×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יז) וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת⁠־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל⁠־הָגָר֙ מִן⁠־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה⁠־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל⁠־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי⁠־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל⁠־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא⁠־שָֽׁם׃
God heard the voice of the boy and an angel of God1 called to Hagar from the heavens and said to her, "What troubles you Hagar? Do not be afraid, as God has heard the voice of the boy where he is.
1. an angel of God | מַלְאַךְ אֱלֹהִים – Alternatively: "a messenger of God". See discussion above (Bereshit 16:7) that the Hebrew word "מַלְאַךְ" can refer to either a celestial messenger (an angel) or a human one. Since this verse has the messenger call out from the heavens, he appears to be celestial. However, see Ralbag who raises the possibility that the verse refers to a human prophet, sent by the heavens.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״ירשב״םר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קרי״דר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמזרחיאברבנאלתולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פט] 1וישמע אלהים את קול הנער וגו׳, ועיפה נפשו של ישמעאל בצמא הלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר, ואמר, רבון העולמים אם יש לפניך רצון להשקות אותי מים השקני ולא תצא נפשי בצמא, כי משונה היא מיתת הצמא וקשה מכל המיתות, ושמע הקב״ה תפלתו שנאמר וישמע אלהים את קול הנער וכתיב כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם. (פרדר״א פ״ל)
[צ] 2ויקרא מלאך אלהים אל הגר, בזכותו של אברהם. (בראשית רבה נג)
[צא] 3באשר הוא שם, א״ר יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנא׳ כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם. (ר״ה טז:)
[צב] 4באשר הוא שם, בזכות עצמו, יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל. (בראשית רבה נג)
[צג] 5באשר הוא שם, אר״ס קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר, אמר להם עכשיו מהו, אמרו לו צדיק אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו. (בראשית רבה נג)
1. במדרש אור האפלה איתא תחת אחד השיחים מלמד ששחה דברים כלפי מעלה כיון שכלו המים מן החמת עיפה נפשו של נער והיה עומד בתפלה והוא בוכה בתפלתו שמא לא תתקבל תפלתו ומנין שהיה מתפלל שנאמר וישמע אלהים את קול הנער.
2. עי׳ לעיל פט״ז מאמר לז. ממדרש תדשא פכ״א, ושם מביא גם הפסוק שלפנינו וישמע אלהים את קול הנער וצ״ע ועיי״ש מאמר מג. ובתנחומא ישן וישלח ג. איתא ואתה אל תתמה על יעקב ששלח מלאכים ולא ביוסף, אלא אפילו הגר דיברו עמה המלאכים, מה כתיב ויקרא מלאך אלהים אל הגר, כמה מלאכים דברו עמה ר׳ לוי אמר [ה׳. כ״ה הגי׳ בכ״י ורמי] ורבותינו אמרו ג׳, ועי׳ לעיל בתורה שלמה פט״ז מאמר מג. מב״ר, ונראה דצריך לתקן כאן, וצ״ל הפסוק ויאמר לה מלאך ה׳ עיי״ש.
3. בירושלמי ר״ה פ״א ה״ג, ר׳ חנניה חברהון דרבנן בעי ואין הקב״ה רואה את הנולד ולא שמיע דא״ר סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי אין הקב״ה דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה מ״ט אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם, ועי׳ לקמן מאמר צב. ובפרש״י כאן מביא דברי הב״ר לקמן מאמר צג. בשנוים, ועי׳ מעין גנים לאיוב צד לח.
4. תפלת החולה, לעיל מאמר פא. ועי׳ פרש״י, מביא דרש זה מלשון את קול הנער, וכ״ה בשכל טוב. ובפי׳ התוס׳ בהדר זקנים הקשה על זה וא״ת והא אין החבוש מתיר עצמו מבית האסורין, וי״ל תפלה שאני.
5. לעיל מאמר צא. שמות רבה פ״ג ב. תנחומא ויצא ה. מדרש תהלים ה, ח. ובזהר חדש בראשית יט: איתא ר״א אמר אנן תנן כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם איכא דאמרי באשר הוא שם שהיה צדיק באותה שעה לפיכך שמע הקדוש ברוך הוא את קולו, ואנן לא גזרינן הכי במתניתין דהא אמר ר״י אמר ר׳ יצחק למה נתגרש ישמעאל מביתו של אברהם כו׳ אלא הכי כתיב ותרא שרה את בן הגר המצרית גו׳ מצחק אר״י אין מצחק אלא בע״ז כו׳ ובההיא שעתא רשע הוה א״כ במאי נוקים באשר הוא שם, אלא מההוא, דגזרנא במתניתין דילן אר״י אין ב״ד של מעלה דנין את האדם עד שיהיה בן עשרים שנה כו׳, וישמעאל בההיא שעתא לא היה בר כ׳ שנה, ולפיכך לא דנוהו דהא ראוי הי׳ לעונשא אלא דיומוהי הוא דלא חייבוהו והיינו דכתי׳ באשר הוא שם ביומין דהוא שם, וכן מבואר בזח״א קיח: עיי״ש קכא: ובתורה שלמה לעיל פ״ג מאמר רב, בבאור. ובפי׳ הטור עה״ת הקשה ג״כ כנ״ל ותי׳ מ״מ צדיק היה באותו דבר שקטרגו עליו, וכ׳ לחלק דלא דמי לבן סורר ומורה, ובמדרה״ג מביא אמר המלאך רבונו של עולם אדם שכתוב כו והוא יהיה פרא אדם את מעלה לו את הבאר א״ל הקב״ה עכשיו מהוא א״ל צדיק, א״ל אינו דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה, ועי׳ בתרגומים כאן, ובס׳ פליטת סופרים צד כו. מביא מכת״י ווארמס בשם משה מפרי״ש שפי׳ באשר הוא שם שמע את קולו שהיה בוכה בשביל מים ושם יתנהו מים לשתות, ובשם ר׳ יצחק קרא במקום שהוא שם שמע הקב״ה קולו והנה הוא חי במקומו, ועפ״ז ניחא קושיא הנ״ל של הז״ח, ועי׳ בפי׳ הרמב״ן כאן, ובפי׳ הטור שם, ובאור האפלה כאן באשר הוא שם, אמרו אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ואמרו אין דנין את האדם אלא כפי מעשיו שבאותה שעה.
וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא וּקְרָא מַלְאֲכָא דַּייָ לְהָגָר מִן שְׁמַיָּא וַאֲמַר לַהּ מָא לִיךְ הָגָר לָא תִּדְחֲלִין אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ קָלֵיהּ דְּרָבְיָא בַּאֲתַר דְּהוּא תַּמָּן.
The voice of the child was heard before Hashem. An angel of Hashem called to Hagar from heaven and said to her, What is the matter, “Hagar? Do not fear, for the voice of the child has been heard before Hashem in the place where he is.

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם
וּשְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא וּקְרָא מַלְאֲכָא דַּה׳ לְהָגָר מִן שְׁמַיָּא וַאֲמַר לַהּ מָא לִיךְ הָגָר לָא תִדְחֲלִין אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ קָלֵיהּ דְּרָבְיָא בַּאֲתַר דְּהוּא תַמָּן
רמב״ם על שתי דרכים לסילוק ״שמיעה״ מה׳
א. לסילוק ״שמיעה״ מה׳ הנתפסת כהגשמה, אונקלוס עוקף אותה בשתי דרכים: דקדוקית ומילונאית. הפתרון הדקדוקי הוא הֲמָרַת פעיל לסביל: וַיִּשְׁמַע, צורת פָּעיל, מתורגם שְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ בסביל, המציין כי הדבר היה ״שָׁמוּעַ לפניו״ וידוע לו. מסוג זה הוא תרגום ״וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה׳ הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה׳״ (במדבר יב ב) ״וּשְׁמִיעַ קֳדָם ה׳״. כנגד זאת הפתרון המילונאי הוא תרגום באמצעות מלה שונה: המרת ״שמע״ בפועל המופשט ״קבל״ ובתוספת ״צלותא״, כגון ״וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ״ (בראשית יז כ) ״וְעַל יִשְׁמָעֵאל קַבֵּילִית צְלוֹתָךְ״, קבלתי תפלתך.
ואולם מאחר ששתי הדרכים כשרות, מהו העיקרון שלפיו נקבעת דרך העקיפה? הרמב״ם שחקר עניין זה, קבע כלל בדבר (״מורה נבוכים״ א מח):
כל מה שבא מענין הַשֵּמַע מיוחס לה׳ יתברך, תמצא אנקלוס הגר נשמר ממנו, ופירש ענינו בהגיע המאמר ההוא אליו יתברך – כלומר, שהוא השיגהו; ואם היה בכלל הצעקה והתפלה יפרש ענינו שהוא קבל או לא קבל – ויאמר לעולם בתרגום ׳שמע ה׳ ׳: ׳שמיע קדם ה׳ ׳. ובענין הצעקה תרגם: ׳שמע אשמע צעקתו׳ – ׳קבלא אקבל׳. וזה נמשך בפרושו לא נטה בזה במקום מן המקומות.
על פי הרמב״ם סילוק ה״שמיעה״ מושפע מתוכן הכתוב: ״שמיעת״ צעקה או תפילה שהופנתה לה׳ מתורגמת כקבלת תפילה, ואילו ״שמיעה״ שאינה אלא לציין את ידיעתו על שהתרחש בעולם מתורגמת בלשון ״שְׁמִיעַ קֳדָם״. הרמב״ם מטעים שהבחנה זו נשמרת בעקיבות מלאה לאורך התורה כולה: ״לא נטה בזה במקום מן המקומות״.⁠1
לפי זה יקשה ת״א כאן, שהרי לפי מדרשי חז״ל, רש״י ושאר התרגומים – ישמעאל נושע בזכות תפילתו.⁠2 ואילו לפי ת״א ״וּשְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא... אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ קָלֵיהּ דְּרָבְיָא״, קול הנער היה ״שָמוּע״ בלבד לפני ה׳. נמצא שלדעת ת״א ישמעאל לא התפלל לבורא אלא צעק מתוך יסוריו בלבד, כי אילו סבר שהתפלל היה גם לו לתרגם ״וְקַבֵּיל ה׳ צְלוֹתֵיהּ דְּרָבְיָא״, כקבלת תפילתו.
מדוע תרגם בדרך עצמאית שלא כמסורת המדרש? ייתכנו לכך שני טעמים. טעם אחד נובע מתפיסתו הכללית של ת״א על מעלת התפילה: בניגוד למדרשים המתארים את ישמעאל כמי שהתפלל אל ה׳ ובשל כך גם זכה להיות ניצול, בת״א התפילה נתפסת כמעלתם המיוחדת של ישראל דווקא.⁠3 לפי זה אונקלוס בתרגומו בא למעט את דמות ישמעאל; מעלת התפילה מופקעת ממנו. טעם זה מובחן במיוחד בתרגום המיוחס ליונתן שבדרך כלל הוא נוטה אחר מדרשים. ואולם מכיוון שמגמתו הקבועה היא לתאר את ישמעאל כדמות שלילית (כמבואר להלן בפסוק כא). תרגם גם הוא ״וּשְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא״ כאונקלוס, ולא תיאר אותו כמתפלל.
אבל אפשר שאונקלוס החמיר עם ישמעאל מטעם שונה, לשוני: הואיל ולא נאמר בפירוש שישמעאל פנה אל ה׳, תרגם אצלו ״וּשְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא״. מסוג זה גם ״וישמע אלהים את נאקתם״ (שמות ב כד) ״וּשְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ יָת קְבִילַתְהוֹן״: בדומה לקולו של ישמעאל, גם צעקת בני ישראל לא הופנתה אל ה׳ כמבואר שם, לכן נמנע גם שם מלתרגם ״וְקַבֵּיל ה׳ צְלוֹתְהוֹן״ כתפילה. וראה עוד: ״וישמע אלהים אל לאה״ (בראשית ל יז) ״וְקַבֵּיל ה׳ צְלוֹתַהּ דְּלֵאָה״, ״וַיִּזְכֹּר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים״ (בראשית ל כב) ״וְקַבֵּיל צְלוֹתַהּ ה׳⁠ ⁠⁠״.
השמטת ״את״
ב. ״אוהב גר״ שלל נוסחי ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר״ – ״יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא״ וכתב שאין בו יָת. וכן ״כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר״ – ״שְׁמִיעַ... קָלֵיהּ דְּרָבְיָא״ [ולא: לְקָלֵיהּ דְּרָבְיָא], והטעם: ״בכל לשון שמיעה האמור כלפי מעלה, העברי מייחס הפעולה אל ה׳ ונופלת בו מלת אֶת. והתרגום מחליש המליצה ועושה הדבר נשמע אל האל ואין יָת נופל בו. וכיוצא בו בלשון ידיעה: ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו״ (שמות ג ז) ״גְלֵי קֳדָמַי כֵּיבֵיהוֹן״ אין בו יָת וכאלה רבים מאד״ והסכים עמו ״באורי אונקלוס״. אבל ״נתינה לגר״ קיים נוסח ״וּשְׁמִיעַ קֳדָם ה׳ יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא״, שכן ״בדברים הבלתי נוגעים אל ההגשמה, היה אונקלוס נזהר לבלי לחסר אף אות אחת מן הכתוב״.⁠4 והוכיח דעתו מתרגום ״אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים״ (בראשית לא מב) ״יָת עַמְלִי וְיָת לֵיאוּת יְדַי גְלֵי קֳדָם ה׳⁠ ⁠⁠״, אף שלפי המבנה התחבירי בארמית אין מקום לתיבת יָת.
אֲשֶׁר המתורגם אֲתַר
ג. לפעמים אונקלוס מתרגם ״אשר״ באמצעות ״אתר״ לציון מקום. וכן העירה המסורה: ״אֲשֶׁר דמיתרגם אֲתַר ג׳ בספרא״5: ״בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם״ (פסוקנו) ״בַּאֲתַר דְּהוּא תַמָּן״, ועוד פעמיים בחומש בראשית: ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (בראשית כח טו) ״בְּכָל אֲתַר דִּתְהָךְ״, ״אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת״ (בראשית ל לח) ״אֲתַר דְּאָתְיָן עָנָא לְמִשְׁתֵּי״.
1. ואמנם על פי הבחנתו הבהירה של הרמב״ם, שיקולי המתרגם מובחנים לעין בשתי הדוגמאות שהוזכרו: בעקבות פנייתו של אברהם אל ה׳ – ״ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך״ (בראשית יז יח) – תרגם אונקלוס את ״שמיעת״ ה׳ שבהמשך (״ולישמעאל שמעתיך״) כקבלת התפילה, שהרי כאן מדובר ב״שמיעת״ בקשה שהופנתה אל ה׳. כנגד זאת, דיבור מרים ואהרן במשה לא הופנה כלל אל ה׳ – ההיגד ״וישמע ה׳⁠ ⁠⁠״, מציין אך זאת כי עובדת דיבורם במשה היתה ידועה ו״שמועה״ לה׳ – לכן שם תרגם אונקלוס ״ושמיע קדם ה׳⁠ ⁠⁠״, ביטוי המביע את עובדת ידיעתו של ה׳.
2. ב״ר נג: ״ויקרא מלאך אלהים׳ וגו׳ – בזכות אברהם. באשר הוא שם – בזכות עצמו, יפה תפילת החולה לעצמו יותר מכל״. פדר״א פ״ל: ״ושמע הקב״ה תפילתו שנאמר ׳וישמע אלהים אל קול הנער׳ ואומר ׳כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם׳ ״. וכן ברש״י: ״את קול הנער – מכאן שיפה תפילת החולה מתפילת אחרים עליו והיא קודמת להתקבל״. גם ת״נ נוקט בדרך זו: ״ושמיע [קדם] ה׳ ית קליה דטליא וקרא מלאכא דה׳ להגר מן שמיא ואמר לה מה ליך הגר לא תדחלין ארום שמע ה׳ בקל צלותיה דטליא״ (אבל ברישא: ושמיע [קדם] ה׳, בחוסר עקיבות). וראה גם ברכות נו ע״ב: ״הרואה ישמעאל בחלום – תפלתו נשמעת, ודוקא ישמעאל בן אברהם אבל טייעא בעלמא – לא״.
3. כמבואר בהרחבה לעיל ד כו ״לקרא בשם ה׳⁠ ⁠⁠״.
4. ״נתינה לגר״ הקדמה כוללת, עמ׳ 12 הערה א.
5. קליין, מסורה, עמ׳ 58. וכן נכון ״ג׳ בספרא״ ולא כנוסח ״ג׳ באוריתא״, כי יש נוספים כגון דב׳ ח טו: ״בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב״ – ״אֲתַר דְּחִיוָוָן קָלַן״, ״אֲשֶׁר אֵין מָיִם״ – ״אֲתַר דְּלֵית מַיָּא״.
ושמיע י״י ית קליה דטליא וקרא מלאכא די״י להגר מן שמיא ואמר לה מה ליך הגר לא תדחליןא ארום שמע י״י בקל צלותיה דטליאב באתרא דהוא ביהג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תדחלין״) גם נוסח חילופי: ״תידחלי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״י״י בקל צלותיה דטליא״) גם נוסח חילופי: ״מימריה די״י בקלא דטלא״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ביה״) גם נוסח חילופי: ״תמן״.
ושמיע קדם י״י ית קליה דטליא בגין זכותיה דאברהם וקרא מלאכא די״י להגר מן שמייא ואמר לה מה ליך הגר לא תיסתפין ארום שמיע קדם י״י ית קליה דטליא ולא דן יתיה לפום עובדוי בישיא דעתיד למיעבד אלהין בגין זכותיה דאברהם חס ע⁠(י)⁠לוי באתר דהוא תמן.
And the voice of the youth was heard before the Lord for the righteousness' sake of Abraham; and the Angel of the Lord called to Hagar from heaven, and said, What to thee, Hagar? Faint not, for the voice of the youth is heard before the Lord; neither shall judgment be according to the evil which he will do, but according to the righteousness of Abraham is mercy upon him in the place where he is.
וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד – נֶאֱמַר כָּאן וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד (במדבר ב׳:ב׳).
הַרְחֵק – הָכָא אַתְּ אוֹמֵר הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה (יהושע ג׳:ד׳), הָא לָמַדְנוּ נֶגֶד מִנֶּגֶד, וְרָחוֹק מֵרָחוֹק.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת – שְׁנֵי טְוָחִים בַּקֶּשֶׁת, מִיל.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּמַטַּחַת דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמְרָה אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וגו׳ (בראשית ט״ז:י׳), עַכְשָׁו הוּא מֵת בַּצָּמָא.
[יד] הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ (תהלים נ״ו:ט׳), כְּאוֹתָהּ בַּעֲלַת נֹאד, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים: שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה וגו׳ (תהלים ל״ט:י״ג), אֶל דִּמְעָתָהּ שֶׁל הָגָר לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ אֶל דִּמְעָתִי אַתָּה מַחֲרִישׁ. וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אָנֹכִי: כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי (תהלים ל״ט:י״ג).
וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם – בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם – בִּזְכוּת עַצְמוֹ, יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל. בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אָמַר רַבִּי סִימוֹן קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר.
באשר הוא שם1לפי שאמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם בניו של זה עתידים להמית את בניך בצמא, ואתה עושה לו נס שתביא לו באר מים, ומנין שבני ישמעאל המיתו את ישראל בצמא, שנאמר לקראת צמא התיו מים וגו׳ (ישעיהו כ״א:י״ד), 2כי כשגלו ישראל הלכו מהם אצל ישמעאל, אמרו להם תנו לנו מים ולחם לאכול ולשתות שאתם אחינו, אמרו להם אכלו תחלה ואחר כך תשתו מים, הביאו להם מיני מלוחים ונאדות ריקים נפוחים טבולים במים, והיו מקריבים הנאדות בפיהם כדי שישתו, והיה הרוח נכנס בפיהם והיו מתים, אמר הקב״ה למלאכים עתה מה הוא צדיק או רשע, לכך נאמר כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם.
1. לפי שאמרו מלאכי השרת. ב״ר פנ״ג אות י״ד.
2. כי כשגלו ישראל הלכו מהם אצל ישמעאל. מדרש איכה פ״ב פ׳ בלע ה׳ שמונים אלפים פרחי כהונה כו׳, וירושלמי תענית פ״ד ה״ה דף ס״ט ע״ב א״ר יוחנן שמונים אלפים פרחי כהונה ברחו לתוך חיילותיו של נבוכדנצר, ומובא בילקוט ישעיה רמז רפ״ט, וכן בתנחומא הנדפס מכבר יתרו אות ה׳, וכל המאמר מובא ברש״י עה״ת קצת בסגנון אחר, וכן ברש״י ישעיה כ״א י״ד.
פסמע אללה צות אלצבי ונאדא מלך אללה בהאג֗ר מן אלסמא פקאל להא מא לך יא הג֗ר לא תכ֗אפי אן אללה קד סמע צות אלצבי חית֗ הו.
ה׳ שמע את קול הנער, ומלאך ה׳ קרא להגר מן השמים ואמר לה: מה לך הגר, אל תפחדי כי ה׳ שמע את קול הנער באשר הוא.
את קול הנער – מכאן שתפילת החולה מתקבלת מתפילת אחרים עליו.
באשר הוא שם – לפי מעשים שהוא עכשיו הוא נדון, ולא לפי מה שעתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגין ואומרים: מי שעתיד להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו באר? והוא משיבם: עכשיו מהו, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם: לפי מעשיו של עכשיו אני דנו, וזהו: באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא? כשהגלם נבוכדנאצר, שנאמר: משא בערב וגומ׳ לקראת צמא התיו מים וג׳ (ישעיהו כ״א:י״ג-י״ד). כשהיו מוליכין אותן אצל ארץ ערביים, היו ישראל אומרים לשבאים: בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודינו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר: ארחות דדנים (ישעיהו כ״א:י״ג), ואילו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר מליח ונודות נפוחים. כסבורים ישראל שהן מלאים מים, כשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנסת בגופו והוא מת.
את קול הנער THE VOICE OF THE LAD – From this we may infer that the prayer of a sick person is more effective than the prayer offered by others for him and that it is more readily accepted (Bereshit Rabbah 53:14).
באשר הוא שם WHERE HE IS – According to the actions he is now doing shall he be judged and not according to what he may do in future. Because the ministering angels laid information against him, saying, "Master of the Universe, for him whose descendants will at one time kill your children with thirst will You provide a well?⁠" He asked them, "What is he now, righteous or wicked?⁠" They replied to him, "Righteous.⁠" He said to them, "According to his present deeds will I judge him.⁠" This is the meaning of what is written: "[For God has heard the voice of the lad] באשר הוא שם in that condition in which he now is" (Bereshit Rabbah 53:14). Where did he (Ishmael) kill Israel with thirst? When Nebuchadnezzar carried them into exile – as it is said, "The burden upon Arabia … O you caravans of Dedanites, unto him that is thirsty bring you water! etc.⁠" (Yeshayahu 21:13-14). When they were bringing them near the Arabians the Israelites said to their captors, "We beg of you bring us to the children of our uncle, Ishmael, who will certainly show pity to us", as it is said, "O you caravans of the Dedanites (דדנים)"; read not דדנים but דודים, kinsmen. – These indeed came to them bringing them salted meat and fish and water-skins inflated with air. The Israelites believed that these were full of water and when they placed them in their mouths, after having opened them, the air entered their bodies and they died (Eikhah Rabbah 2:4).
ויקרא מלאך אלהים1בזכותו של אברהם.
באשר הוא שם – בזכות עצמו. 2יפה תפלת החולה לעצמו יותר משל כל בני אדם. 3מיכן אמרו רז״ל אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה השעה. דכתיב באשר הוא שם. שאע״פ שהיה עתיד להמית את ישראל בצמא דכתיב משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים (ישעיה כ״א:י״ג). וכתיב לקראת צמא התיו מים. 4יושבי בארץ תימא בלחמו קדמו נודד (שם שם י״ד). לא דיי שלא נתנו להם מים. אלא שהאכילם מלוחים לשמונים אלף לבושי שריונים. 5כדמפורש בהגדת איכה. ואפילו הכי העלה לו הקב״ה באר במדבר.
1. בזכותו של אברהם. ב״ר שם. ילקוט סוף רמז צ״ד.
2. יפה תפלת החולה. ב״ר שם ומובא ברש״י עה״ת.
3. מיכן אמרו רז״ל. ר״ה ט״ז ע״ב. וע״ש ברש״י שכתב ומצינו בב״ר אמרו מלאכי השרת כו׳ הוא בב״ר פנ״ג. אבל מ״ש שם שנא׳ משא בערב שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים. ליתא לפנינו במדרש ב״ר שם רק בהגדת איכה פ״ב פ׳ בלע ה׳. ועיין רש״י עה״ת בראשית כ״א י״ז הביא יחד דברי מדרש ב״ר ומדרש איכה ונראה שהיה כן במקומו בב״ר והשמיטו המדפיסים. וע״ע ירושלמי ר״ה פ״א ה״ג ומדרש שו״ט פ״ה.
4. יושבי בארץ תימא. בקרא יושבי ארץ תימא.
5. כדמפורש בהגדת איכה. הוא באיכה רבתי פ״ב פ׳ בלע ה׳ ונשנה בירושלמי תענית פ״ד דף ס״ט ע״ב. ועיין תנחומא ויצא בפ׳ וירא ה׳ כי שנואה לאה.
וישמע אלהים את קול הנער – אמרו רבותינו יפה תפילת החולה וצעקתו בחוליו יותר משל כל אדם, וכה״א ויבך חזקי׳ בכי גדול (ישעי׳ לח ג):
ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים – בזכות אברהם:
ויאמר לה מה לך הגר – להטיח דברים כלפי מעלה:
אל תראי – מן הנער שהוא חולה וצמא למים:
כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם – אעפ״י שהוא עתיד לבוא ענש בדין אינו נידון אלא כאשר הוא עכשיו צדיק, ואין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה:
{באשר הוא שם – במקום שהוא שם, שמע הקב״ה את קולו, והנה הוא חי במקומו. (לפי עדות ברלינר בפליטת סופרים עמ׳ 26, ביאור זה היה בכ״י וורמס {= כ״י ברלסאו 103 שאבד} בשם ר׳ יצחק קרא, וייתכן שהכוונה לר׳ יוסף קרא)⁠1}
1. ביאור דומה מופיע ברשב״ם.
באשר הוא שם – לפי שלא היתה רואה אותו, שהרי נתרחק⁠{ה} מאותו מקום, הוצרך לומר במקום אשר הוא שם נתן לו את המים.
Ba'asher WHERE HE IS: Since she could not see him, having distanced herself from his place (vs. 16), he [the angel] had to say that in the place where the child was he had been given water.⁠1
1. Rashbam's explanation is opposed to that of Rashi who understands ba'asher hu' sham as a reference to Ishmael's current moral stature. (See RH 16b, PT RH 1:3, Bereshit Rabbah 53:14.) Rashbam understands the phrase in a more literal manner. The reason the text includes the apparently unnecessary phrase, ba’asher hu’ sham, is because Hagar could not see her son and so the angel had to tell her that there was water near her son and she was crying for no reason. For similar explanations, see Nahmanides and Knobel.
מלאך אלהים {אל הגר} מן השמים – המלאכים הנראים אל בני אדם בארץ בדמות בני אדם, נודע שהם מלאכים,⁠1 לפי שאין דרך הקב״ה להגלות כן. ואותו שמדבר מן השמים, מתוך דבריו נודע שהוא מלאך. כמו בזה שקרא אליה מן השמים נודע שהוא מלאך, שאמר: כי שמע אלהים אלא קול הנער, ולא אמר: ״שמעתי״.
1. כלומר: נודע שהם מלאכים ולא הקב״ה עצמו.
א. בכ״י מינכן 52: את.
מלאך אלהים {אל הגר} מן השמים – ANGEL OF GOD {TO HAGAR} FROM THE HEAVENS – The angels who appear to people on earth in the form of humans, it is known that they are angels, since it is not the way of the Blessed Holy One to be revealed thus. And the one that speaks from the heavens, from his words it is known that he is an angel. Like with this one who called to her from the heavens, it is known that he is an angel, for it says: AS GOD HAS HEARD THE VOICE OF THE LAD, and it does not say: “I heard.”
באשר הוא שם – מתוך צרתו ודוחקו שהו׳ עומד בה אפי׳ בארץ ציה ושממה. (כ״י וינה 23)
וישמע אלהים את קול הנער – כי גם הוא נשא את קולו ובכה.
מן השמים – שמעה קולו ולא ראתהו כמו בבאר לחי שראתהו,⁠א לפיכך אמר מן השמים.
אל קול הנער – קדמאה את, תנינא אל, וסימ׳ תֵ״ל.
באשר הוא שם – באותו המקום שהשלכת אותו, כי חשבת שימות שם שמע אלהים את קולו.
ורבותינו ז״ל דרשו מזה (ר״ה ט״ז): שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, שנאמר באשר הוא שם – אם רשע הוא אף על פי שסופו להיות צדיק דנין אותו כרשעו, ואם צדיק הוא אף על פי שסופו להיותב רשע דנין אותו כצדקו.
ובהגדה (בראשית רבה נ״ג): אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה מי שבניו עתידים להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר מים להחיותו, שנאמר משא בערב וגו׳ לקראת צמא התיו מים (ישעיהו כ״א:י״ג-י״ד) כשהיו חיל נבוכדנצר מוליכין את ישראל בגולה והיו קרובים למות בצמא והיו עוברים על בני ישמעאל שנאמר: יושבי בארץג תימא (ישעיהו כ״א:י״ד) ומבקשים מהם שישקום מים והיו מוליכים להם נודות רקים נפוחים והיו סבורים שהם מלאים מים פותחיםד להם, והרוח נכנס במעיהם והם מתים (מדרש איכה נ״ב).
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״שראתה״.
ב. כן בכ״י מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495 הושמט ע״י הדומות: ״צדיק דנין... שסופו להיות״.
ג. כן בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 193. בנוסח שלנו: ״ארץ״.
ד. כן בכ״י מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״פתוחים״. בכ״י פריס 193: ״ופותחים״.
וישמע אלוהים את קול הנער, he too had raised his voice and was crying.
מן השמים, she heard his voice without seeing the source of the voice as opposed to the first encounter she had with an angel in 16,13. At the beginning of the verse the Torah uses the proposition את, whereas at the end of the verse it switches to the preposition אל. The letters ת and ל are used interchangeably here without the meaning of the preposition undergoing any change.
באשר הוא שם, at the very site where Hagar had thrown the boy. The message to Hagar was that at the very site where she thought that her so was going to die, there God heard his voice, his prayer. Our sages (Rosh Hashanah 16) derive from this wording that human beings are not judged by the Heavenly Court on the basis of what they might become guilty of in the future, but their judgment is based on their status at the time judgment is in progress. If someone is wicked at the time the Heavenly Court is in session, the fact that God foresees that he will (would) become righteous at some point in the future is not taken into consideration. Equally, if someone at the time when the Court is in session is deemed innocent, the fact that God foresees that he will become a great sinner is not used to influence his judgment at that time. There is an interesting aggadah, according to which the angels remonstrated with God at this time, challenging God’s mercy on the basis of the untold harm Ishmael’s descendants would visit upon God’s people, the Jews in the future. The angels referred specifically to the Ishmaelites denying Jews on the march into exile water to quench their thirst. (a reference to Isaiah 21,13-14) God silenced them by asking whether at this particular point in time Ishmael deserved to die. They had to admit that he did not. Hence God felt free to exercise His mercy and to let him live.
באשר הוא שם – פירש המורה: לפי מעשים וכו׳ וקשה דידיה אדידיה דהכא אמר שהוא צדיק ולעיל אמר מצחק ע״ז ג״ע ש״ד אלמ׳ רשע היה באות׳ שעה וכמו כן פי׳ על אודות בנו שיצא לתרבות רעה ולי נרא׳ מצחק מריב עמו על הירוש׳ ומתשובת שרה אנו למדין כן שאמרה כי לא יירש.
[הגהה: ר׳ צדקיה ברבי אברה׳ תירץ קושיא זו הכי כיון דחלה נמחלו עונותיו כדאמרינן פ׳ אין בין המודר וישמעאל היה חולה שהכניסה בו שרה עין הרע ושני הפירושים בין מה שפי׳ רש״י בין מה שפירש רבינו ישעיה מצא בתוספתא.]
וישמע אלהים וג׳ באשר הוא שם – לחכמים ז״ל בזה (ר״ה טז:) הפירוש הידוע1, ופשטיה דקרא שהביט יתעלה במצבו וצערו אשר הוא בו, במקום אשר בו עזבה אותו [אמו] תחת אחד השיחים.
1. מז. שדרשו: ׳אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם׳, וכן הובא ברש״י כאן.
את קול הנער – פר״ש: מכאן שתפלת החולה נשמעת מתפלת אחרים. והא דאמרינן בברכות: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. יש לומר: היינו טעמא משום דסתם חולה לא מצי מיכוין, אבל זה שכיוון נשמעה תפלתו לפני הקב״ה.
באשר הוא שם – פר״ש: לפי מעשיו של עכשיו. ואם תאמר: הא אמרינן בן סורר ומורה: על שם סופו הוא נהרג. אלא יש לומר: בן סורר ומורה מתחילתו הוא רשע ממה שעתיד להיות בסופו, אבל הכא מתחילתו ישמעאל היה צדיק מאותה עבירה של לקראת צמא התיו מים (ישעיהו כ״א:י״ד). היינו שפירש ר״ש לפי מעשיו של עכשיו.
באשר הוא שם – לפי שנתרחקה ממנו כמטחוי קשת ולא ראתהו, הוצרך לומר: באשר הוא שם.⁠1
דבר אחר: באשר הוא שם – אפילו במדבר שאין בו מים.
1. שאוב מרשב״ם.
את קול הנער, "the voice of the lad;⁠" Rashi uses this line to state that the prayer of a sick person on his own behalf reaches heaven faster than the prayers of others on his behalf. If you were to counter that the Talmud in B'rachot 5 teaches that a prisoner cannot liberate himself from jail, [that he needs outsiders to do that for him, Ed,] what is meant is that the state of mind of the average sick person is such that he cannot pray with the required devotion. If he could, God will respond to him first. (Rabbeinu Ovadiah mibartenura)
באשר הוא שם, "due to the condition he found himself in;⁠" according to Rashi the "condition" referred to is his legal/moral condition. He had not been wicked enough as yet to deserve to die on account of that. If you were to ask that the Talmud in Sanhedrin,72 when stating that a 13 year boy who has committed a far lesser offense is to be stoned to death to prevent him from becoming a far more guilty person, (the rebellious son) the difference there is that that son had already begun his career as a teenager by committing criminal deeds, whereas at that age Ishmael had voluntarily submitted to circumcision, something for which he deserved a great deal of credit. [I have departed from the author's text somewhat by pointing to a great merit acquired by Ishmael. Ed.] He had not exhausted that merit at this stage. באשר הוא שם, seeing he was "there,⁠" as opposed to "here;⁠" Hagar had distanced herself from her dying son to avoid having to watch his death throes. A totally different interpretation: "even though He was in a desert with no chance of obtaining water.⁠" The emphasis is on the word הוא, a reference to God Who can provide everywhere.
וישמע א-להים את קול הנער – פרש״י (ד״ה את קול הנער) מכאן שיפה תפילת החולה עליו מתפילת אחרים. ותימ׳ והא אמרי׳ (ברכות ה:, נדרים ז:) אין חבוש מתיר עצמו. וי״ל תפלה שאני.
באשר הוא שם – פר״ש (ד״ה באשר הוא שם) אמ׳ הק׳ צדיק הוא או רשע. אמרו לו צדיק וכו׳. תימ׳ הא אמרינן לעיל (כא:יא רש״י ד״ה על אודות בנו) דיצא לתרבות רעה. ותו קשי׳ הא בן סורר ומורה נהרג על שם סופו (סנהדרין מו., סח:). וזה נמי עתיד להיות רשע כו׳. ושמא י״ל דלא [דמי זה.] דזה יהיה צדיק וזרעו יחטא. אבל בן סורר ומורה גופיה יחטא. מפי הקדוש ר׳ טוב ילד.
אי נמי ישמעאל היה אז צדיק ובן סורר ומורה כבר התחיל רשעו קצת.
וה״ר לופציא פי׳ דודאי בידי שמים אין דנין על שם העתיד. אבל בידי אדם כגון סורר דנין בטוב על שם העתיד. שמעתי.
וישמע אלהים את קול וגו׳ – פירש״י מכאן שיפה תפלת חולה על עצמו וכו׳, וקשה והרי אין חבוש מתיר עצמו וכו׳ וי״ל תפלה שאני.
באשר הוא שם – פירש״י אמר הקב״ה עכשיו מה הוא וכו׳ אמרו לו צדיק וכו׳, ותימה הא אמרינן לעיל שיצא לתרבות רעה, וע״ק והרי בן סורר נהרג ע״ש סופו וי״ל בקושיא השנית הזה גם סופו להיות צדיק רק שזרעו יחטא ובן סורר ומורה סופו לחטוא בעצמו, והר״ר ליפוצא תירץ כי בידי שמים אין דנין ע״ש סופו כי יהי׳ סיפק בידו ית׳ גם לבסוף לדונו, אבל בידי אדם דנין ע״ש סופו דשמא לבסוף לא יהי׳ סיפק בידם, ועל הקושיא הראשונה י״ל דבאמת יצא כבר לתרבות רעה וכהוראת לשון מצחק שהוא לשון ע״ז וש״ד, אלא דבאשר הוא שם, ר״ל שלפי שניו של עתה איננו בר עונשים, ואעפ״כ אתי לשון רש״י שפיר, שכתב לפי מעשים שעושה עכשיו, דכל המעשים שעושה עכשיו אינו ראוי ליענש עליהם, ובזה עצמו מיושבת גם השני׳, דלכן נמי אין שייך לדונו ע״ש סופו, דאל״כ אין לדבר סוף, שצריך לענוש כל שאינו בר עונשין ע״ש סופו, לאפוקי בן סורר בשבא כבר לידי עונשין של ב״ד מיירי ע״כ.
[באשר הוא שם – לפי מעשים שהואא עכשיו הוא נדון, ולא לפי מעשים שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגין וכו׳. לשון רבינו שלמה מדברי רבותינו.
והנכון בעיני בדרך הפשט, שיאמר כי שמע אלהים אל קול הנער במקום אשר הוא שם, הודיע אותה שלא יצטרך ללכת משם,⁠ב כי במקום ההוא ירוה צמאו מיד. ואמר לה: קומי שאי את הנער אחרי שתותו כי לגוי גדול אשימנו. וכמוהו: באשר כרע שם נפל שדוד (שופטים ה׳:כ״ז), ובאשר חללים שם הוא (איוב ל״ט:ל׳) – ירמוז למקום.]⁠ג
א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״לפי מעשים שהוא״. בכ״י פרמא 2978, דפוס רומא: ״לפי מעשים שהוא עושה״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, דפוס ליסבון, דפוס רומא. בכ״י פרמא 2978, פריס 222 נוסף כאן: ״אל מעין ובור״.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
WHERE HE IS. He shall be judged according to his present deeds, and not according to those actions which he may do in the future. This was because the ministering angels laid charges, etc. Thus the words of Rashi quoting from the teachings of our Rabbis.⁠1
The correct interpretation, in line with the simple meaning of Scripture, appears to me to be that the verse is stating that G-d heard the voice of the lad in the place in which he was. He informed her that she will not need to go from there to a fountain or well for in that very place he will quench his thirst immediately. He thus said to her, "Arise, lift up the lad2 after you will have given him to drink, for I will make him a great nation.⁠3 Similarly, the word sham (there) in verses, Where he sunk, there he fell down dead;4 And where the slain are, there is she,⁠5 alludes to the place.
1. Ibid., 19.
2. (18) here.
3. (18) here.
4. Judges 5:27. Meaning, "'in the place' where he fell.⁠"
5. Job 39:30. Meaning "And 'in the place' where the slain are.⁠"
כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם – כלומר באותו המקום שהוא שם אתן לו מים וישתה טרם שיפרד מן המקום. ודרשו רז״ל אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, שנאמר אל קול הנער באשר הוא שם.
כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם, "for God has heeded the cry of the lad in his present state.⁠" This means that "I" will give him water and he will drink it before leaving this site. Our sages in Rosh Hashanah 16 learn from here that a person is not judged or convicted for sins which God foresees that he will commit in the future. He is judged merely on the basis of his present state of guilt or innocence. This is the meaning of the otherwise redundant words באשר הוא שם.
באשר הוא שם – פירש״י לפי מעשיו של עכשיו הוא נדון. וא״ת הא אמרי׳ בסנהדרין פ׳ בן סורר ומורה על שם סופו נהרג. וי״ל דלא דמי דבן סורר ומורה מתחלתו הוא רשע ממה שהוא עתיד להיות בסופו. אבל ישמעאל מתחלתו היה צדיק מאותה עברה שנא׳ לקראת צמא התיו מים כך פי׳ חזקו׳ ואין לפרש שהיה צדיק גמור גם משאר עברות שהרי פי׳ לעיל גבי ויקח לחם וחמת מים שיצא לתרבות רעה.
וישמע אלהים את קול הנער – מכאן שתפלת החולה נשמעת תחלה. וא״ת והא אין החבוש מתיר עצמו מבית האסורין. וי״ל תפלה שאני.
וישמע אלהים את קול הנער – פירש״י מכאן שיפה תפלת החולה על עצמו מתפלת אחרים אע״פ דאין חבוש מתיר עצמו תפלה שאני כדאשכחן בחזקיהו ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל:
באשר הוא שם – אמר להם הב״ה צדיק או רשע אמרו לו צדיק אע״ג דאמרינן לעיל שיצא לתרבות רעה מ״מ צדיק היה באותו דבר שקטרגו עליו. אע״ג דבן סורר ומורה צדיק באותה שעה ונהרג על שם סופו יש מחלקים בין דיני שמים לדיני אדם דבדיני שמים אין דנין על שם סופו ומיהו אינו קשה דבן סורר ומורה הוא עצמו עתיד לחטוא וגם התחיל כבר קצת בחטא אבל כאן לא התחיל כלל בחטא וגם הוא לא חטא בזה אלא שזרעו חטאו. ולפי פשוטו באשר הוא שם ממקום שהוא שם נשמעה תפלתו ונראה לו הבאר ולא הוצרך לבקש מים ממקום אחר. א״נ באשר הוא שם במדבר מקום לא עבר אדם שם נשמע תפלתו כי מלא כל הארץ כבודו:
וישמע אלוהים אל קול הנער, "God listened to the voice (cries) of the lad.⁠" Rashi derives from this wording that the prayer of the sick person himself concerning his recovery is more likely to be heard than all the prayers of other people on his behalf. This is so although we have a principle according to which a person whose hands and feet have been tied is unable to free himself, i.e. the stricken need outside assistance. We know that Chizkiyah whose sickness had been declared by the prophet to be terminal, was healed after he personally appealed to God on behalf of himself.
באשר הוא שם, "considering his present state of relative innocence.⁠" When God asked the angels if Ishmael was guilty or innocent in their opinion at that time, they replied that he was innocent. This was in spite of the fact that he had previously been described (מצחק) as having displayed heretical behaviour. Nonetheless, concerning the matter which they (the angels) had accused him of, (harm he would cause to the Jewish people in the future) he was as yet not guilty. This is especially interesting seeing that a בן סורר ומורה, a 13 year old who steals a little meat and wine from his parents and who displays tendencies of becoming a delinquent, is executed at such a tender age. (Deuteronomy 21,21) The reason offered by our sages for what seems such a harsh way of dealing with a young boy is psychological. The Torah prefers to have him executed before he will become guilty of far worse crimes, and to thereby preserve his share in the world to come. Nonetheless, there is a difference between applying retribution for crimes decreed in heaven and those decreed on earth on the basis of the Torah. Human beings are not held accountable in heaven until they have completed 20 years on earth. Pre-emptive retribution does not exist in the vocabulary of Divine justice when it is meted out by heavenly tribunal, as opposed to justice handed out by human tribunal. The juvenile delinquent, בן סורר ומורה, although not yet guilty of the death penalty, has already begun a career of criminal acts and it is an act of love by his parents which brings about his "premature" violent death so that his eternal life may be preserved. Ishmael had not been guilty of any crime while he was in Avraham's household for which he would have had to face a tribunal. Only his descendants would become guilty of such crimes. According to the plain meaning of the text, the words באשר הוא שם, mean that God listened to the prayer Ishmael offered up at the location he found himself in, in that the well which was to save his life suddenly caught his eye. He did not even need to have water brought to him from a more distant location.
וישמע אלהים את קול הנער – פרש״י מכאן שיפה תפלת חולה עליו מתפלת אחרים. ותימא והא אמ׳ (ברכות ה׳ ב׳) אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. וי״ל תפלה שאני, ר״י דאורלנ״ש, לגבי ישמעאל איכא למימר דמרוב חוליו נתכפרו לו כל עונותיו, כדאמרינן בנדרים פרק אין בין המודר הנאה (מ״א א׳) דאין החולה קם מחוליו עד שימחלו לו כל עונותיו דכתיב הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי.
באשר הוא שם – פר״ש אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה. וקשה לן מיהא דאמר בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה (ע״ב א׳) תניא ר׳ יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרתימר בשר ושתה חצי לוג יין, אמרה תורה יצא לב״ד ויסקל אלא אמרי׳ הגיע תורה לסוף דעתו של סורר ומורה, שסוף גומר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ולכן אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. אלמא שאין דנין אותו לפי מעשיו של אותה שעה. וי״ל דהא דאמרינן דאין דנין על שם העתיד היינו בב״ד של מעלה, אבל בידי אדם כגון בן סורר ומורה, דנין על שם העתיד. ועוד י״ל דלא דמי דלגבי [ישמעאל] נהי נמי דזרעו יהיה רשע, אבל הוא יהיה צדיק, אבל בן סורר ומורה הוא גופיה יחטא. ועוד פי׳ המורה לפי מעשיו הטובים שהיו בידו עכשיו הוא נדון. ולא לפי מעשיו שעתידים לעשות לפי שהיו מלאכי השרת אומרים לפניו רבונו של עולם מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה עושה באר, והוא משיבם עתה מה הוא צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר (לו) [להם] לפי מעשיו של עכשיו הוא נדון. וקשה דידיה אדידיה. (דהכי) [דהכא] אמרינן שהוא צדיק ולעיל (פסוק ט׳) אמרינן בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק לע״ז ולגילוי עריות, אלמא רשע היה (עז) [אז]. וכמו כן פי׳ (פ׳ י״א) על אודות בנו שיצא לתרבות רעה. ונ״ל מצחק מריב עמו על הירושה, ומתשובת שרה אנו למדים כן שאמרה כי לא ירש בן האמה כו׳.
ור׳ משה נראה לו לתרץ דזה מה שאומר באשר הוא שם דמשמע שהוא צדיק, שלא היה בן כ׳ להתחייב בב״ד של מעלה.
ועי״ל לענין אותו דבר שדברו עליו מלאכי השרת שעתידים להמית ישראל בצמא היה עכשיו צדיק וזהו באשר הוא שם. עוד קשה על פרש״י דפי׳ שאין דנין אותו אלא לפי מעשיו של אותה שעה, וקש׳ דבמס׳ בבא קמא בפרק הפרה (נ׳ א׳) אמרינן בתה של ר׳ כשרה וראוייה לצאת ממנה דבר טוב וכו׳ ומתה על דבר סופה. וי״ל דוקא במזוני דן את האדם לפי מעשיו של עכשיו. וק״ק דאמרינן (מו״ק כ״ח ב׳) חיי ומזוני ובני לאו בזכותא תלייא מילתא, אלא במזלא וכן כתיב (תהלים קי״א ה׳) טרף נתן ליראיו, ובפסיקת׳ נתן לצדיקים טרפן של מזונותיהן בעולם הזה. ועל ההיא נמי ק״ק אמאי לא מני אשה בהדייהו דאמר במס׳ סוטה (ב׳ א׳) מ׳ יום כו׳ בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, אלמא במזלא תליא הדבר. וי״מ [חיי] זו חיי אשתו שנ׳ (קהלת ט׳ ט׳) ראה חיים עם האשה, בני אלו בנים היוצאים ממנה, מזוני זו שדה דאמרינן (סוטה שם) בת קול יוצאת ומכרזת ואומרת שדה זה לפלוני.
באשר הוא שם – רמז לַשֵׁם, כטעם ״אתה תשמע השמים״ (מלכים א ח׳:מ״ג, ועוד שם בפרק). ורבים מזה במקרא להודיענו כי אם הוא ית׳ גבוה ורחוק הנה הוא שומע הכל.⁠1
1. ׳הוא׳ ב״באשר הוא שם״ הוא ה׳ (בניגוד לדעת יתר המפרשים, אשר פירשו ש׳הוא׳ הוא הנער), כלומר, ׳כי שמע אלהים אל קול הנער באשר אלהים שם׳. הפירוש הוא שה׳ שמע ממקומו מן השמים את קול הנער על הארץ, ודומה לכך בתפילת שלמה ״אתה תשמע השמים מכון שבתך״, כלומר, אתה תשמע מן השמים את התפלה בבית המקדש ואליו על הארץ. משמעות המטאפורה של היות ה׳ בשמים ושמיעתו את אשר על הארץ, הוא היותו טרנצנדנטי ואף על פי כן אימננטי ויודע את הפרטים הריאליים ומגיב אליהם.
ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים – אחשוב שזה המלאך היה אחד מנביאי הדור, ומן השמים שלחוהו אליה להציל ישמעאל, בעבור אברהם; או בא זה המאמר להגר בחלום — להשגחת ה׳ יתעלה על אברהם — מזולת שיהיה נבואה, כי הוא רחוק שיֵּאָמֵר שתהיה הגר נביאה, כמו שזכרנו במה שקדם.
והנה שמע אלהים קול הנער — שהיה צועק לצומאו — בעבור אברהם נביאו, ושלח אחד מהנביאים להגר, ואמר לה שלא תירא, כי שמע ה׳ יתעלה את קול הנער וצערו באשר הוא שם בעבור אברהם נביאו.
מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים. ב״ר והא דאמרי׳ בפרק קמא דברכות ולוקי רבי יוחנן לנפשיה ומשני אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים צ״ל משום דלא מצי מכוין אבל במצי מכוין טפי עדיף:
לפי מעשיו של עכשיו הוא נידון. אבל בן סורר ומורה דאמרינן בסנהדרין שהוא נהרג על שם סופו היינו מפני שכבר התחיל בדרכים המביאים למעשים הרעים שבסופו:
אמרו לו צדיק. פי׳ מאותה עבירה של צמא אבל משאר העבירות רשע גמור היה כדלעיל. אבל יש לתמוה למה לא קטרגו המלאכים מאותן עבירות שבידו אבל קטרגו מן העבירה שעתיד לעשות ולא הוא עצמו אלא בניו אחריו.
ושמא יש לומר מפני שעכשיו היה נידון בצמא אם למות בה ואם לחיות קטרגו עליו מעבירת הצמא שהיא מדה כנגד מדה והניחו השאר. אך קשה כיון שלא יכלו לקטרג מאותה עבירה של צמא היה להם לקטרג מהעבירות שבידו.
ושמא יש לומר שהאגדה הזאת אתיא אליבא דר׳ שמעון דפליג עלייהו דרבי עקיב׳ ושאר הדורשין שדרשו קרא דמצחק לגנאי:
אבל להיותה מצרית לא שמע אלהים בקולה ר״ל שלא התעורר לרחם עליה כי אם על הנער ועם היות שהנער לא היה קורא ולא צועק הנה אמר וישמע אלהים את קול הנער ע״ד קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה כי מיתתו של הבל הית׳ הצועקת. כן הדוחק והצער שהיה לישמעאל בו היה הקול ששמע אלהים ולכן שמעה הדבור האלהי מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם כלומר מה לך הגר שתצעק האם חשבת שימות הנער בצמא אין הדבר כן כי עם היות שלא ישמע אלהים בקולך לרחם עליו בזכותך הנה שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם מהצער והדוחק. ואפשר לפרש באשר הוא שם שלא שמע קולו להשיבו אל בית אביו אלא להגן ולרחם עליו באשר הוא שם שהוא באותו מדבר והרמב״ן כתב שהודיע אותם שלא תצטרך ללכת משם לבקש מים כי במקום ההוא ירוה צמאו. והנ׳ באה הנבואה הזאת להגר בעבור אברהם שלא תתיאש מהנער ותעזבהו כי בראות הגר שגורש בנה מבית אברהם בבוז ובקלון כמעט שנתאכזר׳ עליו ונתיאש׳ ואולי שבחימה שפוכ׳ השליכתהו תחת אחד השיחים באמרה שאם עזבו אביו למה תחוש עליו היא יותר ממנו ושעל כן היתה בוכה וצועקת על רוע מזלה וכמתרעמת על אברהם וחשש ית׳ שמא תעזוב את ישמעאל וגם שתנשא לאדם אחר וישוב ישמעאל לבית אביו או יצטרך אברהם לשים לבבו עליו כי לא יניחנו משולח ונעזב במדבר לכן בא המלאך לחבב את ישמעאל בעיני הגר ולצוותה.
[א] כי שמע ה׳ אל קול הנער באשר הוא שם
[1] ראש השנה פרק ראשון דף יו ע״ב (ראש השנה טז:)
מכאן שיפה תפילת החולה מתפילת אחרים. הקשה הרא״ם דאמרינן בברכות (ה ע״ב) ׳ולוקי ר׳ יוחנן לנפשיה, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים׳, ותירץ דהתם היכא דלא מצי מכוין נפשיה, אבל היכא דמצי מכוין נפשיה – שאני. ובודאי דאין זה קושיא, דתפילה לא שייך ביה ׳אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים׳, דהא תפילה היא והקב״ה מתיר אותו, אבל התם דאמר ליה ׳הב לי ידך ואוקמיה׳, ופירוש התחזק עצמך ואז יגיע לך עזר אלקים שתהיה חזק, ובזה שייך ׳אין חבוש מתיר עצמו׳, שאין האדם מתחזק עצמו, וצריך אחר לחזקו. אבל תפילה לא שייך זה, שהקב״ה שומע תפילתו ומחזקו:
לפי אותה שעה. ולא קשה מבן סורר ומורה שהוא נדון על שם סופו, דהתם כבר התחיל בעבירה, מאחר שכבר התחיל בעבירה – הרי יש לו דין של אותו שעה, כך תירץ הרא״ם. ולא יתכן זה, דאמרינן בגמרא בפרק קמא דר״ה (טז ע״ב) אין דינו של אדם אלא לפי מעשיו, וילפינן מקרא דהכא דכתיב ״באשר הוא שם״, ומדקאמר ׳אין האדם נידון אלא לפי מעשיו׳ משמע מעשים שעשה, ולא על שם העתיד כלל:
אבל יראה דשאני דין בית דין התחתון מדין בית דין העליון, כי בית דין התחתון דנין את האדם על פי החכמה של תורה, ולפיכך דנין את האדם ׳מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב׳ (סנהדרין עב.), וכל ד׳ מיתות אינה רק לנקותם מן עונש שלמעלה, שכל המומתים מתכפרים, ולפיכך בית דין של מעלה דוקא אין דנין אותו אלא לפי מעשיו, אבל בית דין התחתון דנין כדי לסלק מאתו רשעתו שיהיה צדיק, וזה בעצמו דין בית דין התחתון:
ועוד שבית דין התחתון דנין על פי התורה שנתן לנו השם יתברך, וזהו דין בית דין התחתון שדנין שעבר דברי תורה, ועל פי התורה חייב בן סורר ומורה, והרי אנו דן אותו בדין של של עכשיו, ואין חלוק בן דין סורר ומורה ובין דין אחר שחלל שבת, שזה עבר על דברי תורה ונידון עליו, וזה גם כן עבר על דברי תורה ונידון עליו עכשיו. וזה לא קשיא למה ציוה התורה לדון אותו על שם סופו, דודאי אין זה קשיא, שהתורה תיקון לכל דבר על שם סופו, כי היא החכמה והדעת שנתן לנו, והוא עבר על דברי תורה ונדון שעבר על דברי תורה, והתורה כדי להיישר ולתקן ציותה שלא יהיה בן סורר ומורה, והוא עבר, הרי נידון על שם עכשיו. ולא שייך שאין דנין את האדם רק על פי מעשיו של אותה שעה, כיון שהדין דן לפי מעשיו של אותה שעה, רק שהדין הוא על פי התורה, והתורה חייבה אותו על שם הסוף, ופשוט הוא:
אמרו לו צדיק וכו׳. אף על פי דרשע היה כדלעיל (רש״י פסוק ט) שאין ״מצחק״ רק גלוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים (קושית הרא״ם), ואין זה קשיא, כי לא היו יכולים המלאכים לקטרג אותו שלא להעלות הבאר בשביל חטאו, שהרי הקב״ה משיב כי לכך מעלה לו הבאר בשביל להוציא אומה שלימה הישמעאלים, ובשביל חטא ישמעאל – שהיה יחיד – אין לבטל האומה, אבל עכשיו שהיו מקטרגים על ישמעאלים – שהם כלל האומה – שיהיו כך עושים לישראל, שהם בניו, זה יש קטרוג בודאי. ועוד הרי המלאכים לא היו מקטרגים על מה שעשה, ולא אמרו ׳מי שעשה כך וכך אתה מעלה לו הבאר׳, ועל כרחך בשביל כך לא היו מקטרגים בזה, כי השם יתברך עושה חסד אף למי שאינו ראוי, וכך מדתו, ולכך לא היו מקטרגים רק מה שיעשה בסוף לישראל, ובהא לא שייך חסד כיון שהוא יעשה כך וכך לישראל, למה יעשה לו חסד. ולפיכך השיב למלאכים – צדיק או רשע הוא עתה, כלומר מדבר זה שאתם מקטרגים עליו – צדיק או רשע הוא, והשיבו צדיק הוא מדבר זה שיש עליו קטרוג וכו׳:
ויקרא מלאך אלקים ׀: בפסק. [אלהים ׀].
מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים כו׳. ר״ל הא גם היא בכתה כדכתיב ותשא קולה ותבך ולמה לא שמע לקולה. והא דאמרינן בפ״ק דברכות (ה:) ולוקים רבי יוחנן לנפשיה ומשני אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין צ״ל משום דלא מצי מכוין אבל אי מצי מכוין טפי עדיף. [ר׳ אליהו מזרחי]:
לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון כו׳. מה שקשה מכאן על בן סורר ומורה שהוא נידון על שם סופו (סנהדרין עא:) בפ׳ כי תצא (דברים כ״א:י״ח) אפרשנו בס״ד: כתב הרא״ם אבל יש לתמוה למה לא קטרגו עליו מאותן עבירות שבידו וקטרגו עליו מאותן עבירות שעתיד לעשותם ולא הוא אלא בניו ותירץ ושמא י״ל שהאגדה הזאת אתיא אליבא דר״ש דפליג עלייהו דר״ע ושאר הדורשין שדרשו קרא דמצחק (פסוק ט) לגנאי. אבל בעיני נראה שדחוק הוא שנאמר מדרשות חלוקות הן אם לא שהוא מפורש בהדיא שהוא כן לכן נראה שלא היו יכולין לקטרג עליו ממעשים שבידו כי אין בית דין של מעלה מענישין אלא מבן כ׳ שנה ומעלה ולישמעאל לא היה כי אם י״ז שנה והא דלא קטרגו ממעשים שבידו ע״ש העתיד י״ל דמעשים שבידו עכשיו עשה תשובה בסוף ימיו כמו שפירש״י לקמן בפ׳ חיי שרה (בראשית כ״ה:ט׳) גבי ויקברו אותו יצחק וישמעאל ודו״ק נ״ל:
מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. וא״ת והא כתיב (דברים כ״ד:ט״ז) לא יומתו אבות על בנים וי״ל שהקב״ה שאל למלאכי השרת אם עשה עבירה במים כלומר אם הוא צדיק במים או רשע והשיבו לו צדיק הוא במים אבל רשע הוא ממקום אחר ועוד שבניו ימיתו בניך בצמא ואתה מעלה לו את הבאר והקב״ה השיב להם כיון שעתה הוא צדיק בענין זה מעלה אני לו את הבאר. [מהרש״ל]:
The prayer of the sick person is more effective than the prayers of others... Rashi is answering the question: Hagar also cried, as it is written (v. 16), "She wept in a loud voice.⁠" Why did Hashem not hear her voice? [You might object:] The Gemara asks in Berachos 5b, "Why was R. Yochanan unable to heal himself [through prayer]?⁠" and answers, "A prisoner cannot free himself from jail.⁠" The reason must be that R. Yochanan was not able to concentrate [in prayer]. But if he were able to do so, his own prayer would be better. (Re'm)
He is judged according to his present deeds... The question this raises on בן סורר ומורה, who is killed for his future sins (Sanhedrin 71b), will be answered in Parshas Ki Teitzei (Devarim 21:18). Re'm asks: Why did the angels not condemn him for the sins he already did, rather than for those of the future which will be done not by him but by his descendants? He answers: Perhaps this Aggadah is according to R. Shimon, who differs with R. Akiva and all those who interpret מצחק (v. 9) as speaking of [Yishmael's] misdeeds. But to answer that the Aggados are in disagreement seems to me forced, unless we see clearly that it is so. Thus it seems the answer is: The angels could not condemn Yishmael for his present deeds because the Heavenly Court punishes only from the age of twenty, and Yishmael was just seventeen. [You might ask:] Why did they not condemn him for his present deeds, but in terms of the future [when he will be of punishable age]? The answer is: At the end of his life he repented for his present deeds, as Rashi explains on (25:9): "His sons Yitzchok and Yishmael buried him [Avraham].⁠"
One whose descendants will eventually kill Your children with thirst, You will provide for him a well? You might ask: Is it not written (Devarim 24:16), "Fathers shall not be put to death because of sons"? The answer is: Hashem asked the angels if Yishmael had sinned through water. Regarding water, was he righteous or wicked? They answered he was righteous regarding water but was otherwise wicked, and moreover, "His descendants will kill Your children with thirst. Will You then provide him a well?⁠" Hashem answered: "Since now he is righteous regarding water, I will provide him the well.⁠" (Maharshal)
וישמע אלהים את קול הנער – לא קול בכיית הגר, כי היא אשמה כמו שפירשנו, והנער נקי. כי לפנים1 לא המר רוח אביו. ובמקרא זה יקראהו נער בעבור ששב על ״וישמע אלהים״, ובעיני ה׳ לא נחשב לתולדת אברהם.
ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים – הפעם הזאת קרא מלאך קול מן השמים, ולא נראה אליה כבן אדם לדבר אתה כמו שקרה לה בברחה מבית אברהם, כדי שלא תטיל ספק בדבריו, ותדע שכן הסכימו מן השמים. כי לדעתי ספור מעשה זה ושקרה כן היה לצורך. כי מה צורך היה שירפא הנער, ושידבר אליה מלאך מן השמים? אם לא היתה תועה בדרך היו המים מספיקים לרוות צמאונו עד בואה לעיר או לשדה, והיה ה׳ עמו שיגדל ויצליח מבלי הגיד לה שכן יהיה. אבל הוצרך לכל זה לכבוד אברהם ושרה, כי גרש אותה ואת בנה מביתו, שנראה [כ]⁠אכזריות גדולה, וחשבה הגר כי שרה עשתה זאת בשנאתה אותה ואת בנה, ושמתקנאת בהם, והטתה לב אברהם לעשות רצונה, ושהם חוטאים לה׳ מאד במעשה זה. וכה תדבר גם אל ישמעאל ותטע בלבו שנאת עולם על אביו אברהם ועל שרה ויצחק אחיו. ולכל המקום אשר תבוא שם תגלה חרפת אברהם ושרה, ותתן בהם דופי. על כן סבב ה׳ שתתע במדבר ושיִכְלוּ המים מן החמת, ותמר רוחה בצרתה ובצרת בנה שיגיע עד שערי מות. ותבכה ותצעק אל השמים גם היא גם בנה, ושיענה מלאך מן השמים ויגיד לה כי צדקו אברהם ושרה, ושמאתו ית׳ יצאו הדברים. ולכן אין עונש עליהם בעבור מה שעשו, ותדע הגר כי בחטאתה בא אליה כל זאת, ושאברהם ושרה נקיים. וידע ישמעאל כי אם אביו אהבו, הוצרך לעשות מה שעשה על פי הדבור, ולא ישנאהו בעבור זה. גם לא ישנא את אחיו יצחק, ולא יערער עמו על הירושה, באשר דְבַר ה׳ הוא, ומי יאמר לו מה תעשה. וראיה לכל זה שלא מצינו שהתגרה ישמעאל עם אביו או עם אחיו, לא בחיי אביו, גם לא אחרי מותו, אבל נהג עמהם אהבה ואחוה. שהרי במות אביו כתוב ״ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו״2 וגו׳, ולכן בא הקול מן השמים, שתתן אל לבה שמאת ה׳ יצא הדבר.
מה לך הגר? – בפעם הראשון אמר לה המלאך ״הגר שפחת שרי״,⁠3 וכאן אמר ״הגר״ סתם. כי שם הוכיח אותה על שהקלה בכבוד שרה, וכאילו היא גברת כמוה. על כן אמר לה ״שפחת שרי״, שעודה שפחתה כמו לפנים. וכאן הודיעה שהיא מגורשת מבית אדוניה, ואין לה ולבנה עוד דבר עמו ועם ביתו. על כן קְרָאָהּ בשמה, שאיננה עוד שפחת שרה, כי לא תשוב לביתה עוד. ולא ששאל ״מה קרה לך שאת בוכה, הגר?⁠״ כי לא המתין לשמוע מה תענהו. והיה לו לומר מיד ״אל תיראי, הגר״, אבל ענין המאמר ״מה לך הגר לבכות ולהתעסק בעזרת הנער, אין צורך לזה כי אנכי מגן בעדו״.
אל תראי – אל תחשבי שאחרי הפרדך מבית אברהם סר צלי מעל בנך, ומצאוהו צרות רבות ורעות.
כי שמע אלהים את קול הנער – לא שמעתי את קולך, ועל החמס שצעקת אלי לא אענך. כי אברהם ושרה נקיים, וממני יצאו הדברים. אבל שמעתי את קול הנער, בעבור היותו זרע אברהם.
באשר הוא שם – פירש רשב״ם ז״ל ״לפי שלא היתה רואה אותו, שהרי נתרחקה מאותו המקום, הוצרך לומר במקום אשר הוא שם נתן לו את המים״. ולפירושו למה לא אמר ״אל תיראי כי אַרְאֵךְ מים באשר הוא שם״. ואין ענין לשמיעת קול עם ״באשר הוא שם״. ורש״י ז״ל פירש בדרך מדרש חז״ל שאמר ״לפי מעשיו שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מעשיו שהוא עתיד לעשות״. ולמדו מזה שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו עכשיו, וזה הדרש נאמן אבל אינו פשט הכתוב. ואם מצחק האמור למעלה [היה] עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים4 גם לפי מעשיו של עכשיו יהיה נדון למות. גם לאומר שערער על הבכורה והירושה, רע מאד שיחלוק על השכינה ועל אביו ששמע מפי ה׳. אבל נראה כי הדורש ״לפי מעשיו של עכשיו הוא נדון״, סובר כדברינו למעלה שלא צחק מרוע לבבו אלא שהסתה אותו אמו.
ורמב״ן ז״ל פירש בדרך הפשט ״הודיע אותה שלא יצטרך ללכת משם [אל מעין ובור], כי במקום ההוא ירוה צמאונו מיד״. [עכ״ל]. וגם לפירוש זה יקשה שאין זה התחברות עם ״כי שמע אלהים״, ועוד מה צורך להודיע זאת? וה׳ פקח עיניה וראתה בעיניה מקום הבאר. ולדעתי הודיע להגר שאל תירא מרעה שתדביק את הנער בעבור שאיננו עוד בבית אביו, כי אין לו צורך לאביו, ואין לו חלק ונחלה בביתו. כי מעתה יהיה ראש למשפחותיו בפני עצמו, וכמו שאבאר בעז״ה בסמוך. על כן שמעתי את קולו באותו המקום שהוא שם במדבר ערבה ושוחה, ואם5 איננו עוד עם אביו. ואולי רָמַז לה עוד ששמע קולו בעבור אוהבו אברהם אשר הוא שם, וכמוהו ״באשר ה׳ אתו״,⁠6 בעבור אשר ה׳ אתו. וכן לפירוש הראשון יתפרש ששמע קולו בעבור אשר הוא שם במקום שהשלכת אותו, כי רוצה אני לשמוע קולו בהיותו לבדו במקום סכנה, ואין אביו יודע צרת נפשו. לפי שאין לו חלק באביו ובתפלתו, אבל אני אושיענו בפני עצמו.
1. כי לפני המאורע של צחוק שלו.
2. בראשית כה, ט.
3. שם טז, ח.
4. כדברי רש״י וחז״ל על פסוק ט׳.
5. ואע״פ.
6. בראשית לט, כג.
מה לך – שאלה למיצר, ולמי שמוצאין חוץ למקומו, מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג), מה לך פה אליהו (מלכים א י״ט:ט׳,י״ג), מה לך איפא כי עלית כלך לגגות (ישעיהו כ״ב:א׳).
מה לך הגר – הוא להתחלת דברים כמו שאמרנו פעמים רבות:
אל קול הנער – אין ספק שגם הנער היה מתאנח וצועק במר רוחו בעבור הצמאון, והנה שמע ה׳ אל קולו בעבור היותו בן אברהם, ולא אל קולה בעבור היותה מצרית:
באשר הוא שם – במקום אשר הוא שם, וכמוהו באשר כרע שם נפל שדוד (שופטים ה׳ כ״ז), ולפי שלא היתה רואה אותו שהרי נתרחקה מאותו מקום, הוצרך לומר כי במקום אשר הוא שם שמע אלהים את קולו ונתן לו מים:
באשר הוא שם – במקום שהוא עומד, שם הזמין לו ישועתו (הרמב״ן), ולפיכך כתוב אל קול, ולא את קול, כי שמע אל קול ענינו עשה בקשתו.
in the very place where he is found (ba-asher hu sham). God has prepared for him to be saved at that very spot (Nachmanides). For this reason it is written el kol and not et kol, since shama el kol [“to give heed to the cries,” as opposed to shama et kol, “to hear the cries,” as in the beginning of the verse] means “to grant his request.”
כי שמע אלקים וגו׳ – האלקים כבר שמע אל קול בנך, שם, במקום בו הוא שוכב ונאבק על חייו. אילו בטחת בה׳, ולא השלכת שם את הנער, אלא הנחת אותו בעדינות; אילו לא היית יושבת מנגד אלא נשארת לצדו כפי שראוי לאם, הרי שהיית כבר רואה את באר המים המושיע, ״באשר הוא שם״, בדיוק במקום בו הוא נמצא.
וישמע – ע״ד כי אבי ואמי עזבוני וה׳ יאספני. כי שמע אלהים אל קול הנער, (היינו שקבל תפלתו שזה גדר שמיעה שאחריו אל) באשר הוא שם, ר״ל שבמקום שהנער שם, שם נמצא באר מים, גם יל״פ שר״ל באשר ה׳ נמצא, שם משגיח עליו ומזומן להושיעו.
{The meaning of: ‘in that he is there’?}
GOD HEARD. God heard — in the manner of,⁠1 My father and mother have forsaken me and the Lord gathered me in — the voice of the youth (i.e., He heard his prayer, that being the definition of shmiah-el) in that he is there. Meaning: there where the boy is located, is to be found a spring of water; or else, in that He is there: that is where God is to be found extending His supervision over him and attending to his salvation.
1. Ps. 27:10.
באשר הוא שם: גם עד שלא שתה והיה מסוכן מצמא שמע אלהים והוציאו ממחלתו1.
1. כלומר, גם ללא גילוי המים (המוזכרים רק להלן בפסוק י״ט) כבר שמע אלהים לקול הנער והוציאו ממחלתו שנגרמה מהצמא. א״כ ״באשר הוא שם״ הכוונה (לפי רבינו לפי פשוטו) – באותו מקום שהוא היה שם, במצבו שהוא חולה מצמא.
באשר הוא שם – מתיבות אלה נראה קצת שבדרך נס נתגלתה באר להגר במקום ההוא.
אלהים... מלאך אלהים – כיוון שהגר ובנה נפרדו באופן מוחלט מביתו של אברהם, שוב אין מופיע לה ה׳ כי אם אלהים, מי שברא את העולם וזן ומקיים את הברואים שבו.
באשר הוא⁠־שם – ראה רש״י. אולם לדעת הרמב״ן הרי פשוטו של מקרא בא לומר ״כי שמע אלהים אל קול הנער במקום אשר הוא שם, הודיע אותה שלא תצטרך ללכת משם, כי במקום ההוא ירוה צמאו מיד״. ״באשר״ = במקום אשר; השווה שמואל ב ט״ו:כ״א.⁠1
1. לדעת דילמן ביקש ״המחבר״ לבאר כאן את השם ישמעאל במלים ״כי שמע אלהים״. והנה הנער כבר היה חי מספר שנים, ובוודאי היה לו שם גם לפני מאורע זה. יהא זה איפוא תמוה, שלא נמצא בשום מקום רמז לשמו הקודם של ישמעאל, בעוד אשר שני שמותיו של עשו, עשו ואדום, למשל, מופיעים שניהם על הסברם.
ויקרא מלאך כו׳ אל הגר מן השמים – הנה בפ׳ לך כתוב ויאמר מלאך ה׳ כי היתה מדברת עמו כעם אדם מפני שהיתה רגילה עם מלאכים כי בבית אברהם היו מצוים והיא היתה צריכה לשוב לבית אברהם אבל כאן שנגרשה מביתו ולא שבה אליו עוד כתוב מן השמים שרק קולו שמעה אבל לא ראתה אותו ומה שכתוב בעקידה ויקרא מלאך כו׳ מן השמים כו׳ הוא לפי שבעת העקידה שהיה מקריב אברהם בנו להשי״ת היה אז התגלות אלוהות כמו שהיה לכהן גדול ביום הכפורים לפני ולפנים שע״ז נאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד ופי׳ בירושלמי אפילו אותן שכתוב פניהם פני אדם לכן לא היו יכולין להיות על ההר אז רק קרא מן השמים שהמלאך לא היה יכול לגשת אל ההר לכן אמרו במדרש כי אברהם היה ככהן גדול אז בעת העקידה ולכן לא היו יכולים המלאכים לבוא שמה ודו״ק בזה וזה שאמר אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה.
ובזה אתי שפיר מה דאמר בפסיקתא ארץ המורי׳ כשתבוא להמקום אני מקדישך לכ״ג המורי׳ לשון חלפין כמו ואם המר ימיר תמורתו של שם כה״ג היינו דכמו דאמרו אצל שופר בפ׳ ראוהו ב״ד כיון דלזכרון אתי כמאן דאתי בפנים דמי אם כן כאן דכל העקידה לזכרון וכמו דאמרו כאלו אפרו צבור ע״ג המזבח וכמו דאמרו אמר הקב״ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם אם כן הך עבודה כאלו עשוי בפנים דמי בקדה״ק ובעי להיות כה״ג ולזה כשתבוא למקום אני מקדשך שעבודתו מחנכתו כמו שאמרו ביומא דף י״ב בנטמא כה״ג ובא אחר תחתיו יעוי״ש וכאן סדור המערכה מקדשתו ודו״ק.
באשר הוא שם – בגמרא ר״ה י״ח אמר רי״צ אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו. לשון דנין קשה היה לו לאמור אינו נידון. והנראה דבמ״ר הלבישו זה לשיחה בין הקב״ה למלאכי השרת רשע או צדיק ששאל למלאכים ואמר באשר הוא שם והנראה דידיעת השי״ת במעשי האדם ידיעתו היא מידיעת סיבתו ועצמותו ואינה ידיעה חוצית המתוספת עליו. לכן אינה מכרחת הבחירה כמו״ש רמב״ם והבאנו לעיל וא״כ ודאי לא שייך שידון האדם על מעשיו בעתיד ולכן אמר איוב [שנתספק בידיעה ובחירה כמו שמצינו ספ״ק דב״ב רצה איוב לפטור כו׳ מן הדין בראת חמור פרסותיו קלוטות כו׳ בראת רשעים כו׳ וזה כי טען אשר הידיעה מכרחת] בהסתפקותו אחרי שכעת הוא צדיק רק בעתיד אולי ירשע אמר הכראות אנוש תראה העיני בשר לך כו׳ כי תבקש לעוני כו׳ פירוש העון העתיד הלא ידיעתך אינה מכרחת. אמנם ידיעת הנבראים העלולים היא מכרחת. אך א״כ הלא מצאנו שמשה אמר וקם העם הזה וזנה אחרי מותי השחת תשחיתון. אמנם ז״א בדיוק רק בקירוב כמו שהאריך בזה בסוף תז״ח בשם סבא דסבין. לכן אם הנבראים יודעין בקירוב סד״א דכיון דידיעתם מכרחת מענישין על העתיד. אמנם זה הוי כידיעה בלא ראיה. וכמו אומד דאין דנין בדיני נפשות לכו״ע ואף בדיני ממונות ג״כ אין מענישין לרבנן דפליגי על ר׳ אחא לכן עשו זה לשיחה שמלאכי השרת שידיעתם חוצית מן הסיבה העליונה וצריכה להכריע אבל זה ע״ד הקירוב לפי המאורעות שיודעים מה שיהיה לעתיד אבל מ״מ על דרך הרחוק יכול לבחור בצד אחר לכן גם על ידיעתם אין מענישין ולכן אמרו בגמרא אין דנין שגם ב״ד של מעלה שידיעתם לעתיד מכריחין ג״כ אין מענישין לפי שהוא רק ע״צ הקירוב והוי רק כאומדנא וכידיעה בלא ראיה ודו״ק.
באשר הוא שם – א״ר יצחק, אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם.⁠1 (ר״ה ט״ז:)
1. אע״פ שהוא עתיד להרשיע לאחר זמן, וכמו בישמעאל שקטרגו המלאכים שלא ימציא לו הקב״ה באר מים מפני שהוא עתיד להמית את ישראל בצמא, כמובא ברש״י בגמרא ובפסוק כאן.
וע׳ מש״כ לעיל בפ׳ ט׳ סוף אות ט׳ בשם הרמב״ן בבאור הלשון באשר הוא שם ע״ד הפשט, וגם יש לפרש ע״פ מ״ש בנדרים מ׳ א׳ מנין שהשכינה שרויה מראשותיו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי, והנה כמבואר כאן הי׳ ישמעאל חולה, ולפי״ז י״ל דהלשון באשר הוא שם מוסב על הקב״ה, כלומר באשר הוא שם מראשותיו של החולה.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״ירשב״םר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קרי״דר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמזרחיאברבנאלתולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144