וישמע אלהים את קול הנער – לא קול בכיית הגר, כי היא אשמה כמו שפירשנו, והנער נקי. כי לפנים1 לא המר רוח אביו. ובמקרא זה יקראהו נער בעבור ששב על ״וישמע אלהים״, ובעיני ה׳ לא נחשב לתולדת אברהם.
ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים – הפעם הזאת קרא מלאך קול מן השמים, ולא נראה אליה כבן אדם לדבר אתה כמו שקרה לה בברחה מבית אברהם, כדי שלא תטיל ספק בדבריו, ותדע שכן הסכימו מן השמים. כי לדעתי ספור מעשה זה ושקרה כן היה לצורך. כי מה צורך היה שירפא הנער, ושידבר אליה מלאך מן השמים? אם לא היתה תועה בדרך היו המים מספיקים לרוות צמאונו עד בואה לעיר או לשדה, והיה ה׳ עמו שיגדל ויצליח מבלי הגיד לה שכן יהיה. אבל הוצרך לכל זה לכבוד אברהם ושרה, כי גרש אותה ואת בנה מביתו, שנראה [כ]אכזריות גדולה, וחשבה הגר כי שרה עשתה זאת בשנאתה אותה ואת בנה, ושמתקנאת בהם, והטתה לב אברהם לעשות רצונה, ושהם חוטאים לה׳ מאד במעשה זה. וכה תדבר גם אל ישמעאל ותטע בלבו שנאת עולם על אביו אברהם ועל שרה ויצחק אחיו. ולכל המקום אשר תבוא שם תגלה חרפת אברהם ושרה, ותתן בהם דופי. על כן סבב ה׳ שתתע במדבר ושיִכְלוּ המים מן החמת, ותמר רוחה בצרתה ובצרת בנה שיגיע עד שערי מות. ותבכה ותצעק אל השמים גם היא גם בנה, ושיענה מלאך מן השמים ויגיד לה כי צדקו אברהם ושרה, ושמאתו ית׳ יצאו הדברים. ולכן אין עונש עליהם בעבור מה שעשו, ותדע הגר כי בחטאתה בא אליה כל זאת, ושאברהם ושרה נקיים. וידע ישמעאל כי אם אביו אהבו, הוצרך לעשות מה שעשה על פי הדבור, ולא ישנאהו בעבור זה. גם לא ישנא את אחיו יצחק, ולא יערער עמו על הירושה, באשר דְבַר ה׳ הוא, ומי יאמר לו מה תעשה. וראיה לכל זה שלא מצינו שהתגרה ישמעאל עם אביו או עם אחיו, לא בחיי אביו, גם לא אחרי מותו, אבל נהג עמהם אהבה ואחוה. שהרי במות אביו כתוב ״ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו״2 וגו׳, ולכן בא הקול מן השמים, שתתן אל לבה שמאת ה׳ יצא הדבר.
מה לך הגר? – בפעם הראשון אמר לה המלאך ״הגר שפחת שרי״,3 וכאן אמר ״הגר״ סתם. כי שם הוכיח אותה על שהקלה בכבוד שרה, וכאילו היא גברת כמוה. על כן אמר לה ״שפחת שרי״, שעודה שפחתה כמו לפנים. וכאן הודיעה שהיא מגורשת מבית אדוניה, ואין לה ולבנה עוד דבר עמו ועם ביתו. על כן קְרָאָהּ בשמה, שאיננה עוד שפחת שרה, כי לא תשוב לביתה עוד. ולא ששאל ״מה קרה לך שאת בוכה, הגר?״ כי לא המתין לשמוע מה תענהו. והיה לו לומר מיד ״אל תיראי, הגר״, אבל ענין המאמר ״מה לך הגר לבכות ולהתעסק בעזרת הנער, אין צורך לזה כי אנכי מגן בעדו״.
אל תראי – אל תחשבי שאחרי הפרדך מבית אברהם סר צלי מעל בנך, ומצאוהו צרות רבות ורעות.
כי שמע אלהים את קול הנער – לא שמעתי את קולך, ועל החמס שצעקת אלי לא אענך. כי אברהם ושרה נקיים, וממני יצאו הדברים. אבל שמעתי את קול הנער, בעבור היותו זרע אברהם.
באשר הוא שם – פירש רשב״ם ז״ל ״לפי שלא היתה רואה אותו, שהרי נתרחקה מאותו המקום, הוצרך לומר במקום אשר הוא שם נתן לו את המים״. ולפירושו למה לא אמר ״אל תיראי כי אַרְאֵךְ מים באשר הוא שם״. ואין ענין לשמיעת קול עם ״באשר הוא שם״. ורש״י ז״ל פירש בדרך מדרש חז״ל שאמר ״לפי מעשיו שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מעשיו שהוא עתיד לעשות״. ולמדו מזה שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו עכשיו, וזה הדרש נאמן אבל אינו פשט הכתוב. ואם מצחק האמור למעלה [היה] עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים4 גם לפי מעשיו של עכשיו יהיה נדון למות. גם לאומר שערער על הבכורה והירושה, רע מאד שיחלוק על השכינה ועל אביו ששמע מפי ה׳. אבל נראה כי הדורש ״לפי מעשיו של עכשיו הוא נדון״, סובר כדברינו למעלה שלא צחק מרוע לבבו אלא שהסתה אותו אמו.
ורמב״ן ז״ל פירש בדרך הפשט ״הודיע אותה שלא יצטרך ללכת משם [אל מעין ובור], כי במקום ההוא ירוה צמאונו מיד״. [עכ״ל]. וגם לפירוש זה יקשה שאין זה התחברות עם ״כי שמע אלהים״, ועוד מה צורך להודיע זאת? וה׳ פקח עיניה וראתה בעיניה מקום הבאר. ולדעתי הודיע להגר שאל תירא מרעה שתדביק את הנער בעבור שאיננו עוד בבית אביו, כי אין לו צורך לאביו, ואין לו חלק ונחלה בביתו. כי מעתה יהיה ראש למשפחותיו בפני עצמו, וכמו שאבאר בעז״ה בסמוך. על כן שמעתי את קולו באותו המקום שהוא שם במדבר ערבה ושוחה, ואם5 איננו עוד עם אביו. ואולי רָמַז לה עוד ששמע קולו בעבור אוהבו אברהם אשר הוא שם, וכמוהו ״באשר ה׳ אתו״,6 בעבור אשר ה׳ אתו. וכן לפירוש הראשון יתפרש ששמע קולו בעבור אשר הוא שם במקום שהשלכת אותו, כי רוצה אני לשמוע קולו בהיותו לבדו במקום סכנה, ואין אביו יודע צרת נפשו. לפי שאין לו חלק באביו ובתפלתו, אבל אני אושיענו בפני עצמו.
1. כי לפני המאורע של צחוק שלו.
2. בראשית כה, ט.
3. שם טז, ח.
4. כדברי רש״י וחז״ל על פסוק ט׳.
5. ואע״פ.
6. בראשית לט, כג.