Eikhah 3 – איכה ג‏ – Mikraot Gedolot

אֲנָא גַבְרָא דַחֲזָא עָנְיִי בְּחוּטְרָא דְרָדֵי בְּרוּגְזֵיהּ.

פרשה ג

[א] אֲנִי הַגֶּבֶר – רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח: וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה (ירמיהו ל״ו:ל״ב), שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, רַב כַּהֲנָא אָמַר: וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, דְּבָרִים, אֵיכָה יָשְׁבָה, אֵיכָה יָעִיב, אֵיכָה יוּעַם. רַבִּים, זְכֹר ה׳. כָּהֵמָּה, אֲנִי הַגֶּבֶר, דְּהוּא תְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים (משלי כ״ב:כ׳), דְּבָרִים מְשׁוּלָשִׁים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מַהוּ שָׁלִשִׁים, גִּבּוֹרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: וְשָׁלִשִׁים עַל כֻּלּוֹ (שמות י״ד:ז׳), וּמְתַרְגְּמִינַן וְגִיבָּרִין מְמַנָּן עַל כּוּלְּהוֹן.

דָּבָר אַחֵר, שָׁלִשִׁים, אֲנִי הַגֶּבֶר – דְּהוּא מִתְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲנִי הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא דִילִיפְנָא יִיסּוּרִין, אַהֲנֵי עָלַי מַה דְּאַהֲנֵי לָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וּדְחָפָהּ וְהוֹצִיאָהּ חוּץ לַפָּלָטִין, הָלְכָה וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ אַחַר הָעַמּוּד, נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְרוֹאֶה אוֹתָה. אָמַר לָהּ אַקְשִׁית אַפֵּיךְ, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּךְ יָפֶה לִי וְכָךְ נָאֶה וְכָךְ רָאוּי לִי שֶׁלֹא קִבְּלָה אוֹתָךְ אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהּ אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הַנָּשִׁים בַּעֲבוּרֵךְ. אָמְרָה לוֹ אִם כֵּן לָמָּה נִכְנַסְתָּ לְמָבוּי פְּלוֹנִי וּלְחָצֵר פְּלוֹנִי וּלְמָקוֹם פְּלוֹנִי, לֹא בִּשְׁבִיל אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְלֹא קִבְּלָה אוֹתְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַקְשִׁיתוּן אַפֵּיכוֹן, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ יָפֶה לָנוּ וְכָךְ נָאֶה לָנוּ וְכָךְ הָגוּן לָנוּ שֶׁלֹא קִבְּלָה אֻמָּה אַחֶרֶת תּוֹרָתֶךָ אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהֶם אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הָאֻמּוֹת בִּשְׁבִילְכֶם. אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לָמָּה הֶחֱזַרְתָּ תּוֹרָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת וְלֹא קִבְּלוּהָ. דְּתַנְיָא בַּתְּחִלָּה נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳), וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֶחֱזִירָהּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן (דברים ל״ג:ב׳), וּלְבַסּוֹף הֶחֱזִירָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳). וּכְתִיב: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ״ד:ז׳).

דָּבָר אַחֵר: אֲנִי הַגֶּבֶר – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם (איוב ל״ד:ז׳). רָאָה עֳנִי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתִי עֲנִיָּה מִן הַמִּצְווֹת, עֲנִיָּה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, הֵבִיא עָלַי שֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה גִּבְּרַנִי לַעֲמֹד בְּכֻלָּן, אַתְּ מוֹצֵא אַחַר מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם תּוֹכָחוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, מַה כְּתִיב: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם (דברים כ״ט:ט׳), וּמְתַרְגְּמִינַן אַתּוּן קַיָּימִין יוֹמָא דֵין כּוּלְּכוֹן, גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בְּכֻלָּם.

רמז תתרלה

אני הגבר – א״ר יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אנא היא דיליפנא [יסורין] כל מה דאת בעי איתי עלי, משל למטרונא שכעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין, מה עשתה הלכה וצמצמה את פניה ועמדה לאחורי העמוד, כשהמלך עבר אמרה (לה) [לו] אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה לי וכך הגון לי שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני, אמר לה המלך לאו אלא אני פסלתי את כל הנשים בשבילך, אמרה לו לאו אלא הן שלא קבלו אותך, כך אמרה כנסת ישראל רבש״ע מפני מה כך הגון לי שלא קבלה אומה תורתך אלא אני, אמר לה הקב״ה לאו אלא אני הוא שפסלתי את כל האומות בשבילך אמר לו לאו אלא הן הן שלא קבלו אותך, מפני מה הלכת להר שעיר כו׳ שנאמר ה׳ מסיני בא וגו׳, כמה טובות עשיתי לפניך קדשתי שמך על הים אמרתי לך שירה קבלתי תורתך בשמחה מה שלא קבלו האומות, ואחר כל השבח הזה אני הגבר ראה עני – רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אני הוא איוב, כמד״א מי גבר כאיוב ישתה לעג וגו׳ כל מה דאייתית על איוב את בעי מיתי עלי, באיוב כתיב כשדים שמו שלשה ראשים, ובי כתיב והעיר נתנה ביד הכשדים. באיוב כתיב אש אלהים נפלה וגו׳, ובי כתיב ממרום שלח אש. באיוב ויקח לו חרש, ובי כתיב איכה נחשבו לנבלי חרש. באיוב כתיב וישבו אתו לארץ, ובי כתיב ישבו לארץ ידמו. באיוב כתיב שק תפרתי, ובי כתיב העלו עפר על ראשם. באיוב כתיב חנוני חנוני אתם רעי, ובי כתיב אשר לא יתן לכם חנינה. באיוב כתיב כי יד אלוה נגעה בי, ובי כתיב כי לקחה מיד ה׳.

ראה עני וגו׳ – א״ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותי עניה במצות ומעשים טובים הביא עלי שבט עברתו.

אנא אלרגל אלד׳י ראא אלעד׳אב, בקצ׳יב עברתה.

ראה – אשר ראה את העינוי בשבט כעסו.

ראה עני – אשר ראה עני.⁠

כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים מופיע במקומו ביאור מורחב: ״אני הגבר ראה עני – היה מתאונן ירמיה לומר: אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי.⁠״

בשבט עברתו – של רודה ומכה, הוא הקב״ה.

I am the man who has seen torment – {Yirmeyahu lamented, saying, "I am the man} who has seen torment,⁠" {[i.e.,] who has seen torment more than all the prophets who prophesied concerning the destruction of the Beis Hamikdosh, for the Beis Hamikdosh was not destroyed in their days, but it was [destroyed] in my days}.

By the rod of His fury – Of the One who chastises and smites, i.e., the Holy One, Blessed is He.⁠

Alternatively, the enemy's rod, i.e., this phrase reverts to 'my enemy has annihilated,' and how, 'by the rod of his fury.' (Ibn Ezra)

אני הגבר ראה עני – ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני השם אני למודה להביא עלי מכות כמו איוב שנאמר מי גבר כאיוב (איוב ל״ד:ז׳) וכשם שבאו על איוב באו על ישראל ואיוב היה משל לישראל כשם שאיוב תחלה אבד ממונו ואחר כך בניו ואחר כך לקה בגופו כך ישראל תחלה לקחו מגיני הזהב וקצצו דלתות ההיכל ולקחו כל אוצרות המלכים ואחר כך סילה כל אביריי (איכה א׳:ט״ו) ואחר כך גת דרך י״י לבתולת בת יהודה (איכה א׳:ט״ו) עד אשר טפחתי ורביתי (איכה ב׳:כ״ב). לכך נא׳ אני הגבר ראה עני דומה אני לגבר אשר ראה עני זה איוב.

בשבט עברתו – בחמת אפו ובחמתו וכן הוא אומ׳ ופקדתי בשבט פשעם (תהלים פ״ט:ל״ג) ואו׳ הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י׳:ה׳) ששבט עברתו של השם הוא הרשע וגם נקרא חרב שנאמר פלטה נפשי מרשע חרבך (תהלים י״ז:י״ג) לכך נא׳ בשבט עברתו שהביא עלי את הכשדים הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳) שהם שבט עברתו.

ס״א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו – ייאוסו צל אומו כי גרנט מלי אכרי פמטוטו (?) כך אדמה עלי יכול כל אדם לומ׳ זה האיש ראה עני בשבט עברתו של השם מכל הנביאים שהתנבאו על החרבן שהרי כמה נביאים נתנבאו על חרבן הבית ובכולם לא חרבה הבית בימיהם כי אם בימי. (תוספות המאור הגדול רש״י ז״ל)

אני הגבר ראה עני

כן בפסוק ובכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298: ״בעוני״.

בשבט עברתו – ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד בלעז. כלומר, כך אדמה: עלי יכול כל אדם לומר זה האיש ראה עוני בשבט עברתו של הקב״ה. היה מתאונן ירמיהו לומר: אני הגבר ראה עני

כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״היה מתאונן... ראה עני.⁠״

מכל הנביאים שנתנבאו על חרבן הבית. שהרי כמה נביאים נתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.

I am the man who has seen affliction by the rod of his wrath – "I am that man who is great evil or virtue"

ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד is transliterated French. Proposed reading is: Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue.

That is to say, "thus is the land against me". Anyone is able to say: This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than all the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, but for all of them the Temple was not destroyed during their lifetime, but in mine.⁠

RY Kara is following Rashi here, but does not identify the man as Jeremiah like Rashi. Rather, he says it could be anyone living at the time of the destruction of the Temple, which is an explanation offered by ibn Ezra, whom RY Kara predates.

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו

כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״בשבט עברתו״.

– פתרונו: אני הוא הגבר שהוכה בשבט עברה – בתוכחות חמה ולא בתוכחות אהבה.

בשבט – שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם, כאשר מפרש למטה: בלה בשרי ועורי שבר עצמותי (איכה ג׳:ד׳), ולא בשבט אשר ייסר בו איש

כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 (במקום ״בו״): ״איש בה״.

את בנו.

אני הגבר ראה עני – ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ.⁠

je suis cel homme que grand mal a vue

כך אמר ירמיה: עלי יכול כל אדם לומר: זה האיש ראה עני בשבט עברתו – של הקב״ה, מנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.⁠

השוו רש״י ולקח טוב.

I am the man who has seen affliction – Its explanation is: It is I who am the man who was beaten by the rod of his wrath with the punishments of anger, and not the punishments of love.

By the rod – that is the destroyer of skin and flesh, that breaks the bone as it is explained below He has worn away my flesh and skin; he has broken my bones (Lamentations 3:4). But [it is] not with the rod that a man punishes his son.

I am the man who has seen affliction – I am that man who is great evil or virtue (ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ).⁠

Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue in Old French.

Thus Jeremiah said everyone can say about me, "This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, for concerning all of them, the Temple was not destroyed in their days, but in my days.⁠"

אני הגבר – אמרו קדמונינו ז״ל: כי זאת המגילה ירמיהו חיברה. אם כן יהיה הוא האומר: אני הגבר.

או: אמר כל אחד מישראל.

עני – סמוך, ויחסר מקום השבי או הגלות.

וראה – תחת ראיתי, וכן: ונשאר

כן בכ״י פרמא 2876, ובראב״ע ישעיהו כ״ט:י״ד, מ״ח:י״א. בנוסח שלנו: ״ונאשאר״.

אני (יחזקאל ט׳:ח׳).⁠

כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876 נוסף כאן: ״הגבר״.

ב⁠{שבט }⁠עברתו – שב אל: אויבי כלם (איכה ב׳:כ״ב).

ויש אומרים: שהוא שב אל אף השם. ואיננו נכון בעיני. וזה המקונן אמר: כי הצר היה מענה אותו

כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״אתו״.

בשבט עברתו.

I am the man. Our forefathers, of blessed memory, said that this is the scroll that Jeremiah wrote. If this is so, it is he who says I am the man, or it is anyone from Israel.

Affliction – In construct, but the noun with which it is in construct, either the captivity or the exile, is missing.

And ראה is instead of ראיתי, like a similar anomaly in I remained (ונשאר) (Ezekiel 9:8).

Of his anger – It refers back to my enemy destroyed (Lamentations 2:22). Some say that it refers to HaShem's anger, but they are not correct, in my opinion. It is the lamenter who said that the adversary was afflicting him with the rod of his anger.

אני הגבר – יספר המקונן שהיה הצר מכהו בשבט עברה.

I am the man. The mourner recounts that it was the enemy who dealt him a heavy blow with the rod of [his] wrath

Here ibn Ezra disagrees with the usual understanding of HaShem as antecedent.

;

אני הגבר – הכונה בזה כי ירמיה מדבר זה גם על עצמו בפרט, גם על כלל עמנו, וכנוי עברתי לאויב ולשם, כל אחד כפי הראוי לו, כי האויב הוא נבוכדנצר היה שלוח מהשם עד שקראו עבדי. וידוע כי גבר עקרו מטעם גבור, ולכן הפכו ראה עני.

וטעם שבט עברתו – כי המוסר הוא בשבט כאמרו: ומת תחת השבט, גם כתיב: ושבט עברתו יכלה (משלי כ״ב:ח׳), ועוד: בשבט יודש.

(הקדמה) גרסינן באיכה רבתי (בפתיחה) רב חמא ב״ח פתח וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה לברוך בן נריה הסופר ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה (ירמיהו ל״ו), מה תלמוד לומר כהמה. אמר רב כהנא דברים. איכה ישבה בדד. איכה יעיב. איכה יועם: רבים. זכור ה׳. כהמה אני הגבר דאית בה ג׳ פסוקים בכל מלה הה״ד (משלי כ״ב) הלא כתבתי לך שלישים, דברים משולשים. הנה עפ״י הדברים האלה עם מה שחובר מן העיון בכללו ופרטו האלפא ביתא הזאת ראיתי שענינה הוא חמור להגדיל בה התמרור ולהרבות בבכיה בהזכיר כללות ההפסד והרע אשר מצא את עמנו ואופן הדעתם אליו מכל אשר לפניה ואחריה רעותיה: כי על כן המקונן כמתאונן ומתלונן דמה עצמו לאיש אשר בהיותו שלו ושקט פתע פתאום ראה לנגדו כמראה איש צר ואויב ובידו שבט הנוגש בו יכה עליו וינהגהו כשבוי חרב במכות ויסורין עד אשר הביאהו אל המקום אשר אסירי המלך אסורים ושם תלה קולר בצוארו ובשמי קורה ושם בסד רגליו הרבה והכביד כל מאסריו עד בא עתו להוציאו למשפט ואז הוציאוהו בקושי ובמרדות גדולה וישפטהו משפט קשה ממות ואל המיתו לא נשא נפשו אך ישלח בו חרון אפו להכאובו ולצערו בנגע וקלון לשחק בו ולהתלוצץ עמו ואחרי נוקפו עורו ובשרו לא חסה עליו עין להצילו ולהשקותו ולא שמו לב להחזיקו ולהחזירו לבוריו עד אשר נואש מכל טובה ונשאר באפס תקוה ויצא לבו ונשתטה ובא לידי כפירה לולי ניצוץ שכלו ורוח בינתו החזיקו בידו לערוך טענות כנגדו להשיבו על כנו והנה יישוב הכתובים לפי זה המשל והדמיון כך הוא.

(א) אני הגבר – יראה אני הגבר אשר ראה אותו השוטר האכזר ששמו עוני בשבט עברתו אשר בידו ויהיה עני שם דבר כמו אל דמי לכם (ישעיהו ס״ב).

(א-יח) ועתה – דעו נא וראו איך כלל המקונן עד הנה בתמרורו זה ורמז ברמיזות קרובות עד״מ את כל הרעה אשר מצאתנו מן היום אשר החלונו לרדות מגבהי שמים עד אשר שפלנו עד עפר ונחתם ונסתם הגלות לגמרי אשר היה אחרי מות המלך יאשיהו אשר לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו (מלכים ב כ״ג) אשר אמרנו ובצלו נחיה. ובמותו סר צלם מעליהם ויי׳ אתו. ומיד כשמלך יהואחז בנו החלה הרעה לבא כאשר דברה חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב) ומאותו השעה ואילך נרמז במשל המר האמור. וזה פתרונו ושברו. כי כאשר נאמר ביהואחז (מלכים ב כ״ג) ויעש הרע בעיני יי׳ באותו השעה ראה הנביא השוטר בא כנגדו בשבט עברתו והוא פרעה נכה אשר שמהו הש״י שוטר לרדות בו וכמ״ש הכתוב (מלכים ב כ״ג) ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת ממלוך בירושלם. ונאמר (מלכים ב כ״ג) ואת יהואחז לקח ויבא מצרים וימת שם.

[ב] אמר אותי נהג ויולך חשך ולא אור. ואמר אך בי ישוב הוא מה שאמור ביהויקים אחיו אשר המליכו פרעה נכה כי לא שלו ולא שקט לא השיב ידו ממנו אשר עליו אמר (מלכים ב כ״ד) בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים. ובדברי הימים (ב׳ לו) כתיב, עליו עלה נבוכדנצר ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה. וזהו ממש אך בי ישוב להוליכני ולהגלותי. ולפי שלא היה אז גלות שלימה לא אמר רק יהפוך ידו כל היום. ומה שאמר בלה בשרי ועורי על מה שהיה בימי יהויכין בנו של אליקים שכתוב בו (מלכים ב כ״ד) ויבא נבוכדנצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וכו׳ ויוצא משם את אוצרות בית יי׳ ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל יי׳ וכו׳ והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים וכו׳ עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא ישאר זולת דלת עם הארץ. הרי שכלה הכל הבשר והעור והעצמות אבד ושבר. ומה עצמו דברי חז״ל (איכה רבה ג׳) בשרי זה הצבור. ועורי אלו סנהדרין כשם שהעור חופה את הבשר כך סנהדרין חופין את ישראל. שבר עצמותי העצומים שבי.

והנה אחרי זה. המליך מלך בבל את מתניה בן יאשיהו ויסב את שמו צדקיהו מה כתיב ביה (מלכים ב כ״ה) ויהי בשנה התשיעית למלכו בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב.

[ה] הוא מ״ש בכאן בנה עלי ויקף ראש ותלאה כי ראש ישראל היא ירושלם והיא הקיפה. ותלאה מלשון ותלה ארץ מצרים (בראשית מ״ז). כי כן כתיב (מלכים ב כ״ה) ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו בט׳ לחדש ויחזק הרעב ותבקע העיר. והנה נשתמש מלת ותלאה לב׳ ענינים א׳ לתפארת המשל ושלמותו. ב׳ לעיקר הכוונה בנמשל והוא בשלמות המליצה. מה כתיב אחר זה (מלכים ב כ״ה) ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה וידברו אתו משפט ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור הה״ד במחשכים הושיבני כמתי עולם. מה כתיב (מלכים ב כ״ה) ויאסרהו בנחושתים ויביאהו בבל.

[ז] הה״ד גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי גם כי אזעק: כי אתחנן קולי לא האמין בו ולא פתח אסירי ביתה. וכיון שמת שם הרי גדר בעדו. והנה בכל זאת לא שב אפו. ועוד נאמר שם (ירמיהו נ״ב) ובחדש החמישי בי׳ לחדש שנת י״ט שנה למלך נבוכדנצר וגו׳ וישרוף את בית יי׳.

[י] ועל הרע הגדול הזה אמר כאן דוב אורב הוא לי ארי במסתרים: כי בחדש הה׳ מזל אריה כנרמז במלת ארי והה״א יתירה רמז לחדש.

[יא] גם למזל שהוא ה׳ ואז דרכי סורר כי אז האויב מלא דרכי העיר ושווקיה ורחובותיה סירים וקוצים לשרוף הבית והעיר וה״א שמני שומם כי אז היה המקדש שמם.

[יב] ואמר דרך קשתו על מה שלקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן המשנה ואת שלשת שומרי הסף. ומן העיר לקח סריס א׳ וז׳ אנשים מרואי פני המלך אשר נמצאו בעיר ואת הסופר ויולך אותם. ויך אותם מלך בבל וימיתם (מלכים ב כ״ה).

[יג] עליהם נאמר הביא בכליותי: כי אחר הבשר והעור והעצמות לא נשארו רק הכליות.

והנה מפני שענינו של גדליה בן אחיקם שכתוב בסמוך (מלכים ב כ״ה) והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם, היה כמו אונאה והיתול אל כל השארית הנמצאה עד כי נהרגו רובם על ידו ביד ישמעאל בן נתניה לרמוז לזה.

[יד] אמר כאן הייתי שחוק לכל עמי ותלה השחוק לעצמו בשם הכנסיה לפי שזה השחוק וההיתול קרה לה מצד עצמה וזהו בסבת האמנת גדליהו בישמעאל ובלתי שמעו אל יוחנן בן קרח אשר גלה את אזנו. גם כי ישמעאל עצמו מזרע מלוכה היה ולזה יצדק הייתי שחוק.

ונגינתם – ר״ל יללתם. ולפי שהרע הזה היה ע״י אכילתו עמו ועם השרים אשר אתו כמ״ש בירמיהו (ירמיהו מ״א) ויהיו בחדש הז׳ בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה ורבי המלך וי׳ אנשים אתו אל גדליהו המצפתה ויאכלו שם לחם יחד במצפה ויקם ישמעאל וגו׳ ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אותו.

[טו] והנה היה שלחנם לפניהם לפח ומאכלם לחרב חדה ולזה אמר השביעני במרורים הרוני לענה. כי האכילה והשתיה אחר כל מה שעבר עליו מן הרעות אשר הזכיר היתה זאת וגם המחזקים אשר הכינו לו לחזקו ולאמצו.

[טז] היו אלו אשר אמר עליהם ויגרס בחצי שני, וחתם הכפישני באפר כי כבר הוקבעה יללה וצום לדורות על הריגתו של גדליה ושארית ישראל (זכריה ד׳).

[יז] ואמר ותזנח משלום נפשי לפי שהריגה זו היתה שימת דמי מלחמה בשלום כי האנשים שלמים היו וגדליהו שמר את בריתו כשאמר ליוחנן בן קרח (ירמיהו מ׳) אל תעשה את הדבר הזה כי שקר אתה דובר אל ישמעאל והרי זו היא פקודת שלומם אשר קבלו בימי רעתם ולפי שנמשך מזה כי שארית ישראל בראותם כל אלה שבו מאחרי יי׳ לאמר מה לנו עוד חלק ונחלה בביתו כמו שאמר (ירמיהו מ״ד) ויענו את ירמיהו כל אנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וכו׳ הדבר אשר דברת אלינו בשם יי׳ איננו שומעים אליך כי עשה נעשה וכו׳ לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים וגו׳ ומן אז וגו׳ חסרנו כל בחרב וברעב תמנו.

[יח] סוף דבר כי נמנו וגמרו ואמרו שוא עבוד אלהים. זהו שהזכיר כאן בחתימת המשל ואומר אבד נצחי ותוחלתי מיי׳. והנה שנמשכו הדברים עד שאמר כנסיה וגזרה בדעתה אבד נצחי. כי מדי עבדנו אותו חסרנו כל טוב ונוספו עלינו רעות רבות וכי נעבוד אלהים אחרים נחיה ונירש טובה וברכה. וכן עשו כי בפיהם דברו ובמעשיהם מלאו לאמר (ירמיהו מ״ד) עשה נעשה את נדרינו. והם ונשיהם ובניהם ירדו מצרימה ואין ספק כי זאת היתה תכלית הכפירה כשהוא יתברך פועל דבר מכל ענייני זה העולם אשר נתקיים להם הסכלות הזה מהפלגת הרעות אשר קבלו רצופות ותכופות אשר אמרו א״א שהרעות הללו בשעורן ובמספרן יבאו מאת האלהים כי טוב הוא ודנו מהן המשפט אשר גזרה אשת איוב (ע״ג) כאמור בהקדמה והוא היה שבוש קצת הקדמונים שהיו רואים שרוב ענייני המציאות היו רעים ומשובשים ולכן היו גוזרים כי הכל הוא במקרה כמו שאמר המורה פ׳ י״ג ח״ג.

אני הגבר – יש בסימן זה איזה רמז למה שסבל ירמיה עצמו מצד בני עמו, מ״מ כללות הדברים על האומה כולה נאמרו ולא על אדם מיוחד; וכן גבר זה ר״ל עַם גבורים, וענין הפסוק כך – אין כמוני עם שיוכל להאמר עליו בבירור ואמת שסבל עינוים בעבור שבט האל.

אני הגבר – רבי לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא דרגילנא ביסורים והניין לי מה דהניין לך

ר״ל אני הוא הגבר שכבר הורגלתי לקבל באהבה את היסורין על קדושת שמך, [ואשר על כן מכונה בשם גבר על שם גבורתו שסבל ככה], ולכן מה שנאה וטוב בעיניך להביא עלי הוא גם נאה וטוב בעיני, ולא אתאונן עליהם אלא אקבלם באמונה, ודריש ראה מלשון רבנן רואה אני את דברי אדמון (כתובות ק״ח:), כלומר נראין בעיניו ומתקבלים, דירמיה (שהורגל ביסורים כל ימי חייו) מצא את היסורים לנכון לפניו. או י״ל דקאי על כנסת ישראל.

(שם).

אני הגבר – רבי יהושע בן לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא איוב דכתיב ביה (איוב ל״ד) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים, וכל מאי דאייתית עליה אייתית עלי

גם בכאן הדיוק כמו בדרשה הקודמת דהול״ל ראיתי עני, ודריש שאומרת כנסת ישראל אני דומה להגבר הידוע שהיה מצוין ביסורים רבים, וגם אני כן, דכל מאי דאייתת עליה אייתת עלי.

(שם).

אני הגבר – רבי ברכיה אומר, אני הגבר – גברתני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם

דריש יתור לשון הגבר, ודריש מלשון גבורה וכדמפרש, ובכלל יתבאר כמו שפרשנו לעיל אות א׳. ומ״ש ומתרגמינן הנה בתרגום כתיב אתון קיימין יומא דין אך המדרש דריש ללשון זה כמו כולכם גבורים וכו׳, והוי הלשון ומתרגמינן קיצור לשון.

(שם).

ראה עני – [והלא היה ראוי לומר ראיתי עני ומהו ראה], אלא אמרה כנסת ישראל, ראה הקב״ה אותי עניה מן המצות, עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתו

הלשון עניה מן המצות עניה ממע״ט לאו דוקא הוא, דלפי משמעות המלים ענינו רק עניה מקיום מצות ומע״ט, ותו לא, ובאמת כמה עבירות חמורות גרמו לחורבן הבית וכמ״ש לעיל בפרשה א׳ פסוק א׳ לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה ובעשרת הדברות וכו׳, אלא הכונה עניה במצות ועשירה בעבירות, ולשון קצר ונקי נקט.

(שם).

וכך היה ירמיה הנביא מקונן

רש״י, ר״י קרא, אבן עזרא.

: מכל הנביאים אשר התנבאו על חורבן הבית

רש״י, ר״י קרא.

אֲנִי הוא

ר״י קרא.

הַגֶּבֶר אשר

רש״י.

רָאָה את עֳנִי השבי והגלות

אבן עזרא.

, שבימיהם של הנביאים האחרים לא נחרב הבית כי אם ביָמַי, ונחרב

רש״י.

בְּשֵׁבֶט – במקל

תרגום.

עֶבְרָתוֹ – רוגזו

תרגום.

של רודה ומכה, הוא הקב״ה

רש״י.

, ואין זה שבט של אב המחנך את בנו אלא שבט שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם

ר״י קרא. עקידת יצחק ביאר אני הגבר אשר ראה את אותו שוטר האכזר ששמו ׳עוני׳ שהכה בשבט עברתו אשר בידו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון