Bereshit 21 – בראשית כא‏ – Mikraot Gedolot

[לז] ¹ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים וגו׳, ר׳ ברכיה ריבר״ס ור״ח בשם רשב״י ראובן בשמחה שמעון מאי איכפת ליה, כך שרה נפקדה אחרים מה איכפת להם, אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו עמה, הרבה סומים נפתחו עמה, הרבה שוטים נשטפו עמה, נאמר כאן עשייה ונאמר להלן והנחה למדינות עשה (אסתר ב׳:י״ח), מה עשייה שנאמר להן ניתן דורייה לעולם, אף העשייה האמור כאן ניתן דורייה לעולם כו׳. (בראשית רבה נג)

[לח] ²צחוק עשה לי אלהים, וכי הקב״ה בורא את הצחוק והלא הצחוק מגונה, אלא אמרה שרה כל זמן שלא נתקברתי הייתי רואה ישמעאל מצחק בע״ז והי׳ לבי כואב, וכיון שנולד לי בן זה שמח לבי מפני שהוא עתיד לבטל צחוקו של ישמעאל, ד״א אמרה שרה לתשעים שנה ילדתיהו לשמנה מלתיהו למאה אביו ילדהו הרי צחק. (מדרש הבאור)

[לט] ³צחוק עשה לי, זכות גרם ליצחק שנולד, מלמד שנטל הקב״ה ממני י׳ והעלה לי במקום היו״ד ה׳ ואותה י׳ ניתנה ליצחק. (מדרש אגדה)

[מ] ⁴כל השומע יצחק לי, אמר ר׳ ברכיה הכהן מהו כל השומע יצחק לי וכי הכל שמעו, אלא מהו כל השומע, שהוסיף הקב״ה על מאורתן של חמה ולבנה, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים (בראשית א׳:ט״ז), לכך כל השומע יצחק לי. (תנ״י וירא לז)

[מא] ⁵כל השומע יצחק לי, שבעה שמות נקרא משיח, יצחק שנא׳ כל השומע יצחק לי. (פרקא דרבנו הקדוש)

1. פס״ר פמ״ב, פסקתא דר״כ פכ״ב, תנ״י וירא לז. ולעיל מאמר יא. ובשכ״ט מפרש כל צחוק שנ׳ באברהם ושרה לשון תימה היא כו׳ דבר של תימה עשה לי אלהים כו׳, ויש צחוק שהוא ע״ד עבירה ויקומו לצחק, (שמות לב, ו.) ויש צחוק שהוא כשחוק ויהי כמצחק בעיני חתניו שהשחוק לשון בזיון ולעג, ובמקומות מיוחדין נמצא שחוק וצחוק לשון שמחה, לכך דרש ר׳ ברכיה צחוק עשה לי אלהים שמחה יתירה עשה הקב״ה כי נתן לי הריון עם בן זכר, ולפי הגיר׳ שלפנינו אין רמז בדברי ר׳ ברכיה לדברים אלו ועי׳ לקמן מאמר לח. ובזח״א קטו. ובפליטת סופרים מכת״י פי׳ ר׳ יצחק קרא דצחוק מלשון פלא ותימה, ועי׳ לעיל פי״ז. מאמר קמא.

2. עי׳ לעיל מאמר לז, לא.

3. עי׳ לעיל פי״ז מאמר קיז.

4. לעיל מאמר יט. בבאור וצרף לכאן, ולעיל פ״א מאמר תרלב.

5. בבא דשבעה בהוצאת שענבלום לו. ועי׳ סנהדרין צח: ואיכה רבה פ״א, ובמדרש משלי פי״ט שבע שמות נקרא משיח וי״ג שמונה שמות, וכ״ה במעשה תורה, והגירסא שלפנינו יצחק כו׳ ליתא שם [ועי׳ במחז״ו צד תרנו. כל השמע חסר וי״ו.]

וַאֲמַרַת שָׂרָה חֶדְוָא עֲבַד לִי יְיָ כָּל דְּשָׁמַע יִחְדֵּי לִי.

Sarah said, “Hashem has given me gladness. All who hear will rejoice with me.”

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי

וַאֲמַרַת שָׂרָה חַדְוָא עֲבַד לִי ה׳ כָּל דְּשָׁמַע יִחְדֵּי לִי

צְחֹק – חַדְוָא, לכבוד שמים

דרך המתרגם ״לתקן כל מאמר המסופר בתורה שיהיה דרך כבוד כלפי מעלה... וכן בדברי הצדקת צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, הכוונה: עשה לי דבר שיצחקו שומעיו כמו שמפרשת והולכת: כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי. אבל אונקלוס ברח מהזכיר לשון צחוק אצל פעולה אלהית ומעשה ניסים ואמר חַדְוָא עֲבַד לִי ה׳ כָּל דְּשָׁמַע יִחְדֵּי לִי״.⁠¹ אבל המיוחס ליונתן תרגם ״תֵּימָהָא עָבַד לִי ה׳ כָּל דִשָּׁמַע יִתְמַהּ עָלַי״ (תמיהה עשה לי ה׳ כל שישמע יתמה עלי).

1. ״אוהב גר״, נתיב יב.

ואמרת שרה חדו רבה אתעבד לי מן קדם י״י^א כל דשמע יחדי עמי.⁠^ב

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חדו רבה אתעבד לי מן קדם י״י״) גם נוסח חילופי: ״סגי לי חדוה עבד לי י״י״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״חדו רבה ... יחדי עמי״) נוסח אחר: ״חד⁠{ו}⁠ה רבה עבד לי ממריה די״י כל דשמע בקלי (ו){י}⁠חדי לי⁠(יתי) ויחדי עמי״.

ואמרת שרה תימהא עבד לי י״י כל דשמע יתמה עלי.

And Sarah said, The Lord hath done wondrously for me; all who hear will wonder at me.

[ח] וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק רְאוּבֵן בְּשִׂמְחָה שִׁמְעוֹן מָה אִכְפַּת לֵיהּ, כָּךְ שָׂרָה נִפְקְדָה אֲחֵרִים מָה אִכְפַּת לָהֶם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקְדָה אִמֵּנוּ שָׂרָה הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חֵרְשִׁים נִתְפַּקְחוּ, הַרְבֵּה סוּמִים נִפְתְּחוּ, הַרְבֵּה שׁוֹטִים נִשְׁתַּפּוּ. נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: וַהֲנָחָה לַמְדִינוֹת עָשָׂה (אסתר ב׳:י״ח), מָה עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן נִתַּן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם, אַף עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר הוֹסִיפוּ עַל הַמְּאוֹרוֹת, נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה עָשָׂה לִי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת (בראשית א׳:ט״ז).

ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים (שם שם:ו׳). מלמד שבשעה שנולד יצחק נתרפאו החולים, ונתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים, לפיכך הוא אומר צחוק עשה לי אלהים. אמר ר׳ ברכיה הכהן מהו כל השומע יצחק לי, וכי הכל שמעו, אלא מהו כל השומע, שהוסיף הקב״ה על מאורתן של חמה ולבנה, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים (שם א׳:ט״ז), לכך כל השומע יצחק לי.

ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים וגו׳ – ¹כי בעת שנתעברה שרה נתעברו כל עקרות שבארץ, וכשם שהיתה היא שמחה כך היו כל עקרות שמחות.

דבר אחר: צחק עשה לי – זכות גרם ליצחק שנולד, מלמד שנטל הקב״ה ממני י׳ והעלה לי במקום היו״ד ה׳, ואותה י׳ ניתנה ליצחק.

1. כי בעת שנתעברה שרה נתעברו כל עקרות שבארץ. ב״ר פנ״ג אות ח׳, פסיקתא דר״כ פיסקא שוש אשיש (דף קי״א ע״א) וע״ש בהערה ד׳, פסיקתא רבתי פמ״ב, ועיי׳ ב״מ פ״ז ע״א, ורש״י עה״ת בשם מדרש אגדה, ובסגנון אחר בב״ר פנ״ג אות ט׳, ולקח טוב.

רמז צג

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצֲחַק לִי – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בַּר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק, רְאוּבֵן בְּשִׂמְחָה, שִׁמְעוֹן מַה אִכְפַּת לֵיה, אִם שָׂרָה נִפְקְדָה אֲחֵרוֹת מַה אִכְפַּת לְהוּ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקְדָה שָׂרָה אִמֵּנוּ הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּה, הַרְבֵּה חוֹלִים נִתְרַפְּאוּ עִמָּה, הַרְבֵּה חֵרְשִׁים נִתְפַּקְּחוּ עִמָּה, הַרְבֵּה סוּמִים נִתְפַּתְּחוּ, הַרְבֵּה שׁוֹטִים נִשְׁתַּנּוּ נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה וְנֶאֱמַר לַהֲלָן, (אסתר ב׳:י״ח) ״וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה״. מַה עֲשִׂיָּה הַנֶּאֱמַר לַהֲלָן נָתַן דְּרוֹרִיָּה לָעוֹלָם אַף עֲשִׂיָּה הַנֶּאֱמַר כָּאן נָתַן דְּרוֹרִיָּה לָעוֹלָם. רַבִּי לֵוִי אָמַר: הוֹסִיף עַל הַמְּאוֹרוֹת נֶאֱמַר כָּאן בַּעֲשִׂיָּה, וְנֶאֱמַר לַהֲלָן (בראשית א׳:ט״ז) ״וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת״.

וקאלת סארה קד צנע אללה לי סרורא כל מן סמע פרח לי.

ואמרה שרה: אכן ה׳ עשה לי אושר, כל השומע יביע לי שמחה¹.

1. בערבית יש הבדל בין שני הביטויים: - ״סרור״ (سرور) היא שמחה פנימית, תחושת אושר; ״פרח״ (فرح) היא שמחה חיצונית יותר, גילוי של שמחה או ביטוי של שמחה. בכך מבחין רס״ג בין השמחה הפנימית שה׳ גרם לשרה (״סרור״), לביו השמחה החיצונית והמוחצנת של השומעים (״פרח״).

ודברי שרה: צחוק עשה לי הוא טעם שלישי לקריאת הילד בשם יצחק;

א. הטעם הראשון – צחוקם של אברהם ושרה, הנזכר קודם,

ב. השני – הצווי האלהי ׳וקראת׳ וגו׳,

ג. השלישי – מה שאמרה שרה צחוק עשה לי, וההוספה כל השומע מורה על בטחונה באהבת האנשים אליה ואל אברהם, בגלל צדקתם וחסדם עם הבריות, הכל משתתפים בכל מצב שלהם.

וקול שרה צחק עשה לי הו אלתעליל אלג׳ לתסמיהֵ אלולד יצחק וד׳לך אן אלעלהֵ אלאול צ׳חק אלואלדין עלי מא תקדם ואלב׳ אמר אללה וקראת ואלג׳ קול שרה צ׳חק עלי. וזיאדתה כל השומע ידל עלי ת׳קתהא במחבהֵ אלנאס להא ולאב׳ מן קבל אלבר ואלאחסאן פהם ישארכונהמא פי כל חאל.

יצחק לי – ישמח עלי.

ואגדה: הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו,⁠^א ורב שחוק בעולם.

א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155, ס״פ 118 נוסף: ״הרבה תפילות נענו עמה״.

יצחק לי – means will rejoice on my account.

The Midrashic statement is (Bereshit Rabbah 53:8): Many barren women were remembered together with her, many sick were healed in that day, many prayers were answered with hers and there was great rejoicing in the world.

ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי – ¹יחדי לי. אם השמחה לשרה כל השומע מה שמחה יש לו. ²הוא שאמרו ז״ל כל העקרות וכל החרשים וכל הסומים נפקדו עם שרה.

1. יחדי לי. כן ת״א.

2. הוא שאמרו ז״ל: ב״ר פנ״ג. פסיקתא פסקא שוש אשיש צד קמ״ו ע״א וע״ש בהערה ד׳. ועי׳ ב״מ פ״ז ע״א.

ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים – כל צחוק שנאמר בו באברהם ושרה לשון תימה היא, כי כשאמרו לו לאדם בשורה טובה מופלאת הוא מתמיה, ובתוך התמיה מצחק בפיו, אבל אין שמחה הבאה מן הלב, שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק (בראשית יז יז), לשון תימה. צחוק עשה לי אלהים דבר של תימה עשה לי אלהים, כי בבחרותי לא נתן לי אלהים הריון, ואחרי בלותי נתן לי הריון:

כל השומע יצחק – יתמה לי איך נהיה דבר זה ללדת אשה בת תשעים, וכן ותצחק שרה (בראשית יח יב), תמה בלבה. ויש צחוק שהוא על דבר עבירה, כדכתיב בישמעאל אשר ילדה לאברהם מצחק (שם כא ט), וכתיב בעגל ויקומו לצחק (שמות לב ו), וכתיב כן איש רימה את רעהו (ויאמר הלא מצחק) [ואמר הלא משחק] אני (משלי כו יט), ויש צחוק שהוא כשחוק, כגזן ויהי כמצחק בעיני חתניו (בראשית יט יד), שהשחוק לשון בזיון ולעג הוא, וכה״א (ה׳) [יושב] בשמים ישחק (תהלים ב ד), שחוק לרעהו אהיה (איוב יב ד), זולת במקומות מיוחדין נמצא שחוק וצחוק לשון שמחה, כדכתיב ויצא מהם תודה וקול משחקים (ירמי׳ ל יט), לכך דרש ר׳ ברכי׳ צחוק עשה לי אלהים שמחה יתירה עשה לי הקב״ה, כי נתן לי הריון עם בן זכר:

כל השומע יצחק לי – שהרי עקרות הרבה נפקדו עמי, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומין נפתחו, הרבה שוטים נשתפו:

צחוק – שמחה של תמהון.

Sehoq LAUGHTER: The happy laughter of amazement.⁠¹

1. Cf. Gen. 18:12-15 where Sarah is chastised for laughing about her becoming pregnant. Rashbam explains that Sarah's laughter here is not to be seen in the same way that her laughter in 18:12 was seen.
R. Joseph Bekhor Shor sees the laughter of this verse as a mocking sort of laughter and interprets the verse as a whole as a complaint, a contextually difficult explanation. Rashi, following Bereshit Rabbah 53:10, sees the laughter here as a sign of joy and then feels the need to cite a midrash in order to explain why it was that other people felt joy when it was Sarah who gave birth. For Rashbam the problem does not arise as the laughter is seen as resulting from amazement.
(I fail to understand Rosin's comment on this verse. It seems as though he thought that Abraham, not Sarah, was the speaker in this sentence.)

צחוק עשה לי אלהים – כלומר: הכי קאמר שמו יצחק, שיצחקו עלי בני אדם לאמר: ראיתם שרה שילדה לתשעים שנה, והתחילה עתה אַ[יְ]⁠טוֹטֵיר.⁠¹

1. בלעז: _.

צחוק עשה לי אלהים – LAUGHTER GOD HAS MADE ME – Meaning: this is how we understand [why] his name is Yitzchak, that people will laugh at me, saying: Have you seen Sarah who gave birth at age ninety, and she began now אַ[יְ]⁠טוֹטֵיר.

ותאמר – יצחק – אמרה באמת קרא אותו יצחק, כי דבר צחק הוא לי שאני ילדתי ואני זקנה.

כל השומע – שילדתי, יצחק – בעבורי כמו שיצחק אדם לדבר תמה.

ותאמר שרה צחק, she said that she really called the boy יצחק in order to give expression to the joy God had granted her. She was convinced that everyone hearing about her good fortune of having given birth in her old age would share her joy at this. Any person being surprised by some unexpected happy event laughs for joy.

ותאמר שרה צחוק וג׳ – אין זה טעם על מה שהוא ע״ה נקרא יצחק¹, {שלא נקרא כן} אלא {משום} מצותו יתעלה כמו שקדם (בראשית יז:יט), אמנם למדה שרה משמו אחרי קריאת השם².

1. יב. וזאת בניגוד לדעת רס״ג שכתב בפירושו שזה טעם שלישי לקריאת שמו יצחק (מהד׳ צוקר עמ׳ 395, וע״ש הערה 222).

2. יג. כלומר, כך אמרה שרה, ׳יפה קורין אותו יצחק שכל השומע יצחק לי׳, ודוגמתו מאמר עשו על יעקב ׳הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים׳. והשוה פירוש רס״ג ריש פרשת תולדות (מהד׳ צוקר עמ׳ 426) שכתב בכגון זה: ׳וידו אוחזת בעקב עשו – זה בלי ספק אות ומופת ובגלל זה קראו אותו יעקב, ויהיה שם זה אמתלא למה שנאמר אח״כ ויעקבני זה פעמיים׳. ויש לומר שעל פי רמזים אלו וכיוצא בהם למדו חז״ל והרבו לדרוש שמות אנשים ומקומות על שם המאורע, ראה הגהת מהרצ״ח לברכות (ז:) והגהת הגריעב״ץ למגילה (ו.).

ואמרה שרה שכבר היטיב אברהם בקוראו שֵׁם בנו ׳יצחק׳, שהוא שֵׁם מורה על השמחה, כי שׂמֵּחַ שׂמְּחָהּ בו ה׳ יתעלה, וכל השומע ישמח בעבורה. ואולם ייחסה השמחה לה לבדה, לפי שכבר היה לאברהם בן קודם זה.

צחוק עשה לי אלהים – בפי הכל שילעיגו לומר ראו זקנה בת תשעים תבקש עת דודים אמנם איני חוששת כל השומע יצחק וכוונה שיוכלל זה בקריאת השם או שאמרה כל השומע יצחק וילעיג לי על מה ששחקתי אני להרהר אחר דבריו.

ואפשר לפרש עוד שבא הפסוק הזה הקדמה לספר שבחה של שרה ודעת׳ כי עם היות שאברהם קרא שם בנו יצחק בבחינות עצמו ובבחינת אשתו כמו שביארתי ושהי׳ אברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק שהי׳ זרות רב בחקו בהולדה הנה היא לא יחסה הזרות ההוא אל אברהם כלל כי אם לעצמה באמרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי כלומר שלא היה צחוק בבחינתו כי אם בבחינת׳. ואפשר שכפל כל השומע יצחק לי לומר שילעגו ממנ׳ ממה שצחק׳ עם בשורת המלאך והותרה בזה השאל׳ הד׳ והה׳.

ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים – כלומר אני שמחה אחר שאני אם הבנים וילדתי בן לזקוני. ואף על פי שכל השומע יצחק לי לפי שאני זקנה. איני חוששת אחר שצחוק ושמחה ותענוג עשה לי אלהים. ואמר צחוק עשה לי אלהים. להורות על הנס הגדול שהיתה זקנה בת תשעים ואברהם בן ק׳. ועכ״ז נתן להם בן נמול לח׳ ימים. וזהו צחוק. או שאמרה צחוק עשה לי אלהים. כי מרוב שמחתה אמרה אני יודעת כי יושב בשמים ישחק ממני לפי שאני זקנה. וכן כל השומע דבר זה יצחק לי לרוב זקנותי. ועם כל זה אני אומרת ומתפללת יהי רצון שאותו שדבר לאברהם שנתן לו את יצחק. יעשה לי חסד אחר שיתן לי בנים אחרים להניק אותם אחר שילדתי בן לזקוניו. וזהו מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה. ואם פירוש מי מלל לאברהם הוא כמו ימלל פירושו ידוע והוא דוחק:

צחק עשה לי אלהים – אף על פי שיש צער מילה לתינוק האל יתברך נתן שמחה בלבי,

לפיכך: כל השמע יצחק לי – וישמח בעדי, ולא ידאג בשביל צער המילה.

צחוק עשה לי אלהים, even though my son has to endure the pain of the circumcision at such as tender age, nonetheless my heart is full of joy. Therefore, everyone who hears about this event will rejoice on my behalf ignoring the aspect of the circumcision.

יִֽצֲחַק⁠־לִי: ¹בשטה חדא, דכל חד וחד מלעיל ול׳ דכותי׳ חשיב בגווייהו, יצחק, מלעיל, כל השמע יצחק לי. [יִֽצֲחַק⁠־לִי].

1. בשטה חדא, דכל חד וחד מלעיל: בסוף מ״ס-ד, אחרי רשימת ׳חלופין שבין מערבאי ומדנחאי׳.

ותאמר שרה – אחר שהשלים מעשה אברהם שעשה כאשר צוהו אלהים בקריאת השם ובמילה, סיפר שאמרה שרה ״צחוק עשה לי אלהים״, ולכבוד ה׳ אמרה כן שהפליא לעשות עמה חסד, לא האמינו ולא עלה על לב שניהם. כי מלבד פלא לידת בן למאה ולתשעים, גם הניקה בנים שרה, וכמו שאפרש בעז״ה. ולמה קראת אתה שמו ״יצחק״, לי נאה לקרות שמו כן, כי לי עשה אלהים צחוק, שעשה לי חסד שיצחק כל השומע, וגם בעיני אברהם אהיה לצחוק.

צחֹק עשה – הוא צחוק של שמחה, כי כל השומע שילדתי בן ישמח בעבורי ויצחק לי כמו שיצחק האדם לדבר התימה:

יצחק לי – למה שאירע לי, ואיננו ללעג, אעפ״י שנמצא ואתה ה׳ תשחק למו (תהלים נ״ט:ט׳) ואחרים, אלא (כפירוש רשב״ם) צחוק של תמהון שאדם צוחק כשרואה או שומע דבר זר ורחוק מנוהג שבעולם ושאין בו רע ונזק אלא הנאה ותועלת למי שאירע לו, וכן בתרגום המכונה ליונתן בן עוזיאל יתמה עלי. ואנקלוס תרגם לשון חדוה, והכורם פי׳ לשון לעג, שיאמרו שהוא אסופי. ונ״ל כי לא עלה על דעתה שיכחישו הענין, כי לא לבד ילדה אך גם היניקה את הנולד, וזה היה דבר נראה ומתפרסם ונמשך ימים רבים, ולפיכך אמרה מיד מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה, והיא שהיתה רואה שדיה מלאים חלב לא היתה יכולה להעלות על דעתה שיאמרו שלא ילדה, ואף אם אולי עלה בלבה שבתחלת המחשבה יטילו ספק בדבר, מכל מקום ידעה כי אחר מעט יכירו האמת בשמעם שהיא מיניקה, ואיך יתכן שתאמר צחוק עשה לי אלהים כל השומע ילעג לי ולא יאמין, מאחר שהיא יודעת כי הלעג ההוא לא ימשך?

will laugh about me (yitsaḥak li). I.e., “about what happened to me,” but not in mockery, although we do find the usage, “But You, O Lord, shall laugh at them (tisḥak lamo)” (Ps. 59:9) and similar examples. Here, however (as Rashbam explains) it is the laughter of surprise that a person laughs upon hearing something strange or far removed from the normal course off things, not involving evil or harm but rather pleasure as benefit to the one whom it befalls. So in the Targum ascribed to Jonathan ben Uzziel, the phrase is translated yitmah alai (“will be astonished over me”). Onkelos translated the word tseḥok [here translated as “a thing of laughter”] as ḥedvah (“rejoicing”), but the Korem interpreted it as “mocking,” i.e., that people would say the baby was a foundling.

In my opinion, it did not occur to Sarah that people would disbelieve the matter, since she not only gave birth but also nursed the baby, and this was observable to the public and lasted a long time. Therefore she immediately went on to say [next v.], “Who would have said to Abraham that Sarah would nurse children?” Seeing that her breasts were full of milk, she could not imagine that anyone would say that she had not given birth; even if she thought that at first, people would cast doubt on the matter, she nevertheless knew that after a while they would realize the truth upon hearing that she was nursing. How could she have said, “God has made me an object of ridicule; everyone who hears it will mock me and not believe,” since she knew that such mockery would not last long?

יִצֲחַק נראה כצירוף של קל ופיעל. ״צָחַק״ בבניין קל הוא צחוק טבעי העולה מאליו, שקשה לעצור בו בעת ראיית דבר חוכא ואיטלולא. ״צַחֵק״ בבניין פיעל הוא צחוק מכוּון ולועג, המלגלג על הסתירה שבין כוונה למעשה, ובין שאיפה להישג.

בפסוקנו נרמז אולי הצד הלועג של הצחוק. העולם הרי ידע את שאיפותיהם ומטרותיהם של אברהם ושרה, אותם שני בעלי אישיות בלתי רגילה, שהעזו ללכת נגד רוח הזמן. העולם ידע את תקוותם הגדולה, שיצליחו בסופו של דבר לעצור את הרוח החזקה הזאת, ולהפנות אותה לכיוון אחר. ועתה שאיפה עזה נוספת בלתי מציאותית: להרכיב תקווה זו על נטע רך שניטע באיחור זמן כזה! די במכה אחת חזקה, וכל התקוות תיקברנה לעולמים, בעצם ראשיתן! כלום נתפלא על כך שבני זמנם של אבותינו לא יכלו להמנע מחיוך של לעג, בהביטם אל עריסת העם היהודי?

עד עצם היום הזה, אנשים – אשר בחישוביהם על אירועים הסטוריים ועניינים עולמיים אין מקום לאלקים – שמים ללעג וקלס את השאיפות החובקות זרועות עולם של העם היהודי, עם עולם. כבר מעצם ההתחלה הועמדנו אנו, היהודים, במצב הזה. בנו היהודי הראשון של אברהם נקרא ״יצחק״, ואנו נמשיך להקרא בשם הזה עד שתתקיימנה התקוות שיסודן בהשגחת ובהבטחות ה׳. ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ״ (תהלים קכו, ב), ואז הצחוק האחרון עתיד להיות שלנו, שהרי משמעות השם ״יצחק״ היא: הוא זה ש״יצחק״! וצחוק זה לא יהיה ״צחוק״ אלא ״שחוק״, חיוכה העדין של השמחה.

צחק¹ עשה לי אלהים: מדת הדין² עשה לי צחוק³, היינו⁴ ״כל השומע יצחק לי״ – פירוש, ממני, כמסתפק אם כן הוא שילדתי מאברהם⁵.

1. רש״י: ׳לשון שמחה׳ (בעקבות אונקלוס). אך רבינו דבק במשמעות של ׳לגלוג׳ לכל אורך הפרשיות של לידת יצחק.

2. ״אלהים״ – מדת הדין.

3. הוא העונש שהושת על שרה שיסתפקו על יצחק אם נולד מאברהם, וכפי שביאר רבינו בפסוק א׳.

4. ואיזה צחוק עשה לי מדת הדין.

5. פירוש מחודש של רבינו בפסוק זה.

צחוק עשה לי אלהים – למ״ד במקום את, אלהים עשה אותי דבר צחוק, ואמרה זה לתת טעם מדוע קראו שם הילד יצחק, לבלתי יזכר צחוק בעלה בשמעו בשורת האל, ומזה יצא שיזכר גם צחוקה אשר לא ישר בעיני ה׳ (עיין מה שכתבתי בראשית י״ז:י״ז); ומצאנו כמה פעמים ששם נהיה על ידי מאורע אחד, ואח״כ מספר מאורע אחר שקבע השם ביותר, כמו באר שבע שנקרא כן על אודות שבועת אברהם לאבימלך, ואח״כ מספר שבימי יצחק קראו לבאר שבעה על כן שם העיר באר שבע.

ותאמר שרה – דברי שרה מתקשרים בוודאי אל צחוק זה, שדובר עליו לעיל (בראשית י״ח:י״ב). אז היה זה צחוק של אי⁠־אמון, והוא הפך עתה לצחוק של שמחה.

צחק וגו׳ – הרי זה צחוק שהוא ית׳ גרם לו, על ידי מעשה נס מפתיע שעשה; השווה ״אז ימלא שחוק פינו״.⁠¹ אבל הוא גם צחוק של תמהון.

כל השמע – כל מי שישמע על הדבר הזה, יצחק אלי מתוך תמהון.

יצחק – הצד״י נקודה בחטף⁠־פתח משום האות הגרונית שאחריה.

אימרה ראשונה זו, שרה אמרה אותה עם מתן השם ליצחק, שכן היא מתקשרת אל שם זה.

1. תהלים קכ״ו:ב׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון