×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְ⁠שַׁלְוָה⁠־בָ֑הּ ⁠מִ֝בַּ֗⁠יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי⁠־רִֽיב׃
    Better is a dry morsel with quietness, than a house full of feasting with strife.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    טָבָא הִיא לַחְמָא שְׁרִבְתָּא וְשַׁלְוָתָא בָהּ מִן בֵּיתָא דְמָלֵי דִבְחֵי דִדְיָנָא.
    טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב – אמר רבי יוחנן: זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם פת ומלח ודר בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
    מבית מלא זבחי ריב – זו חוצה לארץ, שהיא מלאה חמסים וגזילות. אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אמר רבי לוי: כל הדר בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא?: ״וכיפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב:מ״ג). אמר רבי נחמיה: ארץ ישראל היא מכפרת על עוונות מתיה. אמר רבי זבידא: כל הצדיקים שמתו בחוצה לארץ, מה אתה עושה להם? אלא, הוי אומר, שארץ ישראל מכפרת על מתיה, אבל הצדיקים שבחוצה לארץ עתיד הקב״ה לצוות למלאכי השרת, והם מביאים אותם במחילות מחוצה לארץ לארץ ישראל, ושם מתכפר להם, שנאמר ״וטהרתים על אדמתם וגו׳⁠ ⁠⁠״. אמר רבי אבהו: תאמר אף רשעים שבארץ ישראל מתכפר להם? תלמוד לומר: ״ויינערו רשעים ממנה״ (איוב ל״ח:י״ג), להיכן הוא מנערן? אמר רבי לוי: מן הארץ לחוצה לארץ. אמר רבי יהושע בן לוי: אינו מעמידן, כדי שיידעו שיש דין ודיין ולהיכן הוא מנערן? לגיהנם, שנאמר: ״לעלוקה שתי בנות הב הב״ (משלי ל׳:ט״ו), עתידה גיהנם לצוות לעתיד לבוא ולומר לפני הקב״ה ״הב לי את הרשעים״.
    טוב פת חרבה ושלוה בה – כתיב ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות, ולמה שבעה, כנגד שבעה צדיקים שבנו שבעה מזבחות ונתקבלו, אדם והבל ונח ואברהם ויצחק ויעקב ומשה למה קבלת את אלו לא בשביל עבודה שעבדו לפניך לא נאה לך שעובדים אותך שבעים אומות ולא אומה אחת, השיבה רוח הקדש טוב פת חרבה – טוב מנחה בלולה בשמן וחרבה, מבית מלא זבחי ריב – שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני.
    אמר ר׳ יוחנן טוב פת חרבה – זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה זוכה לעולם הבא, מבית מלא זבחי ריב – זה חוצה לארץ שהיא מלאה חמסים וגזלות.
    לכסרה ג׳אפה מעהא סלו, כ׳יר מן בית ממלו ד׳באיחא בכ׳צומה.
    זבחי ריב, זבחים בריב.
    כמו שברח יפתח מעם אחיו מחמת הריב וישב במדבר, ונקראה אמנם ארץ טוב1 בשם השבט השוכן בה כמו שנאמר ואיש טוב שנים עשר אלף איש2.
    כמא הרב יפתח מן בין אכ׳ותה לחאל אלכ׳צומה וג׳לס פי קפר, ואנמא סמית ארץ טוב באסם אלפריק אלד׳י יסכנהא לקולה ואיש טוב שנים עשר אלף איש.
    טוב פת חרבה ושלוה בה – טוב היה להקב״ה להחריב את עירו והיה בשלוה מעבירותיהן של ישראל.
    מבית מלא זבחי ריב – שהיו מקריבים זבחי עבודה זרה בביתו.
    Better a piece of dry bread and tranquility with it It would have been better for the Holy One, blessed be He, to destroy His Temple and His city, for He would enjoy tranquility from the sins of Israel.
    than a house full of sacrifices of strife For they were sacrificing sacrifices of strife in his Temple.
    {עיינו בשרידים שהוציא לאור פרופ׳ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע״ט): 161–205}
    טוב פת חרבה – בהשקט בלא מריבה.
    מבית מלא זבחים עם קטטה.
    טוב פת חרבה ושלוה בה מבית וגו׳ – גם זה על בחירת השלום שלא יבקש אדם להתגבר על אחיו בחלוקת הנחלה. כי טוב המועט בלא ריב ועירעור מן המרובה ועליו מצה ומריבה וכן אם נושים באדם ורוצים לגבות מנכסיו אל ישתדל להתגבר ולדחותם בכח ידו כי טוב המעט שישאר לו בלא עירעור ויותר ימצא בו נחת רוח מבית מלא זבח ריב. ובא שלמה ע״ה למשוך דעות בני אדם לבחירת שלום מצד הנחה הנמצאת בו לטבע מלבד מה שהוזהרנו מלחמוס ולתקוף בנחלה ולא במשפט. ויתכן כי דבר על השבח המותר משלו לסלק עירעור מנכסיו.
    טוב פת חרבה – זה הצעה להבא אחריו.
    טוב פת חרבה – והנה שבח עוד השלום וגנה הקטטה ואמר כי טוב לאדם שיאכל פת יבשה בלא פרפרת עם השלוה משיאכל הזבחים ובשר לשובע עם הריב והקטטה.
    פת – חתיכת לחם מלשון פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳).
    חרבה – יבשה.
    טוב – יותר טוב לאכול פת חרבה בשלוה, משיהיה לו מלא הבית בשר זבוח בריב וקטטה.
    פת – הוא הפרוס, כמו פתות אותה פתים, והשלם נקרא לחם, כמ״ש בס׳ התו״ה ויקרא (סי׳ קכ״ד).
    חרבה – בלא טיבול, כמו כל מנחה בלולה בשמן וחרבה, שלוה – גדר השלוה היא מרגוע הנפש ושלום הפנימי כמ״ש תהלות (קכ״ב) ובכמה מקומות.
    טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב – ההצלחה המדומה אינה הצלחה אמתית, ולפעמים אנו רואים רשע מצליח וביתו מלא זבח רב, והצדיק מסתפק בפת חרבה, שאין לו לחם שלם רק פת שהוא הפרוס, ולא פרפרת אל הפת רק חרבה, ובכ״ז יהיה העני מוצלח מן העשיר, אם זה י״ל שלוה בביתו וזה י״ל ריב, אם בביתו אם עם בני עירו שזה משבית ההצלחה המדומה, שעקר ההצלחה היא השלוה הפנימית, שיהיה שקט ומוצלח בנפשו ואין לו שום משבית מרגוע הנפשיית וזה הוא המוצלח באמת הגם שאוכל פת חרבה.
    זבחי ריב – זבח קרוב לטבח, וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך (פרשת ראה) מדבר בבשר תאוה, א״כ וזבחת ענינו שחיטה ולא הקרבה לגבוה, וכן ויזבח יעקב זבח בהר (פרשת ויצא) שחט בהמות לאכילה; גם כאן זבחי ריב ר״ל סעודות גדולות שאוכלים בהן בשר לשובע, וקטטה בין המסובין.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) עֶֽבֶד⁠־מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּ⁠בֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ ⁠וּבְת֥וֹךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה׃
    A servant who deals wisely will rule over a son who causes shame, and shall have a part in the inheritance among the brothers.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עַבְדָא סוּכְלְתָנָא יִשְׁתַּלֵט בִּבְרָא מְבַהֲתָנָא וּבֵינָת אֲחֵי נִפְלֵג יְרוּתְתָּא.
    עבד משכיל ימשול בבן מביש – עבד משכיל זה אליעזר, ומה היה השכלתו אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו שמא יבא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי, מוטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר.
    ימשול בבן מביש – זה יצחק שבייש את כל העולם בשעה שנעקד על גבי המזבח.
    ובתוך אחים יחלק נחלה – מה אלו מזכירים זכות אבות אף הוא מזכיר זכות אבות י״י אלהי אדוני אברהם.
    דבר אחר: עבד משכיל – זה ירמיהו, ימשול בבן מביש אלו ישראל שביישו עצמם לעבודת אלילים, ובתוך אחים יחלק נחלה ויצא ירמיהו מירושלים ללכת וגו׳, רב אמר ליטול חלקו יצא, ר׳ בנימין אמר למשרי תמן נבואן סגיאן, דבר ירמיהו אין כתיב כאן אלא דברי ירמיהו.
    אלעבד אלעאקל יסתחק אן יתסלט עלי אלאבן אלמסי, ובין אלאכ׳וה יקתסם אלנחלה.
    עבד, העבד המשכיל זכאי למשול על הבן המביש, ובין האחים יתחלק בנחלה. אם כתב לו רבו חלק בנכסיו.
    כפי שיש במסורת שלנו שמי שיש לו בן רע ורצה לכתוב ממונו לזר רשאי הוא בכך1.
    1. ראה בבא בתרא קלג ב. ואין להניח שרבנו פוסק כרשב״ג, אלא אפשר שכוונתו רשאי הוא בכך מבחינה משפטית. ואפשר שנוסחתו במשנה כנוס׳ הרמב״ם ״אם לא היו נוהגין בו כשורה״ כלומר שלא אמר ת״ק אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא בבנים הנוהגים כשורה מבחינה דתית כללית אלא אינם נוהגים בו כשורה. וכאן מדבר רבנו בבנים שאינם נוהגים כשורה גם מבחינה דתית כללית ואז לכ״ע רוח חכמים נוחה הימנו ואין בזה שום מחלוקת. וכך גירסת הרמב״ם בהלכות נחלות פ״ו הל׳ יא ״שאין היורשין נוהגין בו כשורה״. הא אם גם כלפי אביהם שבשמים אין נוהגין כשורה יעביר ותבא עליו ברכה.
    כמא תצ׳מן אכ׳בארנא אן מן כאן לה אבן סו ואראד יכתב מאלה לבעיד כאן לה ד׳לך.
    עבד משכיל ימשל בבן מביש – על ידי שהשכיל נבוכד נצר לפסוע שלש פסיעות לכבודו של הקב״ה עלה לגדולה ומשל בישראל שהובישו במעשיהם ולעיניהם חלק נחלתם.
    דבר אחר: גר צדיק טוב מאזרח רשע ולעתיד לבא יחלק נחלה בתוך ישראל, שנאמר: והיה השבטא אשר גר הגר אתו וגו׳ (יחזקאל מ״ז:כ״ג).
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וכן בספרי במדבר י׳:כ״ט ולקח טוב במדבר י׳:כ״ט. בנוסח המקרא שלנו: ״בשבט״.
    An intelligent slave, etc. Because Nebuchadnezzar was wise enough to take three steps in honor of the Holy One, blessed be He, he achieved greatness and ruled over Israel, who performed disgraceful deeds, and he divided their inheritance before their eyes. Another explanation: A righteous proselyte is better than a wicked person who was home born, and in the future, he will share the spoils and the inheritance among the children of Israel, as it is said: "And it shall be, in whatever tribe the stranger will live, etc.⁠" (Yechezkel 47:23).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    עבד משכיל – העבד המשכיל ימשול בחכמתו על הבן המביש. כלומר שאינו יודע לתקן נחלותיו או סחורותיו.
    ובתוך אחים יחלק נחלה – מפני חריצותו, כי יתכונו האחים לתת לו חלק ביניהם בעבור חריצותו ושכלו.
    עבד משכיל ימשל בבן מביש וגו׳ – בא לשבח מעלת השכל ולהזהיר האב להורות בנו דרך השכל ובלעדי זה אין יתרון במה שינחילנו כי עבד משכיל ימשול בבן מביש ויחלוק נחלה בתוך אחים. ויתכן שבא להזהיר את האב להורות את בנו בחייו להשכיל במלאכתו ולהיותו חרוץ ולא יאמר בו אחרי מותו כשתפול לפניו הנחלה ילמד שכל וחריצות כי קודם הגיעו להשכיל.
    עבד משכיל – ובתוך. זה מרוב חכמתו עד שישוב כאחד האחים.
    עבד משכיל – הנה יקרה בעבד האדם כשהיה זריז ומשכיל שיהיה מושל בבן אדוניו כשהי׳ עצל וסכל כי אדוניו ימשילהו עליו להנהיגו בהנהגה ראויה וכבר יקרה שיחלק זה העבד נחלה בתוך הבני׳ שהם בני אדוניו כי אדוניו לאהבתו אותו יתן לו במותו חלק מה בנכסיו.
    ימשל – בכל ספרים ישנים חסר וא״ו.
    בבן מביש – מתחלפת בבן בסגול ועיין מסורת פ׳ ויצא.
    בבן מביש – בבן האדון אשר הוא מלא מדברי בושה.
    יחלוק נחלה – העבד הזה יקח חלק נחלה בתוך האחים כאלו היה אחד מהם.
    עבד משכיל ימשול בבן מביש – בל תחשוב כי ההון והמשרה נחלת אבות, כי הכל תלוי בהשתדלות וזריזות, וגם העבד אם הוא משכיל ומשתדל וזריז ימשול על הבן המביש ומתאחר ועצל, ובעת חילוק נחלת האדון יהיה כאחד מבניו ויחלק נחלה, ובנמשל שהגר המשכיל נעלה על מעלת ישראל המביש, ומבני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים, ומעשה שמעיה ואבטליון עם הכהן גדול לעד.
    ימשל – ינהיג אותו כחפצו.
    מביש – פעל עומד, ראוי להתבייש, או הוא מלשון כי בשש משה (פרשת תשא) עד בוש (שופטים ג׳:כ״ה) ור״ל עצל.
    ובתוך אחים וגו׳ – בן מביש יאכל נחלתו לולי העבד המשכיל המנהיג אותו באופן שיהיה גם לו חלק בנחלה.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּ⁠סֶף וְ⁠כ֣וּר לַזָּ⁠הָ֑ב⁠ ⁠וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣⁠וֹת יְהֹוָֽהי״יֽ׃
    The refining pot is for silver, and the furnace for gold, but Hashem tests the hearts.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    צָרָפָא נְקִי לְסָאמָא וְכוּרָא לְדַהֲבָא וֵאלָהָא בָּדֵיק לִבַּיָא.
    מצרף לכסף וכור לזהב וגו׳ – (כתוב בשמואל ברמז פ״ט).
    אלמסבך ללפצ׳ה ואלכור ללד׳הב, וממתחן אלקלוב אללה.
    כי הלבבות נסתרות אין יודע מה שיש בהן בלעדיו נאמרו הנה צרפתיך ולא בכסף1, ופרשת בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כלם נחשת וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו2.
    2. יחזקאל כב יח. והשוה אמו״ד מאמר ה פ״א, ומאמר ו פ״ד.
    לאן אלקלוב כ׳פיה לא יעלם מא פיהא סואה כקולה הנה צרפתיך ולא בכסף, וקצהֵ בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כלם נחשת וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו.
    מצרף לכסף – כלי שצורפין בו כסף ועושין אותו מאפר מקלה על גבי חרס קרוי מצרף.
    כור לזהב – כלי שמזקקין את הזהב בתוך קדירה שבורה קרוי כור.
    מצרף לכסף וכורא לזהב וגו׳ – המצרף עשוי לצרף כסף לאמתו, וכן הכור לזקק זהב, אבל לבות, הקב״ה זוקקן ובוחנן ויודע מחשבותם.⁠ב
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״כור״.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י אוקספורד 165: ״מחשבתן״. בכ״י לוצקי 778: ״מחשבות״.
    A refining pot is for silver A vessel in which they refine silver and which is made from burnt ash on earthenware is called מצרף, a refining pot.
    and a furnace is for gold A vessel in which gold is refined, a vessel in which gold is purified, like a broken pot, is called כור, a furnace.
    A refining pot is for silver, and a furnace is for gold The refining pot is made to refine silver for its work, and so is the furnace to purify the gold, but [peoples'] hearts – the Holy One, blessed be He, purifies them and tests them and knows their thoughts.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מצרף לכסף – הוא הכלי שמזקקין בו הכסף. וכמו הכור שצורף את הזהב, כך האל בוחן לבות בני אדם.
    מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות י״י – 1הצורף יבדיל ויפריש כל הסיגים, לא יותר מהם עם הכסף והזהב.
    ובוחן לבות י״י – כל מדות הלב ומחשבותיו. וכאשר יבחן אחת מהנה לא נעדרה2 מבחינתו וישקול הרעות עד תומם כנגד הטובות ולפי כן ישפוט את הלב אם טוב ואם רע. כי מעלת האדם לפי מעלת הלב במדותיו ומחשבותיו וכאשר אמרו ז״ל: רחמנא לבא בעי (בבלי סנהדרין ק״י). וכתוב: כסף נמאס קראו לך (ירמיהו ו׳:ל׳) כי מאס י״י במבטחיך (ירמיהו ב׳:ל״ז). כי הלב אשר לא שם השם מבטחו ויבטח באדם נמשל לכסף נמאס שסיגיו מרובים וימאסהו הצורף כמו שכתוב למעלה מזה: לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו (ירמיהו ו׳:כ״ט).
    2. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל״ד:ט״ז.
    מצרף לכסף – הנה הכסף יש לו מצרף יוכל האדם לבררו מסיגיו ובו יוכל לבחון כמה יש בו מן הסיגים כשיקח ממנו משקל מה ויעמוד על השיעור שיחסר ממנו וכזה יש ג״כ כור לזהב לברר אותו מסיגיו ואולם הלבבות אין שם מי שיבחנם זולתי השם יתברך.
    מצרף – וכור שמות הכלים אשר יתיכו בהם הזהב והכסף.
    מצרף – הכסף והזהב כאשר מי ירצה לדעת כמה יש בהם מן הסיגים יקח ממנו במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ונשאר הכסף והזהב נקי ובזה יבחן הכל אבל לבות בני אדם יבחנם ה׳ הטובה היא אם רעה.
    מצרף, כור – האש של הכור גדולה יותר ומזה שם כיריים, כמ״ש בס׳ התו״ה שמיני (סי׳ ק״ס).
    מצרף לכסף וכו׳ מרע מקשיב וכו׳, הכסף כדי לברר ממנו הסיג צריך מצרף, והזהב היקר יותר, סיגיו דבוקים בו יותר ולהפרידם ולזקקם צריך כור – שהיא אש גדולה יותר וה׳ הוא הבוחן לבות – לטהרו מן הסיגים כל אחד לפי מה שהוא, שיש לב שהסיגים בלתי דבוקים בו כ״כ ונמשל ככסף, והוא החוטא בין טוב לרע במפורסמות מצד התאוה, וזה יצורף באש קטנה, ויש המעוה בעיוניות בדברים שבין אמת ושקר שהם בבינה, וזה נמשל כזהב, כי העון והשכל חשוב מן המעשה, אבל הסיגים שלו דבוקים בו יותר וצריך כור ואש גדול לזקקו ולבחנו, ומפרש שהמצרף לכסף, הוא מרע המקשיב על שפת און – ששומע לתאוותיו שהוא עץ הדעת טוב ורע, שענינו בשפה שהיא חיצונית נגד הלשון. כי ההבדל בין טוב ורע יודע ע״י החושים והדעת שהשפה רומזת על הדעת, ומי שמקשיב על שפת און שהיא התאוה בדברים המפורסמים ומחליף טוב לרע, הוא מרע, והכור לזהב הוא אל המאזין על לשון הוות – שהלשון הוא בבינה, ואם מקלקל בבינה מביא שבר וניגוד להויה ולישות, והוא שקר, כי מחליף האמת בשקר, וזה צריך כור לזהב להסיר סיגיו ותערובות המינות אשר בו.
    מצרף וגו׳ – שעל ידם יתכו הכסף והזהב ויראה אם בם סיגים, בעוד שהאל לבדו יודע אם יש סיגים בלבות.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל⁠־שְׂ⁠פַת⁠־אָ֑וֶן⁠ ⁠שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִ֗ין עַל⁠־לְ⁠שׁ֥וֹן הַוֺּֽ⁠ת׃
    An evil-doer heeds wicked lips. A liar gives ear to a mischievous tongue.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    גַבְרָא בִישָׁא צָיֵת לְסִפְוָתָא דְעָאתָא שִׁקְרָא וְרַגְלוּתָא עַל לִישָׁנָא דְעָאתָא.
    אלמסי יצגי אלי נטק אלגל, וינצת אלי אלבאטל מן לסאן ד׳ו אפאת.
    מרע, המרע מקשיב לדברי האון, ומאזין אל השוא מלשון בעל הוות. ומזין כמו מאזין.
    יודע שהוא שקרן ושומע לו, וכבר הזהיר ה׳ מלקבל שקר שנאמר לא תשא שמע שוא1.
    יעלם אנה כאד׳ב ויסמע מנה, וקד נהי אללה ען קבול אלמחאל לקולה לא תשא שמע שוא.
    מרע – רשע.
    מקשיב על שפת און – מקבל לשון הרע ועידי שקר.
    שקר מזין וכו׳ – כמו מאזין, מי שהוא שקר מאזין על לשוןא הוות.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״דברי״. בכ״י אוקספורד 34: ״שפת״.
    An evildoer A wicked man.
    hearkens to a language of violence and lies He accepts slander and false testimony.
    lends an ear Heb. מזין like מאזין He who lies lends an ear to destructive speech.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מרע מקשיב – כמו כי כלו חנף ומרע (ישעיהו ט׳:ט״ז). כלומר האדם שהוא רע וחנף דרכו להקשיב דברי און.
    שקר מיזין – כמו מאזין, ונתחלפה התנועה בחסרון האל״ף, כמו ותזרני חיל (שמואל ב כ״ב:מ׳). כלומר מאזין השקר שהוא על לשון הרשעים שהם בעלי הוות – כלומר בעלי מחשבות רעות, כמו יעוז בהותו (תהלים נ״ב:ט׳).
    מרע מקשיב על שפת און שקר מזין וגו׳ – 1איש מרע, והוא שם דבר כמו ושניהם המלכים לבבם למרע (דניאל י״א:כ״ז) ועל דרך ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳) איש תפלה. או יהיה מרע שם התואר כמו חנף ומרע (ישעיהו ט׳:ט״ז).
    שקר מזין – איש שקר מאזין על לשון הות. וביאור הענין כי שתי כתות לשון הרע האחת כת זדים כי ענין מרע בעל זדון הלב והשנית כת שקרים. וטעם הדבר כי בעל זדון הלב מאשר יחפוץ שימצאו המומין והאשמות בבני אדם יקשיב ויאזין עליהם כאשר יספרו אותם על חברו ויאמין לדברים כי כן דרך החפץ בדבר יטה לבבו להאמין בו וכל שכן שיטה אזנו להקשיב ולהאזין עליו. וכן השקרן על דבר אשר לא הורגל לדרוש על האמת ישים הדברים שישמע בלבו ויקבלם מבלי מחקר כי לא יחוש לכון הדברים אל האמת אשר ישים בלבו וכאשר יספר ויגיד. והמדה ההגונה בענין הזה שישנא האדם להקשיב ולהאזין על לשון הרע, ואם ישמענו לא יאמין בו ולא יספרנו ולא ימנענו באהבת חברו ובכבודו מספק עד שיתברר אליו באמת. אכן יחוש לדבר בלבו וישמר מאשר נאמר עליו הלשון הרע וכן אמרו ז״ל: לשון הרע אף על פי שאין ראוי לקבלו אך יש לחוש עליו.⁠2
    2. בגמרא שלנו נדה ס״א: האי לשינא בישא אף על פי דלקבולי לא בעי למיחש מבעי.
    מרע – יחיד מן מְרֵעִים והטעם: השם יודע אותו.
    מרע מקשיב – הטעם, הוא מקשיב, והנה מרע תאר כמו: חנף ומרע (ישעיהו ט׳:ט״ז) שקר, כמו: שקרן.
    מרע מקשיב – הנה האיש המרע הוא מקשיב על דבר און כי בו חפץ וזה ג״כ הוא מתהפך והוא כי האיש השקרן מאזין ומקשיב על דברי הרשע והעוות מהשקר ימשכו הרעות ומהרעות ימשך השקר.
    מזין – כמו מאזין ר״ל מקשיב באזנו.
    הוות – ענין שבר ורעה כמו מדבר הוות (תהלים צ״א:ג׳).
    מרע – איש רע מקשיב לשמוע דבר און ושקר וכן בהפוך כי איש שקרן מאזין לשמוע לשון הוות לשבור בני אדם ולהרע להם ור״ל אהובים המה זה לזה ולא יתפרדו.
    שקר מזין – האיש רשע הוא מטה אזן לאיש שקרן, והוא מאזין בדברי שקר אשר לשון הוות, כלומר לדברי שקר היוצאים מפי רשע בעל לשון הוות.
    שפת, לשון – כבר התבאר למעלה (י׳ י״ג), שהשפה חיצונית נגד הפה והלשון, ומרמז על דברים הנודעים בבירור ע״י החוש והדעת, והלשון מציין עניני בינה, וקורא החוטא מצד התאוה בשם מרע, והחטא בשם און, כי החטא הוא בטוב ורע, והמעוה מצד טעות הבינה שקרא בשם שקר, ר״ל איש שקר, כי שוגה בין אמת ושקר, והעון קרא הוות, שהוא הפך ההויה והישות, ששם הוות על השבר בא כדרך השרשים המשמשים דבר והפוכו, הויה ועקירת הויה, ומבואר אצלינו תמיד שהקשבה פחותה מן האזנה, ע״כ אמר בראשון מקשיב ובשני מזין, שהיא הטיית האוזן והשיקול במאזני התבונה, כמו ואזן וחקר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    מרע מקשיב וגו׳ – נפרד מן מרעים ופועלי און (תהלים צ״ד:ט״ז), ושפת און נרדף לשקר שאחריו, מרע זה מקשיב ומאזין לשפת און ושקר שמדברת לשון הוות, לשון המבקשת להביא הֹוָה וצרה על אדם ע״י שקריה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ ⁠שָׂמֵ֥חַ לְ֝⁠אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּ⁠קֶֽה׃
    Whoever mocks the poor reproaches his Maker. He who is glad at calamity shall not be unpunished.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְמַצְדֵי לְמִסְכְּנָא מַרְגֵז לְבָרְיֵהּ וּדְחָדֵי לְתַבְרָא דְחַבְרֵיהּ לָא מִזְדַכֵּי.
    לועג לרש חרף עושהו – אמר רחבה א״ר יהודה כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש, ואם לוהו מהו שכרו אמר רב אסי עליו הכתוב אומר מלוה י״י חונן דל.
    שמח לאיד לא ינקה וגו׳ – (כתוב ביחזקאל ברמז שמ״ח).
    אלהאזי באלפקיר קד עיר צאנעה, ואלסאר באלתעס לא יברו.
    הרש הזה הוא הנפגע באיזה פגע, שכל השמח לאידו לא ינקה מיסורין.
    הד׳א אלפקיר הו אלד׳י יצאב במציבה, פמן שמת בה פליס ינג׳ו מן בליה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לועג לרש – הלועג על מי שמזלו רע והוא עני כאילו הוא מחרף האל שעשאו – כי שולל היכולת מן האל והחסד שגומל לבריותיו וידמה שההצלחות יהיו ביד בני אדם ובחכמתם ישיגו אותם, כמו ובחכמתי כי נבונותי (ישעיהו י׳:י״ג). ובעבור זה לעג לרש, כי אומר בלבו כי לא השיג לעושר מפני חוסר דעתו, ולא הבין כי הכל הוא מאת השם.
    והשמח לאיד לא ינקה – אף על פי שלא הזיק במעשה ולא בדבור, לא ינקה מידי שמים. אך אין דעת השמח לאיד משגת לדעת הלועג לרש. לפי שהלועג יבא בסבת הגאוה שהוא הפך הענוה. ואמר: אם ללצים הוא יליץ (משלי ג׳:ל״ד) שפירושו: באמת כי האל יליץ עליהם כשלועגים לבני אדם, כענין: יושב בשמים ישחק (תהלים ב׳:ד׳).
    לועג לרש חרף עושיהו שמח לאיד לא ינקה – 1הלועג והמבזה לרש מראה בדבריו כי מחשבתו שהעני והרש יבא מחסרון דעת האדם וקוצר חריצותו וכי העושר ימצא לו בכחו ובעוצם ידו על כן חרף עושהו.
    שמח לאיד וגו׳ – בא הכתוב הזה לשקול המדות האלה והם לועג לרש ושמח לאיד ולהודיע כי קשה הלועג לרש מן השמח לאידו כי הלועג לרש חרף עושהו כאשר פרשנו. והטעם והשמח לאידו ענוש יענש על זדון לבו אף לא חרף עושיהו.
    לעג לרש – בעבור שזכר עושק הדל (משלי י״א:ל״א). שהוא חמס במעשה, יאמר כי כן בדבור, כענין ר׳ אליעזר וכאשר הושב לו.
    לועג לרש חרף עושהו – הנה מי שהוא מלעיג על העני מפני עניו כבר חרף הש״י שיסודר ממנו זה הענין באופן מה כמו שמגנה המלאכה הוא מחרף בזה הפועל אותה ומי שהוא שמח לאיד שיבוא על איש אחר לא ינקה שיפול בכמו הרע ההוא.
    לאיד – ענין תקלה ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳).
    חרף עושהו – כי בלעגו כאלו יאמר שלחסרון דעתו העני ולא ה׳ פעל כל זאת.
    שמח לאיד – השמח על תקלת חבירו לא ינקה מן התקלה ההיא כי תבוא גם עליו.
    לועג לרש חרף עושהו, שמח לאיד לא ינקה – כבר כתבנו בפסוק עושק דל חרף עושהו״, שהעושה הדל ובראו, בוודאי הכין לו פרנסתו, והעושקו מחרף עושהו שבראו לבטלה. ופה הוסיף, שגם ה״לועג לרש מפני שהוא חלוש כוח, ואין לו מחיית ידו, חרף עושהו – שוודאי כיוון בו תכלית טוב, ואין דבר מבריותיו יונח ביד המקרה.
    ויש שבא בדרך לעג, ויש שבא בדרך נקמה מפני שהיה שונאו, אומר.
    * מי שבא בדרך לעג - חרף עושהו,
    * ומי ש״שמח לאיד בדרך נקמה, לא יינקה מעונש, כמו שנאמר (משלי כד יז): בנפול אויבך אל תשמח וכו׳.
    לעג לרש – היושב במצב שפלו מרצון האל עושהו ולא מסבה אחרת לועג עושהו כאילו לא יכול להקימו ממצבו.
    לאיד – לצרת אחרים.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) עֲטֶ֣רֶת זְ֭⁠קֵנִים בְּ⁠נֵ֣י בָנִ֑ים⁠ וְ⁠תִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם׃
    Children's children are the crown of old men; the glory of children are their parents.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כְּלִילָא דְסָבֵי בְנֵי בָנַיָא וְשִׁבְהוֹרְהוֹן דִבְנַיָא אֲבָהָתְהוֹן.
    תאג׳ אלמשאיך׳ בני אלבנין, ופכ׳ר אלבנין אבאיהם.
    כוונתו בתחלת הפסוק לזרז על קיום הזרע וחתון הבנים וחנוכם ולמודם1 כי הם עטרת זקניהם. ובחצי השני השגחת הבנים על עצמם כדי שיתפארו בהם האבות.
    1. השוה הנבחר באמו״ד המאמר העשירי פ״ט מהדורתי עמ׳ שה.
    קצד פי אול אלפסוק אלתרגיב פי אקאמהֵ אלנסל ותזויג׳ אלבנין ותאדיבהם ותעלימהם אד׳ בניהם תאג׳ אג׳דאדהם. ופי אלנצף אלת׳אני ענאיהֵ אלבנין באנפסהם חתי תפתכ׳ר אלאבא בהם.
    עטרת זקנים – כשרואין בני בניהם הולכין בדרך טובה.
    ותפארת הבנים באבותם – כשהיו אבותיהם צדיקים היא תפארת הבנים.
    the crown of the aged when they see their children's children going on the good way.
    and the glory of the children is their fathers When their fathers are righteous, it is glory for the children.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    עטרת זקנים – תפארת הוא לזקנים כשרואים לבניהם בנים שהם גדולים בייראת האל.
    ותפארת בנים אבותם – כי בישישים תמצא חכמה ומדברים להם תמיד דברי מוסר ויראת י״י. ובני אדם מכבדים על מעלת אבותם ולכבודם.
    1
    1. פסוקים ו׳-ז׳ נתבארו בשערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קפ״ה.
    עטרת זקנים – דע בני כי סכלות ההמון מורגש בחוש לבעלי העינים ומובן במחשבה לבעלי הלב למלא תאות ולתולדת. הלא תראה ותבין כי האוילים ישמחו שמחה גדולה בהולד להם בן או בת, ויזמנו כל אוהביהם לסעודה ומאכלם בריאה, עד שעוצם תשוקת ההמון הוא להם, ולא ישמחו לעולם בטובה מן הטובות שתגיע להם אם אין להם בנים, עד שראיתי אנשים פזרו כל ממונם לחכמים ולרופאים להיות אשתו הרה ויולדת בן, או ימהר לגרשה ויתן לה הון רב עד שיורש, כאלו אין תועלת בממון לבעליו בשום פנים אלא להוריש לבנו חכם יהיה או כסיל, ולא די בזה אבל אין מצוה מן המצות חביבה אצלם כמצות פריה ורביה בעבור היותה המצוה הראשונה בתורה, גם קודם לוידעת את י״י, ואין דעתם בלי ספק כדעת אבן עזרא שהוא רק ברכה כמו בדגים, הלא תראה אמרו: ויברך אותם אלהים וג׳ ורדו בדגת הים (בראשית א׳:כ״ח) היתכן היות הרדייה גם כן מצוה? ובאמת יאמין זה החכם בלי ספק שהוא מצות סופרים, לא מן התורה רק מצוה מה שבא הצווי בתורה בכלל לשמוע למצותם.
    ועתה שמעוני – אם הפריה מצד עצמה מצוה, גדול מאד שכר הבועל בכל עת שיזדמן ומי שיזדמן, ולמה הזהירה התורה מן השאַר, ואף מאשתו בעת נדתה גם חכמינו עצמם אסרו יותר ממה שאסרה התורה, כביכול, כי אלו יכלו למנעה לגמרי עשו כלה. ועוד כי אם הדבר כן שאהבתו כלה אל הנשים וממית עצמה עליה קדוש הוא להשם, ומה רב טוב אשר צפן לו כי מת בלי... ואשר יעמוד בלי אשה כל ימיו כאליהו ואלישע מאשר שערו כנפשם כי יזיקם, או כי לא יועילם, או שיפרוש מאשתו כמשה רבינו ע״ה כאשר ראה שהניח לו השם מאויביו, והיה יכול לעמוד עם אחיו וראה שהוא בלתי צריך לו האם תאמר כי לא נמשך מרע״ה אחר צווי: בבקר זרע את זרעך וג׳ (קהלת י״א:ו׳) במדרש היחיד (בבלי יבמות ס״ב:) וכבר אמרו: כי הסכים השם עמו (בבלי יבמות ס״ב:).
    ועוד איך בא אחר צווי פרו ורבו אזהרה לאדם: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ואמרו הם ז״ל: אלו לא אכל אדם מעץ הדעת לא נשא אשה ולא הוליד בנים.
    ועוד איך טען בן עזאי, ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה (בבלי יבמות ס״ג:) שנראה שרשאי להבטל ממנה, רצוני, ממצות הפריה מי שחושק בתורה מה שאין כן בזולתה מן המצות, וגם הלא אפשר לקיים זאת המצוה בעת לא יבטל בעבורה מעסוק בתורה כמו בלילה בשכבו, כי הלא אין לה עת מוגבל. ודי באלו הראיות לפתי, להיות המשגל מצד עצמו פחיתות, לא שלימות ומושכל ראשון, כי אין ההדַמות לבהמות ועשות כמעשיהם שלימות, אבל השלימות הוא להדבק במדותיו יתברך ולקיים מה שנאמר: והלכת בדרכיו (דברים י׳:י״ב). והנך רואה החכם רבינו משה מנה אחת מהסבות המונעות הלימוד, העסק באשה ובנים, ואמר בזולת המקום ההוא בשבח המדה הראויה במפורסמות: וכן כשיבעול לא יהיה דעתו אלא או על צד הרפואה או לקיים הזרע.
    והנה כל זה הבאתי לראיה על סכלות ההמון – ואם הוא מובן בעצמו – החושבים להיות המשגל מצד עצמו טוב וראוי, ואם אינו לקיים הזרע כמו עם העקרה, ומהם חושבים היותו שלימות אחר שהוא ??? מת, והטובים שבהם חושבים היותו השלימות האחרון אחר שהוא עם נשותיהם עד שהם רגילים אצלם כתרנגולים וסרוחים על ערשותם, ולא ידעו אלה גדר השטיפה בזימה כמו שידעהו חברינו, גם לא נודע להם מה שמבואר אצלך מגדר העון, שהיא מה שתזיק לנפש, או מביא להזיק.
    ומה מאד ראוי לך לשמוח באשר יסדו חכמינו ז״ל בפריה ורביה שהיא מצוה, וכי היא להתקיים כי אם באשתו, ובעתים המוגבלים והלקיחה בתנאים מיוסדים בה, כי הם אמת וכל דבריהם אמת.
    והיה זה גם התיקון המדיני הראוי, ואתה יושב בטח ותתנהג בהכרחי לך, וכאשר לא יגיע לך ממנו טרדה בשום פנים וכל תשוקתך לעיון ולעבוד את השם ואתה שלום.
    ואולם הכבוד אשר ישיג האדם ביוצאי חלציו, רצוני, התועלת הנפשי שהוא הכבוד האמתי, הוא, כי הבנים יכלכלו אביהם ויהיה לו אז פנאי להשתדל בחכמה, וכל שכן בהיות לו בני בנים והוא עדיין קיים, שהוא אז זקן, ובני בניו בעת הבחרות וכח עלומים כחם, ויפרנסהו, וגם שהבנים בהיותם טובים יתחברו עמו בלמוד ויועילוהו, וכל שכן כאשר כבדו עיניו מזוקן לא יוכל לראות, וכאשר אמר החכם רבינו משה ז״ל: וישים אל לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם גדול בישראל אבל ברוב, הבנים מטרידים ומכאיבים לאב, עד שאין ראוי לחכם לכסוף אליהם אלא כדי לקיים מצות פו״ר כאשר הודענו חכמינו זל גבול הידוע בזרע. ואם יגיעו אליו אין ראוי לו לאהוב אותם ולחמול עליהם על צד מה שיאהב החמור את בנו, ולכן אמר רבא: כמה קני איכא באגמא אבל אם הם טובים ומהוגנים לו, ראוי לו שיאהבם לא בדרך שיגיע לו טרדה ומזה הצד אמר שלמה: עטרת זקנים בני בנים, וזכר הבני בנים כאשר אמרנו, כי כאשר יזקין האדם עד שיראה בני בנים לו, יהיה צרכו אליהם עוד יותר גדול, וכאשר יהיו טובים אז יעזרוהו, כי בניו הם ג״כ אז צריכים לסעד, ובכמו זה תפארת בנים אבותם, כי הם, רצוני, האבות בהיותם טובים ידריכו הבנים בדרך הטובה ויתעמלו לפרנס הבנים ולשכור להם מלמדים וזולת זה מהוצאותם בלימוד, וזכר אבותם, ולא אבות אבותם, כי אבי האב טרוד בצרכיו ואיננו חומל על הבן כמו האב.
    ואוי לרוב בני עמנו הסכלים המתפארים בכבוד אבותם מה שאין ראוי כן בשום פנים, וזה, כי אחר שהם סכלים, אם היה אביהם חכם גדול מה יועיל להם, היקריבו דבריהם לפני שופט כל הארץ? היתפארו לפניו לאמר: אני הוא בן חכמים, ואם יאמר כן, מן השמים ישיבוהו: רוח והצלה יעמוד לך ממקום אחר, הנח לאביך, כי על כל הטובה אשר עשה גמלנו לו. ואם כה יאמר: ברכת הורי גברו והיו עשירים גדולים ונכבדים, ישיבו לו: הלא להם לא הועיל, ולך יועיל ?
    והנה כבר בארנו לפנים כי לא יועיל צדקת האב לבן, אם הוא חוטא, לתשועת נפשו, ובאמת אמר החכם: החכמה הוא היחס. וראוי לחכם לשמוח באשר אבותיו ואבות אבותיו היו חכמים, כי אחר שהוא חכם או למד, אי אפשר שלא יגיע לו מהם תועלת כמו שבארנו.
    הנה בארנו באיזה צד יהיה לאדם מבניו או מאבותיו תפארת לו מן השמים ואלו ידעו שכנינו מן האמת מה שגלינוהו, לא יתגאו במה שהם מתגאים מצדקת אבותם, גם לא ישתדלו במה שהם משתדלים בהתחתנות בניהם, עד שראיתי איש כילי נתן בתו אל נער חסר לב היו אבותיו ואבות אבותיו עשירים גדולים והרבה מהר ומתן, ויתן לו כל אשר לו, והיה לנבל ההוא בן משכיל וכוסף אל החכמות ואחר ימים מועטים ראיתי האיש ההוא אותו ואת בנו בחוסר כל, ולא יכול האיש ההוא להשתדל בלמוד, הנה כן נאבד העשר ההוא בענין רע, והנבל ההוא באולתו אבד ממנו ומבניו טובה הרבה.
    אשרי מי שחננו השם השכל ודעת להיות נעלה מהדעות הרעות, וטהור מהמחשבות המגואלות, וקדוש מהטמאות המטונפות, ושמור כל זה.
    עטרת זקנים – כי האהבה הדמיונית תמשך אליהם אך אין הענין כן באבות כי אין האהבה עולה כל כך לאבי האב אבל תפארת בנים היו אבותם.
    בני בנים – אף בני הבנים ישימום עטרה לראשו להתפאר בהם אם הגונים הם אבל הבנים אין דרכם כ״א להתפאר באבותם כי יותר מחוייבים בכבוד אביהם מבכבוד אבי אביהם ולזה עיקר התפארם באביהם.
    עטרת זקנים בני בנים – האדם קיים באיש מצד נפשו, וקיים במין מצד גופו, ומצד שהוא קיים במין מתעטרים הזקנים בבני בנים, שהגם שהזקנה היא העדות שקרוב לחלוף מן העולם, ישארו בני בניו תמורתו, והבנים יתפארו בזכות אבותם שבזה הם קיימים באיש וצדקתם עומדת לבניהם אחריהם.
    בני בנים – הכשרים וכן אבותם שאחריו; כשרון האדם יחושב לעטרת תפארה לאבותיו ולזרעו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) לֹא⁠־נָאוָ֣ה לְ⁠נָבָ֣ל שְׂ⁠פַת⁠־יֶ֑תֶר⁠ ⁠אַ֝֗ףא כִּֽי⁠־לְ⁠נָדִ֥יב שְׂ⁠פַת⁠־שָֽׁקֶר׃
    Arrogant speech isn't fitting for a fool, much less do lying lips fit a prince.
    א. אַ֝֗ף א=אַ֝ף (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לָא יָאֵי לְטַפְשָׁא שִׂפְתָא יַתִּירְתָּא אַף לָא לְשַׁלִיטָא שִׂפְתָא דְשִׁקְרָא.
    לא יחסן באלספיה אלנטק באלפצ׳ול, פכיף באלנביל אלנטק באלבאטל.
    גנה החכם שפת יתר מהנבל, והיאך לא תגונה למי שרוצה להיות נדיב1.
    1. וכאלו כתוב אף כי לנדיב שפת יתר וכל שכן שפת שקר.
    אסתפצ׳ע אלחכים אלפצ׳ול מן אלספיה, פכיף לא יסתבשע למן יריד אלנבל.
    שפת יתר – דבר גאוה.
    ואף כי לנדיב שפת שקר – וכל שכן שלנדיב לא נאוה שפת שקר.
    Proud words Heb. שפת יתר, words of pride.
    surely not lying speech a generous one And surely, lying speech does not befit a generous one.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לא נאוה לנבלא שפת יתר – אין ראוי לנבל להתכבד במעלת אבותיו והוא רע, או לשבח עצמו במה שאין בו.
    וגם אין ראוי לנדיב להתכבד בדבר שאינו אומר, או לומר כך נתתי וכך פזרתי בנדיבותי ואינו אמת. וזה גנאי לכל אדם כל שכן לנדיב כי גינה נדיבותו שעשה בהללו נפשו על מה שלא עשה וזהו לו לעדות כי כל צדקותיו ומתנותיו לא עשאם אלא לקנות שכר ותהלה.
    ויש לפרש: לא נאוה לנבל שפת יתר – כלומר להתהלל במה שאין בו מן העושר והחכמה כי יכחישוהו עדי הבחינה.
    ויש מפרשים: לא נאוה לנבל שפת יתר – לא ניאות לבני אדם להלל הנבל ולתת לו יתרון בדברים כי מפני כך יתגאה על בני אדם וחושב בלבו שהוא חכם ומפני כך יכבדוהו.
    א. כן בפסוק, וכן להלן. בכ״י וטיקן 89 (בהשפעת משלי י״ט:י׳, כ״ו:א׳): ״לכסיל״.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    לא נאוה לנבל שפת יתר – מטעם מה יתרון (קהלת ג׳:ט׳).
    אף כי – כל שכן.
    לא נאוה – הנה לא יאות לנבל לדבר דברי מעלה ויתרון כי הדברים ההם יאבדו בזה האופן וכ״ש שאין ראוי לנדיב דבר שקר והבל.
    שפתי יתר – בדפוסים אחרונים היו״ד בקמץ אבל בדפוסים ישנים ובספרים מדוייקים כ״י בסגול.
    נאוה – מלשון נאה וכן נאוה תהלה (תהלים קמ״ז:א׳).
    לנבל – אדם פחות ונבזה.
    לא נאוה – לא נאה בעיני הנבל דברי מעלה ויתרון ולא יחפוץ בהם וכ״ש שלא נאה שפת שקר בעיני מי שנדבה לבו בחכמה כי יותר ימאס החכם בשקר משימאס הנבל בדברי מעלה.
    נבל, נדיב – הם שני הקצוות, ויש אמצעיים ביניהם כילי ושוע. כמ״ש (ישעיהו ל״ב ה׳).
    לא נאוה לנבל שפת יתר – הנבל הוא הפך מן הנדיב, והגם שהנבל הוא הקצה המתנגד אל הנדיבות, ואין דרכו להבטיח מתן וחסד, בכ״ז אם מבטיח איזה דבר לא לבד שלא נאוה שידבר שקר וצריך לשמור הבטחתו, כי גם צריך ליזהר לעשות כל מה שהבטיח בלא חסרון, ואם דבר שפת יתר, היינו יותר ממה שנותן, גנאי לו, כי הגם שהנבל אינו מתנדב, בכ״ז לא יעבור הבטחתו אף כי לנדיב שפת שקר – שהגנאי משלשה צדדים, אם מצד האיש שהוא נדיב, אם מצד ההבטחה שלא לבד שלא שמר כפי ההבטחה, לא שמר ההבטחה כלל ודבר שקר.
    שפת יתר – דברי התפארות היוצאים מפי נדיב שיש לו יתרון על הנבל; ופחות מזה נאוה לנדיב שפת שקר, התפארות במעשה הגון שלא עשה, הנשמעת לפעמים מפי נבל.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) אֶבֶן⁠־חֵ֣ן הַ֭שֹּׁ⁠חַד בְּ⁠עֵינֵ֣י בְ⁠עָלָ֑יו⁠ ⁠אֶֽל⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל׃
    A bribe is a precious stone in the eyes of him who has it; wherever he turns, he prospers.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כֵּיפָא דְשׁוֹחֲדָא חֲסִידָא הִיא בְאַפֵּי מַאן דְשָׁקֵל לָהּ לְכָל אֲתָר דְמִתְפְּנֵי שִׂכּוּלָא.
    אלרשא ענד צאחבה חג׳ר ד׳ו חט׳א, אין מא תוג׳ה ינג׳ח.
    אבן, השחד בעיני בעליו אבן בעלת חן אל כל אשר יפנה יצליח.
    כך מדמים בו בעליו, והוא לפני ה׳ בהיפך זה, כמו שנאמר כי השחד יעור1.
    הכד׳י יט׳ן צאחבה בה, והו ענד אללה בצ׳ד ד׳לך, אד׳ יקול כי השחד יעור.
    אבן חן השחד בעיני בעליו – כשאדם בא לפני הקב״ה ומשחידו בדברים ושב אליו, אבן חן ומרגלית היא בעיניו.
    אל כל אשר יפנה ישכיל – בכל בקשה שהוא מבקש ממנו מצליח.
    a precious stone When a person comes before the Holy One, blessed be He, and placates Him with words and returns to Him, it is as a precious stone and as pearls in His eyes.
    wherever he turns, he prospers In whatever he asks of Him, He makes him prosper.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אבן חן השחד בעיני בעליו וגו׳ – אחר שהורגל האדם לקבל שוחד חביב השוחד בעיני בעליו כאבן חן ולא יתגנה עליו לגנות המעשה כי כאשר יחל האדם לחטא בדבר נתגנה עליו המעשה אך הצורך ואונס התאוה יביאהו לחטא.
    אל כל אשר יפנה ישכיל – אל כל טענה מטענות נותן השוחד שיפנה רצון מקבל השוחד לצדקו ולזכותו. ישכיל וימצא טעם לזכותו כי חפץא האדם בדבר מעצם עיני שכלו מראות בו האמת כי ימשך שכלו אחר רצונו כאשר אמרו ז״ל: אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קי״ט). והנה נתן טעם במה שאמר: אל כל אשר יפנה ישכיל לאסור קבלת השוחד אפילו על דעת לדון אמת כי לבו פונה לזכות נותן השוחד וחפץ צדקו.
    א. בכ״י לוצקי: ״כשחפץ״.
    אבן חן השוחד וג׳ – הנה חן, עם בעיני, כטעם: ונח מצא חן בעיני י״י (בראשית ו׳:ח׳), אמנם בעליו יקרא בזה מקבל השחד, אם שהוא הדיין, או אדם אחר, ואמנם יפנה וישכיל, רמז למתן השוחד.
    אבן חן השוחד – הנה השוחד הוא אבן חן בעיני האנשים אשר ינתן להם השוחד כאילו היו מרגליות שיתנו חן לנושאם אל כל אשר יפנה מהדברים יצליח.
    אבן חן – יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם ואמרו שכן סגולת המרגליות.
    אבן חן וגו׳ – השוחד הוא בעיני בעליו המקבלם כאבן המסוגל להרבות חן הנושאו כי כמו כן ישא הנותן חן בעיני המקבל ואל כל אשר יפנה ישכיל למצוא טעם וראיה להצדיק את הנותן.
    אבן חן – בא ללמד אזהרה על קיבול שוחד, כי השוחד יעור עיני חכמים, שגם אם יחשוב שלא יטה הדין וישפוט באמת ע״פ חקי החכמה, השוחד יעור עיני השכל וידמה לו שכן האמת ושאינו מטה משפט, ע״ז אמר שהשוחד דומה כאבן חן בעיני בעליו – יש אבן שיש לו סגולה להעלות חן על הנושא, ומי שנושא האבן נדמה לו בעיניו שאינו צריך לשום השתדלות כי אל כל אשר יפנה ישכיל – כי ימצא חן בכל מקום ובעיני כל איש הגם שאינו ראוי, וכן מי שנותן שוחד לא יעסוק כלל לסדר טענותיו שיזכה במשפט, כי סומך עצמו על סגולת האבן שנושא אותו שיעלה חנו בעיני השופט לעשות רצונו, והשוחד יעור עיני חכמים כמו שהאבן חן מעור עינים מבלי הבט אל הראוי, כי נושא חן בחנם.
    אבן חן – מרגלית שאדם הנושאה עליו מוצא חן (ע״י כישוף) בעיני כל רואיו.
    בעליו – נותן השוחד החושב שע״י שחדו ימצא חן בעיני כל.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) מְֽ⁠כַסֶּ⁠ה⁠־פֶּ֭⁠שַׁע מְ⁠בַקֵּ֣⁠שׁ אַהֲבָ֑ה⁠ וְ⁠שֹׁנֶ֥ה בְ֝⁠דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽ⁠וּף׃
    He who covers an offense promotes love; but he who repeats a matter separates best friends.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דִמְכַסֵי חוֹבָה בָּעֵי רְחִמוּתָא וּדְשָׁנֵי מִלְתָא מְפָרֵק רָחֲמָא.
    מגטי אלד׳נב טאלב מחבה, ומעיד אלכלאם יפרד אלאלפא.
    ושונה, והחוזר על הדברים מפריד האלופים.
    זה בעניני העולם דוקא, שאם הידיד לא יסלח על השגגה הרי אין צורך בו, וכן אם לא יקבל את ההתנצלות אלא כל מה שאתה מתנצל לפניו חוזר להוכיח אותך.
    הד׳א פי אמור אלדניא כ׳אצה, אן אלצדיק אן לם יעפו ען אלזלה ואלא פלא רגבה פיה, וכד׳לך אן הו לם יקבל אלעד׳ר בל כל מא אעתד׳רת אליה אעאד אלתוביך׳ אליך.
    מכסה פשע מבקש אהבה – אם יחטא איש לאיש1 וזה מכסה עליו ואינו מזכיר לו חטאתו ואינו מראה לו פנים זעומות גורם לו שייאהבנו.
    ושונה בדבר – שנוטר איבה ומזכיר לו: כך וכך עשית לי.
    מפריד אלוף – מפריד ממנו אלופו של עולם שהזהיר על הדבר: לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח).
    1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א ב׳:כ״ה.
    He who conceals transgression seeks love If one man sins against another, and the latter conceals it for him, does not remind him of his sin, and does not show him an angry face, he causes him to love him.
    but he who harps on a matter Who bears a grudge and reminds him, "You did such and such a thing to me.⁠" Immediately...
    alienates the Lord Then he alienates the Lord of the world.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מכסה פשע – מי שמכסה פשע אהובו ואינו מודיע לו תמיד כן פשעת בי אבל מעביר על פשעו, הוא מבקש אהבתו.
    ומי ששונה בדבר ואומר כך עשית לי וכך עשית לי, מפריד אוהבו ממנו, כי יבא להתקוטט עמו.
    מכסה פשע מבקש אהבה – 1האיש אשר יבקש לקנות אהובים ורעים יכסה פשעי חברו ויעביר על מדותיו ואז ירבו אוהביו ורעיו.
    ושונה בדבר – קפדן אשר יקפיד גם על דברי חברו אם לא שקל הדבר לרצונו ולכבודו וישנה בדבר ההוא ויאמר כזה וכזה דברת להאשימו על הדבר ולהלין עליו מפריד ממנו אלוף וכל שכן שלא ימצא אוהבים בהמצא בו המדה הזאת, כי אדם אשר לא ישגה בדבר שאין השגת שכל האדם והשגחתו שלימה לשקול כל דבריו ואחרי אשר יקפיד על דברי חבריו אם ישגו בהם משורת כבודו ורצונו לא תמשך עמו חברת רע ואהבת חבר.
    ענין אלוף2 – אוהב נאמן ובעל ברית.
    ענין מכסה פשע – שהוא מכסה גם פשעי המעשים.
    ושונה בדבר – הוא שמקפיד גם על הדברים אף על פי שלא הגיע מהם שום נזק.
    1. עיין פירוש ר׳ יונה אבות א׳:ו׳.
    2. גם למעלה ט״ז:כ״ח נמצא המלה ״אלוף״ ושם איננו מבואר.
    מכסה פשע – שנה בדבר. רבים פרשוהו מענין: השנות החלום (בראשית מ״א:ל״ב) והטעם שֺׁנה הדבר ומספרו ברבים, רצוני, שיעלה הפשע, ולפי דעתי, שהוא מענין ודתיהם שֺׁנות (אסתר ג׳:ח׳), והוא מי שאינו עומד בדבורו, וכמוהו: ועם שונים אל תתערב (משלי י״ד:כ״א).
    ושונה בדבר – כטעם: ונהפך בלשונו (משלי י״ז:כ׳), ולכן יפרד ממנו אוהבו, כי לא יבטח בדבריו ובייעודיו.
    מכסה פשע – מי שהוא מכסה פשע שפשע בו ולא ירצה לזכרו הוא מבקש אהבה כי בזה האופן ישיגה ומי שהוא שונה בדבר מפריד אלוף כי זכר הפשעים יבוא לרעות גדולות עד שאלו המדות הפחותות יפרידו השר והגדול מעמו.
    מכסה פשע – המ״ם בגעיא.
    ושונה – מלשון שנית.
    אלוף – שר ומושל.
    מכסה – אם יחטא איש לאיש והוא מכסה על פשעיו ולא יזכירם הנה בזה מבקש אהבה ר״ל היא סיבה להיות מתאהב על הבריות.
    ושונה בדבר – המספר הפשע ושונה בה לספרה שנית לבל ישכחנה מפריד מעצמו אלופו של עולם כי יעבור על לא תטור.
    מכסה פשע מבקש אהבה – כבר אמר שעל כל פשעים תכסה אהבה, אמר פה שה״ה בהפך שהמכסה פשע מבקש אהבה – כי זה גורם ג״כ אהבה מצד השני, אבל השונה בדבר כמו איש בושת שאמר לאבנר מדוע באת אל פלגשי אבי הפריד אלופו ומיודעו, ומרד בו ונעשה שונאו. ויל״פ עוד, שר״ל המבקש אהבה מכסה פשע אחד, אבל אם הוא שונה ופושע פשע זה שנית אז מפריד אלוף, כי אז לא יוסיף סלוח לו, וכן רומז אצל ה׳ שאם האדם שונה בחטא לא ימצא מחילה, ועבר ושנה נעשה לו כהיתר.
    מבקש אהבה – ואחוה בין איש לרעהו מכסה ומסתיר פשע שידע שהאחד פשע נגד חבירו.
    ושנה בדבר – וההולך ומספר כמה פעמים דבר פשע זה מפריד גם בין אוהבים שנפשם קשורה זה בזה מחמת לימודם והרגלם זה בזה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) תֵּ֣חַת גְּ⁠עָרָ֣ה בְ⁠מֵבִ֑ין⁠ ⁠מֵהַכּ֖⁠וֹת כְּ⁠סִ֣יל מֵאָֽה׃
    A rebuke enters deeper into one who has understanding than a hundred lashes into a fool.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עָלָא בַּעֲתָא בְמַן דְמִתְבַּיִן טָב מִן דִלְמֶמְחֵי לְסַכְלָא מְאָה חוּטְרִין.
    תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה – א״ר יוחנן משום ר׳ יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות, שנאמר ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם וגו׳, ריש לקיש אמר ממאה מלקיות שנאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.
    תנג׳ע אלזג׳רה פי אלפאהם, אכת׳ר מן צ׳רב אלג׳אהל כת׳ירא.
    תחת, תועיל הגערה במבין יותר מהכות כסיל הרבה. ולפי כ״י ק, ו, תרגם תחת ״תוג׳ע״ תכאיב הגערה וכו׳. ולשתי הנוס׳ איני יודע גזרת ״תחת״ ושרשה, ושמא בודדת היא ותרגמה לפי הענין. והנה מם מהכות כמם נרע לו מהם, בראשית יט ט, נרע לך יותר מהם. ראה פירושי רבנו שם מהדורתי.
    אמרו מאה אינו מספר מדוייק, אלא הוא כעין סכום מנין, וכמו שנאמר אם יוליד איש מאה1 שהכוונה פחות או יותר.
    1. קהלת ו ג. וראה לעיל ו לא, והע׳ 52. ולקמן כד טז.
    קולה מאה ליס הו עדד מחקק, ולכנה עלי מעני עדד אלג׳בר, וכקולה אם יוליד איש מאה מא יכון אקל ואכת׳ר.
    תֵחת גערה במבין – תֵחת זה טעמו למעלה בתי״ו מה שאין כן בכל המקרא, לכך אני אומר שהוא שם דבר כמו חתת. וכן פתרונו: הַכְנַעַת גערה נכרת במבין יותר ממאה מכות שמכין את הכסיל.
    The humility caused by the rebuke of an understanding person Heb. תחת. The accent in the word תחת is above on the "tav,⁠" unlike the rest of the Scriptures. Therefore, I say that it is a noun, like תחת and its explanation is as follows. The humility caused by a rebuke is recognizable in an understanding person more than one hundred blows that they strike the fool.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    תחת גערה במבין – האדם המבין יתפחד מגערה שיגער בו אדם, ולא ישנה לעשות דבר מכוער אלא יקבל מוסר.
    מהכות כסיל מאה – הכאות, כי לא ישוב מדעתו ולא יקבל מוסר.
    תחת גערה במבין – 1החי״ת במלת תחת הייתה ראוייה להדגש ולבא בשקל תקע ושרשו נחת והוא לשון ירידה כמו ותנחת עלי ידיך (תהלים ל״ח:ג׳) ותרגום וירד ונחת. וביאור הענין תרד גערה ותשכון בלב המבין.
    ענין מבין – האיש החפץ להבין הדברים אשר ישמע וגם לו לבב להבינם כי בהעדר ממנו אחת משתי אלה לא יקרא מבין, וכן את פני מבין חכמה (משלי י״ז:כ״ד) ודל מבין יחקרנו (משלי כ״ח:י״א). עניינם כאשר בארנו. ולשון מבין איננו ענין אחד עם לשון נבון כי הנבון שם התואר להשגת האדם במעלת הבינה כי קונה חכמה תחלה והשיג להבין בה דבר מתוך דבר על כן לא יצטרך הנבון לגערה כאשר כתוב: והוכח לנבון יבין דעת (משלי י״ט:כ״ה).
    מהכות כסיל מאה – הכסיל אינו אוהב לשמוע דרכי הבינה רק למלאות תאותו כאשר כתוב: לא יחפוץ כסיל בתבונה (משלי י״ח:ב׳) והוא הפך מן המבין על כן אין תקנתו בגערה אך המכות הראויות אליו ואמרו מחברי המוסר אין תקנה לנבלים כי אם בהכנעה ובזיון.
    אך מרי יבקש רע – מרי – שֵם והטעם, איש מרי, או יהיה רע תואר.
    ומלאך אכזרי – הטעם, לכן ישֻלח בו מלאך אכזרי ליסרו, כי אין ראוי לרחם עליו.
    תחת גערה במבין – הנה הגערה תחת במבין ליסר אותו ויקבל בה מוסר יותר ממה שיקבל הכסיל מהמוסר אם יכוהו מאה הכאות.
    תחת גערה – לית מלעיל מסרה גדולה בסיפא בשטה חדא דכל חד וחד מלעיל לית דכוותיה.
    תחת – ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).
    תחת – גערת המוכיח היא מטלת אימה בלב המבין יותר ממה שיחרד הכסיל אם יוכה מאה מכות.
    תחת – שרשו נחת, ענין ירידה.
    תחת גערה במבין וכו׳, אך מרי וכו׳, הכסיל לא תועיל לו הכאה שהוא יודע חקי החכמה רק נלוז מהם מפני שגברה עליו התאוה, וההכאה לא תועיל רק לחסר לב, כמ״ש ושבט לגו חסר לב שהוא אינו ממרה ומורד בשאט נפש רק שלבו חסר, והוא דומה כבהמה שמכים אותה בשבט להטותה הדרך, אבל להמבין א״צ הכאה כי די לו בגערה, והגערה תחת יותר במבין ממה שיכו את הכסיל מאה מכות, כי הכסיל הוא אך מרי – שהוא אך ממרה בזדון וע״י מרי ומרידה יבקש רע – כי התאוה תאלצהו למרות פי החכמה בזדון, והוא יבקש רע גם אם מלאך אכזרי ישולח בו – שלא יועיל לו שום הכאה, שאם לא היה מורד בזדון היה די לו בגערה, כי הוא מבין באמת רק מבקש רע ע״י מרי ומרידה.
    תחת – תִּנְחַת בלשון ארמי תרד ומצאנוהו גם בתהלים ל״ח:ג׳ ותנחת עלי ידך.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יא) אַךְ⁠־מְ⁠רִ֥י יְ⁠בַקֶּ⁠שׁ⁠־רָ֑ע⁠ ⁠וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְ⁠שֻׁלַּ⁠ח⁠־בּֽוֹ׃
    A rebellious man seeks only evil; therefore a cruel messenger shall be sent against him.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּרַם גַבְרָא מְרִידָא בָעֵי בִישְׁתָּא וּמַלְאֲכָא נוּכְזְרָיָא יִשְׁתַּדֵר עֲלֵיהּ.
    אנמא יריד אלמכ׳אלף אלשר, ורסול צ׳ארי יבעת׳ פיה.
    אך, אין רצון הממרה כי אם הרע, ושליח אכזרי ישולח בו.
    בעולם הזה הממרה פי המלך משלח בו מלאך קשה, כמו ששלח נבוכדנצר על יהויקים וצדקיה כאשר מרדו בו, וחמור מזה הממרה דבר ה׳ אמר בו משלחת מלאכי רעים1.
    פי אלדניא מן כ׳אלף עלי אלסלטאן בעת׳ עליה רסול כ׳שנא, כמא בעת׳ נבוכדנצר עלי יהויקים וצדקיה חין עציאה, ואחרי מן ד׳לך מן כ׳אלף עלי אללה קאל פיה משלחת מלאכי רעים.
    אך מרי – מי שכל דרכיו רק מרי וסרבנות, הוא יבקש רע תמיד.
    He who is only rebellious seeks evil One whose every word is rebelliousness and stubbornness constantly seeks evil.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אך מרי יבקש רע – האדם הרע אינו נכנע לדברי מוכיחיו, אך יבקש למרות תמיד מפני רוע יצרו הגובר עליו.
    ולפי שאינו ניחת לדברי המלאך המוכיחו, ישלח בו האל מלאך אכזרי מדה כנגד מדה. כלומר שלא יקבל תחנתו בעת צרתו כמו שהוא לא קבל תוכחת. והמוכיח יקרא מלאך, כמו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהיםא (דברי הימים ב ל״ו:ט״ז).
    א. כן בכ״י. בנוסח שלנו: ״האלהים״.
    אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי וגו׳ – 1האיש הרע והוא מי שגבר הזדון בלבבו כאשר יוכיחוהו יקשה עורף ויתחזק ללכת בדרכי הרעה למרות פי המוכיח ולנצחו על כן אין תקוה שתועיל בו תוכחת המוכיחים אך מלאך אכזרי ישולח בו מן השמים להוכיח.
    אך מרי – כטעם: סורר ומורה: (דברים כ״א:י״ח) יבקש רע. בזה הוא שם דמיון ראשון.
    אך מרי – הנה לא די שלא יקבל מוסר בהכאות אבל תמצא עם זה בקצתו שיבקש רע והוא איש מרי כי הוא מרגיש שיוכל מצד מריו או יחולו עליו רעות ועכ״ז יחזיק בו ולזה איננו זר אם ישיג מה שיבקש הנה ישיגהו היותר רע שאפשר רוצה לומר שכבר ישולח להכותו מכת אכזרי ולא יחמול עליו אשר על כן מרה בש״י או יהיה הרצון בזה הנה לא די שלא יקבל מוסר אבל הוא תמיד יבקש מרי ואע״פ שישלח בו מלאך אכזרי להכותו מכות נפלאות הנה עם כל זה יוסיף על חטאתו פשע.
    ישלח – ענין גרוי ושסוי כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב:כ״ד).
    אך מרי – מי שכל דבריו אך למרות בה׳ הוא מבקש רעה לעצמו בעה״ז.
    ומלאך אכזרי ישולח בו – לדונו אחרי מותו.
    מרי – כמו כי מרי המה (יחזקאל ב׳ ז׳), הכסיל הוא מרי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    אך מרי וגו׳ – אין אדם בעולם שיבקש תמיד רע עמיתו כי אם איש מרי המורה וסורר ממצות ה׳ ומדתי ארצו, ולעונש רוע לכו ידוכא בצרות ומכאובים שהם מלאכי רצון עליון (ע״ד עשה מלאכיו רוחות, תהלים ק״ד:ד׳), והם יתאכזרו עליו כשם שהוא היה אכזר (אך⁠־זר) לצרת ומכאוב אחרים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣⁠וּל בְּ⁠אִ֑ישׁ וְ⁠אַל⁠־כְּ֝⁠סִ֗יל בְּ⁠אִוַּ⁠לְתּֽוֹ׃
    Let a bear robbed of her cubs meet a man, rather than a fool in his folly.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    פָּגִיעַ דוֹב וּרְתִיתָא בְּגַבְרָא חַכִּימָא לָא מִתְזִיעַ וְסִכְלָא בְּשַׁטְיוּתֵיהּ נָפֵל.
    ליפאג׳י אלמר אלדב אלמת׳כל, ולא ג׳אהל בג׳הלה.
    פגוש, שיפגוש האדם דוב שכול ולא כסיל באולתו.
    כי הדוב מותר להרגו, והכסיל אם יזיקך צריך אתה להשמר שלא יהרגך ולא תהרגהו. ועוד שהדוב לא יעמוד נגדך למשפט, והכסיל ישפט עמך שלא בצדק. והדוב לא יוציא עליך שם רע, והכסיל יעשה זאת. וכיוצא באלה רבים, והזכיר את הדוב מחמת עקשנותו.
    לאן אלדב יחל קתלה, ואלג׳אהל אד׳א אד׳אך תריד תחד׳ר קתלה לך וקתלך לה. ולאן אלדב לא יואג׳הך ללחכם, ואלג׳אהל יחאכמך לא פי חק. ואלדב לא ילחק בך שניעא, ואלג׳אהל יפעל ד׳לך. ומת׳ל הד׳א כת׳יר, ואנמא אקתצר עלי אלדב ללג׳אג׳תה.
    פגוש דוב שכול באיש – טוב לאדם שיפגע בו דוב משכל ואל יפגע בו אחד מן המינים הכסילים המסיתים אותו לעבודה זרה.
    May a bereaving bear encounter a person It is better for a person that a bereaving bear encounter him rather than one of the foolish heathens, who entice him to idolatry.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    פגוש דבא – פגוש מקור, כלומר טוב לפגוש בדב,⁠ב הוא יותר טוב משיפגשהו הכסיל באולתו, כי הכסיל אינו חושב במה שהוא עושה ואינו מתפחד משום דבר.
    א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89 וכן בהמשך: ״ארי״.
    ב. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89 וכן לעיל: ״בארי״.
    פגוש דוב שכול באיש – טוב לפגוש דוב המשכל לבני אדם מלשון ושכלה אתכם (ויקרא כ״ו:כ״ב) מלפגוש הכסיל בעת אולתו וכעסו. ובא להזהיר להשמר מכעס הכסיל ומן המריבה עמו כי יתכן להמלט מן הדוב ולא להמלט מנזק הכסיל ומכעסו.
    פגוש דוב שכול – הנה פגישת הכסיל באולתו היא פגישת הסכנה מפגישת דוב שכול באיש כי אולת הכסיל תשחיתהו בקלות.
    פגוש – ענין פגיעה.
    שכול – מי שבניו מתים קרוי שכול כמו לא תהיה משכלה (שמות כ״ג:כ״ו).
    פגוש – מוטב לפגוש באיש דוב שכול מבניו אשר דרכו להרוג אשר יפגוש בעבור מרירת הלב ועכ״ז יותר טוב שיפגוש הוא בו משיפגוש בו איש כסיל בעת ידבר אולתו להסית לעבירה.
    פגוש דב שכול באיש, ואל כסיל באיוולתו – הכסיל שפוגש איש עם איוולתו מסוכן יותר מן הדוב שכול.
    * הדוב מסוכן לגוף, והכסיל מסוכן לנפש;
    * הדוב קורע סגור ליבו להוציא הדם, והוא קורע סגור ליבו להכניס שם איוולת וספיקות;
    * הדוב ינצחנו האדם לפעמים בצידו, והכסיל לא ינוצח באיוולתו;
    * הדוב יניח את האדם לפעמים, והכסיל לא יניח איוולתו בשום אופן.
    פגוש – ע״ד זכור את יום השבת לקדשו, לשון צווי; הלואי וכן יהיה שתפגוש.
    דב שכול – ממה שכתב תאר שכול בלשון זכר נראה שמדבר בזכר שבמין (ובמלכים ב׳ ב׳:כ״ד מדבר בנקבות שכן כתוב שם שתים... ותבקענה), וידוע שֶׁהַדֻּבִּים ימצאו תמיד במעונותם שנים שנים זכר ונקבתו, וגם הזכר מִטַּפֵּל בזרעו ומתנקם מטורפיו וגוזְליו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה⁠ ⁠לֹא⁠־[תָמ֥וּשׁ] (תמיש) רָ֝עָ֗ה מִבֵּ⁠יתֽוֹ׃
    Whoever rewards evil for good, evil shall not depart from his house.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְפַרֵיעַ בִּישְׁתָּא חֲלַף טָבְתָא לָא תִפְסוֹק בִּישְׁתָּא מִן בַּיְתֵיהּ.
    משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו – א״ר יוחנן אם קבלך חברך בעדשים תחלה וקבלתו בבשר, עד עכשו הוא מתבקש אצלך למה שהוא גמל עליך תחלה, א״ר שמעון בר אבא לא סוף דבר משיב רעה תחת טובה אלא משיב רעה תחת רעה, שאמרה תורה כי תראה חמור שונאך וגו׳ עזוב תעזוב עמו. ר׳ ברכיה פתר קריא בדורות הללו, מדור המבול עד דור הפלגה ש״מ שנהא ויהי כל הארץ שפה אחת.
    א. כן בכ״י אוקספורד. בדפוסים (במקום ״ש״מ שנה״): ״שנתים אחר המבול״.
    מן כאפא שרא בדל כ׳ירא, לא יברח אלשר מן מנזלה.
    ענינו הראשון מי שמשיב לפני ה׳ על שבראו ומחייהו ומכלכלו ומקיימו1 ושאר חסדיו בעברות, על היחידים נאמר משמרים הבלי שוא2, ועל הצבור נאמר בכל צרתם לו צר, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו3. והשני גמילת בני אדם רעה תחת טובה, כמו שגמלו אנשי מצרים לאחי יוסף אשר החיה אותם ה׳ על ידו בשעבוד, וכמו שגמל אבשלום ליואב אשר הטה את לב דוד עד שהחזירו מגשור בשריפת תבואתו באש, וכמו שגמל יואש ליהוידע הכהן שהצילו מן המות ושמר לו את המלכות בהריגת בנו, וכבר שמעת אחרית כולם. ואף אם יגמול על הרע ברע ישיגהו הרע כמו שאמר ה׳ לא תקם ולא תטר4, אלא שהוא יעמוד זמן מסויים ואחר כך ימיש מביתו.
    1. ״ותצחיחה״ שומר על בריאותו.
    3. ישעיה סג ט-י.
    אול ד׳לך מן יקאבל רבה עלי אבתדאיה איאה ואחיאיה וארזאקה ותצחיחה וסאיר אחסאנה באלמעאצי, פי אלפראד קאל משמרים הבלי שוא, ופי אלג׳מע קאל בכל צרתם לו צר, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו.
    ת׳ם מכאפאת אלנאס שרא בדל כ׳יר, כמא כאפו אהל מצר אכ׳והֵ יוסף אלד׳י אחיאהם אללה עלי ידיה באלאסתעבאד, וכמא ג׳אזי אבשלום יואב אלד׳י אסתעטף קלב דוד חתי רדה מן גשור באחראק גלתה באלנאר, וכמא קאבל יואש ליהוידע הכהן אד׳ כ׳לצה מן אלקתל וחפט׳ לה אלמלך בקתל ולדה, וקד סמעת עואקב ג׳מיעהם. פאן הו כאפי בדל אלשר שרא נאלה אלשר איצ׳א לקול אללה לא תקם ולא תטר ולכנה יקים מדה. ת׳ם ימיש מביתו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    משיב רעה – עתה יקלל האנשים שהם כפויי טובה, ואומר כל אדם שישלם רעה תחת טובה יגזור האל שלא תמוש רעה מביתו. כי כמו שמתנכר לבני אדם על הטובה שעשו לו כן הוא מתנכר לאל על הטוב שגמלו.
    משיב רעה תחת טובה לא תמוש וגו׳ – 1לא די אשר לא השיב טובה כאשר גמלוהו אך הוא משיב רעה תחת טובה אשר היה חייב להשיב, גדול עונו מנשוא,⁠2 על כן לא תמוש רעה מביתו. ונסמך זה לענין הכסיל באולתו כי בעת כעסו לא ישגיח על כל הטובות אשר גמלוהו ולא ימנע מהשיב רעה.
    2. השוו ללשון הפסוק בבראשית ד׳:י״ג.
    משיב רעה – הנה מי שהוא משיב רעה תחת טובה אשר גמלוהו ראוי שלא תסור רעה מביתו וזה לשתי סבות האחד מפני שהאנשים לא ישתדלו להטיב לו לפי שהם רואים שהוא משיב רעה תחת טובה ולזה כאשר תהיה הרעה בביתו לא תסור משם כי לא ישתדל איש בהסרתה והסבה השנית היא כי זה העונש ראוי שיבא עליו מהש״י על זאת התכונה הפחותה כי היא תמנע האדם מכל הטובות והשלימויות וזה כי האדם נכנע לש״י מפני רבוי הטובות אשר הוא גומל אותו תמיד ומי שלא יכיר לאנשים הטובה שהם עושים לו לא יכיר לש״י בטובות שהוא חונן אותו ויהיה זה סבה אל הכפירה בשם יתברך.
    תמיש – תמוש קרי.
    תמוש – ענין הסרה כמו לא ימוש (שמות י״ג:כ״ב).
    תחת טובה – במקום הטובה לו.
    לא תמוש וגו׳ – כי לא ימצא מי משתדל להצילו מהרעה הואיל ואינו משלם כמו הגמול.
    משיב רעה תחת טובה – ה׳ משלם מדה כנגד מדה, והגם כי האדם המריע יכול לשוב מדרכו, המשלם רעה תחת טובה יתן לו ה׳ כמדתו, שגם אם ישוב ויעשה טוב ישלם לו ה׳ רעה תחת טובה, והרעה לא תמוש מביתו גם בעת ייטיב מעשיו.
    תמוש – כתיב תמיש, ויוכל לשמש פעל עומד גם בהפעיל, וכן לא ימיש עמוד הענן יומם (פרשת בשלח), לא ימיש מתוך האהל (פרשת תשא), ממקומו לא ימיש (ישעיה מ״ו:ז׳) ולא ימיש מעשות פרי (ירמיה י״ז:ח׳), ובפרט בשתי דוגמאות אלה האחרונות הוא פעל עומד בלי ספק.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן⁠ וְ⁠לִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗⁠ע הָרִ֥יב נְ⁠טֽוֹשׁ׃
    The beginning of strife is like breaching a dam, therefore stop contention before quarreling breaks out.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אָשֵׁד דְמָא הֵיךְ מַיָא מְגָרֵי תִגְרֵי וּקְדָם אִצְטַדְיָא אַטְעֵי דִינָא.
    פוטר מים ראשית מדון – וכבר היה ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם למוד גדול או מעשה, נענה ר׳ טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר׳ עקיבא ואמר למוד גדול, נענו כלם ואמרו למוד גדול שהלמוד מביא לידי מעשה. ר׳ יוסי אומר גדול למוד שקדם לחלה ארבעים שנה ולתרומות ולמעשרות חמשים וארבעה, לשמיטין ששים ואחת, ליובלות מאה ושלש, וכשם שהלמוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה, כדרב המנונא דאמר אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון, וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה, שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. רבי שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו, אבל משאתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, קודם שנתגלע הריב אתה רשאי לנוטשו משנתגלע הריב אי אתה רשאי (כתוב ברמז תקע״ה). ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפן בישתי מאה, א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב פוטר מים ראשית מדון, מאה דיני.
    כבת׳ק אלמא אול אלצכ׳ב, פלד׳לך קבל אללג׳אג׳ ד׳ר אלכ׳צומה.
    פוטר, כפטירת המים ראשית המדון, ולפיכך לפני שתתרחב נטוש את המריבה. תרגם התגלע ״לג׳אג׳⁠ ⁠⁠״ והיא העמקת והרחבת הריב בעקשות ובעקשנות.
    רוצה בזה שהרע והמדנים אין ביכלתך [להפסיקם] ולא להגבילם למדה מסויימת, ויתכן שתחשוב לריב בעשר מלים ויתפתחו למאה מלים. ויהיו כמים שאתה פותח ממנו מעט ופותח הוא לעצמו הרבה, כפי שהתרחבה מחלוקת בני אפרים עם יפתח עד שנהרגו ארבעים ושנים אלף1, אבל גדעון בתבונתו הפסיק את הריב ופייס אותם ואמר הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר2.
    2. שם ח ב.
    יריד בה אן אלשר ואלמנאזעה. ליס פי טאקתך [אן תקטעהמא] ולא תחדהמא עלי מקדאר מקדר, פקד רבמא עזמת אן תכ׳אצם בעשר כלמאת פארתפעת אלי מאיהֵ כלמה. פיכון כאלמא אלד׳י תפתח מנה יסירא פיפתח הו לנפסה כת׳ירא, כמא אתסעת מנאט׳רהֵ בני אפרים מע יפתח חתי קתל את׳נין וארבעין אלף, ולכן גדעון בעקלה קטע אלכ׳צומה ולטף בהם פקאל הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר.
    פוטר מים ראשית מדון – המתחילא מריבה הרי הוא כפותח חור בגידודי אגפי אמת המים והמים יוצאים בו, והחור הולך ומרחיב כך המדון הולך וגדל תמיד.
    ולפני התגלע – קודם שתתגלה חרפתך נטוש את התגר.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״המתחילה״.
    The beginning of strife is like letting out water Whoever commences a quarrel is like one who opens a hole in the stone walls of a water canal, and the water goes out through it, and the hole becomes progressively wider; so does the quarrel constantly escalate.
    and before you are exposed Before your shame is exposed, abandon the quarrel.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    פוטר מים – המשיל המריבה והתגר למים, כי יתחיל מעט מעט ואחר כך יגדל, כמי שפותח אמת המים שבתחלה פותח מעט והמים הם נגרים ומרחיבים הפתח בכל יום. כי הוא משיתחיל בקטטה וריב, כל היום הריב הולך וגדל.
    ולפני התגלע – אבל קודם שיתגלה הריב חייב אדם לנתשו.
    התגלע – אין לו חבר במקרא כי אם בזה הספר, וצריך לפרשו לפי מקומו לשון גילוי.
    פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע וגו׳ – תחלת המדון כענין הפותח אבני שבר המים כי אם ירצה לסתום ולסכור מיד קודם שירדו המים לפרוץ תשיג ידו לסכרם אבל אחרי שירבו לשטוף ולפרוץ הגדרים מסביב לא יוכל לסוכרם. וכן ענין המדון כי בתחלתו יוכל למשול ברוחו לנטוש אותו על כן לפני התגלע הריב נטוש אותו.
    פוטר מים ראשית מדון – פוטר – פותח.
    התגלע – התערב, ופירוש המדקדק הגדול, שידמה פתיחת המדון והתחלתו בשלוח המים והתפשטותם כי המים כאשר ישולחו אל מקום, אפשר שיעברו המקום ההוא, וכן הריב והמדון כאשר יחלו אותם ויפתחו, אפשר שיעלו הדברים ההם אל מה שלא יושג להשיב, על כן צוה בהנחתו, והוא אמרו נטוש.
    פוטר מים – מונח על התרת סֶכר אַמַת המים, ומזה נאמר פטר רחם (שמות י״ג:י״ב), ואמר כי ראשית מדון הוא כמו פוטר מים, שישתלחו המים פתאם.
    ולפני התגלע הריב נטוש, זהו צווי משלמה לבנו, בעבור שהמדון הוא כפוטר מים.
    וטעם התגלע – התפשט.
    פוטר מים – הנה ראשית המדון הוא במדרגת פותח מקום יצאו ממנו המים כי הם תמיד ירחיבו הפתח ההוא מצד שטף עובר בו ובהיות הענין כן הנה ראוי לעזוב הדבר אשר הוא סבת המדון קודם שיתערב הריב והמחלוקת כי אחר זה יתחזק תמיד הריב ולא יהיה שליט האדם להשקיטו.
    פוטר מים – בב׳ טעמים מכלול דף צ״ה.
    פוטר – ענין פתיחה כמו פטר רחם (שמות י״ג:ט״ו).
    התגלע – כמו התגלה בה״א וכן בכל תושיה יתגלע (משלי י״ח:א׳).
    נטוש – עזוב.
    פוטר מים וגו׳ – תחלת המריבה היא כפותח חור בגדר אמת המים והמים יוצאין דרך בו והחור הולך ומתרחב כי כן דרך המדון שהולך וגדל.
    ולפני – עד לא נתגלה המדון לבני אדם נטוש את הריב כי אחר שתתגלה ימצאו מחרחרים ולא במהרה תשקט.
    מדון, ריב – ריב כולל המריבה מכל מין שיהיה, ואם יש בו דו״ד נקרא מדון, וטרם שיבא לידי דין קראו ריב דהיינו לפני התגלע, והתגלע בע׳ בא על גילוי של דבר מכוער, בכל תושיה יתגלע (י״ט א׳) וכל אויל יתגלע (כ׳ ג׳).
    פוטר מים וכו׳, מצדיק רשע וכו׳, המדון שהוא שיחפשו איזה עילה לדון ולהשפט, דומה כמי שפוטר מים ופותחם, שקודם שפטר את הצינור יכול לעכב שטף המים, אבל אח״כ א״א לעכבם, וכן ראשית מדון דומה כרוצה לפטר ולפתוח המים הסתומים, והעצה הוא שלפני התגלע יטוש השופט את הריב – לעשות פשר ביניהם ולהשוותם, וכמ״ש חז״ל קודם שתשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה יכול אתה לומר להם צאו ובצעו ואח״כ א״א יכול לומר להם צאו ובצעו, וראשית מדון הוא בטרם התחיל הדין שהוא הפסק על טענות הבע״ד והיינו משתשמע דבריהם וא״א יודע היכן הדין נוטה, וכן הריב נטוש לפני התגלע – דהיינו בעוד שלא התחיל הריב והטענות כלל, אבל אם שמעת הטענות וידעת הפסק דין מי הצדיק בדינו ומי הרשע ואתה רוצה לעשות פשרה, שאז אתה מצדיק רשע וגם מרשיע צדיק ע״י הפשר, שיקח הרשע הקצת שאין מגיע לו, והצדיק יפסיד קצת מן המגיע לו, גם שניהם תועבת ה׳.
    פוטר מים – מרחיב מקום יציאתם באופן שיצאו בשופע ושטף רב, ומאז אי אפשר לכלוא מרוצתם.
    התגלע – לא נמצא פֹעַל זה כי אם שלש פעמים בספר משלי, ונראה לי שהוא כמו התגעל בחילוף אותיות וענינו התבזות, וקרוב להתגאל הנמצא בספר דניאל (א׳:ח׳).
    נטוש – מכל וכל, שזו היא הוראת נטש, מגזרת כנשר יטוש (איוב ט׳:כ״ו), בעוד שעזב מגזרת מים זבים לאט לאט מורה הרחקה לא גמורה, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו (פרשת בראשית), כי לא יטש ה׳ את עמו (שמואל א׳ י״ב:כ״ב).
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑⁠יק⁠ ⁠תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ גַּם⁠־שְׁ⁠נֵיהֶֽם׃
    He who justifies the wicked, and he who condemns the righteous, both of them alike are an abomination to Hashem.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    דִמְזַכֵּי לְרַשִׁיעָא וּמְחַיֵב לְצַדִיקָא מְרַחַקְתֵּיהּ דֵאלָהָא אַף תַּרְוֵיהוֹן.
    מזכי אלט׳אלם ומט׳לם אלזכי, אן אללה יכרה כליהמא.
    כלומר שזו פעולה אחת שיש בה שני חטאים1, זה וכיוצא בו.
    1. כלומר אם רק נתכוון להצדיק את הרשע הרי הוא גם מרשיע את הצדיק, ולהיפך, כי הם תלויות זו בזו.
    יעני אן הד׳א פעל ואחד לה את׳מאן, הד׳א ונט׳ראיה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מצדיק רשע – מבואר.
    מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת וגו׳ – במקום אחר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים (משלי כ״ד:כ״ד) והוא מענין החנופה ועתה ידבר על מצדיק רשע ומהפך בזכותו שלא בפניו ולא מדרך חנופה רק באהבתו אותו ומאשר יקר בעיניו ואמר כי תועבת י״י הוא כי האדם חייב לשנא אויבי השם כמו שכתוב: הלא משנאיך י״י אשנא (תהלים קל״ט:כ״א) וחייב להקלותם כמו שנאמר: ובוזי יקלו (שמואל א ב׳:ל׳). וזה האיש לא די שלא ישנאם ולא יקלם אותם אך יאהבם ויכבדם ויצדיקם וכמה לו עונות וחטאות כי בכבוד הרשעים תחזקנה ידי החוטאים1 ולא ישקצו בני אדם את העבירות ולא יגנו את החטא. גם תמשול יד הרשע בסבת הכבוד ויהיו דבריו נשמעים וימשוך רבים אחריו גם ישפיל הצדיקים והחכמים בל יעצור כח להשיב רבים מעון כמו שכתוב ותועבת רשע ישר דרך (משלי כ״ט:כ״ז) וכתיב: בית רשעים ישמד ואוהל ישרים יפריח (משלי י״ד:י״א) ובהנתן כבוד לרשעים ושפל לצדיקים אין המון העם מהדרים עבודת השם וזה תכלית אבדן הנפשות כי העולם בראו השם ית׳ לכבודו וכן כתיב: כל הנקרא בשמי וגו׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳) וכי כי זה כל האדם (קהלת י״ב:י״ג).
    תועבת י״י גם שניהם – מלת גם תבוא להורות כי אף על פי שיחטא ואשם יותר מרשיע צדיק מן המצדיק רשע ושניהם תועבת השם.
    מצדיק רשע ומרשיע צדיק – בעבור שזכר הריב, זכר בעלי הריב עם השופט, ואמר כי הצדיקו הרשע הוא תועבה בעצמו, כמו הרשיע הצדיק.
    מצדיק רשע – הנה מי שהוא מצדיק מי שהוא רשע בדין או מחייב מי שהוא צדיק בדין הנה כל אחד מאלו הוא מתועב ושנוא אצל הש״י וזה כי הוא ראוי להרחיק הרשעים ולבזות מעשיהם כי בזה תועלת להרחיק האנשים מעשו׳ כמעשיהם ובזה ראוי לקרב הצדיקים ולשבח מעשיהם לזאת הסבה בעינה.
    מצדיק וגו׳ – ואף רק בדברים כי מהראוי לגנות מעשה הרשע ולשבח מעשה הצדיק.
    גם שניהם – במלת גם ר״ל גם כששניהם ביחד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (טז) לָמָּ⁠ה⁠־זֶּ֣⁠ה מְ⁠חִ֣יר בְּ⁠יַד⁠־כְּ⁠סִ֑יל⁠ ⁠לִקְנ֖וֹת חׇכְמָ֣ה וְ⁠לֶב⁠־אָֽיִן׃
    Why is there money in the hand of a fool to buy wisdom, seeing he has no understanding?
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לְמָא דֵין אָזְלָא לֵיהּ תַּגְרוּתָא לְסַכְלָא דְלֵית לֵיהּ לִבָּא וְחָכְמְתָא.
    למא ד׳א יכון ת׳מן ביד אלג׳אהל, יריד אן יקתני חכמה בגיר עקל.
    למה, למה זה יהיה מחיר כיד הכסיל שירצה לקנות חכמה בלי דעה.
    שני פסוקים הללו צמודים, אמר בהם, נדמה לכסיל כי החכמה היא רבוי הידידים לפיכך קונה אותם במחיר, ואינו יודע שיש ידיד מזיק, כידידות זבול לגעל1, ויונדב לאמנון2, ודלילה לשמשון3, וכיוצא בהם.
    1. ראה שופטים ט לו.
    2. ראה שמואל ב יג ה.
    הד׳אן אלפסוקאן מג׳מועאן, קאל פיהמא, יט׳ן אלג׳אהל אן אלחכמה הי אלאכת׳אר מן אלאצדקא פישתריהם בת׳מן, ולא יעלם אן כם מן צדיק יכון מצ׳רה, כצדאקהֵ זבול לגעל, ויונדב לאמנון, ודלילה לשמשון, ונט׳ראיהם.
    לקנות חכמה – ללמד תורה.
    ולב אין – ובלבו אין לקיימה ואינו לומד תורה אלא לקנות שם.
    Why is there a price in the fool's hand to buy wisdom To learn the Torah.
    when the heart is not here In his heart, he has no intention of fulfilling it, and he learns only to gain a reputation.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    למה זה מחיר – מה יועיל לכסיל להוציא ממונו ללמד חכמה ואין לו לב נבון שיוכל ללמוד אותה. כי בטבעו לעשות כסילות והוא הפך לחכמה.
    למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה וגו׳ – במקומות הרבה יקרא קנין המדות החמודות לב1 כמו שכתוב: ושומע תוכחת קונה לב (משלי ט״ו:ל״ב). וביאור הענין למה יפזר הכסיל הונו לקנות חכמה ועוד לא קנה המדותא ולא תקן דרכי לבבו לגרש מןב המדות הרעות וכענין שאמרו ז״ל: כל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו וכו׳ (משנה אבות ג׳:י״א) והנה נזק רב יגיע מן הלומד חכמה והוא בעל מדות רעות.
    1. עיין גם לעיל פירוש ר׳ יונה משלי י״א:כ׳.
    א. בכ״י לוצקי: חכמת המדות.
    ב. בכ״י לוצקי: מן גו.
    למה זה מחיר ביד כסיל – הטעם למה לו לעושר, שתועלתו לקנות חכמה לבד, והוא אין לו לב, והטעם השכל בפועל, רצוני, שלא יוצאהו לקנות חכמה.
    למה זה מחיר וג׳ – אין זה מאמר שלמה כמצטער על ענין זה, וכבר פרשנו ענין זה לפנים.
    למה זה – ישתדל הכסיל בקנין החכמה והנה הוא חסר המקבל אותה כי אין לו לקבלה.
    למה זה – הזי״ן דגושה.
    מחיר – ענינו דמי הדבר וערכו כמו ובלא מחיר יין וחלב (ישעיהו נ״ה:א׳).
    למה זה – ר״ל הכסיל המוליך מחיר כסף למורים לקנות חכמה למה לו זה המחיר ומה הועיל בה ואם לקנות חכמה לעצמו הלא אין לו לב משיג דברים מושכלים.
    למה זה מחיר – מצייר את הכסיל כאלו לוקח בידו כסף וזהב ומבקש לקנות חכמה. והוא אומר שכל כסף וזהב שבעולם לא יועיל לו לקנותה מאחר שהוא כסיל ואין לו לב ושכל. וכטעם לא יותן סגור תחתיה (איוב כ״ח:ט״ו).
    מחיר – מציין החליפין ומחיר שדה עתודים וכשבא על הכסף יציין הכסף כדרך חליפין כאלו היה חפץ ונותנו מחיר הדבר הנקנה, וגדר הכסיל, מבואר בכל הספר שהוא מי שמואס בחכמה מפני תאותו, ולב בא תמיד על כח הממשלה אשר בנפש לעצור בעד התאוה ויצריו הרעים, כמ״ש בכ״מ.
    למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין – יש הבדל בין הלוקח בכסף ובין הלוקח במחיר, שהלוקח בכסף נותן דבר הניתן בהוצאה, אבל הלוקח במחיר ובחליפים, מחליף ונותן בעד דבר חפץ דבר שחפץ בו, והכסיל שגדרו שאוהב תאוה וכשבא לקנות חכמה היא תעצרהו בעד תאוותיו, נדמה לו שנותן מחיר בעד חכמה, שאם יחזיק בחפץ החכמה יצטרך לתת בעדה חפץ התאוה שהוא ג״כ דבר יקר בעיניו, והוא אין לו לב שהוא כח המושל לעצור בעד תאוותיו וללכת בחקי החכמה.
    מחיר – סך גדול לקנות דבר יקר הנמכר (מכר⁠־מחיר, אנכי⁠־אנחנו).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) בְּ⁠כׇל⁠־עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְ⁠אָ֥ח לְ֝⁠צָרָ֗ה יִוָּ⁠לֵֽד׃
    A friend loves at all times; and a brother is born for adversity.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּכָל עִדָן גַבְרָא רָחִים הוּא וְאַחָא לְעַקְתָא מִתְיְלִיד.
    פהו פי כל וקת יחב אצחאב, וכם מן אך׳ ינשא לשדה.
    בכל, והרי הוא בכל עת אוהב רעים, והרי יש במציאות אח שנולד לצרה להצר ולהרע לאדם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

    בכל עת אוהב הרע – לעולם הוי אוהב רעים לקנות לך אוהבים.
    ואח לצרה יולד – ולעת הצרה יולד לך הרע כאח לעזור לך ולהשתתף בצרתך.
    At all times, love a friend You should always love friends, i.e., to acquire people who love you.
    for he is born a brother for adversity At the time of adversity, the friend will be born to you as a brother, to help you and to participate in your adversity.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    בכל עת אהב הרע – ראוי לאדם לאהוב האהוב הנאמן בין כשיש לו שמחה בין כשיש לו צער.
    ואח לצרה יולד – כי מפני שהוא תמיד עמך הוא יהיה לך כאח בעת צרתך.
    על כן כתוב אחריו: בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד – גם בעת התעסקו בחכמה אוהב הרע, ואח וגו׳ אחר שילמוד הכסיל חכמה יולד אח לצרה כי יש לאל ידו לעשות עם הבריות רע מאשר בתחלה כי עד שלא למד חכמה לא היו דבריו נשמעים להכשיל הבריות ולהוליכם בדרך לא טוב, והשנית כי אחרי שלמד הכסיל חכמה יחכם ויחפש טענות לעזור אחרי השקר ולהוציא משפט מעוקל והרשיע את הצדיק והצדיק את הרשע.
    וענין אח לצרה – כי הוא וצרת הזמן וצוק העתים יהיו אחים ר״ל כי יהיה נוסף גם הוא על צרת הזמן.
    בכל עת – הטעם כי הרַע אוהב רעהו בכל עת, ואולם האח החביב יוכר בעת הצרה, כי התולדה היא הוציאה לפועל, וזה בגדר החכם באוהב הנאמן שהוא המתנדב בממון בעת הצורך, ובנפש בעת הצרה.
    בכל עת אהב וג׳ – אם בעת הצרה אם בעת ההצלחה.
    ואח לצרה יולד – אז יבחן, והנה אח קרוב מרֵע.
    בכל עת – יתחבר האוהב לאהובו בימי הטובה ובימי הרעה זה מדרך האוהב במה שהוא אוהב ר״ל שלא יעזוב אהובו לעתות בצרה, ואולם האוהב שיתחדש ויולד לו בעת צרתו הוא אח לא אוהב או ירצה בזה כי האוהב יתחבר לאהובו בכל עת כדי שישמח בטובתו ויעזרהו לעת רעתו אמנם האח לא יחוש להתחבר עם אחיו בעת טובתו אך בצרתו יתעורר לעוזרו כי הטבע יכריחהו על זה מפני היותו עצמו ובשרו.
    אוהב הרע – ר״ל אהבת הרעים היא בכל עת בין ביום טובה בין בעת צרה אבל אהבת האח אינה תמידה כ״כ ורק בבוא צרה על אחיו אז ישוב להשתדל בו כי עצמו ובשרו הוא וא״כ הרי הוא כאלו האח נולד לתועלת וצרה.
    בכל עת – הרֵע האמתי הוא אוהב בכל עת, גם בעת רעה. והאח נולד להיות לעזר לעתות בצרה, ואם לאו איננו ראוי להקרא אח.
    בכל עת אוהב הרע וכו׳, אדם חסר לב תוקע כף – הנה גדר הרע שיאהב את רעהו תמיד בכל עת – ושבעת צרה תגדל אהבתו יותר עד שיהיה כאח למסור נפשו בעד רעו כאלו היה אחיו, בכל זאת הגם שהריע מחויב לעשות הכל בעד רעהו אינו מחוייב לכנס בערבות ובתקיעת כף בעדו, ואם עושה כן מצד אהבתו הוא אדם חסר לב ואינו רואה את הנולד.
    הרע – האמתי הראוי להקרא בשם זה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) אָדָ֣ם חֲסַר⁠־לֵ֭ב תּוֹקֵ֣עַ כָּ֑ף⁠ ⁠עֹרֵ֥ב עֲ֝רֻבָּ֗⁠ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ׃
    A man void of understanding strikes hands, and becomes collateral in the presence of his neighbor.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בַּר נָשׁ חֲסִיר רַעְיָנָא מַשְׁלֵם יְדֵיהּ וְעָרֵב עַרְבוּתָא עַל חַבְרֵיהּ.
    אלאנסאן אלנאקץ אלעקל יצאפח בכפה, ויצ׳מן צ׳מאנה לצאחבה.
    חסר לב, חסר דעת.
    כלל בזה הנכנס במה שאינו ענין לו, הרי הוא מזולזל ומגונה1.
    1. שהרי הכתוב קורא אותו חסר דעת.
    יג׳מע פי הד׳א אלדאכ׳ל פי מא לא יעניה, פהו מנקוץ מד׳מום.
    תוקע כף – ערבות ממון.
    דבר אחר: תוקע כף – למינים ללכת בחוקיהם, והרי כבר הוא עורב ערובה לפני רעהו – כבר נעשה ערב להקב״ה לשמור מצותיו.
    A person without sense clasps hands [This refers to] surety of money. Another explanation: He clasps with the wicked to go in their ways, while he is already a guarantor for his friend. He already accepted surety for the Holy One, blessed be He, to keep His commandments.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אדם חסר לב – מי שלא יביט בתחלה מה יוכל להיות בסוף, הוא חסר לב, כי הקונה בקנין או הערב בדבר יבא בסוף לפרוע החוב משלו, אם אין לו ללוה מה שיפרע, ובסוף יבא להתקוטט עם הלוה על מה שפרע בעבורו.
    אדם חסר לב תוקע כף עורב ערובה וגו׳ – יקראנו חסר לב כי יביא נפשו לידי מצה ומריבה לדון עם המלוה בבואו להפרע ממנו אם אין ללוה לשלם כי אין דרך הערב לפרוע ברצון נפשו זולתי בחוזק יד בית דין. לפי שלא נהנה בדבר ועל הלווה להשתדל בפרעון גם אחרי כן יריב עם הלוה להפרע ממנו בהמצא בידו נכסים, והמריבה דרך מגונה, על כן כתיב אחריו: אוהב פשע אוהב מצא (משלי י״ז:י״ט). והשנית כי עורב ערובה פושע בשמירת ממונו ואמרו ז״ל: (בבלי חולין צ״א) כי הצדיקים ממונן חביב עליהן יותר מגופן כדי שלא יפשטו ידיהם בגזל.
    עורב ערובה – כי יבוש למאן בדבר כאשר הוא לפני רעהו והוא הלוה. ואינו מן הנכון שיתבייש האדם לסרב בדבר שהדעת מחייבתא לסרב מעשותו ויש לו לחשוב ההפסד כנגד השכר כי טוב לו לסרב ולעבור על רצון הלוה עתה מן המריבה והשנאה אשר ימצא עמו באחרית הדבר אם לא ישלם הלוה.
    א. בכ״י לוצקי: מכרעת.
    ערב ערֻבה לפני רעהו – אין הערבות לרֵע אבל לזולתו לפני רעהו. כמו: וישתחו אברהם (בראשית כ״ג:י״ב), והטעם כי אין ראוי לאיש להיות ערב לזולתו מאוהביו רק לרעהו, וכבר פירשנוהו.
    אדם חסר לב – והנה ספר עתה מהעזר לא יחשב בו טוב לעזור ובסוף הענין ישוב לו לנזק גדול ולזה לא יהיה זה העזר כי אם מאדם חסר לב והנה שיכנס האדם ערב בפרעון חוב רעהו ויתקע כפו לפרעו כי זה יהיה סבה אל שישוב האהוב שונא ויגיעהו נזק מזה שישוב פרעון החוב עליו.
    ערב ערבה – מלשון ערבות ממון.
    תוקע כף – דרך חסר לב לתקוע כף בערבות ממון לפני רעהו ר״ל בשביל רעהו.
    תקע, ערב – ע״ל (י״ב ט״ז).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    תקע כף – בנמהרות ובלי צורך גדול.
    ערב ערבה – הוראת ערבון מגזרת עֶרֶב המכסה בצלו כל דבר (משם צֵל פעל הציל, ומפֹעַל כסה גם קרוביו חסה וחוס), וגם הנושה ע״י הערבון ניצול ובטוח מאיבוד ממונו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יט) אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑⁠ה⁠ ⁠מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְח֗וֹ מְ⁠בַקֶּ⁠שׁ⁠־שָֽׁבֶר׃
    He who loves disobedience loves strife. One who builds a high gate seeks destruction.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְרַחֵם חוֹבָא רָחֵם מַצוּתָא וּמֵרִים תַּרְעֵיהּ בָּעֵי תַבְרָא.
    מן אחב אלמנאצאה קד אחב אלד׳נוב, ומן שמך׳ באבה פקד טלב אלכסר.
    אהב, מי שאוהב את המצה והמריבה הרי הוא אוהב את הפשעים, ומי שהגביה פתחו הרי הוא מבקש שבר.
    כי המצה פעמים יצא ממנה מה שאינך רוצה, כמו שרצה משה רבנו להכות1 את האיש המצרי על שהכה את היהודי, והכהו ומת, שכך נאמר ויך את המצרי2, וכאשר הזהיר אחד משני היהודים שלא יכה חברו השיבו הלהרגני אתה אומר, וישמע פרעה3. ואמרו מגביה פתחו כמו שעשה אדוניה בן חגית שנאמר ואדוניה בן חגית מתנשא4, וכמו שעשה עזיהו שנאמר וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל5.
    1. כלומר שלא נתכוון משה להרוג את המצרי אלא רק להלקותו בלבד ומת תחת ידו שלא בכוונה.
    2. שמות ב יב.
    3. שם ב יד-טו.
    וד׳לך אן אלמנאזעה קד יכ׳רג׳ מנהא מא לא תריד, כמא אראד משה רבנו צ׳רב אלרג׳ל אלמצרי למא צ׳רב אליהודי פצ׳רבה פמאת אד׳ יקול ויך את המצרי, פלמא נהי אחד אליהודיין מן צ׳רב צאחבה רד עליה הלהרגני אתה אומר וישמע פרעה. וקולה מגביה פתחו כמו פעל אדוניה בן חגית אד׳ יקול ואדוניה בן חגית מתנשא, וכמא פעל עזיהו כקולה וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל.
    אהב פשע – לפשוע לחבירו.⁠א
    אוהב מצה – לריב ולהתקוטט.
    מגביה פתחו – מדבר בגאוה, כמו שמור פתחי פיך (מיכה ז׳:ה׳).
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים: ״בחבירו״.
    He who delights in transgression to sin against his friend.
    delights in quarrels To quarrel and strive.
    he who speaks haughtily lit. he who raises his opening, speaks with haughtiness, as in "guard the openings of your mouth" (Mikhah 7:5).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אוהב פשע – מי שאוהב לפשוע בבני אדם הוא מוכן תמיד להתקוטט עם בני אדם, כי צריך שיריבו עמו האנשים שהוא פושע בהם, ואי אפשר שלא יכנס במריבה.
    ומגביה פתחו כמו שאדם המגביה פתח ביתו שאי אפשר שלא יפל בשום פנים.
    ויש מפרשים: האדם שיש לו שונא ואומר אני חזק ואלך להלחם בו עם אנשים רבים הוא כאילו מזהיר אותו שיכין עצמו לעמוד כנגדו ועל כן הוא מבקש שברו.⁠א
    א. בכ״י וטיקן 89: ״שכרו״.
    אוהב פשע אוהב מצה מגביה פתחו וגו׳ – כבר פי׳ כי נסמך המקרא הזה לתת טעם על גנות ענין הערבות כי מי שאוהב מצה אוהב את הפשעים כי יולדו מן החמס פשעים רבים וכאשר אמר למעלה ובעל חמה רב פשע (משלי כ״ט:כ״ב).
    מגביה וגו׳ – 1כאשר כתיב: לפני שבר גאון (משלי ט״ז:י״ח). ובא המקרא הזה לשקול שתי מדות הרעות האלו שהן אוהב מצה ומריבה ואוהב השררה ולהכריע כי אהבת השררה רעה יותר כי עיקר גנות המריבה, מפני סבות הפשעים המתילדות ממנה אבל השררה היא מדה נתעבת מאד בעצמה ובעליהא מקבל שבר. ועל גאות הלב בלא רדיפת השררה כי תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳) אבל הגמול והנקם נתבאר על בעל השררה לפני שבר גאון מגביה פתחו מבקש שבר.
    1. בכד הקמח ערך גאוה: כנה הפה בשם פתח כי הוא פתח לגוף כשער לבית.
    א. בכ״י לוצקי: ובעליה מבקש לקבל שכר.
    אהב פשע – שרוצה למרוד בחבירו ולהעציבו.
    מגביה פתחו – זה יותר מבואר בארץ ההוא, שכל בתיהם בפתחים שפלים, זולת פתחי השרים.
    אהב פשע – מי שהוא אוהב למצוא פשע בדברים שיאמרו לו או יעשו וידקדק בהם בזה האופן הנה הוא אוהב מריבה ומחלוקת כי זה יוליד המחלוקת ומי שהוא מגביה פתחו להשקיף בדברים בצד שישים עצמו בעליונות מקום כי זה יהיה סבה אל שימצא פשע בדברים לחשבו עצמו גדול המעלה ושראוי לו מהכבוד הרבה הנה הוא מבקש שבר כי זה סבה להביא עליו רעות גדולות והנה לקח זה הלשון על צד שלימות המשל כי מגובה הפתח יקרה שיפול מטה וישבר.
    מגביה פתחו – הפ״א דגושה מדין מפיק כמו שכתבתי בעובדי׳.
    מצה – ענין מריבה כמו הן לריב ומצה תצומו (ישעיהו נ״ח:ד׳).
    פתחו – על פתח הפה יאמר וכן שמור פתחי פיך (מיכה ז׳:ה׳).
    אוהב – מי שאוהב לפשוע בחבירו הלא יאהב מצה כי יעשה מריבה עמו.
    ומגביה – המרים קול פתחי פיו כדרך גסי הרוח הוא מבקש שבר כי מעותדת לבוא עליו בעבור הגאוה.
    אוהב פשע אוהב מצה – מי שאוהב מצה שהיא המריבה הגדולה בהכאות, הוא, או ע״י שאוהב פשע כמ״ש איש חמה רב פשע, שע״י חמה ואף יבא מצה, כמ״ש רק בזדון יתן מצה, או יאהב מצה על ידי רוב גאותו, שחושב שהוא גבוה מכל העם, ואם המגביה פתחו מבקש שבר – מי שביתו בנוי במקום נמוך, רק שמגביה הפתח לבד, ישבר בדרך כניסה ויציאה, כן אם הוא איש שפל ופותח פיו בגאוה למעלה ממה שהוא, ישבר.
    פתחו – פתח ביתו בבנותו לעצמו ארמון מלכים בלתי ראוי ונכון לו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כ) עִקֶּ⁠שׁ⁠־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא⁠־ט֑וֹב⁠ וְ⁠נֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥⁠וֹל בְּ⁠רָעָֽה׃
    One who has a perverse heart doesn't find prosperity, and one who has a deceitful tongue falls into trouble.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִן דְעַקִים לִבֵּיהּ לָא מַשְׁכַּח טָבְתָא וּדְמִתְהַפֵּךְ בְּלִשָׁנֵיהּ נָפַל בְּבִישְׁתָּא.
    עסר אלקלב לא יציב כ׳ירא, ואלמתקלב פי לסאנה יקע פי שר.
    העקשות הרי כמו שהתעקשו ביחון ועוג מלתת מעבר לאומה. והתהפוכות כפרעה ועמו עשרת מונים.
    אמא אלעסרה פכמא עסר סיחון ועוג אן יטרקון ללאמה. ואלמתקלב כפרעה וקומה עשר מנאזלאת.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    עקש לב לא ימצא טוב – לפי שאינו חושב אלא עקשות ועל כן לא ימצא טוב.
    והאיש שהוא הפכפך בדבריו יפל ברעה כי כל בני אדם {שונאים} אותו לפי שאין בפיו נכונה.
    עקש לב לא ימצא טוב – עקש לב הוא האיש אשר דעתו משובשת ולא יכיר האמת על כן אמר לא ימצא טוב כי מן הדעת ימצא אדם טוב כאשר כתיב: משכיל על דבר ימצא טוב (משלי ט״ז:כ׳). ונהפך בלשונו וגו׳ מי שהוא מכיר האמת בשפתיו ויטעון השקר ויצדיק רשע באשר יאהבהו וירשיע צדיק באשר ישנאהו יפול ברעה והוא רע מעקש הלב כי הוא עוזר אחרי השקר במזיד על כן אמר בזה לא ימצא טוב ובזה שהוא רע ממנו יפול ברעה.
    עקש לב – הקו״ף בסגול וי״ס בצירי.
    עקש לב – המחשב עקשות.
    ונהפך בלשונו – המהפך עצמו בלשונו לדבר תמימות ובקרבו ישים ארבו הוא עצמו יפול בהרעה אשר חשב לזולת.
    עיקש לב – נוהג היפך מחוקי החכמה, כנ״ל (יא כ).
    ונהפך בלשונו – הפך מן הבינה, שהלשון מציין הבינה (כנ״ל י׳:כ׳), ו״לשון תהפוכות הוא היפך הבינה (כנ״ל י׳:ל״א).
    עיקש לב לא ימצא טוב – עיקש לב הוא מי שליבו (שהוא כוח המושל שבו) הולך על-פי דרכים מעוקשים, שלא על-פי דרך החכמה שהיא הדרך הנכוחה, הגם שיחפש דרך הטוב על-פי שכלו, לא ימצא טוב – כי הדרך הטוב הוא רק על-פי החכמה, שאי-אפשר למצאה מדעתו, רק על-ידי הקבלה מפי חכמים. ובכל-זאת, יוכל להיות שגם לא יעשה רע.
    אבל ה״נהפך בלשונו – שהלשון מצייר הדיבור בבינה, ומי שלשונו מדבר תהפוכות, שהם היקשים מתעים וחקירות כוזבות באלהות ובאמונות, ויוצא לאפיקורסות, זה, לא לבד שלא ימצא טוב, כי גם יפול ברעה – (משלי כג כז): כי שוחה עמוקה זונה – שהיא המינות.
    ונהפך – נרדף לעִקֵּשׁ שלפניו; בעל ל״הר המבקש להפוך ולסתור כל דבר לרע, או שלשונו היא הפך ממה שראוי לה להיות (וזה נכון יותר מחמת הנפעל), וכן עקש לב ולא ישר לב.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) יֹלֵ֣ד כְּ֭⁠סִיל לְ⁠ת֣וּגָה ל֑וֹ וְ⁠לֹא⁠־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃
    He who becomes the father of a fool grieves. The father of a vile man has no joy.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְמוֹלִיד סִכְלָא חִמוּצָא דִילֵיהּ וְלָא חָדֵי אֲבוּי דְטַפְשָׁא.
    ואלד אלג׳אהל לה חסרה, ולא יפרח אבו אלספיה.
    נבל, ״ספיה״ קל דעת, חסר תבונה. ובאיוב ב י תרגם ״גהל״ וענינן דומה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ילד כסיל לתוגה לו – כלומר לתוגה למי שילדו.
    וכפל ואמר: ומי שיש לו בן נבל לא ישמח בו, כי הוא רואה תמיד נבלותו ומתעצב עליו.
    ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח וגו׳ – הכסיל והוא בעל המדות הרעות וגורם תוגה לאביו.
    ולא ישמח וגו׳ – הנבל והוא הנבזה והפחות שלא קנה חכמה ומעלות שכליות והוא מלשון ואחריתו יהיה נבל (ירמיהו י״ז:י״א) לשון ירידה ובזיון ואם נבלת בהתנשא (משלי ל׳:ל״ב), ונתתי עליך שקוצים ונבלתיך (נחום ג׳:ו׳), ולא יקרא עוד לנבל נדיב (ישעיהו ל״ב:ה׳). והכסיל רע מן הנבל כי הכסיל הולך בדרכי האולת והוציא מדותיו הרעות לפועל. על כן נתן התוגה לאבי הכסיל ועל אבי נבל אמר ולא ישמח כי לא ימצא נחת רוח בעשרו ולא ישמח בקניינו מדעתו כי לא יניחנו אלא לבן בזוי ופחות וישלוט בכל עמלו.⁠1
    1. השוו ללשון הפסוק בקהלת ב׳:י״ט.
    יֺלד כסיל – כמו: ומצרים ילד (בראשית י׳:י״ג) שטעמו כמו הוליד, ויהיה לתוגה לו, נשוא המשפט הראשון.
    יולד כסיל – הנה האיש המוליד כסיל יולד אותו לרעה לו כי יגדל יגונו בו מצד חסרון דעתו ורוע עניניו ולא ישמח האיש הנבל העושה נבלות או הדבר.
    לתוגה – מלשון יגון.
    לתוגה לו – ילד דבר להיות לו לתוגה.
    יולד כסיל לתוגה לו – הכסיל הוא לפעמים בעל חכמה יתירה, רק שתאותו גוברת עליו ומעורת עיניו ותוליכהו שולל, ויש כסיל מלידה שנולד בעל תאוה בטבעו, ויש כסיל ע״י הרגל ולימוד, והנה כעס לאביו בן כסיל, ובכ״ז אם אין הכסילות טבעי הגם שלא ישמח בו, לא ימלא יגון, כי מקוה שיתחנך לדרך הטוב ויעזוב את הכסילות, אבל אם יולד כסיל מצד הלידה שהוא כסיל טבעי, הוא לתוגה לו – כי אין תקוה.
    ולא ישמח אבי נבל – הנבל שהוא הפך הנדיב הוא לרוב ע״פ הרגל, ויש שאביו הנבל מלמדהו ומחנכהו להיות נבל כמהו ושמח בזה, אבל לא ישמח אבי נבל – שלבסוף לא ישמח בזה כי באחרית יודע לו ששמחתו תוגה.
    ולא ישמח – ע״ד עם נבל ולא חכם (פרשת האזינו), בנו הנבל יגרום לו הפך השמחה שכל אב מצפה מבניו ויגרום לו יגון.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣יב גֵּהָ֑ה⁠ וְ⁠ר֥וּחַ נְ֝⁠כֵאָ֗ה תְּ⁠יַבֶּ⁠שׁ⁠־גָּֽרֶם׃
    A cheerful heart makes good healing, but a crushed spirit dries up the bones.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לִבָּא חָדְיָא מַשְׁפִּיר גוּפָא וְרוּחָא רְכִיכְתָּא מְיַבְּשָׁא גָרְמָא.
    אלקלב אלפרח יג׳וד אלסחנה, ואלרוח אלכאיבה תג׳פף אלעט׳ם.
    גהה, ״סחנה״ מראה עור הפנים.
    צוה בפסוק זה לסלק את הדאגה והעצבון ולבטוח על ה׳.
    אמר פי הד׳א אלפסוק באצראף אלהם ואלאהתמאם ואלתוכל עלי אללה.
    לב שמח – כשאדם שמח בחלקו.
    ייטיב גהה – פניו מאירים.
    A happy heart enhances one's brilliance Heb. גהה. When a person is satisfied with his lot, his countenance shines.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לב שמח יטיב גהה – הלב השמח הוא מטיב זיו פניו של אדם.
    גהה – זיו או אור, מן לא יגיה אורו (ישעיהו י״ג:י׳).
    ורוח נכאה תיבש – עצמותיו של אדם, מפני שמרוב צערו ושפל רוחו לא יאכל ולא ישן אלא דואג תמיד, ועל כן יכלה דמו ובשרו ומוח עצמותיו יתיבש.
    לב שמח ייטיב גהה – שמחת הלב סבת רפואת האדם מחליו. גהה רפואה מלשון ולא יגהה מכם מזור (הושע ה׳:י״ג) והמקרא הזה נסמך לענין אבי הנבל והכסיל להודיע כי טובה הרבה נעדרת מאבי הנבל שהשמחה אשר היא ראש לרפואת האיברים נעדרת ממנו כאשר אמר ולא ישמח אבי נבל (משלי י״ז:כ״א). וגדול הרע אשר ימצא את אבי1 הכסיל כי התוגה שולטת בו והיא תיבש גרם. ולמד דעת מזה להזהיר את האב על התוכחת הבן שלא תשיגהו התוגה במעשיו.
    ורוח נכאה תיבש גרם – לא משמן בשרו בלבד ירזה אך גם עצמותיו תיבש אף על פי שהוא בריא וכל שכן שנמנע גהה מן החולה.
    1. השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ד:ל״ד.
    לב שטח ייטיב גהה – מראה הפנים כמו שאמר בזולת המקום: ייטיב פנים (משלי ט״ו:י״ג).
    לב שמח – הנה משמחת הלב יתחדש טוב מראה הגוף להתפשט הדם והחום הטבעי בחלקי הגוף והרוח נכאה שהיא הפך שמחת לב הוא תיבש האיברים מפני התקבץ הדם והחום הטבעי בפנימי הגוף והנה יבאר בזה שהשמחה משובחת וההצטער מגונה.
    ייטיב גהה – בספרים כ״י ודפוסים ישנים מלא יו״ד ומה שנמסר כאן במסורת הדפוס ב׳ חסר וסי׳ כי ייטיב אל אבי (שמאול א׳ כ׳). לב שמח ייטב גהה. נ״ל להגיה לב שמח ייטב פנים דלעיל סימן ט״ו שכן הוא חסר בכל הספרים והתם נצי מסורת ב׳ חסר.
    גהה – כמו כגהה ותחסר כ״ף השמוש ועניינו רפואה כמו ולא יגהה מכם מזור (הושע ה׳:י״ג).
    נכאה – שבורה כמו ונכאה לבב (תהלים ק״ט:ט״ז).
    גרם – עצם כמו תשבר גרם (משלי כ״ה:ט״ו).
    ייטיב גהה – השמחה תיטיב לגוף כדבר רפואה ושברון רוח תייבש מוח העצמות.
    לב, רוח – הרוח כולל כל כחות הנפשיות. וההבדל בין לב ורוח התבאר, שלב הוא הכלי החיצונה ששם ישכנו הכחות הנפשיות, והוא כח חומרי, והרוח הוא רוחני, וטוב יותר שיעצב הלב וישמח הרוח, וגהה כמו גוה, בחילוף אהו״י.
    לב שמח ייטיב גהה ורוח נכאה תיבש גרם – כבר בארתי למעלה (ט״ו י״ג) במ״ש לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב רוח נכאה, שיש לב שמח ורוח נכאה, שהלב בחיצוניותו שמח בטוב העוה״ז ובהצלחה, אבל רוחו הפנימי נכאה וטוב יותר עצבת לב ושלא יהיה רוחו נכאה, ועפז״א הלב השמח רק ייטיב גהה – ר״ל גוה, שהוא הגויה החיצונית, כמ״ש לב שמח ייטיב פנים, אבל רוח נכאה תיבש את העצם – ועיקר האדם בפנימותו.
    גהה – מלשון ולא יגהה מכם מזור (הושע ה׳:י״ג), והשרש הפוך מן הגה, כאשר הגה מן המסלה (שמואל ב׳ כ׳:י״ג), לשון הסרת המחלה, וגובר גם על רפא שראשית ענינו רפיון הכאב.
    ייטב גההא – לב שמח היא הרפואה היותר טובה.
    נכאה – ונשברת, כלומר דואגת ומצטערת.
    א. כן צ״ל. בדפוס: ״גאה״.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) שֹׁ֣חַד מֵ֭חֵק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑⁠ח⁠ לְ֝⁠הַטּ֗⁠וֹת אׇרְח֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃
    A wicked man receives a bribe in secret, to pervert the ways of justice.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שׁוּחֲדָא מִן עוּבָא יִסַב רַשִׁיעָא לְמִצְלֵי אָרְחָא דְדִינָא.
    אלט׳אלם יאכ׳ד׳ אלרשוה מן אלכם, ליזיל סבל אלחכם.
    שחד, הרשע יקבל השחד מן החיק כדי להטות ארחות המשפט.
    יש אצלנו חיק השרוול, שנאמר הבא נא ידך בחיקך1. שנדמה לעוול שהסתיר עניניו בשרוולו.
    1. שמות ד ו. וראה פירוש רבנו שם מהדורתי, ובהערה.
    לנא חיק כם כקולה הבא נא ידך בחיקך. אד׳ יט׳ן אלג׳איר אנה קד סתר אמרה בכמה.
    שחד מחיק רשע יקח – הקב״ה מקבל שחד דברים מחיק הרשעים, כלומר בסתר בינו לבינו.
    להטות ארחות משפט – להפוך דינו מרעה לטובה.
    He will take a bribe from a wicked man's bosom The Holy One, blessed be He, accepts words of humility and appeasement from the bosom of the wicked; i.e., in secret, between Him and them.
    to pervert the roads of justice To overturn his verdict from evil to good.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שחד מחיק רשע יקחא – הרשע הוא הולך אצל השופט ונותן לו שחד כדי שיזכהו בדינו, כי הוא יודע כי אין הדין מזכה אותו, כי הוא יודע בעצמו העול ששואל. וכדי שיזכהו הדיין נותן לו שחד ואינו חושבו כי הוא חוטא, כל כך הטתו רשעתו אל הגזל והעול.
    א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״יוקח״.
    שחד מחק רשע יקח – התורה הזהירה על השופט שלא יקח שחד. ועתה בא להודיע כי נותן השוחד גם הוא רשע כי הוא יודע כי השחד סבה לעוות הדין ולהטות ארחות משפט.
    גם יש לפרש: כי חייב והטוען שקר דרכו לתת שחד להטות אורחות משפט. על כן אמר כי השחד מחק החייב לוקח אותו השופט.
    שחד מחק – חסר הנסמך כמו אדם, או בעליו, כי יקח רמז לרשע הנזכר.
    שחד – הנה הרשע יקח שחד מחיק ר״ל שיקח אותו בצנעא בדרך שלא יודע ויקחהו להטות ארחות משפט.
    שחד מחק רשע יקח – הטעם מפסיק במלת מחק וכן פירשו רובי המפרשים אבל לפירוש רש״י וליחייא מלת מחק קשורה עם רשע והנה הם מטעים בעלי הטעמים.
    שוחד וגו׳ – הרשע יקח שוחד מחיק הנותן בסתר רב למען הטות ארחות משפט לזכותו בדין.
    מחק – בהצנע, כמו בחיק יוטל את הגורל.
    שוחד מחק רשע יקח להטות ארחות משפט – יש כמה מיני שוחד, יש לוקח שוחד משני הצדדים כדי להזדקק לדינם כמ״ש ראשיה בשוחד ישפטו, או שע״י לקוח שוחד יעשה פשרה כמ״ש כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים, או בדבר שיש בו שודא דדייני ומטה לצד אחד, אבל הרשע יקח שוחד כדי שיטה ארחות משפט – כמו במעשה דהאי צדוקי שאמר תחלה ברא וברתא כחדא ירתון, שבזה הטה הארח הכללי של המשפט, ושוחד זה יקח מן החיק בצנעה, משא״כ השוחד הראשון יקח באתגליא.
    רשע – נותן השוחד יקחהו מחיקו לתתו לשופט.
    להטות – למען יַטֶּה; או רשע הוא השופט עצמו המחבק אחד מבעלי הדין ובהחבא נוטל מחיקו שחד שזה רומז לו כי נתנו שם למען יקחהו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) אֶת⁠־פְּ⁠נֵ֣י מֵבִ֣ין חׇכְמָ֑ה⁠ וְ⁠עֵינֵ֥י כְ֝⁠סִ֗יל בִּקְצֵה⁠־אָֽרֶץ׃
    Wisdom is before the face of one who has understanding, but the eyes of a fool wander to the ends of the earth.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַפּוֹי דְסוּכְלְתָנָא חָדְיָן בְּחָכְמְתָא וְעַיְנוֹי דְסִכְלָא בְּעוּמְקָא דְאַרְעָא.
    בחצ׳רהֵ אלפאהם אלחכמה, ועינא אלג׳אהל פי אקאצי אלארץ׳.
    את פני, לפני המבין החכמה. כאלו היא מצויה לפניו ונכחו תמיד.
    ענינו שבעל התבונה כאשר תבריק לו בדבר ותרמוז לו בענין כבר עמד עליו, והכסיל הרי כאלו אינו נוכח, אלא כמי שהוא במרחק רב, כפי שידעת שמשה פירש מאשתו ברמז כשאמר לו ה׳ לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי1, וזולתו השכם ושלוח לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה2 ולא פעל בהם. ואפשר עוד שכוונתו שהחכם לוקח את הענינים בדרך הקלה והקרובה, והכסיל באופן הרחוק ביותר.
    1. דברים ה כז-כח. וראה שבת פז א.
    2. ירמיה ז כה.
    מעני ד׳לך אן ד׳ו אלפהם כמא תלוח לה באלקול ותומי לה באלאמר קד וקף עליה, ואלג׳אהל פהו כאנה ליס באלחצ׳רה, בל כמן הו פי בעד מסאפה, כמא עלמת אן משה אעתזל ען זוג׳תה באלאימא אד׳ קאל לה אללה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי, וגירה השכם ושלוח לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה וליס יחיך פיהם. ויסתקים איצ׳א אנה אראד אן אלחכים יאכ׳ד׳ אלאמור באסהלהא ומן אקרבהא ואלג׳אהל מן אבעדהא.
    את פני מבין חכמה וגו׳ – החכמה לפני המבין היא.
    ועיני הכסיל בקצה ארץ – לומר אין החכמה מצויה לפני, רחוקה היא ממני. היאך אני יכול לשנות נזיקין שהיא שלשים פרקים מסכת כלים שלשים פרקים שבת כ״ד פרקים. אבל לחכם דבר קל הוא היום אני שונה שני פרקים ומחר שנים, כך למדו אותם שהיו לפני מעולם.
    Wisdom is directly in front of an understanding man The wisdom is directly in front of an understanding man.
    but the eyes of a fool are at the end of the earth saying, "Wisdom is inaccessible to me [lit. The wisdom is not found before me] because it is far from me. How will I be able to learn the Order Nezikin, which consists of thirty chapters; Tractate Kelim, consisting of thirty chapters; Tractate Shabbath, consisting of twenty-four chapters?⁠" But, for the wise man, it is an easy matter: "Today I learn two chapters and tomorrow two chapters.⁠" And he says, "This is what those who preceded me from time immemorial did.⁠"
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    את פני מבין חכמה – החכמה עומדת בפני המבין כי יתכוין ללמוד ולקנו⁠{ת} מה שאפשר לו ללמוד ולקנות.
    אבל עיני הכסיל הם בקצוי הארץ ויבקש המותרות.
    את פני מבין חכמה – כבר בארנו (ר׳ יונה משלי י״ז:י׳) ענין מבין כי הוא אוהב להבין דברי חכמה ויש לו לב להבינם. ואם נעדרה ממנו אחת מאלה לא יקרא מבין ועל כן אמר: את פני מבין חכמה כי אם אין במקומו אנשים גדולים בחכמה ידרוש מאת כל איש מה שהוא יודע וילמוד מכל אדם וגרם לו זה אהבתו לחכמה על כן יכנע ללמוד מכל אדם כקטון כגדול ויקבל האמת ממי שיאמרהו.⁠1 והשנית כי הוא בוחן ומכיר ערך הדברים אשר ישמע. ואם כנים ונכוחים הם יקבלם מכל אדם. ואם יגיע אחר כך למקום אנשים חכמים ישמע ויוסיף לקח ונמצא נפשו נעזרת במה שלמד כבר להוסיף לו תבואות החכמה כאשר אמרו ז״ל: בענין הזה כלי מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק (בבלי סוכה מ״ו.), שנאמר: יהב חכמתא לחכימין וגו׳ (דניאל ב׳:כ״א).
    ועיני כסיל בקצה ארץ – לא ילמוד מאנשי מקומו הנמצא בידם מן החכמה אבל יאמר מי יתן ואלך למקום פלוני שיש בו אנשים חכמים וידועים2 ותורה אבקש מפיהם ואולי לא יספיקו בידו ללכת שם ונמצא נעור וריק מן החכמה וכאשר אמרו ז״ל: אל תאמר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה (משנה אבות ב׳:ו׳), ויגרום לו לכסיל שלא ללמוד מכל אדם גאותו וגודל לבבו על כן לא יכנע ללמוד מכל אדם. והשנית מיעוט אהבת החכמה כי אין חפצו ממנה רק להתגדל ולהשתרר ממנה. והשלישית כי לא יכיר ערך הדברים שישמע מצד הדברים עצמם אך מצד האומר אם הוא בעל השם בחכמה.
    1. עיין מבחר הפנינים שער החכמה ס״ד: קבל האמת ממי שאמרו.
    2. השוו ללשון הפסוק בדברים א׳:ט״ו.
    את פני מבין חכמה – חסר למ״ד. בקצה ארץ, זה בקשת התכלית שמנה החכם רבינו משה ז״ל אחת מהסבות המונעת הלימוד, ובעבור היות זאת המדה בנערים ברוב וראוי להורים להוכיחם תמיד על זה, סמוך לו הבא אחריו.
    את פני מבין וג׳ – לחכמה, כלומר להתחכם ולהשיג לבד, ולא יביט מתי יכלה הספר או הענין, והפך זה ועיני כסיל בקצה הארץ. וזהו בקשת שזכר רבינו משה.
    את פני מבין חכמה – הנה המבין ימצא את פניו חכמה כי כל מה שירגיש אותו מהדברים הנמצאים ימצא חכמה נפלאה כשיחקור למה שהוא על מה שהוא עליו ואולם הכסיל כשיבקש החכמה הנה עיניו בקצה הארץ לחשבו כי שם לבד תמצא לו ולזאת הסבה יתעצל בבקשתה.
    את פני – החכמה מצויה לפני המבין כי ילמד מכל אדם אבל הכסיל ישוטטו עיניו בקצה הארץ כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו כ״א מהחכמים היושבים ממרחק.
    את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ – דרכי החכמה הם קרובים לטבע נפש האדם כל זמן שלא התגאלה בתאוות העולם הזה ובפיתויי יצר הלב המתנגדים לדרכי החכמה, וכל מֵבִין יראה שהחכמה עומדת את פניו, וחקוקה בפני נפשו, שהיא צורתה האלהית, כמראות הצובאות הפנים לפנים, וכשיסתכל בפני נפשו וצורתה האמתיית, ימצא צורת החכמה חקוקה עליה.
    רק הכסיל, שנפשו התגאלה בתאוות, אשר העלו חלודה על פניה ונמחקו רושמי החכמה מצורתה, כמראָה מגואלת בטיט ורפש שאין הצורות ניכרים בה, הוא מחפש את החכמה בקצה ארץ, כאילו הוא דבר רחוק מטבע נפשו הרחק רב ומתנגדת לטבעו, ושלפי דעתו מצטרך ללכת דרך רחוקה ביגיעות רבות עד ימצא אותה.
    את פני מבין חכמה – חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח׳:א׳).
    ועיני כסיל – (הפוך מן סכל לשון הסתכלות על דבר מה) אינן פונות למה שלפניהן, ומהבטתן ניכר כי בעליהן כסיל היא.
    ויש עוד לפרשו: החכמה היא לפני הנבון, דבר נקל הוא לו לקחתה; ולעיני כסיל החכמה מעבר לים היא, רחוקה מיכלתו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כה) כַּ֣עַס לְ֭⁠אָבִיו בֵּ֣ן כְּ⁠סִ֑יל⁠ ⁠וּ֝מֶ֗מֶר לְ⁠יֽוֹלַדְתּֽוֹ׃
    A foolish son brings grief to his father, and bitterness to her who bore him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּרָא סִכְלָא מַכְבִּיד אֲבוּי וּמְמַרְמִיר לְאִמֵיהּ.
    כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו – זה עשו שנאמר ותהיין מורת רוח ליצחק ולדבקה.
    אלאבן אלג׳אהל גיט׳ לאביה, וממר לואלדתה.
    יתפרש זה על מה שהוא עושה בהם בשליחת יד ונזקים כמו שעשה אבשלום בן מעכה, ויתפרש גם על מה ששומעים ממעשיו ומצטערים כעין אמרו ועלי זקן מאד ושמע1.
    יתג׳ה הד׳א עלי מא יפעל בהמא באלבטש ואלאד׳א כמא פעל אבשלום בן מעכה, וינצרף איצ׳א אלי מא יסמעאנה מן אפעאלה פיגתמאן כקולה ועלי זקן מאד ושמע.
    כעס לאביו בן כסיל – כגון ירבעם כעס הוא להקב״ה.
    וממר ליולדתו – לכל כנסת ישראל שחטא והחטיאם.
    A foolish son causes anger to his father [A foolish son] like Jeroboam causes anger to the Holy One, blessed be He.
    and bitterness to her who bore him To the people of Israel, whom he caused to sin.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    כעס לאביו – מפני כי תמיד עושה מעשה כסילות, וממר לב אמו שרואתו יוצא לתרבות רעה.
    כעס לאביו בן כסיל וגו׳ – אחר שאמר למעלה יולד כסיל לתוגה לו (משלי י״ז:כ״א) הוסיף: עתה ואמר כי הוא סבת הכעס לאביו לקצוף במשאו ובמתנו כי התוגה תוליד כעס וקצף.
    וממר ליולדתו – מרירות לב ליולדתו, והמרירות יותר מן התוגה ומן הכעס. כי האם תרגיש יותר במדות הבן הכסיל מן האב כי הוא ירא את האב מלכת בדרכי אולתו לפניו וכאשר פרשנו בפסוק בן חכם ישמח אב (משלי י׳:א׳) ממר שרשו מרר בשקל והרמות מכס (במדבר ל״א:כ״ח).
    כעס לאביו – הנה הבן שהוא כסיל מכעיס אביו תמיד והוא ממר ליולדתו כי לא יקבל מוסרם ולא די לו בזה אבל יהיה בוחר הרע כל כך למי שהוא לא טוב גם ענוש עד שכבר יענוש הצדיק על צדקו ויכה הנדיבים על יושרם כי כל עושה טוב הוא רע בעיניו.
    וממר – מלשון מרירות.
    כעס – בן כסיל הוא מכעיס לאביו וממרר לאמו אשר ילדתו.
    כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו – הבן כסיל חוץ ממה שהוא גורם יגון לאביו, על שרואה שיוצא לתרבות רעה, גורם לו ג״כ כעס מצד שהוא ממרר ליולדתו, שנפשו מרה על מעשיו ובזה יכעוס האב על צרת אשתו, או על ריב שי״ל עמה, ואמר לקמן הוות לאביו בן כסיל ודלף טורד מדיני אשה.
    וממר – משרש מרה הקרוב למרר, וכן אל תמר בו (פרשת משפטים) נקודתו משרש מרר והראוי תֶּמֶר משרש מרה, ועיין מה שכתבתי למעלה משלי י׳:א׳.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כו) גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣⁠יק לֹא⁠־ט֑וֹב⁠ לְ⁠הַכּ֖⁠וֹת נְ⁠דִיבִ֣ים עַל⁠־יֹֽשֶׁר׃
    Also to punish the righteous is not good, nor to flog nobles for their integrity.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לְמִתַּךְ לְצַדִיקָא לָא שַׁפֵּיר אַף לָא לְמִמְחֵי צַדִיקַיָא דְאָמְרִין תְּרִיצוּתָא.
    גם ענוש לצדיק לא טוב – ההוא מינאה דהוה בשביבותיה דר׳ יהושע בן לוי דהוה מצער ליה טובא בקראי, יומא חד נקט תרנגולא אסריה בכרעיה דערסא אמר כי מטי ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא נמנם, אמר ר׳ שמואל לאו אורח ארעא למעבד הכי דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב אפילו במינים מאי טעמא דכתיב ורחמיו על כל מעשיו. אמר רב יעקב ברה דבת יעקב כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב, וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.
    דבר אחר: גם ענוש לצדיק לא טוב – אמר הקב״ה אע״פ שענשתי את אהרן ונטלתי שני בניו לא טוב אלא להכות נדיבים עלי יושר.
    גרם אלזכי איצ׳א לא כ׳יר פיה, ולא צ׳רב אלנבל עלי מסתקימהם.
    גם, גם הענשת הצדיק אין בה טובה, ולא הכאת הנדיבים על ישרם. תרגם ענוש ״גרם״ גביית ממון ממנו. וראה גם לקמן כב ג.
    אמרו גם, היא מתיבות הנספח, מורה על דבר ידוע לפניה שנרמז עליו והוא ההרג, אמר הריגת הצדיק הרי ברורה הרחקתו ובפרט שאמר ה׳ ונקי וצדיק אל תהרג1, אלא שכך גם ענישתו ממון כענין שנאמר וענשו אותו מאה כסף2, וכן הכאתו והלקאתו כאמרו והיה אם בן הכות הרשע3.
    2. דברים יב כט. ומכאן משמע כי ענישה היא כסף.
    3. שם כה ב. ואע״פ שלא נאמר בפסוק זה עונש הרי הוא במושג ענישה. וכתב רבנו באמו״ד מאמר ה פ״ח כי השופט המיסר ומעניש מהכרע דעתו, אם כוונתו שמירת הדת ומשפטיו יש לו שכר כמ״ש מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה עושין אלא כדי לעשות סיג לתורה. ואם נתכוון בכך להטות דין או למטרותיו הרי זה משחית נפשו שנ׳ גם ענוש לצדיק וכו׳.
    קולה גם, הו מן אלחרוף אלמצ׳אף, ידל עלי שי מעתקד קבלה מומא אליה והו אלקתל, קאל פאמא קתל אלזכי פמסלם אנכארה סימא לקול אללה ונקי וצדיק אל תהרג, וכד׳לך גרמה איצ׳א מאלא כקולה וענשו אותו מאה כסף, וכד׳לך צ׳רבה וג׳לדה כקולה והיה אם בן הכות הרשע.
    גם ענוש לצדיק לא טוב – לא אמר הקב״ה למחות את שם ישראל מעל פני האדמה, כי לא טוב בעיניו לענוש את כולם, ואמר: והשארתי בישראל שבעת אלפים (מלכים א י״ט:י״ח).
    להכות נדיבים על יושר – להכות את הטובים שבהם שהיו נדיבים על יושר, שנאמר: והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א י״ט:י״ח).
    נדיבים על יושר – דוגמת האמור במקום אחר: ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום (ישעיהו ל״ב:ח׳) – נמצא נדיב על נדיבות.
    To punish also the righteous man is not good The Holy One, blessed be He, did not decide to obliterate the name of Israel from upon the earth, as it was not good in his sight to punish all of them.
    to strike the generous who possess uprightness To strike the good people among them, who were generous and possessing uprightness, as it is said: "And I will leave over in Israel seven thousand – all the knees that did not kneel to the Baal" (Melakhim I 19:18).
    the generous who possess uprightness Heb. נדיבים עלי ישר, an analogy of what is stated elsewhere: "But the generous person plans generous deeds, and he, because of generous deeds, shall stand" (Yeshayahu 32:8). We find "a generous man because of generous deeds.⁠"
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    גם ענוש – אין דבר ניאות לצדיק להעניש בני אדם שאינם רשעים, לומר כי אינכם צדיקים כמוני.
    כמו שאין נאה להכות הנדיבים על שעושים היושר, כלומר שממיתים האיש שהוא חייב מיתה או חייב להענישו ממון.
    גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים וגו׳ – הצדיק תפלתו נשמעת כאשר כתיב: ותפלת צדיקים ישמע (משלי ט״ו:כ״ט). והנה בידו לברך ולענוש. על כן אמר כי לא טוב לצדיק לענוש לאשר יחטא לו כי מן הראוי לצדיק למחול ולהעביר על מדותיו.
    להכות וגו׳ – דרך הנדיבים למשול בעם ובידם להכות ולהנקם מאשר יחטא להם. על כן אמר כי לא טוב אשר יכו הנדיבים וינקמו מן החוטא להם. גם אם בן הכות1 האיש אשר חטא להם מן הראוי ומן הדין ומן היושר. אף גם זאת לא טוב לנדיבים להכות ולהנקם אפילו על הישר כי הנה בנדבת לבם חוננים בכספם וזהבם וגומלין חסד בגופם ובממונם וראוי שתהיה המחילה לחוטא להם מכלל נדיבות לבם ודרכי חסדם.
    1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ה:ב׳.
    גם ענוש לצדיק – להכות נדיבים. הם המכים ואם כן הפועל חסר: על יושר. הטעם אם על יושר, רצוני, יושר מהנדיבים ומה שראוי, וזה כמאמרם ז״ל: כל המעביר על מדותיו (בבלי ראש השנה י״ז)
    גם ענוש לצדיק וג׳ – הנה הדבר מתואר מצד מה שהוא גובר בו, כי הצדיק תמיד אם יחטא פעם אחת, יאמר הצדיק חטא, ואם אינו צדיק אז באותו הענין, והנה ראוי לשופט שיענוש בממון ויכה בשוטים ברך, ויסור לכל חוטא כפי רשעתו, ואמר שלמה, שראוי להעלים עין על הצדיק, אם דרך זרות יקרה לו עון, וכן על הנדיבים, וענין הפסוק הזה, כי לענוש גם לצדיק כמו שיעשה לרעים אינו טוב, וכן להכות נדיבים, על דרך יושר ודין, כמו שיעשה לנבלים, אינו טוב, כי אין דין החטא, אשר על המעט, כמו אשר על הרוב.
    עלי ישר – ישמו ישרים עלך זאת בראותם בספריהם על ישר ואני כותב עלי ישר וכדי שלא יאמרו על יעד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת ומי הוא זה ערב את לבו לשלוח יד בספרי הקדש. אודיע לכל כי לא מלבי אני בודה חילוף זה אף מי שהעיר את רוחי היה ראש המפרשים רש״י ז״ל כי בפירוש נכתב שלש פעמים עלי. וגם בפירוש החכם דון יוסף יחייא כתוב כן אח״כ חפשתי בספרים ומצאתי דפוסים ישנים מנאפולי ומשונצין כתוב עלי וכן הוא במאיר נתיב שרש ישר. נדב. נכה. ואף בספרים כתובי יד קדמונים ראיתי מהם שנכתבו כן בתחלה ועדיין לא נתקררה דעתי בכל אלה עד שמצאתי מדרשי רבותינו ז״ל בויקרא רבא פרשה כ׳ ותנחומא פ׳ אחרי מות הובא גם בילקוט משלי רמז תתקנ״ו ובכלם כתוב עלי. ה׳ יורנו זה הדרך ישכון אור וינחנו בארץ מישור אמן.
    גם ענוש וגו׳ – ר״ל מי שהוא לא טוב ימאס כ״כ בצדק עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר כי בעיניו לרע תחשב.
    גם ענוש לצדיק לא טוב – מדבר במלכים שאין טוב להם לענוש מי שיודעים שהוא צדיק, ולרוב צדקתו הוא לפעמים מתנגד למלכו. ופירש ואמר להכות נדיבים על יושר – לא טוב להכות השרים אם אמרו דברי יושר ולא נשאו פנים למלך (תלמידי יוסף ירא).
    לא טוב, על ישר – על שרשו עול, שהוא עול נגד היושר, וכן פרשתי על משכבכם (תהלות ג׳), על אנשים (איוב ל״ג כ״ז) וכן לקמן (כ״ט ה׳) ולא טוב הוא הפך הנהגת החכמה, ועל יושר הוא נגד חקי הבינה, כי טוב ורע הוא בחכמה, ועול ויושר הוא בבינה, כי הנדיב מפורסם אצל העם יותר מן הצדיק וכולם מבינים שהוא נגד היושר והצדיק נודע צדקתו לה׳ וענשו לא טוב נגד חקי החכמה.
    גם ענוש לצדיק וכו׳, חושך אמריו וכו׳, גם אויל מחריש וכו׳. אמר הנה יש דבר שהוא לפי הנראה בלתי טוב וישר בהנהגה, והוא מה שה׳ מעניש לצדיק – ומה שמכה את הנדיבים – שמזה יולד התלונה של צדיק ורע לו, שמה שמעניש הצדיק הוא לא טוב – ומה שמכה נדיבים הוא על יושר – ר״ל הוא עול בהיושר? משיב ע״ז, מי שיודע דעת חושך אמריו ואינו שואל השאלה הזאת, אחר שיודע ע״פ הדעת שה׳ משגיח ושמאתו לא תצא עול כי הוא השלם בתכלית השלמות, וא״כ יודע שודאי משפט ה׳ אמת ולא יחקור ולא יגלה אמריו מהקושיא הזאת, ומי שהוא איש תבונה הוא מבין טעמי ההנהגה הזאת, שהוא לשלם לו איזה חטא שעשה בעוה״ז, להיטיבו באחריתו וכיוצא מהטעמים שנאמרו בזה, והוא יקר רוח – שגם ברוחו הפנימי לא תסער השאלה הזאת. אולם גם האויל והמסתפק בכל דבר, אם מחריש ואינו מתפקר בהשאלה הזאת, חכם יחשב – שבזה כבר נהג כפי חקי החכמה שלא יוציא שאלות כאלה בפיו, הגם שמסתפק בלבו, ואם אוטם שפתיו לגמרי, עד שגם בדבורו החיצוני לא ימצא איזה פקפוק בכיוצא בזה, יחשב נבון – ויחשבו שהגיע למדרגה להתבונן בה בינה, כמ״ש יקר רוח איש תבונה.
    גם – סרס המקרא – ענוש גם לצדיק הוא הפך הטוב, כלומר הוא דבר רע מאד.
    להכות וגו׳ – אילו גער דוד בנתן שבא להוכיחו כדרך שקצף אמציה על הנביא (דברי הימים ב׳ כ״ה:ט״ז) היה עושה דבר לא טוב.
    על ישר – כי יושר לבם מביאם להוכיח עושה הרע.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כז) חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת⁠ (וקר) [יְ⁠קַר⁠־]⁠ר֝֗וּחַא אִ֣ישׁ תְּ⁠בוּנָֽה׃
    He who spares his words has knowledge. He who is even tempered is a man of understanding.
    א. [יְקַר⁠־] (וקר)⁠ר֝֗וּחַ א-קרי=יְקַר⁠־ר֝וּחַ (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְחָשֵׂךְ מִלוֹי יָדֵיעַ יְדִיעֲתָא וְדִמְכִיכָא רוּחֵיהּ גַבְרָא דְמִתְבַּיֵן.
    אלצאד אקואלה הו אלעאלם באלמערפה, ואלעזיז אלרוח ד׳ו אלפהם.
    חושך, החושך אמריו הוא היודע את הדעת, ויקר הרוח הוא בעל התבונה.
    כוונתו בזה חשיכת הדברים ושלא להתחיל בהם עד שיתבקש לכך. ואמרו יקר רוח רומז על הרצינות, עד שתראה האדם הרציני שאתה מניעהו ואינו נע, מנידהו ואינו נד.
    מראדה בהד׳א צ׳ד אלכלאם ואלאבתדא בה חתי יסאל ענה. וקולה יקר רוח אשאר אלי אלרזאנה, אלתי תרי אלרג׳ל לחאלהא אנך תחרכה פלא יתחרך, ותהזה פלא יהתז.
    חושך אמריו יודע דעת – מי שהוא יודע דעת אינו מרבה דברים.
    יקר רוח – יקר דברים, מנוע דברים, איש תבונה.
    keeps back his words He who has knowledge does not talk excessively.
    he whose breath is dear (Whose words are dear; Salonica ed.) He who keeps back his words is a man of understanding.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    חושך אמריו – האדם הדעתן הוא מונע שפתיו מלדבר הרבה ובמקום שאין ראוי לדבר. והאיש שהוא בעל תבונה מונע כעסו ואינו כועס במהרה.
    ויקר רוח – כמו: הוקר רגלך (משלי כ״ה:י״ז).
    וקר רוח כתיב, כלומר שהוא אינו בעל חמה.
    חושך אמריו יודע דעת יקר רוח וגו׳ – 1האיש אשר הוא יודע דעת ודברי חכמה ערוכים לו על שפתיו הוא חושך אמריו ולא ידבר בהם זולתי דבר בעתו כמו שכתוב: ודבר בעתו מה טוב (משלי ט״ו:כ״ג). גם לא ידבר בם זולתי אל אוזן שמעת ובמקום שמחבבין אמריו ושותין בצמא דבריו. ותתייחס המדה הזאת אל היודע דעת כי הוא מכיר במעלת החכמה ומתק דבריה וחין ערכה וחמודותיה כמו שאמרו ז״ל:⁠2 בענין הזה כי המשי יקרה בעיני הרגילים ללבוש משי ובגדי ארגמן ועל כן יסלסל דברי החכמה ויכבדם. ואמרו מחברי המוסר3 אל תהיו כמשליכים הפנינים לפני החזירים. והשנית כי היודע דעת המכיר מעלת החכמה אין כונתו ממנה להתפאר בעיני המון עם כי דיו בעטרה שעטרה לו החכמה ואשר קנה ממנה יתרון ומעלה לנפשו, על כן לא ידבר זולתי במקום שיעשו דבריו פרי תועלת ומצוה.
    יקר רוח וגו׳ – איש תבונה דרכו להיות יקר רוח ולא ידבר דבר עד שישקול אותו תחלה במאוזני תבונתו ולא ירבה דבריו כי ירא מן המשגה ומן הטעות. וכי ישאלוהו דבר לא ישיב תשובה בלתי אחרי מתון ומחשבה. כי עמד איש התבונה על דרכי המחקר והבין וידע קוצר השגת האדם כי לא יחקרו אצלו הדברים בלי עיון ומתון. הנה דבר ע״ה על מניעות דברי החכמה שידע החכם ויחשוך אותם לפני עתם וזמנם ועל הוקר איש תבונה את דבריו קודם שהתבונן בדבר כל הצורך. וכאשר אמר הכתוב: איש תבונה נתבאר לנו כי הוא מדבר על הדברים שהוא צריך להתבונן בהם בינה. וכשהזכיר יודע דעת נתבאר כי דבר על הדברים שהוא יודע וצפונים בידו.
    1. עיין כד הקמח ערך רשות ז׳.
    2. צ״ע היכן.
    3. עיין מבחר הפנינים הוצאת אשער סימן ס״ח.
    חושך אמריו – יקר רוח. ידוע כי הדבר הנמצא לעתות רחוקות הוא יקר ביותר, וטעמו יקר הדבור, רצוני, שלא ידבר כי אם לעתים רחוקים.
    יקר רוח – כטעם: ודבר י״י היה יקר (שמואל א ג׳:א׳) הפך הזול. וזה כטעם: חושך אמריו (משלי י״ז:כ״ז), ומלת רוח כמו דבור, והגה מפיו יצא (איוב ל״ז:ב׳).
    חושך אמריו – הנה האיש היודע דעת מונע אמריו שאינו מדבר דבריו בלתי צריך ומי שהוא איש תבונה נותן לעצמו יקרת רוח ולא יהיה מסב ומתחבר מאד עם בני המעלה ולא יהיה מרבה דברים אך דברו יהיה יקר לא שיעשה זה דרך גאוה כי זה יהיה מגונה.
    וקר רוח – יקר קרי.
    חושך – מונע.
    חושך אמריו – המונע דברים בטלים הוא יודע דעת.
    יקר – מי שרוח פיו הוא יקר וחשוב וימעט בהם הוא איש תבונה וכפל הדבר במ״ש.
    יודע דעת, איש תבונה – היודע דעת הוא ע״י השגת החושים והנסיון, ואיש תבונה משיג ע״י מופת הבינה מן הקודם אל המאוחר כמ״ש ישעיה (מ״ג י׳) ובכ״מ בתנ״ך, וייקר רוח י״ל רוח יקר, שהרוח מציין כל כחות הנפשיות היקרות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

    חושך אמריו – הקרובים לצאת מפיו ממהרות והוא מכלא אותם מצאת.
    יקר – יש אם ג״כ למסורת וקר הפך חם והענין אחד, יקר רוח שֶהֲבֵל פיו כלומר דבריו יקרים ומעטים, וקר רוח שוקל כל דבריו ברוח מיושבת ולא בחרון אף.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כח) גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב⁠ ⁠אֹטֵ֖ם שְׂ⁠פָתָ֣יו נָבֽוֹן׃
    Even a fool, when he keeps silent, is counted wise. When he shuts his lips, he is thought to be discerning.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְאַף שַׁטְיָא דְשָׁתֵק חַכִּימָא הוּא מִתְחַשֵׁב וּדְכָלֵי שִׂפְוָתֵיהּ מִתְבַּיָן.
    חתי אן אלג׳אהל אלממסך קד יחסב חכימא, ואלצאם שפתיה פאהמא.
    דבור זה מחייב לדון לזכות, מצוך אם ראית אדם שותק חשוב אותו חכם עד שתודע לך סכלותו, וכך הבלתי ידוע חשוב אותו צדיק עד שיתברר לך רשעו, ולפיכך צוו קדמוננו ז״ל והוי דן את כל אדם לכף זכות1.
    1. אבות פ״א מ״ו.
    הד׳א אלקול יוג׳ב חסן אלט׳ן, יוציך אד׳א ראית אלמר סאכתא פאעדדה באלעלם חתי יט׳הר לך ג׳הלה, וכד׳לך אלמסתור אעתקדה צאלחא חתי יבין לך פסקה, ולד׳לך יוצו קדמאינא ז״ל והוי דן את כל אדם לכף זכות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    גם אויל – עתה משבח השתיקה ורוצה לומר: מי שהוא שומע כשמדברים בני {אדם}, ואינו מדבר אלא ישמע וישתק וישים לב לדבריהם, האנשים יחשבו לו זה לחכמה. כי המדה הזאת תמצא בנבונים שאינם מדברים דבר אלא בעתו, ואינם מדברים במה שאינם יודעים.
    גם אויל מחריש חכם יחשב – 1בא לתת עצה אל האויל להחריש ולשמוע כי אם החריש יחריש לא תחשב לו לקוצר בינה אבל חכם יחשב כי יאמרו במדת החכם נמצא כי דרך החכם להטות אוזן ולהחריש ולשמוע ולא לגלות דעתו כמו שכתוב: ואוזן חכמים תבקש דעת (משלי י״ח:ט״ו) ועל ידי המדה הזאת ילמד החכמה ואסף את תבואתה.
    אוטם שפתיו – מי שהוא סוגר שפתיו יחשב נבון כי מדת הנבון כאשר חפץ לדבר ולהגיד דעתו כי השמחה לאיש במענה פיו יסגור שפתיו וימשול ברוחו מענות עד אחרי המתון והמחשבה.
    1. עיין פירוש ר׳ יונה משלי י׳:י״ד,י״ט, י״א:א׳.
    גם אויל מחריש – והנה ימשך טוב ממניעת הדבור שכבר יעלה מהאדם אולתו וכן יחשב נבון מי שהוא סותם שפתיו ולא ידבר.
    אוטם – ענין סתימה וכמו אוטם אזנו (ישעיהו ל״ג:ט״ו).
    גם אויל מחריש – מי שיוכל להשתיק גם את האויל שלא יוסיף לדבר אולתו המחריש הזה לחכם יחשב כי דבר גדול עשה.
    אוטם – הסותם שפתי האויל ר״ל המחדיל אותו ממאמריו יקרא נבון וכפל הדבר במ״ש.
    חכם, נבון – התבאר בכל הספר שנבון גדול מחכם (ע״ל א׳ ב׳).
    ואטם שפתיו – הוא יותר מן המחריש, וגדר האויל הוא מהסתפק בכל דבר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

    אטם – לבלתי יצאו מהן דברים בלתי נכונים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144