1. כפי שפירש רבינו (פסוק יא), כל האיברים האמורים כאן ומתייחסים אל ה׳, הכוונה לדבר המסודר מאתו שמתקשר לאותו האבר, ועל זה הדרך, האברים שנזכרו מכאן והאילך הם המצוות שציווה ה׳ לעשות באיברים השונים של הגוף.

2. בשמואל ב׳ (א י) ׳ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרועו׳, ותרגם יונתן ׳ונסיבית כלילא די על רישיה וטוטפתא דעל דרעיה׳, את הכתר שעל ראשו והטוטפת שעל זרועו, הרי שהאצעדה שעל הזרוע הוא כינוי לתפילין של יד, ולכן נקרא כאן ׳גלילי זהב׳.

3. ׳תרשיש׳ היא אבן יקרה (אבע״ז), והרי״ד פירש ׳ידיו גלילי זהב – כאופני זהב, ממולאים בתרשיש – כך הידיים דומות למשבצות זהב העשוי למלאות בו התרשיש׳, ולכן בתי התפילין שהם חלולים כדי להכניס בהם הפרשיות נקראו כן.

4. בשמות (יג ט) ׳והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך׳.

5. ׳מעיו׳ הם מעיהם של ישראל, אך לפי שאופן סידורם ותיקונם מסודר מאת ה׳ נקרא כביכול ׳מעיו׳ שלו, על דרך ׳ראשו׳ הנזכר (פסוק יא).

6. ׳עשת׳ - כלי עשוי משן הפיל שהוא לבן, ונקרא עשת בעבור שהוא צח (אבע״ז), ו׳שן׳ רומז לעניין האכילה, שע״י המצוות התלויות באכילה, שמנע את ישראל מאכילת דברים טמאים, ה׳ תיקן את מעיהם של ישראל שיהיו נקיים. וראה כוונת התורה שמנה רבינו שבעה סוגי מצוות מעשיות, שלכל אחד מהם נועד תפקיד אחר להכין את ישראל לחלק העיוני של התורה, והסוג הרביעי הוא ׳לתקנם בענין מזונם באיסורי מאכלות׳.

7. וכן כתב רבינו בויקרא (יא ב-מו): ׳ובכן ראה לתקן מזגם שיהיה מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתיקון המזונות והתולדה, ואסר את המאכלים המטמאים את הנפש במידות ובמושכלות, כאמרו (שם פסוק מג) ׳ונטמתם בם׳, וכאמרו (שם) ׳אל תשקצו את נפשותיכם׳, וכאמרו (שם פסוק מד) ׳ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים׳ וכו׳, ׳ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, כי אני ה׳ אלקיכם, והתקדשתם׳, אל תטמאו בהם באופן שתהיו טמאים ומטומטמים בם, וזה יקרה באכילתם, כי אמנם בהיותי אלקיכם, חפצתי שתתקדשו ותכינו עצמכם אל הקדושה וכו׳, ׳והייתם קדושים כי קדוש אני׳, כדי שתהיו קדושים ונצחיים בהכירכם את בוראכם והלכתם בדרכיו, וזה חפצתי כדי שתתדמו אלי ׳כי קדוש אני׳, וכל זה תשיגו כשתתקדשו ותשמרו מאיסורי מאכלות, כאמרם ז״ל (יומא לט.) ׳אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה׳ וכו׳ ׳כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים׳, וראוי לכם שתעשו זה ההשתדלות להתקדש ולהיות קדושים, כדי להפיק רצוני, כי אמנם כוונתי כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים היה כדי שתשיגו זה, שאהיה לכם לאלקים בלתי אמצעי, ושתהיו קדושים ונצחיים בהדמותכם אלי במדות ובמושכלות, ׳כי קדוש אני׳ וכו׳, ׳זאת תורת הבהמה והעוף׳ זאת היא כוונת וטעם אסורי מאכלות שהזכיר למעלה׳.

8. בדפוס: ׳ומעשה׳.

9. על ידי נקיות גופם ומעיהם בזכות המצוות התלויים באכילה, יהיו תכונות הנפש שמקורם בחיות הגוף ראויים לשרת את השכל, כי שכל האדם הרוחני נתון בגופו, וכאשר גופו עכור וטמא, שכלו אינו יכול להשיג מעלה רוחניות, מכיון שהגוף המשרת את השכל אינו מוכן לכך, אך כאשר הגוף נקי, יהיה השכל נקי ׳כמעשה לבנת הספיר׳, שהשכל הוא דבר רוחני מובדל לגמרי מגשמיות ומוכן לקבל את ההשכלות וחכמה ודעת כמו אבן הספיר שאין בו צבע משלו, אלא מתוך זכותו ונקיותו מוכן לקבל כל צבע שישתקף בו. והוא מלשה״כ בהר סיני (שמות כד י) ׳ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר׳, ופירש רבינו: ׳ותחת רגליו - בארץ שהיא שפל הכל, כאמרו (ישעיה סו א) וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי [ולכן הארץ נחשבת ל׳תחת רגליו׳ של ה׳], כמעשה לבנת הספיר - עצם נעדר כל הצורות השכליות ומוכן לקבלם כמו הספיר הלבן הנעדר מכל המראות, והוא עצם הנפש האנושית השכלית הנעדרת מכל מדע ומוכנת לקבלם בעיון בחירי, וכעצם השמים לטוהר - וראו שזה העצם הוא נבדל מן החומר האנושי וטהור ממנו כמו שעצם השמים, והוא נפש הגלגל, בלתי מעורב עם חומר הגלגל או גופו כלל אבל טהור ונקי ממנו, באופן שזה העצם הוא כעצם השמים ונפשו בענין הטוהר והנקיות מחומר׳. והיינו שראו את הנשמה הרוחניית של האדם שהיא כעצם השמים לטוהר, נתונה ׳תחת רגליו׳ בארץ הגשמיית, שהיא נתונה בגופו של אדם, אך מטבעה היא זכה ונקייה. וכ״כ רבינו באור עמים (פרק הנפש): ׳וכן נראה שהורה הכתוב באמרו ׳ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר׳, וזה כי בהיות הארץ נמשלת להדום רגליו כאמרו ׳והארץ הדום רגלי׳, ותכלית הארץ והנכבד בה הוא המין האנושי, כאמרו (תהלים קטו טז) ׳והארץ נתן לבני אדם׳, ותכלית האדם והנכבד בו היא עצם הנפש השכלית הבחיריית, כאמרו (בראשית א כו) ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳, אמר ש׳תחת רגליו׳ נמצא ׳כמעשה לבנת הספיר׳ הנעדרת כל המראות ומקבלת כל מראה לספיריותה, כי אמנם כזה תהיה הנפש האנושית השכלית בהיותה מוכנת לקבל צורת שלימות כל מושכל, ועם זה אמר שהיא ׳כעצם השמים לטוהר׳ ולנקיות מכל עירוב גשמי, וזה כי כמו ש׳נפש השמים׳ אשר היא ׳עצם׳ להם וצורתם אשר בה יתנועעו, היא עם זה עצם נבדל בלתי מעורב עם גשם השמים, כן נפש האדם השכלית, עם היותה הצורה לו אשר בה ישלם ויהיה אדם כאמרו (יחזקאל לד לא) ׳אדם אתם׳, היא אמנם עצם נבדל בלתי מעורב בחומר האדם כלל׳. וראה מו״נ (ח״ב פכ״ו) מה שביאר בעניין לבנת הספיר. וכדעת רבינו שהספיר נעדר כל צבע, כן כתב האלשיך: ׳מעולפת ספירים, שהוא לבן וספיריי מאוד, כמעשה אבן ספיר שהוא לבן ובהיר וכו׳, והוא הנקרא בלעז דימאנטו [יהלום] והוא לבן וספיריי מאד׳, אך שם פירש שהכוונה ללוחות. אך אבע״ז סבור שהספיר הוא אדום, ושהמפרש שהוא לבן טועה.