I am the man1 who has seen affliction by the rod of His wrath.2
1. I am the man | אֲנִי הַגֶּבֶר – According to Bavli Bava Batra 15a, the prophet Yirmeyahu authored Eikhah, and he might be the speaker of these verses, having himself witnessed the destruction and having personally been much afflicted (R"Y Kara, opinion in Ibn Ezra). Alternatively, the speaker is the nation of Israel as whole, here presented as a male in contrast to the widow of earlier chapters. This chapter no longer focuses on the city as a whole, but on the individual's physical and emotional suffering.
2. His wrath | עֶבְרָתוֹ – This assumes that the verse refers to the wrath of Hashem (Rashi, R"Y Kara). Alternatively: "his wrath", referring to the wrath of the human enemy (Ibn Ezra). The two possibilities continue throughout the chapter.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אני הגבר – א״ר יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אנא היא דיליפנא [יסורין] כל מה דאת בעי איתי עלי, משל למטרונא שכעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין, מה עשתה הלכה וצמצמה את פניה ועמדה לאחורי העמוד, כשהמלך עבר אמרה (לה) [לו] אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה לי וכך הגון לי שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני, אמר לה המלך לאו אלא אני פסלתי את כל הנשים בשבילך, אמרה לו לאו אלא הן שלא קבלו אותך, כך אמרה כנסת ישראל רבש״ע מפני מה כך הגון לי שלא קבלה אומה תורתך אלא אני, אמר לה הקב״ה לאו אלא אני הוא שפסלתי את כל האומות בשבילך אמר לו לאו אלא הן הן שלא קבלו אותך, מפני מה הלכת להר שעיר כו׳ שנאמר ה׳ מסיני בא וגו׳, כמה טובות עשיתי לפניך קדשתי שמך על הים אמרתי לך שירה קבלתי תורתך בשמחה מה שלא קבלו האומות, ואחר כל השבח הזה אני הגבר ראה עני – רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אני הוא איוב, כמד״א מי גבר כאיוב ישתה לעג וגו׳ כל מה דאייתית על איוב את בעי מיתי עלי, באיוב כתיב כשדים שמו שלשה ראשים, ובי כתיב והעיר נתנה ביד הכשדים. באיוב כתיב אש אלהים נפלה וגו׳, ובי כתיב ממרום שלח אש. באיוב ויקח לו חרש, ובי כתיב איכה נחשבו לנבלי חרש. באיוב כתיב וישבו אתו לארץ, ובי כתיב ישבו לארץ ידמו. באיוב כתיב שק תפרתי, ובי כתיב העלו עפר על ראשם. באיוב כתיב חנוני חנוני אתם רעי, ובי כתיב אשר לא יתן לכם חנינה. באיוב כתיב כי יד אלוה נגעה בי, ובי כתיב כי לקחה מיד ה׳.
ראה עני וגו׳ – א״ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותי עניה במצות ומעשים טובים הביא עלי שבט עברתו.
אנא אלרגל אלד׳י ראא אלעד׳אב, בקצ׳יב עברתה.
ראה – אשר ראה את העינוי בשבט כעסו.
ראה עני – אשר ראה עני.א
בשבט עברתו – של רודה ומכה, הוא הקב״ה.
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים מופיע במקומו ביאור מורחב: ״אני הגבר ראה עני – היה מתאונן ירמיה לומר: אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי.״
I am the man who has seen torment – {Yirmeyahu lamented, saying, "I am the man} who has seen torment," {[i.e.,] who has seen torment more than all the prophets who prophesied concerning the destruction of the Beis Hamikdosh, for the Beis Hamikdosh was not destroyed in their days, but it was [destroyed] in my days}.
By the rod of His fury – Of the One who chastises and smites, i.e., the Holy One, Blessed is He.1
1. Alternatively, the enemy's rod, i.e., this phrase reverts to 'my enemy has annihilated,' and how, 'by the rod of his fury.' (Ibn Ezra)
אני הגבר ראה עני – ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני השם אני למודה להביא עלי מכות כמו איוב שנאמר מי גבר כאיוב (איוב ל״ד:ז׳) וכשם שבאו על איוב באו על ישראל ואיוב היה משל לישראל כשם שאיוב תחלה אבד ממונו ואחר כך בניו ואחר כך לקה בגופו כך ישראל תחלה לקחו מגיני הזהב וקצצו דלתות ההיכל ולקחו כל אוצרות המלכים ואחר כך סילה כל אביריי (איכה א׳:ט״ו) ואחר כך גת דרך י״י לבתולת בת יהודה (איכה א׳:ט״ו) עד אשר טפחתי ורביתי (איכה ב׳:כ״ב). לכך נא׳ אני הגבר ראה עני דומה אני לגבר אשר ראה עני זה איוב.
בשבט עברתו – בחמת אפו ובחמתו וכן הוא אומ׳ ופקדתי בשבט פשעם (תהלים פ״ט:ל״ג) ואו׳ הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י׳:ה׳) ששבט עברתו של השם הוא הרשע וגם נקרא חרב שנאמר פלטה נפשי מרשע חרבך (תהלים י״ז:י״ג) לכך נא׳ בשבט עברתו שהביא עלי את הכשדים הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳) שהם שבט עברתו.
ס״א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו – ייאוסו צל אומו כי גרנט מלי אכרי פמטוטו (?) כך אדמה עלי יכול כל אדם לומ׳ זה האיש ראה עני בשבט עברתו של השם מכל הנביאים שהתנבאו על החרבן שהרי כמה נביאים נתנבאו על חרבן הבית ובכולם לא חרבה הבית בימיהם כי אם בימי. (תוספות המאור הגדול רש״י ז״ל)
אני הגבר ראה עניאבשבט עברתו – ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד בלעז. כלומר, כך אדמה: עלי יכול כל אדם לומר זה האיש ראה עוני בשבט עברתו של הקב״ה. היה מתאונן ירמיהו לומר: אני הגבר ראה עניב מכל הנביאים שנתנבאו על חרבן הבית. שהרי כמה נביאים נתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298: ״בעוני״.
ב. כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״היה מתאונן... ראה עני.״
I am the man who has seen affliction by the rod of his wrath – "I am that man who is great evil or virtue"1 That is to say, "thus is the land against me". Anyone is able to say: This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than all the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, but for all of them the Temple was not destroyed during their lifetime, but in mine.2
1. ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד is transliterated French. Proposed reading is: Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue.
2. RY Kara is following Rashi here, but does not identify the man as Jeremiah like Rashi. Rather, he says it could be anyone living at the time of the destruction of the Temple, which is an explanation offered by ibn Ezra, whom RY Kara predates.
אני הגבר ראה עני בשבט עברתוא – פתרונו: אני הוא הגבר שהוכה בשבט עברה – בתוכחות חמה ולא בתוכחות אהבה.
בשבט – שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם, כאשר מפרש למטה: בלה בשרי ועורי שבר עצמותי (איכה ג׳:ד׳), ולא בשבט אשר ייסר בו אישב את בנו.
אני הגבר ראה עני – ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ.1 כך אמר ירמיה: עלי יכול כל אדם לומר: זה האיש ראה עני בשבט עברתו – של הקב״ה, מנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.2
1. je suis cel homme que grand mal a vue
2. השוו רש״י ולקח טוב.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״בשבט עברתו״.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 (במקום ״בו״): ״איש בה״.
I am the man who has seen affliction – Its explanation is: It is I who am the man who was beaten by the rod of his wrath with the punishments of anger, and not the punishments of love.
By the rod – that is the destroyer of skin and flesh, that breaks the bone as it is explained below He has worn away my flesh and skin; he has broken my bones(Lamentations 3:4). But [it is] not with the rod that a man punishes his son.
I am the man who has seen affliction – I am that man who is great evil or virtue (ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ).1 Thus Jeremiah said everyone can say about me, "This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, for concerning all of them, the Temple was not destroyed in their days, but in my days."
1. Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue in Old French.
אני הגבר – אמרו קדמונינו ז״ל: כי זאת המגילה ירמיהו חיברה. אם כן יהיה הוא האומר: אני הגבר.
או: אמר כל אחד מישראל.
עני – סמוך, ויחסר מקום השבי או הגלות.
וראה – תחת ראיתי, וכן: ונשארא אני (יחזקאל ט׳:ח׳).ב
ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876 נוסף כאן: ״הגבר״.
ג. כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״אתו״.
I am the man. Our forefathers, of blessed memory, said that this is the scroll that Jeremiah wrote. If this is so, it is he who says I am the man, or it is anyone from Israel.
Affliction – In construct, but the noun with which it is in construct, either the captivity or the exile, is missing.
And ראה is instead of ראיתי, like a similar anomaly in I remained (ונשאר) (Ezekiel 9:8).
Of his anger – It refers back to my enemy destroyed(Lamentations 2:22). Some say that it refers to HaShem's anger, but they are not correct, in my opinion. It is the lamenter who said that the adversary was afflicting him with the rod of his anger.
אני הגבר – יספר המקונן שהיה הצר מכהו בשבט עברה.
I am the man. The mourner recounts that it was the enemy who dealt him a heavy blow with the rod of [his] wrath1;
1. Here ibn Ezra disagrees with the usual understanding of HaShem as antecedent.
אני הגבר – הכונה בזה כי ירמיה מדבר זה גם על עצמו בפרט, גם על כלל עמנו, וכנוי עברתי לאויב ולשם, כל אחד כפי הראוי לו, כי האויב הוא נבוכדנצר היה שלוח מהשם עד שקראו עבדי. וידוע כי גבר עקרו מטעם גבור, ולכן הפכו ראה עני.
וטעם שבט עברתו – כי המוסר הוא בשבט כאמרו: ומת תחת השבט, גם כתיב: ושבט עברתו יכלה (משלי כ״ב:ח׳), ועוד: בשבט יודש.
(הקדמה) גרסינן באיכה רבתי (בפתיחה) רב חמא ב״ח פתח וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה לברוך בן נריה הסופר ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה (ירמיהו ל״ו), מה תלמוד לומר כהמה. אמר רב כהנא דברים. איכה ישבה בדד. איכה יעיב. איכה יועם: רבים. זכור ה׳. כהמה אני הגבר דאית בה ג׳ פסוקים בכל מלה הה״ד (משלי כ״ב) הלא כתבתי לך שלישים, דברים משולשים. הנה עפ״י הדברים האלה עם מה שחובר מן העיון בכללו ופרטו האלפא ביתא הזאת ראיתי שענינה הוא חמור להגדיל בה התמרור ולהרבות בבכיה בהזכיר כללות ההפסד והרע אשר מצא את עמנו ואופן הדעתם אליו מכל אשר לפניה ואחריה רעותיה: כי על כן המקונן כמתאונן ומתלונן דמה עצמו לאיש אשר בהיותו שלו ושקט פתע פתאום ראה לנגדו כמראה איש צר ואויב ובידו שבט הנוגש בו יכה עליו וינהגהו כשבוי חרב במכות ויסורין עד אשר הביאהו אל המקום אשר אסירי המלך אסורים ושם תלה קולר בצוארו ובשמי קורה ושם בסד רגליו הרבה והכביד כל מאסריו עד בא עתו להוציאו למשפט ואז הוציאוהו בקושי ובמרדות גדולה וישפטהו משפט קשה ממות ואל המיתו לא נשא נפשו אך ישלח בו חרון אפו להכאובו ולצערו בנגע וקלון לשחק בו ולהתלוצץ עמו ואחרי נוקפו עורו ובשרו לא חסה עליו עין להצילו ולהשקותו ולא שמו לב להחזיקו ולהחזירו לבוריו עד אשר נואש מכל טובה ונשאר באפס תקוה ויצא לבו ונשתטה ובא לידי כפירה לולי ניצוץ שכלו ורוח בינתו החזיקו בידו לערוך טענות כנגדו להשיבו על כנו והנה יישוב הכתובים לפי זה המשל והדמיון כך הוא.
(א)אני הגבר – יראה אני הגבר אשר ראה אותו השוטר האכזר ששמו עוני בשבט עברתו אשר בידו ויהיה עני שם דבר כמו אל דמי לכם (ישעיהו ס״ב).
(א-יח)ועתה – דעו נא וראו איך כלל המקונן עד הנה בתמרורו זה ורמז ברמיזות קרובות עד״מ את כל הרעה אשר מצאתנו מן היום אשר החלונו לרדות מגבהי שמים עד אשר שפלנו עד עפר ונחתם ונסתם הגלות לגמרי אשר היה אחרי מות המלך יאשיהו אשר לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו (מלכים ב כ״ג) אשר אמרנו ובצלו נחיה. ובמותו סר צלם מעליהם ויי׳ אתו. ומיד כשמלך יהואחז בנו החלה הרעה לבא כאשר דברה חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב) ומאותו השעה ואילך נרמז במשל המר האמור. וזה פתרונו ושברו. כי כאשר נאמר ביהואחז (מלכים ב כ״ג) ויעש הרע בעיני יי׳ באותו השעה ראה הנביא השוטר בא כנגדו בשבט עברתו והוא פרעה נכה אשר שמהו הש״י שוטר לרדות בו וכמ״ש הכתוב (מלכים ב כ״ג) ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת ממלוך בירושלם. ונאמר (מלכים ב כ״ג) ואת יהואחז לקח ויבא מצרים וימת שם.
[ב] אמר אותי נהג ויולך חשך ולא אור. ואמר אך בי ישוב הוא מה שאמור ביהויקים אחיו אשר המליכו פרעה נכה כי לא שלו ולא שקט לא השיב ידו ממנו אשר עליו אמר (מלכים ב כ״ד) בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים. ובדברי הימים (ב׳ לו) כתיב, עליו עלה נבוכדנצר ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה. וזהו ממש אך בי ישוב להוליכני ולהגלותי. ולפי שלא היה אז גלות שלימה לא אמר רק יהפוך ידו כל היום. ומה שאמר בלה בשרי ועורי על מה שהיה בימי יהויכין בנו של אליקים שכתוב בו (מלכים ב כ״ד) ויבא נבוכדנצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וכו׳ ויוצא משם את אוצרות בית יי׳ ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל יי׳ וכו׳ והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים וכו׳ עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא ישאר זולת דלת עם הארץ. הרי שכלה הכל הבשר והעור והעצמות אבד ושבר. ומה עצמו דברי חז״ל (איכה רבה ג׳) בשרי זה הצבור. ועורי אלו סנהדרין כשם שהעור חופה את הבשר כך סנהדרין חופין את ישראל. שבר עצמותי העצומים שבי.
והנה אחרי זה. המליך מלך בבל את מתניה בן יאשיהו ויסב את שמו צדקיהו מה כתיב ביה (מלכים ב כ״ה) ויהי בשנה התשיעית למלכו בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב.
[ה] הוא מ״ש בכאן בנה עלי ויקף ראש ותלאה כי ראש ישראל היא ירושלם והיא הקיפה. ותלאה מלשון ותלה ארץ מצרים (בראשית מ״ז). כי כן כתיב (מלכים ב כ״ה) ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו בט׳ לחדש ויחזק הרעב ותבקע העיר. והנה נשתמש מלת ותלאה לב׳ ענינים א׳ לתפארת המשל ושלמותו. ב׳ לעיקר הכוונה בנמשל והוא בשלמות המליצה. מה כתיב אחר זה (מלכים ב כ״ה) ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה וידברו אתו משפט ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור הה״ד במחשכים הושיבני כמתי עולם. מה כתיב (מלכים ב כ״ה) ויאסרהו בנחושתים ויביאהו בבל.
[ז] הה״ד גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי גם כי אזעק: כי אתחנן קולי לא האמין בו ולא פתח אסירי ביתה. וכיון שמת שם הרי גדר בעדו. והנה בכל זאת לא שב אפו. ועוד נאמר שם (ירמיהו נ״ב) ובחדש החמישי בי׳ לחדש שנת י״ט שנה למלך נבוכדנצר וגו׳ וישרוף את בית יי׳.
[י] ועל הרע הגדול הזה אמר כאן דוב אורב הוא לי ארי במסתרים: כי בחדש הה׳ מזל אריה כנרמז במלת ארי והה״א יתירה רמז לחדש.
[יא] גם למזל שהוא ה׳ ואז דרכי סורר כי אז האויב מלא דרכי העיר ושווקיה ורחובותיה סירים וקוצים לשרוף הבית והעיר וה״א שמני שומם כי אז היה המקדש שמם.
[יב] ואמר דרך קשתו על מה שלקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן המשנה ואת שלשת שומרי הסף. ומן העיר לקח סריס א׳ וז׳ אנשים מרואי פני המלך אשר נמצאו בעיר ואת הסופר ויולך אותם. ויך אותם מלך בבל וימיתם (מלכים ב כ״ה).
[יג] עליהם נאמר הביא בכליותי: כי אחר הבשר והעור והעצמות לא נשארו רק הכליות.
והנה מפני שענינו של גדליה בן אחיקם שכתוב בסמוך (מלכים ב כ״ה) והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם, היה כמו אונאה והיתול אל כל השארית הנמצאה עד כי נהרגו רובם על ידו ביד ישמעאל בן נתניה לרמוז לזה.
[יד] אמר כאן הייתי שחוק לכל עמי ותלה השחוק לעצמו בשם הכנסיה לפי שזה השחוק וההיתול קרה לה מצד עצמה וזהו בסבת האמנת גדליהו בישמעאל ובלתי שמעו אל יוחנן בן קרח אשר גלה את אזנו. גם כי ישמעאל עצמו מזרע מלוכה היה ולזה יצדק הייתי שחוק.
ונגינתם – ר״ל יללתם. ולפי שהרע הזה היה ע״י אכילתו עמו ועם השרים אשר אתו כמ״ש בירמיהו (ירמיהו מ״א) ויהיו בחדש הז׳ בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה ורבי המלך וי׳ אנשים אתו אל גדליהו המצפתה ויאכלו שם לחם יחד במצפה ויקם ישמעאל וגו׳ ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אותו.
[טו] והנה היה שלחנם לפניהם לפח ומאכלם לחרב חדה ולזה אמר השביעני במרורים הרוני לענה. כי האכילה והשתיה אחר כל מה שעבר עליו מן הרעות אשר הזכיר היתה זאת וגם המחזקים אשר הכינו לו לחזקו ולאמצו.
[טז] היו אלו אשר אמר עליהם ויגרס בחצי שני, וחתם הכפישני באפר כי כבר הוקבעה יללה וצום לדורות על הריגתו של גדליה ושארית ישראל (זכריה ד׳).
[יז] ואמר ותזנח משלום נפשי לפי שהריגה זו היתה שימת דמי מלחמה בשלום כי האנשים שלמים היו וגדליהו שמר את בריתו כשאמר ליוחנן בן קרח (ירמיהו מ׳) אל תעשה את הדבר הזה כי שקר אתה דובר אל ישמעאל והרי זו היא פקודת שלומם אשר קבלו בימי רעתם ולפי שנמשך מזה כי שארית ישראל בראותם כל אלה שבו מאחרי יי׳ לאמר מה לנו עוד חלק ונחלה בביתו כמו שאמר (ירמיהו מ״ד) ויענו את ירמיהו כל אנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וכו׳ הדבר אשר דברת אלינו בשם יי׳ איננו שומעים אליך כי עשה נעשה וכו׳ לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים וגו׳ ומן אז וגו׳ חסרנו כל בחרב וברעב תמנו.
[יח] סוף דבר כי נמנו וגמרו ואמרו שוא עבוד אלהים. זהו שהזכיר כאן בחתימת המשל ואומר אבד נצחי ותוחלתי מיי׳. והנה שנמשכו הדברים עד שאמר כנסיה וגזרה בדעתה אבד נצחי. כי מדי עבדנו אותו חסרנו כל טוב ונוספו עלינו רעות רבות וכי נעבוד אלהים אחרים נחיה ונירש טובה וברכה. וכן עשו כי בפיהם דברו ובמעשיהם מלאו לאמר (ירמיהו מ״ד) עשה נעשה את נדרינו. והם ונשיהם ובניהם ירדו מצרימה ואין ספק כי זאת היתה תכלית הכפירה כשהוא יתברך פועל דבר מכל ענייני זה העולם אשר נתקיים להם הסכלות הזה מהפלגת הרעות אשר קבלו רצופות ותכופות אשר אמרו א״א שהרעות הללו בשעורן ובמספרן יבאו מאת האלהים כי טוב הוא ודנו מהן המשפט אשר גזרה אשת איוב (ע״ג) כאמור בהקדמה והוא היה שבוש קצת הקדמונים שהיו רואים שרוב ענייני המציאות היו רעים ומשובשים ולכן היו גוזרים כי הכל הוא במקרה כמו שאמר המורה פ׳ י״ג ח״ג.
אני הגבר – יש בסימן זה איזה רמז למה שסבל ירמיה עצמו מצד בני עמו, מ״מ כללות הדברים על האומה כולה נאמרו ולא על אדם מיוחד; וכן גבר זה ר״ל עַם גבורים, וענין הפסוק כך – אין כמוני עם שיוכל להאמר עליו בבירור ואמת שסבל עינוים בעבור שבט האל.
אני הגבר – רבי לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא דרגילנא ביסורים והניין לי מה דהניין לך1(שם).
אני הגבר – רבי יהושע בן לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא איוב דכתיב ביה (איוב ל״ד) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים, וכל מאי דאייתית עליה אייתית עלי2(שם).
אני הגבר – רבי ברכיה אומר, אני הגבר – גברתני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם3 (שם).
ראה עני – [והלא היה ראוי לומר ראיתי עני ומהו ראה], אלא אמרה כנסת ישראל, ראה הקב״ה אותי עניה מן המצות, עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתו4 (שם).
1. ר״ל אני הוא הגבר שכבר הורגלתי לקבל באהבה את היסורין על קדושת שמך, [ואשר על כן מכונה בשם גבר על שם גבורתו שסבל ככה], ולכן מה שנאה וטוב בעיניך להביא עלי הוא גם נאה וטוב בעיני, ולא אתאונן עליהם אלא אקבלם באמונה, ודריש ראה מלשון רבנן רואה אני את דברי אדמון (כתובות ק״ח:), כלומר נראין בעיניו ומתקבלים, דירמיה (שהורגל ביסורים כל ימי חייו) מצא את היסורים לנכון לפניו. או י״ל דקאי על כנסת ישראל.
2. גם בכאן הדיוק כמו בדרשה הקודמת דהול״ל ראיתי עני, ודריש שאומרת כנסת ישראל אני דומה להגבר הידוע שהיה מצוין ביסורים רבים, וגם אני כן, דכל מאי דאייתת עליה אייתת עלי.
3. דריש יתור לשון הגבר, ודריש מלשון גבורה וכדמפרש, ובכלל יתבאר כמו שפרשנו לעיל אות א׳. ומ״ש ומתרגמינן הנה בתרגום כתיב אתון קיימין יומא דין אך המדרש דריש ללשון זה כמו כולכם גבורים וכו׳, והוי הלשון ומתרגמינן קיצור לשון.
4. הלשון עניה מן המצות עניה ממע״ט לאו דוקא הוא, דלפי משמעות המלים ענינו רק עניה מקיום מצות ומע״ט, ותו לא, ובאמת כמה עבירות חמורות גרמו לחורבן הבית וכמ״ש לעיל בפרשה א׳ פסוק א׳ לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה ובעשרת הדברות וכו׳, אלא הכונה עניה במצות ועשירה בעבירות, ולשון קצר ונקי נקט.
וכך היה ירמיה הנביא מקונן1: מכל הנביאים אשר התנבאו על חורבן הבית2אֲנִי הוא3הַגֶּבֶר אשר4רָאָה את עֳנִי השבי והגלות5, שבימיהם של הנביאים האחרים לא נחרב הבית כי אם ביָמַי, ונחרב6בְּשֵׁבֶט – במקל7עֶבְרָתוֹ – רוגזו8 של רודה ומכה, הוא הקב״ה9, ואין זה שבט של אב המחנך את בנו אלא שבט שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם10:
1. רש״י, ר״י קרא, אבן עזרא.
2. רש״י, ר״י קרא.
3. ר״י קרא.
4. רש״י.
5. אבן עזרא.
6. רש״י.
7. תרגום.
8. תרגום.
9. רש״י.
10. ר״י קרא. עקידת יצחק ביאר אני הגבר אשר ראה את אותו שוטר האכזר ששמו ׳עוני׳ שהכה בשבט עברתו אשר בידו.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(ב)אוֹתִ֥ינָהַ֛גוַיֹּלַ֖ךְחֹ֥שֶׁךְוְלֹא־אֽוֹר׃
It is me He has driven and led into darkness, not light.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אותי נהג ויולך חשך ולא אור – כנגד שתי חרבנות ממשמע שנאמר חשך איני יודע דלאו אור ומאי ולא אור בלא נבואה שנאמר אין עוד נביא (תהלים ע״ד:ט׳).
ד״א: ולא אור – בלא תורה ונעו מים אל ים.
אותי נהג ויולך חשך ולא אור – לכל חשך שם קץ, אין לך ליל שלא תופיע עליו נהרה1 לסוף אשמורת אחרונה כשיעלה עמוד השחר. אבל אותי נהג ויולך חשך ולא אור – מצרים שגלו כתוב בהן: מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יחזקאל כ״ט:י״ג), וכן כל אומה שגלתה ממקומה לסוף חזרה, וישראל כמה שנים שגלו ועוד היום הם בגלותם.
He has driven me and led me into darkness and not light – For every darkness there is an end; you have no night because you did not shine light upon it at the end of the last watch (of the night) when dawn was about to break. But, he has driven me and led me into darkness and not light – it was written about Egypt who was exiled: At the end of forty years I will gather Egypt (Ezekiel 29:13), and so every nation who went into exile from its location in the end returned. But Israel – how many days that they have been exiled, and even today they are in their exile.
ונהג אותו ממקומו במקום חשך.
And he led me from my place into a place of darkness.
והיה מוליכו בשבי בחשך ולא יקוה אור.
and led him into captivity, into darkness, and he did not hope for light.
וכן נהג, וילך – רמז לאויב, והראש להשם יתברך.
וטעם: ולא אור, אחר חושך, כמו: בנים סכלים המה ולא נבונים (ירמיהו ד׳:כ״ב).
אותי נהג – בשבטו זה ויוליכני חשך ולא אור – כלומר על אשר לא אדע כי אפילו בדרך שם מסתר פנים על פני כי לא אדע אנה אני בא.
ולא אור – ע״ד נבל ולא חכם (שירת האזינו), תחת שלפנים לאורו אלך.
אותי נהג וגו׳ – אותי נהג בעולם הזה שנקרא חושך ולא אור1 (שם).
1. דייק כפול הלשון חושך ולא אור, דפשיטא הוא, דבחושך אין אור, ולכן דריש דמשל הוא לעוה״ז שגם נראה בו כמו אור מדומה והם ההצלחות הזמניות, ואמרי אותי נהג בגלות החשך גם בלא אור המדומה, כלומר אפילו ההצלחות הזמניות אין בי.
אוֹתִי נָהַג1 ה׳ בשבטו זה2, וַיֹּלַךְ – והוליכני3 במקום4חֹשֶׁךְ וְלֹא במקום5אוֹר ואפילו לא לכיוון קצה האור6, והותיר אותי ללא תורה וללא נבואה7:
1. נאמר נהג ולא ״הנהיג״ על כי נתן לי ללכת לבד ללא הנהגה, פלגי מים.
2. עקדת יצחק.
3. עקדת יצחק.
4. אבן עזרא.
5. אבן עזרא.
6. ר״י קרא. ובמדרש רבה, הותיר אותי בעולם הזה הנקרא חושך ולא אור. וכיוון שירמיה לא התנבא בנבואה טובה הבין כי היסורין אינם ייסורי אהבה, פלגי מים.
7. לקח טוב. ועוד מובא שם על ״חושך ולא אור״, שכפילות המילים באה על שתי החורבנות שהיו לעם ישראל.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Against me alone He repeatedly turns His hand all day.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
At me alone He repeatedly – I alone am constantly smitten, for the entire repetition of His blows is upon me.
אך בי ישוב – במכות משונות זה מזה על הראשונה פקודה שניה ממהרת.
אך בי ישוב יהפך ידו כל היום – כל האומות חוטאים, ואין לך אומה בעולם שהקב״ה פוקד עונה עליה אלא על ישראל. הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום.
Only against me would He repeatedly turn His hand all day long – All the nations sin, but there is not a nation the continues in all the world which the Holy One, blessed be He, visits suffering upon, except Israel, of which it is said, Only against me would He repeatedly turn His hand all day long.1
1. RY Kara appears to take the speaker as Israel. Cf. R. Joshua of Siknin in the name of R. Levi, who reads I am the man as the community of Israel (Lamentations Rabbah 3:1).
אך בי ישוב – כל האומות חוטאים, ואין לך אומה שהקב״ה פוקד עוונה עליה אלא עלי. הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום.
Only against me would he repeatedly turn his hand – All the nations sin, but there is not a nation that continues that the Holy One, blessed be He, visits suffering upon, but against me, of whom it is said, Only against me did he turn his hand all day long.
המפרש וא״ו ב{שבט }עברתו (איכה ג׳:א׳) על השם, יפרש: ידו – מכתו, כמו: הנה יד י״י (שמות ט׳:ג׳), והמכה ביד.
The one who explains that the ו in עברתו concerns HaShem, should interpret His handas His strike as in Behold, the hand of HaShem is upon your livestock(Exodus 9:3) – the strike with the hand.
ובכל שעה הופך ידו ומכהו.
At every hour his hand turned and struck him;
ישב – כפילת תנועתו עלי.
אך בי ישוב – וגם בדרך אשר אנכי הולך יהפוך עלי כל היום.
ישב יהפך – יהפוך פעם אחר פעם, או יפנה מעסק אחר להפוך, והפיכת היד היא להכאה.
אך בי ישב וגו׳ – א״ר שמעון בן לוי, מלמד שאע״פ שהקב״ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה אע״פ כן חוזר ומרחם עליהם, הדא היא דכתיב אך בי ישוב וגו׳1 (מ״ר).
1. מדייק מכפל לשון ישוב יהפוך ידו, דמדלא די בהפוך ידו כל היום ש״מ שבא לרמז שישוב לרחם עליהם, ועיין לקמן פ׳ כ״ב ופ׳ כ״ו.
למרות שכל האומות חוטאים, אין לך אומה בעולם שהקב״ה פוקד עוונה עליה1, אַךְ – אבל2בִּי ישראל3, יָשֻׁב בכל שעה4, וְיַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם להכות אותי5 במכות משונות זו מזו, ובטרם תגמר המכה הראשונה, השניה ממהרת לבוא6: ס
1. ר״י קרא.
2. תרגום.
3. ר״י קרא.
4. אבן עזרא. ובמדרש על דרך הנחמה, א״ר שמעון בן לוי, מלמד שאע״פ שהקב״ה מתייאש מן הצדיקים בעולם הזה אע״פ כן חוזר ומרחם עליהם, מדרש רבה. ועוד על דרך הנחמה, אין להתייאש חס ושלום מהגאולה, כי כך דרכו של הקב״ה בי, להפוך ידו ולהיטיב לי, ואם נשוב, ישוב וירחמוני, פלגי מים.
5. אבן עזרא. רש״י ביאר את הפסוק הזה על ירמיה הנביא (ראה שפתי חכמים), דהיינו שרק הוא הנביא אשר נענש וראה את החורבן.
6. לקח טוב.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(ד)בִּלָּ֤הבְשָׂרִי֙וְעוֹרִ֔ישִׁבַּ֖רעַצְמוֹתָֽי׃
He has worn out my flesh and skin; He has smashed my bones.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בלה בשרי – זה צבור, ועורי אלו סנהדרין מה העור מחפה על הבשר כך סנהדרין גדולה מחפה על ישראל.
וקד אבלא לחמי וגלדי, ת׳ם כסר עצ׳אמי.
בלה – וכבר בלה.
שבר – וגם שבר.
א
א. בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3081, פרמא 3204 לא מופיע ביאור לפסוק ד׳. בכ״י אוקספורד 34 נוסף כאן: ״בלה בשרי ועורי כמו: והארץ כבגד תבלה, כלומר שכבו לארץ חוצות נער וזקן לא היה להם כר וכסת, ובלה בשרם כשהם גולים.״ ובדפוסים נוסף לפני ביאור זה גם המלים: ״בלה בשרי – כמו: לבול עץ. דבר אחר״, וכן בפירוש ר״י קרא.
[He rotted my flesh – As in, "to rotten לְבוּל wood."1 Another explanation:] 'He has made my flesh and skin waste away,' as in, "And the earth will wear away תִּבְלֶה like a garment,"2 i.e., both young and old lay outdoors on the ground with neither pillow nor cushion, and their flesh wore out, when they were going into exile.
1. Yeshayahu 44:19.
2. Ibid., 51:6.
בלה בשרי ועורי – בשרי זה צבור ועורי זה סנהדרין כשם שהעור מכסה הבשר כך הם מכסים ומגינים על ישראל בזכותן.
He has made my flesh and my skin waste away – waste away (בילה) is like Shall I bow down to rotton wood (לבול עץ)? (Isaiah 44:19).1
1. In BDB, בול (n. m. sing.) produce, outgrowth is an abbreviation or scribal error for יבול – only in sing. constr. E.g. For the mountains yield food for him(Job 40:20). RY Kara seems to take בילה as a piel to rot, but it is difficult to equate this with Isaiah 44:19. Rashi refers to לבול עץ as rotten wood, but then gives another explanation. Lamentations Rabbah explains flesh as the community, and skin as Sanhedrin.
בילה בשרי ועורי – בילה, כמו: לבול עץ (ישעיהו מ״ד:י״ט). כתחילהא זועק על שהוכה בשבט עברה, וסתם את דבריו ולא פירש מהו שבט עברה, ועכשיו מפרש: זה שבט שמכלה הבשר והעור ומשבר את העצמות.
א. כן בכ״י מינכן 5, פראג, ועיינו בהערה לעיל בר״י קרא איכה א׳:כ״א.
He has made my flesh and skin waste away – waste away (בילה) is like Shall I bow down to rotten wood (לבול עץ)? (Isaiah 44:19). At first he cried out because he was beaten with the rod of wrath, and when his words were completed, then he did not explain what the rod of wrath was. Now, he explains that this is the rod that destroys the flesh and the skin, and breaks the bones.
הבשר והעור שירגישו – בלו, והעצמות שלא ירגישו – נשברו.
The flesh and the skin, which have feeling, wither. But the bones, which do not have feeling, are broken.
ומרוב המכות בילה בשרו ועורו ונשבר עצמותיו.
and because of the abundance of blows, his flesh and skin wasted away, and his bones were broken.
ויכני עד אשר בלה בשרי ועורי כי במכה תחלה נמחץ ונפצע הבשר ואח״כ בהתמיד המכות נקרע העור ואחר כך נשברו העצמות.
5. ובמדרש, ״בִּלָּה בְשָׂרִי״ זה הציבור, ״וְעוֹרִי״ אלו סנהדרין, דכשם שהעור חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל. ועוד במדרש, ״שִׁבַּר עַצְמוֹתָי״ העצומים שֶׁבְּבָנַי, אלו השרים והסגנים, מדרש רבה, לקח טוב.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(ה)בָּנָ֥העָלַ֛יוַיַּקַּ֖ףרֹ֥אשׁוּתְלָאָֽה׃
He has built against me1 and surrounded me with bitterness and hardship.2
1. He has built against me | בָּנָה עָלַי – See R"Y Kara (first commentary) and Ibn Kaspi that this is short for: "He built a bulwark against me" or the like. [See Melakhim II 25:1 and Yirmeyahu 52:4.] If so, the verse might read "He built and surrounded me with a siege of bitterness and hardship".
2. bitterness and hardship | רֹאשׁ וּתְלָאָה – The word "רֹאשׁ" refers to a bitter and poisonous plant. It is often mentioned together with "לַעֲנָה", another poisonous plant, or sometimes with "פְּתָנִים", venomous snakes, and tends to be used metaphorically to refer to someone's bitter lot. It is possible that the words "רֹאשׁ וּתְלָאָה" together form a hendiadys (a phrase in which two nouns joined by a conjunction stand for but one idea, with one noun acting as a modifier for the other) and might be translated as: "bitter hardship". Cf. Ibn Ezra that "רֹאשׁ" takes its primary usage of "head" and the clause reads: "He surrounded my head [with] hardship" and compare R"Y Kara (2nd commentary): "He built up and surrounded my head and upwards", reading "וּתְלָאָה" as "והלאה" (onwards).
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 778, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״רוש״.
[Encircling – He encompassed me.]
Gall and bitter plants – As in, "gall and bitter fruit."1 The Midrash Aggadah [states] that רֹאשׁ, refers to Nevuchadnetzar in the exile of Yehoyachin; and תְלָאָה [refers to] Nevuzaradan, who completed the blow in the days of Tzidkiyahu, and he wearied me.2
1. Devarim 29:17.
2. According to this Midrash, תלאה is an expression similar to Shemot 18:8, where it means travail, hardship. (Sifsei Chachomim)
בנה עלי ויקף – כאדם שמשימין אותו בתוך הבנין כל זמן שראשו חוץ מן הבנין ורואה אוירו של עולם יש לו נחמה ומביאין לו לאכול והוא חי שם כיון שבונין למעלה מן הראש אז תבא לו התלאה כך ישראל לא דיי שגלו אלא שנתפזרו עוד בכל פינה מהם מעבר לנהרי כוש (צפניה ג׳:י׳) ומהם לנהרי חשך ומהם בדופני של אנטוכיא שהכתו׳ מעיד עליהם ואת בת יהודה מכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם (יואל ד׳:ו׳).
בנה עלי – מצודות.
ויקף ראש ותלאה – הקיפני מלמעלה.
ורוש ותלאה – לשון יגיעות ועייפות.
He has built up strongholds against me.1
He has encompassed me [with] gall and suffering (ותלאה) – He surrounded me from above.
ותלאה expresses trouble and fatigue.
1. RY Kara expands the text to explain more fully what is understood.
בנה עלי ויקף ראש ותלאה – מקרא זה מוסב למקרא של מעלה שאומר: אותי נהג. שאם תאמר: עדיין יש תקוה בדבר, שאדם שהולך בחשך ומשתקע במבואות אפלים הולך וממשמש עד שיוצא לאור, לכך נאמר: בנה עלי ויקף ראש ותלאה. ופתרונו: אע״פ שאני עצור וכלוא במקום חשך, שאפילו אילו היה פתוח בית הכלא לא אוכל לצאת מפני החשך, עוד בנה עלי בניין והקיפו בחומה סביבותי. ושמא תאמר: יכול אני לדלג ולקפץ עליו ולצאת, לכך נאמר ראש ותלאה. ופתרונו: הגביה עלי את הביניין למעלה מראשי.
ותלאה – פתרונו: והלאה, וכן פירש רבינו סעדיה.
ואנשי פתרון1 פותרין בו: בנה עלי ויקף ראש ותלאה – הקיפני מלענהא ורושב ותלאה.
תלאה – לשון יגיעות ועייפות.
1. השוו רש״י.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״על לענה״.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״וראש״.
He has built over me and encircled [me] with bitterness and hardship – This text is meant for the text above that says, He has driven me and led me into darkness and not light(Lamentations 3:2). For if she says there is still hope in the matter for a person who walks in darkness and settles in dark alleys, walking and feeling until emerging into light, therefore, it says He has built over me and encircled [me] with bitterness and hardship – Its explanation is that although I was imprisoned and restrained [in] darkness, so that even if the prison was open, I was unable to go out because of the darkness. Furthermore, he has built a building over me, and they have encompassed [me], and with a wall they have surrounded me. Perhaps she says I am able to jump and to leap over it, and to go out. Therefore, it says bitterness and hardship. Its explanation is he raises up the construction around me above my head.
and hardship (ותלאה) – its explanation is and beyond, and thus explains Rabbi Saadiah. But exegetes who adhere to the simple meaning explain it as he has besieged me and encircled me with bitterness and hardship – he encompassed me more than gall, and bitterness, and hardship. תלאה is an expression of troubles and weariness.
ויקף ראש – בצרה ותלאה.
או יהיה כמו: ועמי תלואיםא(הושע י״א:ז׳), ויהי הראש לשון נקבה, והה״א נעלם, כה״א ושערה לא הפך לבן (ויקרא י״ג:ד׳).
א. כן בפסוק ובכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״תלאים״.
He has encompassed [me with] gall. With anguish and hardship (תלאה), or it may be like yet my people persist (תלואים)1(Hosea 11:7).
ראש is feminine, but the he is concealed like the he in and the hair (ושערה) has not turned white(Leviticus 13:4).2
1. The meaning of this verse from Hosea is uncertain, and the translation here reflects the context of the surrounding text in Hosea. However, in Lamentations Rabbah on 3.65 there is a play on תלאתך which ibn Ezra translates as your curse. In the midrash it is rendered as force (תלי lit. suspend) them through suffering, and bring upon them all the curses. See Jastrow, Dictionary, 1671. So, ibn Ezra offers anguish and hardship as a translation for [he encompassed me with] gall, or he seems to say that it may be understood in the light of the wordplay.
2. Since ושערה is feminine, then the verb הפך should read הפכה.
ואחר כן בנה עליו בניין והקיף ראשו.
After this, he constructed a building about him, and encircled his head,
ויקף – הקף חומת ראש ותלאה.
בנה – כשהביאני אל בית הסהר בנה למעלה מראשי עמוד חזק ויקף בראשי שלשלת של ברזל ותלאה מעל הראש.
בנה עלי – חומת ראש ולענה, ויקף אותי תלאה, שכל עמלי לפרוץ חומה זו לריק היתה.
ויקף ראש ותלאה – ראש – זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ב׳) אנת הוא רישא די דהבא, ותלאה – זה נבוזראדן,1 דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טרכיגוס2(שם).
1. ר״ל ראש זה נבוכדנצר במקדש ראשון, ותלאה זה נבוזראדן שלוחו של נבוכדנצר והוא גמר את כל התלאה, ועיין בפירש״י בפסוק זה.
2. ר״ל ראש זה אספסינוס שהיה תחלה לגלות בית שני שהיה צר על ירושלים קודם טיטוס ותלאה זה טרכינוס, ויש גורסים זה טיטוס והוא בנו של אספסינוס ששלחו להחריב את ירושלים ובית המקדש כמו נבוכדנצר לנבוזראדן בבית ראשון, כמש״כ באות הקודם.
ואע״פ שאני עצור וכלוא במקום חושך, והחושך כשלעצמו מונע ממני לברוח, עוד1בָּנָה עָלַי בניין2, וַיַּקַּף – וְהִקִּיפוֹ בחומה, ואת הבניין הגביה3רֹאשׁ – למעלה מראשי4; וְהִקִּיפוֹ בצרה5וּתְלָאָה – ומרירות6:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא.
3. ר״י קרא.
4. ר״י קרא.
5. אבן עזרא.
6. רש״י. וכן ראה רש״י בדברים כט, יז. ובמדרש ״רֹאשׁ״ זה נבוכדנאצר דכתיב ביה (דניאל ב, לח) ״אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא״, ״וּתְלָאָה״ זה נבוזראדן, דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טְרַכִינוּס, מדרש רבה. ובמדרש לקח טוב מבואר מדוע המרירות, כי כאשר שמים אדם בתוך בניין סגור, כל זמן שראשו חוץ מן הבנין ורואה את אויר העולם, יש לו נחמה ומביאים לו לאכול והוא חי שם, כיון שבונים למעלה מן הראש אז תבוא לו התלאה, כך ישראל לא די שגלו אלא עוד שנתפזרו בכל פינה, מהם מעבר לנהרי כוש ומהם לנהרי חושך ומהם בדופני של אנטוכיא, שהכתוב מעיד עליהם (יואל ד, ו) ״וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים, לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם״.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
He had me dwell in places of darkness,1 like those long dead.2
1. places of darkness | בְּמַחֲשַׁכִּים – Alternatively, the plural form simply acts as an intensifier: "in utter darkness". See also Ibn Ezra who translates: "darkness within darkness". Compare Tehillim 143:3 which uses the same imagery.
2. like those long dead | כְּמֵתֵי עוֹלָם – See R"Y Kara that "עוֹלָם" should be understood as if written "מעולם", forever. Cf. Ibn Kaspi: "like the dead of this world", but this might be a later usage of the word, first prevalent in Mishnaic Hebrew. In Tanakh "עוֹלָם" generally refers to a span of time, not a place (the common word for world being "תבל"). For further discussion, see Ibn Ezra on Kohelet 3:11 and Changing Meanings.
א. בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים =ל?,ש1,ק-מ ובדפוסים • ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים (חי"ת שווּאה במקום חטף פתח?). כך לפי הערת ברויאר, אבל מעיון בכתב־היד נראה שקו הפתח קיים אך התנגש בו ראשו של הלמ"ד בשורה מתחת (וכן דעתם של דותן והמקליד)
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
במחשכים הושיבני – זה שאמ׳ דוד שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות (תהלים פ״ח:ז׳) זו היא הגולה שהיא חשך ואפלה.
כמיתי עולם – ולא מיתי עולם ממש מלמד שיש עוד תקוה שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם י״י וגו׳ (ירמיהו ל״א:ט״ז).
במחשכים הושיבניאכמיתי עולם – כמתים, והיה לך י״י לאור עולם (ישעיהו ס׳:י״ט) – מעולם.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״השיבני״.
He has made me dwell in darkness like those who are dead forever – Like dead men – And HaShem will be a (daily) light for you [forever](Isaiah 60:19).1
1. RY Kara is citing a passage where עולם is used as an adverb, as here.
במחשכים הושיבני – ולא באותו מחשך שנאמר בו: אשים מחשךא לפניהם לאור (ישעיהו מ״ב:ט״ז), אלא כמתים שמחשך שלהם מחשך עולם.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״שנאמר בו אשים מחשך״.
He has made me to dwell in darkness but not like the same darkness of which [it says], I will turn darkness into light before them(Isaiah 42:16). But, like the dead whose darkness is eternal darkness.
במחשכים – מחשך בתוך מחשך.
In darkness: darkness in the middle of darkness.
והוא יושב בחשך.
and he sat in darkness.
כמתי עולם – הטעם המתים בעולם הזה שהם יושמו בקבר מכוסים בעפר.
במחשכים – ובית הסהר היה במחשכי ארץ אשר שם הייתי כמתי עולם שאי אפשר לצאת מקבורתם.
כמתי עולם – לפי החכם המליץ יוסף ברזילי יש כאן רמז למתי מצרים החנוטים ונתונים בקברותם (Piramide בּוֹר המת?) במקום חשך.
במחשכים הושיבני וגו׳ – במחשכים הושיבני כמתי עולם – מלמד שהסומא חשוב כמת1(נדרים ס״ד:)
במחשכים הושיבני וגו׳ – במחשכים הושיבני כמתי עולם, א״ר ירמיה, זה תלמודה של בבל2(סנהדרין כ״ד.).
1. וכתבו התוס׳ דנ״מ בזה למבעי עלי׳ רחמי, ואינו מבואר, הלא על כל צרה וצער דרוש לבקש רחמים, ויתכן הכונה למבעי רחמי שלא יבא האדם לידי כך, ובקשה כזו שבעבר באמת מבקשים רק על דבר גדול, וכנראה כונו תוס׳ ללשון כזה בעירובין מ״א ב׳ גבי ג׳ דברים מעבירין את האדם על דעתו וגו׳ ושם בהכרח צריך לפרש דצריך לבקש על זה למפרע.
2. ר״ל הלומדים שבבבל, מפני שאין נוחין זה לזה בהלכה ומתוך כך אין ההלכה מתבררת אצלם והם מגששים בה כמו באפלה. והארכנו בבאור דרשה זו בתורה תמימה ס״פ בראשית בפסוק בבל יעו״ש.
בְּמַחֲשַׁכִּים – במחשך מתוך מחשך1, זו היא הגולה שהיא חושך ואפלה2הוֹשִׁיבַנִי ה׳, כְּמֵתֵי עוֹלָם – כמתים שהחושך שלהם הוא לעולם3, שאי אפשר להם לצאת מקבורתם4: ס
1. אבן עזרא. וע״פ התרגום הוא בית הסוהר שם היה ירמיה, ראה ירמיה לב. ורבותינו אמרו (סנהדרין כד.) ״בְּמַחֲשַׁכִּים״ זה תלמודה של בבל שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם, רש״י שם.
2. לקח טוב.
3. ר״י קרא.
4. עקדת יצחק. ולא מתי עולם ממש, מלמד שיש עוד תקוה, לקח טוב. ובמדרש, אמר רבי שמואל ארבעה חשובים כמתים, סומא, דכתיב (כאן) ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם״, מצורע שנאמר (במדבר יב, יב) ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״, ומי שאין לו בנים דכתיב ברחל (בראשית ל, א) ״הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״, ומי שירד מנכסיו שנאמר (שמות ד, יט) ״כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים״, וכי מתים היו?! אלא שירדו מנכסיהם, מדרש רבה.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
He has walled me in so that I cannot leave. He has made my chains heavy.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
גדר בעדי – א״ר אבהו זה קסטרה של פרסיים, ור׳ ברכיה אמר זה גדגוד של ערביים, ורבנן אמרין זו מטלית של כותיים.
וקד גדר דוני, ולא אכ׳רג ות׳קל קידי.
נחשתי – כבלי.
גדר בעדי – עשה חומה לנגדי להיות כלוא.
ולא אצא – כלומר הושיב סביביי מחנות וגייסות של אורבים.
הכביד נחשתי – עשה לרגליי נחשתים כבדים שלא אוכל להלך, פֵֿייְֿרְיְּיש בלעז.
He fenced me in – He has made a wall opposite me [so that I] should be imprisoned.1
And I cannot go out – He stationed around me camps and troops of soldiers lying in wait for me.
He chained me heavily – He made heavy fetters for my feet so that I would not be able to walk, ferjes in Old French.
1. Symbolic of Nevuchadnetzar's siege around Yerusholayim. (Lechem Dimah)
גדר בעדי – שהסתיר נבואתו מישראל לפיכך לא אצא שאי אפשר לישראל לצאת מן הגלות בלא נבואה.
הכביד נחשתי – שפיזרני בן האומות שלא תמצא מהם ריבותים יחד.
אף על פי שהושיבני במחשכים, גדר בעדי שלא אצא. אילו הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי היה לי קשה לצאת, וכל שכן שהושיבני במחשכים וגדר בעדי. ולא עוד, אלא: אף על פי שגדר בעדי, הכביד נחושתי – נחושתים שאני אסור בהם כבידים הם כל כך שאיני יכול ללכת בהם אפילו אם הושיבני לאור.
Although He has made me dwell in darkness, He has fenced me in so that I cannot get out – If He made me dwell in darkness, and did not fence me in, it was difficult for me to get out; all the more so because He made me dwell in darkness and fenced me in. Furthermore, although He fenced me in, He made my chain heavy, chains by which I am bound. They are so heavy that I am unable to walk with them, even if He made me dwell with an eternal light all day.
(ז-ח)גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי – פתרונו: אילוא הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי, אי איפשר לצאת מפני החשך. על אחת כמה וכמה, עכשיו שבמחשכים הושיבני ועוד גדר בעדי.
ולא עוד, אלא אע״פ שגדר בעדי, הכביד נחשתיב – נחשתים שאני אסור בהם כבדים הם כל כך, שאיני יכול לצאת בהם אפילו אם הייתי יושב לאור יומם, ואפילו אם לא גדר בעדי. ושמא תאמר עדיין יש לי תקוה,1 שאם אזעק לפניו ימצא לי, שהרי מידתו: מוציא ממסגר אסיר מביתג כלא ישבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳), ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי, משם יוציאני לאור, ת״ל: גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי.
ב. בכ״י מינכן 5 נכפלו כאן מלמעלה: ״פתרונו איש הושיבני במחשכים״.
ג. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, פראג: ״ומבית״.
(7-8)He has fenced me in so I cannot escape; He has made my chain heavy – Its explanation is if he made me dwell in darkness and did not fence me in, it would not be possible to get out because of the darkness, and in addition he has fenced me in. Furthermore, although he has walled me in, he has made my chain heavy. Its explanation is chains that I was bound with were heavy, so much so that I was not able to escape them even if I were sitting in the light of day, and even if he had not fenced me in.
Perhaps you would say there is hope for me yet; that if I would cry out before him he would be found for me, that behold, from his edict to bring forth a prisoner from confinement, and dwellers of darkness from prison(Isaiah 42:7). But if I cry out and plead from a place that he has caused me to sit in darkness, and has walled me in; from there will he bring me out into light? It teaches us that even though I would cry out and plead, he shuts out my prayer.
נחשתי – כבלי.
My chains: fetters.
ושם גדר בעדו ורגליו בכבל.
There he fenced him in and his feet were in chains.
ועכ״ז לא נתקררה דעתו עד כי גדר בעדי – יראה גדר סביבותי בגדר חזק ואמיץ מן העצים החזקים או מהאבנים אבני גזית כדי שלא אצא ואף כי לא יהיה קולר בצוארי ולא עוד אלא שהכביד נחשתי אשר ברגלי.
הכביד נחשתי. במכלול בשמות משקל פְּעוֹלֶת כתב שהוא בשלש נקודות והביאו עם דומים אחרים כולם בשלש נקודות וכן הוא בשרשים וכן מצאתי בספר כ״י אך בספרים אחרים שלנו מהדפוס וכ״י החי״ת בקמת חטוף וכן כתב בפירוש בעל הלשון בשרש נחש.
גדר בעדי ולא אצא – ר׳ איבו אמר, זה בסגר של ערביים, ר׳ ברכיה אמר, זה קסטרא של פרסיים, ורבנן אמרי זה מטלית של כותים1 (מ״ר).
1. בסגר שם מקום שבערביא, וקסטרא שם מקום שבפרס, ומטלית שם מקום שבכותים, והכונה שהנגלים לאחד מן אלה המקומות לא היו מניחין אותן לצאת משם ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שכל אחד זכר המקום הנודע לו.
2. מסים וארנוניות הם מיני מסים מבהמה ונכסים וגולגלאות הוא כסף גולגולת מאנשים, והכונה הכביד נחשתי שהכביד עלי מסים ככובד הנחושת, או דהכונה דע״י מסים אדם נאסר ונגש לנחשתים.
ואילו רק הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי, לא הייתי יכול לצאת מפני החושך, על אחת כמה וכמה עכשיו שבמחשכים הושיבני וגם1גָּדַר בַּעֲדִי – עשה חומה לנגדי שאהיה כלוא2וְלֹא אֵצֵא, ולשם כך הושיב סביבי מחנות וגייסות של אורבים3, וְהִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי – את האזיקים4 שברגלי5, בעשותו לרגלי נְחֻשְׁתַּיִם כבדים שלא אוכל אפילו להלך6:
1. ר״י קרא.
2. רש״י. ובמדרש, שהסתיר נבואתו מישראל לפיכך ״לא אצא״, שאי אפשר לישראל לצאת מן הגלות בלא נבואה, לקח טוב.
3. רש״י.
4. לעזי רש״י. ובמדרש, שפיזרני בן האומות, לקח טוב. ועוד במדרש, שהכביד עלי מיסים וארנוניות, מדרש רבה.
5. עקדת יצחק.
6. רש״י. פלגי מים ביאר שכל כך נעשה הקב״ה לי כשונא, כאילו גדר ומנע ממני את דרכי התשובה.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Even if I cry and call out, He blocks1 my prayers.
1. blocks | שָׂתַם – See Ibn Ezra that the"ש" takes the place of a "ס" so that "שָׂתַם" is the equivalent of "סתם", to shut off.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי – אמר ר׳ אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנא׳ גם כי אזעק ואשוע וגו׳, אעפ״כ שערי דמעה לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ר׳ אבא לא הוה גזר תעניתא ביומא דעיבא שנאמר סוכתה בענן לך מעבור תפלה.
ואן אנא צרכ׳ת ותג׳וות׳ת, קד סד עני צלותי.
שתם תפלתי – סתם לי את תפלתי (בבואי להתפלל מסתתמות מעינות לבי ואיני מוצא את המלים מאין מענה לשון. בכל העתיקים ״עני״ ובמאוחרים שלא הבינוה תקנו ״ען״).
סתםאתפלתי – סתם חלונות הרקיע בפניה.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י לייפציג 1 ובנוסח שלנו של המקרא: ״שתם״.
He represses my prayer – He shut the windows of the heavens before it.
גם כי אזעק ואשוע – שכמה שנים ישראל צועקים בגלות עורה למה תישן י״י (תהלים מ״ד:כ״ד) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפשי (תהלים ס״ט:ב׳).
שתם תפלתי – ששם מחבת ברזל בינו ובין ישראל. שתם כתי׳ בשי״ן כמו שתום העין (במדבר כ״ד:ג׳).
וגם – ואפילו אם לא גדר בעדי, שמא תאמר אם אבקש משם את י״י ומצאתיו, שהרי מדתו: מוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳), ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי משם יוציאני לאור, תלמוד לומר: גם כי אזעק ואשוע סתם תפילתי.א
א. בכ״י פריס 162, מינכן 52 נוסף כאן: ״שתם – ש׳ כתיב, כל מי שמתפלל אחר הציבור מעשיו נפרשין.״ הביאור חסר בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203.
Even – and even if He had not fenced me in, perhaps you would think if I seek HaShem from there, I would find Him, for is that not His nature? One who brings out the prisoners from the dungeon, from the prison those who dwell in darkness(Isaiah 42:7). For if I shout and cry out from the place where He has made me dwell in darkness and fenced me in, from there He will bring (them) [me] out to the light. The text teaches us: Even if I shout and cry out, He shuts out my prayer.
He shuts out (שתם). With a shin acting as a sameq, thus they made princes (השירו) but not through me} (cf. Hosea 8:4).1
1. The comment is on the interchangeability of ש and ס, but the quote from Hosea to illustrate his point is incorrect, with the Masoretic Text reading ולא ממני השירו. This blends two parts of the sentence. However, ibn Ezra's meaning is clear.
ואם יצעק אין צעקתו נשמעת.
Even though he cried out, his cry was not heard.
גם – יראה כי כוונתו בכל אלו ההסגרים היתה גם כן לשאצעק ואשוע בקול גדול שלא ישמע קולי.
שתם תפלתי. נסתמו עיניהם של מדפיסים שעשאוהו כולו קמוץ כי בכל ספרים כ״י חציו קמץ וחציו פתח כדינו ובמסורת ב׳ דין כתיב בשי״ן וחד כתיב בסמ״ך יחזקיהו סתם את מוצא (ד״ה ב לב) וזה אחד מן מלין דחמיין שי״ן וקריין סמ״ך עיין במ״ג הושע ב׳ ובאיכה רבתי כל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין לכך נאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי שתם כתיב לפי שתמו הצבור תפילתהון פי׳ ל׳ השלמה ועיין פי׳ המאמר בס׳ לחם דמעה.
שתם – המעבר למען לא תבוא תפלתי אליו.
גם כי אזעק וגו׳ – א״ר אלעזר, מיום שחרב ביהמ״ק ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי1(ברכות ל״ב:)
שתם תפלתי – כל הבא להתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר שתם – קרי בי׳ שתם2 (מ״ר).
1. איירי בתפלת יחיד כמש״נ גם כי אזעק ואשוע, אבל בצבור כתיב (פ׳ ואתחנן) מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו, וגם ביחיד אינו רק בשאר ימות השנה, אבל בעשרה ימים שבין ר״ה ליוהכ״פ מתקבלת אפילו תפלת יחיד, ובשאר ימות השנה נמי תפלה בדמעות מתקבלת אפילו ביחיד כמש״כ (תהלים ל״ט) שמעה תפלתי ה׳ אל דמעתי אל תחרש, ולכן אמרו בב״מ פ׳ הזהב אע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, ואמנם אחרי כל זה כפי הנראה הא דר״א לאו כו״ע ס״ל כן, והפסיק קאי רק לאותו הזמן של החורבן שאז כביכול לא רצה הקב״ה לשמוע תפלה, ומ״ש אע״פ ששערי תפלה ננעלו היינו בעת שהם ננעלו, ע״י איזה סבה וכעס.
2. כנראה דריש המלה שתם בתרי אנפי שתם מלשון סתם, ושתם – בנוטריקון שתם, כלומר שתמה תפלת הצבור, וטעם דרשה זו מדלא כתיב סתם (בסמ״ך), וענין מעשיו נפרטים הוא שנמנין בפרוטרוט אחד אחד והקב״ה מדקדק עמהם, כמ״ש חז״ל על הפ׳ הן אל כביר לא ימאס, דמשמע דדוקא תפלת צבור אינו ממאס כביכול אף אם יש מה למאס, כי קרבן צבור דוחה את הכל כנודע, אמנם תפלת יחיד אם יש במה למאס את תפלתו אז אין תפלתו נשמעת.
ושמא תאמר אם אבקש משם את ה׳ אמצא אותו, לא כך הוא, כי1גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ אליו2שָׂתַם – סתם הוא את3תְּפִלָּתִי שסתם את חלונות הרקיע בפניה4, וחטאי הם אלה אשר גרמו לכך5:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא.
3. אבן עזרא.
4. רש״י. וכך אמרו רבותינו (ברכות לב:) א״ר אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, ואעפ״כ לא ננעלו שערי דמעה שנאמר (תהלים לט, יג) ״שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ״, ילקוט שמעוני.
5. פלגי מים.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(ט)גָּדַ֤רדְּרָכַי֙בְּגָזִ֔יתנְתִיבֹתַ֖יעִוָּֽה׃
He has walled up my ways with hewn stones; He has twisted my path.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
נתיבותי עוה – אם באתי לצאת איני יוצאה בדרכים הסלולים דרך ישרה מפני האורבים ויוצאה דרך עקלתון.
He has made my paths crooked – If I wish to go out, I do not go out in the roads paved in a straight way, because of the enemies, but I go out on the crooked road.
גדר דרכי בגזית – כענין שנאמר הנני סך את דרכך בסירים (הושע ב׳:ח׳) לא נתן לי פתח לשוב נאספו הנביאים כלו החוזים בטלו הרואים ואין בנו כח במה להשען.
גדר דרכיי בגזית – כאילו היו אבני גזית.
במה גדר דרכיי – בנתיבותיי שעיוה. חד דהוה פרי בתר תורתיה, פרי בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל. חמא יתיה חד בבלי, הפיס ביה דהוא ירושלמי. אמר ליה: מתי אתית. אמר ליה: יומא דין. אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכיי בגזית נתיבותיי עוה.
He has walled up my roads with hewn stones – as if they were hewn stones. How has He walled up my ways? By my paths which He has distorted.
גדר דרכי בגזית – כאילו באבני גזית. במהא גדר דרכי, בנתיבותי שעיוה – שאיניב יודע לכוין דרך ישרה שאשוב בה למקומי. חד דהוה פריה בתר תורתיה, פרה בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל. חמא יתיה חד בבל וחכים ביה דהוא ירושלמי. אמר ליה: מתי אתית. אמר ליה: יומא דין. אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה.1
1. השוו איכה רבה וירושלמי מעשר שני ה׳:ב׳.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״כמה״.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״שאני״.
He has walled up my roads with hewn stones – as if with hewn stones. How has he has walled up my roads? With my paths that he has distorted, for I do not know how to grasp a straight road, that I may return to my place on it.
הנתיבות הם ידועות.
The paths [which] are known.
ושם גדר בעדו שהיה נואש והנתיבות שהיה יודע עוה אותם.
And there he fenced him about because he was despairing, and he [the enemy] made crooked the paths that he knew.
וכל זה לא שוה לו עד שגדר דרכי הקרובים אל המאסר כאילו היה אפשר להתיר עצמי שלא אוכל לצאת לדרך. וגם הנתיבות הבלתי מפורסמות עוה אותם בענין שכלן ישובו אל המאסר או סביבותיו.
1. ר״ל דרך קרובה היתה בין לוד לירושלים דרך מחילות בארץ, ואלר החורבן נתקלקלו ונסתתמו, וסמך זה על פסוק זה.
2. לאחר שקדשו ב״ד את החודש היו מדליקין נרות בכיפין גבוהים שיראום ערי הגולה והיה זה לסימן מקידוש החודש, והיו מדליקין בעיירות אלו שחשב, מפני שבהם היו הרים גבוהים.
3. ר״ל נתקלקלו ונתעותו הדרכים הישרים, ונחשב הדרך בעקלתון, ולכן טובא הוי. ויתכן דהכונה ע״פ הדרשה הקודמת דדרך קרובה היתה להם ע״פ מחילות בארץ ואח״כ נתעותו ונסתתמו.
4. שם איירי במלכות צדקיהו שאמר שיעשנה שממה ובטלה, ושילש המלה ג׳ פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו [דכמו באכסניא של תורה חזקתה לבוא בג׳ דורות כך חזקתה להשלל לעולם בשלילת ג׳ דורות], דשלש פעמים הוי חזקה כנודע, ומבואר דעוה פירושו שממה וביטול.
גָּדַר – סגר1דְּרָכַי כאילו2בְּאבני3גָזִית, ואת נְתִיבֹתַי – הדרכים הידועות4עִוָּה – עיקם5 והחריב6, וכעת איני יודע לכוון דרך ישרה שאשוב בה למקומי7, שאם באתי לצאת איני יוצא בדרכים הסלולות מפני האורבים אלא דרך עקלתון8 שמחזירה אותי לבית האסורים9: ס
7. ר״י קרא. ועל דרך הדרש הוא שנאמר (הושע ב, ח), ״הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים״, שלא נתן לי פתח לשוב, נאספו הנביאים, כלו החוזים, בטלו הרואים, ואין בנו כח במה להשען, לקח טוב. ומחמת כי מנע ממני התורה והמצוות הרגלתי עצמי בדרכים מעוותים ומקולקלים, פלגי מים.
8. רש״י.
9. עקדת יצחק.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
He is a bear lying in ambush for me, a lion in hiding.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
דוב אורב הוא לי – זה הקב״ה, ארי במסתרים – אריה כתיב כמד״א אריה שאג מי לא יירא.
והו כדב כאמן לי, או אסד פי אלסואתר.
דב – והוא כדב אורב לי או כארי.
דוב אורב הוא לי – הקב״ה נהפך לי לדוב אורב.
He is a bear lying in wait for me – The Holy One, Blessed Is He, turned into a bear in wait for me.1
1. Alternatively, bear refers to Nevuchadnetzar who lay in wait to attack the Bnei Yisroel who are symbolized by a lion. (Eikhah Rabbah 3:4)
דוב אורב הוא לי – זו מלכות פרס שנמשל כדוב דכתי׳ וארו חיווא אחורי דמיא לדוב (דניאל ז׳:ה׳). תני רב יוסף אלו הפרסיים שאוכלין כדוב ושותין כדוב ומסרבלין שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב.
ארי במסתרים – ארי קרי אריה כתיב זה נבוכדנצר דכתי׳ ביה עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד׳:ז׳) לכך נאמ׳ כדוב כארי ומהו שנא׳ הוא י״י הוא גזר ונהיה כענין שנאמר וקראתי לי נבוכדנצר עבדי (ירמיהו מ״ג:י׳).
דוב אורב – פתרונו: אע״פ שהדרך מעוקל ומעוות שאין אדם יכול לצאת בו לדרך הישרה, דוב אורב הוא לי – שאם אצא חוץ מן הכלא אורב הוא לטרוף אותי כדוב לטרוף טרף.
He is a lurking bear to me – Its explanation is that although the road is so distorted and crooked that there is no one able to leave on it to the straight path, he is a lurking bear to me – For if I go outside of the prison he lurks in order to prey upon me like a bear that lurks to prey upon its prey.
יש אומרים: כי מנהג הדוב להכריז על הארי, והוא רחוק.
Some say that the bear is accustomed to call aloud, concerning the lion when he is (still) far away.
More misfortune in a different manner, because a bear comes against him,
דב ארב הוא לי – נכון מטעם, הוא הוא, כמו שהיה נכון אם אם אמר כדוב כארי מטעם הדומה לו, ומאלו השני מינים לאין מספר בספר משלי.
דוב – יראה ואני בהיותי בתוך מאסרי הקשה והמר הזה ומסתריו לא הונח לי משאגת אריה וקול שחל כאילו הייתי במדבר עד אשר הוכרח לי לצאת משם ירמוז אל היום שהוציאוני משם בעל כרחי להשפט.
אריה. ארי ק׳ והכתיב רמז לנבוכדנצר דכתיב ביה עלה אריה מסבכו ירמיה ד׳.
דב ארב וגו׳ – דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טרכינוס1 (שם).
1. כנודע במדרשים ודה״י היה נבוכדנצר צר זמן רב על ירושלים ואורב ומחפש תחבולות לכובשה, ועם כל זה לא עלתה בידו, ובא נבוזראדן וכבשה, וכן אספסינוס בבית שני צר וארב וטרכינוס כבש. ולכן מדמה את נבוכדנצר ואספסינוס לדוב שדרכו להיות אורב, ואת נבוזראדן וטרכינוס לארי שדורס ומזיק ואוכל. גם י״ל שמכנה את נבוזראדן בשם ארי ע״פ המבואר במ״ר לקמן פרשה ה׳ בפסוק על צוארינו נרדפנו נבוזראדן הוא אריה ולמה נקרא אריה שהיה נוהם על השביה כאריה, ובבית שני אספסינוס התחיל וטרכינוס גמר, ולכן המשיל את אספסינוס לדוב ואת טרכינוס לארי.
ואע״פ שהדרך מעוקלת וממילא אין אדם יכול לצאת בה לדרך הישרה1, לְדֹּב אֹרֵב נהפך2הוּא לִי הקב״ה3, שאם אצא מחוץ לכלא, אורב הוא לטרוף אותי כדוב4, כְּאֲרִי (אריה5 כתיב) שמסתתר6בְּמִסְתָּרִים לטרוף את הטרף שלו7:
1. ר״י קרא.
2. רש״י.
3. רש״י. ובמדרש, זו מלכות פרס שנמשל כדוב, תני רב יוסף אלו הפרסיים שאוכלין כדוב ושותין כדוב ומסרבלין שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב, לקח טוב.
4. ר״י קרא.
5. ראה מנחת שי הלמד כי הכתיב ״אריה״ רמז הוא לנבוכדנצר עליו כתוב (לרמיה ד, ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״.
6. תרגום.
7. פלגי מים. ועל דרך הדרש, כל כך הגביר עלי יצרי הרע עד כי היה לי היצר הרע כדוב אורב להחטיאני בכל פעם, ואח״כ כשנתמלאה סאתי היה עלי כאריה במסתרים שטורף ומשסע מיד את הטרף שלו, פלגי מים. ועוד על דרך הדרש, דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טְרָכִינוּס, מדרש רבה.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותהכל
He has placed thorns1 on my ways and torn me to pieces,2 has made me desolate.
1. placed thorns | סוֹרֵר – See Rashi and R"Y Kara that the verb is related to the noun "סיר", a type of thorn, and compare Hoshea 2:8. Alternatively: "turned aside my ways", with "סוֹרֵר" connected to the root "סור", to turn aside.
2. tore me in pieces | וַיְפַשְּׁחֵנִי – This word is a hapax legomenon, but many commentators assume it is equivalent to the root "פשח" in the Mishna, which means to split (see Mishna Sheviit 4:6). See also Targum Yonatan on Shemuel I 15:33 who translates "וַיְשַׁסֵּף" (which is also a hapax legomenon, but from context appears to mean to cut, pierce or the like) as "פשח". The phrase might relate to the earlier image and refer to the thorns' piercing and breaking of flesh.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
He spread thorns across my roads – An expression of thorns, [meaning that] He "has strewn" them with thorns, [i.e.,] He scattered thorns on my ways.1
He made me hurdle them – An expression of spreading the legs.2 One who passes on roads that are not cleared must widen his stride, and there is an example of this in the language of the Gemara:3 "The one who pruned דְּפָשַׁח4 a date palm."
1. Alternatively, 'he forced me off my path.' (Ibn Ezra)
והישר בעיני: שהוא פועל עבר, מגזרת: כפרה סוררה (הושע ד׳:ט״ז).
Some say he made me depart (סורר) is from the same source as thorns (סירים),1 and thus I will block her path with thorn bushes (בסירים) (Hosea 2:8). But in my opinion, it is a verb in the past tense from the same source as like a stubborn (סוררה) heifer(Hosea 4:16).2
1. Rashi translates סורר as thorns. Ibn Ezra disagrees with this interpretation.
2. In other words סוררה is from the root סרר to be stubborn.
he has torn me to pieces (ויפשחני) – The Targum of Samuel tore to pieces(I Samuel 15:33) is and he crushed (ופשח).1
desolate, because each one he sees is desolate, just as the abomination that causes desolation(Daniel 11:31); and in another place desolation(Daniel 12:11).
1. The hapax legomenon ויפשחני, is translated in the Targum as and he has rent me. This is also found in the Peshitta. Ibn Ezra follows this translation, and includes the midrashic interpretation of ויפשחני split in pieces from the same root פשח.
סרר – מטעם כפרה סוררה (הושע ד׳:ט״ז) והוא אם פעל עבר, ואין בכאן חסרון כלל, או הוא שם נגזר יחסר מלת המציאות, וטעמו היה סורר.
ויפשחני – מטעם בקיעה, וכן תרגום: וישסף שמואל – ופשח. וידוע כי הארמי והעברי והערבי מיסוד אחד.
דרכי – יראה שהדרך אשר הוליכני לבית המשפט היה כלו מלא קוצים וברקנים וסירים וע״ד הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב׳) ויהיה סורר מגזרתו. ומהם הוכה והופצע כל בשרי טרם בואי אל בית הועד. וגם שמני שומם כי שם אותי במקום אשר דנו אותי המשפט אשר אזכיר.
דרכי סורר – בן סורר ומורה הוא הסר מן הדרך הישרה, ובא התאר מן בנין פִּעֵל להוראת אומץ סורו הרע, וכאן ר״ל קלקל דרכי שהיו ישרים באופן שאני מוכרח להסיר רגלי מהם; ובשניהם הלשון מושאל, בבן סורר ומורה שהיא סר מדרך ה׳ כלומר עובר על מצותיו, וכאן נאמר על דרכי בני אדם על חריצותם והשתדלותם שלא יצליחו בהן.
ויפשחני – עשני אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳), שנבקע ואינו עושה עוד פירות.
שומם – שהכל עזבוני ומתוך התבודדתי שוממתי ונסכלתי.
דרכי סורר ויפשחני – מהו ויפשחני – ויבקעני, כההיא דתנינן (משנה שביעית ד׳:ו׳) אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית1(שם).
1. ושם פרשו המפרשים שנפשח נסדק כמו ויפשחני, וא״כ הרי פסוק זה ומשנה זו נעשים למוד ולימד כאחת, והוא חזון שאינו נפרץ, ובכלל לפלא הוא שלא הביאו במדרש כאן ראיה למובן נסדק בשורש פשח מש״א ט״ו וישסף שמואל את אגג, תרגומו ופשח, ושסף באורו בקיעה שיסודו שסע [בחלוף ע׳ בפ׳, מפני שהן אותיות הסמוכות ומתחלפות].
את דְּרָכַי סוֹרֵר – פיזר הקב״ה בקוצים, ובכך1וַיְפַשְּׁחֵנִי – גרם לי לפסק רגליים בהליכתי2 ולא למצוא נתיבותי3; שָׂמַנִי הקב״ה שֹׁמֵם – כדבר תמוה, שכל רוֹאַי נהיו מושתקים כאבן דומם4:
1. רש״י.
2. רש״י. ולקח טוב פירש הבקיעני. ועל דרש הדרש, עשה אותי כ״כ רע עד שפסעתי על התורה והמצוות, וע״י זה בבוא עת הפורענות שמני שומם, פלגי מים.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165 ובנוסח שלנו של המקרא: ״כמטרא״.
[He] positioned me as a target – He set me up opposite His arrows to shoot at me like a target,1aseneil in Old French.
1. By having to hurdle over the thorns I was forced to slow down, thereby becoming an easy target for my enemy. (Lechem Dimah)
דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ – כשם כמשימין המטרה והכל יורין בו כך שמני בגלות וכל האומות יורין בי ומכין אותי ובוזזין ומחרפין ומגדפין אותי.
כמטרה לחץ – שכל הרוצה לירות מורה, כך כל האומות מושלים בנו.
As a target for the arrow that every archer wishes to shoot. Thus all the nations rule over us.
דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ – שכל הרוצה לירות מורה ועשוי הפקר, כך ישראל הפקר לכל האומות.
He bent his bow and set me up as a target for the arrow – that every archer wants to shoot, and constraint is abandoned. Thus Israel is abandoned to all the nations.
כמטרא – אל״ף במקום ה״א הנקבה, והוא מגזרת: מטר.א
א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״נטר״.
As a target (מטרא). An aleph is in place of the hey of the feminine, and it is from the same source as מטר.
ומרחוק הצר עליו חץ.
Moving the oppressor far away, he fires an arrow against him.
דרך – וכה היה משפטו אלי שדרך קשתו וזרק בי החץ ויציבני למטרה לכל רובה קשת.
ויציבני – ר׳ יודן אמר, ויציבני – הגבירני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם1 (מ״ר).
כמטרא לחץ – יש אומרים כמגן לחנית, ויש אומרים כקורת חצים שהכל מורים בה והיא נצבת2 (שם).
1. וכן דרשו לעיל בפסוק אני הגבר גברתני לעמוד בכולם, ועיין מש״כ שם.
2. ר״ל כי עם כל החצים שירו בי עדיין קיים אני, והוא מענין הדרשה הקודמת הגבירני לעמוד בכולם.
וכך היה משפטו אלי1 בבוא עת הפורענות2, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ והעמידני מול חציו3 וזרק בי החץ4, וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא – למטרה5לַחֵץ לכל רובה קשת6, שכל הרוצה לירות יורה; וכך נעשו ישראל הפקר לכל האומות שמושלים בנו7: ס
1. ר״י קרא.
2. פלגי מים.
3. רש״י.
4. ר״י קרא.
5. אבן עזרא.
6. ר״י קרא.
7. ר״י קרא. וכשם ששמים את המטרה והכל יורים בה, כך שמני בגלות וכל האומות יורים בי ומכים אותי ובוזזים ומחרפים ומגדפים אותי, לקח טוב.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(יג)הֵבִיא֙בְּכִלְיֹתָ֔יאבְּנֵ֖יאַשְׁפָּתֽוֹ׃
He brought into my kidneys the contents of his quiver.1
1. the contents of his quiver | בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ – Literally: "the sons of his quiver". The word "בן" is sometimes used to mark the members of a certain group (such as בְּנֵי הַנְּבִיאִים, the prophets). Here, too, it might be simply a way of referring to all that which was in the quiver, perhaps implying that he emptied it of its arrows. Cf. Ibn Ezra and Ibn Kaspi that the phrase is meant more metaphorically; the poet compares the quiver to the stomach of a pregnant women, and its arrows to children. The image might be meant to underscore how Hashem, normally full of mercy, has turned against the people.
א. בְּכִלְיֹתָ֔י =א(ק),ק-מ ומסורות-א,ל וטברנית • ל!=בְּכִלְיוֹתָ֔י (כתיב מלא וי"ו)
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בני אשפתו – חצים שנותנים בתוך אַשפה שקורין קוֺיְיבְֿרִי.
The arrows of His quiver – Arrows that are put into the quiver, called cuivre [in Old French].
הביא בכליותי בני אשפתו – אלו החצים שבתוך האשפה אלו הם דאגות הגלות ומצוקות הגלות וכן הוא אומ׳.
הביא בכיליותי בני אשפתו – משהקימני לו למטרה, ירה בי חצים והביא בכיליותי בני אשפתו. מי הם בנים של אשפה, הם החצים, שאדם מניח חציו באשפה.
He has caused the sons of His quiver to enter my innardsbecause he established me as a target for himself, he shoots arrows into me and He has caused the sons of His quiver to enter my innards – Who are the sons of the quiver? They are the arrows, for a man puts his arrows in the quiver.
הביא בכליותי בני אשפתו – משהקימני למטרה, ירה בי חצים והביא בכליותי חצים בני אשפתו, שאדם מניח חציו באשפה.
He caused the sons of his quiver to enter my innards – because he established me as a target he shot arrows into me, and caused arrows, sons of the quiver, to enter into my innards; for a person lays their arrows in the quiver.
He compares the quiver to the belly of the pregnant woman.
ובא החצים בכליותיו שהם נסתרים בחלב.
The arrows went into his innards, which were hidden in fat.
בני אשפתו – קרא החצים אם היותם רבים כבטן האשפה, בנים, כמו הילדים בבטן האשה, וידוע מיני השיתוף.
הביא – הנה הוא לא זרק החצים אל לבי להמיתני בנקלה אך כוון שיבאו החצים בכליותי וסביבות גופי כאילו הם מונחים באשפה כדי לשחוק ולהתעולל בי כשיראוני הרואים שכל גופי מלא חצים.
בני אשפתו – רב אמר, בני אשפתו [בני שבויים, בני תערובות],1 ושמואל אמר, בני אדם שאוכלין הרבה ומוציאין אשפות הביא עלי2 (שם).
1. ר״ל נבזים ושפלים ככל הנולדים בשביה ובני תערובות שמגודלים ללא מוסר וללא דרך ארץ, וכמו מתגוללים באשפה והלשון הביא מוסב על נבוכדנצר.
2. ע׳ סוטה מ״ב ב׳ דרשו הפסוק דירמיה ה׳ דאיירי בחילו של נבוכדנצר אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים, רב ושמואל, חד אמר, בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים וחד אמר בשעה שעושין צרכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ופירש״י מפני שאוכלים הרבה בגבורה, וגם כאן איירי בנבוכדנצר ומכוין לאותה דרשה. וידענו מזה, כי מ״ד שם בשעה שעושין צרכיהן וכו׳ הוא שמואל, כמבואר בדרשתו כאן, שבאה בקצור לשון ומכוין לדרשתו בסוטה שם.
ומשהקימני לו למטרה, ירה בי חצים1, ולא ירה אותם אל לבי להמיתני במהירות, אלא כדי לשחוק ולהתעולל בי שיראוני שכל גופי מלא חצים2, הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי את בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ הם החצים3 המצויים בתוך הכלי שלהם הקרוי ׳אשפה׳4:
1. ר״י קרא.
2. עקדת יצחק.
3. ובמדרש, אלו הם דאגות הגלות ומצוקותיה, לקח טוב. ועוד על דרך הדרש, היצר הרע הביא במחשבתי חצים להחטיאני אף במחשבתי, פלגי מים.
4. לעזי רש״י.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
I was a laughing stock to all of my people,1 their song2 all day.
1. to all of my people | לְכׇל עַמִּי – Alternatively: "to all the peoples", as if written "לְכׇל עַמִּים" or perhaps "לְכׇל עַם" (See Lekach Tov, R"Y Kara, and Hoil Moshe, who points to a similar missing plural marker in Tehillim 144:2). If one assumes that the speaker of the chapter is the nation as a whole, then this reading is preferred, for Israel would complain about her image among other nations, not herself. However, if one maintains that the speaker is either one individual within the nation or the prophet Yirmeyahu, there is no need to veer from the simple reading of the text. In fact, see Yirmeyahu 20:7 where the prophet echoes the sentiments of this verse: "הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כׇּל הַיּוֹם".
2. their song | נְגִינָתָם – Here the verse refers to a mocking song or taunt, as per its usage in Iyyov 30:9 and Tehillim 69:13.
א. שְּׂחֹק֙ =ל,ש1 (שי"ן דגושה); וכן הכריעו ברויאר ומג"ה) • הערות ברויאר והמקליד • דפוסים=שְׂחֹק֙ (אין דגש בשי"ן) וכן בקורן
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
הייתי שחוק לכל עמי – ולמה חסר מ״ם אלו כשדים שהם אומה שפלה מכל האומות שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג).
נגינתם כל היום – מתלוצצים בישראל וכן הוא אומ׳ באיוב ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה (איוב ל׳:ט׳) ודוד הוא או׳ ונגינות שותי שכר (תהלים ס״ט:י״ג) שהאומות אוכלין ושותין ומשתכרין ומספרין בישראל ומלעיגים אותם.
הייתי שחוק לכל עמי – דומה שכך פתרונו: לכל עם.
I have become a laughingstock to all my people resembling a neighbor. Its explanation is to every people.
לכל עמי – עד שיהיו עמי שוחקים ממני. או לכל העם שהיה תחת ידי, כמו: את עמלק ואת עמו (שמות י״ז:י״ג). או היו״ד נוסף. ואין ותפלטני מריבי עמיא(שמואל ב כ״ב:מ״ד), כמו: עמים, כי על שאול רמז, וכן אמר בראשית השירה: ומכף שאול (שמואל ב כ״ב:א׳).
א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״עם״.
Of all my people (עמי), while my people were laughing at me; or, of all the people who were under my hand, like [Joshua mowed down] Amalek and his people(Exodus 17:13).1 Alternatively, the yod is redundant. But You have delivered me from strife with the people (עמי) (II Samuel 22:44), is not like עמים. It was alluding to Saul, and so it said at the beginning of the song: from the hand of Saul (ibid. v1).
1. I.e. His people are those under him [Amalek].
ושב להיות שחוק.
He became a laughing stock.
לכל עמי – זה הפלגה, כי אף קצת עמנו היו מלעיגים על המלך והגדולים כי נפלו תחת נבוכדנצר, כל שכן ירמיה היה שחוק לישראל כשהיה מוכיחם, כמו שאמר בספרו בפירוש. וכבר הודעתיך כי רוב זה על ירמיה עצמו, ולכן אמר: אני הגבר (איכה ג׳:א׳), ואף גם על כלל ישראל.
הייתי שחק לכל עמי. חסר וא״ו ועוד אדבר מזה בירמיה מ״ח.
לכל עמי. חד מן ג׳ דסבירין עמים ובמדרש לקח טוב למה כתוב חסר מ״ם אלו כשדים שהם אומה שפלה ובזויה כדכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה.
עמי – חסר התג והראוי עמים, וכן הרדד עמי תחתי (תהלים קמ״ד:ב׳).
הייתי שחוק וגו׳ – הייתי שחוק לכל עמי, כמש״נ (תהלים ס״ט) ישיחו בי יושבי שער אלו עובדי כוכבים שיושבין בבתי טרטיאות וקרקסאות, נגינתם כל היום – כמש״נ (שם) ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגין בי1(שם).
1. שאין שחוק ונגינות באין אלא מתוך אכילה ושתיה כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקומו לצחק.
וכך המשיך ירמיהו הנביא בקינתו ואמר; בעת שניבאתי רעה על ישראל שישובו אל ה׳1הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל פריצי2עַמִּי, נְגִינָתָם הייתי, שהיו מזמרים ומלעיגים עלי3כָּל הַיּוֹם, ומחמת זה באו עלינו כל הרעות האלה4:
1. פלגי מים.
2. תרגום.
3. תרגום, פלגי מים.
4. פלגי מים. יש מרבותינו שביארו את כל הפסוק על אומות העולם שלעגו לישראל, ראה מדרש רבה, ר״י קרא, אבן עזרא בביאור השני, ולקח טוב.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
He filled me with bitter herbs, sated me with wormwood.1
1. wormwood | לַעֲנָה – This is a toxic and bitter plant, and thus a common symbol of suffering. See Hoil Moshe that it was used to create a poisonous drink to give to those sentenced to death.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
לענה – שהיו מכינים ממנה משקה ומשקים אותו לנדונים למות, ע״כ כתב הרוני.
השביעני במרורים וגו׳ – השביעני במרורים זה יו״ט הראשון של פסח דכתיב ביה על מצות ומרורים, הרוני לענה – מה שהשביעני מרורים בליל פסח הרוני בליל תשעה באב לענה, הוי – ליל יו״ט הראשון של פסח הוא ליל תשעה באב1 (שם).
1. שלעולם באותו יום שחל יו״ט ראשון של פסח חל גם תשעה באב. וכלל הדרשה יש לפרש משום דיסוד החיוב מאכילת מרור הוא זכר לקושי השעבוד, וידוע דע״י קושי השעבוד הוקדם זמן היציאה ממצרים, מת׳ שנים עד ר״י, ואמנם כנגד זה שהוקדם נשאר חוב להשתעבד עוד הפעם בגלות, וזהו שאמר השביעני במרורים בלילי פסח – זכר לקושי השעבוד, ובזה הרוני לענה בליל ת״ב, שנשאר חייב להשתעבד בגלות עוד הפעם.
ירמיהו הנביא חוזר לקונן בשם כנסת ישראל1; והנה אחרי כל מה שעבר עלי לא האכילוני ולא השקוני ולא שמו בי מזור, ובמקום אכילה2הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים3, ותחת השתיה4הִרְוַנִי לַעֲנָה5: ס
1. פלגי מים.
2. עקדת יצחק.
3. פלגי מים ביאר פסוק זה על כנסת ישראל, ולפי ביאורו ״הִשְׂבִּיעַנִּי בַמְּרוֹרִים״ הכוונה החטיאני הרבה מאוד, כי המרור מתחילה מתוק וסופו מר, כך החטא מתחילתו מתוק וסופו מר, לכך המשיל החטא למרור.
4. עקדת יצחק.
5. הוא צמח מר, ראה רש״י דברים כט, יז. ובמדרש, ״הִרְוַנִּי לַעֲנָה״ מה שהשביעני בליל יום טוב הראשון של פסח,״הִרְוַנִּי״ בליל תשעה באב ״לַעֲנָה״, וכך לעולם היום בשבוע בו חל יום טוב ראשון של פסח הוא אותו יום בשבוע בו חל ליל תשעה באב, מדרש רבה. פלגי מים ביאר ״הִרְוַנִּי לַעֲנָה״ על העונש שהוא דומה ללענה שתחילתו וסופו מר.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
He crushed1 my teeth with gravel; He buried me2 in ashes.
1. He crushed | וַיַּגְרֵס – This root appears only one other time, in Tehillim 119:20, but many commentators also connect it to the noun "גֶּרֶשׂ" (crushed grain) in Vayikra 2:14 and 16 (with the "ש" and "ס" interchanging). From context, it means to "break" or "crush".
2. buried me | הִכְפִּישַׁנִי – See Lekach Tov, Ibn Kaspi, and Hoil Moshe. This word appears only here, but might be related to the root "כבש", to subdue (with the "ב" interchanging with the "פ"). Other translations include: "made me cower", "trampled me", or: "defiled me" (Ibn Ezra).
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בחצץ – אבנים דקים שבתוך העפר שהיו לשין הגולים עיסתןא בתוך גומות שחופרין בקרקע והחצץ נכנס בתוכה, כשאמר הקב״ה ליחזקאל: עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) לשתות בו ללוש בתוכו חררה קטנה, כדי שילמדו הם ויעשו כן, כעיניין שנאמר: והיה יחזקאל לכם למופת (יחזקאל כ״ד:כ״ד). והם היו משחקים עליו ולא עשו כן סוף שנשתברו שִנֵּיהם.
הכפישני – בככלי הכפוי על פיו, אַדֵינְטֵיר בלעז. ויש דומה במשנה (בבלי יבמות ק״ו): פישון הגמל במדה כפושה מדד.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים נוסף כאן: ״כפה אותי באפר״.
He ground – [Meaning] and He broke; and an example is, "My soul is crushed גָּרְסָה,"1 and similarly, "ground גֶּרֶשׂ when still fresh."2
Pebblestones – Fine pebbles that are in the dust, for the exiles would knead their dough in the pits that they would dig in the ground, and the gravel would enter it, as the Holy One, Blessed Is He, said to Yechezkel, "Make yourself implements for exile,"3 in which to drink and in which to knead a small cake, so that they should learn and do likewise, as it is stated, "And Yechezkel will be to you for a sign."4 But they ridiculed him and did not do so; at the end their teeth were broken.
He made me grovel – [He turned me over in ashes] like a vessel inverted on its mouth, adenter in Old French [to throw flat on one's face]. There is a similar [word] in the Mishnah, "Pishon the camel driver measured with a reversible measure."5
1. Tehilim 119:20.
2. Vayikra 2:14.
3. Yechezkel 12:3.
4. Ibid., 24:24.
5. Maseches Yevamos 107b; he would invert the measure to his advantage, thereby shortchanging his customers.
ויגרס בחצץ שני – השם אמר ליחזקאל בן אדם עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) ור׳ חייא ורבא ור׳ שמעון בן חלפתא אמרו חמת וקערה ושטיח וכל אחד ואחד משמש שנים או ג׳ דברים. חמת ממלאה קמח ונותנות תחת ראשו קערה אוכל בה ושותה בה שטיח לש בו וישן עליו אמר השם אני אמרתי והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה (יחזקאל כ״ד:כ״ד) כן תעשו ואתם לא עשיתם כן אלא גליתם ולא היה במה ללוש והיו גומות עושין בארץ ולשין בהן והצרורות נרכסין בעיסה והם אוכלין ושינם קהות שנאמר ויגרס בחצץ שני ודומה לו ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).
ויגרס – לשון שיכור כמו גרסה נפשי לתאוה (תהלים קי״ט:כ׳) והוא לשון שבור כלומר אמר דוד נשתברה נפשי לתאוה של השם.
הכפישני באפר – הטביעני בתוך האפר. הכפישני אין לו דמיון במקרא והוא לשון תלמוד כופש לשון אונס.
ויגרס בחצץ שינַיא – כמו: ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).ב וישבר באבן שיני, שכשהיו מגלין אותן היו לשים לחמם בעפר והעפר נכנס בין שיניהם, ושיניהם משתברים.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״שיניו״.
ב. כן בכ״י פריס 162 ובדפוס ברסלאו. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״כמו ימלא פיהו חצץ״.
ג. כן בכ״י פרמא 2203. סוף הביאור קטוע בכ״י לונדון 27298.
He ground my teeth in gravel (בחצץ) – The same idea as found in his mouth will be full of gravel (חצץ) (Proverbs 20:17). For when they [the Babylonians] were exiling them, they put their food in the dust, and the dust entered between their teeth, and their teeth were broken.
He made me cower in ashes (הכפישני באפר) – that we want grains (of wheat) from ashes (אִינְבּוֹלְצִימֵי אִיְנלפולבי).1
1. Transliterated Medieval French. Following Ahrend, and Rashi glosses, the following is proposed: en voulceme nielle olbes that we want grains (of wheat) from ashes.
ויגרס בחצץ שיני – פתרונו: וישבר בחצץ שיני, שכשהיו מגלין אותם היו לשים קמחים שלהם בעפר, והעפר נכנס בין שיניהם, ושיניהם משתברים.
חצץ – הוא חול, כמו: ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).
הכפישני באפר – שהיו שוכבים על עפר ואפר.
He ground my teeth on gravel – Its explanation is he has broken my teeth with gravel because when they (the Babylonians) were exiling them, they (the Judeans) kneaded their flour with dust, the dust entered between their teeth, and their teeth were broken. Gravel is sand, just like but afterwards his mouth will be filled with gravel(Proverbs 20:17).
He made me cower in ashes – for they lay down upon dust and ashes.
He has ground (ויגרס), as in he has crushed. For example, My soul is crushed (גרסה) (Psalms 119:20).
הכפישני is a hapax legomenon,1 but the sense is he defiled me.
1. Literally, it reads it has no fellow…
ונשברו שניו באבנים ולא יוכל לאכל.
ומלא הצר פיו באפר או כטעם כי אפר כלחם (תהלים ק״ב:י׳).
His teeth were broken with stones, and he was unable to eat. The enemy filled his mouth with ashes, which is similar to ashes like bread(Psalms 102:10).
ויגרס – חפיפה חזקה, וכן גרסה נפשי (תהלים קי״ט:כ׳), ומזה נאמר גירסא.
הכפשני – אין לו חבר במה שנמצא בידינו מן העברי, ורבים כן, ויפורש כפי הראוי מטעם חפיפה או הדומה לו.
ויגרס – מלשון גרש כרמל, גרסה נפשי לתאבה (אלפא ביתא), כתישת דבר לחלקים דקים.
בחצץ – אבנים קטנות ודקות הראויות להנתן בקלע ומוחצות כחן ויותר ממנו, ע״כ בא השם בכפל צד״י.
הכפישני – שרשו כפש קרוב לכבש וחבש, ל׳ הטמנה וסגירה.
ויגרס בחצץ שני – לאחר שהיה אוכל רב כל מאכלו בערב ת״ב היה טובל פתו באפר ואוכלו ואמר, זו היא עיקר סעודת ערב ת״ב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר1(ירושלמי תענית פ״ד ה״ז).
ויגרס בחצץ שני – כשגלו ישראל היה אחד בא ללוש את עיסתו ולא היה יודע במה,2 והיה חופר ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מתדבקות בעיסה, וכיון שנותנה בתוך פיו היו שיניו קהות, לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני (איכה רבה א׳:ב׳).
1. מה שאמר זו היא עיקר סעודת ת״ב בא בזה ליישב מה שאכל מקודם תבשילין שונים, יען כי עד עתה לא אכלו סעודת ת״ב והיה מותר בכל, ועיקר סעודת ת״ב היא זה, וע׳ בבבלי תענית ל׳ א׳.
2. ר״ל שלא מצאו כלי הדרושה לזה, מפני שהיו מטולטלים בדרך.
וַיַּגְרֵס – שִׁיבֶּר ה׳1בֶּחָצָץ את שִׁנָּי2, ובמקום מצעי משכב3, הִכְפִּישַׁנִי – כִּיסָנִי4 והטביעני5 כל גופי6בָּאֵפֶר שהיינו שוכבים על עפר ואפר7:
1. רש״י, אבן עזרא.
2. שהיו לשים הגולים עיסתם בתוך גומות שחופרים בקרקע והחצץ נכנס בתוכה, שכאשר אמר הקב״ה ליחזקאל (יחזקאל יב, ג) ״עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה״ לשתות בו וללוש בתוכו חררה קטנה, כדי שילמדו הם ויעשו כן, כעניין שנאמר (יחזקאל כד, כד) ״וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ״, והם היו מלעיגים עליו ולא עשו כן, וסופם היה שנשתברו שִנֵּיהם, רש״י, ר״י קרא, לקח טוב.
3. עקדת יצחק.
4. כמו שכופים כלי על חפץ, רש״י. והתרגום ביאר הכניע אותי.
5. לקח טוב.
6. פלגי מים.
7. ר״י קרא. ובמדרש, רב לאחר אכילתו בערב תשעה באב היה לוקח חתיכת לחם ונותן עליה אפר, ואמר זו היא סעודת תשעה באב, לקיים מה שנאמר (כאן) ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר״, מדרש רבה.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
My soul has abandoned peace;1 I have forgotten goodness.
1. abandoned peace | וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי – See Ibn Kaspi that the subject of "וַתִּזְנַח" is the soul. Alternatively: "You have cast off my soul from peace", reading "וַתִּזְנַח" as indicating second person masculine rather than third person feminine. [Compare verse 20 where it is similarly ambiguous whether the poet is addressing Hashem in second person, or speaking in third person.]
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
נשיתי טובה – א״ר ירמיה זה בית המרחץ, רבי חיא בר אבא א״ר יוחנן זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, רבי יצחק נפחא אמר מטה נאה וכלים נאים שעליה, רבי אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמיד חכם.
פאנכ׳ד׳לת נפסי חתי מן אלסלאם, ונסית מן אלכ׳יר.
ותזנח – והוזנחה נפשי אפילו מן השלום ונשכחתי מן הטובה.
ותזנח משלום נפשי – על עון אשר זנחה משלום נפשי שזנחתי התורה שכתו׳ בה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז) על כן נשיתי טובה יצאתי בגלות ונשיתי ארץ טובה ורחבה וכן הוא אומ׳ זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח׳:ג׳) מה טעם אויב ירדפו משום דזנח ישראל טוב.
נשיתי טובה – שאדם שמוליכין אותו בשבי הוא שכוח מכל טובה.
I have forgotten goodness – for a man whom they bring into captivity has forsaken goodness entirely.
נשיתי טובה – שאדם שמוליכין אותו בשבי הוא נשוי מכל טובה.
I have forgotten goodness – for a man they bring into captivity has forgotten goodness entirely.
ותזנח – כמו: ותמאס.
[My soul] is far removed (ותזנח) is like [My soul] is despised.
כאלו לא ירגיש ונשה הטובה.
[It was] as though he did not notice, and had forgotten good.
ותזנח – רמז אל נפשי.
וטעם משלום – מענין אחד ממיני המ״ם, או מן שזכר אריסטו בתחלת השמע וגם בספר ההטעאה, וכבר הארכתי על זה במקום אחר.
ותזנח – יראה וגם פקודת כל האדם בפקודת שלום כדרך המוכים שהרופאים מרפאים אותם תזנח נפשי באופן שנשיתי טובה.
נשיתי טובה – מהו נשיתי טובה, רבי ירמיה אמר זה בית המרחץ, ר׳ יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, ר׳ יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה, ור׳ אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים2 (שם שם).
1. כי במקום שאין נר אין שלום מפני שהולך באפלה ונכשל, כך פירש״י, ולא נתבאר לפי״ז למה אמר דוקא בשבת ולא בכל הימים, ויתכן לומר דאיירי שאין לו כל כך נרות להדליק בכל חדרי ביתו, וא״כ בחול אפשר לטלטל הנר בכל חדר הדרוש לו, משא״כ בשבת שמעמידין הנר בחדר אחד וביתר חדרי הבית חושך, ובכלל יש כפול לשון בדברי רש״י, שהולך ונכשל והולך באפילה, ואולי צ״ל במקום והולך באפילה – ואוכל באפילה, והיינו משום דבשבת מצוה לאכול בלילה, וע״ע בחא״ג. וגם י״ל הטעם דדוקא בשבת, משום דהאור מרחיב הלב ושבת הוא יום שלום הנפש.
2. הפעל נשה נרדף עם זנח, עזב, וי״ל דחשיב כאן הדברים שעוזב אותם האדם לא מפני שאין ידו משגת אלא רק מעצבון רוחו ודכאת נפשו, בשעה שהוא עצוב ורוחו כהה, דכל אלה הדברים דורש האדם רק בטוב לבו עליו. ובמ״ר כאן הלשון קצת משונה.
וּבֶעָווֹן שזנחתי את התורה הנקראת שלום1, וַתִּזְנַח – ותמאס2מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי3, כי הנפש בראותה את כל הרעות האלה חשבה כי רחוקה היא עוד להשיג השלום4; ובעווני יצאתי לגלות5נָשִׁיתִי – ושכחתי6 ארץ7טוֹבָה ורחבה8, ולא זו בלבד שאני כעת נמצא בתוך הרעה אלא גם שכחתי מכל הטוב שהיה לי בעבר כאילו מעולם לא היה, ואינני יכול להתנחם בטובה שהיתה לי, כי אדם שמוליכים אותו בשבי שוכח הוא מכל הטובה שהיתה לו9:
1. פלגי מים. ושנאמר עליה (משלי ג, יז) ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם״, לקח טוב.
2. אבן עזרא.
3. ובמדרש, מהו ״ותזנח משלום נפשי״? א״ר אבהו, זו הדלקת הנר בשבת, שבת כה:.
4. אלשיך.
5. לקח טוב.
6. תרגום.
7. לקח טוב.
8. לקח טוב. ובמדרש, מהו נשיתי טובה? רבי ירמיה אמר זה בית המרחץ, ר׳ יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, ר׳ יצחק נפחא אמר זו מיטה נאה וכלים נאים שעליה, ור׳ אבא אמר זו מיטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים, שבת כה:.
9. ר״י קרא. וראה עקידת יצחק שביאר שבפסוקים עד כאן כלל המקונן את כל הרעה אשר מצאתנו מן היום אשר החלונו לרדת מגבהי שמים עד אשר שפלנו עד עפר ונחתם ונסתם הגלות לגמרי.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
I said, "My endurance1 is lost, and my expectation from Hashem."
1. endurance | נִצְחִי – See Hoil Moshe. Or, similarly: "my might" (Ibn Kaspi), or: "my existence" (Ibn Ezra). Alternatively: "my glory", as per the word's usage in Divrei HaYamim 29:11.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
I thought that my world was ruined – I said to myself because of my many troubles, "My world and my hope are gone."
ואומר אבד נצחי וגו׳ – ואומר לפי הצרות שבאו עלי ואורך גלותי יש לי לומ׳ אבד נצחי אבל תוחלתי מי״י – כענין שנאמר קוה קויתי י״י (תהלים מ׳:ב׳) ואומ׳ מה תשתוחחי נפשי (תהלים מ״ב:ו׳,י״ב).
(יח-יט)ואמר אבד נצחי ותוחלתי מי״י. זכר עניי ומרודי לענה וראש – שני מקראות הללו מליצה אחת ופתרון אחד. וכה פתרונם. אע״פ שהייתי יכול לומר אבדה תקוותי ותוחלתי מי״י, כי מה תקוה לאדם שכלוא במקום חשך, ובית הכלא בנוי באבניא גזית, וגודר בעדו, והוא אסור בנחושתים כבדים, ובית הכלא סגור מכל עבריו מסביב שלא ישמע קולו מבחוץ כשיצעק, ונתיבותיו עיוה מבחוץ לבית הכלא, שאפילו אם מקרקר קיר בית הכלא אי איפשר לו לשוב {ל}דרך שהלך, ולא עוד אלא שדוב אורב הוא לי (איכה ג׳:י׳), ומעתה אבדה תקותי לצאת, ועל חנם אצעק ואשוע, שהרי סתם תפלתי. אע״פ כן לא אחריש מלצעוק ולהתחנן לו ולבקש מלפניו,1 ולומר לו: זכר עונייבומרודי לענה ורוש.
2. המשפט בלעז מופיע בכ״י מינכן 5 באותיות קטנות והוא חסר בכ״י פראג. ואולי בצרפתית של ימינו: Pourtant que pour dieux aura dire cette esprance est moi perdue que donner dieux mes etre pourtant je quoi
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״בהנני״.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״עוני״.
(18-19)And I said, "Lost is my strength and my expectation from HaShem. Remember my afflictions and my sorrow, the wormwood and the bitterness – These two verses are combined by phraseology, and the explanation is one. Thus, their explanation is that although I was able to say my hope and my expectation from HaShem was lost, for what hope is there for someone who is imprisoned in a dark place, and a prison built with hewn stones, and walled in for his sake? He is bound with heavy chains, and locked up in prison from all sides, so that no one would hear his voice from outside when he cries out. He twisted his paths from outside to the prison, so that even if he pulled down the wall of the prison, it would be impossible for him to return the way that he had walked and there is nothing for it but that he is a lurking bear to me – From now on, my hope to get out is lost, and in vain I cry out and plead for behold, he shut out my prayer – Even so, I was not silent from crying out and asking him for mercy, and to beg from him, and say to him, Remember my afflictions and my sorrow, the wormwood and the bitterness.
And I said: 'My strength is perished, And mine expectation from Hashem' – פורטנט קייא פודרייא אורא דירא צישטא אשפרנצא אישט מא פרדוטא קייא דצישטא יירקלא דייו מייש איישיר פורטנט נליריי ייו קייו נדייאה פרייאיר אדוי.1.
Remember mine affliction and mine anguish – which is akin to the wormwood and the gall.
and my sorrow (ומרודי) – like and bring the homeless [into the] house(Isaiah 58:7).
1. This appears to be a quotation from a piece of Old French poetry for which, as yet, there is no translation. The present transcription reads: PO(U)RT[A]NT QUI A FORVEIIE AOR[R]A (or A ORE) DIRA SESZISTE (unattested combination of sezisme and siste) A S[A] (or ASTE) FR[E]NINE IEST MA FR[OI]DURE (or PR[O]DOME) QUI A DIGNESTE (or DE[S]NICHIE) GERKE (or GERLE) DIEU MES (or MIE) CH[E] GESIR (or IE[IS]SIR) FOR[S] (or POR) [A]H[A]NT (or EANT) N[U]LERIE JO QUIEU (for CUI?) N[E] DI FR[A]YEUR A DIEU. [Dr Clive Sneddon]
נצחי – עמידתי בנצח שיש לי, וכן: ויז נצחם על בגדי (ישעיהו ס״ג:ג׳) – הדם שבו אגאלתי על הדם יעמד החי נצחו.
My existence (נצחי) – My situation, because of the existence that I have, like their blood is enduring (נצחם) upon my garments, I have stained all my raiment(Isaiah 63:3).1 On account of the blood that is in him, the living will continue his existence.
1. נצחם from Isaiah 63:3, is a hapax legomenon from נצח to sprinkle, rather than נצח to be pre-eminent, enduring which is the root found in Lamentations 3:18. However, this is the root that ibn Ezra uses to explain the text.
ואין לו תוחלת שיראה עוד טובה.
He had no hope that he would see good again.
נצחי – כחי, שהייתי מקוה שיהיה לנצח.
ואמר אבד נצחי – מכאן ואילך כי נכזבה תוחלתי ונגזרה תקותי מפאת האדון הוא אשר כבר בו נשפט עד כה.
נצחי – ל׳ חוזק הגובר גם על הכליון ומזה נצח ישראל (שמואל א׳ ט״ו:כ״ט) נעימות בימינך נצח (תהלים ט״ז:י״ח), והושאל להוראת דם שהוא קיומו של אדם ובהמה, ויז נצחם (ישעיהו ס״ג:ג׳).
ותוחלתי – שהיתה לי שתבוא לי תשועה מאת ה׳ וזה היה נצח שלי, סבת אומץ לבי להתגבר על גודל תהפוכותי.
וָאֹמַר – אמרתי בליבי ברוב צרותי1 גודל יסוריי2 ואורך גלותי3, אָבַד נִצְחִי – חוזקי4 ועמידתי בנצח5, ואבד עולמי6וְתוֹחַלְתִּי – ותקוותי7מֵיְהוָה בגלל שהוא שפט אותי לרעה8, ואעפ״כ לא אחריש מלצעוק ולהתחנן לו ולבקש מלפניו ולומר לו9: ס
1. רש״י. ולקח טוב ביאר שלפי גודל הצרות ואורך הגלות הייתי צוריך לומר שאבד נצחי, אבל תוחלתי היא רק מה׳.
2. פלגי מים.
3. לקח טוב.
4. תרגום.
5. אבן עזרא.
6. רש״י.
7. ר״י קרא.
8. עקדת יצחק.
9. ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותהכל
(יט)זְכׇר־עׇנְיִ֥יוּמְרוּדִ֖ילַעֲנָ֥הוָרֹֽאשׁ׃
Remember my affliction and my distress,1 wormwood and bitterness.
1. and my distress | וּמְרוּדִי – See the note on Eikhah 1:7.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
זכר עניי וגו׳ – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע זכר עניי ומרודי שמרדתי בך, לענה וראש שהשקיתני, ותפוק דא בדא.
זכור תזכור – תני ר׳ חייא משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו, פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נולן והיה נזכר להם ובוכה ואומר הלואי יהוון בני עמי אע״פ שמקניטים אותי, הדא הוא דכתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים אמר הקב״ה הלואי יהוון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר הקב״ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע״פ שמטמאין אותה.
אד׳כר עד׳אבי וד׳לי, אלד׳ין המא כעלקם וסם.
לענה – שהם כלענה.
ומרודי – קונפליינט בלעז.
And my lament – Conpleint in Old French, [wailing].
זכור עניי ומרודי – אמרה כנסת ישראל לפני השם זוכרת אני בעניי על המרדים שמרדתי ולענה ורוש שהושקתני בכל דור ודור שהם עומדין עלינו לכלותינו.
ד״א: זכור עניי ומרודי ולענה ורוש – ואיפיק דין לדין.
זכור ענייא – יודע אני כי הנה היום בא שתהא נזכר עניי ומרודי.
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 (כמו בפסוק כ׳): ״תזכור״.
Remember my afflictions – I know that behold! the day is coming that he remembers my afflictions and my sorrow.
א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״והם המולידים״.
For he would continually recall his affliction, because the adversary would answer him with wormwood and gall; for they embittered a place of war.
ומרודי – פרשתיו.
ואחר שגמר המקונן מה שכללו משל זה התמרור על האופן אשר נתבאר אמר זכר עניי – ויהיה מלת זכר שם הפעל כמו זכור מלחמה אל תוסף (איוב מ׳) והכוונה זכירת עניי ומרודי על האופן אשר זכרתיו הנה הוא ודאי לענה ורוש. וכוון אל אחרית דברי פי האנשים הרשעים הוללות רעה אשר אמר (יח)אבד נצחי ותוחלתי מה׳. וכנה המאמר הזה ללענה ורוש וכמו שאמר הכתוב בזה ובכיוצא בו פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה (דברים כ״ט). וסמיך (דברים כ״ט) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת. כי בשרירות לבי אלך. וכן האנשים האלה ודאי פרקו עול מלכות שמים מעליהם ללכת בשרירות לבם ועל זה אמר הנביא זכור תזכור ותשוח. אמר כי הדבר הרע הזה כאשר תזכרנו נפשו עליו תשתוחח מאנה הנחם כי גדול כאבה לפי שקשה עליה עד מאד פרידתה מאת המקום ב״ה מכל הרעות אשר עברו עליה.
עניי. העי״ן בקמץ לבדו והוא חטוף.
זכר וגו׳ – זכרון זה מר לי כלענה וראש.
זכר עניי ומרודי – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, זכור ענויין שעוניתי ומרורי שמרדתי בך ויסורין שהרויתני לענה וראש – יצאו אלו באלו1 (מ״ר).
1. מה שנראה ליה להוציא המלה ומרודי מפשטה שהוא שם נפרד לענין צרה ועוני, י״ל דמדייק מדלא כתיב ראה ה׳ עניי ומרודי, דכן מצינו בענינים אלה הפעל ראה, וירא אלהים את נאקתם, ראה עניי משונאי, ראה עניי ועמלי, ראה עניי וחלצני, אבל הפעל זכירה יונח על הרוב על זכירת רחמים, ולכן מפרש כאן מענין כזה.
ריבונו של עולם1, זְכָר עָנְיִי – עִנּוּיִים שֶׁעֻנֵּיתִי2וּמְרוּדִי שמרדתי בך, וזכור יִסּוּרִים שֶׁהִרְוִיתַנִי3לַעֲנָה וָרֹאשׁ4 ששונאי השקוני5, ויצאו אלו באלו6:
1. מדרש רבה.
2. מדרש רבה.
3. מדרש רבה.
4. הם מינים ממיני הָאֶרֶס, תשלום מצודת ציון.
5. תרגום.
6. מדרש רבה, לקח טוב.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
My soul1 remembers well, and it is bowed down within me.
1. My soul... | זָכוֹר תִּזְכּוֹר... – According to this reading, verses 19-20 are related inversely. The poet first asks Hashem to remember his distress, then notes that he himself remembers it well. Alternatively, this verse continues the plea that Hashem remember him, reading: "Remember well that my soul bows down within me", understanding "זָכוֹר תִּזְכּוֹר" as a second person addressing of Hashem. Compare the Midrash Aggadah cited by Rashi: "You shall surely remember, but [in the meantime] my soul bows down..."
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספימנחת שיהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
ותשוח עלי נפשי – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע יודעת אני שאתה נזקק לעובדי האלילים ופורע להם כל מה שיעשו אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, מתלא אמר עד דשמינא אכחש כחישא מאית.
פטאל מא תד׳כר ד׳אך נפסי ותתשווח עליי.
זכור – וכל זמן שתזכור זאת נפשי תשוח עלי.
זכור תזכור – נפשי את עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט)ותשוח עלי, כן פשוטו לפי שיטת המקרא.
ומדרש אגדה: זכור תזכור – ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי, אבל תשוח עלי נפשי – להמתין עד זמן הזכירה. ומיכן יסד הפייט (ר׳ אלעזר הקליר ביוצר לפרשת זכור): בזאת ידעתי כי יש לך לזכור אבל תשוח נפשי עד שתזכור.
When remembering – My soul [remembers] my affliction and my misery and is bowed down within me. This is the simple meaning according to the context of the verse.1 But, the Midrash Aggadah explains זָכוֹר תִּזְכּוֹר, as, "I know that in the end You will remember what was done to me,2 but my soul is bowed down within me waiting for the time of remembrance." On this [explanation] the liturgical author based, "With this I know that You have to remember, but my soul is bowed down within me until You remember."
1. I.e., תזכור is in the 'third person feminine,' and refers to his soul.
2. I.e., תזכור is in the 'second person masculine,' and refers to God. In the Hebrew language, the 'second person masculine' and the 'third person feminine' are identical. (Sifsei Chachomim)
זכור תזכור ותשוח עלי נפשי – אמרה כנסת ישראל לפני השם רבונו ש״ע בטוחה אני כי זכור תזכור מה שעשו לי אומות העולם אבל תשוח עלי נפשי עד שתבוא הנקמה עליהם נפשי משתוחחת.
ותשוח עלי נפשי – עד שיבא אותו יוםא וכן פתר ר׳ אלעזר קליר בייסדו: בזאת ידעתי כי יש לך לזכר, אבל תשוח נפשי עד זכור תזכר.
א. כן בכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298 רק: ״אתו״ וחסר ״יום״.
and my soul is bowed down within me [until the day comes]. Thus Rabbi Eleazar Qalir1 interpreted when he wrote: by this I know that you have it in you to remember, but my soul bows down until you actually do remember.2
1. Rabbi Qallir was a paytan – 8th century. See Elbogen, I. Jewish Liturgy: A Comprehensive History, The Jewish Publication Society, 1993, 244.
2. Also cited in Rashi.
זכור תזכור – אין זו תפילה, אלא שתי תיבות הללו משמשות להבא. וכן פתרונו: יודע אני כי הנהא יום בא שתהא זוכר ענייב ומרודי, ועד שיבא אותו היום תשוח עלי נפשי.
תשוח – פתרונו: תתמקמק, כמו: וישחך בקרבך (מיכה ו׳:י״ד).1 ור׳ אלעזר קליר מכריע לפתרון זה, שיסד בזאת ידעתי כי יש לך לזכור, אבל תשוח נפשי עד זכור תזכור (יוצר לפ׳ זכור).2
You remember well – This is not a prayer, but these two words serve for the future, and so its explanation is, "I know that, behold!, the day is coming that he remembers my afflictions and my sorrow – but until the time comes my soul is bowed down within me".
The explanation of is bowed down (תשוח) is to become weakened, just as you will bow down (וישחך) [because of sickness] in your innards (Micah 6:14). Rabbi Eliezer Qallir adopted this explanation when he wrote: by this I know that you have it in you to remember, but my soul is bowed down until you actually do remember.
כאשר תזכר נפשי זאת הרעה תשוח נפשי עלי.
When my soul remembers, this calamity will humble me.
(כ-כב) יש אומרים: כי זכור תזכור זאת הנחמה אשיב אל לבי כאשר תשוח נפשי שאין קץ לחסדי י״י.
(20-22) Some say that you remember well1 this comfort I reply to my heart when my soul is bowed down, because there is no end to the loving kindness(es) of HaShem.2
1. This contrasts with the standard translation offered by Rashi, and is to be preferred in the context of the verse.
2. Ibn Ezra squarely blames the enemy for the mourner's complaints.
זכור תזכור – רמז גם כן לנפש, כלומר תזכור נפשי תמיד זאת המארה, על כן תשח ותכנע עלי, כטעם: עלי נפשי תשתוחח (תהלים מ״ב:ז׳).
ותשיח. ותשוח ק׳ ובמדרש ילמדנו פרשת בשלח נמנה ותשוח עלי נפשי עם י״ח תיקון סופרים וכן הוא במסורת כמ״ש בזכריה סי׳ ב׳ ונ״ל שאם הנביא מדבר על עצמו הי״לל ותשוח נפשי אלא שר״ל ותשוח עליו כלפי השכינה אלא שכינה הכתוב ואמר עלי.
ותשוח – ותתאבל, ואדם אבל הולך שח ראש; ויש אם למסורת ותשיח מלשון ולפני ה׳ ישפך שיחו (תהלים ק״ב:א׳) ותדבר מתוך בכיה ויגון.
זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. פירוש שעל דבר הנאבד שטות גדול לבכות והמשכיל יתחכם להקשיח לבו מהר, רק על דבר הבלתי מיואש ויש תוחלת שייך הבכי וכמו שאמר דוד לעבדיו במות בנו. ומטעם זה הבנין בהמ״ק ונחמות ציון וירושלים המה סבה והבכיה המסובב, אולם להיפך אמרו חז״ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, וא״כ הבכיה סבה לנחמות ציון, וכן במדרש אמר ר׳ איבו אמר הקב״ה בשכר אותה הבכיה אני מכניס גליותיכם, לכן אמר זכור תזכור, וכיון שיש תקוה תשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן, פירוש בשביל הבכיה, אוחיל שבשכר זה יבנה המקדש ב״ב אכי״ר.
אמר ר׳ יוסי בן חלפתא כל מי שהוא יודע כמה שנים עבדו ע״ז הוא יודע אימתי בן דוד בא. הכוונה שנותן טעם מפני מה לבא לפומא לא גליא, יען ע״ז מצטרפת מחשבה למעשה למען תפוס ישראל בלבם (קדושין מ׳) ואתה ה׳ לבדך בוחן כליות ולב, כי אף המלאכים אינם יודעים מחשבה שבמוחין (עיין של״ה), לכן אינו ידוע הקץ. ודו״ק.
מדרש זכו נזיריה משלג אלו שהיו שותין את השלג. פירוש שהיו נשמרין לאכול על טהרת תרומה טהרת הקודש, ואמו של שמשון יוכיח שנאמר לה בהריונה עמו לא תאכלי כל טמא, והשלג אינו מקבל טומאה שאינו אוכל ולא משקה כמפורש פ׳ כל היד י״ז ע״א, לכן שתו השלג. ואולי בחלב הוא שיצא שלא לרצון עיין סוף מכשירין.
זכור תזכור וגו׳ – א״ר יודן, אומרת כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, יודעה אני שאתה זוכר אוה״ע לנקום בהם, אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, המשל אומר, עד שהשמנה נעשה רזה, – נפש הרזה יוצאת1 (שם).
1. ר״ל כי אין לי כח לחכות עד שיעלה רצון בזה.
זָכוֹר תִּזְכּוֹר נפשי את עניי ומרודי1, וְתָשׁוֹחַ (ותשיח כתיב) – ותכנע2עָלַי נַפְשִׁי שלא אמרוד בך3:
1. רש״י לפי הפשט כשיטת המקרא. ומדרש אגדה, ״זָכוֹר תִּזְכּוֹר״ ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי, אבל תשוח עלי נפשי להמתין עד זמן הזכירה שתבוא הנקמה, מדרש רבה, רש״י, ר״י קרא. משך חכמה ביאר ״זָכוֹר תִּזְכּוֹר״ בשביל זכירת החורבן והבכיה אוחיל שבשכר זה יבנה המקדש במהרה בימנו אכי״ר.
2. ר״י קרא, וכן ראה ר״י קרא ומצודת דוד במיכה ו, יד.
3. פלגי מים.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספימנחת שיהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(כא)זֹ֛אתאָשִׁ֥יבאֶל־לִבִּ֖יעַל־כֵּ֥ןאוֹחִֽיל׃
This I respond to my soul; therefore, I will wait.1
1. I will wait | אוֹחִיל – In other words, "therefore I will wait for Hashem's salvation". This verse marks a shift in tone in the chapter from despair to hope.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
זאת אשיב אל לבי וגו׳ – אחר שאמר לי לבי אבדה תוחלתי מי״י, אשיב זאת אל לבי ואוחיל עוד.
Still I take this to heart – After my heart told me that my hope from God was gone, I will reply this to my heart, and I will continue to hope. What is it that I will reply to my heart?
זאת אשיב אל לבי – כי כתוב בה כי ידין י״י עמו ועל עבדיו יתנחם (דברים ל״ב:ל״ו) וא׳ כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו (דברים ל״ב:מ״ג) וכן דוד או׳ לולי תורתך שעשועי וגו׳ (תהלים קי״ט:צ״ב) וכפשוטו של פסוק זאת אשיב אל לבי חסד על החסד שאמר למטה חסדי י״י כי לא תמנו (איכה ג׳:כ״ב).
זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל – כשנפשי שוחה עלי על אורך גלותי, אשיב זאת אל לבי על כן אוחיל.
This I call to mind; therefore I still hope – When my soul was bowed down within me on account of the length of my exile, this I call to mind, therefore I still hope – But, what is the thing that I bear in mind?
זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל – כשנפשי שחה עלי על ארך גלותי, אשיב זאת אל לבי על כן אוחיל.א
This I call to mind; therefore, I still hope – When my soul was bowed down within me on account of the length of my exile, this I call to mind, therefore I still hope.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 20]
(כא-כב)זאת – רמז לבא אחריו, והוא: חסדי י״י כי לא תמנו.
ומעתה התחיל הדברים המחזקים כמי שהוא מדבר על עצמו ואמר זאת אשיב אל לבי. הנה זה המעולה כמוכיח ומאשים האנשים החטאים האלה בנפשותם נושאי התוחלת והתקוה מה׳ אמר כי הוא אינו כן עם אלהיו אבל הוא מודה ובוטח בשני חלקיו אשר הם בלבו ובנפשו מצד מה שהוא ראוי ונאות לו. וכמדבר עם הלב לפי טבעו ומזגו אמר אשיב אל לבי הזונה יראה על הכח המתעורר הנקרא כן בהרבה מקומות ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר ט״ו). שרירות לבם. ואמר כי אע״פ שיצר לב האדם רע מנעוריו וזקוניו ואין אשר מטבעו וכמעט מהכרחיותו לא יחטא וה׳ הגדול והנורא אש אכלה הוא ובבחינת גדלו ראוי שלא יאבה סלוח. עכ״ז זאת הטענה אשר אזכיר אשיב אל לבי אשר הוא פונה בטבעו אל תאוותיו ותמיד הוא ממאן לעשות דבר כי אם על מנת לקבל פרס ועל כן אוחיל תוחלת ותועלת מה׳ ולא אומר אבד נצחי ותוחלתי מי״י.
זאת אשיב וגו׳ – אין זאת אלא תורה כמש״נ וזאת התורה, אומרים ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, אלולי תורתך שנתת לנו כבר אבדנו בין האומות, וכן דוד אומר (תהלים קי״ט) לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי1(שם).
1. יתכן דסמיך לדרוש כן משום דלפי פשוטו הו״ל לומר זאת אשיב אל לבי חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו על כן אוחיל, יען כי דרוש להציע מה הוא משיב אל לבו ואח״כ תכלית היוצא, ולכן דריש דהלשון זאת הוא שם דבר, ומוסב על התורה, ואמר כי בהשיבו את התורה אל לבו בזה הוא מקוה ומייחל, וכדמפרש.
ומעתה התחיל הדברים המחזקים כמי שהוא מדבר על עצמו ואמר1, כשנפשי שׁחה עלי על אורך גלותי2, זֹאת – אלו חסדי ה׳ המפורטים בהמשך3, אָשִׁיב אֶל לִבִּי וזוהי תקוותי4, עַל כֵּן אוֹחִיל – אקווה עוד5: ס
1. עקדת יצחק.
2. ר״י קרא.
3. לקח טוב, רש״י, פלגי מים. וע״פ דרך הדרש, ׳זאת׳ היא התורה, לפי שאין ״זאת״ אלא תורה שנאמר (דברים ד, מד) ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מדרש רבה. ועוד במדרש (שם), אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן, משל למה הדבר דומה? למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה, ואמר לה כך וכך חופות אני עושה לך, וכך וכך אַרְגְּוָנוֹת (מלבושים בצבע ארגמן) טובות אני נותן לך, הִנִּיחָהּ המלך והלך לו למדינת הים וְאֵחֵר לחזור, נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה, הִנִּיחֵךְ המלך והלך לו למדינת הים, ושוב אינו חוזר אליך, והיתה בוכה ומתאנחת, וְכֵיוָן שנכנסה לתוך ביתה היתה פותחת ומציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה כך וכך חופות אני עושה לך, כך וכך אַרְגְּוָנוֹת טובות אני נותן לך, מיד היתה מתנחמת. לימים בא המלך, אמר לה, בִּתִּי אני תָּמֵהַּ איך הִמְתַּנְתְּ לי כל אותן השנים?! אמרה לו, אדוני המלך אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי כבר אִבְּדוּנִי שְׁכֵנוֹתַי. כך עובדי כוכבים אומרים לישראל, אֱלֹהֵיכֶם הסתיר פניו מכם וְסִלֵּק מכם את שכינתו, עוד אינו חוזר עליכם, והם בוכים ומתאנחים, וכיון שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראים בתורה ומוצאין שכתוב (ויקרא כו, ט) ״וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם״ הם מתנחמים, למחר שיבוא קץ הגאולה אומר להם הקב״ה לישראל, בָּנַי אני תָּמֵהַּ היאך המתנתם לי כל אותם השנים, והם אומרים לפניו, ריבונו של עולם, אלולי תורתך שנתת לנו כבר אִבְּדוּנוּ האומות.
4. רש״י, אבן עזרא.
5. רש״י.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Hashem's kindnesses1 surely2 have not ceased;3 surely His mercies have not ended.
1. Hashem's kindnesses – Radak in his Sefer HaShorashim defines "חֶסֶד" as: "good and reward that is undeserved". This understanding might be supported by the many verses, like ours, in which the word is paired with the noun "רַחֲמִים", mercy (Yeshayahu 63:7, Yirmeyahu 16:5, and Daniel 1:9). Alternatively: "faithfulness", "loyalty", or: "devotion". See the many verses where the term is paired with the words "אֱמֶת" or "אֱמוּנָה", steadfastness (Bereshit 32:11, Tehillim 36:6, and 88:12), and see verse 23 here as well). Many verses, like this one, can sustain both meanings.
2. surely | כִּי – The preposition "כִּי" is often translated as "that", "when", "for", or "because", but at times might also act as an intensifier, meaning: "surely", "indeed" and the like (BDB, s.v. "כִּי"(. For other examples, see: Bemidbar 23:23, Shemuel I 17:25, and Yeshayahu 32:13, and see Shadal on Bereshit 31:16 and Yeshayahu 32:13. Alternatively, the word takes its more common meaning of "for", and the verse should be reordered to read: "for Hashem's kindnesses..." It is possible that the poet reordered the words of the verse so as to maintain the acrostic.
3. have not ceased | תָמְנוּ – See the first opinion in Rashi that this is equivalent to the verb "תַּמּוּ" (to be complete or finish, from the root "תמם"), with Ibn Ezra explaining that the extra "נ" might mark the missing double "מ" of the root (normally indicated by the dagesh in the "מ"). Alternatively, the clause reads: "[It is because of] the kindnesses of Hashem that we have not been consumed", reading "תָמְנוּ" as the first person, plural of "תמם" (see second opinion in Rashi, Lekach Tov, R"Y Kara). According to this reading, several words must be assumed, but the word "כִּי" can be understood simply as "that"; see previous note.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
ומה היא זאת שאשיב אל לבי: חסדי י״י כי לא תמנו – וכל העיניין עד מה יתאונן וגו׳ (איכה ג׳:ל״ט).
כי לא תמנו – כמו כי לא תמו.
ויש מפרשים: כי לא תמנו – כמו: האם תמנו לגוע (במדבר י״ז:כ״ח), חסדי י״י הם אשר לא תמנו ולא כלינו בעוננו.
By the grace Adonoy we have not perished – And the entire section until, "Why should [a living man] bemoan, etc."1
We have not perished – תָמְנוּ is] the same as תַמּוּ [ended].2 And some explain כִּי לֹא תָמְנוּ as in, "Will we ever stop תַּמְנוּ dying?"3 It is the kindnesses of God that we were not annihilated, that we have not perished because of our sins.
1. Below, verse 39.
2. I.e., in 'the third person' meaning 'they have not perished.' But according to Rashi's second explanation, תמנו is in the 'second person' meaning 'we have not perished.' (Sifsei Chachomim)
3. Bemidbar 17:28.
חסדי י״י כי לא תמנו – חסדי י״י בכל דור ודור עם ישראל וכן אמר ישעיהו חסדי י״י אזכיר תהלות י״י (ישעיהו ס״ג:ז׳) תחלת יצאו ישראל ממצרים בחסדו היה ולא מטובם כשהוציאם מבבל לא בזכותם אלא בחסדו וכן כשהשם ירצה לקבץ את ישראל מן הגלות לא מפני מעשיהם הטובים כי אם למענו שנאמר לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם (יחזקאל ל״ו:כ״ב) למעני ולמען שמי המחולל בגוים לכן הוא או׳ חסדי י״י כי לא תמנו.
כי לא תמנו – הנו״ן טפילה וראיה כי אמר למטה כי לא כלו רחמיו. חסדי י״י גדולם הם כי לא תמנו בין האומות כי לא כלו רחמיו. חסדי י״י אשר הבטיחנו כי אני י״י לא שניתי ואתם בני יעקוב לא כליתם (מלאכי ג׳:ו׳) ואומ׳ כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שמה אך אותך לא אעשה כלה (ירמיהו ל׳:י״א).
ומהו הדבר שאשיב אל לבי: חסדי י״י אשר גמלנו.
ומַהם החסדים שגמלנו – כי לא תמנו – שלא תמנו ביד נבוכדנצר.
ודבר זה גרם שלא תמנו בידם, כי לא כלו רחמיו – של הקב״ה. והקב״ה שגמלנו ברחמיו שלא תמנו לשעבר בגלות בבל, מובטחני שלא יכלה רחמיו וחסדיו בגלות זה, שלא נכלה בגלות זה.
The kindnesses of HaShem [with] which He has rewarded me. But what are the kindnesses with which He has rewarded me? that we were not annihilated, because we were not annihilated at the hand of Nebuchadnezzar, for he brought this thing about that we should not be annihilated by their hand.1
for His mercies were not exhausted – of the Holy One, blessed be He; the Holy One, blessed be He, who rewarded me with His mercies that we were not annihilated before the Babylonian exile. I am confident that His mercies and kindnesses in this exile2 will not be destroyed.
1. I.e. The kindnesses should not cease at the hand of the Babylonians.
2. This exile refers here to the diaspora in 11/12th century Northern France.
מה הדבר שאשיב אל לבי: חסדי י״י – אשר גמלנו, ומה הם החסדים אשר גמלנו כי לא תמנו – שלא תמנו ולא כלינו ביד האומות. בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו: ארמי אובד אבי (דברים כ״ו:ה׳), פרעה – כל הבן הילוד (שמות א׳:כ״ב), סנחריב – להשמיד בלבבו ולהכרית (ישעיהו י׳:ז׳), נבוכד נצר, המן – להשמיד ולאבד (אסתר ג׳:י״ג). ולא תמנו ולא כלינו ביד כולם. ואיזה דבר גרם שלא תמנו בידם – דבר זה גרם: כי לא כלו רחמיו.
What is the thing that I bear in mind? The kindnesses of HaShem[kindnesses] with which we were rewarded. But what are these kindnesses with which we were rewarded? that we were not annihilated – for we were not annihilated, and we were not destroyed by the hand of the nations. In each generation they stood against us in order to destroy us, An Aramean tried to destroy my father(Deuteronomy 26:5); Pharoah said Every son born(Exodus 1:22); Sennacherib: so his heart is set to destroy, and to cut off not a few nations(Isaiah 10:7); and so Nebuchadnezzar, and so Haman to destroy, to slay, and to exterminate(Esther 3:13). But we were not annihilated, and not destroyed by the hand of any of them. What brought about the thing that we were not ended by their hand? This thing was brought about for his mercies were not exhausted.
תמנו – כמשמעו.
או: הנו״ן תחת חסרון הכפל.
They (never) cease. Just as its plain meaning,1 or the nun is in place of the double mem.2
ומה היא הטענה חסדי והיא עצמה המענה אשר השיב הרב על סכלות האנשים ההם לומר כי בהשקפת השכל וטוב הבחינה ימצא שכל מה שנעשה בעולם הוא טוב והרע הוא בטל במיעוטו וגם הוא אינו בא כי אם לאשמת הסובל וסכלותו ושלזה מה שאמרה התורה (בראשית א׳) וירא אלהים כי טוב, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א׳) והאריך בראיות הענין הזה מן החוש והשכל כמ״ש בפרק ההוא והוא מ״ש בכאן כי האנשים החטאים ההם הנה הם מפקירים עצמם ודעתם בהמשכם אחר המשפט הלקוח משפע הרעות. אמנם שהוא משקיף ושופט בזה. מצד רובי החסדים הנמצאים מאתו ומושפעים ממנו תמיד שלא ממנו. גם רחמיו על כל מעשיו כי לא כלו שאלו ואלו הם בב״ת. ומזה הוכרח בעל דין להודות ולהזכיר כי הרעות אינם באות רק בסדר ובכוונת מכוון כדי לענוש וליסר בהם עושי הרעה.
כי לא כלו רחמיו. כן כתיב וקרי למערבא ביו״ד בין מ״ם לוא״ו וקי״ל כותייהו וכן מצאתי במקצת ספרים כ״י ובדפוס ישן גם לא נמנה במ״ג עם מלין דחסר יו״ד באמצע תיבותא וקריא ולמדינחאי אחמו כתיב רחמיו ק׳.
לא תמנו – פירשוהו כאילו כתוב תמו, אבל נ״ל שיש להניח התיבה כמות שהיא בגוף מדבר בעדו – חסדים הם מאת ה׳ אם לא תמנו מחמת כמה וכמה יסורים, וחסדיו אלה מתחדשים בכל יום, א״כ רבה האמונה שחייבים אנו להאמין בו; ותיבת כלו שבסוף הפסוק אינה מוכיחה נגד הנחתי זאת, ור״ל חסד הוא מאת ה׳ אם לא תמנו אנו בני ישראל כי לא כלו רחמיו עלינו; ויש לפרש ג״כ אמונתך כפירוש שד״ל האמנת דבריך שאתה מקיימם בלי ספק והבטחתנו כמה פעמים ע״י נביאך שאומת בני ישראל תתקיים לעולם.
חסדי ה׳ וגו׳ – א״ר שמעון בן לוי, משהקב״ה מתייאש מן הצדיקים בעוה״ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו1 (מ״ר).
1. ר״ל בעת שנראה כי באה הרעה למרום קצה עד שנראה רוח יאוש אז תבא תשועת ה׳ כהרף עין, ע׳ לעיל פ׳ ג׳ ולקמן פ׳ כ״ו.
תקוותי היא מפני1 שֶׁחַסְדֵי יְהוָה אשר גמלנו2כִּי לֹא תָמְנוּ – לא פסקו3 בכל דור ודור4, שלא תמנו ביד נבוכדנצר ולא כלינו ביד האומות, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם, וזאת5כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו של הקב״ה, ומשכך מובטחני שלא יכלו חסדיו ורחמיו עמנו אף בגלות זו6:
1. לקח טוב רש״י ופלגי מים בפס׳ קודם.
2. ר״י קרא.
3. תרגום, רש״י, רי״ד. ויש מרבותינו שפירשו שבזכות חסדי ה׳ אנחנו לא תמנו, רש״י בפירוש השני, אלשיך, פלגי מים.
4. לקח טוב.
5. ר״י קרא.
6. ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(כג)חֲדָשִׁים֙לַבְּקָרִ֔יםרַבָּ֖האֱמוּנָתֶֽךָ׃
They are renewed each morning. Great is Your faithfulness.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
חדשים – אלא הם חדשים בכל בוקר (ומוסב על חסדי ה׳ ורחמיו).
חדשים לבקרים – מתחדשים הם חסדיך מיום ליום.
רבה אמונתך – גדולה היא הבטחתך ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו.
Each morning refreshed – Your kindnesses are renewed from day to day.
Your faithfulness is immense – Your promise is great, and it is a great thing to believe in You that You will fulfill and keep what You promised us.
חדשים לבקרים – חדושים אתם עתיד לעשות את ישראל כענין שנאמר הנני בורא חדשה עתה תצמח (ישעיהו מ״ג:י״ט) בארץ נקבה תסובב גבר (ירמיהו ל״א:כ״א) ואמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה (ישעיהו ס״ו:כ״ב). לבקרים אתה עתיד להצמית כל רשעי ארץ רבה אמונתך לקיים דברך שאמרת אצמית לי כל רשעי ארץ (תהלים ק״א:ח׳).
ס״א: חדשים לבקרים – מתוך שאתה מחדש בכל בקר ובקר נשמתנו יודעים אנו שרבה אמונתך לגאלינו.
חדשים לבקרים – החסדים שהראנו בבבל שלא תמנו, לא בבבל בלבד הראנו חסדיו, אלא: חדשים לבקרים – בכל יום ויום מתחדשים החסדים, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, לולא חסדיך שמצילנו מידם.
רבה אמונתך – אמונתך שהיא רבה, שהבטחתנו: ואףא גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (ויקרא כ״ו:מ״ד), היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא כילונו המלכיות.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״אף״.
They are new every morning [refers to] the kindnesses which he showed us in Babylon, that we were not annihilated. Not in Babylon alone did He show us His loving-kindnesses, but new every morning. With each day the kindnesses renew themselves, for not just one of them stood against us in order to destroy us; rather, in each generation they (all) were standing against us to destroy us were it not for your loving-kindnesses that saved us from their hand.
great is Your faithfulness – Your faithfulness, which You promised us, is great. Yet in spite of this, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, nor will I so abhor them as to destroy them(Leviticus 26:44). It1 is what stood for our fathers, and for us, because the kingdoms were unable to destroy us.
1. I.e. The promise.
חדשים לבקרים – החסדים שהראנו שלא תמנו ביד האומות, בכל יום ויום מתחדשים החסדים, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, לולי חסדיך שמצילנו מידם.
רבה אמונתך – אמונתך שהיא רבה שהבטחתנו: {ו}אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ד), היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא כילונו המלכיות.
They are new every morning – the kindnesses that demonstrate that we were not annihilated by the hand of the nations. With each day the kindnesses renewed themselves, for not just one of them stood against us in order to destroy us; rather, in each generation they (all) were standing against us to destroy us, were it not for your kindnesses that saved us from their hand.
great is your faithfulness – your faithfulness that is great because you made us secure. Yet in spite of this, while they are in the land of their enemies I will not reject them etc.(Leviticus 26:44). It is what stood for our fathers, and for us, because the kingdoms were unable to destroy us.
לבקרים – בכל יום, כמו: לבקרים אצמית (תהלים ק״א:ח׳).
רבה אמונתך – גדולה.
או: כמשמעו.
א. כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״החסידים״.
They are new. They are the kindnesses.
To the mornings (לבקרים). With each day, like Morning by morning (לבקרים) I will destroy(Psalms 101:8).
Great (רבה) is Thy faithfulness – Great, or like its plain meaning.1
1. I.e. Abundant.
יתכן חדשים על רחמיו, כי רבה אמונתך – גדולה, כמו על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳), או בלשון רבים.
Perhaps they are new on account of his mercies, for abundant (רבה) is your faithfulness – great, like for every officer (רב)1of his house(Esther 1:8); or, an expression of much/ many (רבים).
1. That is רב, one with importance/authority.
חדשים – חסדים חדשים.
וטעם: לבקרים – בכל בוקר.
ולזה היסב הדבור כנגד זה אל הלב לזרזו ולהזהירו ואמר חדשים. ר״ל לכן לבי יאות לך כי אתה תעביר מעליך בגדי המחשבות המשובשות והלבש אותך מחלצות חדשים ונקיים בבקר בבקר להרבות ולקיים אמונתך באל ית׳ ואל תסור מאחריו. וסוף הוא שתקבל ממנו רב הטובה והחסד שאתה מבקש.
חדשים לבקרים וגו׳ – אמר ליה שמואל לחייא בר רב, תא ואימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוי אמר אבוך, כל יום ויום נבראין מלאכי השרת מנהר דינור1 ואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך2(חגיגה י״ד.).
חדשים לבקרים וגו׳ – א״ר אלכסנדרי, מהו חדשים לבקרים רבה אמונתך, על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר3 אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים, ור׳ שמעון בר אבא אמר, על שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו4 (מ״ר).
1. נהר של אש [והמלה דינור חלוקה לשתים די נור, היינו של אש] והוא נהר היוצא מתחת כסה״כ בעת שיושב הקב״ה למשפט והובא שם זה בדניאל ז׳ י׳.
2. היינו בבקר של כל יום דרכן לומר שירה כמש״כ ברן יחד כוכבי בקר, ובזה רבתה האמונה בה׳ בחידוש הבריאה על ידו, ונסמך על מ״ש במ״ר כאן בכל יום ויום בורא הקב״ה כת של מלאכים חדשים ואומרים שירה חדשה והולכים להם, כלומר שהולכים וכלים, ויהיה המשך ענין הפסוק בזה, חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, ואע״פ שהמלאכים חדשים בכל יום ושל אתמול הולכים להם אפ״ה אנו קיימים, כי חסדי ה׳ ורחמיו לא תמו ולא כלו מאתנו.
4. ר״ל כי גם בגלות אתה מראה לנו קרן אורה אחר תקופה של אפילה, כנודע מחליפות התקופות במצב ישראל, ומזה אני מוכיחה לבטח רוב האמונה בך, והלשון בבקרן של מלכיות הכונה בבקרן של גליות, כלומר בבקר של כל תקופה.
מתחדשים הם חסדיך1חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים – מיום ליום2, שלולי חסדיך היו אויבינו מכלים אותנו3, רַבָּה – גדולה היא4אֱמוּנָתֶךָ – הבטחתך לא למאוס בנו בגלותנו5, ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו6, והבטחתך זו היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא כִּלּוּנוּ המלכיות7:
1. רש״י.
2. רש״י. ובמדרש, א״ר אלכסנדרי, מהו חדשים לבקרים רבה אמונתך, על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים, ור׳ שמעון בר אבא אמר, על שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו, מדרש רבה. וראה עוד במדרש שם מה שהשיב רבי יהושע בן חנניה לאדריאנוס קיסר על זה.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
חלקי ה׳ אמרה נפשי – רבי אבהו בשם ר׳ יוחנן משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואפרכיסין ואסטרטליטין, הדין אמר דוכוס פלן אנא נסיב לגבי כו׳, וחד אמר אנא נסיב אסטרטליטין לגבי, היה שם פקח אחד ואמר אני איני לוקח אלא המלך עצמו דכולא מתחלפין ומלכא לא מתחליף, כך עובדי אלילים אלו עובדים לחמה אלו ללבנה ואלו לעץ ואלו לאבן, אבל הקב״ה בגורלן של ישראל הוא.
הה״ד חלקי ה׳ אמרה נפשי – כמ״ד ה׳ מנת חלקי וגו׳.
רמז תתרלט
רבי אליעזר רמי כתיב כי טוב ה׳ לכל וכתיב טוב ה׳ לקויו וגו׳, משל לאדם שיש לו פרדס, כשהוא משקה משקה את כלו, כשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם.
בל אקול לנפסי נעם אללה קסמי, ולד׳לך אצבר לה.
חלקי – והנני אומר לנפשי טוב ה׳ חלקי על כן אוחיל לו.
א
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים נוסף כאן: ״חלקי י״י אמרה נפשי – י״י מנת חלקי ודין הוא שאוחיל לו.״
['Adonoy is my portion,' my soul declares – God is my portion; therefore it is proper that I should hope in Him.]
חלקי י״י אמרה נפשי – אמרה כנסת ישראל לפני השם רבונו של עולם לא בחרתי באלוה אחר אלא באלהי השמים והארץ שנאמר י״י מנת חלקי וכוסי וגו׳ (תהלים ט״ז:ה׳) כי חלק י״י עמו (דברים ל״ב:ט׳)על כן אוחיל לו כמו שנאמר אשרי כל חוכי לו (ישעיהו ל׳:י״ח).
חלקי י״י אמרה נפשי – גם מקרא זה מוסב על מקרא האמור למעלה: זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל (איכה ג׳:כ״א), ונתינת טעם הוא לו. וכה פתרונו: על כן אוחיל לו – להקב״ה, שאני בחרתיו לחלקי להיות לי לאלהים, על כן אוחיל לו שיגאלני מן החשך ומבית כלא ומכובד נחושתים.
"HaShem is my portion," says my soul – This verse also is meant to be with the verse mentioned above,this I call to mind; therefore, I still hope – It is a gift of understanding to him, and thus its explanation is therefore, I still hope on the Holy One, blessed be He, because I have chosen him as my portion to be my God. Therefore, I still hope on him because he will deliver me from the darkness, and from prison, and from the heaviness of the chains.
אמרה – לי.
My soul says – to me.
והוא היה חלקי מימי קדם מכל אלהים.
More than all [other] gods, he was my inheritance from the days of old.
ואחר שגמר טענתו ותוכחתו מצד מה שהוא מדבר אל לבו זכר מה שהוסיפה אומץ בזה הענין נפשו המשכלת המשתוחחת על רוע הדעת ומיעוט האמונה אשר מצא את עמה ואמר חלקי יי׳ אמרה – יראה מצד הלב הנזכר ותשוקותיו הוצרכה טענת החסדים לקיים אמונתו בו כי יקבל הרעות בסבר פנים יפות כדי לחקות בו קבלתו אחר כך חסדיו ורוב רחמיו בתקון ענייניו הזמנים. אמנם הנפש המשכלת מצד יחס מקורה ורום מחצבה יש אלהים קרובים אליה והיא לבדה חלק אדם מאל וחלק אלוה מעולמו ועל כן יש לה אחרית ותקוה וסמיכות דעת בו יתברך מצד עצמו כי עשר ידות לה בבית המלך ובו תדבק כי הוא עצמה חלקה ונחלתה. ולזה מה שהוסיפה ואמרה על כן אוחיל לו כי לו יתברך מיחלת ומקוה בלי השקפת החסדים הזמניים ההם שזכר.
ואחר שגמר דברי לבו ונפשו אשר באו בתשובת מה שאמרו הסכלים אבד נצחי וגו׳. הוסיפה דברי הנבואה ורוח הקודש לגזור המשפט עליהם ואמר שכבר סכלו האנשים ההם ופשעו במאמר ההוא פשע רב ועצום מאד. אבל האמת היא כי נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב והתקוה והתוחלת בו מועילים מאד אל כל ענייני האדם אם אל הנפשיים ואם אל הלביים ואם להיות לו נחת רוח בחייו. והוא יזכור ג׳ דברים אלה בג׳ פסוקים רצופים זה אחר זה. ואחר כך יבארם בג׳ פסוקים סמוכים להם. ואחר כך יתן הטעם והסבה בבאים אחריהם וזה ימשך עד אמרו (לט) מה יתאונן כמו שיתבאר.
חלקי – בין העמים, להם נפל חלק ונחלה אחרת, טובות והנאות תבל, ולי נפל חלק יפה מהם והוא לעבוד את ה׳.
חלקי ה׳ וגו׳ – מהו חלקי ה׳ אמרה נפשי – שאני מייחד אותו שתי פעמים בכל יום ואומר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד1 (שם).
1. ר״ל לא כמו שאר האומות שעובדים לכחותיו כמו לשמש ולירח ולכוכבים ואומרים כי גם בזה כבודו של מקום ויש שעובדים אותו בשיתוף עבודת כוכבים, אבל אני אין לי כל חלק זולת בהקב״ה לבדו וכמ״ש ה׳ אחד – ואין זולתו. ושעור הכתוב הוא, נפשי תאמר: חלקי הוא רק ה׳.
וכך אמרה כנסת ישראל לפני ה׳: ריבונו של עולם לא בחרתי באלוה אחר אלא באלהי השמים והארץ1, וכל כך אתה מגביר אמונתך אצלי, עד כי2 מְנַת3חֶלְקִי וגורלי4יְהוָה אָמְרָה לי5נַפְשִׁי, שאני מייחד אותו פעמיים בכל יום6, וְעַל כֵּן, בדין7אוֹחִיל – אייחל ואחכה8לוֹ שיגאלני מן החושך ומבית כלאי וּמִכֹּבֶד נְחֻשְׁתַּיִם9: ס
1. לקח טוב.
2. פלגי מים.
3. ילקוט שמעוני.
4. ילקוט שמעוני.
5. אבן עזרא.
6. ואומר ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״, מדרש רבה.
7. רש״י.
8. לקח טוב.
9. ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(25-26)HaShem is good to those who trust in Him. It is good to wait patiently – This is its explanation: because the Holy One, blessed be He, is good to those who trust in Him, a person can wait patiently, and he can watch for the salvation of HaShem.
The explanation of to be still (דומם) is watches as in Hold still (דומו) until we reach you!(I Samuel 14:9).1
1. RY Kara is explaining דומם from דמם to wait, be still, and comparing it with צפה to observe, watch, expect, rather than from דום to be silent.
טוב י״י לקוו – יחיל האדם.
(25-26)HaShem is good to those who trust in him. It is good to wait patiently – This is its explanation: because the Holy One, blessed be He, is good to those who trust in him, a person can wait patiently, and he can watch for the salvation of HaShem – The explanation of to be still (דומם) is to watch, like "Hold still (דומו) until we reach you!"(I Samuel 14:9).1
1. RY Kara is interpreting דום to be silent as דמם to wait, be still. He thus appears to be reading the difficult expression טוב ויחיל ודומם as it is good to wait patiently.
תדרשנו – באמת.
That seeks him – in truth.
ואדע כי טוב יעשה לקויו.
I know that he accomplishes good things for those who trust him.
וזה כי על ענין האחד אמר טוב ה׳ לקויו לנפש תדרשנו. פסק הדין כמ״ש הנפש שהיא תדרשנו מצד עצמו לא זולת. ואמר כי הוא היותר מעולה מכל הצדדים והוא מה שאז״ל (איכה רבה ג׳) יכול לכל ת״ל לנפש תדרשנו. והכונה לומר כי בזאת הכוונה לא נשתתף בה זולתה.
טוב ה׳ לקוו – כתיב (תהלים קמ״ה) טוב ה׳ לכל וכתיב טוב ה׳ לקויו, הא כיצד, משל לאדם שיש לו פרדס, כשהוא משקה משקה את כולו, וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם1(סנהדרין ל״ט:)
טוב ה׳ לקוו – יכול לכל ת״ל לנפש תדרשנו, ודכותה אך טוב לישראל אלהים, יכול לכל, ת״ל לברי לבב – אלו שלבם ברור עליהם שאין בידם עון2 (שם).
1. ר״ל כשהוא משקה אינו מונע המים ללכת לרעים ולטובים לפי שאינו אלא טורח אחד, אבל כשהוא חופר דהוי טורח מיוחד לכל אחד ואחד אינו חופר אלא הטובים שבפרדס, כך הקב״ה בדבור אחד משפיע טובה לכל העולם וממילא נזונים גם טובים גם רעים, משא״כ כשבא להגן מן הפורעניות אינו אלא לקויו, ועיין במהרש״א.
2. כלומר לא כמו אלה שיש בידם עבירות ומקוים לה׳, אלא רק לנפש תדרשנו בעזיבת החטא כדין.
Good it is to wait in silence for Hashem's salvation.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
טוב ויחיל ודומם – ו״ו של ויחיל יתירה כמו ו״ו של ואיה וענה (בראשית ל״ו:כ״ד). טוב שיחיל אדם וידום ויצפה לתשועת י״י.
It is good to hope in stillness – The vav of וְיָחִיל is superfluous just like the vav of "וְאַיָּה וַעֲנָה"1 [is superfluous in וְאַיָּה. It is good for man to hope, and remain silent and wait for God's salvation.
1. Bereshit 36:24.
טוב ויחיל ודומם – טוב הוא לישראל ליחל לשם כענין שנאמר יחל ישראל אל י״י כי עם י״י החסד (תהלים ק״ל:ז׳). ודומם זהו שאמר דוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני (תהלים ל״ט:ב׳).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 25]
וא״ו ויחיל כפ״ה רפה בלשון ישמעאל.
The vav in ויחיל is like the undageshed pe1 in Arabic.
1. This is a conjunction in Arabic. It is principally employed in conjuctive sentences as a prefixed particle of inference and sequence, and not to be translated (see J. Penrice, A Dictionary and Glossary of the Koran, Curzon Press, 1971: 106). Cf. Rashi who says that the vav is superfluous.
It is good that the one who seeks HaShem should endure and wait, and sit quietly for HaShem's salvation. Similarly, Wait patiently (דום) for HaShem, and wait longingly for him(Psalms 37:7), just as in Wait patiently (דמו) until we come!(I Samuel 14:9).
טוב ויחיל – נכון זה בעברי גם בהגיון כמ״ש טוב שיחיל, וכן קדם לנו באמרו: וישיבו.
ועל השני אמר טוב ויחיל. ועם זה פסק עם מה שהושב על הלב ואמר כי טוב הוא התוחלת בו יתברך ושיחיל האדם לשתגיע אליו תשועת ה׳ ורוב חסדיו.
טוב – ה׳ לאדם שיחיל (יבטח) ודומם (וידם) עד כי תבוא לו תשועה מאתו.
טוב ויחיל וגו׳ – א״ר שמעון בן לוי, משהקב״ה מתייאש מן הצדיקים בעוה״ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב טוב ויחיל ודומם לתשועת ה׳1 (שם).
1. עי׳ משכ״ל בפ׳ כ״ב אות ל״ז.
ולפי שהקב״ה טוב לְקֹוָו1טוֹב וְיָחִיל – שֶׁיִּיָּחֶל לו האדם2וְדוּמָם – וישתוק3 ויצפה4לִתְשׁוּעַת יְהוָה ולרוב חסדיו5:
1. ר״י קרא.
2. רש״י. פלגי מים ביאר, טוב ה׳ למי שעיקר תקוותו והתאבלותו היא על כך שהשכינה בגלות.
3. תרגום. פלגי מים ביאר שהוא מלשון אבילות.
4. רש״י.
5. עקדת יצחק.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Good it is for man that he bear a yoke in his youth.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
טוב לגבר – ישא עול בנעוריו, עול תורה עול אשה עול מלכות.
ומא אצלח לאלרגל אן יחתמל אלשקא מן צבאיה.
בנעוריו – מנעוריו.
טוב לגבר – אמר ירמיהו אילולי הייתם נושאים עול מלכות שמים מתחלה לא גרמתם לעצמכם גלות שנאמר חנוך לנער (משלי כ״ב:ו׳) אלא למימי אבותיכם סרתם (מלאכי ג׳:ז׳) מאחרי לפיכך תפשתם הדרך ההוא עד שגליתם.
טוב לגבר כי ישא עול בנעוריוא – הרי נצוח כשיזקין, אשריו לו לאדם שפרע כבר כל שטרי חובותיו, שאף על פי שהוא עצב עכשיו, שמח הוא לאחר זמן. אשריהם לישראל שנטלו כבר איפופסין על עוונותיהן, ווי להם לאומות שעתידין עדיין ללקות על כל עוונותיהם, שעדיין לא לקו אפילו אחת על כל עוונותיהם, וכן הוא אומר: תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום (איכה ד׳:כ״ב).
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״מנעוריו״.
It is good for a man that he bear a yoke in his youth – Behold, he is a victor when he becomes old. Happy is the man who has already paid all his debts, for although it is painful now, he will rejoice at a later time. Happy are those of Israel who have borne already the verdict on account of their iniquities. And woe to the nations who are yet to be stricken on account of all their iniquities. Thus it says Your punishment is complete, O daughter Zion, He will not prolong your exile; He will punish your iniquity, O daughter Edom(Lamentations 4:22).
טוב לגבר כי ישא על בנעוריו – שאם נשא עול מנעוריו, הרי הוא נצוח כשיזקין. אשריו לאדם שפרע כבר כל שטרי חובותיו, שאע״פ שהוא עצב עכשיו, שמח הוא לאחר זמן.
It is good for a man that he bear a yoke in his youth – For if he carried a yoke in his youth, behold! he is a victor when he becomes old. Happy is the man who has already paid all his debts, for although it is painful now, he will rejoice at a later time.
עול – מוסר.
A yoke. A fetter.
אולי המקונן נער היה כאשר נשבה, או יחזק לב הנערים.
in his youth: perhaps the mourner was a young man when he was taken prisoner; or, he sustained the heart of the young men.
כי ישא על בנעוריו – הפך עמנו, כי לא נסו לשאת עול מלכות אשור וזולתו, ועל כן מאנו לשמוע בעצת ירמיה שישאוהו. בקום נבוכדנצר.
והפליג לומר: לגבר – כי אם היותו גבור ואמיץ כח, טוב לו שישא עול מי שהוא יותר גבור וחזק ממנו, ואף על פי שזה מוסר כולל, עיקר כוונתו על עמנו, לכן אמר עליו בפרט.
ועל הג׳ אמר טוב לגבר – יאמר שטוב התוחלת אל שישא עול בנעוריו מה שיגיעו לגבר מן הענינים שלא כרצונו ולא יקפיד מצד מה שיקוה שיהא לו נחת רוח בסוף ופי׳ שלשתן כאחד במה שסמך.
בנעוריו – כבר כתבתי למעלה (פסוק א׳) שגבר מושאל על האומה כולה, והיא מעותדת לגדולה רבה בקץ הימים, א״כ אז בחרבן בית ראשון (ועדין בימינו אלה) היא בנעוריה, וטוב לה לסבול, ובכן לא תזוח דעתה עליה כשיהפך עליה הגלגל והראה בטובה המיועדת לה לדורי דורות.
טוב לגבר וגו׳ – טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו – עול תורה, עול אשה, עול מלאכה1 (מ״ר).
1. כי כשאין לאדם כל עול בטלנותו מביאתו לידי שעמום ופריקת עול וכמ״ש בכתובות נ״ט ב׳ שהבטלה מביאה לידי שעמום, ויש לפרש ענינו פה, כי יען אשר ברחבתם לא נשאו עול, לכן נטל עליהם עול הגלות. ותפס אלה הג׳ דברים לפי שהם תלוים זב״ז, עול תורה הוא העיקר והיסוד לתכלית הנהגת האדם, ועול אשה כמ״ש בקדושין ל׳ ב׳ כדי שילמוד בטהרה ותהיה לו לעזר באורח חייו, ועול מלאכה כמ״ש באבות כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, וכל אלה טובים הם אם רכש לו האדם בנעוריו, כי תורת הילדות זכרונה חזק ונאמן כמ״ש באבות הלומד ילד למה הוא דומה לכותב על נייר לבן ובדיו שחור, ונשואי אשה – כמ״ש רב המנונא בקדושין שם האי דעדיפנא מחבראי משום דנסיבנא בילדותי. וכן המלאכה אם אינו מרגיל עצמו בילדותו קשה להתלמד לאח״כ.
טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל תורה, עול אשה ועול מלאכה1בִּנְעוּרָיו משעה שננער היצה״ר לצאת, שאז אין כח ליצה״ר להחטיאו2, ואשרי אדם שנשא עולו ופרע כבר כל שטרי חובותיו, שאף על פי שהוא עצוב עכשיו יהיה שמח לאחר זמן, ואשריהם ישראל שנטלו כבר עונשם על עוונותיהם, ואוי להם לאומות שעתידים ללקות על כל עוונותיהם, שעדיין לא לקו אפילו מכה אחת על כל עוונותיהם3: ס
1. מדרש רבה. ואבן עזרא ביאר עול מוסר.
2. פלגי מים.
3. וכן הוא אומר (לקמן ד, כב) ״תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֺנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ״, ר״י קרא. ובמדרש, אמר ירמיהו אילולי הייתם נושאים עול מלכות שמים מתחילה לא גרמתם לעצמכם גלות, לקח טוב.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(כח)יֵשֵׁ֤בבָּדָד֙וְיִדֹּ֔םכִּ֥ינָטַ֖לעָלָֽיו׃
Let him sit alone and be silent, for He has laid it upon him.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
Let him stay alone – Whoever was befallen by mourning and trouble should sit alone and wait for good [to come].
And wait – An expression of waiting, as in, "If they say thus to us, 'Wait דֹּמוּ!'"1 [in the incident dealing] with Yehonoson.
For He [God] has cast it upon him – For the Master of Decrees has put this decree upon him.2
1. I Shemuel 14:9.
2. Alternatively, 'until He removes it,' i.e., until He removes the suffering from him. (Targum)
(כח-כט)ישב בדד וידום – כיון שרואה אדם שיש יסורין באין עליו לא יבעט בהם אלא מאחר שגליתם תסבלו עול הגוים.
כי נטל עליו – כי כן השם נטל עליו ונגזרה גזירה עד עת קץ לפיכך יתן ישראל בעפר פיהו ויפל בתחנונים לפני בוראו בכל יום ויום אולי יש תקוה(איכה ג׳:כ״ט) אולי יזכור להם זכות אברהם אביהם שאמר ואנוכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז).
ישב בדד וידום – אין טוב באדם משישב בדד וידום על גזירה שנאמרה עליו.
כי נטל עליו – כשי״י נשא עליו שום גזירה.
אך ר׳ מנחם בר חלבו פירש: וידם – לשון מחשבה, וכן פירש: ישב אדם יחשובא בדברי תורה, והמקום נטל עליו שכר טוב. וידום – לשון מחשבה, כמו: כאשר דימיתי לעשות (במדבר ל״ג:נ״ו). ואני פרשתי אחר העיניין.
א. כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298: ״וחשוב״.
Let him sit solitary and wait – There is nothing better for a man than that he should sit alone, and be still concerning the decree that is pronounced against him.
for He has laid [it] upon him – when HaShem raised against him the value of the edict.
R. Menachem ben Helbo1 interpreted וידם as meaning thought, and so he explains, a man will sit and contemplate the words of the Torah and God has laid upon him a good reward. וידם expresses thought, like as I thought (דמיתי) to do [to them] (Numbers 33:56). But I have interpreted the matter differently.
1. R. Menachem ben Helbo is R. Yosef Kara's uncle.
ישב בדד וידם – אין טוב באדם1 משישב בדד על גזירה שנגזרה עליו.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״וידום – לשון מחשבה״.
Let him sit solitary and wait, for he has laid it upon him – There is nothing better for a man that he should sit alone concerning the edict that was decreed against him.
for he has laid (נטל) it upon him – When the Holy One, blessed be he, imposed some edict upon him.
נטל is an expression of he has thrown, like Then Saul hurled (ויטל) the spear(I Samuel 18:11), and thus and they cast (ויטילו) their wares (Jonah 1:5).
However, Rabbi Menachem bar Helbo explained and wait (וידום) as an expression of a thought, and so he explained let one sit in solitude and think about words of Torah, and God will lay upon him (נטל עליו) a good reward.
וידם expresses thought, like as I thought (דמיתי) to do to them(Numbers 33:56).
כי נטל עליו – העול.
For he has laid upon him the yoke.
כי נטל שב אל עול האמור למעלה.
for he has laid refers back to the yoke which was spoken of earlier.
ישב בדד – כלומר עתה כי חרבה ירושלים.
נטל – בענין שיתוף נשא, והטעם שהשם הרים העול על צוארו.
ישב – כי בזה יבאר מה שכלל באמרו לנפש תדרשנו. יראה כי יחיה חיי הנפש להתבודד ולידום מענייני זה העולם כי נטל עליו מעכשיו ההצלחה הנפשיית המקווה ממנו לעולם הבא.
כי וגו׳ – כאשר ה׳ נטל והשיא עליו עול זה.
ישב בדד וידם – אמר הקב״ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם כשהוא אבל מה הוא עושה,1 אמרו ליה ישב בדד ודומם, אמר להו אף אני עושה כן, שנאמר ישב בדד וידום (שם).
ישב בדד וידם וגו׳ – תניא, מניין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב״ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליומז*)2(משנה אבות ג׳:ב׳).
1. מה שאמר מלך בשר ודם, כי אצל אבל הדיוט כשבאים אנשים לנחמו הם יושבים ודוממים כדמצינו באיוב ששלשת הרעים לא דברו אתו מאומה שבעת ימים ושבעת לילות ומפרש שם הטעם כי גדול הכאב מאד ולא יכלו לנחמו, כמו שאין מנחמין את האבל בשעה שמתו מוטל לפניו, אכן במלך בו״ד אין מן הנימוס שיבואו אליו לנחמו ויהיו יושבים ודוממים כי אין מדרך הכבוד הוא לגבי מלך, ולדבר דברי נחומים ג״כ אי אפשר בשלשה ימים הראשונים משום שיגדל הצער אז בדברי נחומים שלהם כנ״ל, לזאת אמרו שישב בדד כביכול ולא יבואו המנחמים לנחמו.
2. מפרש ידום מלשון קול דממה דקה כדרך השונה יחידי שהוא שונה בלחש, ור״ל אפילו כשיושב בדד לא ימנע מללמוד, כי נוטל עליו, כלומר כי חובה עליו, וממילא יקבע לו הקב״ה שכר על זה, ורמז בעלמא הוא.
מי שאירע לו אבל וצרה1יֵשֵׁב בָּדָד – גלמוד2וְיִדֹּם – וישתוק3 וימתין ויצפה לטובה4, כִּי הקב״ה הוא זה אשר5נָטַל – השליך6עָלָיו את אותו העול7:
1. רש״י.
2. רש״י.
3. תרגום.
4. רש״י. ורבי מנחם בר חלבו פירש (מובא בר״י קרא) ״וידום״ לשון מחשבה, וכך פירש, ישב אדם יחשוב בדברי תורה, והמקום נוטל עליו שכר טוב. ואולם ר״י קרא עצמו ביאר ״וידום״ ישב בדד וידום על גזירה שנאמרה עליו.
5. רש״י.
6. ר״י קרא.
7. הוא העול המוזכר בפס׳ כ״ז, אבן עזרא. ובמדרש, כך אומר הנביא לישראל, כיוון שנגזרה גזרת גלות עד עת קץ, מלאו פיכם עפר, תסבלו בין הגויים ותפלו בתחנונים לפני הקב״ה אולי יש תקוה ויזכור לכם זכות אברהם אביכם שאמר (בראשית יח, כז) ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, לקח טוב. ועוד במדרש, אמר הקב״ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם כשהוא אבל מה הוא עושה? אמרו לו ישב בדד ודומם, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר ״יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם״, מדרש רבה.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Let him put his mouth to the dust;1 perhaps there is hope.
1. Let him put his mouth to the dust | יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ – In other words, he should accept his lot submissively. See similar imagery in Mikhah 7:17 and Tehillim 72:9. Alternatively, the phrase means that he should remain silent as if his mouth is filled with dirt (Ibn Ezra).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
ועל הב׳ אמר יתן בעפר – יראה כי מה שיועיל לתשועת ה׳ הוא ודאי דבר ברור כי אשר לו כן לא תמנע ממנו בשום צד. ואף כי הגיע אל תכלית השפלות עד אשר שחה אל עפר נפשו אל ימנע מן הרחמים כי אולי יש תקוה וכהרף עין נושע.
יתן וגו׳ – ישפיל פיו (פניו) על עפר ויאמר ״אולי יש תקוה״ אתם הגוים סוברים שאבדה תקותנו ואינכם אומרים בלבבכם אולי יש תקוה להם; ומלת אולי הוראתה קרוב לודאי יותר מלספק.
יתן בעפר פיהו וגו׳ – רבי כי הוי מטי להני קראי הוי בכי, יתן בעפר פיהו יתן למכהו לחי ישבע בחרפה [ועוד אולי יש תקוה[1 (מ״ר).
1. ר״ל לאחר כל היסורין האלה עוד התקוה בספק, כמ״ש אולי יש תקוה, ועיין בחגיגה ד׳ ב׳ באה דרשה זו בקצת שינוי. ויתכן לומר כי רבי שהיה קרוב למלכות והתבונן אל כבוד עמים אחרים וראה כי רק הכבוד וקוממיות העם ירוממו את רוחו, ולכן כי מטי להאי קרא הוי בכי כי ראה את שפלות עמו, העדר כבודו וחרפתו אשר בכחם להשפיל את רוח העם עד לבלתי הרפא.
ישתחווה אל ה׳ אפיים ארצה עד אשר1יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, ואף כי הגיע אל תכלית השפלות עד אשר שחה אל עפר נפשו, אל יִמָּנַע מן הרחמים כי2אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה וכהרף עין יִוָּשַׁע3:
1. אבן עזרא.
2. עקדת יצחק.
3. עקדת יצחק.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
בי״ת בחרפה נוסף, כבי״ת השביעני במרורים (איכה ג׳:ט״ו).
The bet of בחרפה with shame is superfluous, like the bet in He has filled me with bitterness (במרורים) (Lamentations 3:15).
יתן ברצונו.
He offered [it] willingly.
יתן למכהו לחי – שלא ימאן לסבול מכות האויב, אחר שכן רצה י״י, ואין לנו רק לעשות רצנו של הקב״ה, ובזה חטאו עמנו
אז כמו שהוכיחם ירמיה.
ועל הג׳ יתן למכהו – יאמר כי מה שהיה התוחלת טוב הוא כי אשר לו כן יהיה תמיד בנחת רוח ולא יקפיד כנגד המקניטים והמחרפים אבל יתן למכהו לחי ויקבל חרפת חורפין כשאז״ל (יומא כ״ג.) שומעין חרפתן ואינם משיבין כי יקוו למה שאמר הכתוב עליהם (שופטים ה׳) ואוהביו כצאת השמש.
ואחר שפירש ג׳ ענינים אלו על דרך זה רצה לקיים ולהבטיח על גזר דינו בג׳ כתובים הסמוכים. בא׳ גזר הדין.
וכיון שיאמין שהכל מהקב״ה לא יקשה עליו מאומה משום יסורין1, ולא יקפיד כנגד המקניטים והמחרפים אותו, אלא2יִתֵּן ברצונו3לְמַכֵּהוּ את הַלֶחִי שלו, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה – יקבל את חרפת המחרפים אותו4: ס
For God does not forsake forever – It is therefore good to wait.
כי לא יזנח לעולם י״י – כענין שנאמר כי לא לעולם אריב (ישעיהו נ״ז:ט״ז).
כי לא יזנח לעולם י״י – עכשיו נותן טעם על כל מה האמור למעלה: מפני מה טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו (איכה ג׳:כ״ז). כלומר: טוב להם לישראל לישא עול האומות, ואין טוב באדם שישב בדד וידום על כל מה שהקב״ה נוטל עליו. יתן למכהו לחי.א
כי לא יזנח לעולם י״י – אם היום נושא עולב האומות, מחר ירצו את עוונם.
א. כן בכ״י ס״פ I.21, המבורג 32. ״כי לא יזנח... למכהו לחי״ הושמט (אולי ע״י הדומות) בכ״י לונדון 27298, פריס 162, פרמא 2203, לונדון בית דין 6, פירנצה III.8, ברלין 514, לונדון 7621, דפוס ברסלאו.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״על״.
For the Lord will not cast [him] off for ever – If today he bears the yoke of the nations, tomorrow they will accept their punishment(Leviticus 26:43), for thus is the nature of it.
כי לא יזנח לעולם אדני – ועכשיו נותן טעם על כל מה האמור למעלה: מפני מה טוב לגבר כי ישא עול (איכה ג׳:כ״ז) מנעוריו, ואין טוב באדם משישב בדד וידום על כל מה שהקב״ה מטיל עליו (איכה ג׳:כ״ח), יתן בעפר פיהו (איכה ג׳:כ״ט) יתן למכהו לחי (איכה ג׳:ל׳). כי לא יזנח לעולם י״י – אם היום נושא עול האומות, מחר ירצו את עונם,
For the Lord does not reject forever – but now he gives understanding to all that is said above owing to why it is good for a man that he bear a yoke in his youth, and there is nothing better in a man than when he sits alone and waits concerning everything which the Holy One, blessed be He, lays upon him, Let him put his mouth to the dust(Lamentations 3:29), Let him offer his cheek to the smiter(Lamentations 3:30), for the Lord does not reject forever if today they carry the yoke of the nations, tomorrow their iniquity will be pardoned..
יזנח – ימאס.
Cast off (יזנח) – reject.
יש אומרים: יזנח כמו ישכח, והוא הנכון. והראיה: ותזנח משלום נפשי (איכה ג׳:י״ז).
Some say he will abandon (יזנח), is like he will forsake/ forget. That is correct, and the evidence is my soul is bereft (ותזנח) of peace(Lamentations 3:17).
ובב׳ יתן טעמו ואמר כי לא יזנח – יראה כי מודיע ויבטיח כי הרעות הבאות מאתו יתברך אינם רעות מכל צד כי לעולם יטיש בהם אבל יהיו משוערות אם בעצמן ואם בזמנן ושני הענינים יוכללו בזה המאמר בלי ספק.
כי לא יזנח לעולם אדני. וכן לעות אדם בריבו אדני מי זה אמר ותני אדני רבת אדני כלם בשם של אל״ף דל״ת על פי המסורת ואינון מן י״ד דקינות.
כי לא יזנח וגו׳ – כביכול לא שבק ולא ישבוק 1 (שם).
1. דהלשון לא יזנח כולל שתי הכונות, שאינו זונח בעבר ובהוה, וגם מורה על הויה תמידית, כמו ככה יעשה איוב כל הימים.
ואל יקשה עליו יסורים, רק יצפה לישועת ה׳1, כִּי לֹא יִזְנַח – ישכח2 אותו לְעוֹלָם – לתמיד3אֲדֹנָי, לכן טוב לו לידום4 על כל מה שהקב״ה מטיל עליו5:
1. פלגי מים.
2. תרגום, אבן עזרא. ומדרש רבה ביאר יעזוב.
3. תרגום.
4. רש״י.
5. ר״י קרא. וכך ישראל אם היום נושאים את עול האומות, מחר ירצו את עוונם וישלימו את עונשם, ר״י קרא. וראה אבן עזרא ויקרא כו, מא.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(לב)כִּ֣יאִם־הוֹגָ֔הוְרִחַ֖םכְּרֹ֥בחֲסָדָֽיוא׃
Though He causes grief, He will be merciful according to the abundance of His kindness.
א. חֲסָדָֽיו =א(ק),ק-מ ומסורת-ל וטברנית (כתיב מלא יו"ד) • ל-כתיב!=חֲסָדָֽו (כתיב חסר יו"ד), ל-קרי!=חֲסָדָֽיו
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
כי אם הוגה – את האדם, מביא עליו יגון בשביל עוונו, ואחר כך ורחם כרוב חסדיו.
(לב-לג)הוגה, ויגאא – לשון תוגה הם.
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1 (וגם בנוסח המקרא שם), אוקספורד 165, ובהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ויגה״.
Rather should he [man] cause grief – If man brings grief upon himself because of his sin[s], afterwards, He will yet have compassion in accordance with His immense grace.1
(32-33)Cause grief ... Cause grief – [Both words] are expressions of grief.
1. Alternatively, 'He first afflicts, then pities according to His abundant kindness.' (Targum)
כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו – חסדו כתי׳ למה זש״ה זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צ״ח:ג׳).
כי כך היא המידה: אם הוגה – אם שיבר אותם ויחזור ורחם כרוב חסדיו.
For if he causes grief – if he destroys them but repents, he will have compassion according to the greatness of his unfailing love.
כי – כך היא המידה.
אם הוגה – אם שיבר אותם, ויחזור וריחם כרוב חסדיו.
For if he causes griefsuch is the measure: whether he causes grief, or he destroys them, and repents then [he] pities according to his abundant loving-kindness.
ורחם – כמו: ירחם.א וכן דרך הלשון: והיה י״י לי לאלהים (בראשית כ״ח:כ״א).
א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״רחם״.
He will have compassion (ורחם) – Like ירחם, and thus is the way of the expression: then HaShem will be (והיה) my God(Genesis 28:21).1
1. In other words, it is a vav consecutive
כן הוגה.
Surely he causes grief, but has compassion.
ורחם – הטעם עוד ירחם.
ונתן טעם הא׳ ואמר כי אם הוגה – יראה שלא באו ממנו הרעות מבלי שום חמלה אבל לעולם ישתף מדת רחמים והוא אומר כי אם הוגה וריחם. וזה יחוייב שיהיה כן כרוב רחמיו רצוני כי מדת רחמים מרובה ממדת הפורענות.
ברוב חסדו. בכמה ספרים כ״י מדוייקים וגם בדפוס ישן חסדו כתיב חסדיו ק׳ ותימא שלא נמנה במסרה גדולה במערכת אות יו״ד עם מלין דחסר יו״ד באמצע תיבותא וקריה.
כי אם הוגה ורחם – א״ר שמעון בן לוי, משהקב״ה מתייאש מן הצדיקים בעוה״ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו 1 (שם).
1. עיין משכ״ל בפ׳ כ״ב אות ל״ז.
כִּי כך היא מידתו של הקב״ה1, אִם הוֹגָה – יביא הקב״ה יגון על האדם בעבור עוונו2, לאחר מכן כשיחזור בתשובה3 יקבל ה׳ את תשובתו וְרִחַם – וירחם עליו כְּרֹב חֲסָדָיו כי מידת הרחמים אצל הקב״ה מרובה ממידת הפורענות4:
1. ר״י קרא.
2. רש״י.
3. תרגום, ר״י קרא.
4. עקדת יצחק.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותהכל
For He does not afflict willfully,1 and grieve the sons of men,
1. He does not afflict willfully | כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ – Literally: "He does not afflict from his heart", but see Rashi that the connotation is that Hashem has no desire to inflict harm and had the nation not sinned He would not have done so.
ב. בְּנֵי־אִֽישׁ =ק-מ ובדפוסים • ל!=בְנֵי־אִֽישׁ (חסר דגש באות בי"ת) • הערת המקליד
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
(לג)כי לא ענה – ויגא בני איש מלבו ומרצונו, כי העון גורם.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 32]
(33)For He does not torment willfully nor cause men grief – From His heart and from His will;1 rather the sin causes [the grief].
1. Alternatively, if man does not humble himself from haughtiness, God will cause him grief. (Targum)
כי לא ענה מלבו – כלומר כשהשם מביא צרה על ישראל אינו עושה כרצונו לענותם אלא למה ויגה בני איש – על שהוא רואה אותם מתגאין בעצמן ומתנשאין זה על זה הוא משפילם עד גיא שאול תחתית ומנין שהשם אינו חפץ במיתת הרשע שנאמר החפוץ אחפוץ במות המת (יחזקאל י״ח:ל״ב).
ד״א: ויגה – ויכה כמו כנתו גנתו כלומר ואף לא הכה בני איש מלבו.
(לג-לה)כי לא ענה מלבו ויגא בני איש – כי לא מלבו ולא מרצונו ענה בני איש, ולא הוגה אתם, ואין רצונו ואין חפצו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – כל המיוסריןא בייסורין. כי לא ענה מלבו מוסב אף על: לדכא תחת רגליו – וכה פתרונו: כי לא לבו ולא רצונו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – כל נכנעים בעמל, ולא מלבו להטות משפט גבר נגד פני עליון.
א. כן בכ״י המבורג 32. בכ״י לונדון 27298: ״המוסרין״.
(33)For he does not afflict from his heart, or grieve mankind for he does not afflict or grieve mankind from his heart, or from his desire. It is neither his desire or pleasure to crush beneath his feet all the captives of the earth(Lamentations 3:34); all those who are punished with suffering. For He does not afflict from his heart refers also to to crush beneath his feet. Thus, its explanation is that it is not from his heart, or his wish to crush beneath his feet all the captives of the earth, all who are subjugated because of oppression; and not from his heart to turn aside the justice of a man in the presence of the Most High (ibid. v.35).
(לג-לה)כי לא ענה מלבו ויגה בני איש – כי לא מלבו ומרצונו ענה בני איש, ולא הוגה אותם, ואין רצונו ואין חפצו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – כל המיוסרין בייסורין.
כי לא ענה מלבו מוסב אף על לדכא תחת רגליו – וכה פתרונו: כי לא לבו ולא רצונו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – כל נכנעים בעמל וביגיעה.
ולא מלבו להטות משפט גבר נגד פני עליון.
(33)For he does not afflict from his heart, or grieve mankind – for he does not afflict or grieve mankind from his heart, or from his desire.
מלבו – מרצונו.
ויגא – אל״ף תחת ה״א, והוא מבנין הכבד הנוסף, כמו: היצא אתך (בראשית ח׳:י״ז).
From his heart. From his desire.1
He [does not] grieve (ויגא) – Alef instead of he2, and it is from the additional heavy conjugation3 as in the phrase Bring out (היצא) with you(Genesis 8:17).
1. I.e. willingly.
2. Ibn Ezra has ויגא which he seems to regard as the correct spelling, while the Masoretic Text has ויגה.
3. This is a reference to the hiphil form of the verb in Genesis 8:17
מלבו ולא עלה במחשבתו.
from his heart1: it does not occur to him.
1. I.e. willingly.
(לג-לד)מלבו – כרצונו לבד מבלי סבה מניעה, וכן: כי לא מלבי (במדבר ט״ז:כ״ח).
ומלת ויגה מטעם הוגה, כי שרש הכל יגה, מענין תוגה, והיה ראוי וַיַיֲגֶה. והכונה בזה לומר, כי אנו בני אדם הם הסבה כי ה׳ יענה אותנו, כטעם: עונותיכם הטו אלה (ירמיהו ה׳:כ״ה). וכל ספרי הקדש מלאים מזה המונח. וכן הוא האמת וזה הענין נמשך נגד אמרו: מה יתאונן וג׳ (איכה ג׳:ל״ט), נחפשה וג׳ (איכה ג׳:מ׳). כי לדכא תחת רגליו וג׳ נמשך כטעם עם ויגה בני איש – כי זה מין גדול מן העוני והיגון שיגיע לבני אדם. והנה מלת לא משרתת לכל, כאלו אמר: דע כי השם מלבו לא יענה ולא ייגה בני אדם לדכאם תחת רגליו וג׳. וכבר הודעתיך כי מלת אחת שוללת, תוכל לשרת למאה ולאלף.
וטעם הב׳ כי לא ענה כי אפילו אותו הרע היורד מאתו לענות שום אדם אינו מלבו אבל הוכרח כדי שימשך ממנו טוב כמ״ש (יחזקאל י״ח) החפוץ אחפוץ מות רשע כי אם בשוב וגו׳. כי הנה בשלוח הרעות והייסורין אין לבו אל הרע המגיע מהן רק התשובה הנמשכת אל הסובל וכמו שאמר הכתוב בפירוש (דברים ד׳) בצר לך ומצאוך וגו׳ ושבת עד ה׳ אלהיך. כי אל רחום. יראה כי תכלית כל הצרות ההנה היא התשובה כי רחום וחנון הוא ולבו אל טובתו לא קנוא ונוקם להשחיתם ולכלותם.
ואחר שביאר עניינם וטעמם ביאר אמיתת העניין מסתירת הסבות הגורמת ההפך כי זה הוא משלמת העיון ע״ד אמרו (משלי ח׳) כי אמת יהגה חכי. ואמר שאם הרעות אינן באות לתועלת המקבל בא׳ מהפנים שאמר לא ימלט שיבאו באחד מג׳ פנים אחרים.
ויגה בני איש. במקצת ספרים כ״י וגם בדפוסים קדמונים כתוב ויגא באל״ף גם ר׳ אלייה המדקדק כתב בספר ההרכבה ראיתי בספרים הרבה שנכתב באל״ף וכן כתב אבן עזרא האל״ף תחת הה״א ובשרשים ובעל הלשון ומאיר נתיב נכתב בה״א וכ״כ הלוית חן בפ״ג מהשער השביעי לפי הדעת הראשון שהביא שהוא הנבחר אצלו כמ״ש בהקדמת השער ההוא.
(לג-לד)בני איש. לדכא תחת רגליו. חצי הספר בפסוקים.
מלבו – מחפצו להכאיבם, רק להפך הוא היה חפץ לשמחם והם הכריחוהו לפעול עמהם כך, וגם זה לטובתם ולאהבת הצדק.
כי לא ענה מלבו – אמר ר׳ שמעון בן יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה בדורו של אחשורוש – מפני שהשתחוו לצלם, אמרו ליה תלמידיו, וכי משא פנים יש בדבר,1 אמר להו, הם לא עשו אלא לפנים אף הקב״ה לא עשה עמהם אלא לפנים, והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו 2(מגילה י״ב:)
כי לא ענה מלבו – א״ר לוי, בסיני פעלו ישראל בפיהם ולא בלבם, כמש״נ (תהלים ע״ח) ויפתוהו בפיהם וגו׳, ובבבל פעלו בלבם ולא בפיהם כמש״נ כי לא ענה מלבו, אמר הקב״ה, יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני, ואע״פ כן – ויגה בני איש – הביא עליהם איש צר ואויב, זה המן, והגה את מכתן 3 (מ״ר).
1. ר״ל א״כ למה זכו לנס.
2. ר״ל לפי שהם לא עשו זה אלא לפנים דהיינו מיראה שלא יהרגום, כך התנהג הקב״ה עמהם לאיימם בגזירת המן כדי שיעשו תשובה. ויהיה המשך לשון הפ׳ כי לא ענה מלבו, ר״ל כשאין האדם מודה בעבירה בלבו, כלומר מכפירה בלב, אלא מסבה צדדית, אז ויגה בני איש – אז הקב״ה הוגה אותם [מלשון קינים והגה והי] ע״י בני אדם שיעשו תשובה וכמו באחשורוש שהעמיד עליהם את המן, וכבדרשה הבאה. ויתפרש הלשון כי לא ענה מל׳ לא תענה ברעך, כלומר שלא העידו באמתת העבירה בהודאה מלב, אלא רק מן השפה ולחוץ.
3. עיין מש״כ באות הקודם וצרף לכאן. וע״ד שאמרו חז״ל שהקב״ה מקדים רפואה למכה שנאמר כרפאי לישראל [אז] ונגלה עון אפרים, ואמרו במגילה י״ג ב׳ אחר הדברים האלה אחר שהכין הקב״ה רפואה והוא שידע מרדכי את אשר דברו בגתן ותרש להמית את המלך, והודיע זה לאסתר ואסתר למלך כנודע, אז התנשא המן למען לגזור גזירה על ישראל אכן רק לאיים ולא מלב כמו שאמר כי לא ענה מלבו, וז״ה אמרם והגה את מכתן כלומר ע״י גזרותיו לבד הוסרה מכתן ולא בפועל ממש. ועי׳ מ״ש לעיל בפ״א בפסוק בתולותיה נוגות.
ואפילו אותו הרע שבא לאדם מאת ה׳, אינו בא אלא כי מוכרח הדבר כדי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ ממנו טוב, שישוב החוטא בתשובה1, כִּי הקב״ה2לֹא עִנָּה – הכניע והשפיל3מִלִּבּוֹ בלי סיבה4וַיַּגֶּה – וגרם ליגון5בְּנֵי אִישׁ – לבני האדם, אין זאת אלא כי העוון שלהם הוא הגורם אשר הביא את הקב״ה לכך6: ס
1. עקדת יצחק.
2. תשלום מצודת דוד.
3. תשלום מצודת ציון.
4. תשלום מצודת דוד.
5. תשלום מצודת ציון.
6. רש״י. כלומר כשה׳ מביא צרה על ישראל אינו עושה כן לרצונו לענותם, אלא על שהוא רואה אותם מתגאים בעצמם ומתנשאים זה על זה הוא משפילם עד גיא שאול תחתית, ומניין שהשם אינו חפץ במיתת הרשע? שנאמר (יחזקאל יח, כג) ״הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע״, לקח טוב.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
to crush1 under His feet all the prisoners of the earth,
1. to crush | לְדַכֵּא – See Rashi (here) and R"Y Kara (on verse 33) that this and the next verses are a continuation of the previous one. Alternatively, verses 35-36 are a preface to the final clause of verse 36, "אֲדֹנָי לֹא רָאָה".
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
(לד-לו)לדכא תחת רגליו – מוסב על: כי לא ענה מלבו להיות מדוכא תחת רגליו וגו׳ (איכה ג׳:ל״ג-ל״ד), ולא להטות משפט גבר וגו׳, ולא לעות אדם בריבו. כל אלה י״י לא ראה – לא נראה לו ולא עלתה לפניו במחשבה לעשות כן.
(34-36)By crushing underfoot – This refers back to, "For He does not torment willfully by crushing underfoot, etc. nor through the miscarriage of one's justice, etc. nor by aggrieving a man in his dispute." All these, God did not condone. He did not approve of them, and it did not enter His thought to do so.1
לדכא תחת רגליו – להודיע לכל שהוא שליט בעולמו ויש לא כח לדכא תחת רגליו כל בני אדם נקראים אסירים בעולם שנאמר אם יחלוף ויסגיר ויקהיל (איוב י״א:י׳) כדי שיחזרו בתשובה ודומה לו והם תוכו לרגליך (דברים ל״ג:ג׳).
(34)To crush beneath his feet all the prisoners of the earth – It is not his desire or his wish to crush beneath his feet all those punished with punishments, for he does not afflict from the heart, turning aside so as to crush beneath his feet. Thus, its explanation is that it is not his desire or wish to crush beneath his feet all the prisoners of the earth – all those being humbled with work and labour; and it is not his desire to deprive a man of justice in the presence of the Most High.
האל״ף במלת לדכא שורש.
To crush (לדכא) – The alef of לדכא is a root letter.
דמה השם יושב בשמים ובני אדם אסורים בארץ סגורים במסגר האופן.
It compares HaShem, who dwells in heaven, to human beings, [who are like] prisoners on earth, locked up in the enclosed space of the wheel.1
1. In other words, HaShem is in the vast expanse of the heavens, and man is confined to the earth.
א׳ אם שיעשה המושל להכניע המקבלים ולענותם תחת ידו ובזה לא יחשד הש״י ולזה אמר לדכא תחת. והכוונה שא״ת שכוון בזה לדכא תחת רגליו המקבלים אותם תהיה התשובה בזה כי לא יצטרך אל זה כי הכל הם ומה שבח וגדולה אל השר אשר בידו אסורים לרדות בהם בפרך כדי שיהיו תחת רשותו וכבר הם נכנעים ועומדים.
או שתהיה הכוונה לעשות עול ברשע כסל וכשיקבלו מהרעות ממנו מה שאינם חייבים לקבל ואמר חלילה לאל מרשע ושדי מעול (איוב ל״ד י׳).
לדכא וגו׳ – לא ענה מלבו לעונש רק מחפצו לדכא, וכן להטות ולעות שאחריו.
כל אסירי ארץ – בני אדם שהם נכלאים בארץ הזאת כמו בבית הכלא, וע״כ הם בידו והוא יכול להשחית אותם ואין מציל.
לדכא וגו׳ – לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – זה נבוכדנצר שכתוב בו (דניאל ב׳) די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכולהון אנת הוא רישא די דהבא 1(שם).
1. ור״ל זה נבוכדנצר שדכא ה׳ תחת רגליו כל אשר בארץ כמש״נ והשלטך בכולהון. והכתוב הזה דבוק עם הקודם דכתיב שם ויגה בני איש שהביא עליהם איש שהגה את מכת ישראל והיא נבוכדנצר. גם כאן הכונה כי נבוכדנצר בהחריבו את המקדש ואת ירושלים, הסיר בזה את מכתן של ישראל, כמ״ש חז״ל על הפ׳ מזמור לאסף, מלמד ששפך חמתו על העצים והאבנים, ולא השחית את ישראל ח״ו בעצמם וזהו דנבוכדנצר הגה את מכתן של ישראל בזה שהחריב ביהמ״ק, שיב״ב.
כי אין רצונו של הקב״ה1לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו2כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ הם בני האדם3 המיוסרים בייסורים והנכנעים בעמל וביגיעה4:
1. ר״י קרא ורש״י בפס׳ לד.
2. לקח טוב ביאר שכוונת הקב״ה בייסורים להודיע לכל שהוא שליט בעולמו ויש לו כח לדכא תחת רגליו. ועל דרך הדרש, תחת רגליו של נבוכדנצר שכתוב בו (דניאל ב, לח) ״דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא״ (ובכל אשר שוכנים בני אדם, חיות השדה ועוף השמים, נתן בידך והשליטך בכולם, אתה הראש של הזהב), מדרש רבה.
3. לקח טוב.
4. ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
to turn aside the justice of man in the face of the Most High,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 34]
להטות משפט גבר – בתמיהה כלומר אין השם רוצה להטות משפטו של אדם ולמה אמר גבר כענין שנאמר כי כן יבורך גבר ירא י״י (תהלים קכ״ח:ד׳) כלומר בזמן שיש צדיקים אין השם רוצה להטות דינם ולא דין שום אדם בעולם שהוא ירא שמים.
נגד פני עליון – שאין לפניו לא משוא פנים ולא מקח שוחד ולא עוולה ואי אפשר שיהיה השם מטה משפט גבר.
The word to divertהטה with justice is like injustice/perversion.
להטות הדין בעבור היותו עליון ויעש בדרי מטה רצונו.
To turn aside the verdict, on account of his being the Most High, and his will acts on those who dwell below.
(לה-לו) ואולם אמרו: להטות משפט גבר וג׳ – אעפ״י שיתכן כי גם מלת לא (איכה ג׳:ל״ג) תשרת לזה, הנה יותר נאות אצלי שאין כונת ירמיה כן, רק זאת גזרה מחייבת, כי נגד, אעפ״י שענינו הכולל כמו מול ונוכח, הנה זה כולל פעם לקרוב ופעם לרחוק, ומה שהוא לרחוק כאמרו: ותשב לה מנגד (בראשית כ״א:ט״ז) – הרחק, וכן ואתה תעמוד מנגד (שמואל ב י״ח:י״ג). וזה כאלו אמר, כי זה הפעל רחוק הוא מן השם. כמו שיכפול אח״כ ויאמר: לעות אדם בריבו וג׳, כטעם: והבט אל עמל לא תוכל (חבקוק א׳:י״ג). ובכל זה הערות יקרות, ואין באורם מכונת זה הספר, והכל אוצר ה׳ יבוא.
ולזה אמר להטות משפט. גם תהיה בזה תשובה כי הוא דבר נגד פני עליון מתנגד אל רצונו כי מצד שהוא עליון על כל הנמצאים לא תמצא בו הסבה אשר בעבורה יטה משפט כי אין לפניו לא עולה ולא שכחה וכו׳ (משנה אבות ד׳). או שיהיה זה לא מטעם נטיית המשפט לפי סדר הטענות. אבל כבר אפשר שיהיה הדיין מסבב שיהיו סדר הטענות באופן שהדין אשר יותן עליהם יהיה צודק ויהיה עול לפי האמת ולפי מה שהוא ראוי שיסודרו. והנה לזה הוזהרו דייני ישראל שלא יהיו קשים לזה ורכים לזה (שבועות ל׳.) ויקרא כזה בבני אדם אם שיהיו מוכרחים במעשיהם הרעים ואח״כ ישפטם לפיהם כי זה יהיה ממש כמו הדיין העורך הטענות כפי רצונו ואח״כ יגזור הדין לפיהם.
נגד פני עליון – ע״ד על פָּנָי שבעשרת הדברות בכ״מ ששם פני עליון, ובכ״מ שם הם.
וגם אין רצונו1לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר – משפטו של אדם2נֶגֶד – לפני3פְּנֵי עֶלְיוֹן ולייסרו מעבר למידה הראויה לו4, כי אין לפניו לא משוא פנים ולא מקח שוחד ולא עוולה, ואי אפשר שיהיה ה׳ מטה משפטו של אדם5:
1. רש״י.
2. תרגום.
3. תרגום.
4. אלשיך. וראה שם את הביאור בהרחבה כי אל לו לחשוב לאדם ולהרהר שכיוון שניתנה רשות להכותו יוסיפו להכותו מעל המידה, כי אלהים ניצב בעדת הדיינים למען לא ישלחו הדיינים בעוולתה ידיהם.
5. לקח טוב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותהכל
(לו)לְעַוֵּ֤תאאָדָם֙בְּרִיב֔וֹאֲדֹנָ֖ילֹ֥ארָאָֽה׃
to subvert a man in his dispute; this Adonai has not approved.1
1. Adonai has not approved | אֲדֹנָי לֹא רָאָה – Literally, "Adonai has not seen", but see R"Y Kara that here the word has the connotation of agreement and approval, pointing to the phrase "רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ" ("I see / agree with your words") in Mishna Rosh HaShanah 2:8. Alternatively: "without Hashem seeing" or: "Does Hashem not see?", with both variations implying that any of the injustices mentioned in the previous verses could not occur without Hashem's knowledge.
א. לְעַוֵּ֤ת =מ"ס-ל ובדפוסים וקורן • ל=לְעַוֵּ֤ת (אין אות קטנה) וכן במג"ה כדרכם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(לו)לא ראה – לא הוכשר בעיניו שיעוותו בית דין של מעלה אדם בריבו, כמו: מה ראית כי עשית וגו׳ (בראשית כ׳:י׳), ומה ראו על ככה (אסתר ט׳:כ״ו).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 34]
(36)Does not condone – He does not approve that the heavenly tribunal should distort a person's dispute, as in, "What did you see רָאִיתָ that you did, etc."1
1. Bereshit 20:10.
לעות אדם בריבו – אינו ראוי לפני השם לעות את האדם בריבו אלא כי פועל אדם ישלם לו (איוב ל״ד:י״א) כך הרבה היה רוצה השם שיהיו ישראל יושבין על אדמתם אבל בעוונם גלו.
לעות אדם בריבו י״י לא ראה – פתרונו: לא הוכשר בעיניו לעות אדם בריבו, כמו: רואה אני את דבריך (משנה ראש השנה ב׳:ח׳).
לא ראה – נַאהַיְדְ בלעז.
To deprive a man of justice, the Lord does not approve (ראה) – The explanation is that it is not thought proper in his eyes to deprive a man of justice, just as in I like (רואה) your opinion(Mishna Rosh HaShanah 2:8).1
He does not approve – נַאהַיְדְ in the vernacular.2
1. RY Kara is commenting on the use of ראה as to approve, as opposed to see, or understand.
2. Unidentified transliterated text.
לעות אדם בריבו אדניאלא ראה – פתרונו: לא בחר. כמו: השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה (דברים י״ב:י״ג), שפתרונו: אשר תבחר. שמן המקרא שאמר אחריו: כי אם במקוםב אשר יבחר (דברים י״ב:י״ד), אני למד: אשר תראה – שהוא אשר תבחר.
א. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, פראג: י״י.
ב. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, פראג (בהשפעת דברים י״ב:ה׳): ״אל המקום״.
To deprive a man of justice, the Lord does not approve (ראה) – Its explanation is: he does not choose, like Be careful lest you offer up your burnt offerings in any place that you see (תראה) (Deuteronomy 12:13), whose explanation is ‘that you choose’. For from the text which says after it Rather, only in the place that [HaShem] chooses (יבחר) (Deuteronomy 12:14), I learn that you see (תראה), is that you choose.
לא ראה – בחכמה להיות כן.
[HaShem] does not approve [it], in His wisdom, to be so.1
1. Cf. Rashi.
אלה השלשה פסוקים דבקים וטעם לא ראה כטעם לא היה, כי כל יש השם רואהו.
These three verses belong together, for the sense of he does not approve is like the sense of it does not happen, for HaShem sees everything.
ולזה אמר לעוות אדם בריבו ה׳ לא ראה כי לא ראה ה׳ ולא רצה להכריח האדם על מעשיו באופן שיהיה סדר טענותיו בדינו מסודר שלא ברצונו ואחר ישפטהו לפי חייו נכח מעשיו אבל שיהיה בחיריי ורצוניי עליהם ושיעשה סדר חיוב כפי רצונו ובחירתו. ואם כן באיזה פנים תבא הרעה אל האדם אם לא בא׳ מן הפנים הנזכר ראשונה אשר כלם הם לתועלתו ולטובתו. ואחרי כל זה חתם הדרוש החמור הזה במה שהוא הניח ב׳ הקדמות שהם אמתיות לפי התורה והאמונה והם סותרות והוציא מפרשתם אמיתת זה הדרוש בהכרח וזה בג׳ כתובים הסמוכים.
לעות. העי״ן זעירא במקצת ספרים כ״י וכן היא באלפא ביתא מאותיות זעירות.
בריבו אדני לא ראה. כדלעיל.
לעות – כמו לאשמה בה (סוף פרשת ויקרא) באופן שמי שיהיה יעות אדם בריבו, והוא יתברך שפניו בכל הארץ לא יראה עוות זה.
אינו ראוי לפני ה׳1לְעַוֵּת את הָאָדָם בְּרִיבוֹ אלא כי פועל אדם ישלם לו2, אֲדֹנָי לֹא רָאָה – לא הוכשר בעיניו שיעוותו בית דין של מעלה אדם בריבו3, וכל כך היה רוצה ה׳ שיהיו ישראל יושבים על אדמתם, אבל בעוונם גלו4: ס
1. לקח טוב.
2. לקח טוב.
3. רש״י, ר״י קרא. פלגי מים ביאר את הפסוק בִּתְמִיהָה, דהיינו ה׳ לא ראה?! היעלה על הדעת שכל העוותים שעשה נבוכדנצר לכל העולם שה׳ לא ראה זאת?! לא יתכן! כי הכל מאתו יתברך היה, ונבוכדנצר היה שבט אפו יתברך.
4. לקח טוב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
(לז)מִ֣יזֶ֤האָמַר֙וַתֶּ֔הִיאֲדֹנָ֖ילֹ֥אצִוָּֽה׃
Who is it that can say and it comes to pass1 if Hashem has not commanded?
1. Who is it that can say...| מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי – This phrase recalls the account of creation in Bereshit 1, which repeatedly reads: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי... וַיְהִי", highlighting how nothing on earth is arbitrary; all stems from Hashem, the Creator, who alone can determine and ensure what will be.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
(לז-לט)מי זה אמר ותהי וגו׳. מפי עליון וגו׳ – ואם באתי לומר: לא מידו באת לי הרעה הזאת, מקרה הוא שהיה לי, אין זאת, כי בין רעות בין טוב, מי זה אמר ותהי אם י״י לא צוה, ומפיו לא תצא הןארעה הןבטובה אבל מה יש להתאונן לאדםגחי גבר על חטאיו – כל איש ואיש יתאונן על חטאיו כי הם המביאים עליו את הרעה.
ד{דבר אחר: מי זה אמר ותהי – מי אמר שתהיה זאת לעות אדם בריבו (איכה ג׳:ל״ו), הדבר הזה הקב״ה לא צוה.}
ה{מפי עליון לא תצא – אמר רבי יוחנן: מיום שאמר הקב״ה: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב (דברים ל׳:ט״ו), לא יצתה טובה ורעה מפיו, אלא הרעה באה מאליה לעושי הרעה והטובה לעושי הטובה. לפיכך: מה יתאונן ומה יתרעם אדם אם לא על חטאיו.}
ד. הוספה זו מופיעה בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3081. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 34, פרמא 3204.
ה. הוספה זו מופיעה בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3081, ובדפוסים. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 34, פרמא 3204.
(37-39)Whosoever issued a declaration that took effect, etc. From the Almighty, etc. – And if you attempt to say that this evil did not come to me from His hand, that it is coincidence that has befallen me; this is not so. For both bad occurrences and good occurrences, who has commanded and they came to pass, unless God ordained? And He commands neither bad nor good [to come]. But what should a living man bemoan? "A man for his sins." Every man should bemoan his sins, because they are what bring the evil upon him. {"They did not emanate from the Almighty," Rabbi Yochonon said, "From the day that the Holy One, Blessed Is He, said, 'See, I have placed before you today the life and the good, etc.,'1 neither evil nor good has come from His command." Rather the evil comes by itself to the one who commits evil, and the good to the one who does good. Therefore, what should one bemoan? Why should a man be angry, if not about his sins?}
1. Devarim 30:15.
מי זה אמר ותהי – כלומר כל זמן שהשם היה חפץ בישראל מי זה מן האומות אמר ותהי מחשבתו שהרי פרעה אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א׳:כ״ב) הלא י״י לא צוה ובשביל שלא צוה ראה מה כתב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א׳:י״ב) פרעה אמר ארדוף אשיג (שמות ט״ו:ט׳) וכתי׳ מרכבות פרעה וחילו (שמות ט״ו:ד׳) סיסרא בא על ישראל בט׳ מאות רכב ברזל (שופטים ד׳:י״ג) והשם לא צוה לפיכך נחל קשון גרפם (שופטים ה׳:כ״א) סנחריב עלה על ירושלם וחירף ויגדף והשם לא צוה וראה מה כתי׳ ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה) אבל נבוכדנצר בעבור שצוהו השם מיד עלה בירושלם והצליח כענין שנאמר ועתה אנוכי נתתי את כל הארצות האלה ביד (ירמיהו כ״ז:ו׳) נבוכדנצר.
מי זה אמר ותהי י״י לא צוה – אם אמר לך אדם שנהיה דבר זה שישר בעיני המקום לעוות אדם בריבו (איכה ג׳:ל״ו) ולדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ (איכה ג׳:ל״ד), אל תאמן, שדבר זה י״י לא צוה. ואם הוא לא צוה, מהיכן יצמח עמל, מאיין בא להם שנדכאים אסירי ארץ, מאיין ייסורין באין לעולם, וכי עולם הפקר הוא.
Who is there who speaks and it comes to pass, unless the Lord decreed it? If someone says to you that this thing will come to pass because it is just in the eyes of the Omnipresent to deprive a man of justice, and to crush beneath his feet all the captives of the earth, do not believe it because HaShem has not decreed thing; and if He did not command it, from where does toil spring from? Whence does it come to those prisoners of the earth who are being crushed? Whence come sufferings to the world, because it is a lawless world, inasmuch as HaShem has not commanded it.
מי זה אמר ותהי – אם אמר לך אדם שתהיה דבר זה, שישר בעיני המקום לעות אדם בריבו (איכה ג׳:ל״ו) ולדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ (איכה ג׳:ל״ד), אל תאמן, לפי שדבר זה, י״י לא צוה. ואם לא ציוה, מאין בא להם שנדכאים אסירי ארץ. מאין ייסורין באים לעולם, וכי עולם הפקר הוא הואיל וי״י לא צוה.
Who is there who speaks and it comes to pass – If someone says to you that this thing will come to pass because it is just in the eyes of the Omnipresent, that to deprive a man of justice, andto crush beneath his feet all the prisoners of the earth – do not believe it, because HaShem did not command this thing; or, if you say, if He did not command it, from where does it come to those prisoners of the earth who are being crushed? From where do punishments come into the world and that the world is lawless, inasmuch as HaShem did not command it. A reply is to say,
כי אם כן מי גזר הגזרה על בן אדם והנה השם לא צוה. וטעמו לא גזר, וכן כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמ״ח:ה׳).
If so, who decides the decree against humankind, for HaShem does not command (לא צוה) [it]? Its meaning is he does not ordain [it]; and so for he commanded (צוה) and they were created(Psalms 148:5).
(לז-לח)מי זה אמר – זה מליצת שיר כאילו היה ירמיה מסופק, ושואל מי הוא הפועל לזאת הרעה שראה על עמנו, אחר שהשם לא צוה ולא ראה ולא מלבו, וגם זה נגד פניו הרחק מאד, כמו שיוסיף עוד ביאור ואמר: מפי עליון לא תצא.
מי זאת – היא ההקדמה אחד. יראה שהוא ידוע שכל מה שיצא אל המציאות אלהים עשאו ומי זה הוא שיצוה דבר טוב או רע ותהי אם ה׳ לא צוה. זה א״א כי הוא ית׳ סבת הסבות ועילת העילות וזולתו לא ירים איש את ידו.
מי זה אמר ותהי אדני. כדלעיל.
מי זה אמר וגו׳ – א״כ איך יהיה שיצליח אדם לעוות הדין?
מי זה אמר וגו׳ – מי זה אמר ותהי ה׳ לא צוה, מי צוה – המן צוה להשמיד להרוג ולאבד, והקב״ה לא צוה אלא ישוב מחשבתו הרעה 1(שם).
1. כפי הנראה מדייק מה דלא כתיב ככל אשר צוה אחשורוש, שכן דרוש להיות, אך מפני כי מתחלת מחשבת הקב״ה בגזירה זו היתה רק לאיים על ישראל כדי שיעשו תשובה, כמש״כ לעיל אות נ״ב, ובמלך כתיב (משלי כ״א) פלגי מים לב מלך ביד ה׳, ולכן אין מן הכבוד להזכיר שם המלך על דבר אשר בעיקרו נגזר מהקב״ה רק לפנים.
מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי – שנהיה דבר זה שישר בעיני המקום לעוות אדם בריבו, ולדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ? ואם יאמר לך זאת אדם אל תאמין לו, כי דבר זה1אֲדֹנָי לֹא צִוָּה2, ואם הוא לא ציוה, מהיכן יצמח עמל?! מאין בא להם שנדכאים אסירי ארץ?! מאין ייסורים באים לעולם, וכי העולם הפקר הוא?!3 הרי הוא יתברך סיבת הסיבות ועילת העילות וזולתו לא ירים איש את ידו4! אין זה אלא כי עונותינו גרמו5:
1. ר״י קרא.
2. ובמדרש, כל זמן שה׳ היה חפץ בישראל מי זה מן האומות יכולה לומר שהתקיימה מחשבתו, שהרי פרעה אמר (שמות א, כב) ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״ והלא ה׳ לא ציוה, ובשביל שלא ציוה ראה מה כתב (שמות א, יב) ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ״, פרעה אמר (שמות טו, ט) ״אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל״ וכתוב (שמות טו, ד) ״מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם״, סיסרא בא על ישראל בתשע מאות רכב ברזל (שופטים ד, יג) וה׳ לא צוה, לפיכך נחל קשון גרפם, סנחריב עלה על ירושלם וחירף ויגדף והשם לא צוה, וראה מה כתוב (מלכים ב יט, לה) ״וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר״, אבל נבוכדנאצר בעבור שצוהו ה׳ מיד עלה בירושלם והצליח, כענין שנאמר (ירמיהו כז, ו) ״וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר״, לקח טוב. ועוד במדרש, מי ציוה? המן ציוה והקב״ה לא ציוה! המן ציוה (אסתר ג, יג) ״לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד״ והקב״ה לא ציוה, אלא (אסתר ט, כה) ״יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ״, מדרש רבה.
3. ר״י קרא.
4. עקדת יצחק.
5. רי״ד. ועל כן ראוי לנו לישב בדד ולידום ולייחל לתשועת ה׳, פלגי מים. וראה את ביאור עקדת יצחק המבאר את הניגוד לכאורה, שמחד ה׳ לא ציווה ומאידך הייסורים הגיעו, ולפי ביאורו האלהים אכן הביא את הייסורים אבל לפי מה שגרמו מעשיהם של המיוסרים.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Do not evils and good go forth from the mouth of the Most High?1
1. Do not evils and good go forth... | מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא... – Alternatively, this is not a rhetorical question, but a statement of fact: "Evil and good do not come forth from the mouth of the Most High", with the verse emphasizing that it is man's own choices which result in good or evil (Eikhah Rabbah).
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 37]
מפי עליון לא תצא – אמר ר׳ אלעזר משעה שאמר השם למשה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב (דברים ל׳:ט״ו) מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב – כלומר מיום שנתנה התורה מיד נתן ענשה ושכרה ועל לא שמרו ברית י״י אלהים גלו ולכך נאמ׳ מפי עליון לא תצא כלומר מפי השם אינן יוצאין אלא מפי התורה.
הואיל וי״י לא צוה, מפי עליון לא תצא הרעות והטובות – אלא מיום שאמר הקב״ה בהר סיני: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע (דברים ל׳:ט״ו), מפי עליון לא תצא הרעות והטובות, אלא מאיליה באה הרעה על עושי רעה והטובה על עושי טובה. נמצינו למידין שהאדם גורם רעה לעצמו וגורם טובה לעצמו.
From the mouth Most High, neither evil or good come – but from the day that the Holy One, blessed be He, said on Mount Sinai, See, I have placed before you today, life and prosperity, death and evil(Deuteronomy 30:15),1 from the mouth of the Most High neither evil or good come, but by itself2 comes evil things upon those who do evil, and good things upon those who do good. From this we may conclude that man harms himself, and since iniquity causes the bringing of evil upon those who do evil, when torments come upon the man he should not complain (but) to someone about the torments, and about the severe punishment. But, Why should a living man complain, a man for his sins?(Lamentations 3:39); because they have brought evil upon him, and so he should confess and say Let us search and examine our ways, and return to HaShem (ibid. v.40).
1. Compare with Lamentations Rabbah 3.38.9.
2. Lamentations Rabbah 3.38 quotes from R. Eleazar, whom RY Kara follows here. Rashi quotes from R. Johanan, also paraphrasing Lamentations Rabbah.
תשובה לדבר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב – אלא משעה שאמר הקב״ה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב (דברים ל׳:ט״ו), מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא מאיליה באה הרעה על עושי הרעה, והטובה על עושי הטובה. נמצינו למדין שהאדם הוא גורם רעה לעצמו וגורם טובה לעצמו. מאחר שהעון גורם להביא הרעה על עושי הרעה, כשייסורין באים על האדם אין לו להתאונן על הייסורין ועל מידת פורענות.
From the mouth of the Most High neither evil nor good come – But observing that the Holy One, blessed be He, said See, I have placed before you today life and prosperity(Deuteronomy 30:15). From the mouth of the Most High neither evil nor good come, only by itself come evil things upon those who do evil deeds, and good things upon those who do good deeds. From this we may conclude that it is man bringing evil to himself, and bringing good to himself.
השם לא יגזור רע או טוב מהמעשים רק הם ברשות אדם.
HaShem does not decide the good or evil of the deeds, they are only in the control of humankind.
ההקדמה שנייה שהיא הפכית לזאת היא מפי עליון לא. כי אם נאמר שהוא מעצמו פועל החוב והרע למי שקבלם. כבר יסתלק האדם ממה שיגיע אליו ע״ד שכר ועונש וא״כ תתבטל התורה בכללה אשר נמצאה לזה. ואם כן חוייבה הפשרה ביניהם והיא שהאלהים עשאם אבל לפי מה שימשך ממעשיהם. ואם כן יהיה האדם הפועל הרע לעצמו בעצם וראשונה ויכולת האל ית׳ פועל אותו ע״ד השניות.
לא תצא – שתיהן כאחת הרעות והטובות; מכל מפעליו נראה כי טוב הוא א״כ הרעות לא תצאנה מאתו, כלו׳ הוא אינו חפץ להרע ולענש, רק האדם מכריחו לכך ע״י חטאיו.
תצא – ל׳ יחיד והרעות ל׳ רבים וכמוהם עוד לנקבות כי תקראנה מלחמה (פרשת שמות), ונחתה קשת נחשה זרועתי (תהלים י״ח:ל״ה).
מפי עליון וגו׳ – מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, א״ר אלעזר, משעה שאמר הקב״ה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע לא יצאה טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה אלא טובה לעושה טובה ורעה לעושה רעה, כמש״נ (שמואל ב ג׳) ישלם ה׳ לעושה הרעה כרעתו 1(שם).
1. ויהיה לפי״ז המשך לשון הכתובים, דאחרי דמפי עליון לא תצא טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה א״כ מה יתאונן אדם חי, כלומר על מי יתאונן, גבר על חטאיו, כיון דכל מה שבא עליו הכל הוא רק באשמתו הוא, והוא מעין ענין הכתוב במשלי אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו, ועיין תענית ט׳ א׳ וע״פ זה יש לכוין מש״כ הרעות בלשון רבים, דמרמז לשני ענינים האחד דלעושה טוב לא תצא רעה, והשני דאפילו למי שיגיע רעה, לא מפי עליון יצאה, כ״א באשמת האדם עצמו וכמש״כ.
ואף שהכל בגזירת הקב״ה, מכל מקום1מִפִּי עֶלְיוֹן – מפיו של הקב״ה2לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב3 ללא סיבה, אלא כפי האמור בתורה, הרעה באה מאליה למי שעובר על דברי התורה4 ובאה הרעה על עושי הרעה, והטובה על עושי הטובה,5 לפיכך6:
1. פלגי מים.
2. תרגום.
3. ומה שאמר הרעות בלשון רבים והטוב בלשון יחיד היות ואין הקב״ה סיבה לא לרוע המעשה ולא לרוע העונש, מה שאין כן בטוב, שם הקב״ה הוא סיבה לטוב התגמול ולא לטוב המעשה, פלגי מים.
4. לקח טוב, רש״י.
5. ר״י קרא. ובמדרש א״ר אלעזר, משעה שאמר הקב״ה (דברים ל, טו) ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע״ לא יצאה טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה, אלא טובה לעושה טובה ורעה לעושה רעה, כמו שנאמר (שמואל ב׳ ג, לט) ״יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ״, מדרש רבה.
6. רש״י, ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Why shall a living man1 complain, a man about his sins?2
1. living man | אָדָם חָי – See Eikhah Rabbah that the poet is emphasizing that as long as man is still alive it his choice whether to continue sinning or to repent. Rather than complain about his lot, he should confess.
2. about his sins | עַל חֲטָאָו – See R"Y Kara and Hoil Moshe that the connotation is: "the repercussions of his sins", with the poet asking why man complains about the punishment received for his sins.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
מה יתאונן אדם חי – אמר רבי יצחק אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו ואבא שאול אומר במתרעם על מדותי, הכתוב מדבר וכי גבר על חטאיו חי דין הוא שנתת לו חיים.
רמז תתרמ
דבר אחר: מה יתאונן אדם חי – אלא משמת אדם (מת) מתאונן, אלא אמר רבי שמואל מה יתאונן (מת) אדם על חי העולמים ועל מי יתאונן על חטאיו וכן אמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו וגו׳.
פמא ד׳א יענת אלאנסאן אלחי אלבאקי, או רגל עלי כ׳טאה.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 37]
מה יתאונן אדם חי – ר׳ יודן או׳ מה יתאונן אדם חי כלומר למה יתאונן אדם ויאמ׳ כי אבדה תקותי על שחטאתי אבדה תקותי חי כלומר בהיותו חי יכול לעשות תשובה.
גבר על חטאיו – חטאו כתי׳ אפילו על חטא אחד צריך לעשות תשובה יתגבר על יצרו ויחזור בתשובה לפני השם וכן הוא או׳ כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון (קהלת ט׳:ד׳).
ומאחר שהעוון גורם להביא רעה על עושי רעה, כשייסורין באין על האדם אין לו להתאונן לאדם על ייסורין ועל מידת פורענות, אלא מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו – שגרמו לו להביא עליו רעה.
אלא: מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו – חטאיו שגרמו לו להביא הרעה אליו.
Of what shall a living man complain? A man concerning his sins! Since the sin is causing to bring evil upon the evildoers, when punishments come upon the man, it is not for him to complain about the punishments, or about the measure of calamity. Butof what should a living man complain? A man concerning his sins! For they caused him to bring evil upon himself. Thus, he confesses and says,
מה יתאונן – מגזרת: און.
[Why] should complain (יתאונן) – from the same root as sorrow (און).
If so, why complain (יתאונן) – through speech? Similarly, when [the people] complained (כמתאוננים) (Numbers 11:1), and the evidence is HaShem heard(Numbers 11:1).
(לט-מ) והתשובה: מה יתאונן וג׳. נחפשה וג׳. וטעם שתוף: מה ידוע בעברי, פעם הוא לרבוי, כמו: מה רב טובך (תהלים ל״א:כ׳), ופעם הוא להורות על עצמות הדבר שהוא סבתו, וזה לפי ההגיון. עד שהתבאר בספר המופת כי מה ולמה בענין זה היא אחד, וכל זה יחד נכון ואמת בענין זה.
ותאר האדם בכאן חי אשר ידוע גדרו שהוא נזון מרגיש כי אינו שכל נפרד. גם הפליג כי עם היותו מתואר כגבר הוא בעל חטאים, כי אינו שכל בפועל תמיד, ויאמר ירמיה כמשיא עצה לו ולעמו: נחפשה דרכינו וג׳.
וזהו אומר מה יתאונן אדם חי מצד מה שהוא חי רצוניי על מעשיו וגבר בעל שכל להוסיף דעת על חטאיו כי הם אשר סבבו הרעות עליו והאלהים עשאם להסב פני החוטא כמו הטוב כמו שאמר. והנה זה הוא עיקר הדרוש אשר יגיענו תועלתו מזאת המגלה אל שאמרנו בהקדמה עם מה שימשך בשלימות העצה בזה.
על חטאו. חטאיו ק׳ ובמדרש לקח טוב חטאיו חטאו כתיב אפילו על חטא אחד שחטא צריך לעשות תשובה ולהתגבר על יצרו ולהכניעו.
מה וגו׳ – א״כ מדוע יתאונן (מלשון ויהי העם כמתאוננים, פרשת בהעלותך) כאילו נעשה עמו עול?
אדם חי – ובחירה בידו להיטיב או להרע.
על חטאיו – על פרי חטאיו, עון פשע חטאת עמל ואון ונרדפיהם יש להם הוראת העילה והעלול, הרֶשַע וענשו.
מה יתאונן וגו׳ – התינוק כל שלשים יום נקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים,1 מאי טעמא, דכתיב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו – אפילו בשעת אנינותיה של אדם יצרו מתגבר עליו 2(קדושין פ׳:)
מה יתאונן וגו׳ – מה יתאונן אדם חי – דיו שהוא חי,3 כדר׳ לוי, דאמר, אמר הקב״ה לאדם, חיותך בידי ואתה חי ועודך מתאונן 4 (מ״ר).
גבר על חטאיו – א״ר ברכיה, מה יתאונן על חי העולמים, אם מבקש הוא להתאונן – גבר על חטאיו 5 (שם).
1. ר״ל לתינוק כזה א״צ רבים ללותו אלא די בג׳, ובאותן הג׳ לא יהיה שתי נשים ואיש אחד משום חשש יחוד, שאצליהם היו בתי הקברות מחוץ לעיר הרבה, והנשים דעתן קלות להתפתות, עיין ע״ז י״ז ב׳.
2. ועיין בתוס׳ הביאו מאגדות שארעו קלקולים במקרים כאלה.
3. טעם הדיוק מיתור לשון חי, דפשיטא הוא, כי המת שוב אינו מתאונן, והול״ל מה יתאונן אדם, ובא לרמז שהפירוש דיו שהוא חי, וכדמפרש.
4. ר״ל אע״פ שנפגע אדם בצרות ותלאות אפ״ה לא יתאונן עליהם, יען כי גם עיקר חייו אינו בידו, ואם הוא חי די לו. ודע כי במ״ר פ׳ תצוה ופ׳ אמור איתא תוכן מאמר חיותך בידי בסגנון אחר, אמר הקב״ה לאדם, נרך בידי שנאמר נר ה׳ נשמת אדם ונרי בידך שנאמר כי נר מצוה וכו׳ אם אתה תאיר נרי אני אאיר נרך. והכונה אחת היא עם הדרשה שלפנינו כי טוב האדם הוא בידי עצמו לכשישמור מצוה, ולכן בהעדר הטוב עליו גם להתאונן על עצמו,
5. עיין הבאור לעיל אות נ״ו.
מאחר שהעוון הוא הגורם להביא רעה על עושי רעה, על1מַה יִּתְאוֹנֵן – יתלונן2אָדָם ויאבד תקווה בעודו3חָי ובעודו יכול לתקן את מעשיו?!4גֶּבֶר שהחטאים גברו מאד עליו5 אין לו להתרעם על היסורים הבאים עליו6 אם לא7עַל חֲטָאָיו (חטאו8 כתיב) שגרמו לו להביא אליו את הרעה9: ס
4. לקח טוב. מדרש רבה ביאר מה יתאונן אדם, די לו בכך שהוא חי. ועוד דרשו במדרש שם, א״ר לוי אמר הקדוש ברוך הוא, חיותך בידי וחי ואתה מתאונן, א״ר הונא יעמד כגבור ויודה על חטאיו ואל יתאונן, א״ר ברכיה מה יתאונן על חי העולמים אם מבקש הוא להתאונן גבר על חטאיו, רבי אומר בני תורעמנין אדם הראשון אחר כל השבח שעשיתי עמו הוא מתרעם לפני ואומר (בראשית ג, יב) ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי״, אף יעקב כן אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא מתרעם ואומר (ישעיה מ, כז) ״נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה״, ואף בניו כן אני עוסק לבור להם לחם קל כדי שלא יהא אחד מהן גוסא ודולרייא אוחזתו והן מתרעמין לפני ואומרים (במדבר כא, ה) ״וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״, אף ציון כן היא (ישעיה מט, יד) ״וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי״.
5. חומת אנך. עקידת יצחק ביאר גבר בעל שכל להוסיף דעת על חטאיו. לקח טוב ופלגי מים ביארו שיתגבר על יצרו.
6. פלגי מים.
7. רש״י.
8. ״חטאו״ כתיב, דהיינו אפילו על חטא אחד צריך לעשות תשובה, יתגבר על יצרו ויחזור בתשובה, לקח טוב. וזהו הלקח העיקרי של מגילת איכה, עקדת יצחק.
9. ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Let us search1 our ways and examine, and return to Hashem.
1. Let us search | נַחְפְּשָׂה – This verse switches to first person plural, moving from an individual speaker to a communal one. Verse 48 will revert back to the individual.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
נחפשה דרכינו ונחקורה – אמר רבא אמר רב סחורה אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה, פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח.
פינבג׳י אן נפתש טרקנא ונסתבריהא, ונרגע אלי אללה.
נחפשה דרכינו ונחקור – אחר נחפשה דרכינו כעינן שנאמר אחפש את ירושלם בנרות (צפניה א׳:י״ב) ונחקורה מעשינו אחר כן ונשובה עד י״י גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד י״י ואו׳ שובה ישראל עד י״י אלהיך (הושע י״ד:ב׳).
וכך יתודה ויאמר: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד י״י.א
א. בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״עניין אחר: גבר על חטאיו – חטאו כתיב. מלמד שאפילו על אחד חט צריך תשובה.״ הביאור חסר בכ״י לונדון 27298 ועוד כ״י.
וכך יתוודה ויאמר: נחפשה דרכינו ונחקורה – באיזה עון ייסורין באו עלי ונשובה עד י״י.
Let us search and examine our ways – for which sin punishments come upon me, and return to HaShem.
נחפשה – מהבנין הקל.
Let us search – from the qal.1
1. Ibn Ezra is commenting that pe has a dagesh lene, rather than a dagesh forte.
לפיכך לא יתייאש מן הרחמים1, וכך עלינו להתוודות ולומר2נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה אצל אחרים3 בשל איזה עוון באים עליו הייסורים4, וְלאחר מכן5נָשׁוּבָה עַד יְהוָה מכל הטעויות הללו6:
1. אלשיך.
2. ר״י קרא.
3. פלגי מים ביאר כי על האדם לחקור מה עליו לתקן על ידי שישאל אחרים אודותיו, כי אין אדם רואה חוב לעצמו.
4. ר״י קרא.
5. לקח טוב.
6. עקדת יצחק. ובתלמוד (ברכות ה.) אמר רבא אמר רב סחורה, אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו שנאמר (כאן) ״נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה״, ילקוט שמעוני. ולאחר מכן ״וְנָשׁוּבָה עַד יְהוָה״ ומכאן שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד ה׳ או שנאמר (יהשוע יד, ב) ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״, לקח טוב.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Let us lift up our heart with our palms1 to God in the heavens.
1. with our palms | אֶל כַּפָּיִם – See Rashi and R"Y Kara that here "אֶל" means "with" (rather than "to"), as per its usage in Vayikra 18:18. The poet might be highlighting the need to pray with sincerity, with one's heart and not just one's hands. Alternatively: "to the clouds", understanding "כף" to have a secondary meaning of "cloud" (Rashi). Rashi points to similar usage in Iyyov 36:32 and Melakhim I 18:44; and compare Ibn Ezra and R"Y Bekhor Shor on Shemot 33:22.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
נשא לבבנו אל כפים – מאן דלביה מתנסיב מיניה עביד תותביתא, (כך נשא לבבנו בתחלה) [אלא נשווי לבינן לגבי ידינן] ואחר כך אל אל בשמים.
רמז תתרמב
נשא לבבנו אל כפים – אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אא״כ משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבנו אל כפים, הא אוקים שמואל ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ואעפ״כ והוא רחום יכפר עון, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, רבי חייא ור׳ שמעון ב״ר חד אמר המתפלל צריך שיתן עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים וחד אמר צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים.
פנרפע קלובנא מע אכפאפנא, אלי אלטאיק אלד׳י פי אלסמא.
אל כפים – עם כפותינו.
בשמים – אשר בשמים.
א{נשא לבבנו אל כפים – כשאנו נושאים כפנו אל השמים נשא אף לבבינו עמהם לשבור לבנו אל המקום.
דבר אחר:} אל כפים – אל העננים, אל השמים, כמה דאת אמר: והנה עב קטנה ככף איש (מלכים א י״ח:מ״ד) וכן: על כפים כסה אור (איוב ל״ו:ל״ב).
ומדרש רבותינו: נשא לבבינו באמת להקב״ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף, כןב מודה ועוזב ירוחם. והמודה ואינו עוזב כטובל והשרץג בידו.
א. הוספה זו מופיעה בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3081, ובדפוסים. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 34, פרמא 3204.
ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1: ״וכן״. בכ״י אוקספורד 165: ״כי״.
{Let us uplift our hearts together with our hands – When we lift up our hands to heaven let us also lift up our hearts with them to return, to bring back our hearts before the Omnipresent, Blessed is He. Another explanation:} "With our hands." אֶל כַּפָּיִם means] to the clouds, to heaven, as [Scripture] states, "There is a cloud as small as a man's palm, rising."1 And similarly, "Over the clouds He covers the rain."2 But the Midrash of our Rabbis [states], "Let us uplift our hearts" sincerely to the Holy One, Blessed Is He, like a person who washes his hands to clean them, casts from his hands all contamination, for "he who confesses and abandons will obtain mercy," but he who confesses but does not abandon [his sins] is like one who [is ritually impure who] immerses himself while holding a[n impure] creeping animal in his hand.3
1. I Melochim 18:44.
2. Iyyov 36:32.
3. Until he casts it away he will not become ritually pure. See Rashi in Maseches Ta'anis 16a.
נשא לבבנו אל כפים – נחזור בתשואה ונתפלל לפני השם בכל לב. אל כפים עם נשיאת כפים כענין שנאמר פרשתי ידי אליך (תהלים קמ״ג:ו׳) ואחר כך אל י״י בשמים תפלתנו יהיה נכונה לפני השם ורז״ל אמרו נשא לבבנו אל כפים נשיב דעתינו אל מעשה ידי רוע כפינו ונשליכה ממנו ואז תתקבל תפלותינו לפני אבינו שבשמים והמשל משל לאדם שתופש השרץ בידו וטובל עד שלא זרק מידו לא עלתה לו טבילה.
נשא לבבינו אל כפיים – פתרונו: עם כפים. זה פתרונו: נשא כפינו עם לבבינו אל אל בשמים, ולא שיפרוש אדם כפיו השמימה ויהא בלבו מלא עבירות. מַשלו מַשל: שטובל ואוחז השרץ בידו, השליך השרץ מידו – עלתה לו טבילה, לא השליך השרץ מידו – לא עלתה לוא טבילה. אף כאן: נשא אדם לבבו עם כפיו אל י״י בשמים – תשובתו מתקבלת. פרש ידו השמים ואין לבו מכוין לאביו שבשמים – אין תשובתו מתקבלת. הוא שיסד ר׳ שלמה הבבלי: שוה לכף שית הקרב שלוך שרץ וטבילה תעל (סליחות ערב ראש השנה ויום הכיפורים).
א. כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״לו״.
Let us lift up our hearts to our hands – its explanation is: together with our hands. This is its explanation: Let us lift up (our hands together with) our hearts [together with our hands] to God in heaven – Now, a man should not spread out his hands to heaven and have his heart full of transgressions. A popular saying1 concerns one who immerses himself while grasping a worm, throws the worm away, and an immersion is credited to him. If he does not throw the worm from his hand, an immersion is not credited to him. Also, here, the one who lifts up his heart together with his hands to HaShem in heaven, his repentance is received; [if] he spreads his hands to heaven, but his heart is not prepared for his father who is in heaven, his repentance is not received. That is what Rabbi Solomon, the Babylonian, wrote: Make the innards equal to the [actions of the] hands; [first] throw out the worm [so that the] immersion will succeed.
1. Cf. Rashi. For the popular saying concerning the worm, see Bavli Ta'anit 16a. See also Lamentations Rabbah 3.40.9 where the שרץ is also mentioned.
נשאאלבבינו אל כפים אל אל בשמים – פתרונו: עם כפים. וכה פתרונו: נישא כפינו עם לבבינו אל אל בשמים. ולא שיפרוש כפיו השמימה ויהא לבו מלא עבירות. הוא שיסד ר׳ שלמה הבבלי: שוה לכף שית הקרב שלוך שרץ וטבילה תעל (סליחות ערב ראש השנה ויום הכיפורים).
א. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״נישא״.
Let us lift up our hearts to our hands to God in heaven – Its explanation is with our hands. Thus its explanation is: Let us lift up our hand together with our hearts to God in heaven, and not that he should spread his hand to heaven and have his heart full of transgressions. This is what Rabbi Solomon the Babylonian wrote: Make the innards equal to the [actions of the] hands; [first] throw out the worm and the immersion will succeed.1
1. This is elaborated on in R. Yosef Kara's First Commentary.
Let us lift up (נשא) our hearts has the same basic sense as And he served (וישא) portions(Genesis 43:34).
יתן לבו דורון בכפיו.
או יהי נשוי בכפיו.
He gives his heart as a gift in his hands.
Or, his heart was lifted up in his hands.1
1. Here ibn Ezra translates אל as in. This can be compared with Genesis 8:21, where HaShem said in (אל) his heart. He thus interprets this verse contextually, and symbolically, and not literally.
(מא-מב)נשא לבבנו אל כפים – כטעם על כפים ישאונך (תהלים צ״א:י״ב), וזה הפלגת מליצת השיר, וזה להיות הלב עקוב מכל, כי הוא בתכלית ההסתר, לכן צונו שנוציאהו לחוץ ושנרומהו בכפינו אל השם יתברך עד שמים ונראהו לו, אם יש בו רע ונגע. ולכן אמר ירמיה: אבל אנחנו לא כן עשינו, אבל חשבנו להסתיר לבבינו ורעיונינו ממנו יתברך, על כן באה עלינו כל הצרה הזאת, וזה אמרו: נחנו פשענו וג׳.
ואחר התשובה נשא לבבינו. וזה כי אחר הסיר הטומאה שבלב נוכל לשאת אותו בכפנו להיות משאת מאתנו אל אל בשמים – יראה שאע״פ שהוא בשמים הוא יודע תעלומות לב ולהתודות לפניו.
עלאכפים – עם כפינו, וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב), בנשאנו כפינו נשא גם לבבנו אִתָּן.
א. כן בדפוס, וכן משתמע מהמשך דבריו, אך כנראה יש כאן פליטת קולמוס. בנוסח המקרא שלנו: ״אל״.
נשא לבבנו אל כפים – א״ר אמי, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א״כ משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבינו אל כפים 1(תענית ח׳.).
נשא לבבנו אל כפים – אמר רב אדא בר אהבה, אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו, למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו וטובל, שאפילו יטבול בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה, שנאמר (משלי כ״ח) ומודה ועוזב ירוחם, ואומר, נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים 2(תענית ט״ז.).
נשא לבבנו אל כפים – וכי אפשר לאדם לישא את לבו בידיו, אלא ישוח לבו לידיו ואח״כ אל אל בשמים 3(ירושלמי תענית פ״ב ה״א).
1. הכונה של משים נפשו בכפו היא, שנפשו תהיה מכוונת בכפו, כלומר שיהא דבורו ופעולותיו שוים, וע׳ בדרשות הסמוכות. ועוד י״ל שכל כך מתפלל בלב שלם עד שנכון למסור נפשו על קדושת השם, ושיעור הלשון נשא לבבינו אל כפים – ששולט בלבו עד שנחשבת כאלו היא בידו ממש. ומתבאר בגמרא דזה הוא רק ביחיד, אבל בצבור תפלתם נשמעת אע״פ שאין לב כולם שלם, ויליף שם מקרא.
2. ר״ל שישא לבו באמת אל הקב״ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידו כל טינוף, וזהו מודה ועוזב ירוחם. או דהכונה כי הלב והידים יהיו שוים בפעולתם ולא שבפיו יודה על עונו ובידיו יעשה ככל אשר עשה עד הנה. ועפ״ז יש לפרש הפ׳ כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, היינו כשמעשה ידי אשר אני עושה אעשה לשם שמים דהיינו שידי ולבי יהיו קשורים יחד לעבודת ה׳ אז אוכל לאמר כי חי אנכי לעולם, כי אז הוא איש השלם וחי יהיה חי בעוה״ז וחי בעוה״ב והיא הכונה וחי אנכי לעולם.
3. נראה הבאור כמש״כ לעיל אות ס״ג.
ואחר התשובה והסרת הטומאה שבלב1, נִשָּׂא את לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם – עם כפינו2אֶל אֵל – אלוהינו אשר שכינתו3בַּשָּׁמָיִם – בשמי מרומים4, לשבור לִבֵּנוּ אליו5 כי הוא יודע תעלמות לב6:
1. עקדת יצחק.
2. רש״י, ר״י קרא. ומדרש רבותינו (תענית ח.), נשא לבבינו באמת להקב״ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף, כך מודה ועוזב ירוחם, והמודה ואינו עוזב כטובל והשרץ בידו, רש״י, לקח טוב. ואף כאן, נשא אדם לבבו עם כפיו אל ה׳ בשמים, תשובתו מתקבלת, פרש ידיו השמים ואין לבו מכוין לאביו שבשמים, אין תשובתו מתקבלת, ר״י קרא. וכמו שאמרו רבותינו (תענית ח.), א״ר אמי, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר (כאן) ״נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם״.
3. תרגום.
4. תרגום.
5. רש״י.
6. עקדת יצחק.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
We have transgressed and rebelled; You have not forgiven.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
We have transgressed and rebelled – This is our way, because of the evil inclination.
And you have not forgiven – And for You, forgiveness is fitting, for so is Your way.
נחנו פשענו – רב הונא בשם רב יוסף אמ׳ אנחנו פשענו ומרינו באמונתינו אתה לא חסת באמונתך אלא סכותה באף ותרדפנו (איכה ג׳:מ״ג).
נחנו פשענו ומרינו אתהאלא סלחת – נחנו עשינו את שלנו, שאין אדם שלא יחטא, אבל אתה לא עשיתה את שלך, שאתה נקראת מרבה לסלוח, ואתה לא סלחת.
ומדרש חכמינו: נחנו פשענו ומרינו אתהבלא סלחת – אם אנו עשינו שלא כדין גם אתה לא ניהגת עמנו כשורה. אם נחנו פשענו ומרינוג היה לך לסלוח ואתה לא סלחת. וזהו ששנינו במכילתא (מכילתא דר׳ ישמעאל שמות י״ב:א׳): נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם: אחד תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב – זה יונה שביקש לבטל דברי המקום שלא לחייב את ישראל, וקם לברוח תרשישה, לפי שאומות העולם קרובי תשובה, ואם ילך אל נינוה בדבר י״י ויחזרו בתשובה, נמצא הקב״ה כועס על ישראל ששלח אליהם ביד כמה נביאים שיחזרו בתשובה ולא חזרו. ואחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן – זה אליהו שאמר: קנא קנאתי לי״י אלהי צבאותד כי עזבו בריתך בניה ישראל (מלכים א י״ט:י׳). ואחד תבע כבוד הבן וכבוד האב – זה ירמיה שאמר: נחנו פשענו ומרינו אתהולא סלחת.ז
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״ואתה״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״ואתה״.
ג. כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״מרינו״.
ד. כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.21. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״אלהי צבאות״.
ה. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״בני״.
ו. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״ואתה״.
ז. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״סלחתה״.
We have sinned and rebelled: You have not forgiven – We acted according to our nature, for there is not a man who does not sin. But you have not acted according to your nature, for you are called one who multiplies forgiveness, but you did not forgive. In the Midrash of our Sages1we have sinned and rebelled, [but] you did not forgive. If we acted without justice, you also did not behave towards us as properly; if we sinned and rebelled it was for you to forgive, but you did not forgive. This is you may conclude from what we learn from the Mekhilta: There were three (sons) [prophets]. One looked for the glory of the son, but did not look for the glory of the father. 2This is Jonah who sought to neglect the glory of the Omnipresent so as not to convict Israel. But he rose up and fled to Tarshish because the Gentile nations were near to repentance. But if he would go to Nineveh by the word of HaShem and they came back in repentance, the Holy One, blessed be He, would turn out to be angry with Israel because he had sent out several prophets to them through whom they could repent, but they did not. And one sought the glory of the father, but not the glory of the son. This is Elijah, who said I have been very zealous for HaShem, the God of hosts, for the people of Israel have forsaken your covenant(I Kings 19:10). And one sought the glory of the son and the glory of the father. This is Jeremiah who said, We have sinned and rebelled; You did not forgive.3
1. The verse is considered in Lamentations Rabbah 3.42.9.
2. Buber comments that this is in another version of the Mekhiltah; also the order is different.
3. This is the first indication that RY Kara regards Jeremiah as the author of Lamentations.
נחנו פשענו ומרינו – נחנו עשינו את שלנו, שאין אדם שלא יחטא, והיה לך לסלוח, שנקראת: מרבה לסלוח. דכתיב: {ו}אל אלהינו כי ירבה לסלוח (ישעיהו נ״ה:ז׳). אלא כל כך הרבינו לחטוא שאתה לא סלחת, דכתיב: ולא אבה י״י לסלוח (מלכים ב כ״ד:ד׳).
We have sinned and rebelled – We have acted according to our nature, for there is not a man who does not sin. It was for you to forgive, for you are called one who multiplies forgiveness, as it is written to our God, for he will abundantly forgive(Isaiah 55:7). But, we have so greatly sinned that you have not forgiven, as it is written and HaShem did not want to forgive (II Kings 24:4).
אל״ף אנחנו נוסף.
The aleph of אנחנו is superfluous.1
1. The Masoretic Text here reads נחנו. This abbreviated form is found in five other places: Genesis 42:11; Exodus 16:7,8; Numbers 32:32; and II Samuel 17:12. Ibn Ezra regards alef in אנחנו as unnecessary.
יודה ישראל: לא שבו אל השם על כן לא סלח.
Israel admits that they did not return to HaShem, therefore, he did not forgive.
והצדיק דינו על כל הבא עלינו ולומר נחנו פשענו ומרינו – יראה כי מצד מה שאנחנו פשענו לפניך בכל הפשעים והמרדים ועברנו בהם לא שמענו לקול דברי הנביאים המוכיחים אבל מרינו את פי ה׳ ואת פיהם לזה אמר, אתה לא סלחת כדבריך.
נחנו פשענו וגו׳ – נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, מהו נחנו ומהו אתה, אלא נחנו פשענו ומרינו – כמדותינו אנו, אתה לא סלחת – [וכי] כמדותיך אתה 1 (מ״ר).
פשענו ומרינו – [והלא היינו פשעים היינו מרדים],2 אלא יש ירקות מרים ויש ירקות חמוצים, וכן יש עובדין בישין עם בעלים קשים 3(שם).
1. דרך תלונה הוא לשון זה, כי האדם טבעו לחטוא כמש״כ כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אבל דרכי הקב״ה לסלוח כמש״כ סלח נא כגודל חסדך וכאשר נשאת וגו׳, וא״כ אנו אם חטאנו התנהגנו כפי טבענו, אבל אתה אם לא סלחת לא נהגת כמדותיך.
2. וכמ״ש ביומא ל״ו ב׳ פשעים אלו המרדים וכה״א מלך מואב פשע בי. ומפרש דמרה הוא כמו מרד, ויש ראיה לזה מפ׳ אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם (משפטים כ״ג כ״א) הרי מסיב הפעל פשע דהוא מרד לפעל מרה.
3. ר״ל שרע למקום וגם רע לבריות, והיינו בעלים קשים, כלומר איש קשה, ועל זה בא לרמז כפול הלשון,
אבל נַחְנוּ – אנחנו1 מודים2 שֶׁפָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ כי זה דרכנו על ידי יצר הרע3, ובגלל שלא חזרנו בתשובה4אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ, ואנחנו נהגנו כמידתנו שאין אדם שלא יחטא5, אבל אתה אם לא סלחת לא נהגת כמדותיך6, ולך היתה נאה הסליחה כי כן דרכך7, אך מפני שלא שבנו אליך לא סלחת8: ס
1. תרגום. ואמר ׳נחנו׳ בלי א׳ לומר שבאותה עת הקב״ה שהוא האל״ף לא היה איתנו, אלשיך.
7. רש״י. ובמכילתא דר׳ ישמעאל (שמות יב, א), נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם, אחד תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב, (זה יונה שביקש לבטל דברי המקום שלא לחייב את ישראל, וקם לברוח תרשישה, לפי שאומות העולם קרובי תשובה, ואם ילך אל נינוה בדבר ה׳ ויחזרו בתשובה, נמצא הקב״ה כועס על ישראל ששלח אליהם ביד כמה נביאים שיחזרו בתשובה ולא חזרו) ואחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן, זה אליהו שאמר (מלכים א׳ יט, י) ״קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, ואחד תבע כבוד הבן וכבוד האב, זה ירמיה שאמר (כאן) ״נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ״, ר״י קרא.
8. תרגום.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
You covered1 with wrath and pursued us. You killed; You had no mercy,
1. You have covered | סַכּוֹתָה – The verse does not state the object. It can mean either: "You have covered yourself in anger" (creating a barrier from the people, as described in verse 44) or: "You have covered us in anger", as described in the verse's continuation.
א. סַכּ֤וֹתָה =ק-מ ומסורות-א,ל וטברנית ובדפוסים • ל!=סַכֹּ֤תָה (כתיב חסר וי"ו) • התיבה מוכתמת בכתי"ל, אבל בהגדלה רואים בבירור שהכתיב חסר וי"ו (אמנם ברויאר ציין את הכתיב החסר רק כספק).
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמקראות שלובותעודהכל
וזה היה סבה כי סכותה בעדנו בסכת אף וחרון והסתרת פניך ממנו ותרדפנו והרגת אותנו בלי חמלה כאילו עין אלהים לא ראתה. או שיראה שכסה עצמו במסוה האף ע״ד ויקצוף וישבע לאמר (דברים א׳). אשר נשבעתי באפי (תהלים צ״ה).
ומאחר שלא סלחת לַעֲוֹנֵנוּ1 הסתרת פניך מאיתנו2, סַכּוֹתָה – עשית מחיצה בינינו ובינך3בָאַף – בָּרוֹגֵז4, וַתִּרְדְּפֵנוּ בו5, ולא נראה אנה נברח6, הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ כאילו עין אלהים לא ראתה7:
1. פלגי מים.
2. ר״י קרא.
3. רש״י, פלגי מים. ובמדרש, עשית את המחיצה כגיבור שמשים הצינה לפניו והחרב בידו ומכה בכל כחו, ואין הצינה נצרכת מפני היראה כי אם כדי שלא תרחם עליהם, לקח טוב.
4. תרגום.
5. רש״י, פלגי מים.
6. אבן עזרא.
7. עקדת יצחק.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמקראות שלובותהכל
(מד)סַכּ֤וֹתָהבֶֽעָנָן֙לָ֔ךְמֵעֲב֖וֹרתְּפִלָּֽה׃
You covered yourself with a cloud1 so that prayer may not pass.
1. You have covered... with a cloud | סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ – Elsewhere God covers Himself in a cloud specifically when revealing Himself to the nation, to ensure their safety. Here, in contrast, the image represents the hiding of His face.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
סכותה בענן לך – שאפילו בשעת תפילה לא תעבור דאמ׳ ליה שמואל לר׳ חנינא בר פפא שמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו סכותה בענן לך אמ׳ לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים וכן הוא אמ׳ ואני תפלתי לך י״י עת רצון (תהלים ס״ט:י״ד).
דרך משל כאילו הענן יבדיל בין התפילה ובין השם.
For example, as the cloud separates between prayer and HaShem.1
1. There is no communication between man and HaShem.
סכותה בענן לך מבלתי עבור תפלה והכוונה כי לפי שלא באה תפלתם בתחילת צרותיהם כאשר היה מצפה מהם לזה סגר עליהם וסכך בענן שלא תעבור עוד. משל לחנוני כשראה שלא בא שום אדם סוגר דלתותיו בעדו. וכבר היו שני סככים א׳ בפניהם מהאף אשר זכר וא׳ לו מן הענן.
ובמדרש שוחר טוב (תהלים י׳) למה ה׳ תעמוד ברחוק זהו שאמר הכתוב (זכריה ז׳) ויהי כאשר קרא ולא שמעו. א״ר יוחנן ג׳ שנים ומחצה היתה שכינה עומדת בהר הזיתים ומכרזת ואומרת דרשו ה׳ בהמצאו (ישעיהו נ״ה) ולא היו משגיחין שנאמר (ישעיהו ס״ה) נדרשתי ללוא שאלו וגו׳. אר״ח משל לשייר שהיה מהלך בדרך כיון שהחשיך בא לו הבורגן א״ל כנוס מפני חיה רעה ומפני הלסטים א״ל אין דרכו של שייר להכנס לבורגן כיון שהלך בא עליו אישון לילה ואפלה חזר ובא לו אצל הבורגן והיה מבקש ממנו שיפתח לו א״ל אין דרכו של בורגן להפתח בלילה ובשעה זאת אין דרכו לקבל אדם כשבקשתי לא רצית ועכשיו איני יכול להכניסך. כך אמר הקב״ה עד לכך נאמר ויהי כאשר קרא ולא שמעו. שמא עד עולם, ח״ו עד עדן ועדנין ופלג עדן (דניאל ז׳).
סכתה בענן – רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, משום שנאמר סכתה בענן לך מעבור תפלה 1(ברכות ל״ב:)
סכתה בענן וגו׳ – מהו זה דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה [אלא באיזו תפלה איירי – בתפלה שהיא בלא תשובה, אי נמי בתפלת יחיד איירי] 2 (מ״ר).
סכתה בענן וגו׳ – ר׳ עקיבא היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס והיה שם יהושע הגרסי עומד בתפלה עמו, ירד ענן והקיפן, אמר, דומה אני שלא ירד ענן והקיף אלא כדי שלא תשמע תפלתו של רבי, הדא הוא דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה 3 (שם).
1. דריש כמו דכתיב סכתה בענן מעבור לך תפלה, וכמו כל תשא עון ששיעורו כל עון תשא, ורמז בעלמא הוא, ואמנם זה הוא רק ביום המעונן בלא מטר, אבל במטר הוא עת רצון ושעת רחמים.
2. בא ליישב בזה סתירת הלשונות דכאן כתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה וכנגד זה כתיב (פ׳ ואתחנן) מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו, דמשמע בכל זמן שנקרא אליו, הרי שאינו גודר לעולם בעד תפלה, ומשני דהכא איירי בתפלה שהיא בלא תשובה, אי נמי כאן איירי בתפלת יחיד, דלזה צריך לכוין הזמנים משעת רצון וכמש״כ ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון ענני וגו׳, משא״כ הפסוק מי כה׳ אלהינו איירי בתפלת צבור, כהוראת הלשון בכל קראנו, ותפלת צבור לעולם עולה, ובמדרש כאן בא ענין דרשה זו בארוכה ובלתי מסודרה, ואנחנו העתקנוה בקצור על הסדר.
3. ר״ל דסימנא עשה הקב״ה להורות שאין תפלתו נשמעת כאלו ענן מפסיק.
סַכּוֹתָה – עשית מחיצה1בֶעָנָן – בענני השמים2לָךְ – בינינו ובינך3, מֵעֲבוֹר – כדי שלא תעבור4 הַתְּפִלָּה5 אפילו בשעתה6:
1. ראה ביאור בפס׳ מג.
2. תרגום.
3. ראה ביאור בפס׳ מג.
4. תרגום.
5. דרך משל כאילו הענן יבדיל בין התפילה ובין ה׳, אבן עזרא.
6. לקח טוב. והכוונה כי לפי שלא באה תפילתם בתחילת צרותיהם כאשר היה מצפה מהם, לזה סגר עליהם וסכך בענן שלא תעבור עוד, משל לחנוני כשראה שלא בא שום אדם סוגר דלתותיו בעדו, עקדת יצחק. ובמדרש, נמשלה תפילה כמקוה ונמשלה תשובה כים, מה מקוה זו פעמים פתוחה פעמים נעולה, כך שערי תפילה פעמים נעולים פעמים פתוחין, אבל הים הזה לעולם פתוח כך שערי תשובה לעולם פתוחין, מדרש רבה.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
You have made us as filth and refuse1 among the peoples.
1. filth and refuse | סְחִי וּמָאוֹס – The word "סְחִי" is a hapax legomenon, but might be related to the verb "סחה", it, too appearing only once, in Yechezkel 26:3, where it means "to scrape" or "sweep". As such, the noun might refer to filth which is swept away (Hoil Moshe). Compare the similar "סוחה" in Yeshayahu 5:25 and the Aramaic "סחותא" which means "refuse". The noun "מָאוֹס"might be synonymous. It, too, appears only here, but the related verb "מאס", to reject, is quite common, and suggests that the noun refers to that which is rejected, refuse. Alternatively, "סְחִי" might mean "wandering", with the noun connected either to the root "סחה" (swept away) as above (Ibn Ezra), or to the root "נסח", to uproot (R"Y Kara). If so, the full verse might read, "You have set us as wanderers and rejects among the peoples."
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
Spittle, abominable – This is mucus; in the language of the Mishnah, "his phlegm and his mucus,"1 which is drawn out through the lungs and emitted through the throat.
You made us – This is in the present tense.
1. Maseches Bava Kama 3b.
סחי ומאוס – על שסכותה בענן לך והאריך גלותינו וכמה תחנות וכמה בקשות עושין ישראל בכל יום ויום ובכל דור ודור דור אחר דור ואינם מקובלות על כן סחי ומאוס הושמנו בקרב העמים שהם עצמם תמיהין על ארך גלותינו והיאך עזבנו אלהינו לארך זמן כזה שיודעים גלות מצרים וגלות בבל היה לזמן וזה ארך הרבה והם תמיהין על אשר האריך השם אפו עליהם וקצף על בניו כמה שנים וזה אינו אלא מפני שסכותה בענן לך.
סחי ומאוס – סחי – פתרונו: טילטול, כמו: ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג), שתרגמו: ותטלטלון.
תשימנו – פתרונו: אתה משים אותנו, דבר הווה הוא.
סחי ומאוס – The explanation of סחי is wandering, similar to you will be uprooted (ונסחתם) from the land(Deuteronomy 28:63), which is rendered in the Targum: you will wander.1
The explanation of You make us is you place us – it is in the present tense.2
1. The Targum renders סחי as wanderers (טלטולין); but in Lamentations 4:14 איט / איתטלטל to be exiled, to wander. See Jastrow, Dictionary, 536.
2. RY Kara follows Rashi here.
סחי ומאוס תשימנו – פתרונו: סחי ומאוס אתה משים אותנו בקרב העמים.
סחי – פתרונו: טילטול, כמו: ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג).
You have made us סחי and refuse – Its explanation is, you make us סחי and refuse among the peoples.
סחי – its explanation is wandering,1 just like you will be uprooted (ונסחתם) from the land(Deuteronomy 28:63).
1. Compare with the Targum, and Lamentations 4:14.
Scum (סחי) – after the phrase I will scrape off (וסחיתי) her soil (Ezekiel 26:4), in the sense of motion.
טלטול עם מאוס.
A wandering, contemptible people.
סחי – יראה ובזה סבבת לשום אותנו סחי ומאוס לכל העמים כי אמרו עזב ה׳ אותם שכבר קראו ואין עונה צעקו ואין מושיע וכמ״ש הכתוב (יואל ב׳) למה יאמרו בעמים איה אלהיהם. גם כי יאכלו אותנו ויענונו ויכלונו מבלי אימת הבעלים.
סחי – דבר נבזה שמסחים ומטאטאים אותו לתתו באשפות.
סחי ומאוס, מהו סחי ומאוס – בזוי ושפל 1 (שם).
1. ר״ל לבד הרעה בפועל שעושים לנו עוד בזויים ומאוסים אנו בעיניהם תמיד, בראותם כי כל אלה בא עלינו ואין מי שיעמוד לנו להגן עלינו.
ועל שסכותה בענן לך והארכת גלותינו, כמה תחינות ובקשות עושים ישראל בכל יום ויום ובכל דור ודור ואינם נושעים, על כן1 כְּסְחִי וּמָאוֹס – כְּכִיחַ וְלֵחָה המאוסים2תְּשִׂימֵנוּ – אתה משים אותנו3בְּקֶרֶב הָעַמִּים, כי אמרו שה׳ עזב אותם, שכבר קראו ואין עונה, צעקו ואין מושיע4: ס
1. לקח טוב.
2. רש״י, תשלום מצודת ציון. ויש מרבותינו שביארו ״סְחִי״ מלשון טלטול, דהיינו מטולטלים בין העמים ומאוסים בעיניהם, תרגום, ר״י קרא, אבן עזרא.
3. ר״י קרא.
4. עקדת יצחק.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(מו)פָּצ֥וּעָלֵ֛ינוּפִּיהֶ֖םכׇּל־אֹיְבֵֽינוּ׃
All our enemies have opened their mouths against us.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
פצו עליהם פיהם – אמ׳ הואיל וכל כך נוטשנו בגלות אין להם תקוה ותוחלת לכך אמ׳ ירמיהו פצו עלינו פיהם ראה ברוח הקדש ארך הגלות ואמ׳ עתידין אומות העולם לפצות פה על ישראל ולומ׳ להם אין ישועה לכם באלהים סלה.
פצוא – פתחו.
א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״פצחו״.
פצו – they opened.
פצו פיהם מלעוגים.
They have opened their mouth against us out of derision.
וה״א פצו ע״ד שאמר הנביא (ישעיהו ט׳) ויאכלו את ישראל בכל פה. וזה ענין הסחי והוא הוא המיאוס.
Panic and pitfall1 were upon us; devastation and destruction.2
1. Panic and pitfall | פַּחַד וָפַחַת – More literally: "fear and the pit", but in an attempt to reflect the word play and alliteration of the Hebrew original, the translation has chosen "panic". See Yeshayahu 24:17-18 for similar imagery.
2. the devastation and the destruction | הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר – The word "הַשֵּׁאת" appears only here, but is likely related to the nouns "שׁוֹאָה" and "שְׁאִיָּה", ruin and devastation. The word "שָּׁבֶר" more literally mean "breach" or "breaking", but to maintain the alliteration, the translation has chosen "destruction". Alternatively: "the roaring and the crashing". This possibility relates"הַשֵּׁאת" to the verb "שאה" and the noun "שָׁאוֹן", referring to an uproar or loud noise, and understands "הַשָּׁבֶר" to refer to the sound of crashing, as used in Zephanyah 1:10 and Yirmeyahu 51:54.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
פחד – והיה לנו דבר זה (מה ששמחנו סחי ומאוס) כפחד ופחת ושאת ושבר.
פחד ופחת – כשֶנסְנוּ מפני הפחד נפלנו אל הפחת שוחה.
השת – לשון שאייה, כמו השאת.א
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1 רק: ״השאת – לשון שאייה״. בכ״י אוקספורד 165: ״השאת – לשון שאייה, שולטיץ, כמו השאת״ והועבר קולמוס על מלת ״השאת״ ונכתב במקומה בגיליון: ״תשאה שממה״.
Terror then the pit – When we fled because of the terror, we fell into the pit.1
Ruin – An expression of desolation, as in, "ruin."2
1. See Yeshayahu 24:17-18.
2. The last three words "as in 'ruin'" is omitted from Rashi's text. (Sifsei Chachomim)
פחד ופחת היה לנו – ראה ירמיהו ארך הגלות אחזנו פחד ורעדה מן האומות הצרות שהן כמו השוחות והפחתים השאת והשבר – שנאה ושברון שאיתם של אומות העולם משבר את לבנו שעומדים עלינו בכל יום ויום להוציאנו מתחת תורת אלהינו. ועל אלה:
Disaster (השאת) is from the decree until the cities are devastated (שאו) (Isaiah 6:11), because it is from the decree of destruction and desolation (שואה ומשואה) (Zephaniah 1:15).
פחד ופחת היה לנו – הנסא מקול הפחד יפול אל הפחת (ישעיהו כ״ד:י״ח).
Panic and pitfall were ours – Behold, from the sound of panic he will fall into the pit; and what are the panic and the pit? They are disaster (השאת) and destruction.
השאת is from the same source as cities are devastated (שאו) (Isaiah 6:11); destruction and desolation (שואה ומשואה) (Zephaniah 1:15).
השאת – כמו: השואה (משלי א׳:כ״ז), והיה האל״ף ראוי להראות.
Devastation (השאת) – just like destruction (השואה), it is appropriate to show the aleph.
כאשר תפחד הנפש ונשבר הגוף נפחת.
When the soul fears, and the pit is before the body, it falls in an instant; and behold, the devastation of the soul comes, and the body is destroyed in the pit.
השאת והשבר – כמו השואה.
(מז-מח)פחד. פלגי – יראה פחד לעתיד והוא מאשר גזרו עלינו כי עזבת אותנו כי שמא הוא כדבריהם לפי רוב הצרות ואתה לא שמעת: ופחת. מן ההווה מאשר צרים עלינו בכל יום. וקרא להם שמות ג״כ בדרך אשר בא בו כלומר אדסליק מניה. ואמר השאת והשבר כי השאת הוא השואה ומשואה באות עליהן בכל יום תמיד מן הרעות. אמנם השבר הוא שמשברין לבם ועצמותיהם מדאגו מהדברים שאומרים להם בכל יום איה אלהיך ואולם מה שירדה עיני פלגי מים אינו על השאת ההוא רק על השבר מפוחד אשר אמרתי והוא ודאי שבר בת עמי לגמרה וכמו שאמר הכתוב (תהלים מ״ב) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך. הנה שייחד הבכי התמידי על זה הענין המיוחד.
פַּחַד – אימה1 מהצרות שיבואו בעתיד2וָפַחַת – וחרדה3 מהצרות שבאים עלינו בהווה כל יום4, הָיָה לָנוּ בגלל הַשֵּׁאת – השואה5וְהַשָּׁבֶר, וכאשר נסנו מפני הפחד נפלנו אל הפחת6, וכך נפלנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא7:
1. תרגום.
2. עקדת יצחק.
3. תרגום. ולקח טוב ביאר רעדה.
4. עקדת יצחק.
5. ר״י קרא, אבן עזרא.
6. רש״י. כמו היושב על פי הבור העמוק שירא ליפול, והפחד עצמו מפיל אתו, כי בשואת נפשו יפול בה, כך היה לנו, תשלום מצודת דוד. וכמו שנאמר (ישעיה כד, יח) ״וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת״, ר״י קרא. ובמדרש, ראה ירמיהו אורך הגלות אשר יאחז בנו פחד ורעדה מן האומות הצרות שהן כמו השוחות והפחתים ״השאת והשבר״, שנאה ושברון של אומות העולם משבר את לבנו, שעומדים עלינו בכל יום ויום להוציאנו מתחת תורת אלהינו, לקח טוב.
7. פלגי מים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותהכל
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876 הושמט ע״י הדומות: ״לא תדום... ויש אומרים״.
It is [not] silent. The sense is that neither eye is quieted, for it is beyond solace.1 The he of הפוגותrespite is like the tav of תרומות offerings.2
2. That is to say they are both nominal prefixes, not root letters.
תמיד בוכה.
Continually weeping.
ולא תדמה – היא העדר התנועה, וידוע כי התנועה סוג.
מאין הפגות – כמו אל תתני פוגת לך (איכה ב׳:י״ח), כלומר לא תניח עיני מלבכות עד שישקיף השם מהשמים – ששם מעונו ויראה את עניי.
(מט-נ)עיני, עד ישקיף – יאמר שאע״פ שסך בענן מעבור תפלה כנזכר עדיין יש לו תקוה גדולה והוא מה שאז״ל (ברכות ל״ב:) אע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו. ולזה עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא ה׳ משמים – יראה שיסיר את המסך ויפתח הדלת.
עיני נגרה וגו׳ – וסמיך ליה עד ישקיף וירא ה׳ משמים – א״ר שמואל בר נחמן, זה אחד המקומות שרוח הקודש סמוך לגאולה 1 (מ״ר).
1. הבאור הוא דקשה ליה דעיקר חסר בקרא עד ישקיף וירא ה׳ והו״ל לסיים ויגאלני וכמש״כ ראה עניי וחלצני, לכן דריש שמרמז בלשון זה לרוח הקודש דהיינו שיערה רוח ממרום, וממילא מרומז הגאולה, דרוה״ק סמוך לגאולה, וע׳ בירושלמי שקלים פ״ג ה״ד וכן יש שגורסים כן בסוף מס׳ סוטה דרות הקדש מביאה לידי תחה״מ והוא כעין המדרש הזה, והוי כאלו כתוב מפורש עד ישקיף ויגאלנו, משום דגבול העוני והצער הוא עד הערת רוה״ק. ואולי מדייק כפל הפעלים ישקיף וירא, ודריש המלה וירא בסירוס ובחליפת אות א׳ לע׳ [שהם ממוצא אחד ומתחלפין], ודריש וירא כמו ויער, והיינו שיערה רוח ממרום, וזהו רוח הקודש.
עֵינִי נִגְּרָה – זולגת דמעות1וְלֹא תִדְמֶה – ולא תדום2, תמיד בוכה3מֵאֵין – בלי4הֲפֻגוֹת – מעצור5, בלי שניתן יהיה להחליף ולהעביר את הדמעות6 כי אין מי שינחמני7:
1. תרגום.
2. אבן עזרא. לשון שתיקה, דהיינו לא תפסיק לבכות, תרגום.
3. אבן עזרא.
4. ר״י קרא.
5. ר״י קרא.
6. רש״י.
7. תרגום.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
עד ישקיף וירא – עד יערה עלינו רוח ממרום (ישעיהו ל״ב:ט״ו) עד יכונן עד ישים את ירושלים (ישעיהו ס״ב:ז׳) וכן הוא אומ׳ כי השקיף ממרום [קדשו] י״י משמים אל ארץ הביט. לשמוע אנקת אסיר וגו׳ (תהלים ק״ב:כ׳-כ״א).
עד ישקיף וירא – לא אחדל מלבכות עד ישקיף וירא.
Until [HaShem] looks down and notices – I will not cease from weeping until he looks down and notices.
כאלו יש לשמים חלון שישקיף ממנו.
Looks down. As though there is a window to the heavens that He looks down from.
עד שיראה השם פלגי מעיני.
Until HaShem sees streams of water which run down from my eyes.
My eyes torment1 my soul over all the daughters of my city.
1. torment | עוֹלְלָה – The root "עלל" means to "deal with" or "to do", often with the negative connotation of acting severely against another, or even abusing or making sport of them. See, for example, Shofetim 19:25, Shemuel I 31:4, and Yirmeyahu 38:19. Here, the verse might mean that the speaker's crying over the fate of her people hurts her soul. Cf. Rashi who translates: "sullied", pointing to similar usage in Iyyov 16:15. He suggests that the speaker's excessive crying has made him ugly, more than others, for, being a prophet and priest, he has cried more than them. Hoil Moshe alternatively suggests that "עוֹלְלָה" here refers to gleaning, another meaning of the root "עלל". Just as grapes are squeezed to bring forth moisture, so too the poet's eyes have squeezed forth tears, more than all who glean.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
עיני עוללה לנפשי וגו׳ – ירמיה ממשפחת כהנים היה, ואומר: עיני בדמעה עוללה וניוולה פניי על נפשי מכל בנות עירי.
עוללה – לשון ניוול, כמו ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו).
מכל בנות עירי – משפחתי יש לה לבכות מכל משפחות העיר, שהיתה נבחרת לקדושה ולעבודת הקב״ה מכל ישראל.
My eye has made me ugly, sorrowing over my soul, more than all the inhabitants of my city – Yirmeyahu was from a family of kohanim, and he said, "My eye, with its tears, sullied my face over my soul more than all the inhabitants of my city."
Made me ugly – And expression of sullying, as in, "and sullied my radiance with dirt."1
More than all the inhabitants of my city – My family has more reason to cry than all the families of the city, for it was chosen for sanctity and for the service of the Holy One, Blessed Is He, over all Yisroel.
1. Iyyov 16:15.
עיני עוללה לנפשי – כלומר עיני (ניערה) כנערה על נפשי מכל איברי מצינו שהגידים של אדם נקראו בנות כמו וישחו כל בנות השיר (קהלת י״ב:ד׳). עירי גופי וכן הוא אומ׳ עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט׳:י״ד).
ס״א: עיני עוללה לנפשי – יותר חזקתני עין הרע שלי בראותי עצמי בשלוה מכל בנות עירי מכל האומות שהיו סביבות ירושלם כמו בנות ציון והם סביבי ציון.
עיני עוללה לנפשי – עוונינו הטו אלה.
My eye brings grief to my soul – Our iniquities directed these things.1
1. RY Kara seems to play on the words עיני and עוונינו.
עיני עוללה לנפשי – עונותיי הטו אלה.
מכל בנות עירי – פתרונו: מכל האומות. שאילמלא עוונותיי, האומות לא יכלו לי. שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אין אומה ולשון שולטת בהם.
My eye brings grief to my soul – My iniquites directed these things.
because of all the daughters of my city – Its explanation is because of all the nations, because were it not for my iniquities, the nations would not have overcome me, for in the time that Israel was doing God's will, there was no nation or tongue ruling them.
יש אומרים עיני האדון, ויפרשו עוללה כעוללות בציר (מיכה ז׳:א׳).
Some say my eye affects what follows, and explain עוללה1 as in when the vintage has been gleaned(Mikhah 7:1). But in my opinion, the root is like and deal (ועולל) with them(Lamentations 1:22).2
1. From עלל to glean.
2. From עלל to attend/do.
יותר עשתה עיני בכי לנפשי מכל בנות עירי שמנהגת אנשים למקוננות.
My eye has done more weeping for my soul than all the daughters of my city, because it is the custom of the women to weep.
עוללה – כטעם ועולל למו (איכה א׳:כ״ב), והוא מסוג ענין הוא פעל ועשה, כלומר פעלה בה.
וטעם לנפשי – לעצמי, כי כן רבים לאין מספר, וכן בלשון ערבי נפסה.
וטעם: מכל – יותר כמו שיש רבים.
וטעם: בנות עירי – כי הנשים דרכן לבכות מאד.
עיני עוללה – יראה ועם זה תועיל עיני לנפשי מכל בנות עירי ר״ל מכל אברי גופי ע״ד עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט׳) ואז״ל (נדרים ל״ב:) עיר קטנה זה הגוף. ואנשים בה מעט אלו אברים: גם יאות לפי המשל לפי שמנהג הנשים היקרות ובנות חיל הוא להוציא אל חייבי מות כי ישאלון אותם מאת השופטים ולא ישיבו עליהן. ויאמר מן הראויה שעיני תגר ולא תדמה כי היא עוללה לנפשי הרע מכל איברי גופי כי היא ראשונה בעבירה שהעין רואה והלב חומד. וכמו שאז״ל (ירושלמי ברכות א׳:ז׳) עינא ולבא תרי סרסורי חטאה נינהו: ואפילו האחד יתכן כפי הקשר.
עיני עוללה וגו׳ – בנות עירי האביונות הולכות ללקט עוללות הגפן הנושרות ביום בציר וסוחטות אותן ומוציאות ליחתן, ועיני סחטה ליחה יותר מהן.
לנפשי – בעבור צרת נפשי.
עיני עוללה וגו׳ – א״ר שמעון בן גמליאל, ת״ק בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהם לא היה פחות מג׳ מאות תינוקות, והיו אומרים, אם יבאו השונאים אנו דוקרים אותם במכתובים של חרט, וכיון שגרמו עונותיהם ובאו השונאים כרכו כל אחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני, וקראתי על נפשי עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי 1 (שם).
1. בכ״מ בגמ׳ בא ספור זה, ובכולם הנוסחאות שונות, אבל הכונה אחת היא לכולן.
וכך היה מקונן ירמיה אשר היה ממשפחת כהנים1; עֵינִי בדמעה2עוֹלְלָה – עשתה בכי3 ובכך ניוולה פני4לְנַפְשִׁי יותר5מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי – מכל משפחות העיר, שהיתה משפחתי נבחרת לקדושה ולעבודת הקב״ה מכל ישראל6: ס
1. רש״י.
2. רש״י.
3. אבן עזרא.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. רש״י. ור״י קרא ביאר מכל האומות, שאילמלא עוונותיי האומות לא יכלו לי, שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין אומה ולשון שולטת בהם. ועקדת יצחק ביאר ראוי שעיני תיזל דמעות ללא הפסקה, כי היא עוללה לנפשי הרע מכל איברי גופי, כי היא ראשונה בעבירה שהעין רואה והלב חומד. ובמדרש, אמר ר׳ שמעון בן גמליאל, חמש מאות בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהם לא היה פחות משלוש מאות תינוקות, והיו אומרים אם יבאו השונאים אנו דוקרים אותם במכתובים של חרט, וכיון שגרמו עונותיהם ובאו השונאים כרכו כל אחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני, וקראתי על נפשי ״עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי״, מדרש רבה.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
(נב)צ֥וֹדצָד֛וּנִיכַּצִּפּ֖וֹראֹיְבַ֥יחִנָּֽם׃
They have hunted me down like a bird, those who were my enemies without cause.1
1. without cause | חִנָּם – See R"Y Kara, Ibn Ezra, and Ibn Kaspi that the referent of "without cause" is the "enemy", with the poet emphasizing that the enemy had no reason to hate him, for he had not previously harmed him. Compare the similar phrase "שֹׂנְאַי חִנָּם" ("those who hate me without cause") in Tehillim 35:19 and 69:5. Alternatively, the words "without cause" refer back to the act of hunting, with the poet noting that he was not even hunted for gain (Akeidat Yitzchak, pointing to similar imagery in Yeshayahu 52:5, "כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם", "my nation was taken for nothing").
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
צוד צדוני כצפור – מגולה אל גולה צדוני עד שאני נמלט מתחת ידו של זה כענין שנאמר נפשנו כצפור נמלטה (תהלים קכ״ד:ז׳) עוד היו רודפים אחרינו כיוצא בהם וכן הוא או׳ שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג (תהלים ק״ב:ח׳) מפינה לפינה ומגג לגג מאומה לאומר וממלכות למלכות.
אויבי חנם – וכן הוא או׳ כי חנם טמנו לי (תהלים ל״ה:ז׳).
צוד צדוני כציפור אויבי חנם – פתרונו: שהיו לי אויבים חנם שלא פשעתי להם.
My enemies have constantly hunted me like a bird, without cause – Its explanation is those who were my enemies without reason for I did not sin against them.
חנם – שב אל אויבי.
Without cause refers to my enemies.
וכל זה הבכי בעבור שאני תפוש כצפור.
All of this weeping because I am captured like a bird.
חנם – דבק עם אויבי, כלומר שלא בטענה, כי לא גמלתם רעה.
צוד – יאמר שיהיו דברי צעקתה בבכיה ודמעה לפני אלהיה. אלו השלשה כתובים יראו כאחד כי מנהג הציידין ברשתות ומכמורות הוא לזרות צידה לפניהם כדי שיבאו למצוא אכל לנפשם ויתפסו שם. אמנם הצדין בצפרין הדורסין כלומר על ידי הנץ למינהו וזולתו אין מוציאין צידה כלל כי העוף הוא הטורף יטוש על הנצוד בכל מקום שהוא שם ויהרגהו. ולזה אמר צוד צדוני כצפור הצד וזה היה חנם כי אפילו צידה לא עשו להם וכמ״ש הכתוב (ישעיהו נ״ב) כי לקח עמי חנם. וזה שאמר (דברים כ״ח) ישא ה׳ עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר: והנכון כי מנהג צודדי כל צפור כל כנף הוא כי מיד כשצדין אותה שוברין אגפיה כדי שלא תעוף להמלט על נפשה אמנם אותי צדין אותי כצפור ושוברין אגפי וכל עצמותי הוא בחנם ובלי סבה כי אין לי שום מנוס ופלטה אנה מפניהם אברח. וכבר היו בטוחים ממני.
צוד צדוני כצפר. במקרא קדמונית כ״י נמסר עליו לית חסר למערבאי ע״כ וכן בחילופים שלנו למערבאי צוד צדוני כצפר חסר למדנחאי כצפור מלא.
צוד צדוני – באו עלי בערמומיות כצייד המתחכם לצוד צידו.
וכל הבכי הזה הוא על כי1צוֹד צָדוּנִי – ארוב ארבו לי2כַּצִּפּוֹר – כמו שאורבים לציפור3אֹיְבַי, וצדוני4חִנָּם ללא סיבה, כי לא פשעתי להם5:
1. אבן עזרא.
2. תרגום.
3. תרגום. אבן עזרא ביאר שאני תפוס כציפור בכלוב. פלגי מים ביאר שהכונה היא על ירידת בני יעקב למצרים על דבר החיטים שהיו שם, כמו ציפור שנלכדת כשרוצה לאכול גרעינים, והיה זה בחינם בלא חטא. ובמדרש, מגולה אל גולה צדוני, עד שאני נמלט מתחת ידו של זה, עוד היו רודפים אחרינו כיוצא בהם, ונהייתי כציפור בודד על גג, מפינה לפינה, ומגג לגג, מאומה לאומה וממלכות למלכות, לקח טוב.
4. אבן עזרא.
5. ר״י קרא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
They have cut off1 my life in the pit;2 they have cast a stone3 at me.
1. cut off | צָמְתוּ – Cf. Rashi who translates: "bound", relating the root to the word צומת (convergence) in Mishnaic Hebrew (see Bavli Chulin 76a, "צומת הגידין") and the word "צמה", a braid, in Shir HaShirim 4:1-7.
2. in the pit | בַבּוֹר – The verse might refer either to a pit for trapping animals (continuing the metaphor of hunting in the previous verse) or to a prison dungeon. If Yirmeyahu is the speaker, he might be speaking of his personal experiences described in Yirmeyahu 38 (cf. Eikhah Rabbah).
3. a stone | אֶבֶן – The word is singular, leading Rashi and Ibn Ezra to suggest that the verse refers to placing a boulder on the mouth of the pit to prevent escape. Lekach Tov alternatively suggests: "they cast stone after stone". It is also possible that despite the singular formulation the verse refers to stoning with many rocks (Ibn Kaspi, Hoil Moshe).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
עֲבָרוּ בְגוּבָא חַיָּי וּרְגִימוּ אַבְנָא בִי.
ואבתו פי אלחבס עמרי, ואלקו אלחגר עליי.
צמתו בבור חיי בבית הכלא. צמתו – אסרו, כמו צומת הגידין, מבעד לצמתך (שיר השירים ד׳:ג׳), אֶשְטְרֵיְיטויְיר.
וידו אבן – על פי הבאר. כך עשו לדניאל, וירמיה ראה ברוח הקדש.א
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים נוסף כאן: ״צמתו בבור חיי – ואף על פי שצמתו בבור חיי שאיני יכול לעלות מתוכו, לא שתו לבם גם לזאת עד שידו אבן בי.״
They bound my life to the dungeon – In prison.
They bound – They bound, as in, "the converging צוֹמֶת of the sinews;"1 "from within your kerchief לְצַמָּתֵךְ,"2estreinirent in Old French.
And cast stones upon me – On the mouth of the well [=dungeon]. That is what they did to Daniel;3 and Yirmeyahu foresaw it with the Holy Spirit.
[They bound my life to the dungeon – And although they confined my life in the dungeon from which I cannot ascend, they did not take this to heart (i.e., they were not satisfied).]
1. Maseches Chulin 76a.
2. Shir Hashirim 4:1.
3. See Donieil 6:18.
צמתו בבור חיי – לא דיי שצמתו בבור חיי אלא שיידו אבן בי אחד אחד הנופל וכן הוא או׳ כי אתה אשר הכית רדפו (תהלים ס״ט:כ״ז) ועוד צמתו בבור חיי כמו דניאל שהשליכו אותו לגוא ארייוותא.
צמתו בבור חיי – ואף על פי שצמתוא בבור חיי שאיני יכול לעלות מתוכו, לא שת לבוב גם לזאת, עד שידו אבן בי.
א. כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״שמתו״.
ב. כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״לבם״.
They have destroyed my life in the pit – Although they have subdued my life in the pit, because I am unable to climb up out of it, he did not pay heed even to this until he cast a stone upon me.1
1. This commentary is taken directly from Rashi, except that the second two instances of "they" have now become "he".
(נג-נד)צמתו בבור חיי – אין לשון צמתו בבור חיי נופל לומר על אדם שמשליכין אותו בבור שאינה עמוקהא שהוא שיכול לעלות מתוכה. אלא על אדם שמשליכין אותו בבור שהיא עמוקה שאינו יכול לעלות מתוכה, שאותה השלכהב – השלכת צמיתות היא לו שלא יעלה מתוכה לעולם. ואילו צמתו בבור חיי בלבד ולא ידו אבן בי, אי איפשר לי לעלות מתוכה מפני עומקה. אלא אע״פ שהיא עמוקה, וידו אבן בי. ואילו היה הבור ר{י}ק ואין בו מים כדיי הוא מפני עומקו ומפני האבנים שמשליכים על האדם שהו׳ לתוכו שיהא נצמת בבור לעולם. אלא, אע״פ שצמתו בבור חיי וידו אבן בי, עוד באותו הבור שהשליכוני יש בו מים שצפו על ראשי.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסרה מלת: ״עמוקה״.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמטה מלת ״השלכה״ ע״י הדומות.
(53-54)They have destroyed my life in a pit – There is not an expression which happens to say about a man whom they throw into a pit that is not deep, so that he is able to get up out of it; rather it is about a man whom they throw into a pit that is deep, so that he is not able to get up out of it, for that throwing is a permanent1 throwing to him, so that he can never get up out of it. And if they had only destroyed my life in a pit – and they had not cast a stone on me, I would not have been able to get up out of it because of its depth. But even though it was deep they cast a stone on me.
If the pit were empty and there were no water in it, it would have been enough for me because of its depth, and because of the stones that were thrown upon the man who was inside it for he was cut off in the pit forever. Only although they have cut off my life in a pit, and they cast a stone on me, even more, in this pit that they threw me into, there is water that flowed over my head.
1. Note the pun on צמתו they destroyed and צמיתות permanence, irrevocability.
והושמתי בבור ושמו אבן גדולה על פי הבור או היו משליכים אבן בי לדעת אם אני חי.
I was placed in the pit, and they laid a great stone over the mouth of the pit; or, they threw a stone at me to see if I was alive.
וידו – שרשו ידה, והשלם יידו, והטעם: וישליכו בי אבנים לרגום אותי אחר שהפלוני בתוך הבור.
ועל כל זה הנה לא השיבו ידיהם ממני עד כי צמתו בבור חיי וידו אבן בי שקשרו אבן בי וישליכוני עמה שם כדי שלא אקל עצמי לצאת.
חיי – אויבי צמתו והכריתו חיי בבור שהשליכוני בו, ולא די להם בזה עד שידו והשליכו אבנים עלי לסקלני.
צמתו בבור חיי – זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל 1(שם).
וידו אבן בי – אמר מר עוקבא, כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן, כתיב (תהלים ע״ג) ולשונם תהלך בארץ וגו׳ אותו אצמית וכתיב הכא צמתו בבור חיי וידו אבן בי 2(ערכין ט״ו:)
1. בכולם ידוע ענינם מהשלכתם לבור, ובדניאל דריש גם סוף הפסיק וידו אבן בי ע״ש הכתוב בי׳ (דניאל ו׳) והיתית אבן חדא ושמת על פום גובא.
2. ר״ל הרי מבואר דהלשון צמת מתיחס אל השלכה לבור ובאבן.
ועל כל זה הנה לא השיבו ידיהם ממני עד כי1 בבית הכלא2צָמְתוּ – אסרוני3, והשליכו לצמיתות4בַבּוֹר את חַיָּי, שזרקו אותי לבור כה עמוק עד שלא ניתן היה לעלות ממנו5, ולא די ששמוני בבור זה6 אלא וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי – שזרקו עלי אבן7, ובנוסף לכל זאת, עוד בבור זה8:
1. עקדת יצחק.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. ר״י קרא.
5. ר״י קרא.
6. לקח טוב.
7. לקח טוב, אבן עזרא, אלשיך. ויש מרבותינו שפירשו שאע״פ שלא יכולתי לעלות מהבור, הם הניחו אבן על פי הבור, רש״י, אבן עזרא בפירוש הראשון. ויש שפירשו שקשרו אבן בי וישליכוני עמה שם כדי שלא אקל עצמי לצאת, עקדת יצחק.
8. ר״י קרא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
Water flowed over my head; I said, "I am cut off!"
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים נוסף כאן: ״צפו מים וגו׳ – שבזמן שבא אדם במים עד מתניו עדיין יש תקוה, אבל אם צפו מים על ראשו אז אומר אבדה תקותי, אבל אני איני עושה כן אלא קראתי וגו׳ (איכה ג׳:נ״ה).״
[The waters rose, etc – When a person is in water up to his waist, there still is hope, but if the water rises over his head, he then says, "My hope is gone," but I do not do this, rather "I called out, etc."]
The waters rose – The nations of the world.1
1. I.e., 'Water' is an allegory referring to the nations of the world.
צפו מים על ראשי אמרתי – כענין שנאמר אזי עבר על נפשנו המים הזידונים (תהלים קכ״ד:ה׳) ואו׳ טבעתי ביון מצולה (תהלים ס״ט:ג׳).
אמרתי נגזרתי – כענין שאמר יונה ואני אמרתי נגזרתי מנגד עיניך (יונה ב׳:ה׳) כן ישראל או׳ בגלות נגזרתי שנאמר בן אדם כל העצמות האלה כל בית ישראל הם אבדה תקותנו נגזרנו לנו (יחזקאל ל״ז:י״א) אלו בנות הגלות.
צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי – שבזמן שבא אדם במים עד ארכובותיו או עד מתניו, עדיין יש תקוה, אבל מה שמים צפים על ראשו אז תאבד תקוותו, ואומר: אבדה תקוותי. אבל אני איני עושה כן, אלא אף על פי שצפו מים על ראשי ואני יכול לומר: נגזרתי לי, חס ושלום, לית אנא מובד סברי מבריי.א
א. השוו בראשית רבה ס״ח:ב׳.
Water flowed over my head; I thought, "I am doomed!" So when a man enters the water as far as his knees, or his hips, there is still hope. But, if the water flows over his head, then his hope is lost and he says, "My hope is lost!" But I do not do this, for although the water has flowed over my head, am I able to say I am doomed? Heaven forbid that I lose my hope in my Creator.
(נד)אמרתי נגזרתי – פתרונו: אע״פ שהייתי יכול לומר אבדה תקוותי נגזרתי לי מכמה דברים: אחת שהבור עמוק, שנית וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג), שלישית שצפו מים על ראשי, שבזמן שאדם בא במים עד ארכובותיו או עד מתניו עדיין יש תקוה. אבל משהמים צפים על ראשו אז תאבד תקוותו, ואומר אבדה תקוותי. אבל אני איני עושה כן, אלא אע״פ שצפו מים על ראשי ואני יכול לומר נגזרתי לי, חס ושלום, לית אנא אובד סברי מבוראי (בראשית רבה ס״ח:ב׳).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 53]
(54)I said, "I am doomed!" Its explanation is that although I could have said, "My hope is lost, I am doomed!" for several reasons: One, because the pit was deep; two, that they cast a stone on me; three, because waters flowed over my head, when someone came into the water as far as his knees, or as far as his waist, there is still hope. But, when the waters flow over his head then his hope is lost, and he says, "My hope is lost!" – But I do not do this, for although the water has flowed over my head, am I able to say, I am doomed! Heaven forbid I lose my hope in my Creator.
ובכובד האבן לא אוכל להתנועע עד כי צפו מים על ראשי.
צפו מים על ראשי – אלו האומות שכתוב בהם (ישעיהו ז׳) הוי המון עמים רבים בהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים 1 (מ״ר).
1. אולי נראה לי׳ לדרוש כן ולא כפשוטו משום דבפסוק שקודם לזה כתיב צמתו בבור חיי ובפסוק שאחר זה כתיב קראתי שמך ה׳ מבור תחתיות, ואם היה הפי׳ כאן צפו מים כפשוטו שטף מים הו״ל לכלול בתוך הקריאה שמתוך הבור שקרא גם מתוך המים, דמאי אולמא האי מהאי, אף כי לפי פשוטו י״ל דהכונה למים שבתוך הבור כי סתם בור יש בו מים, וכמש״כ שתה מים מבורך, ובתורה כתיב לחידוש ורבותא והבור ריק אין בו מים.
צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אומות העולם הדומים למים איבדו את תקוותי1, ואף על פי שיכול הייתי2אָמַרְתִּי – לומר3נִגְזָרְתִּי – שֶׁנגזרה עלי גזרה מאת ה׳4 ואבדה תקוותי, אני לא איבדתי תקווה מבוראי5: ס
1. רש״י עפ״י שפתי חכמים. שבזמן שבא אדם במים עד מתניו עדיין יש תקוה אבל אם צפו מים על ראשו אז אמר אבדה תקותי, רש״י. ובכובד האבן לא יכולתי לְהִתְנוֹעֵעַ, עקדת יצחק. דהיינו בגלות זו הצרות גדלו כל כך עד שהמים כאילו צפים על ראשי עד שאמרתי נגזרתי, פלגי מים. ובמדרש, ״צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי״ אלו האומות שכתוב בהן (ישעיה יז, יב) ״הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן״, מדרש רבה, רש״י.
2. ר״י קרא.
3. ר״י קרא.
4. תרגום.
5. ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
I called out your name, Hashem, from the lowest pit.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
צַלֵּיתִי לִשְׁמָךּ יְיָ מִן גוֹב אַרְעִיתָא.
דעות אסמך יא רב, מן אלביר אלספלי.
קראתי שמך י״י – כשם שיונה קראך ממעי הדגה וממצולות ימים מבטן שאול כן ישראל קוראים מתוך הגלות מבין האומות שנקראו בור תחתיות שנאמר שתני בבור תחתיות (תהלים פ״ח:ז׳) שעתיד השם לשמוע תפלת עמו ישראל ולהוציאם לרוויה ולרווחה.
But: I called on your name, HaShem, from the depths of the pit; from the dominion of Edom, which is likened to the depths of Sheol.1
1. A reference to the Roman dominion and the destruction of the Second Temple, here and in the next verse. See midrash on Hadrian and the Jew (Lamentations Rabbah 3.58f). Cf. RY Kara's Second Commentary where the reference is to Babylon.
But: I called on your name, HaShem, from the depths of the pit – from the deep pit that I was in the middle of, which is Babylon, for the land of Babylon is the deepest.1
1. The commentary on verses 55 and 56 here refers to Babylon, but RY Kara's First Commentary speaks of Edom, or Rome. RY Kara has made the text relevant to a later historical date than the one which originally brought comment.
תחתיות – מתחתיות התחתית.
Depths – from the depths of the deep.
ואילו היה הבור קרוב הייתי מתנחם רק הוא בתחתית.
And if the pit was near,1 I would have been comforted, only it was in the depths.2
1. i.e. shallow.
2. I.e. deep.
והנה דבריה אלה הם מעטים וקצרים אמנם כוללים כל צער וגלות ועומק רעתם ואחר שסיימה דברי צעקתה בבכייתה עכבה תפלתה באשר היא שם ואמרה: קראתי שמך ה׳ מבור תחתיות שאני עומדת שם עם שאר מאסרים וענויים אשר זכרתי.
קראתי שמך וגו׳ – קראתי שמך ה׳ מבור תחתיות – זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל 1 (שם).
1. כמשכ״ל אות ע״ה.
קָרָאתִי – התפללתי1 לְשִׁמְךָ יְהוָה מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת – מבור העמוק שאני בתוכו2, וכמו שבמצרים אף שהייתי משוקע בטומאה עמוקה עד שכמעט נכנסתי בתוך שער החמישים, ועם כל זה כשקראתיך משם3:
1. תרגום.
2. ועל דרך הדרש, הבור הוא גלויות בבל ואדום, בבל – שארץ בבל עמוקה היא, ואדום – שנמשל לשאול תחתית, ר״י קרא. והקוראים לה׳ מבור תחתיות על פי המדרש הם יוסף ירמיה ודניאל, מדרש רבה. ועוד במדרש, כשם שיונה קראך ממעי הדגה וממצולות ימים מבטן שאול כן ישראל קוראים מתוך הגלות מבין האומות, לקח טוב.
3. פלגי מים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
You have heard my voice.1 Do not hide your ear to my cry for relief!2
1. You have heard my voice | קוֹלִי שָׁמָעְתָּ – See R"Y Kara that the poet requests of Hashem that just as He has heard his cries in the past, so too, He should not now hide His ear. It is also possible, though, that despite being formulated in the perfect tense, this and the verbs in the following verses are a request for the future: "hear my cries", "come near", "fight my cause" etc. (Lekach Tov). See Shadal, cited by Hoil Moshe, who explains that the verbs are nonetheless cast in the past tense only due to the poet's deep belief in Hashem's ultimate salvation; it seems to him as if his cries have already been answered. For discussion and other examples of the phenomenon, see Tense Reversals.
2. to my cry for relief | לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי – The noun "רְוָחָה" appears only here and in Shemot 8:11, where it means "respite". It might relate to the similar noun "רֶוַח", "space" or "relief" (as in Esther 4:14). See Ibn Kaspi (and Hoil Moshe similarly) that the "ל" of "לְרַוְחָתִי" means "for" (referring to the purpose of the cry), while the "ל" of "לְשַׁוְעָתִי" means "to", hence: "to my cry for relief". Alternatively: "to my sighing and to my crying", understanding "לְרַוְחָתִי" to be related to the word "רוּחַ", breath.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
פכמי סמעת צותי, אסאלך אן לא תג׳בי אסתמאעך לתפרגי ותג׳וות׳י.
קולי – וכמו ששמעת קולי אבקש מלפניך שלא תעלם שמעך לתפלת רוחתי ישועתי.
שמעת – פירושו תשמע כדכתי׳ רצית י״י ארצך שבת שבות יעקוב (תהלים פ״ה:ב׳) וכל הפרשה כולה ופירושה להבא. תרצה י״י ארצך תשיב שבות יעקוב ללמדך שכל מה שעתיד השם לעשות כאלו נעשה וכן הוא אומ׳ אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים (ישעיהו מ״ב:ט״ז) ומתרגמינ׳ אעבדינון ולא שבקינון.
קולי שמעת אל תעלם אזנךאלרווחתי לשוועתי – אתה ששמעת קולי כבר כשנשתעבדנו במצרים, אל תעלם אזנך לרווחתי בגלות אדום.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״אוזניך״.
You heard my voice; do not close your ear to my relief, my cry for help – It was you who already heard my voice when we were enslaved in Egypt. Do not close your ear to my relief in the dominion of Edom.
קולי שמעת – אתה ששמעת כבר קולי כשנשתעבדנוא במצרים.
אל תעלם אזנך לרווחתי – בגלות בבל.
קולי שמעת – רגיל הייתב לשמוע קולי בכל עת שקראתי. וכשם שהיית שומע קולי בכל צרה שקראתיך, גם עתה אל תעלם אזנך לרווחתי לשוועתי.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״כשנשתעכבו״.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״היתה״.
You heard my voice – It was you who heard my voice long ago when we were enslaved in Egypt.
Do not close your ear – to my comfort in the exile of Babylon.
You heard my voice – it was usual to hear my voice every time that I called out, and just as you heard my voice [previously] with every sorrow that I called out to you, even now do not close your ear to my comfort, to my cry for help.
From my sighing, because you may provide relief for me; or, (You heard) my sighing and my crying at that time.1
1. Cf. the Targum: You heard my cry at that time.
ואדע כי אתה השם שמעת קולי ואם אני בתחתית.
I know that you, HaShem, have heard my voice, even though I am in the depths.
שמעת – בשרם ירמיה, כי עוד ישיב ה׳ את שבותם, וזה בשוב בית שני.
לרוחתי – מטעם כי היתה הרוחה (שמות ח׳:י״א), והלמ״ד בכאן לתכלית הדבר, ואין כן לשועתי, וכל זה מבואר מעצמו.
וקולי שמעת אע״פ שאין בי כח לומר לפניך צרכי אתה היודע. כי מי שהוא צועק בקולו מבור תחתיות הכונה היא כדי שיוציאוהו למרחב ולזה אל תעלם אזנך לרווחתי לשועתי אע״פ שלא יגיע אליך כי אם הברת קולי.
אל תעלם אזנך. בספרים מדוייקים כ״י וגם בדפוס ישן העי״ן בשוא לבדו וכן כתב ברב ר׳ אלייא מזרחי בפרשת כי תבוא על פסוק יעלם ה׳ עליך ובס׳ מכלול דף פ״ב על וה׳ העלים ממני (מלכים ב ד) כתוב בהגהת ר׳ אלייה הלוי כן כל לשון העלמ׳ העי״ן בשוא לבדו כמבואר במסורת.
שמעת – בהתחנני לאמר אל תעלם וגו׳.
לרוחתי – לצעקתי שעל ידה ירוח לי, ושד״ל תרגם כל פעלים אלה שמעת קרבת וגו׳ ל׳ צווי, ואז נאמר כי בא בל׳ עבר להוראת גודל בטחונו בתפלתו שנראה לו כאילו האל כבר שמע וקרב וגו׳.
קוֹלִי שָׁמָעְתָּ מתוך השעבוד1, וכעת בגלות בבל2 גם תשמע לתפילותי3, אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי – לעשות לי רווחה4לְשַׁוְעָתִי – בעבור שַׁוְעָתִי5 לפניך6:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא.
3. ונאמר בלשון עבר שכן כל מה שעתיד הקב״ה לעשות כאילו נעשה, לקח טוב.
4. אבן עזרא.
5. תרגום.
6. וכך נאמר כי החטאים הן מחיצה מפסקת בינינו ובין אבינו שבשמים, וזה שאמר ״לרוחתי״ כי כשהקב״ה רוצה לקבל תפילת השבים צריך לחתור חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל התשובה, כמו שעשה למנשה, וזה שאמר ״לרוחתי״ שירוויח מקום שיכנס בו שועתנו לפניו, פלגי מים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
וכמי טאל מא קרבת מני יום כנת אדעוך פיה, וקלת לי לא תכ׳אף.
קרבת ביום אקראך – כך היית רגיל בימים ראשונים לקרב אלי ביום קראי.
You came near on the day I called to You – So were You accustomed in the earlier days to draw near to me on the days I called.
קרבת ביום אקראך – כל זמן שישראל בצרה בגלות מהם קוראים מתוך צרתו והשם מושיעם.
קרבת ביום אקראך – ביום שקראתיך מעוני מצרים, הדא הוא דכתיב: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב׳:כ״ג).
You came near when I called you – On the day that I called out to you from the afflictions of Egypt; that is what is written, and the Israelites groaned because of the work, and they cried out(Exodus 2:23).
קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא – בכל עת שהייתי קורא אותך, הייתה רגיל לקרב אלי ולומר לי אל תירא. כמו במצרים שקראתיך ועניתני,א דכתיב: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתםב(שמות ב׳:כ״ג).
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״וענית בי״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 (בממקום ״ויזעקו ותעל שוועתם״) רק: ״וגו׳ ״.
You came near when I called you; you said, "Do not fear!" Every time that I called on you you used to come near me and say to me, "Do not be afraid!", just as in Egypt for I called to you and you answered me, as it is written The Israelites groaned because of the work and they cried out and their cries went up. (Exodus 2:23).
קרוב מצאתיך.
I found you close by.
וקדם מצאתי קרוב בעת שקראתיך.
For from ancient days I found you near when I cried out to you.
קרבת – כי הנה במה שעבר קרבת עצמך לא לקריאה עצמה לבד אבל ליום שאזמין עצמי לקראתך במה שיבא. ואמרת אל תירא שנאמר (ישעיהו ס״ה) והיה טרם יקראו ואני אענה וגו׳. וכ״ש עכשיו שכבר עברו עלי הצרות. וגם קראתי בכל לבי ובכל נפשי.
וכך היית רגיל בימים ראשונים1קָרַבְתָּ – להתקרב אלי2בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ – בכל עת שהייתי קורא אותך3אָמַרְתָּ – ולומר לי4אַל תִּירָא5, והנה קרבת עצמך כשהצרות באו אלי עוד בטרם קראתי לך6, ולכן עתה כל שכן שתתקרב אלי שכבר עברו עלי הצרות, וגם קראתי אליך בכל ליבי ובכל נפשי7: ס
1. רש״י. בזמן גלות מצרים, פלגי מים. כל זמן שישראל בצרה בגלות, קוראים מתוך צרתם והשם מושיעם, לקח טוב.
2. רש״י.
3. ר״י קרא.
4. ר״י קרא.
5. כמו במצרים שקראתיך ועניתני, דכתיב (שמות ב, כג) ״וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם״, ר״י קרא.
You fought, Adonai, my soul's disputes; You redeemed my life.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
You fought, O God, the battles of my soul – In the days past.
רבת י״י ריבי נפשי – פירו׳ תריב י״י ריבי נפשי שמכבידין. עולם עלי ומציקים נפשי להכניעי מתורתך אעפ״כ מתחנן אנכי לפניך שתגאל חיי שלא לטמנני ביניהם.
רבת אדניאריבי נפשי – פתרונו: בכל עת הייתה רגיל לריב ריבי נפשי.
גאלת חיי – כמו במצרים, שנאמר: וגאלתי אתכם בזרוע נטויה וגו׳ (שמות ו׳:ו׳).
א. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, פראג: י״י.
You have taken up my cause, HaShem, you have redeemed my life – Its explanation is that you used to take up my cause every time.
you have redemed my life – just as in Egypt, for it is said I will redeem you with an outstretched arm etc.(Exodus 6:6).
מה שהייתי אני רב רבתה אתה.
Whatever I was pleading, you plead my cause, HaShem.
וכמה פעמים רבתה בעדי.
Several times you have pled my case.
רבת – תבקש ממנו יתברך בכח המנהג הקודם כי לעולם רב את יריביה גאל חייה מהם. ולזה אמר שיקח משפטה מאויביה אשר דכאוה עד כלה.
רבת אדני. כדלעיל.
ריבֵי – שלא רבו ריב אחד עמי רק מריבות הרבה.
ובימים שעברו1, בכל עת2רַבְתָּ – היית רגיל לריב3אֲדֹנָי את4רִיבֵי נַפְשִׁי, גָּאַלְתָּ – פדית את חַיָּי מידיהם5 של אויבַי6, וכעת תריב ה׳ את רִיבֵי נפשי שמכבידין עוּלָם עלי ומציקים את נפשי להכניעי מתורתך, ומתחנן אנכי לפניך שתגאל חיי שלא לְטָמְנֵנִי ביניהם7:
1. רש״י.
2. ר״י קרא.
3. ר״י קרא.
4. ר״י קרא.
5. תרגום. ופלגי מים ביאר כי זה נאמר על דניאל שניצל מהאריות אשר בסופו של דבר טרפו את אויביו.
6. עקדת יצחק.
7. לקח טוב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
You have seen, Hashem, the twisted justice done to me. Judge my case!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
חֲזֵיתָא יְיָ סְרוֹל דִסְרִיכוּ לִי דוּן דִינִי.
אלהם פאנך קד ראית תשוושי, אחכם לי פיהם חכמא.
ראיתה י״י עוותתי – בצרה הזאת שעיותוני אויביי.
שפטה משפטי – כאשר עשית כבר.
עותתי – מוֺן טוֺרְטְפִייְֿט.א
א. ביאור זה מופיע בגיליון בכ״י לוצקי 778. הוא מופיע בשינויים קלים בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165.
You have seen, Adonoy, how aggrieved I am – In this distress, that my enemies wronged me.
Administer justice for me – As You have already done.
ראית י״י עוותתי – ראה היאך אומות העולם רצים לעוותני מתורתך כענין שנאמר חבלי רשעים עותוני מתורתך.
שפטה משפטי – אין אדם יכול לשפוט משפטי מבלעדך שנאמר כי ידין י״י עמו ועל עבדיו (דברים ל״ב:ל״ו). וכן דוד אומ׳ כי עשית משפטי ודיני (תהלים ט׳:ה׳).
ראית י״י עותתי – עיוות שנעשה לי, שפטה משפטי.
You have seen, HaShem, the wrong done to me; the injustices that have been done to me; Judge my cause.
ראית{ה} י״י עוותתי שפטה משפטי – פתרונו: אתה, שראית עיוות שנעשה לי, שפטה משפטי.
You have seen, O HaShem, the wrong done to me; judge my cause – Its explanation is you who have seen the injustices that have been done to me; judge my cause.
עוותתי – העוות שיעשו לי.
Wrong done to me – the injustice that they were doing to me.
כאשר ראית עתה העיות שיעשו ליקח משפטי.
When you have seen the injustices that they have done, take up my cause.
עותתי – כנוי הפעול, והטעם מה שהיו האויבים מעותים דיני או נתיבותי, לכן שפוט אתה השם משפטי.
וסדרה טענה חזקה לבקשתה ואמרה: ראית יי׳ עותתי – יראה הנה אתה קצפת בי מצד רשעי כי ראית עותתי ותשפטני עליה לא מצד השנאה שהיה לך עמי ובכל הצרות שהבאת עלי כוונת לכלות פשע ולהתם אשם לא לכלות ולהשמיד אותי אמנם אויבי אלו היו בהפך כי לא כוונו הם לעותתי אלא לשנאתם אשר להם עמי ולזה שפטה משפטי מהם כי מאחר שלא כוונו אל כוונתך נשאר דיני עליהם והיא טענה נכונה אם יתבאר שהוא כן כדברים.
ראיתה ה׳ עותתי וגו׳ – מעשה ביהודי אחד שעבר קמיה דאנדרינוס ושאל בשלומו, אמר, יהודי שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו, עבר יהודי אחר ולפי שראה מה שעשה במי שקדמו לא שאל בשלומו. אמר יהודי עובר לפני ואינו שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו, אמרו ליה שריו אין אנו מבינים מעשיך, אמר להו, וכי לעצתכם אני צריך להרוג בשונאי, ורוח הקודש צווחת ראית ה׳ עותתי שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי 1 (מ״ר).
1. שחושבים בלבם עצות רעות של עוות הדין להנקם בנו.
רָאִיתָה יְהוָה עַוָּתָתִי – בצרה הזאת שעיותוני אויבַי1 ואיך אומות העולם רצים לעוותני מתורתך2, על כן שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי מהם3, כאשר עשית כבר4:
1. רש״י, ר״י קרא, אבן עזרא. ובמדרש, מעשה ביהודי אחד שעבר לפני אנדריאנוס ושאל בשלומו, אמר, יהודי שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו! עבר יהודי אחר, ולפי שראה מה שעשה במי שקדמו, לא שאל בשלומו, אמר אנדריאנוס, יהודי עובר לפני ואינו שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו! אמרו לו שריו אין אנו מבינים מעשיך, אמר להם, וכי לעצתכם אני צריך להרוג בשונאי?! ורוח הקודש צווחת ״רָאִיתָה ה׳ עַוָּתָתִי, רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם״ וגו׳ שחושבים בליבם להינקם בנו, מדרש רבה.
2. לקח טוב.
3. עקדת יצחק.
4. רש״י.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
You have seen all their vengeance, all their plots against me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שימקראות שלובותעודהכל
ראית כל נקמתם – תראה כל מה שהם עושין לי ותביא עליהם נקמת דינם כי כל מחשבותם לי כשם שיושבין בבתי ע״ז שלהם ובבתי משתאותיהן אין כל מחשבותם אלא עלי וכן דוד אומר לי קוו רשעים לאבדני (תהלים קי״ט:צ״ה) אין מחשבותם אלא זה אעפ״כ עדותיך אתבונן.
נקמתם – בפרהסיא.
Their acts of vengeance with openness.1
1. Here, ibn Ezra appears to have transliterated the Greek παρρησία outspokenness, frankness into בפרהסיא. See Schoenfelder p. 20.
מה שיש בלבם.
What there is in their heart; you will also hear their words.
(ס-סא)נקמתם – כנוי לאויבים, והוא כנוי הפועל, וכן: חרפתם.
אמנם לאמותה הביאה עד ואמרה: ראית כל מחשבותם לי. אתה יי׳ היודע ועד כי בכל מה שראית אשר עשו אתי מן הרעות אשר עשו משפט נקמתם בי כי כל מחשבותם לי לכלות ולהשמיד אותי מצד עצמי לא מצד חטאתי.
ראיתה כל נקמתם כל מחשבותם לי.
רָאִיתָה – תראה את1כָּל נִקְמָתָם אשר עשו בפרהסיא2 ותביא עליהם נקמת דינם, כי3כָּל מַחְשְׁבֹתָם בבתי העבודה זרה שלהם ובבתי משתאותיהם אינם אלא4לִי, לכלות ולהשמיד אותי, ולא מצד חטאתי אלא מצד שנאתם אלי5, על כן הנני מבקש, נפלה נא בידך והיה אתה השופט6: ס
1. לקח טוב.
2. אבן עזרא.
3. לקח טוב.
4. לקח טוב.
5. עקדת יצחק.
6. פלגי מים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שימקראות שלובותהכל
גם שמעת כל חרפתם ה׳ כי גם חרפתם אשר שמעת באזנך אשר חרפוך לאמר לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב (תהלים צ״ד) כל מחשבותם עלי לאמר מעתה נשמיד אותה כי דורש אין לה.
שמעת חרפתם ה׳ כל מחשבתם עלי.
שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם אשר חרפוך1יְהוָה אלהים חיים2, חרפו אותך בגלוי3 לאמור, לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב4, כָּל מַחְשְׁבֹתָם רק להרע לי5, להתגולל6עָלָי ולהתעולל בי עלילות רשע7:
the lips of my assailants,1 and their muttering2 against me all day.
1. assailants | קָמַי – Literally: "those who rise against me".
2. their muttering | וְהֶגְיוֹנָם – Alternatively: "their musings". The root "הגה" can refer to either speech or thought. Compare its usage in Tehillim 35:28 and Iyyov 27:4 with Yeshayahu 33:18 and Tehillim 63:7. However, the image of lips at the beginning of the verse and the mention of Hashem's hearing in the previous one, suggest that speech is referred to.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
שפתי קמי והגיונם – אלו שהם קמים עלי שפתם והגיונם עלי כל היום אומרים היאך נפלה בידינו אומה זו והיאך לא נפקדו עדיין והם עצמם תמיהין על ארץ מלכותם כי יודעים שאין בהם ממש ועל כן כל היום אנחנו להם למשל וכן הוא אומ׳ כל היום חרפוני אויבי (תהלים ק״ב:ט׳) מהו כל היום דור אחר דור וכן הוא או׳ כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מ״ד:כ״ג) כל היום כלמתי נגדי (תהלים מ״ד:ט״ז).
עלי – לרעתי.
Against me – to my hurt.
והגיונם – אין זה על מלאכת הגיון אשר יסד אריסטו, וכן מנעו בניכם מן הגיון (בבלי ברכות כ״ה.) שאמרו חכמנו ז״ל. וכבר ביארנו שהוא שיחת הילדים שגנו רבותנו ז״ל הקדושים. וכבר האריך על זה אפלטון בהנהגת הבנים והילדים.
וזה נתברר כי שפתי קמי והגיונם עלי כל היום. כי הנה כל דבורם תמיד אינו אלא בנכליהם אשר נכלו לי מצד עצמי.
שפתי קמי והגיונם עלי כל היום. סי׳ קדמאה דפסוקא לי דניינא עלי תליתאה עלי וחד פ׳ בסוף יואל סי׳ להון וגם מה אתם לי צר וצידון וגו׳ הגמול אתם משלמי׳ עלי ואם גומלים אתם עלי וגו׳.
והגיונם – ודיבורם זה עם זה להועץ.
שִׂפְתֵי – שפתיהם של1קָמַי – הקמים עלי2וְהֶגְיוֹנָם – ומחשבתם3עָלַי לרעתי4כָּל הַיּוֹם, אומרים הם, היאך נפלה בידינו אומה זו והיאך לא נפקדו עדיין?! והם עצמם תמהים איך הצליחו לכבוש אותנו, כי יודעים שאין בהם ממש5:
1. תרגום.
2. לקח טוב .
3. ראה רש״י יהושע א, ח. ועקדת יצחק ופלגי מים ביארו, דיבורם.
4. אבן עזרא.
5. לקח טוב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
Look at their sitting and their rising;1 I am their song.2
1. Look... rising | שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה – Cf. R"Y Kara who suggests that the words of the verse should be reordered to read: "Look, I am their song [in] their sitting and their rising", with the poet noting how he is continuously mocked.
2. מַנְגִּינָתָם | their song – See Ibn Ezra that this is simply a variation of the more common "נְגִינָה", and see Hoil Moshe who posits that the extra "מ" serves as an intensifier (in this case, perhaps indicating the magnitude of the mockery in the song). [See Hoil Moshe on Nachum 3:17, Eikhah 1:7 and 3:65 for other examples of the phenomenon.] Cf. Lekach Tov who suggests that the word should be understood as if written: "מרגינתם", their griping or murmuring, noting that often a "ר" and "נ" might interchange, as, for example, in the varying forms of the name נְבוּכַדְנֶאצַּר / נְבוּכַדְרֶאצַּר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם – מרגינתם נו״ן במקום רי״ש כמו נאצר ראצר שהם רוגנים עלי:
שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם – מקרא מסורס הוא זה. וכה פתרונו: הביטה שאני מנגינתם בכל שבתם וקימתם.
Whether they sit or rise – look, I am their laughingstock! This is a reversed phrase, and so its explanation is: "Look! for I am their laughingstock whenever they sit or rise."
When they sit, and when they stand up, they continually make music about my misfortune.
מנגינתם – הענין אחד אם שיהיה שם דמיון ראשון או שם נגזר.
גם שבתם. כי תמיד ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ושמחים על רעתי בכל שבתם וקימתם. ואם היו מכוונים אל מה שכוונה הגזרה האלהית לא יהיה כן אבל יצטערו עלי.
בכל1שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה איך אֲנִי מַנְגִּינָתָם – נגינתם, שתמיד ינגנו על נפשי2, ששמחים ברעתי3 ואני להם במקום נגינה, כי שוחקים עלי תמיד4: ס
1. ר״י קרא.
2. אבן עזרא.
3. עקדת יצחק.
4. פלגי מים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותהכל
תשיב להם גמול י״י – וכן אמר ישעיהו כעל גמולות כעל ישלם (ישעיהו נ״ט:י״ח) וכן או׳ דוד תן להם כפעלם וגו׳ (תהלים כ״ח:ד׳).
גמול – בסמוך ובמוכרת שוה.
Recompense equally [can be taken] as a construct, [or] as an absolute.
כמעשיהם ששמוני בבור עשה להם.
According to their deeds do to them, for they put me in the pit.
והנה בשביל הטעם הזה ראוי שתעשה משפטי בהם כאשר שאלתי ולזה אמר: תשיב להם – וזה אמרה כנגד הנקמה אשר ראה שעשו בה כי המעשה הוא הנראה ושישיב להם גמול כמעשה ידיהם כי הוא הרבה מאד. ואין צורך אל מה שאמר המשורר (תהלים ע״ט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם.
תשיב – אני בוטח שתשיב.
והנה בשביל הטעם הזה ראוי שתעשה משפטי בהם כאשר ביקשתי1, וְתָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל נגד מחשבתם2יְהוָה, ונגד מעשיהם השב להם3כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם:
1. עקדת יצחק.
2. פלגי מים.
3. פלגי מים.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותהכל
Give them heart-break;1 may your curse2 be upon them.
1. heart-break | מְגִנַּת לֵב – See Targum. Eikhah Rabbah, and Rashi, but as the word is found only here, not all agree. Rashi connects the noun to the root "מגן", pointing to Bereshit 14:20 and Hoshea 11:8 as examples where it means "break". [However, in those verses "deliver" might be a better translation of "מגן", which is how Rashi himself defines the root in his comments on Bereshit.] Alternatively, the noun relates to the root "גנן", normally understood as "defend" but perhaps more literally meaning: "to cover". If so, "מְגִנַּת לֵב" refers to a "covering of the heart", perhaps a sickness (R"Y Kimchi, Ibn Kaspi), or a "hiding place" (Ibn Ezra, explaining that poet requests that Hashem prevent the foes from recognizing the curse set upon them). See also Lekach Tov who translates: "insanity", pointing to a Greek equivalent.
2. your curse | תַּאֲלָתְךָ – This word is a hapax legomenon, but might simply be a variation of the similar noun "אָלָה" (curse), with an extraneous "ת" (Eikhah Rabbah, Ibn Ezra, and see "תַּאֲנָתָהּ" in Yirmeyahu 2:24 for another example of an extraneous letter). Alternatively: "hardship", with "תַּאֲלָה" being a variation of "תְּלָאָה", travail (R"Y Kara), or: "foolishness", viewing the word as related to the root "יאל", to be foolish (Rashi).
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
דבר אחר:אמגנת לבב – אוטם הלב צרה ואנחה אשר היא כמגן לנגד לבם.
המפרשו בלשון תוגה ויגון טועה, שאין נו״ן נופלת בו, שהנו״ן ביגון אינה שורש, אלא כנו״ן של המון מגזרת המו גוים (תהלים מ״ו:ז׳), וכנו״ן של קלון מגזרת נקלה, וכנו״ן של צַיֿון מגזרת ציה, וכן נו״ן של שכרון (ירמיהו י״ג:י״ג), שממון (יחזקאל ד׳:ט״ז), שגעון (דברים כ״ח:כ״ח).
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י לוצקי 778 הושמט (אולי ע״י הדומות): ״מגנת לב – שבר לב... דבר אחר״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י לוצקי 778: ״הלב״.
Break their hearts – A breaking of the heart, as [Scripture] says, "I will break you, O Yisroel,"1 [and as in,] "who broke your adversaries in your hand."2 Another explanation of מְגִנַּת לֵב is 'stopping up of the heart,' trouble and sighing, which are like a shield against their heart. But he who explains it as an expression of grief is wrong, because there is no nun in this word, for the nun in יָגוֹן is not a radical, but it is like the nun of הָמוֹן from the [same] root as הָמוּ גוֹיִם, and like the nun of קָלוֹן from the root of נִקְלֶה, and like the nun of צִיּוֹן from the root of צִיָּה, and similarly the nun of שִׁבְרוֹן from the root of שֶׁבֶר. (and like the nun of שִׁמָּמוֹן and שִׁגָּעוֹן. It appears to me that this is the correct reading, and this is easy to understand.)
[Turn them] into fools – [תַּאֲלָתְךָ is] an expression of [foolishness,3 as in], "the princes of Tzo'an have become foolish נוֹאֲלוּ."4
1. Hosheia 11:8.
2. Bereshit 14:20.
3. Alternatively, an expression of suffering, i.e., 'turn Your suffering, as it were, to them [our enemies].' Whenever the Bnei Yisroel suffer, God suffers, as it were, with them. Or תאלתך is an expression of a curse [אלה] i.e., 'bring upon them the curses [written in the Torah].'
4. Yeshayahu 19:13.
תתן להם מגינת לב – טירוף הדעת והוא לשון יוון אמגינה תאלתך מגזיר׳ אלה ישמע וכן תאנה מן אנה לידו (שמות כ״א:י״ג) מתאנה לי (מלכים ב ה׳:ז׳).
תאלתך – כל האלות שאמרת ושכתבת בתורתך ונתן י״י אלהיך כל האלות האלה על אויביך (דברים ל׳:ז׳) יחולו עליהם.
תתן להם מגינת לב – כמו: אשר מגן צריך (בראשית י״ד:כ׳).
תאלתך – כמו: תלאותך, כלומר: כל תלאות שהבאת עלי תביא להם. וכן תמצא בסוף כלא אלפא ביתא שחוזר על האומות לפייס בהן, ואומר כן: כשם שעשית לי כך עשה להם.
א. כן בכ״י פרמא 2203, ובדומה בכ״י ס״פ I.21. בכ״י לונדון 27298, פריס 162 חסר: ״כל״.
Give to them מגינת לב – as in who has delivered up (מגן) your enemies(Genesis 14:20).1
תאלתך2 is like תלאותיך your trouble/weariness/suffering. That is to say, all the troubles that you brought upon me, bring upon them. This is what you will find at the end of each acrostic [i.e. at the end of each chapter] which repeats concerning the nations in order to pacify through them, and says, "just as you did to me, so do to them".
1. מגן is used to translate מגינת לב, covering of heart in BDB. LXX appears to understand it as a construct of to defend/protect, reading ὑπερασπισμὸν καρδίας. RY Kara seems to prefer deep sorrow, which is reinforced by his explanation of תאלתך as your weariness, due to the transposition of the letters א and ל. This follows the Targum, and LXX, but cf. Rashi.
2. Interpreted as your curse in Lamentations Rabbah, Lekach Tov, Ibn Ezra, Isaiah da Trani, and Radak where the root אלה to lament is used. RY Kara prefers the root לאה to be wearied.
תתן להם מגינת לב – פתרונו: שברון לב.
תאלתך להם – כמו: תלאתך, כלומר: כל תלאות שהבאת עלי תביא להם. וכן תמצא בכל אלפא ביתא שחוזר עלא האומות לסייםב בהם, ואומר: כשם שעשית לי כן עשה להם.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״כל״.
ב. כן צ״ל. בכ״י פראג: ולסיים. בכ״י מינכן 5: ״לפייס״.
Give to them deep sorrow – Its explanation is heartbreak.
Your תאלתך be on them is like your trouble; that is to say, all of the troubles that you have brought upon me, bring upon them. This is what you will find in every acrostic that repeats concerning the nations in order to end with them, and saying, "in the same way, just as you have done to me, so do to them."
{מגנת לב –} כי מגנת שרשו גנן, כמו מזמה מן זמם ה׳ (ירמיהו נ״א:י״ב), מחתה מן תראו חתת (איוב ו׳:כ״א). אך נפלא כי לא מצא גנון כי אם הצלה וסיכוך: וגנותי על העיר (ישעיהו ל״ז:ל״ה), גנון והציל (ישעיהו ל״א:ה׳), ותרגומו תבירות לבא. (הגהת ר׳ בנימין בספר הגלוי לר״י קמחי ערך ״יגון״ (עמ׳ 35) בשם ״ואמנם רבנו שמואל אמ׳ ״)א
א. ר׳ בנימין מוסיף: ״ורבנו שמואל לא נתן לב לחולי כסוי הלב אשר פתר הרב כי לא מפיו היה״.
{מגנת} – יש אומרים: שדגשות הנו״ן נוסף, והוא מגזרת: מגן צריך (בראשית י״ד:כ׳), על משקל אכילה.
תאלתך – מגזרת: אלה, והת״ו נוסף, כמו: תאנתה מי ישיבנה (ירמיהו ב׳:כ״ד).
[Weakness (מגנת)]. Some say that the dagesh in the nun is additional, and is from the same source as [who] has delivered (מגן) your enemies(Genesis 14:20) like of the form of eating. But the correct form, in my opinion, is from protect (גנון) and deliver it(Isaiah 31:5).
Your curse (תאלתך) is from curse (אלה), but the tav is superfluous, as in in her heat (תאנתה) who can restrain her?(Jeremiah 2:24).
מגנת לב – סתר בלב שלא יראו האלה שתביא להם.
a weakness of heart – a hiding place in the heart, so that they do not see the curse that you will bring upon them.
מגנת – משרש גנן והוא ענין כסוי, וידוע כי כסוי הלב הוא חולי רע.
תאלתך – מענין אלה וקללה, והתי״ו נוספת כמו תאנתה (ירמיהו ב׳:כ״ד).
ועל חרפות הדברים אשר שמע ונגינותם אשר זכר הנה על הנגינות אמר: תתן להם מגנת לב שלא אהיה אני מנגינתם ועל דברי החרפות אמר תבא תאלתך להם ודברי קללתך ג״כ כי הכל מדה כנגד מדה. וכשם שהם כוונו לעצמי כן תרדפם בסערך ותכוון עליהם ותשמידם כלומר בהשקפתך אל השמדתם.
מגנת לב – מקורו מקור יגון, ונתוספן בו אותיות להוראת תוספת ענין; וכן בתאלתך מגזרת אלה וקללה.
מגנת לב – מהו מגנת לב, פליגי תרי אמוראי, חד אמר, שברון לב, כמש״נ (פ׳ לך) אשר מגן צריך בידיך,1 וחד אמר אומץ לב, כמש״נ (פ׳ ברכה) מגן עזרך [ולמה, כדי שתהיה] תאלתך להם, שתלאה אותם ביסורים ובכל אלות שבתורה 2(שם).
1. מפרש מגן מלשון שבר וכמו דדריש לעיל במ״ר פרשה א׳ סי׳ כ״ג אמרה כנס״י לפני הקב״ה נזכרת אני שבר שהשברת לפני בלילות של מלכיות כמש״נ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך, ודבר פלא הוא איך מפרש אשר מגן מלשון שבר, וכל המפרשים פרשוהו מלשון מסירה ונתינה כמו אמגנך ישראל (הושע י״א) ויתכן דמפרש ע״פ הכלל דאותיות למר״ן מתחלפות זב״ז [עיין ערוך השלם בתחלת אות נ׳ ור׳ ולפלא שלא העיר ממה שדרשו מפורש בערכין ל״ג א׳ גם יהודה שת קציר לך כמו קצין ופירש״י דנו״ן מתחלפת ברי״ש וכמו נבוכדנצר נבוכדרצר וכן ברע״ב פ״ג מ״ג דמדות ורבובה היתה לו – כמו ונבובה היתה לו], ומפרש אשר מגן כמו אשר מגר שהוא לשון שבירה, כמו וכסאו לארץ מגרתה (תהלים פ״ט) ובאמת פירוש המפרשים מלשון מסירה וכמו אמגנך ישראל צ״ע, שהרי ערבך ערבא צריך, ומניין להם כזה שם.
2. הוא ע״ד הכתוב ואני אקשה את לב פרעה וגו׳ כדי שיקבל המכות, כמבואר בתורה, ודריש תאלה מלשון לאות ועיפות וגם מלשון אלה וקללה.
וכדי שלא אהיה אני מנגינתם1, תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב – שברון לב2 וטירוף הדעת3, והסתר מליבם את4תַּאֲלָתְךָ – אַלָּתְךָ אשר תביא5לָהֶם, וְתַלְאֶה אותם ביסורים ובכל הָאַלּוֹת שבתורה6 כעונש, מידה כנגד מידה על מה שמחרפים אותי7, וכל התלאות שהבאת עלי תביא עליהם8:
1. עקדת יצחק.
2. רש״י, ר״י קרא.
3. לקח טוב.
4. אבן עזרא.
5. אבן עזרא. תרגום ביאר תלאה אותם. ורש״י ביאר מלשון אויל וטיפש, ראה רש״י ישעיה יט, יג.
6. מדרש רבה.
7. עקדת יצחק.
8. ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
מתחת שמי י״י – מתחת מפרס השמים שלא יהיה להם זכר בעולם שאתה איש מלחמה שאתה אל קנוא ונוקם י״י (נחום א׳:ב׳) ואו׳ (ישעיהו מ״ב:י״ג) י״י כגבור יצא.
שמי י״י – כמו: שמיך, וכן: ואל משה אמר עלה אל י״יא(שמות כ״ד:א׳).
א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״עלה אלי (שמות כ״ד:י״ב)״.
The heavens of HaShem. That is to say, Your heavens, as in: And He said to Moses, Come up to HaShem(Exodus 24:1).1
1. Following on from v.65, God is being addressed. Therefore, ibn Ezra puts שמי השם into the third person.
תרדפם באפך כי תשיגם ותשמידם.
Pursue them in your anger, that you will overtake and annihilate them.
שמי י״י – נכון, כמו שנכון אם היה אומר שמיך, ורבים כן בכתבי קדש.
וה״א: תרדוף ובקש שלא יעשה כמו שאמר למעלה סכות באף כי האף היה כמסוה וכסוי מפני הבושה אבל ירדפם באפו ובחמתו יבהלם עד שישמידם מתחת שמי ה׳ ולא יהיה להם שארית בגוים להשיב אותם בסוף על הדרך אשר הבטיח לישראל כי אחר שאין הכוונה לייסרם על חטאתם כי אם לקחת מהם הנקמה כפי אשר יזמו הם לעשות תהיה השאלה נכונה והדין דין אמת. ובזה נשלמה זאת האלפא ביתא החמורה.
שמי ה׳ – שם הוי״ה ב״ה כולל שתי המדות משלם שכר ועונש ואכמ״ל, וכאן ובכל הסימן בא להוראת שתיהן, אל רחום עלי ופוקד על שונאי.
תרדף באף וגו׳ – רבי אליעזר אומר, אימתי יאבד שמם של אלילים ותעקר עבודת כוכבים ועובדיה מן העולם ויהיה הקב״ה יחידי בעולם – בשעה שתרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה׳ 1 (שם).
1. מדייק מדכתיב מתחת שמי ה׳ ולא מתחת השמים כמו דכתיב בעמלק, ודריש שאז יקראו שמו ה׳, אז כי יהיה הוא לבדו מלך בעולם.
תִּרְדֹּף אותם1בְּאַף – ברוגז2, וְזאת כדי3 שֶׁתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהוָה שלא יהיה להם זכר בעולם4, ועשה להם דין אמת על מה שזממו לעשות לנו5, כי אתה איש מלחמה שאתה אל קנוא ונוקם6: פ
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.