(הקדמה) הנבואה הי״ד תחלתה ויהי בשנה הרביעית ליהויקים וכו׳ עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ אחרי שלח אותו. ויש בנבואה הזאת עשרים פרשיות. הראשונה, ויהי בשנה הרביעית. השנית, ויקרא ירמיהו את ברוך וגומר. השלישית, ויהי בשנה החמשית. הרביעית, ויהי כשמעם את כל הדברים. החמישית, ויאמרו השרים אל ברוך. הששית, וישלח המלך את יהוא. הז׳, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו. הח׳, לכן כה אמר ה׳ על יהויקים. הט׳, וימלוך מלך צדקיהו. הי׳, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו. הי״א, ויצא ירמיהו מירושל׳. הי״ב, כה אמר ה׳ הנתן תנתן. הי״ג, וישלח המלך צדקיהו. הי״ד, ויאמר ירמיהו אל צדקיהו. הט״ו, ויאמר המלך צדקיהו אל ירמיהו. הי״ו, ויאמר ירמיהו לא יתנו. הי״ז, ויאמר צדקיהו אל ירמיהו. הי״ח, ויבאו כל השרים אל ירמיהו. הי״ט, והיה כאשר נלכדה ירושלם. הכ׳, ואל ירמיהו היה דבר ה׳. ושאלתי בפסוקי הנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה מה היתה המגילה הזאת שצוה הש״י לנבי׳ שיכתוב, ואם נאמר שהיה הספר הזה יקשה למה קראה מגילה והוא ספר בפני עצמו וירמיהו כתבו לא ברוך בן נריה וכן ספר מלכים, ואם אמרם זה על מגילת איכה כמו שהוא קבלת חכמים ז״ל איך אמר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהוד׳ ועל כל הגוי׳ כי במגלת איכה לא באו כל הנבואות ההם אלא בזה הספר, וגם יקשה למה כתב מגילת איכה ע״י ברוך וספר מלכים וספר זה כתבם ירמיהו בעצמו:

השאלה השנית במה ששאלו השרים לברוך איך כתבת את כל דברים האלה מפיו ותשובתו להם מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו, כי הנה השאלה יראה שאין בה צורך כי הלא ידעו איך יכתוב האדם מה שאומרים לו ומה השאלה על זה גם התשובה יראה תפל מבלי מלח מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו ומי לא ידע בכל אלה ומה החדוש אליהם הלא ידעו שכותבים בדיו:

השאלה השלישית במה שנאמר כאן ששלח המל׳ צדקיהו אל יהוכל בן שלמיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן אל ירמיהו הנביא לאמר התפלל נא בעדינו את ה׳ אלהינו וכו׳, ויראה שזהו מה שנזכר למעלה בנבואה הי״ב הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ בשלוח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן לאמר דרש נא בעדינו את ה׳ כי נבוכד נצר מלך בבל נלחם עלינו וגומר, ואם שתיהן נבואה אחת יקשה שכאן היה אחד מהשלוחים יהוכל בן שלמיה ושם נזכר במקומו פשחור בן מלכיה, ועוד כי תשובת ירמיהו שנזכרה שמה אינה הנזכרת כאן, ויקשה עוד למה נזכרה שתי פעמים הנבואה הזאת ובמקומות מתחלפים כל כך:

השאלה הרביעית בענין המאסר שזכר הכתוב בירמיהו, כי הנה באו בזה פסוקים סותרים זה לזה לפי שלמעלה בנבואה הי״ב נאמר שהיה ירמיהו כלוא בחצר המטרה וגומר אשר כלאו צדקיהו וגו׳, וכאשר צוה ירמיהו לברוך שיקרא את המגילה אמר לו אני עצור לא אוכל לבוא בית ה׳ והיה זה בימי יהויקים ואיך היה עצור כי הנה לא נאסר כי אם בימי מלכות צדקיהו, עוד נאמר למעלה מזה וירמיהו בא ויצא בתוך העיר ולא נתנו אותו בית הכלא נראה שבימי צדקיהו ועל פיו צוה מאסרו לא בימי יהויקים ולא במצות השרים, ואחרי כל זה נאמר ששאל ירמיהו מאת המלך שלא ישיבהו לבית יהונתן שהוא המאס׳ ששמוהו השרים בו ויצוה המלך צדקיהו ויפקידו את ירמיהו בחצר המטרה ואיך זה כי הוא כבר היה בחצר ההיא ושם ישב עד אשר נלכדה העיר כמו שיזכור אח״ז וראוי לישב כל זה:

השאלה החמישית בדברי עבד מלך הכושי בבקשו מהמלך על ירמיהו שהיה בתוך הבור וימות תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר, וזה כי לא היה החשש שימות ברעב אלא שימות בבור ומה לו לענין הרעב כי כבר צוה המלך לתת לו ככר לחם ליום ואם לא היה בעיר לחם גם כן ימות ברעב בהיותו בבור כמו בהיותו בחצר המטרה ולמה אם כן תלה ענין עלייתו מן הבור עם הרעב ולא זכר שימות בבור מפני הטיט והקור, והרד״ק כתב שבהיותו בבור לא יראהו אדם לתת לו לאכול ואם כבר לא היה לחם בעיר בין שיהיה בבור או חוץ מהבור תמיד ימות ברעב גם לא אמר דבר מהרואים:

השאלה השישית בפרשת והיה כי נלכדה העיר וגומר, והיא כי מה הצורך בספו׳ הזה כאן אחרי שכבר נכתב מפי ירמיהו עצמו בסוף ספר מלכים וגם בסוף הספר הזה נכתב פעם אחרת, גם שכאן לא נכתב כולו כמו שנכתב שמה כי סיפר מתי הבקעה העיר ולא סיפר שהיה בחדש הרביעית ולא סיפר מתי נכנסו הכשדים בה שהיה בחדש החמישי, סיפר משריפת בית המלך ובית העם אם הוא בית כל אחד מהעם ולא זכר שריפת בית ה׳, גם לא זכר הדברים ששללו מבית ה׳ כמו שנזכר כל זה שם ומה היה א״כ הצורך בספור הזה כאן. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

הכוונה הכוללת בספורי הנבואה הזאת הוא להגיד ענין המגילה שעשה ירמיהו לקונן על חרבן ירושלם ובית האלהים, ושכתב אותה ברוך בן נריה מפיו ושקראה אחר כך בבית ה׳ ומה שעשו השרים על זה עד ששמע אותה מלך צדקיהו ויקרעה וישרפה באש, ושצוה השם לירמיהו שיכתוב מגילה אחרת ככל הדברים אשר היו במגילה הראשונה, וייעדו ברעה אשר יבוא על יהויקים על שרפו את המגילה, ושכאשר מלך צדקיהו בתחלת מלכותו נראה כמתחסד ושלח אל הנבי׳ שיתפלל בעדו אל ה׳, והאל יתברך שהיה יודע רשעתם השיבו שלא יבטחו בעלות הכשדיים מעל העיר כי מהרה ישובו עליה ללכדה וישרפוה באש, ושיצא ירמיהו מירושלם ללכת ארץ בנימין ויתפשו׳ בשער העיר באמרם שהוא נופל אל הכשדים ונתון אותו בבית הכלא והמלך צדקיהו שלח ויקחוהו משם בסתר ושאלו דבר השם והגיד לו והפיל תחנתו לפניו שלא ישיבהו לבית הכלא ויצו המלך לשומו בחצר המטרה ולתת לו ככר לחם ליום והשרים בקשו המלך להמיתו כי היה מרפה ידי אנשי המלחמה והמלך ליראתו מן השרים אמר שיעשו בו כרצונם והם השליכו אותו אל הבור ונטבע שם בטיט, עד שבא עבד מלך הכושי ודיבר אל המלך ובמצותו העלה אותו מן הבור, ואח״כ שאל המלך אל ירמיהו דבר ה׳ והוא הגיד מה שיעד עליו רעה ובקש ממנו שלא ישיבהו בית יהונתן שהיה כלוא שם ושמו בחצר המטרה וישב שם עד היום שנלכדה העיר, וסיפר מה שקרא כאשר נלכדה העיר למלך צדקיהו ובניו ומה שצוה נבוכדנצר על ירמיהו ומה שניבא על הכושי, וכמו שיתבאר כל זה בפרטיות הפסוקים:

(א) ויהי בשנה הרביעית ליהויקים וגומר עד וישלח המלך את יהודי לקחת את המגילה. לפי שזכר הנביא למעלה הנבואה שבאה לו על דבר הרכבים שהיה בימי יהויקים מלך יהודה ראה לספר אחריה הנבואות שבאו לו גם כן בימיו על ענין המגילה שעשה ירמיהו לקונן על חרבן ירושלם ובית ה׳, ומה שנמשך על המגילה ההיא והוא שבשנה הרביעית ליהויקי׳ צוה השם יתברך לירמיהו

שיקח מגילת ספר ויכתוב עליה כל הדברים אשר דבר אליו על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים וחכמים ז״ל אמרו שזאת היתה מגילת איכה כי צוה לו שתהיה מגילה וגליון, והנה במגילת איכה לא היו כתובות נבואות שנאמרו לירמיהו על יהודה וכ״ש על ישראל שלא ניבא עליהם רעה כי כבר היו גולים בימיו, וכל שכן הנבואות שצוה ודיבר לו על כל הגוים שנכתבו בסוף הספר הזה אינם במגילת איכה ולכן אחשוב שבעבור שבאותה מגילה קינן ירמיהו על ישראל ועל יהודה בחרבנם וגלותם, וגם בה זכר נקמת השם מאויביהם כמ״ש (איכה א, כב) תבא כל רעתם לפניך וגומר ואמר שישי ושמחי בת אדום, לכן כנגד הדברים האלה מהקינות על ישראל ויהודה ועל הייעודים העתידים על האומות נאמר כאן וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים וגומר, לא שיכתוב הנבואות כאשר הם כי אם קינותיו על הרעה וייעודם על הנקמה כמו שנזכרו במגילה ההיא.

ואמר שהיה כל זה לעורר את לבם שישובו בתשובה כדי שיזכו לסליחה ולא יבאו לחרבן כי לא יחפוץ במות המת.

והנה ראה ירמיהו לכתוב זה על ידי ברוך ולא עשה כן בשאר נבואותיו שהוא ירמיהו בעצמו כתב כל ספרו זה וכל ספר מלכים וגם ספר שמואל לדעת לפי שהספרים אשר חוברו בנבואה הנבואה ההיא תעוררהו ותעזרהו לשומה על ספר, אבל מגילת קינות לא נעשתה כי אם ברוח הקודש שהיא מדרגה למטה מהנבואה והוא כח ילוה לאיש לדבר דברי חכמה או תוכחות בלשון צח והדור מאד כמו שאמר הרב המורה בפמ״ה ח״ב, ולהיות מגילת קינות מלשון ירמיהו ומליצתו הוצרך להקל עליו את המלאכה לכתבה ע״י ברוך בן נריה מה שלא עשה בכתיבת הנבואות בעצמם כי המליצה והשיר הנעשה ברוח הקדש צריכה התבודדו׳ רב ולכן לא יוכל להטריד עצמו בכתיבה. והותרה בזה השאלה הראשונה.

והנה צוה הנביא אל ברוך שלהיותו עצור ולא יוכל לצאת משם ולא לבוא בית ה׳

ילך הוא ויקרא את המגלה שמה כי הם דברי ה׳ ודברים יוצאים מנבואותיו עם היותם קינות בעצמם, ושיקרא אותם בבית ה׳ באזני העם ביום הצום כי אז יתקבצו שמה עם רב מירושלם ומערי יהודה.

יספר הכתוב שעשה ברוך כאשר צוהו ירמיהו.

וביאר איך ומתי עשאו באומרו אח״ז ויהי בשנה החמשית ליהויקים וגומר

ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית ה׳ וגומר והתבונן אומרו דברי ירמיהו כי זה מעיר ומגלה אמתת דבריהם ז״ל שהיא היתה מגילת קינות שהם היו דברי ירמיהו, ואילו היו דברי נבואות כאשר ניבא מהשם לא היה הכתוב קורא אותם דברי ירמיהו אלא דברי ה׳, אבל להיותם נאמרים ברוח הקדש היו באמת דברי ירמיהו, והנה ברוך לא הלך לקרא את המגיל׳ לשרים כי אם אל העם אבל בחר לקראתה בלשכת גמריהו הסופר כדי שהוא להיותו חכם וסופר יראה הדברים.

והנה גמריהו לא היה שם בלשכה אבל היה שם בנו לכן אמר שמכיהו בנו שמע את הדברים מעל הספר רוצה לומר שלא שמעם מפי ברוך אבל עיין בכתיבה ומעל הספר שמעם וקבלם, וקראם דברי ה׳ לפי שכל דברי הנביאים אף שיהיו ברוח הקדש היו מיחסים אליו יתעלה שקבלו ממנו.

ואז הלך מיכיהו לבית המלך ללשכה שהיו שם השרים ואביו גמריהו עמהם.

והגיד להם מיכיהו את כל הדברים אשר שמע בקרוא ברוך בספר כי הנה שמעם מהספר עצמו.

וישלחו כל השרים בעד ברוך וילך שם עם המגילה.

ויקרא אותה באזניהם.

והם פחדו אל ה׳ ואת ענשו ואמרו אל ברוך דע לך שאנחנו נגיד למלך את כל הדברים האלה, ואמרו אליו זה כדי שלא יתרעם מהם למה גילו את סודו וגם מפני מה שאמרו לו אח״ז לך הסתר אתה וירמיהו ואיש לא ידע איפה אתם כי הנה פחדו גם כן אולי ישלח המלך להרוג אותם ולכן יעצוהו על זה והפקידו את המגילה שמה בלשכת בן אלישמע הסופר כדי שמשם יקחוה אם ירצה המלך לשמעה.

האמנם שאלו השרים את ברוך הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו וכבר שאלתי כי מה ענין השאלה הזאת ששאלו ממנו הלא היו יודעים איך יכתוב הסופר ומה היתה תשובתו שהוא יקרא אליו והוא כותב על הספר בדיו ומה החדוש אשר בזה, אבל אמתת הענין כך הוא שכאשר ברוך הגיד להם שהוא כתב כל הדברים אשר היו במגילה לפי ששמע אותם מירמיהו חששו השרים אם אמר ירמיהו הדברים האלה לברוך בדרך כללות וברוך מעצמו סידר הדברים והניחם במגילה כאשר הם ואם היה הדבר כן לא יחושו כל כך לפרטי הדברים כי אם לכללות הענין, או אם כתב אותם מלה במלה בעת שהיה אומר אותם ירמיהו והיו אם כן כל הדברים דברי נבואה ויוצאים מפי ירמיהו לא זולת זה ומפני זה שאלו את ברוך הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו, רוצה לומר אם אמרם לך בכללות ואיך זכרת אותם כולם ובהכרח הוא שתהיה מוסיף או גורע על דבריו או אם כתבת אותם מלה במלה ככל היוצא מפיו.

והוא השיבם שלא שמע הדברים בכללות אבל מפיו היה קורא אליו מלה במלה ובדברו הוא היה כותב על הספר, והסתכל כי לא אמר ואני כתבתי אלא ואני כותב על הספר בלשון הווה רוצה לומר שכאשר הוא היה אומר דבור אחד היה הוא לפניו כותב אותו מיד באופן שלא שם ברוך במגלה ההיא אלא הדיו והכתיבה בלבד וכל השאר היה מירמיהו ואם כן הדברים כולם היו מפיו ולא היה אחד מהם מברוך. והותרה עם זה השאלה הב׳:

וישלח המלך את יהודי וגו׳ עד וימלוך מלך צדקיהו וגומר. כאשר סיפר יהודי למלך ענין המגילה ודבריה צוה לו שיביאה לפניו והוא הביאה וקראה לפניו ולפני השרים אשר היו אתו רצה לומר לא השרים ששמעו אותה בלשכה אלא אחרים שהיו עם המלך.

והמלך היה יושב בבית החורף כי היה לו בית מיוחד לקיץ עליות מרווחים וחלונים להכנס בו הרוח כדי לקרר ובית החורף היה במחסה ומסתור שלא יכנס בו הרוח והקור והיה זה בחדש התשיעי הוא כסלו בתוך הסתו, והיה האח לפניו מבוערת ונראה שהאש הגדול שאנו קוראים מדורה הוא האח, וכן ת״י וית נורא קדמוהי מדלקין, ובדברי חז״ל (שבת כ, א) מאי אח רב אמר אחואנא פי׳ עצי ערבה ושמואל אמר עצים הנדלקים באחוה.

ורש״י פירש האח על הכלי שמבערים בו את האש וכאשר היה יהודי קורא ג׳ דלתות או ד׳ רוצה לומר דפין המלך היה קורע אותה ומשליכה אל האש אשר על האח המדורה או מערכת העצים, וחז״ל (בר״ר מב, ד ועוד) פירשו ג׳ דלתות על הפסוקים אמרו כאשר שמע המלך יהויקים פסוק איכה ישבה בדד וכן פסוק בכה תבכה וכן פסוק גלתה יהודה וכן פסוק דרכי ציון אבלות לא חשש כי אמר אני אמלוך על הנשארים וכאשר שמע היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך אז יקרעה בתער הסופר.

ואמנם עכ״ז המלך ושריו לא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מאותם הדברים שהיו שומעים ולא שבו בתשובה עם היות שהשרים הראשונים ששמעו דברי המגילה בלשכה פחדו את השם כמו שכתוב למעלה.

והם היו שהפגיעו במלך ר״ל שהתחננו לפניו לבלתי שרוף את המגלה ולא שמע אליהם כי הוא ברשעתו ושאר השרים שקודם לכן היו עמו בבית העיזו פניהם ולא שתו לב לדברים ההם, וחז״ל דרשו (מו״ק כו, א) ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעי קריעה ועל זה סמכו שהרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע.

והנה צוה המלך לקחת את ברוך שהיה סופר במגילה הזאת ואת ירמיהו שהיה הנביא שניבא אותה והיתה לקיחתם להביאם לפניו להרגם, ועשה הקב״ה עמהם נס שלא מצאום וזהו ויסתירם ה׳.

וסיפר הכתוב שבאה לירמיה מיך אח״ז נבואה מהשם יתברך ואמר אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים להודיע שלא לבד שרף גליוני המגילה שאף הדברים עצמם שרף, וחז״ל סמכו לזה שהרואה ספר תורה שישרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הגויל ואחת על הכתב שנ׳ את המגילה ואת הדברים, והיה זה לפי שאף הגויל מבלי כתיבה אחרי שהיה מיוחד לדברי הנבואה כבר חלה בו קדושה רבה.

וצוהו השם יתברך שיקח מגילה אחרת ויכתוב עליה את כל הדברים הראשונים וגומר.

וייעד את יהויקים תחת אשר שרף את המגילה

שלא יהיה לו בן יושב על כסאו כי יהויכין בנו לא מלך כ״א ג׳ חדשים והיה כלא היה והוא ימות בדרך בבל ולא ינתן לקבורה, כי תהיה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה

באופן שיפקד עליו ועל עבדיו את עונם והוא שריפת המגילה כ״א היה רומז לשאר העבירות היה לו לומר את כל עונותיהם.

והנה ירמיה לקח מגילה אחרת וכתב עליה את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהנה כי עם היות שהשם יתברך לא צוה אלא שיכתוב במגילה הזאת השנית כל הדברים שהיו בראשונ׳ הנה ירמיהו הוסיף מדעתו בשנית דברים רבים, וגם זה מוכיח שזו היתה מגלת קינות ושירמיהו עשאה מעצמו ברוח הק׳ לקונן על מה שהיה עתיד להיות, ולכן הושמה המגלה ההיא בין הכתובים ולא הושמה בתוך הנביאים עם היות המחבר והמסדר אותה נביא לפי שלא נכתבה כי אם ברוח הקדש, וכבר כתבתי במקומות אחרים שהנביאים לא היו נמלטים פעמים מלהשתמש בהשגות חושיהם וכן פעמים היו מדברים ומחברים דבורי שירות ומליצות או קינות ברוח הקדש עם היות שלא היו מגדר הנבואה ומעלתה כמו שביאר הרב המורה בפ״מה ח״ב:

ורז״ל (איכה רבה פתיחתא כט) חלקו מה הם הדברים ההמה שהוסיף ירמיהו במגלה השנית הזאת ורבי חמא בר חנינא אמר ונוסף עליהם זה איכה יעיב, דברים זה איכה יועם, רבים זכור ה׳ כהמה זה אני הגבר, שהוא מן תלתא תלתא, ורבנן אמרי ונוסף עליהם זו אני הגבר שהוא מן תלתא תלתא מלמד שהיה כתוב על המגילה הראשונה איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם, ועוד הוסיף עליהן דברים שהוא אני הגבר שהוא מתלתא תלתא ורבים כהמה הוא זכור ה׳, וזהו הדעת היותר מתישב ואליו נמשך הרש״י בפירושיו: