×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) פָּתַ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ לְדוֹדִ֔י וְדוֹדִ֖י חָמַ֣ק עָבָ֑ר נַפְשִׁי֙ יָֽצְאָ֣ה בְדַבְּר֔וֹ בִּקַּשְׁתִּ֙יהוּ֙ וְלֹ֣א מְצָאתִ֔יהוּ קְרָאתִ֖יו וְלֹ֥א עָנָֽנִי׃
I opened to my beloved; but my beloved had turned away and was gone. My soul went out to him when he spoke. I sought him, but I could not find him; I called him, but he gave me no answer.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל צְבֵיתִי לְמִתְבַּע אוּלְפָן מִן קֳדָם יְיָ וְאִיהוּ סַלֵּיק שְׁכִינְתֵּיהּ מִבֵּינַי וְנַפְשִׁי תְּאִיבָא לְקָל מִלּוֹי תְּבַעִית שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ וְלָא אַשְׁכַּחִית צַלֵיתִי קֳדָמוֹהִי וְאִיהוּ טַלֵּיל שְׁמַיָּא בַּעֲנָנֵי וְלָא קַבֵּיל צְלוֹתִי.
[א] פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר – נִתְחַטָּא, נִתְמַלֵּא עָלַי עֶבְרָה. נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ, דְּגָזַר דְּלָא עֲבַר פְּרָת לָא יִעְבַּר. בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.
דָּבָר אַחֵר פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, נִתְחַטָּא, נִתְמַלֵּא עָלַי עֶבְרָה כְּאִשָּׁה עֻבֶּרֶת. נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בְּדִבּוּרוֹ, מִקּוֹל דִּבּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר: אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ (שמות כ׳:ב׳). בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.
אני לדודי – בפתח שיראה לי והם מתפללים והקב״ה מעמיד להם חמה. כדרך שהעמיד ליהושע בן נון. שהשביע ביום ההוא לפניו ואחרי זה משיח.
ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו – שהוא מוציא קרח וכל עדתו.
בקשתיהו ולא מצאתיהו – הרי השכינה מסתלקת לשמים וישראל סבורים שהוא מחיה להם את המתים. לכך נאמר קראתיו ולא ענני. ד״א קראתיו ולא ענני.
בשעה שנסתלקה השכינה בימי ישעיה עשר פעמים עד שלא נסתלקה השכינה מן הכרוב האחד לכרוב השני. מן הכרוב השני למפתן הבית. כמה שנאמר וירם כבוד ה׳ מעל הכרוב על מפתן הבית (יחזקאל י׳:ד׳). וממפתן הבית למזבח. כמה שנאמר ראיתי את ה׳ (עומד) [נצב] על המזבח (עמוס ט׳:א׳). וממזבח לחומה. שנאמר (ראיתי את ה׳ עומד על החומה) [והנה ה׳ נצב על חומת אנך] (שם ז׳:ז׳). ומחומה לגג. כמה שנאמר טוב לשבת על פנת גג (משלי כ״א:ט׳). ומפנת גג להר הזיתים. כמה שנאמר ויעל כבוד ה׳ ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר (יחזקאל י״א:כ״ג). מהר הזיתים למדבר. כמה שנאמר טוב שבת בארץ מדבר (משלי כ״א:י״ט). מן המדבר לשמים. כמה שנאמר השמים שמים לה׳ (תהלים קט״ו:י״ז). הרי ישראל מבקשים את השכינה והיא לא חוזרת עד שיגיע הקץ. לכך נאמר קראתיו ולא ענני.
פתחתי אני לדודי – כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.
ודודי חמק עבר – שהקול מתעלם מהם ושומעים אותו מארבע רוחות ורצין כנגדו.
נפשי יצאה בדברו – בדבור ראשון יצאה נשמתן של ישראל.
בקשתיו ולא מצאתיו – בעגל.
קראתיו ולא ענני – במרגלים.
פתחת אנא לודידי, והו אגפא עליי וגאז, נפסי כ׳רגת ענד כ׳טאבה, אבתג׳יתה ולם וגדתה, ודעותה ולם אגאבני.
פתחתי אני לחברי, וחברי התנכר אלי (הפנה לי עורף) ועבר ממני, הנפש שלי יצאה בזמן שהוא דבר, בקשתי אותו ולא מצאתי אותו, וגם קראתי לו ולא ענה לי.
אבל אמרו דודי חמק, ענינו שלא תועיל אותה התשובה לדחיית הגזרה אבל תועיל לעולם הבא, אבל בעולם הזה כבר גזר עליהם ה׳ יתעלה את הגלות והחרבן שנ׳ אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול (מלכים ב כג כו).
ואמרו נפשי יצאה בדברו, כאמרו גם את יהודה אסיר מעל פני.
בקשתיו ולא מצאתיו, הוא מה שאמר ה׳ יתעלה לירמיה ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי (ירמיהו ז טז), ואמר עוד כי יצומו אינני שומע אל רנתם (שם יד יב).
אבל מצאוני, הם בני בבל בתחלה ובגי אדום בסוף, כי כל תיאור חרבן הבית בספר איכה נאמרו תשיב להם גמול ה׳ כמעשה ידיהם (איכה ג מד), ואמר שישי ושמחי בת אדום (שם ד כא), ובבבל הכוני כלומר החרבן, ועוד יותר אדום שעליהם אמר פצעוני.
ודודי חמקא – נסתר ונכסה ממני כמו חמוקי ירכיך (שיר השירים ז׳:ב׳) – סִתְֿרי ירכיך על שם שהירך בסתר, וכן עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״א) תסתרי ותתכסי מחמת בושה על שמעלת בי.
נפשי יצאה בדברו – ואמר:⁠ב לא אבא אל ביתך, כי מתחילה לא אבית לפתוח.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5 נוסף כאן: ״עבר״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בדפוסים: ״שאמר״.
But my beloved had vanished and gone – He was hidden and concealed from me, as in, "the roundness of your flanks,⁠"1 i.e., the hidden places חַמּוּקֵי of your thighs, because the thigh is hidden. [And as in,] "Until when will you hide תִּתְחַמָּקִין,⁠"2 [i.e.,] will you hide and cover yourself because of the shame that you betrayed Me?
My soul departed as he spoke – For he said, "I will not come into your house because at first you did not wish to open [the door].⁠"
1. Below 7:2.
2. Yirmeyahu 31:21.
פתחתי אני לדודי – הרבה פעמים פתחו ישראל פתח התשובה והם סבורים שהם נגאלים.
ודודי חמק עבר – והקץ מתארך עליהם כשם שהיו הנביאים קוראים אל ישראל השכם והערב והם לא שמעו כך הם צועקים בגלות ואינם נענים. ודודי חמק עבר.
נפשי יצאה בדברו – אלו דברי הנביאים שדברו בשם אלהינו אנחנו מקוים ומיחלים וישראל מוסרין נפשם על דברו שנאמר ולדברו הוחלתי. ואו׳ נפשי לי״י משומרים לבקר שומרים לבקר. הרי נפשי יצאה בדברו. ואו׳ נפשי בכפי תמיד שהרי ישראל מקוים בכל דור ודור לישועת י״י והם נשחטין ונטבחין על שם קדשו. ועוד מיחלים ומחכים ומקוים אולי יש תקוה. ואו׳ יחל ישראל אל י״י כי עם י״י החסד והרבה עמו פדות.
בקשתיהו ולא מצאתיו כענין שנאמר כי עוד חזון למועד. ואו׳ כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה.
קראתיו ולא ענני – כענין שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה לילה ולא דומיה לי. ואו׳ יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי. ואו׳ עד אנה י״י אזעק [עליך] חמס. ואו׳ עד אנה תסתיר לנצח וכאלה הענינים רבים במקרא על ארץ הגלות שאנחנו בו.
חמק – המתין מעט ועבר, ובא פועל עבר אחר בלא ו״ו, וכמוהו כרע שכב נפל (שופטים ה׳:ו׳), והוא מן עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״א).
ונפשי יצאה בדברו אלי הנה אלך לדרכי בעבור שהתעכבת.
and my soul failed me when he spoke to me, saying, Then I must go, as thou art so long opening.
נפשי יצאה בדברוא – כאשר אזכור בדברו עמי.
א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״בדברו״.
Therefore my beloved had withdrawn himself and was gone, after assuring me by Zekhariah that he would dwell in the midst of me – ‘And I will dwell in the midst of thee’ (Zekhariah 2:14).
My soul 'failed when he spoke. My soul fails when I think of when he spoke to me.
חמק – כמו הלך, מן חמוקי ירכיך (שיר השירים ז׳:ב׳).
ויש אומרים: כי כמוהו עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״א) בעניין רחוק.
והנה השכינה לא נכנסה עמהן, וזה עניין בקשתיהו ולא מצאתיהו.
וטעם נפשי יצאה בדברו – נפשי תצא כשאזכור דברו, כשהיה מדבר עמי בימים קדמונים.
פתחתי אני לדודי – סברתיא שיבוא.
חמק ועבר – הלך ונסתר, עבר עד שקמתיב ופתחתי לו.
נפשי יצאה בדברו – אלי בתחילה: פתחיג לי (שיר השירים ה׳:ב׳). כמעט לא יצאתה נפשי מרוב חיבתו.
ולכשעבר, קמתי אני ובקשתיו ולא מצאתיו.
א. בכ״י: סבותי.
ב. בכ״י: עבר ועל כן קמתי.
ג. בכ״י: פתח.
פתחתי אני לדודי – מיד שידעתי והבנתי בברור שדודי הוא, פתחתי לו.
ודודי חמק עבר – נחבא ונסתר ממני, כמו: עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״א), וכן: חמוקי ירכיך (שיר השירים ז׳:ב׳).
נפשי יצאה בדברו – כשהכרתי קולו ודבורו יצאה נפשי ורוחי, ולא נותרה בי נשמה,⁠1 כמו: ונשמת מי יצאה ממך (איוב כ״ו:ד׳), והוא כפל לשון על ומעי המו עליו.
או פי׳: ונפשי יצאה בדברו – אני בנפשי יצאתי לפתוח לו, לא שלחתי אחת מאמהותי לפחוח לו, אך אני בעצמי יצאתי, כי הייתי להוטה ומהומה אליו.
בקשתי⁠{ה}⁠ו ולא מצאתי⁠{ה}⁠ו – וחשבתי בלבי לפי שהיה לילה וחשיכה לא מצאתיו, ולכך קראתיו – בקול רם וישמע קולי, ועל כל זאת לא ענני.
1. השוו ללשון הפסוק במלכים א י״ז:י״ז.
פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – אמרה כנסת ישראל, כשהיו ישראל לפני הר סיני וקבלו התורה, גרמו במעשה עגל שדודי חמק עבר, וזהו דודי חמק עבר.
דבר אחר, פתחתי אני – הוא אמר לכנסייתו עד מתי תתחמקי ולא רצו לשמוע, לכך גם הוא חמק ועבר. חמק בחורבן ראשון, ועבר בחורבן שני. נפשי יצאה בדברו כשדיבר הדיבור1. בקשתיהו ולא מצאתיהו למעלה נאמר ״בקשתיו ולא מצאתיו״2 בלשון קצר וכאן הוסיף ה׳, וגם אמר קראתיו ולא ענני, בגלות ראשונה לא הרחיק ממני זמן גדול אבל בגלות אחרונה כמה מאות שנה הרחיק. וזהו בקשתיהו ולא מצאתיהו הרבה פעמים בקשתיהו ולכך היהין, וזהו קראתיו ולא ענני.
דבר אחר, בקשתיהו ולא מצאתיהו – ה״ה3, כי י׳ מסעות נסעה שכינה עד שעלתה למרום4, ואחר שעלתה – קראתיו ולא ענני.
1. ״בדבורו של כורש, דגזר דלא עבר פרת לא יעבר״ (שיר השירים רבה)
3. הוסיף ה׳ ב״פ
פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני – אמרה אף על פי שכבר פתחה לו הנה דודה סבב ועבר והעלימו הטבעים ממנו מה שהיה מושג אליו קודם מזה המבוקש ולזה כי לעומק הענין ולקושי הכנע כחות הנפש אל השכל ההכנע הראוי באלו ההשגות יקרה לו זה בהכרח. ואולם אמרה נפשי יצאה בדברו הרצון בו לפי מה שאחשוב בעבור דברו אליה מה שדבר והוא קראו שתפתח לו גודל חשקה להפיק רצונו ולזה יצאה נפשה לשוטט ולבקש אנה ואנה אם תמצאהו.
פתחתי אני לדודי – ר״ל עשיתי מה שהוא אמר לי, ופתחתי לבי בתורתו, וחשבתי שבעבור שקרא אותי שיגאלני מיד, אבל כפי הנראה הוא עשה לנסות אותי, ולראות אם אני נזכרת ממנו לבד. כי בפתחי אליו, דודי חמק עבר, ובאהבה רבה שיש [לי]⁠1 עמו, נפשי יצאה בדברו, כמו שהאוהבים מתעלפים כשרואים אהובותיהם, אם יש זמן רב שלא ראו אותן2. ויר״ל נפשי, רצוני, יצאה מן הכח אל הפועל לסבת דבורו:
ובקשתיהו ולא מצאתיהו – ר״ל לא גאל אותי כי לא הגיע הזמן, וכפי הנראה הוא קרא אותי בעבור שלא אשתכח ממנו.
1. בכ״י: לו.
2. עיין רמב״ן בראשית מ״ה כ״ו בד״ה ויפג לבו, ובכתובות ס״ב ב׳: סוי לבה וכו׳.
ויתכן כי בעברו היה מדבר קשות דברי משטמה לומר שלא ישוב אליה עוד אשר עליהם אמרה נפשי יצאה בדברו או שאמרה כן להורות על העבר. אמרה כי חיות נפשה והרגשה יצא ממנה כשדבר אליה דברי רצוים ותחנונים ולא הרגישה ולא שתה לבה אליהם ומהרה לבקשו כדי להעביר דעתו ולא מצאתהו קראתהו ולא ענה אותה יצאה לבקשו.
פתחתי – על המלכים הצדיקים הגמורים שבהם. וכמו שאמר בחזקיהו (דברי הימים ב כ״ט) הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את דלתות בית ה׳ ויחזקם ויבא את הכהנים ואת הלוים. ואמר ודודי חמק עבר. כי עם שנמצא אליה אז בימי חזקיהו ובימי יאשיהו הנה לא היתה האהבה קיימת רק אריכות אפים בלבד. וכמו שנאמר בפירוש ליאשיהו ע״י חולדה הנביאה (שם ל״ד) כה אמר ה׳ הנני מביא וגו׳. ולבסוף (שם) הנני אוסיפך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום, ולא תראינה עיניך וגו׳ (מלכים ב כ״ג). אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה ויאמר ה׳ גם את יהודה אסיר מעל פני. הנה נראה מבואר כי דודה אם חמק כלומר אם סבב לבא אליה כבר עבר מיד. והנה על אלה הדברים אשר ייעד לה אזי אמרה נפשי יצאה בדברו הגזרות האלה עלי על כל אחד מן הפרושים שכתבנו במשל וכבר בקשתיו אז בעת הצורך כאשר צר לי בימי מלכי בבל ולא מצאתיו.
פתחתי אני לדודי. בימי יאשיהו, כאמרו (דה״י ב׳ לד לא-לג) ׳וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית וגו׳, כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳⁠ ⁠׳ וגו׳1: ודודי חמק עבר. כאמרו (מלכים ב׳ כג כו) אַךְ לֹא שָׁב ה׳ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל וגו׳ [אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה] עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה2: נפשי יצאה בדברו. על ידי חולדה הנביאה, כאמרו (דה״י ב׳ לד כה) ׳ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה׳3: בקשתיהו. בימי יהויקים, כאמרו (ירמיה לו ט-י) [וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי] קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי ה׳ [כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלִָם], וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר [אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ]⁠4: קראתיו. על ידי ירמיהו, כאמרו (ירמיה יד ז) אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה׳ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ וגו׳5: ולא ענני. כאמרו (שם פסוק יב) ׳אינני שומע אל רינתם׳6, וכאמרו (שם טו א) אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה7:
1. כתוב בדברי הימים ב׳, על המלך יאשיהו: ׳וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה׳ וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול, וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו׳ וגו׳ (לד ב-ג). ושם (פסוק כט-לג) ׳וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה׳ וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית ה׳, וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי ה׳ לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה׳ וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה, וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת ה׳ אֱלֹהֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם׳. וכ״כ בעל העקידה ׳אמנם אמרה פתחתי על המלכים הצדיקים הגמורים שבהם וכמו שאמר בחזקיהו וכו׳⁠ ⁠׳. וגם רש״י פירש את העניין באופן דומה.
2. ׳ודודי חמק עבר - נסתר ונכסה ממני׳ (רש״י), ׳חמק - כמו הלך, מן חמוכי ירכיך, ויש אומרים כמוהו עד מתי תתחמקין בעניין ריחוק׳ (אבע״ז), ובמדרש דרשו ׳עבר׳ - שנתמלא עברה וכעס. [ולדעת רבינו בכמה מקומות, כאשר נאמר ׳כעס׳ אצל ה׳, שאין בו התפעלות, הכוונה לסילוק שכינתו]. הכתוב במלכים משבח את יאשיהו המלך שלא היה מלך כמוהו ששב אל ה׳ בכל ליבו, והעביר את האלילים, ואע״פ כן לא היה די בכך להשבית חרון אף ה׳ על מה שעשה מנשה לפניו. וכ״כ רש״י ׳פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר - לא ביטל גזירתו שנאמר בחזקיהו וכו׳, ואף ביאשיהו על ידי חולדה הנביאה וכו׳, ואומר וכמוהו לא היה לפניו מלך אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול אשר חרה ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה ויאמר ה׳ גם את יהודה אסיר מעל פני כאשר הסירותי את ישראל ומאסתי את העיר הזאת׳. ובעל העקידה כתב: ׳ואמר ודודי חמק עבר כי עם שנמצא אליה אז בימי חזקיה ובימי יאשיהו, הנה לא היתה האהבה קיימת, רק אריכות אפיים בלבד, וכמו שנאמר בפירוש ליאשיהו ע״י חולדה הנביאה ׳כה אמר ה׳ הנני מביא וגו׳ ולבסוף הנני אוסיפך אל אבותיך וכו׳ אַךְ לֹא שָׁב ה׳ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל וגו׳ [אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה] עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה׳ וכו׳, הנה נראה מבואר כי דודה אם חמק, כלומר אם סיבב לבוא אליה, כבר עבר מיד׳.
3. דברי חולדה נאמרו ליאשיהו באותו זמן שסיפר הכתוב על צדקותו ומעשיו הטובים. וכן פירש רש״י ׳נפשי יצאה בדברו - יצאה ממני בדברו דבר זה׳. שם סופר שבימי יאשיהו המלך כאשר עסקו בבדק הבית מצאו ספר תורת ה׳ ביד משה [ופירש רבינו בדברים (לא כו) שאין זה ספר תורה, אלא ׳הספר שמצא חלקיהו, נראה שהיה הספר שנתן משה אל הכהנים נושאי ארון ברית ה׳ שהוזכר למעלה שהיה פרשת המלך בלבד, ובו כתב יהושע הברית שחידש עם ישראל בשכם, שקיבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה ׳באמת ובתמים׳, שהוא בעיון ובמעשה, וכשקרא בו יאשיהו וראה שרחקו מכל זה, חרד ודרש את ה׳ על זאת׳], וכאשר שמע המלך את דברי הספר קרע את בגדיו, וכתוב שם ׳ויצו המלך וגו׳ לכו דרשו את ה׳ בעדי וגו׳, וילך חלקיהו ואשר המלך אל חולדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת, ותאמר להם כה אמר ה׳ וגו׳, כה אמר ה׳ הנני מביא רעה על המקום הזה ועל יושביו את כל האלות הכתובות על הספר אשר קראו לפני מלך יהודה, תחת אשר עזבוני ויקטירו לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשי ידיהם ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה׳. הרי שלמרות כל צדקותו ומעשיו הטובים של יאשיהו, לא הועילו לבטל את הכעס שעורר מנשה במעשיו הרעים לפניו.
4. בזמנו של יהויקים, בנו של יאשיהו הנזכר, כתוב (ירמיה לו א-ג): ׳וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִת לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה׳ לֵאמֹר, קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם׳. וירמיהו שלח את ברוך לקרוא את המגילה באזני העם, וקראו צום באותו יום, הרי שהתעוררו לשוב בתשובה, אך בכל זאת ׳לא מצאתיו׳, לא התקבלה תשובתם.
5. סוף הפסוק: ׳כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ׳, ופירש הרד״ק: ׳אמר הנביא בראותו בנבואה הרעה שיהיה אומר לאל וכו׳, אמר אם עוונינו ענו בנו - העידו בנו, כי בהיות מניעת הגשם בארצנו ולא בארצות הגוים הם העידו בנו כי עליהם אנו לוקים, ואף על פי כן עשה למען שמך הנקרא עלינו, כי רבו משובותינו לך חטאנו - אמת כי הדין עליך להענישנו כי רבו משובותינו שמרדנו בך בכמה דברים בעבור אלהים אחרים ובהרבות החמס ובשמוע לנביאי השקר ולא לנביאי האמת וכו׳, ואף על פי כן עשה למען שמך הנקרא עלינו שאנו נקראים עם ה׳⁠ ⁠׳.
6. על התפילה הנזכרת שהתפלל ירמיה הנביא על ישראל, אמר לו ה׳ ׳וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה, כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם׳.
7. ׳למה תרבה בתפילה לפני, כי אם יעמוד משה ושמואל לפני בתפילה שהיו גדולים ממך, אם יעמדו הם לפני אין נפשי אל העם הזה, נפשי ר״ל רצוני, וזכר משה ושמואל שהיו לוים ונביאים והגדול שבנביאים אחר משה רבינו היה שמואל׳ (רד״ק). ורש״י כאן גם פירש על דרך זה: ׳בקשתיו ולא מצאתיו - ואם תאמר, והלא ירמיה עומד ומתנבא בימי יהויקים וצדקיהו שובו אלי ואשובה אליכם, לא לבטל את הגזירה, אלא להקל הפורענות ולהכין מלכותם בשובם מן הגולה לנוטעם מאין נטישה ולבנותם מאין הורס׳.
חמק – ענין סבוב כמו עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״א).
פתחתי – כאשר פתחתי לו הדלת אז סבב עצמו ועבר משם.
נפשי יצאה בדברו – כי כשפנה ממנה דיבר קשות לאמר לא אשוב עוד אליך ואמרה בשמעי דבריו אלה כמעט יצאה נפשי מהפלגת הגעגועין.
בקשתיהו – אחר זה בקשתי אותו וחפשתי אחריו ולא מצאתי אותו, וקראתי אותו בחשבי שהוא במקום סתר ויגלה עצמו אלי בשמעו קולי, אבל לא ענה לי והנמשל הוא לומר כאשר גמרתי בנין הבית נסתלקה הנבואה ומאוד נצטערתי על העדרה, ומחזרת הייתי על החזרת הנבואה ולא עלתה בידי.
משל:
ואז בעת שפתחה כבר חמק הדוד. כי נתקצף עליה ועבר ונפשה יצאה בדברו קשות בלכתו. ומאז לא מצאה אותו.
מליצה:
פתחתי – ולכן רק היא פתחה לדודה, ר״ל בחנה להפרד מגויתה ולגלול את מסך החומר הסוכך בינה ובין דודה, אבל דודה כבר חמק עבר, ולא שב להשכין שכינתו עליה ונפשה יצאה בדברו קשות, שהיא הנבואה הקשה שהודיעו אז מחלוק מלכות ב״ד (ובמדרש חמק עבר נתמלא עלי עברה) ור״ל המדרגה העליונה של נפשו שהיא נשמה לנשמה שע״י השיג רוה״ק והנבואה כבר יצאה ונפרדה ממנו, (ובזוהר אחרי דף ס״ז) הכי תנא קוב״ה רוחא ונפשא דכולא, ולכן בקשתיהו על ידי תשובה ולא מצאתיהו. קראתיו בתפלה ובתחנונים ולא ענני.
חמק – בחילוף אותיות חבק וכן למטה (שיר השירים ז׳:ב׳) חמוקי ירכיך, מה שירכיך חובקות ומסתירות, עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״ב) תסתרי; א״כ חמק כאן ר״ל נסתר מעיני.
יצאה – טרם יסתר או בלכתו לו.
פתחתי וגו׳ – פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתחבא, נתמלא עלי עברה, נפשי יצאה בדברו – בדבורו של כורש דגזר דלא עבר פרת לא יעבור.⁠1 (שם)
פתחתי וגו׳ – פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתמלא עלי עברה כאשה עוברת.⁠2 (שם)
נפשי יצאה בדברו – א״ר יהושע בן לוי, בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה במתן תורה יצאת נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו, וכי מאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן האיך קבלו דבור שני, הוריד הקב״ה טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר (תהלים ס״ח) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת3. (שבת פ״ח:)
1. כמבואר לעיל בדרשה וידי נטפו מור, ודריש חמק מלשון הסתתר התחבא, ועבר מלשון עברה וזעם.
2. כונת המשל שמילוי העברה כמלוי אשה מעוברת. ודכותה בלשון חז״ל (גיטין ע׳.) אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מלואך.
3. מדלא פריך האיך חיו אחר שיצאה נשמתן נראה דהכונה יצאה נשמתן לאו דוקא יצאה ממש אלא כנוי לחלישות ועיפות יתירה עד שנראה כמת, והוא כעין הלשון אין התורה מתקיימת אלא במי שממית נפשו עליה, שאין הכונה ממית ממש, שהרי אח״כ לא שייך שוב קיום התורה, אלא הכונה שמצער ומחליש עצמו, וכן מצינו בלשון הכתוב וגם בעליו יומת שפירושו עונש, ובאיוב הן יקטלני לו איחל, דאין הפי׳ מיתה ממש, ובלשון חז״ל מה לי קטלא פלגא, שפירושו נזק, ועוד הרבה, וע׳ מש״כ בתו״ת פ׳ בראשית בפסוק כי היא היתה אם כל חי ובפ׳ חוקת בפסוק אדם כי ימות באהל.

וגם ראיה לזה דהלשון יצאה נשמתן הוא ע״ד צחות הלשון לחלישות ועיפות ולא כפשוטו מהא שנאמר שאמרו ישראל אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה׳ אלהינו עוד ומתנו, הרי דבדבור הראשון לא מתו, אלא שהיו קרובים לזה.
וכאשר1 פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי את הדלת2, וְהנה דוֹדִי חָמַק – הסתובב3, הסתתר ממני4 וְעָבָר משם, וכשפנה ממני דיבר עימי קשות לאמר לא אשוב עוד אליך5 ולא אבוא אל ביתך, כי מתחילה לא רצית לפתוח6, ומרוב הגעגועים אליו כמעט7 שֶׁנַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ אלי דברים אלו, ולאחר מכן8 בִּקַּשְׁתִּיהוּ – חפשתי אחריו9 וְאולם לֹא מְצָאתִיהוּ – מצאתי אותו10, קְרָאתִיו – קראתי לו בחושבי שהוא במקום סתר ויגלה עצמו אלי בשמעו את קולי11, וְאולם הוא12 לֹא עָנָנִי – ענה לי13:
1. מצודת דוד.
2. שם.
3. שם.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. רש״י.
7. מצודת דוד.
8. שם.
9. שם.
10. שם.
11. שם.
12. שם.
13. שם. והנמשל, שכאשר גמרתי את בנין הבית נסתלקה הנבואה ומאד נצטערתי על העדרה, ומחזרת הייתי שתחזור הנבואה ולא עלתה בידי, מצודת דוד. ורש״י ביאר שגם לאחר שדורו של חזקיהו היו כשרים הקב״ה לא ביטל את גזירתו ולא שב מחרון אפו הגדול, ״ולא מצאתיו״ לבטל את הגזירה. ובמדרש, הרבה פעמים פתחו ישראל פתח התשובה והם סבורים שהם נגאלים, ״ודודי חמק עבר״ והקץ מתארך עליהם, כשם שהיו הנביאים קוראים אל ישראל השכם והערב והם לא שמעו, כך הם צועקים בגלות ואינם נענים, לקח טוב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144