Bereshit 21 – בראשית כא‏ – Mikraot Gedolot

[סז] ¹אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, אין אנו יודעין אם לשילוח אם למעשה ת״ל כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. (מדרש תנאים דברים יד)

[סח] ²אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, רבי יהודה אומר באותו הלילה נגלה הקב״ה על א״א אמר לו אברהם, אי אתה יודע שהיותה שרה ראויה לך לאשה היא חברתך ואשת נעורים, כו׳ הגר לא נקראת אשתך אלא שפחתך וכל שדברה שרה באמת דברה, אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתיך שנאמר ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער וגו׳. (פדר״א פ״ל)

[סט] ³כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה, אמרה לו [שרה לאברהם] רואה אני את ישמעאל שבונה במה וצד חגבים ומקטיר לע״ז אם ילמד את בני יצחק לא נמצא שם שמים מתחלל, אמר לה מאחר שזכין לאדם חבין לו מאחר שעשינו אותה גבורה נוריד אותה מן הבית, הבריות מה אומרות עלינו, אמרה לו הואיל ואני אומרת כך ואתה אומר כך יכריע המקום בינותינו, הכריע על דברי שרה שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ומה ת״ל כל מלמד שהכריע על השניה כראשונה מה השניה על אודות הגר אף הראשונה על אודות הגר. (תוספתא סוטה פ״ה)

[ע] ⁴כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה וגו׳, מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. (שמות רבה א)

[עא] ⁵כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה, יש ששמע לאשתו ונשתכר זה אברהם כו׳ כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, שמע בקולה ונשתכר שקורא זרעו לשמו של יצחק שנאמר כי ביצחק וגו׳. (דב״ר ד, ה)

[עב] ⁶ביצחק יקרא לך זרע, מתני׳ שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות, גמ׳ ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם, כי ביצחק יקרא לך זרע, ואין עשו בכלל זרע יצחק, א״ר יודן בר שלום ביצחק במקצת יצחק, ר׳ הונא אמר בי״ת תרי בן שהוא עתיד לנחול שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. (ירושלמי נדרים פ״ג ה״ח)

[עג] ⁷כי ביצחק יקרא לך זרע, אר״י יצחק אכ״כ אלא ביצחק, ר״ע בשם בר חטיא בי״ת תרין במי שהוא מודה בשני עולמות ינחול שני עולמים, כל מי שמודה בב׳ עולמים כו׳ יקרא לך זרע וכל מי שאינו מודה בשני עולמים לא יקרא לך זרע. (בראשית רבה נג)

[עד] ⁸כי ביצחק יקרא לך זרע, א״ר ירמיה אמר לו רבש״ע גלוי היה לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק, אילו השבתי אותך לא היה לך מה להשיבני שהייתי אומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי לשחטו, ולא השבתי אותך אלא עשיתי עצמי כאלם וכחרש ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא אפתח פיו (תהלים ל״ח:י״ד), כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא תשים להם. (פס״ר פ״מ)

1. אין אנו יודעין אם הקב״ה אמר שלא ירע בעיניו לשלח את בנו או שלא ירע בעיניו המעשה שעשה בנו, (בהערות למדרש תנאים) וצ״ל לפי׳ זה דהלימוד מקרא כל אשר תאמר וגו׳ דאל ירע לו על השילוח כי שרה אמרה גרש האמה הזאת עם בנה, ועי׳ לקמן מאמר סט. ולעיל מאמר סו. ובשכ״ט אל ירע בעיניך על הנער שנפרש ממך לתרבות רעה על אמתך שיצאת להפקר ולפ״ז י״ל דהלימוד מקרא דאל ירע לו על שניהם. ול״נ דכונה אחרת יש בדרש זה דכאן בקרא כתיב דאמרה שרה שני דברים שיגרש את האמה וגם לא יירש בן האמה, ובפדר״א מאמר ס. עמוד וכתוב ליצחק כו׳ ע״ז הוא דקאמר אם לשלוח או למעשה הירושה וע״ז הוא מביא מקרא כל אשר תאמר אליך שרה ״כל״ מרבה אף לענין הירושה, [ועי׳ בחזקוני דע״פ דין אינו יורש דאברהם וישמעאל גרים היו וגר את הגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, קדושין יז:] עי׳ לעיל מאמר נח.

2. עי׳ לעיל פט״ז מאמר יח, ל. בבאור.

3. לעיל פט״ז מאמר כח. התחלת הדרש, ועיי״ש מאמר ל. מאמר הנ״ל בשנוים ולעיל מאמר נח. לשון התוספתא הוא מהנדפס מכתי״ע ובנדפס מכבר יש הרבה שנוים ״אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבוד כך ונמצא ש״ש מתחלל בדבר א״ל כו׳ ומה ת״ל כל מלמד שהכריע לשניה והכריע לראשונה מה שנייה על אודות הגר אף הראשונה על אודות הגר״, ובמ״ב מפרש אף הראשונה על הפעם הראשון שעינתה שרה את הגר ותברח מפניה, ולעיל פט״ז מאמר ל. מבואר הלשון מה ראשונה על אודות הגר, ולגי׳ זו נראה לפרש דהכוונה מה הראשונה על אודות הגר דבקרא כתיב אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך וגו׳ א״כ תחלת הקרא הוא הדבור הראשון מפורש דמיירי בהגר ודורש דאף הדבור השני כל אשר תאמר שהיא לשון עתיד ג״כ מדבר על אודות הגר, ולא סתם בכל ענין עי׳ ב״מ נט. וצ״ל דלא ס״ל כהדרש לקמן מאמר ע. ועי׳ לעיל מאמר סז. ובבאור.

4. תנחומא שמות א. ויק״ר כט, ט. מדרש תדשא פכ״א, ומדרש שלשה וארבעה, לעיל פי״א מאמר קב. מגמ׳ מגלה יד: סנהדרין סט: למה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר כל אשר אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה עיי״ש בבאור וצרף לכאן, ובמחזור ויטרי שלג. שכ׳ ואעפ״כ בעת העקדה פסקה נביאותיה והעלים ממנה דבר זה מלבו של עולם מפני שנשים דעתן קלות, ועי׳ לעיל פי״ז מאמר קיט. מרתה לבעלה ויליף מקרא שלפנינו.

5. לעיל פרשה ג. מאמר קכד.

6. בנדרים לא. שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בנכרים, והאיכא ישמעאל, כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב, והאיכא עשו, ביצחק, ולא כל יצחק, עי׳ בשיר״ק בירושלמי ומ״ש לעיל פי״ז מאמר מב. ובבאור וצרף לכאן, ושם מאמר נט. לענין מילה בבני ישמעאל ועשו דממעט ג״כ מדרש זה ביצחק ולא כל יצחק, ושם מאמר קיג. לענין בני קטורה, ועי׳ זח״א צו. קיח: קכ. זח״ב צו. זח״ג רטז. וסוף הדרש בי״ת תרין כו׳ לקמן מאמר עג.

7. לעיל מאמר עב. ועי׳ מדרש תהלים פק״ה ובילקוט המכירי שם ובילק״ש ח״ב ר׳ תתסב. ובמדרש אור האפלה כ׳ ביצחק יקרא לך זרע תהיה מסורת ייחוד השם עם יצחק וזרעו.

8. עי׳ לקמן פכ״ב מאמר מ. מירושלמי תענית פ״ב ה״ד ובבאור ושם נסמן, והרבה דרשות סמכו חז״ל בקרא כי ביצחק יקרא לך זרע, במדרש תהלים פי״ג בשעה שאמר הקב״ה לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע לא איש אל ויכזב עיי״ש פכ״ט ופע״ו, במדרש תהלים פקי״ב גבור בארץ יהיה זרעו זה יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, וכ״ה באגד״ב פל״ג, ובתנ״י תולדות א. בן חכם ישמח אב זה יצחק שנא׳ כי ביצחק יקרא לך זרע, ובאדר״נ מכת״י בהוספה ב׳ לנוסחא א׳ (פא.) ומאברהם ובניו בחר ביצחק דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, ובמדרש אגדה חיי שרה כה, ה. ויתן אברהם וגו׳ לפי שאמר לו הקב״ה כי ביצחק יקרא לך זרע לכך נתן לו כל אשר לו, ועי׳ במדרש הגדול תולדות כה, יט. ומדרש אגדה סוף פ׳ פנחס, ועי׳ לעיל פט״ו מאמר קלט. בבאור, ולקמן כה. פסוק א.

וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם לָא יִבְאַשׁ בְּעֵינָךְ עַל עוּלֵימָא וְעַל אַמְתָּךְ כֹּל דְּתֵימַר לָךְ שָׂרָה קַבֵּיל מִנַּהּ אֲרֵי בְּיִצְחָק יִתְקְרוֹן לָךְ בְּנִין.

Hashem said to Avraham, “Do not consider this wrong in your eyes on account of the boy and your slave-woman. Regarding all that Sarah tells you, accept from her, for [only] through Yitzchak will seed be considered yours.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע

וַאֲמַר ה׳ לְאַבְרָהָם לָא יִבְאַשׁ בְּעֵינָךְ עַל עוּלֵימָא וְעַל אַמְתָךְ כֹּל דְּתֵימַר לָךְ שָׂרָה קַבֵּיל מִינַּהּ אֲרֵי בְיִצְחָק יִתְקְרוֹן לָךְ בְּנִין

נַעַר – עוּלֵימָא, רָבְיָא

א. מדוע תרגם כאן ״עַל הַנַּעַר״ – ״עַל עוּלֵימָא״, לעומת שאר נַעַר בפרקנו המתורגמים רָבְיָא? השווה: ״את קול הנער״ (יז) ״יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא״, ״קומי שאי את הנער״ (יח) ״וַתַּשְׁקְ את הנער״ (יט) – ״יָת רָבְיָא״, ״ויהי אלהים את הנער״ (כ) ״וַהֲוָה מֵימְרָא דַה׳ בְּסַעֲדֵיהּ דְּרָבְיָא״.

מחמת הקושי החליט ״נתינה לגר״ שאונקלוס פירש ״אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר״ כמוסב ליצחק ולכן תרגם בו עוּלֵימָא, לעומת האחרים המדברים על ישמעאל ובהם תרגם רָבְיָא. ומלבד דוחק דבריו (שפסוקנו מדבר על יצחק),⁠¹ גם הנחתו ש״על הנער״ – ״עַל עוּלֵימָא״ הוא תרגום חריג אינה נכונה: נַעַר מתורגם בקביעות עוּלֵימָא כגון, ״רק אשר אכלו הנערים״ (בראשית יד כד) ״מִדַּאֲכַלוּ עוּלֵימַיָּא״, ״ויתן אל הנער״ (בראשית יח ז) ״וִיהַב לְעוּלֵימָא״, ״מנער ועד זקן״ (בראשית יט ד) ״מֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא״. נמצא ש״אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר״ – ״עַל עוּלֵימָאְ״ מתורגם כמשפט. כנגד זאת, כל שמות נַעַר המתורגמים רָבְיָא הם החריגים, כי רָבְיָא הוא תרגום יֶלֶד [ולא: נַעַר] כגון, ״ותפתח ותראהו את הילד״ (שמות ב ו) ״יָת רָבְיָא״, ״ותקרא את אם הילד״ (שמות ב ח) ״אִמֵּיהּ דְּרָבְיָא״. וכן בפרקנו: ״וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל״ (פסוק ח) ״וּרְבָא רָבְיָא״, ״שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד״ (יד) ״וְיָת רָבְיָא״. ואם כן השאלה היא הפוכה: מדוע תרגם שאר נַעַר שבפרקנו רָבְיָא (ילד) ולא תרגם גם בהם עוּלֵימָא?⁠²

מסתברת תשובתם של ״נפש הגר״ ו״באורי אונקלוס״: החל מפסוקנו תרגם נַעַר – רָבְיָא לרמוז לתשישותו; מכיוון ששרה הכניסה בו עין הרע (ב״ר ורש״י) היה ישמעאל חולה ותשוש כילד שאינו מסוגל להלך ברגליו, ולכן אף על פי שהוא מכונה נַעַר תרגם בו רָבְיָא.

ויש להוסיף: תרגומי השמות יֶלֶד ונַעַר משקפים את הגיל האמיתי. יֶלֶד – רָבְיָא, לשון גידול, להבעת ההתפתחות שבתקופת הילדות (כלשון הש״ס ״היינו רביתיה״, שבת קח ע״א). כנגד זאת נַעַר – עוּלֵימָא, לשון עלומים וכוח שבגיל הנעורים [השווה: ״חזק ואמץ״ (דברים לא ז) ״תְּקַף וְעֵילַם״]. לכן תרגם ״וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל״ – ״וּרְבָא רָבְיָא״ שהיה אכן תינוק. אבל ״אל תחטאו בילד״ (בראשית מב כב) ״לָא תִחְטוֹן בְּעוּלֵימָא״, כי יוסף היה בן שבע עשרה.

והנה מאחר שבפרקנו היה ישמעאל בן שש עשרה, ראוי היה לתרגם גם בו ״ואת הילד״ – ״עוּלֵימָא״ שהרי על פי גילו היה עֶלֶם, ומדוע ת״א בכל הפרק רָבְיָא? כי התרגום מוסר את אווירת הפרק ורוחו: הואיל ולצד התיאור האוביקטיבי של ישמעאל כ״נער״, הכתוב מטעים שבעיני אמו נשאר ישמעאל ״ילד״ – נשמרת כוונה זו גם בת״א. לכן תרגם ״אל אראה במות הילד״ (טז) ״בְּמוֹתֵיהּ דְּרָבְיָא״, ״ותשלך את הילד״ (טו) ״וּרְמָת יָת רָבְיָא״.⁠³

ב. ִ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל פְּלוֹנִי שמשמעו לקבל את דבריו, מתורגם בדרך כלל ״קַבֵּיל לְמֵימְרָא״. אבל כאן תרגם ״שְׁמַע בְּקֹלָהּ״ – ״קַבֵּיל מִינַּהּ״ מן הטעם שיתבאר בפסוק ״ועתה בני שְׁמַע בְּקֹלִי״ (בראשית כז ח) ״קַבֵּיל מִנִּי״, עיין שם.

ג. ״יקרא לך זרע״ – ״יִתְקְרוֹן לָךְ בְּנִין״ ברבים, להטעמת הריבוי וכהערת המסורה.⁠⁴ אבל בפסוק הבא ״כי זרעך הוא״ – ״אֲרֵי בְּרָךְ הוּא״, ביחיד.⁠⁵

1. ״נתינה לגר״ כתב שגם ר׳ וולף היידנהיים בביאורו ״הבנת המקרא״ על רש״י, מפרש את פסוקנו על יצחק. ולא דייק: רוו״ה פירש את הפסוק הקודם ״על אוֹדֹת בנו״ כמוסב על יצחק, ולא את ״אל ירע בעיניך על הנער״.

2. אבל ״ונער לא יָחֹן״ (דברים כח נ) ״וְעַל יַנְקָא לָא מְרַחֵים״, עיין שם הטעם. וראה ״תוספות ומלואים״ לבר׳ לג יג שהבחין בחמישה תרגומים ל״ילד״: א. בייחוס למולידיו מתורגם בַּר ביחיד או בְּנַיָא ברבים כגון ״ואת לאה וילדיה״ (בראשית לג ב) ״וְיַת לֵאָה וּבְנַהָא״. ב. תינוק וקטן הצריך לאמו הוא רָבְיָא. ג. ילד וילדה צעירים (אבל לא קטנים) – עולימא, עולימתא. ד. עובר שטרם יצא לאויר העולם – ולדא כגון ״ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה״ (שמות כא כב) ״וְיִפְּקוּן וַלְדַּהָא״ והוא יחידאי בתורה. ה. ילדי הצאן הם יָנְקַיָּא כגון ״אֲדֹנִי יֹדֵעַ כי הילדים רכים״ (בראשית לג יג) ״אֲרֵי יָנְקַיָּא רַכִּיכִין״, ועיין שם ביאורנו.

3. ובהתאמה לכוונת הדובר תרגם גם ״אֲדֹנִי יֹדֵעַ כי הילדים רכים״ (בראשית לג יג) ״אֲרֵי יָנְקַיָּא רַכִּיכִין״, ולא כתרגומו ״הילדים אשר חנן אלהים את עבדך״ (בראשית לג ה) ״בְּנַיָּא דְחָן ה׳ יָת עַבְדָּךְ״ עיין שם בביאורנו. וראה גם ״קח לי את הילדה הזאת לאשה״ (בראשית לד ד) ״יַת עוּלֵימְתָא הָדָא״.

4. קליין, מסורה, עמ׳ 57: ״יקרא לך זרע – יתקרון לך בנין מיתרגם״.

5. לתרגומי זֶרַע (בְּנִין, בַּר, זַרְעָא) עיין ״אשר יתן מזרעו לַמֹּלֶךְ״ (ויקרא כ ב) ״דְּיִתֵּין מִזַּרְעֵיהּ לְמוֹלֶךְ״.

ואמ⁠[ר] י״י לאברהם לא יבאש^א באפיך על טליה ועל אמתך כל מה דתימר^ב לך שרה שמע בקלה ארום ביצחק יתקרי לך זרע דבנין^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יבאש״) גם נוסח חילופי: ״יבעש״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ועל אמתך כל מה דתימר״) גם נוסח חילופי: ״ולא על אמהתך כל מה די א?תמ׳⁠ ⁠⁠״.

ג. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״צדקין״.

ואמר י״י לאברהם לא יבאיש בעינך על טלייא דינפק מתרבותך ועל אמתך דאת מתרך כל דתימר לך שרה קביל מינה דנביאתא היא ארום ביצחק יתקרון לך בנין ודין בר אמתא לא מתיחס בתרך.

And the Lord said to Abraham, Let it not be evil in thine eyes on account of the youth who goes forth from thy nurturing, and of thy handmaid whom you sendest away. Hearken unto all that Sarah saith to thee, because she is a prophetess; for in Izhak shall sons be called unto thee; and this son of the handmaid shall not be genealogized after thee.

כי ביצחק יקרא לך זרע – יצחק אין כתיב כאן אלא כי ביצחק, ב׳ תרין שהוא עתיד לנחול ב׳ עולמות העוה״ז והעוה״ב. א״ר יודן זכרו נפלאותיו אשר עשה (תהלים ק״ה ה׳), מופת נתתי למי שמוציא מתוך פיו, כל מי שהוא מודה בב׳ עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בב׳ עולמות לא יקרא לך זרע.

[פרק כא]

(ה-ו)

ואברהם בן מאת שנה – מכאן אתה למד שאברהם בין הבתרים בן ע׳ שנה היה. ר׳ לוי אמר בשעה שנולד יצחק הוסיף הב״ה אור של גלגל חמה קצ״ח חלקים כנגד מה שיש בו עכשיו, מנין צ״חק עשה לי אלהים, נאמר כאן עשיית אלהים ונאמר להלן עשיית אלהים, ויעש אלהים את שני המאורות (בראשית א׳ ט״ז). למלך שנולד לאוהבו בן ובקש לכבדו ועשה פוטה בכל המדינות. וראוי היה העולם מכיון שנולד יצחק שישתמש באותו האור אלא שצפה הב״ה שעשו ויעקב עומדין ממנו, ועשו משתמש עם יעקב ממנו בעוה״ז, וצפנו ליעקב ולבניו לעתיד שנאמר אור זרוע לצדיק (תהלים צ״ז י״א), ואומר וזרחה לכם יראי שמי וגו׳ (מלאכי ג׳ כ׳), והיה אור הלבנה וגו׳ (ישעיה ל׳ כ״ו).

כל אשר תאמר אליך שרה – מכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.

כי ביצחק יקרא לך זרע – ¹ולא כל יצחק, להוציא עשו ואלופיו.

1. ולא כל יצחק. במדרש ב״ר פנ״ג אות י״ב א״ר יודן יצחק אין כתיב כאן אלא ביצחק, עיי׳ בפירש״י שם ביצחק ולא כל יצחק במקצת מזרעו ולא כל זרעו, ובילקוט רמז צ״ד הביא את המדרש ב״ר ביצחק ולא כל יצחק, ולפנינו חסרזה במדרש.

כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ – יֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר (כִּדְכָתוּב בְּרֶמֶז ל״ג).

כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע – בְּיִצְחָק וְלֹא כָּל יִצְחָק בְּיִצְחָק ב׳ תְּרֵין בְּמִי שֶׁהוּא מוֹדֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.

קאל אללה לה לא ישק עליך אמר אלצבי ואמר אמתך כל מא תקול לך סארה אקבל מנהא פאן מן אסחק ידעא לך אלנסל.

אמר לו ה׳: אל יקשה בעיניך דבר הנער ודבר אמתך, כל אשר תאמר לך שרה קבל ממנה, כי מיצחק ייוחס לך הזרע.

שמע בקולה – למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.

שמע בקולה HEARKEN UNTO HER VOICE – we may infer that Avraham was inferior to Sarah in respect of prophecy (Shemot Rabbah 1:1).

ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו׳ כי ביצחק – ¹כל המודה בב׳ עולמות הוא זרעך.

1. כל המודה בב׳ עולמות. ר״ל יצחק אין כתיב אלא ביצחק בי״ת תרין ב״ר שם וילקוט שם.

ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער – שנפרש ממך לתרבות רעה:

ועל אמתך – שיצאת להפקר:

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה – כי כל דבריה ברוח הקודש:

כי ביצחק – בזרעו של יצחק:

יקרא לך זרע – שהן מייחסין אחריך ואחר אלהותיך, שכך אמרתי לך ואת בריתי אקים את יצחק (בראשית יז כא):

יקרא לך זרע – בריתי שהקימותי לזרעך לתת להם את ארץ כנען, כדכתיב: כי גר יהיה זרעך וגו׳ (בראשית ט״ו:י״ג), על יצחק הבטחתיך.

Yiqqare' THAT OFFSPRING SHALL BE CONTINUED FOR YOU: In the covenant that I established with your offspring to give them the land of Canaan¹ (Gen. 15:13), "Your offspring shall be strangers,⁠" there the promise referred to Isaac.⁠²

1. While only vs. 10 contains a specific reference to the question of inheritance, Rashbam emphasizes the thematic unity of verses 9-12, by explaining both verse nine and verse twelve as alluding to inheritance questions. See similarly R. Joseph Bekhor Shor.

2. Rashbam neatly points out the use of the word, zera', both here and in Gen. 15:13. He explains that God now makes clear that Isaac constitutes the realization of the promise of Gen. 15.
His explanation could be seen as partially polemically motivated. Cf. Paul's argument in Galatians 3:16 that the zera' of Gen. 15 is a reference to Jesus.
See also David Daube's discussion of the issue in The New Testament and Rabbinic Judaism, p. 438ff.

ולפיכך אמר לו הקב״ה: אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך {וגו׳} כי ביצחק יקרא לך זרע – עיקר זרעך הוא יצחק, אותו זרע שאמרתי בו: לזרעך^א אתן את הארץ הזאת (בראשית י״ב:ז׳).

א. בכ״י מינכן 52: לך ולזרעך. והשוו לשון ר״י בכור שור להלן בראשית מ״ט:כ״ו.

And therefore the Blessed Holy One said to him: אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך {וגו'} כי ביצחק יקרא לך זרע – DO NOT BE TROUBLED REGARDING THE LAD AND YOUR HANDMAID BECAUSE IT IS THROUGH YITZCHAK THAT YOUR OFFSPRING WILL BE RENOWNED – Your main offspring is Yitzchak, the offspring about whom I said: “To your offspring I will give this land” (Bereshit 12:7).

יקרא לך זרע – הברכות הנתונות לזרעך יהו חלות על יצחק. (כ״י וינה 23)

ויאמר – על הנער ועל אמתך – כי ידע כי גם על האמה רע בעיניו ששמשה אותו כמה שנים וכל שכן שהיה לו ממנה בן. ואף על פי שלא אמר אלא על אֺדוֺת בנו (בראשית כ״א:י״א), זכר בנו כי הוא העקר ועליו היה מריב עם שרה לא על^א האמה, אבל האל שידע את לבו אמר:⁠^ב ועל אמתך.

כל אשר תאמר – בדבר הזה, כי היא אומרת אמת, כי לא יירש עם יצחק (בראשית כ״א:י׳).

כי ביצחק יקרא לך זרע – כי מה שאמרתי, לך ולזרעך, לא אמרתי אלא על יצחק, כי הוא הזרע המיוחד לך.

א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״עם״.

ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״ואמ׳⁠ ⁠⁠״.

ויאמר...על הנער ועל אמתך, God knew that Avraham was not only displeased about Sarah’s request to expel Ishmael, but he was also chagrined at being asked to expel Hagar, his maid-servant.⁠¹ Even though the Torah had only spelled out that Avraham had felt aggrieved on account of his son (verse 11), the reason why our text had mentioned only his son was that he was his principal concern. He was prepared to quarrel with Sarah about the future of his son, whereas he was not prepared to make the continued presence of Hagar an issue between them. God, however, knew how he really felt concerning Hagar.

כל אשר תאמר, this was not a carte blanche for Sarah except in the matter of Ishmael and Hagar. The point was that Ishmael was not to share in Avraham’ s heritage.

כי ביצחק יקרא לך זרע, the promise I had given to you in 17,8 applies only to Yitzchok as he is the seed specifically yours.

1. described here as his servant rather than as Sarah’s servant.

כל אשר תאמר וג׳ – לפי שהוא יתעלה ראה את מחשבתה בסתר בזה כי טובה היא, להצלחת יצחק בשלימותו, לא {מתוך} שנאה לישמעאל. וגילה לו (=לאברהם) ע״ה את מחשבתה בסתר כאשר אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, כלומר ממנו יהיה הזרע היחיד והמסוגל בשלימות התורה וכבוד הנבואה.

כי ביצחק יקרא לך זרע כו׳ – ביצחק. בגימ׳ רד״ו. מלמד משנולד יצחק התחיל הגרות.

בירושלמי דנדרי׳ (ירושלמי נדרים ג:ח, בראשית רבה נג:יב, מדרש תהלים קה:א) ביצחק. ב׳ של יצחק. מי שמודה בב׳ עולמות. זה יעקב.

ד״א כי ביצחק – רמז רמז כאן. בן שני של יצחק זה יעקב. יפריח.

ביצח״ק – בגימט׳ רד״ו לומר כי משנולד יצחק הותחל חשבון ת׳ שנה, באופן שעי״כ לא נשתעבדו כ״א רד״ו.

ביצחק יקרא וגו׳ – בירושלמי רפ״ג דנדרים אמרו ב׳ יצחק, בי״ת תרי, הבן של יצחק שעתיד לנחול תרי עולמות דהיינו יעקב, הוא יקרא לך זרע, ד״א ב׳ יצחק, בן שני של יצחק, רי״ח.

כל אשר תאמר אליך שרה – הרצון בזה: כל אשר אומרת לך שרה, ובכמו זה ימצאו רבים בלשוננו.

כי ביצחק יִקָּרֵא לך זָרַע – רוצה לומר שהזרע הטוב⁠־עם⁠־אלהים המתיחס לך - יהיה מיצחק, לא מזולתו.

עד שבָּאָהוּ דבר ה׳ יתעלה שיעשה מה שאמרה לו שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע — רוצה לומר שממנו יהיה הזרע המתיחס לאברהם, לשלמותו, והוא ישראל.

התועלת הרביעי, הוא להודיע שהזרע השלם שייעד ה׳ יתעלה לאברהם יהיה מיצחק לבד, כאומרו ׳כי ביצחק יִקָּרֵא לך זָרַע׳ (כא, יב).

למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנבואה. דפירוש שמע בקולה בקול נבואת׳ דומיא דוישמע אברהם לקול שרי אמרו בב״ר והביאו גם רש״י ז״ל לרוח הקדש שבה דשרה אחת משבע נביאות שנתנבאו להם לישראל היתה כדכתיב אבי מלכה ואבי יסכה ואמר ר׳ יצחק זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסוכה ברוח הקדש כדאיתא בפרק קמא דמגילה:

אבל הש״י בוחן כליות ולב שראה שאלת שרה ובקשת׳ שהיתה הגונה וראויה אמר לאברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כי בעבור שהוא על שניהם נתעצב על הנער ראשונה ובעצם ועל האמה בשניות הוצרך לנחמו על שניהם וזכר הנער ראשונה כי הוא העקר ועל הענין האמה אמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ר״ל הגר שפחת שרה היא ולכן אם היא חפצה לגרשה שמע בקולה ולענין הנער אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע והוא הבן האמתי לא ישמעאל. וכתב הרלב״ג שהית׳ הסבה מהש״י לגרש את ישמעאל כדי להפרידו מעל יצחק בעבור שלא ילמד יצחק ממעשיו הרעים.

אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך – כל אשר תאמר אליך שרה. אל ירע בעיניך מה שתאמר בדבר הנער והאמה לגרשם עם סימני עבדות, כאמרו ״שם על שכמה״ (פסוק י״ד).

שמע בקלה – כי בדין אמרה לעשות כך.

כי ביצחק יקרא לך זרע – וישמעאל ובניו יהיו עבדים לו, ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ ולא בו.

אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך. כל אשר תאמר אליך שרה, do not be angry regarding anything that Sarah says to you concerning the lad and the maid, i.e. to expel them while they wear proof that they are slaves. Avraham’s having placed Ishmael’s on Hagar’s shoulder was a clear sign that Hagar was a slave woman who was charged with carrying Ishmael (verse 14)

כי ביצחק יקרא לך זרע, for your descendants will be known through Yitzchok, and Ishmael and his sons will be slaves to him. Ishmael will not be known historically for his being a son of Avraham.

[א] כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה

[1] מגילה פרק ראשון דף יד ע״א (מגילה יד.)

[2] סנהדרין פרק שמיני דף סט ע״ב (סנהדרין סט:)

[ב] כי ביצחק יקרא לך זרע

[1] נדרים פרק שלישי דף לא ע״א (נדרים לא.)

[2] סנהדרין פרק שביעי דף נט ע״ב (סנהדרין נט:)

שמע לרוח הקודש. לפיכך נאמר ״שמע בקולה״, כי רוח הקודש הוא בקולה, כי הקול הוא רוח גם כן, וקול שלה יש בו רוח הקודש:

בקול רוה״ק שבה. דייק הל״ל שמע לדבריה כמ״ש כל אשר תאמר או שמע אליה כדרך המקרא (דברים י״א:י״ג) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וע״ק דקול בלא דיבור הוא רק הברת קול בעלמא ומה שייך לציית להברת קול לבד ל״פ בקול רוח הקודש להורות שהיא לא דברה מעצמה כלום אלא מקול רוח הקודש. ודומה לו קצת שימוש לשון יצאה בת קול משום הכי נמי דרשו (ב״ר י״ט:ה׳) גבי אדה״ר על פסוק לקול אשתך שהיתה מיללת עליו בקולה וכו׳ וק״ל. [ממ״ש]:

To the voice of prophecy that was within her. [Note: although this phrase is absent from our version of Rashi here, it parallels an extant comment of Rashi on 16:2.] Rashi deduced this because it could have said, "Listen to her words,⁠" as it said before, "Regarding all that Sarah tells you.⁠" Or [it could have said] שמע אליה, as in (Devarim 11:13): והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי. Furthermore, a voice without words is just a meaningless sound. How could Avraham be told to obey a mere sound? Thus Rashi explains that it means the voice of prophecy. I.e., she did not say it on her own; it was the voice of prophecy. The expression יצאה בת קול is somewhat similar to this. And for this reason, כי שמעת לקול אשתך (3:17), written concerning Adam HaRishon, is interpreted in Bereishis Rabba 19:5 to mean that she was wailing over him with her voice. (R. Meir Stern)

ויאמר אלהים אל אברהם – במראה הנבואה בחלום הלילה, וזהו שכתוב אחריו ״וישכם אברהם בבקר״.

אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך – גם ה׳ רמז לו שלא יחשב לו כבן, על כן לא אמר ״על בנך ועל אמתך״, אלא ״על הנער״.

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה – לא אמר ״אשר אמרה אליך שרה״, אלא ״אשר תאמר״. כי על מה שאמרה כבר שיגרש אותה ובנה, כבר אמר ״אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך״; שענינו הדבר שנראה בעיניך רע אינו רע אלא בדרך הצדק הטוב והישר. והוסיף ״כל אשר תאמר אליך״ עוד בנדון זה שמע בקולה, וכשתשלחם אל תעניק אותם מגרנך ומיקבך כאשר לבך חפץ לעשות, אלא שאל את פיה. וכל אשר תאמר לך תעשה, אל תסור מדבריה ימין ושמאל. ויראה שעל כן בענין זה נגלה לשרה האמת יותר מאברהם, לפי שבצדקתה נתנה שפחתה בחיק בעלה להבנות ממנה, והיתה מגדלתם בביתה ומטיבה עמהם שנים רבות, ולא התקנאה בהם. ועתה שברך ה׳ גם אותה, הֵרֵעָה [הגר] מאד שקנאה בגברתה הטובה ממנה מאד, ושלחה את בנה לצחק ביום שמחתה. על כן גזר ה׳ ששרה תשפוט את משפטה ואת משפט בנה.

כי ביצחק יקרא לך זרע – פי׳ רשב״ם ז״ל ״בריתי שהקימותי לזרעך לתת להם את ארץ כנען כדכתיב ׳כי גר יהיה זרעך׳¹ וגו׳ על יצחק הבטחתיך״. [עכ״ל]. ואיני מבין זה, כי אברהם ידע זאת, שאמר לו בפירוש ״ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד״² וגו׳. ולדעתי פרושו כמו ״הוא אבי מואב עד היום״,⁠³ ״הוא אבי בני עמון״, ⁴וכמו שאמרנו⁵ שמהם התחלת יחש האומה, לא מלוט אביהם. וכן אברהם התחלת יחש האומה, וכלם נקראים זרע אברהם, לא תרח ולא נחור, כמו שכתוב ״זרע אברהם אוהבי״,⁠⁶ לזרע אברהם אוהבך, והזרע שנקרא על אביהם אברהם יצא מיצחק לא מישמעאל, כי הבנים שיוליד לא יתיחשו לאברהם. ולא יקרא אברהם אבי הישמעאלים. ולכן בכל המקרא נקראו ״בני ישמעאל״, ואינן מיוחשים גם במקום אחד לזרע אברהם. וזהו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״. ולפי שאינך אב להם,⁠⁷ והבנים אשר יוליד לא יקראו ״זרעך״, לא יירש עם יצחק כלום. ועל כן יפה אמרה שרה ״בן האמה״, וכמו שיכנהו ה׳ עצמו בסמוך.

1. בראשית טו, יג.

2. שם יז, כא.

3. שם יט, לז.

4. שם יט, לח.

5. דברי רבינו לעיל סוף פרק י״ט.

6. ישעיה מא, ח.

7. לבני ישמעאל.

שמע בקלה – קבל ממנה ועשה כדבריה, כי נכון בעיני הדבר שבקשה ממך, וגם אני הסכמתי שרק יצחק לבדו יקרא בנך המובחר, ורק זרע יצחק יקרא זרעך, ובריתי שהקימותי לזרעך לתת להם את ארץ כנען על יצחק הבטחתיך:

שמע בקלה – מכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות (רש״י מרבותינו) ומכאן ראייה שלא היה קשה בעיניה ירושת ממון, רק ירושה נפשית, כי ראתה בנבואה שישמעאל עתיד לעבוד ע״ז ולגלות עריות ולשפוך דמים, וזהו כוונת אמרם ראתה אותו מצחק, בע״ז וג״ע וש״ד, כי עתה כשר היה כאמרם באשר הוא שם, כי עכשיו כשר היה והקפדתה היתה לגרש אותו כי לא יירש ירושה הנפשית להודיע ברבים אמתת מציאותו ית׳ השגחתו ויכלתו כאשר עשה אברהם (ר׳ אליעזר אשכנזי).

כי ביצחק יקרא לך זרע – בו יהיה לך זרע שיהיה שמו נקרא ועומד לעד, על דרך ויקרא שמו בישראל (רות ד׳:י״ד), ועתה (תרכ״א) נ״ל יהיה לך זרע שיהיה נקרא על שמך ויירש ברכתך.

for from Isaac will you have descendants bearing your name (ki be-Yitsḥak yikkarei lekha zara). In him will you have descendants whose name will endure forever; cf. “Let his name be famous [yikkarei] in Israel” (Ruth 4:14). But now (5621) [1861] my opinion is that this phrase means that Isaac will bear your name and inherit your blessing.

שמע בקלה – עשיה אמיתית כמצוות הזולת, באה בלשון ״שמוע בקול״, ולא ״שמוע בדבר״. פירושו לשמוע ב״קול״ של אחר, לא רק בדבריו. עושים משום שהאחר הוא זה שדיבר, ולא משנה מה אמר.

שמע בקול שרה, עשה כרצונה, גם אם תוכן דבריה אינו מוצא חן בעיניך. סמוך על שיקול דעתה. הבנתה עמוקה משלך, שכן לנשים יש בדרך כלל הבנה מעמיקה יותר באופי האנושי.

כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ״יקרא לך זרע״. ואילו ישמעאל, ״זרעך הוא״ (פסוק יג), הוא יוצא חלציך, ולפיכך אולי ירש ממך הרבה תכונות גופניות, וגם קצת מידות רוחניות. אך אינו ראוי ש״ייקרא״ בנך; לעולם לא יוכל להיות היורש הרוחני שלך.

נאמר ״כי ביצחק״, לא ״כי יצחק״ (עיין בראשית רבה נג, יב). בתוך יצחק יגיעו צאצאיך לגמר בשלותם. אל ירע בעיניך יותר מדי על שתצטרך להפרד מאחד מבניך. גם זרעו של יצחק, לא ידבק כולו במורשתך הרוחנית. אפילו הטוב שבעצים אינו מבשיל את כל פירותיו. ועד שיבורר הזרע הטהור והראוי לעם ה׳, יהיה על מקצתו להפרד מתוך השאר, כפסולת מן האוכל.

ויאמר – עפ״ז אמר אלהים אליו אל ירע בעיניך על הנער ואל אמתך, אחר שעקר מה שהורע בעיניך הוא על הנער, ועל ידו ירע בעיניך גם על אמתך שהיא אם הנער, מזה מבואר שאתה חושב אותו כבנך, לכן שמע בקול שרה (מבואר אצלי ששמיעה בקול היינו שעושה כדבריה), שאם אתה חושב כי הוא בנך היורש אותך כמו יצחק, הוא טעות, כי רק ביצחק יקרא לך זרע, שהלב והסגולה יש רק ביצחק, היינו ביעקב שיולד ממנו, ואמרו חז״ל ביצחק ולא כל יצחק, ואמרו שהנודר מזרע אברהם מותר בזרע ישמעאל ועשו, שלא נקראו ע״ש אברהם רק ע״ש ישמעאל ועשו.

{How is it that God agreed to this, and why on account of: ‘for in Yizhaq shall your seed be called’?}

GOD THEN SAID TO AVRAHAM. Whereupon Elo-him said to him: Do not be grieved over the youth or your slave-woman. Since what is mainly grievous in your eyes is over the youth, and on his account you also come to be grieved over your slave-woman who is with the youth, it is clear that you think of him as your son. For this reason, precisely, all that Sarah says to you — pay attention to her words. [It is evident to me that hearing (shmiah) to the the voice (be-qol) means doing what she says¹]. If indeed you think that he is your son who will inherit you equally with Yizhaq, you are mistaken. Only in Yizhaq shall your seed be called: the treasured essence (lev u-segula — heart and special quality) is contained only in Yizhaq — namely, Yaqov who will issue from him.

Our Sages have noted:⁠² In Yizhaq — hence not all [that issues from] Yizhaq.⁠³ Therefore, if someone vows not to derive any benefit from the progeny of Avraham, he is permitted to benefit from the progeny of Yishmael and Esav,⁠⁴ who are associated not with (‘called after’)⁠⁵ Avraham but with Yishmael and Esav, respectively.

1. In contradistinction to le-qol — see author elsewhere.

2. Gen. R. 53:12.

3. I.e., not Esav.

4. Nedarim 31a.

5. And in a vow, the intent follows accepted human meanings and implications of words. See Nedarim 30b.

על הנער ועל אמתך: לא אמר הקב״ה ׳על האמה ועל בנה׳¹, דודאי בנו הוא², ומ״מ הדין עם שרה.

שמע בקולה: ולא אמר ׳שמע לקולה׳ שמשמעותו שיעשה כדבריה, כלשון המקרא לעיל (טז,ב) ״וישמע אברהם לקול שרי״, אבל ״בקולה״ משמעו שידקדק ויתבונן בדבריה³. ועיין מה שכתבתי בספר דברים (ל,ב)⁴ הכרח לזו הכוונה⁵.

כי ביצחק יקרא לך זרע: לגבי יצחק⁶ ודאי אינו נחשב לבן, כי רק הוא נקרא לך זרע.

1. כפי שטענה שרה ״גרש האמה הזאת ואת בנה״, וכפי שביאר רבינו בפסוק י׳.

2. כפי שחשב אברהם (בפסוק הקודם).

3. אך במלבי״ם כתב ״שמיעה בקול״ – לעשות כדבריו, ״שמיעה לקול״ מראה שעצתו יפה בעיניו. ומהספורנו ד״ה ״שמע בקולה״ יש סייעתא למלבי״ם. אך רבינו דורך בכיוון אחר.

4. עה״פ ״ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו״.

5. ועיין גם ברבינו להלן כב,יח היטב.

6. עיין בפסוק הבא.

אל ירע וגו׳ – אין אתה צריך להצטער

על⁠־הנער ועל⁠־אמתך – על שהנער יימסר לחינוכה של האמה, שייגרש יחד עם אמו מנחלת אברהם, שכן — שרה צודקת בכל אשר תאמר, וזרעו האמיתי של אברהם יימשך ביצחק בלבד. ישמעאל וצאצאיו אף פעם לא יוכיחו עצמם כבני אברהם אמיתיים, ומכאן, שמוטב הוא לשמור על טוהר זרעו באופן מוחלט ולהרחיק ממנו כל השפעה מזיקה. ובאשר לדאגה השניה, זו לשלומו הגופני של הילד, הרי גם בענין זה אין לך לדאוג, כי

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה – דע דהנפש של האדם הוא שכל נבדל רק שלא נשתלם עד בואו לעולם ואז נעשה מנבדל מחובר להמין ואחרי הפרד החומר אז דבוק לנפש זולתו במה שהשתלם ממנו וזה אינו מובן למי שדבוק בחומר ולכן מצאנו בגמרא כד שכיבנא ר׳ אושעיא נפיק לותי דמתריצנא מתני׳ כותי׳ הרי דהנפשות דבוקות ומיוחסות זה לזה במה שנשתלמה אחת מחברתה והנה אמרו שבת קמ״ו עד ג׳ דורות לא פסקה כו׳ כי מאברהם נטלה שרה את הטוב והזוהמה נטלה הגר ובאברהם היה הזוהמה מה שטעה בידיעת אלוהות טרם שהכיר את בוראו ושרה בררה ממנו הצדק והטוב לבד לכן ילדה את יצחק ולכן נאמר כל אשר כו׳ שהיא אינה בוררת רק הטוב לכן המליצו ז״ל בפרק חזקת לר׳ בנאה וכו׳ דחזי דגני אברהם בכנפי׳ דשרה וקא מעייניה לי׳ בראשו שרואה רק לברור הטוב מראשי׳ והדיעות הצודקות והקדושות אשר העלה בעצם עיונו אחרי הכרתו את בוראו בשלמות בזה האופן הוא מיוחס חבור הנפשות וצורותיהם הנבדלות במה שנשתלמו זה מזה ויעוין שו״ת רשב״א סי׳ תמ״ה להבדרשי בזה.

שמע בקולה – מלמד ששרה אמנו נביאה היתה.⁠¹ (מגילה י״ד.)

כי ביצחק וגו׳ – האומר קונם שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בנכרים, והאיכא ישמעאל – כי ביצחק יקרא לך זרע, והאיכא עשו – ביצחק ולא כל יצחק.⁠² (נדרים ל״א.)

כי ביצחק וגו׳ – [מפני מה לא נתחייבו בני ישמעאל במילה, והכתיב (פ׳ לך) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם], משום דביצחק יקרא לך זרע כתיב, א״כ בני עשו לחייבו – ביצחק ולא כל יצחק.⁠³ (סנהדרין נ״ט:)

1. נראה בטעם הראי׳, משום דאל״ה לא הי׳ הקב״ה מרשה לאברהם לשמוע בקולה בלא גבול וקצבה, וע׳ משכ״ל ס״פ נח בפ׳ ואבי יסכה.

2. אבל גרים הם בכלל זרע אברהם וכמו שבארנו לעיל בפ׳ לך בפסוק כי אב המון גוים נתתיך, יעו״ש. –
ויש להעיר בקדושין ס״ח א׳ שחקרו למצוא מקור בתורה דשפחה שילדה מישראל הולד מתיחס אחריה ולא אחר האב, ולמה לא הביאו ראי׳ מלשון שאמר הקב״ה לאברהם וגם את בן האמה, ולא וגם את בנך מן האמה, הרי משום דלא נקרא בנו, ויתכן לומר דלכן לא הביאו מכאן משום דמאברהם אין ראי׳ לדעלמא, אחרי שבפירוש הוציא הקב״ה את ישמעאל מכלל יחוס משפחתו של אברהם כמ״ש כי ביצחק יקרא לך זרע.

3. וע״ל בפ׳ לך בפ׳ את בריתי הפר לענין חיוב בני קטורה במילה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון