Shir HaShirim 4 – שיר השירים ד‏ – Mikraot Gedolot

כַּמָּה יָאֲיָן כָּהֲנַיָּא וְלֵיוָאֵי דִּמְקָרְבִין יָת קוּרְבָּנַיִךְ וְאָכְלִין בְּסַר קוּדְשָׁא וּמַעְשְׂרָא וְאַפְרָשׁוּתָא וְדָכְיָן מִכָּל אוּנְסָא וְגָזֵילָא הֵיכְמָא דַּהֲווֹ דָּכְיָן עֶדְרֵי עָנָא דְּיַעֲקֹב בְּעִדָּן דַּהֲווֹ גְּזִיזִין וְסָלְקָן מִן נַחְלָא דְּיוּבְקָא דְּלָא הֲוָת בְּהוֹן אֲנִיסוּתָא וְגָזֵילָא וְכוּלְּהוֹן דָּמְיָן דָּא לְדָא וְיָלְדָן תְּיוֹמִין בְּכָל עִדָּן וְעַקְרָא וּמַתְכְּלָא לָא הֲוָת בְּהוֹן.

שניך כעדר (הרחלים) [הקצובות] – בביאתם (של מדין) [ממדין] זכים מעריות ומע״ז. ולמה משל הקב״ה כעדר הקצובות שלא היה נבחר לקרבן אלא הקצובות. כך לא נבחרו במדין [אלא הכשרים].

שכלם מתאימות ושכולה אין בהם – שלא נשתכלו במדין לא בהליכתם ולא בביאתם. תני רבי מאיר לא נבחר מהם אלא ממאה אלף לכך שכלם מתאימות ושכולה אין בהם.

שעלו מן הרחצה – שמרחיצין את ישראל מן העבירות.

שכלם מתאימות – היושבים זוגות זוגות ולומדים ושכולה אין בהם כל מי שלומד מהם אינו משוכל.

שערך כעדר העזים – אמר שמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים.

דבר אחר: שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד – אלו ישראל כשהלכו למדין. שניך כעדר הרחלים בביאתם ממדין זכין מעריות ומאלילים, ולמה נמשלו לעדר שלא נבחרו לקרבן אלא הקצובות כך לא נבחרו במדין אלא הכשרים שבכלם. מתאימות שלא הסתכלו בנשי מדין לא בהליכתן ולא בחזירתן.

דבר אחר: שניך כעדר הקצובות – ביזת מצרים וביזת הים.

שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות – שהיו מותאמים בין שכינה למלאך, ושכולה אין בהם שלא ניזוק אחד מהם.

שניך כעדר הקצובות – אלו המצות קצובים רמ״ח מ״ע ושס״ה מצות לא תעשה.

שעלו מן הרחצה – שהטיף להם הקב״ה טל ונרחצו מעונותיהם.

שכלם מתאימות – שהיו מותאמים בין שכינה למלאכים.

ושכולה אין בהם – שלא ניזוק אחד מהם ולא היו בהם בעלי מומים.

אסנאנך כקטוע אלמחדודאת, אלד׳י צעדן מן אלרחצ׳ה, פכלהן צחאח, וליס פיהן מת׳כלה.

השינים שלך כמו העדרים שיש להם מספר קצוב אשר עלו מהרחיצה, וכך כולן שלימות ואין בהן שום אחת שכולה.

מתאימות – תמימות ושלמות.

שניך כעדר הקצובות, הוא תיאור אכילת זבחי שלמים במדבר שנ׳ ולמלואים ולזבח השלמים (ויקרא ז לז), ומה שני הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר (עמוס ה כה) וגם מה שנאמר עוד כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי וכו׳ (ירמיהו ז כב), ענינו לא צויתים על קרבנות וזבחים בלבד אלא גם צויתים עם זאת לקבל עול התורה. ודומה לזה במקרא לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם – בלבד אלא – כי ה׳ יהיה לך לאור עולם (ישעיהו ס יט). כי אור ה׳ יהיה לה נוסף על אור השמש. אבל האמת שישראל אכלו זבחי שלמים במדבר (ראה חגיגה ו ב) שנ׳ ולמלואים ולזבח השלמים שתים עשרה פעמים.

ואמרו שכולם מתאימות, שהוא ענין שלמות, לפי שהיו נאכלים נקיים ושלמים שנ׳ שכולם מתאימות כלומר תמימות כי הנולדים שנים שנים נקראים תאומים כענין שנ׳ והנה תומים בבטנה (בראשית כה כד) ויהיו דומים בצרתם, כך היו בני ראובן דומים לראובן אביהם וכך בני לוי ושאר השבטים, וגם הכהנים היה בהם דמיון וסימנים מאהרן ע״ה ולפיכך היו הכהנים דומים לאלו בהקרבת הקרבנות ואכילת הנאכל מהן שהם טהורים וברים שנ׳ כל טהור בביתך יאכלנו (במדבר יח יג).

ושכלה אין בהם, הבטיחם הבורא יתעלה כי כשיבואו בשלשה רגלים ויתנו מתנות הכהנים והלוים ויאכלו השלמים שלא יהיה בהם משכלה ועקרה ויאריכו ימיהם, וענין משכלה שבניה מתים קטנים או שמפילה כמו שנ׳ ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך, ואחריו לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא (שמות כג כה-כו).

שנייך כעדר הקצובות וגו׳ – אף קילוס זה בלשון נויי אשה.

שנייך – דקות ולבנות וסדורות על סדרן כצמר וסדר עדר הרחלים הברורות משאר הצאן בקצב ומניין נמסרות לרועה חכם והגון ליזהר בצמרן שעושין אותו לכלי מילת ומשמרין אותן מעת לידתן שלא יתלכלך הצמר ורוחצין אותן מיום ליום.

שכלם מתאימות – לשון מְתוֺם (תהלים ל״ח:ד׳), אין מתום בבשרי, כלומר תמימות, אֵינְטְרִינְיֿיְש.

ושכלה – שום שכול ומום אין בהם.

ונאמרה הדוגמא הזו על שם גבורי ישראל הכורתין ואוכלין אויביהם^א בשניהם סביבותם והרי הם מתרחקין מן הגזל של ישראל ומן העריות שלא יתלכלכו בעבירה. ונאמר קילוס זה על שנים עשר אלף איש שצבאו על מדין^ב בקצב ומניין, שלא נחשד אחד מהן על העריות, שנאמר: ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט). ואף על הירהור הלב הביאו כפרתן. ועל הגזל לא נחשדו, שהעיד עליהם הכתוב: ויקחו את כל השלל וגו׳ ויביאו אל משה ואל אלעזר וגו׳ (במדבר ל״א:י״א-י״ב), ולא הבריח אחד מהם פרה אחת או חמור אחד.

א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165: ״איביהם״. בכ״י לוצקי 778: ״אוייביהם״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״מדיון״.

Your teeth are like a counted flock, etc – This praise, too, is expressed in terms of a woman's beauty.

Your teeth – Are fine and white and arranged in their proper order like wool and like the order of a flock of ewes, selected from the rest of the flock by count and number,⁠¹ and are assigned to a clever and capable shepherd to be careful with their wool, because they make them into fine woolen garments. They watch them from the time of birth, that the wool should not become soiled, and they wash them daily.⁠²

All of which are perfect – An expression of perfection, [as in,] "There is no perfection מְתם in my flesh,⁠"³ i.e., "whole" תְּמִימוֹת=מַתְאִימוֹת, entires in Old French.

And [none are] blemished – There is no miscarriage or defect among them.

This allegory was stated in reference to: The mighty men of Yisroel, who cut down and consume their enemies surrounding them with their teeth, and yet they distance themselves from robbing from [Bnei] Yisroel and from lewdness, so that they should not become sullied with sin. This praise was stated concerning the twelve thousand men who mobilized against Midyan with a count and a number,⁠⁴ of whom not one was suspected of lewdness, as it is stated, "and not a man among us is missing.⁠"⁵ And even for improper thoughts they brought atonement offerings. Also, they were not suspected of theft, for Scripture attests regarding them, "And they took all the spoils... and they brought it to Moshe and to Elazar the kohein, etc.,⁠"⁶ and not one of them concealed even one cow or one donkey.

1. Corresponding to "שעלו מן הרחצה,⁠" i.e., "who have come up from the washing.⁠"

2. Tehillim 38:4.

3. See Bemidbar 31:1-7.

4. Ibid. 31:49.

5. Ibid. 31:11-12.

6. Yehoshua 2:18.

שיניך – אלו הכשרים שבישראל. כשם שהשינים מחזקים את כל הגוף כך כשרים שבישראל מחזקים אותם ליראת בוראם כענין כעדר הקצובות אלו הרחלות שהם מעוברות הרועה הקציבן מכלל כל העדרים לפי שהם מעוברות. כך השם מפריד הצדיקים מן הרשעים.

שעלו מן הרחצה – שהם נקיים מן העבירה ונקיים מכל חטא ועון שנאמר אם רחץ י״י את צואת בנות ציון.

שכולם מתאימות – כשם שהרחל הזו מניקת תאומים כך ישראל יושבים זוגות זוגות ועוסקין בתורה.

ושכולה אין בהם – דור שעתיד הקב״ה לבחור בם כולם יהיו צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים.

שנייך – לבנות וברות כעדר רחלים קצובות^א ומנויות, שעלו מלובנות^ב וצחוחות מן הרחצה. שכל השיניים מתאימות^ג ומכוונות ודקות זו מעל זו, שאין בהם שיכול ופגימה.⁠^ד

שינייך – דבר זה נאה ונכון לאשה, שיניה לבנות ודקות ומכוונות זה אצל זה בלא פגימה ושבירה.

מן הרחצה – רוב רחלים לבנות הן, וכשהן רוחצות במים, צמרן צח ולבן.

הקצובות – רחילים חשובות שקצוב ומנוי חשבון שלהן מחמת חשיבותן.

א. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: רצובות.

ב. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: מלובבות.

ג. כן בפסוק ובכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: מתאומות.

ד. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: ופגומה.

YOUR TEETH – White and brilliant like a flock of sheep, numbered and counted, which come up from the washing white and shiny. All the teeth are aligned and thin, this one above that, with not a deviation or flaw in them.⁠¹

YOUR TEETH – Such an expression is meant to be a compliment to a woman – her teeth are white and thin, aligned one next to the other, without blemish or crack.

[CLIMBING UP] FROM THE WASHING POOLS – Most ewes are white, and when their fleece is freshly washed it is soft and white.

COUNTED – Like ewes whose number is counted because of their importance.⁠²

1. This comment is also found in Rashi's commentary.

2. Ibn Ezra offers a different understanding of the word "counted" based upon the fact that all of the ewes are identical.

הקצובות – הזכיר התואר ולא הזכיר העצם, והוא הרחלים הקצובות שיש להם קצב אחד.

מתאימות – מולידות תאומים.

שניך – לבנות כעדר הרחלות הרחוצות.

ושכולה – אין שם שן נשברת וכאלו הן תאומות.

Thy teeth. Thy teeth are white like a flock of ewes that have been washed.

And none is bereft among them. There is not among them a broken tooth, and they are as it were twins.

שניך – אנשי מלחמתך.

Thy teeth. The men of war.

כעדר הקצובות – יחסר מקום רחלים, כמו ומאכלו בריאה (חבקוק א׳:ט״ז) – שעניינו שה בריאה.

ועניין הקצובות – שיש להם מדה אחת, כאילו נחצבת כל אחת כמו חברתה, וכמוהו: וקצב^א אחד (מלכים א ו׳:כ״ה) וממנו ויקצב עץ (מלכים ב ו׳:ו׳).

מתאימות – כמו תאומות.⁠^ב

ויש אומרים: שיש לפני כל אחת תאומים.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״וקצב״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״תואמות״.

ועניין הרחצה – הלובן.

ושכולה אין בהם – כמו נשברת.

שיניך – הם הגיבורים.

שינייך כעדר הקצובות – כעדר הרחלים הקצובות ומאחרות להורדות^א שינים.

שעלו^ב מן הרחצה – שעולים מן הרחצה, כמנהג שמלבנים את הצמר.

שכולם מתאימות – שכולם שוות בצמרן.

ושכולה אין בהם – שיהא צמר הרע. כך שינים שוים ומתאימים, זהו יופיות.

א. בכ״י: להורגות. וצ״ע בפשר הנוסח.

ב. כן בפסוק. בכ״י: שעולה.

שיניך כעדר הרחלים. לאחר שעלו מן הרחצה, לאחר שהשקו את הצאן, ונתלבנו שיניהם מאבקת עשב השדה, שהוריקו שיניהם קודם ששתו. שכולם מתאימות – עומדות צמודות, כקרשי המשכן, שהיו תאומים מלמטה ומלמעלה (שמות ל״ו:כ״ט), ולא אחת יוצאת ואחת נכנסת. ושכולה אין בהם – זהו שבח, שאין אחת מהן שבורה, כדכתיב ״שן רועה ורגל מוּעָדת״ (משלי כ״ה:י״ט).

והדוגמה כתרגומו: שיניך כעדר הרחילים. כמה נאים הכהנים, מקריבי הקרבנות, כעדר הרחלים של יעקב אבינו, לאחר שתותם מן הנחל, ומתעברות ויולדות תאומים, ואין בהם מְשַׁכֵּילָה.

שניך כעדר הקצובות – פי׳: שניך לבנות וקצובות ושוות, שאין אחת מהן גדולה מחברתה, אך קצב אחת לכלנה כשני עדר הרחלים. וכן לפנים: שניך כעדר הרחלים (שיר השירים ו׳:ו׳) – שכלם שוות.

שעלו מן הרחצה – לאחר ששתו, נתלבנו שניהם ונרחצו שניהם מן ירקרקות העשבים שאכלו.

שכולם^א מתאימות – שורה שלמעלה נעשו תאמים עם שורה שלמטה.

ושכולה אין בהם – אין בהם פגומה ושבורה.

עניין אחר: שניך לבנות כצמר העדר הקצובות – פי׳: הנמסרות לרועה על פי מנין וקצבה מתוך חשיבות צמרן.

קצובות – טַאילאי.⁠¹

ומדמה לובן שניה ללובן הצמר, על דרך: הנותן שלג כצמר (תהלים קמ״ז:ט״ז), וכן: אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישעיהו א׳:י״ח).

שעלו מן הרחצה – שנתרחצו במים ונתלבן הצמר.

1. בלעז: taillee.

א. כן בפסוק. בכ״י: שכולן.

שניך כעדר הקצובות – שיניך¹, שיני נייך, סנהדרין².

שינייך – מה השן אוכלת אף המזבח שורף הקרבנות. כעדר הקצובות – התמידין שהן קצובין – ״את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים״³. הקצובות גי׳ אחד בבקר ואחד בערב⁴.

דבר אחר, כעדר הקצובות – ישראל נמנין לדבר מצוה, כ״ד משמרות כהונה וכ״ד משמרות לויה⁵. כעדר הקצובות ס״ת ת״ר, הן ת״ר אלף, וזהו הקצובות – כך מנינם.

כעדר הקצובות גי׳ אלו הן הנשמות⁶, שעלו מן הרחצה ר״ל טובלין.

הקצובות שעלו מן ר״ת משה, מנה וקצב את ישראל.

דבר אחר, שעלו מן הרחצה – בנות ישראל עולות מן הטבילה. הקצובות – מונים ז׳ נקיים וקוצבות בקצב – ״וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר״⁷.

דבר אחר, הנשמות לאחר שסובלין דינן, מרחיצין אותן ומלבישין אותן ובאות לפני השכינה.

דבר אחר, ״ונבקע הר הזתים מחציו״⁸, ודרך אותה בקיעה יעלו המתים ויחיו⁹, וזהו כעדר הקצובות. שעלו מן הרחצה אותיות מן הר חצה – ר״ל מן ההר שחצה לשנים.

דבר אחר, מן הרחצה אותיות מנהר חצה – במדבר הנהר נחצה לכמה פלגים, לכל דגל וכל שבט¹⁰, והיו בנות ישראל טובלות בו. וכן בנהר העתיד לצאת מבית המקדש¹¹ יהיה נחצה¹² שנאמר ״חצים אל הים הקדמוני [האחרון]״¹³ (וכו׳), ויהיו טובלות בו שנאמר ״מקור נפתח... לחטאת ולנידה״¹⁴.

דבר אחר, כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה – מן ה׳ רחצה, ר״ל מן ה׳ רחיצות – ה׳ טבילות שכהן גדול טובל ביום הכפורים¹⁵.

שכלם מתאימות ושכלה אין בהם – שכלם מתאימות סביב הר סיני לקבל התורה¹⁶, והיו נטהרין ורוחצין¹⁷ כדי לקבלה בטהרה, וזהו שעלו מן הרחצה ושכלה אין בהם, לא היו בהן בעלי מומין¹⁸.

דבר אחר, ביום הכפורים ישראל רוחצין קודם וטובלין¹⁹ כמלאכים שכלם מתאימות בתפילה²⁰.

ושכלה אין בהם – אלו השבטים, ושכלה גי׳ שבטים.

אין בהם אותיות נביא – אין ביזוי ושיכול בנביאים.

ושכלה אין בהם – בישראל, ״ואותך לא אעשה כלה״²¹.

1. ראה מדרש לקח טוב

2. נראה דצ״ל ״שניך״ גי׳ סנהדרין (ואחד אינו מן המנין), שיר השירים רבה ד:ד:ז

3. במדבר כח:ד, שיר השירים רבה ד:ד:ו

4. (ואחד אינו מן המניין)

5. שיר השירים רבה ד:ד:ה

6. חסר י׳

7. ויקרא טו:כח

8. זכריה יד:ד

9. תהלים עב:טז, כתובות קיא:

10. תנחומא קדושים ז, ילקוט שמעוני נ״ך תקסז, מדרש אגדה ויקרא יט:כג

11. יואל ד:יח, זכריה יד:ח, שקלים ו:ג

12. פרקי דרבי אליעזר נא, ילקוט שמעוני נ״ך שפג

13. זכריה יד:ח

14. זכריה יג:א

15. יומא ג:ג

16. ראה רש״י שמות יט:ב

17. שמות יט:י, ראה הלכות מקואות א:ב

18. ילקוט שמעוני, מכילתא שמות כ:יד. וכן כתוב בהרבה מדרשים על ״ומום אין בך״ (שיר השירים ד:ז)

19. זוהר פנחס ריד:

20. תפילת יוצר אור, רש״י ישעיהו ו:ג

21. ירמיה מו:כח

שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה האנשים הבאים לבית המקדש לצורך עבודת האל ורוחצים עצמם מחטאיהם, וכך מיטהרים מן הטומאה והזוהמה.

ושכולה אין בהם לא נותר להם חטא שיכשלו בו וייענשו עליו.

שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכולה אין בהם – הנה במה שיבא זכר תמורת הקצובו׳ הרחלים ולזה הוא מבואר שהוא ירצה בכאן הרחלים הקצובות ר״ל אשר מדה אחת וקצב אחד לכולהנה. ואמר שעלו מן הרחצה להורות על יפים. ואמרו שכלם מתאימות ירצה בו שהשנותם מסכים. ואמרו ושכולה אין בהם ירצה שאין בהן אחת שלא תעשה פרי. ובזה יאמר הוא שאלו הצורות הדמיוניות אשר תכינם לו רעיתו הם כלם מתאימות ומסכימות ההשגות ועושות פרי. וזה כי אין כל השגות אשר יגיע מהחוש בנושא אשר תחקור בו החכמה מקנה ידיעה עושה פרי כבחכמה ההיא וזה מבואר. ואפשר שנאמר שהרצון באמרו שכולם מתאימות ושכולה אין בהם שכל אחד מאלו הצורות הדמיוניות לה צורה דמיונית אחרת תזדווג עמה ואין בהם אחת שתהיה יחידה וגלמודה. או יהיה בשכולה חסרה רצוני שאין בהם אחת שתהיה חסרה מגילה אבל הם מסכימות יחד. והכל עולה לענין אחד איך שיפורש מאלו הפירושים.

ג׳ השניים שהיו כעדר הקצובות. תאר אותם בנקיות ולובן ושווי ובלי חסרון. ד׳ השפתיים שהם כחוט השני שאדום ודק. ה׳ הדבור אמר ומדברך נאוה. או אמר כן על שאר כלי הדבור כמו הלחיים והגרון כמו שאמרו ז״ל (בכורות מ׳.) נטל רוב המדבר וכו׳. ו׳ הרקה שהיא כפלח הרמון והיא ג״כ נסתרת מבעד לצמתך.

שנייך הם אנשי המלחמה שהם חזקים ונקיים מן הגזל כי לא ידבק בידם מאומה מן החרם. שכלם מתאימות. כי כלם כפולים איש ונושא כליו ולא נפקד מהם איש כנזכר במלחמת מדין (במדבר ל״א) ובדרש (יבמות ס״א.) ולא נפקד ממנו איש לעון ולחטא: כחוט הם החכמים והנביאים שאליהן מדברים קשות ועזות והם מזכירין עונותיהם שהיו כמראה השני: ולסוף מדברך נאוה שמשיבין אותן מהם.

{השיניים משל למידות השוות ביחס לגוף ולנפש}

שניך – אמר כי גם זה המיוחס אל השניה הוא כעדר הקצובות, המה הרחלים הנאמר להלן. והנה במשל השני אמר כי הוא קצוב ומשוער כעדר הקצובות, וגם אחר ההקדש והרחיצה והנטילה שעלו מן הרחיצה, וכלם שוים בזה השלמות שכלם מתאימות, המעשים ראוי שיהיו כלם שוים, עם היות שזה ראוי, לא נמנע, וכאשר אמרו ראשונה ׳כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות כד, ז), כי כלם שוים בזה כי זה במה ששותה ואוכל אוכל לשובע נפשו, ואין צריך לומר שאינו כנגדו, אכן נראה כי שולח ידו בצרכי גופו בשמירת שלמות נפשו. ואמר כי זה כשיעיין בעניני הנפש המשכלת יעיין בשמירת דרכי צורכי הגוף ותועלתם, אשר עליו אמר ׳כחוט השני שפתותיך׳:

שניך. אנשי הצבא¹: כעדר הקצובות. שגזזו שערן, כן הם לא לקחו דבר מהשלל עד שחלקוהו ביניהם כולם², כאמרו (יהושע כב ח) ׳חלקו שלל אויביכם עם אחיכם׳³: שכולם מתאימות. כן היו אנשי הצבא שלמים בתורה ובמעשים טובים⁴: ושכולה אין בהם. אין ביניהם מורד⁵:

1. כן פירש להלן (ו ו), וכ״כ אבע״ז ׳הם הגיבורים׳. וגם בשהש״ר דרשו על אנשי המלחמה במלחמת מדין.

2. ׳הקצובות׳ עניינו כריתה וחיתוך, ושאר המפרשים פירשו שלכולן מידה אחת כאילו נחתכו כולן באותה מידה, ואילו רבינו מפרש שהן קצובות וחתוכות משערן שנגזז, וכשעולות מן הרחצה אחרי הגיזה אין עליהן כל שער, כמו שכתב הלקח טוב: ׳שעלו מן הרחצה - שהם נקיים מן העבירה ונקיים מכל חטא ועון׳. אך אולי גם לרבינו הכוונה כשאר המפרשים, שחילקו הכל בשווה והיו שווים בחלוקה כאילו כולם בני מידה אחת. והנמשל הוא שכשבאו הלוחמים מן המלחמה לא היה כל שלל בידיהם, שלא נגעו בו עד שחילקו אותו על פי ה׳. וגם בעל העקידה פירש ׳אנשי המלחמה שהם חזקים ונקיים מן הגזל, כי לא ידבק בידם מאומה מן החרם׳.

3. נאמר לחלוצי צבא מבני גד ובני ראובן, הרי שאנשי הצבא בתקופה זו היו צדיקים.

4. ׳מתאימות׳ - לשון מתום, כלומר תמימות (רש״י), ואולי גם מלשון ׳תאומות׳ כפי שפירשו אחרים, ולכן פירש שהשלימות היא כפולה, שלימות בתורה ושלימות במעשים טובים. ולהלן (ו ו) גם פירש רבינו ׳מתאימות – בעיון ובמעשה׳.

5. ׳שום שכול ומום אין בהם, ונאמר הדוגמא הזו על שם גבורי ישראל הכורתים ואוכלים אויביהם בשיניהם סביבותם והרי הם מתרחקין מן הגזל של ישראל ומן העריות שלא יתלכלכו בעבירה׳ (רש״י). וכ״כ רבינו להלן (ו ו).

מן הרחצה. בנסחא כ״י הרי״ש בקמץ וכן מצאתי בספר דקדוק ישן שנמצא בקמץ חטף בכל אספמיא וכתב גם כן אחר כך שנמצא ברוב דוקנים הָרַחְצה ופלוגתא הָרָחְצה וכך מקובלני עכ״ל וברוב ספרים שלנו בפתח.

הקצובות – ענין חיתוך וכריתה כמו מדה אחת וקצב אחד (מלכים א ו׳:כ״ה).

מתאימות – מלשון תאומים.

ושכלה – רוצה לומר חסרון ופגם ואמר בלשון שכלה מלשון הנופל בבעלי חיים הנשכל מחיה רעה.

שניך כעדר הקצובות – שניך היו דומות זו לזו בגובה ובעובי, ולבנות היו במראה כמו עדר הדומות זו לזו כאילו נחתכו כאחת. וכשהם עולים מן הרחצה שמבהיקים בלובן צח.

שכולם מתאימות – מוסב על השנים, לומר אשר כל השנים שוות היו כתאומים ולא היה בהם שכולה, רוצה לומר לא היה נחסר אחד מהם, ולא נפגם ולא נשתנה מראהו. והנמשל הוא על הגבורים אנשי המלחמה אשר היו בה מאז הכורתים ואוכלים אויביהם, שהיו כעדר השוים במדה המנוקים מן הלכלוך אחר שעלו מן הרחצה. כי כמו כן היו שוים גם המה אלו לאלו, וכולם היו קדושים ומנוקים מן הגזל, ולא נמצא במי מהם נדנוד עושק, לא כדרך גדודי העובדי גילולים.

מליצה:

שניך – והנה כמו שהשנים הם התעבות מותרות הגוף והתגלותו לחוץ, כן בענין הנפשי יורה. אם בנפש הדברית הנתלית בחומר על התגלות השכל בדרכים מיוחדים כפי מדתו ופעולותיו. והם ע״י משפטים והיקשים. שמבואר בחכמת בקור השכל בארך, כי החוקים המוטבעים בעצמות השכל הם ט״ז שהם י״ב בדרכיו במשפטים. וארבעה בדרכי התבונה בהיקשים, ומאתם יצאו ט״ז דרכים שבהם יבנה המשפטים וההיקשים התבונים, ובארנו זאת במק״א בארך והם ל״ב נתיבות, מכוונים נגד השנים שצומחים ט״ז בלחי העליון וט״ז בלחי התחתון, אחד גבוה מחברו, והם דומים במשלם כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שנתכבס צמרן מכל שמץ. וכולם קצובים ושוים בצבעיהם, כן אין בהם רושם נלקח מן המוחשים, כי הבדליהם טבוע בפעולת השכל עצמו מצד טבעו, שנחלק אל נתיבות אלה, וכלם אחיות תאומות אין בהם שכולה כי הם יסודות חזקות מולידים בנים חיים, ר״ל שכל תולדות השכל יהיו עפ״י תהלוכותיה, כידוע בחכמה הנ״ל בפרטות (וכן בעניני הנפש האלהית הבלתי נתלית בחומר, השכלותיה העליונות הגבוהות שרשם בל״ב נתיבות חכמה העליונות, שהם נקיים מכל סיג ושמץ כעדר הקצובות. ואין בהם שכולה כי כולם בני אל חי ופרי החכמה העליונה.

הקצובות – קצה וקצב מקורם קץ, ומצאנו ומקצה אחיו (פרשת ויגש), מקצותם (שופטים י״ח:ב׳), ומקצתם (דניאל א׳:ה׳) שהוראתם הנבחרים שבהם, וממקור זה גם שם קצין, א״כ הקצובות ר״ל הצאן הנבחרות.

מן הרחצה – וצמרן נקי.

מתאימות – יולדות תאומים ואין בהן אחת שכולה, שאם בא הזאב וטרף אחד מן התאומים נותר השני; והמשל לשִׁנַּיִם שבנפול האחת תצמח האחרת תחתיה ואין מקומה נשאר פנוי.

שִׁנַּיִךְ היו מסודרות¹ ודומות זו לזו בגובה ובעובי, ולבנות היו במראה²,

כְּמוֹ עֵדֶר הרחלים³ הדומות זו לזו⁴ הַקְּצוּבוֹת – כאילו נחתכו כאחת⁵, הברורות משאר הצאן בקצב ומניין⁶, שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה היומית⁷ ומבהיקות בלובן צח⁸, שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת – שלמות⁹ ושוות כתאומים¹⁰ וְשַׁכֻּלָה – וששום מום¹¹ שבר¹² חסרון ופגם¹³ אֵין בָּהֶם¹⁴:

1. רש״י.

2. מצודת דוד.

3. רש״י, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד. והוא לשון ענין חיתוך וכריתה, מצודת ציון. ואבן עזרא ביאר שענין הקצובות שיש להן מידה אחת כאילו נחצבת כל אחת כמו חברתה. ולקח טוב ביאר שהוא מלשון הפרדה.

6. הם הרחלים אשר היו נמסרות לרועה חכם והגון ליזהר בצמרן, שהיו עושים אותו לכלי מילת ומשמרים אותם מעת לידתם שלא יתלכלך הצמר ורוחצים אותם מיום ליום, רש״י. ולקח טוב ביאר שאלו הרחלות המעוברות שהרועה הפרידן מכלל כל העדרים לפי שהם מעוברות.

7. רש״י.

8. רשב״ם, מצודת דוד.

9. לעז רש״י.

10. מצודת דוד, מצודת ציון. ואבן עזרא ביאר תואמות.

11. רש״י.

12. אבן עזרא.

13. מצודת דוד.

14. והנמשל, הגיבורים אנשי המלחמה אשר היו בה מאז, הכורתים ואוכלים אויביהם, שהיו כעדר השווים במידה והמנוקים מן הלכלוך אחר שעלו מן הרחצה, כך היו הגיבורים שווים אלו לאלו, וכולם היו קדושים ומנוקים מן הגזל והעריות, ולא נמצא במי מהם נדנוד עושק, רש״י, מצודת דוד. ונאמר קילוס זה על שנים עשר אלף איש שצבאו על מדין בקצב ומנין שלא נחשד אחד מהם על העריות שנאמר (במדבר לא, מט) ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״, ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן, ועל הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב (שם יא) ״וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל... וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן״ ולא הבריח אחד מהן פרה אחת או חמור אחד, רש״י. ובמדרש, ״שיניך״ אלו הכשרים שבישראל, כשם שהשינים מחזקים את כל הגוף, כך כשרים שבישראל מחזקים אותם ליראת בוראם, ״כעדר הקצובות״ כמו שהרועה מפריד את הרחלים המעוברות, כך הקב״ה מפריד את הצדיקים מהרשעים, ״שעלו מן הרחצה״ שהם נקיים מן העבירה ונקיים מכל חטא ועון, ״שכולם מתאימות״ כשם שהרחל הזו מניקת תאומים, כך ישראל יושבים זוגות זוגות ועוסקים בתורה, ״ושכולה אין בהם״ דור שעתיד הקב״ה לבחור בם כולם יהיו צדיקים, שנאמר (ישעיה ס, כא) ״וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים״, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון