Shir HaShirim 5 – שיר השירים ה‏ – Mikraot Gedolot

וְצַדִּיקַיָּא אִנּוּן עַמּוּדֵי עָלְמָא בְּסִיסָן עַל סָמְכִין דִּדְהַב טָב אִנּוּן פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא דְּעָסְקִין בְּהוֹן וּמוֹכְחִין יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַּד רְעוּתֵיהּ וְאִיהוּ מִתְמְלִי רַחֲמִין עֲלֵיהוֹן כְּסָבָא וּמְחַוַּר חוֹבֵיהוֹן דְּבֵית יִשְׂרָאֵל כִּתְלַג וּמִתְעַתַּד לְמֶעְבַּד נִצְחָן קְרָבָא בְּעַמְמַיָּא דְּעָבְרִין עַל מֵימְרֵיהּ כְּעוּלֵם גִּבָּר וְחַסִּין כְּגוּלְמֵישִׁין.

[א] שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ – שׁוֹקָיו זֶה הָעוֹלָם, עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, שֶׁהוּא מְיֻסָּד לְשִׁשָּׁה יָמִים, דִּכְתִיב: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ וגו׳ (שמות ל״א:י״ז). מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, אֵלּוּ פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנִּדְרָשׁוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, וּלְמָה הֵם דּוֹמוֹת לְעַמּוּד זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּסִיס מִלְּמַטָּן וְקִיפְלוֹרוֹסִים מִלְּמַעְלָן, כָּךְ פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרָשׁוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. לִפְנֵיהֶם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע (ויקרא י״ט:כ׳), מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא מִשֶּׁהוּא מְנַכֵּישׁ הוּא אָזֵיל וּמִתְעֲבֵיד בַּרְבֵּיי, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא לְתוֹךְ בֵּיתוֹ הוּא נֶחְשַׁד עַל שִׁפְחָתוֹ, אָמַר לֹא חַטָּאת אֲנִי חַיָּב וְלֹא אָשָׁם אֲנִי חַיָּב, חַטָּאת אֲנִי מֵבִיא אָשָׁם אֲנִי מֵבִיא. רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵלּוּ שֶׁנּוֹהֲגִין הֶתֵּר בַּשְּׁפָחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, עֲתִידִים הֵן לְהִתָּלוֹת בְּקָדְקָדֵי רָאשֵׁיהֶן לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו (תהלים ס״ח:כ״ב), מַהוּ מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, עִמֵּיהּ חוֹבוֹי, אָמַר יֵזִיל הַאי גַבְרָא בְּחוֹבוֹי. וְנִדְרָשׁוֹת לְאַחֲרֵיהֶן כֵּיצַד, דִּכְתִיב: שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל (ויקרא י״ט:כ״ג), מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וגו׳, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעָרְלָה אַתָּה מַמְתִּין שָׁלשׁ שָׁנִים, וּלְאִשְׁתְּךָ אִי אַתָּה מַמְתִּין עַד שֶׁהִיא מִטַּהֶרֶת מִנִּדָּתָהּ. לְעָרְלָה אַתָּה מַמְתִּין שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלִבְהֶמְתְּךָ אִי אַתָּה מַמְתִּין שֶׁיִּתְמַצֶּה דָּמָהּ. וּמִי קִיֵּם מִצְוַת הַדָּם, שָׁאוּל הִתְחִיל לְקַיֵּם מִצְוַת הַדָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה׳ לֶאֱכֹל עַל הַדָּם (שמואל א י״ד:ל״ג), וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם (שמואל א י״ד:ל״ד), מַהוּ בָּזֶה, רַבָּנָן אָמְרִין סַכִּין בַּר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה הֶרְאָה לָהֶם, הַבֵּי״ת תַּרְתֵּי, זיי״ן שִׁבְעָה, ה״א חֲמִשָּׁה, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר לָהֶם כַּסֵּדֶר הַזֶּה הֱיוּ שׁוֹחֲטִין וְאוֹכְלִים, וְאֵימָתַי פְּרָעוֹ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִלְחֶמֶת פְּלִשְׁתִּים, דִּכְתִיב: וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וגו׳ (שמואל א י״ג:כ״ב), וְלֹא נִמְצָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַתִּמָּצֵא, וּמִי הִמְצִיאָהּ לוֹ, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַלְאָךְ הִמְצִיאָהּ לוֹ, וְרַבָּנָן אָמְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִמְצִיאָהּ לוֹ. כְּתִיב: וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַה׳ אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת וגו׳ (שמואל א י״ד:ל״ה), וְכַמָּה מִזְבְּחוֹת בָּנוּ רִאשׁוֹנִים, נֹחַ בָּנָה מִזְבֵּחַ, אַבְרָהָם בָּנָה מִזְבֵּחַ, יִצְחָק בָּנָה מִזְבֵּחַ, יַעֲקֹב בָּנָה מִזְבֵּחַ, משֶׁה בָּנָה מִזְבֵּחַ, יְהוֹשֻׁעַ בָּנָה מִזְבֵּחַ, וְאַתְּ אֲמַר אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת, אֶלָּא אוֹתוֹ הֵחֵל לִהְיוֹת רֹאשׁ לַמְּלָכִים, אָמַר רַבִּי יוּדָן לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה, הֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אוֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה׳.

[ב] רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר לָקוֹנְיָא לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אָדָם בּוֹנֶה בִּנְיָן וְאַחֵר מְכַלֶּה אוֹתוֹ. אָדָם נוֹטֵעַ נְטִיעָה, וְאַחֵר יֹאכַל אוֹתָהּ. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מַה כְּתִיב: לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכַל וגו׳ לֹא יִגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה׳ הֵמָּה וגו׳ (ישעיהו ס״ה:כ״ב-כ״ג), וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרֵךְ ה׳ (ישעיהו ס״א:ט׳).

שוקיו עמודי שש – ביום שנכנס משה ועמד לפני כסא הכבוד.

שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז – אמר ר׳ אלעזר הקפר העמוד הזה אם אין לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה אינו נראה נאה, אמר רבי שמואל בר גדליה אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר וגו׳ ושבתה הארץ, ואחר כך פרשת היובל, ואם לא שמר שמטין ויובלות סוף שהוא מוכר את אחוזתו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכל הסמוכים אחריו. רבי חוניא בר קפרא אמר שוקיו עמודי שש זה העולם שנברא לששה ימים, מיוסדים על אדני פז אלו דברי תור הנחמדים מזהב ומפז.

מראהו כלבנון בחור כארזים – אמר רבי חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק ולפי כל דבר ודבר הקב״ה נראה להם לישראל, בים נראה להם כגבור עושה מלחמותיהם של ישראל, בסיני נגלה להם כסופר מלמד תורה לישראל, בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכן נאה שתהא תורה יוצאה מפי הזקנים, בימי שלמה נראה להם בחור לפי מעשיהם, בחור כארזים.

שוקיו עמודי שש – ביום שנכנס משה ועמד לפני כסא הכבוד, אנה הלך דודך ביום שנאמר ויבן מזבח תחת ההר, שהיו ישראל סבורים שהר סיני קדושת עולם ולא היה אלא קדושת שעה. דודי ירד לגנו ביום קרבנו של הבל ושל נח ושל מנוח ושלמה.

סאקיה אעמדהֵ רכ׳אם, מאססה עלי קואעד אלפוז, מנצ׳רה כאללבנאן, ומכ׳תאר כאלארוז.

השוקים שלו עמודי שיש מיוסדות על בסיסי הפז, המראה שלו כמו (ארץ) הלבנון וגם נבחר בארזים שבו.

ואמרו שוקיו עמודי שש, מעמד שכינתו בסיני בששי בסיון, והיו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבימי הבריאה.

מראהו כלבנון על השכינה שביער הלבנון.

בחור כארזים, הוא המקדש הספון בארזים.

שוקיו כעמודי שש המיוסדים על אדני פז.⁠^א

מראהו גבוה כארזי לבנון.

בחור כארזים – נבחר בין הבנים, כארז הנבחר בין שאר עצים.

א. בדפוסים מופיע: ״עמודי שש – עמודי שיש, וחבירו במגלת אסתר: על גלילי כסף ועמודי שש (אסתר א׳:ו׳).⁠״ הביאור אינו מופיע בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34.

His legs – Are like pillars of marble, set upon sockets of fine gold.

[Pillars of marble – Pillars of marble שַׁיִשׁ=שֵׁשׁ, and a similar word appears in Megillas Esther, "upon silver rods and marble שֵׁשׁ columns.⁠"¹ His appearance is as tall as the cedars of the Levanon.]

Chosen like the cedars – Chosen among the sons as the cedar among the other trees.

1. Esther 1:6.

שוקיו עמודי שש – כל הנביאים לא ראו את השכינה אלא בצל השמש. שוקיו של תח׳ עמודי שש. שיש לו כח ביום הדין על שעמל בתורה.

מיוסדים על אדני פז – שמעשיהם של צדיקים מיוסדים על התורה שהיא אדני פז.

מראהו של צדיק כלבנון כענין שנאמר ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו.

בחור כארזים שנאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא.

שש – אבני שיש.

שוקיו – הוא האש והאויר.

על אדני פז – היא הארץ, כמו על מה אדניה הטבעו (איוב ל״ח:ו׳).

מראהו כלבנון – מי שיכנס בלבנון יראה אילן יפה, יחשוב שאין למעלה ממנו ולא ימצא כמוהו. עד שיראה אחרים יותר נאים ממנו^א ויפלא בעיניו, כן מעשה השכינה.

בחור כארזים – שהם עלמים, שלא יבלו^ב מעשיו, כעינין חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג׳:כ״ג).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״ממנו״.

ב. כן בכ״י לונדון 27298. בכ״י פריס 334: ״יבטלו״.

His legs. Fire and atmosphere.

Upon sockets of fine gold. The earth. Cf. ‘Whereupon are the foundations thereof fastened?’ (Job 38:6). His countenance is as Lebanon. Whoso enters Lebanon sees a beautiful and valuable tree, which seems to be unequalled and unsurpassed till he sees another yet more fair; and it seems marvelous in his eyes; so is it with the works of the Shekhinah.

Excellent as the cedars. Which are by the water side; for his works do not cease. Cf. ‘They are new every morning; great is thy faithfulness’ (Lamentations 3:23).

שש – אבני שיש, ומשקלו עש (איוב ט׳:ט׳) ועיש (איוב ל״ח:ל״ב).

אדני פז – רגליו ואצבעותיו.

מראהו כלבנון – שהוא נחמד למראה.

שוקיו – הוא הגוף שממנו נברא כל העולם, ועניין שש שיש לו שש קצוות.

אדני פז – הן הארץ, כעניין: על מה אדניה הטבעו (איוב ל״ח:ו׳).

מראהו כלבנון – העניין שיש בלבנון עצים אין מספר אצל בני אדם, וכשיראה אחד מהם, יחשב שאין כמהו. ולא ילך כי אם מעט בלבנון, וימצא יותר מופלא ונכבד ממנו, כן מעשה המקום.

בחור כארזים – שהוא עומד, וכן מעשיו לא יכלו כי חדשים לבקרים רבה אמונתו (איכה ג׳:כ״ג).

שוקיו כעמודי שש מיסדים על אדנים של פז שהוא נאה, כך שוקיו נאות, תקועין^א בכפות רגליו.

א. בכ״י: תוקעין.

שוקיו עמודי שש – חלקים וחזקים כשש. ומשחירות^א קצת כשש, מחמת שיש בהם קצת שער. ושבח הוא לאיש שיש שער בשוקיו.

מיוסדים על אדני פז – הם הרגלים, שהשוקים נסמכים עליהם כעמודים על האדנים. ודימה הרגלים לאדני פז, לפי שכל מיני מתכות שבעולם נפחתים ונוקבים בהיותם תחת קרקע, זולתי זהב. כך רגליו לא יפחתו לעולם מרוב הילוך, וזה על דרך: פרסות סוסיו כצר נחשבו (ישעיהו ה׳:כ״ח).

והנכון: מיוסדים על אדני פז – מוסב אעמודי שש, פי׳: שש טוב ויקר, שמתוך חשיבותו עושים ממנו עמודים, ומן פז עושים יסוד.

מראהו כלבנון – גבוה כעץ הלבנון.

בחור כארזים – כמו שעץ הלבנון נבחר וטוב משאר ארזים, כך הוא נבחר וטוב משאר אנשים וגבוה, על דרך: אשר כגבה ארזים גבהו (עמוס ב׳:ט׳).

א. במהדורת מתיוס: ומשחימת.

שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז. שוקיו אלו קרשי המשכן. עמודי אלו העמודים. שש – והיו ששה קרשים מהן במערב לפני ולפנים¹.

דבר אחר, שוקיו אלו מלאכים. עמודי – ״שרפים עומדים״², זהו עמודי. שש – ״שש כנפים לאחד״³.

דבר אחר, עמודי – הם עמודי בית המקדש.

דבר אחר, שוקיו – אלו משרתיו בבית המקדש שהוא ״הדום רגליו״⁴, וזהו שוקיו.

דבר אחר, שוקיו – כשירד על הר סיני ועמו אלפים ורבבות. עמודי גי׳ סיני.

דבר אחר, שוקיו עמודי – ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים״⁵, וזהו שוקיו עמודי.

שש מיוסדים על ר״ת שמע, שקורין קריאת שמע, ויש בפסוק שמע ישראל ו׳ תיבות, וזה שש מיוסדים על אדני פו.

אדני משכן, ״ק׳ אדנים״⁶ כמנין על.

דבר אחר, ע״ל ברכות מיוסדים להזכיר בהם ברוך אתה י״י, וזהו אדני כמו השם.

מראהו כלבנון בחור כארזים ב״עצי שיטים״⁷. מראהו כלבנון גי׳ ת״י, כך עמד בית הלבנון⁸. (ה) [כ]⁠לבנון ד׳ בקרייה – ״ויך שרשיו כלבנון״⁹, ״ילכו יונקותיו... וריח לו כלבנון״¹⁰, ״ירעש כלבנון פריו״¹¹, מראהו כלבנון. כי שלמה נטע כל מיני מגדים בבית המקדש והיו מלבלבין ועושין פירות של זהב, לכך נקרא לבנון דומה ליער, ולבנון וזהו ״ויך שרשיו כלבנון״, וזהו ״ילכו יונקותיו״ – ילכו נטיעותיו, וזהו ״ירעש כלבנון פריו״ – היה עושה פירות, וזהו מראהו כלבנון – כי הרבה מיני עצים נטועים שם, ושל זהב. שאם תאמר של עצים, הא תניא בספרי¹² אסור לישתל עצים בהר הבית, ולכן היו של זהב כדאמרינן ביומא¹³.

דבר אחר, מראהו (כלבנון) גי׳ וגבריאל.

1. שמות כו:כב, שמות לו:כז

2. ישעיהו ו:ב

3. ישעיהו ו:ב

4. תהלים צט:ה, תהלים קלב:ז, איכה ב:א (ישעיהו סו:א, דברי הימים א כח:ב)

5. זכריה יד:ד

6. שמות לח:כז

7. שמות כו:טו, שמות לו:כ

8. מלכים א ז:ב, א:י:יז, א:י:כא, דברי הימים ב ט:טז, ב:ט:כ

13. כא:, לט:

שוקיו עמודי שש האש והאוויר בגלל טהרתם ושקיפותם.

מיסדים על אדני פז המים והאדמה, כמו שנאמר ״על מה אדניה הטבעו״ (איוב לח:ו).

מראהו כלבנון המחצבים למיניהם, שכן כוונתו ״כהר הלבנון״.

בחור כארזים הצמחים למיניהם.

שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים – בעבור שהשוקים יהיו עליהם עמידת הבעלי חיים כמו שיסמוך הבית על העמודים אמרה להעיר על קיום אלו העמודים והיסודות אשר קיומו בהם והוא השכל הפועל אשר בו ישוב נצחי שהם כעמודי השש מיוסדים על אדני פז שהם רבי הקיום. ואמרה להורות על יפיו והמעלה אשר לו בנפש כי מראהו כלבנון והוא בית המקדש שהיה כתכלית היופי והיתה לו פעלה גדולה בנפש או היה הרמז בזה ליער הלבנון שהיו שם עצים יפים ונבחרים מאד. ואולם אמרה בחור כארזים הנה הרצון בו שכמו שהארזים היו נבחרים מבין שאר העצים ביפים וגדולם כן הוא נבחר מבין שאר כחות הנפש.

שוקיו עמודי שש – אמר על הכח הסובל העולם על בלי מה¹, שהכח הוא בשוקים, ולכך המשיל כח הש״י לשוקים. וכמו שעמודי שש הם היותר חזקים. וכמו שאמרנו² בשן הפיל, ג״כ השש, סוף סוף הוא אבן, חזר ואמר לשבחו, מיוסדים על אדני פז, שהוא זהב נבחר, שג״כ הזהב הוא קיים ולא יפסד:

מראהו כלבנון – ר״ל שכמו שראות הר הלבנון, שיש בו אילנות ועצים גבוהים, ונאים הוא לראות העינים, ונראה יפה לרואים, כן מראה דמות כבוד ה׳³, ולא כראיית כל מיני העצים, אלא הנבחרים כארזים, ר״ל כמו ראיית ארזים נבחרים, וכל זה להמשיל הש״י לדברים היותר גבוהים, נאים ומעולים שבמציאות, אע״פ שאין ערוך אליו.

1. ע״פ איוב כ״ו ז׳: ׳תולה ארץ על בלי מה׳, ובספר יצירה פ״א.

2. לעיל פסוק י״ד.

3. ע״פ יחזקאל א׳ כ״ח.

שוקיו – על החוזק מיוסדים על אדני פז הם הרגלים. והפז הוא ג״כ צח ואדום מראהו כהר הלבנון גדול למראה. אמנם הוא בחור כארזים המיוחדים שבו.

שוקיו עמודי שש – אמר על אלו הנמצאים השפלים אשר הם במדרגות השוקים לגוף בענין שפלותם. ואמרה שהם עמודי שש לפי שהצורה הגשמית רשמה הוא שהיא בעלת קצוות. או שאמר זה לפי שנמצאו בה ועמה ששה ראשי המציאות והם ההיולי המשותף והארבעה יסודות וההרכבה מהם כי מאלה נפרדו כל הנמצאות כלם. או שאמר שהתחלותיהם היו ששת ימי המעשה כי אז צוה ונבראו ברצונו כי היא אמונה הכרחית אל יכלתו. ואמרה מיוסדים על אדני פז לומר שאין מלאכת שמים וארץ כמלאכות הנעשות ע״י אדם כי בבנינים האנושיים התחתון סובל העליון אבל בזה העליון סובל הכל. ולזה אמר כי יסודות העמודים היו אדני פז והוא עצמו עצם הראש אשר אמרה ראשונה כתם פז גם לזה כוון באמרה ידיו גלילי זהב כי הכל עצם אחד הוא.

ואמר: מראהו כלבנון בחור – על פרסום המעשים ויפיין אשר הם מאמתים כל זה בלי שום ספק.

{העולם השפל ושישה יסודות הגשם}

שוקיו – השוקים והם העולם השפל הם שש לבד, כמו שהשמים תרי שש כאמור. ורמז לעמודי שש אל יסודי העולם השפל שלהם ששה קצוות בסגולת כל גשם יסודי, והם עמודיו. ולפי שהם תלויים בזרועו כדברי חז״ל (עיי׳ חגיגה יב:), אמר מיוסדים על אדני פז, כי כן קראו למעלה (פסוק יא) ׳ראשו כתם פז׳, כי ודאי נושאים את הארץ, ובראשית יוכיח, וכאומר שלא כמדת (הקב״ה מדת בשר ודם, שהתחתונים נושאים את העליונים והוא לא כן, ועל דרך ׳וישא יעקב רגליו׳ (בראשית כט, א). מראהו כלבנון, אמר כי ברבים דודה זה מפורסם כלבנון, ונצחיות קיומו ובלתי השתנותו כארזים כי לעולם הוא בחור כ׳ארזי הלבנון אשר נטע׳ (תהלים קד, טז):

שוקיו. פעולות הרגלים בעליית רגלים ובהקהל¹, הנה מצוותיו אלה הן כמו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, שהאדנים נכבדים מן השוקים, כן המכוון מהם הוא למען נלמד ליראה ולאהבה², כי מציון תצא תורה (ישעיה ב ג)³: מראהו. לֵרָאוֹת את פני האדון ה׳⁴, כלבנון - הוא נכבד מכל הֵרָאותינו לפניו גם בבתי כנסיות ובתי מדרשות⁵, כי שמה⁶ ישבו כסאות סנהדרי גדולה⁷: בחור כארזים. וכמו כן הוא נבחר לתפילה מכל מקום זולתו⁸, כאמרו (בראשית כח יז) ׳וזה שער השמים׳⁹:

1. ׳שוקיו׳ המיוחסים אל ה׳ הם המצוות המסודרים מאתו שמקיימים אותם ברגליים, והם העלייה לרגל בחגים ומצוות הקהל. ואף שלא מצינו מצוה מיוחדת של ההליכה להקהל כמו שמצינו ברגלים, אך מצוה זו היתה ׳בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלקיך במקום אשר יבחר׳ (דברים לא יא), ולשם כך אף הפטורים מעלייה לרגל היו צריכים לבוא, א״כ גם זו מצוה שמקיימים אותה בעלייה ברגליים. ולהלן (ז ב) כינה עלייה לרגל ׳פעמייך׳.

2. כשם שהאדנים העשויים מפז מכובדים יותר מן העמודים העשויים שש המכונים ׳שוקים׳, כמו שהשוק עומד על הרגל, כן מצוות אלו מיוסדים על דבר יותר חשוב מהם, כי התכלית אינה המצוה עצמה, אלא כדי שיבואו לידי אהבת ה׳ ויראתו, כי העלייה לרגל והשהייה בירושלים מביאה את האדם ליראת ה׳ ולאהבתו, וכמו שכתוב בדברים (יד כג) ׳וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים׳. וכן במצות הקהל (שם לא יב) כתוב ׳הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת׳.

3. בבבא בתרא (כא.) איתא ׳התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש, כי מציון תצא תורה׳, והתוספות שם כתבו ׳לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי למען תלמד ליראה וגו׳, גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה׳. וראה בתחילת כוונות התורה שביאר רבינו שאהבת ה׳ ויראתו הם הנקראים ׳תורה׳ בעצם, וא״כ מתפרש הכתוב ׳כי ציון תצא תורה׳ על אהבת ה׳ ויראתו, ודברי תוספות מאירים.

4. לשה״כ בשמות (לד כג) על מצות עלייה לרגל, ׳שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה׳ אלוקי ישראל׳.

5. כלומר, קבלת פני השכינה שזוכים לה בירושלים היא חשובה יותר מאשר בבתי כנסת ובתי מדרש שבכל מקום, למרות שגם שם שכינה שורה.

6. בירושלים.

7. ע״פ לשה״כ תהלים (קכב ה). ולכן ׳כי מציון תצא תורה׳, כי שם הסמכות העליונה להכריע כל מחלוקת. ו׳כלבנון׳ היינו כמו שעצי הלבנון מובחרים ומעולים משאר העצים (עיין רלב״ג).

8. ׳בחור כארזים - נבחר בין הבנים כארז בין שאר עצים׳ (רש״י).

9. יעקב אבינו אמר כן על מקום המקדש, ׳אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים׳, ופירש שם רבינו: ׳אין זה - זה המקום שראיתי במראה שהיה הסולם נצב בו אינו כי אם בית אלקים, מקום בית המקדש, כאמרם ז״ל (פסחים פח.) ׳יעקב קראו בית׳, וזה שער השמים - וזה הסולם שראיתי מורה שֶׁמִן המקום שהיה בו הסולם ישמע האל יתברך הנצב עליו את תפילת המתפללים ותעל תפילתם למעון קדשו השמים׳. הרי שמקום המקדש שבו ניצב הסולם הוא השער לעליית התפילות השמימה, וא״כ מקום המקדש נבחר מכל מקום תפילה אחר.

שוקיו – הוא פרק מפרקי הרגל.

שש – אבן שיש.

מיוסדים – מלשון יסוד.

אדני – הוא הדבר שהעמור תקוע בו וכן אדני כסף (שמות כ״ו:י״ט).

פז – הוא המובחר שבזהבים.

שוקיו עמודי שש – רגליו נאים בלובן וביושר כעמודי אבן שיש והמה מיוסדים על אדני פז, הם כפות הרגלים, שהמה נקיות כזהב פז, עם כי מדרכם להיות מלוכלכות בעפר הארץ. והנמשל הוא על העולם השפל הדום רגלי המקום ברוך הוא, שנא׳ והארץ הדום רגלי, שהוא חזק כעמודי אבני שיש, ואדני יסוד כדור הארצי המעמידו במקומו לבל יתקרב לפאה מן הפאות, דומה הוא אל הפז. ויאמר על הנקודה האמצעית מכדור הארצי שהיא מעמדת כל הכדור במקומו כאשר חקרו הטבעיים, כי כל יסוד משתוקק ליסודו, ולכן בא הרמז בפז, כי הנקודה הזאת הוא כמעט קט כמו הפז שמעט ירד לעולם, כמו שאמרו רז״ל.

מראהו וגו׳ – מראה קומתו הוא כהר הלבנון, והוא נבחר משאר הדודים כארזים מכל עצי היער והמשל הוא לומר שהמקום ברוך הוא גדול ורם מכל אלהים, ומאד נבחר מכולם ואין להעריך אותם אליו.

מליצה:

שוקיו – וסוף מעשהו ואחרית מסובביו הוא העולם המורגש שהם עמודי שש – ר״ל שש קצות העולם, והם מיוסדים על אדני פז – ר״ל נסמכים על ה׳ המקיף אותם וממלא אותם בחבל כסף השגחתו, עד שראשו כתם פז מגיע עד השוקים הנסמכים ג״כ על אדני פז, (כמ״ש בכ״ח שער היכלות ענף ד׳).

עתה חושב מעלותיו בכלל מראהו – בכלל כלבנון – אשר אין מספר לנטעים הגדלים בו כן מלא נטעים שונים, ר״ל נמצאים רבים עליונים ותחתונים שהוא שורש לכולם ונושא ומחיה אותם.

ומבאר עוד היכולת והחכמה והרצון שנמצאים אצלו בתכלית השלמות. נגד היכולת אומר, בחור כארזים – שהוא הארז היותר גבוה בין עצי הלבנון, כן אות הוא בצבאותיו מצד גבורתו ויכלתו.

מיוסדים וגו׳ – כן עשו בארמנותיהם.

כלבנון – תמיד רענן.

כארזים – שגם אחרי שנים למאות עדין הם בכל תקפן ובליחותם.

שוקיו עמודי שש – שוקיו זה העולם,⁠¹ עמודי שש – שהיה מיוסד בששה ימים.⁠² (שם)

מיוסדים על אדני פז – אלו פרשיותיה של תורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם.⁠³ (שם)

מראהו כלבנון וגו׳ – דרש ר׳ יהודה ב״ר סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעוה״ז, הקב״ה מבהיק זיוו לעוה״ב, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים.⁠⁴ (סנהדרין ק׳.)

1. במ״ר פ׳ נשא פ׳ י׳ מפרש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב״ה לבראתו, מל׳ ועלי תשוקתו, יעו״ש.

2. ורמז ענין זה כאן דאיירי בתורה להורות שכל מה שנברא בששת ימי בראשית קיומו תלוי בתורה, וכמ״ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.

3. כמ״ש בגמרא מקרא נדרש לפניו ולאחריו, ונקראים אלו אדנים מפני שדרשות התורה הם יסוד ובסיס לכל דיני ומצות התורה כמו האדנים המחזיקים את הבנין. ודריש פז מלשון פזיזות, מהירת ההתנועעת אנה ואנה, וכמו מפזז ומכרכר (שמואל ב ו׳, ט״ז), ופרשיות התורה מתנועעות ונדרשות לפניהן ולאחריהן.

4. סמיך אפסוק דלעיל (י״א) שחורות כעורב, ונדרש בדברי תורה, ושם בארנו ענין תואר שחור לתורה.

שׁוֹקָיו נאים בלובן וביושר כמו¹ עַמּוּדֵי שֵׁשׁ – שַׁיִשׁ², מְיֻסָּדִים – מבוססים³ הם על כפות הרגלים, ולמרות שכפות הרגלים דרכן להיות מלוכלכות, אצל דודי מרוב נקיותן נראה כי שוקיו מונחים⁴ עַל אַדְנֵי פָז⁵, מַרְאֵהוּ – מראה קומתו⁶ גבוה⁷ כַּלְּבָנוֹן – כארזי⁸ הר הלבנון⁹, בָּחוּר – ונבחר הוא בין שאר הדודים¹⁰ כָּאֲרָזִים הנבחרים מכל עצי היער¹¹ בשל חוזקם וגובהם¹²:

1. מצודת דוד.

2. אבן עזרא, מצודת ציון, מצודת דוד.

3. מלשון בסיס, רש״י. מלשון יסוד, מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. ״אדני״ הוא הדבר שהעמוד תקוע בו, ו״פז״ הוא המובחר שבזהב, מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. רש״י.

8. רש״י.

9. מצודת דוד.

10. רש״י, מצודת דוד.

11. מצודת דוד.

12. רש״י. והנמשל, העולם השפל הדום רגלי המקום ברוך הוא, שהוא חזק כעמודי אבני שיש, והמקום ברוך הוא גדול ורם מכל האלהים, ומאד נבחר מכולם ואין להעריך אותם אליו, מצודת דוד. ובמדרש, ״שוקיו״ זה העולם, ״עמודי שש״ שהוא מיוסד לשישה ימים, ״מיוסדים על אדני פז״ אלו פרשיותיה של התורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם, ולמה הם דומות? לעמוד זה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלורוסים מלמעלן, כך פרשיות התורה נדרשות לפניהם ולאחריהם, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון