Bereshit 21 – בראשית כא‏ – Mikraot Gedolot

[פז] ¹ותלך ותשב לה מנגד וגו׳, נאמר כאן ותשב לה מנגד ולהלן הוא אומר מנגד סביב לאוהל מועד (במדבר ב׳:ב׳), הרחק הכא את אמר הרחק כמטחוי קשת ולהלן את אמר אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמים במדה (יהושע ג׳:ד׳), הא למדנו נגד מנגד, ורחוק מרחוק, אר״י כמטחוי קשת שני טווחים בקשת מיל, אר״ב כמטחת דברים כלפי מעלה אמרה אתמול אמרת לי הרבה ארבה את זרעך (בראשית ט״ז:י׳) וגו׳ עכשיו הוא מת בצמא. (בראשית רבה נג)

[פח] ²ותשא את קלה ותבך, ג׳ בכו ושמע הקב״ה בכיתם, ואלו הן, הגר, ועשו, וחזקיה, הגר מנין, שנאמר ותשא את קולה ותבך, ומנין ששמע בכיתה שנאמר כי שמע ה׳ את קול הנער באשר הוא שם קומי שאי את הנער. (אבדר״נ נו״ב פמ״ז)

1. במדב״ר פ״ב ח. ומנין סמכו תחומין מן התורה שנאמר ומדותם מחוץ לעיר וגו׳, וכן אתה מוצא כשאמר הקב״ה למשה שישרה ישראל בדגלים א״ל השרה אותם לכל רוח רחוק אלפים אמה שנא׳ (במדבר ב.) מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, מהו מנגד אר״י ברחוק מיל הוא ילפינן מנגד מנגד, כתיב הכא מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, וכתיב להלן ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת וגו׳ ותשב מנגד מה להלן מיל אף כאן מיל, ומנין דהאי מנגד דאמר בהגר רחוק מיל, כתיב הכא הרחק וכתיב להלן רחוק אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה (יהושע ג.) מה להלן מיל אף כאן מיל ע״כ, ובשכ״ט ותשב מנגד זה מנגד (השני) בא להיות מופנה לגז״ש ללמוד נגד מנגד, ועי׳ ביפ״ת כאן, ובס׳ רביד הזהב כאן מה שנתקשה וגרם לו שלא הי׳ לפניו דברי הבמדב״ר הנ״ל. שני טווחים, ב׳ פעמים מדת המרחק שהחץ מהלך ממקום שיירה הוא מיל ובפרש״י בב״ר שתי טוחות בקשת מיל, כשאדם מושך בקשת שני טוחות לסוף הראשונה מתחיל האחרת יכול לירות מיל וזהו אומן לירות בקשת, ובמדרש אגדה גורס כשני חוטים שבקשת והיו אלפים אמה, ועי׳ בח״נ במנח״י. כמטחת, בתנחומא ויצא ה. ר׳ ברכיה אמר שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה, אמרה לפניו רבש״ע כביכול אתה דומה לבני אדם שהן אומרים ליתן דבר וחוזרים בהן לא כך אמרת לי הרבה ארבה את זרעך הרי הוא מת בצמא מיד רמז הקב״ה למלאך להראות לה את הבאר כו׳, ועי׳ לעיל מאמר פו. בבאור וצרף לכאן, ושמו״ר פ״ג ב. ובמדרה״ג בקצת שינוי, וברש״י ברכות לב. הטיח לשון זריקה כמו כמטחוי קשת, ועי׳ סוכה נג.

2. בב״ר כאן טובא דרש ע״ד הבכיה של הגר, הה״ד נודי ספרת אתה [לנדנודי ספרתה אתה] שימה דמעתי בנאדך כאותה בעלת נוד כו׳ הלא בספרתך כשם שכתוב בתהלים שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש וגו׳ אל דמעתה של הגר לא החרשת אל דמעתי אתה מחריש ואם תאמר, על שהיתה גיורת היתה חביבה אף אנכי כי גר אנכי וגו׳, ועי׳ לקמן מאמר פט.

וַאֲזַלַת וִיתֵיבַת לַהּ מִקֳּבֵיל אַרְחֵיקַת כְּמֵיגַד בְּקַשְׁתָּא אֲרֵי אֲמַרַת לָא אֶחְזֵי בְּמוֹתֵיהּ דְּרָבְיָא וִיתֵיבַת מִקֳּבֵיל וַאֲרֵימַת יָת קָלַהּ וּבְכָת.

She went and sat facing him, distancing herself as far as a bowshot. She said, “Let me not see the child die.” She sat facing him, raised her voice, and wept.

וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ

וַאֲזַלַת וִיתֵיבַת לַהּ מִקֳּבֵיל אַרְחֵיקַת כְּמִיגַד בְּקַשְׁתָּא אֲרֵי אֲמַרַת לָא אַחְזֵי בְּמוֹתֵיהּ דְּרָבְיָא וִיתֵיבַת מִקֳּבֵיל וַאֲרֵימַת יָת קָלַהּ וּבְכָת

א. ״כִּמְטַחֲוֵי קשת״ מלה יחידאית משורש טח״ה. לפי ת״א ״כְּמִיגַד בְּקַשְׁתָּא״ משמעה כמשיכה בקשת, כי מִיגַד גזור מפועל ״נגד״ שעניינו משיכה: ״וימשכו ויעלו את יוסף״ (בראשית לז כח) ״וּנְגַדוּ״. נמצא שלפי ת״א מְטַחֲוֵי הוא שם ואינו פועל.⁠¹ והעיר ״מרפא לשון״ שכאן צריך לגרוס ״כְּמִיגַד בְּקַשְׁתָּא״ כדרך הכתוב ״וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת״ (מלכים א כב לד) אבל ״בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל״ (שמות יט יג) ״בְּמִיגַּד שׁוֹפָרָא״ שלא ייתכן לומר ״בְּמִיגַּד בְּשׁוֹפָרָא״

נשיאת קול – הרמת קול

ב. ״וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךּ״ – ״וַאֲרֵימַת יָת קָלַהּ וּבְכָת״. הצירוף ״נשא קול״ – השמיע קולו ברמה – מתורגם בכל מקום כהרמת קול, בין ללא בכי כתיוב״ע אצל יותם ״וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא״ (שופטים ט ז) ״וֲאַרֵים קָלֵיהּ״ וגם כשהוא נקשר לבכי כבפסוקנו.⁠² אבל ״נשא משל״ שאין מוטעם בו ״קול״, מתורגם בפועל הקבוע ״נטל״ כגון ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר״ (במדבר כד ג) ״וּנְטַל מַתְלֵיהּ״.

1. וכן כתב רד״ק (״שרשים״, טחה), מְטַחֲוֵי שם בצורת רבים שלא כריב״ג המפרשו כפועל במשמע מושכי הקשת. ו״נתינה לגר״ הוסיף שגם לפי רש״י שהשווה מְטַחֲוֵי עם חַגְוֵי הַסֶּלַע (שיר השירים ב יד) ועם קַצְוֵי אֶרֶץ (תהלים סה ו), זהו שם ולא פועל.

2. וכן בשאר היקרויותיו שבתורה, השווה: ״וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךּ״ (בראשית כז לח), ְ ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״ (בראשית כט יא), ״וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם״ (במדבר יד א),

ואזלת ויתבת^א לה מן כל קובליה^ב רחיק כמרמי^ג בקשתא ארום אמרת לא אחמי במותא דטליא ויתבת^ד לה מן כל קבליה ונטלת^ה ית קלא ובכת.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויתבת״) גם נוסח חילופי: ״ויהבת״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קובליה״) גם נוסח חילופי: ״מקובליה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כמרמי״) גם נוסח חילופי: ״היך״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויתבת״) גם נוסח חילופי: ״ויהבת״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ונטלת״) גם נוסח חילופי: ״וארעמת״.

ואזלת ויתיבת לה ליסטר חד וטלקת ית פולחנא נוכראה ארחיקית מן ברה כשיעור מיגד בקשתא ארום אמרת לית אנא יכלא למיחמי במותא דטליא ויתיבת מקביל ברה וארימת ית קלא ובכת.

And she went and sat on one side, and cast away the idol (or the strange worship), and removed from her son, as the distance of an arrow from the bow; for she said, I am not able to see the death of the child. And she sat over against her son, and lifted up her voice and wept.

אָמַר רַבִּי אַמֵּי תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם – שֶׁשָּׁם הֵשִׂיחוּ עִמָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

כמטחוי קשת – ¹כשני חוטין שבקשת, ²והיו אלפים אמה.

1. כשני חוטין שבקשת. רש״י הביא וז״ל כמטחוי קשת כשתי טיחות. ובב״ר פנ״ג אות י״ג כמטחיי קשת שתי טיחות בקשת מיל ע״ש בפירש״י ומ״כ.

2. והיו אלפים אמה. עיי׳ ב״ר שם הכא את אמר הרחק, ולהלן את אמר אך רחוק יהיה ביניכם וביני כאלפים אמה במדה. ור״ל מה להלן אלפים אף כאן מטחוי קשת אלפים.

ומצ֗ת פג֗לסת חד֗אה בעידא כגלוה קוס לאנהא קאלת לא ארי מותה פג֗לסת חד֗אה ורפעת צותהא ובכת.

והלכה וישבה מולו הרחק כמטחווי קשת כי אמרה אל אראה במותו, ישבה מולו והרימה קולה ובכתה.

כמטחוי קשת – בערבי: גלוה קוס – מרוצת החץ כשיוצא מהקשת. (ספר השרשים ״טחה״)

מנגד – מרחוק.

כמטחוי קשת – כשתי טיחות, והוא לשון ירית חץ. בלשון משנה: שהטיח באשתו (בבלי יבמות צ׳:), על שם שהזרע יורה כחץ. ואם תאמר: היה לו לכתוב: כמטחי קשת, משפט הו״ו ליכנס לכאן, כמו: בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד) – מגזרת: והיתה אדמת יהודה למצרים לחגה^א (ישעיהו י״ט:י״ז),⁠^ב וכמו: קצוי ארץ (ישעיהו כ״ו:ט״ו) – מגזרת קצה.

מנגד – כיון שקרב למות, הוסיפה להתרחק.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, וכן בכמה כ״י של המקרא, וכן גם בכ״י לוצקי 778 בביאור המקביל של רש״י שיר השירים ב׳:י״ד. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״לחגא״, וכן גם ברוב כ״י (כולל לייפציג 1) של רש״י שיר השירים ב׳:י״ד.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: ״מגזרת יחגו וינועו״, והשוו רש״י שיר השירים ב׳:י״ד.

מנגד – means some distance away.

כמטחוי קשת AS IT WERE A BOWSHOT – about two bowshots (since the first word is really plural) (Bereshit Rabbah 53:13). The word signifies shooting an arrow – we find it so used in the Mishna (Sanhedrin 46a). If you say that it should have been written כמטחי קשת (since the root is טחה) then I say that it is quite regular for a ו to be inserted in these forms as "in the clefts (בחנוי) of the rock" (Shir HaShirim 2:14), where בחגוי is of the same derivation as חנא in "And the land of Judah shall become a breach (לחנא) to Egypt" (Yeshayahu 19:17) and of the same derivation as יחונו in "They reeled (וחונו) to and fro and staggered like a drunken man" (Tehillim 107:27). Similar, also, is "The ends of (קצוי) the earth" (Tehillim 65:6) which is of the same derivation as קצה, end.

ותשב מנגד SHE SAT AT A DISTANCE – (this is the second time that it is so said) – now that he came nearer to death she moved further away from him.

הרחק כמטחוי קשת – ¹למדנו מן אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה.

1. למדנו. ב״ר וילקוט שם. ור״ל ילפינן דמנגד היינו אלפים אמה מדכתיב הכא הרחק. וכתיב התם רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה. ועיין במ״ר פ״ב.

ותלך ותשב לה מנגד – הרחק ממנו אלפים אמה, ולכך הה״א חטופה, כדי שנלמוד הרחק מרחוק בג״ש, כתיב הכא הרחק, וכתיב התם אך רחוק יהי׳ ביניכם ובינו כאלפים אמה (יהושע ג ד), מה התם אלפים, אף הכא אלפים, וזה כמטחוי קשת, דא״ר יצחק שני מטחוי קשת מיל, ואם הי׳ אומר כטחוי קשת, הייתי אומר שני טחוי קשת אחר והוא שהיא מיל אחד, כשהוא מוסיף מ׳ כמטחוי לדרשה, לומר לך שני ענייני טחוי, והן ד׳ טחוי קשת שהן ב׳ מילין, ועיקר יסוד המלה שמטיח החץ על יתר הקשת וזורקו, וכה״א כוננו חצים על יתר לירות (תהלים יא ב), ודומה לו טחי (טפל) [תפל] (יחזקאל יג יא), וטח את הבית (ויקרא יד מב), וכל דומיהן, ותהי המלה כמו ו׳ בחגוי הסלע (שה״ש ב יד), הנגדרת מן המצרי לאנה יחוגו וינועו:

כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד – זה מנגד בא להיותו מופנה לג״ש ללמוד נגד מנגד:

ותשא את קולה ותבך – א״ר ברכי׳ היתה מטחת דברים כלפי מעלה אמרה אתמול אמרת הרבה ארבה את זרעך (בראשית טז י), ועכשיו הוא מת בצמא וזה שאמר דוד המלך ע״ה משיח ה׳, נודי ספרת אתה שימה [דמעתי] בנאדך הלא בספרתך (תהלים נו ט), פי׳ נודי ספרת אתה וגזרת כמה ימים אתה גולה שימה דמעתי רצוי׳ לפניך, כדמעות בעלת נוד המים. ואם בשביל שהיתה גיורת היתה חביבה לפניך, כי גר אנכי עמך (שם לט יג), נמצא מוכח גם מכאן שהחמת נוד הוא:

כמטחוי – כתרגומו.

Kimetahave: As explained in the Targum.⁠¹

1. Kemegar qashta' ("like an arrow shooter").
Rashbam's explanation appears to be opposed to that of Rashi (= Bereshit Rabbah 53:13). Rashi writes that the plural form, kimeṭaḥave, implies twice the distance of an arrow shooter. Rashbam apparently understands the plural ending as meaning the distance that is commonly used by the collectivity of "archers.⁠"

כמטחוי – בדד ישב, וטעמו ידוע: כהשלכת חץ.

AS IT WERE A BOWSHOT. Ki-metachave (as it were a shot) is not found elsewhere in the Bible. Its definition is known.⁠¹ It means the distance an arrow travels after being shot.

1. Weiser.

ותלך – אחר שהשליכתו הלכה וישבה לה רחוק ממנו.

הרחק – מקור במקום עבר, כלומר הרחיקה עצמה ממנו כשיעור מטחוי קשת, ולא יותר כדי שלא יתכסה מעינה מכל וכל.

כמטחוי – שרשו טחוה, והוא בנוי על דרך פעל הדגוש. והבינונים מטחוה מטחוים, ובסמוך מטחוי, ופרושו כשעור מה שמושכים הקשתים ויורים חצם, ר״ל כשעור הליכת החץ, ואיפשר שיהיה מטחוי שם.

ותלך, after she had thrown Ishmael under one of the small trees, she went away a distance and sat down.

הרחק, the word is in the infinitive instead of in the past tense, the reason being that while she did distance herself she wanted not to be so far away that she would be totally unaware of what happened to Ishmael.

כמטחוי קשת, the root of the word is טחוה, the construction being a combination participle and something especially emphasized, such as by means of a dagesh. The meaning is the distance a bow can be tensed for the arrow to be shot to the furthest point of its range. Possibly, the word כמטחוי is a noun.

כמטחוי קשת – שיעור משיכת קשת. ולאבי אבא ז״ל בזה הטי״ת במקום התא״ו¹ כאילו היה מטחוי במקום מתחוי, נגזר מן וימתחם² (ישעיה מ:כב).

והיה הצמא מצער לישמעאל יותר מאמו מפני חום מזגו, לפי שהוא היה נער, והיא אשה גדולה בשנים.

כי אמרה אל אראה במות הילד – אין {טעמו שהיה לה} ספק בהבטחתו יתעלה שהבטיח לה והוא יהיה {וג׳} (בראשית טז:יב), אלא על דרך יראת אברהם ויעקב עליהם השלום³, אשר הפתרון בה {הוא} כמו שביארו המעתיקים ז״ל קאסבר שמא יגרום החטא⁴.

1. מג. בדבר חילוף הטי״ת בתא״ו מצאתי חבר לרבנו והוא הרד״ק בשרשיו (ערך טעה) שכתב: ׳וענין תעה הכתוב בתי״ו וטעה בטי״ת ענין אחד הם, כי הם ממוצא אחד, וכן תרגם אנקלוס ותלך ותתע – ואזלת וטעת׳ (ולגבי ביאורו זה בפרט של הרד״ק, ראה מה שכתב עליו ר״א הבחור בנימוקיו, ומה שהשיב עליו ר׳ עזרא סילוירה בס׳ ׳באור שמות הנרדפים׳ לרש״א וירטהיימר ח״ב, ירושלים תרפ״ו, עמ׳ קלח-ט).

2. מד. כלומר כשיעור הליכת החץ כאשר ימתחו המורים בקשת.

3. מה. לפי מדרש פרקי דר״א (פרק ל) כבר חזרה הגר לגלולי בית אביה, וכעי״ז בב״ר (נג:יח) שהיתה מטיחה דברים כלפי מעלה. והמחבר שחשב את הגר לצדקת ולימד עליה זכות כנראה נמשך אחר ב״ר (פד:א) שנקראת קטורה על שם שהיתה ׳מקוטרת מצות ומעשים טובים׳. [הערות נהור שרגא] ואמנם להלן בפר׳ חיי שרה (כד:סב) בהערה נתבאר שנראה שלדרך הפשט לא זיהה רבנו את קטורה עם הגר, ואם כן צריך טעם אחר מדוע נטה רבנו ממדרשם שדרשו את הגָר לגנאי. אמנם כבר נתבאר שכן דרכו של רבנו, שאינו מקבל כפשוטם המדרשים התולים פשעים וחטאים על אישי המקרא כשאין להם רמז ואחיזה בכתוב [ראה מש״כ בזה בפר׳ תולדות (כה:כט) בהערה].

4. מו. כנוסח הגמ׳ ברכות (ד.) ע״פ כת״י מינכן (מובא בדק״ס), ויצויין שאצל יעקב מצינו כן על הכתוב להלן פר׳ וישלח (לב:ח) ׳ויירא יעקב מאד ויצר לו׳, וכן נרמז בפירוש רבנו להלן פר׳ ויצא (כח:כ), ואמנם כבר נתקשה המהדיר שלא מצא כן בשום מדרש אצל אברהם. גם אנכי לא מצאתי כן בדברי חז״ל, אבל מצאתי הרבה מן המפרשים אומרים כן אצל אברהם [מן הראשונים עי׳ להרמב״ן לעיל (טו:ב) ע״ש, ומן האחרונים ראה גור אריה למהר״ל והעמק דבר להנצי״ב לעיל (טו:ו)] ואולי כי כן סבר רבנו, ואין בידינו פירושו של רבנו שם. יתכן שממקומו הוכרח לומר כן שהרי גם אברהם התפלל על ישמעאל ׳לו ישמעאל יחיה לפניך׳, ולא בטח בהבטחת המלאך להגר, והרי מסתמא גם הוא ידע מהבטחה זו שהרי קרא לו ישמעאל כמו שנצטותה הגר באותה נבואה, ובהכרח שחשש שמא יגרום החטא. ואף שלפי פירוש רש״י לעיל (טז:טו) אברהם לא ידע מההבטחה, שכתב: ׳אע״פ שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר וקראת שמו ישמעאל שרתה רוח הקודש עליו וקראו ישמעאל׳, ואם כן אין תימה שהתפלל ׳לו ישמעאל יחיה לפניך׳, אך קרוב לומר שרבנו פירש כרס״ג, שכתב שם בפירושו הארוך (מהד׳ צוקר עמ׳ 364): ׳מלמד שהאמין לה וקיבל את דבריה מפני שאמרה שהמלאך הגיד לה שתלד ואמנם ילדה׳, וכן פירשו הרד״ק והרמב״ן לעיל שם.

הרחק כמטחווי קשת – לכך פי׳ הרי״ח אמרה לישמעאל נחפש אני ואתה מים בכל מקום ובלבד שלא נרחיק זה מזה אלא כמטחווי קשת. אם אמצא מים אורה לך חץ לסימן שמצאתי. לכך כשהמלאך אמ׳ לה כי שמע א-להים את קול הנער באשר הוא שם (בראשית כא:יז). אז ידעה והבינה שאצלו היה מים. מיד חפשה שם. מיד ויפקח א-להים את עיניה ותרא באר מים (בראשית כא:יט). כך פי׳ החסיד.

הרחק כמטחוי קשת – לכך הרחיקה ממנו כל כך שלא יורה בה חץ מתוך כעסו. כדאיתא לעיל גבי מצחק (בראשית כא:ט) שירה חצים כנגדו (רש״י ד״ה מצחק).

הרחק כמטחוי קשת – פי׳ ר״י חסיד שאמרה לבנה נבקש אני ואתה אולי נמצא מים ובלבד שלא נרחיק זמ״ז רק כמטחוי קשת, ואם אמצא אני אורה חץ לנגדך לסימן וכן אתה, ולכך כשאמר המלאך באשר הוא שם הבינה אז כי שם אצלו תמצא, מיד חפשה שם אצלו, ויפקח אלהים וגו׳.

ד״א הרחק כמטחוי קשת – שהרחיקה כזה מאימה פן יורה בהחץ בכעסו.

אל אראה במות הילד – וא״ת היכי סבורה שימות והלא אמר לו המלאך על פני כל אחיו ישכון. י״ל שמא מקטני אמנה היתה שהרי נמי חזרה אל גלולי אביה כדכתיב ותלך ותתע.

כִּמְטַחֲוֵי קשת – כשיעור יריית החץ.

וכאשר השיג אותו חוזק הצמא נתפרדה ממנו כשיעור יריית חץ, שלא תראה במותו, וישבה שם לראות מה יקרה לו, ובכתה בכי גדול.

כשתי טיחות. כי היו״ד יו״ד הרבוי הוא ומיעוט רבים שנים:

והנה נתרחק׳ ממנו כמטחוי קשת כי אמר׳ אל אראה במות הילד והיתה בוכה עליו.

בְמוֹת: מלא. גם ¹הרמ״ה ז״ל כתב, ²כי ביום אכלך ממנו מות תמות, תרויהו׳ מלאי׳ וי״ו כתי׳, וכל מות וכל תמות באורית׳ דכות׳ מלאי׳, ודכות׳ בליש׳ ³אל אראה בְמוֹת הילד, ⁴אם כְמוֹת כל האדם, כל ליש׳ מל׳. [במות].

1. הרמ״ה: מו״ת.

2. כי ביום אכלך: בר׳ ב יז.

3. אל אראה: פסוקנו.

4. אם כְמוֹת: במ׳ טז כט.

מרחוק. לא לשון נגד כפשוטו דמאי נ״מ בזה דבשלמא לפי׳ מרחוק א״ש שנתן הפסוק אח״כ הטעם כי אמרה וגו׳ אל אראה וגו׳ ותו מצינו שויתי ה׳ לנגדי תמיד (תהלים ט״ז:ח׳) שהוא ל׳ נוכח וע״כ הוא לשון קירוב וכאן אמר אח״כ הרחק וגו׳ והם דברים סותרים ל״פ דמנגד במ״ם הוא בהיפוך כמו מן נגד שהמ״ם בחירק פי׳ כמו מן ור״ל שלא ישבה נוכח הילד בקרוב אלא מרחוק הרחק כמטחוי וגו׳ ודו״ק:

From afar. Here, נגד does not follow its simple meaning ("in front of") for if so, why would Scripture need to tell us this? But it is understandable if it means "from afar,⁠" because the verse goes on to give a reason: "She said, 'Let me not see the lad die.'" We find נגד meaning "in front of,⁠" as in (Tehillim 16:8): "I have placed Hashem in front of me (לנגדי) constantly,⁠" where it has the connotation of closeness. Yet in our verse, following נגד comes the word הרחק, meaning "distant,⁠" one term contradicting the other. Therefore, Rashi explains that מִנגד means the opposite of נגד. It is like saying מִן נגד, the prefix מִ is like מִן. It conveys that she did not sit close, in front of the child. She sat from afar, about two bow-shots away.

ותשב לה מנגד – ״נגד״ הוא לעומת ונוכח לו, ״ומנגד״ להפך, שהרחיקה ממנו שלא תראנו.

הרחק כמטחוי קשת – לא שהרחיקה מאד, כי בדעתה אחר צאת נפשו תשוב אליו לקברו. רק לא רצתה לראות אותו, והרחיקה ממנו כמטחוי קשת. ועל מלת ״מטחוי״ כתב ראב״ע ז״ל ״בדד ישב.⁠¹ וטעמו ידוע כהשלכת החץ״. אבל רש״י ז״ל אמר ״כשתי טיחות, והוא לשון יריית חץ כלשון משנה שהטיח באשתו² על שם שהזרע יורה כחץ. ומשפט ה⁠[אות] וי״ו ליכנס לכאן כמו ״בחגוי הסלע״³ מגזרת ׳לחגא׳⁴ ומגזרת ׳יחוגו וינועו כשכור׳,⁠⁵ וכן ׳קצוי ארץ׳⁶ מגזרת קצה״ [עכ״ל] ונראין דבריו.

ותשב מנגד – [כתב רש ״י] ״כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק״. מפי׳ רש״י ז״ל. כי ממרחק מטחוי קשת היתה יכולה להסתכל בו, וכשראתה שגברה המחלה עוד, התרחקה יותר במקום שלא תוכל לראותו עוד. או במקום שישבה שמעה צעקתו, ועל כן התרחקה יותר, ותשא קולה ותבך עליו.

1. כלומר מלה יחידאית במקרא.

2. סנהדרין מו, א.

3. שיר השירים ב, יד.

4. ישעיה יט, יז.

5. תהלים קז, כז.

6. שם סה, ו.

מנגד – מרחוק:

הרחק כמטחוי קשת – בא לתת שיעור למרחק שהרחיקה עצמה ואמר שהיה כשיעור מרוצת החץ כאשר יורו אותה בקשת, וכל זה שלא לראות ברעתו, כי כמעט נתייאשה ממנו, באמרה שאם עזבו אביו למה תחוש עליו היא יותר ממנו וכבר אבדה תקותה, לכן בא אליה המלאך לנחמה בהגיד לה גדולת ישמעאל:

מנגד – מרחוק, כמו לך מנגד לאיש כסיל (משלי י״ד:ז׳), אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו (תהלים ל״ח:י״ב).

כמטחוי קשת – אולי המלה משרש מתח, והטעם כנטיית הקשת, כלומר כשיעור מקום הליכת החץ כשמותחים ודורכים הקשת, ומצינו בקשת מליצה זרה קרובה לזאת, רומי קשת, {תהלים ע״ח:ט׳}, ענין השלכה, ואין משליכים הקשת אלא החצים. או כפירוש רש״י לשון ירייה, כמו הטיח דברים כלפי מעלה {ברכות ל״א:} וכן הטיח באשתו השליך וירה דברים. ולשני הפירושים האלה מטחוי הוא שם דבר, ולדעת ר׳ יונה הוא פועל, וענינו כמו שמרחיקים מושכי הקשת. ולכל הפנים לא נתרחקה הרבה באופן שלא תראהו כלל, רק נתרחקה כשיעור שלא תראה מיתתו.

in the distance (mi-neged, lit. “from the presence”). The Hebrew is equivalent to me-raḥok. Cf. “Go from the presence of [or, “far away from”] [mi-neged] a foolish man” (Prov. 14:7); “My friends and companions stand aloof [mi-neged] from my plague, and my kinsmen stand afar off [me-raḥok]” (Ps. 38:12).

about a bow’s shot (ki-metaḥavei keshet). Perhaps metaḥavei is derived from mataḥ (“to stretch”), so that the expression means “the stretching of a bow,” i.e., the distance an arrow goes when the bow is stretched and tensed. Concerning the bow, we find another unusual expression similar to this one, romei keshet, denoting “casting away” (Ps. 78:9), although one does not cast away the bow but rather the arrows. Otherwise, it is as Rashi explains, that metaḥavei is a term of “shooting,” as in [the rabbinic expressions] “to thrust reproaches against Heaven” (hittiaḥ kelappei ma’alah) (Berakhot 31b), or “to ejaculate” (hittiaḥ be-ishto) (Sanhedrin 46a).

According to both of these explanations, the word metaḥavei is a noun. In the opinion of R. Jonah [ibn Janah], however, it is a verb, and the expression ki-metaḥavei keshet means “as one puts at a distance those who draw the bow.” In any event, Hagar did not go so far away that she could not see him at all, but merely went far enough away so as not to see his death.

{ותשב לה מנגד: בשבילה¹, כדי שלא תצטער ביותר לראות במותו².}

ותשב מנגד: עוד הפעם, להורות שנתרחקה יותר³ ממטחוי קשת, באשר בקשה לבכות בקול ולא רצתה שישמע הילד בכייתה, שזה קשה לחולה בין אם עומד להבריא בין אם עומד למות, על כן התרחקה עוד⁴ ״ותשא את קולה ותבך״.

{ותשב מנגד: לא בשבילה, אלא בשביל הילד, שלא ישמע קול בכיתה, משום הכי לא כתב⁵ ״לה״.}

1. ״לה״ = בשבילה.

2. כפי שמפורש בפסוק ״כי אמרה אל אראה במות הילד״.

3. כפי שפירש רש״י ״ותשב מנגד״ – ... הוסיפה להתרחק.

4. כדי ש״ותשא את קולה ותבך״.

5. בפעם השניה.

הרחק וגו׳ – כלומר בקץ ירית הקשת.

כמטחוי – מלשון טחה = זרוק, ירה.

אל⁠־אראה במות – לראות ב... השווה להלן מ״ד:ל״ד.

ותשב מנגד – חזרה זו נחוצה משום משפט הבינים הארוך, ופירושה — וביושבה כך מנגד, ותשא וגו׳.⁠¹

1. יש מן המבקרים שרואים בחלק זה של הפסוק, מ״ותשב״ עד לסופו, תוספת של ״העורך״, ואין כל טעם בדבריהם. מדוע זה יוסיף ״העורך״ דבר שכבר כתוב?

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון