Bereshit 21 – בראשית כא‏ – Mikraot Gedolot

[קה] ¹ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו וגו׳, ברצות ה׳ דרכי איש וגו׳ (משלי ט״ז:ו׳), זה אברהם שנקרא איש דכתיב ביה מארץ מרחק איש עצתי (משלי ט״ז:ו׳) גם אויביו ישלים אתו (ישעיהו מ״ו:י״א) זה אבימלך. (בראשית רבה נד)

[קו] ²ויאמר אבימלך ופיכל וגו׳, רי״א פיכול שמו, רנ״א פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו. (בראשית רבה נד)

[קז] ³ופיכל שר צבאו, שכל אלו היה יוצא על פיו כשם שאומר ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מ״א:א׳). (מדרש אגדה)

[קח] ⁴אלהים עמך, לפי שהיו או״ה אומרין אילו היה צדיק לא היה מוליד אתמהא, כיון שהוליד א״ל אלהים עמך, ואילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו, וכיון שנאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה אמרו לו אלהים עמך, ואילו היה צדיק לא דיה דוחה את בנו בכורו, כיון שראו את מעשיו אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, ד״א לפי שחרבו מקומות של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילרין שלו כלום לפיכך אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. (בראשית רבה נד)

1. עי׳ לעיל בתורה שלמה פ״כ מאמר מ. בבאור.

2. ב״ר פס״ד ודורש פיכל נוטרקין פי כל, ועי׳ לקמן מאמר קז.

3. בלקח טוב מפרש פה שכל החיילות של אבימלך היו נושקין לו ועל פיו היו יוצאים ובאים, ועי׳ לעיל קו.

4. בלק״ט וכששמע לקול שרה וגירש את הגר ואת ישמעאל היו מרננין אחריו, למה שמע לקול אשתו וגירש את בנו כיון שראה מעשיו של ישמעאל כו׳, קלרין, אוצר, ועי׳ לעיל פי״ט מאמר ג.

וַהֲוָה בְּעִדָּנָא הַהוּא וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל רַב חֵילֵיהּ לְאַבְרָהָם לְמֵימַר מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדָךְ בְּכֹל דְּאַתְּ עָבֵיד.

It was at this time, Avimelech and Pichol, his general, spoke to Avraham, saying, “The Word of Hashem is your support in all that you do.

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה

וַהֲוָה בְּעִידָּנָא הַהוּא וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכוֹל רַב חֵילֵיהּ לְאַבְרָהָם לְמֵימַר מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדָךְ בְּכֹל דְּאַתְּ עָבֵיד

א. לטעם ״אלהים עמך״ – ״מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדָךְ״ (מאמר ה׳ בעזרך) עיין לעיל ״ויהי אלהים את הנער״ (כ) ״וַהֲוָה מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדֵיהּ דְּרָבְיָא״.

סְעוּדָה וסָדִין מן סע״ד

ב. פועל ״סעד״ [= תָּמַךְ, עָזַר] מופיע פעם אחת בארמית המקראית: ״דִי אֱלָהָא מְסָעֲדִין לְהוֹן״ (עזרא ה ב) והוא משמש בת״א לתרגום הפועל ״עזר״ כגון, ״כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי״ (שמות יח ד) ״הֲוָה בְּסַעֲדִּי״ כמבואר לעיל ״עזר כנגדו״ (בראשית ב יח). מן סע״ד נגזרה סְעוּדָה כגון ״וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם״ (בראשית יח ה) ולדעת ר׳ יעקב עמדין ממנו נגזר גם סָדִין שנתגלגל בארמית לסַדְיָא.⁠¹ וראה גם ״ודגן וְתִירֹשׁ סמכתיו״ (בראשית כז לז) ״וּבְעִיבוּר וּבַחֲמַר סְעַדְתֵּיהּ״.

1. בכך ביאר ״פוריא ובי סדיא״ (בבא בתרא ט ע״א) שהוא ״מצע לישן עליו וכסת ליתן תחת מראשותיו״, (רמב״ם מתנות עניים ז ח) וכתב: ״סַדְיָא – נראה לי שהוא כמו סְעַדְיָא כמו: לא מזיגנא רישא אבי סדיא (שבת קיט ע״א וברש״י: איני מניח ראשי על הכר) ועי״ן מובלעת כמו זירא, זעירא״ (הגהות יעב״ץ לבבא בתרא שם).

והוה בשעתא ההיא ואמר אבימלך ופיכל רב חילוותיה לאברהם לממר י״י עמך בכל מה דאת עבד.

והוה בעידנא ההיא ואמר אבימלך ופיכל רב חיליה לאברהם למימר מימרא די״י בסעדך בכל מה דאנת עביד.

And it was at that time that Abimelek and Phikol, chief of his host, spoke to Abraham, saying, The Word of the Lord is in thine aid in all whatsoever you doest.

פרשה נד

[א] וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ – בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ (משלי ט״ז:ז׳), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זוֹ אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ (מיכה ז׳:ו׳), מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה שֶׁקָּבְלָה עַל בַּעֲלָהּ לַשִּׁלְטוֹן וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הִתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הַנָּחָשׁ.

תָּנָא רַבִּי חֲלַפְתָּא אוֹמֵר הַנָּחָשׁ הַזֶּה לָהוּט אַחַר הַשּׁוּם, וּמַעֲשֶׂה בְּנָחָשׁ אֶחָד שֶׁיָּרַד מִן הָהָר לַבַּיִת וּמָצָא קְעָרָה שֶׁל שׁוּם וַאֲכָלָהּ וְהֵקִיא בְּתוֹכָהּ, וְרָאָה נָחָשׁ שֶׁבַּבַּיִת וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד לוֹ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, יָצָא הַנָּחָשׁ שֶׁל בַּיִת וּמִילֵא אוֹתָהּ עָפָר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זֶה יֵצֶר הָרָע, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם גָּדֵל עִם חֲבֵרוֹ שְׁתַּיִם שָׁלשׁ שָׁנִים בִּכְרָךְ וְהוּא קוֹשֵׁר לוֹ אַהֲבָה, וְזֶה גָּדֵל עִם אָדָם מִנַּעֲרוּתוֹ עַד זִקְנוּתוֹ, אִם מָצָא בְּתוֹךְ שִׁבְעִים הוּא מַפִּילוֹ, בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים הוּא מַפִּילוֹ, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה׳ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ (תהלים ל״ה:י׳), אָמַר רַבִּי אַחָא וְכִי יֵשׁ גַּזְלָן גָּדוֹל מִזֶּה, וְאָמַר שְׁלֹמֹה: אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם (משלי כ״ה:כ״א), מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: לְכוּ לַחְמוּ בְלַחְמִי (משלי ט׳:ה׳), וּמֵימָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נ״ה:א׳).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אוֹיְבָיו, גַּם אוֹיְבָיו, לְרַבּוֹת מַזִּיקֵי בֵיתוֹ, כְּגוֹן יַתּוּשִׁים וּפַרְעוֹשִׁים וּזְבוּבִים.

דָּבָר אַחֵר: בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ, זֶה אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא אִישׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ: מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי (ישעיהו מ״ו:י״א). גַּם אוֹיְבָיו, זֶה אֲבִימֶלֶךְ.

[ב] וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל – רַבִּי יְהוּדָה אָמַר פִּיכֹל שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פֶּה שֶׁכָּל צִבְאוֹתָיו נוֹשְׁקִים לוֹ עַל פִּיו.

אֱלֹהִים עִמְּךָ – לְפִי שֶׁהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין: אִלּוּ הָיָה צַדִּיק, לֹא הָיָה מוֹלִיד? אֶתְמָהָא. כֵּיוָן שֶׁהוֹלִיד אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ. וְאִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לְקוֹל אִשְׁתּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ (בראשית כ״א:י״ב), אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ. וְאִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה דוֹחֶה אֶת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת מַעֲשָׂיו, אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁחָרְבוּ מְקוֹמוֹת שֶׁל סְדוֹם וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וְלֹא חָסֵר קֵלָרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם, לְפִיכָךְ אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה, הוֹאִיל וְהָאֱלֹהִים עִמְּךָ.

ופיכול שר צבאו – ¹שכל אלו היה יוצא על פיו, כשם שאומר ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מ״א:מ׳).

1. שכל אלו היה יוצא על פיו. בב״ר פנ״ד אות ב׳ ר׳ נחמי׳ אמר פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו, ובעל לקח טוב הביא פה שכל החיילות של אבימלך היו נושקים לו, על פיו היו יוצאים ובאים, ולדעתם הוא שם התואר לא שם העצם והוא ב׳ מלות פי כל שעל ידו היתה הנהגת כל המדינה.

ולמא כאן פי ד֗לך אלוקת קאל אבימלך ופיכל רייס ג֗ישה לאברהים קאילין אללה מעך פי ג֗מיע מא תצנעה.

ויהי בעת ההיא, אמר אבימלך ופיכל שר צבאו לאברהם לאמור: ה׳ עמך בכל אשר אתה עושה אותו.

אלהים עמך – לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו.⁠^א

א. כן בכ״י לייפציג 1. הביאור חסר בכ״י המבורג 13, ליידן 1. ובכ״י מינכן 5 מובא ביאור זה בשם ר״י קרא.

אלהים עמך GOD IS WITH YOU – They said this because they saw that he had left the locality of Sodom safely, that he had fought against the kings and that they had fallen into his hand, and that his wife had been remembered in his old age (Bereshit Rabbah 54:2).

ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו – ¹פה שכל החיילות של אבימלך היו נושקים לו ועל פיו היו יוצאים ובאים.

אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עושה – ²שהיו האומות אומרים אילולי היה אברהם צדיק. היאך לא הוליד בן. כיון שהוליד אמרו אלהים עמך. וכששמע לקול שרה וגירש את הגר ואת ישמעאל היו מרננים אחריו. למה שמע לקול אשתו וגירש את בנו. כיון שראה מעשיו של ישמעאל שנשא אשה מארץ מצרים. והיה יושב ורובה קשת ומלסטם את הבריות. אמר לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה.

1. פה שכל. ב״ר וילקוט שם והוא דעת ר׳ נחמיה ולדעתו הוא שם התואר לא שם העצם והוא ב׳ מלות פי כל שעל ידו היתה הנהגת כל המדינה.

2. שהיו האומות אומרים. ב״ר פנ״ד וילקוט רמז צ״ה.

ויהי בעת ההיא – שנולד יצחק משרה, וידע אבימלך ניסים שעשה לו הקב״ה, לכן באו עתה לכרות ברית עמו. וכן כל ״בעת ההיא״ – צריך לפרש לפי המאורע.

Vayhi AT THAT TIME: When Sarah gave birth to Isaac and Abimelech realized the miracles that God had performed for Abraham, they [Abimelech and Phicol] now accordingly came to make a pact with him. The phrase, "at that time (ba-'et ha-hi'),⁠" must always be interpreted in this way, according to the context.⁠¹

1. Rashbam agrees only in part with Rashi, who connects the phrase, "at that time,⁠" both to the birth of Isaac and to Abraham's war exploits of chapter 14. Rashbam's final comment, that "at that time" must always be understood in a manner relevant to the immediate context, seems directed against Rashi who connects events seven chapters apart. The comment may also show Rashbam's opposition to the common midrashic principle that imputes a sense of impending doom to the phrase 'vayyehi ba-'et ha-hi'. See e.g. Sanh. 102a and Tanh. B. Vayyeshev 13.

ויאמר אבימלך – שם המלכות, מלך, ולא שם איש. כמו שמוכיח בשמואל, שהלך דוד אצל אכיש ושינה שם טעמו (שמואל א כ״א:י״א-י״ד), ובתילים הוא אומר: בשנותו את טעמו לפני אבימלך (תהלים ל״ד:א׳), אלמא דאכיש קורא אבימלך. וכן פרעה, שם מלכות במצרים, כמו אַנְפְרַירְא.⁠¹

ונראה לי: דאף פיכל שם מי שהוא על הצבא, ולא שם האיש, לפי שהכל נעשה על פיו, כמו שנאמר כאן וגבי יצחק (בראשית כ״ו:כ״ו).

1. בלעז: empereur.

ויאמר אבימלך – AVIMELEKH SAID – A title of kingship, the king, and not the name of a person. As is proven in Samuel, that David went to Akhish and changed his demeanor [acting mentally unstable] (I Samuel 21:11-14), and in Tehillim it says: “When he changed his demeanor before Avimelekh” (Tehillim 34:1), so we see that Akhish is called Avimelekh. And so too Pharoah is the title of the kingship in Egypt, like empereur.

And it seems to me: That even PIKHOL is the title of the one commanding the army, and not the name of a person, since everything [כל] is done at his orders [פי] like it says here and regarding Yitzchak (Bereshit 26:26).

ויהי בעת ההיא – בעת שנולד יצחק או שנגמל ועודנו בארץ פלשתים, בגרר, זה הוא שאמר: ויאמר אבימלך, ולא אמר וילך אבימלך אל אברהם ויאמר לו. וכיון שראו שנולד לו בן לעת זקנותו ואשתו זקנה כמו ששמעו וראו אותה כמו ילדה,⁠^א תמהו על הדבר. אחר שארע לו לאבימלך דבר שרה וראוהו גם כן מצליח בכל מעשיו, רצה שיהיה בעל בריתו.

ומה שאמר ופיכל שר צבאו – כי בעצתו אמר לאברהם מה שאמר.

א. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495 רק: ״וראו אותו״.

ויהי בעת ההיא, at the time Yitzchok was born, or at the time he was weaned. At any rate, Avraham was still in the land of the Philistines. This is why the Torah now reports Avimelech saying that he was interested in receiving assurances from Avraham. Had Avraham already left the land of the Philistines prior to this, the Torah would have had to report that Avimelech traveled to Avraham in order to suggest the treaty he wanted to conclude. When he had seen that a son had been born to Avraham, in his old age, and they saw that Sarah was the one who had given birth to him, they began to take seriously the promises made by God to Avraham concerning the future of his descendants. The reason that Phicol the head of Avimelech’s army was mentioned, was to underline that the words Avimelech addressed to Avraham had been what his army chief had proposed.

ויהי בעת ההוא וג׳ – מורה על זמן שלא הוגדר במקרא, שהרי ההוא כינוי חוזר על העת, ואותה העת לא הוגדרה.

ואפשר שתהיה העת מורה על זמן סיפור שקדם זכרונו, או לא על זמן סיפור שקדם זכרונו אלא על זמן סיפור שיזכיר {אחרי כן} ולא הוגדר¹. ואין כזה אחר הדברים האלה (בראשית טו:א, כב:א, לט:ז, מ:א), שהוא הגבלה וקישור² לסיפור שהוא עתיד לספר בסיפור שקדם.

זה פירוש אשר אני מעתיק מן אבא מרי ז״ל, וראייתו עליו {היא} מה שאמר בספר אלה הדברים (י:ו-ז) ובני ישראל נסעו וג׳ שם מת אהרן וג׳ משם נסעו וג׳ – וזה היה בשנת הארבעים [לצאת בני ישראל מארץ מצרים], ואמר אחרי זה (שם פסוק ח) בעת ההוא הבדיל יוי וג׳ – וזה היה בשנה [ה]שנית לצאתם מארץ מצרים (ע״פ במדבר א:א)³.

ולפי זה מה שאמר כאן ויהי בעת ההוא יהיה או מורה על זמן סיפור שקדם, מלידת יצחק⁴ וגירושי ישמעאל והגר, או מורה על זמן אמירת אבימלך אליו, ולא הוגדר.

1. נג. ר״ל שיתכן ש׳בעת ההיא׳ הוא סגנון ספרותי והכוונה לא לזמן שקדם זכרונו אלא לזמן אירוע הסיפור שבא לספר, ואין לדעת מתי זה קרה. להלן בפר׳ וישב (לח:א) רמז רבנו לפירושו זה, ושם הביא שכן מצא בפירושו של רב שמואל בן חפני גאון, ועמש״כ שם בהערה שהדברים נמצאים כמתכונתם בפי׳ הראב״ע ע״ש.

2. נד. במקור: ׳תחדיד ותקייד׳ (תרגומו של המהדיר מגומגם במח״כ כנראה מתיקוניו: ׳שהוא הגדרה והגבלה ל{זמן} הסיפור שהוא עתיד לספר ב{זמן} הסיפור שקדם׳), והשוה מילונו של פרופ׳ בלאו (עמ׳ 578).

3. נה. כלומר, מכאן ראיה ש׳בעת ההיא׳ אינו מתייחס לזמן הנזכר לפני כן, שהרי יש הפרש של שנים רבות בין הארוע המסופר לפני כן ובין הארוע שבא עתה לספר. וראה פירוש רש״י ורמב״ן לדברים שם (פסוק ח) שטרחו לבאר שמה שנאמר שם ׳בעת ההיא׳ באמת חוזר על מעשה הנזכר בתורה לפני כן שהיה בשנה הראשונה או השנייה. ואמנם מתבאר מד׳ רבנו שלשיטת הרמב״ם ורב שמואל בן חפני גאון (וראב״ע) אין צורך בזה.
יש לציין שמעדות רבנו מד׳ אביו מתבאר שהמכוון בפסוק ׳בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט לוי וג׳⁠ ⁠׳ הוא לפקידת הלויים על משכן העדות בחדש השני בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים כמתואר בפרשת במדבר (א:נ והלאה). ולכאורה מזה סתירה למה שהעלה הנצי״ב שם בספרו ׳העמק דבר׳ בשיטת הרמב״ם שהשתמש בלשון פסוק זה בסוף הלכות שמיטה ויובל לתאר בחירת שבט לוי להיות מוכנים בייחוד לעבודתו יתעלה, וביאר הנצי״ב שם שכוונת הכתוב לדעתו אינה לבחירת הלויים לעבודת המשכן בשנה השנית אלא לבחירה מיוחדת שאירעה באמת בשנת הארבעים: ׳ובעת ההיא – שהיו שבט לוי במוסרה או ביטבתה שמה קבלו זה השבט בייחוד עול עמלה של תורה ולהיות פרושים לגבוה׳. ואמנם יודגש שמצאנו שלפעמים השתמש הרמב״ם לצורך הרצאתו בציטוטי המקראות וביאורן באופן דרושי אף שלעצמו פירשן על פשטן, ובכן יתכן שדברי הרמב״ם המובאים כאן הם לדרך הפשט, ודברי הרמב״ם בהל׳ שמיטה ויובל שם הם לדרך הדרש, וזו נקודה חשובה לדעתי (וראה מש״כ בכגון זה במאמרי: ׳בדבר אמונות הכרחיות במשנת הרמב״ם׳ בתוך קובץ ׳המשביר׳ כרך ה, עמ׳ קעו ואילך).

4. נו. וכדברי רס״ג בפירושו הארוך (מהד׳ צוקר עמ׳ 396), שהכוונה לעת שנולד יצחק שמאז לא היה חסר לאברהם דבר. וכן השוה פירוש רשב״ם כאן שכתב: ׳ויהי בעת ההיא – שנולד יצחק משרה, וידע אבימלך נסים שעשה לו הקב״ה, לכך בא עתה לכרות ברית עמו, וכן כל בעת ההיא צריך לפרש לפי המאורע׳. [ומסוף דבריו עולה ששלל את סברתו הראשונה של רבנו שזהו זמן שלא הוגדר, וכן את סברתו האחרונה שהכוונה לזמן המעשה שמספר והולך].

ויהי בעת ההיא – כשילדה שרה, ואמרו מלכי הארץ בודאי יקיים הקב״ה את שבועתו שאמר לאברהם: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים וגו׳ (בראשית ט״ו:י״ח).⁠¹ ולכך בקש אבימלך ממנו: אם תשקור לי ולניני ולנכדי (בראשית כ״א:כ״ג), אבל יותר לא היה אבימלך רשאי לישאל, שהרי הקב״ה אמר לו לאברהם: ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט״ו:ט״ז) – כלומר לאחר דור רביעי של אמוריים ישובו בניך ויכבשו את הארץ הזאת. ולפיכך כשבא אבימלך השני בימי יצחק אמר: נכרתה ברית בינותינו בינינו וביניך (בראשית כ״ו:כ״ח), ולא שאל לו: לניני ולנכדי, מפני שנאמר: ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט״ו:ט״ז).

1. בדומה בר״י קרא וברשב״ם.

ויהי בעת ההיא, "It was around that time;⁠" the "time" described was when Sarah had given birth and the various kings in the region were now convinced and afraid that God would keep His promise to Avraham to give the entire region to the descendants of Avraham. As a result, Avimelech was prompted to seek an alliance with Avraham that would put off such an event for several generations, at least. He did not dare ask for a longer period as God had assured Avraham that the fourth generation of his descendants at the latest would see fulfillment of His promise. This is also why when the second Avimelech in Yitzchok's time, asked for this alliance to be confirmed. He made no mention of a future generation. (Genesis 26,28)

אלהים עמך – שהיו אומרים אילו היה צדיק לא היה דוחה בנו הבכור כיון שראו מעשיו אמרו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה.

אלוהים עמך, "G–d is on your side.⁠" Originally, they had thought that if Avraham was such a righteous individual he would not have expelled his firstborn son. After observing Avraham's lifestyle, his success, and good deeds, they had come to the conclusion that his G–d had approved all of what he had done.

ויהי בעת ההיא וכו׳ – זה הגבול אם קצר ואם רחב אם לפני מה שקדם זכרו אם אחריו.⁠¹ ומזה השינוי ענינים נפלאים בתורה ובמקרא.⁠² וזכור זה.

אלהים עמך – הוא הגדה כטעם ״ראה ראינו כי היה י״י עמך״ (בראשית כ״ו:כ״ח). וכן מאמר נתן לדוד ״כי י״י עמך״ (שמואל ב ז׳:ג׳).⁠³

1. הזמן המוגדר (׳הגבול׳) בביטוי ׳ויהי בעת ההיא׳ יכול להיות זמן קצר או ארוך, לפני האירועים הקודמים האחרונים (במקרה זה, גירוש הגר וישמעאל) או אחריהם. ראה להלן בראשית ל״ח, א.

2. ביטויים מגבילים לכאורה, אשר ׳גבולם׳ רחב ולא מוגדר, קיימים בתנ״ך.

3. ״ה׳ עמך״ אינו איחול ברכה, אלא תיאור עובדת סיוע של ההשגחה להצלחת האדם.

ובעת ההיא אמרו אבימלך ופיכול שר צבאו לאברהם, שה׳ יתעלה עימו בכל מעשיו, כי הם ראו אותו מצליח בכל אשר יפנה, וראו גם המופתים שעשה ה׳ יתעלה בעבור אברהם,

ויהי בעת ההיא וכו׳ אלהים עמך – יגיד כי היה מוחזק בעיניהם כי יד ה׳ הית׳ עמו מג׳ ענינים גדולים שתפול עליהם מלת כל כמו שכתוב בחכמה הטבעית: האחד נצחון המלכים, והשני הצלת אשתו משני מלכים בכבוד ותועלת, והג׳ היות להם זרע לעת זקנתם להמשך שמם וזרעם. ולזה בא לבקש מאתו על שלומם ושלום זרעם וארצם עמו כי ידעו כי אלהים עמו בכל מעשיו.

ויהי בעת ההיא וגו׳ עד ויהי אחר הדברים האלה. ספר הכתוב מהצלחת אברהם וכבודו שאבימלך שר העיר ואולי שלכן נקרא אבימלך לפי שלצדקתו ויושרו היה אבי עמו וכפי ממשלתו היה מלך עליהם.

ואמנם פיכל שר צבאו חשבו המפרשים שהיה שם אדם שר צבא אבימלך ששניהם באו אל אברהם ר״ל אבימלך ופיכל לאמר לו מה שיזכור. ולדעתי שהלך אבימלך והלכו עמו כל שרי צבאותיו שהיו רבים או מורשיהם ולרמוז לכללותם אמר ופיכל שר צבאו שאינו שם אדם אלא שפי׳ כל שרי צבאותיו ומורשיהם הלכו עמו אל אברהם. ואין ספק שהיה אברהם עם מקנהו חוץ מן העיר וכמ״ש בסוף זה הספור ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישובו אל ארץ פלשתים מכלל שבאו מן העיר אצל אברהם לדבר עמו כל ההבטחה הזאת.

והנה אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה אמר בכל אשר אתה עושה לרמוז אל ג׳ הצלחות עצומות שראו בעניניו. הא׳ נצחון המלכים והב׳ הצלת אשתו משני מלכים לכבוד ולתפארת. והג׳ בתת לו אלהים זרע קדש בעת זקנתם להמשך שמם וזרעם. ועל כל זה שיבא המלך המושל בכל הארץ אל בית אדם גר בארצו לשאול ממנו שיכרות לו ברית ועל כל זה אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה.

ויהי בעת ההיא שראו כבוד עושרו ורוב בניו ביום חתונת מילתו ובכל אשר יפנה ירשיע. ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. ועתה השבעה לי באלהים הנה הוא האלהים אשר הוא עמך בכל אשר אתה עושה. וכל זה לפי שפחדו ממנו אולי יטור לו איבה על לקיחת שרה. ולכן אמר ועתה השבעה לי לפי העת שאתה גדול המעלה. ואלהים עמך. ואתה קדוש ה׳. ואין ראוי לנטור לך לעולם איבות. ועתה השבעה לי לפי העת. אף על פי שלא היה ראוי לפי המעשה שעשיתי עמך. ויש לי לזכור הטובות מהחסד שעשיתי עמך ולא הרעות שעשיתי לך. ואם אני איני ראוי לכך. עשה בשביל הארץ אשר גרת בה. וזהו כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרת בה. ולפי שראה טענותיו צודקות בדברים רבים. לא רצה להוכיחו בראשונה אלא מיד הודה לדבריו. ואמר אנכי אשבע כשיצטרך או כשתרצה. אבל יש לך לידע כי איני זוכר ראשונות ממה שאתה חושב. אבל אני מודיע לך כי עבדיך גזלו באר מים לעבדי. וראוי לך להשיב את הגזילה אשר גזלו עבדיך:

אלהים עמך – לפיכך אני ירא ממך, לא מגבורתך ועשרך, לכן אני מבקש שתשבע לי.

אלוהים עמך, seeing that God clearly is on your side I am afraid of you. I am not afraid of your personal strength, but of that of your God. This is why I ask you to swear to me.⁠^a

a. so that you cannot appeal to God’s assistance in any grievance you would have against me.

ונפדה אשתו וכו׳. ובג׳ זימנין הוי חזקה (יבמות סד ע״ב), לכך אמרו עתה ״אלקים עמך בכל אשר אתה עושה״:

ויהי בעת: פרשה פתוחה.

ויהי בעת ההיא – [כתב רשב״ם] ״שנולד יצחק משרה, וידע אבימלך נסים שעשה לו הקב״ה, לכן באו עתה לכרות ברית עמו. וכן כל ׳בעת ההיא׳ צריך לפרש לפי המאורע״ [עכ,ל] מפירוש רשב״ם ז״ל. אבל כתוב ״ויהי בעת ההיא וירד יהודה״, ולפי פשוטו אין טעם לענין המאורע?⁠¹ ועוד יצחק כבר נגמל בעת ההיא מחלב אמו, ולמה לא בא בְּהִוָּלֶד לו הבן? ויותר נראה כי בראותם שאברהם שלח מעל פניו את בנו הגדול אשר אהב ואת אמו שוכבת חיקו, וכפי הנראה גורשו על לא חמס בכפם, פחדו לנפשם אם שִׁקֵר² באהבת בנו ובאמו, מה נקל לו שישקר באמונתו עם זרים שהטיבו עמו. אלא שנודע להם שעל פי מצות ה׳ עשה מה שעשה, וכן כל מה שעשה עד הנה כמו רדיפת ד׳ המלכים, ושאמר על אשתו אחותי היא, הכל היה בעצת ה׳. וזהו שאמרו לו ״אלהים עמך בכל אשר אתה עושה״, כלומר ידענו שכל מעשיך בעצת ה׳, כי תמצא בנפשך הענין האלהי אם לעשות או לא. על כן באנו אליך לכרות עמך ברית, ושנשבע איש לרעהו על החסד ועל האמת. ואם תעשה זאת בטוחים אנו שלא תעשה עמנו שקר ורעה, לפי שמה׳ יצא הדבר. כי מבלעדי רצון ה׳ לא תכרות עמנו ברית חסד ואמת, כאשר ראינו שלא נשאת פנים לבנך ולאמו בעבור שצוך כן ה׳ אלהיך. וגם אנחנו נדע מה נעשה בענין החסד שאנו עושים עמך.

אבימלך ופיכול שר צבאו – להוציא מלבנו כי אבימלך רך לבב, ופחד פן יתגברו עליו אברהם ואנשיו, כי הוא ידע בחלום אשר חלם כי אברהם נביא וקרוב לאלהים, אבל גבוריו לעגו עליו. על כן הודיע כי שר צבאו גם הוא ראה כי אלהים עם אברהם בכל אשר הוא עושה, וכל אשר עושה אלהים מצליח בידו. ועל כן הלך עם אבימלך להשביע את אברהם על חסדו.

אלהים עמך וגו׳ – ראו כל מעשיו מצליחים בהפלגה, שלא כמנהג העולם, כמו שנאמר ביוסף ״וירא אדוניו כי ה׳ אתו״³ וגו׳, גם במעשיו ובמנהגיו אלהים עמו, ולא יניחהו האלהים לעשות דבר שלא כרצונו, כי אם [ודאי] גלה סודו אליו.

1. וכן ערער ראב״ע (על בראשית לח, א).

2. לפי דעתם.

3. בראשית לט, ג.

אלהים עמך בכל אשר אתה עשה – כלומר ראו ראינו כי היה ה׳ עמך בכל משלח ידיך, שיצאת משכונת סדום בשלום, ועם המלכים נלחמת ונפלו בידיך, וניצלה אשתך משני מלכים לכבוד ולתפארת, והולדת בן אחרי זקנתך, וכל ההצלחות האלה יורו על השגחת ה׳ עליך למעלה מדרך הטבע, ולכן בראותנו גדולתך ומעלתך אמרנו לכרות ברית עמך. והנה קרוב להאמין שידע אבימלך מנבואת ה׳ לאברהם לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכו׳ ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וכו׳, ועל זה לא מלאו לבו לשאול ממנו שבועה רק לג׳ דורות, כי ידע שאברהם לא ישבע לדור רביעי בעבור הבטחת השם, ואולי חשב אבימלך שבזכות החסד שיעשה עם אברהם והברית שיכרות עמו תנצל ארצו מן הגזירה ההיא, מאחר שהשם אמר שלא שלם עדיין עון אנשי הארץ, א״כ אם ישובו יסלח להם. ועוד התברך אבימלך בלבבו שלא תהיה ארץ פלשתים נכללת עם הארץ שהבטיח השם לזרע אברהם, כי בברית בין הבתרים לא זכר ה׳ אלא ארץ כנען בן חם לגבולותיה, אבל פלשתים היו בני מצרים אחיו של כנען, ומן הטעמים האלה נתעורר אבימלך לבא אל אברהם שהיה אז בבאר שבע לכרות עמו ברית אחוה:

אלהים עמך – באשר כמו זר נחשב דבר זה, איך מלך הארץ ושריו יבקשו מאיש גר מתגורר בארצם שישבע להם בל ירע להם, ושיבואו עוד לביתו לבקש מאתו כזאת, ע״ז הקדימו, שלכן יראים מפניו באשר אלהים אתו, כמו שראו במלחמת המלכים ולקיחת שרה ולדת בן לזקוניו, אך שהלא אחר שכל מעשיו יעשה רק עפ״י אלהים ובפקודתו, מה תועיל השבועה, אם ה׳ יצוהו הפך הברית מה יעשה, עז״א אלהים עמך בכל אשר אתה עשה, ר״ל שאין מעשיך נמשכים אל גזרת האלהים, רק רצון האלהים נמשך אחר מעשיך, וכשתכרות עמנו ברית יסכים אלהים ע״ז. זאת שנית בל יהיה נראה כחושדין אותו שימרוד במלך וישקור בנמוסי ארץ שהוא דבר רע ועול, ע״ז הקדימו, שאלהים עמו בכל מעשהו וכל מעשיו מתכונים למצות ה׳, ורצו לכלול בשבועה זאת, שגם אם יהיה זה לכבוד ה׳ שילחם אתם בעבור כבוד השם, תמנעהו שבועת ה׳ מזאת, שמטעם זה שמרו בני ישראל השבועה הזאת ולא הורישו את היבוסי יושב ירושלים, הגם שהיו ממלאים בזה מצות ה׳.

GOD IS WITH YOU. As it is so very extraordinary for the king of a country and his ministers to petition a stranger in their midst for an oath that he will not harm them — even coming to his home with their request — they prefaced it by declaring that they feared him because God was with him, having been witness to it in connection with the war against the kings, and when Sarah was taken away, and in fathering a son in his old age.

But if everything he does is done only in accordance with the word of God and at His command, what will an oath avail should God instruct him to act in violation of his pact with them? Indeed! — and it was in anticipation of this that they said: God is with you in everything that you do. It is not that your actions are a consequence of God’s decree, but His wishes incline after your deeds.⁠¹ And if, therefore, you sign a pact with us — God will acquiesce.

Another reason that they began with God is with you in everything that you do, is that it should not seem that they were suspecting him of plotting rebellion against the king and subversion of the laws of the country — an evil and unjust thing. On the contrary, in everything that you do — God is with you: all your deeds are in accordance with the commandments of God.

In this oath they wanted to include, as well, that even if it should ever be to the glory of God for him to make war upon them, his oath would prevent him from such action. Indeed, it was for this reason that the Children of Israel did not disinherit the Yevusi who dwelt in Yerushalayim — even though by disinheriting them they would have been fulfilling a commandment of God.⁠² But they remained faithful to his oath.

1. If one comes to be purified, he is assisted — and if one comes to be polluted, he is assisted (Shabbath 104a).

2. King David finally capturing their land — after they first violated the covenant (see below).

בעת ההוא – כלומר אחר היגמל יצחק.

ופיכל – לפי תרגום השבעים בא גם כאן אחוזת, כמו להלן כ״ו:כ״ו.

ויהי בעת ההיא ויאמר כו׳ אלהים עמך כו׳ ועתה השבעה לי כו׳ – הוא כי אברהם היה נעלה בהצלחתו ברצות ה׳ דרכיו וחסדו היה גדול לרחוק ולקרוב לבלי קץ, ואמנם כעת אשר ראו אכזריות גדולה מאברהם לשלוח שוכבת חיקו עם בנו הבכור אל המדבר עם חמת מים ולחם, אז פחדו ממנו שכיניו אולי בחרות אפו בם ינקום נקמתו, ועשו עצות בנפשם להקדים רפואה ולכרות עמו ברית וזה שאמר ויהי בעת ההיא ויאמר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון