Bereshit 21 – בראשית כא‏ – Mikraot Gedolot

קריאת שם המקום באר שבע – בראשית כ״ו:ל״ג

עַל כֵּן קְרָא לְאַתְרָא הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע אֲרֵי תַּמָּן קַיִּימוּ תַּרְוֵיהוֹן.

Therefore he called that place Beer Sheva, since the two had made an oath there.

עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם

עַל כֵּין קְרָא לְאַתְרָא הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע אֲרֵי תַמָּן קַיִּימוּ תַּרְוֵיהוֹן

רמב״ן על תרגום מדרשי שמות

במדרשי שמות נוהג אונקלוס להעתיק את השם העברי כצורתו. שיטה זו גורמת לעיתים אי בהירות לקוראי הארמית שבעבורם נכתב התרגום, כי לפי תרגומו אין כל קשר בין השם לפירושו, כבפסוקנו: בעוד שבמקרא מדרש השם ״בְּאֵר שָׁבַע... כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ״ מיוסד על השורש המשותף והדמיון הצלילי שבין בְּאֵר שֶׁבַע ושְׁבוּעָה, אונקלוס העתיק את השם ״בְּאֵר שָׁבַע״ אף על פי שבארמית אין כל קשר בין שם זה לביאור ״אֲרֵי תַמָּן קַיִּימוּ תַּרְוֵיהוֹן״.⁠¹ רמב״ן שהבחין בכך, סבר שמטרת התרגום המרכזית היא לפרש את הכתוב גם במחיר עירפול מדרש השם.⁠² חוסר הבהירות קיים בין בשמות מקומות ובין בשמות אנשים. במקומות כגון: ״ולמקנהו עשה סֻכֹּת על כן קרא שם המקום סכות״ (בראשית לג יז) שתרגומו: ״וְלִבְעִירֵיהּ עֲבַד מְטַלָּן עַל כֵּין קְרָא שְׁמֵיהּ דְאַתְרָא סֻכּוֹת״. ובשמות אנשים כגון: ״וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה... כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ״ (שמות ב י) ״וּקְרָת שְׁמֵיהּ מֹשֶׁה וַאֲמַרַת אֲרֵי מִן מַיָּא שְׁחַלְתֵּיהּ״.⁠³

1. אונקלוס מעתיק ״בְּאֵר שָׁבַע״ ולא כבדפוסים מצויים שנשתבשו לגרוס כאן ״בֵּירָא דְשָׁבַע״ בתצורה ארמית (אולי על פי המיוחס ליונתן שבפסוק הבא תרגם ״בבאר שבע״ – ״בְּבֵירָא דְשֶׁבַע חוּרְפַן״, בבאר שבע הכבשות). וראה גם ביאורנו להלן ״ויצא יעקב מבאר שבע״ (בראשית כח י).

2. כדבריו לבר׳ מא מה בביאור ״צפנת פענח״: ״ואל תשתומם בעבור שקראוהו סופרי המצריים מוניוס, כי יְשַׁנּוּ השמות ללשון מובן או מורגל להם כאשר יעשה התרגום בקצתם, כגון בין קדש ובין שור (בראשית כ א), בין רקם ובין חגרא, וכן בהרבה מן השמות, ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ובעוג מלך הבשן וזולתם הרבה, וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו, וכן עשו הנוצרים המעתיקים״.

3. גם תרגום מדרשי השמות הבאים מפסיד את כוונת הכתוב: ״לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה״ (בראשית ב כג) ״לְדָא יִתְקְרֵי אִיתְּתָא אֲרֵי מִבַּעְלַהּ נְסִיבָא״, ״הֲכִי קרא שמו יעקב וַיַּעְקְבֵנִי״ (בראשית כז לו) ״יָאוּת קְרָא שְׁמֵיהּ יַעֲקֹב וְחַכְמַנִי״, ״ותקרא שמו ראובן... כי ראה ה׳ בעניי״ (בראשית כט לב) ״וּקְרָת שְׁמֵיהּ רְאוּבֵן... אֲרֵי גְּלֵי קֳדָם ה׳ עוּלְבָּנִי״, ורבים כמותם. על שיטתו בתרגומי שמות ראה לעיל ״בין קָדֵשׁ ובין בָּרֶד״ (בראשית טז יד) ״בֵּין רְקַם וּבֵין חַגְרָא״. וראה להלן ״וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן״ (בראשית ל מב) על דרשת השם ריש לקיש עם לַקִּישַׁיָּא.

על כן קרא שמה דאתרה ההוא באר שבע^א ארום תמן קיימו תריהון קיים.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שבע״) גם נוסח חילופי: ״בארה דש׳⁠ ⁠⁠״.

בגין {כן} קרא לבירא ההוא בירא דשבע חורפן ארום תמן קיימי תריהון.

Therefore he called that well the Well of the Seven Lambs; because, there they two did swear.

לד֗לך סמי אלמוצ֗ע ביר סבע אנהם ג֗מיע חלפא ת֗ם.

על כן קרא למקום באר שבע כי שם נשבעו שניהם.

וראוי שנדע, אם המקום הזה נקרא באר שבע מגזרת השבועה ומחומרתה, כאמור כאן: על כן קרא למקום ההוא וגו׳, איך אמר אחר כך שבאר שבע היא מגזרת שבעה, שהרי נאמר ויקרא, איך ייאמר אחר כך שהשם באר שבע נגזר משבעה – ויקרא אתה שבעה? ונאמר: שם מקום הברית הוא באר שבע, משום כי שם נשבעו, ואחר כך קרא את כל העיר באר שבע בגלל {המספר} שבעה, ולפיכך הוא אומר כאן: מקום, ושם – העיר.

וקד ינבגי אן נעלם אד׳א כאנת עלהֵ תסמיהֵ אלמוצ׳ע באר שבע באסם אלשבועה ואשתקאקה מנהא כק׳ האהנא על כן קרא למקום ההוא פכיף יקול בעד ד׳לך אן אסם באר שבע משתק מן שבעה אד׳ ק׳ ויקרא אתה שבעה. פנקול אן אסם מוצ׳ע אלעהד באר שבע בחג׳הֵ כי שם נשבעו ת׳ם סמי ג׳מיע אלמדינהֵ באר שבע בחג׳ה שבעה ויקול האהנא מקום והאהנא העיר.

על כן קרא למקום ההוא באר שבע – באר שבע כבשות. ועוד כי שם נשבעו שניהם, שלא יזיקו זה לזה עד שלשה דורות:

על כן – כי שם נשבעו – חסר ו״ו השמוש כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), והדומים להם, ר״ל, על כן על שבע כבשות, וכי שם נשבעו שניהם – על שני הדברים האלה קרא למקום ההוא באר שבע, ונשתתף באר עם שבע על הבאר שחפר שם אברהם. וזה היה אות גדול לו לירש את הארץ שהיה מקובל כל מה שהיה אומר וקורא שם למקום, והיה כן.

על כן...כי שם נשבעו, the word כי lacks the conjunctive letter ו in front. We find similar constructions with the missing conjunctive letter ו in Chabakuk 2,11 שמש ירח, instead of שמש וירח. Another such example is found in Exodus 1,2 ראובן שמעון instead of ראובן ושמעון. Had the letter ו not been missing, we would have clearly understood at first glance that both the oath and the seven sheep are referred to as a “package deal.” Naming a location was a very important step in laying claim to a region as one’s inalienable property.

על כן קרא למקום ההוא באר שבע – המקום גרידא נקרא באר שבע בימיו, אבל העיר לא נקראת באר שבע עד בימיו של יצחק. חז״ק: היאך עשה אברהם שותפות עם אבימלך, הרי אמרו רבותינו: דאין לעשות משום דקא עבר על לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד).

על כן קרא למקום ההוא באר שבע, "this is why he called that place Beer Sheva.⁠" The site had been known as such but now the town that would develop from that site bore the same name also, commencing in the time of Yitzchok. To the question how Avraham could possibly have made such a concession to Avimelech, our sages comment that we learn from here that one must not enter into a business partnership with a pagan, as eventually one will be forced to swear an oath involving uttering the deity believed in by one's partner.

על כן קרא – יתכן כי נקבצו שתי סבות, ועל שתיהן רומז ״על כן״ – הראשונה לשבע הכבשות, שזכר לפני זה, ואחר ״כי שם נשבעו שניהם״.⁠¹

1. יתכן כי השם ״באר שבע״ מבוסס הן על שבע הכבשות, והן על השבועה, והמילה ׳כן׳ בצירוף ״על כן״ פירושו גם מה שנאמר קודם, וגם מה שנאמר בהמשך.

ולהעיד על אמיתת זה הסיפור, זכר שלזאת הסיבה היה נקרא המקום ההוא ׳באר שבע׳, כי שם נשבעו שניהם.

על כן קרא למקום באר שבע לפי שכבר הי׳ לו לאברהם שם הבאר ההיא אשר ראוי שתקרא בעצם וראשונה באר שבע לפי שקנה אותה בז׳ כבשות [טז] קרא המקום כלו בשם המיוחד לבאר כדי שיזכרו שני הענינים בשם ההוא ויהיה זה סימן להסכמת שניהם בדבר מה ומה הוא הדבר כי שם נשבעו שניהם. והנה בזה כבר באו אלו המעולים במדה השנית בענין חליפין שלי שלך ושלך שלי על אופן נאות שתשוה אל תורת הנדיבות כמ״ש.

עד שמפני זה קרא למקום באר שבע לפי ששם נשבעו שניהם וגם ששם כרתו שניהם ברית בבאר שבע. והראב״ע כתב ששבועה עקרו שבעה וראוי לדעת למה נקרא שבועה מלשון שבעה וכן למה הציב אברהם שבע כבשות האלה ולא מספר אחר ואולי שהי׳ זה מפני שהאומות ההן בזמן ההוא הית׳ אמונתם בשבעה כוכבי לכת והשפעותיהם עליהם ולכן היו נשבעים עליהם ונקראה מפני זה שבועה מלשון שבעה ואברהם מפני זה לדבר אל אבימלך אל לבו וכפי דרך אמונתו הציב שבע הכבשות לבדנ׳ ונשבעו שניהם בשבוע׳ האלה ר״ל כ״ש שכל מי שיעבור עליה׳ ישפעו עליו הכוכבים ממסילותם רעות ואינו רחוק שנקרא׳ השבועה והקיום ביניהם בלשון הזה שבוע מפני שבע כבשות שהציב אברהם לבדנה ושמשם ואלך נקרא כל קיום שבוע׳ לזכר אותם שבעה. שכרתו ברית עמהם.

על כן קרא למקום ההוא באר שבע – פירשנו בפרשת תולדות.

על כן קרא למקום ההוא באר שבע – לפי שבא אבימלך ושר צבאו אל המקום הזה אל אברהם בעבור השבועה שבקשו ממנו, ונשבעו שם שניהם על החסד שיעשו זה לזה. גם שם הוכיח אברהם את אבימלך על אודות הבאר, וקיים שם אבימלך בלקיחת הכבשות שאברהם חפר הבאר, קרא למקום ההוא שישב שם אברהם, העיר והשדה וכל אשר בו ״באר שבע״. לא שקרא כן שם הבאר, אלא למקום כלו. [מלת] ״באר״ בעבור קיום חפירת הבאר, ו״שבע״ בעבור השבועה. וטעם ״באר״ לא הוצרך לפרש, כי ממנו הפסיק ״כי חפרתי את הבאר הזאת״. גם לולי כן, מה טעם לקרא למקום כלו ״באר״? אבל ״שבע״ פירש ״כי שם נשבעו שניהם״. שלא נטעה שנקרא כן בעבור מספר שבע כבשות. גם הודיע שנשבעו שניהם, כי למעלה אמר ״אנכי אשבע״.⁠¹ ולא נזכר דבר מאבימלך, גם לא נזכר אם נעשה כן. ועתה זכר שבאותו המעמד היתה השבועה, וכאמרו ״השבעה לי באלהים הנה״.

1. שם כא, כד.

קרא למקום ההוא – לפי שלא היו אז אצל הבאר, ורק נתוכחו יחד על אודות הבאר, לכן לא אמר על כן קרא לבאר ההיא באר שבע, אלא למקום, ואעפי״כ קראוה באר שבע בעבור השבועה, וזה טעם כי שם נשבעו:

שניהם – השליט העתידי והשליט הנוכחי לוחצים ידיים. כל האירוע הזה – ההכרה וההודאה הראשונה בעם העתיד של אברהם – חשוב עד כדי כך שראוי לקובעו לזכרון לדורות הבאים של עם זה, באמצעות שם המקום. ובשל כך נחקקה בזכרונם גם השבועה של אביהם הראשון, שבועה אשר חייבה גם אותם.

ומפרש: על כן קרא וגו׳ כי שם נשבעו שניהם¹: ואם היה נותן סך כבשים במספר אחר וקורא הבאר על שם אותו מספר, היה מקום לחוש שיגזלו ויקראוהו בשם אחר, אבל מספר שבע ידע אשר יהיה נשמר היטב, באשר ״שם נשבעו שניהם״, וזה יהיה לזכר גם על מספר שבע כבשות שקיבל אבימלך מאברהם אבינו². ועוד עיין להלן (כו,לג).

1. מפורש בפסוק שהעיר נקראה ׳באר שבע׳ ע״ש השבועה, א״כ יש להבין מדוע אברהם לקח דוקא שבע כבשות לענין העדות על הבאר, ועיין כאן ברד״ק וראב״ע פתרון הענין.

2. לא כדעת הספורנו להלן כו,לג, עיי״ש.

כי שם נשבעו שניהם – דעת מהח״ר יצ״ק שכשם שתיבת ברית נגזרת מן בתר (מורי ורבי שחז״ל), כן שבועה נגזרת מן שבעה, שאולי בימים הקדמונים המשביע את חברו על איזה דבר היה נותן לו שבע כבשות או דבר אחר במנין שבעה לעדות על השבועה, וזה דומה לקנין סודר או מנעל האמור ברות; וגם על אודות שבועת אבימלך ליצחק נקראת הבאר שִבְעָה והעיר באר שבע ושם לא הזכיר כבשות, והדעת נותנת שהיו גם שם, ויצחק שאבימלך בא אליו להאלותו קבלם ממנו.

באר שבע – המלה שבע איננה מתפרשת כאן מלשון שבועה אלא מלשון שבע, המספר.

כי שם נשבעו – פירושו איפוא, כי שם ערכו הסכם, שנתקדש במספר שבע המקודש. והנה, להלן כ״ו:ל״ב מסופר על אודות עבדי יצחק, שחפרו אף הם באר במקום הזה, באר שאותה קרא יצחק בשם שבעה, ולפיה שם העיר — באר⁠־שבע.⁠¹ ואין בזה סתירה כלל, שהרי גם כ״ב:י״ט מסופר, שאברהם התגורר בבאר⁠־שבע, וגם כ״ו:כ״ג נקרא שם זה על העיר, כלומר עוד לפני שעבדי יצחק חפרו את הבאר; אלא בשתי בארות מדובר כאן, האחת מימי אברהם, והאחרת שחפרוה עבדי יצחק.⁠² ונראה, שיצחק חידש את מתן השם לעיר, כשם שחידש את הברית, אשר כרת אברהם את אבימלך. יחס דומה מצינו לגבי העיר בית⁠־אל; השווה ביאורנו להלן ל״ה:ט״ו.

1. כמובן רואים מבקרי המקרא בשני תיאורים אלה שתי אגדות שונות וסותרות על אודות מקור שם העיר.

2. ומן הראוי לציין, שהחוקר רובינסון, אשר זיהה את באר שבע המקראית בביר⁠־אם⁠־סבע של היום (לדברי אחדים — באר האריות, אך יותר מסתבר — באר הקללות, השווה 177, ZDMG xxii), מצא שם שתי בארות בעלות מים צחים מעולים, ושתיהן עתיקות ביותר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון