Bereshit 21 – בראשית כא‏ – Mikraot Gedolot

[פד] ¹ויכלו המים מן החמת וגו׳, שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה. (בראשית רבה נג)

[פה] ²ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד, ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת, וכיון שהגיעה במדבר התחילה תועה אחר גלולים של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת, לפיכך ותשלך את הילד ובן כ״ד שנה היה ישמעאל כשיצא מבית אברהם ויצחק בן י׳ שנים היה, ותלך ותתע אין ותתע אלא גלולים דכתיב בה הבל המה מעשה תעתועים (ירמיהו י׳:ט״ו). (פרדר״א פ״ל)

[פו] ³תחת אחד השיחם, אר״א שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר, אר״א תחת אחד השיחים ששם השיחו עמה מלאכי השרת. (בראשית רבה נג)

1. בלק״ט לפי שהחולה צמא ביותר ושותה בכל שעה ועי׳ פרש״י ורבעה״ת כאן.

2. לעיל מאמר פג. ובמדרה״ג גורס בן י״ז שנה היה ישמעאל, תנחומא ויצא ה.

3. הרתמים, מין אילנות (מל׳ א׳ יט, ג.) וכ״מ באונקלוס אילניא, ועי׳ ב״ב עח: בפי׳ הרשב״ם. ור״א דורש השיחים מלשון שיחה, ועי׳ בערוך ערך סח, א. מנין שאפי׳ שיחת חכמים צריכה תלמוד ת״ל ועלהו לא יבול פי׳ עלי האילן נקראים שיחים דכתיב תחת אחד השיחים כמו שנקר׳ ד״ת שיחים והקיצות היא תשיחך, ושם בערך סחן מקרית סיחון מקרית הצדיקים שנק׳ שיחים פי׳ סיחון מל׳ סיחין והוא אילן כדכת׳ תחת אחד השיחים, ועי׳ בתורה שלמה פ״א מאמר תקסד. ובתנחומא ויצא ה. רמ״א זה הרותם הגדול במדבר, ריבר״י אמר מקום שהסיח עמה אחד מן המלכים, ושם מביא גם הדרש של ר׳ ברכיה שהטיחה בדברים כלפי מעלה מובא לקמן מאמר פז. עיי״ש בבאור, ושם נדרש בלשון כמטחוי, אמנם מלשון התנחומא נראה שדרש כן על לשון אחד השיחים, וכ״מ מלשון המדרש אגדה, ד״א אחד השיחים שהיתה מטחת דברים אחר יחידו של עולם כמו שכתוב והולכי על דרך שיחו (שופטים ה, ו.) וכן מבואר מלשון המדרש אור האפלה מלמד ״ששחה״ בדברים כלפי מעלה.

וּשְׁלִימוּ מַיָּא מִן רוּקְבָּא וּרְמָת יָת רָבְיָא תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא.

The water in the skin was used up, and she threw the child under one of the bushes.

וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם

וּשְׁלִימוּ מַיָּא מִן רוּקְבָּא וּרְמָת יָת רָבְיָא תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא

א. לטעם ״וַיִּכְלוּ הַמַּיִם״ – ״וּשְׁלִימוּ מַיָּא״ [ולא: וְאִישְׁתְצִיאוּ] עיין בכללי תרגום כל״ה לעיל ״ויכל אלהים״ (בראשית ב ב) ״וְשֵׁיצִי ה׳⁠ ⁠⁠״.

ב. ״מִן הַחֵמֶת״ – ״מִן רוּקְבָּא״, נוד עשוי עור, כרש״י בביאור ״והרוקבאות של עובדי כוכבים״ (עבודה זרה לב ע״א): ״תרגומה של חֵמֶת – רוּקְבָּא והן של עור״.⁠¹ והמיוחס ליונתן תרגם ״מִן קִרְוָא״, כלי ששואבין בו מים מן הבורות כמו ״קֵרוּיָה שהטבילוה במים״ (פרה ה ג).⁠² אבל בת״נ: ״מִן זִיקָא״, נוד קשור (רש״י, עבודה זרה ס ע״א).

שִׂיחַ זהה לעץ

ג. ״אַחַד הַשִּׂיחִם״ – ״חַד מִן אִילָנַיָּא״. אף על פי שבלשון ימינו שִׂיחַ נמוך מעץ, זוהי הבחנה מאוחרת המופיעה רק בתרגום כתובים: בשני הפסוקים ״הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ״ (איוב ל ד), ״בֵּין שִׂיחִים יִנְהָקוּ״ (איוב ל ז) מתורגם ״עִסְבֵּי״. אבל בארמית של ת״א שִׂיחַ זהה לעץ כבלשון חז״ל שגם אצלם שִׂיחַ הוא אילן ואינו עשב.⁠³ לכן ת״א ״וכל שיח השדה״ (בראשית ב ה) ״וְכָל אִילָנֵי חַקְלָא״ וכן בפסוקנו ״תחת אחד הַשִּׂיחִם״ – ״תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא״.

ועל פי ת״א פירש רשב״ם דרשת חז״ל: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן (במדבר כא כח) – מקרית צדיקים שנקראו שִֹיחִין (בבא בתרא עח ע״ב). היכן נקראו צדיקים שיחין? פירש רשב״ם: ״שנקראו שיחין – אילנות כדכתיב צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה (תהלים צב יג), תחת אחד השיחים מתרגמינן תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא״

1. מוצא השם מן הערבית ״כלי עור שנותנים בו מים נקרא בערבי ראקוי״ (ערוך השלם״ ערך רקב, בשם מהר״ב לונזאנו). אבל ר׳ אברהם בן הגר״א בעל ״תרגם אברהם״ גזרו מן ״וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״ (משלי יד ל) ״על שם שהחמת כלה מחמת לחות הנשוא בו״.

2. ״אהבת יהונתן״ על פי הרמב״ם וברטנורא למשנה שם.

3. ״וכל שיח השדה – כל האילנות כאילו מסיחין אלו עם אלו״ (ב״ר יג ה). וכן בראב״ע לפסוקנו ולאיוב שם ״השיחים – האילנים״. וברד״ק כאן:״השיחים – כתרגומו״.

ושלימו^א מיא מן זיקא^ב וטלקת ית טליא תחות חד מן אילניא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ושלימו״) גם נוסח חילופי: ״וחסלו״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זיקא״) גם נוסח חילופי: ״קרבתיה״.

והוו כיוון דמטו לפיתחא דמדברא אדכרו למטעי בתר פולחנא נוכראה ולקה ישמעאל באישא צמירתא ושתי כל מיא עד דישלימו כל מיא מן קרווהא ואתחריך ואיתקליש ביסריה וסוברתיה ואישתלהיאת וקר⁠(א){ת} לדחלתא דאיבה ולא ענה יתה ומן יד טלקת ית ריבא תחות חד מן אילנייא.

And it was when they came to the entrance of the desert, they remembered to wander after strange worship; and Ishmael was seized with a burning thirst, and drank of the water till all the water was consumed from the cruse. And he was dried up, and withered in his flesh; and she carried him, and was exhausted, and she cried unto the Fear of his father, and He answered her not; and she laid the youth down at once under one of the trees.

ושלימו מיא מן קרנת וטלקת ית טליא.

And the water was consumed from the cruse, and she took up the youth.

וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם – אָמַר רַבִּי מֵאִיר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרְתָמִים לִהְיוֹת גְּדֵלִים בַּמִּדְבָּר.

תחת אחד השיחים – האילנות.

דבר אחר: אחד השיחים – ¹שהיתה מטחת דברים אחר יחידו של עולם, כמ״ש והולכי על דרך שיחו (שופטים ה׳:י׳).

1. שהיתה מטחת דברים. ב״ר פנ״ג אות י״ג, והמאמר מר׳ ברכיה שם כמטחת דברים כלפי מעלה מוסב על אחד השיחים במאמר שלפניו, וכן תראה בתנחומא הנדפס מכבר ויצא אות ה׳ תחת אחד השיחים ר׳ ברכיה אמר שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה, והמפרשים בב״ר חשבו שמוסב על כמטחוי קשת.

ופני אלמא מן אלקרבה פטרחת אלצבי תחת בעץ֗ אלשג֗ר.

המים כלו מהנאד, והיא השליכה את הילד תחת אחד העצים.

ויכלו המים – דרך חולים לשתות הרבה.

ויכלו המים AND THE WATER WAS SPENT – because it is the nature of sick people to drink much (Bereshit Rabbah 53:13).

ויכלו המים מן החמת – ¹לפי שהחולה צמא ביותר ושותה בכל שעה.

תחת אחד השיחים – ²אילן של רותם שגדלים במדבר.

שיחים – ³א״ר אסי ששם חשיחו עמה המלאכים.

1. לפי שהחולה. ב״ר שם.

2. אילן של רותם. ב״ר שם. ובכ״י פלארענץ אלו עצים של רותם.

3. א״ר אסי. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגירסא א״ר אמי.

ויכלו המים מן החמת – שהי׳ קדוח וחולה כמו שדרשנו, והי׳ שותה בכל שעה כדרך בעלי קדוח:

ותשלך את הילד תחת אחד השיחים – אילן רותם היה, שכן דרך הרתמים להיות גדלין במדבר, ולמה נקראו השיחים, א״ר יוסי ששם הסיחו עמה מלאכי השרת, ודומה לו לשוח בשדה (בראשית כד סג), וכענין זה דרשינן וכל שיח השדה (שם ב ה):

והנה בנה חלה מחסרון המים. ואחר שלקחתהו בחיקה וראתה שנפשו יוצאה בצמא, השליכתו תחת אחד האילנות. [גם יש אנשים ונשים שהם מתפחדים מהמת.]⁠^א

א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.

Ishmael became ill from lack of water. She took him to her bosom¹ and when she saw that he was dying of thirst, she cast him under one of the shrubs.

UNDER ONE OF THE SHRUBS. One of the trees.⁠²

1. Ibn Ezra previously noted that Hagar did not carry Ishmael. He therefore has to explain and she cast the child (Cherez).

2. To provide him with shade (Krinsky).

ותשלך את הילד – משנתעלף בצמא, התחילה לנושאו.

ותשלך את הילד – AND SHE CAST THE CHILD – When he fainted from thirst, she began to carry him.

ויכלו – והנה נכפלו צרותיה, ונכתב כל זה ללמד שלא יבהל אדם לצרות אם יבואוהו ויבטח באל שישים האחרית לטוב. ונכתב גם כן להודיע מה עושה^א האל לאוהבי שמו, כי לשפחת אברהם נגלה לה המלאך פעמים ועשה עמה ועם בנה פלא.

ותשלך את הילד – שהיתה נושאה אותו, כי עיף מהדרך והצמא. וכשראתה כי לא היתה מוצאה מים השליכתו מחיקה תחת אחד השחים.

שיחים – כתרגומו.

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מינכן 28: ״עשה״. בכ״י מוסקבה 495: ״עושי״.

ויכלו, Hagar’s problems became ever more acute. The reason why the Torah writes all this detail, is to teach that if man is confident that God will help him overcome his difficulties in the end, then his troubles do not multiply in order to teach him to appeal to God for help. The detail here has also been written in order to show how God deals with people who love His name. He appeared to Hagar on two separate occasions rescuing her from acute distress, performing miracles on behalf of her son.

ותשלך את הילד, whom she had been carrying, seeing that she had become too tired to carry on. When she saw that she had been unable to locate any water, she threw him from her lap under a shrub. According to Onkelos שיחים are small trees.⁠¹

1. it was doubly frustrating to know that there must have been a source of water nearby, how else could these trees exist?

ויכלו המים מן החמת – קודם שבאת למלון, שהרי אברהם לא נתן לה מים אלא שיעור כדי שתבא עד היישוב, והיא הלכה ותעתה בדרך.⁠¹

ותשלך את הילד – לא מפני שהיה על שכמה משעה שיצאה מבית אברהם, אלא כשחלה נתנתו על שכמה,⁠² ובראותה שנפשו יצאה השליכתו.⁠³

1. שאוב מרשב״ם.

2. שאוב מר״י בכור שור.

3. שאוב מאבן עזרא פירוש ראשון.

ויכלו המים מן החמת, "the water in the hose ran out,⁠" before they reached an inn. Avraham had provided only enough water for them to reach the nearest settlement of human beings.

ותשלך את הילד, "she abandoned the child,⁠" (by leaving him among some bushes) she did not do so because she could no longer carry him; she did so because he was about to die from thirst; when he first took sick she had carried him for a while.

ותשלך את הילד – גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת, והשכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעזב, או כענין: וישליכם אל ארץ אחרת (דברים כ״ט:כ״ז), אל תשליכני מלפניך (תהלים נ״א:י״ג) – ענין שלוח.

ור׳ אברהם אמר: ותשלך – כי לקחתו בחיקה בעת שנחלש בצמא.

ורבותינו אמרו (בראשית רבה נ״ג:י״ג) שהיה חולה בעת ששלחו ושם על שכמה את הילד, וזה הטעם: ותשלך. והיה כל הענין הזה לאברהם מפני שצווה לעשות ככל אשר תאמר שרה, והיא צותה להוציאו מיד, ובמצותה לא נתן להם כסף וזהב ועבדים וגמלים נושאים אותם.

AND SHE CAST THE CHILD. Thirst overtook him and he was unable to walk, and so his mother laid him under the tree, cast away and abandoned. It may be that the word vatashleich (and she cast) is similar in sense to the verses: And He cast them into another land;¹ Cast me not away from Thy presence,⁠² meaning "sending away.⁠"
Rabbi Abraham ibn Ezra said: "And she cast for she had taken him onto her lap when he was weakened by thirst, [and seeing that he was expiring from thirst, she cast him from her].⁠"
Our Rabbis have said³ that he was sick at the time he sent him away, and therefore he put the child on her shoulder. This is the sense of the word vatashleich (and she cast) him: [until that point she had carried him].
All this occurred to Abraham because he had been commanded to do whatever Sarah said, and she commanded that he send him away immediately, and it was at her command that he did not give them silver and gold, servants, and camels to bear them.

1. Deuteronomy 29:27.

2. Psalms 51:13.

3. Bereshith Rabbah 53:17.

ויכלו המים – פירש״י לפי שדרך חולים לשתות הרבה. ותימ׳ דאמרי׳ במציעא דעד יעקב אבינו לא הוה חולשא. י״ל דעד יעקב לא חלה אדם מעצמו. אך זה לא חלה אלא מחמת שרה שהכניסה בו עין הרע.

ויכלו המים, "the water was used up;⁠" Rashi adds that it is the custom of sick people to drink a lot of water, so that the water was not used up as it had been insufficient for the journey to start with. This interpretation is somewhat puzzling, as we have been told in the Talmud, tractate Baba metzia, folio 87, that prior to the report in the Torah about Yaakov falling sick shortly before his death, sickness as we know it did not exist. We would have to conclude therefore that what the Talmud meant that until Yaakov fell sick, for no visible cause, no one fell sick without visible cause. Yishmael's "sickness" was not a sickness in the accepted meaning of the word but was the result of Sarah having used the "evil eye" to cause this.

ותשלך את הילד – לפי הדרש שהשליכתו מעל שכמה. ולפי הפשט שהשליכתו תחת האילן כמו וישליכהו אל ארץ אחרת. ור׳ אברהם כתב ותשלך שלקחתו בחיקה כשנחלש בצמא. ומה ששלחה בלחם ומים ולא נתן לה כסף וזהב וגמלים לפי שנצטווה לשמוע בקול שרה והיא אמרה לו לעשות כן.

ותשלך את הילד, "She threw away the child.⁠" According to the homiletical approach, she threw Ishmael off her shoulder. According to the plain meaning of the text, she dropped him under a tree, the expression being similar to וישליכם אל ארץ אחרת, "He exiled them to another country. (Deuteronomy 29,27)

Ibn Ezra understands the word ותשלך to mean that Hagar moved him down to her lap as a result of becoming tired and exhausted from thirst. As to why Avraham gave Hagar only bread and water and no supply of silver or gold or camels to ride on, this was due to his having been commanded by God to obey Sarah's instructions, and she had objected to this.

ויכלו – ג׳ במסורה הכא ואידך ויכלו באפס תקוה. ויכלו בבושת ימי. כיו שכלו המים ימי כלו ויכלו בבושה שמיתת צמא מגונה מאוד.

השִּיחִם – האילנות, כדי שלא יכהו השמש, לשומרו מהצמא, כי לא היו לה מים.

והנה תעת הגר במדבר באר שבע, והיה זה סיבה אל שכָּלוּ המים מן החמת קודם הַגִּיעָהּ אל המקום שהיו הולכים שם; ובראותה זה פחדה שימות בנה בצמא, והשליכה אותו בכעס תחת אחד מהאילנות, שלא יכהו חום השמש,

לפי שדרך החולים לשתות הרבה. דאל״כ אברהם אבינו שידע רוחק הדרך עד באר שבע איך לא נתן לה מים כדי ספוקו. ובב״ר אמרו שרה הכניסה בו עין הרע ונכנסה בו חמה תדע לך שכן כתוב ויכלו המים מן החמת שכן דרך החולה להיות שותה כל שעה אבל עדיין הקושיא במקומה עומדת כיון שאברהם אבינו ידע שהוא חולה ומפני זה שם הילד על שכמה מדוע לא נתן לה המים המספיקים לחולה באותו דרך אם תאמר שלא היתה יכולה לשאת יותר מאותו החמת אם כן מ״ל לרז״ל לומר שהיה חולה ודרך החולים לשתות הרבה דילמא בריא היה והא דכתיב ויכלו לפי שלא היתה יכולה לשאת יותר מאותו חמת.

ושמא יש לומר שלא היה חוליו חזק באותה שעה ששם אותו על שכמה דאל״כ לא היה שולחו ואם תאמר מפני גזירת השם היה לו לשלחו במקום קרוב עד שיתרפא אלא עכ״ל שלא היה חוליו חזק באותה שעה ולכן לא נתן לה אלא מים המספיקים לבריא וכשנתחזק חוליו שתה כל המים ולא הספיקו לו. אך יש לשאול מ״ל לרז״ל לומר שמחמת חוליו שתה מים הרבה וכלו המים דילמא מפני שתעתה במדבר באר שבע ולא ידעה למצא הבאר עמדה שם ימים רבים עד שכלו המים אבל אלו היתה יודעת הדרך למצא הבאר היו מספיקים שהרי כתיב ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים מכלל דעד השתא לא הוה ידעה. ויש לומר כיון דפי׳ ותתע הוא שחזרה לגילולי בית אביה ולא שתעת׳ בדרך כמשמעו עכ״ל שלא כלו המים אלא מחמת חוליו והא דכתיב ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים אינו הבאר של אותו מקום ששלחה אברהם אבינו אלא שהשם המציא לה באר לפי שעה וכן נראה גם מדברי רבותינו ז״ל שמלאכי השרת אמרו רבונו של עולם מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר ולא אמרו אתה מראה לו באר:

וספר הכתוב שטעתה הגר במדבר ומפני שטעתה כלו המים מן החמת קודם בואם למדבר שהיו הולכים שמה. ושבכלות המים מן החמת הוא הכלי אשר בו המים נתעטף הנער בצמא כי כמו שזכר הפלוסוף הצמא יותר קשה לסבול מהרעב. ובראות הגר מצוקת הנער בצמא חשבה שימות מזה ולכן השליכה את הילד תחת אחד השיחים והם האילנות שהיו שם כדי שלא יכהו חום השמש.

כשתי טיחות. כדמשמע ״כמטחוי״ היו״ד היא יו״ד הריבוי:

ויכלו המים מן הַחֵמֶת: בס״א כ״י החי״ת בסגול, וכן כתב רד״ק על זה ¹בשרשים שהוא בשש נקודות, ויש ספרי׳ בחמש, עכ״ל. [הַחֵמֶת].

1. בשרשים: חמ״ת, 110 ע״א.

לפי שדרך חולים לשתות הרבה. דייק דהל״ל ויכלו הלחם והמים כמו שאמר תחילה ויקח לחם וחמת מים ויתן וגו׳ דמסתמא נתן אברהם האכילה והשתיה לפי ערך הראוי זה לזה אם כן היה ראוי להיות שניהם כלים בפעם אחד בשוה ל״פ שבא להורות ששתה יותר מדאי ולא לפי ערך האכילה והיינו לפי שדרך חולים וכו׳ ולכן אמר ויכלו המים ולא הלחם. [ממ״ש]: נ״ל דר״ל מדלא כתיב ולא היה עוד מים לשתות דלשון ויכלו משמע פתאום שלא בעונתו. [נחלת יעקב]:

Because the sick drink a great deal. Rashi deduced this because it should have said, The bread and the water were wused up.⁠" For it said before, "He took bread and a skin pouch of water,⁠" and Avraham assumedly gave them food and drink proportionally, so both should have finished together. Thus Rashi explains that Scripture is telling us that Yishmael drank disproportionately to his eating, as the sick drink a great deal, and that is why it says, "The water was used up,⁠" but not the bread. (R. Meir Stern) But it seems to me that Rashi knows this because it does not say, "And they had no more water to drink.⁠" The expression "the water was used up" implies that it happened unexpectedly, ahead of time. (Nachalas Yaakov)

ויכלו המים מן החמת – ובא הילד לכלל צמאון וחלה מטורח הדרך באין מיים, ולא יוכל ללכת. והיא השכיבה אותו בחיקה או לקחתו על זרועותיה, והלכה עמו לבקש מים. וכשראתה כי גדל כאבו לא יכלה עוד שְׂאֵתוֹ מִתִּגְבּוֹרֶת רחמיה עליו כמפורש בסמוך, ואז השליכה אותו תחת אחד השיחים שבמדבר.

ותשלך – כאשר גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת, השכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעצב:

אחד השיחם – אחד מן האילנות, ועשתה כן כדי שלא יכהו חום השמש:

את הילד – אם ביום הגמל את יצחק הוא כפשוטו וכדעת רבנן ביום שנגמל מחלב היה ישמעאל אז, כבן ט״ו שנים ולרב אחא דיום הגמל הוא ביום שנגמל מיצר הרע והיינו בשנת י״ג ליצחק, א״כ היה ישמעאל אז בן כ״ז שנה. ואמאי קראו ילד? לפי שמחמת חולשתו וחליו נעשה כילד שאין בכחו לנענע אבריו להלוך מעצמו וצריך להנשא על שכם אמו (עיי׳ ברבה ובפי׳ ידי משה בשם רש״י) אמנם מצאנו שם ילד גם לבן ארבעים, שנאמר (מלכים א י״ב י״ג) ויועץ את הילדים אשר גמלו אתו. ורחבעם במלכו היו בן מ״א שנים כמבואר (שם י״ד כ״א).

השיחים – עיין למעלה ב׳:ה׳.

the shrubs (ha-siḥim). See above at Gen. 2:5.

תחת אחד השיחם: להגין מן השמש הבוער ומוסיף צמא.

החמת – בשני סגולים, משום ההפסקה של האתנחתא. בפסוק י״ט לעומת זאת בא חמת בחי״ת צרויה.

ותשלך – כלומר הניחתו מהר, מכיוון שעד כה היתה צריכה להובילו בידו.

השיחם – השווה הנאמר לעיל ב׳:ה׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון