Shir HaShirim 5 – שיר השירים ה‏ – Mikraot Gedolot

אַדְבִּיקוּ לִי כַּשְׂדָּאֵי דְּנָטְרִין אוֹרְחָתָא וּמְעִיקִין חֲזוֹר חֲזוֹר עַל קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם מִנִּי קְטַלוּ בְּחַרְבָּא וּמִנִּי אוֹבִילוּ בְּשִׁבְיָא נְטַלוּ תַּגָּא דְּמַלְכוּתָא מֵעַל צַוְרֵיהּ דְּצִדְקִיָּהוּ מַלְכָּא דִּיהוּדָה וְאוֹבִילוּ יָתֵיהּ לְרִבְלָה וְסַמִּיאוּ יָת עֵינוֹהִי עַמָּא דְּבָבֶל דִּמְעִיקִין עַל קַרְתָּא וְנָטְרִין יָת שׁוּרַיָּא.

[א] מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר – זֶה: תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה (עזרא ה׳:ג׳) וַחֲבֵרָיו. הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל ישְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם (עזרא ד׳:ו׳). נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת, חוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְשֶׁעָבַר הָיְתָה נִבְנָה הַחוֹמָה אֶבֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, וְאֶבֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת, בְּרַם הָכָא: וְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל (עזרא ה׳:ח׳), וְאֶבֶן דְּגִלְגּוּל.

דָּבָר אַחֵר מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, דִּכְתִיב בְּהוֹ: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ (דברים ל״ג:ט׳). הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר (שמות ל״ב:כ״ז). הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו (שמות ל״ב:כ״ז). נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, זֶה הַזַּיִן. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זַיִן שֶׁנָּתַן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּחוֹרֵב, שֵׁם הַמְפֹרָשׁ הָיָה חָקוּק עָלָיו, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ נִטַּל מֵהֶם, כֵּיצַד נִטַּל מֵהֶם, רַבִּי אַיְבוּ אָמַר מַלְאָךְ יָרַד וּקְלָפוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מֵאֵלָיו הָיָה נִקְלָף. שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת, שׁוֹמְרֵי חוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה.

מצאוני השומרים הסובבים בעיר – כיון שנסתלקה השכינה באו המלכיות ושרפו את בית המקדש. שהוא משול ככתנת.

ד״א מצאוני השומרים הסובבים בעיר – ביום שנתנה רשות למלאכי השרת שיהו (עמהם) [עומדים] על החומה (ביום) [כמה] שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיהו ס״ב:ו׳). אמר רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי בו ביום נתנה רשות לגבריאל להפרע מן המלכיות. לקיים מה שנאמר מקול המון נדדו עמים (ישעיהו ל״ג:ג׳). וכן הוא אומר קול המון (בהמון) [בהרים] דמות עם רב (שם י״ג:ד׳). זה הקב״ה. ה׳ וכלי זעמו לחבל כל הארץ (שם שם ה׳). ואח״כ יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (שם מ״ב:י״ג).

מצאוני השומרים – בשעה שצרו על ירושלים כל מי שבורח היו מכין אותו ומפצעין ראשו ונוטלין את כובעו שנאמר נשאו את רדידי.

מצאוני השומרים – אלו בני לוי כי שמרו אמרתך, הסובבים בעיר עברו ושובו משער לשער, הכוני פצעוני הגו איש את אחיו.

נשאו את רדידי – ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. תני רי שמעון בן יוחאי זה הזיין שניתן לישראל בחורב ושם המפורש כתוב בו, וכיון שחטאו ניטל מהם, רבי איבו אמר מלאך ירד וקלפו, רב אמר מאליו היה נקלף, שומרי החומות שומרי חומותיה של תורה.

צאדפוני אלחראס, אלדאירין פי אלמדינה צ׳רבוני שגוני, אכ׳ד׳ו רדאי מן עליי, חפאץ׳ אלאסואר.

דרך מקרה פגשו אותי השומרים המסתובבים בעיר, הכו אותי פצעו אותי, לקחו מעלי את הלבוש העליון שעלי אלה שומרי החומות.

ואפשר שענין השבעתי אתכם מבקש מן האומה כשהיא בגלות ומן הנביאים שבגלות כגון יחזקאל חנניה מישאל ועזריה ודניאל ומרדכי כי הם אשר בקשו מה׳ לסלוח לאומה כיון שלא נתקבלה עוד תפלתה כאמרו גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי (שם ג ח), וכך מצאנו בתפלת אדוננו דניאל אמר כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דניאל ט יט), ואמר עוד ואתפללה לה׳ אלהי (שם ט ד) ואתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל (שם ט כ).

בקשתיו^א וגו׳. מצאני השומרים הסובבים בעיר – ותופסין גנבים המהלכים בלילות.⁠^ב

הכוני פצעוני – חבלו בי חבורה. כל פצע לשון מכת חרב היא, נַבְרֵדֿוּרְא.

רדידי – עדיי המרודד ומרוקע עלי, וכן כל העיניין לשון אשת נעורים המתאוננת על בעל נעוריה ומבקשתו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן גם להלן, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״בקשתיהו״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״בלילות״.

I sought him, etc. The watchmen found me, those who go about the city – And apprehend thieves who prowl at night.

They struck me they wounded me – They inflicted a wound upon me.⁠¹ Every "פֶּצַע" denotes a wound [inflicted] by a weapon,⁠² navredure in Old French.

My ornament – My jewelry that was hammered and beaten out, upon me. The entire episode is an expression [using the terms] of the wife of one's youth who grieves for the husband of her youth and searches for him.

1. I.e., by striking me they inflicted a wound. Alternatively, the double expression [struck, wounded] represents the destruction of the first Beis Hamikdosh and the second Beis Hamikdosh.

2. Rashi in Shemot 25:21 defines "פצע" as "a wound that draws blood.⁠"

מצאוני השומרים הסובבים בעיר – אלו אומות העולם שהם מכים וחובטים ופוצעין את ישראל שנאמר הכוני פצעוני וכן הוא אומ׳ גוי נתתי למכים וגו׳ והסתרתי פני מהם והיתה לאכול וגו׳.

נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות – אלה הם המלכיות שישראל בתוכם והאימות מאבדין את חסידיהם כענין שנאמר ומן המשכילים יכשלו בחרב ובלהבה. ואו׳ לצרור ולברר וללבן עד עת קץ.

רדידי – בלשון קדר: מלחפה.

מצאוני השומרים – מלכות יון הרשעה.

נשאו את רדידי – שמנעו ישראל מלשמור רוב המצות.

The watchmen found me. The wicked kingdom of Greece;

They took away my veil. They hindered Israel from keeping most of the commandments.

רדידי – בלשון ישמעאל כמו צעיף.

מצאוני השומרים – מלכי יון.

הכוני פצעוני נשאו^א את רדידי – והעניין עזבוני ערומה מן המצות, ואני בין כך ובין כך דבקה בשם.

א. כן בנוסח שלנו ובכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״ונשאו״.

ובסובבי בעיר: מצאוני השומרים הסובבים בעיר ומשמרים העיר.

הכוני פצעוני – לשון פצע.

נשאו את רדידי מעליי שומרי חומות העיר.

מצאוני השומרים – לפי ששמעו שהייתי קוראה וצועקת בלילה, מצאוני והכוני ופצעוני – שחשבוני משוגעת הצועקת בלילה, שאין דרך אשה חכמה לעשות כך. ועל כל זאת הלכתי עד החומות, כי הייתי רוצה לבקשו חוץ לעיר.

ונשאו שומרי החומות את רדידי מעלי – רדידי הוא מלבוש דק דק כעין טלית של פשתן, ובאותו רדיד נתעטפה בו כשקמה ממטתה לפתוח לדודה, שמתוך מהירותה אליו לא לבשה כתנתה, אך נתעטפה באותו רדיד שמצאתו נכון ומזומן, כדרך איש שקם ממטתו לפתוח הדלת שמתעטף בטלית ויוצא. ובישעיה: הסדינים והצניפות והרדידים (ישעיהו ג׳:כ״ג). ומכיון שמונהו עם סדין וצניף שהן מפשתן, אף הוא מפשתן.

מצאוני השומרים וגו׳ הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי – שבאו מלאכים והפשיטו תכשיטיהן בסיני¹, וחזרו להיות בהן בעלי מומין², וזהו הכוני פצעוני.

דבר אחר, מצאוני השומרים – אלו האומות³, הכוני א׳, פצעוני ב׳ – בב׳ חורבנות. הכוני א׳, פצעוני ב׳, נשאו ג׳ – גלות סנחריב ובב׳ חורבנות. הכני אותיות כהני – הרגו כהני. הכוני גי׳ מלאך, כמו סמאל ושרי האומות. נשאו את רדידי – את רדייתי וממשלתי. את רדידי גי׳ זו התורה. מעלי אותיות מעיל – תכשיטין שלי, בטלו בגדי כהונה.

מעלי שומרי החומות ר״ת משה – ״ומשה יקח את האוהל״⁴, כשניטלו מישראל תכשיטיהן, זכה משה ולקחם⁵, לכך רמז משה. דבר אחר, נשאו את רדידי ר״ת ארן – ״ומשה (לקח) [יקח את] האוהל״⁶ – ר״ל ארן, לכך רמז משה.

דבר אחר, נשאו את רדידי – היה להן תכשיט שהשם עליו, ונלקח מהם⁷. מעלי שומרי החומות ר״ת השם.

דבר אחר, שומרי החומות – קרי שומרי האומות.

1. שבת פח.

2. ראה מכילתא שמות כ:יד, ויקרא רבה יח:ד, שיר השירים רבה ד:ז

3. מדרש לקח טוב

4. שמות לג:ז

5. שבת פח.

6. שמות לג:ז

7. שיר השירים רבה

מצאוני השומרים האויבים והמתנגדים והממלכות שנפלנו בידיהם.

נשאו את רדידי מעלי כלומר הם עצרו אותם מלבנות את בית המקדש, אשר הוא מגן עלינו ושומר עלינו והא קישוט ותכשיט, וגם השמדות והגזרות אשר באמצעותם הם מנעו מהם את קריאת התורה וקיום המצוות, אשר מגינות עליהם מרעה ושומרות עליהם מפני אסונות.

מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות – כבר קדם מי הם אלו השומרים ואמרה שהם הכוה פצעוה לפי שבהשתמש החושים בפעולותיהם תמנע פעולתה כמו שהתבאר בספר הנפש ואלו הם המכות והפצעים רצוני מנעם אותה ממה שתכוין והם ג״כ המונעים אל השכל וזה כי מצד היות הנפש אחת לא תוכל להשתמש בשתי אלו הפעולות יחד וזהו אמרה נשאו את רדידי מעלי וזה כי הרדיד והעדי אשר קשטה עצמה להתחבר עם דודה הוסר מצדם.

מצאוני השומרים – מצאוני מלשון והיה כי תמצאנה אותו¹, ר״ל ולא די שלא גאל אותי, אבל מצאוני צרות רעות ורבות, כי השומרים הסובבים בעיר, הם האומות, הכוני פצעוני, נשאו את רדידי, ר״ל יכולתי, מגזרת עוד רד² עם אל³, ויר״ל שרדו אלי בפרך, והסירו ממני ומעלי, ר״ל יכולתי⁴:

שומרי החומות – כפל עניין, והם ג״כ אומות העולם: ונוכל לומר שרמז לשרי אומות העולם, וקרא להם שומרי החומות, כ״ש⁵ אם עושק רש וגזל וכו׳, כי שומר⁶ וגבוהים עליהם, והכוונה ששרי אומות העולם הככבים והמזלות, שהם שומרי החומות, ר״ל המדינות והמלכיות, הם נשאו את רדידי מעלי, שהוא יכולתי.

1. דברים ל״א כ״א.

2. רָד.

3. הושע י״ב א׳.

4. אצ״ל: ומעלי רדידי, ר״ל יכולתי.

5. ר״ת: כמו שכתוב. בקהלת ה׳ ז׳.

6. בפסוק: כי גבוה מעל גבוה שומר.

מצאוה השומרים הכוה פצעוה – ושומרי החומות נשאו את רדידה מעליה לקנסה על עברה על הנמנע ללכת בשוקים באשון לילה.

והנה על כל הרעה אשר מצאוה בחרבן הארץ והעיר והמקדש וגלות העם, אמרה מצאוני השומרים והדבר הוא מובן מצד פרסומו ועל יתר הצרות והשמדות והריגת הצדיקים שבכל דור ודור אמרה נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות. והנה זהו מאמר קצר מודיע כלל כל מה שמצאה בימי ענייה ומרודיה הרעים והרבים אשר הוא המשך כל הגלות המר והארוך הזה: ולפי שאף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כבר נכנע לבה ונשאו עול התורה והמצוה ועליה נחשבו כצאן לטבחה וחכמיה ראשיה וכל מנהיגיה בכל דור ודור הלא הם קדשו שם שמים ברבים כמו שנודע מהרוגי מלכות והרוגי ביתר וזולתם אין מספר כמסופר בהגדות התלמוד (גיטין נ״ז:).

{חכמי הדור מצילי הנפש מפינוק החומריות}

מצאני – הם נטורי קרתא בלשון חז״ל (ירושלמי חגיגה פ״א ה״ז), הם חכמי הדור המיסרים התלמידים כדרבן זה המלמד הפרה כדברי חז״ל (חגיגה ב:), שומרי החומות כמו שנאמר ׳על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים׳ (ישעיה סב, ו) הוציאוני מהתפנוקים הנזכרים, ובכן הגיעה לו השגה למודית עד שנגע בו רוח השלמות והדליק שלהבת תשוקת החכמה בו, מתוך מה שלמד מרבו. ואמר:

השומרים הסובבים בעיר הכוני. כאמרו (צפניה ג ג) שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים וגו׳¹, ובכן נשאו רדידי מעלי שומרי החומות - נכנסו הגויים שהיו ׳שומרי החומות׳ מבחוץ לבלתי תת יוצא ובא², כאמרו (ירמיה ד יז) כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב³, ו׳נשאו את רדידי מעלי׳, כאמרו (שם ח טז) ׳ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר ויושבי בה׳⁴:

1. נבואה על ירושלים בסוף בית ראשון: ׳הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה, לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּה׳ לֹא בָטָחָה אֶל אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה, שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר, נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה׳. וראשי העם נקראו ׳השומרים׳, שהם אלו שהיו צריכים לשמור את העיר, והם שהביאו עליה את אסונה. וכ״כ רבינו בתחילת פרשת שופטים (דברים טז יח) ׳שופטים ושוטרים - אחר המצוות לההמון, ציוה ענייני מנהיגיו, והם השופטים והמלכים והכהנים והנביאים, אשר בתיקונם יתוקן ענין ההמון ובקלקולם יקולקל, כמו שהעיד הנביא באמרו שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר, נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה׳. ובדברים (כז טו) כתב רבינו ׳כי החוטאים האלה היו על הרוב ראשי העם שלא היה על ההדיוטות למחות בידם, כמו שהעיד יחזקאל באמרו (כב ו-ז) נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם, אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ וגו׳, ובאותה הפרשה הזכיר הנביא רוב אלה הארורים או כולם, ואמר שנעשו אלו העוונות בירושלים, לא שהעיר כולה חטאה בזה, אבל הנשיאים הם חטאו בכמו אלה׳. הרי שהשומרים הסובבים בעיר לשמור אותה הם ש׳הכוני פצעוני׳.

2. ׳שומרי החומות׳ אינם ׳השומרים׳ הנזכרים שהם שומרי העיר, אלא אלה הצרים על העיר וממתינים מחוצה לה לרדת חומותיה כדי לכבוש אותה, ושומרים פתחיה שלא יצא ממנה איש ולא יכנסו אליה, כדי שתרעב העיר ותיכנע. וכן תרגומו: ׳עמא דבבל דמעיקין על קרתא ונטרין ית שוריא׳.

3. ׳הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם נֹצְרִים [נותני מצור עליהם] בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם, כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם ה׳⁠ ⁠׳, כלומר, האויבים הצרים על ירושלים היו כשומרי שדות אשר יסבבום מסביב (מצודות).

4. שם כתוב ׳מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ׳, וגם בעניין המצור הנזכר שם בפרק ד׳ כתוב ׳כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם׳. והכוונה לבבל שבאים מן הצפון, כי דן הוא קצה הצפוני של ארץ ישראל (ראה רד״ק שם). ו׳רדידי׳ הוא תכשיט שלי, כלומר שלקחו את כל היקר שהיה לי.

פצעוני – היא מכה המוציאה דם וכן פצע תחת פצע (שמות כ״א:כ״ה).

נשאו – לקחו, וכן ובתים ונשאו (מיכה ב׳:ב׳).

רדידי – הוא שם תכשיט מה מרודד ודק וכן והצניפות והרדידים (ישעיהו ג׳:כ״ג).

מצאוני השומרים – בעת סבבתי בעיר לחפש אחריו, מצאו אותי שומרי העיר הסובבים בלילה לשמרה והכו אותי ופצעו בי. ושומרי החומות לקחו מעלי את רדידי, כדרך שעושין להולך יחידי באישון לילה שמכים ופוגעים בו ומפשיטין בגדיו, באמרם שהולך הוא לגנוב או לנאף. והנמשל הוא לומר הנה פגעו בי השודדים המתפרצים בעולם, ואבדו ממני כמה וכמה בכל דור ודור, וחמסו אותי אכלוני הממוני הציגוני ככלי ריק.

משל:

ובבואה לפני שער העיר, מצאוה השומרים והכוה ונשאו את רדידה מעליה.

מליצה:

מצאוני – ומדי צאתה לעזוב את חדרי שלמה, ר״ל בעת רצתה להפרד מן הגויה אל השפע הנבואיית. מצאוה שומרי העיר, ר״ל הכחות המעמידים חיי הגויה, שלא יכלה עוד לעבור מהם כמקדם ולגנוב דעתם, כי כבר היתה תחת רשותם, והם הכוה ופצעוה שהכריחו את הנפש שתשאר עם גויתה ומדותיה ותאותיה הגשמיות עד שהשיבוה למסגרה בכל פעם ע״י מכות ופצעים שהם חולי הנפש ומכאוביה, (כמ״ש הרמב״ם בח׳ פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי), ושומרי החומות בכללם, שהוא מצד היותה קשורה בגויה ובחומה היא יושבת, נשאו את רדידי שהוא תכשיט ראשה, ר״ל שלא יכלה עוד להשכיל ולהשיג בדרך נבואיי שמשכיל בלא חומה ובלא מעצור, כי שבו השכלותיה מוגדרים ומצומצמים לפי ההשגה של שכל הנקשר בחומר. שמשיג השגה הדרגיית ע״י שהוא מוקף חומה דלתים ובריח, לא השגה פתאומית בלא גבול ותכלית.

רדידי – צעיף דק מאד, וירקעו (פרשת פקודי) מתורגם ורדידו.

מצאוני השומרים וגו׳ – מצאוני השומרים הסובבים בעיר – זה (עזרא ה׳) תתני פחת עבר נהרא וחביריו,⁠¹ הכוני פצעוני – שכתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות – חומותיה של ירושלים.⁠² (מ״ר)

מצאוני השומרים וגו׳ – מצאוני השומרים – זה שבטו של לוי דכתיב בהו (פ׳ ברכה) כי שמרו אמרתך, הסובבים בעיר – כמו שנאמר (פרשה תשא) עברו ושובו משער לשער, הכוני פצעוני – כמו שנאמר (שם) והרגו איש את אחיו, נשאו את רדידי מעלי – זה הזיין, דתני רשב״י, זיין שנתן להם לישראל בחורב, שם המפורש היה חקוק עליו וכיון שחטאו ניטל מהם. שומרי החומות – שומרי חומותיה של תורה.⁠³ (שם)

1. שכתבו שטנה על ישראל שלא יניחום לבנות את ביהמ״ק כמבואר בעזרא כאן, וזהו הכוני פצעוני וכדמפרש.

2. מוסב על נחמיה וסיעתו שהיו בונים החומה ושומרים אותה כמבואר בנחמיה ג׳ וד׳, ודריש מעָלַי כמו מֵעֲלֵי שומרי החומות, כלומר שנטלו כלי זינם.

3. דכתיב בלוי יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ובהיותם במצרים והיו חפשים משעבוד מצרים היו סובבים ושומרים ומשגיחים על קיום הדת בין ישראל העובדים.

וכאשר הסתובבתי בעיר לחפש אחריו¹, מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים – שומרי העיר² הַסֹּבְבִים בָּעִיר בלילה לשומרה³ ולתפוס גנבים בלילות⁴, וְהִכּוּנִי וּפְצָעוּנִי בחרבם⁵ מכה המוציאה דם⁶, נָשְׂאוּ – לקחו⁷ אֶת רְדִידִי⁸ מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת כדרך שעושים להולך יחידי באישון לילה שמכים ופוגעים בו ומפשיטים בגדיו באומרם שהולך הוא לגנוב או לנאף⁹:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. שם.

4. רש״י.

5. שם.

6. מצודת ציון.

7. שם.

8. הוא שם תכשיט מרוקע ודק, רש״י, מצודת ציון. ואבן עזרא ביאר שהוא צעיף.

9. מצודת דוד. והנמשל, הנה פגעו בי השודדים המתפרצים בעולם, ואיבדו ממני כמה וכמה בכל דור ודור, וחמסו אותי, אכלוני הִמְּמוּנִי הציגוני ככלי ריק, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהנמשל הוא על נבוכדנאצר וחיילותיו אשר היו ״הסובבים בעיר״ לנקום נקמתו של מקום, נשאו את ״רדידי״ הוא בית המקדש, ואף ״שומרי החומות״ הם מלאכי השרת שהיו שומרים חומותיה, הציתו בו האור.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון