1. כתוב בדברי הימים ב׳, על המלך יאשיהו: ׳וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה׳ וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול, וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו׳ וגו׳ (לד ב-ג). ושם (פסוק כט-לג) ׳וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה׳ וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית ה׳, וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי ה׳ לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה׳ וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה, וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת ה׳ אֱלֹהֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם׳. וכ״כ בעל העקידה ׳אמנם אמרה פתחתי על המלכים הצדיקים הגמורים שבהם וכמו שאמר בחזקיהו וכו׳⁠ ⁠׳. וגם רש״י פירש את העניין באופן דומה.

2. ׳ודודי חמק עבר - נסתר ונכסה ממני׳ (רש״י), ׳חמק - כמו הלך, מן חמוכי ירכיך, ויש אומרים כמוהו עד מתי תתחמקין בעניין ריחוק׳ (אבע״ז), ובמדרש דרשו ׳עבר׳ - שנתמלא עברה וכעס. [ולדעת רבינו בכמה מקומות, כאשר נאמר ׳כעס׳ אצל ה׳, שאין בו התפעלות, הכוונה לסילוק שכינתו]. הכתוב במלכים משבח את יאשיהו המלך שלא היה מלך כמוהו ששב אל ה׳ בכל ליבו, והעביר את האלילים, ואע״פ כן לא היה די בכך להשבית חרון אף ה׳ על מה שעשה מנשה לפניו. וכ״כ רש״י ׳פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר - לא ביטל גזירתו שנאמר בחזקיהו וכו׳, ואף ביאשיהו על ידי חולדה הנביאה וכו׳, ואומר וכמוהו לא היה לפניו מלך אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול אשר חרה ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה ויאמר ה׳ גם את יהודה אסיר מעל פני כאשר הסירותי את ישראל ומאסתי את העיר הזאת׳. ובעל העקידה כתב: ׳ואמר ודודי חמק עבר כי עם שנמצא אליה אז בימי חזקיה ובימי יאשיהו, הנה לא היתה האהבה קיימת, רק אריכות אפיים בלבד, וכמו שנאמר בפירוש ליאשיהו ע״י חולדה הנביאה ׳כה אמר ה׳ הנני מביא וגו׳ ולבסוף הנני אוסיפך אל אבותיך וכו׳ אַךְ לֹא שָׁב ה׳ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל וגו׳ [אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה] עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה׳ וכו׳, הנה נראה מבואר כי דודה אם חמק, כלומר אם סיבב לבוא אליה, כבר עבר מיד׳.

3. דברי חולדה נאמרו ליאשיהו באותו זמן שסיפר הכתוב על צדקותו ומעשיו הטובים. וכן פירש רש״י ׳נפשי יצאה בדברו - יצאה ממני בדברו דבר זה׳. שם סופר שבימי יאשיהו המלך כאשר עסקו בבדק הבית מצאו ספר תורת ה׳ ביד משה [ופירש רבינו בדברים (לא כו) שאין זה ספר תורה, אלא ׳הספר שמצא חלקיהו, נראה שהיה הספר שנתן משה אל הכהנים נושאי ארון ברית ה׳ שהוזכר למעלה שהיה פרשת המלך בלבד, ובו כתב יהושע הברית שחידש עם ישראל בשכם, שקיבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה ׳באמת ובתמים׳, שהוא בעיון ובמעשה, וכשקרא בו יאשיהו וראה שרחקו מכל זה, חרד ודרש את ה׳ על זאת׳], וכאשר שמע המלך את דברי הספר קרע את בגדיו, וכתוב שם ׳ויצו המלך וגו׳ לכו דרשו את ה׳ בעדי וגו׳, וילך חלקיהו ואשר המלך אל חולדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת, ותאמר להם כה אמר ה׳ וגו׳, כה אמר ה׳ הנני מביא רעה על המקום הזה ועל יושביו את כל האלות הכתובות על הספר אשר קראו לפני מלך יהודה, תחת אשר עזבוני ויקטירו לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשי ידיהם ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה׳. הרי שלמרות כל צדקותו ומעשיו הטובים של יאשיהו, לא הועילו לבטל את הכעס שעורר מנשה במעשיו הרעים לפניו.

4. בזמנו של יהויקים, בנו של יאשיהו הנזכר, כתוב (ירמיה לו א-ג): ׳וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִת לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה׳ לֵאמֹר, קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם׳. וירמיהו שלח את ברוך לקרוא את המגילה באזני העם, וקראו צום באותו יום, הרי שהתעוררו לשוב בתשובה, אך בכל זאת ׳לא מצאתיו׳, לא התקבלה תשובתם.

5. סוף הפסוק: ׳כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ׳, ופירש הרד״ק: ׳אמר הנביא בראותו בנבואה הרעה שיהיה אומר לאל וכו׳, אמר אם עוונינו ענו בנו - העידו בנו, כי בהיות מניעת הגשם בארצנו ולא בארצות הגוים הם העידו בנו כי עליהם אנו לוקים, ואף על פי כן עשה למען שמך הנקרא עלינו, כי רבו משובותינו לך חטאנו - אמת כי הדין עליך להענישנו כי רבו משובותינו שמרדנו בך בכמה דברים בעבור אלהים אחרים ובהרבות החמס ובשמוע לנביאי השקר ולא לנביאי האמת וכו׳, ואף על פי כן עשה למען שמך הנקרא עלינו שאנו נקראים עם ה׳⁠ ⁠׳.

6. על התפילה הנזכרת שהתפלל ירמיה הנביא על ישראל, אמר לו ה׳ ׳וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה, כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם׳.

7. ׳למה תרבה בתפילה לפני, כי אם יעמוד משה ושמואל לפני בתפילה שהיו גדולים ממך, אם יעמדו הם לפני אין נפשי אל העם הזה, נפשי ר״ל רצוני, וזכר משה ושמואל שהיו לוים ונביאים והגדול שבנביאים אחר משה רבינו היה שמואל׳ (רד״ק). ורש״י כאן גם פירש על דרך זה: ׳בקשתיו ולא מצאתיו - ואם תאמר, והלא ירמיה עומד ומתנבא בימי יהויקים וצדקיהו שובו אלי ואשובה אליכם, לא לבטל את הגזירה, אלא להקל הפורענות ולהכין מלכותם בשובם מן הגולה לנוטעם מאין נטישה ולבנותם מאין הורס׳.