×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לא) עַל⁠־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃
Therefore, he called that place Be'er Sheva,⁠1 because the two had sworn there.
1. Be'er Sheva | בְּאֵר שָׁבַע – Literally: "the well of seven", though see Hoil Moshe that the word "שבועה" (oath) might itself be etymologically related to the word "שבעה" (seven).
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתשכל טוברד״קחזקוניר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלמלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןעודהכל
קריאת שם המקום באר שבע – בראשית כ״ו:ל״ג
עַל כֵּן קְרָא לְאַתְרָא הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע אֲרֵי תַּמָּן קַיִּימוּ תַּרְוֵיהוֹן.
Therefore he called that place Beer Sheva, since the two had made an oath there.

עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם
עַל כֵּין קְרָא לְאַתְרָא הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע אֲרֵי תַמָּן קַיִּימוּ תַּרְוֵיהוֹן
רמב״ן על תרגום מדרשי שמות
במדרשי שמות נוהג אונקלוס להעתיק את השם העברי כצורתו. שיטה זו גורמת לעיתים אי בהירות לקוראי הארמית שבעבורם נכתב התרגום, כי לפי תרגומו אין כל קשר בין השם לפירושו, כבפסוקנו: בעוד שבמקרא מדרש השם ״בְּאֵר שָׁבַע... כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ״ מיוסד על השורש המשותף והדמיון הצלילי שבין בְּאֵר שֶׁבַע ושְׁבוּעָה, אונקלוס העתיק את השם ״בְּאֵר שָׁבַע״ אף על פי שבארמית אין כל קשר בין שם זה לביאור ״אֲרֵי תַמָּן קַיִּימוּ תַּרְוֵיהוֹן״.⁠1 רמב״ן שהבחין בכך, סבר שמטרת התרגום המרכזית היא לפרש את הכתוב גם במחיר עירפול מדרש השם.⁠2 חוסר הבהירות קיים בין בשמות מקומות ובין בשמות אנשים. במקומות כגון: ״ולמקנהו עשה סֻכֹּת על כן קרא שם המקום סכות״ (בראשית לג יז) שתרגומו: ״וְלִבְעִירֵיהּ עֲבַד מְטַלָּן עַל כֵּין קְרָא שְׁמֵיהּ דְאַתְרָא סֻכּוֹת״. ובשמות אנשים כגון: ״וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה... כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ״ (שמות ב י) ״וּקְרָת שְׁמֵיהּ מֹשֶׁה וַאֲמַרַת אֲרֵי מִן מַיָּא שְׁחַלְתֵּיהּ״.⁠3
1. אונקלוס מעתיק ״בְּאֵר שָׁבַע״ ולא כבדפוסים מצויים שנשתבשו לגרוס כאן ״בֵּירָא דְשָׁבַע״ בתצורה ארמית (אולי על פי המיוחס ליונתן שבפסוק הבא תרגם ״בבאר שבע״ – ״בְּבֵירָא דְשֶׁבַע חוּרְפַן״, בבאר שבע הכבשות). וראה גם ביאורנו להלן ״ויצא יעקב מבאר שבע״ (בראשית כח י).
2. כדבריו לבר׳ מא מה בביאור ״צפנת פענח״: ״ואל תשתומם בעבור שקראוהו סופרי המצריים מוניוס, כי יְשַׁנּוּ השמות ללשון מובן או מורגל להם כאשר יעשה התרגום בקצתם, כגון בין קדש ובין שור (בראשית כ א), בין רקם ובין חגרא, וכן בהרבה מן השמות, ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ובעוג מלך הבשן וזולתם הרבה, וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו, וכן עשו הנוצרים המעתיקים״.
3. גם תרגום מדרשי השמות הבאים מפסיד את כוונת הכתוב: ״לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה״ (בראשית ב כג) ״לְדָא יִתְקְרֵי אִיתְּתָא אֲרֵי מִבַּעְלַהּ נְסִיבָא״, ״הֲכִי קרא שמו יעקב וַיַּעְקְבֵנִי״ (בראשית כז לו) ״יָאוּת קְרָא שְׁמֵיהּ יַעֲקֹב וְחַכְמַנִי״, ״ותקרא שמו ראובן... כי ראה ה׳ בעניי״ (בראשית כט לב) ״וּקְרָת שְׁמֵיהּ רְאוּבֵן... אֲרֵי גְּלֵי קֳדָם ה׳ עוּלְבָּנִי״, ורבים כמותם. על שיטתו בתרגומי שמות ראה לעיל ״בין קָדֵשׁ ובין בָּרֶד״ (בראשית טז יד) ״בֵּין רְקַם וּבֵין חַגְרָא״. וראה להלן ״וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן״ (בראשית ל מב) על דרשת השם ריש לקיש עם לַקִּישַׁיָּא.
על כן קרא שמה דאתרה ההוא באר שבעא ארום תמן קיימו תריהון קיים.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שבע״) גם נוסח חילופי: ״בארה דש׳⁠ ⁠⁠״.
בגין {כן} קרא לבירא ההוא בירא דשבע חורפן ארום תמן קיימי תריהון.
Therefore he called that well the Well of the Seven Lambs; because, there they two did swear.
לד֗לך סמי אלמוצ֗ע ביר סבע אנהם ג֗מיע חלפא ת֗ם.
על כן קרא למקום באר שבע כי שם נשבעו שניהם.
וראוי שנדע, אם המקום הזה נקרא באר שבע מגזרת השבועה ומחומרתה, כאמור כאן: על כן קרא למקום ההוא וגו׳, איך אמר אחר כך שבאר שבע היא מגזרת שבעה, שהרי נאמר ויקרא, איך ייאמר אחר כך שהשם באר שבע נגזר משבעה – ויקרא אתה שבעה? ונאמר: שם מקום הברית הוא באר שבע, משום כי שם נשבעו, ואחר כך קרא את כל העיר באר שבע בגלל {המספר} שבעה, ולפיכך הוא אומר כאן: מקום, ושם – העיר.
וקד ינבגי אן נעלם אד׳א כאנת עלהֵ תסמיהֵ אלמוצ׳ע באר שבע באסם אלשבועה ואשתקאקה מנהא כק׳ האהנא על כן קרא למקום ההוא פכיף יקול בעד ד׳לך אן אסם באר שבע משתק מן שבעה אד׳ ק׳ ויקרא אתה שבעה. פנקול אן אסם מוצ׳ע אלעהד באר שבע בחג׳הֵ כי שם נשבעו ת׳ם סמי ג׳מיע אלמדינהֵ באר שבע בחג׳ה שבעה ויקול האהנא מקום והאהנא העיר.
על כן קרא למקום ההוא באר שבע – באר שבע כבשות. ועוד כי שם נשבעו שניהם, שלא יזיקו זה לזה עד שלשה דורות:
על כןכי שם נשבעו – חסר ו״ו השמוש כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), והדומים להם, ר״ל, על כן על שבע כבשות, וכי שם נשבעו שניהם – על שני הדברים האלה קרא למקום ההוא באר שבע, ונשתתף באר עם שבע על הבאר שחפר שם אברהם. וזה היה אות גדול לו לירש את הארץ שהיה מקובל כל מה שהיה אומר וקורא שם למקום, והיה כן.
על כן...כי שם נשבעו, the word כי lacks the conjunctive letter ו in front. We find similar constructions with the missing conjunctive letter ו in Chabakuk 2,11 שמש ירח, instead of שמש וירח. Another such example is found in Exodus 1,2 ראובן שמעון instead of ראובן ושמעון. Had the letter ו not been missing, we would have clearly understood at first glance that both the oath and the seven sheep are referred to as a “package deal.” Naming a location was a very important step in laying claim to a region as one’s inalienable property.
על כן קרא למקום ההוא באר שבע – המקום גרידא נקרא באר שבע בימיו, אבל העיר לא נקראת באר שבע עד בימיו של יצחק. חז״ק: היאך עשה אברהם שותפות עם אבימלך, הרי אמרו רבותינו: דאין לעשות משום דקא עבר על לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד).
על כן קרא למקום ההוא באר שבע, "this is why he called that place Beer Sheva.⁠" The site had been known as such but now the town that would develop from that site bore the same name also, commencing in the time of Yitzchok. To the question how Avraham could possibly have made such a concession to Avimelech, our sages comment that we learn from here that one must not enter into a business partnership with a pagan, as eventually one will be forced to swear an oath involving uttering the deity believed in by one's partner.
על כן קרא – יתכן כי נקבצו שתי סבות, ועל שתיהן רומז ״על כן״ – הראשונה לשבע הכבשות, שזכר לפני זה, ואחר ״כי שם נשבעו שניהם״.⁠1
1. יתכן כי השם ״באר שבע״ מבוסס הן על שבע הכבשות, והן על השבועה, והמילה ׳כן׳ בצירוף ״על כן״ פירושו גם מה שנאמר קודם, וגם מה שנאמר בהמשך.
ולהעיד על אמיתת זה הסיפור, זכר שלזאת הסיבה היה נקרא המקום ההוא ׳באר שבע׳, כי שם נשבעו שניהם.
על כן קרא למקום באר שבע לפי שכבר הי׳ לו לאברהם שם הבאר ההיא אשר ראוי שתקרא בעצם וראשונה באר שבע לפי שקנה אותה בז׳ כבשות [טז] קרא המקום כלו בשם המיוחד לבאר כדי שיזכרו שני הענינים בשם ההוא ויהיה זה סימן להסכמת שניהם בדבר מה ומה הוא הדבר כי שם נשבעו שניהם. והנה בזה כבר באו אלו המעולים במדה השנית בענין חליפין שלי שלך ושלך שלי על אופן נאות שתשוה אל תורת הנדיבות כמ״ש.
עד שמפני זה קרא למקום באר שבע לפי ששם נשבעו שניהם וגם ששם כרתו שניהם ברית בבאר שבע. והראב״ע כתב ששבועה עקרו שבעה וראוי לדעת למה נקרא שבועה מלשון שבעה וכן למה הציב אברהם שבע כבשות האלה ולא מספר אחר ואולי שהי׳ זה מפני שהאומות ההן בזמן ההוא הית׳ אמונתם בשבעה כוכבי לכת והשפעותיהם עליהם ולכן היו נשבעים עליהם ונקראה מפני זה שבועה מלשון שבעה ואברהם מפני זה לדבר אל אבימלך אל לבו וכפי דרך אמונתו הציב שבע הכבשות לבדנ׳ ונשבעו שניהם בשבוע׳ האלה ר״ל כ״ש שכל מי שיעבור עליה׳ ישפעו עליו הכוכבים ממסילותם רעות ואינו רחוק שנקרא׳ השבועה והקיום ביניהם בלשון הזה שבוע מפני שבע כבשות שהציב אברהם לבדנה ושמשם ואלך נקרא כל קיום שבוע׳ לזכר אותם שבעה. שכרתו ברית עמהם.
על כן קרא למקום ההוא באר שבע – פירשנו בפרשת תולדות.
על כן קרא למקום ההוא באר שבע – לפי שבא אבימלך ושר צבאו אל המקום הזה אל אברהם בעבור השבועה שבקשו ממנו, ונשבעו שם שניהם על החסד שיעשו זה לזה. גם שם הוכיח אברהם את אבימלך על אודות הבאר, וקיים שם אבימלך בלקיחת הכבשות שאברהם חפר הבאר, קרא למקום ההוא שישב שם אברהם, העיר והשדה וכל אשר בו ״באר שבע״. לא שקרא כן שם הבאר, אלא למקום כלו. [מלת] ״באר״ בעבור קיום חפירת הבאר, ו״שבע״ בעבור השבועה. וטעם ״באר״ לא הוצרך לפרש, כי ממנו הפסיק ״כי חפרתי את הבאר הזאת״. גם לולי כן, מה טעם לקרא למקום כלו ״באר״? אבל ״שבע״ פירש ״כי שם נשבעו שניהם״. שלא נטעה שנקרא כן בעבור מספר שבע כבשות. גם הודיע שנשבעו שניהם, כי למעלה אמר ״אנכי אשבע״.⁠1 ולא נזכר דבר מאבימלך, גם לא נזכר אם נעשה כן. ועתה זכר שבאותו המעמד היתה השבועה, וכאמרו ״השבעה לי באלהים הנה״.
1. שם כא, כד.
קרא למקום ההוא – לפי שלא היו אז אצל הבאר, ורק נתוכחו יחד על אודות הבאר, לכן לא אמר על כן קרא לבאר ההיא באר שבע, אלא למקום, ואעפי״כ קראוה באר שבע בעבור השבועה, וזה טעם כי שם נשבעו:
שניהם – השליט העתידי והשליט הנוכחי לוחצים ידיים. כל האירוע הזה – ההכרה וההודאה הראשונה בעם העתיד של אברהם – חשוב עד כדי כך שראוי לקובעו לזכרון לדורות הבאים של עם זה, באמצעות שם המקום. ובשל כך נחקקה בזכרונם גם השבועה של אביהם הראשון, שבועה אשר חייבה גם אותם.
ומפרש: על כן קרא וגו׳ כי שם נשבעו שניהם1: ואם היה נותן סך כבשים במספר אחר וקורא הבאר על שם אותו מספר, היה מקום לחוש שיגזלו ויקראוהו בשם אחר, אבל מספר שבע ידע אשר יהיה נשמר היטב, באשר ״שם נשבעו שניהם״, וזה יהיה לזכר גם על מספר שבע כבשות שקיבל אבימלך מאברהם אבינו2. ועוד עיין להלן (כו,לג).
1. מפורש בפסוק שהעיר נקראה ׳באר שבע׳ ע״ש השבועה, א״כ יש להבין מדוע אברהם לקח דוקא שבע כבשות לענין העדות על הבאר, ועיין כאן ברד״ק וראב״ע פתרון הענין.
2. לא כדעת הספורנו להלן כו,לג, עיי״ש.
כי שם נשבעו שניהם – דעת מהח״ר יצ״ק שכשם שתיבת ברית נגזרת מן בתר (מורי ורבי שחז״ל), כן שבועה נגזרת מן שבעה, שאולי בימים הקדמונים המשביע את חברו על איזה דבר היה נותן לו שבע כבשות או דבר אחר במנין שבעה לעדות על השבועה, וזה דומה לקנין סודר או מנעל האמור ברות; וגם על אודות שבועת אבימלך ליצחק נקראת הבאר שִבְעָה והעיר באר שבע ושם לא הזכיר כבשות, והדעת נותנת שהיו גם שם, ויצחק שאבימלך בא אליו להאלותו קבלם ממנו.
באר שבע – המלה שבע איננה מתפרשת כאן מלשון שבועה אלא מלשון שבע, המספר.
כי שם נשבעו – פירושו איפוא, כי שם ערכו הסכם, שנתקדש במספר שבע המקודש. והנה, להלן כ״ו:ל״ב מסופר על אודות עבדי יצחק, שחפרו אף הם באר במקום הזה, באר שאותה קרא יצחק בשם שבעה, ולפיה שם העיר — באר⁠־שבע.⁠1 ואין בזה סתירה כלל, שהרי גם כ״ב:י״ט מסופר, שאברהם התגורר בבאר⁠־שבע, וגם כ״ו:כ״ג נקרא שם זה על העיר, כלומר עוד לפני שעבדי יצחק חפרו את הבאר; אלא בשתי בארות מדובר כאן, האחת מימי אברהם, והאחרת שחפרוה עבדי יצחק.⁠2 ונראה, שיצחק חידש את מתן השם לעיר, כשם שחידש את הברית, אשר כרת אברהם את אבימלך. יחס דומה מצינו לגבי העיר בית⁠־אל; השווה ביאורנו להלן ל״ה:ט״ו.
1. כמובן רואים מבקרי המקרא בשני תיאורים אלה שתי אגדות שונות וסותרות על אודות מקור שם העיר.
2. ומן הראוי לציין, שהחוקר רובינסון, אשר זיהה את באר שבע המקראית בביר⁠־אם⁠־סבע של היום (לדברי אחדים — באר האריות, אך יותר מסתבר — באר הקללות, השווה 177, ZDMG xxii), מצא שם שתי בארות בעלות מים צחים מעולים, ושתיהן עתיקות ביותר.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתשכל טוברד״קחזקוניר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלמלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144