לא יירש – חלילה לשרה אמנו לאמר כדברים האלה מצד הקנאה וכדומה מסבת דעות נפסדות המוניות כאשר יאמר הראב״ע שקנאה בו בעבור שהיה גדול מבנה, ולא תודיענו התורה התנהגות מדת הקנאה באבות העולם, לכן אמר שד״ל בהבדל לשון נחלה וירושה והוא זה, הנוחל נוטל חלק עם אחרים, כמו והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, לכן פעמים רבות לשון חלק מחובר ללשון נחלה כמו עפ״י הגורל תחלק נחלתו, ובתוך אחים יחליק נחלה, ונחל ה׳ את יהודה חלקו, כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו, אולם היורש נוטל את הכל ואין הדבר מתחלק בינו ובין אחר, כמו הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי, וכן נשמידה את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה, ולפעמים לא יהיה היורש אדם מיוחד כ״א כלל וסוג מיוחד הכולל אנשים הרבה, כמו כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ובאמת כי הר שעיר נחלק לאחוזות הרבה בין כל צאצאי עשו אבל הר שעיר בכללו היה לעשו ולא יחלקו בו שאר עמים, וכן וירשוה קאת וקפוד, מין העופות האלה יירשוה כולה ואח״כ יחלקוה ביניהם אך לא יהיה בה חלק לבני אדם כלל כי כולה לקאת וקפוד תהיה, והנה באמת שרה בחכמתה כראותה ישמעאל מצחק והכירה בו כי גם במעלליו יוכר נער כי יהיה פרא אדם ידו בכל לגזול ולחמוס ביד חזקה ובזרוע נטויה, והבינה כי אם יגדל בבית אברהם גם את הכל יקח ולא יניח אף דבר קטן ליצחק, לכן אמרה לאברהם גרשהו מביתי כי אין ראוי שיהיה בן האמה הזאת הוא היורש (את הכל) כנגד בני כנגד יצחק: ולא היתה שרה מונעת חלוקת הירושה בין ישמעאל ויצחק שא״כ היה לה לומר לא ינחל, אך יראה פן יהיה הוא היורש את הכל במקום יצחק בנה; ואין עם בני עם יצחק ענין חלוקה עמו, כי מלת עם ענינו ג״כ לשון כנגד כמו ומה יצדק אנוש עם אל, הטעם כנגד אל, וכן הרוב רב עם ישראל, כנגד ישראל, וכן וילחם עם ישראל, וכן (האזינו י״ב) ואין עמו אל נכר ערש״י שם, וכן אין אלהים עמדי (שם ל״ט) עומד כנגדו למחות (רש״י), וכן מלת אתה הוא יריב את ריבם אתך כנגד. עכ״ד. ול״נ בזה בעבור הזכירה שלילת הירושה לבדה לא יירש, ולא אמרה בפירוש לא יירש אותנו, כמו בן ביתי יורש אותי, לא יירשך זה, וכן לא שללה בפירוש את ירושת הקנינים, ולא אמרה לא יירש את נחלתינו או את אשר לנו, כמו ביים הנחילו את אשר לו, מזה אפשר לומר שאין המכוון במאמר לא יירש שלילת ירושת הקנינים, אבל כוונתה לא היתה כ״א להרחיקהו מן הבית בל תהיה לו שום התחברות עם יצחק ולא יהיה ביכלתו עוד להתנשא על בנה ולהתראה כראש ומושל עליו ולצחק בו כאשר התנהג עד הנה, וזהו המכוון לדעתי בלשון לא יירש כלומר לא יהיה ראש ומושל (ניכט געביעטעריש פערפאהרען), כי רש המורה על הירושה הוא לרבי שלמה פאפענהיים מסתעף משם ראש שהונח על מה שהוא עיקר בערך הנטפל אליו (דאס הויפט), כי גם היורש נעשה ראש על הירושה והיא נכנסת תחת ממשלתו (עראָבערט), ומזה הונח ג״כ רש להוראת הרשות (געבאֶט) כמו כרשיון רש (עזרא ג), והוא מטעם שנעשה המורשה ראש ומושל על דבר; הנה לדברים האלה לשון לא יירש פה יבואר לפי הוראתו העיקרית וכאמור, במכדרשב״י (זהר דף קי״ח) כי לא יירש בן וכו׳ וכי ס״ד דקני׳ ליה שרה, אי הכי לא אודי קב״ה עמה, דכתיב כל אשר תאמר אליך שרה, אלא בגין דחמאת לי׳ בע״ז בגין כך אמרה כי לא יירש וכו׳, אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנותא ולא יהא ליה עם ברי חולקא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי.