×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת⁠־בֶּן⁠־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר⁠־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽקא׃
Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she bore to Avraham, acting lasciviously.⁠1
1. acting lasciviously | מְצַחֵק – For other places where the term has a sexual connotation, see Bereshit 26:8, 39:14, Shemot 32:6 and perhaps Shofetim 16:25. Alternatively: "mocking". Though the root "צחק" is the same as that used in verse 6 where it took the meaning "laugh", in this verse the verb is in the pi'el form, which often expresses more intense action. For various approaches to Yishmael's deed and why it warranted banishment, see Banishment of Hagar and Yishmael.
א. מְצַחֵֽק =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=מְצַחֶק סגול? אינו כן אלא צֵרי>
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״ירשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמזרחיצרור המורר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[נז] 1ותרא שרה, וכי לא ראתה שרה לישמעאל מצחק אלא עכשיו והלא כל שלש עשרה שנה הי׳ מצחק, אלא מלמד שראת ברוח הקדש שעתידין מקצת מן המצרים להתגיר ויצאו ממצרים עם בני בניה ויעשו ע״ז שכן כתיב בה ויקומו לצחק (שמות ל״ב:ו׳). (מדרש הבאור)
[נח] 2מצחק, תני רשב״י דרש ר׳ עקיבא מצחק אין צחוק אלא ע״ז שנא׳ ויקומו לצחק (שמות ל״ב:ו׳), מלמד שהיתה שרה רואה ישמעאל בונה במה וצד חגבים ומקטיר לע״ז, ר״א בנו של ריה״ג אומר אין מצחק אלא ג״ע שנאמר בא אלי עבר העברי וגו׳ לצחק בי (בראשית ל״ט:י״ז), מלמד שהיתה שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגנות ומענה את הנשים, ר׳ ישמעאל אומר אין מצחק אלא שופך דמים שנ׳ יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקומו, ויקומו ויעברו כמספר וגו׳ ויחזיקו איש בראש רעהו וגו׳ ויפלו יחדיו (שמואל ב ב׳:ט״ז), מלמד שהיתה שרה רואה את ישמעאל נוטל חצים וזורק ומתכוין להרוג את יצחק שנאמר כמתלהלה היורה זקים חצים ומות (משלי כ״ו:י״ח), ואני אומר כו׳ אין צחוק האמור כאן אלא ירושה, כשנולד יצחק היו אומרים נולד בן לאברהם שנוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק ואומר אני בכור ונוטל שני חלקים, מתשובת הדבר אני למד שנאמר ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. (תוספתא סוטה פ״ו)
[נט] 3מצחק, מי יתנך כאח לי (שיר השירים ח׳:א׳), כו׳ כאיזה אח, אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם ועד עכשיו האחים שונאים זה לזה כו׳ ישמעאל שונא ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו׳ משחק, ואין משחק אלא שביקש להרגו, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב ב׳:י״ד). (תנ״י שמות כד)
1. להתגייר, הכוונה על הערב רב שיצאו ממצרים ועשו את העגל, ובמדרש אור האפלה בסגנון אחר ותרא שרה וכתיב מצחק מצחק בע״ז כו׳ ראת ברוח הקדש שעתידין הגר למלוך על בני יצחק לשעבדן ומצחקין עליהן, ובזוהר ח״א קי״ח: דורש באופן אחר, ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, אמר ר״ח מיומא דאתיליד יצחק והוה ישמעאל בביתא דאברהם לא אסתלק ישמעאל בשמא כו׳ ובג״כ את בן הגר המצרית גבר דלא יתחזי לאדכרא קמיה דיצחק, א״ר יצחק ותרא שרה בעינא דקלנא חמאית ליה שרה דלא חמאית ליה בעינא דאיהו ברא דאברהם אלא דהוא ברא דהגר המצרית, ועי׳ בפי׳ הרמב״ן כאן.
2. ספרי ואתחנן פי׳ לא. ב״ר פנ״ג, שמו״ר א, א. תנחומא תולדות ה. תנחומא שמות א. תנ״י שמות כד. אגד״ב פל״ז ג. פ ס א. פדר״א פ״ל, ובילקוט המכירי משלי כו, יט. מביא מאמר הנ״ל מגמ׳ ר״ה פ׳ ארבעה ראשי שנים ולפנינו ליתא ועי׳ בתרגומים כאן, ולקמן מאמר סט. בשמו״ר שם, חושך שבטו שונא בנו ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם, מה עשה ישמעאל כשהי׳ ט״ו התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים מיד ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו׳ מצחק ואין מצחק אלא עכו״ם כו׳, וכ״ה בתנחומא שמות א. ומובא במדרש הגדול שם בשינוים, ובסגנון אחר במדרש אגדה אשר ילדה לאברהם מצחק שזקף לבנה ונשקה שנ׳ ויקומו לצחק, ועי׳ זח״א קיח: ר״ש אמר תשבחתא דשרה איהו בגין דחמאת ליה דקמצחק לע״ז, ותמיהי מהמבואר לעיל פיח מאמר קצח. מתוספתא, דרשב״י אומר חס ושלום לא היה בביתו של צדיק כך, ואין צחוק האמור כאן אלא ירושה וסותר להנ״ל, וכבר הרגיש בזה החיד״א בס׳ פני דוד פ׳ וירא, ועי׳ ז״ח כ. מכבש גגות בח״ג במנח״י מביא גרסאות שונות בתיבה זאת גגות, גויות, זונות, נדות, ובילקוט המכירי משלי כו, יט. ראיתי מעתיק דברי הב״ר מכבש ״בנות״ והוא גי׳ נכונה, מתכון להורגו, עי׳ לקמן מאמר נט, ס. תנ״י תולדות שם ובאגדב״ר שם, ופדר״א פ״ל, וז״ח בראשית שהקשה ממאמר שלפנינו על הא דמבואר לקמן מאמר צא. באשר הוא שם שצדיק היה באותו שעה. אלא ירושה, בספרי שם אלא לענין שררות וכשבאו לחלק כו׳, ובמדה״ג הגי׳ אלא לענין ״שדות״ וכרמים, ועי׳ לעיל פ״ד מאמר ע. ובשכל טוב בתוך המשתה משבחת היתה להקב״ה ואמרה ברוך המקום שנתן לי בן הראוי לירש אביו וישמעאל הי׳ מתמיה עליו ואמר הלא אני בכורו ואטיל פי שנים, ועפ״ד י״ל דדרש זה אתי׳ כמ״ד לעיל מאמר מט. נגמל מחלבו, ומפרשי המדרש נתקשו בזה, ועי׳ בפי׳ הרמב״ן.
3. לעיל מאמר נח. ולקמן מאמר ס. ועי׳ בתורה שלמה לעיל פ״ד מאמר עט. בבאור וצרף לכאן.
וַחֲזָת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִּילֵידַת לְאַבְרָהָם מְחַיֵּיךְ.
Sarah saw that the son of Hagar, the Egyptian, that she had born to Avraham, was mocking.

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק
וַחֲזַת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִּילֵידַת לְאַבְרָהָם מְחָאֵיךְ (ח״נ: מְחָיֵיךְ)
צח״ק בעברית – גם לחיוב, חו״ך בת״א – לשלילה בלבד
בת״א השם חוֹךְ והפועל חַיֵךְ משמשים במשמעות שלילית בלבד: [א] בהוראת לעג כגון, ״פן נהיה לָבוּז״ (בראשית לח כג) ״דִּלְמָא נְהֵי חוֹך״, ״כי הִתְעַלַּלְתְּ בי״ (במדבר כב כט) ״אֲרֵי חַיֵּיכְתְּ בִּי״. ומכאן גם ״ויהי כִמְצַחֵק בעיני חתניו״ (בראשית יט יד) ״וַהֲוָה כִּמְחָאֵיךְ בְּעֵינֵי חַתְנוֹהִי״, ״ותצחק שרה בקרבה״ (בראשית יח יב) ״וְחַיֵּיכַת שָׂרָה בִּמְעַהָא״; [ב] בהוראת קלות ראש הנקשרת לעניינים שבינו לבינה או עם עבודה זרה. בינו לבינה כגון, ״בא אלי העבד העברי... לְצַחֶק בי״ (בראשית לט יז) ״לְחַיָּכָא בִּי״, ״עגיל וְכוּמָז״ (במדבר לא ג וברש״י: דפוס של בית הרחם) ״קָדָשִׁין וּמָחוֹךְ״, ״יצחק מצחק את רבקה אשתו״ (בראשית כו ח וברש״י: שראהו משמש מטתו) ״מְחָיֵיךְ עִים רִבְקָה אִיתְּתֵיהּ״. עבודה זרה כגון, ״וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק״ (שמות לב, ו) ״וְקָמוּ לְחַיָּיכָא״, ״קוֹל עַנּוֹת״ (שמות לב יח) ״קָל דִּמְחָיְכִין״.
ההוראה השלילית של חו״ך מיוחדת לארמית של ת״א.⁠1 כנגד זאת הפועל העברי צָחַק עשוי לבוא גם במשמע חיובי כבפסוק ״ויפל אברהם על פניו ויצחק״ (בראשית יז יז) ״וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַפּוֹהִי וַחְדִּי״. מטעם זה נחלקו ר׳ עקיבא ור׳ שמעון בר יוחאי בביאור מְצַחֵק שנאמר בישמעאל.⁠2 מכיוון שאונקלוס תרגם גם כאן ״ותרא שרה את בן הגר המצרית... מְצַחֵק״ – ״וַחֲזַת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא... מְחָאֵיךְ״, הרי שתרגם כר׳ עקיבא הדורשו לגנאי ולא כר׳ שמעון בר יוחאי שנחלק עליו. וראה עוד בפסוק הבא.
1. אבל בתיוב״ע ובתלמוד הבבלי ספג חו״ך גם משמעות נייטרלית (צחוק, שעשוע) ואפילו חיובית (שמחה) בנוסף להוראתו השלילית (לעג). השווה תיוב״ע: ״תִּהְיֶה לִצְחֹק וּלְלַעַג״ (יחזקאל כג לב) ״לְחֵיךְ וְלִלְעֵיב״, אבל גם ״קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ״ (שופטים טז כה) ״וִיחָיֵךְ לַנָא״, ישעשע אותנו, ואפילו ״וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע״ (ישעיהו טז י) ״לָא יְדוּצוּן וְלָא יְחָיְכוּן״. וכן בבבלי: ״אחיכו עליה״ (ביצה לח ע״ב) – לעג, אבל ״סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא״ (ברכות ט ע״ב) – שמחה, עליצות. עוד יותר מובחן גילגול המשמע שארע בפועל חו״ך בתרגומי כתובים, המאוחרים, שבהם נתייחד ״חיך״ ללשון שמחה ו״גחך״ הוא הצחוק במשמעו השלילי כמו שציין ״מתורגמן״ (ערך חיך): ״רוב לשון שחוק וצחוק דבאיוב, משלי, תילים מתורגם בלישנא גחך... וכל שם שחוק דבכתובים מתורגם בלשון חוכא: ימלא שחוק פינו (תהלים קכו, ב) יתמלא חוכא פומנא״. ומכאן בלשון ימינו: חִיֵּךְ – צחק צחוק קל. חַיָּךְ בהוראה חיובית (שמח) מופיע גם בהושענא ״למען תמים בדורותיו״ להושענא רבה (המיוחסת לר׳ אלעזר ב״ר קליר) ובה נכתב על דוד המלך: לְמַעַן חַיָּךְ מְכַרְכֵּר בְּשִׁיר/ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בִּכְלֵי שִׁיר.
2. תוספתא, סוטה ו ג מובא ברמב״ן כאן: ״אמר רבי שמעון בן יוחאי: ד׳ דברים היה רבי עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ונראין דברי מדבריו. דרש רבי עקיבא ״ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק״, אין צחוק אלא לשון עבודה זרה וכו׳. ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך. אפשר מי שכתוב בו ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו״ וגו׳ (בראשית יח יט) יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים? אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה, שמשעה שנולד יצחק היו הכל שמחין, אמר להם ישמעאל שוטים אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובה שאמרה שרה אמנו לאברהם אתה למד וכו׳, ונראין דברי מדבריו״. לעומת ר׳ עקיבא הקושר ״מצחק״ לשלש העבירות החמורות וכמוהו פירש גם רש״י, לא ברור אם לדעת ר׳ שמעון ״מצחק״ הוא בהכרח במשמעות שלילית כלשון לעג. ואפשר שהוא לשון שמחה; ישמעאל שמח על כך שהוא יירש שני חלקים. וכן דעת ראב״ע המובא ברמב״ן: ״ורבי אברהם אמר על דרך הפשט כי מצחק, משתעשע כדרך כל נער, ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה״.
וחמת שרה ית ברה דהגר מצריתא די ילדת לאברהם עבד עובדין די לא כשרין.
וחמת שרה ית ברה דהגר מצריתא דילידת לאברהם מגחך לפולחנא נוכראה וגחין לה.
And Sarah observed the son of Hagar the Mizreitha, whom she bare to Abraham, mocking with a strange worship, and bowing to it.
וחמת שרה ית בר הגר מצריתא דילידת לאברהם עבד עובדין בישין דלא כשרין לאתעבדא מגחך בפולחנא נוכראה.
And Sarah observed the son of Hagar the Mizreitha, whom she bare to Abraham, doing evil works which are not fitting to be done, mocking in a strange worship.
[יא] וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לִגְנַאי, וַאֲנִי אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח, דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא וַתֵּרֶא שָׂרָה וגו׳, אֵין מְצַחֵק אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָנוּ לְצַחֶק בִּי (בראשית ל״ט:י״ז), מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אוֹתוֹ לְיִשְׁמָעֵאל מְכַבֵּשׁ גִּנּוֹת וְצָד נְשֵׁי אֲנָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות ל״ב:ו׳), מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אֶת יִשְׁמָעֵאל בּוֹנֶה בִּימוֹסִיּוֹת וְצָד חֲגָבִים וּמַקְרִיב עֲלֵיהֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ (שמואל ב ב׳:י״ד). רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק נֵלֵךְ וְנִרְאֶה חֶלְקֵנוּ בַּשָּׂדֶה, וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וּמוֹרֶה כְּלַפֵּי יִצְחָק, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְצַחֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים וגו׳ כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאוֹמֵר הֲלֹא מְצַחֵק אָנִי (משלי כ״ו:י״ח-י״ט), וְאוֹמֵר אֲנִי בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח אֵין לָשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אָבִינוּ יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים, אָמַר לָהֶם יִשְׁמָעֵאל שׁוֹטִים אַתֶּם, אֲנִי בְּכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמִּתְּשׁוּבַת אִמֵּנוּ שָׂרָה לְאַבְרָהָם: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי (בראשית כ״א:י׳), אַתָּה לָמֵד, כִּי לֹא יִירַשׁ עִם בְּנִי אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ יִצְחָק, וְעִם יִצְחָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּנִי, קַל וָחֹמֶר עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.
אשר ילדה לאברהם מצחק – שזקף לבנה ונשקה, שנאמר ויקומו לצחק (שמות ל״ב:ו׳).
1ויש אומרים שנטל קשת וחצים והיה מורה בקשת כלפי יצחק, שהיה מבקש להרגו, שנאמר כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כ״ו:י״ח-י״ט).
1. וי״א שנטל קשת. ב״ר פנ״ג אות י״א, ומובא בילקוט רמז צ״ד, ועיי׳ פדר״א ריש פ״ל, ולקח טוב.
ת֗ם ראת סארה אבן האג֗ר אלמצריה אלד֗י ולדתה לאברהים לאעבא.
אחר כך ראתה שרה את בן הגר המצרית אשר ילדתו לאברהם משחק1.
1. המונח ״לאעבא״ משמש לשחוק, צחוק ולעג.
מצחק – לפי פשוטו, שהיה ישמעאל לועג ליצחק, ואומר עליו שלא יחיה, כעין מה שאמר: ״ויהי כמצחק בעיני חתניו״⁠ ⁠׳; והסיבה לכך – חולשתו של יצחק.
ויש שטופלים {על ישמעאל} העוונות החמורים שנופל עליהם לשון צחוק: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואין זה נראה לי, שהרי כתוב כי שמע ה׳ אל קול הנער, ואמרו הקדמונים: ״אין הקב״ה דן את האדם אלא לפי שעתו, שנאמר: באשר הוא שם״.
ואלט׳אהר מן מצחק אלד׳י יצנע אסמעיל אן יכון יתלהא ביצחק ויומי אלי אנה לא יעיש ועלי מא סבק ויהי כמצחק בעיני חתניו ולעלה אן יכון מע ד׳לך צ׳עיפא. וקד ירמונה קום בכבאיר וקע עליהא אסם צחוק מן עבדה זרה וגלוי ער׳ ושפיכות ד׳ וליס ארי ד׳לך לאני אג׳דה יקול כי שמע א׳ אל קול הנער וק׳ אלקדמא אין הק׳ דן את האדם אלא לפי שעתו שנא׳ באשר הוא שם.
מצחק – לשון עבודה זרה – שנאמר: ויקומו לצחק (שמות ל״ב:ו׳), לשון רציחה – יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב ב׳:י״ד), לשון גילוי עריות – כמו: לשחקא בי (בראשית ל״ט:י״ז).
במריב עם יצחק על הירושה ואומר: אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאין לשדה, נטל קשתו ויורה בו חצים, כמדתמר: כמתלהלה היורה זיקים,⁠ג ונאמר שם: הלא מצחק אני (משלי כ״ו:י״ח-י״ט).
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155, ס״פ 118: ״לצחק בי״. בכ״י אוקספורד 165: ״לשחק בי״.
ב. בכ״י פירנצה III.3 נוסף: ״עם בני עם יצחק״, ולפי זה מלים אלה הן פירוש לפסוק י׳ ולא לפסוק ט׳. המלים חסרות בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, ויימר 651. בכ״י אלקבץ נוסף כאן: ״ומתשובת שרה את למד כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני״.
ג. בכ״י ויימר 651 מובא כאן תוספת: כך איש מרמה רעהו מתלהלה לשון סבלות, כמו: ״ותלה ארץ מצרים״.
מצחק MAKING SPORT – This means worshipping idols, as it is said in reference of the Golden Calf, "And they rose up to make merry (לצחק)" (Shemot 32:6). Another explanation is that it refers to immoral conduct, just as you say in reference to Potiphar's wife, "To mock (לצחק) at me" (Bereshit 39:17). Another explanation is that it refers to murder, as "Let the young men, I pray you, arise and make sport (וישחקו) before us" (Shemuel II 2:14) (where they fought with and killed one another).
From Sarah's reply – "for the son of this bondwoman shall not be heir with my son" – you may infer that he (Ishmael) was quarreling with Yitzchak about the inheritance, saying, "I am the first-born and will, therefore, take a double portion". They went into the field and he (Ishmael) took his bow and shot arrows at him (Yitzchak), just as you say "As a madman who casts firebrands, [arrows and death] and says: I am only מצחק mocking" (Mishlei 26:18-19) (Bereshit Rabbah 53:11).
ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק1דרש ר״ע את בן הגר המצרית מצחק ר׳ שמעון אומר אין מצחק אלא גילוי עריות כענין שנאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לי לצחק בי (בראשית ל״ט:י״ז). ר׳ ישמעאל אומר מצחק זו עבודה זרה. כענין שנאמר ויקומו לצחק (שמות ל״ב:ו׳).
ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מצחק זו שפיכת דמים כגון יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב ב׳:י״ד). 2אמר ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה. היה ישמעאל נוטה קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו מצחק.
1. דרש ר״ע. ב״ר פנ״ג וילקוט רמז צ״ד. ועי׳ תוספתא סוטה פ״ו. וספרי ואתחנן סי׳ ל״ד.
2. אמר ישמעאל ליצחק. ב״ר שם בש״ר עזריה ועיין פדר״א פ״ל ומובא בילקוט שם.
ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו׳ מצחק – בתוך המשתה משבחת היתה להקב״ה, ואמרה ברוך המקום שנתן לי בן הראוי לירש את אביו, וישמעאל הי׳ מתמיה עליו ואמר הלא אני הוא בכורו ואטול פי שנים:
מצחק – מעורר על הירושה ומתלוצץ עליו, כי לא יירש בן האמה (בראשית כ״א:י׳) מוכיח עליו. (גיליון כ״י וינה 23 בשם ר׳ יוסף)⁠1
1. השוו רשב״י בתוספתא סוטה ו׳:ו׳ (ומקבילותיו) וחזקוני.
מצחק – שכבר גדל הרבה, ולא רצתה לשהותו עוד פן ירצה להחזיק בירושת אביו עם יצחק.
Meṣaḥeq PLAYING: Since he [Ishmael] was already full grown, she [Sarah] did not want him to stay around any more, lest he attempt to claim a share of his father's inheritance along with Isaac.⁠1
1. Both Rashi and Rashbam base their separate interpretations of this verse on differing opinions found in Tosefta Sotah 6:6. Rashi combines the opinions of Rabbis Akiva, Eliezer and Jose the Galilean, who impute various serious crimes to Ishmael and see them hinted at through the word meṣaḥeq. Rashbam follows the divergent opinion of Rabbi Simeon bar Yohai ("has veshalom she-hayah beveto shel 'oto ṣaddiq kakh") who claimed that inheritance was the only issue at stake.
Rashbam apparently sees no sinister implications in the word meṣaḥeq. He writes only that Ishmael was now full grown, implying, as Ibn Ezra puts it here, that meṣaḥeq simply describes the expected behavior of a full grown youth. See similarly Rashbam's explanation of the word na'ar in his commentary ad 37:2, s.v. 'et 'eḥav, and my notes there.
מצחק – כי כן מנהג כל נער. ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה.
MAKING SPORT. Ishmael was acting as a boy is wont to act. Sarah was jealous because he was older than her son.
ותראמצחק – כאלו מלעיג על יצחק שנולד מזקנים.
ותרא...מצחק. Ishmael was belittling Yitzchok for having a father who was so much older than he.
ותרא שרה וג׳ – ראתה אותו מצחק ומנבל את פיו ומהתל כדרך הנערים1, וזה מפריע מדרך השלימות, {כאשר} אמר שלמה [ע״ה] לשחוק אמרתי מהולל2 (קהלת ב:ב), טוב כעס משחוק3 (שם ז:ג). וחששה שמא יהיה {יצחק} נעתק אליו (=אל השחוק) בהתחברו עם ישמעאל, ויבלה בזמנו שעה בזולת עסק בהשלימות שהיא מוכנת לו, וזה (=אותו העסק) הוא הראוי לשלימות סגוליותו4.
ושרה היא המטפלת בזה לפי שהיו שניהם נוכחים בבית אצלה בשעת האכילה והמנוחה5.
1. יח. רבנו נמשך אחר ביאור רס״ג (מהד׳ צוקר עמ׳ 395) ע״ש, ואינו מפרש כמדרשם ז״ל שהביא רש״י שהעמיסו על ישמעאל ג׳ עבירות חמורות. רק שבעוד שרס״ג מפרש לפי פשוטו של מקרא ש׳מצחק׳ היינו לועג על יצחק, רבנו מפרש שהוא תיאור התנהגותו הכללית דרך היתול שחוק וקלות ראש המרחיקים את האדם מן השלימות. וראה מה שכתב עוד להלן (פסוק כ), שכבר מתחילתו הבחינה שרה בישמעאל את מדתו שתיארו בה הכתוב ׳רֹבֶה קשת׳ והיינו הנטייה לנטות אל דרך אנשי המלחמה.
2. יט. כנראה שמפרש רבנו תיבת ׳מהולל׳ מלשון גנאי ומדה רעה, כמו שתירגמה רס״ג בתרגומו לחמש מגילות (מהד׳ קאפח עמ׳ קפט), ולא מלשון עירבוב, כמו שפירשו רש״י (וכ״ה במדרש תנחומא לפר׳ אחרי מות), ולא מלשון שבח כמו שביארו רז״ל במסכת שבת (ל:) וכן הראב״ע בפירושו לקהלת.
3. כ. לדברי רז״ל במס׳ שבת (ל:) המובן מפסוק זה סותר למובנו של הפסוק שהביא לפני זה ע״ש, מפני שהם ז״ל ביארו מהולל מלשון שבח (כמו שכתבתי בהערה שלפני זה, ועי׳ במהרש״א לשבת שם), אמנם כנראה רבנו פירשו אחרת, ולדעתו שני הפסוקים מובנם שוה כאמור.
4. כא. עי׳ להגרמ״ש שפירא בס׳ ׳זהב משבא׳ כאן שהעיר על דברי רבנו כך: ׳הדבר נפלא, לעוון לא חששה שרה כי לעוון יש תשובה, אבל חסרון שעה זה מעוות לא יוכל לתקון וביטול שעה מפריע להשגת השלימות הסגולית הדרושה לאחד מן האבות׳.
5. כב. נראה שר״ל שזמנים אלו עלולים לשחוק וקלות ראש, ובהם היה ישמעאל מצחק. והנה בפירוש זה מתנצל רבנו עבור אברהם אבינו מדוע לא הרגיש במעשי ישמעאל והיה רע בעיניו אח״כ לשלחו מביתו, וזהו שאומר רבנו שאברהם אבינו לא היה בבית, ואילו היה נוכח בבית עם ישמעאל כמו שרה גם הוא היה מרגיש בפחיתותו. ועוד התנצל רבנו התנצלות אחרת להלן (פסוק יא) ועי׳ מש״כ שם. ומן הענין לציין פירושו של רבנו להלן פר׳ תולדות (כה:כח) ששם חקר היאך לא הרגיש יצחק בפחיתות בנו עשו לעומת יעקב אבינו ע״ש. והשוה מה שהביא בפירושו שם (כו:לד) משם אבי אביו ז״ל.
את בן הגר המצרית מצחק – כמנהג שאר ילדים, ויצחק היה קטן ולא היה יכול לעשות כך, לפיכך נתקנאה בו שרה ונתקשה הדבר בעיניה.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא פירוש ראשון.
את בן הגר מצחק, "showing off in front of his younger brother, as older brothers are wont to do.⁠" (Ibn Ezra) Sarah, Yitzchok's mother, could not stand her son being belittled by Ishmael. She was deeply offended by Ishmael's behaviour, presumably encouraged by his mother.
מצחק – בגימ׳ להרוג. כמו שאמרו רבותי׳ (בראשית רבה נג:יא, תנחומא שמות כז).
מצחק – לשון עבודה זרה, לשון רציחה, לשון גלוי עריות. מריב עם יצחק על הירושה, ואומר: אני בכור ויורש פי שנים, ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כמה דתימר: כמתלהלה היורה זקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כ״ו:י״ח-י״ט). ומתשובת שרה אתה למד: כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק (בראשית כ״א:י׳). כל זה לשון רבינו שלמה.
ואף כאן הרב כותב המחלוקות כולם, דתניא (תוספתא סוטה ו׳:ג׳): אמר רבי שמעון בן אלעזר ארבעה דברים היה דורש רבי עקיבא ואיני דורש כמותו, ונראין דברי מדבריו. דרש רבי עקיבא: ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחקא – אין צחוקב אלאג עבודה זרה וכו׳ ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של צדיק כך. איפשר מי שכתוב בו: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו׳ (בראשית י״ח:י״ט) יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, אלא אין צחוקד האמור כאן אלא לשון ירושה, שמשעה שנולד יצחק היו הכל שמחין, אמר להם ישמעאל: שוטים, אני בכור ואני נוטל פי שנים. שמתשובה שאמרה שרה אמנו לאברהם אתה למד וכו׳. ונראין דברי מדבריו. וכן הלשון שאמר הרב: מריב עם יצחק על הירושה, אינו נראה נכון, שאם כן, יהיה זה לאחר ימים רבים, ויהיה ישמעאל גדול מאד משאת אותו אמו על שכמה. וכן אמרו ז״ל (פרקי דרבי אליעזר ל׳) שהיהה בן שבע עשרה שנה, אם כן היה בשנה שנגמל יצחק.
ור׳ אברהם אמר על דרך הפשט כי מצחק – משתעשע כדרך כל נער, ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה.
והנכון בעיני, שהיה זה ביום הגמל את יצחק (בראשית כ״א:ח׳) וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול, ולכך אמר הכתוב: את בן הגר המצרית, ולא אמר: את ישמעאל מצחק, וכן אמר: גרש את האמה הזאת ואת בנה (בראשית כ״א:י׳) – כי אמרה: העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו, ואיני רוצה רק שתגרש אותו מאתי ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה. ואמרה שיגרש גם את אמו כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו, ועזב את אמו ומת.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ד:כ״ב.
א. כן בכ״י פולדה 2, ס״פ I 44, רומא 44, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138: ״משחק״.
ב. כן בכ״י פולדה 2, ס״פ I 44, רומא 44, פרמא 2978, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פריס 222: ״שחוק״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, ס״פ I 44, פריס 222, פרמא 2978, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 138, פולדה 2, רומא 44 נוסף כאן: ״לשון״.
ד. כן בכ״י פולדה 2, רומא 44, פריס 222, פרמא 2978. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, ס״פ I 44, דפוס ליסבון: ״שחוק״.
ה. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״שיהיה״.
'METZACHEIK' (MAKING SPORT). This refers to worshipping idols, murder and sexual immorality. He [Ishmael] quarrelled with Isaac about inheritance, saying, "I am the first-born and will take a double portion.⁠"1 They then went into the field, and Ishmael took his bow and shot arrows at Isaac, just as you say, As a madman who casteth firebrands, arrows and death, so is the man who deceiveth his neighbor, and saith, Am I not in sport?2 It is from Sarah's complaint to Abraham — for the son of this bondwoman shall not be heir, etc.⁠3 — that you learn [that they were quarrelling about the inheritance]. All this is Rashi's language.
Here too,⁠4 the Rabbi5 writes all the different opinions, [mentioned in the following]: "We have been taught:⁠6 Rabbi Shimon the son of Eleazar said, 'There are four interpretations of Rabbi Akiba which I interpret differently, and my interpretation seems more acceptable than his. Rabbi Akiba interpreted: "And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne unto Abraham, making sport. Making sport is but a designation for idolatry, etc.⁠" But I say Heaven forbid that such be in the house of the righteous one! Is it possible that he, of whom it was written, For I have known him, to the end that he may command his children and his household, etc.,⁠7 will have in his household idolatry, sexual immorality, and murder? Making sport mentioned here is but a designation for the inheritance. When Isaac was born and everyone rejoiced, Ishmael said to them, "Fools, I am the first-born, and I take a double portion.⁠" From the complaint of our mother Sarah to Abraham you learn [that making sport refers to the inheritance]. And my interpretation seems more acceptable than that of Rabbi Akiba.'"
The expression of the Rabbi,⁠8 "that Ishmael quarrelled with Isaac about the inheritance,⁠" also does not appear correct for if so, this must have happened much later when Isaac was grown up, and Ishmael would then have been too big for his mother to carry him on her shoulder.⁠9 Our Rabbis have also said10 that Ishmael was seventeen years old [at the time he left his father's house]. If so, this happened at the time when Isaac was weaned,⁠11 [and Isaac was thus too young for Ishmael to quarrel with him about the inheritance].
Rabbi Abraham ibn Ezra said in line with the literal interpretation of Scripture that metzachek means "playing,⁠" as is normal for every boy, and she was jealous of him because he was bigger than her son.
The correct interpretation appears to me to be that this event took place on the day that Isaac was weaned,⁠12 and Sarah saw Ishmael mocking Isaac or the great feast. It is for this reason that the verse says, And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian — rather than Ishmael — making sport. Similarly, she said, Cast out this bondwoman and her son,⁠13 for she said: "The slave who mocks his master is deserving of death or stripes, but I want only that you cast him out from before me, and that he should in no way inherit your belongings together with my son, who is the son of the mistress.⁠" She also told Abraham to cast out his mother, as the boy was unable to leave her for he would die if he were to leave his mother.⁠14
1. Deuteronomy 21:17.
2. Proverbs 26:18-19.
3. (10) here.
4. See above, 19:24, where Ramban criticizes Rashi in a similar manner. Hence the word "too.⁠"
5. Rashi.
6. Tosefta Sotah 6:6. A part thereof is mentioned in Rosh Hashanah 18b.
7. Above, 18:19.
8. Rashi.
9. See (14) here.
10. Yalkut Shimoni Genesis, 95: "Ishmael was seventeen years old when he left his father's house.⁠" Isaac was then three years of age (see Note 330). See also the note in my Hebrew commentary, p. 123.
11. At the time of Isaac's birth, Ishmael was fourteen years old. (He was thirteen at his circumcision (17:25), and a year later Isaac was born.) Now since Ishmael was seventeen when he left his father's house, Isaac was three years old at the time, at which age he was weaned ((8)).
12. (8) here.
13. (10) here.
14. See further, 44:22.
מצחק – לשון ע״ז לשון רציחה לשון גלוי עריות, כי היו ישמעאל ויצחק מריבים על הירושה והיה אומר ישמעאל ליצחק אני בכור ואני נוטל פי שנים והיה יוצא לשדה וזורק בו חצים הה״ד (משלי כ״ו:י״ח-י״ט) כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא מצחק אני. ולמדנו זה מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה, כך פירש רש״י ז״ל.
והחכם ר״א פי׳ מצחק משתעשע כדרך כל נער, ושרה אמנו קנאה בו שהיה גדול מבנה.
אבל הרמב״ן ז״ל פי׳ מצחק מלעיג ומפני זה אמר את בן הגר המצרית כלומר בן שפחה כי היה יכול לומר ותרא את ישמעאל מצחק, וע״כ אמרה לו שרה גרש האמה וגו׳. כי העבד המלעיג על אדוניו חייב מיתה אבל איני רוצה שתמיתהו אלא שתגרש אותו ואת אמו, והוקשה הדבר בעיני אברהם כמו שמעיד הכתוב וירע הדבר מאד בעיני אברהם, ואמר על אודות בנו גלה בזה מעלתו של אברהם שלא הוקשה לו על חשק הפילגש רק על אודות בנו כי אילו אמרה לגרש הפילגש לבדה לא היה קשה בעיניו.
מצחק, "making sport.⁠" The word is a euphemism for idolatry, as well as murder and incestuous sexual relations. The subject of Ishmael's and Yitzchak's quarrel concerned the inheritance. Ishmael said to Yitzchak: "I am the firstborn and as such I am entitled two thirds (two parts) of the inheritance.⁠" When they were out in the field Ishmael would shoot arrows aimed at Yitzchak. This is the true meaning of Proverbs 26,18-19: כמתלהלה היורה זקים חצים ומות. כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני. "Like a man who throws firebrands, arrows and death; is who deceives his neighbor claiming "I am only joking.⁠" We can derive this from Sarah's reply: "the son of this slave-woman will not inherit together with my son" This is the way Rashi explained these words.
Rabbi Avraham Ibn Ezra explains the word מצחק as meaning "playing.⁠" The activity was normal for any young boy but Sarah was jealous of the fact that Ishmael was senior to her son in years.
Nachmanides understands the word to mean that Ishmael was disparaging Yitzchak, insulting him by belittling him. This is why Sarah emphasized that Ishmael was "the son of the Egyptian woman Hagar,⁠" i.e. the son of a slave. The Torah need merely have written that "Ishmael was mocking,⁠" and we would all have known to whom the words referred. The Torah used this introduction to justify Sarah's request to expel both the mother and her son as the penalty for a slave who mocks his master is death. Sarah did not demand that the death-penalty be imposed but was satisfied if Avraham would expel both Ishmael and his mother. The whole episode caused Avraham a great deal of anguish; he was in a dilemma. The Torah underlines that his dilemma was על אודות בנו, 'on account of his son', not on account of Hagar who had served as his concubine when he slept with her and she conceived Ishmael. Had Sarah demanded only that Ishmael's mother be expelled, thus neutralising her negative influence on her son, Avraham would not have objected at all.
מצחק – פירש״י לשון ע״ז.
ור׳ אברהם פירש: שהי׳ משתעשע כדרך כל נער ונתקנאת בו שרה בשביל שהי׳ גדול מבנה. והרמב״ן פי׳ שהי׳ זה ביום הגמל את יצחק כמו שמשמע פשט הפסוק על כן אין לפרש שהי׳ מריב עם יצחק על הירושה כמו שפירש״י אלא הי׳ מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול ועל כן אמר הפסוק את בן הגר המצרית ולא אמר את ישמעאל שכך אמרה שרה עבד שהוא מלעיג על אדונו ראוי להמיתו או להלקותו ואיני רוצה רק שתגרשהו מאתי ולא יירש בנכסיך עם בני ואמרה לגרש את אמו:
מצחק, making "blasphemous comments" according to Rashi.
Ibn Ezra claims that Ishmael used the fact that he was older and stronger to make life somewhat difficult for Yitzchok who could not fight back. He indulged in pranks like most youngsters. Sarah could not stand watching this.
Nachmanides claims that the incident occurred on the day Yitzchok was weaned, as appears from the context of our verse. It is therefore wrong to interpret Ishmael's behaviour as connected to his disputing Yitzchok's right to inherit the estate of his father when the time would come as stated by Rashi. Rather, Ishmael was making snide comments about the great feast Avraham had prepared in honour of Yitzchok's being weaned. Sarah claimed that a slave who makes snide remarks about his master deserves either the death penalty or severe physical punishment. She, however would be content to see him expelled from the household to ensure he would not be a contender for Avraham's estate claiming to share it with Yitzchok.
מצחק – בגימטריא להרג זה שאחז״ל שהיה יורה בו חץ כדי להרגו.
מצחק – הוא שם משותף, וטעמו בכאן – מצחק בקוביא, או דברי עגבים ולעגים,⁠1 וַתירא שרה פן ילמד בנה. וכבר האריכו רבותי׳ ז״ל על גנות זה, ר״ל הצחוק,⁠2 וגם שיחת ילדים, ולכן אמרו ״מנעו בניכם מן ההגיון״.⁠3 ומהם למד ארסטו על מה שכתב על דבר זה בספר המדות,⁠4 וגם אפלטון.⁠5
1. המילה ׳מצחק׳ היא מילה רב משמעית, ומשמעותה כאן איננה צחוק אלא משחק. פירוש המשחק של ישמעאל כאן הוא או משחקי הימורים כגון משחק בקוביא (ראה סנהדרין כד, ע״ב), או קלות ראש מינית (׳דברי עגבים׳), או דברי לעג על זולתו. בטירת כסף, עמ׳ 98 כתב: ״…צחוק ישמעאל, שפירושו לפי דעתי – לעג שהיה מלעיג על ענין שרה, כמו שאמרה היא עצמה: ״כל השומע יצחק לי״ (בראשית כ״א:ו׳), ובמעט תואנה גרשתו״. בדומה פירש רד״ק כאן, שלעג על יצחק על כך שנולד מזקנים.
2. כלומר, משחק, מהסוגים המנויים לעיל.
3. ברכות כח, ע״ב: ״…ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים״. פירוש ׳הגיון׳ בלשון חז״ל, לפי זה, הוא דיבור, ובהקשר זה – שיחת ילדים, וזהו כפירוש השני ברש״י שם. וראה ריא״כ צרור הכסף, רוזנברג עמ׳ 291: ״כי הגיון ושיחה שמות נרדפים״.
4. אבן רשד, ספר המידות עמ׳ 170-169.
5. וריא״כ צרור הכסף, ספר ההטעאה, רוזנברג עמ׳ 291: ״וכן כתב אפלטון בספר ההנהגה יצוה למנוע הבנים מן השיחה וההגיון והדבור בסיפורים ביניהם לפי שרוב דיבוריהם בהבלים וגם בענינים כוזבים מפחידים ומקנים דעות רעות…״. וראה גם באבן רשד, הנהגת המדינה, עמ׳ 32.
מְצַחֵק – מלעיג. וזה, שהוא לא היה רואה שיהיה יתרון ליצחק עליו, כי הוא גם כן בן אברהם, ולזה היה מלעיג על מה שראה שעשה אברהם משתה גדול ביום הִגָּמֵל את יצחק, ולא עשה כן ביום הִגָּמְלוֹ. וכבר יתבאר זה ממה שאמרה שרה לאברהם על זה הענין. והנה כבר ביארו זה בבראשית רבה (נג, יא) בדרך קרובה לזה.
והנה היה ישמעאל מלעיג על זה הענין שהיה עושה אברהם ליצחק ולא עשהו לו, כי לא היה חושב שיהיה יתרון ליצחק עליו, כי שניהם היו בניו.
מצחק לשון עבודת כוכבים ג״ע וש״ד מריב עם יצחק כו׳ דמדקאמר כי לא יירש משמע דבחלוק ירושות היו מריבין דאיהו קאמר אני בכור ונוטל פי שנים וקאמרה שרה כי לא יירש סתם לא כמו בכור ולא כמו פשוט ומדקאמרה לא יירש כלל אפי׳ כמו פשוט למדנו שהשחוק ההוא אינו אלא לשון עבודת כוכבים וג״ע וש״ד דאל״כ למה לא יירש כלל הרי בנו הוא אלא עכ״ל דהאי מצחק לשון עבודת כוכבים וג״ע וש״ד הוא דכתיב בהו שחוק ומכיון דלא פי׳ איזה משלשתן הוא למדנו דכולהו איתנהו דומיא דותשחת הארץ שדרשו בו הכל אבל בב״ר אמרו ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק אמר רבי שמעון ר׳ עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי ואני אומר בו דבר לשבח דרש ר׳ עקיבא אין מצחק אלא ג״ע כמה דאת אמר בא אלי העבד העברי לצחק בי מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכבש כנעניות וצד נשי אנשים ומענה אותן תני ר׳ ישמעאל אין צחוק אלא עבודת כוכבים שנאמר ויקומו לצחק מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקטיר עליהם ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר אין צחוק אלא שפיכות דמים כמה דאת אמר יקומו נא הנערים ויצחקו לפנינו רבי עזריה בשם רבי לוי אומר אמר ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה היה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כמצחק כד״א כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא מצחק אני ואני אומר אינו אלא לשון ירושה שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ונוטל פי שנים שמתשובת שרה אמנו שאמרה לאברהם אתה למד זה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אע״פ שאינו יצחק עם יצחק אע״פ שאינו בני ק״ו עם בני עם יצחק עכ״ד ונראה שהם חולקים והרב ז״ל איך הביא את דברי כלם יחד והלא אפילו את״ל שר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל ור׳ אליעזר ור׳ לוי אינם חולקים זה עם זה אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כדמשמע קצת מדברי ר׳ שמעון דקאמר ר׳ עקיבא היה אומר בו לגנאי ואני אומר לשבח והביא דברי ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל ור׳ אליעזר ורבי לוי שכלם לגנאי ומשמע דהאי דקאמר תחלה ר׳ עקיבא היה אומר לגנאי על רבי עקיבא וכל האחרים שאמרו לגנאי הוא דקאמר שמע מינה שכל הדורשים לגנאי דעתן שוה ולכן קרא את כולם בשם רבי עקיבא מכל מקום רבי שמעון עכ״ל דפליג עלייהו דכולהו דרשי לגנאי והוא דריש לשבח וא״כ הרב ז״ל איך הביא את דברי כלם יחד. והרמב״ן ז״ל נתעורר על זה ואמר אף כאן כותב המחלוקת כלם דתניא אמר ר׳ שמעון בן אלעזר ד׳ דברים היה ר׳ עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ונראין דברי מדבריו דרש ר׳ עקיבא ותרא שרה וגו׳ אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק אלא עבודת כוכבים וכו׳ ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך אפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו׳ יהא בביתו עבודת כוכבים וג״ע וש״ד אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובה שאמרה שרה אמנו אתה למד זה וכו׳ ונראין דברי מדבריו וכן הלשון שאמר הרב מריב עם יצחק על הירוש׳ אינו נראה טוב ונכון שאם כן היה זה לאחר ימים רבים ויהיה ישמעאל גדול מאד משאת אותו אמו על שכמה וכן אמרו רבותינו ז״ל שהיה בן שבע עשרה שנה אם כן היה בשנה שנגמל יצחק עכ״ד: ונראה לי שאין טענה על דברי הרב דאיכא למימר שכל התנאי׳ שדרשו לגנאי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכן נראה גם מדברי הרמב״ן ז״ל שהביא בלשונו שאמר רבי שמעון ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של אברהם עבודת כוכבים וג״ע וש״ד שרבי עקיבא לא אמר אלא ג״ע והוא הביא שלשתן ש״מ שדברי כלם שדרשו לגנאי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולכן הביא דברי כלם במקום דברי רבי עקיבא והרב ז״ל סובר שכמו שאינם חולקים כל אותם הדורשים לגנאי זה עם זה כך אינן חולקים עם ר׳ שמעון בענין הירושה דאם לא כן מאי כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני דקאמרה שרה אבל ר׳ שמעון חולק על כל אותם שדרשו לגנאי והרב הביא את דברי כלם מאחר שאין מחלוקת ביניהם וזה כפתור ופרח וכן מה שטען עוד על דברי הרב שאמר מריב עם יצחק על הירושה ואמר שאינו נראה טוב ונכון שאם כן יהיה זה לאחר ימים רבים ויהיה ישמעאל גדול מאד משאת אותו אמו על שכמה ורז״ל אמרו שהיה ישמעאל אז בן י״ז שנה אם כן היה בשנה שנגמל יצחק אינה טענה דאם כן מה יאמר על דברי ר׳ עזריא בשם ר׳ לוי שאמר ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת כו׳ אין הפרש בין מאמר נלך ונרא׳ חלקנו בשדה ובין מאמר מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור וחלקי כפול מחלקך ואם יהיה אפשר לבן כ״ד חדש שנגמל מן היניקה לומר לו נלך ונראה חלקנו בשדה יהיה אפשר לומר לו אני בכור וחלקי כפול מחלקך ואם יאמר שדעתו של רבי אלעזר בשם רבי לוי הוא שהיה יצחק גדול כשאמר לו ישמעאל זה יהיה גם דעת הרב כן אבל יש לתמוה מהא דאמרינן לקמן אמרו מלאכי השרת כו׳ ואמר להם הב״ה עכשיו מהו צדיק או רשע ואמרו צדיק ואם כדברי הדורשים לגנאי אין לך רשע כמוהו.
ושמא יש לומר דהאי צדיק דהכא באותו עון שעתיד להמית את בניי בצמא הוא דקאמרי שעל אותו עון קטרגו עליו ועל אותו עון ענו לו שעכשיו צדיק הוא מאותו עון והשיב להם הקב״ה באשר הוא שם כו׳ שאין זה דומה לבן סורר ומורה שנהרג על שם סופו שבן סורר ומורה אף ע״פ שאינו מחוייב מיתה עכשיו מכל מקום כבר התחיל לעשות הדברים המביאים אותו לחיוב מיתה אבל ישמעאל עדיין לא התחיל לעשות שום פועל המביא אותו ענין שעתיד להמית את בניו בצמא:
ותרא שרה את בן הגר מצחק – אם הענין כפשוטו הוא שהזקנים מקפידים מאד כשצוחקים האנשים. לפי שחושבים שצוחקים מהם. ולפי ששרה היתה זקנה ואמרה כל השומע יצחק לי. כשראתה לישמעאל מצחק חשבה שצחק ממנה. ולכן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה. ויש להודות על חכמים זכרונם לברכה שאמרו שראתה הצדקת בו דברי עבירה ויראה שיוציא את בנה לתרבות רעה. ולכן אמרה את בן הגר המצרית ולא אמרה את ישמעאל כי היה דומה לאמו המצרית והכשפנית. אף על פי שילדתו לאברהם. ואמר כי לא יירש בן האמה הזאת. כלומר ומה היא ממתנת בכאן אם לא שתמות בלא עתך לירש אותך. ואין הדין כן כי לא יירש בן האמה הזאת עם בן הגבירה. וירע הדבר מאד בעיני אברהם. וכל זה לחזק גלות בניו ביד ישמעאל בעון זה. כמו שפירשתי למעלה בלידת ישמעאל. ולכן אמר לו השם אל ירע בעיניך על הנער. הלואי שלא היה. כי שרה רואה למרחוק יותר ממך. ולכן שמע בקולה. כי היא רואה מה שעתיד לעשות לבניך. ולכן וישכם אברהם בבקר לקיים מצות בוראו. ולולי העונות בכאן היה ראוי למות כשכלו המים. בענין שלא ימית את בני ישראל בצמא. אלא ששמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם בצער. ועוד לקיים הבטחת אברהם אביו שנאמר לו והפריתי אותו. וזהו כי לגוי גדול אשימנו. ויפקח אלהים את עיניה. לפי ששערי דמעה לא ננעלו וכתיב ותשא את קולה ותבך. ולכן פקחה עיניה וראתה באר מים. ואמר שגדל הנער ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים לחזור לגלוליה:
את בן הגר המצרית – חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמו, כאמרם זכרונם לברכה: שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאמיה (סוכה נ״ו:).
מצחק – מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם, באמרו שנתעברה מאבימלך. והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק, כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור, ואם באולי בעת הלידה היה מצחק לא הרגישה בו שרה שהיתה אז טרודה.
את בן הגר המצרית, she assumed that the reason Ishmael had made disparaging remarks about Yitzchok was due to his mother putting him up to it, or to the Egyptian genes of his mother coming into play here. We have a saying in Sukkah 56 that the prattle of children in public reflects either what they picked up from their father or what they picked up from their mother. In the case of Ishmael, he certainly did not overhear his father make such disparaging remarks.
מצחק, making fun of the big party Avraham had given to mark the weaning of Yitzchok, He claimed that surely Sarah must have become pregnant from Avimelech. The reason he had not made such remarks already at the time when Yitzchok had been born, was because he had only overheard wicked gossip about this at a later stage, and now he repeated what he had heard.
מצחק עבודה זרה. אף על גב דבבראשית רבה (נג, יא) שלשה מחלוקות בדבר; דעת רבי עקיבא שדורש שהוא גילוי עריות, ורבי ישמעאל סובר שהוא עבודה זרה, ורבי אליעזר אומר שהוא שפיכת דמים, אין מחלוקת בדבר כלל, אלא מפני כי גילוי עריות הוא פשוט יותר, דכתיב (ראו להלן לט, יד) ״הביא לנו איש לצחק בנו״, וזהו ודאי גילוי עריות, ולפיכך בודאי קרא בגילוי עריות איירי. והוסיף רבי ישמעאל שגם יש בקרא עבודה זרה, והוסיף רבי אליעזר שגם שפיכת דמים נקרא ׳צחוק׳, דכתיב (ש״ב ב, יד) ״יקומו נא הנערים ויצחקו לפנינו״:
ודבר ברור הוא לפי דרכי החכמה שאין מחלוקת בזה, כי אלו שלשה דברים הם נקראים ׳צחוק׳ לפי שהם יוצאים מהנהגת העולם, שהצחוק הוא דבר שאינו כמנהג המציאות, כי לכך נקרא ׳צחוק׳ כלומר דבר בלתי מציאות רק צחוק, וכל אלו שלשה יוצאים מן הסדר אשר הולך עליו מציאות העולם וסדורו, אבל מכל מקום אין דבר פשוט שנקרא ׳צחוק׳ רק גילוי עריות, וזה ידוע, דגילוי עריות הוא צחוק בעצמו. ועבודה זרה גם כן קרא ׳צחוק׳, מפני שהוא מעשה תעתועים וצחוק. ושפיכות דמים נקרא ׳צחוק׳ מפני שהמעשה בזה כמו הצחוק – דבר שאין בו מציאות, כך השפיכות דמים מפני שאין המעשה מעשה של מציאות – נקרא ׳צחוק׳. ומי שמבין ענין אלו שלשה עבירות יבין דבר זה. ומאן דאמר שפיכות דמים איך לא יסבור דקרא אתי לגלוי עריות גם כן, דהא גילוי עריות הוא דבר מבורר מאוד דנקרא ׳מצחק׳ יותר, אלא שכל אחד הוסיף להעמיק, ואין כאן מחלוקת, רק שכל אחד הוסיף על הראשון; כי רבי עקיבא נקט גילוי עריות שהוא דבר מבורר מאוד שנקרא ׳צחוק׳, והוסיף רבי ישמעאל עבודה זרה שנקרא גם כן ׳צחוק׳ אף על גב שאינו פשוט כל כך, והוסיף רבי אליעזר על זה גם כן שפיכות דמים. וכאשר תבין הדברים אשר נתבארו לך תמצא שכך הוא פשוט, ואין כאן מחלוקת בין התנאים, והכל כמו שמבואר למעלה:
ומה שהקשה הרמב״ן ז״ל על הרב שאמר ׳מריב היה ישמעאל עם יצחק על הירושה׳ משמע שכבר היה יצחק גדול, שהיה מריב עם יצחק ויצאו אל השדה (רש״י כאן), ואם כן כבר היה ישמעאל גדול מאוד, ואיך יכולה לשאת אותו, ואין זה קשיא, דכמו שיכולה לשאת אותו והוא בן שבעה עשר – אף על גב שלפי הסברא אין זה כך, שאין דרך לשאת אדם כזה, ועל כרחך צריך אתה לומר שאין למדין מן דורות הראשונים (סנהדרין סט ע״ב), שהרי אי אפשר לומר על היותר פחות, שהיה פחות מבן י״ז, כמו שאמר הרמב״ן שעל דעת רז״ל (ילקו״ש וירא רמז צ״ה) היה ישמעאל בן שבעה עשר, כך היתה יכולה לשאת אותו והוא בן תשעה עשר או כ׳. אי נמי כי ״שם על שכמה״ (פסוק יד) לא קאי על הילד, רק על ״לחם וחימת מים״, ו״את הילד״ קאי על רישא דקרא ״ויתן אל הגר״ – שגם הילד נתן לה. ומה שפירש לקמן שהילד שם על שכמה – לאו דווקא ממש על שכמה, רק שהוצרכה לסעדו, וזהו נראה:
ואם תאמר לדברי רז״ל (ב״ר נג, יא) שפירשו ״מצחק״ – עבודה זרה וגילוי עריות, למה הקפידה שרה ולא קפד אברהם, וצדיק כמותו לא יקפיד, ויראה שהיה בודאי מוחה, והיה סבור שיחזור בתשובה כאשר היה מוכיח אותו, ולפיכך לא גירשו מביתו, אבל שרה ידעה ברוח הקודש דסופו על כל פנים יצא לתרבות רעה לגמרי, ואין מועיל בו הוכחה. ומה שהקשה רבי שמעון בן אלעזר חס ושלום שתהא עבודה זרה בביתו של צדיק, קושיא זאת יש לתרץ כיון שגזר השם יתברך לצאת ישמעאל מן אברהם, אם כן אם אין זה גנאי – גם כן אין גנאי אם יהיה כך בביתו של צדיק, כי בודאי השם יתברך גזר שיצא ישמעאל ממנו שיהיה עובד עבודה זרה. ולפי זה ״מצחק עם יצחק״ פירושו ״עם יצחק״ – אצל יצחק, שהיה עושה מעשים אלו אצלו, ואין ראוי שיהיו נמצאים מעשים אלו ״עם יצחק״, שלא ילמד צדיק מן הרשע:
היה מריב עם יצחק על הירושה. מפני שקשה מה שהקפידה שרה על הירושה שאין כל כך חשובה – נגד שאר מעשיו הרעים, שאמרה ״לא יירש עם בני עם יצחק״ (ראו פסוק י), ולא אמרה ׳לא יהיה מצחק עם בני׳, על כרחך כי שפיכות דמים היה בא על ידי הירושה, ׳לפי שהיו מריבים וכו׳⁠ ⁠׳, ואמרה שרה הדבר היותר קשה לה, דהיינו שפיכות דמים. וכך פירושו – שאר עבירות עבודה זרה גילוי עריות – אין להקפיד כל כך, שיצחק הוא צדיק ולא אתי לטעות אחריו, רק כיון שהוא רוצה להרוג אותו על ידי הירושה – גרש אותו, ״כי לא יירש עם בני עם יצחק״, שלא יהרוג אותו על דבר הירושה. וסבירא ליה לרש״י כי אף אותם שדרשו (ב״ר נג, יא) עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים פירשו הכתוב כי היה מריב עם יצחק, דאם לא כן מאי תשובת שרה ״לא יירש״, למה הקפידה על הירושה ולא הקפידה על העבודה זרה וגילוי עריות דפתח בית קרא, אלא כמו שאמרנו למעלה שהקפידה על העיקר, כך הוא דעת הרב ז״ל. ואינו זה הכרח כלל שנאמר שיהיו מפרשים כן אלו התנאים דמפרשים קרא בגילוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים, רק הם מפרשים ״כי לא יירש עם בני עם יצחק״ כלומר גרש בן האמה בשביל חטאים ומעשים שלו, ואם אתה מקפיד כי לא אגרש אותו מירושתו – שאסור להעביר נחלה אפילו מבן רשע (כתובות נג.) – ״כי לא יירש עם בני עם יצחק״:
וישחקו לפנינו וגו׳. דאי רק אחד הל״ל בהדיא מהו אלא אמר ל׳ כולל מצחק דמשמע כולהו בהדדי הוו ביה וק״ל. [ממ״ש]: והקשה הרא״ם ואמר אם כדברי הרב הא דאמר הקב״ה עכשיו מה הוא צדיק או רשע ואמרו צדיק (עי׳ רש״י להלן פסוק יז) והא אין רשע כמותו וי״ל שעל אותו עון שקטרגו עליו אמר מהו וכו׳ ומה שאין זה דומה לבן סורר ומורה משום דבן סורר ומורה התחיל לעשות דברים המביאים אותו לידי חיוב מיתה לבסוף אבל ישמעאל לא עשה ענין המביא אותו למות בצמא עכ״ל:
And make sport before us... [Rashi brings all three explanations] because if Scripture meant only one, Scripture should have stated it expressly. Perforce, the general term מצחק was used to refer to all of them. (R. Meir Stern) Re'm asks: When Hashem asked, "What is Yishmael now, righteous or wicked?⁠" the angels responded: "He is righteous" (see Rashi on v. 17). But according to Rashi here, on the contrary, Yishmael was exceptionally wicked! Re'm answers: Hashem was asking only about the particular sin for which the angels were condemning him [i.e., killing the Jews through thirst]. And similarly Yishmael was not judged as a בן סורר ומורה [who is killed for his future sins] because a בן סורר ומורה has already become involved in activities leading to his eventual death penalty, whereas Yishmael did not as yet do anything to deserve to die of thirst.
ותרא שרה את בן הגר המצרית – דברי המפרשים ז״ל ידועים, כי רש״י ז״ל הלך בדרך המדרש.⁠1 ותרגם ״מצחק לשון עבודה זרה״. ולשון גלוי עריות ולשון שפיכת דמים. ומריב עלהירושה עם יצחק״. וראב״ע אמר ״כי כן מנהג כל נער, ותקנא בו שרה בעבור היותו גדול מבנה״. ואין נחת בפירוש זה. אבל רמב״ן ז״ל אמר ש״היה זה ביום הגמל את יצחק, וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול וגו׳. ואמרה שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו, אלא שאינה רוצה רק שיגרש אותו ולא יירש בנכסי אברהם עם בנה יצחק שהוא בן הגבירה. ואמרה שיגרש גם את אמו, כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת״ [עכ״ל]. ואין דעתי נוחה מדבריו. ואומר אני שלא היה צריך לומר ״ותרא שרה את בן הגר המצרית״ וגו׳, אלא ״ויצחק ישמעאל ותאמר שרה גרש״ וגו׳, והיינו שומעים שראתה או ששמעה אותו מצחק. וכל מקום שנזכר ״ראיה״ ללא צורך איננה ראית עין אלא ראית הלב והשכל. וכן כאן כאשר היה ישמעאל מצחק, ראתה שרה בשכלה שלא מדעת עצמו עשה זאת, כי היה בעת ההיא בן שבע עשרה שנה, וכל השנים הללו שהיה בבית אביו הלך בדרך טובים, ולא היה להם מורת רוח ממנו. וחלילה לאמנו שרה שתקנא בשניו.⁠2 אבל הגר נתקנאה ביצחק ובשרה, לפי שעשה אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, והיו שם גדולי הדור הקרואים אל המשתה, וכלם שמחים ומברכים את אברהם ושרה שזכו לבן הזה. ובהגמל בנה ישמעאל לא נעשה כן, ובקנאתה הֵסַתָּה את ישמעאל שיצחק, ולימדה אותו מה יעשה ומה ידבר דברי לעג ולצון, להפוך השמחה והגילה לצחוק והוללות. כי הכתוב לא פירש את הדברים שדבר ואת המעשים שעשה. והבינה שרה כי הגר נתנה הדברים בפיו, וזהו שאמר ״ותרא שרה את בן הגר המצרית, ולא אמר ״ישמעאל״ לרמוז כי לא ישמעאל העושה, אלא בעבור שהוא בן הגר המצרית, ואמו גרמה לו שלמדתו לצחק. והוסיף ״אשר ילדה לאברהם״, שלא היה בן אחר שילדה אחרי כן מאיש אחר, אלא הבן שילדה לאברהם, ונודע שהיה ישמעאל. ועוד רומז טעם קנאתה על המשתה והשמחה, לפי שגם היא ילדה בן לאברהם, ולא היתה בהגמלו שמחה כזאת.
1. בראשית רבה נג, יא.
2. וכדברי ראב״ע בפירושו.
ותרא – מלת ותרא חוזרת על מצחק, וענינו ותראהו מצחק, ומאמר אשר ילדה לאברהם הוא כמו מאמר מסוגר, וענין הצחוק הזה הוא ללעג, כי בעת המשתה שזכר למעלה היה ישמעאל מתלוצץ באמרו, מאבימלך נתעברה שרה, כפי מה שהיה שומע מליצני הדור, ושלכן אין ראוי שיצחק יירש את אברהם, ותהיה א״כ לו כל הירושה, ולזה השיבה שרה כי לא יירש וכו׳:
אשר ילדה לאברהם מצחק – היה מלעיג כמאמר ליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, והיה מצחק על האומרים ששרה ילדה לאברהם, ויותר יתכן לומר שהכתוב הזכיר אשר ילדה לאברהם להודיע שזה היה הצחוק שלו שהוא לבד נולד לאברהם, ולפי שאין התינוקות אומרים רק מה ששומעיהם מהוריהם, לכן אמרה שרה גרש את האמה (ר׳ אליעזר אשכנזי).
מצחק – לועג על שמחתם, כאומר מהר ימותו אברהם ושרה בטרם יגדל יצחק, ואני אהיה אדון הבית ואירש את הכל ואולי היה זה אחר זמן ולא ביום המשתה; ותלמידי יצחק קלינעבערג מוסיף כי גם מדברי רש״י (מן המדרש) {בראשית רבה נ״ג:ט״ו} שהיה ישמעאל מריב עם יצחק משמע שלא היה זה ביום הגמל את יצחק אלא אחר שגדל מעט והיה מבין דברי ישמעאל המריב עמו על הירושה.
was making sport (metsaḥek). Mocking their celebration, as if to say, “Tomorrow Abraham and Sarah will die before Isaac grows up, and I will be the master of the house and inherit everything.” Perhaps this happened after a while and not on the day of the feast. My student Isaac Klineberger adds that from Rashi’s comment as well (taken from the Midrash) – that Ishmael was arguing with Isaac – it can be concluded that this was not on the day Isaac was weaned, but after he had grown some and understood the words of Ishmael, who was arguing with him about the inheritance.
ישמעאל מתואר כאן בשתי תכונות אופייניות המצטרפות באישיותו: הוא היה בנה של אם מזרעו של חם, אך הוּעד להוולד לאברהם.
שרה, אשר היא עצמה הביאה ללידת בן זה, קיותה שאם יינתן לו החינוך הנכון, הרי שטבע חם שבו יוכרע כליל על ידי רוח בית אברהם. תקוותה הייתה שכגברתה של הגר תוכל לבטל לחלוטין את השפעתה הבלתי רצויה.
כבר סופר לנו (לעיל פרק טז) איך שתקווֹת שרה לא התמלאו. ניסינו גם להראות איך טבעיו הכפולים של ישמעאל נשתמרו בצאצאיו (עיין בפירוש לעיל טז, יד). שרה ראתה כבר בישמעאל עצמו את גילוי הפיצול הזה. הוא קלט די מרעיונותיו הנשגבים של אברהם, כדי להביט עליהם בבוז. דברים שהתקבלו בכלל העולם ב״צחוק״ בעלמא (עיין פסוק ו), ושהיה בהם לא יותר מרמז קל של לעג, היה ישמעאל ״מצחק״ עליהם במלוא פיו. לכך לא היה ראוי ישמעאל כלל לקבל את ירושתו של אברהם בשותפות עם יצחק.
שאלות:
למה בקשה שרה שיגרש את ישמעאל, וביחוד מה חטאה האמה ואיך הסכים השם לזה יען כי ביצחק יקרא לך זרע ולמה יגרשו בעבור זה, מ״ש ותשב מנגד ב״פ. מ״ש באשר הוא שם א״ל באור.
ותרא – ואז בעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ על המשתה הזה, ולא פירש מה היה הצחוק רק ברמז מ״ש אשר ילדה לאברהם, שאמר כמו לצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם, ושרה הכירה שלצחוק זה הסיתו אמו, שהורע בעיניה מה שמבכר בן שרה על בנה, וע״ז קראו בן הגר המצרית ולא קראו בשם ישמעאל, כי ראתה שאמו הסיתה אותו לזה.
{Why did Sarah want Yishmael driven out, and how did his mother transgress?}
NOW SARAH SAW. Then, at the feast, Sarah saw Ishmael laughing and mocking — the verse merely hinting at its nature, in the words: whom she bore to Avraham. imitating the wits of his day, he was saying that Sarah had conceived from Avimelekh — and that, therefore, only he was born of Avraham. Sarah discerned that his mother had instigated him to this mockery — and therefore she spoke of him as the son of Hagar the Mizrian, rather than call him by his name, Yishmael. For she saw that it was his mother who had put him up to it.
אבל: ותרא שרה וגו׳ מצחק: עודנו מטיל ספק, לאמר, שאין הוכחה מזה1, כי עושה אברהם להנאת אשתו האהובה לו ביותר2, על כן נגעו הדברים עד לבה.
1. מהמשתה הגדול (דברי רבינו בפסוק הקודם). ובזה מיושב מדוע צחק דוקא עתה ביום הגמל את יצחק. וכעין זה בספורנו, וז״ל: מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם, באומרו שנתעברה מאבימלך.
2. לדעת רבינו ״מצחק״ כפשוטו, צוחק על שרה או על יצחק, ודוקא בהקשר למשתה הגדול שעשה אברהם, ואומר שמאבימלך נתעברה. וכן פירש במלבי״ם, והוכיח מדקדוק הכתוב ״ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק״, המילים ״אשר ילדה לאברהם״ מיותרות, אלא בא לומר שישמעאל הדגיש שרק הוא נולד לאברהם, ודו״ק. וכן הביא ב׳הכתב והקבלה׳ בשם ספר העיקרים.
מצחק – ישמעאל היה מצחק על שרה כי בלדתה בן נגרע מחלקו בנחלת אביו, ושרה אמרה לאבר⁠{ה}⁠ם גרש האמה וגו׳ כי לא יירש וגו׳.
אשר ילדה לאברהם מצחק. בב״ר ר״א בנו של ר״י הגלילי אין הלשון הזה אלא ש״ד וכו׳ וכו׳, וחוץ ממה שמצינו במקרא לשון שחוק, מורה על ש״ד, כך מצינו ג״כ בשאר לשונות כמו ludo בלשון לאטין, וכן תרגם ירונימוס ludentem — וכנראה שהבינו בו ענין רדיפה ונטירה, שהרי כתב שאול (Paulo) שישמעאל בן הבשר היה רודף יצחק בן הרוח או השכל — Tunc ille qui natus erat secundum carnem, persequabatur eum secundum spiritum. הנך רואה בעיניך שכבר קדם פירוש זה באומתינו לזמן האומרו כי שאול למעלה בשנים על ר״א בנו של ר״י הגלילי, וכיוצא מהערות אלה כתובות לרוב בזכרונותי, ומזה תקיש לכל שאר פירושי אז״ל וקבלותיהם.
מצחק – אין פירושו כמו משחק, כאילו שרה נתמלאה קנאה בראותה את בן האמה כשהוא משחק בשעת המשתה, ומשום כך תדרוש את הרחקתו מן הבית. מסתבר שהיה בו בצחוק זה משהו חמור יותר, ובהבנתה הנכונה של המלה צריך לחפש את מניעיה של שרה.
לנו נראה שצחוק זה כמוהו כלעג; השווה להלן ל״ט:י״ד ויחזקאל כ״ג:ל״ב. ואין הכתוב מפרש את טיבו של לעג זה. אולי חשב ישמעאל, כי בתור בנו הגדול של אברהם הוא רשאי להתנשאות על אחיו הקטן וללעוג לו, לראותו ככפוף לו והוא רשאי להתעלל בו. מכל מקום, סיבה היתה לה לשרה לדאגה, שיבוא היום ובן האמה ידחה את בן הגבירה מירושתו החוקית, יתרה מזו, שיבוא היום והוא יסכן את ירושתו הנצחית של אברהם. משום כך אמרה: גרש את האמה הזאת ואת הבן שהוכיח עצמו כבן אמה.
מצחק – תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, דרש ר׳ עקיבא, אין צחוק האמור כאן אלא ע״ז, וכה״א (פ׳ תשא) ויקומו לצחק. ר׳ אליעזר אומר, זה ג״ע, וכה״א (פ׳ וישב) בא אלי העבד העברי לצחק בי, ר׳ יהושע אומר, זה שפיכות דמים, וכה״א (שמואל ב ב׳) יקומו נא הנערים וישחקו וגו׳ וחרבו בצד רעהו, ואני אומר, חס ושלום שיהיה בביתו של אותו צדיק מי שעושה כן, אלא אין צחוק זה אלא ירושה, שהיה ישמעאל מצחק ואומר אני בכור ונוטל שני חלקים, – ורואה אני את דברי מדברי ר׳ עקיבא.⁠1 (תוספתא סוטה פ״ו)
1. לאו דוקא מדברי ר״ע לבד אלא גם מדברי כל החכמים הדורשים בזה, כמ״ש חס ושלום וכו׳, ומה שתפס דברי ר״ע הוא משום דר״ע הי׳ דורש בשם כולם כמ״ש דרש ר״ע, וכולל דברי כולם בשם דרשת ר״ע. ובמ״ר פרשה זו (פנ״ג) נדרש אין צחוק זה אלא גע״ר בשם ר״ע ולא כמו שלפנינו בשם ר״א, ונראה עיקר כגירסת המדרש, יען דלפי אותה הגירסא דורש ר״ע ע״פ שיטתו באבות (פ״ג מי״ג) שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה, ומכיון שהי׳ ישמעאל עוסק בשחוק וקל״ר כמ״ש מצחק הי׳ בא גם לעבירת עריות.
ומה שנראה לרשב״י הכרח פירושו מדברי שאר החכמים לא נתבאר, דמה שאמר חס ושלום וכו׳ הוא רק להשיב על פירושיהם הם, אבל לא הכרח לפירושו, ונראה פשוט משום דכתיב סמוך לצחוק זה, שהי׳ שרה אומרת כי לא יירש בן האמה הזאת וכו׳, משמע דכל הפטפוטי דברים היו בדבר הירושה.
ובאמת צ״ע לפי דעת הדורשים דצחוק זה הוא ע״ז או גע״ר או שפ״ד, מה שייך לפי זה הטעם כי לא יירש, ומה נתינת טעם הוא לגרש את ישמעאל.
ויש להסביר הדבר ע״פ מ״ש בקדושין ס״ח ב׳ על הפ׳ דפ׳ ראה כי יסיתך אחיך בן אמך, פריך הגמרא וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית, ומה ת״ל בן אמך, ומשני משום דהו״א דהסתה שייך דוקא באחיו מן האב דסני לי׳ משום דממעט לי׳ בחלק ירושתו, ולכן צותה התורה שלא ישמע לו, משום דקרוב לודאי שרוצה להכשילו, אבל. באחיו מן האם דלא ממעט לי׳ בחלק ירושתו ולא סני לי׳ הו״א דישמע לי׳, קמ״ל.
ומבואר מזה, דמי שנוגע בירושתו הוא שונא גמור לו, ומחמת זה משתדל להסיתו ולהעביר אותו על דת, ויסיתנו ללמוד ממעשיו, ועל זה אמרה שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, וא״כ בודאי שונא הוא ליצחק, וא״כ יש לחוש שמא יסיתנו במכוון ללמוד ממעשיו, לכן גרש אותו. –
ויש להעיר מ״ש רשב״י שאין נראים לו דברי חבריו שצחוק האמור כאן הוא דבר עבירה משום דחלילה שיהי׳ בביתו של אותו צדיק שיעשה כן, שזה באמת רק סברא חיצונית וגם אינה מוכרחת, שהרי מצינו את עשו בביתו של יצחק ועשה מה שעשה, כמ״ש בב״ב ט״ז ב׳ שביום אחד בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעיקר וכו׳, בעוד שהי׳ לו באפשר להביא ראי׳ מכרחת שע״כ אי אפשר לומר כפי׳ חבריו דצחוק זה הוא דבר עבירה, שהרי אמרו בר״ה ט״ז ב׳ אין דנים את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר [בסמוך פ׳ י״ז, מיד אחרי גרש שרה את הגר וישמעאל] כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם, ומבואר במ״ר פ׳ שמות פ״ג והובא בפירש״י בסמוך שהיו המלאכים מקטרגים שלא ימציא לו הקב״ה לישמעאל באר מים מפני שעתיד להמית את ישראל בצמא, ואמר להם הקב״ה, אין אני דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה ועכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו, עכשיו צדיק הוא, ע״כ, ולפי״ז אי ס״ד כפי׳ החכמים דצחוק שבכאן הוא דבר עבירה, ע״ז או גלע״ר או שפ״ד, וענין מציאת הבאר הי׳ תיכף אחר מעשה צחוק זה כמבואר בפרשה, א״כ הלא גם באותה שעה רשע הי׳, ואיך אמרו המלאכים עכשיו הוא צדיק.
וכל כך נאמנה וחזקה ראי׳ זו לדעתנו עד שצריך עיון רב ליישב דעת החכמים מהערה זו, וצ״ל בהכרח או דלא ס״ל כלל כדעת זה הדורש [ר׳ יצחק] דאין הקב״ה דן את האדם אלא לפי אותה שעה [אף כי זה דוחק מכמה טעמים], או דיפרשו באשר הוא שם בענין אחר כמש״כ רמב״ן בפ׳ י״ז דע״ד הפשט הוי הפי׳ סמוך לו, ר״ל לא מרחוק, ואינו בא כלל לדרשא הנ״ל או כמו שנבאר הפי׳ להלן אות י״ג, ואין משיבין מן הדרש, ואין להאריך עוד.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״ירשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמזרחיצרור המורר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144