Mishlei 22 – משלי כב‏ – Mikraot Gedolot

(א) נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב⁠ מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃

A good name is more desirable than great riches, and loving favor is better than silver and gold.

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שְׁמָא טָבָא אִתְבְּחַר מִן עוּתְרָא סַגִיעָא וּמִכַּסְפָּא וּמִן דַהֲבָא שַׁפִּיר חִסְדָא.

נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב – בוא וראה כמה הוא שקול שם טוב בעולם, שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב, לא קנה כלום, וכן הוא אומר: ״כי לוית חן הם לראשך״ (משלי א׳:ט׳).

חן טוב – אין טוב אלא תורה, שנאמר: ״כי לקח טוב נתתי לכם״ (משלי ד׳:ב׳), וכתיב: ״טוב פריי מחרוץ ומפז״ (משלי ח׳:י״ט).

(ד-ה)

עקב ענוה יראת ה׳, עושר וכבוד וחיים – אמר רבי חנין: אם זכה לקנות ענוה ויראת ה׳, זוכה לקנות עושר וכבוד וחיים. ואם לאו – ״צנים פחים בדרך עקש״ (משלי כ״ב:ה׳), וכל מי שהוא ערום – ״שומר נפשו ירחק מהם״.

נבחר שם מעושר רב – בוא וראה כמה שקול שם טוב שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב לא קנה כלום.

אלאסם יכ׳תאר עלי אלגנא אלכת׳יר, ואלחט׳ אלג׳יד עלי אלפצ׳ה ואלד׳הב.

מכסף, והחן הטוב מן הכסף והזהב.

מצוה לבני אדם שאם יאמרו לאדם איזה חביב עליך הון רב או שם טוב, יבחר את השם הטוב בגלל הסבות אשר הזכרנו בפרשת העדפתו טוב שם משמן טוב¹, והחשוב שבהן שההון יאבד והשם הטוב ישאר.

1. קהלת ז א. וראה פירושו שם מהדורתי.

יוצי ללנאטקין אן יכון אד׳א קיל ללמר אימא אחב אליך מאל עט׳ים או אסם ג׳ייד, פליכ׳תאר אלאסם אלג׳ייד ללכ׳לאל אלתי ד׳כרנאהא פי קצהֵ תפצילה טוב שם משמן טוב, ואג׳להא אן אלמאל יד׳הב ואלאסם אלג׳ייד יבקי.

נבחר שם – שם טוב.

מכסף ומזהב – נבחר חן טוב.

A name is chosen A good name above great wealth.

good favor over silver and gold Good favor is chosen.

נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב – הנה הזכיר בשני המקראות של מעלה כי אין החכמה והגבורה מועילין כנגד הגזרה ועתה הזכיר מגרעת ענין העושר וכאילו אמר אין צריך לומר כי אין העושר מועיל להציל בעליו מן הגזירה כי היא השפלה במעלות. כי החכמה יתרון וכח בנפש והגבורה יתרון וכח בגוף ומעלת העושר הנה הוא חוץ ממנו ולא הגיע אליה לא בכחו ולא בשכלו כאשר יזכיר במקרא הבא אחר זה. וכן מצינו שהזכיר הכתוב מעלת העושר אחרי החכמה והגבורה כי היא למטה מהגבורה, שנאמר: אל יתהלל חכם בחכמתו וגו׳ (ירמיהו ט׳:כ״ב). וביאור הענין נבחר שם מעושר רב כי השם הטוב יועיל לכל דבר מעושר רב כי העושר לא יציל בעליו מן הגזרה ולא יועיל הון ביום עברה (משלי י״א:ד׳). ואם העושר ינחיל כבוד השם הטוב יגדל ממנו ויותר יביטו אל בעליו בעין ההדור.

מכסף ומזהב חן טוב – הזכיר יתרון השם על עושר רב ויתרון החן על הכסף והזהב. כל אחד הזכיר אצל הדומה לו כי בעל עושר רב יצא לו שם כי עושר רב יקרא בעל הנחלות והעיירות אשר עשרו גלוי לכל העם כאשר הוזכר בדברי חז״ל עתיר נכסין עתיר פומבי זה בעל הגדות (בבלי ב״ב קמ״ה:) על כן אמר כי השם הטוב נבחר משם העושר ובעל הכסף והזהב אין עשרו גלוי לכל וכן בעל החן יתכן שאין לו שם.

נבחר שם מעושר – ידוע כי השם הטוב יהיה לאדם בסב׳ יושר תכונותיו ופעולותיו והוא נבחר וטוב לאד׳ מעוש׳ רב והחן הטוב שיש לו מהאנשי׳ הוא נבחר מכסף וזהב כי בסבת יושר תכונותיו ופעולותיו והיותו אהוב לאנשים יהיה לו מחסה מהרעות יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר משל הדיוט יותר טוב אהוב בשוק מזהב בארגז.

נבחר – שם טוב נבחר מעושר רב וחן טוב נבחר מכסף וזהב.

נבחר שם מעושר רב – קניני העושר הם קנינים מדומים בלתי דבוקים מתעצמים עמו, ופתאום יורש ואבד העושר בענין רע, אבל השם שקנה על ידי מעשיו הטובים הם מתעצמים בנפשו בלתי נפרדים ממנו, תכלית העושר הרב יותר מן הצורך להשיג כבוד ושיהיו דברים נשמעים, וזה ישיג יותר בעל השם. והעושר רב צריכה שמירה וגוזל שנת בעליו, לא כן השם, מכסף ומזהב חן טוב הכסף והזהב אין להם מעלה פנימית רק הסכמיית שהסכימו עליהם לתת להם שיוי יותר על יתר המתכיות, ודוגמתו החן טוב, שאדם מוצא חן בעיני אנשים מצד ההסכמה, אבל זה יותר טוב לו מכסף ומזהב שישיג, שמציאות חן הוא נמצא בו בעצמו לא בדבר אחר, וגם שמה שיוכל להשיג אצל שליט ושרים ע״י שיתן כסף וזהב, ישיג יותר ע״י מציאות חן, והנה השם הוא לפי המעשים והחן הוא מצד החנינה כמ״ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני, ונגד זה העושר הוא הקנין שלו ונבחר ממנו השם שהוא קנין עצמי לו, והחן שאינו קנין רק מוצאו בעיני אחר טוב מכסף וזהב שיתנו לו אחרים.

נבחר – כדאי הוא להיות נבחר.

שׁם – טוב, וכן טוב שם משמן טוב (קהלת ז׳:א׳).

חן טוב – להיות אהוב הרבה לבריות וזה בא מחמת שם טוב שקנה לו; ויש מפרידים בין חן וטוב, ומפרשים תאר טוב נרדף לתיבת נבחר (נגד הטעמים).

חן – היא טוב מכסף וזהב.

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

The rich and the poor have this in common: Hashem is the maker of them all.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַתִּירָא וּמִסְכְּנָא פָגְעָן חַד בְּחַד וְתַרְוֵיהוֹן אֱלָהָא בְרָא אִינוּן.

עשיר ורש נפגשו עושה כלם י״י – בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב ואמר לו למדני תורה אם מלמדו עליהם נאמר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם י״י, ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כלם י״י, מי שעשה לזה חכם ולזה טפש עושה החכם טפש והטפש חכם, זו משנת ר׳ נתן, ר׳ יהודה הנשיא אומר בשעה שהעני הולך אצל עשיר ואומר לו פרנסני אם מפרנסו מאיר עיני שניהם י״י, ואם לאו עושה כלם י״י מי שעשה לזה עשיר עושהו עני ומי שעשה לזה עני עושהו עשיר.

אד׳א תפאג׳א אלגני ואלפקיר, כ׳אלק אלג׳מיע רב אלעאלמין.

עשיר, אם נפגשו העשיר והרש, בורא הכל אדון העולמים.

ואז יטיב העשיר לעני כאשר יזכור שאלו עשה אותו ה׳ הוא העני היה מבקש שיטיב עמו, ולא יקנא העני בעשיר כאשר יזכור אלו הבורא עשה אותו הוא העשיר לא היה רוצה לעצמו שיקנאו בו אחרים, ולכן אל ירצה את זה לזולתו¹.

1. בבחינת ״דעלך סני לחברך לא תעביד״ שבת לא א.

פיג׳וד אלגני עלי אלפקיר אד׳ יד׳כר אן אללה לו כאן ג׳עלה הו אלפקיר אלתמס אן יחסן אליה, ולא יחסד אלפקיר אלגני אד׳ יד׳כר אן אלכ׳אלק לו כאן ג׳עלה הו אלגני לם ירץ׳ לנפסה אן יחסדה אחד, פלא יסתחסן ד׳לך פי גירה.

עשה כולם י״י – כשעני אומר לעשיר פרנסני והוא עונה קשות, עושה כולם י״י^א – הקב״ה עושה אותם חדשים, לזה עני ולזה עשיר.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״עושה כולם י״י״.

the Lord is the Maker of them all When the poor man says to the rich man, "Sustain me,⁠" and he answers him harshly, the Holy One, blessed be He, makes them new: this one poor and this one rich.

עשיר ורש נפגשו וגו׳ – לא הגיע העושר לעשיר בכחו ושכלו ולא העוני לעני בשפלות ידיו וחסרון שכלו כי שניהם נפגשו שחזר הגלגל ופגשם מקרה העושר והריש. על כן אין ראוי שיתהלל ויתפאר העשיר מן הרש.

עשה כלם י״י – אל תתע בנפשך לאמר כי אחרי שהעושר והריש מקרה ופגישה מסבת הגלגל כי לא גזר השם ית׳ על העושר והריש. לא כן הדבר כי עושה כולם י״י והסבות כולם מעשה השם ית׳ הם ובידו למנוע הסבה ולהגיע הסבה.

עשיר ורש – עשה כלם י״י, כאמרם ז״ל: במזלא תליא מילתא (בבלי מו״ק כ״ח).

עשיר ורש נפגשו – ולבאר כי העושר אינו נחסר מאד אמר כי כבר יקרה בעשיר ורש שיפגשו זה את זה כאילו תאמר שהעשיר ירד מעט מעשרו והרש יעלה ויקנה העושר מעט מעט עד שיקר׳ מזה שיהיו שוים בקנינים לפי שהש״י עושה זה עני וזה עשיר או ירצה בזה שהעשיר והרש נפגשו שלא יוכל לחיות זה בלא זה והמשל שאם היו כל האנשים עשירים לא ימצא איש עושה מלאכה מהמלאכות המעשיות ויפסד היישוב ואם היו כלם עניים לא יוכלו להתפרנס זה מזה ולזה הוא מבואר כי הש״י עושה קצת האנשים עשירים וקצתם עניים כדי שיתקיים המציאות ויהיה אמרו עשיר ורש נפגשו כאמרו חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו.

נפגשו – ענין פגיעה כמו רש ואיש תככים נפגשו (משלי כ״ט:י״ג).

עשיר – מוסב למעלה לומר לזה נבחר שם וחן מעושר כי העושר לא ישובח והעוני לא יגונה כי מה׳ יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם בזה העושר ובזה העוני כפי הגזרה הגזר כי ה׳ עושה כל אלה ולא בעבור רוב החכמה העשיר העשיר אבל השם והחן באה בבחירת האדם עצמו.

עשיר ורש נפגשו – הם זה כנגד זה, הם שני הפכים. עיין בכורי העתים תקפ״ט עמוד 87-86.

עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה׳ זה טעם על שהשם נבחר מעושר רב, כי העושר אינו קנין תמידי, כי העשיר והרש נפגשו מצייר שהעשירים והרשים אינם עומדים במקום אחד שזה יעמוד בצד העושר וזה בצד העוני עד שלא יפגשו זה בזה, כי הם הולכים תמיד עולים ויורדים בסולם, עד שהעשיר והעני נפגשים זה בזה אם בתחילה בעת שעלה העשיר אל ראש הסולם ירד הרש ממנו למטה ונפגשו בדרך, ואם אחר זה בעת יעלה, הגיע העשיר אל ראשו שאז יתחיל לרדת במסבה, כי גלגל הוא שחוזר בעולם, והרש בהיותו בקצה המטה יתחיל לעלות ויפגשו שנית, כמ״ש הקב״ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, ועז״א עושה כולם ה׳, ה׳ עושה תמיד עשירים ורשים, שכן תקן את ההנהגה, וא״כ העשיר סופו לרדת ולאבד העושר, וטוב ממנו השם טוב אשר לא יסוף לעולם.

נפגשו – רחוקים הם זה מזה בשתי הקצוות, רק בזה נפגשו שה׳ עשה שניהם ובחכמתו הציבם במצבם לטוב להם ולעמיתם.

(ג) עָר֤וּם׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה [וְנִסְתָּ֑ר] (ויסתר) וּ֝פְתָיִ֗ים עָבְר֥וּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ׃

A prudent man sees danger, and hides himself; but the simple pass on, and suffer for it.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עֲרִימָא חָזֵי בִישְׁתָּא וּמִטְשֵׁי וְשַׁבְרֵי עָבְדִין וְחַסְרִין אִנוּן.

רמז תתקס

ערום ראה רעה – ונסתר זה משה שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט.

ופתיים עברו ונענשו – זה נדב ואביהוא שזנו עיניהם מן השכינה שנאמר ויחזו את האלהים, ומה היה להם, ותצא אש מלפני י״י.

אלנאהץ׳ ירא אלשר פיחג׳ב ענה, ואלגפאל ימרון בה פינכבון.

ערום, הערום רואה את הרע ונסתר ממנו, והפתאים עוברים בו ונפגעים.

יש אצלנו ענש ממון, וענש פגיעה גופנית¹. ונכללו בדבר זה ענינים רבים, מהם הרע שהחוש מרגישו כגון האש והשלג והאבן והברזל ושאר המזיקים. שהמשכיל נשמר מהן והסכל מתעלם מהן ויצערוהו. וכן התרופות שאפשר שימיתו אם לא נעשו כראוי בכמות ובאיכות ולפי הגיל והזמן והמזג, כגון שתיית ה״כ׳רבק״² וה״פרביון״³ וה״בלאד׳ר״⁴ וזולתן. וכן מוראות העולם כגון הפרישה בים וההליכה במדברות ושרותי המלכים וכל הדומה לכך שהם משמידים מי שאינו נשמר מהם. ואחר כך הצווי והאזהרה אשר עשאתם התורה תרי״ג מצות, מהם שכליות ומהם שמעיות⁵, המכלים מי שאינו מקיים אותם ומצילים מי שמקיים אותם שנאמר כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם⁶.

1. לעיל יז כו הובאו הראיות לשני אלה.

2. צמח, עליו דומים ללשון הטלה, ונקרא גם ״לסאן אלחמל״ לשון הטלה, והוא שני זנים לבן ושחור, והזכירן הרמב״ם בפרקי משה מהד׳ מונטנר עמ׳ 262 בין הסמים החמים.

3. שרף של אילן, ומזכירים אותו בין השרפים החמים מאד, והזכירו בפרקי משה מהד׳ מונטנר עמ׳ 199.

4. צמח שמציינים אותו חם ויבש, והוא רעל, ולוקחים ממנו לא למעלה מגרם ומחצה, והזכירו הרמב״ם בפרקי משה מהד׳ מונטנר עמ׳ 26. וטוענים שהוא מועיל לזכרון ולשפור ההבנה. ובימי עלומי שמעתי מזקנים אמרה בלשון זה ״אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא הדור הדור ואל תצטרך לבלאדור״ אך איני יודע לה מקור.

5. על חלוקת המצות שכליות ושמעות ראה בהרחבה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר השלישי מהדורתי עמ׳ קיז-קיח.

6. הושע יב י.

לנא ענש גראמה, וענש נכבה.

תחת הד׳א אלקול מעאני כת׳ירה, מנהא שר ילאקי אלחס מת׳ל אלנאר ואלת׳לג ואלחג׳ר ואלחדיד וסאיר אלמודיאת אלתי יתוקאהא אלעאקל ויגפל ענהא אלג׳אהל פתולמה. ת׳ם אלאדויה אלד׳י קד תקתל אד׳א לם תחכם עלי מא ינבגי פי אלכמיה ואלכיפיה ואלסן ואלזמאן ואלמזאג׳, מת׳ל שרב אלכ׳רבק ואלפרביון ואלבלאדר וגיר ד׳לך. ת׳ם אהואל אלדניא מת׳ל רכוב אלבחאר ואלמסיר פי אלמפאזאת וכ׳דמהֵ אלסלאטין ומא אשבה ד׳לך אלתי תהלך מן לם יחתרז מנהא. ת׳ם אלאמר ואלנהי אלתי ג׳עלתה אלשריעה תרי״ג שריעה, מנהא עקליה ומנהא סמעיה, אלתי תהלך מן לם יקום בהא ותכ׳לץ מן יקום בהא כקולה כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

ערום ראה רעה – עונשה של עבירה, ונסתר ולא עבר העבירה.

A cunning man saw harm The punishment for a sin, and hid, not committing the sin.

ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו – הנה הזכיר כי לא תציל החכמה ולא הגבורה מן הגזרה אף כי העושר שהיא מעלה שפלה מהם והיא מקרה ופגישה שנפגש בה העשיר כמו שנפגש בה העני בעניו, ועתה יאמר כי רוח והצלה תעמוד מן החכמה יותר מן הגבורה והעושר כי אף על פי שלא תציל החכמה ואין חכמה לנגד השם. אולם החכמה תשמר בעליה שלא יענש בעת צרה כי ישמור נפשו שלא ידחוק את השעה כמו שאמרו ז״ל: כל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו (בבלי עירובין י״ג) וזה ביאור ענין ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו כמו שאמרו ז״ל: כל הדוחק את השעה שעה דחקתו.

ערום – הנה האיש הערום והחכם ראה הרעה קודם בואה ונסתר להמלט ממנה ואולם הפתאים לא נתנו לבם לזה ועברו במקום הרעה שם השיגם ההפסד והעונש.

ויסתר – ונסתר קרי. ועיין בספר הזוהר פרשת נח דף ס״ט.

ופתיים – בשני יודי״ן וחברו פתח דבריך יאיר.

ונענשו – הוא״ו ובגעיא בס״ס.

נענשו – גם הפסד הממון קרוי בל׳ עונש כמו וענשו אותו מאה כסף (דברים כ״ב:י״ט).

ראה רעה – הערום רואה הרעה המעותדת לבא ונסתר ממנה ר״ל שומר עצמו מן הרעה טרם בואה אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו והשיג אותם העונש וההפסד.

ערום, פתיים – כנ״ל (א׳ ד׳), ובא היו״ד תמורת ה׳ למ״ד הפעל.

ערום ראה רעה ונסתר – הערום אינו חכם שידע חקי החכמה, ובכ״ז כבר תלמדהו הערמה להבין דרכו שהוא הולך בה, אם לא יש בו איזה הפסד, כמ״ש חכמת ערום הבין דרכו, ושוקל ומפלס אם לא תגיעהו רעה בעתיד, ועי״כ ראה רעה – אם רעה עתידה לבוא הוא רואה אותה, וגם ונסתר בל ילך בדרך זה שאחריתו רע, כמ״ש יש דרך ישר לפני איש וכו׳, אבל הפתאים שהם הפך הערום לא לבד שלא יביטו ויזהרו מרעה עתידה, אבל גם עברו על רעה ההוה, ולכן ונענשו שמלבד שהשיגו הרע יקבלו עונש על שלא נזהרו כי היה להם להזהר.

עברו – על הרעה בלי שום לב וקבלו עונש פתיותם וסכלותם.

(ד) עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים׃

The result of humility and the fear of Hashem is wealth, honor, and life.

עֶקְבָא דְעִנְוְתָנוּתָא דְחַלְתָּא דַייָ עוּתְרָא וִיקָרָא וְחַיֵי.

עקב ענוה יראת י״י – א״ר יצחק בר׳ אלעזר דקסרין מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה סוליים לרגלה שנאמר ראשית חכמה יראת י״י וכתיב עקב ענוה יראת י״י.

ג׳זא אלכ׳שוע ותקוי אללה, אלגנא ואלכראמה ואלחיוה.

עקב, גמול הענוה ויראת ה׳ העושר והכבוד והחיים.

הענוה היא הכניעה לה׳, שיעשה המאמין מה שנצטוה בו. והיראה היא הפחד, שימנע ממה שהוזהר עליו¹. וגמול הכל עשר וכבוד וחיים, בעולם הזה על דרך המופת, ולעולם הבא בזכות.

1. ושתי המלים כוללות כל מצות התורה עשה ולא תעשה.

אלכ׳שוע הו אלתעבד ללה, אן יפעל אלמומן מא אמר בה. ואלתקוי הו אלכ׳שיה, אן ינתהי עמא נהי ענה. וג׳זא אלג׳מיע עשר וכבוד וחיים, פי דאר אלדניא באלאיה, ופי דאר אלבקא באלאסתחקאק.

עקב ענוה – בשביל הענוה יראת י״י באה.

דבר אחר: ענוה עיקר והיראה טפלה ועקב לה, מדרס לרגליה.⁠^א

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 142, וינה 220, וכן בגיליון בכ״י אוקספורד 34 נוספה כאן הגהה: ״ירושלמי (ירושלמי שבת א׳:ג׳): מה שעשתה חכמה כפה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה. וקל למבין. הגהה.⁠״

In the wake of humility Because of humility, fear of the Lord comes. Another explanation: Humility is the main attribute, and fear is secondary to it and a "heel" to it, a mat for its feet.

עקב ענוה יראת י״י וגו׳ – יש מעלה גדולה מן העושר והגבורה והחכמה הנזכרים למעלה והיא הענוה כי עקב ענוה יראת י״י שהיא מעלה עליונה וגם יזכה בה האדם להצלחת ענין העולם הזה שהן עושר וכבוד וחיים. ויתכן לפרש כי העושר לבעל הענוה מפני שהוא שמח בחלקו ואינו מתאוה ליתרונות וכמו שנאמר: ושפל^א רוח יתמך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג) וכן החיים לבעל הענוה כי לא ידאג לקנות ענייני העולם הזה ולא יאנח עליהם כאשר הדבר ידוע מדרכי מדת הענוה.⁠¹

1. ועיין היטב ר׳ בחיי ריש פרשת ויקרא ובכד הקמח ערך ענוה.

א. כן בכ״י וטיקן, וכן בפסוק. בדפוס ראשון: ״ושכל״.

עקב ענוה – סוף ותכלית.

עקב ענוה – בשכר תכונת הענוה יגיע האדם אל שיקנה יראת י״י כי מפני היותו שפל בעיניו יתבונן מפני זה בנמצאים הנכבדים העליונים ממנו וכאשר יראה עוצם הש״י הנה יקנה מזה שיירא מהש״י בתכלית מה שאפשר ומזה יגיע אל שיקנה עושר בקניינים המדומים ובדעות ויקנה ג״כ כבוד וחיים בעניינים המדיניים וזה מבוא׳ במעט עיון מה שקדם מהדברים.

עקב – עניינו סוף ואחרית ע״ש שהעקב הוא סוף הרגל.

עקב – סוף הענוה היא יראת ה׳ ר״ל הענוה תסבב היראה כי כשיכיר בשפלות עצמו יגדיל רוממות המקום ותבוא בלבו יראת הרוממות וימצא עושר וכבוד וחיים.

עקב ענוה – (שהיא יראת ה׳, כמו שמצאנו ענוים להוראת צדיקים) עושר וגו׳.

עקב ענוה יראת ה׳ עושר וכבוד וחיים – שורש הענוה מסתעף ממה שמשיג גדולתו של יוצר בראשית וכחו הגדול והמציאות אשר ברא, עד שישיג שהנהו כאין וכאפס לפני קצת מבריאותיו, והגם שישיג בעוה״ז מלכות וחכמה וגבורה וכל המעלות, ידע כי הוא כנמלה קטנה לפני המלך הגדול העומד עליו, וכאין חשוב לפני הקטן שבמלאכיו, ומחשבה זו סופה להכניס בלבבו יראת ה׳ שיירא מעשות דבר נגד רצונו, כמ״ש הרמ״א שויתי ה׳ לנגדי תמיד וכו׳ כי אינו דומה ישיבת האדם וכו׳ כ״ש כשישים על לבו שממ״ה הקב״ה עומד עליו ורואה במעשיו וכו׳, ומי שנוחל ענוה ינחל עושר וכבוד כי ה׳ יגביהנו. מדה כנגד מדה, וינחל חיים אם חיי הנצחיים ע״י שיזהר מרע, אם חיי העוה״ז בהשגחת ה׳ הפך המתגאה שיסיר יראת ה׳ מנגד פניו ודרכיו דרכי מות.

ענוה – הראשון בכשרונות וכל כשרון בודאי עמה והיא היא יראת ה׳, ועקב ושכר לה הם עושר וגו׳; או חסרה ו״ו החבור ע״ד שמש ירח (יחזקאל ג׳:י״ד) ודומיו.

(ה) צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם׃

Thorns and snares are in the path of the wicked; whoever guards his soul stays from them.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נִשְׁבָא בְּאָרְחָא עֲקִימָתָא וּמַן דְנָטֵר נַפְשֵׁיהּ יִרְחַק מִנְהוֹן.

צנים פחים בדרך עקש – א״ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.

א״ר יוחנן אם זכה אדם לקנות ענוה ויראת שמים זוכה לקנות עושר וכבוד וחכמה מהם ואם לאו צנים פחים ואם הוא ערום ירחק מהם.

אלמסאל ואלפכ׳אך׳ פי טריק אלעסר, מן חפט׳ נפסה תבאעד ענהא.

הצנינים והמוקשים בדרך העקש, שומר נפשו יתרחק מהם. צנים ״מסאל״ וכן תרגם ולצנינים, במדבר לג נה, והוא המחט הגדול שתופרים בו השקים. פחים ״פך״ מין מלכודת כמו ילכד בפח, ישעיה כד יח.

הצנים מצערים זמנית. והפחים הורגים את הנפש. בדרך הידוע¹ יש שיהיו תלוליות וגבעות ואבנים ויתר המכשולות, ודרוש להם השכל להטות את האדם מהם. ובדרך הידועה על ידי הלמידה אפשר שיהיו תחבולות בני אדם, בעסקים כדי לקחת הממון, ובפשעים לחייב בדין, והמשכיל ימצא עצה וינצל מהם. ובדרך הידוע במסורת, דינים עונשן מלקות, ודינים עונשן מיתה, ובמשפטי ה׳ התקנת אש גהנם, והמשכיל ינצל מהם וישמר.

1. כלומר דרכי ושבילי בני אדם.

אלמסאל תולם לוקתהא, ואלפכ׳אך׳ תקתל אלנפס. פי אלטריק אלמשהור קד יכון אלנבך ואלכדי ואלחג׳ארה וסאיר אלמעאת׳ר, והי מחתאג׳ה אלי אלעקל יחיד אלאנסאן ענהא.

ופי אלטריק אלמערוף עלמא קד תכון חיל אלנאס, פי אלמעאמלאת לאכד׳ אלמאל, ופי אלגנאיאת לאלזאם אלחכם, ואלעאקל יחתאל ויתכ׳לץ מנהא. ופי אלטריק אלמעלום כ׳ברא, אחכאם עקובתהא אלחד, ואחכאם עקובתהא אלקתל, ופי חכם אללה אצלאח נאר ג׳הנם, ומן עקל תכ׳לץ מנהא ותוקאהא.

צנים פחים – כמו לצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה), ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ״ג:כ״ד), לשון גדודים ולסטים, פחים הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו, כלומר יסורים מוכנים לו.

שומר נפשו ירחק מהם – שמיישר מעשיו ודרכיו ונצול מהם.

Troops [and] snares Heb. צנים, as in "troops (לצנינים) in your sides" (Bemidbar 33:55); "And they will come upon you, a band (הצן)" (Yechezkel 23:24), an expression of bands and brigands.

Troops and snares are hidden on the ways of the one who perverts his ways; i.e., torments are prepared for him.

he who preserves his soul will distance himself from them He who is upright in his deeds will be saved from them.

צנים פחים בדרך עקש וגו׳ – פעמים יניח האדם הדרך הישרה ויעקש וילך בדרך לא סלולה לקצר הדרך והנה ימצא בדרך העקש ההוא צנים והם הקוצים והברקנים וימצא בה פחים והם המכשולות כי מפני שאין אדם עובר שם עלה קמשונים ולא הרימו משם מכשול והנה יגיעהו נזק מזה וינגף במכשולים או בצינים.

שומר נפשו ירחק מהם – שומר נפשו ילך בדרך ישרה וירחיק מן הצנים והפחים שהם בדרך העקש ויגיע מן הדרך הישרה אל מחוז חפצו ולא יבא לו שום נזק ממנו ויבא שלם אין פגע רע. ובא המכשלה הזה על ענין מה שהזכיר עקב ענוה יראת י״י עושר וכבוד וחיים (משלי כ״ב:ד׳) כי מן הדרך הישרה מגיעים אל הצלחת העולם מלבד היתרון האמתי אשר יגיע לנפש משם כי תשמר^א ותנצל מן החטא כי יראת השם שמגיעין אליה מן הענוה היא יסוד השמירה מכל חטא. ומי שיבקש הכבוד והעושר ויבקש למהר להגיע אליהם מן הגאוה והשררה והגזל והחמס ימצא הנזקים והמכשולות לגופו בעולם הזה ולנפשו לעולם הבא.

א. כן בכ״י וטיקן. בדפוס ראשון: ״תאמר״.

צנים פחים – מהנשוא, ומה שאמרו רז״ל: הכל בידי שמים (בבלי כתובות ל׳) כבר פרשו רבינו ז״ל בשמיני מהקדמות לאבות, ואין להטיב על דבריו.

צנים ופחים וג׳ – הנה פחים תאר לצנים, בצדי הדרכים, שההולך עליהם נאחז בם כמו הפחים, ואמר: כי אלו נמצאים בדרך עקש.

צנים פחים – הנה בדרך האיש העקש והוא ההולך בדרך מעוות שאינו משגיח כראוי אי זה הדרך ראוי שילך ימצא צנים להנזק בקרירות האויר וימצא בו פחים להלכד בהם רגליו ומי שהוא שומר נפשו והוא המתבונן בדרכיו והולך בהם דרך ישרה ירחק מאלו הדברים המזיקים כי הוא לא ימסור עצמו לסכנות ויעיין באי זה דבר ראוי שישתדל בהשגתו ובאי זה אופן שיהיה נמלט מהרעות והפגעים.

צנים – קוצים כמו ולצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה).

צנים פחים – קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש ר״ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו.

צנים פחים – בדרך העקש (הפך דרך ישרה) יש צנינים ופחים, כלומר הדרך העקלתון הוא מלא סכנות. ומי שרוצה לשמור עצמו ילך בדרך ישרה, ומתוך כך ירחק מאותם צנים ופחים.

צנים – חולה הבא ע״י צינה.

ופחים – כמו פחים אש וגפרית, הפחת האש.

צנים פחים בדרך עקש – הדרך הישר בתהלוכות הנפש הוא הדרך האמצעי, והדרך הנוטה מן האמצעי אל קצה היתרון או קצה החסרון הוא דרך עקש, נוטה מן הישר, ותפס לזה משל מן הטבע שהאויר הממוזג הוא השוה לבריאות הגויה, אבל הנוטה לקצה היתרון אל החמימות ישרוף את הדמים כי תגבר האדומה והיובש והאש, וזה קורא פחים – שהם גחלים בוערים, והנוטה לקצה החסרון תגבר הצנה, והקור יצמית את הדם, וזה קורא צנים חולי הבא על ידי רוב הצינה, ושניהם ממיתים את הגויה, וכן בהנהגת הנפשות, בקצה היתרון תלהטהו אש בוער, ובקצה החסרון תקפיאהו הקור והרפיון, ולכן שומר נפשו ירחק מן הקצוות וילך בדרך הישר הממוצע.

עקש – מעקש ומעקל דרכיו ואין לו מזה תועלת כי אם נזק (צנים פחים – קוצים ומכשולים).

ירחק מהם – בהתרחקו מדרך עקלתון.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון