×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) חִכּוֹ֙ מַֽמְתַקִּ֔ים וְכֻלּ֖וֹ מַחֲמַדִּ֑יםא זֶ֤ה דוֹדִי֙ וְזֶ֣ה רֵעִ֔י בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
His mouth is most sweet; he is altogether lovely. This is my beloved, and this is my friend, O daughters of Jerusalem.
א. מַחֲמַדִּ֑ים =ש1 ובדפוסים
• ל?!=מַחֲּמַדִּ֑ים (חי״ת דגושה?!)
תרגום כתוביםשיר השירים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
מִלֵּי מוֹרִיגוֹי מְתִיקָן כְּדוּבְשָׁא וְכָל פִּקּוֹדוֹי רַגִּיגָן עַל חַכִּימוֹי מִדְּהַב וּכְסַף דֵּין הוּא תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ דֶּאֱלָהִי רְחִימִי וְדֵין הוּא תְּקוֹף חוּסְנֵיהּ דְּמָרִי חַבִּיבִי נְבִיַּיָּא דְּמִתְנַבְּאִין בִּירוּשְׁלֶם.
[א] חִכּוֹ מַמְתַקִּים – כְּתִיב: כִּי כֹה אָמַר ה׳ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ (עמוס ה׳:ד׳), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה, כְּתִיב: חַי אָנִי נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וגו׳ (יחזקאל ל״ג:י״א), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה. כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ (יחזקאל י״ח:ל״ב), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה. וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה (יחזקאל י״ח:כ״ז), יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וּבִלְבַד בְּתוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, הָא כֵיצַד, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲרֵי שֶׁהָיָה אָדָם רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו וּבַסּוֹף נַעֲשָׂה צַדִּיק גָּמוּר, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וגו׳ (יחזקאל ל״ג:י״ב).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָן לוֹ זְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ (תהלים מ״ה:ט׳), כָּל הַבְּגִידוֹת שֶׁבָּגַדְתָּ בִּי, הֲרֵי הֵן כְּמוֹר וַאֲהָלוֹת לְפָנַי. תָּנֵי בֶּן כַּמָּה שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי (בראשית כ״ו:ה׳), מִנְיַן עֵקֶב.
אָמַר רַבִּי לֵוִי כַּד אֲתָא מִיתְלֵי עִקְבָא מִן אַרְעָא.
[ב] אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת נִתְוַכֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל וְשָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּלְבַסּוֹף יָצְאוּ בְּבשֶׁת פָּנִים, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם הַנָּבִיא: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה׳ (ישעיהו א׳:י״ח), שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ יְכוֹלִין לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וּמִי יוּכַל לְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׂמֵחִים, הֲפָכָהּ לָהֶם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ (ישעיהו א׳:י״ח), תָּמְהוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאָמְרוּ זוֹ תְּשׁוּבָה וְזוֹ תּוֹכֵחָה, אֶלָּא לָא אֲתָא אֶלָּא לְהִתְפּוֹגְגָה עִם בְּנוֹי. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳ וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ וגו׳ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח (מיכה ו׳:ב׳), שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ הֵן יְכוֹלִין לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וּמִי יוּכַל לְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲפָכָהּ לָהֶם לְטוֹבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִּי (מיכה ו׳:ג׳), עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ וגו׳ (מיכה ו׳:ה׳), תָּמְהוּ הָאֻמּוֹת וְאָמְרוּ הֵיאַךְ הוּא זֶה לָא אֲתָא אֶלָּא לְהִתְפּוֹגְגָה עִם בְּנוֹי. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: וְרִיב לַה׳ עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב וגו׳ (הושע י״ב:ג׳). שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ הֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בִּפְנֵי בּוֹרְאָן, וּמִי יָכוֹל לָרִיב עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הָפַךְ לָהֶם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וגו׳ (הושע י״ב:ג׳).
אָמַר רַבִּי יוּדָן לְאִשָּׁה אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה קוֹבֶלֶת עַל בְּנָהּ לַדַּיָּן, כֵּיוָן דְּחָמְאָה דַּיָּינָא דְּהוּא דָּאִין בְּנוּר וּבְזֶפֶת בְּדִינִין וּמַגְלְבִין, אָמְרָה אִין אֲנָא מוֹדַע לֵיהּ לְדַיָּינָא סוּרְחָנִין דִּבְרִי קָטֵיל לֵיהּ, כֵּיוָן דְּאַחְסַל אֲמַר לָהּ אַיְינוֹי בְּרִיךְ, אֲמַר לָהּ מַה סְּרַח עֲלָיךְ הָדֵין בְּרִיךְ, אֲמַרָה לֵיהּ מָרִי כַּד הֲוָה בְּמֵעַיי הֲוָה בָּעֵט בִּי, אֲמַר לָהּ לָאו דִּינָא הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֱלוֹהוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ חָלַק לוֹ כָּבוֹד.
[ג] חִכּוֹ מַמְתַקִּים – רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי אָנֹכִי, פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ (דברים ה׳:כ״א), הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ (שיר השירים ה׳:ו׳), חָזַר הַדִּבּוּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה חַי וְקַיָּם וְתוֹרָתְךָ חַיָּה וְקַיֶּמֶת וּשְׁלַחְתַּנִי אֵצֶל מֵתִים, כֻּלָּם מֵתִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִמְתִּיק לָהֶם אֶת הַדִּבּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ קוֹל ה׳ בֶּהָדָר (תהלים כ״ט:ד׳), אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ לְבַחוּרִים, קוֹל ה׳ בֶּהָדָר לִתְשִׁישִׁין. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל הֶחֱזִירָה לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (תהלים י״ט:ח׳).
דָּבָר אַחֵר: חִכּוֹ מַמְתַקִּים – לְמֶלֶךְ שֶׁדִּבֵּר כְּנֶגֶד בְּנוֹ, וְנִתְיָרֵא וְנִשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ כָּךְ שֶׁנִּשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ, הִתְחִיל מְגַפֵּף וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ וּמְפַתֵּהוּ וְאוֹמֵר לוֹ, מַה לְּךָ לֹא בְּנִי יְחִידִי אַתָּה, לֹא אֲנִי אָבִיךָ. כָּךְ כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ, מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְגַפְּפִין וּמְנַשְּׁקִין אוֹתָם וְאוֹמְרִין לָהֶם מַה לָּכֶם, אַל תִּירָאוּ, בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם (דברים י״ד:א׳), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק בְּחִכּוֹ הַדִּבּוּר וְאוֹמֵר לָהֶם לֹא בָּנַי אַתֶּם, אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, עַמִּי אַתֶּם, חֲבִיבִין אַתֶּם לְפָנַי, וְהִתְחִיל מְפַתֶּה אוֹתָן עַד שֶׁחָזְרָה נִשְׁמָתָן וְהִתְחִילוּ מְבַקְּשִׁין מִלְּפָנָיו, הֱוֵי: חִכּוֹ מַמְתַקִּים. הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵשׁ מֶלֶךְ מַשִּׂיא בִּתּוֹ וְהוֹרֵג אֶת בֶּן בֵּיתוֹ, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ בִּשְׁבִילִי וּבָנֶיךָ מֵתִים, מִיָּד חָזְרָה נִשְׁמָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (תהלים י״ט:ח׳).
[ד] רַבִּי אַחָא וְרַבִּי תַּנְחוּם בַּר רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ (יחזקאל כ׳:כ׳), בַּמֶּה אַתְּ מְקַדְּשׁוֹ, קַדְּשֵׁהוּ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה, דִּכְתִיב: כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ וגו׳ (שמות ל״א:י״ג), אֲנִי ה׳ נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לָכֶם.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא מְנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּטִיט הוּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מַזְהִיר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם אַל תְּנַבְּלוּ עַצְמְכֶם בְּדָבָר רָע וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שָׂכָר טוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (ויקרא י״א:מ״ג), וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִּתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וגו׳ אֲנִי ה׳ (ויקרא י״ט:כ״ח). אֲנִי ה׳ נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם לָכֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא.
[ה] רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וגו׳ (ויקרא כ׳:כ״ו), אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, כָּזֶה שֶׁהוּא מְבָרֵר הָרָעָה מֵהַיָּפֶה שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵר, אֲבָל הַמְבָרֵר הַיָּפֶה מִן הָרָעָה, שׁוּב חוֹזֵר וּמְבָרֵר. כָּךְ אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא נֶאֱמַר וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי לִשְׁמִי לְעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי אַחָא מִכָּאן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וִיקָרְבֵם תַּחַת כְּנָפָיו.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשֻׁנִּין מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, בַּחֲרִישָׁתָן, בִּזְרִיעָתָן, בִּנְטִיעָתָן, בִּקְצִירָתָן, בְּעִמּוּרָן, בְּדִישָׁן, בְּגָרְנֵיהֶן, בְּיִקְבֵיהֶן, בְּגַגּוֹתֵיהֶן, בִּבְכוֹרוֹתֵיהֶן, בִּבְשָׂרָן, בְּתִגְלַחְתָּן, בְּמִנְיָנָן. בַּחֲרִישָׁתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר (דברים כ״ב:י׳). בִּזְרִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם (דברים כ״ב:ט׳). בִּנְטִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ (ויקרא י״ט:כ״ג). בִּקְצִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם (ויקרא י״ט:ט׳). בְּעִמּוּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה (דברים כ״ד:י״ט). בְּדִישָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דברים כ״ה:ד׳). בְּגָרְנֵיהֶם בְּיִקְבֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר (שמות כ״ב:כ״ח), וּכְתִיב: כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב (במדבר י״ח:ל׳). בְּגַגּוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ (דברים כ״ב:ח׳). בְּתִגְלַחְתֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (ויקרא י״ט:כ״ז). בְּמִנְיָנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳ (שמות ל׳:י״ב). יִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לַחַמָּה.
[ו] רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר תַּרְתֵּי, חָדָא בְּשֵׁם כַּהֲנָא, וְחָדָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי. חָדָא בְּשֵׁם כַּהֲנָא, הִיא קִלְּסַתּוּ, וְהוּא קִלְּסָהּ. הִיא קִלְּסַתּוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְהוּא קִלְּסָהּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. הִיא קִלְּסַתּוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, שֶׁהָיָה בָּעֶלְיוֹנִים וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, וְהוּא קִלְּסָהּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, שֶׁהִיא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְהוּא עָתִיד לְהַעֲלוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן (דברים כ״ח:א׳). וְחָדָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מַטְרוֹנָה וְאָמַר מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹתָהּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ הִתְחִיל מְשַׁבְּחָהּ וּמְקַלְּסָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר (שיר השירים ז׳:ח׳), גַּם הִיא אָמְרָה רוֹצָה אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הִתְחִילָה בְּקִלּוּס, שֶׁקִּלְּסַתּוּ חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים.

רמז תתקצא

חכו ממתקים – אמר רבי הונא ברבי יוסי בוא וראה מה הקב״ה אומר לישראל ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם, אדם אומר לחברו אם לא תחבל בעצמך אתן לך שכרך, יש חיך מתוק מזה, רבי אבהו אמר ואבדיל אתכם מן העמים, אלו כתיב ואבדיל את העמים מכם לא היה גר מתגייר אלא ואבדיל אתכם רמז לעו״א להתגייר יש חיך מתוק מזה. אמר רבי אחא מלך בשר ודם כשהוא נותן אסטטיבא אינו נותן דונאטיבא, אבל הקב״ה נתן את השבת ונתן לחם משנה, דכתיב לקטו לחם משנה, וכתיב ראו כי ה׳ נתן לכם השבת. אמר רבי יוחנן ראה מה כתיב והרשע כי ישוב מחטאתיו וגו׳ חיה יחיה ולא ימות, אמר הקב״ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו יש חיך מתוק מזה.
דבר אחר: מלך בשר ודם אם יש לו אוהב והוא מחבבו אם חולה אוהבו משלח ומבקרו, ואם היה חביב עליו ביותר הולך ומבקרו, שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל הקב״ה אינו כן אלא ואוהב את יעקב, מתה רבקה בא לנחמו, יצא לאכסניא היה עמו שנאמר הנה אנכי עמך, חזר היה עמו שנאמר שוב אל ארץ אבותיך.
זה דודי וזה רעי – אמר הקב״ה כל מי שמבטל צרכיו ויושב ועוסק בתורה זה דודי וזה רעי, ולא עוד אלא כאלו בנה בית המקדש דכתיב בנות ירושלים.
חנכה חלו, וכלה מנא, הד׳א כ׳לילי והד׳א צאחבי, יא בנאת מדינהֵ אלסלאם.
החיך שלו מתוק וכולו מחמדים בנות ירושלים! זה חברי וזה ידידי.
ואמרו חכו ממתקים, על ריבוי הנחמות ששמענום בעונג.
וכולו מחמדים, שהוא קרוב לכל קוראיו בלב שלם שנ׳ קרוב ה׳ לכל קוראיו וכו׳ (תחלים קמה יח).
זה דודי, בזמן המלכות.
וזה רעי, בגלות.
בנות ירושלם, אל נביאי השם, שהרי על האומה לספר כבודו וחסדיו בין העמים שנ׳ ספרו בגוים כבודו (תהלים צו ג), הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו זמרו ה׳ כי גאות עשה (ישעיהו יב ד).
חכו ממתקים – דבריו עריבים.
זה דמות דודי וזה דמות רעי, ועל כל אלה חליתי לאהבתו.
[The words of] his palate are sweet – His words are pleasant.
This is my beloved – This is the likeness of my beloved, and this is the likeness of my friend, and because of all these [attributes] I have become sick for his love.
חכו ממתקים – חיך תלמיד חכם מוצא טעמי תורה המתוקים מדבש ונופת צופים.
וכולו מחמדים – שהתורה מדריך האדם להיות כולו מחמדים. וכולו מחמדים זה פי׳ התורה כענין שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. אז ראה המקרא. ויספרה זה תרגום. הכינה אלו הטעמים. וגם חקרה זה הנקוד.
זה דודי וזה רעי בנות ירושלם – עם שיש לו אלוה נורא ותורה כזאת כלום יכולין הם להחליפו זה דודי וזה רעי. אין כל אומה ולשון כמוהו שנאמר לא עשה כן לכל גוי.
חכו – תורתו ומצוותיו הנחמדים מזהב.
וכבר הזכרתי שבנות ירושלם – מחשבות כנסת ישראלֹ.
His mouth. His laws and his commandments, ‘which are more to be desired than gold, yea, than much fine gold; [sweeter also than honey and the honeycomb],’ (Psalms 19:11). I have already mentioned that the daughters of Jerusalem are the thoughts of the children of Israel.
חיכו ממתקים – דברים היוצאים מחיכו מתוקין.
וכולו מחמדים – גמרו של דברא כולו אהוב ונחמד למראה.
זה דודי וזה רעי – ששאלתם לי: מה דודך מדוד (שיר השירים ה׳:ט׳).
א. כן כנראה צ״ל, והשוו לשון ״סוף דבר״ לעיל ד׳:ז׳. בכ״י: גרמו של רכב.
חכו ממתקים. דבריו נאים וטובים.
זה דודי וזה ריעי. הרי פירשתי לכם מה ששאלתוני ״מה דודך מדוד״ (שיר השירים ה׳:ט׳).
והדוגמה שמשיבין ישראל לנביאים: לאלוהים כזה אני תאיבה לשוב אליו.
חכו ממתקים – דבריו מתוקים וערבים. וכן קילס אותה: נפת תטפנה (שיר השירים ד׳:י״א).
וכלו מחמדים – לאחר שקילסה אותו בפרט, חוזרת ומקלסת אותו בכלל, ואומרת: שכולו חמוד מראשו ועד רגליו.
זה דודי וזה רעי – אלו הם מעלותיו, ולכן אני מתאווה אליו יותר משאר אנשים. וכך השיבה לבנות ירושלם ששאלו לה: מה דודך מדוד (שיר השירים ה׳:ט׳).
חכו ממתקים – אלו דברי תורה1, שנאמר בהם ״ומתוקים מדבש ונופת צופים״2. חכו ממתקים ר״ת חם – מ״ח מעלות לתורה3.
דבר אחר, חכו – חיכוי, לחכות ולצפות לו, זהו מתוק.
וכלו מחמדים וכתיב ״הנחמדים מזהב ומפז רב״4.
וכלו ב׳ בקרייה – וכלו מחמדים, ״וכלו לא תראה״5. כי הקב״ה אין נראה וכלו מחמדים. זה דודי א׳ וזה רעי ב׳ – בב׳ עולמות הוא דודי ורעי. זה דודי ורעיזה א׳ וזה ב׳, וכן בפסוק ״ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו [לו ויושיענו זה י״י קוינו לו]⁠6 (וגו׳).
1. שיר השירים רבה, תרגום
3. אבות ו:ו
חכו ממתקים החיות לסוגיהן, וההנאה והמתיקות שהנפש זוכה להן כאשר היא מתבוננת בתכונותיהם [של הנבראים], וחושבת על ההשראה המופלאה להם זכו, והפעולות המופלאות ומעשי המלאכה המחוכמים וההנהגות הישרות המתאימות להם [ליצורים השונים] ומועילות להם, וכל זאת בלי שכל ובלי יכולת מחשבה, אלא באמצעות השראה אלוהית נבראת, כפי שבארנו באופן כולל ומועיל בספר איוב.
וכלו מחמדים המין האנושי ויכולת ההשגה השכלית שלו ומחשבתו השכלית אשר בה הוא דומה ליצורים העליונים, אע״פ שהוא מורכב מחומרים נחותים.
זה דודי וזה רעי כלומר אלה תכונותיו וזוהי גדולתו, שהוא ברא את כל אלה ונתן להם כח להתקיים באמצעות יכולתו, ואילו הוא מבחינת עצמיותו המרוממת הרי שאין לו תכונה עצמית שבאמצעותה יתואר, אלא עצמיותו היא פשוטה ונכבדת ועליונה, והיא מרוממת מכדי שיבין אותה יצור נברא מבין הבריות. באשר לתכונות שלו שעליהן אתם מספרים למי ששואל, הרי אלה תכונותיו ביחס לבריות שיצר, ויכולתו להגיע לגדולה הנפלאה הזו ולעשות אותה באופן מושלם, באמצעות החכמה המתמידה והמופלאה הזו. יש גם האומרים ש״חיכו ממתקים״ רומז לתורה ולמצוות, אשר נאמר כתיאור להם ״ומתוקים מדבש ונופת צופים״ (תהלים יט:יא).
חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם – ראוי שתדע שההדרגה בספורה שבחי דודה מראשו וירדה בהדרגה להורות על שהשגתו היתה במה שהשיג דבר מהקודם אל המאוחר ולפי שבכאן לשכל אופן אחר מהשגה ר״ל שיעתק בה מהמאוחר אל הקודם כמו הענין ברוב החכמה הטבעית אשר דרישתה עתה בהגעתה אמרה שמה שישיג השכל בזה האופן הוא בתכלית המתיקות והערבות. והנה המשילה זאת ההשגה לחך לפי שבחך נעתק מהטעם אל ידיעת עצם המוטעם. ואפשר שנאמר שהרצון באמרו חכו ממתקים שבחכו ימצאו המזונות המתוקים מאד וזה כי הערבות אשר במושכלות הוא נפלא מאד. והנה הביאור הראשון יותר נאות. ואמרה וכלו מחמדים הרצון בו שאין בו דבר שלא יהיה נחמד וחשוק מאד ולזה ראוי שיחמדוהו כל כחות הנפש וישתדלו בעבודתו.
חכו ממתקים – אחר שפירט בשבחו בדברים הנאמרים, עתה חזרה ודברה בדרך כלל ואמרה: איני רוצה עתה אלא לומר שחכו ממתקים, ר״ל תורתו מתוקה ודבריו1 מתוקים.
וכלו – בכלל, ר״ל חכמתו ואלהותו, אחדותו ויכולתו כלו מחמדים:
זה דודי וזה רעי – ר״ל עתה שפטו בנות ירושלים, אם בדין ומשפט אני משביע אתכם, שתגידו לו שחולת אהבה אני:
1. יש לבאר דברי נבואתו.
חכו – בכל דבריו ממתקים. וכלו דרך כלל מחמדים. זה דודי. לכן אל תאשימוני אל צאתי ממחיצות הצניעות. להיותי חוזרת אחריו.
ואמר חכו ממתקים וכלו מחמדים כי גם בהנהגת האדם בעולם והמשכו אחריו הוא נותן סדר נכון ומתוק מאד עד שכלו הוא מחמדים אם מצד ההשכלה הנפשיית. ואם מצד ההצלחה הזמניית ועל הכל אמרה זה דודי וזה רעי. ועתה שפטו נא לי אם ראוי אצלי לבקש אותו ולסבול באהבתו כל אשר סבלתי. סוף דבר שכבר נתפרסם אלהותו יתברך ושלמותו ותורתו והנהגתו והשגחתו באיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו אשר בהם נתפשט פזור גלותה ומהם היו רבים שהודו אליה והודו בשם ה׳. כמו שהיו מלכי בבל ומדי בימי דניאל חנניה מישאל ועזריה עד שפרסמו בכל מלכותם יכלתו ועצמותו כמפורסם שם (דניאל ג׳ ושם ו׳). גם בימי מלכי רומי ע״י נשיאי ישראל כמו שנודע מאנטונינוס שנתחבר לרבינו הקדוש (ע״ז י׳.) גם ענין אנקלוס וזולתם שסופר בתלמוד (שם י״א.).
{שלמות הטוב המוחלט שכולל גם הערב וגם המועיל}
חכו – אמר כי סגולתו סגולת הטוב המוחלט שימצאו בו כל שאר התשוקות אשר במועיל והערב, כמאמר ׳הנחמדים מזהב׳ (תהלים יט, יא). ולכן אמר כי זה אשר הוא הטוב הגמור חכו גם כן ממתקים, הוא הערב, וכלו מחמדים הוא המועיל, דכתיב בו ׳הנחמדים מזהב׳ כאמור. זה דודי וזה רעי, הגיד בזה שכל זה הנמצא שביאר עד פה תאריו, הכל קשור בסבה העליונה, וכאלו הכל אחד עמו, כצורה אל בעל צורה.
{מדרגת המשיג השלישי הפחות שבכולם}
עד פה הגיד שלמות והשגת המשיג העצל השלישי, אבל על צד הקבלה, ואחרי הכה ופוצע והתרחקתו מן הערב והמועיל אשר היה שקוע בהם, כאשר הורה ׳הכוני פצעוני׳. ונראה לי כי זה העצל בהשגה אשר לא עלה למעלת הדבקות הגבוהה כאשר עלו ב׳ רעיו הנזכרים, למעלה הוא רומז אל זמנינו זה, דורות כל שנות ׳גלות החל הזה׳ (עובדיה א, כ) כאמור, כי בעונותינו צרות לבבינו עשו אותו כסדקו של מחט, ׳אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה׳ (תהלים עד, ט), תחת אשר היה לבם של ראשונים כפתחו של היכל, וכל שכן הראשונים מהם דור דעה היותר שלמים בהשגה אשר נאמר עליהם ׳פנים בפנים דבר ה׳ אל כל קהלכם׳ (דברים ה, ד), שהם התלמיד האחד האמור למעלה:
חכו ממתקים. כאמרו (דברים י יב) ׳מה ה׳ שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ לטוב לך׳1: וכולו מחמדים. וכל המכוון הוא למען נשיג חיים נצחיים הנחמדים מכל זולתם2: זה דודי. כאמרו (דברים ז ח) ׳כי מאהבת ה׳ אתכם׳3: וזה רעי. לשכנו בתוכנו, כאמרו (שמואל א׳ יב כב) ׳כי לא יטוש ה׳ את עמו׳4:
1. שכל מה שה׳ דורש מאתנו הוא ׳לטוב לך׳, שיהיה לנו טוב, הרי שחכו ממתקים, ולהמתיק לנו. ובשהש״ר: ׳חכו ממתקים, כתיב (עמוס ה) כי כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו, יש לך חיך גדול מתוק מזה׳. ועוד איתא שם: ׳ואת שבתותי קדשו, במה את מקדשו, קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה..., בנוהג שבעולם אדם עושה מלאכה עם בעל הבית ועל ידי שהוא מנבל את עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקב״ה אינו כן, אלא מזהיר להם לישראל ואומר להם אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכר טוב׳ וכו׳. ובדברים שם פירש רבינו: ׳התבונן מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, שאינו שואל דבר לצרכו, כי אם ליראה, וזה תעשה בהתבוננך באופן שתדע גדלו, ולאהבה אותו, וזה תשיג בהתבוננך אל דרכי טובו, וכל זה הוא שואל לטוב לך כדי שתזכה לחיי עולם׳. וראה בהמשך הפרשה שם לפירוש רבינו שבא להוכיח איך כל כוונת ה׳ בבריאה אינה אלא לטובת האדם, שיוכל לזכות לאושר נצחי.
2. ׳מחמדים׳ לשון חמדה. ונראה שמיישב את הכפילות ׳חכו ממתקים׳ על עולם הזה, שניתן להרגיש גם בו את מתיקות תורתו ומצוותיו, ואילו ׳מחמדים׳ הוא על העתיד לבוא, דבר שחומדים להשיגו ואינו מורגש עתה.
3. ׳לא מרובכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה׳ אתכם ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא ה׳ אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים׳. ופירש רבינו ׳מאהבת ה׳ אתכם - בהיותכם זרע אוהבו וחושבי שמו יותר משאר האומות׳.
4. וכלשון הזה גם בתהלים (צד יד), ופירש שם רבינו: ׳כי לא יטוש ה׳ עמו - תופשי התורה, ונחלתו - המון ישראל, לא יעזוב - ׳כי לא אעזבך׳⁠ ⁠׳. וראה לעיל (פסוק א) ׳אכלו רעים שתו ושכרו דודים׳, ושם לא פירש רבינו, אך נראה ששם הכוונה לשני סוגי צדיקים, ואילו כאן הכוונה לשני תוארים ליחס ה׳ לישראל. ובזוה״ק (ח״ג ד.) ׳דא אתר עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים׳ (ציון הרב קופרמן).
חכו – הוא מה שממעל הלשון והוא מכלי הדבור.
ממתקים – מלשון מתוק.
חכו ממתקים – כל דברי חכו מתוקים במליצה נאותה וצחות אמרים, וכל מעשיו ותנועותיו המה חמודים כי עשוים בהשכל רב והנמשל הוא לומר דברי התורה הנתונים מפיו המה משפטים צדיקים וחוקים ישרים, וכל מעשיו בחסד וברחמים.
זה דודי וגו׳ – הנה מי שיש בו אלה השבחים זה דודי ורעי וכאומרת בהיות כן איך לא אשתוקק אליו, וכי יש מי להעריך אליו. והנמשל הוא לומר דעו מי שכל אלה בו הוא אלהי, וכאילו תאמר עתה שפטו נא אם מי דומה לו, ומה זה תאמרו לעזבו ולהתחבר עמכם להיות תחת ממשלת השר של מעלה המושל בכם, הלא כלם כמוהם כאין למול אלהי.
משל:
הרעיה לא מצאה את דודה עוד.
ובזה נשלם השיר הרביעי.
מליצה:
[נגד החכמה אומר] חכו ממתקים – החיך הוא ציון להטעמת החכמה והרגשתה, כמ״ש כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכול, ר״ל החכמה המתגלית ממנו ממתקים.
ונגד הרצון אומר כלו מחמדים – הכל חומדים אותו כי רוצה אך בטוב וחסד.
זה דודי – ר״ל אלה הם תאריו שבם יוכר, כי אינו ניכר מצד עצמו רק מצד פעולותיו, ומצד זה אני אוהב אותו האהבה הגדולה בהכירי מעלותיו וטובו וחכמתו ושלמותיו, וגם זה רעי – כי גם אנכי עצם רוחני נאצל מאתו ודומה בקצת שלמיות כמוהו, כחלק המתדמה אל הכל, כמ״ש חמשה ברכי נפשי אמר דוד ולא אמרן אלא כנגד הקב״ה וכנגד נשמה, מה הקב״ה מלא כל העולם וזן את העולם ורואה ואינו נראה וכו׳ אף נשמה וכו׳.
הרעיה השמיימית נפש שלמה לא מצאה עוד את הדוד ודברות קדשו בנבואה כל חיי שלמה, עד נאסף על עמיו.
ובזה נשלם שיר הרביעי.
חכו – מדבר דברים נעימים ומתוקים.
חכו ממתקים – כתיב (עמוס ה׳) כי כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו, ושוב כתיב (יחזקאל ל״ג) חי אני נאום ה׳ אם אחפוץ במות הרשע, ועוד כתיב (שם י״ח) כי לא אחפוץ במות המת והשיבו וחיו, ועוד כתיב (שם) ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה – היש לך בכל אלה חיך מתוק מזה, הוי חכו ממתקים.⁠1 (מ״ר)
חכו ממתקים – בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי ה׳ אלהיך פרחה נשמתן הדא הוא דכתיב (פסוק ו׳) נפשי יצאה בדברו,⁠2 חזר הדבור לפני הקב״ה ואמר לו, רבש״ע, שלחתני אצל מתים, באותה שעה חזר הקב״ה והמתיק להם את הדבור ומלאכים מגפפין ומנשקין אותם ואומרים מה לכם אל תיראו, בנים אתם לה׳ אלהיכם, והקב״ה אומר בני אתם, עמי אתם, חביבים אתם, וחזרה נשמתן, הוי – חכו ממתקים. (שם)
חכו ממתקים וגו׳ – משל למלך שקידש מטרונה, וכיון שראה אותה התחיל לשבחה, ואף היא התחילה בקילוסו, הדא הוא דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר, והיא משיבה חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים.⁠3 (שם)
1. ר״ל לא רק כי לא אייים בדברים קשים לענוש על חטאותיהם, אלא עוד משכם לתשובה בדברים נוחים ורכים כאב רחום החפץ בתקנת בנו.
2. עיין מש״כ בבאור הפסוק ההוא בבאור הענין פרחה נשמתן.
3. כפי הנראה באה ענין דרשה זו בקצור, והכונה היא שבערך שקלסה הוא קלסתו היא, כי הוא קלסה וחכך כיין הטוב, זאת קומתך דמתה לתמר, והיינו בשבח החיך ובכל הגוף, ובערך כזה קלסתו גם היא, חכו ממתקים וכלו מחמדים, ג״כ בשבח החיך ובשבח כולו.
כל דברי1 חִכּוֹ – הַחֵךְ שלו2 מַמְתַקִּים – מתוק3 ודבריו ערבים4 ונאמרים במליצה5, וְכֻלּוֹ – וכל מעשיו ותנועותיו6 מַחֲמַדִּים – נחמדים, עשויים הם בהשכל רב, הנה זה מי שיש בו השבחים הללו7, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם ובהיות כן איך לא אשתוקק אליו?!8:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד. והנמשל, דברי התורה הנתונים מפיו של ה׳ הם משפטים צדיקים וחוקים ישרים, וכל מעשיו בחסד וברחמים, וכאילו תאמר לאומות העולם עתה שפטו נא אם יש מי שדומה לו, ואיך תאמרו לי לעוזבו ולהתחבר עמכם להיות תחת ממשלת השר של מעלה המושל בכם?! הלא כולם כְּאַיִן למול אֱלֹהַי, מצודת דוד. ורש״י הוסיף שדבריו ערבים כמו שנאמר (ויקרא יט, כח) ״וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם״ אל תחבלו בעצמיכם ותקבלו שכר, יש חיך מתוק מזה?! ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה״ (יחזקאל לג, יט), עוונות נחשבין לו לזכיות, יש חיך מתוק מזה?!.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144