הנך יפה וגו׳ – כפול ונדרש לעיל פרשה א׳ פסוק ט״ו.
שערך כעדר וגו׳ – רבי יוחנן פתר קרא בישראל לפני הר סיני, עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים ברוחה אלא מבעד לצמתך – מצמצמין עצמן על כל דבור ביראה ברתת ובזיע,
1 שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו
2 עשיתי אותו גל ועד לאוה״ע,
3 ואיזה זה – זה הר סיני, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו
4 – שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין,
5 רמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות ל״ת, שעלו מן הרחצה – שהיו אז כולן מרוחצין מן העונות,
6 שכולן מתאימות – דא״ר יוחנן, ביום שירד הקב״ה על הר סיני לתת תורה לישראל ירדו עמו ששים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד עטרה לעטר את כל אחד מישראל,
7 ושכולה אין בהם שלא היה נזוק אחד מהם,
8 כחוט השני שפתותיך – זה הקול שלפני הדבור, כמש״נ ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע,
9 ומדברך נאוה – זה הקול שלאחר הדבור שנאמר (פ׳ ואתחנן) וישמע ה׳ את קול דבריכם,
10 באותה שעה מקלסן משה, כפלח הרמון רקתך, אפילו הריקן שבך רצוף תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך מהצנועין ומצומתין שבכם
11 כמגדל דוד צוארך – מה שגדל אתכם דוד בספרו
(תהלים ס״ח) אלהים בצאתך לפני עמך מה כתיב בתרי׳ ארץ רעשה וגו׳,
12 בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה, אדה״ר, אברהם, משה, דוד שלמה, אסף, הימן, ידותון, שלשה בני קרח, ועזרא,
13 אלף המגן – כל אותן האלפים ורבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו הבא לאלף דור,
14 ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים – כל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו כל דורו נתלה בהם, ועל ידי מי נתן התורה – ע״י שני שדיך, אלו משה ואהרן.
15 (מ״ר)
שערך כעדר וגו׳ – רבי יצחק פתר קראי במלחמת מדין, שערך כעדר העזים, עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופינחס,
16 שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה״ע
17 ואיזו זו, זו מלחמת מדין,
18 ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות,
19 מלין קצובין י״ב אלף בנדבה וי״ב אלף במסירה, שנאמר (פ׳ מטות) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה,
20 שעלו מן הרחצה רב הונא אמר, שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד,
21 שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה
22 היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה,
23 ושכולה אין בהם שלא נחשד אחד מהם בעבירה, כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה לא נפקד ממנו איש לעבירה, ומדברך נאוה שאמרו לו ונקרב את קרבן ה׳. א״ל משה, אם לא חטאתם קרבן למה, א״ל, א״א שלא הזיע יצה״ר קימעא.
24 באותה שעה התחיל משה לשבחן כפלח הרמון רקתך אפי׳ ריקנין שבכם מלאים מצות ומע״ט כרמון הזה, ואצ״ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם.
25 כמגדל דוד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו, לסיחן מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו׳, בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה,
26 אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור,
27 ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, כל ששולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור וכל דורו נתלה בהם, וע״י מי נעשית מלחמת מדין – ע״י שני שדיך, ע״י משה ופנחס.
28 (שם)
שערך כעדר וגו׳ – רב הונא פתר קראי בירדן, שערך כעדר העזים – עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות אבינו יעקב, הדא הוא דכתיב מה לך הים כי תנוס וגו׳ מלפני אלוה יעקב,
29 שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה״ע
30 ואיזה זה, זה הירדן, ומה הגלשה הגלשתם מתוכו – שנייך כעדר הקצובות – ביזת סיחן ועוג,
31 שעלו מן הרחצה,
32 א״ר אלעזר, בששים אלף נכבשה ארץ כנען, שכולם מתאימות – שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא היא דכתיב
(יהושע ו׳) והחלוץ הולך וגו׳,
33 ושכולה אין בהם – שלא היה נזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – כשאמרו ליהושע כל אשר צויתנו נעשה, ומדברך נאוה – שאמרו כל אשר ימרה את פיך וגו׳, באותה שעה מקלסן יהושע, כפלח הרמון רקתך, אפילו ריקנין שבכם מלאים מצות כרמון, ואין צ״ל מבעד לצמתך – על הצנועין ועל המצומתין שבכם
34 כמגדל דוד צוארך – במה גדל אתכם דוד בספרו למכה מלכים גדולים, בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה.
35 אלף המגן, כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו הבא לאלף דור.
36 ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, שכל מי שיעמוד ישלוט ויתגבר ביצרו כל דורו נתלה בהם, וע״י מי עברו ישראל את הירדן – ע״י שני שדיך – אלו יהושע ואלעזר.
37 (מ״ר)
שערך כעדר העזים – א״ר ששת, שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים.
38 (ברכות כ״ד.)
שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה״ע39 ואיזה זה, זה ביהמ״ק, שנאבד נורא אלהים ממקדשיך,40 ומה הגלשה הגלשתם מתוכו41 שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין אלו בגדי כהונה גדולה,42 שעלו מן הרחצה – שמכפרין על ישראל,43 שכולם מתאימות אלו ב׳ שרשרות של זהב שיוצאות מבין החושן והיו נראות מתוכו כמין שתים נרתיקות,44 ושכולה אין בהם – שלא נתאכלה אחת מהן,45 כחוט השני שפתותיך זה נזר הקודש46 ומדברך נאוה – זה הציץ.47 (מ״ר)
שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה״ע,48 ואיזה זה, אלו המשמרות,49 ומה הגלשה הגלשתן מתוכו50 שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ב״ד משמרות כהונה וכ״ד משמרות לויה י״ב מחלקות,51 שעלו מן הרחצה – שמשמרין לישראל,52 שכולם מתאימות – דתנינן בג׳ פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות,53 ושכולה אין בהם – דתנינן הראשון בראש וברגל,54 כחוט השני שפתותיך, דתנינן שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל,55 ומדברך נאוה – זה השיר. (שם)
שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה״ע,56 ואיזה זה, אלו הקרבנות,57 ומה הגלשה גלשתם מתוכו58 שניך כעדר הקצובות מלין קצובין כבש אחד בבקר וכבש אחד בין הערבים,59 שעלו מן הרחצה – שמכפרים על ישראל,60 שכולם מתאימות – דתנן איל קרב בי״א בט״ו,61 ושכולה אין בהם דתנן הקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה, כחוט השני שפתותיך כמו דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים62 (מ״ר)
שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה״ע,63 ואיזה זה _ אלו סנהדרין,64 ומה הגלשה הגלשתם מתוכו65 שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין אלו מזכין ואלו מחייבין,66 שעלו מן הרחצה – שמזכין את ישראל,67 שכולם מתאימות – דתנינן מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר,68 ושכולה אין בהם – שאין הלכה קוהה בהם,69 כחוט השני שפתותיך – כגזירת מלך בן גזירת בית דין.70 (שם)
שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאוה״ע ואיזה זה – זה ים סוף,71 ומה הגלשה הגלשתם מתוכו72 שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ביזת מצרים וביזת הים,73 שעלו מן הרחצה – שהשירה מחלה להם,74 שכולם מתאימות – שהיו כולם מותאמים בין שכינה למלאך, כמש״נ ויסע מלאך האלהים ההולך וגו׳75 ושכולה אין בהם – שלא ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – בשעה שאמרו השירה, ומדברך נאוה – שמראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו. באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך, אפי׳ ריקן שבך מלא מצות כרמון ואין צ״ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם.76 כמגדל דוד צוארך, מה שגדל אתכם דוד בספרו – לגוזר ים סוף לגזרים. בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה,77 אלף המגן תלוי עליו – כל אותן האלפים ורבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור,78 כל שלטי הגבורים – להביא מי שהוא עומד ושולט ומתגבר ביצרו כל דורו נתלה בו, וע״י מי נקרע לכם ים סוף – ע״י שני שדיך – אלו משה ואהרן.79 (שם)
1. ר״ל לא היו עומדות ברוחה ובקלות ראש אלא צמצמו עצמן לעמוד ביראה וכו׳. ומפרש הלשון שערך כעדר העזים בכנוי לישראל שהתאספו יחד כעדר לפני הר סיני, ודריש שערך מלשון סערה וכמו אחזו שער
(איוב י״ח, כ׳) ושעור הכתוב עמידתך אצל הר סיני בשער – ברתת ובזיע היתה כעדר הרחלים העומדים צפופים ומצומתים כשמפחדים מאיזה דבר.
2. שקרחתם, שמרטתם ממנו [תרגום גבח הוא (פ׳ תזריע) גלוש הוא], ור״ל שרכשתם לכם ממנו.
3. גל הוא ענין חורבן ושממה מלשון גלים נצים, ועד הוא אות וסימן לאו״ה, ובשבת פ״ט ב׳ איתא למה נקרא שמו הר חורב שירדה לעובדי כוכבים חורבה עליו, וזה מעין דרשה זו.
4. כלומר איזה דבר קרחתם ממנו.
5. ובא השם שנים תואר למלים משום שהן הנה ממוצאי האותיות כידוע וכמו שבאו שאר כלי המוצאים להוראת הדבור כמו לשון, שפה חיך, חכו ממתקים (שה״ש),
6. כמבואר בירושלמי ר״ה פ״ד ה״ה שכיון שקבלו עליהם עול תורה נמחלו להם כל עונותיהם, ואשר על כן בכל קרבנות יו״ט (בפ׳ פינחס) כתיב שעיר לחטאת חוץ מקרבנות דעצרת כתיב שעיר לבד, והיינו טעמא דכיון דבעצרת מקבלים עליהם ישראל עול תורה נשמטה חטאתם.
7. והיו כל ישראל, ע״י העטרות שעטרום המלאכים, דומים ושוים איש אל אחיו, כשויון הטבעי אשר לעדר הרחלים. ורומז כאן להאגדה דשבת פ״ח א׳ בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס׳ רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, [אולי הכונה דשני כתרים לתפלין, השל יד מורה על נעשה, כי העשיה ביד היא והשל ראש על נשמע כי המחשבה בראש היא], ור׳ יוחנן מייחס ענין זה ליום ירידת הקב״ה על הר סיני [ובשנוי ענין קצת – עטרה במקום שני כתרים], ומכאן קצת ראיה דהלשון נעשה ונשמע אמרו קודם הדבור של עשרת הדברות, שהרי ר׳ יוחנן מייחס לאותו הזמן מה שבגמרא ייחסו לזמן המאמר נעשה ונשמע, ואע״פ שנכתב לפנינו ס״פ משפטים, וכן פירש״י שם בחומש, וכמו שיבא בסמוך אות ח׳. ואולי גם כאן צ״ל וביד כל אחד עטרות היינו שתי עטרות כמו בשבת, ולפי״ז הכונה במלת מתאימות היינו זוג עטרות לכל אחד, ועיין לקמן בדרשה הסמוכה.
8. יתכן דרומז למ״ש בשבת פ״ח ב׳ דכששמעו ישראל דבור אחד מהקב״ה פרחה נשמתן והוריד הקב״ה טל של תחיה וחיו, ובכל זאת, לא נזוק אחד מהם. וגם י״ל דמרמז להדרשה באגדות דבשעת מת״ת לא היו בהם בעלי מומין וגם מי שהיה בעל מום נתרפא אז, והוי לפי״ז המשך הלשון שלא היה נזוק נָזוּק בבינוני פעל, כלומר שלא היה בהם איש נזוק דהיינו בעל מום.
9. ואע״פ דזה כתיב ס״פ משפטים אך רש״י פי׳ שם בשם מדרשים דבאמת נאמר פסוק זה קודם מת״ת, וע׳ מש״כ לעיל אות ו׳ ולהלן פסוק ז׳ אות ק״ו. ומ״ש שפתותיך זה הקול ע׳ לעיל אות ד*.
10. וסוף הפסוק – הטיבו כל אשר דברו, והיינו מדברך נאוה וטוב.
11. לא נתבאר איפה מרומז שם צדיקים וחכמים במלת לצמתך, ומה הוא מצומתין, ויתכן דהכונה על הצדיקים המחסרים נפשם מטובה בעוה״ז ועי״ז גופם נצמת וכחוש, והלשון צמתך הוא מלשון צומת הגידין, צמתה ידו
(ב״ק פ״ה:) ובלשון הכתוב צמתו בבור חיי
(איכה ג׳ נ״ג) והוא ענין יובש והדוק, וכן דרכם של ת״ח שאין התורה מתקיימת במי שמעדן נפשו אלא במי שממית נפשו עליה, היינו שמחסר נפשו מטובה, וכמ״ש כך דרכה של תורה וכו׳, וחיי צער תחיה, והיינו שמציק ומצמת גופו ובשרו.
12. ופסוק זה נדרש במתן תורה.
13. ובב״ב י״ד סע״ב איתא שע״י עשרה אנשים נכתב ספר תהלים, ולפי״ז צ״ל דשלשה בני קרח כחד חשיבי, ועי״ש בתוס׳. ופרטי המזמרים של כל אלה דחשיב הוא עפ״י המבואר באגדות דהפ׳ מזמור שיר ליום השבת אמרו אדם הראשון, ועי׳ ברש״י ב״ב י״ד ב׳ דהפ׳ גלמי ראו עיניך אמרו ג״כ אדה״ר, ואברהם הוא איתן האזרחי [כ״מ בכמה אגדות], ומשה נאמר תפלה למשה, ושלמה דכתיב לשלמה אלהים משפטיך וגו׳ לבן מלך, ואסף כתיב מזמור לאסף, והימן דכתיב משכיל להימן, וידותון דכתיב, למנצח לידותון, וג׳ בני קרח דכתיב שיר מזמור לבני קרח, אכן מה שחשיב עזרא לא נתבאר איפה נרמז בתהלים, ואולי אמר המזמור על נהרות בבל והמזמור בשוב ה׳ את שיבת ציון (קכ״ו), ועיין בהגהות הרד״ל.
14. קאי על משה רבינו וכל גדולי הדור המקיימים את התורה שניתנה לאלף דור.
15. טעם כנוי זה למשה ולאהרן יתבאר בסמוך פסוק ה׳.
16. כי לולא זכותם לא היה להם תקומה ח״ו מכשלונם בבנות מדין בשטים, ומכש״כ שלא היה בהם כח וזכות לצאת למלחמה, ורק בזכות משה ופינחס שנאמר בו בקנאו את קנאתי. והלשון שערך, הכונה סערת המלחמה על מדין שיצאה מאת עדר ה׳ היתה בזכות הרועים משה ופינחס, כמו הנהגת עדרי העזים היא ע״י רועיהם.
17. עי׳ מש״כ לעיל אות ב׳ וג׳.
18. ר״ל הר שמרטתם אותו, כלומר שמתאר את מדין בשם הר מפני שעשאוה שוממה כמו הר, עשיתיו גל ועד, לאוה״ע שלא יתחרו בכם.
19. דריש שנייך בכינוי לעורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם, וכמ״ש ואכלת את כל העמים
(דברים ז׳), וכמ״ש בריש ב״ק ובער זה השן, ועי׳ עוד לעיל מזה אות ד׳*).
20. הבאור הוא דמקודם כתיב החלצו מאתכם אלף למטה אלף למטה, ואח״כ כתיב וימסרו אלף למטה [פעם א׳] משמע ליה דבמסירה, היינו בע״כ היו רק אלף אחד למטה ואלף א׳ בנדבה. והסבה מהאלף שנמסרו בע״כ מבואר במדרשים שהיו יודעים דמיתת משה תלויה בנקמת מדין, ולכן לא רצו ללכת כדי להמשיך חייו של משה.
21. ר״ל כמו שהעולה מן הרחצה הוא נקי וטהור בכולו כך היו הם נקיים ותמימים מעבירות ואפי׳ מעבירה קלה כמו הקדמת תפילין ש״ר לש״י. ויתכן דתפס ענין זה ברמז להפסוק (פ׳ מטות) בענין זה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, שהמשך ענינו אינו דבוק כל כך, ורמז שנשאו מצוה שבראש וביד ולא נפקד איש להכשל בהם ובסדרם, ומה שיש לפרש עוד בזה עיין לעיל אות ו׳ מה שכתבנו בענין דשני כתרים, ודו״ק.
22. והיינו מתאימות מלשון תאומים וזוגות.
23. כדי לנוולה, תחת שהיו מתיפות לפני ישראל בשטים, וגם כדי שלא יכשלו עתה ביפין.
24. דריש כן מלשון לכפר על נפשותינו לפני ה׳, דמשמע שלא הוצרכו כפרה רק על החטא אשר בלב אשר לא נודע רק לה׳ לבדו.
25. עיין מש״כ בבאור לשון זה לעיל אות י׳.
26. עיין מש״כ לעיל אות י״ב.
27. ע׳ מש״כ לעיל אית י״ג.
28. ששניהם היו משפיעים מצדקתם ומקנאתם לה׳ במעשה מדין על כל ישראל, ואשר על כן בשלוח משה למלחמה על מדין שלח את פינחס כדי שתגן זכותו, כמבואר פ׳ מטות.
29. ור״ל מדיחד שם הקב״ה כאן על יעקב משמע דעיקר מנוסת הירדן היתה בזכותו, כדכתיב בי׳ כי במקלי עברתי את הירדן. ומפרש שערך מלשון מעבר ושער.
30. עיין משכ״ל אות ב׳ וג׳, וקרא את הירדן בשם הר על שם שמימיו קמו נד אחד כמו הר.
31. ומפרש שנייך על עורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם וכמש״כ לעיל אות י״ח. ואע״פ דביזת סו״ע היה לפני העברת הירדן י״ל דסמיך על המבואר בסמוך שהס׳ אלף הלכו בין החלוץ למאסף, והחלוץ הוא בני ראובן ובנ״ג, והם נטלו נחלת סו״ע ובתנאי שיעברו את הירדן, ונמצא שביזת סו״ע נחלו לאחר העברת הירדן.
32. כאן לא דריש על זה מאומה כמו בדרשות הקודמות, יען דפשוט הוא כיון דבירדן איירי שהוא מקום רחיצה, והיינו שעלו מן הרחצה.
33. החלוץ הם בני ראובן ובני גד והם היו עוברים לפני המחנה לפי שהיו גבורים, ומכונים החלוץ ע״ש שאמרו נחנו נעבור חלוצים (פ׳ מטות) וכתיב והחלוץ הולך לפני הכהנים תוקעי השופרות והמאסף הולך אחרי הארון, הרי שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף.
34. עיין מש״כ לעיל אות י׳ בבאור המובן צנועים וצדיקים בלשון צמתך.
35. ע׳ משכ״ל אות י״ב.
36. עיין מש״כ לעיל אות י״ג.
37. שהם היו המשפיעים על ישראל בגשמיות ורוחניות, יהושע בפקידת ההעברה ונחלת הארץ ואלעזר בשאלה באורים ותומים.
38. ר״ל כיון שמשבחה בזה הרי היא נויה, ונ״מ שאסור לקרות ק״ש לפני שער אשה, מפני שמביא לידי הרהור. ואמנם זה הוא רק בנשואה, אבל לא בבתולה, משום דרגילות הבתולות לצאת כך. ועיין מש״כ בתו״ת פ׳ נשא בפסוק ופרע את ראש האשה.
39. עיין משכ״ל אות ב׳ וג׳.
40. וקרי לביהמ״ק הר ע״ש הכתוב (דה״י ב׳ ג׳) ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהר המוריה, וקראו גלעד ע״ש שהוא גל ועד לאוה״ע שהשכינה שורה בישראל ומשם מורא יוצאה לעולם וכמש״כ נורא אלהים ממקדשיך.
41. כלומר איזה זכות ותועלת קרחתם ממנו, דשורש גלש הוא מענין מריטה וקריחה [תרגום גבח הוא (פ׳ תזריע) גלוש הוא].
42. שמכפרין, כבסמוך, ויתכן דסמיך הלשון מלין קצובין ללשון שנייך, מפני שמספר השינים באדם הם קצובין ומוגבלין [ל״ב] ועם זה הם סדורים ועומדים כעדר.
43. עי׳ זבחים פ״ח ב׳ ולפנינו בתו״ת פ׳ תצוה
(שמות כ״ח:א׳), ודריש לפי״ז מן הרחצה מלשון רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם
(ישעיהו א׳).
44. שלשלאות, כמש״נ ורתוקות כסף צורף
(ישעיהו מ׳) והם מחברים את החושן על כתפות האפוד.
45. ר״ל שלא נשחק ונחלש עובי שלהם.
46. הם הפתילים שבהם מהדקין בראשו שהיו עושין כמין כתר, כמש״כ רש״י בפ׳ תצוה, ומכל מקום אין נחשבין הנזר והציץ אלא לאחד.
47. יתכן דסמיך לייחס הציץ ללשון ומדברך נאוה, יען כי ע״י הציץ היו מקבלין כמה ידיעות הנוגעות לקדושת הטהרה כמבואר ביבמות ס׳ ב׳.
48. עיין מה שכתבתי לעיל אות ב׳ וג׳.
49. ומפרש שערך כעדר העזים בכנוי לישראל, ור״ל טהרתם של ישראל שבאה מביהמ״ק ע״י משמר המשמרות כדמפרש.
50. כמש״כ לעיל אות מ׳.
51. כל מחלקה היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה וחוזר חלילה לכל חדשי השנה, וכן בכל שנה, כמבואר בדה״י א׳ כ״ז.
52. ר״ל שע״י משמרתם בהקרבת תמידין כסדרם הם שומרים לישראל שמכפרים עליהם ע״ש רחצו הזכו.
53. בג׳ פרקים ר״ל בג׳ רגלים כל המשמרות שוות בקרבנן שברגל, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ועולות של עולות ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות. ונתבאר זה לפנינו בתו״ת בפ׳ שופטים בפסוק וכי יבא הלוי.
54. ומונה שם כל הדברים של התמיד אחד לא נעדר, ע׳ יומא כ״ה א׳.
55. בתמיד פ״ז מ״ג איתא נתנו לו לכהן גדול יין לנסך, הסגן עומד על הקרן [אצל הכה״ג שבא לנסך] והסודרים בידו להניף כשנסך הכהן כדי שידעו הלוים וידברו בשיר וידע בן ארזא. (שם אדם ממונה על כך] ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך, שחה לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בצלצל.
56. ע׳ משכ״ל אות ב׳ וג׳.
57. כמש״כ לעיל אות מ״ח.
58. כמשכ״ל אות מ׳.
59. עיין משכ״ל אות מ״א.
60. כמשכ״ל אות נ״א.
61. ר״ל בי״א ובט״ו כהנים, ומבואר הסדר במשנה ו״ פ״ב דיומא.
62. חוט של סיקרא פירש״י חוט אדום, והיינו כחוט השני.
63. עיין משכ״ל אות ב׳ וג׳.
64. וקרי להם הר על שם הכתוב וקמת ועלית אל המקום וגו׳, ועיין מש״כ לעיל אות ל״ט וצרף לכאן.
65. כמשכ״ל אות מ׳.
66. עיין משכ״ל אות מ״א.
67. ע״ש הכתוב רחצו הזכו.
68. ולמחר מזדווגין זוגות זוגות ונושאין ונותנין בדבר אולי ימצאו לו זכות.
69. מלשון אם קהה הברזל, ור״ל שהיתה ברורה בפיהם בלי ספק.
70. ר״ל כגזירת מלך שלבושו שני וארגמן, והכונה שגזירת ב״ד מתקבלת וקיימת כמו גזירת מלך, מבלי הרהור וטענה.
71. כבר פרשנו כ״פ שפי׳ גלשתם הוא ענין מריטה וחטיפה ע״ל [אות ב׳], וגל הוא ענין חורבן והריסה, מלשון גלים נצים, ועד הוא אות וסימן לאוה״ע על השגחת הקב״ה, וכמש״נ שמעו עמים ירגזון, ומפרש את הלשון שערך כמו מעבר ושער שעברו בים כעדר הקצובות, ולהמצרים נעשה קבר וגל, ונקרא הים בשם הר ע״ש שנוזליו נצבו אז כמו הר ונד.
72. עיין באות הקודם ולעיל אות מ׳.
73. עיין מש״כ לעיל אות מ״א, וקרי שיניך לביזה כמו שאוכלים בשינים, וע׳ ב״ק ג׳ א׳.
74. ר״ל ששירת הים ע״י שבאה לקדש השם מחלה להם על עוניתיהם שבמצרים, וזהו שעלו מן הרחצה שהיו כמו מרוחצים וטהורים, ומלשון רחצו הזכו.
75. כאן כתיב ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ולפניהם הרי כתיב וה׳ הולך לפניהם יומם.
76. עיין מש״כ לעיל אות י׳ במובן צדיקים וצנועים בלשון צמתך.
77. עי׳ מש״כ לעיל אות י״ב.
78. עיין מש״כ לעיל אות י״ג.
79. טעם כנוי זה למשה ואהרן יתבאר בסמוך פסוק ה׳.