×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוֻצּוֹתָיו֙א תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב׃
His head is as the most fine gold; his locks are curled and black as a raven.
א. קְוֻצּוֹתָיו֙ =ש1 ובדפוסים (וכן הכריעו דותן וברויאר ומג״ה), וראו לעיל פסוק ב׳ בהערת הנוסח
• ל!=קְוּצּוֹתָיו֙ (נקודת שורוק במקום קובוץ בוי״ו)
• הערות דותן וברויאר והמקליד (האחרון לא העיר למעלה בפסוק ב׳).
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אוֹרָיְתֵיהּ דְּהִיא רַגִּיגָא מִדְּהַב טָב וּפֵירוּשׁ מִלַּיָּא דִּבְהוֹן דְּגוֹרִין דְּגוֹרִין טַעְמִין וּפִקּוֹדִין לְמַן דְּנָטְרִין לְהוֹן חִוָּרִין כְּתַלְגָּא וּדְלָא נָטְרִין יָתְהוֹן אוּכָּמִין כַּאֲגַפֵּי עוֹרְבָא.
[א] רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז – רֹאשׁוֹ זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח׳:כ״ב). רַבִּי חוּנְיָא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קָדְמָה הַתּוֹרָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה טַּעַם: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח׳:ל׳), וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר (תהלים צ׳:ד׳).
כֶּתֶם פָּז – אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב (תהלים י״ט:י״א), קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, זֶה הַסִּרְגּוּל. שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת.
דָּבָר אַחֵר: קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים – תִּלֵּי תִּלִּים.
דָּבָר אַחֵר: רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם שֶׁהֵם קוֹצִים בַּתּוֹרָה, הֵן קְוֻצֵּי קְוֻצִּים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים תִּלֵּי תִּלִּים.
דָּבָר אַחֵר: רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם שֶׁהֵן קוֹצִין בַּתּוֹרָה, תִּלֵּי תִּלִּים הֵן. בְּמִי הֵן מִתְקַיְּמוֹת, שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, בְּמִי שֶׁהוּא מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בָּהֶן. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין גָּרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, מַה טַּעַם: וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה (משלי ל״א:ט״ו), וּכְתִיב: קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה (איכה ב׳:י״ט). רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה (יהושע א׳:ח׳).
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ יָפֶה לִמְּדַנִּי רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין גָּרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כַּד הֲוֵינָא לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא בִּימָמָא, בַּלַּיְלָה הֲוָה מַנְהֲרָא לִי, דִּכְתִיב: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה.
[ב] רַבִּי יוֹחָנָן דְּצִפָּרִין פְּתַר קְרָא בִּתְלוּלִיּוֹת שֶׁל עָפָר, מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִקְצוֹת אֶת זֶה, מִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, הֲרֵינִי קוֹצֶה שְׁתֵּי מַשְׁפֵּלוֹת בַּיּוֹם וּשְׁתֵּי מַשְׁפֵּלוֹת בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר כֵּן, עַד שֶׁאֲנִי קוֹצֶה אֶת כֻּלָּהּ. כָּךְ מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי הוּא יָכוֹל לִלְמֹד כָּל הַתּוֹרָה, נְזִיקִין שְׁלשִׁים פְּרָקִים, כֵּלִים שְׁלשִׁים פְּרָקִים. וְהֶחָכָם אוֹמֵר הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמְדָהּ כֻּלָּהּ.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי: רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת (משלי כ״ד:ז׳), לְכִכָּר נָקוּב שֶׁתָּלוּי בַּאֲוִירוֹ שֶׁל בַּיִת, הַטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְהוֹרִיד לָזֶה, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא אַחֵר תְּלָאוֹ, אֶלָּא הֲרֵינִי מֵבִיא שְׁנֵי קָנִים וּמְחַבְּרָן זֶה עִם זֶה עַד שֶׁאֲנִי מוֹרִידוֹ. כָּךְ הַטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד הַתּוֹרָה שֶׁבְּלֵב רַבִּי, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ, הֲרֵינִי לוֹמֵד הַיּוֹם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת וּשְׁתַּיִם לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד הַתּוֹרָה שֶׁל חָכָם זֶה.
אָמַר רַבִּי לֵוִי לִקְרַסְטָל נָקוּב שֶׁשָּׂכְרוּ בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלְּאוֹתוֹ מַיִם, אוֹמֵר הַטִּפֵּשׁ מָה אֲנִי מוֹעִיל, מַכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְּזוֹ, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכָרִי אֲנִי נוֹטֵל, וְלֹא שְׂכַר כָּל חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת. כָּךְ הַטִּפֵּשׁ אוֹמֵר הֲרֵינִי לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ מָה אֲנִי מוֹעִיל, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה נוֹתֵן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ רוֹאֶה קוֹצִין בַּתּוֹרָה, תִּלֵּי תִּלִּים הֵן, יְכוֹלוֹת הֵן לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם וְלַעֲשׂוֹתוֹ תֵּל, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: תֵּל עוֹלָם (דברים י״ג:י״ז). כְּתִיב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד (דברים ו׳:ד׳), אִם תַּעֲשֶׂה מִן הַדל״ת רי״ש, תַּחֲרִיב לְכָל הָעוֹלָם, לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר (שמות ל״ד:י״ד), אִם תַּחֲלִיף רי״ש בְּדל״ת, תַּחֲרִיב הָעוֹלָם. כְּתִיב: וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (ויקרא כ״ב:ב׳), אִם תַּחֲלִיף חי״ת לְה״א תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב: וְחִכִּיתִי לַה׳ (ישעיהו ח׳:י״ז), אִם תַּחֲלִיף חי״ת לְה״א תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (תהלים ק״נ:ו׳), אִם תַּחֲלִיף ה״א לְחי״ת תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב: כִּחֲשׁוּ בַּה׳ (ירמיהו ה׳:י״ב), אִם תַּחֲלִיף בי״ת לְכ״ף תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב: בַּה׳ בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ (הושע ה׳:ז׳), אִם תַּחֲלִיף בי״ת, לְכ״ף תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב: אֵין קָדוֹשׁ כַּה׳ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ (שמואל א ב׳:ב׳), אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בַּר כַּהֲנָא הַכֹּל בָּלֶה וְאַתְּ לָא בָּלֶה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אֵין לְבַלּוֹתֶיךָ.
[ג] שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב – רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בַּר הַדְרִין וְרַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי קָרוֹבָה אָמַר, אֲפִלּוּ אִם מִתְכַּנְּשִׁין כָּל בָּאֵי עוֹלָם לְהַלְבִּין כָּנָף אֶחָד מִן הָעוֹרֵב אֵינָן יְכוֹלִין, כָּךְ אִם מִתְכַּנְּשִׁין כָּל בָּאֵי עוֹלָם לַעֲקֹר יו״ד שֶׁהוּא קְטַן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אֵינָן יְכוֹלִין, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲקֹר יו״ד מִן הַתּוֹרָה עָלָה קַטֵּיגוֹרוֹ, וּמִי קִטְרֵג, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר יו״ד שֶׁבְּיַרְבֶּה קִטְרֵג. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר סֵפֶר מִשְׁנֶה תּוֹרָה עָלָה וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ דְּיָתֵיקֵי שֶׁמִּקְצָתָהּ בְּטֵלָה כֻּלָּהּ בְּטֵלָה, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר יו״ד שֶׁבַּתּוֹרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֵךְ, הֲרֵי שְׁלֹמֹה בָּטֵל וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ וְיו״ד שֶׁבְּךָ אֵינוֹ בָּטֵל לְעוֹלָם.
[ד] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר יו״ד שֶׁבְּשָׂרַי עָלָה וְנִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקַרְתַּנִי מִשְׁמָהּ שֶׁל צַדֶּקֶת זוֹ. אֵשֶׁת צַדִּיק זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְקָרָאתָ שְׁמָהּ שָׂרָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֵךְ, מִתְּחִלָּה הָיִיתָ בְּסוֹפָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וּבְשֵׁם נְקֵבָה, עַכְשָׁו אֲנִי נוֹתֶנְךָ בִּשְׁמוֹ שֶׁל זָכָר וּבָרִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת, בְּצַדִּיק שֶׁבָּעוֹלָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר י״ג:ט״ז). רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבוּנָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, לְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיָה אל״ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נְתַתַּנִי בְּרֹאשׁ הָאוֹתִיּוֹת וְלֹא בָרָאתָ בִּי הָעוֹלָם אֶלָּא בְּבי״ת, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א׳:א׳), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמִי וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג׳:י״ט), לְמָחָר אֲנִי נִגְלֶה וְנוֹתֵן הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי נוֹתֶנְךָ בָּרִאשׁוֹן שֶׁל דִּבְּרוֹת, וּבְךָ אֶפְתַּח תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ (שמות כ׳:ב׳). בַּר חוֹטָא אָמַר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אל״ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאֶלֶף דּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר (תהלים ק״ה:ח׳).
[ה] רַבִּי יְהוּדָה פָּתַר קְרָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאִין כְּעוּרִין וּשְׁחֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֶעָתִיד לָבוֹא: מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ (נחום ב׳:ה׳). רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק פָּתַר קְרָא בְּפָרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה, תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, אֵלּוּ תַּלְמוּדוֹת שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנִּרְאוֹת כְּעוּרוֹת וּשְׁחֹרוֹת מִלְּאָמְרָן בָּרַבִּים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲרֵבוֹת הֵן עָלַי, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְעָרְבָה לַה׳ מִנְחַת יְהוּדָה (מלאכי ג׳:ד׳). תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי פָּרָשַׁת זָב וְזָבָה לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּיהֶן כְּאֶחָד, אֶלָּא זוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו׳ וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ (ויקרא ט״ו:ב׳-כ״ה).
[ו] אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיְתָה עוֹרָהּ שֶׁל אֵשׁ לְבָנָה, וּכְתוּבָה בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה, הִיא אֵשׁ וַחֲצוּבָה מֵאֵשׁ, וְהִיא מוּכְלֶלֶת בְּאֵשׁ, וּנְתוּנָה בְּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳).
ראשו כתם פז – בשעה שהוא מביא את היסורים על ישראל לנקותם מעון.
קוצותיו תלתלים – זה [היה] המזבח.
ראשו כתם פז – זו תורה דכתיב ה׳ קנני ראשית דרכו, כתם פז אלו דברי תורה הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית חמדתם ככתם פז ואלפים שנה קדמה לעולם.
קוצותיו תלתלים – זו הסרגול, שחורות כעורב אלו קוצי אותיות, רבי אלעזר ורבי יהושע במי הם מתקיימין במי שמשחיר ומעריב בהם, אמר רבי שמואל בר אידי דברי תורה צריכים השחרה, פרנסה מנין דכתיב מי יכין לעורב צידו, תדע לך שהוא כן שהרי אליהו זכור לטוב על ידי שהשחיר והעריב בהם לא כבר זמנתי עורבים ומביאים לו לחם ובשר.

רמז תתקפט

כתוב אחד אומר לבושיה כתלג חור ושער ראשיה כעמר נקא, וכתיב ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, ל״ק כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר אין נאה בישיבה אלא זקן ואין נאה במלחמה אלא בחור.
קוצותיו תלתלים – אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לידרש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, שחורות כעורב במי אתה מוצא במי שמשחיר ומעריב עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, רבי אבא אמר במי שמשחיר עיניו עליה כעורב, רבי אבא אמר במי שנעשה אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב, כי הא דרב אדא בר מתנה הוה קא אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו לא בעי ינוקא ריפתא, אמר לה מי שלימו להו (קוקאי) [קורמי] דאגמא.
שחורות כעורב – מכאן לעורב שהוא שחור וכתיב את כל עורב למינו זה עורב שחור.
קוצותיו תלתלים – רבי חנין דצפורי פתר קריא בתלולית זה של עפר, מי שהוא טפש אור מי יוכל לפנות את זה, מי שהוא פקח אומר הריני קודח שני משפלות היום ושני משפלות למחר עד שאני קודח כלה, כך מי שהוא טפש אומר מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין שלשים פרקים כלים שלשים פרקים, מי שהוא פקח אומר אני קורא היום שתי הלכות למחר שתי הלכות עד שאני קורא את כלה.

רמז תתקצ

אמר רבי ראמות לאויל חכמות, לככר שהוא תלוי באוירו של בית, מי שהוא טפש אומר מי יכול להוריד את זה, מי שהוא פקח אומר לא אחד תלאו הרי אני מביא קנים ומספקן זה לזה ומורידו בו, כך מי שהוא טפש אומר מי יכול ללמוד תורה מה שבלבו של חכם, ומה אומר הפקח ולא מאחר למדם אלא הריני למד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שאני למד כל התורה כמותו. אמר רבי לוי לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו, מי שהוא טפש אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו, מי שהוא פקח אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל, כך מי שהוא טפש מהו אומר מה אני למד תור ומשכחה, מי שהוא פקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקב״ה נותן. א״ר זעירא אפילו דברים שאתה רואה אותם קוצים בתורה, תלתלים הם, יכולי הם להחריב את העולם ולעשותו תל, כענין שנאמר והיתה תל עולם. כתיב שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, אם את עושה דל״ת רי״ש אתה מחריב את העולם, שנאמר לא תשתחוה לאל אחר אם אתה עושה רי״ש דל״ת אתה מחריב את העולם, כתיב ולא יחללו את שם קדשי אם אתה עושה חי״ת ה״א אתה מחריב את העולם, כתיב כל הנשמה תהלל יה אם אתה עושה ה״א חי״ת אתה מחריב את העולם. כתיב כחשו בה׳ אם אתה עושה בי״ת כ״ף אתה מחריב את העולם. ר׳ אלכסנדרי קרי ליה שחורות כעורב אם מתכנסים כל העולם להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין, כך אם מתכנסין כל העולם לעקור דבר אחד מן התורה אינן יכולין, ממי אתה למד משלמה שבקש לעקור בר אחד מן התורה ועלה קטיגורו, מי קטיגורו רבי יהודה בר לוי אמר יו״ד של ירבה קטיגורו. תני רשב״י ספר משנה תורה קיטרג עלה ונשתטח לפני הקב״ה אמר לפני רבש״ע עקרני שלמה ועשאני פלסתר שדייתיקי ששנים ושלשה דברים בטלים ממנה כולה בטלה, והרי שלמה בקש לעקור יו״ד ממני, כתיב ולא ירבה לו סוסים והרבה לו, כתיב ולא ירבה לו נשים והרבה לו, וכסף וזהב לא ירבה לו והרבה לו, אמר הקב״ה צאי ליך הרי שלמה ומאה כיוצא בו בטלים ויו״ד ממך אינה בטלה, ר׳ הונא בש״ר אחא אמרי יו״ד שנטל הקב״ה משרה היתה פורחת באויר וטסה לפני כסאו של הקב״ה אמרה לפניו רבש״ע מפני שהייתי קטנה של אותיות הוצאתני משמה של צדקת, אמר לה היית בשמה של צדקת נקבה ובסוף, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראש שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
שחורות כעורב – שחורים, כעורב בעולם הזה, ולעתיד לבא מראיהן כלפידים אלו ת״ח, ר׳ שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה אף על פי כן שנראות כאלו כעורות ושחורות לאמרם ברבים כגון הלכות זיבת ונגעים אמור הרי הם ערבות לפני, תדע לך שפרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה.
ראסה כפצוץ מן פוז, ד׳ואיבה מסלסל סוד, כסואד אלג׳ראב.
ראשו כמו שביבים מפז, הקצוות (קליעת השער) שלו מתולתלות ושחורות כמו שחרות העורב.
ראשו – ראשו כמרגלית של פז קוצותיו מסולסלות שחורות כשחרות העורב.
ואמרו ראשו כתם פז, היא התורה שעמהם בגלות שנ׳ ראש דברך אמת (תהלים קיט קס), והיא כתם פז שנ׳ הנחמדים מזהב ומפז רב (שם יט יא).
וענין שחורות כעורב, שחרות הכתב.
ראשו – מבהיק ככתם פז, כתם – הוא לשון סגולת מלכים שאוצרין בבית גנזיהם, וכן ישנהא הכתם הטוב (איכה ד׳:א׳), וכן ולכתם אמרתי מבטחי (איוב ל״א:כ״ד), וכן וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב).
קווצותיו תלתלים – לשון תלויים, פנדילוייש.
שחורות כעורב – כל אלה נוי לבחור.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, וכן ברש״י איכה ד׳:א׳, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ישנא״.
His head – Shines like the finest gold. 'כֶּתֶם'1 is a term referring to the treasures of kings which they store in their treasure houses, and similarly, "the finest gold כֶּתֶם has changed,⁠"2 and similarly, "and fine gold וְלַכֶּתֶם I called my security,⁠"3 and similarly, "and an ornament of fine gold כֶּתֶם.⁠"4
His locks hang – תַּלְתַּלִּים is] is an expression of hanging תְּלוּיִים, pendelojes in Old French.
They are raven-black – All these are handsomeness for a young man.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 10]

1. 'ם'ת'כ is an acronym representing the three crowns: תורה [=Torah], כהונה [=priesthood], and מלכות [=kingship], mentioned in Avos 4:13. (Gra)
2. Eikhah 4:1.
3. Iyyov 31:24.
4. Mishlei 25:12.
ראשו כתם פז – כיון ששאלו אומות העולם לישראל מה ראיתם להדבק בשם יותר מכל אלהי העמים הם מגידים להם שבחו במקצת.
צח ואדום דגול מרבבה – ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת. לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר. ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן מעולפת ספירים שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים. חכו ממתקים וכולו מחמדים. כד׳ מיני שבח כנגד כד׳ ספרים.
ראשו כתם פז – דבר הכתו׳ דברים הנשמעים לאוזן דרך מלך מהודר ואיש גבור ונחמד למראה ונאה עד אין חקר. וכל זה הספור על שם מעשיו של הקב״ה והתורה שנתן לעמו להודיע לכל באי העולם כי אין כי״י אלהינו. ואין תורה כתורת משה רבינו איש האלהים. על כן אנחנו מתאמצים בבוראינו ובתורתו כענין שנאמר דרשו י״י בהמצאו. דרשו י״י ועוזו בקשו פניו תמיד.
ראשו כתם פז – התורה שנתן לנו שנקראת ראשית שנאמר י״י קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.
כתם פז – הנחמדים מזהב ומפז רב. ואו׳ לא תסולה בכתם אופיר.
קווצותיו תלתלים – על שפתח בראש דבר על השיער שבראש. ופירושו על קווצי האותיות של תיבה שאם החליף דלי״ת ברי״ש או בי״ת בכ״ף או ה״א בחי״ת מחריב כל העולם. וכן אז״ל על כל קווץ וקווץ של תורה יש בו תילי תלים של הלכות לכך נאמ׳ קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. שהשיער השחור נאה לבחור. ואעפ״י שכתו׳ ושער רישיה כעמר נקי כל אחד ואחד ממנו לעינינו מתפרש. שחורות כעורב שאם אין אדם משחיר מין השחור ומעריב ומחשיך בבית המדרש ללמוד דברי תורה אין דברי תורה מתקיימין בו.
שחורות כעורב – שאם אין אדם מתאכזר על עצמו כעורב על בניו אין דברי תורה מתקיימין בידו.
שחורות כעורב – כל הצבעונין מתחלפין לשחור והשחור אינו מתחלף למין אחר. כל כך הדתות מתחלפות לדת אחרת. אבל התורה לעולם משתנה ואינה מתחלפת שנאמר יראת י״י טהורה עמדת לעד. ואו׳ כי לא תשכח מפי זרעו.
ד״א: קווצותיו תלתלים – זה הסרגול.
שחורות כעורב – זה הכתב שהוא שחור על גבי לבן.
ד״א: קווצותיו תלתלים – בזמן שאדם נכנס ללמוד תורה והוא שומע תלי תלים אם נצל הוא בורח ואם בקי הוא שמח שמצא מלאה מרובה והשכר מרבה כנגדו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]

כתם פז – בלשון קדר: דבר עגול נכבד כמו חותם, וכן נכתם עונך (ירמיהו ב׳:כ״ב).
והקרוב: שהוא היקר באבנים, כיא פז מרגלית, וכמוהו ישנה הכתם הטוב (איכה ד׳:א׳).
תלתלים – זה על גבב זה, כמו על הר גבוה ותלול (יחזקאל י״ז:כ״ב).
א. כן בכ״י פריס 334, לונדון בית דין 41. בכ״י לונדון 27298: ״כמו״.
ב. כן בכ״י פריס 334, לונדון בית דין 41. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״גב״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ראשו כתם פז – כסא כבודו.
קווצותיו שחורות – ענן וערפל סביביו (תהלים צ״ז:ב׳).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 10]

His head is as the choicest gem. His throne of glory.
His locks are black. ‘Cloud and darkness are round about him’ (Psalms 97:2).
כתם – דבר עגול ממיני חלי.
ּופז – אבנים יקרות.
קווצותיו – קצת שערו.
תלתלים – מן תל, כמוא על הר גבוה ותלול (יחזקאל י״ז:כ״ב).
א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״כמו״.
ראשו כתם פז – הוא כסא הכבוד.
שחורות כעורב – כעניין: ישת חושך סתרו (תהלים י״ח:י״ב).
ראשו כתם פז – כתכשיטא של זהבב בראש, ונאה.
כתם פז – כאדמומיתג של זהב מופז, כמו: נכתם (ירמיהו ב׳:כ״ב).
תלתלים – תילי תילים קווצות ראשו. בחור לבן ואדום ושערות שחורות ותלתלים וראשו כתם פז.
א. בכ״י: בתכשיט.
ב. בכ״י: זה.
ג. בכ״י: באדמומית.
ראשו כתם פז. ראשו נאה כקצוצת זהב. תלתלים – קריישפ״ש בלע״ז.⁠א
והדוגמה תורתו יקרה ״מזהבב ומפז רב״ (ראו תהלים י״ט:י״א). קווצותיו תלתלים – מצותיו תילי תילים של הלכות (ראו בבלי מנחות כ״ט:). שחורות כעורב – כדכתיב ״מי יכין לעורב צידו״ וגומ׳ (איוב ל״ח:מ״א), וכתיב ״ממרחק תביא לחמך״ג וגומ׳ (משלי ל״א:י״ד).⁠ד
א. בצרפתית עתיקה: crespés. מובא במילון האנגלו-נורמני בערך crespi, crespé כשם תואר, במשמעות מתולתל או מקורזל.
ב. בכה״י: מוזהב.
ג. בנוסחנו: לחמה.
ד. לשני הפסוקים המוזכרים כאן יש מסורת בחז״ל המפרשת אותם בהקשר של לימוד תורה. ראו למשל ירושלמי ר״ה ג, ה/ נח ע״ב על הפסוק במשלי; ויקרא רבה י״ט:א׳ על הפסוק באיוב.
ראשו כתם פז – כל {זה} מדברי הכלה. שמא תאמרו: הרי נמצאו פרשים הרבה טובים יפים ודגולים מרבבה, לכך אומרת: בראשו כתם פז – שהוא מעוטר בעטרה של זהב, ומלך הוא.
ושמא תאמרו: הוא מלך זקן ואיננו בעל כח וגבור, או שמא ימות היום או למחר, ואין נאה לעלמה לאהוב איש זקן, לכך אומרת: קווצותיו תלתלים שחורות כעורב – וסימן הוא שהוא נער וילד, כמו: הילדות והשחרות הבל (קהלת י״א:י׳), וגם הוא נוי גדול לאיש ששערו שחור ולחיו לבן.
פירוש אחר: ראשו כתם פז – שער ראשו מבהיק ככתם פז – הוא קבוצת ועשת זהב שאוצרים המלכים באוצרותם, כמו: ישנה הכתם הטוב (איכה ד׳:א׳), וכן: ולכתם אמרתי מבטחי (איוב ל״א:כ״ד).
תלתלים – תלויים, פינדלוייש.⁠1
ופירש פרחון (מחברת הערוך ״כתם״): כתם פז – אבן טובה, כמו: כתם אופיר (איוב כ״ח:ט״ז).
תלתלים – שער הרבה רצוף דלה על גבי חברתה. ורבותינו דרשו: תלי תלים.
ואבן עזרא אמר: ראשו – עגול ככתם פז.⁠2
1. בלעז: pendeloches?.
2. כן פירש ראב״ע בשני פירושיו.
ראשו כתם פז כסא כבודו. ״קוצותיו שחורות״ – ״ענן וערפל סביביו ישת חושך סתרו״ (תהלים יח:יב).
ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב – זה הפסוק הוא להורות על יפיו ושלמותו והוא לפי המשל לבד.
ראשו כתם פז – המשיל עצמותו ומציאותו ואלהותו לראש זהב, שהראש הוא היותר גבוה שבגוף האדם, והזהב הוא מעולה שבמתכות, ויר״ל ראשו, אחדותו ושכינת עוזו, שהוא בגבהי מרומים1, כתם פז, שאין בו הפסד ולא ישוער בו:
קווצותיו – ר״ל מלאכיו, משרתיו, עושי רצונו, שרים ומזלות:
תלתלים - הם רבים, ובערכו הם שחורות כעורב, שאין ערוך אליו: או נוכל לומר ראשו על אומת ישראל, שהוא אוהב אותה, ונחשבת בעיניו ככתם פז: קווצותיו הם אומות העולם, שאע״פ שהם רבים ותלתלים, בערך ישראל הם שחורות כעורב, וכמו שהשער נברא להגין על הראש, כן אומות העולם נבראו בעבור ישראל, שלעתיד לבוא יעבדו אותם, כ״ש2 כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו:
1. ע״פ הנוסח בתפילת ׳עלינו לשבח׳.
2. ישעיהו ס׳ י״ב.
תלתלים שחורות כעורב השחרות הנקרא כנף העורב הוא התכלת שהוא קרוב אל השחור והוא המתחבר תמיד אל הזהב בכל הגוונים פתוחים מפותחים.
דגול וגו׳ – כי מראהו זה מודיע אותו ברבבות עם יותר מהדגל הגבוה למעלה.
ואחר שזכרה מה שראתה לזכור על אמיתת מציאותו על זה האופן והוא ענין היחוד עצמו אמרה ראשו כתם פז. לומר שעם שאמתת עצמותו הוא היחוד כמו שהוא ענין הראש בגוף. עם כל זה הוא ידוע כי ממנו יתעלה הושפעו כל הנמצאות כלם עם היותם בבל תוסיף במספר ובשנוי כמו שהקווצות תלתלים הם על זה המספר ויוצאות מראש אחד. ואמרה שחורות לפי שיציאת והשפעת אלה הדברים הרבים והמשתנים מאחדות אחד מכל צד כבר נלאו השכלים האנושיים להשיג איכה ואיככה. גם חשך יחשיך מהם.
ראשו כתם פז. ומאותות מידת רחמיו הוא1, כי ראש דברו בתורת קדשו הוא במעשה בראשית, להגיד כוח מעשיו לעמו2 במופתים שכלים וחושיים למען ידעוהו ויזכו לחיי עולם3. כי אמנם יאמר על הדבר שהוא ׳שלו׳ בהיות הדבר מסודר מאתו בלבד, לא שיהיה חלק ממנו או חלק מגופו חס ושלום4, וכן יקרה ברוב מקומות בכתבי הקודש, כענין ׳ברוך כבוד ה׳ ממקומו׳ (יחזקאל ג יב)5 וזולתו, ובזה יסורו ספקות ופקורי המינין6: קווצתיו.⁠7 סיפורי8 תורתו שהם כמו השער בגוף שאינו חלק ממנו, וכמו כן סיפורי תורתינו שאינם מן החלק העיוני גם לא מהמעשי9, תלתלים, מספרים עניני חכמי הדורות שגבה לבם בדרכי ה׳10 וצדיקים ילכו בם11, כמו עניני האבות וזולתם שהיו לרצון12: שחורות כעורב. וכמו כן מספרים ענייני רשעי ארץ13, שהיו כמו העורב שהוא טמא ומראהו מְנַגֵד לאור הלבן14, כענין דור המבול ודור הפלגה ובני סדום וזולתם15, ומשפטי פיהו נגדם16, ובכן ׳שומר נפשו ירחק מהם׳17:
1. מכאן עד סוף הפרק תוכיח עדת ה׳ את מה שאמרה ש׳דודי צח׳ – שה׳ נוהג במידת הרחמים, ותַראה איך כל התורה ומצוותיה לא ניתנו אלא ממידת טובו של ה׳ כדי להיטיב לישראל.
2. ע״פ לשה״כ בתהלים (קיא ו) ׳כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים׳, וראה רש״י בראשית (א א) ע״פ חז״ל ש׳כח מעשיו׳ הוא סיפור בריאת העולם, וכן פירש רבינו בתהלים שם ׳כח מעשיו - בבריאת העולם וסדרו, הגיד לעמו - בראשית תורתו, למען ידעו זה גם המון עמו לפחות דרך קבלה [אם לא יבינו את ההוכחות, לפחות יקבלו מאבותיהם שכן הוא], ויהיו ראוים לרשת ארץ, לתת להם נחלת גוים - שלא היו מספיקים ליישב אותה תופשי התורה בלבד שידעו זה במופתים שכליים, ובזה יקל על המתבונן למצוא דברי חפץ׳.
3. סיפור מעשה בראשית בא להורות וללמד לאדם איך מציאותו ה׳ וגדלו וטובו ניכרים מתוך הבריאה, שמתוך התבוננות בה יבוא להכיר את בורא, וכפי שהאריך רבינו בספרו ׳אור עמים׳, ובקיצור בפירושו לפרשת בריאת העולם בתורה, לבאר איך כל פרשה זו באה לרמז על ההוכחות לידיעת ה׳. ורש״י כתב ׳ראשו כתם פז - תחילת דבריו הבהיקו ככתם פז׳, אך שם פירש על מה שאמר במתן תורה ׳אנכי ה׳ אלקיך׳.
4. כי מעיקרי האמונה שהבורא אינו גוף, וראה רמב״ם (הל׳ תשובה פ״ג ה״ז) ׳חמישה הן הנקראים מינים..., והאומר שיש שם ריבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה׳. וראה בהל׳ יסוה״ת (פ״א ה״ט) מש״כ הרמב״ם על כל הלשונות שמצינו בכתובים שמייחסים איברי הגוף לה׳. ולכן פירש ש׳ראשו׳ היינו הראש וההתחלה של התורה שה׳ סידר, ולפי שה׳ הוא שסידר את התורה, הראש של התורה מתייחסת כביכול אליו יתברך.
5. מן המקום המסודר ממנו, כי כיון שאין לו גוף, אינו נמצא במקום מסויים. וכ״כ הרמב״ם (יסודי התורה פ״א הי״א): ׳וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה, יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות, לא חיבור ולא פירוד, לא מקום ולא מידה, לא עליה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה׳.
6. בנדפס: התועים. והכוונה לדברי הרמב״ם הנזכרים שמי שמייחס גוף לבורא הוא מין. [ואולי גם רמז כדרכו במקומות רבים לנוצרים המייחסים אלוהות לבשר ודם].
7. ׳קצות שערו׳ (אבע״ז).
8. בנדפס: יסודי.
9. השערות צומחות מן הגוף אך אינם חלק בלתי נפרד ממנו, ולכן נמשלו להם הסיפורים שבתורה, כי עיקר שֵׁם ׳תורה׳ כולל חלקה העיוני וחלקה המעשי, והסיפורים אינם הוראות בעיון או במעשה, אך ניתנו כדי ללמוד מהם.
10. ע״פ לשה״כ בדה״י ב׳ (יז ו), ומפרש ׳תלתלים׳ לשון תל, כלשון ׳הר גבוה ותלול׳ (יחזקאל יז כב), וכן פירש אבע״ז.
11. לשה״כ בהושע (יד י) ׳ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם׳. כלומר, הצדיקים ילכו באותם דרכי ה׳ הנזכרים, ויגבה ליבם בדרכים אלה.
12. הרי שסיפורי התורה המשולים לקצות השערות נקראים ׳קווצותיו׳ של ה׳, כיון שהוא שסידר אותם. ובכוונות התורה כתב רבינו: ׳ולמען השיג זה [השלימות ע״י ההידמות לה׳] נתן בתורתו חלק עיוני הנקרא ׳תורה׳ בראשונה ובעצמות, וחלק מעשי הנקרא ׳מצווה׳ באמת, כאמרו יתברך (שמות כד יב) ׳והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם׳, ועמהם חלק סיפוריי מגיד דרכי טובו וחסדיו וקצת נפלאות עשה וכו׳, ומודיע קצת פעולות הראשונים, ואיך קצתם השיגו אורחות חיים וקצתם נפלו בהפכם, למען יתבונן הקורא בהם אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר׳. ושוב ביאר איך חלקי העיון והמעשה מביאים את האדם לשלימות, ואחר זה כתב: ׳והמכוון בחלק הסיפורי בה הוא להודיע בנסיון הקדמונים אורח חיים למעלה למשכיל, וזה בהודיע דרכי צדיקי הדורות ופרטי פעולתם אשר בם מצאו חן בעיני האל יתברך למען יצא האדם בעקבותיהם, ולהודיע כמו כן קצת פעולות רשעי הדורות אשר סרו מן הדרך המכוון מאת האל יתברך אל הפכו למצוא עוונם לשנוא, למען ירחק המעיין מכל דרכיהם ויתן תמים דרכו, ולהודיע כמו כן הנסיון הנעשה לצדיקים מאתו יתברך לפעמים, להודיע בקהל קדושיו ומלאכיו ולהגיד כי ישר ה׳ בתתו לצדיקים מעלה על מלאכי השרת וכו׳, ולהודיע איך רשעי ארץ סיבבו וגרמו ברוב רשעם לדורות רעות רבות וצרות, כענין בחטא אדם הראשון שנקנסה מיתה על ידו, וחטא דור המבול שהיה סיבה להשתנות הזמנים וקלקול היסודות והמזונות וקיצור הימים, וחטא דור הפלגה שסיבב בלבול הלשונות ותוספת בקיצור ימי חייהם, וחטא סדום ובנותיה שהיו אז מבחר היישוב ונצרבו בה כל פנים, וחטא ישראל בעגל אחר שהשיבם במתן תורה למדרגת אדם הראשון קודם חטאו, כאמרם ז״ל ׳חרות על הלוחות, חירות ממלאך המוות ומשעבוד מלכויות׳⁠ ⁠׳.
13. ועל שם זה כינה את חלק מן הסיפורים המסודרים מאתו שנמשלו לקצות השערות ל׳שחורות כעורב׳. וראה בתרגום שתורת ה׳ ׳לבנה׳ לשומרים את התורה ו׳שחורה׳ למי שאינם שומרים.
14. ׳שחורות כעורב׳ יש בו שני דברים שלילים, מין העורב שהוא מין טמא, וצבע השחור שמסמל דינים, כי הוא ההיפך של מראה הלבן המורה רחמים. וראה קהלת יעקב (ערך או) ׳אור לבן בחינת חסד שהוא לבן׳.
15. שהתנגדו לאורו הצח של רחמי ה׳, ועוררו את מידת דינו ברשעותם.
16. ע״פ לשה״כ בדה״י א׳ (טז יב), ובתהלים (קה ה) ׳משפטי פיו׳, ופירש רבינו ׳להענישם׳, והוא העונש שבהם שפט אותם ה׳ והענישם.
17. לשה״כ במשלי (כב ה), כלומר, זו תועלת כתיבת סיפורי הרשעים ועונשם, כדי שידעו הדורות כי מי שרוצה לשמור את נפשו ולא ייענש, עליו להתרחק מדרכי הרשעים.
כתם פז – זהב טוב ויקר כמו בכתם אופז (דניאל י׳:ה׳).
קווצותיו – הוא שער הראש התלוי למטה.
תלתלים – מלשון תל וגובה.
כעורב – שם מין עוף.
ראשו כתם פז – כאומרה אין להניח בראשו עטרת זהב, כי הראש עצמו יפה ומבהיק עוד ככתם פז והנמשל הוא לומר אין לספר עוצם גדלו, כי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה.
קוצותיו תלתלים – שערותיו המה מסולסלים ועל כי יתהפכו בסלסולם פעמים נכנסים ופעמים יוצאים, לכן המה נראים תלים תלים, והמה שחורות כנוצות העורב, וזה דבר נוי. והנמשל הוא לומר הנפלאות הנשפעות מאת המקום ברוך הוא יתהפכו בתחבולותיו, והמה צפונות וחשוכות מעין האדם ואין להשיגם. ובא הרמז בנוצות העורב, כי דבר שחור הוא חשוך אל העין.
מליצה:
ראשו – עתה תתחיל לתארו בפרטות.
ראשו – ר״ל מהות מחשבתו הנעלמת והרצון העליון כמו שהוא במקורו טרם התגלה, הוא דבר נעלם, סתימא דכל סתימין לא יושג ממנו מאומה, ותארה זה ככתם פז, הכתם הוא עשת מקשה, שזה מורה שפנימיותו סתום וחתום וידומה כי אין בפנימיותיו דבר, וכלל העשת הוא פז, שהוא הדבר היותר יקר בעולם השפל, ר״ל דבר יקר מאד הסתום ונעלם בתכלית העלמה.
קוצותיו – השערות הם מותרי המוח, שפנימית המוח בוקע ויוצא ומתגלה ע״י השערות שהוא ציור אל אורות המחשביות הנעלמות וצפונות הבוקעות ויוצאות לחוץ דרך נקבי משכיות השערות, שזה מורה ראשית התגלות מחשבתו הנעלמה, הם תלתלים תלי תלים, כי בהם תלוים עולמות שאין להם סוף, אבל הם שחורות כעורב, צבע השחור הוא הבולע את האור בתוכו, וזה משל על רוב התעלמותם שאורן גנוז בהם וצפון בתוכם בלתי מתגלה מהם מאומה, ודומים כעורב ותערובות שאין ניכר לנו מהם שום הבדלה ורושם כלל.
ראשו – מאיר ככתם פז. כמראה הפז שהוא הזהב הצהוב המזוקק ביותר. וכתם ראשית הוראתו מראה אדום כטפת דם.
תלתלים – תלויות סביב סביב, מן תלתל נהיה בלשון חכמים שלשל להוראת זָרוֹק אחרי כתפיו או סחוב בקרקע.
ראשו כתם פז – ראשו זו התורה, שנאמר (משלי ח׳) ה׳ קנני ראשית דרכו1 כתם פז – אלו ד״ת, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב, קווצותיו תלתלים – אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן קוצים בתורה – תלי תלין הם.⁠2 (שם)
קווצותיו תלתלים וגו׳ – קווצותיו תלתלים זה השרטוט, שחורות כעורב אלו האותיות.⁠3 (שם)
שחורות כעורב – במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשכים ומעריב עליהן לביהמ״ד4 רבה אמר, במי שמשחיר פניו עליהם כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אבזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב.⁠5 (עירובין כ״ב.)
שחורות כעורב – וכתוב אחד אומר (דניאל ז׳) לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקי, הא כיצד, כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר, אין לך נאה בישיבה אלא זק ואין לך נאה במלחמה אלא בחור.⁠6 (חגיגה י״ד.)
שחורות כעורב – אלו תלמידי חכמים שנראין כעורין ושחורין בעוה״ז, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו.⁠7 (מ״ר)
שחורות כעורב – אלו פרשיות של תורה שנראין כעורות ושחורות לאומרן ברבים ואומר הקב״ה עריבות הן עלי, כמש״נ וערבה לה׳ מנחת יהודה.⁠8 (שם)
1. נסמך על המבואר בכמה אגדות שהתורה נבראת [כלומר היתה כתובה לפני הקב״ה] קודם שנברא העולם, ע׳ פסחים נ״ד א׳ ובמ״ר ר״פ בראשית, וזהו ה׳ קנני ראשית דרכו, וקנני מוסב על התורה דכן מתבאר בהמשך הפסוקים שם במשלי וראשית דרכו רמז לבריאת העולם.
2. נראה טעם ובאור דרשה זו ע״פ מ״ש בחולין ס׳ ב׳, הרבה מקראות בתורה שראויין לשרף [כלומר שנראין בעיני הבריות שאין בהם כל צורך בתורה ועוד גנאי הוא לחברם עם הקדושה, רש״י] והן הן גופי תורה, כי טעמים גדולים תלויין בהם, ומפרש שם איזו הם, כמו והעוים היושבים בחצרים עד עזה (פ׳ דברים), וכן (פ׳ חקת) כי חשבון עיר סיחן מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב, מאי נ״מ, ומפרש התם דאעפ״כ ענינים חשובים הם, יעו״ש, וכן בסנהדרין צ״ט א׳ אמרו במנשה שהיה יושב ודורש דרשות של דופי בפסוק ואחות לוטן תמנע, ותמנע היתה פילגש לאליפז, וילך ראובן בימי קציר חטים, ומבואר שם בגמרא דענינים גדולים נרמזים בכל אלה הפסוקים [עיין לפנינו בתו״ת בכל אלה הפסוקים למקומותיהם], וזו היא כונת תוכן דרשא זו, ויתכן שזו היא גם כונת דרשא הבאה שחורות כעורב אלו פרשיות של תורה שנראין כעורות ושחורות לאמרן ברבים וכו׳.
3. ומכאן מוכיח הר״ן שכל השורות שבס״ת צריכין שרטוט מדאמר קווצותיו תלתלים דהיינו השורות שעשויות כתלתלים, ולאפוקי מדעת ר״ת שאין צריך שרטוט רק שורה ראשונה.
4. והחשך של השכמה ושל לילה מתוארות בשם שחורות.
5. מאן דאמר שמשחיר פניו עליהם כעורב הכונה שמענה עצמו על דברי תורה ומשחיר פניו, ורבא מוסיף כי לא די שמענה עצמו אלא גם אין דואג הרבה למצב בני ביתו, יען כי הדאגה מן החוץ וגם עת המלאכה תפריע את הרעיון הזך מתלמוד.
6. שני המעמדים מוסבים בתואר להקב״ה בשעה שהוא יושב כביכול במסבת פמליא של מעלה נראה כזקן, ובשעה שהוא עושה מלחמה עם צוררי ישראל נראה כבחור.
7. ענין המראה שחור ועכור י״ל ע״פ הדרשה דלעיל שחורות כעורב במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשחיר פניו עליהם כעורב, ועיין מש״כ שם אות מ״ה. וגם י״ל ע״פ מ״ש בתענית ז׳ א׳ שאמרה בת קיסר לר׳ יהושע בן חנניא תורה מפוארה בכלי מכוערה [שמראהו לא היה יפה] והשיב לה במשל ליין טוב שמשתמר יותר בכלי חרס, ושאלה אותו הלא יש אנשים נאים והם בעלי חכמה, והשיב לה דאי הוו סנו הוו גמירי טפי. וטעם הדבר משום דאם הוא נאה ביותר מטרידו יצרו ומבטלו מת״ת וכמ״ש בנזיר ד׳ ב׳ מעשה באדם אחד יפה ופחז עליו יצרו וכו׳, משא״כ אם אין להם יתרון זה הם פנויים ונתונין ביותר לעסק התורה, ומכל זה מבואר מ״ש אלו ת״ח שנראין כעורין ושחורין בעוה״ז וכו׳.
8. נראה דדרשה זו מכוונת להדרשה דלעיל ריש פסוק זה ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן קוצים בתורה – תלי תלים הם, ובארנו הענין שם אות מ״ב וצרף לכאן. אמנם כפי שמשמע מהמשך לשון המדרש נראה דמכוין לאיזו פרשיות דאיירו בעניני טומאה, וכגון פרשת זב וזבה.
אין להניח בראשו עטרת זהב, כי1, רֹאשׁוֹ יפה ומבהיק כמו2 כֶּתֶם פָּז – זהב טוב ויקר3 שמלכים נוהגים לשמור בבית גנזיהם4, קְוּצּוֹתָיו – קצוות שערות ראשו5 תַּלְתַּלִּים – מסולסלים6 והן שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב – כצבע העורב7:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. מצודת ציון. אבן עזרא ביאר דבר עגול נכבד כמו חותם. ורי״ד ביאר מרגלית טובה.
4. רש״י.
5. מצודת ציון.
6. מלשון תל וגובה, מצודת ציון. ועל כי יתהפכו בסלוסולם פעמים נכנסים ופעמים יוצאים נראים הם כתלים, מצודת דוד. ורש״י ביאר מלשון תלויים.
7. וְשֵׂעָר כזה הוא נוי, רש״י, מצודת דוד. והנמשל, אין לספר את עוצם גדולתו של הקב״ה, כי הוא מרומם על כל ברכה ותהילה, והנפלאות הנשפעות מאת המקום ברוך הוא צפונות וחשוכות מעין האדם ואין להשיגם, ורמז בנוצות העורב לומר שהוא כמו דבר שחור שחשוך אל העין, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהנמשל כאשר התחיל הקב״ה לדבר עם ישראל ואמר ״אנכי ה׳⁠ ⁠⁠״ תחילת דבריו הבהיקו כ״כתם פז״, ו״קווצותיו תלתלים״ נאמר על כי על כל קוץ וקוץ שבאותיות התורה יש תלי תלים של הלכות, ו״שחורה כעורב״ על שם שהייתה התורה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה. ובמדרש, כיון ששאלו אומות העולם לישראל מה ראיתם להידבק בה׳ יותר מכל אלהי העמים, הם מגידים להם שבחו במקצת, ״ראשו כתם פז״ התורה שנתן לנו שנקראת ראשית, ״קווצותיו תלתלים״ על קווצי האותיות של תיבה, שאם החליף דלי״ת ברי״ש או בי״ת בכ״ף או ה״א בחי״ת מחריב את כל העולם, ״שחורות כעורב״ שאם אין אדם משחיר ומעריב ומחשיך בבית המדרש ללמוד דברי תורה אין דברי תורה מתקיימים בו, ד״א שאם אין אדם מתאכזר על עצמו כעורב על בניו אין דברי תורה מתקיימים בידו, ד״א כל הצבעונים מתחלפים לשחור והשחור אינו מתחלף למין אחר, כך כל הדתות מתחלפות לדת אחרת אבל התורה לעולם אינה משתנה ואינה מתחלפת, לקח טוב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×