Shir HaShirim 5 – שיר השירים ה‏ – Mikraot Gedolot

אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אַשְׁבַּעִית לְכוֹן נְבִיַּיָּא בִּגְזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי מָאִם יִתְגְּלֵי עֲלֵיכוֹן רְחִימִי חַוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי דְּמַרְעִיתָא מִן חִבַּת רַחֲמוֹהִי אֲנָא.

[א] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם – מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, מַה חוֹלָה זוֹ מְצַפָּה לִרְפוּאָה, כָּךְ הַדּוֹר שֶׁבְּמִצְרַיִם מְצַפֶּה לַגְאֻלָּה.

(ט-י)

[א] מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים – אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל, מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, מָה אֱלוֹהַּ הוּא מֵאֱלוֹהוּת, מַה פַּטְרוֹן הוּא מִפַּטְרוֹנִין. יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם, דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם. צַח לִי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו׳, וְאָדוֹם לְמִצְרַיִם. צַח לִי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו׳ (שמות י״ב:י״ב), וְאָדוֹם לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַעֵר ה׳ אֶת מִצְרַיִם (שמות י״ד:כ״ז). צַח לִי בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם (שמות י״ד:כ״ט), וְאָדוֹם לִי בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַעֵר ה׳ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם (שמות י״ד:כ״ז). צַח לִי בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאָדוֹם לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי לֵוִי בַּר חַיְּתָא אֲמַר בָּהּ תְּלַת, צַח לִי בְּשַׁבָּת, וְאָדוֹם לִי כָּל יְמֵי הַשַּׁבָּת. צַח לִי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאָדוֹם לִי כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. צַח לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָדוֹם לִי בָּעוֹלָם הַבָּא. דָּגוּל מֵרְבָבָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מֵעֲטִיפָתוֹ נִכָּר, בְּרַם הָכָא, הוּא אֵשׁ, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ, וְאָתָא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ (דברים ל״ג:ב׳), וְאוֹת הוּא בְּתוֹךְ רִבְבוֹת קֹדֶשׁ.

כי חולת אהבה אני – מה החולה מצפה לרוחה כך ישראל מצפים לגאולה. אחותי בבל לאלהך לא איתנא פלחין. רעיתי במדי ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. יונתי ביון, אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חזי לשמעון הצדיק הוה קאי על רגלוהי וכו׳. תמתי באדום על שם תם עונך בת ציון.

אם תמצאו את דודי מה תגידו לו – כי חולת אהבה אני, חולי שאני חולה אינו חולה מעים ולא מיחוש של ראש ולא כאב של עינים, ממה אני חולה מאהבה לא על אהבה אלא על מות עלמות אהבוך, איזה אומה בעולם שאמר לה הקב״ה רדי לים וירדה, אי זה אומה נכנסה לאש כחנניה מישאל ועזריה.

אקסמת עליכם יא בנאת מדינהֵ אלסלאם, אן וגדתם כ׳לילי, לתקולו לה, אנא מריצ׳הֵ אלחב.

בנות ירושלים! השבעתי אתכם אם תמצאו את חברי שתאמרו לו שאני חולה מהאהבה.

השבעתי אתכם – האומות אנשי נבוכדנצר, שראיתם בחנניה מישאל ועזריה מוסרין עצמן לכבשן האש, ואת דניאל לגוב אריות על עיסקי התפלה, ואת דורו של מרדכי בימי המן.

אם תמצאו את דודי – לעתיד לבוא, ליום הדין, שיבוקש מכם להעיד עלי, כעיניין שנאמר: יתנו עידיהם ויצדקו (ישעיהו מ״ג:ט׳).

מה תגידו לו וגו׳ – שתעידו עלי שבשביל אהבתו חליתי בייסורין קשין ביניכם. יבא נבוכדנצר ויעיד, יבא דריוש ויעיד, יבא אליפז וצופר וכל נביאי האומות ויעידו שקיימתי את התורה.

I bind you under oath – The nations, Nevuchadnetzar's men, who saw Chananyah, Misha'eil, and Azaryah submit themselves to the fiery furnace,⁠¹ and Daniel to the lions' den² because of prayer, and Mordechai's generation in the days of Haman.

When you find my beloved – In the future, on the Day of Judgment, when it will be requested of you to testify about me, as the matter is stated, "Let them present their witnesses, and they will be vindicated.⁠"³

What will you tell him – You will testify on my behalf that because of love for Him, I suffered harsh afflictions among you. Let Nevuchadnetzar come and testify, let Eliphaz and Tzophar and all the prophets of the nations come and testify about me that I fulfilled the Torah.

1. See Daniel 3:20-23.

2. See Ibid. 6:17-18.

3. Yeshayahu 43:9. See Maseches Avodah Zarah 3a.

השבעתי אתכם בנות ירושלם – זה השבועה שישראל משביעין את הנביאים בשעת הנחמה כשיבאו לנחם את ישראל והיו אומ׳ להם משביעין אנו עליכם שאם תשרה עליכם רוח הקדש ותמצאו את דודי מה תגידו לו על הצרות שקבלו ישראל בין האומות. כי חולת אהבה אני חולה אני בגלות על אהבת הקב״ה שנאמר אלו כבתולה חוגרת שק על בעל נעוריה.

השבעתי אתכם – זה שבועה שישראל משביעין לאומות העולם בשעה שהם מאניסים אותם לצאת מתחת כנפי השכינה וישראל משביעין אותם הניחוני כי לא נשמע לכם כי אין כי״י אלהינו.

אם תמצאו את דודי – אם הייתם יודעים את תורת אלהינו מה תגידו לו. הייתם משבחים אותנו ואו׳ בטוב הם עושין כי חולת אהבה שאנחנו חולים על רוב חיבת אהבת אלהינו ואלמלא הייתם מבינים התורה שלנו מעולם לא היתם מאניסים אותנו להוציאנו מתורתינו שהיא תורת אמת וייחודו של השם טוב מכל כסף וזהב שבעולם וזהו העיקר כי הכתוב של מטה מעיד עליו שנאמר מה דודך מדוד שככה השבעתנו. ולענין הפירוש שלמעלה כנגד הנביאים זו תשובתם לישראל מה דודך מדוד שככה השבעתנו כלומר מאין התבוננת שבחו של השם וידעת כי אין כי״י אלהינו והם משיבים לכם מהרבה ענינים אני ידוע שהשם אלהים חיים ומלך עולם ואין מבלעדו מושעי.

ובהקיץ אמרה השבעתי מה תגידו לו – הגידו לו שחולת אהבה אני.

On waking she says, I charge you, what will ye tell him? tell him I am sick with love.

השבעתי אתכם – כאומרת: מי יגיד לשכינה מה שסבלתי על שמו.

I charge you. As the synagogue said, Who will tell the Shekhinah what I have borne for his name?

חולת אהבה אני – ולא עבדתי עבודה זרה.

השבעתי אתכם בנות ירושל‍ם – לריעותיה היא מדברת.

מה תעירו¹ לו – כלומר מה תגידו לדודי אם תמצאו אותו, מה תגידו לו שאני חולה לאהבתו.

1. השוו שיר השירים ב׳:ז׳, ג׳:ה׳, ח׳:ד׳.

השבעתי אתכם בנות ירושלים^א שחולת אהבה אני. אף על פי שלא פתחתי לו מתחילה, עצלות היתה בי, אבל חולת אהבה אני, ומחזרת אני לבקשו, ולא מצאתיו.

והדוגמה מבקשים פני הנביאים להתפלל בעדם, להודיעם אם ישמעו דבר טוב מאת הק׳ להגיד להם.

א. בנוסחנו נוסף כאן: אם תמצאו את דודי מה תגידו לו.

השבעתי אתכם בנות ירושלם – למחרתו, כשבאת אל ריעותיה השביעה אותן כך. ולפי שפעמים אחרים השביען: אם תעירו אם תעוררו וגו׳ (שיר השירים ב׳:ז׳, ג׳:ה׳), לכן אמרה להן עתה: אין שבועה זו מענין שבועות אחרות שהשבעתי אתכן,

אך אני משבעת אתכן: אם תמצאו {את} דודי – תדעו מה תגידו לו שחולת אהבה אני – שבשביל אהבתו נפצעתי והוכתי, שהכוני ופצעוני שומרי החומות כשהלכתי לבקשו, ויודעת אני שיקח נקמה מהם.

השבעתי אתכם... אם תמצאו את דודי – אנו משביעין הנשמות שיעתירו בעדנו ושיגידו להקב״ה את חליינו שעל אהבתו אנו נהרגין, וזהו כי חולת אהבה אני. אם תמצאו – אמת, באמת תמצאו אותו, מה תגידו לו – אתם מ״ה צדיקים¹ תגידו לו, ותתפללו ל״ו צדיקים² – תגידו לו, וזה ל״ו. דבר אחר, ל״ו ברכת חובה תגידו לו – שחרית ומנחה.

1. חולין צב.

2. סוכה מה:, סנהדרין צז:

אם תמצאו את דודי כמו אדם שאומר: הלואי שמישהו יודיע לאהובי על הכאבים והצרות שפוקדים אותי בגלל שאני מתמיד לאהוב אותו, ואינני לוקח במקומו מישהו אחר, ואינני מחליף את אהבתו באהבת אחר.

השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני – אמרה זה להעיר שהיא תשתדל בכל עוז שיכנעו כל כחות הנפש אל השכל ההכנע הראוי לפי מה שיחקור בו עתה ואמרה להם שהיא חולת אהבה לחוזק החשק אשר לה להפיק רצון דודה.

השבעתי אתכם בנות ירושלים – קרא למלאכים ששומרים את ישראל בנות ירושלים, שמקומם ירושלים של מעלה, והשביע אותם שאם ימצאוהו את דודה, שיגידו לו שהיא חולת אהבה, ר״ל שסובלת צרות וגלות בעבור אהבתו:

והיא ברוב דאגתה על פרידתו וברוב המשכו אמרה השבעתי אתכם בנות ירושלים. אשר נתרחק ממני ועזבני זה כמה שתגידו לו שחולת אהבה אני – ירצה כי כל הצער על אשר הכוני והלמוני אינו בעיני כלום בערך פרידתו כי הוא החלי העצום.

לזה אמרה: השבעתי אתכם בנות ירושלם. שחולת אהבה אני – לומר כי בסבלה רוב תלאות אלה הנה היא מכרזת על עצמה שהיא חולת אהבת דודה ולא תתפרד ממנו עד המות. עד שכבר נתנו האומות לב לחקור ולדרוש מה טיבו של אלהיה ומה עסק תורתו שכבר נתחברה עליהן ומוסרת נפשה עליהן כמו שנודע ממלכי רומי בזמן חכמי המשנה והתלמוד גם העתיקו התורה בלשונם כדי לחפש בה ולמצוא עניניה.

{ערך הכרת החיסרון אצל הכסיל}

השבעתי – בדרך השלם השני שאחר שהוא שלם באהבה לא יטרידוהו ממנה, כן זה החסר, הסביר⁠[ה] להגיד לדודה כי מכרת היא כי חולת אהבה היא, ללמדנו שיש תקוה לכסיל בשמכיר בסכלותו, כי זה אחר שהוא מכיר שהוא חולה באהבה, ירצה בלתי שלם באהבת שלמותו, תועיל בו הכרת חוליו להרפא ממנו. וזה דומה למאמר הראשון בתחלת רדיפת שלמותו בהיותו עדין גרוע ׳סמכוני׳ וכו׳ (לעיל ב, ה), להורות שעדיין היה בריאות השכל, שמכרת בחליה, עד שיש לה כבוד בטרם יחשיך עין השכל. ואמר:

שחולת אהבה אני. קדמאה כי חולת תניינא שחולת סימן כי שקד.

השבעתי וגו׳ – ככלותה לספר אמרה אל הנערות משביע אני אתכן אם תמצאו את דודי, הנה זאת היא מה שתגידו לו, אשר אני חולה מרוב הגעגועין אל אהבתו וכאילו תאמר אין חליי בעבור ההכאות שהכו ופצעו בי השומרים, כי הצער הזה הוא כאין מול צער הפרדתו ממני וזהו חליי. והנמשל הוא כאילו כנסת ישראל משבעת את העובדי כוכבים ומזלות להעיד עליה לעתיד לפני המקום ברוך הוא לומר שכל התלאות שסבלתי בגולה קבלתי באהבה, אבל כל חליי ודאגתי היה על המנעת השראת השכינה, כי לבד זאת היה מגמתי ותוחלתי.

משל:

ועי״כ נתפרסם הדבר. והיא משבעת את בנות ירושלים שבעת ימצאו את דודה יאמרו לו שהיא חולת אהבתו.

מליצה:

השבעתי – נפש שלמה ראתה אז כי א״א לה עוד למצוא את דודה, ר״ל להשיג השגה זו בחייו, רק בעת שיגיע זמן הגויעה והפרידה שאז השם מתגלה אל הצדיקים כמו שנפשם עודם בגופם ושניהם משיגים את ה׳ ובזה תאסף הנפש אל עמה, (כמ״ש בזוהר פ׳ מצורע דף נ״ג ופ׳ אמור דף פ״ח) ובזה היא משבעת את בנות ירושלים שהם כחות גופה, שבעת ימצאו את דודה בעת המות שאז ירגישו הם בו תחלה אז יגידו לו שהיא חולת אהבה, (ועיין במדרש הנעלם פ׳ חיי שרה דף קכ״ב פי׳ ג״כ פסוק זה על דברת הנפש לנפשות בעת המות).

השבעתי אתכם – כפול ומפורש לעיל פרשה ב׳ פסוק ז׳.

שחולת אהבה אני – מה חולה מצפה לרפואה כן היה הדור שבמצרים מצפה לגאולה.⁠¹ (מ״ר)

1. כי מטבע החולה שאינו רואה חובה לעצמו אלא מצפה להבריא כך היו ישראל במצרים בענותם ובשפלותם לא נפל רוחם ולא אבדה תקותם לגאולה.

וככלותה לספר אמרה לנערותיה כך¹, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם – אני משביעה אתכן² בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ? תגידו לו שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי מרוב הגעגועים לאהבתו³, ולא חולה מהפצעים שהיכוני השומרים, כי צער הפצעים הם כְּאַיִן לעומת הצער על שנפרד ממני⁴:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. רשב״ם, מצודת דוד.

4. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל כאילו משביעה את עובדי הכוכבים והמזלות להעיד עליה לעתיד לבוא לפני המקום ברוך הוא לומר שכל התלאות שסבלה בגולה קיבלה באהבה, אבל כל חוליה ודאגתה היה על הימנעות השראת השכינה, מצודת דוד. ורש״י ביאר שכנסת ישראל משביעה את אנשי נבוכדנצר תעידו על כך שראיתם את חנניה מישאל ועזריה מוסרים עצמם לכבשן האש, ואת דניאל לגוב אריות על עסקי התפילה, ואת דורו של מרדכי בימי המן, כך תעידו לעתיד לבוא, ליום הדין שיבוקש מכם להעיד עלי, יבוא נבוכדנצר ויעיד, יבוא דריוש ויעיד, יבוא אליפז וצופר וכל נביאי האומות ויעידו שקיימתי את התורה. ובמדרש, זה שבועה שישראל משביעים לאומות העולם בשעה שהם אונסים אותם לצאת מתחת כנפי השכינה, וישראל משביעים אותם ואומרת הניחוני כי לא נשמע לכם כי אין כה׳ אלהינו, ״אם תמצאו את דודי״ כי אם הייתם יודעים את תורת אלהינו הייתם משבחים אותנו ואומרים טוב הם עושים, ״כי חולת אהבה״ שאנחנו חולים על רוב חיבת אהבת אלהינו, ואם הייתם מבינים את התורה שלנו מעולם לא הייתם אונסים אותנו להוציאנו מתורתינו שהיא תורת אמת, וייחודו של השם טוב מכל כסף וזהב שבעולם, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון