֵף״. לטעם מֵימְרָא עיין ״והנה אנכי עמך״ (בראשית כח טו) ״וְהָא מֵימְרִי בְּסַעֲדָּךְ״.

רֹבֶה – לשון גידול

ב. ״וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת״ נדרש בכמה דרכים: ״רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ [נ״א: רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ אִמוֹ].⁠² רָבֶה – מתלמד בקשת. רָבֶה על כל הַמּוֹרִים בקשת״ (ב״ר פרשה נג). ולכל המדרשים רֹבֶה נדרש מלשון גידול.⁠³ ת״א ״וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת״ – ״וַהֲוָה רַבְיָא קַשָּׁתָא״ [ויהי גָּדֵל קַשָּׁת] הוא כפירוש ״רָבֶה – מתלמד בקשת״ כי רָבְיָא הוא לשון גידול כמבואר לעיל בפסוק יב.⁠⁴ וכן דרשו בפדר״א, כט: ״נולד ישמעאל בקשת ונתרבה בקשת״.⁠⁵

1. ״אוהב גר״, נתיב יט.

2. דורש ״קשת״ לשון קשיות: כל מה שגדל נעשה קשה יותר, רע יותר. ולנ״א: גדל ואמו מקשה אותו, מדריכה אותו בדרך רעה, קשה.

3. אבל רש״י פירש ״רובה קשת – יורה חצים בקשת״, ולדעתו רֹבֶה הוא פועל בהוראת יורה בקשת, אולי על פי ״יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו״ (איוב טז יג), ראה ״דעת מקרא״.. וכן בת״נ: ״⁠ ⁠⁠״והוי מן מתילף מרמי בקשתא״, לירות בקשת. אבל ״באורי אונקלוס״ דחה, כי אם כך צריך היה לכתוב רֹבֶה קֶשֶׁת או רֹבֶה בְּקֶשֶׁת [ולא: קַשָּׁת כתואר].

4. ויש שגרסו ״וַהֲוָה רָבֵי קַשָּׁתָא״ כמו ״והוא נער את בני בלהה״ (בראשית לז ב) ״וְהוּא רָבֵי עִם בְּנֵי בִלְהָה״, שנתגדל עמהם. אבל ריב״ג, (״שרשים״, רבה) גרס ״רַבְיָא קַשָּׁתָא״.

5. אבל המיוחס ליונתן ״וַהֲוָה יַלִיף רַבֵּי קַשְׁוָותָא״ (ויהי מלמד גדולי קשתים) פירש כדרך השלישית: ישמעאל היה גדול הקשתים.

והוה י״י עם טליא^א ורבה ושרא במדברא והוי מן מתילף מרמי^ב בקשתא^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עם טליא״) גם נוסח חילופי: ״בסעדא דטלא״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מתילף מרמי״) גם נוסח חילופי: ״ילף רמי״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בקשתא״) גם נוסח חילופי: ״נגיד בקשתא״.

והוה מימרא די״י בסעדיה דטליא ורבא ויתיב במדברא והוה יליף רבי קשוותא.

And the Word of the Lord was the helper of the youth, and he grew and dwelt in the wilderness, and became a skilful master of the bow.

[טו] וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִים וְרַקִּים מִעוּטִים, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִם, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ, אָמַר לוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר וַיְהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לוֹ: כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם (דברים ל״ב:מ״ז), וְאִם רֵק מִכֶּם, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ, אֶלָא אֶת הַנַּעַר, הוּא וְחַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ.

וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת – רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ [נסח אחר: וקשיותו אמו], רָבֶה, מִתְלַמֵּד בְּקֶּשֶׁת, רָבֶה עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת.

וַיְּהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל – שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לֵיה בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ אַכִין וְרַקִין מִעוּטִין, אֶתִין וְגַמִין רִבּוּיִין. אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ אָמַר לֵיה אִלּוּ כְּתִיב וַיְּהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לֵיה, (דברים ל״ב:מ״ז) ״כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא״ וְאִם ״רֵק״ הוּא מִכֶּם הוּא רֵק, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרֹשׁ, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר הוּא וְחַמָּרוֹהִי וּגַמָּלוֹהִי וּבְנֵי בֵּיתֵיה.

וַיְּהִי רֹבֶה קַשָּׁת – רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ רַב עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת.

וכאן אללה מעה חתי כבר פאקאם פי אלבריה וכאן ג֗לאמא ראם קוס^א.

א. ראם קוס] ב ראמיא. א מחק ונכתב על גביו ראם קוס.

וה׳ היה עמו עד שגדל, וישב במדבר והיה נער רובה קשת¹.

1. נראה שהנוסח הקדום הוא ״ראמיא״ (رامياً) - רומה/יורה (שם תואר/בינוני פועל של ר.מ.י), וצורה זו מדגישה את הפעולה המתמשכת של הירי, כלומר - מי שעיסוקו בירי בקשת.

ומלת רבה בלשון התרגום – נער. ומעולם לא הפסיקו בניה להיות רומי קשת, ככתוב: ושאר מספר קשת.

ולפט׳הֵ רבה מן אלתרגום מקאם נער ולם יזל אולאדהא איץ׳ רמאה כמק׳ ושאר מספר קשת.

רובה קשת – רובה נער הקשת תואר כלומר נער מורה בקשת (דרשות אבן שועיב).

רבה קשת – יורה חצים בקשת.
קַשָת – על שם האומנות, כמו: חמר, גמל, צייד, לפיכך השי״ן מדגשת. היה יושב במדבר ומלסטס^א את העוברים, הוא שנאמר: ידו בכל וגומ׳ (בראשית ט״ז:י״ב).
א. כן גם ברש״י בראשית ט״ז:י״ב.

רבה קשת AN ARCHER – One who shoots arrows by a bow.

(This is the explanation of רבה קַשָּׁת he is so designated after his occupation, that of a bow-man – just as חַמָּר denotes one who is a donkey driver, גַּמָּל a camel driver, צַיָּד a huntsman; consequently the ש has a Dagesh (which distinguishes all these forms). – He used to live in the wilderness and rob travelers. It is to this the statement refers, "ידו בכל his hand shall be against everyone, etc.⁠" (Bereshit 15:12).

ויהי אלהים את הנער – ¹ריבה הוא וכל אשר לו לברכה.
רבה קשת – ²רבה על כל המורים בקשת.
1. ריבה הוא. כי אתין וגמין רבוים והאי את לדרשה. הוא וחמריו וגמליו וכל ב״ב. ב״ר סוף פנ״ג. וילקוט רמז צ״ה.
2. רבה על כל המורים בקשת. ב״ר וילקוט שם.

ויהי אלהים את הנער – דרש ר״ע את לרבות חמרין וגמלין ובני ביתו וכל אשר לו לברכה:
ויגדל בנכסים:
ויהי רובה קשת – רובה גדול ומתלמד להיות קשת, כי כל בעלי קשת נקראים קשתיים, וכל בעלי קלע קלעים:

רובה קשת – מושך בקשת. ושני גזרות הן: וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג) וגם יסבו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג) מלשון: רבב, כמו: סובו (תהלים מ״ח:י״ג) – מן סבב, שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) – מן שמם, דומו יושבי אי (ישעיהו כ״ג:ב׳) – מן דממה דקה (מלכים א י״ט:י״ב), כולם נכפלים באות אחרונה. אבל רובה מגזרת: רבה, עשה, בנה, קנה, שיאמר: עושה, בונה, קונה.

Roveh qashshat: One who draws the bow.⁠¹ There are two distinct roots. Varobbu in the phrase (Gen. 49:23), vaymareruhu varobbu, and rabbav in the phrase (Job 16:13), yasobbu 'alay rabbav,⁠² are derived from the root r-b-b, just as sobbu (I Sam. 22:7) is derived from s-b-b, shommu in the phrase (Jer. 2:12), shommu shamayim, is derived from sh-m-m, and dommu in the phrase (Is. 23:2), dommu yosheve'i, is derived from the same root as demamah in the phrase (I Kings 19:12), demamah daqah [i.e. from the root d-m-m]; they are all geminate verbs. However, roveh is derived from the root r-b-h, just as the roots '-s-h, b-n-h and q-n-h are conjugated in the forms 'oseh, boneh and qoneh.⁠³

1. Rashbam explains the phrase roveh qashshat with another biblical Hebrew phrase, moshekh beqeshet, an allusion to I Kings 22:34.

2. Precisely these two prooftexts (Gen. 49:23 and Job 16:13) were cited by R. Joseph Bekhor Shor in his commentary in order to explain the meaning of roveh in our verse. Rashbam's comment here almost has the appearance of being a gloss on R. Joseph Bekhor Shor's commentary. The prooftexts, says Rashbam, are not valid, for there are two distinct roots.

3. Rashbam does not comment on the meaning of the last phrase in our verse, roveh qashshat. He simply provides an excursus on telling the difference between a geminate verb and a final-he' verb, without even telling us whether he thinks that the roots r-b-b and r-b-h have the same or different meanings.

רבה קשת – רבה, כמו: השמיעו אל בבל רבים (ירמיהו נ׳:כ״ט), ואם הם שני שרשים, כמו: שרה ושרר. גם רבה ורבב מגזרת: רוב.
קשת – תואר השם, כמו: גנב.

AN ARCHER. Compare, Call together the archers (rabbim) against Babylon (Jer. 50:29). Although roveh (archer) in our verse and rabbim (archers) (in Jer. 50:29) come from different roots, they mean the same thing.⁠¹ We find a similar case with the words sarar and sarah (ruled over),⁠² also the words ravah and ravav, both of which mean increased.⁠³

ARCHER. Kashat (archer) is an adjective. Compare, gannav (thief).⁠⁴

1. The root of archer in our verse is resh, bet, heh ; in Jeremiah it is resh, bet, bet.

2. In Es. 1:22 sorer (bear rule) comes from the root sin, resh, resh ; in Hos. 12:4 sarah (he strove or ruled over) comes from the root sin, resh, heh (Krinsky).

3. The root of ravah is resh, bet, heh. The root of ravav is resh, bet, bet.

4. Keshet is a bow, kashat an archer. That this is the case can be seen from its vocalization of a pattach kamatz. This vocalization indicates an adjective, as seen from the word gannav. Hence roveh is not in the construct with kashat. The verse is to be read: he was a shooter, an archer (Krinsky).

רובה קשת – רובה – מושך, כמו: וימררהו ורובו (בראשית מ״ט:כ״ג), וכמו: יסובו עלי^א רביו (איוב ט״ז:י״ג).⁠¹
קשת – בעל קשת.
ויש אומרים: רובה – כמו נער, כמו: יקבלו הרובים תשובתם (בבלי חולין כ׳.), וכמו: הנער שהוא רביא, כתרגומו, כלומר: נער בעל קשת.
1. השוו ר״י בכור שור בראשית מ״ט:כ״ג.
א. בכ״י מינכן 52 (בהשפעת איוב ל׳:י״ב): יסולו עליו.

רובה קשת – BOWMAN – רובה – pull, like: “And they embittered him and shot at him” (Bereshit 49:23), and like: “His archers surround me” (Iyyov 16:13).

קשת – BOW – bowman.

And there are those who say: רובה – like a lad, like: “The young ones shall receive their answer” (Bavli Chulin 20a), and like: THE LAD which is רביא, like Targum’s translation, meaning to say: a lad, master of the bow.

ויהי – שהצליחו במעשיו.
ופירוש ויגדל – בעשר ונכסים, וכן ויגדל האיש (בראשית כ״ו:י״ג).
וישב במדבר – ואחר כן פירש במדבר פארן (בראשית כ״א:כ״א).
ויהי רבה קשת – יש לפרש רבה – נער, מתרגמינן נער – רביא. וקשת – תאר בפלס גנב סלה, ר״ל עושה הקשתות או יורה בהם. וכן תרגם אנקלוס: רביא קשתא.
או יהיה פירוש רובה – כמו יורה, ר״ל שהיה יורה בקשת, ויהיה רובה כמו שבא ברי״ש ובבית מבעלי הכפל וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג) השמיעו אל בבל רבים (ירמיהו נ׳:כ״ט) יסבו עליו^א רביו (איוב ט״ז:י״ג) ויהיה חסר בי״ת השמוש כאלו אמר רובה בקשת, ויהיה קשת שם לא תאר, בשקל שבת. ונכתב הספור הזה כי בניו שהיו קשתים ממנו למדו,⁠^ב לפיכך נאמר: ידו בכל, כי מרב גבורתם וידיעתם במלחמת הקשת הם פושטים ידיהם בכל. וכן ראינו בני קדר שהיו מבניו גבורים יודעים בקשתות כמו שאמר ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו (ישעיהו כ״א:י״ז). וראוי לאדם ללמד מלאכת אביו, כמו שנאמר בחירם: ואביו איש צרי (מלכים א ז׳:י״ד). ואמרו רבותינו ז״ל (ערכין ט״ז): מכאן שחייב אדם ללמוד מלאכת אביו ואמרו בני יעקב רועה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו (בראשית מ״ז:ג׳).
א. כן בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 193, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״עלי״.
ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 נכפל כאן: ״ממנו״.

ויהי אלוהים את הנער, He ensured Ishmael’s success in his undertakings.

ויגדל, he amassed wealth. We encounter a similar meaning of the word ויגדל in Genesis 26,13 describing Yitzchok’s economic success in the land of the Philistines.

וישב במדבר, first he settled in the desert nearby, moving further afield to the desert of Paran later on.

ויהי רובה קשת, the word רבה may be understood as נער, lad. Onkelos translates it as רביא. The word קשת is an adjective mode of the word keshet, bow. The mode is similar to that of ganav, someone practicing thievery, or salach, someone apt to forgive. An alternative way of understanding the word רובה is that it means the same as יורה, someone shooting. He developed the technique of shooting arrows by means of a bow.⁠¹ He adds that the ability to hit distant targets enables archers to practice what the Torah called ידו בכל, attacking all and sundry, even distant targets. He quotes examples of ancient peoples who became known for this skill, apparently distant descendants of Ishmael, especially the בני קדר. Reference is made to these people, (in that capacity?) in Isaiah 21,17 Our sages suggest that it is appropriate for the sons to perfect themselves in the trade, vocation or skills in which their father excels. (Erchin 16) They also base this on Kings I 7,14 where Chirom is described as having mastered the art of being a coppersmith just like his father. Yaakov’s sons, when presented to Pharaoh in Genesis 47,3, also were described as continuing the tradition of their father as shepherds.

1. a far less dangerous mode of hunting than bodily facing the adversary. At this point Kimchi draws on the points made already by Rashbam on our verse.

וישב במדבר – כמו שאמר יתעלה (בראשית טז:יב) והוא יהיה פרא אדם¹. ו{המדבר} הוא {מקום} מושב בניו עד עכשיו.
ורבה קשת – יורה בקשת². {ופסוק זה הוא} הערה כי נטה לדרך החיילים³. וזאת היא המדה שהבינה בו שרה, והיתה דואגת על יצחק בשבילו⁴.
1. מט. מתבאר מדברי רבנו שתיאור ׳פרא אדם׳ קשור לענין התיישבותו במדבר, והביאור הוא או כדברי רש״י בביאור הלשון ׳פרא אדם׳ שכתב: ׳אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב וישב במדבר ויהי רבה קשת׳, או כדברי רמב״ן שם שכתב: ׳למוד מדבר׳. מסתבר שכולם למדו כדברי הרד״ק בשרשיו (שרש פרא) שתירגם ׳פרא אדם׳ – ׳אדם מדברי׳, כלומר ש׳פרא׳ עניינו ׳מדברי׳ [וכ״כ בפירושו לבראשית שם, אלא שיש לתקן שם ׳מדברי׳ במקום ׳מדבר׳]. והבסיס לפירושם הוא לשון הכתוב בירמיה (ב:כד) פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר. [ולשון הרמב״ן הוא ציטוט הפסוק]. ועי׳ לר״א הבחור בהשגותיו על ספר השרשים לרד״ק שכתב: ׳א״א לפי זה היה לו לומר אדם פרא, כי דרך לשון הקדש להקדים המתואר קודם התואר כמו איש חכם ואין לומר חכם איש. אך נמצא כמהו וכסיל אדם בזה אמו, שהוא כמו ואדם כסיל. ויותר נכון פירוש הרב רבי אברהם עזרא שחסר וי״ו החבור ופירושו פרא ואדם׳.
ונראה ש׳פרא אדם׳ – אדם מדברי – היינו מי שהוא בלתי תרבותי ומנומס כמו יושבי מדבריות הרחוקים מן הישוב ומדרך ארץ, ולכן היותו יושב במדבר הוא קיום הנבואה שניבא לו שיהיה פרא אדם.
עוד יתכן לבאר בלשון הפסוק הבא ׳וישב במדבר פארן׳, שהשם ׳מדבר פארן׳ נקרא כן על היותו מקום פרא ופרוע. וכן משמע לי מדברי רשב״ם, שכתב כעין דברי רבנו והוסיף תיבת ׳פארן׳ בדיבור המתחיל וכתב: ׳במדבר פארן – כדכתיב והוא יהיה פרא אדם׳. אך העירני ידידי ר״ד פרקש הי״ו, שיתכן לפרש לאידך גיסא שהמדבר נקרא כן על שם תושבו הראשון והמפורסם – ישמעאל אדם הפרא. לדבריו יש להטעים בזה לשון הכתוב (דברים לג:ב) ׳ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן׳ שהמכוון בפסוק לעשו וישמעאל כמו שביארו המפרשים, וכמו שהר שעיר נקרא כן ע״ש תושבו עשו האדמוני שכולו כאדרת שער, כך נקרא הר פארן ע״ש ישמעאל פרא האדם. אלו דבריו ודפח״ח. ולא נשאר רק להעיר, שמדברי רבנו עצמו להלן ריש פר׳ וישלח נראה שדעתו היא שהר שעיר נקרא כן כבר לפני שנתיישב בו עשו ע״ש.
2. נ. מפרש רבנו ׳רבה׳ כ׳יורה׳ (וכ״כ להלן פר׳ ויחי מט:כג), והשוה דברי רד״ק בשרשיו (שרש רבה) שכתב: ׳וענין שלישי רבה קשת – והוא מורה החצים בקשת, ויש מפרשים אותו מתרגום נער – רביא׳. ונראה שכוונתו בפירוש השני לד׳ אונקלוס שתירגם ׳רביא קשתא׳, וכן סבר בעל ס׳ פרשגן שכתב בדעת אונקלוס שכוונתו לתרגמו מלשון גידול, והכוונה ׳מתלמד בקשת׳. ואמנם יש גרסאות שונות באונקלוס, ויתכן שגם הוא נתכוון לתרגמו מלשון ׳יורה׳. והשוה דברי ר״א הבחור בס׳ ׳מתורגמן׳ (ערך רבה) שהביא גירסא בתרגום אונקלוס מספרים אחרים ׳רבי בקשתא׳, והביא עליו מתיב״ע לאיוב (טז:יג): ׳יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו – יחזרון עלי גררוי׳, דהיינו שתרגם ׳רביו׳ – ׳גררוי׳, והוא חִציו בל׳ ארמי (כמו שאמרו בב״מ מד. ׳גירי דידיה הוא דאהנו לה׳). ואם כן ׳רבה קשת׳ האמור כאן, מתפרש ׳יורה חיצים בקשת׳, כדברי רבנו, ודו״ק.
3. נא. במקור: ׳אלג׳נדיה׳ (בתרגום המהדיר: אנשי המלחמה).
4. נב. ומאידך, לעיל (כא:ט) ביאר רבנו שהבחינה בו שרה את נטייתו לדרכי הנערות בשחוק והיתול וניבול פה. ויתכן שסובר רבנו שהכל אחד, וילד המפגין מעשי נערות כאלו, מראה שבבגרותו יהיה נוטה לדרך אנשי מלחמה הפראים.

וישב במדבר – על כן קראו פרא אדם.⁠¹
ויהי רובה – יש מפרשים: לשון רביא, פירוש: ויהי – ישמעאל נער קשת – יורה חצים, אנפנט ארקייר.⁠²
1. שאוב מרשב״ם.
2. שאוב מר״י בכור שור.

וישב במדבר, "he settled in the desert.⁠" This is why he had been described as פרא אדם, (Genesis 16,12, where the angel predicted his birth) He was a loner, shunning civilized society.

ויהי רבה קשת, "he became a professional hunter with bow and arrow.⁠"

רבה קשת – בעבור היות קשת תאר, אמרו כי רובה הוא המורה החצים, מלשון: יסבו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג), וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג), וקשת הוא העושה הקשתות. ויותר נכון שרובה הוא המורה, ויאמר על מורה החצים ועל משליך האבנים וזולתם, כאשר יאמר: אשר יריתי ביני וביניך (בראשית ל״א:נ״א), ולכן יתאר אותו פעם אחרת כי הוא קשת, וכן: ויורו^א המורים אנשים בקשת (שמואל א ל״א:ג׳).
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פריס 222, פרמא 2978, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בפסוק: ״וימצאהו״.

ROVEH KASHOTH (AN ARCHER). Since kashoth is an adjective, they¹ have said that roveh is one who shoots arrows, the word being derived from the expressions: His archers compass me round about;² The archers have dealt bitterly with him,⁠³ — and kashoth is one who makes arrows.
A more correct interpretation is that roveh is a shooter, and it can refer to one who shoots arrows or throws stones or other objects, even as it is said, Behold this heap… which I have thrown up between me and thee.⁠⁴ Therefore, the verse describes him further by saying that he was a shooter with the bow. In a similar sense is the verse, And the shooters of arrows by the bow overtook him.⁠⁵

1. Ibn Ezra and Radak. Their point is as follows: Since kashoth is an adjective, or more precisely, a shem hatoar, (a noun-adjective), as is also roveh, how could two adjectives appear without a noun? Therefore they said that the two words, roveh kashoth, are not in construct with one another, but they are interpreted as roveh vekashoth (a shooter of arrows and maker of bows) with the companion noun of each adjective being tacitly understood. Ramban's opinion, however, is that since roveh may mean either "a shooter of arrows" or "a thrower of stones,⁠" the word kashoth is used in order to explain that he was a shooter with the bow, meaning, a shooter of arrows and not a thrower of stones.

2. Job 16:13.

3. Further, 49:23.

4. Ibid., 31:51.

5. I Samuel 31:3.

ויהי רובה קשת – היה מטיל ומשליך החצים בקשתו ודומה לו ורבו. וי״מ רובה לשון ילד כדמתרג׳ רביא. וכן יקבלו הרובין תשובתן במסכת חולין והפי׳ ויהי הילד קשת בעל קשת.

רובה קשת, "an archer.⁠" He was hunting by shooting arrows at his prospective victims. The word רובה is used here in the same sense as Genesis 49,23, where Yaakov uses it in his blessing for Joseph, i.e. ורובו, implying that his brothers, or Potiphar and his wife, had hunted him. Some commentators understand the word as a Hebrew alternative for the Aramaic word: רביא, translation of Isaiah 9,5: כי ילד יולד, "for a child has been born;⁠" We find in the Talmud, tractate Chulin folio 20, the expression: יקבלו הרובים את תשובתן, "let the children (of Rabbi Chiyah) receive their reply.⁠"

רובה קשת – כל אחד שם נגזר.⁠¹ והרובה ^א מטעם ״וָרֹבּוּ״ (בראשית מ״ט:כ״ג) שהוא יריית חיצים.
1. ׳רובה׳ ו׳קשת׳ אינם תיאורי פעולותיו אלא שמות תואר (׳שם נגזר׳ = שם תואר), כלומר, הוא אדם רובה ואדם קשת.
א. בכה״י: ׳והורבה׳ ותוקן בשוליים ל׳והורה׳ ונראה לי שצ״ל והרובה.

קַשָּׁת – הוא תואר מ׳קֶשֶׁת׳.

והנה ה׳ יתעלה — בעבור אברהם נביאו — השגיח בנער, וגדל, וישב במדבר פארן, והיה יורה חיצים לצוד לו ציד.

ויגדל וישב במדבר ויהי רובה קשת – להגיד מעשהו ומלאכתו אשר היה בה מתפרנס אחרי צאתו מבית אביו אשר שלחו בלא כלום.

יורה חצים בקשת. מפני שמלת רובה פירושה יורה חצים ומלת קשת בפתח פירושה בעל קשת ולא יתכן לומר יורה חצים לבעל קשת כי אין מובן לו הוכרח לפרש רובה קשת יורה חצי׳ בקשת שפירושו עם קשת:

וספר הכתוב שהיה אלהים את הנער ההוא לקיים מה שאמר עליו לאברהם ושישב במדבר ההוא ויהי רובה קשת כי מהציד׳ היה מתפרנס אחרי שיצא מבית אביו בלא כלום ולכן היו בניו בני קדר עד היום יושבים במדברות אנשים מדבריים ושלקחה לו אמו אשה ממצרים כי נטה לטבעיהם ולא לטבע אביו הנכבד. והנה בא הספור הזה כלו בשם אלהים בענין ישמעאל עם היות שבפקידת שרה נאמר וה׳ פקד את שרה כאשר וגו׳ לפי שדרוש ישמעאל וענינו היה כלו במדת הדין.

רובה חצים בקשת. דאין רובין הקשת, ולפיכך הוצרך להוסיף רובה בקשת:

ויהי אלהים את הנער – שהשגיח עליו שלא יאונה אליו רעה, והמציא לו צרכיו וַיִגְדָל. כי היה הולך וגדל בכח הגוף ובנכסים.
וישב במדבר – אחר שבא עם אמו אל עיר מושב, לא רצתה נפשו לשבת בעיר, אבל ישב לו במדבר והרגיל עצמו לצוד חיות ועופות ואוכל הבשר ומוכר העורות. וזהו שפירש ״ויהי רובה קשת״. ללמדנו מה עשה במדבר, שהיה רובה קשת והורג חיות ועופות בְּקַשְׁתּוֹ שיורה בה חצים, כמו ״ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה״.⁠¹ ויצחק אמר לו ״ועתה שא נא כליך וגו׳ וצודה לי ציד״.⁠² ומאומנותו יראה שהיה איש גבור יודע להלחם בקשת ובחצים, ועל זה אמר לה המלאך בפעם הראשון ״והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו״.⁠³ כי כשהוליד בנים לימד גם לבניו קשת, והרגילם למלחמה. וכשרבו יוצאי חלציו לקחו להם מקומות בחרבם ובקשתם.
רובה קַשָׁת – פירש רש״י ז״ל ״יורה חצים בקֶשֶׁת. וקַשָׁת על שם האומנות׳ כמו חַמָר גַמָל צַיָיד לפיכך ה⁠[אות] שי״ן מודגשת״. ולפירושו ענינו שהיה קַשָׁת ועוסק באומנותו לירות חצים, ולא עושה קשתות בשכר ממון לאחרים. גם רשב״ם ז״ל אמר ״רובה קשת, מושך בקשת וגו׳, ו׳רובה׳ מגזרת רבה, כמו עשה בנה קנה שיאמר עושה בונה קונה״. [עכ״ל]. וכן ראב״ע ז״ל אמר ״כמו ׳השמיעו אל בבל רבים׳⁴ ואם הם שני שרשים⁵ כמו שרר ושרה גם רוב ורבב מגזרת רבה. וקַשָׁת, שם תואר כמו גַנָב״ [עכ״ל]. ורד״ק⁶ ז״ל אמר שיש מפרשים אותו מתרגום נער רביא. ורמב״ן ז״ל אמר ״לפי שרובה הוא המורה החצים, ויאמר על המשליך האבנים וזולתם כמו ׳אשר יריתי ביני ובינך׳.⁠⁷ לכן יתאר אותו פעם אחרת כי הוא ׳קַשָׁת׳⁠ ⁠⁠״ [עכ״ל]. ולדעתי אין רובה מורה חצים, אלא מן ענין הגידול. נער המגודל אצל קשת ללמוד מלאכת מעשה הקשתות, כמו ״אשר טפחתי ורביתי״,⁠⁸ ״תרבות אנשים חטאים״.⁠⁹ ו״רובה״ [פעל-] עומד, תלמיד מגודל בבית קַשָׁת ללמוד אומנותו. או ״רובה״ תואר לקשת, ופירושו ״ויהי אצל רובה קשת״, אצל איש המגדל והמלמד נערים להיות קשת, שידעו לעשות קשתות. ובתרגום התורה [של יונתן] כתוב ״והוה ילף רבי קשוותא״, נראה שתרגם כמו שפרשנו.
1. בראשית כה, כז.
2. שם כז, ג.
3. שם טז, יב.
4. ירמיה נ, כט. כלומר מורים בחצים.
5. אחד מן רבה, ואחד מן רבב.
6. על התורה.
7. בראשית לא, נא.
8. איכה ב, כב.
9. במדבר לב, יד.

ויהי אלהים את הנער – כמו שהבטיח לאברהם:
ויהי רבה קשת – מושך בקשת ומורה חצים, והתפרנס עצמו מהצידה אחרי שיצא מבית אביו בלא כלום, ועכ״ז הגדילו השם ועשאו ראש לאומה גדולה:

רבה קשת – רובה הוא תואר השם, ונופל על מורה חצים גם על משליך אבנים, לכן תאר אותו פעם אחרת ואמר כי הוא קשת, המורה חצים בקשת, קשת הוא האומנות דוגמת גנב (רוו״ה).

קשת – ענינו קשת, כמו קַשְּתותיו דרוכות (ישעיהו ה׳:כ״ח), והיה משפט רבה להנקד צרי ולהיות סמוך, כמו רומי קשת {תהלים ע״ח:ט׳}.
רבה – ענינו כענין שרש רבב, וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג) (רשב״ם), וגם בענין ריבוי מצאנו שרש רבה ושרש רבב (ראב״ע).

an archer (roveh kashat). The word roveh is similar in meaning to the root ravav (“to shoot”), as in, “They embittered him, and they shot at him [va-robbu]” (Gen. 49:23) (Rashbam). The idea of “numerosity” is also expressed by the roots ravah and ravav (Ibn Ezra).

רבה קשת – ביארנו כבר בנוגע ל״פרו ורבו״ (לעיל א, כח) שהשורש ״רבה״ מציין חינוך רוחני: רק אם הורים מותירים את חותמם הרוחני בילדיהם, הם ״מְרַבִּים״ עצמם [יוצרים ״העתק״ של עצמם] דרך ילדיהם. מכאן ״רבה״ במובן של חינוך מעשי, וגם ״תרבות״ (במובן חינוך); ואפילו ״רבי״, שפירושו: לא האדון העומד מעל התלמיד, אלא מי ש״מְרַבֵּה״ עצמו בתלמידו.
הצורה ״קַשָּׁת״ מציינת אומן מומחה, כמו: ״דַיָּן״, ״חָרָשׁ״, ובלשון חכמים: ״חַמָּר״ ו״גַמָּל״. ״קַשָּׁת״ לפי זה, הוא מי שאומנותו לירות בקשת; ו״רֹבֶה קַשָּׁת״ הוא האדם המאמן את היורים בקשת. לא ״רֹבֵה קשת״ [בציר״ה – פועל הווה], שיכולה להיות לו גם מלאכה אחרת, ושיתכן שהירייה בקשת אצלו אינה אפילו אומנותו העיקרית; אלא ״רֹבֶה קשת״ [בסגו״ל – שם תואר], מי שעוסק אך ורק בירייה בקשת.

ויהי אלהים – השגחת ה׳ היה עליו שיגדל, והצילו מסכנת המדבר וחיות רעות, וישב במדבר, נתקיים בו מ״ש והוא יהיה פרא אדם שהיה מדברי. ויהי רבה קשת, ונתקיים מ״ש ידו בכל וכו׳. ישב במדבר פארן, ונתקיים מ״ש ועל פני כל אחיו ישכון, שנד ממדבר למדבר וטבע השורש נשתל אח״כ בבניו.

GOD WAS. God’s special supervision was upon him — to assure that he grew up by protecting him from dangers of the desert and wild animals. He settled in the desert, indicating that his hand into everything, etc. — and he lived in the desert of Paran, indicating that alongside all his kinsmen he shall dwell: he wandered from desert to desert, a characteristic of the root [i.e., Yishmael] that was to be implanted in the offshoots.

ויהי רובה קשת: ניקוד ״קשת״ מלמדנו שאינו שם כלי שהוא רובה¹, אלא שם הפועל אומן, כמו ׳גמל׳ ׳חמר׳ דמשמעו מנהיג גמלים מנהיג חמורים², שהיה ישמעאל אומן בזה כרגיל ומלומד, אע״ג שלא היה מי מלמדהו, אלא בסייעתא דשמיא.
1. יורה (רש״י).
2. וכן ברש״י: ע״ש האומנות, כמו חמר, גמל, צייד.

ויהי רבה קשת – לפי אחדים פירושו — תוך כדי גידולו היה לקשת. ברם, הרי על עצם גידולו של הנער כבר ספר הכתוב באומרו ״ויגדל״.
רבה קשת – לפי תרגומי אונקלוס ויונתן וגם לפי זה של השבעים הרי ״רבה״ פירושו זה היורה, מלשון רבה =רבב. המלה ״קשת״ תהא איפוא הביאור ל״רבה״, כלומר הוא היה יורה בקשת.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון