Eikhah 3 – איכה ג‏ – Mikraot Gedolot

(א) אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃

I am the man¹ who has seen affliction by the rod of His wrath.⁠²

1. I am the man | אֲנִי הַגֶּבֶר – According to Bavli Bava Batra 15a, the prophet Yirmeyahu authored Eikhah, and he might be the speaker of these verses, having himself witnessed the destruction and having personally been much afflicted (R"Y Kara, opinion in Ibn Ezra). Alternatively, the speaker is the nation of Israel as whole, here presented as a male in contrast to the widow of earlier chapters. This chapter no longer focuses on the city as a whole, but on the individual's physical and emotional suffering.

2. His wrath | עֶבְרָתוֹ – This assumes that the verse refers to the wrath of Hashem (Rashi, R"Y Kara). Alternatively: "his wrath", referring to the wrath of the human enemy (Ibn Ezra). The two possibilities continue throughout the chapter.

תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

אֲנָא גַבְרָא דַחֲזָא עָנְיִי בְּחוּטְרָא דְרָדֵי בְּרוּגְזֵיהּ.

פרשה ג

[א] אֲנִי הַגֶּבֶר – רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח: וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה (ירמיהו ל״ו:ל״ב), שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, רַב כַּהֲנָא אָמַר: וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, דְּבָרִים, אֵיכָה יָשְׁבָה, אֵיכָה יָעִיב, אֵיכָה יוּעַם. רַבִּים, זְכֹר ה׳. כָּהֵמָּה, אֲנִי הַגֶּבֶר, דְּהוּא תְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים (משלי כ״ב:כ׳), דְּבָרִים מְשׁוּלָשִׁים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מַהוּ שָׁלִשִׁים, גִּבּוֹרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: וְשָׁלִשִׁים עַל כֻּלּוֹ (שמות י״ד:ז׳), וּמְתַרְגְּמִינַן וְגִיבָּרִין מְמַנָּן עַל כּוּלְּהוֹן.

דָּבָר אַחֵר, שָׁלִשִׁים, אֲנִי הַגֶּבֶר – דְּהוּא מִתְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲנִי הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא דִילִיפְנָא יִיסּוּרִין, אַהֲנֵי עָלַי מַה דְּאַהֲנֵי לָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וּדְחָפָהּ וְהוֹצִיאָהּ חוּץ לַפָּלָטִין, הָלְכָה וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ אַחַר הָעַמּוּד, נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְרוֹאֶה אוֹתָה. אָמַר לָהּ אַקְשִׁית אַפֵּיךְ, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּךְ יָפֶה לִי וְכָךְ נָאֶה וְכָךְ רָאוּי לִי שֶׁלֹא קִבְּלָה אוֹתָךְ אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהּ אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הַנָּשִׁים בַּעֲבוּרֵךְ. אָמְרָה לוֹ אִם כֵּן לָמָּה נִכְנַסְתָּ לְמָבוּי פְּלוֹנִי וּלְחָצֵר פְּלוֹנִי וּלְמָקוֹם פְּלוֹנִי, לֹא בִּשְׁבִיל אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְלֹא קִבְּלָה אוֹתְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַקְשִׁיתוּן אַפֵּיכוֹן, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ יָפֶה לָנוּ וְכָךְ נָאֶה לָנוּ וְכָךְ הָגוּן לָנוּ שֶׁלֹא קִבְּלָה אֻמָּה אַחֶרֶת תּוֹרָתֶךָ אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהֶם אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הָאֻמּוֹת בִּשְׁבִילְכֶם. אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לָמָּה הֶחֱזַרְתָּ תּוֹרָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת וְלֹא קִבְּלוּהָ. דְּתַנְיָא בַּתְּחִלָּה נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳), וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֶחֱזִירָהּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן (דברים ל״ג:ב׳), וּלְבַסּוֹף הֶחֱזִירָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳). וּכְתִיב: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ״ד:ז׳).

דָּבָר אַחֵר: אֲנִי הַגֶּבֶר – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם (איוב ל״ד:ז׳). רָאָה עֳנִי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתִי עֲנִיָּה מִן הַמִּצְווֹת, עֲנִיָּה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, הֵבִיא עָלַי שֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה גִּבְּרַנִי לַעֲמֹד בְּכֻלָּן, אַתְּ מוֹצֵא אַחַר מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם תּוֹכָחוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, מַה כְּתִיב: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם (דברים כ״ט:ט׳), וּמְתַרְגְּמִינַן אַתּוּן קַיָּימִין יוֹמָא דֵין כּוּלְּכוֹן, גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בְּכֻלָּם.

רמז תתרלה

אני הגבר – א״ר יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אנא היא דיליפנא [יסורין] כל מה דאת בעי איתי עלי, משל למטרונא שכעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין, מה עשתה הלכה וצמצמה את פניה ועמדה לאחורי העמוד, כשהמלך עבר אמרה (לה) [לו] אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה לי וכך הגון לי שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני, אמר לה המלך לאו אלא אני פסלתי את כל הנשים בשבילך, אמרה לו לאו אלא הן שלא קבלו אותך, כך אמרה כנסת ישראל רבש״ע מפני מה כך הגון לי שלא קבלה אומה תורתך אלא אני, אמר לה הקב״ה לאו אלא אני הוא שפסלתי את כל האומות בשבילך אמר לו לאו אלא הן הן שלא קבלו אותך, מפני מה הלכת להר שעיר כו׳ שנאמר ה׳ מסיני בא וגו׳, כמה טובות עשיתי לפניך קדשתי שמך על הים אמרתי לך שירה קבלתי תורתך בשמחה מה שלא קבלו האומות, ואחר כל השבח הזה אני הגבר ראה עני – רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אני הוא איוב, כמד״א מי גבר כאיוב ישתה לעג וגו׳ כל מה דאייתית על איוב את בעי מיתי עלי, באיוב כתיב כשדים שמו שלשה ראשים, ובי כתיב והעיר נתנה ביד הכשדים. באיוב כתיב אש אלהים נפלה וגו׳, ובי כתיב ממרום שלח אש. באיוב ויקח לו חרש, ובי כתיב איכה נחשבו לנבלי חרש. באיוב כתיב וישבו אתו לארץ, ובי כתיב ישבו לארץ ידמו. באיוב כתיב שק תפרתי, ובי כתיב העלו עפר על ראשם. באיוב כתיב חנוני חנוני אתם רעי, ובי כתיב אשר לא יתן לכם חנינה. באיוב כתיב כי יד אלוה נגעה בי, ובי כתיב כי לקחה מיד ה׳.

ראה עני וגו׳ – א״ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותי עניה במצות ומעשים טובים הביא עלי שבט עברתו.

אנא אלרגל אלד׳י ראא אלעד׳אב, בקצ׳יב עברתה.

ראה – אשר ראה את העינוי בשבט כעסו.

ראה עני – אשר ראה עני.⁠^א

בשבט עברתו – של רודה ומכה, הוא הקב״ה.

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים מופיע במקומו ביאור מורחב: ״אני הגבר ראה עני – היה מתאונן ירמיה לומר: אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי.⁠״

I am the man who has seen torment – {Yirmeyahu lamented, saying, "I am the man} who has seen torment,⁠" {[i.e.,] who has seen torment more than all the prophets who prophesied concerning the destruction of the Beis Hamikdosh, for the Beis Hamikdosh was not destroyed in their days, but it was [destroyed] in my days}.

By the rod of His fury – Of the One who chastises and smites, i.e., the Holy One, Blessed is He.⁠¹

1. Alternatively, the enemy's rod, i.e., this phrase reverts to 'my enemy has annihilated,' and how, 'by the rod of his fury.' (Ibn Ezra)

אני הגבר ראה עני – ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני השם אני למודה להביא עלי מכות כמו איוב שנאמר מי גבר כאיוב (איוב ל״ד:ז׳) וכשם שבאו על איוב באו על ישראל ואיוב היה משל לישראל כשם שאיוב תחלה אבד ממונו ואחר כך בניו ואחר כך לקה בגופו כך ישראל תחלה לקחו מגיני הזהב וקצצו דלתות ההיכל ולקחו כל אוצרות המלכים ואחר כך סילה כל אביריי (איכה א׳:ט״ו) ואחר כך גת דרך י״י לבתולת בת יהודה (איכה א׳:ט״ו) עד אשר טפחתי ורביתי (איכה ב׳:כ״ב). לכך נא׳ אני הגבר ראה עני דומה אני לגבר אשר ראה עני זה איוב.

בשבט עברתו – בחמת אפו ובחמתו וכן הוא אומ׳ ופקדתי בשבט פשעם (תהלים פ״ט:ל״ג) ואו׳ הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י׳:ה׳) ששבט עברתו של השם הוא הרשע וגם נקרא חרב שנאמר פלטה נפשי מרשע חרבך (תהלים י״ז:י״ג) לכך נא׳ בשבט עברתו שהביא עלי את הכשדים הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳) שהם שבט עברתו.

ס״א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו – ייאוסו צל אומו כי גרנט מלי אכרי פמטוטו (?) כך אדמה עלי יכול כל אדם לומ׳ זה האיש ראה עני בשבט עברתו של השם מכל הנביאים שהתנבאו על החרבן שהרי כמה נביאים נתנבאו על חרבן הבית ובכולם לא חרבה הבית בימיהם כי אם בימי. (תוספות המאור הגדול רש״י ז״ל)

אני הגבר ראה עני^א בשבט עברתו – ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד בלעז. כלומר, כך אדמה: עלי יכול כל אדם לומר זה האיש ראה עוני בשבט עברתו של הקב״ה. היה מתאונן ירמיהו לומר: אני הגבר ראה עני^ב מכל הנביאים שנתנבאו על חרבן הבית. שהרי כמה נביאים נתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298: ״בעוני״.

ב. כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״היה מתאונן... ראה עני.⁠״

I am the man who has seen affliction by the rod of his wrath – "I am that man who is great evil or virtue"¹ That is to say, "thus is the land against me". Anyone is able to say: This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than all the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, but for all of them the Temple was not destroyed during their lifetime, but in mine.⁠²

1. ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד is transliterated French. Proposed reading is: Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue.

2. RY Kara is following Rashi here, but does not identify the man as Jeremiah like Rashi. Rather, he says it could be anyone living at the time of the destruction of the Temple, which is an explanation offered by ibn Ezra, whom RY Kara predates.

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו^א – פתרונו: אני הוא הגבר שהוכה בשבט עברה – בתוכחות חמה ולא בתוכחות אהבה.

בשבט – שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם, כאשר מפרש למטה: בלה בשרי ועורי שבר עצמותי (איכה ג׳:ד׳), ולא בשבט אשר ייסר בו איש^ב את בנו.

אני הגבר ראה עני – ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ.⁠¹ כך אמר ירמיה: עלי יכול כל אדם לומר: זה האיש ראה עני בשבט עברתו – של הקב״ה, מנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.⁠²

1. je suis cel homme que grand mal a vue

2. השוו רש״י ולקח טוב.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״בשבט עברתו״.

ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 (במקום ״בו״): ״איש בה״.

I am the man who has seen affliction – Its explanation is: It is I who am the man who was beaten by the rod of his wrath with the punishments of anger, and not the punishments of love.

By the rod – that is the destroyer of skin and flesh, that breaks the bone as it is explained below He has worn away my flesh and skin; he has broken my bones (Lamentations 3:4). But [it is] not with the rod that a man punishes his son.

I am the man who has seen affliction – I am that man who is great evil or virtue (ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ).⁠¹ Thus Jeremiah said everyone can say about me, "This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, for concerning all of them, the Temple was not destroyed in their days, but in my days.⁠"

1. Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue in Old French.

אני הגבר – אמרו קדמונינו ז״ל: כי זאת המגילה ירמיהו חיברה. אם כן יהיה הוא האומר: אני הגבר.

או: אמר כל אחד מישראל.

עני – סמוך, ויחסר מקום השבי או הגלות.

וראה – תחת ראיתי, וכן: ונשאר^א אני (יחזקאל ט׳:ח׳).⁠^ב

ב⁠{שבט }⁠עברתו – שב אל: אויבי כלם (איכה ב׳:כ״ב).

ויש אומרים: שהוא שב אל אף השם. ואיננו נכון בעיני. וזה המקונן אמר: כי הצר היה מענה אותו^ג בשבט עברתו.

א. כן בכ״י פרמא 2876, ובראב״ע ישעיהו כ״ט:י״ד, מ״ח:י״א. בנוסח שלנו: ״ונאשאר״.

ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876 נוסף כאן: ״הגבר״.

ג. כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״אתו״.

I am the man. Our forefathers, of blessed memory, said that this is the scroll that Jeremiah wrote. If this is so, it is he who says I am the man, or it is anyone from Israel.

Affliction – In construct, but the noun with which it is in construct, either the captivity or the exile, is missing.

And ראה is instead of ראיתי, like a similar anomaly in I remained (ונשאר) (Ezekiel 9:8).

Of his anger – It refers back to my enemy destroyed (Lamentations 2:22). Some say that it refers to HaShem's anger, but they are not correct, in my opinion. It is the lamenter who said that the adversary was afflicting him with the rod of his anger.

אני הגבר – יספר המקונן שהיה הצר מכהו בשבט עברה.

I am the man. The mourner recounts that it was the enemy who dealt him a heavy blow with the rod of [his] wrath¹;

1. Here ibn Ezra disagrees with the usual understanding of HaShem as antecedent.

אני הגבר – הכונה בזה כי ירמיה מדבר זה גם על עצמו בפרט, גם על כלל עמנו, וכנוי עברתי לאויב ולשם, כל אחד כפי הראוי לו, כי האויב הוא נבוכדנצר היה שלוח מהשם עד שקראו עבדי. וידוע כי גבר עקרו מטעם גבור, ולכן הפכו ראה עני.

וטעם שבט עברתו – כי המוסר הוא בשבט כאמרו: ומת תחת השבט, גם כתיב: ושבט עברתו יכלה (משלי כ״ב:ח׳), ועוד: בשבט יודש.

(הקדמה) גרסינן באיכה רבתי (בפתיחה) רב חמא ב״ח פתח וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה לברוך בן נריה הסופר ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה (ירמיהו ל״ו), מה תלמוד לומר כהמה. אמר רב כהנא דברים. איכה ישבה בדד. איכה יעיב. איכה יועם: רבים. זכור ה׳. כהמה אני הגבר דאית בה ג׳ פסוקים בכל מלה הה״ד (משלי כ״ב) הלא כתבתי לך שלישים, דברים משולשים. הנה עפ״י הדברים האלה עם מה שחובר מן העיון בכללו ופרטו האלפא ביתא הזאת ראיתי שענינה הוא חמור להגדיל בה התמרור ולהרבות בבכיה בהזכיר כללות ההפסד והרע אשר מצא את עמנו ואופן הדעתם אליו מכל אשר לפניה ואחריה רעותיה: כי על כן המקונן כמתאונן ומתלונן דמה עצמו לאיש אשר בהיותו שלו ושקט פתע פתאום ראה לנגדו כמראה איש צר ואויב ובידו שבט הנוגש בו יכה עליו וינהגהו כשבוי חרב במכות ויסורין עד אשר הביאהו אל המקום אשר אסירי המלך אסורים ושם תלה קולר בצוארו ובשמי קורה ושם בסד רגליו הרבה והכביד כל מאסריו עד בא עתו להוציאו למשפט ואז הוציאוהו בקושי ובמרדות גדולה וישפטהו משפט קשה ממות ואל המיתו לא נשא נפשו אך ישלח בו חרון אפו להכאובו ולצערו בנגע וקלון לשחק בו ולהתלוצץ עמו ואחרי נוקפו עורו ובשרו לא חסה עליו עין להצילו ולהשקותו ולא שמו לב להחזיקו ולהחזירו לבוריו עד אשר נואש מכל טובה ונשאר באפס תקוה ויצא לבו ונשתטה ובא לידי כפירה לולי ניצוץ שכלו ורוח בינתו החזיקו בידו לערוך טענות כנגדו להשיבו על כנו והנה יישוב הכתובים לפי זה המשל והדמיון כך הוא.

(א) אני הגבר – יראה אני הגבר אשר ראה אותו השוטר האכזר ששמו עוני בשבט עברתו אשר בידו ויהיה עני שם דבר כמו אל דמי לכם (ישעיהו ס״ב).

(א-יח) ועתה – דעו נא וראו איך כלל המקונן עד הנה בתמרורו זה ורמז ברמיזות קרובות עד״מ את כל הרעה אשר מצאתנו מן היום אשר החלונו לרדות מגבהי שמים עד אשר שפלנו עד עפר ונחתם ונסתם הגלות לגמרי אשר היה אחרי מות המלך יאשיהו אשר לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו (מלכים ב כ״ג) אשר אמרנו ובצלו נחיה. ובמותו סר צלם מעליהם ויי׳ אתו. ומיד כשמלך יהואחז בנו החלה הרעה לבא כאשר דברה חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב) ומאותו השעה ואילך נרמז במשל המר האמור. וזה פתרונו ושברו. כי כאשר נאמר ביהואחז (מלכים ב כ״ג) ויעש הרע בעיני יי׳ באותו השעה ראה הנביא השוטר בא כנגדו בשבט עברתו והוא פרעה נכה אשר שמהו הש״י שוטר לרדות בו וכמ״ש הכתוב (מלכים ב כ״ג) ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת ממלוך בירושלם. ונאמר (מלכים ב כ״ג) ואת יהואחז לקח ויבא מצרים וימת שם.

[ב] אמר אותי נהג ויולך חשך ולא אור. ואמר אך בי ישוב הוא מה שאמור ביהויקים אחיו אשר המליכו פרעה נכה כי לא שלו ולא שקט לא השיב ידו ממנו אשר עליו אמר (מלכים ב כ״ד) בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים. ובדברי הימים (ב׳ לו) כתיב, עליו עלה נבוכדנצר ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה. וזהו ממש אך בי ישוב להוליכני ולהגלותי. ולפי שלא היה אז גלות שלימה לא אמר רק יהפוך ידו כל היום. ומה שאמר בלה בשרי ועורי על מה שהיה בימי יהויכין בנו של אליקים שכתוב בו (מלכים ב כ״ד) ויבא נבוכדנצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וכו׳ ויוצא משם את אוצרות בית יי׳ ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל יי׳ וכו׳ והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים וכו׳ עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא ישאר זולת דלת עם הארץ. הרי שכלה הכל הבשר והעור והעצמות אבד ושבר. ומה עצמו דברי חז״ל (איכה רבה ג׳) בשרי זה הצבור. ועורי אלו סנהדרין כשם שהעור חופה את הבשר כך סנהדרין חופין את ישראל. שבר עצמותי העצומים שבי.

והנה אחרי זה. המליך מלך בבל את מתניה בן יאשיהו ויסב את שמו צדקיהו מה כתיב ביה (מלכים ב כ״ה) ויהי בשנה התשיעית למלכו בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב.

[ה] הוא מ״ש בכאן בנה עלי ויקף ראש ותלאה כי ראש ישראל היא ירושלם והיא הקיפה. ותלאה מלשון ותלה ארץ מצרים (בראשית מ״ז). כי כן כתיב (מלכים ב כ״ה) ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו בט׳ לחדש ויחזק הרעב ותבקע העיר. והנה נשתמש מלת ותלאה לב׳ ענינים א׳ לתפארת המשל ושלמותו. ב׳ לעיקר הכוונה בנמשל והוא בשלמות המליצה. מה כתיב אחר זה (מלכים ב כ״ה) ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה וידברו אתו משפט ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור הה״ד במחשכים הושיבני כמתי עולם. מה כתיב (מלכים ב כ״ה) ויאסרהו בנחושתים ויביאהו בבל.

[ז] הה״ד גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי גם כי אזעק: כי אתחנן קולי לא האמין בו ולא פתח אסירי ביתה. וכיון שמת שם הרי גדר בעדו. והנה בכל זאת לא שב אפו. ועוד נאמר שם (ירמיהו נ״ב) ובחדש החמישי בי׳ לחדש שנת י״ט שנה למלך נבוכדנצר וגו׳ וישרוף את בית יי׳.

[י] ועל הרע הגדול הזה אמר כאן דוב אורב הוא לי ארי במסתרים: כי בחדש הה׳ מזל אריה כנרמז במלת ארי והה״א יתירה רמז לחדש.

[יא] גם למזל שהוא ה׳ ואז דרכי סורר כי אז האויב מלא דרכי העיר ושווקיה ורחובותיה סירים וקוצים לשרוף הבית והעיר וה״א שמני שומם כי אז היה המקדש שמם.

[יב] ואמר דרך קשתו על מה שלקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן המשנה ואת שלשת שומרי הסף. ומן העיר לקח סריס א׳ וז׳ אנשים מרואי פני המלך אשר נמצאו בעיר ואת הסופר ויולך אותם. ויך אותם מלך בבל וימיתם (מלכים ב כ״ה).

[יג] עליהם נאמר הביא בכליותי: כי אחר הבשר והעור והעצמות לא נשארו רק הכליות.

והנה מפני שענינו של גדליה בן אחיקם שכתוב בסמוך (מלכים ב כ״ה) והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם, היה כמו אונאה והיתול אל כל השארית הנמצאה עד כי נהרגו רובם על ידו ביד ישמעאל בן נתניה לרמוז לזה.

[יד] אמר כאן הייתי שחוק לכל עמי ותלה השחוק לעצמו בשם הכנסיה לפי שזה השחוק וההיתול קרה לה מצד עצמה וזהו בסבת האמנת גדליהו בישמעאל ובלתי שמעו אל יוחנן בן קרח אשר גלה את אזנו. גם כי ישמעאל עצמו מזרע מלוכה היה ולזה יצדק הייתי שחוק.

ונגינתם – ר״ל יללתם. ולפי שהרע הזה היה ע״י אכילתו עמו ועם השרים אשר אתו כמ״ש בירמיהו (ירמיהו מ״א) ויהיו בחדש הז׳ בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה ורבי המלך וי׳ אנשים אתו אל גדליהו המצפתה ויאכלו שם לחם יחד במצפה ויקם ישמעאל וגו׳ ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אותו.

[טו] והנה היה שלחנם לפניהם לפח ומאכלם לחרב חדה ולזה אמר השביעני במרורים הרוני לענה. כי האכילה והשתיה אחר כל מה שעבר עליו מן הרעות אשר הזכיר היתה זאת וגם המחזקים אשר הכינו לו לחזקו ולאמצו.

[טז] היו אלו אשר אמר עליהם ויגרס בחצי שני, וחתם הכפישני באפר כי כבר הוקבעה יללה וצום לדורות על הריגתו של גדליה ושארית ישראל (זכריה ד׳).

[יז] ואמר ותזנח משלום נפשי לפי שהריגה זו היתה שימת דמי מלחמה בשלום כי האנשים שלמים היו וגדליהו שמר את בריתו כשאמר ליוחנן בן קרח (ירמיהו מ׳) אל תעשה את הדבר הזה כי שקר אתה דובר אל ישמעאל והרי זו היא פקודת שלומם אשר קבלו בימי רעתם ולפי שנמשך מזה כי שארית ישראל בראותם כל אלה שבו מאחרי יי׳ לאמר מה לנו עוד חלק ונחלה בביתו כמו שאמר (ירמיהו מ״ד) ויענו את ירמיהו כל אנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וכו׳ הדבר אשר דברת אלינו בשם יי׳ איננו שומעים אליך כי עשה נעשה וכו׳ לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים וגו׳ ומן אז וגו׳ חסרנו כל בחרב וברעב תמנו.

[יח] סוף דבר כי נמנו וגמרו ואמרו שוא עבוד אלהים. זהו שהזכיר כאן בחתימת המשל ואומר אבד נצחי ותוחלתי מיי׳. והנה שנמשכו הדברים עד שאמר כנסיה וגזרה בדעתה אבד נצחי. כי מדי עבדנו אותו חסרנו כל טוב ונוספו עלינו רעות רבות וכי נעבוד אלהים אחרים נחיה ונירש טובה וברכה. וכן עשו כי בפיהם דברו ובמעשיהם מלאו לאמר (ירמיהו מ״ד) עשה נעשה את נדרינו. והם ונשיהם ובניהם ירדו מצרימה ואין ספק כי זאת היתה תכלית הכפירה כשהוא יתברך פועל דבר מכל ענייני זה העולם אשר נתקיים להם הסכלות הזה מהפלגת הרעות אשר קבלו רצופות ותכופות אשר אמרו א״א שהרעות הללו בשעורן ובמספרן יבאו מאת האלהים כי טוב הוא ודנו מהן המשפט אשר גזרה אשת איוב (ע״ג) כאמור בהקדמה והוא היה שבוש קצת הקדמונים שהיו רואים שרוב ענייני המציאות היו רעים ומשובשים ולכן היו גוזרים כי הכל הוא במקרה כמו שאמר המורה פ׳ י״ג ח״ג.

אני הגבר – יש בסימן זה איזה רמז למה שסבל ירמיה עצמו מצד בני עמו, מ״מ כללות הדברים על האומה כולה נאמרו ולא על אדם מיוחד; וכן גבר זה ר״ל עַם גבורים, וענין הפסוק כך – אין כמוני עם שיוכל להאמר עליו בבירור ואמת שסבל עינוים בעבור שבט האל.

אני הגבר – רבי לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא דרגילנא ביסורים והניין לי מה דהניין לך¹ (שם).

אני הגבר – רבי יהושע בן לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא איוב דכתיב ביה (איוב ל״ד) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים, וכל מאי דאייתית עליה אייתית עלי² (שם).

אני הגבר – רבי ברכיה אומר, אני הגבר – גברתני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם³ (שם).

ראה עני – [והלא היה ראוי לומר ראיתי עני ומהו ראה], אלא אמרה כנסת ישראל, ראה הקב״ה אותי עניה מן המצות, עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתו⁴ (שם).

1. ר״ל אני הוא הגבר שכבר הורגלתי לקבל באהבה את היסורין על קדושת שמך, [ואשר על כן מכונה בשם גבר על שם גבורתו שסבל ככה], ולכן מה שנאה וטוב בעיניך להביא עלי הוא גם נאה וטוב בעיני, ולא אתאונן עליהם אלא אקבלם באמונה, ודריש ראה מלשון רבנן רואה אני את דברי אדמון (כתובות ק״ח:), כלומר נראין בעיניו ומתקבלים, דירמיה (שהורגל ביסורים כל ימי חייו) מצא את היסורים לנכון לפניו. או י״ל דקאי על כנסת ישראל.

2. גם בכאן הדיוק כמו בדרשה הקודמת דהול״ל ראיתי עני, ודריש שאומרת כנסת ישראל אני דומה להגבר הידוע שהיה מצוין ביסורים רבים, וגם אני כן, דכל מאי דאייתת עליה אייתת עלי.

3. דריש יתור לשון הגבר, ודריש מלשון גבורה וכדמפרש, ובכלל יתבאר כמו שפרשנו לעיל אות א׳. ומ״ש ומתרגמינן הנה בתרגום כתיב אתון קיימין יומא דין אך המדרש דריש ללשון זה כמו כולכם גבורים וכו׳, והוי הלשון ומתרגמינן קיצור לשון.

4. הלשון עניה מן המצות עניה ממע״ט לאו דוקא הוא, דלפי משמעות המלים ענינו רק עניה מקיום מצות ומע״ט, ותו לא, ובאמת כמה עבירות חמורות גרמו לחורבן הבית וכמ״ש לעיל בפרשה א׳ פסוק א׳ לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה ובעשרת הדברות וכו׳, אלא הכונה עניה במצות ועשירה בעבירות, ולשון קצר ונקי נקט.

וכך היה ירמיה הנביא מקונן¹: מכל הנביאים אשר התנבאו על חורבן הבית² אֲנִי הוא³ הַגֶּבֶר אשר⁴ רָאָה את עֳנִי השבי והגלות⁵, שבימיהם של הנביאים האחרים לא נחרב הבית כי אם ביָמַי, ונחרב⁶ בְּשֵׁבֶט – במקל⁷ עֶבְרָתוֹ – רוגזו⁸ של רודה ומכה, הוא הקב״ה⁹, ואין זה שבט של אב המחנך את בנו אלא שבט שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם¹⁰:

1. רש״י, ר״י קרא, אבן עזרא.

2. רש״י, ר״י קרא.

3. ר״י קרא.

4. רש״י.

5. אבן עזרא.

6. רש״י.

7. תרגום.

8. תרגום.

9. רש״י.

10. ר״י קרא. עקידת יצחק ביאר אני הגבר אשר ראה את אותו שוטר האכזר ששמו ׳עוני׳ שהכה בשבט עברתו אשר בידו.

(ב) אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא⁠־אֽוֹר׃

It is me He has driven and led into darkness, not light.

תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

יָתִי דְבַר וְאוֹבִיל חֲשׁוֹכָא וְלָא לְאַנְהָרָא.

אוֹתִי נָהַג – בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר.

וקאדני וסיירני פי צ׳לאם בלא נור.

חשך – בחושך בלי אור.

אותי נהג ויולך חשך ולא אור – כנגד שתי חרבנות ממשמע שנאמר חשך איני יודע דלאו אור ומאי ולא אור בלא נבואה שנאמר אין עוד נביא (תהלים ע״ד:ט׳).

ד״א: ולא אור – בלא תורה ונעו מים אל ים.

אותי נהג ויולך חשך ולא אור – לכל חשך שם קץ, אין לך ליל שלא תופיע עליו נהרה¹ לסוף אשמורת אחרונה כשיעלה עמוד השחר. אבל אותי נהג ויולך חשך ולא אור – מצרים שגלו כתוב בהן: מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יחזקאל כ״ט:י״ג), וכן כל אומה שגלתה ממקומה לסוף חזרה, וישראל כמה שנים שגלו ועוד היום הם בגלותם.

1. השוו ללשון הפסוק באיוב ג׳:ד׳.

He has driven me and led me into darkness and not light – For every darkness there is an end; you have no night because you did not shine light upon it at the end of the last watch (of the night) when dawn was about to break. But, he has driven me and led me into darkness and not light – it was written about Egypt who was exiled: At the end of forty years I will gather Egypt (Ezekiel 29:13), and so every nation who went into exile from its location in the end returned. But Israel – how many days that they have been exiled, and even today they are in their exile.

ונהג אותו ממקומו במקום חשך.

And he led me from my place into a place of darkness.

והיה מוליכו בשבי בחשך ולא יקוה אור.

and led him into captivity, into darkness, and he did not hope for light.

וכן נהג, וילך – רמז לאויב, והראש להשם יתברך.

וטעם: ולא אור, אחר חושך, כמו: בנים סכלים המה ולא נבונים (ירמיהו ד׳:כ״ב).

אותי נהג – בשבטו זה ויוליכני חשך ולא אור – כלומר על אשר לא אדע כי אפילו בדרך שם מסתר פנים על פני כי לא אדע אנה אני בא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

נהג וילך – הכריחני ללכת.

ולא אור – ע״ד נבל ולא חכם (שירת האזינו), תחת שלפנים לאורו אלך.

אותי נהג וגו׳ – אותי נהג בעולם הזה שנקרא חושך ולא אור¹ (שם).

1. דייק כפול הלשון חושך ולא אור, דפשיטא הוא, דבחושך אין אור, ולכן דריש דמשל הוא לעוה״ז שגם נראה בו כמו אור מדומה והם ההצלחות הזמניות, ואמרי אותי נהג בגלות החשך גם בלא אור המדומה, כלומר אפילו ההצלחות הזמניות אין בי.

אוֹתִי נָהַג¹ ה׳ בשבטו זה², וַיֹּלַךְ – והוליכני³ במקום⁴ חֹשֶׁךְ וְלֹא במקום⁵ אוֹר ואפילו לא לכיוון קצה האור⁶, והותיר אותי ללא תורה וללא נבואה⁷:

1. נאמר נהג ולא ״הנהיג״ על כי נתן לי ללכת לבד ללא הנהגה, פלגי מים.

2. עקדת יצחק.

3. עקדת יצחק.

4. אבן עזרא.

5. אבן עזרא.

6. ר״י קרא. ובמדרש רבה, הותיר אותי בעולם הזה הנקרא חושך ולא אור. וכיוון שירמיה לא התנבא בנבואה טובה הבין כי היסורין אינם ייסורי אהבה, פלגי מים.

7. לקח טוב. ועוד מובא שם על ״חושך ולא אור״, שכפילות המילים באה על שתי החורבנות שהיו לעם ישראל.

(ג) אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כׇּל⁠־הַיּֽוֹם׃

Against me alone He repeatedly turns His hand all day.

בְּרַם בִּי יָתוֹב יְגַלְגֵל עָלַי מְחָתֵיהּ כָּל יוֹמָא.

אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַךְ בִּי יָשֻׁב.

רמז תתרלו

אך בי ישוב – א״ר ר״ל אע״פ שהקב״ה כועס על הצדיקים חוזר הוא ומתנחם עליהם.

והוד׳אה יעוד עליי, יקלב ידה טול אלזמאן.

כל היום – כל הזמן (ראה א יג).

אך בי ישוב – אני לוקה לבדי תמיד כי כל תשובת^א מכותיו עלי.

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165: ״תשובות״.

At me alone He repeatedly – I alone am constantly smitten, for the entire repetition of His blows is upon me.

אך בי ישוב – במכות משונות זה מזה על הראשונה פקודה שניה ממהרת.

אך בי ישוב יהפך ידו כל היום – כל האומות חוטאים, ואין לך אומה בעולם שהקב״ה פוקד עונה עליה אלא על ישראל. הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום.

Only against me would He repeatedly turn His hand all day long – All the nations sin, but there is not a nation the continues in all the world which the Holy One, blessed be He, visits suffering upon, except Israel, of which it is said, Only against me would He repeatedly turn His hand all day long.⁠¹

1. RY Kara appears to take the speaker as Israel. Cf. R. Joshua of Siknin in the name of R. Levi, who reads I am the man as the community of Israel (Lamentations Rabbah 3:1).

אך בי ישוב – כל האומות חוטאים, ואין לך אומה שהקב״ה פוקד עוונה עליה אלא עלי. הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום.

Only against me would he repeatedly turn his hand – All the nations sin, but there is not a nation that continues that the Holy One, blessed be He, visits suffering upon, but against me, of whom it is said, Only against me did he turn his hand all day long.

המפרש וא״ו ב⁠{שבט }⁠עברתו (איכה ג׳:א׳) על השם, יפרש: ידו – מכתו, כמו: הנה יד י״י (שמות ט׳:ג׳), והמכה ביד.

The one who explains that the ו in עברתו concerns HaShem, should interpret His hand as His strike as in Behold, the hand of HaShem is upon your livestock (Exodus 9:3) – the strike with the hand.

ובכל שעה הופך ידו ומכהו.

At every hour his hand turned and struck him;

ישב – כפילת תנועתו עלי.

אך בי ישוב – וגם בדרך אשר אנכי הולך יהפוך עלי כל היום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ישב יהפך – יהפוך פעם אחר פעם, או יפנה מעסק אחר להפוך, והפיכת היד היא להכאה.

אך בי ישב וגו׳ – א״ר שמעון בן לוי, מלמד שאע״פ שהקב״ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה אע״פ כן חוזר ומרחם עליהם, הדא היא דכתיב אך בי ישוב וגו׳¹ (מ״ר).

1. מדייק מכפל לשון ישוב יהפוך ידו, דמדלא די בהפוך ידו כל היום ש״מ שבא לרמז שישוב לרחם עליהם, ועיין לקמן פ׳ כ״ב ופ׳ כ״ו.

למרות שכל האומות חוטאים, אין לך אומה בעולם שהקב״ה פוקד עוונה עליה¹, אַךְ – אבל² בִּי ישראל³, יָשֻׁב בכל שעה⁴, וְיַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם להכות אותי⁵ במכות משונות זו מזו, ובטרם תגמר המכה הראשונה, השניה ממהרת לבוא⁶: ס

1. ר״י קרא.

2. תרגום.

3. ר״י קרא.

4. אבן עזרא. ובמדרש על דרך הנחמה, א״ר שמעון בן לוי, מלמד שאע״פ שהקב״ה מתייאש מן הצדיקים בעולם הזה אע״פ כן חוזר ומרחם עליהם, מדרש רבה. ועוד על דרך הנחמה, אין להתייאש חס ושלום מהגאולה, כי כך דרכו של הקב״ה בי, להפוך ידו ולהיטיב לי, ואם נשוב, ישוב וירחמוני, פלגי מים.

5. אבן עזרא. רש״י ביאר את הפסוק הזה על ירמיה הנביא (ראה שפתי חכמים), דהיינו שרק הוא הנביא אשר נענש וראה את החורבן.

6. לקח טוב.

(ד) בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃

He has worn out my flesh and skin; He has smashed my bones.

תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

עָתַק בִּסְרִי מִמְכְתָּשִׁין וּמַשְׁכִי מִן מְחָתָא תְּבַר גַרְמַי.

[ב] בִּלָּה בְשָׂרִי – זֶה צִבּוּר, וְעוֹרִי, זֶה סַנְהֶדְרִין, כְּשֵׁם שֶׁהָעוֹר חוֹפֶה עַל הַבָּשָׂר כָּךְ סַנְהֶדְּרִין חוֹפִין עַל יִשְׂרָאֵל.

שִׁבַּר עַצְמוֹתָי – עִצּוּמַי, בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ כִּבְנֵי הָעֲצוּמִים.

בלה בשרי – זה צבור, ועורי אלו סנהדרין מה העור מחפה על הבשר כך סנהדרין גדולה מחפה על ישראל.

וקד אבלא לחמי וגלדי, ת׳ם כסר עצ׳אמי.

בלה – וכבר בלה.

שבר – וגם שבר.

^א

א. בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3081, פרמא 3204 לא מופיע ביאור לפסוק ד׳. בכ״י אוקספורד 34 נוסף כאן: ״בלה בשרי ועורי כמו: והארץ כבגד תבלה, כלומר שכבו לארץ חוצות נער וזקן לא היה להם כר וכסת, ובלה בשרם כשהם גולים.⁠״ ובדפוסים נוסף לפני ביאור זה גם המלים: ״בלה בשרי – כמו: לבול עץ. דבר אחר״, וכן בפירוש ר״י קרא.

[He rotted my flesh – As in, "to rotten לְבוּל wood.⁠"¹ Another explanation:] 'He has made my flesh and skin waste away,' as in, "And the earth will wear away תִּבְלֶה like a garment,⁠"² i.e., both young and old lay outdoors on the ground with neither pillow nor cushion, and their flesh wore out, when they were going into exile.

1. Yeshayahu 44:19.

2. Ibid., 51:6.

בלה בשרי ועורי – בשרי זה צבור ועורי זה סנהדרין כשם שהעור מכסה הבשר כך הם מכסים ומגינים על ישראל בזכותן.

שבר עצמותי – אלו גבורים העצומים השרים והסגנים.

בילה בשרי ועורי – בילה – כמו: לבול עץ אסגוד (ישעיהו מ״ד:י״ט)

He has made my flesh and my skin waste away – waste away (בילה) is like Shall I bow down to rotton wood (לבול עץ)? (Isaiah 44:19).⁠¹

1. In BDB, בול (n. m. sing.) produce, outgrowth is an abbreviation or scribal error for יבול – only in sing. constr. E.g. For the mountains yield food for him (Job 40:20). RY Kara seems to take בילה as a piel to rot, but it is difficult to equate this with Isaiah 44:19. Rashi refers to לבול עץ as rotten wood, but then gives another explanation. Lamentations Rabbah explains flesh as the community, and skin as Sanhedrin.

בילה בשרי ועורי – בילה, כמו: לבול עץ (ישעיהו מ״ד:י״ט). כתחילה^א זועק על שהוכה בשבט עברה, וסתם את דבריו ולא פירש מהו שבט עברה, ועכשיו מפרש: זה שבט שמכלה הבשר והעור ומשבר את העצמות.

א. כן בכ״י מינכן 5, פראג, ועיינו בהערה לעיל בר״י קרא איכה א׳:כ״א.

He has made my flesh and skin waste away – waste away (בילה) is like Shall I bow down to rotten wood (לבול עץ)? (Isaiah 44:19). At first he cried out because he was beaten with the rod of wrath, and when his words were completed, then he did not explain what the rod of wrath was. Now, he explains that this is the rod that destroys the flesh and the skin, and breaks the bones.

הבשר והעור שירגישו – בלו, והעצמות שלא ירגישו – נשברו.

The flesh and the skin, which have feeling, wither. But the bones, which do not have feeling, are broken.

ומרוב המכות בילה בשרו ועורו ונשבר עצמותיו.

and because of the abundance of blows, his flesh and skin wasted away, and his bones were broken.

ויכני עד אשר בלה בשרי ועורי כי במכה תחלה נמחץ ונפצע הבשר ואח״כ בהתמיד המכות נקרע העור ואחר כך נשברו העצמות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בלה – ע״י מכות.

בלה בשרי ועורי – בלה בשרי – זה הצבור,⁠¹ ועורי – אלו סנהדרין, דכשם שהעיר חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל² (שם).

שבר עצמותי – עצמותי – עצומי, העצומים שבבני³ (שם).

1. רומז להפסיק דיחזקאל (י״א ג׳) היא הסיר [מוסב על ירושלים] ואנחנו הבשר, כלומר שכל האומה מכונה בשם בשר.

2. כלומר מגינים על ישראל, וכמש״כ ונשאתי לכל המקום בעבורם.

3. החכמים והצדיקים, שהם עצמות האומה, שמחזיקים כלל האומה כמו שהעצמות מחזיקות את הבשר, וע״ל אות ז׳ דבכלל האומה מכונה בשם בשר.

ועם שבטו¹, מרוב המכות² בִּלָּה – הרקיב ה׳ את³ בְשָׂרִי וְאת עוֹרִי, ובהתמיד המכות נקרע העור, ולאחר מכן⁴ שִׁבַּר ה׳ את עַצְמוֹתָי⁵:

1. ר״י קרא.

2. אבן עזרא.

3. ר״י קרא, וראה רש״י בישעיה מד, יט.

4. עקדת יצחק.

5. ובמדרש, ״בִּלָּה בְשָׂרִי״ זה הציבור, ״וְעוֹרִי״ אלו סנהדרין, דכשם שהעור חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל. ועוד במדרש, ״שִׁבַּר עַצְמוֹתָי״ העצומים שֶׁבְּבָנַי, אלו השרים והסגנים, מדרש רבה, לקח טוב.

(ה) בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃

He has built against me¹ and surrounded me with bitterness and hardship.⁠²

1. He has built against me | בָּנָה עָלַי – See R"Y Kara (first commentary) and Ibn Kaspi that this is short for: "He built a bulwark against me" or the like. [See Melakhim II 25:1 and Yirmeyahu 52:4.] If so, the verse might read "He built and surrounded me with a siege of bitterness and hardship".

2. bitterness and hardship | רֹאשׁ וּתְלָאָה – The word "רֹאשׁ" refers to a bitter and poisonous plant. It is often mentioned together with "לַעֲנָה", another poisonous plant, or sometimes with "פְּתָנִים", venomous snakes, and tends to be used metaphorically to refer to someone's bitter lot. It is possible that the words "רֹאשׁ וּתְלָאָה" together form a hendiadys (a phrase in which two nouns joined by a conjunction stand for but one idea, with one noun acting as a modifier for the other) and might be translated as: "bitter hardship". Cf. Ibn Ezra that "רֹאשׁ" takes its primary usage of "head" and the clause reads: "He surrounded my head [with] hardship" and compare R"Y Kara (2nd commentary): "He built up and surrounded my head and upwards", reading "וּתְלָאָה" as "והלאה" (onwards).

בָּנָה עָלַי כַּרְכּוֹמִין וְאַקֵּף קַרְתָּא וַעֲקַר רֵישֵׁי עַמְמַיָּא וְשַׁלְהֵי אִנּוּן.

בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ – זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב בֵּיהּ: אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא (דניאל ב׳:ל״ח), וּתְלָאָה, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן.

דָּבָר אַחֵר: רֹאשׁ – זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. וּתְלָאָה, זֶה טְרַכִינוּס.

בנה עלי גו׳ – ראש זה נבוכדנאצר כמה דאת אמר אנת הוא ראשה די דהבא. ותלאה זה נבוזראדן.

דבר אחר ראש – זה אספסיאנוס, ותלאה – זה טרכינוס.

וכאנה בנא עליי, ואחדק בי קאמה ובסטה.

בנה – וכאלו בנה.

ויקף – הקיפני (בחומה גבוהה כגובה) קומה (של אדם) ופשיטת הידים (כשאדם תולה ידיו למעלה).

^אראש ותלאה – כמו ראש^ב ולענה (דברים כ״ט:י״ז).

ומדרש אגדה: ראש – נבוכדנצר לגלות יהויכין, ותלאה – נבוזראדן שגמר המכה בימי צדקיהו והלאני.

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3081, פרמא 3204. בגיליון כ״י אוקספורד 34 ובדפוסים נוסף כאן: ״ויקף – הקיפני.⁠״

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 778, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״רוש״.

[Encircling – He encompassed me.]

Gall and bitter plants – As in, "gall and bitter fruit.⁠"¹ The Midrash Aggadah [states] that רֹאשׁ, refers to Nevuchadnetzar in the exile of Yehoyachin; and תְלָאָה [refers to] Nevuzaradan, who completed the blow in the days of Tzidkiyahu, and he wearied me.⁠²

1. Devarim 29:17.

2. According to this Midrash, תלאה is an expression similar to Shemot 18:8, where it means travail, hardship. (Sifsei Chachomim)

בנה עלי ויקף – כאדם שמשימין אותו בתוך הבנין כל זמן שראשו חוץ מן הבנין ורואה אוירו של עולם יש לו נחמה ומביאין לו לאכול והוא חי שם כיון שבונין למעלה מן הראש אז תבא לו התלאה כך ישראל לא דיי שגלו אלא שנתפזרו עוד בכל פינה מהם מעבר לנהרי כוש (צפניה ג׳:י׳) ומהם לנהרי חשך ומהם בדופני של אנטוכיא שהכתו׳ מעיד עליהם ואת בת יהודה מכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם (יואל ד׳:ו׳).

בנה עלי – מצודות.

ויקף ראש ותלאה – הקיפני מלמעלה.

ורוש ותלאה – לשון יגיעות ועייפות.

He has built up strongholds against me.⁠¹

He has encompassed me [with] gall and suffering (ותלאה) – He surrounded me from above.

ותלאה expresses trouble and fatigue.

1. RY Kara expands the text to explain more fully what is understood.

בנה עלי ויקף ראש ותלאה – מקרא זה מוסב למקרא של מעלה שאומר: אותי נהג. שאם תאמר: עדיין יש תקוה בדבר, שאדם שהולך בחשך ומשתקע במבואות אפלים הולך וממשמש עד שיוצא לאור, לכך נאמר: בנה עלי ויקף ראש ותלאה. ופתרונו: אע״פ שאני עצור וכלוא במקום חשך, שאפילו אילו היה פתוח בית הכלא לא אוכל לצאת מפני החשך, עוד בנה עלי בניין והקיפו בחומה סביבותי. ושמא תאמר: יכול אני לדלג ולקפץ עליו ולצאת, לכך נאמר ראש ותלאה. ופתרונו: הגביה עלי את הביניין למעלה מראשי.

ותלאה – פתרונו: והלאה, וכן פירש רבינו סעדיה.

ואנשי פתרון¹ פותרין בו: בנה עלי ויקף ראש ותלאה – הקיפני מלענה^א ורוש^ב ותלאה.

תלאה – לשון יגיעות ועייפות.

1. השוו רש״י.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״על לענה״.

ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״וראש״.

He has built over me and encircled [me] with bitterness and hardship – This text is meant for the text above that says, He has driven me and led me into darkness and not light (Lamentations 3:2). For if she says there is still hope in the matter for a person who walks in darkness and settles in dark alleys, walking and feeling until emerging into light, therefore, it says He has built over me and encircled [me] with bitterness and hardship – Its explanation is that although I was imprisoned and restrained [in] darkness, so that even if the prison was open, I was unable to go out because of the darkness. Furthermore, he has built a building over me, and they have encompassed [me], and with a wall they have surrounded me. Perhaps she says I am able to jump and to leap over it, and to go out. Therefore, it says bitterness and hardship. Its explanation is he raises up the construction around me above my head.

and hardship (ותלאה) – its explanation is and beyond, and thus explains Rabbi Saadiah. But exegetes who adhere to the simple meaning explain it as he has besieged me and encircled me with bitterness and hardship – he encompassed me more than gall, and bitterness, and hardship. תלאה is an expression of troubles and weariness.

ויקף ראש – בצרה ותלאה.

או יהיה כמו: ועמי תלואים^א (הושע י״א:ז׳), ויהי הראש לשון נקבה, והה״א נעלם, כה״א ושערה לא הפך לבן (ויקרא י״ג:ד׳).

א. כן בפסוק ובכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״תלאים״.

He has encompassed [me with] gall. With anguish and hardship (תלאה), or it may be like yet my people persist (תלואים)⁠¹ (Hosea 11:7).

ראש is feminine, but the he is concealed like the he in and the hair (ושערה) has not turned white (Leviticus 13:4).⁠²

1. The meaning of this verse from Hosea is uncertain, and the translation here reflects the context of the surrounding text in Hosea. However, in Lamentations Rabbah on 3.65 there is a play on תלאתך which ibn Ezra translates as your curse. In the midrash it is rendered as force (תלי lit. suspend) them through suffering, and bring upon them all the curses. See Jastrow, Dictionary, 1671. So, ibn Ezra offers anguish and hardship as a translation for [he encompassed me with] gall, or he seems to say that it may be understood in the light of the wordplay.

2. Since ושערה is feminine, then the verb הפך should read הפכה.

ואחר כן בנה עליו בניין והקיף ראשו.

After this, he constructed a building about him, and encircled his head,

ויקף – הקף חומת ראש ותלאה.

בנה – כשהביאני אל בית הסהר בנה למעלה מראשי עמוד חזק ויקף בראשי שלשלת של ברזל ותלאה מעל הראש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בנה עלי – חומת ראש ולענה, ויקף אותי תלאה, שכל עמלי לפרוץ חומה זו לריק היתה.

ויקף ראש ותלאה – ראש – זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ב׳) אנת הוא רישא די דהבא, ותלאה – זה נבוזראדן,⁠¹ דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טרכיגוס² (שם).

1. ר״ל ראש זה נבוכדנצר במקדש ראשון, ותלאה זה נבוזראדן שלוחו של נבוכדנצר והוא גמר את כל התלאה, ועיין בפירש״י בפסוק זה.

2. ר״ל ראש זה אספסינוס שהיה תחלה לגלות בית שני שהיה צר על ירושלים קודם טיטוס ותלאה זה טרכינוס, ויש גורסים זה טיטוס והוא בנו של אספסינוס ששלחו להחריב את ירושלים ובית המקדש כמו נבוכדנצר לנבוזראדן בבית ראשון, כמש״כ באות הקודם.

ואע״פ שאני עצור וכלוא במקום חושך, והחושך כשלעצמו מונע ממני לברוח, עוד¹ בָּנָה עָלַי בניין², וַיַּקַּף – וְהִקִּיפוֹ בחומה, ואת הבניין הגביה³ רֹאשׁ – למעלה מראשי⁴; וְהִקִּיפוֹ בצרה⁵ וּתְלָאָה – ומרירות⁶:

1. ר״י קרא.

2. ר״י קרא.

3. ר״י קרא.

4. ר״י קרא.

5. אבן עזרא.

6. רש״י. וכן ראה רש״י בדברים כט, יז. ובמדרש ״רֹאשׁ״ זה נבוכדנאצר דכתיב ביה (דניאל ב, לח) ״אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא״, ״וּתְלָאָה״ זה נבוזראדן, דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טְרַכִינוּס, מדרש רבה. ובמדרש לקח טוב מבואר מדוע המרירות, כי כאשר שמים אדם בתוך בניין סגור, כל זמן שראשו חוץ מן הבנין ורואה את אויר העולם, יש לו נחמה ומביאים לו לאכול והוא חי שם, כיון שבונים למעלה מן הראש אז תבוא לו התלאה, כך ישראל לא די שגלו אלא עוד שנתפזרו בכל פינה, מהם מעבר לנהרי כוש ומהם לנהרי חושך ומהם בדופני של אנטוכיא, שהכתוב מעיד עליהם (יואל ד, ו) ״וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים, לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם״.

(ו) בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים^א הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃

He had me dwell in places of darkness,⁠¹ like those long dead.⁠²

1. places of darkness | בְּמַחֲשַׁכִּים – Alternatively, the plural form simply acts as an intensifier: "in utter darkness". See also Ibn Ezra who translates: "darkness within darkness". Compare Tehillim 143:3 which uses the same imagery.

2. like those long dead | כְּמֵתֵי עוֹלָם – See R"Y Kara that "עוֹלָם" should be understood as if written "מעולם", forever. Cf. Ibn Kaspi: "like the dead of this world", but this might be a later usage of the word, first prevalent in Mishnaic Hebrew. In Tanakh "עוֹלָם" generally refers to a span of time, not a place (the common word for world being "תבל"). For further discussion, see Ibn Ezra on Kohelet 3:11 and Changing Meanings.

א. בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים =ל?,ש1,ק-מ ובדפוסים
• ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים (חי"ת שווּאה במקום חטף פתח?). כך לפי הערת ברויאר, אבל מעיון בכתב⁠־היד נראה שקו הפתח קיים אך התנגש בו ראשו של הלמ"ד בשורה מתחת (וכן דעתם של דותן והמקליד)

תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

בְּבֵית יִסּוּרִין דַחֲשׁוֹכָא אוֹתְבַנִּי כְּמֵיתִין דְאָזְלִין לְעַלְמָא אוֹחֲרָן.

בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין כְּמֵתִים, סוּמָא, דִּכְתִיב: בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם. מְצוֹרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת (במדבר י״ב:י״ב). וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים, דִּכְתִיב בָּהּ בְּרָחֵל: הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית ל׳:א׳). וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְכָסָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים (שמות ד׳:י״ט), וְכִי מֵתִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.

ואגלסני פי צ׳למאת כמותי אלדהר.

במחשכים הושיבני – זה שאמ׳ דוד שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות (תהלים פ״ח:ז׳) זו היא הגולה שהיא חשך ואפלה.

כמיתי עולם – ולא מיתי עולם ממש מלמד שיש עוד תקוה שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם י״י וגו׳ (ירמיהו ל״א:ט״ז).

במחשכים הושיבני^א כמיתי עולם – כמתים, והיה לך י״י לאור עולם (ישעיהו ס׳:י״ט) – מעולם.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״השיבני״.

He has made me dwell in darkness like those who are dead forever – Like dead men – And HaShem will be a (daily) light for you [forever] (Isaiah 60:19).⁠¹

1. RY Kara is citing a passage where עולם is used as an adverb, as here.

במחשכים הושיבני – ולא באותו מחשך שנאמר בו: אשים מחשך^א לפניהם לאור (ישעיהו מ״ב:ט״ז), אלא כמתים שמחשך שלהם מחשך עולם.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״שנאמר בו אשים מחשך״.

He has made me to dwell in darkness but not like the same darkness of which [it says], I will turn darkness into light before them (Isaiah 42:16). But, like the dead whose darkness is eternal darkness.

במחשכים – מחשך בתוך מחשך.

In darkness: darkness in the middle of darkness.

והוא יושב בחשך.

and he sat in darkness.

כמתי עולם – הטעם המתים בעולם הזה שהם יושמו בקבר מכוסים בעפר.

במחשכים – ובית הסהר היה במחשכי ארץ אשר שם הייתי כמתי עולם שאי אפשר לצאת מקבורתם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כמתי עולם – לפי החכם המליץ יוסף ברזילי יש כאן רמז למתי מצרים החנוטים ונתונים בקברותם (Piramide בּוֹר המת?) במקום חשך.

במחשכים הושיבני וגו׳ – במחשכים הושיבני כמתי עולם – מלמד שהסומא חשוב כמת¹ (נדרים ס״ד:)

במחשכים הושיבני וגו׳ – במחשכים הושיבני כמתי עולם, א״ר ירמיה, זה תלמודה של בבל² (סנהדרין כ״ד.).

1. וכתבו התוס׳ דנ״מ בזה למבעי עלי׳ רחמי, ואינו מבואר, הלא על כל צרה וצער דרוש לבקש רחמים, ויתכן הכונה למבעי רחמי שלא יבא האדם לידי כך, ובקשה כזו שבעבר באמת מבקשים רק על דבר גדול, וכנראה כונו תוס׳ ללשון כזה בעירובין מ״א ב׳ גבי ג׳ דברים מעבירין את האדם על דעתו וגו׳ ושם בהכרח צריך לפרש דצריך לבקש על זה למפרע.

2. ר״ל הלומדים שבבבל, מפני שאין נוחין זה לזה בהלכה ומתוך כך אין ההלכה מתבררת אצלם והם מגששים בה כמו באפלה. והארכנו בבאור דרשה זו בתורה תמימה ס״פ בראשית בפסוק בבל יעו״ש.

בְּמַחֲשַׁכִּים – במחשך מתוך מחשך¹, זו היא הגולה שהיא חושך ואפלה² הוֹשִׁיבַנִי ה׳, כְּמֵתֵי עוֹלָם – כמתים שהחושך שלהם הוא לעולם³, שאי אפשר להם לצאת מקבורתם⁴: ס

1. אבן עזרא. וע״פ התרגום הוא בית הסוהר שם היה ירמיה, ראה ירמיה לב. ורבותינו אמרו (סנהדרין כד.) ״בְּמַחֲשַׁכִּים״ זה תלמודה של בבל שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם, רש״י שם.

2. לקח טוב.

3. ר״י קרא.

4. עקדת יצחק. ולא מתי עולם ממש, מלמד שיש עוד תקוה, לקח טוב. ובמדרש, אמר רבי שמואל ארבעה חשובים כמתים, סומא, דכתיב (כאן) ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם״, מצורע שנאמר (במדבר יב, יב) ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״, ומי שאין לו בנים דכתיב ברחל (בראשית ל, א) ״הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״, ומי שירד מנכסיו שנאמר (שמות ד, יט) ״כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים״, וכי מתים היו?! אלא שירדו מנכסיהם, מדרש רבה.

תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל

(ז) גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחׇשְׁתִּֽי׃

He has walled me in so that I cannot leave. He has made my chains heavy.

תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

סָגַר בַּתְרַי בְּגִין דְלָא אֶפּוֹק מִן טְרִיקָא יְקַר עַל רִגְלַי כְּבָלִין דִנְחָשָׁא.

[ג] גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא – רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר זֶה בַּסְגָּר שֶׁל עֲרַבְיָיא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר זֶה קַסְטְרָא שֶׁל פַּרְסִיִּין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי זֶה מַטְלִית שֶׁל כּוּתִיִּים.

הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי – הִכְבִּיד עָלַי אַרְנוֹנִיוֹת וְדִימוּסְיָאוֹת וְגֻלְגְּלָאוֹת.

רמז תתרלז

גדר בעדי – א״ר אבהו זה קסטרה של פרסיים, ור׳ ברכיה אמר זה גדגוד של ערביים, ורבנן אמרין זו מטלית של כותיים.

וקד גדר דוני, ולא אכ׳רג ות׳קל קידי.

נחשתי – כבלי.

גדר בעדי – עשה חומה לנגדי להיות כלוא.

ולא אצא – כלומר הושיב סביביי מחנות וגייסות של אורבים.

הכביד נחשתי – עשה לרגליי נחשתים כבדים שלא אוכל להלך, פֵֿייְֿרְיְּיש בלעז.

He fenced me in – He has made a wall opposite me [so that I] should be imprisoned.⁠¹

And I cannot go out – He stationed around me camps and troops of soldiers lying in wait for me.

He chained me heavily – He made heavy fetters for my feet so that I would not be able to walk, ferjes in Old French.

1. Symbolic of Nevuchadnetzar's siege around Yerusholayim. (Lechem Dimah)

גדר בעדי – שהסתיר נבואתו מישראל לפיכך לא אצא שאי אפשר לישראל לצאת מן הגלות בלא נבואה.

הכביד נחשתי – שפיזרני בן האומות שלא תמצא מהם ריבותים יחד.

אף על פי שהושיבני במחשכים, גדר בעדי שלא אצא. אילו הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי היה לי קשה לצאת, וכל שכן שהושיבני במחשכים וגדר בעדי. ולא עוד, אלא: אף על פי שגדר בעדי, הכביד נחושתי – נחושתים שאני אסור בהם כבידים הם כל כך שאיני יכול ללכת בהם אפילו אם הושיבני לאור.

Although He has made me dwell in darkness, He has fenced me in so that I cannot get out – If He made me dwell in darkness, and did not fence me in, it was difficult for me to get out; all the more so because He made me dwell in darkness and fenced me in. Furthermore, although He fenced me in, He made my chain heavy, chains by which I am bound. They are so heavy that I am unable to walk with them, even if He made me dwell with an eternal light all day.

(ז-ח) גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי – פתרונו: אילו^א הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי, אי איפשר לצאת מפני החשך. על אחת כמה וכמה, עכשיו שבמחשכים הושיבני ועוד גדר בעדי.

ולא עוד, אלא אע״פ שגדר בעדי, הכביד נחשתי^ב – נחשתים שאני אסור בהם כבדים הם כל כך, שאיני יכול לצאת בהם אפילו אם הייתי יושב לאור יומם, ואפילו אם לא גדר בעדי. ושמא תאמר עדיין יש לי תקוה,⁠¹ שאם אזעק לפניו ימצא לי, שהרי מידתו: מוציא ממסגר אסיר מבית^ג כלא ישבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳), ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי, משם יוציאני לאור, ת״ל: גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי.

1. השוו ללשון הפסוק ברות א׳:י״ב.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״איש״.

ב. בכ״י מינכן 5 נכפלו כאן מלמעלה: ״פתרונו איש הושיבני במחשכים״.

ג. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, פראג: ״ומבית״.

(7-8) He has fenced me in so I cannot escape; He has made my chain heavy – Its explanation is if he made me dwell in darkness and did not fence me in, it would not be possible to get out because of the darkness, and in addition he has fenced me in. Furthermore, although he has walled me in, he has made my chain heavy. Its explanation is chains that I was bound with were heavy, so much so that I was not able to escape them even if I were sitting in the light of day, and even if he had not fenced me in.

Perhaps you would say there is hope for me yet; that if I would cry out before him he would be found for me, that behold, from his edict to bring forth a prisoner from confinement, and dwellers of darkness from prison (Isaiah 42:7). But if I cry out and plead from a place that he has caused me to sit in darkness, and has walled me in; from there will he bring me out into light? It teaches us that even though I would cry out and plead, he shuts out my prayer.

נחשתי – כבלי.

My chains: fetters.

ושם גדר בעדו ורגליו בכבל.

There he fenced him in and his feet were in chains.

נחשתי – כטעם לנחשתים הגשו (שמואל ב ג׳:ל״ד), והם הכבלים.

ועכ״ז לא נתקררה דעתו עד כי גדר בעדי – יראה גדר סביבותי בגדר חזק ואמיץ מן העצים החזקים או מהאבנים אבני גזית כדי שלא אצא ואף כי לא יהיה קולר בצוארי ולא עוד אלא שהכביד נחשתי אשר ברגלי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הכביד נחשתי. במכלול בשמות משקל פְּעוֹלֶת כתב שהוא בשלש נקודות והביאו עם דומים אחרים כולם בשלש נקודות וכן הוא בשרשים וכן מצאתי בספר כ״י אך בספרים אחרים שלנו מהדפוס וכ״י החי״ת בקמת חטוף וכן כתב בפירוש בעל הלשון בשרש נחש.

גדר בעדי ולא אצא – ר׳ איבו אמר, זה בסגר של ערביים, ר׳ ברכיה אמר, זה קסטרא של פרסיים, ורבנן אמרי זה מטלית של כותים¹ (מ״ר).

הכביד נחשתי – מהי הכביד נחשתי – הכביד עלי מסים וארנוניות וגולגלאות² (שם).

1. בסגר שם מקום שבערביא, וקסטרא שם מקום שבפרס, ומטלית שם מקום שבכותים, והכונה שהנגלים לאחד מן אלה המקומות לא היו מניחין אותן לצאת משם ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שכל אחד זכר המקום הנודע לו.

2. מסים וארנוניות הם מיני מסים מבהמה ונכסים וגולגלאות הוא כסף גולגולת מאנשים, והכונה הכביד נחשתי שהכביד עלי מסים ככובד הנחושת, או דהכונה דע״י מסים אדם נאסר ונגש לנחשתים.

ואילו רק הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי, לא הייתי יכול לצאת מפני החושך, על אחת כמה וכמה עכשיו שבמחשכים הושיבני וגם¹ גָּדַר בַּעֲדִי – עשה חומה לנגדי שאהיה כלוא² וְלֹא אֵצֵא, ולשם כך הושיב סביבי מחנות וגייסות של אורבים³, וְהִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי – את האזיקים⁴ שברגלי⁵, בעשותו לרגלי נְחֻשְׁתַּיִם כבדים שלא אוכל אפילו להלך⁶:

1. ר״י קרא.

2. רש״י. ובמדרש, שהסתיר נבואתו מישראל לפיכך ״לא אצא״, שאי אפשר לישראל לצאת מן הגלות בלא נבואה, לקח טוב.

3. רש״י.

4. לעזי רש״י. ובמדרש, שפיזרני בן האומות, לקח טוב. ועוד במדרש, שהכביד עלי מיסים וארנוניות, מדרש רבה.

5. עקדת יצחק.

6. רש״י. פלגי מים ביאר שכל כך נעשה הקב״ה לי כשונא, כאילו גדר ומנע ממני את דרכי התשובה.

(ח) גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃

Even if I cry and call out, He blocks¹ my prayers.

1. blocks | שָׂתַם – See Ibn Ezra that the"ש" takes the place of a "ס" so that "שָׂתַם" is the equivalent of "סתם", to shut off.

תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

אַף אֲרוּם אֶצְוַח וַאֲצַלֵּי אִסְתַּתִּים בֵּית צְלוֹתִי.

גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ – רַבִּי אַחָא אָמַר כָּל הַמִּתְפַּלֵל עִם הַצִּבּוּר לְמָה הוּא דּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, בָּא עָנִי אֶחָד וְנָתַן חֶלְקוֹ בְּתוֹכָהּ, מָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּשְׁבִיל זֶה עָנִי אֲנִי מְקַבְּלָהּ, מִיָּד מְקַבֵּל הַמֶּלֶךְ וְנוֹתְנָהּ בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ אִם הָיוּ עֲשָׂרָה צַדִּיקִים עוֹמְדִים בִּתְפִלָה וְרָשָׁע עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר בִּשְׁבִיל רָשָׁע זֶה אֵינִי מְקַבֵּל תְּפִלָּתָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין בָּא אַחַר הַצִּבּוּר מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין, לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ אֲרִיסָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ לְכַבְּדוֹ, בָּא אֶחָד בָּאַחֲרוֹנָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּסָּתֵם חָבִיתוֹ, וּמִי גָרַם לוֹ הֲרֵי שֶׁבָּא בָּאַחֲרוֹנָה, כָּךְ כָּל הַמִּתְפַּלֵּל לְאַחַר הַצִּבּוּר מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין, לְכָךְ נֶאֱמַר: גַּם כִּי אֶזְעַק וַאַשַּׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי, שָׂתַם כְּתִיב, לְפִי שֶׁתַּמּוּ הַצִּבּוּר תְּפִלַּתְהוֹן.

גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי – אמר ר׳ אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנא׳ גם כי אזעק ואשוע וגו׳, אעפ״כ שערי דמעה לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ר׳ אבא לא הוה גזר תעניתא ביומא דעיבא שנאמר סוכתה בענן לך מעבור תפלה.

ואן אנא צרכ׳ת ותג׳וות׳ת, קד סד עני צלותי.

שתם תפלתי – סתם לי את תפלתי (בבואי להתפלל מסתתמות מעינות לבי ואיני מוצא את המלים מאין מענה לשון. בכל העתיקים ״עני״ ובמאוחרים שלא הבינוה תקנו ״ען״).

סתם^א תפלתי – סתם חלונות הרקיע בפניה.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י לייפציג 1 ובנוסח שלנו של המקרא: ״שתם״.

He represses my prayer – He shut the windows of the heavens before it.

גם כי אזעק ואשוע – שכמה שנים ישראל צועקים בגלות עורה למה תישן י״י (תהלים מ״ד:כ״ד) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפשי (תהלים ס״ט:ב׳).

שתם תפלתי – ששם מחבת ברזל בינו ובין ישראל. שתם כתי׳ בשי״ן כמו שתום העין (במדבר כ״ד:ג׳).

וגם – ואפילו אם לא גדר בעדי, שמא תאמר אם אבקש משם את י״י ומצאתיו, שהרי מדתו: מוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳), ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי משם יוציאני לאור, תלמוד לומר: גם כי אזעק ואשוע סתם תפילתי.⁠^א

א. בכ״י פריס 162, מינכן 52 נוסף כאן: ״שתם – ש׳ כתיב, כל מי שמתפלל אחר הציבור מעשיו נפרשין.⁠״ הביאור חסר בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203.

Even – and even if He had not fenced me in, perhaps you would think if I seek HaShem from there, I would find Him, for is that not His nature? One who brings out the prisoners from the dungeon, from the prison those who dwell in darkness (Isaiah 42:7). For if I shout and cry out from the place where He has made me dwell in darkness and fenced me in, from there He will bring (them) [me] out to the light. The text teaches us: Even if I shout and cry out, He shuts out my prayer.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

שתם – בשי״ן כסמ״ך, וכן: השירו ולא ממני^א (הושע ח׳:ד׳).

א. כן בכ״י פרמא 2876, מונטיפיורי 40, וטיקן 488. בפסוק: ״ולא ממני השירו״.

He shuts out (שתם). With a shin acting as a sameq, thus they made princes (השירו) but not through me} (cf. Hosea 8:4).⁠¹

1. The comment is on the interchangeability of ש and ס, but the quote from Hosea to illustrate his point is incorrect, with the Masoretic Text reading ולא ממני השירו. This blends two parts of the sentence. However, ibn Ezra's meaning is clear.

ואם יצעק אין צעקתו נשמעת.

Even though he cried out, his cry was not heard.

גם – יראה כי כוונתו בכל אלו ההסגרים היתה גם כן לשאצעק ואשוע בקול גדול שלא ישמע קולי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שתם תפלתי. נסתמו עיניהם של מדפיסים שעשאוהו כולו קמוץ כי בכל ספרים כ״י חציו קמץ וחציו פתח כדינו ובמסורת ב׳ דין כתיב בשי״ן וחד כתיב בסמ״ך יחזקיהו סתם את מוצא (ד״ה ב לב) וזה אחד מן מלין דחמיין שי״ן וקריין סמ״ך עיין במ״ג הושע ב׳ ובאיכה רבתי כל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין לכך נאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי שתם כתיב לפי שתמו הצבור תפילתהון פי׳ ל׳ השלמה ועיין פי׳ המאמר בס׳ לחם דמעה.

שתם – המעבר למען לא תבוא תפלתי אליו.

גם כי אזעק וגו׳ – א״ר אלעזר, מיום שחרב ביהמ״ק ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי¹ (ברכות ל״ב:)

שתם תפלתי – כל הבא להתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר שתם – קרי בי׳ שתם² (מ״ר).

1. איירי בתפלת יחיד כמש״נ גם כי אזעק ואשוע, אבל בצבור כתיב (פ׳ ואתחנן) מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו, וגם ביחיד אינו רק בשאר ימות השנה, אבל בעשרה ימים שבין ר״ה ליוהכ״פ מתקבלת אפילו תפלת יחיד, ובשאר ימות השנה נמי תפלה בדמעות מתקבלת אפילו ביחיד כמש״כ (תהלים ל״ט) שמעה תפלתי ה׳ אל דמעתי אל תחרש, ולכן אמרו בב״מ פ׳ הזהב אע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, ואמנם אחרי כל זה כפי הנראה הא דר״א לאו כו״ע ס״ל כן, והפסיק קאי רק לאותו הזמן של החורבן שאז כביכול לא רצה הקב״ה לשמוע תפלה, ומ״ש אע״פ ששערי תפלה ננעלו היינו בעת שהם ננעלו, ע״י איזה סבה וכעס.

2. כנראה דריש המלה שתם בתרי אנפי שתם מלשון סתם, ושתם – בנוטריקון שתם, כלומר שתמה תפלת הצבור, וטעם דרשה זו מדלא כתיב סתם (בסמ״ך), וענין מעשיו נפרטים הוא שנמנין בפרוטרוט אחד אחד והקב״ה מדקדק עמהם, כמ״ש חז״ל על הפ׳ הן אל כביר לא ימאס, דמשמע דדוקא תפלת צבור אינו ממאס כביכול אף אם יש מה למאס, כי קרבן צבור דוחה את הכל כנודע, אמנם תפלת יחיד אם יש במה למאס את תפלתו אז אין תפלתו נשמעת.

ושמא תאמר אם אבקש משם את ה׳ אמצא אותו, לא כך הוא, כי¹ גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ אליו² שָׂתַם – סתם הוא את³ תְּפִלָּתִי שסתם את חלונות הרקיע בפניה⁴, וחטאי הם אלה אשר גרמו לכך⁵:

1. ר״י קרא.

2. ר״י קרא.

3. אבן עזרא.

4. רש״י. וכך אמרו רבותינו (ברכות לב:) א״ר אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, ואעפ״כ לא ננעלו שערי דמעה שנאמר (תהלים לט, יג) ״שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ״, ילקוט שמעוני.

5. פלגי מים.

(ט) גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃

He has walled up my ways with hewn stones; He has twisted my path.

תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

סָגַר אוֹרְחָי בְּמַרְמֵירִין פְּסִילָן שְׁבִילַי סְרַךְ.

גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית – בְּנוֹת לוּד הָיוּ לָשׁוֹת עִיסָּתָן וְעוֹלוֹת וּמִתְפַּלְּלוֹת וְיוֹרְדוֹת עַד שֶׁלֹא הֶחֱמִיצוּ. בְּנוֹת צִפּוֹרִי הַוְיָין סָלְקָן וְשַׁבְּחָן בְּבֵית מַקְדְּשָׁא וְלָא הֲוָה בַּר נָשׁ קָרֵיץ לִתְאֵנָה קֳדָמֵי מִנְהוֹן. וְהַאי סַפְרָא דְּמַגְדְּלָא הֲוָה מְסַדְרָא קַנְדִּילֵיהּ בְּכָל עֲרוּבָא שׁוּבָּא, סָלֵיק שַׁבַּח וְנָחֵת וּמַדְלֵיק יָתְהוֹן. וְאִית דְּאָמְרֵי סַפְרָא הֲוָה בְּכָל עֲרוּבָא שׁוּבָּא הֲוָה סָלֵיק וּפָשֵׁט סִדְרֵיהּ בְּבֵית מַקְדְּשָׁא וְנָחֵית שָׁבֵית בְּבֵיתֵיהּ. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה קָאי וְרָדֵי, עֲרָקַת תּוֹרְתֵיהּ, נְפַק אָמַר לְהוּ כַּדּוּ, אֲמָרוּ לֵיהּ בְּאִידְּנָא אִסְטְרַטְיָיא אֲתֵית, שָׁרֵי מַחֲוֵי לְהוֹן וְלָא אַשְׁכַּח הַדֶּרֶךְ, וְקָרוֹ עֲלֵיהּ הָדֵין קְרָיָיה, גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה, אַצְּדִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה (יחזקאל כ״א:ל״ב).

וכאנה קד גדר טרקי בחגארה מהנדמה, ושווש סככי.

גדר – וכאלו גדר.

נתיבותי עוה – אם באתי לצאת איני יוצאה בדרכים הסלולים דרך ישרה מפני האורבים ויוצאה דרך עקלתון.

He has made my paths crooked – If I wish to go out, I do not go out in the roads paved in a straight way, because of the enemies, but I go out on the crooked road.

גדר דרכי בגזית – כענין שנאמר הנני סך את דרכך בסירים (הושע ב׳:ח׳) לא נתן לי פתח לשוב נאספו הנביאים כלו החוזים בטלו הרואים ואין בנו כח במה להשען.

גדר דרכיי בגזית – כאילו היו אבני גזית.

במה גדר דרכיי – בנתיבותיי שעיוה. חד דהוה פרי בתר תורתיה, פרי בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל. חמא יתיה חד בבלי, הפיס ביה דהוא ירושלמי. אמר ליה: מתי אתית. אמר ליה: יומא דין. אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכיי בגזית נתיבותיי עוה.

He has walled up my roads with hewn stones – as if they were hewn stones. How has He walled up my ways? By my paths which He has distorted.

גדר דרכי בגזית – כאילו באבני גזית. במה^א גדר דרכי, בנתיבותי שעיוה – שאיני^ב יודע לכוין דרך ישרה שאשוב בה למקומי. חד דהוה פריה בתר תורתיה, פרה בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל. חמא יתיה חד בבל וחכים ביה דהוא ירושלמי. אמר ליה: מתי אתית. אמר ליה: יומא דין. אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה.⁠¹

1. השוו איכה רבה וירושלמי מעשר שני ה׳:ב׳.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״כמה״.

ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״שאני״.

He has walled up my roads with hewn stones – as if with hewn stones. How has he has walled up my roads? With my paths that he has distorted, for I do not know how to grasp a straight road, that I may return to my place on it.

הנתיבות הם ידועות.

The paths [which] are known.

ושם גדר בעדו שהיה נואש והנתיבות שהיה יודע עוה אותם.

And there he fenced him about because he was despairing, and he [the enemy] made crooked the paths that he knew.

וכל זה לא שוה לו עד שגדר דרכי הקרובים אל המאסר כאילו היה אפשר להתיר עצמי שלא אוכל לצאת לדרך. וגם הנתיבות הבלתי מפורסמות עוה אותם בענין שכלן ישובו אל המאסר או סביבותיו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בגזית – באבנים גדולות ויקרות (כבדות) ונתונות ג״כ בסדר זו על זו (מלכים א׳ ה׳:ל״ו).

נתיבותי – דרך ישרה, וכן והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות (שירת דבורה).

גדר דרכי וגו׳ – תניא, מחילות בארץ היו בין לוד לירושלים ונגנזו, הדא הוא דכתיב גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה¹ (ירושלמי מעשר שני פ״ה ה״ב).

נתיבתי עוה – בראשונה היו משיאין משואות בחרים וכייר וגדר וחברותיה,⁠² א״ר יוחנן, בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות, והא האידנא טובי הוו, א״ר נחמן בר יצחק, שאני השתא, דכתיב נתיבותי עוה³ (ר״ה כ״ג:)

נתיבתי עוה – מהו עוה – קלקל והחריב, כמש״נ (יחזקאל כ״א) עוה עוה עוה אשימנה⁴ (מ״ר).

1. ר״ל דרך קרובה היתה בין לוד לירושלים דרך מחילות בארץ, ואלר החורבן נתקלקלו ונסתתמו, וסמך זה על פסוק זה.

2. לאחר שקדשו ב״ד את החודש היו מדליקין נרות בכיפין גבוהים שיראום ערי הגולה והיה זה לסימן מקידוש החודש, והיו מדליקין בעיירות אלו שחשב, מפני שבהם היו הרים גבוהים.

3. ר״ל נתקלקלו ונתעותו הדרכים הישרים, ונחשב הדרך בעקלתון, ולכן טובא הוי. ויתכן דהכונה ע״פ הדרשה הקודמת דדרך קרובה היתה להם ע״פ מחילות בארץ ואח״כ נתעותו ונסתתמו.

4. שם איירי במלכות צדקיהו שאמר שיעשנה שממה ובטלה, ושילש המלה ג׳ פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו [דכמו באכסניא של תורה חזקתה לבוא בג׳ דורות כך חזקתה להשלל לעולם בשלילת ג׳ דורות], דשלש פעמים הוי חזקה כנודע, ומבואר דעוה פירושו שממה וביטול.

גָּדַר – סגר¹ דְּרָכַי כאילו² בְּאבני³ גָזִית, ואת נְתִיבֹתַי – הדרכים הידועות⁴ עִוָּה – עיקם⁵ והחריב⁶, וכעת איני יודע לכוון דרך ישרה שאשוב בה למקומי⁷, שאם באתי לצאת איני יוצא בדרכים הסלולות מפני האורבים אלא דרך עקלתון⁸ שמחזירה אותי לבית האסורים⁹: ס

1. תרגום.

2. ר״י קרא.

3. ר״י קרא.

4. אבן עזרא.

5. ראה מצודת ציון ביחזקאל כא, לב.

6. מדרש רבה.

7. ר״י קרא. ועל דרך הדרש הוא שנאמר (הושע ב, ח), ״הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים״, שלא נתן לי פתח לשוב, נאספו הנביאים, כלו החוזים, בטלו הרואים, ואין בנו כח במה להשען, לקח טוב. ומחמת כי מנע ממני התורה והמצוות הרגלתי עצמי בדרכים מעוותים ומקולקלים, פלגי מים.

8. רש״י.

9. עקדת יצחק.

(י) דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י [אֲרִ֖י] (אריה) בְּמִסְתָּרִֽים׃

He is a bear lying in ambush for me, a lion in hiding.

תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

דוּבָּא מְכַמֵּן הוּא לִי אַרְיָא דְמִיטַמַּר בִּכְבִישָׁא.

[ד] דֹּב אֹרֵב הוּא לִי – זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. אֲרִי בְּמִסְתָּרִים, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן.

דָּבָר אַחֵר: דֹּב אֹרֵב – זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. אֲרִי בְּמִסְתָּרִים, זֶה טְרָכִינוּס.

דוב אורב הוא לי – זה הקב״ה, ארי במסתרים – אריה כתיב כמד״א אריה שאג מי לא יירא.

והו כדב כאמן לי, או אסד פי אלסואתר.

דב – והוא כדב אורב לי או כארי.

דוב אורב הוא לי – הקב״ה נהפך לי לדוב אורב.

He is a bear lying in wait for me – The Holy One, Blessed Is He, turned into a bear in wait for me.⁠¹

1. Alternatively, bear refers to Nevuchadnetzar who lay in wait to attack the Bnei Yisroel who are symbolized by a lion. (Eikhah Rabbah 3:4)

דוב אורב הוא לי – זו מלכות פרס שנמשל כדוב דכתי׳ וארו חיווא אחורי דמיא לדוב (דניאל ז׳:ה׳). תני רב יוסף אלו הפרסיים שאוכלין כדוב ושותין כדוב ומסרבלין שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב.

ארי במסתרים – ארי קרי אריה כתיב זה נבוכדנצר דכתי׳ ביה עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד׳:ז׳) לכך נאמ׳ כדוב כארי ומהו שנא׳ הוא י״י הוא גזר ונהיה כענין שנאמר וקראתי לי נבוכדנצר עבדי (ירמיהו מ״ג:י׳).

דוב אורב – פתרונו: אע״פ שהדרך מעוקל ומעוות שאין אדם יכול לצאת בו לדרך הישרה, דוב אורב הוא לי – שאם אצא חוץ מן הכלא אורב הוא לטרוף אותי כדוב לטרוף טרף.

He is a lurking bear to me – Its explanation is that although the road is so distorted and crooked that there is no one able to leave on it to the straight path, he is a lurking bear to me – For if I go outside of the prison he lurks in order to prey upon me like a bear that lurks to prey upon its prey.

יש אומרים: כי מנהג הדוב להכריז על הארי, והוא רחוק.

Some say that the bear is accustomed to call aloud, concerning the lion when he is (still) far away.

ועוד רעה^א אחרת שדוב יבוא אליו.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876, מונטיפיורי 40: ״ראה״.

More misfortune in a different manner, because a bear comes against him,

דב ארב הוא לי – נכון מטעם, הוא הוא, כמו שהיה נכון אם אם אמר כדוב כארי מטעם הדומה לו, ומאלו השני מינים לאין מספר בספר משלי.

דוב – יראה ואני בהיותי בתוך מאסרי הקשה והמר הזה ומסתריו לא הונח לי משאגת אריה וקול שחל כאילו הייתי במדבר עד אשר הוכרח לי לצאת משם ירמוז אל היום שהוציאוני משם בעל כרחי להשפט.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אריה. ארי ק׳ והכתיב רמז לנבוכדנצר דכתיב ביה עלה אריה מסבכו ירמיה ד׳.

דב ארב וגו׳ – דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טרכינוס¹ (שם).

1. כנודע במדרשים ודה״י היה נבוכדנצר צר זמן רב על ירושלים ואורב ומחפש תחבולות לכובשה, ועם כל זה לא עלתה בידו, ובא נבוזראדן וכבשה, וכן אספסינוס בבית שני צר וארב וטרכינוס כבש. ולכן מדמה את נבוכדנצר ואספסינוס לדוב שדרכו להיות אורב, ואת נבוזראדן וטרכינוס לארי שדורס ומזיק ואוכל. גם י״ל שמכנה את נבוזראדן בשם ארי ע״פ המבואר במ״ר לקמן פרשה ה׳ בפסוק על צוארינו נרדפנו נבוזראדן הוא אריה ולמה נקרא אריה שהיה נוהם על השביה כאריה, ובבית שני אספסינוס התחיל וטרכינוס גמר, ולכן המשיל את אספסינוס לדוב ואת טרכינוס לארי.

ואע״פ שהדרך מעוקלת וממילא אין אדם יכול לצאת בה לדרך הישרה¹, לְדֹּב אֹרֵב נהפך² הוּא לִי הקב״ה³, שאם אצא מחוץ לכלא, אורב הוא לטרוף אותי כדוב⁴, כְּאֲרִי (אריה⁵ כתיב) שמסתתר⁶ בְּמִסְתָּרִים לטרוף את הטרף שלו⁷:

1. ר״י קרא.

2. רש״י.

3. רש״י. ובמדרש, זו מלכות פרס שנמשל כדוב, תני רב יוסף אלו הפרסיים שאוכלין כדוב ושותין כדוב ומסרבלין שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב, לקח טוב.

4. ר״י קרא.

5. ראה מנחת שי הלמד כי הכתיב ״אריה״ רמז הוא לנבוכדנצר עליו כתוב (לרמיה ד, ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״.

6. תרגום.

7. פלגי מים. ועל דרך הדרש, כל כך הגביר עלי יצרי הרע עד כי היה לי היצר הרע כדוב אורב להחטיאני בכל פעם, ואח״כ כשנתמלאה סאתי היה עלי כאריה במסתרים שטורף ומשסע מיד את הטרף שלו, פלגי מים. ועוד על דרך הדרש, דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טְרָכִינוּס, מדרש רבה.

(יא) דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃

He has placed thorns¹ on my ways and torn me to pieces,⁠² has made me desolate.

1. placed thorns | סוֹרֵר – See Rashi and R"Y Kara that the verb is related to the noun "סיר", a type of thorn, and compare Hoshea 2:8. Alternatively: "turned aside my ways", with "סוֹרֵר" connected to the root "סור", to turn aside.

2. tore me in pieces | וַיְפַשְּׁחֵנִי – This word is a hapax legomenon, but many commentators assume it is equivalent to the root "פשח" in the Mishna, which means to split (see Mishna Sheviit 4:6). See also Targum Yonatan on Shemuel I 15:33 who translates "וַיְשַׁסֵּף" (which is also a hapax legomenon, but from context appears to mean to cut, pierce or the like) as "פשח". The phrase might relate to the earlier image and refer to the thorns' piercing and breaking of flesh.

תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל

אוֹרְחָי סְרַךְ וְשַׁסְעַנִּי שַׁוִינִי צָדוּ.

דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי – תִּילְהֵי, כִּדְאַמְרִינַן אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית.

אזאל טרקי, ופצ׳כ׳ני וציירני מסתוחשה.

סורר – הסיר. וכתב רבינו בפירושו הארוך לקהלת ז, ו, שיש מפרשים ״סורר״ מלשון ״סירים״ כלומר מלא דרכי קוצים וברקנים.

דרכיי^א סורר – לשון סירים קוצים. סורר – קווץ אותם, מפזר קוצים בדרכיי.

ויפשחני – לשון פיסוק הרגלים, שהעובר על הדרכים שאין מופנים צריך להרחיב את צעדיו. ויש דוגמא בלשון תלמוד: האי מאן דפשח דיקלא.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י לייפציג 1: ״דרכי״.

He spread thorns across my roads – An expression of thorns, [meaning that] He "has strewn" them with thorns, [i.e.,] He scattered thorns on my ways.⁠¹

He made me hurdle them – An expression of spreading the legs.⁠² One who passes on roads that are not cleared must widen his stride, and there is an example of this in the language of the Gemara:⁠³ "The one who pruned דְּפָשַׁח⁴ a date palm.⁠"

1. Alternatively, 'he forced me off my path.' (Ibn Ezra)

2. Alternatively, 'he wounded me.' (Yalkut Me'am Lo'ez)

3. Maseches Mo'ed Katan 10b.

4. I.e., he separated the branches from the tree trunk. Here too, he had to separate his legs, i.e., take large strides, in order to avoid the thorns.

דרכי סורר ויפשחני – לשון משנה ופשח אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית כלומר לאחר שהגלני בגלות סורר דרכי.

ד״א: דרכי סורר – ראה השם שהייתי סורר כבן סורר ומורה לפיכך ויפשחני הבקיעני כענין שנאמר ותבקע העיר (ירמיהו נ״ב:ז׳) מיד שמני שומם.

דרכיי סורר – סך את דרכי בסירים שאיני יכול למצוא נתיבותיי.

ויפשחני – פתרונו: ויבקעני, כמו: אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳).

he has strewn my paths with thorns – He has covered my roads with thorns, so that I am unable to find my paths.

and crushed me (ויפשחני) – its explanation is He split/stripped me, as in if a tree is split (אילן שנפשח) (Mishna Sheviit 4:6).

דרכי סורר – סך את דרכי בסירים, שאיני יכול למצוא נתיבתי.

ויפשחני – פתרונו: ויבקעני, כמו: אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳).

He has strewn my paths with thorns – He has covered my roads with thorns so that I am unable to find my paths.

and torn me to shreds (ויפשחני) – its explanation is He split/stripped me, as in if a tree is split (אילן שנפשח) (Mishna Sheviit 4:6).

יש אומרים: סורר – מגזרת: סירים (נחום א׳:י׳). וכן: הנני שך (הושע ב׳:ח׳) מגזרת לשכים (במדבר ל״ג:נ״ה).

והישר בעיני: שהוא פועל עבר, מגזרת: כפרה סוררה (הושע ד׳:ט״ז).

Some say he made me depart (סורר) is from the same source as thorns (סירים),⁠¹ and thus I will block her path with thorn bushes (בסירים) (Hosea 2:8). But in my opinion, it is a verb in the past tense from the same source as like a stubborn (סוררה) heifer (Hosea 4:16).⁠²

1. Rashi translates סורר as thorns. Ibn Ezra disagrees with this interpretation.

2. In other words סוררה is from the root סרר to be stubborn.

ובא מדרך לא ידעו.

ויפשחני – תרג׳ וישסף שמואל (שמואל א ט״ו:ל״ג), ופשח.

ושומם – שכל רואהו ישום. וכן שקוץ משומם (דניאל י״א:ל״א), ובמקום אחר שומם (דניאל י״ב:י״א).

and enters from a path he does not recognize.

he has torn me to pieces (ויפשחני) – The Targum of Samuel tore to pieces (I Samuel 15:33) is and he crushed (ופשח).⁠¹

desolate, because each one he sees is desolate, just as the abomination that causes desolation (Daniel 11:31); and in another place desolation (Daniel 12:11).

1. The hapax legomenon ויפשחני, is translated in the Targum as and he has rent me. This is also found in the Peshitta. Ibn Ezra follows this translation, and includes the midrashic interpretation of ויפשחני split in pieces from the same root פשח.

סרר – מטעם כפרה סוררה (הושע ד׳:ט״ז) והוא אם פעל עבר, ואין בכאן חסרון כלל, או הוא שם נגזר יחסר מלת המציאות, וטעמו היה סורר.

ויפשחני – מטעם בקיעה, וכן תרגום: וישסף שמואל – ופשח. וידוע כי הארמי והעברי והערבי מיסוד אחד.

דרכי – יראה שהדרך אשר הוליכני לבית המשפט היה כלו מלא קוצים וברקנים וסירים וע״ד הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב׳) ויהיה סורר מגזרתו. ומהם הוכה והופצע כל בשרי טרם בואי אל בית הועד. וגם שמני שומם כי שם אותי במקום אשר דנו אותי המשפט אשר אזכיר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויפשחני. בשי״ן ימנית.

דרכי סורר – בן סורר ומורה הוא הסר מן הדרך הישרה, ובא התאר מן בנין פִּעֵל להוראת אומץ סורו הרע, וכאן ר״ל קלקל דרכי שהיו ישרים באופן שאני מוכרח להסיר רגלי מהם; ובשניהם הלשון מושאל, בבן סורר ומורה שהיא סר מדרך ה׳ כלומר עובר על מצותיו, וכאן נאמר על דרכי בני אדם על חריצותם והשתדלותם שלא יצליחו בהן.

ויפשחני – עשני אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳), שנבקע ואינו עושה עוד פירות.

שומם – שהכל עזבוני ומתוך התבודדתי שוממתי ונסכלתי.

דרכי סורר ויפשחני – מהו ויפשחני – ויבקעני, כההיא דתנינן (משנה שביעית ד׳:ו׳) אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית¹ (שם).

1. ושם פרשו המפרשים שנפשח נסדק כמו ויפשחני, וא״כ הרי פסוק זה ומשנה זו נעשים למוד ולימד כאחת, והוא חזון שאינו נפרץ, ובכלל לפלא הוא שלא הביאו במדרש כאן ראיה למובן נסדק בשורש פשח מש״א ט״ו וישסף שמואל את אגג, תרגומו ופשח, ושסף באורו בקיעה שיסודו שסע [בחלוף ע׳ בפ׳, מפני שהן אותיות הסמוכות ומתחלפות].

את דְּרָכַי סוֹרֵר – פיזר הקב״ה בקוצים, ובכך¹ וַיְפַשְּׁחֵנִי – גרם לי לפסק רגליים בהליכתי² ולא למצוא נתיבותי³; שָׂמַנִי הקב״ה שֹׁמֵם – כדבר תמוה, שכל רוֹאַי נהיו מושתקים כאבן דומם⁴:

1. רש״י.

2. רש״י. ולקח טוב פירש הבקיעני. ועל דרש הדרש, עשה אותי כ״כ רע עד שפסעתי על התורה והמצוות, וע״י זה בבוא עת הפורענות שמני שומם, פלגי מים.

3. רי״ קרא.

4. אבן עזרא. וראה את מצודת דוד בדניאל יא, לא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון