Shir HaShirim 5 – שיר השירים ה‏ – Mikraot Gedolot

עֵינוֹהִי מִסְתַּכְּלָן תְּדִירָא עַל יְרוּשְׁלֵם לְאוֹטָבָא לַהּ וּלְבָרָכָא לַהּ מֵרֵישַׁהּ דְּשַׁתָּא וְעַד סוֹפַהּ דְּשַׁתָּא כְּיוֹנִין דְּקָיְמִין וּמִסְתַּכְּלִין עַל מַפְּקָנוּת מַיָּא בְּגִין זְכוּתָא דְּיָתְבֵי סַנְהֶדְּרִין דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיְתָא וּמְנָהֲרִין יָת דִּינָא לְמִהְוֵי שְׁעִיעַ כַּחֲלַב וְיָתְבִין בְּבֵית מִדְרַשָׁא וּמְתִינִין בְּדִינָא עַד דְּגָּמְרִין לְזַכָּאָה וּלְחַיָּבָא.

[א] עֵינָיו כְּיוֹנִים – עֵינָיו אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, שֶׁהֵם עֵינַיִם לָעֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה (במדבר ט״ו:כ״ד), מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם וְכֻלָּן הוֹלְכִין אַחַר הָעֵינַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִסַּנְהֶדְרִין שֶׁלָּהֶן. עַל אֲפִיקֵי מָיִם, שֶׁהֵם אֲפִיקִים עַל מֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא דִּבְרֵי תוֹרָה מַגְבִּירִין הֵם לְכָל מִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּם כָּל צָרְכָּן. רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב, אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵן רוֹחֲצִין אוֹתָן בַּשִּׁנַּיִם, עַד שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ נְקִיִּים כְּחָלָב. ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת, מְלֵאָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

[ב] דָּבָר אַחֵר: ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת – עַל מְלֵאָתָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט (ישעיהו א׳:כ״א). רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, מִנְיַן מְלֵאֲתִי.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא עַל מִלֵּאת, זֶה מְמַלֵּא מִקְצַת דָּבָר, וְזֶה מְמַלֵּא מִקְצַת דָּבָר, עַד שֶׁתְּהֵא הֲלָכָה יוֹצְאָה כְּמִין לְבָנוֹן. דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא זֶה מַלְחִים מִקְצַת דָּבָר, וְזֶה מַלְחִים מִקְצַת דָּבָר עַד שֶׁתְּהֵא הֲלָכָה יוֹצְאָה כְּמִין לְחָיַיִם.

רוחצות בחלב – אלו המדרשות.

עיניו כיונים – שנאמר עיני ה׳ צופות רעים וטובים.

דבר אחר: אלו תלמידי חכמים שהם גלגל עינו של עולם. על אפיקי מים בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה שנמשלה למים הקב״ה בא ומאיר עליהם בהלכה דכתיב מצות ה׳ ברה מאירת עינים.

רוחצות בחלב – דברים המסותרים מלבינין אותם כחלב, יושבות על מלאת – כאדם שהוא יושב על הברכה וממלא ומשקה, ממולאים בתרשיש – כימה רבה ארוכה מארץ מדה וגו׳, מה הים הזה בין גל לגל גלגלים קטנים, כך בין דבור לדבור דקדוקים של תורה.

עינאה כחמאם עלי ג׳דראן אלמא, מג׳סולה באללבן, גאלסאת עלי נצ׳אם.

העינים שלו כמו היונים על מבועי המים (והעינים שלו), רחוצות בחלב, יושבות לפי סדר.

ואמרו עיניך יונים, כענין אמרו ארץ נחלי מים (דברים ח׳:ז׳, י׳:ז׳) כלומר השגחתו על הצדיקים כאמרו יתעלה עיני ה׳ אל צדיקים (תהלים לד ט), ר״ל יראי ה׳ כמו שנ׳ עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד י).

עיניו כיונים על אפיקי מים – עיניו על אפיקי מים נאות כעיני יונים. אפיקי מים עריבים למראה, והבחורים יוצאין שם לשוט. וכן מקלס המשורר: עיני דודי כשהוא מביט על אפיקי מים דומות לנוי עיני יונים.

רוחצות – עיני דודי בחלב.

יושבות^א על מלאת – כל זה לשון נוי, לא בולטות יותר מדאי ולא שוקעות, אלא יושבות על מלֵאת גומא שלהם, העין לפי הגומא. והוא לשון כל דבר העשוי למלאות גומא העשויה לו למושב, כמו: אבני מילואים (שמות כ״ה:ז׳), ומלאת בו מלואת אבן (שמות כ״ח:י״ז).

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״ויושבות״.

His eyes are like doves upon brooks of water – His eyes by brooks of water are as beautiful as doves' eyes. Brooks of water are pleasant to behold, and the young men go there to swim. And so the poet praises the eyes of "my beloved,⁠" when he gazes upon the brooks of water, they resemble the beauty of the eyes of doves.

Bathed – [I.e.,] the eyes of my beloved in milk.

Well set in their fullness – All this is an expression of beauty. They neither protrude excessively nor are they sunken, but they are well set מִלֵּאת in their socket. (Other editions: the eye according to the socket.) The literal meaning parallels the allegorical meaning. It מִלֵּאת is a term used for anything made to fill a socket which is made for it as a setting, as in, "stones for setting מִלֻּאִים,⁠"¹ [and as in,] "And you shall set וּמִלֵּאתָ into it settings מִלֻּאַת of stone.⁠"²

1. Shemot 25:7.

2. Ibid. 28:17.

עיניו כיונים על אפיקי מים – מה היונים הללו משוטטים בכל הארץ צופות רעים וטובים. עיניו כיונים על אפיקי מים אלו תלמידי חכמים שהם גלגל עיני של אדם.

על אפיקי מים – לשבעה בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה השם מביע להם חכמה ומאיר עיניהם שנאמר מצות י״י ברה מאירת עינים. ואו׳ גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך.

רוחצות בחלב – ראית מעולם יונים רוחצות בחלב. אלא מלמד שכל הענן מדבר על חכמת התורה. בזמן שתלמידי חכמים עוסקים בתורה מלבינין את דברי תורה כחלב ומרחיקין כל ספיקה שבהם.

יושבות על מלאת – שהם יושבין ועוסקין בתור כאדם שיושב על מלאת הבריכה וממלא ומשקה. כך תלמידי חכמים מדברים בחכמה ומדברים [מלמדים] אותה ברבים.

על מלאת – בלא תוספת ולא חסרון, כמו אבני מלואים (שמות כ״ה:ז׳).

דימה בת העין ליונים שהם על אפיקי מים והם לובן העינים.

The pupil of the eye is compared to doves on streams of water, the streams of water being the white part of the eyes.

עיניו – שבעה שרי מלאכיו, כדברי זכריה על אבן אחת שבעה עינים (זכריה ג׳:ט׳), ואמר שבעה אלה עיני י״י המה משוטטים בכל הארץ^א (זכריה ד׳:י׳).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״בכל הארץ״.

His eyes. The seven principal angels. Cf. ‘Upon one stone seven eyes’ (Zekhariah 3:9); and again he says, ‘Those seven are the eyes of Hashem which run to and fro through the whole earth’ (Zekhariah 4:10).

על מלאת – על מתכונת שלימה, כמו ומלאת בו מלואת אבן (שמות כ״ח:י״ז).

עיניו – כעניין: בכל מקום עיני י״י (משלי ט״ו:ג׳).

רחצות בחלב – כעניין: טהור עינים מראות ברע (חבקוק א׳:י״ג).

עיניו כיונים – כעיני היונה הבריאות להביט על אפיקי מים ומרוצת מים בלי נזק.

כאילו נרחצות^א בחלב.

מלאות – ולא בולטות ולא שוקעות, כי אם במילוי.

א. או אולי: רוחצות, כמו בפסוק. בכ״י: נמרצות.

עיניו כיונים. בלו וירש בלע״ז.⁠^א הוא אותו שסביב השחור שבעין, שדומה למי המעין. והלבן שסביבותיו^ב של אותו הדומה לאפיקי מים הוא שכתוב ומפרש רוחצות בחלב יושבות על מלאת – הגומא של עין מתמלאת מן העין, כאבני אפוד שממלאים את המשבצות במילואֹתם,⁠^ג שאין העין לא שוקע ולא בולט אלא שוה ומלא הגומא, וזיהו נוי ויופי.

והדוגמה עיני השם יתברך על ירושלים ועל ישראל להטיב, מראשית שנה עד אחרית שנה (ראו דברים י״א:י״ב), כיונים המתהלכים^ד על אפיקי מים לשתות. רוחצות בחלב – בזכות סנהדרי עוסקי תורה המשולה לחלב, כדכתיב ״ובלא^ה מחיר יין וחלב״ (ישעיהו נ״ה:א׳; וראו בבלי תענית ז׳.). יושבות על מלאת – היושבת על המשפט, ודנין אותו על מילואו ועל אמתו.

א. בצרפתית עתיקה: blu vair[s] (כחול נוצצ⁠[ות]). ראו בערכים הרלוונטיים במילון האנגלו-נורמני.

ב. בכתב היד נכתב במקור: של סביבותיו. מבלי לסמן למחיקה את המלה של, נוספה שי״ן מעל השורה בראש המלה סביבותיו.

ג. ראו שמות כ״ח:כ׳; אלא ששם מדובר על אבני החושן. וראו רש״י על שמות כ״ה:ז׳. סביר שפרשננו משתמש כאן ב״אפוד״ כמטונימיה, וכוונתו לאבני המילואים שבחושן.

ד. בכה״י: המהתכלי׳.

ה. בנוסחנו: ובלוא.

עיניו כיונים על אפיקי מים – יונים המצויין על אפיקי מים עיניהן צלולין,⁠¹ וירש² בלעז, לפי שתולדתם מן המים, לכן דימה עיני דודה להם, והוא השחור שבעין והוא נוי גדול. והלובן שסביב לשחור לבן מאד ודומה כמו שנרחץ בחלב ונתלבן.

יושבות על מלאת – אינן משוקעין במצח יותר מדי, ולא בולטין יותר מדי, אלא מצומצמין ויושבין בתוך גומא שלהן בצמצום, וממלאים גומא שלהם כמו שממלאין גומא של טבעת זהב באבן יקרה שמושיבין בה, שנאמר: אבני מלואים (שמות כ״ה:ז׳).

1. כן בפירוש לעיל על שיר השירים א׳:ט״ו ועיינו בהערה שם.

2. בלעז: vers (= vairs).

עיניו כיונים על אפיקי מים – עיניו משים בנשמותיהן של ישראל, והן כיונים על אפיקי מים בנהרי גן עדן. רוחצות בחלב – בנהרי דבש וחלב¹, וזהו רוחצות בחלב.

דבר אחר, עיניו כיונים פירוש בנות ישראל שטובלות, וזהו כיונים על אפיקי [מים] (וכו׳). כיונים על גי׳ נשמות, ס׳ גי׳ ת״ר². על אפיקי מים גי׳ בארבעים סאה, זהו המקוה³. עיניו כיונים גי׳ זה הוא במקוה מ׳ סאה⁴.

דבר אחר, כיונים על אפיקי מים – כהנים שטובלים.

רוחצות בחלב – במ׳ סאה כמנין חלב, כי מטהרות ומלבנות עצמן בחלב, והכל על בנות ישראל. דבר אחר, רוחצות בחלב – מניקות בניהן בחלב כ״ד חדשים⁵, והן ימים כמו שנ״ה שנ״ה כמניין רחצות⁶ (בחלב), וזהו בחלב.

דבר אחר, רחצות – חצרות, כי הנשמות רוחצות בחצרות גן עדן.

דבר אחר, רוחצות – נשים שומרות ימי טומאה ורוחצות וסופרות ימי טוהר, לזכר מ׳ יום כמניין חלב ולנקבה פ׳ יום⁷ כמו בחלב – ב׳ חלב, ב׳ פעמים חלב הן פ׳, וזהו בחלב. יושבת על מלאת – זהו תשב על דמי טהרה. על מלאת – במלאת ימי טהרה.

יושבת על מלאת – הנשמות יושבות בגן עדן.

דבר אחר, יושבות על מלאת – ישראל יושבין בגלות עד ימלאו ימי גלות. יושבת על מלאת גי׳ אלף ר״ץ⁸, וזהו הקץ⁹.

יֹשְׁבוֹת¹⁰ ד׳ בקרייה – ״כי הנה יושבת הארץ״¹¹, ״(לפנים אשר) [והנה שם] הנשים יושבת (שם)״¹², ״אני והאשה הזאת יושבת בבית אחד״¹³, יושבת על מלאת. כי דרשנו על הנשים, וזהו ״הנשים יושבת״. עוד כי הנה זאת יושבת שם לפנים, שהיו יושבת על מלאת. וכן אני והאשה יושבת ר״ל יושבת על מלאת.

1. ראה תנחומא האזינו א

2. (באי״ק בכ״ר), וצ״ע

3. מקוואות א:ד

4. ואחד אינו מן המנין

5. כתובות ס.

6. (נ״ל רוחצות במלא וי״ו בגי׳ שנ״ה שנ״ה. דה״ט)

7. ויקרא יב:ב-ה

8. ואחד אינו מן הנמין

9. דניאל יב:יא

10. לאפוקי ״יִשְׁבּוֹת״ (הושע ז:ד), ״ יֹשַׁבְתְּ״ (ירמיה כב:כג), ״יֹושֶׁבֶת״ (ל״ב פעמים)

11. שמואל א כז:ח

12. יחזקאל ח:יד

13. מלכים א ג:יז

עיניו כיונים על אפיקי מים ההשגה [וההבנה] שלו טהורה ופשוטה ונשגבת יותר מכל השגה, כמו שההשגות של הנביאים הן עליונות ופשוטות ונכבדות יותר מאלה של כל הפרטים של המין האנושי. יש גם האומרים שהוא רומז לדברי זכריה ״שבעה אלה עיני ה׳ המה משוטטות בכל הארץ״ (זכריה ד:י), וכן ״על אבן אחת שבעה עיניים״ (שם ג:ט), והם שבעת כוכבי הלכת אשר אלוהים הפקיד אותם על [ביצוע] פקודתו, והוסיף להם כוח באמצעות השגחתו כדי שינהיגו את העולם השפל [כדור הארץ].

עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת – זה הפסוק הוא לפי המשל ולפי הנמשל. אולם לפי המשל הוא להורות על יפיים וזה כי עיני היונים אשר הם על אפיקי מים הם יפים לפי שהמים הם ממה שייפו כלי הראות והם נאותים לטבעו כי הראות יהיה בלחות מימיי והוא הלחות הכפורי ובשאר הלחות אשר בעין וכן רחוץ בחלב הוא מייפה אותם ומטיב הראות. והיותם יושבות על מלאת ר״ל על שלמותם שלא תהיינה בולטות ולא שוקעות יותר ממה שראוי הוא ממה שיהיה זה האבר בו יותר יפה וראותו יהיה יותר טוב כמו שהתבאר בספר ב״ח. ואולם לפי הנמשל הוא מעיר על עיני השכל אשר בתכלית השלמות להשיג מה שיוחס אליו השגתו וזה כי אלו העניינים כולם כמו שזכרנו הם עוזרים כולם על טוב הראות.

עיניו – ר״ל נביאיו שנקראו עיני העדה¹, בעבור שהש״י רואה ומשגיח בישראל באמצעות הנביאים², הם כיונים על אפיקי מים: היונים מעצמם ומטבעם הם טהורים, ויותר כשרוחצים על אפיקי מים, ר״ל על התורה שנמשלה למים:

רוחצות בחלב – ר״ל בחסידו׳ וצדקות, נקיים מעון, שהלבנינות רומז³:

יושבות על מלאת – יושבים על אומת ישראל, להיישירם בדרך הטובה, שהם מלאים תורה ומצות:

1. בשיר השירים רבה: עיניו כיונים, עיניו אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, שנאמר והיה אם מעיני העדה, וכו׳. ובמדרש רבינו בחיי ויקרא פרק ד: כי הסנהדרין והנביאים והחכמים הם עיני העדה, וכענין שכתוב: ״ויעצם את עיניכם את הנביאים״, באר כי עיניהם הם הנביאים. וכו׳. ובתולדות יצחק שם.

2. רבינו מחדש שהשגחת השי״ת בישראל, באמצעות הנביאים היא, אשר על כן נקראו ׳עיני העדה׳. לפי זה יובן ההבדל שבין ישראל לעמים בהשגחה, הואיל ואין נבואה אלא בישראל, כמבואר בברכות ז׳ א׳, ב״ב ט״ו ב׳, וברש״י פ׳ תשא.

3. נראה חסר, וכוונתו מבוארת, שהוא ע״ד הכתוב בישעיהו א׳ י״ח: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ - אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.

עיניו כיונים. כי הם חדי הראות לראות האפיקים מרחוק רוחצות על החלק החלביי שבהן יושבות שאינן לא שוקעות ולא בולטות רק במליאות אבן טובה המשובצת על נכון.

עיניו – פרסמה עוצם השגחתו עליה ועל ענייניה כי רבת צררוה מנעוריה גם לא יכלו לה ולזה אמרה כי עיניו היו תמיד על מעשה ידיה כיונים על אפיקי מים. ירצה כאלו היה הצורך אליו. ועל היותו בחסדו משלים ומתקן עיני ההשגחה כאשר לא יספיק זכות המושגח אמרה רוחצות בחלב כי רחיצת החלב תועיל מאד בחליי העינים ומזה יש לה תקוה עצומה בו.

יושבות על מלאת – כי ענין השגחתו הוא להשלים ולמלאת כל הצרכים.

{הכוכבים והגלגלים השמימיים כעיניים מאירות}

עיניו – אמר כי השיג כוכבי השמים וכסיליהם כי הם כיונים על אפיקי מים, ירצה כמו שעיני היונים צחים ויפים ובייחוד בהיות על אפיקי מים, כי המים מצחצחים העינים, וכל שכן עיני היונים הגדלים בהם כנודע, כן עיניו הנזכרים. מצוחצחים בחלב, ירצה כלבן יותר לבן ויותר מזהיר מהמים לרוב זהרם, והשיג בהם עוד מושכל שהם קבועים בגלגלים, וזהו יושבות על מלאת, כמה דאמר ׳ומלאת בו מלואת אבן׳ (שמות כח, יז).

{העולמות הנבדלים כלחיים ושפתיים}

לחייו כערוגות הבושם, מה שהשיג בעולם הנבדלים אשר קראם לחייו. ושפתותיו המורים על הדיבור, שכלם מדברים דבור שכלי, וכן יש מהם התחלת השפע ועובר מהם דברים לזולתם השלם כמותם, ירצה ששכלם הקנוי להם מהם הוא בפועל תמיד, רק לפעמים עובר, כמו השכל העשירי שמשפיע בשכל האדם אשר הוא בכח, ולכן הוא עובר אל האדם, רמז בלחייו שהם כלי הדבור המכונה בבושם בערוגתו, ירצה במקום מולדתו, כי כן השכל הראשון התחלת תולדת השכל. וגם אשר למטה מהם מגדלות מרקחים. והשכל האחרון נמשל לשפתים, למה שהם ידברו למין האדם בשפתים. ואין השפע הזה האחרון שמור לעד לעולם במושפע, רק נוטפות מור עובר. ונמשל המושכל אל הבושם כאומרם ז״ל כל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם בשמים (שבת פח:), ועל העובר אמרו על ישקני וכו׳ מה משה עובר לך תורתי עובר:

עיניו. וכמו כן מספרים¹ ענייני המורים לצדקה², שהם כמו עיניים לזולתם³, כענין האבות⁴: כיונים על אפיקי מים. להשקות ממעייני תשועת עולמים⁵, רוחצות את זולתם בחלב מעשיהם, שהם בכל עת לבנים⁶ ומאירים להורות לזולתם⁷: יושבות על מלאת. שכל תכלית מכוון בפעולתם היה להשלים עצמם וזולתם לרצון להם לפני ה׳⁸, כאמרו (בראשית יז א) ׳התהלך לפני והיה תמים׳⁹:

1. סיפורי התורה המכונים ׳קווצותיו׳ גם מספרים.

2. ע״פ לשה״כ ביואל (ב כג).

3. סיפורי הצדיקים מיוחסים כביכול ל׳עיניו׳ של ה׳, כי הם הסיפורים המסודרים מאתו בתורתו על אודות הצדיקים הנקראים ׳עיניים׳ (ראה לעיל א טו ועוד). וכן כתב רש״י: ׳תלמידי חכמים שהקב״ה נותנם עינים להאיר לעולם כשם שהעינים מאירים לאדם׳.

4. בפסוק הקודם ׳קווצותיו תלתלים׳ דיבר על שלימות הצדיקים בעצמם, שעלינו ללמוד ממעשיהם, לעומת מעשי הרשעים. ואילו כאן מוסיף שצדיקים אלו לא רק קנו בעצמם שלימות, אלא היו ל׳עיניים׳ להורות לאחרים.

5. שהאבות השקו את בני דורם ולימדו אותם ידיעת ה׳, ובכך הביאו אותם לאושר הנצחי, כמו שמצינו באברהם (ראה בראשית יא יא, יב ח ועוד), וביצחק (שם כו ה, כו כה-כו) וביעקב (שם כו ה) שקראו בשם ה׳ ולימדו לכל את מציאותו יתברך ואמונתו.

6. ע״פ לשה״כ בקהלת (ט ז) ׳בכל עת יהיו בגדיך לבנים׳, ומדבר במצוות ומעשים טובים ובתורה (קה״ר שם), שלא יהיו מלוכלכים בחטא (רבינו שם).

7. החלב רומז לנקיות אך גם לאור הלבן, שהאבות השפיעו אור לאחרים ורחצו אותם וניקו אותם מכל חטא.

8. ׳מלאת׳ לשון שלימות, מלשון ׳ומלאת בו מילואי אבן׳ (שמות כח יז), ׳לא בולטות יותר מדי ולא שוקעות׳ (רש״י), אלא שימלאו את הגופא בשלימות (ראה אבע״ז ורלב״ג). והאבות היו משפיעים שלימות הן לעצמם והן לאחרים, כאילו הם ׳יושבים על מלאת׳, על השלימות. וראה מש״כ רבינו בשמות (כח מא) ׳ומלאת את ידם - תשלים אותה, בענין שתהיה שלמה וראויה לעבוד עבודת הקודש׳, ושם (לב כט) ׳מלאו ידכם היום לה׳ - הקנו שלמות לידכם היום שתהיינה מוכנות לעבדו במקדשו׳. וראה לקח טוב: ׳רוחצות בחלב - ראית מעולם יונים רוחצות בחלב, אלא מלמד שכל הענין מדבר על חכמת התורה, בזמן שתלמידי חכמים עוסקין בתורה מלבינין את דברי תורה כחלב ומרחיקין כל ספיקה שבהם, יושבות על מלאת - שהם יושבין ועוסקין בתורה, כאדם שיושב על מלאת הבריכה וממלא ומשקה, כך תלמידי חכמים מדברים בחכמה ומדברים [מלמדים] אותה ברבים׳.

9. פירש רבינו שם: ׳התהלך - בכל אשר תפנה שם, לפני - כמסתכל בי לדעת דרכי כפי האפשר אצלך, כענין שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד, והיה תמים - וקנה השלימות האפשר למין האנושי, השכל וידוע אותי בידיעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך וכו׳, וזה הוא השלמות האחרון למין האנושי, והמכוון מאת האל יתברך בבריאה׳. וזהו ׳יושבות על מלאת׳, לשון שלימות כמו ׳תמים׳.

אפיקי מים – מקומות שהמים שוטפים ונגרים בחוזק וכן כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳).

עיניו כיונים – הבטת עיניו יפה כהבטת עיני יונים בהתיצבם על אפיקי מים, ומביטים לרוות שם צמאונם, והיא הבטה נאה מאוד.

רוחצות בחלב – לובן עיניו המה צחות ונקיות מבלי מצוא בהן רושם אדמימות, כאילו הן רוחצות תמיד בחלב.

יושבות על מלאת – קבועות המה בגומא שלהן, לפי מדת הגומא למלאותו, אינן בולטות ואינן שוקעות, והוא דבר נוי והנמשל הוא לומר שהוא משגיח בהבטת אהבה והשגחת הדין ממתיק ברחמים, כי לובן החלב יורה על הרחמים, וההשגחה עצמה היא על דרך המיצוע. עם כי על הכל ישגיח, מכל מקום על מחשבה רעה אינו משגיח בה לענוש עליה, כמו שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳.

מליצה:

עיניו – עתה תתחיל לצייר ראשית השגחתו שהתחיל להביט על הבריאה והמציאות שזה משל העינים, ר״ל הסתכלות החכמה והבינה העליונה איך להיות להמציא ולבראות, כמ״ש וירא אלהים כי טוב.

דומים כיונים על אפיקי מים – כי המים הם פנים לפנים, ר״ל שהם כמראה מלוטשת עד שהעומד לנגדם רואה בהם דמות פניו וצורתו, כן העולם והמציאות כולו הוא דמות הכבוד העליון כמ״ש כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה׳, ר״ל כמו שמראה הקשת הוא רק קבוץ הגוונים המתפלשים בענן מאור השמש הזורח כנגדו, כן כל המציאות וגווניו הם ניצוצי השמש הגדול אור ה׳ המתגלה בם, ועיניו המשוטטים עליהם דומים כעיני יונים על אפיקי מים שהמראה המתראה במים הם דמות המביט ותארו, כן העולמות כולם הם דמות כבודו וחכמתו הנשגבה, והכל נמצא במקור המקורות שמשם נתגלה לחוץ, והם דומים כעיני יונים המשגיחים על בניהם. כן עומדים על אפיקי מים. המים הם כנוי אל הנמצאות, כמ״ש ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ואפיקי מים הם התחלת הנמצאות ומקורם הנעלם, שם עומדים עיני השגחתו עיני החכמה והבינה, והם רוחצות בחלב – כי כמו שהדם נעכר ונעשה חלב כן נהפך עולם התהו לעולם התיקון ע״י העינים כיודע ליודעי בינה, והם יושבות על מלאת – שהכל במלואו וטובו כמ״ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.

בחלב – הוא לובן העין.

ישבות וגו׳ – לא בולטות ביותר ולא שקועות בבתי העינים.

עיניו כיונים – עיין לעיל פרשה ד׳ פסוק א׳ בלשון עיניך יונים, וצרף לכאן.

עיניו כיונים וגו׳ – עיניו כיונים אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, על אפיקי מים – שהם אפיקים על מימיהם של תורה,⁠¹ רוחצות בחלב אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושין אותן נקיים כחלב,⁠² יושבות על מלאת – מלאתה של תורה, דבר אחר על מלאת של ירושלים כמש״נ (ישעיהו א׳) מלאתי משפט.⁠³ (שם)

1. שהם מתחזקים לקיים מהלך מצב הדת והתורה, ויתכן הכונה למ״ש שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה היכי שהשעה צריכה לכך, וכן ב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין ג״כ כשהשעה צריכה, והיינו כדי לחזק מעמד הדת.

2. הוא ע״ד מ״ש מיני ומינך תסתייע שמעתתא, כי טובים השנים לברר דבר לאשורו. ויש מפרשים רוחצין אותן בשינים ע״ד שאמרו בב״ר ולבן שינים מחלב שהם יושבים וסודרים ד״ת בשנים עד שהם מוציאים אותה נקיה כחלב.

3. ר״ל שיושבות לתכלית מלאת משפט בירושלים. והלשון על הוא כמו בשביל, וכמו (פ׳ וירא) הנך מת על האשה אשר לקחת.

הבטת¹ עֵינָיו של דודי נאה מאוד ויפה² כְּהבטת³ יוֹנִים בהתייצבם⁴ עַל אֲפִיקֵי מָיִם הערבים למראה⁵ ומביטים לרוות שם צמאונם, ולובן עיניו צח ונקי ללא אדמימות⁶ כאילו עיניו⁷ רֹחֲצוֹת תמיד⁸ בֶּחָלָב, והן יֹשְׁבוֹת – קבועות⁹ עַל מִלֵּאת – על גלגל העין שלהם לְמַלֵּא אותה¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. שם.

4. שם.

5. רש״י.

6. מצודת דוד.

7. רש״י, מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. שם.

10. אינן בולטות ואינן שוקעות, רש״י, רי״ד, מצודת דוד. והנמשל, הקב״ה משגיח בהבטת אהבה ואת השגחת הדין ממתיק הוא ברחמים, שלובן החלב מסמל על הרחמים, כך שלמרות שעל הכל הוא משגיח, מכל מקום על מחשבה רעה אינו משגיח בה להעניש עליה, מצודת דוד. ורש״י ביאר שעיניו של הקב״ה צופיות על בתי כנסיות ובתי מדרשות ששם נמצאת התורה שמשולה למים, ״רוחצות בחלב״ שהן מבררות את הדין לאמיתו להצדיק צדיק ולהרשיע רשע, ״יושבות על מלאת״ עיני ה׳ משוטטות בכל הארץ צופות על הרעים והטובים. ובמדרש, אלו תלמידי חכמים שהם ״גלגל עינו״ של עולם, ״על אפיקי מים״ בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה שנמשלה למים הקב״ה בא ומאיר עליהם בהלכה דכתיב (תהלים יט, ט) ״מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם״, ילקוט שמעוני. ועוד דרשו, ״עיניו כיונים״ אלו סנהדרין שהם עיני העדה, רמ״ח אברים יש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים, כך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן, ״על אפיקי מים״ שהם אפיקים על מימיה של תורה, דאמר ר׳ חמא בר עוקבא דברי תורה מגבירים הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן, ״רוחצות בחלב״ אלו ההלכות שהן רוחצים אותם בשנים עד שעושים אותה נקיים כחלב, ״יושבות על מלאת״, מלאתה של תורה, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון