זו הגר. בב״ר אמרו רב אמר זו הגר א״ל ר׳ נחמיה והלא כתיב ויוסף א״ל ע״פ הדבור נשאה היך מה דאת אמר מה יוסף ה׳ דבר עמי א״ל והא כתיב ושמה קטורה א״ל שקשרה מצות ומעשים טובים א״ל והא כתיב ולבני הפלגשים אשר לאברהם א״ל פלגשם כתיב:

ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפירשה מאברהם. כי תרגום ותקשור על ידו שני וקטר׳ על ידיה זהורית׳:

אשורים ולטושים שם ראשי אומות. ב״ר פי׳ האחד מבניו נתייחסו אליו כל האשורים והאחר נתייחסו אליו כל הלטושים דאם לא כן אשור ולטוש מיבעי ליה. וא״ת מאי שנא מכתים ודודני׳ ופתרוסי׳ וכסלוחי׳ שאין היו״ד מ״ם מורה על רבוי שהרי אמרו בסדר עולם שבעים היו בוני המגדל ואם הים היו״ד מורה על רבוי היו יותר מע׳ ואלו הכא אמרו כלהון ראשי אומות הן. י״ל דבעל סדר עולם פליג אההיא דב״ר שהרי כבר אמרו כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחר אומר ורודנים ר׳ סימון אומר דודנים שהם בני דודיהן של ישראל רודנים שהן באין ורודין אותם וגבי פתרוסים וכסלוחי אמרו א״ר אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הוטליסין אלו גונבים נשותיהם של אלו ואלו גונבים נשותיהם של אלו מה יצאו מהם פלשתים וכפתורים פלשתים גבורים כפתורים ננסקי:

ברכה דאיתיקי שא״ל הב״ה לאברהם והיה ברכה כו׳. ב״ר דאם לא כן מאי ויתן כבר נתנם לו מזמן ששלח אליעזר לחרן כדכתיב ויתן לו את כל אשר לו:

הפלגשים חסר כתיב שלא היתה אלא פלגש אחת. לא ידעתי המ״ם של פלגשם במה הוא משמש בשלמא גבי ויברא אלהים את התנינם אמרו תנינם כתיב חסר יו״ד שלא נשאר אלא תנין אחד בא המ״ם להורות שהיו שנים מתחלה ונחסר היו״ד להורות שלא נשאר אלא אחד אלא הכא שלעולם לא היתה אלא אחת המ״ם למה בא אבל בב״ר אמרו פלגשם כתיב חסר יו״ד אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני שפירושו פלגש שם המ״ם להורות עם השי״ן הקודם על מלת שם ויהיה השי״ן משרת לפניו ולאחריו כבי״ת ירובעל וירובשת:

נשים בכתובה פלגשים שלא בכתובה. הרמב״ן ז״ל טען ואמר שאין הדבר כן כי לא תקרא פלגש אלא כשהיא בלא קידושין כי הכתובה מדברי סופרי׳ והגירסא בסנהדרין פלגשים בלא כתובה וקדושין עכ״ד: ונראה לי שאינה טענה כי הרב ז״ל כבר גלה דעתו שפירושו זה הוא מההיא דסנהדרין וא״כ אפשר לומר מעתה אלא שנוסחתו היתה נשים בכתוב׳ פלגשים שלא בכתובה כמו שכת׳ הראב״ד ז״ל בהשגותיו או שהיה מפרש ההיא דפלגשים בלא כתובה וקדושין בלא שניהם יחד כמו בנשים ואיך שיהיה אין טענה על דברי הרב ויש קצת ראיה לדברי הרב מההיא דירושלמי דפרק אע״פ ר׳ מאיר אומר פלגש אין לה כתובה רבי יהודה אומר יש לה כתובה אבל לא תנאי כתובה ואין סברא לומר לרבי יהודה שהיא בלא קידושין שהרי בפרק האשה רבה אמרו כתובה טעמא מאי תקינו לה רבנן כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא תהא קלה בעיניו להוציאה והה״נ י״ל בפלגש אם היתה בלא קדושין תהא קלה בעיניו להוציאה מכיון שאינ׳ בקדושין ולא לפריה ורביה אלא לשכיבה בעלמא אלא עכ״ל דפלגש אית בה קדושין ורבי מאיר סבר אף על גב דאית בה קדושין כיון דאינה לפריה ורביה אלא לשכיבה בעלמא לא תקינו לה כתובה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה. ומה שטען עוד שהכתובה מד״ס אינה טענה שהרי פלוגתא היא בפ״ב דכתובות ת״ק ורשב״ג וההיא דסנהדרין איכא למימר אתיא ברשב״ג דקיימא לן כרשב״ג במשנתינו והא דרב נחמן בפ״ק דכתובות דאמר חכמים תקנו להן לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה דמשמע דס״ל דכתובה דרבנן אומר ר״י דלא ק״ל כותיה דהא רב אשי דהוא בתראה פליג עליה ומתרץ לה לבריית׳ תני כל שלא מושמש אינו יכול לטעון טענת בתולי׳ אלמא חייש לשמא משקר ולא אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה כרב נחמן והא דאמרינן בהאשה רבה מ״ט תקינו רבנן כתובה דמשמע דסתמא דגמרא סובר דכתובה דרבנן הכי פירושא מאי טעמא תקינו רבנן כתובה היכא דתקינו לה כגון באלמנה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואף אם תמצא לומר דההי׳ דסנהד׳ אתיא אליבא דמאן דאמר כתובה מדרבנן אכתי איכא למימר שהנשים הן הנשואות לפריה ורביה והפלגשים הן הנשואות למשכב בלבד והמקראות מוכיחות כדברי הרב שהרי בפלגש בגבעה כתיב ויקם אישה וילך אחריה וכתיב ויחזק בו חותנו אבי הנערה וכתיב ויאמר אבי הנערה אל חתנו ואין אישות וחותן וחתן אלא ע״י קדושין דאין סברא לומר דמשום דיחדה לו וחשבה כאשתו נקרא אבי הנערה חותנו ובעלה חתנו ובב״ר אמרו איש דמים ומרמה יתעב ה׳ הם דואג ואחיתופל שזה התיר ג״ע וש״ד וזה התיר ג״ע וש״ד זה התיר ג״ע דכתיב בא אל פילגשי אביך ואי ס״ד דפלגש אינה אלא ביחוד בלבד מאי ג״ע איכא וליכא לאקשויי מההי׳ דב״ר דאמרי גבי ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה ולא לפלגש ואי פלגש נמי בקדושין היא מאי לאשה ולא לפלגש הא פלגש נמי אישות יש בה דאיכא למימר דהכי קאמר לאשה לפרי׳ ורביה ולא לפילגש לשכיבה בלבד אי נמי סבירא ליה לב״ר כרשב״ג דכתובת אשה מדאורייתא ופי׳ לאשה ולא לפלגש בקדושין ובכתוב׳ ולא בקדושין בלבד והא דאמר רב ויוסף אברהם ויקח אשה זו הגר והקשו והכתיב ולבני הפלגשי׳ ותרצו פלגשם כתיבי אלמא הגר פלגש הואי ולא לאשה. יש לומר דכשנתנה לו שרה לא נתנה לו לפלגש אלא לאשה אבל אחר שגרש׳ וחזר ולקחה לקחה לו לפילגש אי נמי רב פליג אההיא דבראשית רבה שאמרו לאשה ולא לפלגש וסובר שהפלגש ג״כ כיון שהיא בקדושין לאשה קרינן בה. אך קשה מברייתא דת״כ ומייתי לה בפרק אלו הן הנשרפים דתניא אל תחלל את בתך להזנותה זה המוסר בתו פנויה שלא לשם אישות וכן פנויה המוסרת עצמה שלא לשם אישות אלא לזנות ומסיים בה יכול על מעשה יחידי פי׳ אם מסר בתו לאדם אחד להיות לו לפלגש או היא עצמה אם רצתה להיות לאדם אחד לפלגש ת״ל ומלאה הארץ זמה ולא על מעשה יחידי ר׳ אליעזר בן יעקב אומר מתוך שהוא בא על נסים הרבה ואינו יודע על אי זו מהן בא והיא שקבלה מאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה שגג ונשא לבתו שגג והשיאה לבנו נמצא הוא נשוי לבתו ובתו לאחותו ונמצא ממלא כל העולם כלו ממזרים זהו שנאמר ומלאה הארץ זימה זה מה הוא אבל במעשה יחידי שיחדה לו לשכיבה דלא שייך בה ומלאה הארץ זימה לא אלמא היכא דיחדה לו לשכיכה אעפ״י שלא קדשה שריא. י״ל שהרב סובר דסיפא דברייתא דקתני יכול על מעשה יחידי ת״ל ומלאה הארץ זימה ולא מעשה יחידי אינו רוצה לומר שמעשה יחידי שרי אלא ה״פ יכול על מעשה יחידי נמי הם באזהרת אל תחלל את בתך להזנותה ת״ל ומלאה הארץ זימה במקום דאיכא זה מה הוא דהיינו מקבלת מאנשים הרבה שאינה יודעת מאיזה מהם קבלה אזהר בה רחמנא אבל במקום דליכא זה מה הוא דהיינו במעשה יחידי שיחדה לו לשכיבה אינה באזהרה אבל איסורא מיהא איכא שלא הותר׳ האשה לאיש אלא על ידי קדושין בלבד כדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה ע״י קדושין אין שלא על ידי קדושין לא ופלגש שהתירה לו התורה לשכיבה אינו אלא בקדושין שאין הבדל בין נשים לפילגשים אלא בכתובה שהנשים בכתובה והפלגשים בלא כתובה אליבא דרשב״ג דאמר כתובת אשה מן התורה או שהאשה לפריה ורביה והפלגש שלא לפריה ורביה אליבא דת״ק דאמר כתובת אשה מד״ס:

שמות הטומאה מסר להם. בפרק חלק ופרש״י כסוף ומעשה שדים דאל״כ נכסים מניין היו לו הרי כבר כתוב וכל טוב אדוניו ידו שנתן שטר מתנה של כל ממונו בידו ומה שחזר וכתב עוד גבי ויוסף אברהם ויקח אשה ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק הוכרחו רבותינו ז״ל לומר דאיתיקי של ברכה מסר לו כו׳ שעד עכשיו היו הברכות בידו של אברהם לברך את אשר יחפוץ ועכשיו מסרה ליצחק ולא שנתן לו את ממונו כמשמעו שכבר כתיב ואת כל טוב אדניו בידו שנתן לו כל ממונו ונתן שטר המתנה בידו של אליעזר להראותו לבני משפחתו כדי שיקפצו עליו להתחתן בו: