[א]
חִכּוֹ מַמְתַקִּים – כְּתִיב: כִּי כֹה אָמַר ה׳ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ
(עמוס ה׳:ד׳), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה, כְּתִיב: חַי אָנִי נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וגו׳
(יחזקאל ל״ג:י״א), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה. כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ
(יחזקאל י״ח:ל״ב), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה. וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה
(יחזקאל י״ח:כ״ז), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וּבִלְבַד בְּתוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, הָא כֵיצַד, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲרֵי שֶׁהָיָה אָדָם רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו וּבַסּוֹף נַעֲשָׂה צַדִּיק גָּמוּר, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וגו׳
(יחזקאל ל״ג:י״ב).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָן לוֹ זְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ
(תהלים מ״ה:ט׳), כָּל הַבְּגִידוֹת שֶׁבָּגַדְתָּ בִּי, הֲרֵי הֵן כְּמוֹר וַאֲהָלוֹת לְפָנַי. תָּנֵי בֶּן כַּמָּה שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי
(בראשית כ״ו:ה׳), מִנְיַן עֵקֶב.
אָמַר רַבִּי לֵוִי כַּד אֲתָא מִיתְלֵי עִקְבָא מִן אַרְעָא.
[ב] אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת נִתְוַכֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל וְשָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּלְבַסּוֹף יָצְאוּ בְּבשֶׁת פָּנִים, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם הַנָּבִיא: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה׳
(ישעיהו א׳:י״ח), שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ יְכוֹלִין לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וּמִי יוּכַל לְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׂמֵחִים, הֲפָכָהּ לָהֶם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ
(ישעיהו א׳:י״ח), תָּמְהוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאָמְרוּ זוֹ תְּשׁוּבָה וְזוֹ תּוֹכֵחָה, אֶלָּא לָא אֲתָא אֶלָּא לְהִתְפּוֹגְגָה עִם בְּנוֹי. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳ וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ וגו׳ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח
(מיכה ו׳:ב׳), שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ הֵן יְכוֹלִין לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וּמִי יוּכַל לְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲפָכָהּ לָהֶם לְטוֹבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִּי
(מיכה ו׳:ג׳), עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ וגו׳
(מיכה ו׳:ה׳), תָּמְהוּ הָאֻמּוֹת וְאָמְרוּ הֵיאַךְ הוּא זֶה לָא אֲתָא אֶלָּא לְהִתְפּוֹגְגָה עִם בְּנוֹי. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: וְרִיב לַה׳ עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב וגו׳
(הושע י״ב:ג׳). שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ הֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בִּפְנֵי בּוֹרְאָן, וּמִי יָכוֹל לָרִיב עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הָפַךְ לָהֶם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וגו׳
(הושע י״ב:ג׳).
אָמַר רַבִּי יוּדָן לְאִשָּׁה אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה קוֹבֶלֶת עַל בְּנָהּ לַדַּיָּן, כֵּיוָן דְּחָמְאָה דַּיָּינָא דְּהוּא דָּאִין בְּנוּר וּבְזֶפֶת בְּדִינִין וּמַגְלְבִין, אָמְרָה אִין אֲנָא מוֹדַע לֵיהּ לְדַיָּינָא סוּרְחָנִין דִּבְרִי קָטֵיל לֵיהּ, כֵּיוָן דְּאַחְסַל אֲמַר לָהּ אַיְינוֹי בְּרִיךְ, אֲמַר לָהּ מַה סְּרַח עֲלָיךְ הָדֵין בְּרִיךְ, אֲמַרָה לֵיהּ מָרִי כַּד הֲוָה בְּמֵעַיי הֲוָה בָּעֵט בִּי, אֲמַר לָהּ לָאו דִּינָא הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֱלוֹהוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ חָלַק לוֹ כָּבוֹד.
[ג]
חִכּוֹ מַמְתַקִּים – רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי אָנֹכִי, פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ
(דברים ה׳:כ״א), הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ
(שיר השירים ה׳:ו׳), חָזַר הַדִּבּוּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה חַי וְקַיָּם וְתוֹרָתְךָ חַיָּה וְקַיֶּמֶת וּשְׁלַחְתַּנִי אֵצֶל מֵתִים, כֻּלָּם מֵתִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִמְתִּיק לָהֶם אֶת הַדִּבּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ קוֹל ה׳ בֶּהָדָר
(תהלים כ״ט:ד׳), אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ לְבַחוּרִים, קוֹל ה׳ בֶּהָדָר לִתְשִׁישִׁין. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל הֶחֱזִירָה לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ
(תהלים י״ט:ח׳).
דָּבָר אַחֵר:
חִכּוֹ מַמְתַקִּים – לְמֶלֶךְ שֶׁדִּבֵּר כְּנֶגֶד בְּנוֹ, וְנִתְיָרֵא וְנִשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ כָּךְ שֶׁנִּשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ, הִתְחִיל מְגַפֵּף וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ וּמְפַתֵּהוּ וְאוֹמֵר לוֹ, מַה לְּךָ לֹא בְּנִי יְחִידִי אַתָּה, לֹא אֲנִי אָבִיךָ. כָּךְ כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ, מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְגַפְּפִין וּמְנַשְּׁקִין אוֹתָם וְאוֹמְרִין לָהֶם מַה לָּכֶם, אַל תִּירָאוּ, בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם
(דברים י״ד:א׳), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק בְּחִכּוֹ הַדִּבּוּר וְאוֹמֵר לָהֶם לֹא בָּנַי אַתֶּם, אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, עַמִּי אַתֶּם, חֲבִיבִין אַתֶּם לְפָנַי, וְהִתְחִיל מְפַתֶּה אוֹתָן עַד שֶׁחָזְרָה נִשְׁמָתָן וְהִתְחִילוּ מְבַקְּשִׁין מִלְּפָנָיו, הֱוֵי: חִכּוֹ מַמְתַקִּים. הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵשׁ מֶלֶךְ מַשִּׂיא בִּתּוֹ וְהוֹרֵג אֶת בֶּן בֵּיתוֹ, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ בִּשְׁבִילִי וּבָנֶיךָ מֵתִים, מִיָּד חָזְרָה נִשְׁמָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ
(תהלים י״ט:ח׳).
[ד] רַבִּי אַחָא וְרַבִּי תַּנְחוּם בַּר רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ
(יחזקאל כ׳:כ׳), בַּמֶּה אַתְּ מְקַדְּשׁוֹ, קַדְּשֵׁהוּ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה, דִּכְתִיב: כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ וגו׳
(שמות ל״א:י״ג), אֲנִי ה׳ נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לָכֶם.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא מְנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּטִיט הוּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מַזְהִיר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם אַל תְּנַבְּלוּ עַצְמְכֶם בְּדָבָר רָע וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שָׂכָר טוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
(ויקרא י״א:מ״ג), וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִּתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וגו׳ אֲנִי ה׳
(ויקרא י״ט:כ״ח). אֲנִי ה׳ נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם לָכֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא.
[ה] רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וגו׳
(ויקרא כ׳:כ״ו), אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, כָּזֶה שֶׁהוּא מְבָרֵר הָרָעָה מֵהַיָּפֶה שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵר, אֲבָל הַמְבָרֵר הַיָּפֶה מִן הָרָעָה, שׁוּב חוֹזֵר וּמְבָרֵר. כָּךְ אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא נֶאֱמַר וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי לִשְׁמִי לְעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי אַחָא מִכָּאן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וִיקָרְבֵם תַּחַת כְּנָפָיו.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשֻׁנִּין מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, בַּחֲרִישָׁתָן, בִּזְרִיעָתָן, בִּנְטִיעָתָן, בִּקְצִירָתָן, בְּעִמּוּרָן, בְּדִישָׁן, בְּגָרְנֵיהֶן, בְּיִקְבֵיהֶן, בְּגַגּוֹתֵיהֶן, בִּבְכוֹרוֹתֵיהֶן, בִּבְשָׂרָן, בְּתִגְלַחְתָּן, בְּמִנְיָנָן. בַּחֲרִישָׁתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר
(דברים כ״ב:י׳). בִּזְרִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם
(דברים כ״ב:ט׳). בִּנְטִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ
(ויקרא י״ט:כ״ג). בִּקְצִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם
(ויקרא י״ט:ט׳). בְּעִמּוּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה
(דברים כ״ד:י״ט). בְּדִישָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ
(דברים כ״ה:ד׳). בְּגָרְנֵיהֶם בְּיִקְבֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר
(שמות כ״ב:כ״ח), וּכְתִיב: כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב
(במדבר י״ח:ל׳). בְּגַגּוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ
(דברים כ״ב:ח׳). בְּתִגְלַחְתֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ
(ויקרא י״ט:כ״ז). בְּמִנְיָנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳
(שמות ל׳:י״ב). יִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לַחַמָּה.
[ו] רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר תַּרְתֵּי, חָדָא בְּשֵׁם כַּהֲנָא, וְחָדָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי. חָדָא בְּשֵׁם כַּהֲנָא, הִיא קִלְּסַתּוּ, וְהוּא קִלְּסָהּ. הִיא קִלְּסַתּוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְהוּא קִלְּסָהּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. הִיא קִלְּסַתּוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, שֶׁהָיָה בָּעֶלְיוֹנִים וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, וְהוּא קִלְּסָהּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, שֶׁהִיא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְהוּא עָתִיד לְהַעֲלוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן
(דברים כ״ח:א׳). וְחָדָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מַטְרוֹנָה וְאָמַר מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹתָהּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ הִתְחִיל מְשַׁבְּחָהּ וּמְקַלְּסָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר
(שיר השירים ז׳:ח׳), גַּם הִיא אָמְרָה רוֹצָה אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הִתְחִילָה בְּקִלּוּס, שֶׁקִּלְּסַתּוּ חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים.