Shir HaShirim 5 – שיר השירים ה‏ – Mikraot Gedolot

אֲמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעַמֵּיהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל עַלִית לְבֵית מַקְדְּשִׁי דִּבְנֵית לִי אֲחָתִי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא לְנִנְפֵּי דְּהִיא צְנִיעָא אַשְׁרִיתִי שְׁכִינְתִּי בֵּינַיִךְ וְקַבֵּילִית בְּרַעֲוָא יָת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיִךְ דַּעֲבַדְתְּ לִשְׁמִי שְׁלַחִית אִישָׁתָא מִן שְׁמַיָּא וַאֲכַלַת יָת עֲלָוָן וְיָת נִכְסַת קוּדְשִׁין אִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָמַי נִסּוּךְ חֲמַר סוּמָּק וַחֲמַר חִוָּר דְּנַסִּיכוּ כָּהֲנַיָּא עַל מַדְבְּחִי כְּעַן אֵיתוֹ כָּהֲנַיָּא רָחֲמֵי פִקּוֹדַי אֲכוּלוּ מָא דְּמִשְׁתְּאַר מִן קוּרְבָּנַיָּא וְאִתְפַּנְקוּ מִן טוּבָא דְּאִתְעַתַּד לְכוֹן.

פרשה ה

[א] בָּאתִי לְגַנִּי – אָמַר רַבִּי מְנַחֵם חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבוּנָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵנָה, בָּאתִי לְגַן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְגַנִּי, לְגִנּוּנִי, לְמָקוֹם שֶׁהָיָה עִקָּרִי מִתְּחִלָּה, וְעִקַּר שְׁכִינָה לֹא בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה׳ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן (בראשית ג׳:ח׳), אָמַר רַבִּי אַבָּא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְסָלֵיק מְקַפֵּץ וְסָלֵיק, חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְנִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, חָטָא אֱנוֹשׁ נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי, חָטָא דּוֹר הַמַּבּוּל נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הָרְבִיעִי, חָטָא דוֹר הַמִּגְדָּל נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַחֲמִישִׁי, חָטְאוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי, חָטְאוּ הַמִּצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי. כְּנֶגְדָּן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים וְהוֹרִידוּהָ לָאָרֶץ, זָכָה אַבְרָהָם הוֹרִידָהּ מִשְּׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִשִּׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מֵחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מֵרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִשֵּׁנִי לָאֶחָד שֶׁהוּא רִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ (תהלים ל״ז:כ״ט), הָרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ תְּלוּיִין בָּאֲוִיר כִּי לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה לָאָרֶץ, אֲבָל הַצַּדִּיקִים הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה לָאָרֶץ, מַה טַּעַם צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ, יַשְׁכִּינוּ לַשְּׁכִינָה עָלֶיהָ: שׁוֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ (ישעיהו נ״ז:ט״ו), וְאֵימַת שָׁרַת שְׁכִינָה עָלֶיהָ, בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן (במדבר ז׳:א׳). רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וְהוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, לְאַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ לְהִתְרַצּוֹת לָהּ, שָׁלְחָה לוֹ וְאָמְרָה יַעֲשֶׂה לִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר חָדָשׁ וְיָבוֹא אֶצְלִי. כָּךְ לְשֶׁעָבַר הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל הַקָּרְבָּנוֹת מִלְּמַעְלָה, דִּכְתִיב: וַיָּרַח ה׳ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וגו׳ (בראשית ח׳:כ״א), עַכְשָׁיו מְקַבֵּל מִלְּמַטָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה. אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, זֶה קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְקֹמֶץ הַלְּבוֹנָה, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, אֵלּוּ אֵבְרֵי עוֹלָה וְאֵמוּרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אֵלּוּ הַנְּסָכִים וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים. אִכְלוּ רֵעִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אֵלּוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּשְׁתַּכְּרוּ בְּצָרָתָן.

אָמַר רַבִּי אִידֵי בִּקֵּשׁ דָּוִד לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹ כְּקָרְבָּנָן שֶׁל נְשִׂיאִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ וגו׳ (תהלים ס״ו:ט״ו), אֵיזֶהוּ קָרְבָּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּרִים וְאֵילִים וְעַתּוּדִים, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קָרְבָּן שֶׁל נְשִׂיאִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם (במדבר ז׳:י״ז).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵינָא, לָמָה הוּא קוֹרֵא אֶל הַנְּשִׂיאִים רֵעִים, אֶלָּא שֶׁכִּוֵּן לְהַאֲהִיבָן וּלְקָרְבָן, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵינָא בְּכָל מָקוֹם אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא קְטֹרֶת בִּנְדָבָה, וְכָאן קְטֹרֶת בִּנְדָבָה. בְּכָל מָקוֹם אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא חַטָּאת נְדָבָה, וְכָאן חַטָּאת נְדָבָה. בְּכָל מָקוֹם אֵין קָרְבַּן יָחִיד דוֹחֶה טֻמְאָה וְשַׁבָּת, וְכָאן קָרְבַּן יָחִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה. בְּכָל מָקוֹם אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא חַטָּאת אֶלָּא עַל חֵטְא, וְכָאן הַיָּחִיד מֵבִיא חַטָּאת שֶׁלֹא עַל חֵטְא.

דָּבָר אַחֵר אִכְלוּ רֵעִים אֵלּוּ הַנְּשִׂיאִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים אֵלּוּ הַנְּסָכִים.

דָּבָר אַחֵר: אִכְלוּ רֵעִים – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן הָאוֹרְחִין, וְנָפַל הַשֶּׁרֶץ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי, שֶׁאִלּוּ מָשַׁךְ הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ הָיוּ הַכֹּל מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם, פָּשַׁט הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ, וּפָשְׁטוּ הַכֹּל אֶת יְדֵיהֶם.

אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אוֹרְחִין אֶצְלוֹ, וְהָיָה מַחֲזִיר עֲלֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם יֶעֱרַב לָכֶם וִיבֻסַּם לָכֶם.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אוֹרְחִין אֶצְלוֹ, לִכְשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר טְלוּ מָנָה זוֹ יָפָה וּתְנוּ לְבַעַל הַבַּיִת, אַף הָכָא כֵּן, בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, אַף אַתּוּן אִכְלוּן. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אַף אַתּוּן שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.

אריתי מורי עם בשמי – זה שער הקרבנות.

אכלו רעים שתו ושכרו דודים – אלו הן אוהבי המקום.

באתי לגגי, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטין ובנו אותה והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטין וצועקים ואומרים יבוא המלך לפלטין, מה עשה המלך נכנס בפשפש ושלח ואמר להם אל תצעקו שכבר באתי לפלטין, כך כשהוקם המשכן היו מישראל אומרים יבוא דודי לגנו, שלח הקב״ה ואמר להם מה אתם יראים כבר באתי לגני.

דבר אחר: באתי לגני אמר רבי שמעון בר יוסנא באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני לאותו הגן שנסתלקתי ממנו כמו שנאמר מתהלך בגן. אריתי מורי עם בשמי זה הקטרת, אכלתי יערי אלו קדשי קדשים וקדשים קלים, שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים והחלבים.

דבר אחר: אכלתי יערי אלו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקב״ה, שהיחיד אינו מתנדב קטרת, ואין היחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו, ואין קרבנו של יחיד דוחה את השבת. אכלו רעים שתו ושכרו דודים אלו ישראל שנאמר למען אחי ורעי, רבי עזריה בשם ר׳ יודן בר סימון משל למלך שכעס על מטרונא וטרדה מתוך פלטין שלו, לאחר ימים בקש להחזירה אמרו יחדש דבר ואחר כך הוא מחזירה, כך לשעבר היה הקב״ה מקבל קרבנות מלמעלה שנאמר וירח ה׳ את ריח הניחוח, ועכשיו הוא מקבל קרבנות מלמטה שנאמר באתי לגני – אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו הכלה רשות, הדא הוא דכתיב יבא דודי לגנו, ואח״כ באתי לגני אחותי כלה.

שתו ושכרו דודים (כתוב ברמז רצ״א).

דכ׳לת בסתאני יא אכ׳תי יא ערוס, גנית מסכי מע טיבי, אכלת שהדי מע עסלי, שרבת כ׳מרי מע לבני, כלו יא אצחאבי, אשרבו ואסכרו יא אחבאב.

אחותי! הכלה (ביחס לחתן שלה) נכנסתי לגן שלי, קטפתי את המור שלי עם הבשמים שלי, אכלתי הנופת שלי (דבש יחד עם היער שלו) עם הדבש שלי, שתיתי את היין שלי עם החלב שלי, חברים שלי! תשתו והשתכרו, אהובים!

דודים – אהובים.

ומבקשים מהשכינה להצטרף עמהם כמאמר אדוננו דוד הראני ה׳ חסדך (תהלים פח ח), וכל עת שמתפללים לפני ה׳ הוא נמצא להם שנ׳ אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיהו נח ט), לכך נאמר באתי לגני אחותי כלה, כלומר קדש הקדשים שמקטירין לפניו את הקטרת בהיכל ומקריבין את הקרבנות בעזרה שנ׳ והקטיר עליו (שמות ז׳ ב), ונאמר עוד עלת תמיד העשיה בהר סיני (במדבר כח ו), והקב״ה מקבל מהם שנ׳ אכלתי יערי עם דבשי שהוא לשון קבלה.

ואמרו אכלו רעים, אפשר לפרשו על מותר הקרבנות הנאכלים לכהנים שהם רעים כמו שנ׳ והנותרת ממנה יאכלו וכו׳ (ויקרא ו ט).

שתו ושכרו דדים, אפשר שהוא זבחי שלמים לישראל, וענין תיאור השתייה הראשונה שהוא מגרעת וממנהגי הסביאה כמו שנ׳ בנח וישת מן היין וישכר (בראשית ט כא). ואפשר שפירושו על חטאו של עוזא בנשיאת הארון בשגגה, כי אין לשאת את הארון אלא בכתף שנ׳ בכתף ישאו (במדבר ז ט), והוא נשאו על העגלה לכך נאמר ויכהו שם האלהים על השל (שמואל ב ו ז). והשגגה היא בארמית שלותא. ועד כה נשלמו עניני הבית הראשון. והשראת השכינה בששה מקומות, ודורות דוד ושלמה, והשמטות השבטים מתחת יד בן דוד ונשארו עמו שני שבטים בלבד, והיו ביניהם המלכים צדיקים ורשעים, ונביאים שעמהם, והתקבצותם לחגים. ולא רצה אדוננו שלמה לגלות מומיהם שלא יפגום את השירה, וגם לא יכל להסתיר מומיהם לגמרי שלא ייראה ע״ה כבדאי, וכשראה אלה ואלה רשעים וביניהם הנה אלה צדיקים, ועם זאת היה הבורא יתרומם ויתעלה שולח אליהם ומבקש מהם לשוב, לפיכך אמר אני ישנה.

באתי לגני – בימי חנוכת הבית.

אריתי – ליקטתי, והוא לשון משנה: כמלא אורה וסלו, ואף לשון מקרא: וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ׳:י״ג). ונאמר על שם הקטרת, שהקטירו קטרת יחיד הנשיאים על מזבח החיצון ונתקבלה, והוא דבר שאינו נוהג לדורות. ועל כן נאמר: אכלתי יערי עם דבשי – יש דבש שהוא גדל בקנים, כעיניין שנאמר: ביערת הדבש (שמואל א י״ד:כ״ז), ויערת הוא לשון קנה, כמו: ותשם בסוף (שמות ב׳:ג׳) – ושויתיה ביערא (אונקלוס שמות ב׳:ג׳). ומוצצין הדבש ומשליכין העץ, ואני מרוב חיבה אכלתי^א הקנה עם הדבש, שאינו ראוי עם הראוי, קטרת נדבה. וכן שעירי חטאות שהקריבו הנשיאים, ואין חטאת קריבה נדבה, ואני קבלתים בו ביום.

שתיתי ייני – הם הנסכים.

עם חלבִֿי – מתקו וצחו מחלב.⁠^ב

אכלו רעים – באהל מועד אהרן ובניו ובבית העולמים הכהנים כולם.

שתו ושכרו דודים – אילו ישראל אוכלי בשר^ג זבח השלמים שהקריבו לחנכת הבית.⁠^ד

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34, וינה 220, ויימר 652. בדפוסים נוסף כאן: ״יערי עם דבשי – אכלתי״.

ב. בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״ויש לפותרו: לש׳{ון} חלבים, לפי הדוגמא.⁠״

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״בשר״.

ד. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165: ״המזבח״.

I have come to my garden – In the days of the dedication of the Beis Hamikdosh.

I have gathered – I gathered, and it is a term of the Mishnah, "as much space [as is required by] a gatherer אוֹרֶה and his basket.⁠"¹ It is also a term found in Scripture, "and all wayfarers have plucked וְאָרוּהָ its fruit.⁠"² And this was stated in regard to the incense, which they burned as an individual incense offering – the tribal princes on the outside altar and it was accepted.⁠³ This is something that does not apply to later generations. Because of this, it is stated, "I have eaten my sugar cane with my sugar.⁠" There is honey that grows in canes, as it is stated, "into the sugar of the יַעְרַת canes,⁠"⁴ and "יַעְרַת" is a term referring to a cane, as in, "and she placed [it] among the reeds בַּסוּף,⁠"⁵ [which Targum renders] "and she placed it in the reeds בְּיַעֲרָא.⁠" And the sugar is sucked out and the wood is discarded. But I, out of great love, ["ate my sugar cane with my sugar,⁠" I] ate the cane with the sugar, the inedible with the edible, [signifying] the freewill incense offering,⁠⁶ and likewise, the he-goats sin-offering that the tribal princes sacrificed, although a sin-offering is not brought as a freewill sacrifice, but I accepted them on that day.

I have drunk my wine – These are the libations.

With my milk – They were sweeter and clearer than milk.⁠⁷

Eat [my] friends – Aharon and his sons, in the Tent of Meeting, and all the kohanim, in the eternal Temple.

Drink and become intoxicated [my] beloved ones – These are the Israelites⁸ who ate the flesh of the peace offerings that they sacrificed for the dedication of the altar.

1. Mishna Sheviit 1:2. The term אורה there refers to the harvest of figs. (Sifsei Chachomim)

2. Tehillim 80:13.

3. This incense offering was unusual in two ways. First, because it was an individual offering instead of a communal one; and because it was burned on the outer altar instead of the inner [golden] altar.

4. I Shemuel 14:27.

5. Shemot 2:3.

6. The incense offering is symbolized by 'myrrh,' because it is one of its most important ingredients.

7. Alternatively, חלבי, means my fat, referring to the fat portions of the peace offerings.

8. It does not refer to the kohanim because they are forbidden to drink wine or any intoxicating beverage before performing the divine service.

באתי לגני אחותי כלה – מבשר לישראל שהקב״ה יבא וישרה שכינתו ביניהם לעולם כשנים קדמוניות.

אריתי מורי עם בשמי – זה ריח הקטורת והלבונה כענין שנאמר כריח ניחוח ארצה אתכם.

אכלתי יערי עם דבשי – אלו איכרי קרבנות. עם החלבים המתוקים כדבש.

שתיתי ייני עם חלבי – אלו הנסכים והמנחות הסולת לבנה כחלב.

אכלו רעים – רעים אלו הצדיקים שנקראו רעים למקום. שנאמר למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך.

שתו ושכרו דודים – אלו ישראל שנקראו נביאים דודים. שנאמר מה יפו דודיך אחותי כלה. מלמד שעתידין ישראל להתענג מטוב השכינה שנאמר כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה. ואו׳ ואכלתם אכול ושבוע וגו׳. וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני י״י אלהיכם ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם וראו עינינו וישמח לבנו.

באתי לגני אחותי כלה – כאשר חזר לרעייתו אומר לה: באתי לגני אחותי כלה, כאשר תאב וערג ליבי, ליקטתי מור עם שאר בשמים כדי לאוכלם,

אכלתי יערי עם דבשי ושתיתי ייני עם חלבי באהבת דודי, ואתם ריעיי ודודיי בני כנסיא שלי, אכלו ושתו ושכרו בשמחת ליבי ובאהבת אחותי כלה.

דימיון שישוב הקב״ה וישכון בקרב ישראל, לצמצם שכינתו בינותם כימי עולם באחרית הימים.

אריתי – עיניין לקיטה הוא.⁠¹

יערי – הוא עץ חלול שבו הדבש, כמו: ביערת הדבש (שמואל א י״ד:כ״ז),⁠² ומוצץ^א דבש הדבוק לעץ, והעץ משליך.⁠³

1. בדומה ברש״י ומיוחס לר״י קרא.

2. בדומה ברש״י ומיוחס לר״י קרא.

3. בדומה ברש״י.

א. כן בכ״י בודפשט, והשוו רש״י. בכ״י סואב: ומוציץ. בכ״י המבורג, סנקט פטרבורג: ומוצא.

I HAVE COME TO MY GARDEN, MY OWN, MY BRIDE – When he returned to his loved one he said: "I have come to my garden my own, my bride, just as my heart longed and yearned. I have gathered myrrh with other spices in order to eat them.⁠"

I HAVE EATEN MY HONEY AND HONEYCOME. DRUNK MY WINE AND MY MILK – with the love of my dear one. You, my friends, companions, members of my assembly, eat, drink, and be intoxicated with the joy that my heart [knows] loving my own, my bride.

The allegorical meaning of this passage refers to The Holy One, Who, in the future, will return to dwell in the midst of Israel and place His Presence among them as He did in the past.

PLUCKED – The word connotes gathering.⁠¹

HONEYCOMB – A hollow tree in which there is honey, like the phrase "beehive of honey" (I Sam. 14:27). One can remove the honey which clings to the wood and then discard the wood.⁠²

1. Ibn Ezra proposes the same meaning for the word.

2. This explanation is also found in the commentaries of Rashi and Ibn Ezra.

אריתי – כמו לקטתי, כמו^א וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ׳:י״ג).

יערי – יש אומרים: כמו^ב ביערת הדבש (שמואל א י״ד:כ״ז).

ויש אומרים: שהוא קנה, תרגום ותשם בסוף (שמות ב׳:ג׳). והענין קְנֵה סֹכַּר.⁠^ג

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״כמו״.

ב. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״כמו״.

ג. כן בכ״י לונדון 27298. בכ״י פריס 334: ״קנה סוקר״. בכ״י לונדון בית דין 41: ״קנה שבו תמצא הסוכר״.

והנה הלך והשתוקקה אליו אחר שאמר לה: באתי לגני, ואריתי מורי והאכלתי את ריעיי וחביריי והשקיתים עד ששכרו.

But she longs for him after he says to her, I am come into my garden and have gathered my myrrh, and have given my friends and companions to eat, and have given them to drink to their fill.

אמרה השכינה: באתי לגני – שבתי למקומי למעלה אחר שקבלתי נסוך היין ולחם הפנים והבכורים, והיו ישראל שמחים ואוכלים^א שלמים. והעינין: למה לי רוב זבחיכם {וגו׳} שבעתי עולות אלים (ישעיהו א׳:י״א).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298: ״אוכלים״.

The Shekhinah says, I am come into my garden. I have returned to my place on high, after receiving the drink offerings of wine, and the showbread and the first fruits. And Israel was rejoicing and eating thank-offerings. The meaning is, ‘To what purpose is the multitude of your sacrifices unto me! says Hashem: I am full of the burnt-offerings of rams’ (Isaiah 1:11); just as it is said, ‘For every beast of the forest is mine’ (Psalms 50:10), and if I needed I could have the whole of them.

אריתי – לקטתי, וכמוהו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ׳:י״ג).

יערי – מן^א יערת הדבש (שמואל א י״ד:כ״ז).

חלבי – יש אומרים: שהוא הלובן העולה על היין, ויפרש כמוהו: ביין חלבון (יחזקאל כ״ז:י״ח). והוא רחוק, כי חלבון הוא שם מקום ואיננו תואר לבן.⁠^ב לכן חלבי הוא כמשמעו.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״מן״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488 חסר: ״לבן״.

אמר: באתי לגני ואריתי מורי – והעניין: שבע אני מכל טוב ולא^א יחסר לי^ב כי אם דמותך. ועוד, אל תפחדי, כי ריעיי שהן הרועים – כאשר כתוב בתחילה, על עדרי חביריך (שיר השירים א׳:ז׳) האכלתים והשכרתים.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״ואל״.

ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״אלי״.

אמרה שכינה: באתי לגני ואין לי צורך, כעניין: כי לי כל חייתו יער (תהלים נ׳:י׳), ואילו הוצרכתי יש לי הכל.

יערי עם דבשי – והייתי מאכיל רעי^א שהן המלאכים.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״רועי״.

והוא משיב לה לאחר ביאתו: באתי לגני אחותי כלה.

אריתי – אספתי, וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ׳:י״ג).⁠¹

מורי עם בשמי – מור – קליפה שהבושם גדל בו, כמו: יערי עם דבשי – שהוא יער הגדל בו הדבש, כאשר מצינו ביהונתן: ויטבל {אותה} ביערת הדבש (שמואל א י״ד:כ״ז).

אכלו רעים – השיב שלמה לאנשיו שהיו^א עמו.⁠^ב

1. בדומה ברש״י.

א. בכ״י: שהוא.

ב. בכ״י מסומן כאן: ״חצי״ של המגילה.

באתי לגני. היא אומרת ״יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו״ (שיר השירים ד׳:ט״ז), והוא משיב לה: באתי לגני אני וריעי, לאכול ולשמוח עמך.

והדוגמה שהקב״ה מקבל באהבה סידורי לחמם וקורבנותהים. אכלו רעים – משל כנגד הכהנים, כדכתיב ״ואכלו אותם אשר כופר בהם״ (שמות כ״ט:ל״ג), וכתיב ״והיה^א לאהרן ולבניו״ (ויקרא כ״ד:ט׳) – בלחם הפנים כתיב.

א. בנוסחנו: והיתה. הצירוף ״והיה לאהרן ולבניו״ מופיע בנוסחנו אך ורק בשמות כ״ט:כ״ח, לגבי אכילת החזה והשוק מאיל המילואים, ולא בנוגע ללחם הפנים.

והוא משיב לה: באתי לגני – כבר באתי לגני.

[אמרה הכלה: יבא דודי לגנו ולא ירחק ממני ללכת אל הר המור. והוא השיב: באתי לגני – כלומר: הריני כאילו באתי שם, ולא אתרחק ללכת אל הר המור. ולכן אמרה לרעותיה: דודי ירד^א לגנו (שיר השירים ו׳:ב׳).

לשון באתי – כלומר אל תפחדי שאתרחק ממך, כי תהיה ברורה שלא ארחק, אך כאלו כבר באתי.]⁠^ב

[כשראה הדוד שהיתה כלתו דואגת ומתגעגעת על אשר היה רוצה להתרחק ממנה ללכת אל הרי בתר, נכמרו^ג רחמיו עליה, ואמר שילך אל גנו שהוא קרוב לה.]⁠^ד

ואריתי מורי – לקטתי מורי ושאר בשמים שבו.

יערי – חלת^ה הדבש, כמו: יערת הדבש (שמואל א י״ד:כ״ז).⁠¹

אכלו רעים שתו ושכרו דודים – כלומר: אני רוצה שכל אותם שאוהבים עלמות יהנו מהם, שלפי שאני אוהב וחושק, אני אוהב דודים וחושקים. שכן מנהג החושקים שאוהבים כל החושקים כמותם, ומחלקים להם מה שיש להם.

^ושטת אבן עזרא:⁠² הדוד המשיל דודתו לגן נעול, מעין חתום – שהיא בתולה ולא הוערה מקורה, אך חתום הוא, הפך: מעין נרפס ומקור משחת (משלי כ״ה:כ״ו).

שלחיך – לפי שהמשיל לגן, אמר: שלחיך פרדס רמונים – גוף הכלה קורא שלחיך, כלומר: את האילן שאני קורא גן ופרדס ואת מתוקה כרמונים עם שאר מגדים וריחך טוב כריח ראשי בשמים. וכן למעלה קורא אותה: שושנה וחבצלת (שיר השירים ב׳:א׳) והיא קוראה אותו: צרור המור ואשכל הכפר (שיר השירים א׳:י״ג-י״ד).

מעין גנים – לפי שקראה אותה מעין חתום אמר שמעין זה שבגן הוא באר מים חיים שמאריך חיים לשותה מהן על דרך עץ הדעת ועץ החיים שנותן דעת וחיים למי שאוכלו.

עורי צפון ובואי תימן – כששמעה הכלה שדודה המשילה לגן ולאילן ולבשמים שצומחין בגן, אמרה: אני מפייסת לצפון ולתימן שיפיחו גני, יפיחו גופי שהאילן והגן הוא גוף הכלה, שכך קראה דודה: גן נעול.

יבא דודי לגנו – עוד אומרת יבא דודי לגן שלו, לא לגן זה הנזכר שהוא גוף הכלה רק לגן שלו,

ויאכל פרי מגדיו – וישמח עם חבריו ובהתנועע רוח הצפון ותפיח גני ויזלו בשמיו אז יבא דודי אלי.

והוא משיב: באתי לגני – וכן היא אומרת: דודי ירד^ז לגנו (שיר השירים ו׳:ב׳).

אריתי, שתיתי – כי אני שבע כל טוב אך אין לי חפץ רק בחשקך, והדוד כאשר שתה והניח מחבריו לגנו פירש מקום והניחם שם.

שלחיך – פירש פרחון (מחברת הערוך ״שלח״): כשאת פשוטה מבגדיך וערומה שאת כפרדס מלא רמונים ומגדים לענין דדים ושורר^ח וקמטים של צואר ושל צדדים של אשה, וכן: שלחי׳, {והנה יד} שלוחה אלי (יחזקאל ב׳:ט׳) – פי׳: פשוטה מבית יד שלה, תרגום ופשט (ויקרא ו׳:ד׳) – וישלח.

1. מקורו בפרחון (מחברת הערוך ״יער״).

2. כן פירש אבן עזרא בשני פירושיו.

א. כן בפסוק. בכ״י (בחילוף הסדר), וכן גם להלן: ירד דודי.

ב. ביאור זה מופיע בגיליון.

ג. בכ״י: ונכמרו.

ד. ביאור זה מופיע בגיליון.

ה. בכ״י: אלה.

ו. קטע זה מופיע בכ״י לאחר הביאור על פסוק א׳, אך חלקים ממנו קשורים לפסוקים בסוף פרק ד׳.

ז. כן בפסוק. בכ״י (בחילוף הסדר), וכן גם להלן: ירד דודי.

ח. בכ״י: ושורך.

באתי לגני אחותי כלה – למשכן ולמקדש¹. דבר אחר, לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. באתי – בא ת״י, זמן בית ראשון עמד ת״י שנה. לגני – הן היו סנהדרין גדולה וקטנה כמניין לגני.

לגני – לגן עדן.

אריתי א׳, אכלתי ב׳, שתיתי ג׳ – כנגד מקרא משנה תלמוד, או תורה נביאים כתובים, דבר אחר, ג׳ תפילות או קרבנות.

מורי א׳, בשמי ב׳, יערי ג׳, דבשי ד׳, ייני ה׳, חלבי ו׳, כנגד ״זאת התורה לעולה (כו׳) [למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים] ול⁠[זבח ה]⁠שלמים״² ו׳. דבר אחר, כנגד ו׳ סדרים.

אכלו רעים – ״יאכלו אהרן ובניו״³.

אכלו רעים א׳, ושתו ב׳, ושכרו ג׳ – התורה משולשת. רעים – תלמידי חכמים⁴.

כ״א תיבות בפסוק וכ״א דורות היו ישראל בארץ.

1. ילקוט שמעוני, תרגום, רש״י, ראה שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב

2. ויקרא ז:לז, ראה שיר השירים זוטא

3. ויקרא ו:ט, תרגום ורש״י כאן

4. מדרש לקח טוב

באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים – השיב אליה כי כבר עשה מה שכוון אליו והוא השגת אלו ההתחלות והמשיגי׳ הכוללים אשר אפשר לו החקירה עליהם תחלה כאלו תאמר החומר הרחוק והמשיגים הכוללים אשר אפשר לו החקירה לנמצאות המשתנות במה שהם משתנות כי השגת אלו קודמת בהכרח לסדר להשגת המניע הרחוק כמו שהתבאר למי שעיין בחכמה הטבעית. והנה הוציא ענין השגתו בענין מורה על ערוב וכללות מצד ענין הכללות אשר באלו ההשגות ולזה אמר מורי עם בשמי יערי עם דבשי ייני עם חלבי. ואמר להורות על ערבות מה שכבר השיג אותו מזה הדרוש שיאכלו עמו הרעים והדודי׳ אשר אפשר להם זה והם בעלי שכל ואמנם אמר זה להורות על התשוקה אשר בטבע למי שהשיג דבר מה להשפיע לזולתו וכאלו זה הוא אחד מהמיישירים אל הגעת זאת ההשגה עם מה שבה מהקושי עד שכבר טעו בה כל הקודמים מהפילוסופים אשר הגיעו דבריהם לארסטוס כמו שנזכר בראשון מהשמע ובשני ממה שאחר הטבע והנה הטעות אשר היה להם בזאת ההתחלה היה הסבה אל שטעו בכל מה שאחר ההתחלות.

...⁠¹ ואלקוט² מורי, ר״ל אקבל מהם ריח התורה ולימודה. ואוכל³, ר״ל יהיה לי שמחה עם תורתם, שהתורה נמשלת לדבש, כ״ש⁴ ומתוקים מדבש:

אכלו רעים - ר״ל אז יקבלו כלם השפעת טובו, ויתמלאו ממנה, וישתכרו מטובו והשפעתו.

1. חסר כנ״ל, מפרק ב׳ באמצע פסוק ח׳, עד כאן, היינו פרק ה׳ אמצע פסוק א׳.

2. פי׳ ׳אריתי׳: ואלקוט.

3. בפסוק: אכלתי.

4. ר״ת: וכמו שכתוב. בתהילים י״ט י״א.

ואמר שכבר נשלם רצונה בזה כי הוא השיב: באתי לגני וגו׳ אריתי וגו׳. יר׳ שהוא נהנה במה שהוא מיוחד אליו לבדו במה שנהנה עמה וכן יהיו ריעיו ידידיו באשר להם.

והנה אחר שזכרה השיר הזה כל מה שקרה לה אז ומיעוט השמיעה אליו אמרה אני ישנה. והנכון כי במאמריו אלה זכר אופן שבתו בביתו מעט ואמר שנטרפה להם שעה שם עד שלא נמשכה אהבתם כרצונם והוא מה שאמר באתי לגני אריתי מורי עם בשמי כי לא היה לי פנאי להוציא הבושם מהמור ע״ד הרקוח כמו שהיו עושים ממנו בתוך סימני הקטרת (כריתות ו׳.) כי על כן קראו הכתוב (שמות ל׳) מר דרור כתרגומו מירא דכיא. וכן ג״כ אכלתי יערי עם דבשי מבלי הפריד הדונג מן הדבש. וכן בטרוף העת שתיתי ייני עם חלבי שהן משקין שאין ראוי לשתותן בסעודה אחת לפי שהחלב הוא משכר כמו היין (שבועות כ״ג.) וכאשר ראתה שלא היתה הסעודה ההיא באותו השלמות מן התקון שתהיה ראויה להתייחד אליו לבדו אמר שעשה ממנה סעודת ריעות לריעיו ודודיו וישתו וישכרו עמו.

באתי לגני אחותי כלה – זה שמיני למלואים: אריתי מורי עם בשמי זה קטורת לבונה.

אכלתי יערי עם דבשי – אלו איברי עולה ואמורי קדשי קדשים וקדשים קלים.

שתיתי ייני עם חלבי – אלו הנסכים.

אכלו רעים – אלו משה ואהרן.

שתו ושכרו דודים – כנסת ישראל: והוא עצמו יכול הדורש לדרוש בעת בנין הבית וחנוכתו אשר היינו עליו לפי המשך השיר כפי ביאורנו. כי בהגיע כל הביאורים האלה על שלמותם יראה שהאל ית׳ אוכל ושמח ומתענג עם כנסת ישראל ואז יושפע הכח המופלג מעצמו על יחידים הראויים שתשרה עליהם שכינה ויקבלו שפע חכמה ונבואה ויאכלו ויתענגו עמו אף שלא יהיה כן בשלמותה וכמו שאמר (סוטה מ״ח:) על אותם שהיו ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו ע״ה אלא שאין הדור ראוי לכך. ולזה יאמר אל חברת סגולותיו ושושביניו אכלו רעים שתו ושכרו דודים וכן אמר שלמה בעת ההיא (דברי הימים ב ו׳) קומה ה׳ אלהים לנוחך אתה וארון עזיך. כהניך ה׳ אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב. גם דוד אמר כדברים האלה (תהלים קל״ב).

אמנם מה שיתכן שיובן מן הכתוב הזה ומה שיצורף אל הפרשה הבאה אחריה ויקשר בה יפה עם דקדוק דבריו הוא דוגמת מה שפירשתי במשל מהיות שם הדברים הבאים בסעודה בלתי מהוגנים ומעורבים עם קצת קלפות ופסולות והוא ספור תלונותיו במה שקרה לו עמה אז בתחלת חופתם וישיבת ביתם בנפול הענינים ביניהם בזולת התנאים אשר קבלה על עצמה כשאמרה יבא דודי: כמו שאמרנו. אבל כבר היה שם ערוב ושתוף דברים אשר לא כן הם במספר הערובים אשר זכר בכאן. וזה כי בענין האחד אשר הוא בנין הבית ההוא גדול לשם ה׳ שתף בנין בית גדול ויפה לאהבת בת אל נכר כמו שאמר שם (מלכים א ז׳) ובית יעשה לבת פרעה אשר לקח שלמה באולם הזה. וכמו שסופר (שם ח׳) שהעלה את ארון האלהים מעיר דוד אל עיר ה׳. כן ועל הענין הזה (שם ט׳) אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה. וכבר עלה עשן באפו על זה השווי והיחס. ונתלונן עליו באמרו אריתי מורי עם בשמי שכבר לקט חמר המור וגסותו מעורב עם עוצם הבשום העולה מן הבית ההוא לריח ניחוח. וכן קרה ג״כ שבשמחת חנוכת המזבח חטאו כלם חטא עצום במה שאכלו ושתו ביום הכפורים עצמו שהוא בכרת כמו שאמר בדברי הימים (שם ז׳) כי חנוכת המזבח עשו ז׳ ימים והחג שבעת ימים.

ועוד נאמר שם בסמוך וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על הטובה אשר עשה ה׳ לדוד ולשלמה ולכל ישראל עמו. ודרשו רז״ל (מ״ק ט׳.) מאי ולישראל עמו שנמחל להם זה העון כשיצאה בת קול ואמר כלכם מזומנים לחיי העולם הבא. מ״מ כבר אכל שם בקרבנות חנוכתם ושמחתם יערו עם דבשו והוצרך למחול להם גם כי מצאו על מה שיסמוכו כדאיתא התם. ומה גם עתה במה שנאמר אחרי כן (מלכים ב י״א) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב בהר אשר על פני ירושלים ולמולך שקוץ בני עמון וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטרות ומזבחות לאלהיהן. ויתאנף ה׳ בשלמה כי נטה לבבו. ומן אז והלאה נמשך זה הענין המגונה תמיד לכל מלכיהם. עד כי בזמן הטובים שבהם נאמר (שם כ״א) אך הבמות לא סרו. ולזה נתרעם באמרה שתיתי ייני עם חלבי. כי אם היו מקריבים לפני נסכים כבר היה עמהם שתוף וערוב שתוף וההוא עצמו מה שסיים אכלו רעים. כלומר לכל יש סעודה. גם כי יכלול ליחידה וסגולותיה. ואמר כי ראוי שיקבלו ממנו דוגמת העניינים האלו שעשתה הכנסיה לפניו וישתו וישכרו עמו. ואלה תולדות הקוסמים והמעוננים אשר היו ביניהם ונביאי השקר אשר קבלו כח הטומאה מאלהי הנכר אשר עבדו וכמה אמת זה הענין ירמיהו הנביא עת שאמר בשמו (ל״ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה. ומן הידוע כי לא אמר רק על הבית אשר בעיר ועל כן נמשל בכל הנביאים ובמדרשים לסוכה לבד בהפוך הבית המכוון ממנו ית׳. ואשר דבר עליו עם דוד לא היה כי אם להעתיד לייעד בסוף דברי זה השיר. כמו שאמר דוד (שמואל ב ז׳) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. כמו שאמר כל הענין היטב בסוף פרשת תרומה. סוף דבר קרה לו עמה כחתן הזה שבימי חופתו או סמוך אליה קלקלה עליו כלתו ולא נמשכה ההתמדה בחבורם כמו שאמר במשל.

{שלושת חלקי הסעודה כמשל לדרגות ההשגה}

באתי – להיות [מ]⁠עדני הסעודה נכללים בשלשה דברים, אכילה שתיה ומוגמר כדברי ז״ל (ברכות פ״ו מ״ו), לכן חלק סעודה זו לשלשה חלקים אלה. אלא שהקדים פה המאוחר אצלם והוא המוגמר לכוונה. וגם ראוי לתת לב שכלל המוגמר בשני דברים וכן האכילה וכן השתיה. ועוד נראה לי כל אלו הזוגות, אף כי כל אחד מהנפרדים שבהם טוב ומועיל, בחבורם מזיקים, כי יותר טוב הדבש לבד מחבורו עם יערי, וכן היין מחבורו עם החלב, ואפשר כי כן המור יותר טוב נפרד ממורכב, גם צריך לעיין למה לא זכר המוגמר באכלו רעים.

{שילוב השכל האנושי והשפע האלוהי}

על כן אומר שכיון בזה שאחר שימצא בדור הזה אנשים אשר אין בהם כל מום, שראויה שתשרה שכינה עליהם, וכאשר אמר ׳יבא דודי לגנו׳, כן עתה ראוי שתשרה שכינה עליהם, וזהו באתי לגני וכו׳, אך ספר במה שיקרא בחבור ההוא רצון השכל השלם הנפרד אל שכל האדם, ואמר כי תמצא השגה מעורבת ומורכבת, לא שלמה כל כך כשלמות השכל הנבדל, ולא חסרה כל כך כשכל האדם לבדו, על דרך ׳ותחסרהו מעט מאלהים׳ (תהלים ח, ו). ולכן אמר שבזה הדבוק נמצא שאירע המור שלו שהיה ראש כל הבשמים, כמאמר הכתוב ׳ראש מור דרור׳ (שמות ל, כג), והוא רמז לריח השפע האלהי המובחר עם המושג מפאת השכל הרמוז פה כבשמים, כי גם הוא בושם כמו שהוא מין שכל, ויתחברו והיו לאחדים, למה שהשכל והמשכיל יהיו אחדים (מורה נבוכים א, סח).

{המגבלות בהשגה האלוהית אפילו לנביאים}

וכבר יקרה מזה קצת חסרון אפילו בזאת ההשגה האלהית, כמו שקרה ליחזקאל בנבואת השגת קולות מתנועות הגלגל, להיותו מצייר בשכלו, כן פירשו הרמב״ם (מורה נבוכים ג, ד) ורלב״ג (יחזקאל א), ואל זה רמז אריתי מורי עם בשמי יחד. וגם לפיכך הקדים המוגמר פה, כי בזאת הסעודה הוא העקר, כי רומז אל דבוק השכל בשכל, והוא היותר שלם בזאת ההשגה. אכלתי יערי עם דבשי, אמר שגם נמשך אכילת הדבש בלתי מזוקק, כי כבר אמר ראשונה ב׳נפת תטופנה׳ (לעיל ד, יא) שצריך שידבק השלם לזולתו בדברים המשליים דומיים אמתיים, כמו שהוא הדבר מעורב עם השעוה בנופת, כמו שפירשתי למעלה, וגם הנביא ישיג נבואתו בדמיונים וברוב משלים, אמר ׳וביד הנביאים אדמה׳ (הושע יב, יא; מורה נבוכים בפתיחה), וזהו אכלתי יערי עם דבשי.

{התורה במעטה חומרי לסייע למתחילים}

שתיתי ייני עם חלבי, הוא למדת התורה המבוארת למעלה ביין עם החלב, והוא כנוי אל העובי וההתגשמות שהוגשמה לשכך אזן הנערים והדומים למו בלימוד, כמו שהחלב הוא מזונם לחולשתם. וידענו אם כן למה נזדווגו כל אחד משלשתן בזיווגו, ואם הוא מזיקו, כי מספר מה שיקרה לכל שלם זולת משה רבינו עליו השלום.

{ההבדל בין השגות הנביאים והשגות ההמון}

ואמר אכלו רעים ולא זכר להם המוגמר והשכל אשר במדרגת המעיין הראשון הנזכר, כי מדבר לשאר נערים אשר לא תמצא ביניהם ההשגה השלימה אשר תאר במוגמר ועל דרך שביארנו, רק שני ההשגות אשר למטה ממנו המיוחדות אל השכל האנושי:

באתי לגני. והנה אז¹ ׳באתי לגני׳ לפקוד את השבים אלי², ובכן אריתי מורי³, קבלתי ברצון חכמי הדור עם בשמי, עם תלמידיהם⁴: אכלתי יערי. קבלתי עמי הארץ⁵ עם דבשי - עם בעלי מעשה⁶, שתיתי ייני עם חלבי - מלמדי תינוקות עם תינוקות של בית רבן⁷: אכלו רעים. ובכן אמרתי, ׳אכלו רעים׳, כאמרו (ישעיה ז כב) ׳כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ׳⁸:

1. בימי חזקיהו המלך.

2. כמו שפירש בסוף הפרק הקודם שמחזקיהו המלך ומשריו היו מגיעים אגרות לעורר את ישראל שבדרום ובצפון לשוב אל ה׳, וכאשר שבו, בא הקב״ה להשרות שכינתו עליהם. וזהו שכתוב בפסוק הקודם ׳יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו׳, וכמו שביאר בלקח טוב: ׳זה הקב״ה שישרה שכינתו ביניהם׳, וכאן אומר שאכן התקיים זאת, והקב״ה השרה את שכינתו. וגם בשהש״ר כאן פירשו ׳באתי לגני׳ על השראת השכינה, ׳באתי לגן אין כתיב כאן, אלא לגני, לגנוני, למקום שהיה עיקרי מתחילה, ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה׳ [בתמיהה]. וראה מה שפירש רבינו (פסוק יג) ׳פרי מגדים׳ – להבין ולהורות, וראה להלן (ה א, ח ב) שהאכילה המיוחסת לה׳ היא השמחה ששמח כאשר ישראל משיגים את התכלית שלמענו נברא העולם, וזהו ׳ויאכל פרי מגדיו׳. [אך יש להבין למה כינה כאן את ישראל ׳כלה׳ בימי חזקיה, כאשר היה בית המקדש, ולעיל (ד ח) מבואר שתואר זה הוא כאשר אין בית המקדש. ויתכן שבין ׳השבים אלי׳ כלולים אף הנותרים מעשרת השבטים שלא היו יכולים לעלות לבית המקדש בימי מלכות ישראל].

3. ׳אריתי׳ – לקטתי, ׳מורי׳, המור שלי, שהוא מין בושם.

4. כי המור הוא ׳ראש לכל בשמים׳ (שהש״ר, מגילה י:, וראה לעיל א יב-יד), וא״כ ׳מורי עם בשמי׳ היינו הרב שהוא הראש, ותלמידיו שהם מתחתיו ולומדים ממנו המשולים לשאר הבשמים שתחת המור. ואולי החכמים גם נקראו ׳מורי׳ מפני שהם ׳מורים׳ ומדריכים את העם.

5. הנמשלים ליער של עצי סרק [ראה לעיל (ב ג-ד) עה״פ ׳כתפוח בעצי היער׳], וכתובות (קיב:) איתא ׳עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות׳, ובמשמרות כהונה שם ׳אילני סרק היינו עמי הארץ, עתידין שיטענו פירות וילמדו תורה וכמו שאמר הכתוב ומלאה הארץ דעה׳.

6. בעלי מעשים טובים. ׳אכלתי יערי עם דבשי - יש דבש שהוא גדל בקנים וכו׳, ומוצצין הדבש ומשליכין העץ, ואני מרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי, אכלתי הקנה עם הדבש, את שאינו ראוי עם הראוי׳ (רש״י), וזהו עמי הארץ עם בעלי מעשה.

7. ׳ייני׳ – מלמדי תינוקות, אולי כי היין ראש התענוגות (לעיל א ב), ומלמדי תשב״ר נמשלו לכוכבים המאירים (ב״ב ח:), ו׳חלבי׳ הם תינוקות של בית רבן, ורמז לחלב תינוקות, אולי ע״פ ע״ז (ג:) ׳יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, לגמולי מחלב ולעתיקי משדים׳. ובפירושו לישעיה (נה א) כתב רבינו שיין וחלב הם מבחר משקים ומזונות.

8. הנביא שם מדבר על ישראל ׳הנותר בקרב הארץ׳ אחרי מפלת סנחריב בימי חזקיהו, שרוב ישראל גלו אז, וניבא שאחרי מפלתו יהיה שובע רב לנותרים עד שמרוב חלב לא ישתו את החלב, אלא יאכלו חמאה בלבד שהוא המעולה שבחלב. וכינה את הנותרים ׳רעים׳, ׳אלו הצדיקים שנקראו רֵעִים למקום׳ (לקח טוב), כי יזכו לכך בזכות השתדלותם בתורה שלכך עורר אותם חזקיהו. [והצדיק נקרא ׳ריע׳ לה׳ כמבואר באבות (ו׳:א׳), ופירש רבינו שם הטעם ׳נקרא ריע - שותף להקב״ה במעשה בראשית בהיותו עוזר להשיג התכלית המכוון מאתו יתברך, כאמרו (תהלים קלט יז) ׳ולי מה יקרו רעיך אל׳⁠ ⁠׳]. ועל כפילות הלשון ׳ריעים׳ ו׳דודים׳, ראה להלן (פסוק טז).

באתי – עבר במקום עתיד וכן אריתי אכלתי שתיתי.

אריתי – ענין לקיטה, כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ׳:י״ג).

יערי – כן יקראו הקנים שגדל בהם הדבש וכן ביערת הדבש (שמואל א י״ד:כ״ז).

ושכרו – ענין השתיה יותר מכדי המדה.

דודים – אהובים.

באתי לגני – החשוק שלח דברו וכה אמר כן אעשה ואמהר לבא אל הגן שהכנת לי ואלקט המור עם שאר, מיני הבושם שהזמנת לי ואת הדבש אוכל לתאוה עד שאוכל גם הקנים למצוץ הדבש מהם. ואשתה היין עם החלב שהזמנת לי.

אכלו רעים – למרבית השמחה אזמן קרואים ואפייסם לאכול, וכה אומר להם אכלו רעים וגו׳ והנמשל הוא לומר כאילו המקום ברוך הוא מבטיח ואומר הנה חיש מהר אשרה שכינתי בקרבך, ואקבל ברצון קטורת הסמים, ואש תרד מן השמים ותאכל עצי המערכה עם הקרבנות אשר יערבו עלי כדבש, ואקבל ברצון נסכי היין אשר ימתקו עלי כחלב, והכהנים בני אהרן יאכלו חלקם ממותר אשי.

משל:

והדוד אומר שבא לגנו ואכל מפריו ועושה סעודת מריעים לריעים וידידים.

הדוד שב למעונתו והרעיה נרדמה בחדרי שלמה ושכחה את דודה ימים רבים.

ובזה נשלם השיר השלישי.

מליצה:

והדוד העליון משיב: הנה באתי לגני – שע״י התעוררות הנפש הנזכר הגיע עת דודים ונתיחדו הידידים, (ובמדרש באתי לגני לגנוני עקר שכינה מתחלה לא בתחנונים היתה) אריתי מורי, מצייר כי קבל ניחוח מן הגן הזה, שהיא עבודת הנפש ופעולותיה בכל מחלקותיה. א) מן כחות הרוחנים הנבררים מנפש החיונית, שעז״א אריתי מורי עם בשמי, שכבר בארנו (א׳ י״ג, ג׳ ו׳. ד׳:ו׳) שמור הנזכר בספר הזה רומז להזך והרוחניות של הנפש החיונית, כי המור הוא המוסק שהוא דם הצרור המריח ריח טוב הנמצא בחיה שבהודו, יאמר כי לקט המור עם כל בשמיו ורוחניותו. ב) מן כחות הרוחנים הנבררים מנפש הצומחת שזה משל היער הצומח עצים יאמר שאכל היער עם דבשו ר״ל שקבל פעולת הנפש הזאת ועבודתו בקדש, למשל המצות התלויות באכילה ושתיה כמו אכילת הקרבנות אכילה בשבתות ויו״ט וכדומה, היא דבש היער הצומח מנפש הצומחת. המצות התלויות במדות ובכחות החי הוא מור של הדם החי. ג) פעולת הנפש השכליית שזה הנמשל ביין וחלב כמ״ש ולכן שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב (ישעיהו נ״ה) כמ״ש בפי׳ שמה, ועז״א שתיתי ייני עם חלבי, ועי״ז משפיע שפע ברכה ונדבה על כל המציאות, שכולם מתברכים באמצעות המע״ט העולים מטיב הנפשות ועבודתן, ועז״א אכלו רעים, והם העולמות הרוחנים, שתו ושכרו דודים, יתר העולמות, (עיין בזהר ויקרא דף ד׳ ודף ז׳), כי באמצעות המקדש והקרבנות ועבודת הנפשות, אשר נפש שלמה היתה להם צפירת תפארה, התברכו עליונים ותחתונים.

הדוד העליון שב למעון קדשו והכלה הכלולה שבה אל הגויה ונרדמה בחיקו ולא זכרה את דודה ימים רבים,

ובזה נשלם השיר השלישי.

באתי לגני – תשובת החושק לדברי חשוקתו, התענגתי בחברתך מאד.

אריתי – לקטתי, ומצאנו שרש זה גם בתהלים י״ג – וארוה כל עברי דרכים, וגם בלשון משנה כמלא אורה וסלו (שביעית פרק ה׳ משנה ב׳).

יערי – דבש דבורים, כמו ביערת הדבש (שמואל א׳ י״ד:כ״ז).

דבשי – הנוטף מן התאנים.

אכלו רעים – יתן ה׳ גם לכם רעי שתתענגו עם חשוקתכם!

באתי לגני – מהו באתי לגני, אומרים ישראל לפני הקב״ה, וכי יש בעה״ב שיעשה סעודה לאורחים ולא יסב עמהם, הדא הוא דכתיב (ד׳ י״ז) יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, באותה שעה בא הקב״ה לגן עדן ומיסב עמהם, הדא הוא דכתיב באתי לגני וגו׳. (שם שם)

באתי לגני – אמר ר״ש בר יוסנה, באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני – למקום שהיה עקרי מתחלה, הדא הוא דכתיב וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן.⁠¹ (מ״ר)

באתי לגני – א״ר יהודה ב״ר סימון, לשעבר היה הקב״ה מקבל הקרבנות מלמעלה, דכתיב וירח ה׳ את ריח הניחח, עכשיו מקבל מלמטה, הדא הוא דכתיב באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי.⁠² (מ״ר)

אחותי כלה – אחותי – שנתאחו לי בגלות³ כלה שנתכלו בגלות, כמש״נ (תהלים מ״ד) כי עליך הורגנו כל היום, לפיכך עתיד לקראם אחותי שיהיו אחויים אצלו, כלה – כמש״נ (ישעיהו ס״א) וככלה תעדה כליה. (מ״ר פ׳ נשא פ׳ י״ג)

אריתי שרי וגו׳ – אריתי מורי עם בשמי, שנתמררו בגלות והיו מבשמין עצמן בקדוש שם שמים, לכך עתיד הקב״ה לענגם בגן עדן ולקטר לפניהם מן כל הבשמים.⁠⁴ (שם שם)

אכלתי יערי עם דבשי – אמר הקב״ה, לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמש״נ (ישעיהו נ״ג) תחת אשר הערה לשת נפשו והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש, לפיכך עתיר הקב״ה להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב, אכלו רעים אלו ישראל, אלו בעלי מצות, שתו ושכרו דודים אלו תלמידי חכמים.⁠⁵ (שם שם)

אכלו רעים וגו׳ – א״ר ינאי, משל למלך שעשה סעודה וזימן אורחים אצלו והיה מחזיר עליהם ואומר להם יערב לכם ויבסס לכם. (מ״ר)

אכלו רעים וגו׳ – הובא בדרשה יבא דודי לגנו וגו׳, סוף פרשה הקודמת.

1. ר״ל כי מתחלת בריאת העולם היתה הכונה והתכלית להשרות שכינתו ית׳ בעולם זה התחתון, ורק לאחר חטא אדה״ר והדורות שאחריו עלתה השכינה כביכול ממדרגה למדרגה למעלה [עיין במ״ר בראשית פרשה י״ט], ועתה כששב להשרות שכינתו בישראל בגמר בנין המקדש באהבה וחבה יתירה הוא אומר באתי לגני – למקור שהיה עיקר תכליתי מתחלה מראש ומקדם, וזהו גם באור דרשה הבאה.

2. עיין מש״כ באות הקודם וצרף לכאן.

3. שנתדבקו לי, מלשון מאחים את הקרע.

4. הוא ע״פ מ״ש צדיקים יושבים בג״ע ונהנין מזיו השכינה, ע׳ ברכות י״ז א׳.

5. המשתה היא מעלה יתירה מאכילה, שכן עיקר סעודה נקראת בשם משתה, כמש״כ ויעש משתה, עשה המלך משתה, ולכן יחס הלשון אכלו רעים לסתם ישראל בעלי מצות, ושתו ושכרו דודים לת״ח.

החשוק שלח דברו וכך אמר¹, בָּאתִי – אמהר² לבוא³ לְגַנִּי שהכנת לי⁴ כאשר תאב וערג ליבי⁵ אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי – אלקוט⁶ מוֹרִי – את המור שלי⁷ עִם שאר מיני⁸ בְּשָׂמִי – הבשמים שהכנת לי⁹, אָכַלְתִּי – אוכל לתאווה את הדבש עד שגם את¹⁰ יַעְרִי – הקנה¹¹ אוכל¹² עִם דִּבְשִׁי כי אף מהם אמצוץ דבש¹³, שָׁתִיתִי – אשתה את¹⁴ יֵינִי עִם חֲלָבִי – החלב¹⁵ שהזמנת לי¹⁶, ולרוב השמחה אזמין אורחים ואפייסם לאכול, וכך אומר להם¹⁷, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים – אהובים¹⁸ בשמחת ליבי ובאהבת אחותי כלה¹⁹: ס

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. ודיבר הכתוב בלשון עבר במקום עתיד, מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רשב״ם.

6. רש״י, אבן עזרא, מצודת ציון.

7. מצודת דוד.

8. שם.

9. שם.

10. שם.

11. שם. קנה הדבש נקרא יערי, רש״י, אבן עזרא, מצודת ציון. ומרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי, אכלתי את הקנה עם הדבש, דהיינו את שאינו ראוי עם הראוי, רש״י.

12. מצודת דוד.

13. שם.

14. שם.

15. אבן עזרא.

16. מצודת דוד.

17. שם.

18. מצודת ציון.

19. רשב״ם. והנמשל, הקב״ה מבטיח ואומר, הנה חיש מהר אשרה שכינתי בקרבך, ואקבל ברצון את קטורת הסמים המשולה לבשמים, ואש תרד מן השמים ותאכל את עצי המערכה עם הקרבנות אשר יערבו עלי כדבש, ואקבל ברצון את נסכי היין אשר ימתקו עלי כחלב, והכהנים בני אהרן יאכלו חלקם, ועתידים ישראל המשולים לדודים להתענג מטוב השכינה, לקח טוב, מצודת דוד. ורש״י ביאר ״באתי לגני״ בימי חנוכת הבית, ״אריתי יערי עם דבשי״ את שאינו ראוי עם הראוי דהיינו קטורת נדבה ושעירי חטאת שהקריבו הנשיאים ולמרות שאין חטאת קריבה נדבה אני קבלתים, ״שתיתי ייני״ הם הנסכים, ״עם חלבי״ שמתקו וצחו מחלב, ״אכלו רעים״ באהל מועד אהרן ובניו ובבית המקדש כל הכהנים, ״שתו ושכרו דודים״ אלו ישראל אוכלי בשר זבח השלמים שהקריבו לחנוכת המזבח.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון