×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ירמיהו מ״חתנ״ך
א֣
אָ
(א)  לְמוֹאָ֡ב כֹּה⁠־אָמַר֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל⁠־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה׃ (ב) אֵ֣ין עוֹד֮ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָשְׁב֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם⁠־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב׃ (ג) ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃ (ד) נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה [צְעִירֶֽיהָ] (צעוריה (ה) כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה [הַלֻּחִ֔ית] (הלחות) בִּבְכִ֖י יַעֲלֶה⁠־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַעֲקַת⁠־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ׃ (ו) נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֔ינָה כַּעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר׃ (ז) כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם⁠־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א [כְמוֹשׁ֙] (כמיש) בַּגּוֹלָ֔ה כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו [יַחְדָּֽיו] (יחד (ח) וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל⁠־כׇּל⁠־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ט) תְּנוּ⁠־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃ (י) אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם׃ (יא) שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל⁠־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא⁠־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל⁠־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל⁠־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃ (יב)  לָכֵ֞ן הִנֵּֽה⁠־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי⁠־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ׃ (יג) וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּֽאֲשֶׁר⁠־בֹּ֙שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם׃ (יד) אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי⁠־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה׃ (טו) שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם⁠־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (טז) קָר֥וֹב אֵיד⁠־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃ (יז) נֻ֤דוּ לוֹ֙ כׇּל⁠־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה⁠־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה׃ (יח) רְדִ֤י מִכָּבוֹד֙ [וּשְׁבִ֣י] (ישבי) בַצָּמָ֔א יֹשֶׁ֖בֶת בַּת⁠־דִּיב֑וֹן כִּֽי⁠־שֹׁדֵ֤ד מוֹאָב֙ עָ֣לָה בָ֔ךְ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָֽיִךְ׃ (יט) אֶל⁠־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי⁠־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה⁠־נִּֽהְיָֽתָה׃ (כ) הֹבִ֥ישׁ מוֹאָ֛ב כִּי⁠־חַ֖תָּה [הֵילִ֣ילוּ ׀ וּֽזְעָ֑קוּ] (הילילי וזעקי)א הַגִּ֣ידוּ בְאַרְנ֔וֹן כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מוֹאָֽב׃ (כא) וּמִשְׁפָּ֥ט בָּ֖א אֶל⁠־אֶ֣רֶץ הַמִּישֹׁ֑ר אֶל⁠־חֹל֥וֹן וְאֶל⁠־יַ֖הְצָה וְעַל⁠־[מֵיפָֽעַת] (מופעת (כב) וְעַל⁠־דִּיב֣וֹן וְעַל⁠־נְב֔וֹ וְעַל⁠־בֵּ֖ית דִּבְלָתָֽיִםב׃ (כג) וְעַ֧ל קִרְיָתַ֛יִם וְעַל⁠־בֵּ֥ית גָּמ֖וּל וְעַל⁠־בֵּ֥ית מְעֽוֹן׃ (כד) וְעַל⁠־קְרִיּ֖וֹת וְעַל⁠־בׇּצְרָ֑ה וְעַ֗ל כׇּל⁠־עָרֵי֙ אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב הָרְחֹק֖וֹת וְהַקְּרֹבֽוֹת׃ (כה) נִגְדְּעָה֙ קֶ֣רֶן מוֹאָ֔ב וּזְרֹע֖וֹ נִשְׁבָּ֑רָה נְאֻ֖ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כו) הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם⁠־הֽוּא׃ (כז) וְאִ֣ם׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם⁠־בְּגַנָּבִ֖ים [נִמְצָ֑א] (נמצאה) כִּֽי⁠־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֛יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד׃ (כח) עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַסֶּ֔לַע יֹשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי⁠־פָֽחַת׃ (כט) שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן⁠־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גׇּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ׃ (ל) אֲנִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא⁠־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא⁠־כֵ֥ן עָשֽׂוּ׃ (לא) עַל⁠־כֵּן֙ עַל⁠־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק אֶל⁠־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר⁠־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה׃ (לב) מִבְּכִ֨יג יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה⁠־לָּךְ֙ הַגֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה נְטִישֹׁתַ֙יִךְ֙ עָ֣בְרוּ יָ֔ם עַ֛ד יָ֥ם יַעְזֵ֖ר נָגָ֑עוּ עַל⁠־קֵיצֵ֥ךְ וְעַל⁠־בְּצִירֵ֖ךְ שֹׁדֵ֥ד נָפָֽל׃ (לג) וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹא⁠־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד׃ (לד) מִזַּעֲקַ֨ת חֶשְׁבּ֜וֹן עַד⁠־אֶלְעָלֵ֗ה עַד⁠־יַ֙הַץ֙ נָתְנ֣וּ קוֹלָ֔ם מִצֹּ֙עַר֙ עַד⁠־חֹ֣רֹנַ֔יִם עֶגְלַ֖ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֚י גַּם⁠־מֵ֣י נִמְרִ֔ים לִמְשַׁמּ֖וֹת יִהְיֽוּ׃ (לה) וְהִשְׁבַּתִּ֥י לְמוֹאָ֖ב נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה מַעֲלֶ֣ה בָמָ֔ה וּמַקְטִ֖יר לֵאלֹהָֽיו׃ (לו) עַל⁠־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל⁠־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר⁠־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל⁠־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ׃ (לז) כִּ֤י כׇל⁠־רֹאשׁ֙ קׇרְחָ֔ה וְכׇל⁠־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כׇּל⁠־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל⁠־מׇתְנַ֖יִם שָֽׂק׃ (לח) עַ֣ל כׇּל⁠־גַּגּ֥וֹת מוֹאָ֛ב וּבִרְחֹבֹתֶ֖יהָ כֻּלֹּ֣ה מִסְפֵּ֑ד כִּי⁠־שָׁבַ֣רְתִּי אֶת⁠־מוֹאָ֗ב כִּכְלִ֛י אֵֽין⁠־חֵ֥פֶץ בּ֖וֹ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (לט) אֵ֥יךְ חַ֙תָּה֙ הֵילִ֔ילוּ אֵ֛יךְ הִפְנָה⁠־עֹ֥רֶף מוֹאָ֖ב בּ֑וֹשׁ וְהָיָ֥ה מוֹאָ֛ב לִשְׂחֹ֥ק וְלִמְחִתָּ֖ה לְכׇל⁠־סְבִיבָֽיו׃ (מ)  כִּי⁠־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה הִנֵּ֥ה כַנֶּ֖שֶׁר יִדְאֶ֑ה וּפָרַ֥שׂ כְּנָפָ֖יו אֶל⁠־מוֹאָֽב׃ (מא) נִלְכְּדָה֙ הַקְּרִיּ֔וֹת וְהַמְּצָד֖וֹת נִתְפָּ֑שָׂה וְֽ֠הָיָ֠ה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃ (מב) וְנִשְׁמַ֥ד מוֹאָ֖ב מֵעָ֑ם כִּ֥י עַל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה הִגְדִּֽיל׃ (מג) פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (מד) [הַנָּ֞ס] (הניס) מִפְּנֵ֤י הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל⁠־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן⁠־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי⁠־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל⁠־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (מה) בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּי⁠־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקׇדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן׃ (מו) אוֹי⁠־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם⁠־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי⁠־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה׃ (מז) וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת⁠־מוֹאָ֛ב בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה עַד⁠־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א [הֵילִ֣ילוּ ׀ וּֽזְעָ֑קוּ] (הילילי וזעקי) א-כתיב=וּֽזֳעָ֑קיּ (בחטף קמץ)
ב דִּבְלָתָֽיִם א=דִּבְלָתָ֛יִם? (יש נקודה או כתם והטעם נראה בגללו כמו טעם תביר במקום סילוק)
ג מִבְּכִ֨י לפי ברויאר א=מִבֲּכִ֨י (חטף באות לא גרונית); אמנם מעיון בכתר נראה יותר שמדובר על כתם, או שהיה חטף פתח והקו של הפתח נמחק כדי להשאיר שווא בלבד.
E/ע
הערותNotes
(א) למואב כה אמר ה׳ צבאות וכו׳ עד אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער. אמר בנבואת מואב כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל לפי שמואב הצר והרע מאד לישראל עד שמפני זה היתה נבואתו גדולה מאד כמו שיתבאר, ולזה אמר שגואלה חזק כי ה׳ אדון כל צבאות השמים הוא אלהי ישראל והוא רצה להנקם ממואב על אשר עשו כנגדם, וזכר ערי מואב כל אחת בשמה הוי אל נבו כי שודדה עיר שהיתה שמה נבו הובישה נלכדה קריתים עיר אחרת ששמה כך קריתים והיתה חזקה מאד לא תירא מהאויב ולכן הובישה כאשר ראתה שנלכדה, וכן הובישה המשגב עיר אחרת ששמה כך משגב להיותה נשגבה בעצמה ולכן בושה וחתה בראותה שלכדוה האויבים. (ב) וכן אמר על עיר חשבון אין לו תהלת מואב בחשבון כי אין ראוי שיתהלל מואב עוד עם חשבון כיון שלא עמדה בפני האויבים שחשבו עליה רעה והוא לשון נופל על הלשון חשבו מחשבון, וכן גם מדמן תדומי ולא תתהלל עוד כיון שאחריך תלך חרב (ג) וזכר גם כן חורונים עיר אחרת שנשמע משם קול צעקה מהשוד והשבר הגדול שבא עליהם. (ד) ובכלל נשברה מואב השמיעה צעקת צעיריה והם הבנים הקטנים שהלכו בשבי, ויונתן תרגם צעירי׳ שלטניהון. (ה) ואמרו כי מעלה הלוחית בבכי יעלה והמאמר הזה תמצאהו גם כן בדברי ישעיהו בקוננו על מואב ענינו שהמואביים כאשר באו חיילי נבוכד נצר עליהן מפחדם היו עולים ללוחית שהוא מקום גבוה להשגב שם, וזכר הנביא שכאשר יעלו בבכי עולים ובוכים לפי שבמורד חורונים שהיה בשפל צרי רוצה לומר צרים היו משמיעים צעקת שבר מהרעות שהיו עושים שם, ולכן עלו למעל׳ הלחות כדי להנצל מהרעות שיעשו הצרים במקומות השפלים, וצרי הוא כמו צרים על דרך חלוני שקופים אטומים (מלכים א ו, ד). (ו) והיה הנביא מיעץ את המואביים נסו מלטו נפשיכם ותהיינה רוצה לומר הערים כערוער במדבר והוא העץ הגדל במדבר בארץ ציה, וי״ת כמגדל ערוער דישרן כשכונן במדברא, ופרש״י שערוער אין סביבו יישוב אלא יושבי אהלים במדבר, וביאר הנביא למה זה היה מיעץ נסו מלטו נפשיכם והוא שפעמים רבות האדם כדי לשמור ממונו לא יצא ולא יברח מן הרעה ואבד העושר ההוא ויאבד נפשו ג״כ בעבורו. (ז) וזהו כי יען בטחך במעשיך והוא בית ושדה וכרם ובאוצרותיך גם את תלכדי רצה לומר לא לבד תאבד הממון והמעשים אבל גם נפשך תלכד עמו, ואף האלוה של מואב והוא הנקרא כמוש כמ״ש כמוש אלהיך (שופטים יא, כד) גם האלוה ההוא ילך בגולה וכבניו ושריו עמו כי הכשדיים ישללו גם הפסילי׳ מפני הכסף והזהב אשר עמהם. ולפי שזכר הנביא בנבואתו זאת ערים מיוחדים בשם. (ח) אמר שלא יחשבו ששאר הערים אשר לא זכר בשמם ינצלו כי הנה יבוא שודד אל כל עיר ועיר לא תמלט אחת מהנה ואבד העמק רוצה לומר הערים אשר בעמק ונשמד המישור, וכל זה יהיה לפי שאמר ה׳ וגזר בחכמתו שיהיה כן כי לפי שקצף מואב גדל על קצף שאר האומות זכר זה בהם. (ט) ואומרו תנו ציץ למואב כי נצא תצא פירשוהו המפרשים על בריחתם כי הבריחה נמשלה לעופפות ולפי שהעוף יעופף בכח הנוצה לכך נמשלה ההליכה המהירה בנוצה, ונצא הוא מקור והאל״ף תמורת ה״א יאמר תנו בריחה למואב כי ברוח תברח, ויונתן תרגם ציץ כמו כתר כמו ציץ הזהב אמר אעדו כתרא מן מואב ארי מגל תגלי. ופירש רש״י שענין הפסוק לדעתו הסירו הכתר ממואב ותנו אותה לאחרים, ויהיה קשה אצלו אומרו תנו ציץ למואב שהיה לו לומר הסירו לא תנו והיה לו לומר ממואב ולא למואב ואין דעתי נוחה עם אחד מהפירושים האלה להיותם בלתי מתישבים על הלשון, אבל ציץ הוא אצלי שם עשב כמו ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז, כג) וגומר ואמר ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים עב, טז) כציץ השדה כן יציץ (שם קג, טו) וכמוהו רבים, ולפי שזכר שיברחו המואבים וילכו במדבר אמר כמלעיג מהם תנו ציץ למואב רוצה לומר תנו למואב העשב לשיאכל ממנו כבהמות כי הנה יאבד את כל אשר לו יצא תצא אומת מואב מארצו ועריה של מואב לשמה תהיינה מאין יושב בהן ולכן ראוי לתת להם הציץ והעשב למאכלם כאנשים הולכים במדברות ולא דבר אחר. (י) ואמר כנגד המשחיתים ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה שקרא השחתת מואב וחרבנו מלאכת ה׳ וקלל מי שיעשה אותה במרמה וירפה ידו מהם וזהו וארור מונע חרבו מדם, והנה אמר זה במואב מה שלא אמר על אומה אחרת משאר האומות לפי שהקדוש ברוך הוא הזהיר את ישראל אל תצר את מואב והם הרשיעו לעשות להם ולכן השחתתם היתה מלאכת ה׳ ובגזרתו, ואמר הנביא שלא יתהללו באמרם שלא הלכו בגולה בשום זמן מהזמנים וזהו (יא) שאנן מואב מנעוריו רוצה לומר מהזמן שהתחילה האומה הזאת וגם היום שוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי כיין הטוב המשומר בענביו, ולכן עמד טעמו בו וריחו לא נמר ולא נתחלף. (יב) כי הנה הקדוש ברוך הוא גזר שהנה ימים באים עתה ושלחתי צועים עליו והם המריקים כי צועים פרש״י מריקים מלשון מהר צועה להפתח (ישעיה נא, יד) הוא הלוך מעים בשלשול, וצעוהו רוצה לומר יריקו אותם שאם הם לא הורקו מכלי אל כלי עתה יריקו אותם באמת, ולפי שעשה במואב משל היין לכן אמר בו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו והם הנבלים שבהם ישימו היין מלשון כל נבל ימלא יין (ירמיה יג, יב) ינפצו אותם ברגליהם וישברום. (יג) ואז תבוש מואב מכמוש אלהיהם וידעו שאין בו כח להצילם כאשר בשו בית ישראל מבית אל שהיו בוטחים בעגל שהיה שמה. (יד) והנביא מוכיח את בני מואב איך תאמרו גבורים אנחנו (טו) כיון ששודד מואב ועריה עלה רוצה לומר נפסק או ובעריה עלה השודד אשר זכר ומבחר בחוריו של מואב ירדו לטבח ולהריגה, ולפי שזה היה עתיד להיות אמר נאם המלך ה׳ צבאות שמו כי גזרת מלך היא. (טז) ואמר שלא יהיה זה לזמן רחוק וימים רבים כי קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד. (יז) ולכן כל סביביו ראוי שינודו ויקוננו עליו ויאמרו איך נשבר מטה עוז מקל תפארה כי היה מואב בגבוריו מטה עוז וביפיו ועשרו היה בקרב העמים מקל תפארה. (יח) אבל מכאן והלאה רדי מכבוד רוצה לומר רדי מהכבוד שהיה לך מקדם ועתה בגלות תשב בצמא וחוסר כל טוב: (יט) אל דרך עמדי וצפי וכו׳ עד לבני עמון. יאמר הנביא אל דרך עמדי רוצה לומר עמדי על הדרך את יושבת ערוער ותצפי לדעת הרעה הזאת שתבא על מואב אומתך ותשאלי את הנסים והנמלטים משאר ערי מואב שבאו עליהם הכשדים תחלה, ואמרי בשאלתך מה נהיתה רוצה לומר מה הרעה שנהיתה בהם, ואמר נס בלשון זכר ונמלטה בלשון נקבה כלומר אם איש או אשה, גם כי בנבואות כבר יבוא כן פעמים רבים הזכר כנגד העם והנקבה כנגד הכנסיה. (כ) ולפי שהיה עיר מואב ראש המלכות כולו אמר הוביש מואב כי חתה מדינתו הלילי וזעקי ומשם תלך השמועה אל ארנון כי שודד מואב. (כא) וכי באה משפט אלהים אל ארץ המישור אל כל הערים אשר זכר בשם (כה) באופן שנגדעה קרן מואב והוא חזקו ויופיו. (כו) ואמר הנביא כנגד המשחיתים את מואב השכירוהו כי על ה׳ הגדיל רוצה לומר תנו לו כדי שכר ויין הרבה שישתכר הרבה מכוס החמה כי על ה׳ הרחיב פה והגדיל לשון שאמר שלא יכול להצילם, וכאשר יהיה מואב משתכר יספוק בקיאו כמו השכור שמתגולל ומתהפך מצד אל צד בהקיאו היין ששתה וסופק בגופו לארץ והיה לשחוק גם הוא כמו שהיה ישראל. (כז) ובדרך שאלה אמר כנגד מואב ואם השחוק היה לך ישראל כן תהיה אתה עתה לשחוק אם כגנבים תמצא כלומר הנמצא ישראל כגנבים שתשחוק עליו כמו שישחקו ויריעו על כגנבים כשיתפסום כמו שאמר יריעו עלימו כגנב כי מדי דבריך בו בישראל תתנודד ותניע ראשך. (כח) עזבו ערים ושכנו בסלע יושבי מואב רוצה לומר אין ראוי שתשבו בערים כי יבא האויב עליכם אבל שכנו בסלעים כי שם תשגבו מהכשדיים ובהיותכם שמה בסלע תהיו כיונה שתקנן כלומר שתעשה הקן שלה בצדדי הפחת כדי שלא יקחו בני אדם אותה ואת אפרוחיה כי מפני הפחת לא יוכלו האנשים לעבור אליה והפחת היא חפירה ושוחה עמוקה. (כט) ואומר הנביא מדבר בשם שאר האומות שמענו גאון מואב שהיה בשלותו מתגאה מאד, ולכן אמר לשונות הרבה מהגאוה גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבבו שהוא כולו להפליג אותו. (ל) ואמר השם אני ידעתי גאותו וידעתי עברתו שהוא מתקצף מהרה על כל הגוים והוא נשבע להחריבם ולהחרימם ומגדיל פה בנדריו, אבל לא כן בדיו אינם כן ואמת דבריו והם הכזבים אשר ידבר כי לא כן עשו רוצה לומר עתה בבוא הכשדיים עליהם לא עשו כמו שהיו אומרים בגאותם שיעשו. (לא) על כן על מואב אייליל שהיה גאה מאד ונפל בבזיון ובושה ושפלות גדול, וזכר אנשי קיר חרש והיא עיר ממלכות מואב וישעיהו קורא אותה קיר חרשת, ואמר יהגה רוצה לומר לבבי יהגה בו. (לב) ומבכי אשר יעשה יעזר שהיא עיר אחרת אבכה אני בעבורך הגפן שבמה שבמה שם עיר שהיו בה גפנים ויין הרבה ופירות משובחות ולכן אמר בה נטשותיך עברו ים שהוליכו הגפנים ההם להיותם כל כך משובחות לעבר הים כי גם הגפנים משם הלכו בגולה על קיצך ועל בצירך שודד נפל רוצה לומר שבא האויב השדוד בזמן הקיץ ולכן לא נעשה ביניהם לא פירות הקיץ המשובחות שהיו שמה ולא בציר היין מפני רעת האויבים. (לג) ולכן נאספה שמחה וגיל כי השמחה תבוא עם התבואות וכאשר גורן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בם נאספה וכלתה שמחה וגיל לא תהיה בארץ, ואומרו מכרמל ומארץ מואב פירשו המפרשים כרמל מקום שדות זריעה, ולא נראה שאמר כרמל על ארץ ישראל שנקרא כך כמו שכתוב ואביא אתכם אל ארץ הכרמל (לעיל ב, ז) וכאילו אמר שמואב וארץ יהודה תאסף משתיהן שמחה וגיל כי תהיה מואב כמו שהיא ארץ יהודה בענין הזה, ולפי שייעד שישבות היין מהיקבים אמר לא ידרוך הידד הידד לא הידד כי הידד הוא הקול שאומרים הדורכים בעת שהם דורכים, יאמר שלא ידרוך הדורך האומר הידד הידד כי לא יקראו שם עוד הידד לפי שלא ידרכו. (לד) ולפי שהיו ארצות במלכות מואב יותר משובחות מהאחרות לכן אמר כי מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ שהמה היו ערים נכבדות ויקרות נתנו קולם רוצה לומר המואבים שהיו צועקים עליהם, מצוער עד חורונים שהיו יותר יקרות מהם היה הקול והצעקה משולשת ולכן אמר עליה עגלה שלישיה ירמוז לצעקה שהיתה על אותו מחוז משולשת מעל שאר המחוזות והערים כי גם מי נמרים למשמות יהיו והיא הארץ הנחמדת בעיני המואביים הנה אם כן לא אמר עגלה שלישיה אלא על הצעקה שתהיה משולשת. (לה) ומפני שהיו המואביים אדוקים באמונתם לאלהיהם אמר והשבתי למואב מעלה במה רוצה לומר מעלה עולה בבמה ומקטיר לאלהיו, ובעבור שהיה זה תכלית הרעה בעיניהם לכן אמר הנביא עליו בשם המואבים (לו) על כן לבי למואב כחללים יהמה רוצה לומר כמו שיהמה אדם על החללים כן יהמה מואב על ביטול עבודת אלהיהם וכן יהמה אל אנשי קיר חרשת שהלכו בשביה כחללים כמו אלו היו חללים כולם, ואומרו על כן יתרת עשה אבדו ענינו כפירוש רש״י על כן אבדו ועבדו המואבים על היתרונות והגאות אשר היו עושים, וה״ר דוד קמחי פירשו על הנכסים על אשר עשו מהנכסים והממון אבדו הכל. (לז) ואמר שיהמה לבו למואב לפי שכל ראש מהם קרחה כי מרטו שערות ראשיהם מתוך האבל וכל זקן גרועה שבעבור האבל יגלחו זקן לפי שהיא תפארת האדם, על כל ידים גדודות רוצה לומר שרוטות בבשר חי ועל מתנים שק. (לח) ובכל מקומות הספד לפי ששברתי את מואב שבירה מוחלטת ככלי אין חפץ בו. (לט) ולכן יאמרו בהספדם איך חתה מואב וכן הלילו איך הפנה עורף מואב והיה לבושה לשחוק ולמחתה לכל הגוים סביביו. (מ) ומפני שכל הנבואה עד עתה היתה כדברי מליצת הנביא בא עתה לבאר הנמשל בה והוא אומרו כי כנשר ידאה רוצה לומר יעוף ואמר זה על נבוכדנצר שבמהרה כעוף הנשר יעלה על מואב (מא) ואז ילכדו הקריות, ואמר נלכדה בלשון יחיד וקריות הוא לשון רבים רוצה לומר כל אחת מהן, או יהיה קריות שם עיר כמו שאמר למעלה וכן המצדות כי אין מגדל ומקום מבצר שישגב ממנו לפי שיהיה לב גבוה מואב כלב אשה מצרה והוא רעה על רעה כי האשה אין לה אומץ לב וכל שכן בהיותה מצרה עם חבליה. (מב) ונשמד מואב מעם רוצה לומר מהיות עם, או יותר מכל עם לפי שעל ה׳ הגדיל פה האריך לשון. (מג) ולזה יהיה פחד ופחת ופח רוצה לומר הפחד שיבא בלבותם והפחת מהכשדיים שימיתום והפח שיוליכום בגולה. (מד) וזהו הנס מפני הפחד וירצה להתגבר ולהלחם מבלי פחד ימות בחרב הכשדים ויפול אל הפחת והעולה מתוך הפחד שלא ימות בחרב ילכד בפח והוא הגלות כי תהיה עת פקודתם להפקד רוע מעשיהם. (מה) ואמרו בצל חשבון עמדו מכח רוצה לומר שלא יוכלו להלוך עוד ועמדו שם מכח מסבת העדר הכח שלהם לנוס עוד, ולא יכלו להמלט בחשבון לפי שאש יצאה מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל נאות מואב רוצה לומר שיצאו משם אויבים ששללו ושבו אותם הנסים שהם פאות מואב כלומר שארית מואב וקדקד בני שאון רוצה לומר וקדקד שהוא ראש כל בני מואב שהם בני שאון וגאוה שהיו מגדילים שאונם וגאותם. (מו) ולכן אמר הנביא בסוף נבואתו אוי לך מואב רוצה לומר איני מקונן על ההרוגים ולא על השדודים אלא על הגולים והוא על דרך אל תבכו למת ואל תנודו לו בכה להולך (לעיל כב, י) וגומר, והנה לקח הנביא בקינתו הפסוק הזה שנאמר בתורה (במדבר כא, כט) אוי לך מואב אבדת עם כמוש שכמוש היה אלהיהם וראוי הוא כי לוקחו בניך בשבי ובנותיך בשביה כי זהו יותר קשה מההריגה פעמים רבות. (מז) אבל הודיע הנביא שישוב השם את שבות מואב באחרית הימים וכתב הרב רבי דוד קמחי שזה יהיה לעתיד לבא בימות המשיח, והנה הביאו לזה מאמר באחרית הימים שחשב שתמיד יאמר על זמן הגאולה, ואין הדבר כן כי לעתיד לבא ניבא בלעם כמלך המשיח ומחץ פאתי מואב (שם כד, יז) לא שאז ישוב השם שבותם אבל הוא שלזמן רב אחרי חורבנם ישיב השם שבותם וישובו ארצם, ואמר עד הנה משפט מואב לפי שארך בה הדברים מאד כ״כ גזר השם עליהם:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144