×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת⁠־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן⁠־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם⁠־בְּנִ֖י עִם⁠־יִצְחָֽק׃
She said to Avraham, "Cast out this handmaid and her son, because the son of this handmaid shall not inherit with my son, with Yitzchak.⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניטור הפירוש הקצררלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[ס] 1גרש האמה הזאת, פעם אחת ראה יצחק יושב לבדו וירה עליו חץ להרגו, ראתה שרה והגידה לאברהם כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק, אלא עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הקב״ה ליתן לך ולזרעך, חייך שאין בן האמה הזה יורש עם בני עם יצחק, שנאמר ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה וגו׳ אמרה שרה כתוב גט גירושין ושלח את האמה הזאת ובנה מעלי ומעל בני. (פדר״א פ״ל)
[סא] 2ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, שמא ילמד בני אורחותיו. (שמות רבה א.)
[סב] 3גרש האמה הזאת ואת בנה, בעולם הזה, כי לא יירש לעולם הבא. (אור האפלה)
[סג] 4עם בני עם יצחק, עם בני אע״פ שאינו יצחק עם יצחק אע״פ שאינו בני, קל וחומר עם בני עם יצחק. (בראשית רבה נג)
1. לעיל מאמר נח, נט. ועי׳ לעיל פט״ז מאמר ל. ובתיב״ע כאן, ובתנ״י חיי״ש ג. ובסגנון אחר באגדב״ר פל״ד, ועי׳ לק״ט ריש תולדות ולקמן מאמר עט. ובאגד״ב פמ״ו ב.
2. עי׳ לקמן מאמר סט.
3. בזח״א קיח: ולא יהא ליה עם ברי חולקא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי ובגין כך אודי עמה הקב״ה, ובזח״ב צו. גרש האמה הזאת חברייא אתרעו דבעא שרה לפנאה ע״ז מביתה.
4. אע״פ שאינו יצחק, אפי׳ לא היה אהוב ויקר כיצחק, אע״פ שאינו בני, אע״פ שלא היה בני אלא בנו של אברהם מאשה אחרת בכתובה ובקדושין לא היה ראוי לירש עמו (פי׳ ב״ר).
וַאֲמַרַת לְאַבְרָהָם תָּרֵיךְ אַמְתָּא הָדָא וְיָת בְּרַהּ אֲרֵי לָא יֵירַת בַּר אַמְתָּא הָדָא עִם בְּרִי עִם יִצְחָק.
She said to Avraham, Drive out this slave-woman and her son, for the son of this slave-woman will not inherit with my son, with Yitzchak.

וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק
וַאֲמַרַת לְאַבְרָהָם תָּרֵיךְ אַמְתָא הָדָא וְיָת בְּרַהּ אֲרֵי לָא יֵירַת בַּר אַמְתָא הָדָא עִם בְּרִי עִם יִצְחָק
אונקלוס לעומת ״יונתן״
מכיוון שהכתוב סתם ולא פירש את נושא הצחוק של ישמעאל, תרגם אונקלוס ״אֲרֵי לָא יֵירַת בַּר אַמְתָא הָדָא עִם בְּרִי עִם יִצְחָק״, מבלי לפרש הטעם. אבל המיוחס ליונתן הוסיף ״אֲרוּם לֵית אֶוְושַׁר לְמֵירוּת בַּר אַמְתָא הָדָא עִם בְּרִי וְיִגַח קְרָבָא עִם יִצְחָק״ (כי אין אפשר לירש בן האמה הזאת עם בני ויערוך מלחמה עם יצחק), כמדרש המובא גם ברש״י.⁠1 וראה עוד בפסוק הבא.
1. רש״י: ״מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כדאת אמר כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים וגו׳ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי (משלי כו יח-יט)״.
ואמרת לאברה⁠[ם] טרוד ית אמתאא הדה וית ברה ארום לא יירת ית ברהב דאמתהג הדה עם ברי עם יצחק.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אמתא״) גם נוסח חילופי: ״אמהתא״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין: ״בריה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ברה דאמתה״) גם נוסח חילופי: ״ברא דאמהתא״.
ואמרת לאברהם טרוד ית אמתא הדא וית בר⁠(א){ה} ארום לית אוושר למירות בר אמתא הדא עם ברי ויגח קרבא עם יצחק.
And she said to Abraham, Cast out this handmaid and her son: for it is not possible for the son of this handmaid to inherit with my son; and he to make war with Izhak.
פקאלת לה אטרד הד֗ה אלאמה ואבנהא פאנה לא ירת֗א מע אבני יצחק.
א. ירת] בגליון א נוסף - אולי בכ״י המעתיק: פי נסכה אכ׳רי לא יסכן.
אמרה לו: גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש1 עם בני יצחק.
1. לפי גירסה אחרת: ישכון.
לא ירש – תרגמתי: ״לא יסכן״ {לא יגור}, כעין מה שכתוב: ״וירשוה קאת וקפוד״. רשאית היתה שרה להרחיקו מהישיבה בבית, אבל לא להעבירו מן הנחלה.
ופסרת כי לא ירש לא יסכן מת׳ל וירשוה קאת וקפוד וד׳לך אנה יג׳וז אן תמנעה אלסכני ולא יג׳וז אן תמנעה הי אלמירת׳.
עם בני עם יצחק – מכיון שהוא בני – אפילו אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק – אפילו אינו בני, קל וחומר ששתיהן בו.
עם בני עם יצחק WITH MY SON, WITH YITZCHAK – For since this is my son, even though he were not as good as Yitzchak really is, or if he were as good a man as Yitzchak really is, even though he were not my son, this one (Ishmael) is not deserving of inheriting with him: how much less is he deserving of inheriting with my son, with Yitzchak – with one who possesses both these qualities (of being my son and of being the good man Yitzchak) (Bereshit Rabbah 53:11).
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק1אמרה לו עם בני אפילו לא היה יצחק והיה לי בן אחר. או יצחק ולא היה בני לא יירש עמו. כ״ש עם בני עם יצחק שהבטיחך הקב״ה בו.
1. אמרה לו. ב״ר וילקוט שם. ורש״י עה״ת.
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק – הואיל ואמ׳ ליקח פי שנים לא יירש כלל:
עם בני – אפי׳ אינו יצחק:
עם יצחק – אפי׳ אינו בני, כ״ש השתא, וזהו שהבטיחו הקב״ה ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה (בראשית יז כא):
כי לא יירש בן האמה וגו׳ – כלומר: אינו דין שיירש בן האמה עם בני. ולפיכך איני רוצה שידור כאן, שמא לאחר מיתתינו יאמר: גם אני בן אברהם, ויבוא לירש.
כי לא יירש בן האמה וגו'‏ – THE SON OF THIS HANDMAID WILL NOT INHERIT etc. – Meaning: it is not proper that the son of the handmaid will inherit WITH MY SON. And therefore I do not want him to live here, lest after our deaths he will say: I am also the son of Avraham, and he will come to inherit.
ותאמרגרש האמה – כי לא יתכן לגרש הבן מבלתי האם, כי היא לא תשאר אחריו.
כי לא יירש – כי הוא סבור להיותו שוה עם בני בירושה לפי שהוא בנך לפיכך הוא מצחק ומלעיג על בני.
והוסיפה ואמרה: עם יצחק – כאלו אמרה לו: הלא אמר לך האל ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה (בראשית י״ז:כ״א).
ותאמר...גרש האמה, it was inconceivable to expel the son without his mother as she would not remain after he had gone.
כי לא יירש, “he imagines that he will share equally in the inheritance because he is your son. This is the reason why he is so overbearing, making fun of my son.”
עם יצחק, the words suggest that Sarah had told Avraham “didn’t God tell you that He would perpetuate His covenant with Yitzchok who Sarah will bear for you? (17,21)?”
ותאמר וג׳ – היה נחוץ לדעתה להרחיק את ישמעאל, ומפני החמלה והרחמים לא היתה יכולה להפריד אותו מאמו1.
ומה שאמרה כי לא יירש – לא התכוונה בו אל ענין ירושת הנכסים אלא אל ענין המגורים2 והריעות והחבירות3. ונראה לי כי רמזה בזה גם כן בידיעה נבואית אשר גילה יתעלה אחר כך, כי השלימות הדתית אשר הובטחה לזרע אברהם לא ישתתף בה זרע ישמעאל עם זרע יצחק, והוא לא יירש את השלימות עם יצחק שותפות גמורה4. והוא כך לפי שזרע ישמעאל לא התחייבו לתורה, ואע״פ שהאמינו בה הרי הפירו אותה בטענת ביטולה, והריקו אותה בטענת שינויה והחלפתה5. ואע״פ שהאמינו באחדות הבורא הרי לא היתה {אמונתם} זו עם זרע יעקב אלא בזמן החשיכה לזרע יצחק6, ובכן לא ירש {ישמעאל} את השלימות עם יצחק7.
וזה על דרך הרמז ׳ואלתאויל׳ (=פירוש אלגורי) בלתי רחוק. וכוונת הפשט {היא על} הפירוד בין שניהם בחינוך והחבירות. והוציאה אותו {שרה} בלשון יירש לפי שהיא ואברהם כבר היו באים בימים ולכך היתה יראה שמא ימותו שניהם, ויהיה יצחק נשאר רך בשנים עם ישמעאל ויהיה טרוד {מדי} בדרכו8 (=של ישמעאל), מכדי להתעסק בשלימות.
1. כג. לא ביאר רבנו אם החמלה היא על האם או על הבן, והשוה פירוש הרמב״ן שכתב כעי״ז ומבואר בדבריו שחמלה על ישמעאל, וז״ל ׳ואמרה שיגרש גם אמו כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת׳. אך הרמב״ם בפיה״מ לאבות (ה:יט) כתב טעם אחר, וז״ל: ׳וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל׳, כלומר שרה חששה שהגר תשכנע את אברהם להשיב את ישמעאל, ולכך ביקשה לשלח גם אותה.
2. כד. במקור: ׳אלסכן׳ (בתרגום המהדיר: הדירה).
3. כה. כך גם בתרגום רס״ג [וכפי המתבאר בדברי רבנו בהמשך אי״ז תרגום מילולי אלא ענייני], וזאת בניגוד למדרשם ז״ל שהביא רש״י שהיה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה [והעירוני שלדברי רש״י נראה שלא מדובר רק בכתובת בנין דכרין כ״א בעיקר דין ירושה, שכן לדבריה בן האמה עבד הוא ואינו ראוי ליירש]. כנראה לא ניחא ליה לרבנו לפרש בדרך הפשט שהעסיקה את שרה בעיית כתובת בנין דכרין לאחר מותם, וא״נ טעמו כמו שפי׳ רס״ג בפירושו הארוך (מהד׳ צוקר עמ׳ 395–396) שבאמת רשאית היתה שרה להרחיקו מן הבית, אבל לא היתה רשאית להעבירו מן הנחלה [אם כי נראה שיש מקום לדון ולומר שתלויים הם זב״ז, וכיון שנתגרש מן הבית ניטלה ממנו ירושתו, והשוה פירוש רבנו להלן (כב:ב) שהי״ת אמר לאברהם על יצחק ׳בנך יחידך׳ מכיון שכבר נתגרש ישמעאל וממילא חשוב היה כמי שאינו בנו]. וגם לדרך הרמז שרמז רבנו אח״כ שדיברה שרה בכעין ׳ניבאה ולא ידעה מה ניבאה׳, אין ירושה כמשמעה במובן ירושת ממון, אלא מדובר בירושה רוחנית של שלמות דתית שהנחילוה לנו אבותינו.
4. כו. נראה שדקדק זאת רבנו ממה שאמרה שרה לאברהם ׳כי לא יירש בן האמה׳ בדרך קביעת עובדה ולא בדרך בקשה, כמו שפירש רבי אליעזר אשכנזי (נפטר שנת שמ״ו) בספרו ׳מעשי ה׳⁠ ⁠׳ וז״ל: ׳ואומרה כי לא יירש בן האמה, כבר אמרנו שלא היה ענינה על ירושת הממון רק על ירושת הפעולה, וכמו שאמרנו במראה בין הבתרים שאומרו ׳לא יירשך זה׳ (בראשית טו:ד) הכל לענין הפעולה הנבחרת שהיה עושה בהכרזת האלהות, כי היא הירושה האמיתית לא המדומית, ולהיות הענין כן אמרה כי לא יירש בן האמה, ולא היה אומרה כן כאילו אין רצונה שיירש, אבל אמרה כן דרך נבואה שישמעאל לא ימשך אחרי דעותיו של אברהם להכריז האלהות׳.
5. כז. מקביל לטענת האיסלאם שהביאה הרמב״ם באגרת תימן (מהד׳ ר״י שילת עמ׳ קלא): ׳וכאשר לא מצאו להם טענה כלל בכל התורה, לא כתוב ולא דמיון, ולא מקום מחשבה להתלות בו, אמרו המירותם התורה ושיניתם אותה ואתם מחקתם שם פלוני מן התורה׳. [ע״פ הערות נהור שרגא]
6. כח. ראה להלן (פסוק יג) שחזר על קביעתו זאת שהתגלות האיסלאם היתה בשעת חשכת הגלות לישראל.
7. כט. נראה שכוונתו, שהשלימות הרוחנית של יצחק אינה אחדות ה׳ לבדה אלא היא ׳הכרזת האלהות׳ [כלשון מעשי ה׳ שהבאתי בהערה למעלה], ובתקופת הגלות אין ליצחק שלימות זאת, ונמצא שישמעאל לא ירש את השלימות בזמן אחד עם יצחק, למרות שבתקופה מאוחרת אכן ירש גם הוא שלימות מסויימת המתאימה לו בענין האמונה באחדות ה׳.
8. ל. במקור: ׳פישתגל בטריקה׳ (בתרגום המהדיר: ויסיח דעתו בדרכו). והשוה לשון הרמב״ם בפיה״מ (חגיגה ריש פרק ב): ׳פישתגל באלהם׳ (ויטרדו מחשבתם).
כי לא יירש – מתוך דבריה של שרה למדנו שהיה מבקש בכורה פי שנים.
כי לא יירש, "for he will not have a share in the inheritance;⁠" it appears clear from this remark of Sarah that Ishmael had claimed a double portion of his eventual inheritance based on the fact that he was his father's firstborn son. (Compare B'reshit Rabbah 53,11)
גרש – ג׳ במסורה גרש האמה. גרש לץ. כלה גרש יגרש. גרש האמה הזאת ואת בנה ואז תגרש הלץ ובשביל שגרשה שרה להגר מביתה נענשה ונשתעבדו בניה והוצרכו להתגרש משם.
וכאשר הרגישה שרה בזה, רצתה להראות לו שאין הענין כמו שהיה חושב, ואמרה לאברהם שיגרש מביתו הגר עם בנה ישמעאל, כי לא יירש ישמעאל בנכסי אברהם עם בנה יצחק.
וחרה לה ולזה אמרה גרש את האמה, כי לא יירש וכו׳ ומדרך מוסר אמרה בן האמה לומר כי מצד היותו בנה אומרת כן לא מצד היות בנו.
כיון שהוא בני אפילו אינו הגון כיצחק או הגון כיצחק אפילו אינו בני אין זה כדאי לירש עמו קל וחומר ששתיהן בו. בב״ר דאם לא כן עם יצחק למה לי והלא לא היה לה בן חוץ מיצחק וכה״ג דרז״ל גבי באנו אל אחיך אל עשו אל אחיך שהיית אומר אחי אבל הוא נוהג עמך כעשו דאם לא כן אל עשו למה לי והלא לא היה לו את חוץ מעשו אבל לא משום דכתיב עם עם תרי זימני ואל אל תרי זימני וסגי בחד דאם כן גבי לאדני לעשו וגבי לעבדך ליעקב למה לא דרשו כלום הא סגי בלמ״ד אחד. אך יש לתמוה על שדרשו גבי בעבדי במשה והביאו גם רש״י ז״ל בעבדי במשה אינו אומר בעבדי משה אלא בעבדי במשה בעבדי אע״פ שאינו משה במשה אפילו אינו עבדי וכ״ש שהוא עבדי ועבד מלך מלך למה דרשו בשני ביתי״ן ולא בשני למדי״ן. ואם תאמר בשלמא הגון כיצחק אפילו אינו בני אין ראוי שיירש ישמעאל עמו דין הוא מפני שישמעאל עובד כוכבים גילוי עריות שפיכות דמים וראוי לקונסו שיירש ההגון אף על פי שאינו בנו ולא הוא שהוא רשע גמור אלא עם בני אף על פי שאינו הגון כיצחק למה והלא שניהם בניו ושניהם אינם הגונים. י״ל דיצחק אף על פי שלא היה הגון כיצחק לא היה ראוי שיירש עמו ישמעאל דנהי דלא הוה הגון כיצחק רשע מיהא לא היה אבל ישמעאל דרשע גמור היה אין ראוי לירש כלל אלא יצחק שהוא בנו:
גרש האמה הזאת ואת בנה – כי בעצתה עשה הבן שהוציא דבה למען יירש בנה הכל, לפיכך גרש מפני שאין דין שיירש אפילו בקצת.
כי לא יירש בן האמה – שאינו מיוחס אחריך, שהולד הולך אחר הפגום (קידושין ס״ו:).
גרש האמה הזאת ואת בנה, seeing that what the son did was at the instigation of his mother. He spread lies about Yitzchok’s legitimacy in order to establish a claim to your inheritance.
כי לא יירש בן האמה, seeing that he is not part of your family; the child always is considered as part of the halachically defective parent. (Maimonides issurey bi-ah 15,7)
עם בני עם יצחק מכיון שהוא בני אף שאינו הגון וכו׳. פירוש דמאחר שיצחק הוא בני, והוא בן הגבירה אצל יליד שפחה, ומאחר שבני הוא ראוי לירש, ומכל שכן שהגון יותר. ומפני שכתב ״עם״ ״עם״ תרי פעמים דרשינן (ב״ר נג, יא) כך, דהוי למכתב ׳עם בני יצחק׳, וכן ״באנו אל אחיך אל עשו״ (להלן לב, ז) דרשו גם כן כך, מדלא כתיב ׳באנו אל אחיך עשו׳. ומה שהקשה הרא״ם דאם כן מה דרשו גבי ״לעבדך ליעקב״ (שם שם יט), ״לאדוני לעשו״ (שם לג, ה), דזה אינו קשיא, שמפני כי לשון ״עבדך״ כשהוא נכתב סתם ואין מחובר אליו ״יעקב״ הוא חשיבות יותר אל עשו, לפי שפירושו מי שהוא עבדך לגמרי שהוא נקרא בשם סתם ״עבדך״, אילו אמר ׳לעבדך יעקב׳ לא היה משמע רק עבד קצת, ולא נקרא סתם עבד עד שיהיה עבדו לגמרי. וזה החלוק הוא ידוע, כי מי שהוא עבד לגמרי נקרא סתם ׳עבדך׳ כאילו היה זה שמו העצמי, וכן ״לאדוני לעשו״, כי ״לאדוני״ סתם הוא יותר חשיבות אל האדון, אבל אם היה אומר ׳לאדוני עשו׳ היה שם ״לאדוני״ בטל אצל שם עשו, ולא היה עיקר השם האדנות, לכן אמר ״לאדוני״ בלחוד, כלומר שהוא אדונו לגמרי, ועיין לקמן (לב, ו, אות י):
כי לא יירש בן האמה הזאת – וכי בעבור שגרשו א״א לו לחזור לירושתו אחרי מות אביו ונראה שעל ירושת המעשים הוא מדבר, כי ראתה שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק בגלוי עריות מצד שהיה בן הגר המצרית הולידה בדומה לה כי כל המצריים שטופי זימה שנאמר (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם, ותולדותיהן כיוצא בהם, על כן אמרה שרה לגרשו כדי שלא ילמוד יצחק ממעשיו ואם תאמר אדרבא שמא יצחק יהפכו ויחזירו למוטב, על זה אמרה ידעתי בנבואה כי לא יירש עם בני ממעשה אביו אברהם הטובים ועל כן נשאר החשש שמא ילמוד יצחק ממנו. ויותר ענין פר׳ זו עיין לקמן פר׳ חיי שרה בפסוק ושמה קטורה (בראשית כ״ה:א׳).
שהוא בני אפי׳ אם אינו הגון כיצחק כו׳. דאל״כ ב״פ עם ל״ל הל״ל עם בני יצחק אלא בא לומר מעלת בני בלבד כדאי שלא לירש ישמעאל עמו וכן מעלת יצחק בלבד כדאי וק״ל ודלא כת״י. [ממ״ש]:
That he is my son even if he were not as deserving as Yitzchok... [Rashi knows this] because otherwise, why does it say עם twice? It should say: עם בני יצחק. Perforce, it means that being "my son" is reason enough to exclude Yishmael from the inheritance, as is being "Yitzchok,⁠" each on its own. [Rashi considered this explanation] preferable to that of Targum Yonasan. (R. Meir Stern)
ותאמר לאברהם – כשראתה שרה כי הגר בקנאתה הסתה את ישמעאל לעשות זאת, ידעה שאם תניח אותה בביתה מרה תהיה באחרונה, כי מי יעמוד לפני קנאה? ומרעה אל רעה תבוא, ואין טוב כי אם שיגרשנה מביתו. על כן אמרה לאברהם ״גרש את האמה הזאת ואת בנה״, הקדים גרוש האמה שהוא העיקר, כי לולי קנאת האם לא היה הבן מצחק, אבל גם את בנה יגרש עמה. והנה קראתו ״בנה״, והוא בן אברהם, הודיעה בזה שלא יֵחָשֵׁב לבן אברהם, ולא יתיחסו בניו על שם אברהם, וכמו שיתבאר.
כי לא יירש וגו׳ – על גרוש האם לא נתנה טעם, לפי שהודיעה לאברהם מה עשתה, ושאם תשאר עוד בבית יתחרט על רחמיו שרחם עליה. אבל על גרוש הבן אמרה: ״על כן בקשתי ממך שתגרשהו גם הוא, לפי שאין לו חלק ונחלה בכל אשר לך. כי לא יירש עם בני חלק בנחלתך כלל״. והנה כבר אמר ה׳ לאברהם בנבואה ״ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה״1 וגו׳, ולא נתחדש עתה לאברהם דבר שלא ידע, אלא שהדבור היה שאעפ״י שאין ישמעאל נכלל בברית ההבטחות שפירשנו בפרשת המילה, שהן כלם נחלת שדי ממרומים וענינים קדושים, מכל מקום יהיה חלקו עם אחיו במטלטלין וקרקעות והטובות שהן תחת השמש. ואם אמר לו במראה ברית בין הבתרים ״כי אם אשר יֵצֵא2 ממעיך הוא יירשך״, ולא אמר לו ״אשר יצאו3 ממעיך״, חשב אברהם שענינו על כל אחד שיצא ממעיו, והודיעו עתה שרה שאין הדבר כן, שאינו נחשב לבנו כלל לענין הירושה, כי אם בן האמה. וכמו שאין לו חלק בברית,⁠4 כן אין לו חלק בכל אשר ימצא לו; לא כדרך בני אב אחד שחולקין בנכסי אביהם. ולכן כפלה בלשון ״עם בני עם יצחק״, כי שם יצחק מורה על ההבטחות הכלולות בברית, שעל כן צוהו שיקרא שמו ״יצחק״, וכמו שבארנו שם, ומלת ״בני״ מורה שלא ישוה עמו בתורת בן היורש בנכסי אביו, כי ״הבן הוֹלַדְתָּ ממני הגבירה נקרא בנך״, לא בן האמה.
1. בראשית יז, כא.
2. לשון בן יחיד.
3. לשון רבים.
4. ברית בין הבתרים.
לא יירש – מצניעותה לא גלתה לו דבר הצחוק, והקב״ה שידעו אמר לו כל אשר תאמר וגו׳ (בראשית כ״א:י״ב).
גרש האמה הזאת – לפי שלא יוכל הנער לעזוב את אמו, לכן, גרש גם אמו עמו:
עם בני עם יצחק – מב׳ טעמים לא יירש עמו ישמעאל, הא׳ לפי שהוא בני ואני הגבירה, וב׳ לפי שהוא יצחק, כלומר הבן הנבחר שעליו אמר האל ואת בריתי אקים את יצחק:
לא יירש – חלילה לשרה אמנו לאמר כדברים האלה מצד הקנאה וכדומה מסבת דעות נפסדות המוניות כאשר יאמר הראב״ע שקנאה בו בעבור שהיה גדול מבנה, ולא תודיענו התורה התנהגות מדת הקנאה באבות העולם, לכן אמר שד״ל בהבדל לשון נחלה וירושה והוא זה, הנוחל נוטל חלק עם אחרים, כמו והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, לכן פעמים רבות לשון חלק מחובר ללשון נחלה כמו עפ״י הגורל תחלק נחלתו, ובתוך אחים יחליק נחלה, ונחל ה׳ את יהודה חלקו, כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו, אולם היורש נוטל את הכל ואין הדבר מתחלק בינו ובין אחר, כמו הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי, וכן נשמידה את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה, ולפעמים לא יהיה היורש אדם מיוחד כ״א כלל וסוג מיוחד הכולל אנשים הרבה, כמו כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ובאמת כי הר שעיר נחלק לאחוזות הרבה בין כל צאצאי עשו אבל הר שעיר בכללו היה לעשו ולא יחלקו בו שאר עמים, וכן וירשוה קאת וקפוד, מין העופות האלה יירשוה כולה ואח״כ יחלקוה ביניהם אך לא יהיה בה חלק לבני אדם כלל כי כולה לקאת וקפוד תהיה, והנה באמת שרה בחכמתה כראותה ישמעאל מצחק והכירה בו כי גם במעלליו יוכר נער כי יהיה פרא אדם ידו בכל לגזול ולחמוס ביד חזקה ובזרוע נטויה, והבינה כי אם יגדל בבית אברהם גם את הכל יקח ולא יניח אף דבר קטן ליצחק, לכן אמרה לאברהם גרשהו מביתי כי אין ראוי שיהיה בן האמה הזאת הוא היורש (את הכל) כנגד בני כנגד יצחק: ולא היתה שרה מונעת חלוקת הירושה בין ישמעאל ויצחק שא״כ היה לה לומר לא ינחל, אך יראה פן יהיה הוא היורש את הכל במקום יצחק בנה; ואין עם בני עם יצחק ענין חלוקה עמו, כי מלת עם ענינו ג״כ לשון כנגד כמו ומה יצדק אנוש עם אל, הטעם כנגד אל, וכן הרוב רב עם ישראל, כנגד ישראל, וכן וילחם עם ישראל, וכן (האזינו י״ב) ואין עמו אל נכר ערש״י שם, וכן אין אלהים עמדי (שם ל״ט) עומד כנגדו למחות (רש״י), וכן מלת אתה הוא יריב את ריבם אתך כנגד. עכ״ד. ול״נ בזה בעבור הזכירה שלילת הירושה לבדה לא יירש, ולא אמרה בפירוש לא יירש אותנו, כמו בן ביתי יורש אותי, לא יירשך זה, וכן לא שללה בפירוש את ירושת הקנינים, ולא אמרה לא יירש את נחלתינו או את אשר לנו, כמו ביים הנחילו את אשר לו, מזה אפשר לומר שאין המכוון במאמר לא יירש שלילת ירושת הקנינים, אבל כוונתה לא היתה כ״א להרחיקהו מן הבית בל תהיה לו שום התחברות עם יצחק ולא יהיה ביכלתו עוד להתנשא על בנה ולהתראה כראש ומושל עליו ולצחק בו כאשר התנהג עד הנה, וזהו המכוון לדעתי בלשון לא יירש כלומר לא יהיה ראש ומושל (ניכט געביעטעריש פערפאהרען), כי רש המורה על הירושה הוא לרבי שלמה פאפענהיים מסתעף משם ראש שהונח על מה שהוא עיקר בערך הנטפל אליו (דאס הויפט), כי גם היורש נעשה ראש על הירושה והיא נכנסת תחת ממשלתו (עראָבערט), ומזה הונח ג״כ רש להוראת הרשות (געבאֶט) כמו כרשיון רש (עזרא ג), והוא מטעם שנעשה המורשה ראש ומושל על דבר; הנה לדברים האלה לשון לא יירש פה יבואר לפי הוראתו העיקרית וכאמור, במכדרשב״י (זהר דף קי״ח) כי לא יירש בן וכו׳ וכי ס״ד דקני׳ ליה שרה, אי הכי לא אודי קב״ה עמה, דכתיב כל אשר תאמר אליך שרה, אלא בגין דחמאת לי׳ בע״ז בגין כך אמרה כי לא יירש וכו׳, אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנותא ולא יהא ליה עם ברי חולקא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי.
כי לא יירש וגו׳ – עיין בכורי העתים תקפ״ז עמוד 190.
should not be the heir (lo yirash). See Bikkurei ha-Ittim 5587 (1826), p. 190.⁠1
1. {Translator's note: There, Shadal expresses disagreement with Ibn Ezra’s view that Sarah was merely jealous; rather, “Sarah, in her wisdom, having seen Ishmael making sport, realized…that he would be the wild ass of the human species… and would leave nothing, great or small, to her son Isaac.” He adds that the phrase im beni (lit. “with my son,” but translated as “before my son”) is the equivalent of ke-neged beni, and does not imply that Sarah opposed the idea of Isaac and Ishmael sharing the inheritance together.}
גרש משמעו לא רק הסרה מהמקום אלא פיטורין וניתוק כל הקשרים עם הבית הקודם. כך: ״אשה גרושה מאישה״ (ויקרא כא, ז). (״גרש״ קרוב ל״ירש״, שפירושו: להפקיע מהבעלות. כך גם ״תירוש״, המיץ הנדחק החוצה מהקליפה [עיין פירוש לעיל ט, כ]. ״קרש״: לוחות עץ של קיר המונע גישה. ואולי מכאן גם השם ״כורש״, הכובש.)
גירוש זה נשמע קשה ואכזרי, אך המצב מצדיק אותו לחלוטין. ביתם של אברהם ושרה חייב להיות נקי מכל פחד, שמא לאחר מותם, ההשפעה השלטת בו תהיה של הגר ושל ישמעאל הבן הגדול. לכן הגר וישמעאל צריכים להיות משולחים מהבית באופן כזה שיראה לעין כל את מעמדם האמיתי והמשפטי כלפי כלל הבית – הווי אומר, מעמד של שפחה ובנה, שהוא עצמו עבד. לאחר מכן יוכל אברהם לפרנס אותם כדבעי, כפי עושרו ונדיבותו, ואכן כך עשה.
האמה הזאת – לא בכדי חוזרת שרה ואומרת ״האמה הזאת״. אין כוונתה לומר שלעולם לא יוכל שום בן של עבד להצטרף להמשכת מורשת ביתה. הרי סוף כל סוף היא עצמה רצתה בפירוש בסידור כזה בדיוק, והיא זו שהעלתה את עצם הרעיון. אולם האמה הזאת הוכיחה כי אינה ראויה כלל למצב יחסים כזה. משום כך, ״גרש האמה הזאת וגו׳ לא יירש בן האמה זאת״ וגו׳. קויתי ש״אבנה ממנה״ (לעיל טז, ב), שבנה של הגר יהיה לבני ושאוכל לגדל אותו עבורך; אך אופיה של הגר והתנהגותה ניפצו תקוה זו.
ותאמר – לכן בקשה שיגרש את האמה שהסיתה אותו, ועמה יגרש גם את בנה, אחר שהיא חושבת כי הוא יירש בשוה עם יצחק, או שיש לו מעלה על יצחק כפי הלצנות שלה, והאמת שלא יירש, מצד שהוא בן האמה שולד שפחה כמוה, ולא יירש עמו מצד שהוא בנו בן הגבירה, ומצד שהוא יצחק שנולד בנס והוא הלב והסגולה.
Consequently, she demanded that he drive out that slave woman who had incited him. And together with her, her son, as well, since she thinks that he will inherit equally with Yizhaq — or that he even has an advantage over Yizhaq, as revealed by her mockery — when in fact he shall not inherit. Being the son of that slave, he, like her, is a slave, and he will therefore not share in the inheritance with Yizhaq — who is my son: son of the mistress, and who is Yizhaq: born miraculously and the treasured essence.
גרש האמה הזאת ואת בנה: ובזה ידעו הכל כי יצחק בנך הוא, שהרי לא יעשה אדם גדול כאברהם לגרש בנו יחידו בשביל אהבת אשתו. ולא תאמר כי אינו מן הדין להרחיק את ישמעאל שבזה יהיה נכלל העברת נחלה וירושה ומכל שכן בכורה1, על כן אמרה ״כי לא יירש בן האמה וגו׳״ – גם בלי זה לא יירש, א״כ מהראוי שתפרסם כן בחייך.
עם בני עם יצחק: עוד יבואר לפנינו (פסוק י״ג) דקדוק לשון זה.
1. כתובות נג,א: דאמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא לא תהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה... ועיין היטב ברא״ם בענין זה.
כי לא יירש – אל לו לבן האמה לרשת יחד עם בני, אל להם לחיות ביחד ולנחול בארץ אחת. והציווי האלוהי הבא מוכיח, כי אמנם צדקה שרה אמנו.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניטור הפירוש הקצררלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144