Tehillim 132 – תהלים קלב‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠שִׁ֗יר הַֽמַּ֫⁠עֲל֥וֹת⁠ ⁠^אזְ⁠כוֹר⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ לְ⁠דָוִ֑ד⁠ ⁠אֵ֝֗ת^ב כׇּל⁠־עֻנּ⁠וֹתֽוֹ׃

A song of ascents.⁠¹ Remember, Hashem, for David² all his afflictions,

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1. According to Ibn Ezra and Radak, David composed this psalm when he dedicated the threshing floor of Aravnah to be the future site of the Mikdash. One might similarly suggest that he wrote it when bringing the ark to the City of David. The commentary attributed to Rashbam and Hoil Moshe, in contrast, assert that it was written when the ark was brought into the Holy of Holies in the time of Shelomo (and was composed either by Shelomo himself or by a loyal follower).

2. for David | לְדָוִד – The psalmist asks that David's afflictions be a merit for him.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

ב. אֵ֝֗ת א=אֵ֝ת (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאַמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא אִדְכַּר יְיָ לְדָוִד יַת כָּל סִגוּפֵיהּ.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. Remember, O LORD, for David, all his affliction.

שיר המעלות זכור ה׳ לדוד את כל ענותו – אם ישמרו בניך בריתי. שלשה דברים נתנו על תנאי. ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד. חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין שנאמר (דברים יא טז-יז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים וגו׳. בית המקדש מנין שנאמר (מלכים א ט ג-ד) הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי. ואם לאו (שם ח׳) הבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וגו׳. מלכות בית דוד מנין שנאמר אם ישמרו בניך בריתי. ונאמר (תהלים פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא נתן על תנאי שנאמר (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה. ומנין לבריתו של אהרן שלא נתן על תנאי שנאמר (במדבר י״ח:י״ט) ברית מלח עולם. ואומר (שם כ״ה:י״ג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. זאת מנוחתי עדי עד. תנו רבנן (דברים י״ב:ט׳) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וגו׳. זו שילה. אמאי קרי ליה מנוחה דנחו מכיבוש הארץ. נחלה זו ירושלים. וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב:ח׳) היתה לי נחלתי כאריה ביער. ואומר (שם ט׳) העיט צבוע נחלתי לי. דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר מנוחה זו ירושלים. וכן הוא אומר זאת מנוחתי עדי עד. ואומר כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו. ואמאי קרי ליה מנוחה על שם נחת הארון. נחלה זו שילה. דכתיב (יהושע י״ח:י׳) ויחלק להם יהושע ויפל להם הגורל בשילה. ר׳ ישמעאל אומר זה וזה שילה. רבי שמעון בן יוחאי אומר זה וזה ירושלים. כי בחר ה׳ בציון. עד שלא נבחרה ירושלים היתה ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר (דברים י״ב:י״ג) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו׳. עד שלא נבחרה בית עולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה משנבחרה יצתה ירושלים שנאמר כי בחר ה׳ בציון ואומר זאת מנוחתי עדי עד. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראוין לכהונה משנבחר אהרן יצאו ישראל. שנאמר (במדבר י״ח:י״ט) ברית מלח עולם היא. ואומר (שם כ״ה:י״ג) והיתה לו ולזרעו אחריו. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראוין למלכות משנבחר יצאו ישראל. שנאמר (דברי הימים ב י״ג:ה׳) הלא לכם לדעת כי ה׳ נתן הממלכה לדוד. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות.

שיר המעלות זכור י״י לדוד את כל ענותו (כתוב ביהושע ברמז כ׳ וברמז כ״ד וברמז תקצ״א וברמז תשצ״א). אם אתן שנת לעיני (כתוב בשמואל ברמז קמ״ה).

ותסביח ברפע צות, אללהם אד׳כר לדאוד ג׳מיע עד׳אבה.

וגם זה הלל בהרמת קול. ה׳! תזכור לדוד את כל הצער שלו.

ושיר בקול רם.

שיר המעלות זכור

ייי לדוד וגו׳ וענותו מצדר ממא לם יסם פאעלה אעני ענה ווזנה מן אלסלאם כי גנב גנבתי (בראשית מ:טו) ומתֺלה מצדרא לם יסם פאעלה מן אלרבאעי הגד הגד לי (רות ב:יא) והחתל לא חלתת (יחזקאל טז:ד) ומן אלאפאעיל אחרי הכבס את הנגעי (ויקרא יג:נה).

“O Lord of David” and “extreme denial” a passive infinitive. I mean its morphological form is regular; “For I was kidnapped” (Gen. 40:15), and an example of a verbal nouns which is passive quadrilateral form; “I have been told” (Ruth 2:11), “nor were you swaddled” (Ez. 16:4). And the Niphʿal form “has been washed.”

ענותו – עינוי נפשו אשר טרח ועמל למצוא לך מקום.

A song of ascents. Remember, O Lord, onto David all his affliction The affliction of his soul, how he worked and toiled to find a place for You.

שיר המעלות זכור י״י לדוד – {דוד} לא עשאו, שהרי לא כתב כאן: שיר המעלות לדוד. אלא שלמה עשאו, כשעלו כל ישראל לרגל, כשנבנה בית המקדש, והכניסו הארון לבית קדשי הקדשים, ובא שלמה ויכרע על {ברכיו} והתפלל לפני הקב״ה שיענהו באש (מלכים א ח׳:נ״ד), וכן מצינו בדברי הימים^א שכשכלה תפילו ירדה אש מן השמים (דברי הימים ב ז׳:א׳). וכן התפלל לפניו שיזכר לדוד אביו כל צדקתיו כמו שבקש לבנות לו בית, ועכשיו נבנה כמצותו כמו שאמר הקב״ה, בעבור זכותו אל תשב פני משיחך,⁠¹ מלך שלמה בנו ריקם מלענותו.

עונותו – ענוייו.

1. השוו להלן תהלים קל״ב:י׳.

א. בכ״י ס״פ: ב׳ה׳. ראשי תיבות אלו מופיעים גם בפירוש לעיל תהלים פ״ט:א׳, קכ״ב:א׳-ב׳ ולהלן קל״ב:י׳.

שיר המעלות – יתכן שזה השיר חברו דוד בהתכסותו בשק הוא וזקני ישראל¹ בהיות הדבר בעם ולא מצא מקום להקריב קרבן בעד ישראל כי מקום המשכן^א רחוק היה.

זכור – עונותו – מגזרת עינוי והוא שם מהבניין שלא נקרא שם פועלו.

1. השוו ללשון הפסוק ביהושע ז׳:ו׳.

א. כן בכ״י פרמא 2062, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870: ״משכן״.

A SONG OF ASCENTS. It is likely that David composed this psalm when he and the elders of Israel covered themselves with sackcloth¹ when the people were struck by the plague.⁠² David could not find a place to offer a sacrifice on behalf of Israel, for the place of the Tabarnacle was far off.

HIS AFFLICTION. Unnoto (his affliction) is related to the word innuy (affliction). It is a noun in the pu’al.

1. Chronicles I 21:16.

2. Chronicles I 21:14.

שיר המעלות זכור י״י לדוד – אמר דוד זה המזמור בשעה שבנה המזבח בגורן ארונה היבוסי על פי גד הנביא, והעלה עליו עולות ושלמים, וקרא אל י״י ויענהו באש מן השמים (דברי הימים א כ״א:כ״ו), ואמר: זה הוא בית י״י אלהים וזה מזבח לעולה לישראל (דברי הימים א כ״ב:א׳). ועד אותו היום לא נודע מקום בית המקדש. וכבר אמר לו נתן הנביא כי הוא לא יבנה הבית כי אם שלמה בנו. ולפי ששם דוד כחו ויכלתו להכין בנין הבית, ונענה במקום הנבחר, בקש מי״י, ואמר: זכור י״י לדוד את כל ענותו – כיון שלא זכיתי לבנותו, תעלה המחשבה כמעשה, וזכור לי מה שעניתי עצמי בעבורו, כי גזלתי שנתי מעיני מרוב מחשבתי עליו, ונדרתי ונשבעתי שלא אנוח עד שאבננו, ולא הייתי מוצא קורת רוח בביתי ובמשכני אחר שלא היה בית י״י נבנה.

שיר המעלות זכור ה׳ לדוד כבר פירשתי שדוד חשב לבנות בית המקדש והשתדל בזה הרבה, עד שבאהו מאמר נתן הנביא (דברי הימים א יז, ד) לא אתה תבנה הבית, והבטיחו שזרעו אחריו יבנהו, ושיהיה כסאו נכון לעולם לפניו אם לא יגרום החטא. ואף גם זאת, כל אשר תשוב המלוכה לישראל, אליו תשוב. וכאשר ראה כי לא עלה בידו לבנות בית המקדש, ואירע לו כשפקד העם והחל הנגף, שצוהו הנביא לבנות מזבח בגורן ארונה היבוסי ולהעלות עליו עולה ושלמים, ועשה כן, ויעתר לו אז, ותעצר המגפה, הכיר שאותו מקום הוא המקום המיוחד למקדש. ועד אותו היום לא נודע לו מקומו, ואז החל בזה המזמור.

ואמר זכור ה׳ לדוד את כל ענותו ר״ל כל אשר התענה וטרח לבנות בית המקדש. כלומר, מאחר שלא זכה בבנין, תחשב לו המחשבה והיגיעה כאלו בנאו.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר שתעמוד מלכות בית דוד על ידי המשיח. אמר:

(א) זכור ה׳ לדוד. ובזכותו קבל תפילתי¹:

1. את כל ענותו - ענוי נפשו אשר טרח ועמל למצוא לך מקום (רש״י).

(א-ה) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה׳ לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה׳ ונָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. וזה, כי הוא נשבע ואמר אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, כלומר לא אבוא באוהל בית מלך, וכן ׳אם׳ אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעי מלך¹, אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי – ושלא ׳אתן שנת לעיני׳ כדרך שעושים המלכים להביא עליהם שינה בתענוגים, רק מה שהטבע מכריח בלבד לישן אני ישן, ׳אם אתן׳ לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה – במשכב הצהריים כדרך המלכים²: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה׳. שהוא המזבח, ומִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב, והם האולם וההיכל והדביר³, וכך היה אומר דוד (דה״י א׳ י״ז:א׳) ׳אנ⁠[כ]⁠י יושב בבית ארזים (וגו׳) וארון ברית ה׳⁠ ⁠׳ וגו׳:

1. ׳ערש יצועי – ערש שיש בו מצעות נכבדות הראויות למלך׳ (רד״ק). ו׳אם׳ פירושו ׳שלא׳, ראה נדפס בראשית (יד כג), ובשיעורים לבמדבר (יז כז-כח).

2. ראה נדפס, ובפירוש ר״א מנולה כתב: ׳אם אתן שנת לעיני – יותר ממה שהטבע מכריחני, לעפעפי תנומה – מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר, כדרך המלכים הסרוחים על ערשותם לשכב את משכב הצהריים׳.

3. נראה ש׳מזבח׳ היינו מזבח החיצון, ו׳משכנות׳ היינו לפנים מן החצר, כי המזבח החיצון אינו נמצא בתוך ׳משכן׳, אלא בחצר, ואילו ההיכל התחלק לשלושה חלקים, אולם הכניסה, היכל הקודש, והדביר שהוא קודש הקדשים. ובנדפס: ׳עד אמצא מקום [לה׳] – עיר הקודש, משכנות – מקום המקדש׳.

זכור ה׳ לדוד – התפלל על עצמו שיזכור לו ענוי נפשו אשר טרח למצוא מקום אשר יבנה שם המקדש.

שיר המעלות – השיר הלז נתיחד על עת שהכניסו את הארון לבית קודש הקדשים, ונחלק לג׳ חלקים, (חלק א) בעת שהלכו ונשאו את הארון בדרך, יאמר המשורר זכור ה׳ לדוד את כל ענותו שהוא מסר נפשו ע״ז כמו שכתוב שמואל ב׳ ז׳.

זכור וכו׳ – מזמור זה חובר בימי חנכת בית המקדש ע״י שלמה, ומחברו אחד מאוהבי דוד וביתו.

ענותו – לפי הניקוד ר״ל כל מה שהתענה (מלכים א׳ ב׳:כ״ו) וסבל, ובזה רמז שאם חטא, כבר נתכפר לו ע״י יסורין, ומעתה לא נשארו לו כי אם זכיותיו, ובפרט זה שמספר והולך שהיה בדעתו לבנות בית לה׳ ואולי היה ראוי לינקד עַנְוָתוֹ, שלא היה שוקט עד שמצא מקום לה׳, ולא שמח בבית שבנה לעצמו עד שהכין הכל לבית המקדש.

(ב) אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַֽיהֹוָ֑הי״י֑⁠ ⁠נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃

how he swore to Hashem, vowed to the Mighty One of Yaakov:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִי קַיֵם קֳדָם יְיָ נְדַר לְתַקִיפָא דְיַעֲקֹב.

Who affirmed before the LORD a vow to the mighty one of Jacob.

אלד׳י חלף ללה, ונד׳ר לג׳ליל יעקוב.

את [הצער שהתענה] אשר נשבע לה׳ ואת מה שנדר לנכבד של יעקוב [ה׳ יתברך].

אשר – אז נשבע.

וטעם לאביר יעקב – כי יעקב נדר נדר והשלים נדרו במקום שאמר יהיה בית אלהים (בראשית כ״ח:כ״ב).

HOW HE SWORE UNTO THE LORD. Asher nishba (how he swore) means, “then¹ he swore.”

David refers to God as the Mighty One of Jacob because Jacob vowed a vow² and he fulfilled his promise in the place that he said would be a house of God.⁠³

1. When David could not find a place to offer a sacrifice on behalf of Israel.

2. Gen. 28:20–22.

3. David similarly vowed that he would build a house for God.

אשר נשבע לי״י, נדר לאביר יעקב – כפל הענין במלות שונות.

ואמר לאביר יעקב – כלומר למי שקראהו יעקב אבירו, כמו שאמר: מידי אביר יעקב (בראשית מ״ט:כ״ד) – לפי שעזרו בכל צרותיו, והצילו מיד לבן ומיד עשו, והיה חזקו ותוקפו, והראה לו בדמיון שלא יוכל לו אפילו המלאך, כל שכן בני אדם, לכך קראו יעקב: אביר.

ואמר גם כן דוד: לאביר יעקב – ומה שזכר בזה הענין יעקב, לפי שיעקב ראה בחלום מקום בית המקדש, והוא הסולם שראה, ועליו אמר: מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (בראשית כ״ח:י״ז) – על בית המקדש אמר, לא על בית אל שהיה שוכב שם. אבל לפי ששם ראה החלום, כבד המקום ההוא ועשה שם מצבה, ועשה שם מזבח (בראשית ל״ה:א׳) ובית התפלה בשובו מחרן. ועליו אמר: יהיה בית אלהים (בראשית כ״ח:כ״ב), כלומר בית התפלה לאלהים, כיון שראוי בזה המקום הנבחר שיבנה בו בית המקדש, ועיקר החלום בית המקדש שראה.

וכן הוא אומר בבראשית רבה: א״ר יהודה בר סימן: הסולם הזה היה עומד בבית המקדש, ושיפועו מגיע עד בית אל. ר״ל ושפועו שנמשכה המראה עד בית אל. כי שם ראה המראה. ואמר: וזה שער השמים (בראשית כ״ח:י״ז) – על בית המקדש. כי הוא מכוון כנגד כסא הכבוד, וכן אמר ירמיהו הנביא: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיהו י״ז:י״ב) והוא טבור העולם. וכן אמרו רז״ל: בוא וראה כשם שהטבור הזה נתון באמצע הגוף, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר: יושבי על טבור הארץ (יחזקאל ל״ח:י״ב), מציון מכלל יופי (תהלים נ׳:ב׳) – ארץ ישראל יושבת ביופיו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, פירש מן הצפון לדרום, ואבן שתיה לפני הארון שממנה נשתת העולם. וזהו שאמר בספר יצירה: שש צלעות לששה צדדין, והיכל הקודש מכוון באמצע. והיכל הקודש הוא הנקרא כסא הכבוד, וסודו עמוק.

ואף על פי שראה יעקב אבינו מקום בית המקדש בחלום, אפשר שלא ידעו בהקיץ, ואם ידעו לא גילה אותו כי לא רצה האל שיהיה נודע המקום עד דוד, לפיכך זכר דוד יעקב בזה הענין ואמר: נדר לאביר יעקב, לפי שאליו הראהו תחלה. ואף על פי שרמז בו לאברהם אבינו, וצוה להעלות את יצחק בנו עולה באותו מקום, אעפ״כ לא נתבאר אם ידע אברהם אבינו שיהיה המקום ההוא מקום הנבחר לבית המקדש לדורות.

ובדברי רז״ל: נדר לאביר יעקב – א״ר אבוה: לאביר אברהם לאביר יצחק לא נאמר, אלא לאביר יעקב, לא תלה את הנדר אלא במי שפתח בו תחלה. יעקב היה תחלה לנודרים, שנאמר: וידר יעקב נדר לאמר (בראשית כ״ח:כ׳) – מהו לאמר? לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם. יעקב פתח בנדר תחילה, לפיכך כל מי שהוא נודר לא יתלה את הנדר אלא בו.

ואשר נשבע וכן נדר לאביר יעקב, משל על התעוררותו והזדרזו לעשות כן.

אשר נשבע. לבקש: נדר. איסר על נפשו¹:

1. לשה״כ בבדבר (ל ג) ׳איש כי ידור נדר או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לאביר – ענין חוזק כמו ומשך אבירים בכחו (איוב כ״ד:כ״ב).

לאביר יעקב – לחזקו ותקפו של יעקב והוא המקום ב״ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים.

(ב-ד) אשר נשבע לה׳ – והיה השבועה והנדר שבאם אבא אל אהל ביתי או באם אעלה על ערש יצועי אז נודר אם אתן שנת לעיני דהינו שבאהל ביתו לא יישן כלל, אף שלא יעלה על ערש לשכב עליו, וביצוע שסביב האהל שם אסר על עצמו לישן על הערש המיוחד לו לשינת קבע, ור״ל אם אתן שנת לעיני שינה קבועה ואף תנומה קלה לעפעפי בעת שאבא ביתי – או בעת שאעלה על הערש ביצוע שסביב הבית, ולא הותר לו לישן רק ביצוע הבית שלא על הערש המיוחד למשכב, ואיסור זה ימשך.

לאביר – המגן על עמו כיונה באברותיה על גוזליה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) אִם⁠־אָ֭בֹא בְּ⁠אֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י⁠ ⁠אִם⁠־אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל⁠־עֶ֥רֶשׂ יְ⁠צוּעָֽי׃

I will not come¹ into the tent of my house,⁠² I will not mount my cushioned couch,⁠³

1. I will not come | אִם אָבֹא – This is a language of oath taking, used to affirm that one will not do a certain action. The word "אִם" literally means "if", and, thus, in the context of vows has the connotation of: "If I do such and such, may I be punished" (without the punishment being explicitly stated). The words "אִם⁠־לֹא" serve a similar purpose, but to affirm the fulfillment of an action, with the connotation: "If I do not do such and such, then…"

2. the tent of my house | בְּאֹהֶל בֵּיתִי – This might be the equivalent of "under the roof of my house". Radak notes that the oath recalls David's words to Natan when he desired to build the Temple and questioned how he could sit in a cedar palace when the ark lay in a tent ("רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה").

3. my cushioned couch | עֶרֶשׂ יְצוּעָי – See Hoil Moshe that an "עֶרֶשׂ" is a bed, while a "יָצוּעַ" is the bedding or pillows.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִין אֵעוּל עַל אִתְּתִי אִין אַסֵיק עַל דַרְגֵשׁ מַצָעָי.

I will not approach my wife, I will not ascend to the couch of my repose,

אן דכ׳לת אלי כ׳בא ביתי, ואן צעדת אלי פראש סרירי.

אם אכנס [כך נשבע ונדר דוד] אל תוך אוהל ביתי או אם אעלה על מזרון מטתי.

אם, אם אעלה על מצעות ערשי.

אם – נדר שלא יבא אל ביתו לירושלם ולא יעלה על ערש שהוא יציע לו.

SURELY I WILL NOT COME. David vowed that he would not come into his house in Jerusalem and that he would not go up on the bed that was spread for him.

אם אבא באהל ביתי – כמו שאמר אל נתן הנביא: הנה אנכי יושב בבית ארזים, וארון האלהים יושב תוך היריעה (שמואל ב ז׳:ב׳).

ומה שאמר: אם אבא, אם אעלה – דרך הפלגה, כלומר, שלא יערב לו שבתו בביתו ונוחו על ערש יצועיו עד שימצא מקום לי״י.

ערש יצועי – ערש שיש בו מצעות נכבדות הראויות למלך, זהו: יצועי.

כאלו נשבע או נדר שלא יבא באהל ביתו, ר״ל שלא יערב לו שִבתו בביתו ועלותו על ערש יצועיו, ר״ל ערש שיש עליו מצעות רבות ונכבדות כראוי למלך כמוהו.

אם אבוא. שלא אכנס באהל ביתי - בחדר מלכות: על ערש יצועי. ׳על ערש׳ אשר עליו ׳יצועי׳ מלכות¹:

1. ואמר ערש יצועי, ערש שיש בו מצעות נכבדות הראויות למלך, זהו יצועי (רד״ק). וראה מש״כ רבינו בשיר השירם א טז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ערש – מטה כמו ערשו ערש ברזל (דברים ג׳:י״א).

יצועי – מלשון מצעות המטה כמו חללת יצועי (בראשית מ״ט:ד׳).

אם אבוא – הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר וגו׳.

באוהל ביתי – באוהל המוכן לבית שבתי הראוי למלך.

ערש יצועי – מטה המוצעת כפי הראוי לי.

(ג-ד) אם אבא, אם אתן – שבועה על תנאי באם אבא באהל ביתי או השבועה אם אתן שנת לעיני, וערש, הוא מיוחד לשכיבה לעונג, כמ״ש למעלה וא״ו, ותנומה קלה משינה ומוסיף אף תנומה (ישעיהו ה׳ כ״ז).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

באהל – מימי גור בני ישראל במדבר נהיה שם אהל שגור בפיהם להוראת דירה, וכן לאהליך ישראל (מלכים א׳ י״ב:ט״ו) הנאמר בימי רחבעם, וכן כאן באהל ביתי, בבית משכני.

ערש יצועי – ערש היא מעשה מתכת ועליה מציעים היצועים שהם הכרים.

(ד) אִם⁠־אֶתֵּ֣⁠ן שְׁ⁠נַ֣ת לְ⁠עֵינָ֑י⁠ לְֽ⁠עַפְעַפַּ֥⁠י תְּ⁠נוּמָֽה׃

I will not give sleep to my eyes, or to my eyelids rest,⁠¹

1. sleep…. rest | שְׁנַת... תְּנוּמָה – See Metzudat Zion and others that "שינה" refers to sleeping, while "תנומה" refers to dozing. As far as the unusual form "שְׁנַת", see Radak that it is equivalent to "שינה", with the "ת" replacing the expected "ה". Cf. Ibn Ezra and Hoil Moshe that it is in the construct state, perhaps short for: "the sleep of the afternoon" or "the sleep necessary for my eye".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִין אֶתֵּן דוּמְכָא לְעֵינַי לְתִימוֹרַי נְיוּמְתָּא.

I will not give sleep to my eyes, slumber to my eyelids,

ואן אעטית לעיני אלסנה, ולא מקלתי אלנום.

ואם אתן לכל עיני שינה ואפילו לא לעפעפי תנומה.

וקו׳ שנת לעיני ממא אגתמע פיה דליל אלאצֺאפה באלתא פי שנת ואלאנפצאל פי לאם לעיני ואמא קלנא הדֺא אלקול פיה מן מא קלנא מן דון אקחאמהא פי מימין לבית (יחזקאל י:ג) מצפון לנחל (יהושע יז:ט) לכמאל שרט אלאצֺאפה פי הדֺין [נ]⁠קצאנהא.

פי שנת בכון אלנון קמוצה וקד יגוז יריד שנתי פחדֺף אלצֺמיר ובקית דלאלה אלנון עלי מא כאנת [119 ב] עליה [ומ]⁠עה וכדֺלך אקול פי ייי מנת חלקי וכוסי (תהלים טז:ה) לאנה [ירי]⁠ד מנתי חל]⁠קי וכו⁠[סי לאן אלמנת [הו] אלחלק ו⁠[כוסי] צבת ו⁠[מ]⁠נת המלך (דברי הימים ב לא:ג) באלקמ⁠[ץ ..] אל⁠[.]⁠ס⁠[.]⁠תו⁠[.] אלבא⁠[.. ...] עזי וזמרת יה (שמות טו:ב) יעני וזמרתי ואמא מן געל⁠[ה אלא]⁠צֺאפא אל⁠[...] פיה פכה אללה אנה כאן לי⁠[...]⁠א⁠[... ... ...]⁠כן מתֺל מז⁠[מרת] [ה]⁠א⁠[ר]⁠ץ (בראשית מג:יא) פתח אלרא [....] פאן לפטֺה זמרה [לא נסי]⁠ב אלי אללה עלי הדֺא אלוגה לכן עלי תצ⁠[ביח ל]⁠מן עבאדה פיה כמא צאר להם תהלה כמא קאל תהלתך.

ופי קו׳ לעפעפי תנומה דליל עלי מא קלנא מן אן מנזלה אלתנומה אקל אלשנה לאנה בעד נפי אלכתֺיר יצח נפי אלקליל ולו א⁠[נ]⁠ה יבת⁠[די נ]⁠פי אלקליל גני ען נפי אלכתֺיר.

And the phrase “sleep to my eyes (šenāṯ)” includes the sign [ʾijtamaʿa fîh dalîl] of annexation - Ṯ (Ṯāw) in “sleep (šenāṯ),” but is separated by the L (Lāmęḏ) of “my eyes (lə-ʿênāy)”. I have already made this point, notwithstanding what I have entered into about “side of the House” (Ez. 10:3) and “north of the torrent” (Jos. 17:9) to comply with the conditions of annexation [li-kamâl šurṭ al-ʾiḍâfa] in these two examples. Regarding “sleep (šenāṯ):” the long vowel Ā (Qāmāṣ) under the N (Nûn) (separates it off). It is possible it should be [yurîd] ‘my sleep (šenāṯî),’ but omits a pronominal suffix, though it retains proof of this with what is underneath the N (Nûn) and [connected to it].

Regarding ‘Shenath’ the vowel under the Nūn is a Qāmāṣ. It is possible it should be ‘Shenathî’ and is missing a pronominal. And its pointing is retained by the Nūn and with it. And also, I say “The Lord is (my) share, my allotment and my portion (Aḏônay menāṯ ḥelqî we-ḵôsî)” (Ps. 16:5), [that is to say] ‘my share, [my allotment], my [portion] (menāṯî, ḥelqî we-ḵôsî)’ since the share [is] the portion (ḥelęq) and [my portion (we-ḵôsî)] I poured forth. And “the king’s portion (menāṯ ha-męlęḵ)” (II Chron. 31:3) with an Ā (Qāmā[ṣ]) … [compared to] … ‘‘ôzzî we-zimrāth’ (Ex. 15:2) as in ‘zimrātî.’ There is one who turns it into a construct form of the …. fruits, God was my … like ‘zimrath hāʾāreṣ’ (Gen. 43:11) with a Pattāḥ underneath the Rēsh … if the word ‘zimrāh’ is not connected, to God in this manner, but as praise to one who worship Him as if it was (written) by them as a praise [təhillāh] but said as “your praise” [təhillāthekhā].

And the phrase; “slumber to my eyes,” this is proof of what we said earlier, that ‘tənūmāh’ (slumber) is the lowest levels of sleep. Since the repudiation of the greater follows (Shənāth) so it must be true for repudiation of the lesser (tənūmāh). If he started by repudiating the lesser then he certainly would not have to repudiate the greater.

(ד-ה) אם אתן שינה לעיני – לא אנוח עד אמצא מקום לי״י.

אם – בכל כחו.

והנכון: שהיא^א שנת צהרים.

וכבר הזכרתי דעתי במלת שנת שהיא קמוצה כמלת עזי וזמרת יה (שמות ט״ו:ב׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שהוא״.

With all of my¹ might.⁠² Our clause most probably applies to sleep in the afternoon. I have previously explained that the word shenat is vocalized with a kamatz.⁠³ It is vocalized like zimrat (my strength)⁠⁴ in Yah is my strength and song (Psalms 118:14).

1. Literally, his.

2. He will not fall into a very deep sleep.

3. Shenat is vocalized with a kamatz even though it is in the construct with enai. In such cases, the word is usually vocalized with a pattach. See Ibn Ezra on Ps. 118:14: “I maintain that the word shenat (sleep) in I will not give sleep to mine eyes (Psalms 132:4) is connected to enai (mine eyes). The lamed placed before the word enai is superfluous.” It should be noted that in some versions of scripture shenat is vocalized with a pattach. See Minchat Shai on this verse.

4. Zimrat is in the construct and is vocalized with a kamatz.

אם אתן שנת לעיני – רוצה לומר שינה קבועה. התי״ו במקום ה״א, ואינה לסמיכות. וכן שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פ״א:ו׳), רבת תעשרנה (תהלים ס״ה:י׳), חכמת ודעת (ישעיהו ל״ג:ו׳), והדומין להם שכתבנו בספר מכלול.

לעפעפי תנומה – כפל הענין במלות שונות.

וכן שלא תערב לו שינה ותנומה, עד ימצא מקום. ושנת, התי״ו שבו מקום ה״א. וכן שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פא, ו), חכמת ודעת (ישעיה לג, ו) וכיוצא בהם.

אם אתן [שנת לעיני]. שינה למנוחה ותענוג, כמנהג המלכים¹, ובכן לא תהיה ׳לעיני׳ שינה ש׳אתן׳ להם אני, אלא מה שיתן הטבע לבדו על [צד]⁠² ההכרח³:

1. שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות.

2. אינו בדפו״ר.

3. כי א״א לא לישון, וכ״כ המצודות אם אתן שנת - ר״ל להיות ישן להתענג יותר מההכרח להחיות את הנפש וגם זה הוא ענין שבועה וגו׳. וראה אבע״ז ׳והנכון שהיא שנת צהרים׳, והרד״ק פירש ׳אם אתן שְׁנָת לעיני, רצה לומר שֵׁנָה קבועה׳. וראה שעורים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אם אתן שנת – בספרי הדפוס הנו״ן קמוצה ובמדוייקים כ״י פתוחה וכן כתוב במכלול דף רל״ב ובאו בתי״ו ובפתח שלא בסמיכות אם אתן שנת לעיני. חמת למו (תהלים נ״ח) אבל הם סמוכים אותיות השמוש והגהת ר׳ אליא המדקדק אמר המגיה שנת קמוץ ואמרו בתי״ו שב לשנת ואמת ופתח שב לחמת בלבד והעד על זה שאמר בשרשים ובלי סמיכות עם התי״ו אם אתן שנת ולא הזכיר הפתח עד כאן. ותמה אני מאד ממנו לפרש דברי המכלול הפך האמת כי דבריו מוכיחים ששניהם בתי״ו ובפתח והעד שהביא מהשרשים אדרבה סותר את דבריו שהרי בתחלה הביא מתוקה שנת העובד שנת עולם (ירמיהו נא) שהם בפתח ואח״כ אמר ובלי סמיכות עם התי״ו אם אתן שנת לעיני ומדלא חילק ביניהם ש״מ דהוא נמי בפתח כוותהון גם בעל הלשון שדרכו להעתיק השרשים כתב ובסמיכות מתוקה שנת העובד ובמוכרת על דרך סמיכות אם אתן שנת לעיני עד כאן. ואף בעל המסורת מנה ה׳ שנת בלשון שינה לא הפריש ביניהם.

לעיני – אין בלמ״ד געיא.

לעפעפי – הלמ״ד בגעיא.

לעפעפי – הוא אישון העין.

תנומה – היא שינה קלה.

אם אתן שנת – ר״ל להיות ישן להתענג יותר מההכרח להחיות את הנפש וגם זה הוא ענין שבועה וגו׳.

לעפעפי – כפל הדבר במ״ש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

שנת – ע״ד אשת יפת תאר (פרשת תצא) סמוך, אולי כונתו השינה הצריכה לעיני.

תנומה – עיין מה שכתבתי למעלה קכ״א:ג׳.

(ה) עַד⁠־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהֹוָ֑הי״י֑⁠ ⁠מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃

until I find a place for Hashem, a dwelling for the Mighty One of Yaakov.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

עַד דְאַשְׁכַּח אֲתַר לְמִבְנֵי בֵּית מַקְדָשָׁא דַייָ מַשְׁכְּנַיָא לְתַקִיפָא דְיַעֲקֹב.

Until I find a place to build the sanctuary of the LORD, tents for the mighty one of Jacob.

חתי אג׳ד מוצ׳עא ללה, ומסאכנא לג׳ליל יעקוב.

עד שאמצא מקום מקודש לה׳ למכובדו של יעקוב [ה׳ יתברך].

הנה, ואנחנו כבר שמענוה בקרבת אפרתה ומצאנוה בין שדה ויער. תרגם כאן אפרתה ״אלבתרא״ ואם הוא שם מקום איני יודע לזהותו, ויש נוס׳ ״קרב אלכת׳רא״ ואיני יודע מהו, ויש נוס׳ ״קיבא אלכת׳רא״ וגם זה איני יודע מהו. ובבראשית לה יט בדרך אפרתה הניחה ״אפרת״ כמו שהיא. אך ברות ד יא באפרתה תרגם ״פי אלמיצ׳ע אלכ׳אץ״ במקום הנבחר. ותרגם שדה ״צחרא״ וכבר העירותי כמה פעמים כי בכל מקום שהכוונה על שדה מזרע תבואה מתרגם ״צייעה״ וכשהכוונה על חוצות כמו איש שדה מתרגם ״צחרא״ וראה לעיל קג טו.

[וקו׳ עד א]⁠מ⁠[צא] מקום יעני אנה לם יזל מכׄתאראﹰ [...]⁠אן אלקדם [..] אעלם אנה הו מבית לחם א⁠[פרתה] אלמכׄ[תאר] לארתיאדה אלמעתמד [.]⁠אכת⁠[...]⁠ה כמ⁠[א קאל] לה עלה והקם לייי מזבח (שמואל ב כד:יח) וקאל ד⁠[ו]⁠ד [... ...] בית [...] וכדֺלך אלמוצֺע בﹸנﹺי.

And it states; “until I find a place for the Lord” meaning, it was still not selected (I.e., the sanctuary). … old, I mean Beth Lehem Efratha, was chosen as habitually authorized location … as it says; “Go up and set up an altar to the Lord” (II Samuel 24:18). And David said … a location to be built.

עד אמצא מקום – עד אדע היכן יהי מקום מקדשו.

Until I find a place Until it will be known where the place of His sanctuary will be. (I found this.)

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

עד אמצא – ידענו כי כל הארץ לשם היא^א כולה רק יש מקומות נכבדים שהם לנכח נכבדים, על כן: וזה שער השמים (בראשית כ״ח:י״ז).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הוא״.

UNTIL I FIND OUT A PLACE FOR THE LORD. We know that the whole world, all of it, belongs to God. However, there are revered places which face¹ revered places.⁠² Scripture therefore reads, and this is the gate of heaven (Gen. 28:17).⁠³

1. Reading le-nokhach as in Ha-Keter. Jerusalem is aligned with a heavenly counterpart.

2. Mikra’ot Gedolot reads this as yoter nikhbadim. According to Mikra’ot Gedolot, we should render Ibn Ezra’s comment, “There are revered places that are more revered [than other places].”

3. That place (Bet El), too, is a very glorious place. See Ibn Ezra on Ps. 24:2.

עד אמצא מקום לי״י – המקום הנבחר.

משכנות לאביר יעקב – כי היו שלשה בתים.

ומה שאמר לאביר יעקב בזה הפסוק מוכיח מה שפרשתי (רד״ק תהלים קל״ב:ב׳), כי מה שאמרו רז״ל אין לו מקום בזה הפסוק.

ומצד שלא נתגלה לו המקום הנבחר, אמר כדרך ההזדרזות הנזכר עד אמצא מקום לה׳, ר״ל שאדע המקום הנבחר אצלי לשכינת כבודו. וידוע שדוד היה מבית לחם ואפרת כדכתיב (שמואל א טז, יח) לישי בית הלחמי, והגבול ההוא כולו נקרא אפרת, וירושלים סמוך לבית לחם, והכל היה בחלק יהודה. ושדי יער קרא לחלק בנימין, כאמרו עליו, זאב יטרף (בראשית מט, כז).

עד אמצא מקום [לה׳]. עיר הקודש: משכנות. מקום המקדש:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עד אמצא – עד אשר אדע איה המקום המוכן לבה״מ.

משכנות – כי היה שם עזרה והיכל וקה״ק.

עד אמצא מקום לה׳ – [א] שימצא המקום ששם יבנה המקדש, כמ״ש והיה המקום אשר יבחר ה׳ מכל שבטיכם ולא ידעו תחלה איה המקום הנבחר, [ב] משכנות לאביר יעקב – שאחר שמצא המקום, יבנה שם המקדש ששם ישכון ה׳ בקביעות, ויען שזה שישכון ה׳ על הארץ במקום מיוחד נתגלה ליעקב בחלום ואמר אין זה כי אם בית אלהים לכן אמר לאביר יעקב, וכן כמו שיעקב נדר שם נדר ואמר והאבן הזאת יהיה בית אלהים, לכן אמר אשר נדר לאביר יעקב.

(ו) הִנֵּֽ⁠ה⁠־שְׁ⁠מַעֲנ֥וּהָ בְ⁠אֶפְרָ֑תָה⁠ מְ֝⁠צָאנ֗וּהָ בִּשְׂדֵי⁠־יָֽעַר׃

Behold, we heard of it¹ in Efrata;⁠² we found it the fields of Ya'ar.⁠³

1. We heard of it | שְׁמַעֲנוּהָ – This might refer to hearing of David's desire to build a dwelling place for Hashem (commentary attributed to Rashbam), or to rumors as to the location of the Mikdash (Rashi, Ibn Ezra and others).

2. Efrata | בְאֶפְרָתָה – This might refer to Beit Lechem (בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה), the hometown of David (commentary attributed to Rashbam and others) or to the inheritance of Ephraim as a whole, home to the Mishkan in Shiloh (Malbim). Alternatively, drawing off Divrei HaYamim I 2:50, where Efrata is mentioned as an ancestor of Kiryat Yearim, some suggest that this is a reference to Kiryat Yearim (parallel to "שְׂדֵי יָעַר" of the continuation), where the ark rested for twenty years (Shemuel I 7:2).

3. in the fields of Yaar | בִּשְׂדֵי יָעַר – This might be an allusion to Kiryat Yearim (where the ark had dwelled), with Yaar being the name of a person, owner of the site. Alternatively, the phrase might mean: "in the fields of wood", with "יָעַר" meaning "forest". As such, many identify the place with the site of the Mikdash, so called because the Temple is referred to as "יַעַר הַלְּבָנוֹן" (commentary attributed to Rashbam) or because the field of Aravnah was forested (Radak).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא שְׁמַעְנָא יָתָהּ בְּאֶפְרָת אַשְׁכַּחְנוּהָא בַּחֲקַל חוּרְשֵׁי לִבְנָן אֲתַר דְצַלִיאוּ אֲבָהָת עַלְמָא.

Behold, we have heard it in Ephrat, we have found it in the field of the forests of Lebanon, the place where the fathers of old prayed.

ונחן קד סמענאהא קרב אלבתרא, ווג׳דנאהא פי מא בין צחרא ושערא.

ואנחנו כבר שמענו את זה פעמים רבות ומצאנו אותה בין שדה ויער.

[מצאתי: שמענוה – הבשורה.]

באפרתה – במקום החשוב והמעולה, כמו: בן תחו בן צוף אפרתי (שמואל א א׳:א׳), חשוב אבגינוס.

דבר אחר: שמענוה באפרתה בספר יהושע שבא מאפרים, בכל התחומין הוא אומר: ועלה הגבול ותאר הגבול (יהושע ט״ו:ט׳) וכאן הוא אומר ועלה הגבול אל כתף היבוסי ירושלם (יהושע ט״ו:ח׳) נמצאת ירושלם גבוהה מכל ארץ ישראל והיא ראויה לבית המקדש שנאמר: וקמת ועלית אל המקום וגו׳ (דברים י״ז:ח׳) מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל כך נדרש בשחיטת קדשים (בבלי זבחים נ״ד:).

מצאנוה בשדי יער – בגבול בנימן שנמשל לחית היער, שנאמר: בנימן זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז).

we heard it The tidings.

in Ephrath In the most esteemed and superior place, like: "the son of Toku, the son of Zuph, an Ephrathite" (I Sam. 1:1), an important person, a palace dweller. Another explanation: We heard it in Ephrath In the Book of Yehoshua (ch. 15), who came from Ephraim. In all the boundaries he says, "And the border went up...and the border circled,⁠" but here he says, "And the border went up by the valley of the son of Hinnom... Jerusalem.⁠" Jerusalem is [therefore] found to be higher than all the lands, and it is fit for the Temple, as it is said: "and you shall arise and ascend to the place, etc.⁠" (Devarim 17:8). This teaches [us] that the Temple is higher than the whole land of Israel. So it is expounded upon in tractate Zevahim (54b).

we found it in the fields of the forest In the boundary of Benjamin, who was likened to a beast of the forest, as it is said: "Benjamin is a devouring wolf" (Bereshit 49:27).

הנה שמענוה באפרתה – כך אמר שלמה: השמועה הזאת שמענו בבית לחם אפרת, שהיא מערי יהודה: דוד היה רוצה לבנות הבית ונתעסק בדבר, ועכשיו מצאנוהו בשדה יער – הלבנון, שכך נקרא בית המקדש.

הנה – אמר ר׳ משה: שמענוה על ידי דוד שהיה מאפרתה.

והנכון בעיני: כי בימים שעברו היו אומרים בני איש ששמענו מפי נביאים כי המקום הנבחר קרוב הוא אל בית לחם אפרתה רק המקום לא נודע אם מזרח בית לחם או מערבו או לצפונו או לדרומו ידוע עד היום כי אין בין ירושלם ובין בית לחם רק כמו שלש פרסאות.

בשדה יער – ששם גורן ארונה היבוסי.

LO, WE HEARD OF IT AS BEING IN EPHRATH. Rabbi Moses says that the meaning of Lo, we heard of it¹ as being in Ephrath is, “We heard it from David, who came from Ephrath.”² However, I believe its meaning is, “In past days, people used to say, ‘We heard from the prophets that the chosen place³ is close to Bethlehem-Ephrath.⁴ However, we do not know whether the place is located east of Bethlehem, or whether it is to its west, to its north, or to its south.’” It is well-known that until this very day⁵ there are only about three parsa’ot between Bethlehem and Jerusalem.

WE FOUND IT IN THE FIELD OF THE WOOD. The place where the threshing floor of Araunah the Jebusite in located.⁠⁶

1. The place where the temple was to be built.

2. Our verse reads, hinneh shema’anuha ve-efratah. This literally reads, Lo, we have heard of it in Ephrath. Hence Rabbi Moses’ interpretation.

3. The place where the Temple is to be built.

4. Bethlehem was also known as Ephrat. See Gen. 48:7.

5. Neither Jerusalem nor Bethlehem has grown in size.

6. See 2 Sam. 24:18–25.

הנה שמענוה באפרתה – פירש ר׳ משה בן גיקטילא: שמענוה על ידי דוד שהיה מאפרתה.

ואדוני אבי ז״ל פירש: כי באפרתה נולד מי שיבנה אותו.

והחכם ראב״ע ז״ל פירש: כי שמעו מפי הנביאים כי המקום הנבחר קרוב לבית לחם אפרתה, רק המקום לא היה נודע אם למזרח בית לחם או למערבו או לדרומו או לצפונו. וידוע הוא כי אין בין ירושלים ובין בית לחם רק שלש פרסאות.

ובדברי רז״ל: הנה שמענוה באפרתה – זה ספר יהושע דקא אתי מאפרים. דכתיב בחלק יהודה: ועלה הגבול גי בן הנם (יהושע ט״ו:ח׳) ובחלק בנימן: וירד גי הנם (יהושע י״ח:ט״ז), וביניהם היה בית המקדש. מצאנוה בשדי יער – זה בנימין, דכתיב ביה: בנימין זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז).

והנראה בעיני כי: שמענוה באפרתה – אמר דוד: זה המקום לא ידענו עד היום, רק שמענו באפרתה עירנו כי עתיד להיות מקום נבחר לבית המקדש לדורות, כי אין שילה ונוב וגבעון לדורות, רק היינו שומעים מפי זקנים כי עוד יגלה המקום הנבחר. ועתה הנה מצאנוה בשדי יער – בגורן ארונה היבוסי.

וקרא יער – כי עצי יער היו שם. וכן נאמר באילו של יצחק: נאחז בסבך בקרניו (בראשית כ״ב:י״ג), נראה כי עצי היער היו שם. ולפיכך אמר: באפרתה – כי שם נולד דוד ושם גדל ושם שמע זה הדבר.

ומה שאמר שמענוה, מצאנוה לשון נקבה, רוצה לומר שכינת הכבוד, כי זכר משכנותיו (תהלים קל״ב:ז׳) ושם מצא אותה, שנאמר: ויענהו באש מן השמים (דברי הימים א כ״א:כ״ו).

ואמר שמענו מאז דרך קבלה שהמקום ראוי להיות באיזה מקום שבאפרת ובשדי יער, שמקום בית המקדש כולו היה בחלקו של יהודה ומיעוטו בחלק בנימין (עי׳ זבחים נד, ב), אבל המקום עצמו לא נתברר. ויש לפרש, שמענו במקומות באפרת שעתיד ליבנות בית המקדש באיזה מקום נבחר, ושאין שילה ונוב וגבעון מקומות קבועים לארון ולמקדש. אך לא ידענו המקום, ועתה מצאנוהו בשדי יער והוא גורן ארונה, שהיו שם עצי יער.

הנה שמענוה. ואמר דוד, הנה שמענוה באפרתה, הנה בהיותי ב׳אפרתה היא בית לחם׳ (בראשית לה טז) בבית אבי, שמענו זאת שהמקום הוא בהר המוריה, ששם מקום עקידת יצחק: מצאנוה. ומצאנו אחר כן החלקה הפרטית על ידי המלאך וגד הנביא, שהיתה בשדה יער עם גורן ארונה היבוסי¹:

1. בדברי הימים (א כא) ומלאך ידוד עמד עם גרן ארנן היבוסי: (טז) וישא דויד את עיניו וירא את מלאך ידוד עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על פניהם: (יז) ויאמר דויד אל האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו ידוד אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה: (יח) ומלאך ידוד אמר אל גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח לידוד בגרן ארנן היבסי: (יט) ויעל דויד בדבר גד אשר דבר בשם ידוד: ושם (כב א) ויאמר דויד זה הוא בית ידוד האלהים וזה מזבח לעלה לישראל: כ״כ הרד״ק: ׳והנראה בעיני כי שמענוה באפרתה כן הוא, אמר דוד: זה המקום לא ידענו עד היום, רק שמענו באפרת עירנו, כי עתיד להיות מקום נבחר לבית המקדש לדורות, כי אין שילה ונוב וגבעון לדורות, רק היינו שומעין מפי זקנים בעירנו כי עוד יגלה המקום הנבחר, והנה עתה מצאנוה בשדה יער, בגורן אֲרַוְנָה היבוסי, וקראוֹ יער כי עצי יער היו שם, ולפיכך אמר באפרתה, כי שם נולד דוד ושם גדל ושם שמע זה הדבר, ומה שאמר שמענוה, מצאנוה, לשון נקבה, רוצה לומר, שכינת הכבוד׳.

הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה. מקום [מקדש] בכלל, ואחר כך מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר – בגורן ארונה היבוסי¹:

1. בנדפס: ׳הנה בהיותי באפרתה היא בית לחם בבית אבי, שמענו זאת שהמקום הוא בהר המוריה, ששם מקום עקידת יצחק, מצאנוה – ומצאנו אחר כן החלקה הפרטית על ידי המלאך וגד הנביא, שהיתה בשדה יער עם גורן ארונה היבוסי׳.

הנה שמענוה באפרתה – עוד הייתי באפרת מקום מולדתי כי היא בית לחם כמ״ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳) ואמר כי מאז שמענו כי עתיד להיות מקום נבחר לבה״מ אבל לא ידעתי מקומה איה.

מצאנוה בשדי יער – עתה הנה מצאתי את המקום בשדי יער הוא גורן ארונה היבוסי והיה גם שם עצי יער כי הוא המקום שנעקד עליו יצחק ובאיל תמורתו נאמר נאחז בסבך בקרניו (בראשית כ״ב:י״ג) שנאחז בענפי עצי היער.

הנה – ר״ל מציאת המקום שמענוה תחלה באפרתה – כי משכן שילה עמד בנחלת אפרים, ושם לא היה המקום הקבוע, ומצאנוה אח״כ בשדה יער – שהוא בגורן ארונה שסביב לו היה יער הלבנון, כמ״ש פתח לבנון דלתיך.

שמענוה – הכנוי לשון נקבה נופל על עַנְוָתוֹ שבפסוק א׳ שמענו ענותו בהיותו באפרת היא בית לחם בבית אביו, ומצאנו ענותו זו בשדי יער היא קרית יערים שהתודה על שגגתו בהביאו את הארון אל ביתו על עגלה (שמואל ב׳ ו׳) ולא על כתפות הלוים, וחשב עצמו כבלתי הגון להכניס את הארון אל ביתו והטהו בית עובד אדום; או לפי הניקוד (עֻנּוֹתוֹ) הכינוי לשון סתמי ע״ד זאת חקרנוה (איוב ה׳:כ״ז).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) נָב֥וֹאָה לְ⁠מִשְׁכְּ⁠נוֹתָ֑יו⁠ ⁠נִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לַהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו׃

Let us go to His dwellings, bow down to His footstool.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נֵעוּל לְמַשְׁכְּנוֹי נִסְגוֹד לְכִבְשָׁא דְרַגְלוֹי.

Let us enter his tents, let us bow down to his footstool.

פנדכ׳ל אלי מסאכנה, ונסג׳ד אלי קהר סלטאנה.

ולכן אנחנו נכנס אל משכנותיו [של הקב״ה] ונשתחוה לשלטונו המנצח (בעל הנצחון).

נבואה, ואז נבואה למשכנותיו ונשתחוה לתוקף שלטונו. וכתב בספרו אמו״ד מאמר ב פ״י והכוונה במלת רגל ״אלקהר״ התוקף, ור״י אבן תבון תרגם שם ״הכרח״, וכנראה שנמשך בזה אחרי תרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה יד ד) ויתגלי בגבורתיה ביומא ההוא על טור זיתיא. וראה רמב״ם במורה הנבוכים חלק א פרק כח. אבל בישעיה סו א תרגם הדם רגלי ״מחל סכינתי״ מקום השראת שכיבתי. וכן תרגם באיכה ב א. אך לעיל צט ה תרגם הדם רגליו ״קבלת סכינתה״ ראה שם.

נבואה – שמה למשכנותיו.

Let us come there to His Tabernacles.

ולפיכך נבואה למשכנותיו.

נבואה – ראינו ששם בנה דוד מזבח לשם ויכפר על בני ישראל¹ ויענהו השם באש מן השמים (דברי הימים א כ״א:כ״ו) ושם אמר זה הוא בית אלהים (דברי הימים א כ״ב:א׳).

1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר כ״ה:י״ג.

LET US GO INTO HIS DWELLING-PLACE. We saw that David built there an altar to God and atoned for Israel. God then answered him with fire from heaven (1 Chron. 21:26). It is there written, This is the house of the Lord God (1 Chron. 22:1).⁠¹

1. David acted as Jacob did. See Ibn Ezra on verse 2.

נבואה למשכנותיו – כיון שמצאנו המקום הנבחר, נבואה מהיום ואילך בזה המקום שהוא משכנותיו והדום רגליו.

זהו הדום רגליו באמת, שהוא מכוון כנגד כסא הכבוד.

(ז-ח) ומאחר שנודע לי המקום עתה, והייתי מתעורר בחוזק לומר שנבואה שם למשכנותיו ונשתחוה להדום רגליו, ולזמר לפניו ולומר קומה ה׳ למנוחתך, כלומר, שתזכני לבנותו, ותקום על יָדִי מהיותך מהלך מאהל לאהל וממשכן למשכן, לבית הקבוע, להיות לך בית מנוחה לעולם לשכן שם.

נבואה למשכנותיו [נשתחווה להדום רגליו]. וכמו כן אמר דוד הנזכר לעמו, ׳נבואה ונשתחוה׳¹:

1. כיון שמצאנו המקום הנבחר, נבוא מן היום ואילך בזה המקום, שהוא משכנותיו והדום רגליו (רד״ק).

והייתי [אומר] לכל העם נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו וגו׳:

להדום – הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי האדם כשהוא יושב וכן הדום לרגליך (תהלים ק״י:א׳).

נבואה – עתה הואיל וידענו המקום נבואה למשכנותיו.

להדום רגליו – בה״מ קרוי הדום רגלי ה׳ ואחז דרך משל כאילו מושבו בשמים ממעל ורגליו יורדים לנוח בבה״מ.

נבואה – ואחר שמצאנו המקום (כמ״ש בדה״א כ״א כ״ח ושם כ״ב א׳), מעתה נבואה למשכנותיו – שיבנה ע״י שלמה, ושם נשתחוה להדום רגליו – כמ״ש והארץ הדום רגלי, שסוף השפעתו היא בית המקדש, כמ״ש ושוליו מלאים את ההיכל כמש״ש.

נבואה – עתה למשכנותיו של ה׳.

(ח) קוּמָ֣ה יְ֭הֹוָהי֭״י לִמְנוּחָתֶ֑ךָ ⁠אַ֝תָּ֗⁠ה וַאֲר֥וֹן עֻזֶּֽ⁠ךָ׃

Arise Hashem¹ to Your resting place, You and the ark of Your might.⁠²

1. Arise Hashem | קוּמָה י"י – Compare this and the coming verses to the very similar words of Shelomo at the end of his prayer upon dedicating the Mikdash in Divrei HaYamim II 6:41-42. [This might support the opinion that Shelomo authored this psalm, though see Radak that Shelomo simply borrowed the language from David here.]

2. and the ark of Your might | וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ – Compare Tehillim 78:61 where the ark is also referred to as "Hashem's might". It might be so called because the ark demonstrates Hashem's power being as it was regularly taken to battle and served as the vehicle for miracles such as the splitting of the Jordan and conquest of Yericho (Hoil Moshe).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קוּם יְיָ שְׁרֵי בְּבֵית מֵישְׁרֵי נְיָחָךְ אַתְּ וַאֲרוֹן דִי בֵיהּ אוֹרַיְתָךְ.

Arise, O LORD, abide in the dwelling-place of your rest, you and the ark in which is your Torah.

נקול קם יא רב בנצר מסתקר נורך, וצנדוק עזך.

ואז אני אומר: ה׳! תתן נצחון למקום מושב האור שלך וארון העוז שלך.

קומה, נאמר קומה ה׳ בנצחון מקום מנוחת כבודך ואדון עזך

קומה י״י למנוחתך – כמו: קומה י״י ויפוצו אויביך (במדבר י׳:ל״ה), אלא שזה לשון מסע, וזה מנוחה.

קומה – דרך משל קום ולך אל המקום אשר תנוח בו.

ARISE, O LORD. This is a metaphor¹. Its meaning is, “Arise and go to the place wherein You will rest.”

1. God has no body; He does not physically arise.

קומה י״י – אלה השלשה פסוקים אמרם ג״כ שלמה בחנוכת בית המקדש, כמ״ש בדברי הימים, אלא שיש ביניהם שינוי מעט והענין אחד.

אמר דרך משל: קומה למנוחתיך – כלומר, מהמקומות האחרים שהיה המשכן, לזה המקום, שהוא בית מנוחתך לעולם.

אתה וארון עזך – אתה – רוצה לומר ענן הכבוד שנראה בחנוכת המקדש אחר שהכניסו הארון בבית קדשי הקדשים, זהו: ארון עזך, כמ״ש: ויהי בצאת הכהנים מן המקדש והענן מלא את בית י״י (מלכים א ח׳:י׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח) אתה ר״ל שכינת כבודך, וארון עוזך.

קומה ה׳ למנוחתך. ואחרי כן התפלל לאל יתברך שישרה שכינתו שם:

ואומר עוד, קוּמָה ה׳ לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. ארון המלכות שלך, על דרך ׳ארון (ברית ה׳) [הברית] אדון כל הארץ׳ (יהושע ג׳:י״א)¹:

1. ׳אין עז אלא מלכות׳, וע״י הארון מתגלה מלכותו שעל שמה נקרא ׳אדון׳, לכן נקרא ׳ארון עוזך׳.

קומה ה׳ וגו׳ – אלה השלשה פסוקים אמרם ג״כ שלמה בבית המקדש בחנכתו כמו שכתוב בדברי הימים ב׳ ו׳ אלא שיש בין אותם הפסוקים ובין אלה שינוי מעט והענין אחד.

קומה ה׳ – לכן קומה והשרה שכינתך אל מקום המנוחה כי עד הנה היה מתהלך מאוהל אל אוהל וממשכן וגו׳ אבל המקום ההוא תהיה מקום מנוחה וקבוע עד עולם.

אתה וארון עוזך – שכינתך תשרה בה עם הארון אשר הראת לכל את עוזך וכח זרועך בפלשתים בעת לקחו אותו בשבי כמו שכתוב בש״א.

קומה – (חלק ב) נושאי הארון הגיעו עד מקום המקדש, אומר לה׳ קומה למנוחתך כי שם ישכון בקביעות וההנהגה ההשגחיית תהיה קבועה, שזה מצויר במנוחה, אתה וארון עזך – שיכניסו הארון לבית קודש הקדשים, וכן אמר בדברי הימים קומה ה׳ לנוחך.

למנוחתך – שעד עתה היית מתהלך מאהל אל אהל (שמואל ב׳ ז׳:ו׳, דברי הימים א׳ י״ז:ה׳), ומעתה שכינתך תשכון בבית עולמים.

וארון עזך – שבו תודיע יכלתך, ועל ידו נבקעו מי הירדן ונפלה חומת יריחו והיו מוליכים אותו לפניהם במלחמה.

(ט) כֹּהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּ⁠שׁוּ⁠־צֶ֑דֶק⁠ ⁠וַחֲסִידֶ֥יךָ יְ⁠רַנֵּֽ⁠נוּ׃

May your priests clothe themselves in righteousness,⁠¹ and may Your faithful ones² sing.

1. righteousness | צֶדֶק – Alternatively, here the word takes the connotation of "salvation" or "triumph"; see the parallel language in verse 16 below which reads "וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע" (and her priests I will clothe in salvation). Several other verses pair the words as well; see Yeshayahu 45:8, 51:5, 62:1 and Tehillim 119:125. [See also the note on verse 16.]

2. and Your faithful ones | וַחֲסִידֶיךָ – See the commentary attributed to Rashbam that this refers to the Levites specifically, pointing to Devarim 33:8 where they are so called: "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כַּהֲנָיִךְ יִלְבְּשׁוּן לְבוּשִׁין דִזְכוּ וְלֵוָאֵי חֲסִידָיִךְ יְשַׁבְּחוּן עַל קוּרְבָּנַיָא.

Your priests will wear clothing of righteousness, and your pious Levites will sing praise over your sacrifices.

פתלבס אימתך אלעדל, ואברארך ירננון.

ואז הכהנים שלך ילבשו את הצדק והיראים שלך ירננו.

כהניך, ואז כהניך.

כהניך ילבשו צדק – בגדי כהונה, שהם בגדי צדק.

וחסידיך – הלוים המשררים, שנאמר: וללוי אמר תמיך ואוריך (דברים ל״ג:ח׳).

כהניך – הם בני אהרן.

וחסידיך – הם הלוים המשוררים. וטעם לאמר על הכהנים בגדי^א צדק כי הם מורים את התורה ושופטי ישראל.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״בגדי״.

THY PRIESTS. The reference is to the descendants of Aaron.⁠¹

THY SAINTS. The reference is to the Levi’im who sang.⁠² The psalmist employs the phrase clothed in righteousness in reference to the Kohanim because the Kohanim are the teachers of Torah and are the judges of Israel.

1. Literally, “sons of Aaron.”

2. In the Sanctuary.

כהניך – בעבודתם.

ילבשו צדק – בגדי כהונה, שהם בגדי צדק.

וחסידיך ירננו – הלוים ישירו ויזמרו לפניך.

ויעבדוך שם כהניך בלבוש צדק, ר״ל בגדי כהונה. וחסידיך ר״ל הלויים, כמו שכתוב בלוי לאיש חסידך (דברים לג, ח). ירננו לפניך בשבחות ובזמירות.

כהניך ילבשו צדק. שֶׁנְּגָרֵשׁ רשעי בני עלי, ונקים כהנים צדיקים: וחסידיך ירננו. שנקים כמו כן לוים צדיקים לזמר ולרנן¹:

1. כהניך - הם בני אהרן וחסידיך הם הלוים המשוררים וטעם לאמר על הכהנים בגדי צדק כי הם מורים את התורה ושופטי ישראל (אבע״ז). וכ״כ רד״ק: ׳כהניך, בעבודתם. ילבשו צדק, בגדי כהונה שהם בגדי צדק. וחסידיך ירננו, הלויים ישירו ויזמרו לפניך׳.

כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק. שיהיו חסידים ומשכילים¹, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ:

1. בנדפס: ׳שֶׁנְּגָרֵשׁ רשעי בני עלי, ונקים כהנים צדיקים׳.

ילבשו צדק – בגדי כהונה נקראים בגדי צדק כי הם מכפרים ומצדיקים את החוטאים.

וחסידך ירננו – הלוים ירננו בשיר.

כהניך – עד עתה לא לבשו הכהנים בגדי כהונה ועתה ילבשו צדק – כי ציור הבגדים היה מורה על הצדק ועל המדות טובות שבם תתלבש הנפש כמ״ש חז״ל. וחסידיך – שהם הלוים ירננו בשיר קבוע שיאמרו על הקרבנות.

ילבשו צדק – בגדי צדק, שיהיו אנשים צדיקים להתלבש בבגדי כהונה, ולא ככומרי הגוים שלרוב לבושי כהונתם יכסו גוף מלא כל תועבה.

וחסידך – צדיק עושה רק מה שיצדק, וחסיד מוסיף עליו שעושה ג״כ חסד שאינו מוטל עליו לעשות.

(י) בַּ֭עֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ ⁠אַל⁠־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּ⁠נֵ֣י מְ⁠שִׁיחֶֽךָ׃

For the sake of Your servant David, do not turn away the face of Your anointed.⁠¹

1. the face of Your anointed | פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ – This could refer either to David (Radak, Metzudat David) or to Shelomo (Rashi, commentary attributed to Rashbam). The dispute relates to the disagreement regarding whether David or Shelomo composed the psalm. [Even if one attributes it to David, one might still question whether he speaks of himself or his son.]

מְטוּל זְכוּתֵיהּ דְדָוִד עַבְדָךְ בְּמֵעַל אֲרוֹנָא בִּמְצַע תַּרְעַיָא לָא תְּתֵיב אַפֵּי שְׁלֹמֹה מְשִׁיחָךְ.

Because of the merit of David your servant; when the ark comes through the middle of the gates, do not turn back the face of Solomon your anointed.

בסבב דאוד עבדך, לא תרד וג׳ה מסיחך.

בסיבת דוד העבד שלך אל תחזיר את פני המשיח שלך [ממה שהוא מבקש ממך].

אל תשב פני משיחך – שלמה בבאו להכניס שם את הארון.

turn not away the face of Your anointed Solomon, when he comes to place the Ark therein.

אל תשב פני משיחך – שתענני בהורדת^א אש מן השמים, וכתוב בדברי הימים:⁠^ב וככלות שלמה להתפלל והאש ירד⁠{ה} מהשמים^ג (דברי הימים ב ז׳:א׳).

א. בכ״י: בחרדת.

ב. עיינו בהערה על קל״ב:א׳.

ג. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: מן השמים.

(י-יא) בעבור – דבק עם קומה י״י.

אל תשב פני משיחך – הוא דוד כי הטעם כפול כמשפט.⁠^א פרש טעם בעבור וזה הוא נשבע – הטעם כאשר אמרתי כי השמות בכח הפעלים.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״כמשפט״.

(10-11) FOR THY SERVANT DAVID’S SAKE. For Thy servant David’s sake is connected to arise, O Lord (verse 8).⁠¹

TURN NOT AWAY THE FACE OF THINE ANOINTED. Thine anointed refers to David, for scripture repeats itself, as is the practice. The psalmist goes on to explain the meaning of For thy servant David’s sake in the next verse; namely, The Lord swore unto David (verse 11).⁠² Swore (verse 11) is to be understood in accordance with what I have earlier said; that is, that verbs imply nouns.⁠³

1. Our verses are to be understood as follows: “Arise, O Lord … for Thy servant David’s sake.”

2. Our verses are to be understood as follows: “For Thy servant David’s sake; that is, because of the oath that You swore to David” (verse 11).

3. See Ibn Ezra on Ps. 3:8 The word she’vu’ah (an oath) is implied in nishba (He swore). Our verse is to be read as if it were written, “The Lord swore an oath unto David (nishba Adonai she’vu’ah le-david).”

בעבור דוד עבדך – שנגלית לו בזה המקום באש כבודך, וגילית לו זה המקום הנבחר, בעבורו תעשה שיהיה זה המקום לנצח, שלא תבטל ממנו עבודת הכהנים ושירות הלוים.

אל תשב פני משיחך – מה שהתפללתי לך על זה המקום, ומה שיתפלל שלמה בני עליו, אל תשב פניו בזה שתהיה תפלתינו מקובלת לפניך. ואלה הפסוקים, כמו שאמרם דוד, אמרם שלמה בתכלית תפילתו.

ושיעשה זה על ידי, והוא אמרו בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך.

בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. והתפלל כמו כן שבזכותו לא ׳תשב פני׳ שלמה ׳משיחך׳, שתרד אש מן השמים לקבל קרבנותיו¹:

1. בשבת (ל.) דרשו שכשאמר שלמה פסוק זה נפתחו שערי ההיכל, אך בשוחר טוב כד נוסף על זה ׳מיד נשאו שערים ראשם ונכנס הארון, וירדה אש מן השמים׳. ׳בעבור דוד עבדך, שנגלית לו בזה המקום באש כבודך וגילית לו זה המקום הנבחר, בעבורו תעשה שיהיה זה המקום לנצח, לא תִּבָּטֵל ממנו עבודת הכהנים ושירות הלויים. אל תשב פני משיחך, מה שהתפללתי לך על זה המקום ומה שיתפלל בו שלמה בני עליו אל תשב את פנינו בזה, שתהיה תפילתנו מקובלת לפניך. ואלה הפסוקים, כמו שאמרם דוד, אמרם שלמה בתכלית תפילתו׳ (רד״ק).

ועתה בשביל זה, בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ ריקם, ואל תעכבנו יותר:

בעבור וגו׳ – על עצמו אמר עשה זאת בעבורי וכפל דברו ואמר עוד אל תשב ריקם את פני משיחך לבל שמוע תפלתו.

בעבור – כי בחירת המקדש לשבתו עולמים היה בעבור דוד ובזכותו כמ״ש (שמואל ב ז׳), והיה זה, [א] מצד עבודתו שעבד ה׳, ועז״א בעבור דוד עבדך – [ב] מצד שנבחר ונמשח וכמ״ש בסי׳ פ״ט מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו וכן אמר בד״ה אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך.

בעבור וגו׳ – כדברי רז״ל (תלמוד בבלי שבת ל׳) שהיו אויבי דוד מיחלים שלא תשרה שכינה בבית המקדש הנבנה ע״י שלמה בן בת שבע, ואוהביו היו מתחננים לאל שיעשה נס להודיע כי קבל מעשה שלמה ברצון, וכן סופר לנו במלכים א׳ ח׳:י׳ שהענן מלא את בית ה׳ כאילו בא לדור בתוכו, ובדברי הימים ב׳ ז׳:א׳ שהאש ירדה מן השמים ואכלה את הזבחים.

אל תשב פני משיחך – ריקם ובבושה.

(יא) נִשְׁבַּֽע⁠־יְהֹוָ֨הי״י֨⁠׀ לְ⁠דָוִ֡ד אֱמֶת֮ ⁠לֹא⁠־יָשׁ֢וּב מִ֫מֶּ֥נָּ⁠ה⁠ ⁠מִפְּ⁠רִ֥י בִטְנְ⁠ךָ֑ ⁠אָ֝שִׁ֗ית לְ⁠כִסֵּ⁠א⁠־לָֽךְ׃

Hashem swore to David, a steadfast oath¹ from which He will not turn back: From the fruit of your loins I will set upon your throne.

1. a steadfast oath | אֱמֶת – The word is often translated as "truth" or "faithfulness", but see Hoil Moshe that here it refers to the oath itself. [Compare the word "אֲמָנָה" in Nechemyah 10:1 which means a covenant, and relates to the words "אָמֵן" (true) and "אֱמוּנָה" (faithfulness).] One might alternatively translate the verse as: "Hashem swore to David [in] truth…"

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קַיֵם לְדָוִד בְּקוּשְׁטָא לָא יְתוּב מִנָהּ מִן וַלְדָא דִמְעָךְ אֲשַׁוֵי מְלֵךְ עַל כּוּרְסֵי דִי לָךְ.

The LORD has affirmed to David in truth, he will not turn from it: “One of the children of your belly I will set as a king on your throne.”

כמא אקסם אללה לדאוד בחקיקה לא ירג׳ע ענהא, אן מן ולדך אג׳על לך כ׳לפא.

כפי שנשבע ה׳ לדוד בדבר אמיתי שאיננו חוזר בו ממנו. שמהילד שלך אני אעשה שיהיה לך זרע מלוכה.

נשבע, כאשר נשבע ה׳ לדוד באמת לא ישוב ממנה כי מבניך אשית מלך אחריך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(יא) נשבע י״י לדוד – שבועה שלא יסור ממנה.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 10]

(11) THE LORD SWORE UNTO DAVID. The Lord swore an oath. He will not turn away from it.

נשבע – דברו הוא שבועה. והוא אמר לו על ידי נתן הנביא: והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך (שמואל ב ז׳:י״ב). זה הוא: מפרי בטנך אשית לכסא לך.

ואמר אמת לא ישוב ממנה – כמו שאמר שם: ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם (שמואל ב ז׳:ט״ז).

וחזר ואמר שלא עלה בידו שיעתר בזאת התפילה, כמו שאמר לו נתן הנביא, אבל הבטיחו במאמר קיים, והוא אמרו נשבע ה׳ לדוד אמת ר״ל דבר הבטחתיו, ובאמת לא ישוב ממנה, שמפרי בטנו ישית לכסא לו למלא מקומו במלכות, ובבנין הבירה.

ועם זה נשבע ה׳ לדוד – ו׳זכור׳ כמו כן כי ׳נשבע ה׳ לדוד׳ אמת לא ישוב ממנה¹, שגזר דין שיש עמו שבועה אינו מתקרע²:

1. ׳שבועה שלא יסור ממנה׳ (אבע״ז).

2. ראש השנה (יח.).

(יא-יב) ומה שנִשְׁבַּע ה׳ לְדָוִד אֱמֶת, לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה – מאותה השבועה, והשבועה היא שאמרת מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ, אִם יִשְׁמְרוּ וגו׳:

נשבע – וגו׳ אמת ר״ל שבועה אמתית ולא יחזור מהשבועה והשבועה היא שהבטיחו לומר מזרעך אשית מלך לשבת על הכסא שלך.

נשבע ה׳ לדוד – ובאר שבעבור בחירות ציון, נשבע ה׳ לדוד שלא תסור המלכות מזרעו, וכמ״ש (שמואל ב ז׳) והוא כמשל אוהבו של מלך שמרוב אהבתו התאכסן המלך אצלו ויבן לו בביתו מקדש מלך בנוי לתלפיות, עד שמצא המקום ההוא חן בעיני המלך לשבת שם לעולם, וישבע לו בל יעזב המקום הזה לעולם, וע״כ על ידי המקום יתאכסן גם אצל זרעו ונשאר הברית כרות לזרעו, נמצא שהאוהב היה סבה שיבחר במקום, והמקום היה סבה שיבחר בזרע אוהבו לעולם, וז״ש פה על בחירת המקדש שהוא בעבור דוד עבדך ואחר כך אמר שאחר שבחר המקדש לעולם נשבע ה׳ לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך, כי בחר ה׳ בציון – שאח״כ ע״י בחירות ציון נשבע שלא תסור המלוכה מבית דוד, והנה שבועה זאת היה בה שני ענינים, שעל זרע דוד נשבע שבועה החלטית בלי שום תנאי, שעז״א שנשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אבל על זרע זרעו היה תנאי וז״ש.

אמת – שבועת אמת.

לכסא לך – אשר לך.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) אִֽם⁠־יִשְׁמְ⁠ר֬וּ בָנֶ֨יךָ׀ בְּ⁠רִיתִי֮ וְ⁠עֵדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּ⁠דֵ֥ם⁠ ⁠גַּם⁠־בְּ⁠נֵיהֶ֥ם עֲדֵי⁠־עַ֑ד⁠ ⁠יֵ֝שְׁ⁠ב֗וּ לְ⁠כִסֵּ⁠א⁠־לָֽךְ׃

If your sons keep My covenant and this, My testimony, that I shall teach them, their sons, too, shall sit on your throne forever.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִין נָטְרִין בְּנָךְ קְיָמִי וְסָהִדְוָתִי דְנָן דְאַלְפִנוּן אַף בְּנֵיהוֹן לְעַלְמִין יֵתְבוּן עַל כּוּרְסֵי דִי לָךְ.

If your sons keep my covenant and this testimony of mine that I shall teach them, then your sons will forever sit on your throne.

אם ישמרו בניך בריתי – שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין, שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו׳ וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים וגו׳. בית המקדש מנין, שנאמר הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בדרכי, ואם לאו והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום ושרק. מלכות בית דוד מנין, שנאמר אם ישמרו בניך בריתי ונאמר ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא נתן על תנאי, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה. ומנין לבריתו של אהרן שלא נתן על תנאי, שנאמר ברית מלח עולם, ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.

ואן חפט׳ בניך עהדי, ושהאדתי אלתי אעלמהם, פיכונוא הם איצ׳א אלי אלאבד יקימון לך כ׳לפא.

ואם בניך ישמרו את בריתי ואת עדותי שאני מלמד אותם אם כך גם בניהם יהיו קיימים בתור זרע מלוכה עד עולם.

אם, ואם ישמרו בניך בריתי ועדותי אשר אלמדם אז יחיו גם הם לעולם יעמידו לך מלכים אחריך.

ועדותי זו אלמדם – זו אשר אלמדם.

and this, My testimony, which I shall teach them This which I shall teach them.

אם – ועדותי – החולם תחת שורק.

או היא מלה זרה מורכבת מלשון יחיד ורבים, כמו: והפלא י״י את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט).

ומ״ם אלמדם – שבה אל בריתי ועדותי.

ומלת גם הם ישבו גם בניהם.

AND MY TESTIMONY. The cholam is in place of a shuruk in edoti (my testimony).⁠¹ On the other hand, edoti might be irregular, for it combines a singular² with a plural.⁠³ Compare this to makkotkha (thy plagues) in then the Lord will make thy plagues wonderful (Deut. 28:59).⁠⁴

I SHALL TEACH THEM. The mem of alammedem (I shall teach them)⁠⁵ refers back to My covenant and My testimony.⁶

The word “also” (gam) indicates⁷ that they shall sit⁸ and also their children shall sit.

1. The word for testimony is edut. Thus, the word for “my testimony” should be eduti.

2. The first person singular suffix –i, meaning “my.”

3. The world edot. Edot means “testimonies.”

4. Makkotkha is a combination of the plural makkot and a second person singular suffix.

5. The mem of alammedem is a third person suffix meaning “them.”

6. It does not refer to thy children. If thy children keep My covenant and My testimony that I shall teach them is to be understood as follows: “If thy children keep them (My covenant and My testimony) that I will teach.”

7. Literally, “means.”

8. Literally, “also they shall sit.”

אם ישמרו ועדתי זו אלמדם – ועדותי בחולם, כמו בשורק: ארון העדות.

זו בחולם – כמו: זאת.

ואמר: אלמדם – והברית והעדות כתובות הם ומלומדות, ואין מצוה עתידה ללמדה אחר תורת משה. אלא פירש: אלמדם – אעורר אותם על ידי נביאים תמיד, שלא ישכחו התורה.

והבטיחו עוד, שאם ישמרו בניו ברית האל וכו׳, ועדֹתי נקוד בחולם במקום השורק. ואלמדם עתיד במקום עבר. ובא לשון רבים, כמו והפלה ה׳ את מכתך (דברים כח, נט).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ועדתי זו – ברוב המדוייקים בטעם אחד לבד בתי״ו ובספר מדוייק מטוליטולא בב׳ טעמים.

זו אלמדם – אשר אלמדם ביד הנביאים.

גם בניהם – של בניך עד עולם ישבו לכסא המלוכה.

אם ישמרו בניך בריתי – אז גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך וזה תלוי בתנאי שישמרו התורה והמצות, (וכמו שבארתי בפירוש מלכים בכמה מקומות).

עדי עד – הוא שם וענינו קץ, עד קץ הימים, וכן לעולם ועד (עיין מה שכתבתי למעלה ט׳:ו׳).

(יג) כִּי⁠־בָחַ֣ר יְהֹוָ֣הי״י֣ בְּ⁠צִיּ֑⁠וֹן⁠ ⁠אִ֝וָּ֗⁠הּ לְ⁠מוֹשָׁ֥ב לֽוֹ׃

For Hashem has chosen Zion; He desired her as His dwelling,

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם אִתְרְעֵי יְיָ בְּצִיוֹן רַגֵג יָתָהּ לְמוֹתַב דִי לֵיהּ.

For the LORD is pleased with Zion; he has desired it for his habitation.

רמז תתפג

כי בחר ה׳ בציון – עד שלא נבחרה ירושלים היתה א״י כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו׳, עד שלא נבחרה בית עולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבחרה יצאת ירושלים שנאמר כי בחר י״י בציון ואומר זאת מנוחתי עדי עד. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראויים לכהונה, משנבחר אהרן יצאו ישראל שנאמר ברית מלח עולם היא ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראויים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר הלא לכם לדעת כי ה׳ וגו׳ נתן ממלכה לדויד, עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות (כתוב ביחזקאל ברמז של״ה).

ובמא אכ׳תאר אללה ציון, וכ׳צהא לה מסכנא.

לפי שה׳ בחר בציון ואותה הוא ייחד למעון בשבילו.

אוה, ייחדה לו למשכן.

כי – הזכיר ציון בעבור שנקראה עיר דוד כי שמח בהגלות לו כי הר בית י״י הוא ציון.

FOR THE LORD HATH CHOSEN ZION. The psalmist mentions Zion because Zion is called the City of David. David was happy when it was revealed to him that Zion is the mountain of the House of God.

כי בחר י״י בציון – אמר דוד: עתה ידעתי כי בחר י״י בציון, שלכדתי אני. כי בעיר ציון נגלה כבוד שכינה, ואוה אותה האל למושב לו.

ואמר כי בחר ה׳ בציון כלומר, רוצה בקיומה ובהכון מלכותה, ולא יענה מלבו להחריבו, אם לא יגרום החטא. ואוה לו המקום למושב לו לבל יתהלך עוד מאהל אל אהל.

כִּי בָחַר ה׳ בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. מושב הזקנים חסידים ואנשי מעשה¹:

1. ׳כי מציון תצא תורה׳, ראה לעיל (תהלים י״ד:ז׳) ובמצויין שם.

אוה – מפיק ה״א.

אוה – אויתיה מלשון תאוה וחשק כמו נפשו אותה ויעש (איוב כ״ג:י״ג).

כי בחר ה׳ וגו׳ – ר״ל הואיל וה׳ בחר את ציון ודוד הלא טרח והכין את המקום ההוא לזה יקבל בגמול שכרו את המלכות לו ולזרעו עד עולם.

כי בחר ה׳ בציון – שבחירת זרע דוד היה ע״ש בחירות ציון כנ״ל ואמר שתחלה בחר ה׳ בציון על צד הבחירה נגד יתר מקומות, ואח״כ שם אוה למושב לו היה לו חפץ במקום עצמו מזולת ההשקף היחוסי נגד שאר מקומות.

אוה – מפיק ה״א (מנחת שי).

(יד) זֹאת⁠־מְ⁠נוּחָתִ֥י עֲדֵי⁠־עַ֑ד⁠ ⁠פֹּה⁠־אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּ⁠תִֽיהָ׃

This is My resting place forever; here I shall dwell for I have desired her.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דָא נְיָח שְׁכִנְתִּי עַד עַלְמָא כָּא אֲתֵיב אֲרוּם רִגַגְתָּהּ.

This is the resting place of my presence forever; here I will dwell, for I have desired it.

רמז תתפב

זאת מנוחתי עדי עד – ת״ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואת הנחלה, מנוחה זו שילה, ואמאי קרי לה מנוחה דנחו מכבוש, נחלה זו ירושלים וכה״א היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר העיט צבוע נחלתי לי דברי ר׳ יהודה, ר׳ שמעון אומר מנוחה זו ירושלים וכן הוא אומר זאת מנוחתי עדי עד, ואומר כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו, ואמאי קרי לה מנוחה על שם מנוחת הארון, נחלה זו שילה דכתיב ויחלק להם יהושע ויפול להם הגורל בשילה. רבי שמעון אומר זה וזה שילה, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר זה וזה ירושלים.

וקאל הד׳א מסתקר נורי אלי אלאבד, והאהנא אסכן אד׳ אכ׳תצצתהא.

ועוד ה׳ אמר [חוץ ממה שבחר בציון]: זה מושב האור שלי לעולם. וכאן אשב כי אותה אני ייחדתי.

זאת, ואמר זה מקום מנוחת כבודי לעולם וכאן אשכון כי ייחדה לסגולתו.

זאת – ידבר על לשון השם.

THIS IS MY RESTING-PLACE FOREVER. The psalmist speaks on behalf of God.

ואמר עליה: זאת מנוחתי עדי עד – שלא ילך ממקום למקום כמו שעשה עד עתה.

ואמר אח״כ דרך נבואה על העתיד לימות המשיח. זאת מנוחתי עדי עד ר״ל בית מנוחתי בלא הפסק עוד. ופה אשב כי אויתיה ר״ל הישיבה בכאן. וכל זה דרך משל לבחירת המקום לשכן כבודו שם.

זאת מנוחתי עדי עד. וכמו כן ׳נשבע׳ - ׳זאת מנוחתי עדי עד׳, שאמר לשלמה (דה״י ב׳ ז טז) ׳הקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם׳: כי אויתיה. לעקידת יצחק, כאמרו (בראשית כב ב) ׳על אחד ההרים אשר אומר אליך׳: [פה אשב]¹:

1. ראה מש״כ רבינו בשמות טו.

ואמרת זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד כמו שאמר שלמה (דה״י א׳ כ״ג:כ״ה) ׳וישכון בירושלים עד לעולם׳: פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ. שאף על פי שישראל עוונותיהם יגרמו להם שיחרב הבית, אפילו הכי יחזורו ליישובן, לפי שאני ׳פה אשב כי איויתיה׳:

זאת מנוחתי – וכה אמר ה׳ זאת תהיה מנוחתי עדי עד ופה אשב כי מתאוה אני לה.

זאת – (חלק ג׳ תשובת ה׳) נגד מ״ש קומה ה׳ למנוחתך, משיב זאת מנוחתי עדי עד – ולא כמי שינוח במקום מפני הטלטול ויצוייר שיעזוב מקום זה אם ימצא מנוחה אחרת, כי פה אשב תמיד כי אויתיה מצד החפץ בגוף המקום מצד עצמו.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) צֵ֭ידָהּ בָּרֵ֣ךְ אֲבָרֵ֑ךְ ⁠אֶ֝בְיוֹנֶ֗יהָ אַשְׂבִּ֥יעַֽ לָֽחֶם׃

Her provisions I will surely bless; her needy I will satiate with bread.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

זְוָדָהּ מְבָרָכָא אֲבָרֵךְ וַחֲשִׁיכָהָא יִסְבְּעוּן לַחֲמָא.

Her provisions I will surely bless; and her needy shall have their fill of bread.

וזאדהא אבארך פיה, ומסאכינהא אשבעהם טעאמא.

ואת המזון שלה אברך בתוכה ואת האביונים שלה אני אשביע אותם מזון.

צידה, מזונותיה. כמו צדה לדרך. בראשית מב כה.

צידה – מזונה.

its provision its food.

צדה – מזונותיה.

צידה – הארץ תהיה נעמה ומבורכת.

וטעם להזכיר צידה מגזרת צדה לדרך ובאה זאת המלה על דרך אצל פנה (משלי ז׳:ח׳) כי ברכה תמצא בכל צדה שיוליכו ממנה העוברים.

I WILL ABUNDANTLY BLESS HER PROVISION. The land will be pleasant and blessed.

The word tzedah (her provision) is like the word pinnah (her corner) in near her corner (Prov. 7:8).⁠¹

The word tzedah (her provision) is related to the word tzedah (provision) in tzedah la-derekh² (provision for the journey) (Gen. 45:21).⁠³

The psalmist tells us that there will be a blessing in all the provisions that those who pass by carry away⁴ from her.⁠⁵

1. If tzedah in our verse is related to tzedah in Gen. 45:21 (see below), then tzedah in our verse should have been written tzedatah, for tzedah is a feminine noun with the suffix “her.” Therefore, Ibn Ezra points out that we find the same with the word pinnah. It should have been written pinnatah, for pinnah is a feminine noun. – Filwarg.

2. Ibn Ezra’s point is that scripture employs tzedah in our verse rather than tevu’otah or another word for “produce” because our verse speaks of “provisions.” – Filwarg.

3. These words look the same but are not identical. Tzedah in our verse is spelled with a yod and has a mappik in its heh. Tzedah in Genesis has neither a yod nor a mappik in the heh. Tzedah in our verse means “her provisions.” It consists of the word tzedah plus the Hebrew suffix for “her”. Tzedah in Genesis merely means “provisions,” for it lacks the suffix “her” – a heh mappik.

4. Purchase.

5. There will be a blessing in the food that is bought by anyone passing through the Land of Israel.

צידה – במפיק ה״א, והוא מן: ביום מכרם ציד (נחמיה י״ג:ט״ו) – שפירושו מזון.

אמר האל יתברך: ציד ציון אברך – כלומר, אשלח בתבואתה ובפירותיה ברכה יותר מכל ארץ ישראל לכבוד ביתי שהיא בתוכה. ואולי לכך נקראה ארץ ישראל ארץ המוריה, שהיתה ארץ רויה אחר ששכן בה הכבוד.

אביוניה – אפילו העניים שבה אשביע לחם.

וצידה במפיק, ר״ל הציד שלה. כלומר, מזונותיה, מלשון צידה לדרך (בראשית מב, כה). כלומר, שיברך תבואתה ופירותיה, עד שאביוניה אשביע לחם.

וצֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ. ויהי פיסת בר בארץ (תהלים ע״ב:ט״ז)¹, ואֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם כי ׳לא יהיה בך אביון׳ (דברים ט״ו:ד׳)²:

1. צידה – מזונה (רש״י).

2. ראה רד״ק.

צדה – הה״א במפיק והמלה מלרע כי אין הימנית שבראש התיבה עושה מלעיל בעבורה.

צידה – מן המקום ההוא אשפיע לברך מזון עדתי ולהשביע אביוני עמי.

צידה ברך אברך – שמכאן תצא הברכה והשפע לכל הארץ, ואביוניה אשביע לחם – כמ״ש (מלכים א ח׳) בהעצר השמים ולא יהיה מטר וכו׳ רעב כי יהיה וכו׳.

צידה – צידתה שמביאים לה מן המדינות סביבותיה כי ארץ טרשין היא, ורוב צידה הקדמונים בהכינם עצמם לדרך רחוקה היתה בשר חיות יער העומד ימים מרובים בלי סרחון וראוי ליאכל בדרך יותר מבשר בהמה, ע״כ נתחלפו שני השמות ציד וצידה זה בזה, וכן וצידה לי ציד (פרשת תולדות) כתוב צידה, וכל לחם צידם (יהושע ט׳:ה׳) במקום צידתם.

(טז) וְֽ֭⁠כֹהֲנֶיהָ אַלְבִּ֣ישׁ יֶ֑שַׁע⁠ ⁠וַ֝חֲסִידֶ֗יהָ רַנֵּ֥⁠ן יְ⁠רַנֵּֽ⁠נוּ׃

And her priests I will clothe in salvation, and her faithful ones shall surely sing.⁠¹

1. shall surely sing | רַנֵּן יְרַנֵּנוּ – Hashem's words here echo those of the speaker of verse 9. See Radak that Hashem repays his followers measure for measure; since the priests and Levites clothe themselves in righteousness and sing Hashem's praises, Hashem, in turn, clothes them in salvation, giving them a reason to sing in joy and gratitude.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְכַהֲנָהָא אַלְבִּישׁ לְבוּשֵׁי פּוּרְקָן וַחֲסִידָהָא מְשַׁבָּחָא יְשַׁבְּחוּן.

And her priests I will clothe in garments of redemption, and her pious will surely sing praise.

ואימתהא אלבסהם אלגיאת׳, ואברארהא ירנון פרחא.

ואת הכהנים שלה אני אלביש אותם ישועה. ויראי ה׳ שלה ירננו משמחה.

וחסידיה, וחסידיה ירננו בשמחה.

כהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו – על ידי התרומות והמעשרות שיביאו תרומ⁠{ו}⁠ת לכהנים ומעשרות ללוים.

וכהניה – שהם לובשים בגדי כהונה אולי הם בגדי צדק ילבישם בגדי ישע, כדרך: הלבישני בגדי ישע (ישעיהו ס״א:י׳) שתהיה ישועה מפורסמת ונראה עליהם כבגד.

וחסידיה – הם הלוים.

HER PRIESTS ALSO WILL I CLOTHE WITH SALVATION. I will clothe with salvation her priests who wear the priestly garments. It is possible that they¹ are the garments of righteousness mentioned above (verse 9). God will clothe her priests with garments of salvation.

Our verse is similar to for He hath clothed me with the garments of salvation (Isaiah 61:10). The meaning of it is, “Their² salvation will be well-known and it will appear upon them like a garment.”

AND HER SAINTS. This reference is to the Levi’im.

1. The priestly garments.

2. Literally, “the.”

וכהניה – תחת שהם לבושים בעבודתי בגדי כהונה אני אלבישם בגדי ישע שיהיו נושעים בי.

וחסידיה רנן ירננו – הלוים תחת שהם מרננים ומזמרים לשמי אני אשפיע להם טובה שירונו מטוב לב. וקרא הלוים חסידים כמו שאמר משה רבינו ע״ה: תומיך ואוריך לאיש חסידיך (דברים ל״ג:ח׳).

וכהניה אלביש ישע, ר״ל שיהיו נושעים מכל צרה ומכשול. וחסידיה רנן ירננו כלומר, ירונו מכל טוב לבב בהשפעת הטובה עליהם.

וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע. שיוכלו להושיע לאחרים בזכות אמרי פיהם, שעליהם מוטל להורות לאחרים, כאמרו (דברים ל״ג:י׳) ׳יורו משפטיך ליעקב׳ וגו׳: וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ:

וכהניה – הוא״ו בגעיא בספרי ספרד.

אלביש ישע – ר״ל ע״י לבישת בגדי כהונה תבוא הישועה כי המה מכפרים ובאה ע״י התשועה.

וחסידיה – הלוים ירננו בשיר.

וכהניה נגד מ״ש כהניך ילבשו צדק לעומת זה אלבישם ישע. ונגד מ״ש וחסידך ירננו נגד זה חסידיה רנן ירננו מרוב השמחה.

אלביש ישע – הם ישועו אלי ואני אושיעם, כלומר אקבל עבודתם ברצון.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) שָׁ֤ם אַצְמִ֣יחַ קֶ֣רֶן לְ⁠דָוִ֑ד⁠ ⁠עָרַ֥כְתִּי נֵ֝֗ר^א לִמְשִׁיחִֽי׃

There I will make a horn¹ spring forth for David; I have arranged a lamp² for My anointed.

1. a horn | קֶרֶן – In Biblical Hebrew a horn generally represents might or glory (Radak). See, for example, Shemuel II 23:3, Yirmeyahu 48:25, and Eikhah 2:3.

2. I have arranged a lamp | עָרַכְתִּי נֵר – Alternatively, "I will arrange" (Meiri). See Radak and Hoil Moshe that the imagery conveys that Hashem established the Davidic dynasty for generations and that it will not be extinguished, as per Melakhim I 11:36, "לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כׇּל הַיָּמִים".

א. נֵ֝֗ר א=נֵ֝ר (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תַּמָן אַצְמַח מְלַךְ יַקִיר לְבֵית דָוִד סְדַרֵית שְׁרָגָא לִמְשִׁיחָי.

There I will cause to come forth a glorious king of the house of David; I have prepared a lamp for my anointed.

והנאך ארפע שאנא לדאוד, כמא צפפת סראג׳א למסיחי.

ושם אני ארים קרן לדוד כפי שאני סדרתי נר למשיחי (לכוון אותו בדרך הנכונה).

שם, ושם ארומם כבוד דוד כפי שערכתי נר למשיחי. ותרגם קרן ״שאן״ כבוד ויקר. וכך תרגם ״ראש״ לעיל קי, ז.

שם – בדרך נבואה כי תעמוד מלכות דוד.

ערכתי נר – הטעם כפול, כמו: יערוך אותו אהרן ובניו (שמות כ״ז:כ״א).

THERE WILL I MAKE A HORN TO SHOOT UP UNTO DAVID. This was said by way of prophecy. It foretells that David’s kingdom will last forever.

THERE HAVE I ORDERED A LAMP FOR MINE ANOINTED. This part of the verse repeats what the first part says.⁠¹

Arakhti (have I ordered) is similar to ya’arokh (set in order) in Aaron and his sons shall set it in order (Exodus 27:21).⁠²

1. The “lamp” refers to the Davidic dynasty.

2. Exodus 21:27 reads: Aaron and his sons shall set it in order, to burn from evening to morning before the Lord. In other words, There have I ordered a lamp for Mine anointed means, “There have I ordered a lamp for Mine anointed to burn.”

שם אצמיח קרן לדוד – קרן – חוזק ומלכות, כן: אצמיח קרן לביתי ישראל (יחזקאל כ״ט:כ״א), וכן: וירם קרן משיחו (שמואל א ב׳:י׳).

ואמר זה הפסוק על משיח העתיד, לפיכך אמר: אצמיח – כלומר אף על פי שיבש זה כמה, עוד אצמיחנו. וכן נאמר עליו: והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳), ונאמר עליו: בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד קרן צדקה (ירמיהו ל״ג:ט״ו), ואמר שם: כי בציון יהיה, כמ״ש: ועלו מושיעים בהר ציון (עבדיה א׳:כ״א). וכן כתוב: בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה י״י צדקנו (ירמיהו ל״ג:ט״ז). והמשיח יקרא: צמח צדק, וירושלם: י״י צדקנו.

ערכתי נר למשיחי – כמ״ש: למען היות ניר לדוד עבדי (מלכים א י״א:ל״ו), כי המלך כמו נר המאיר לעם.

ושם באותו זמן, אצמיח קרן לדוד, ר״ל מלכות חדש וחזק, ואערוך נר למשיחי להיות לו לאור עולם.

שם אצמיח קרן לדוד. וכמו כן ׳זכור׳ כי נשבעת ׳שם אצמיח קרן לדוד׳¹, כאמרו (לעיל פט ד-ה) ׳נשבעתי לדוד עבדי, עד עולם אכין זרעך ובניתי לדור ודור כסאך׳:

1. דרך תפילה. ואבע״ז פירש שהוא דרך נבואה.

ועוד אמרת שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד – ׳ובשמי תרום קרנו׳ (תהלים פ״ט:כ״ה):

קרן – המלה ההיא הושאל לממשלה והתחזקות ע״ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי.

ערכתי – ענין סדור.

שם – בציון אצמיח קרן ממשלה לדוד ר״ל שם יתרבה ויתגדל ממשלתו בכל עת.

ערכתי נר – שם ערכתי נר ר״ל הארה וזריחה וממשל רב.

שם – ונגד מ״ש בעבור דוד עבדך, אומר שם אצמיח קרן לדוד שהיא הגבורה והחוזק, ונגד מ״ש אל תשב פני משיחך אומר ערכתי נר למשיחי – ומפרש נגד שם אצמיח קרן לדוד.

גד – שזרעו לא יכבה ולא יסוף.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) א֭וֹיְ⁠בָיו אַלְבִּ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת⁠ וְ֝⁠עָלָ֗יו יָצִ֥יץ נִזְרֽוֹ׃

His enemies I will clothe in shame; but upon him, his crown shall shine.⁠¹

1. shall shine | יָצִיץ – See Rashi, pointing to this usage in Yechezkel 1:7. Alternatively, the verb might mean: "blossom", as per usage of the verb in Bemidbar 17:23 (commentary attributed to Rashbam), or: "be visible", as used in Shir HaShirim 2:9 (Ibn Ezra).

בַּעֲלֵי דְבָבוֹי אַלְבִּישׁ לְבוּשִׁין דְבַהֲתָא וַעֲלוֹי יְנִיץ כְּלִילֵיהּ.

His enemies I will clothe with garments of shame; and his crown will glitter upon him.

ואלבס אעדאה אלכ׳זי, ואעצבה בתאג׳ה.

ואת אויביו אני אלביש בושה. ואני אקשור לו כתר.

ועליו, ואענדהו בכתרו. תרגם יציץ כמו אציץ. וכאלו כתוב אציצהו בנזרו. ובכל מקום מתרגם ציץ ״עצאבה״ והיא הטוטפת שעונדים על המצח או על הראש.

יציץ – יאיר, כמו: ונוצצים כעין נחשת (יחזקאל א׳:ז׳).

will shine Heb. יציץ, which shine, like: "and they sparkled (ונצצים) like the color of burnished copper" (Yechezkel 1:7).

יציץ נזרו – יפרח נזרו בראשו, כאילן המוציא פירות בראש ענפיו.

ואויביו – אמר אלביש בשת – אויבי דוד הפך שילביש ישע הכהנים המתפללים בעדו.

וישוב מלת נזרו – למלת שם אצמיח קרן לדוד (תהלים קל״ב:י״ז).

יציץ נזרו^א – כמו יצא ויראה, וכמוהו: מציץ מן החרכים (שיר השירים ב׳:ט׳).

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13, פרמא 2062 (במקום ״יציץ נזרו״): ״והוא״.

HIS ENEMIES WILL I CLOTHE WITH SHAME. God says that He will dress the enemies of David in shame. In contrast to this, He will dress those who pray on behalf of David in garments of salvation.⁠¹

His in his crown refers back to David in There will I make a horn to shoot up unto David (verse 17).

SHALL HIS CROWN SHINE. Yatzitz (shine) means, “will go forth² and be visible.”³ Compare it to metztitz (he peereth) in he peereth through the lattice(Song of Sol. 2:9).⁠⁴

1. Literally, “This [dressing David’s enemies in shame] is the reverse of dressing the Kohanim – who pray on behalf of David – in salvation.”

2. Glimmer.

3. That is, “will shine.”

4. Ibn Ezra renders this as: “He shines through the lattice.”

אויביו אלביש בשת – הפך מה שאמר: אלביש ישע לכהנים המשרתים את פני י״י ומתפללים בעד המלך, ואויבי המלך אלביש בושת.

ועליו יציץ נזרו – על המלך יפריח ויציץ נזרו שעל ראשו, כלומר תרבה גדולתו והדרתו בכל יום.

ויש מפרשים: יציץ – מן: ועשית ציץ זהב טהור (שמות כ״ח:ל״ו).

ואלביש אויביו במלחמה זו בשת וכלימה. ועליו יציץ ופרח נזרו אשר על ראשו, ר״ל שתגדל מעלתו עליהם תמיד לעולם.

אויביו אלביש בושת. כאמרו (שם פסוק כד) ׳וכתותי מפניו צריו׳: ועליו יציץ נזרו. ובכן יהי רצון שעל זה הקרן שתצמיח, ׳יציץ׳ ופרח ׳נזרו׳ באופן שיתפשט בכל העולם, ׳וקרקר כל בני שת׳¹:

1. במדבר, ושם ׳דרך כוכב מיעקב׳ שהוא מלך המשיח, מלך מבית דוד, ויקרקר כל בני שת, ע״ש.

אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ. שנזרו יציץ ויפרח ותצאנה פארותיו על ראש האחרים, כי משפעו יושפע על כל העולם כולו:

יציץ – מלשון נצוצות וענינו הארה וזריחה וכן ונוצצים כעין נחושת קלל (יחזקאל א׳:ז׳).

נזרו – כתרו כמו את הנזר (מלכים ב י״א:י״ב).

אלביש בושת – יהיו מעוטפים בבושת כלבוש הזה המעטף את כל הגוף.

ועליו – על דוד יאיר ויזרח כתר המלכות ר״ל תרבה גדולתו למעלה.

אויביו אלביש בושת – שבקרן הזה עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, ונגד מ״ש ערכתי נר למשיחי אמר עליו יציץ נזרו – שהמלכים נמשחו כמין נזר ויציץ עליו נזר שמן משחת אלהיו.

אויביו וגו׳ – ראיה למ״ש פסוק י׳.

יציץ נזרו – ביום חגיהם היו משימים בראשיהם עטרות ציצים ופרחים (וברבות הימים החליפון בעטרות זהב ששמו על ראשי נסיכיהם, ומזה גם שם ציץ לטס זהב שבראש כהן גדול), רק עטרות אלו בבקר יציצו ולערב ייבשו, בעוד שנזר דוד יציץ עליו לעולם, כלומר זרעו לעולם ישב על כסא המלוכה ויתן עטרה בראשו.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון