Zekharyah 14 – זכריה יד‏ – Mikraot Gedolot

(א) הִנֵּ֥ה יֽוֹם⁠־בָּ֖א לַיהֹוָ֑הי״י֑ וְחֻלַּ֥ק שְׁלָלֵ֖ךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃

Behold, a day of Hashem comes, when your spoil will be divided in your midst.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ וִיפַלְגוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל נִכְסֵי עַמְמַיָא בְּגַוִיךְ יְרוּשְׁלֵם.

הנה יום בא – חביב להקב״ה.

וחלק שללך בקרבך – שלל שתשללי באוייבייך יחלקו יושביך בקרבך וכן תירגמו יונתן ויפלגון בית ישראל נכסי עממיא בגויך ירושלים.

Behold! A day of the Lord is coming A day dear to the Lord.

and your plunder shall be shared within you Those dwelling within you shall share the plunder that you shall plunder [from] the enemies. And so does Jonathan render: And the house of Israel shall share the wealth of the peoples in your midst, O Jerusalem.

(א-ג) הנה יום בא לי״י וחולק שללך בקרבך – באותו היום מאסף הקב״ה את כל הגוים על ירושלים למלחמה – ומחלק להם שלל ישראל כדי להכשילם ולתופשם, כמו שתופסין את הגנב כשמוצאין הגניבה בידו.

ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר – שישתיירו בעיר.⁠^א הצלחה שהן מצליחין היא הכשלתם, שהקב״ה יצא ונלחם בהם כיום הלחמו ביום קרב – שנלחם עם מצרים, כדכתיב כי י״י נלחם להם במצרים (שמות י״ד:כ״ה).

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״והנשים תשכבנה... מן העיר״, ובמקומו: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

(א-ב) הנה – בבא היום שיתקבצו אל ירושלם כל הגוים, אחרי מות הנדקר הנזכר.

וחלק – עם ירושלם ידבר.

והאומר כי שלל האויב יחולק, אם כן למה אחריו ויצא חצי העיר? ועוד ונשסו הבתים – מפעלי הכפל, כמו: ונמקו כל צבא השמים (ישעיהו ל״ד:ד׳), כמו נסבו (בראשית י״ט:ד׳), מן סבב.

תשכבנה – דרך כבוד, כי תשגלנה – המעשה. וככה שגל (תהלים מ״ה:י׳) – המוכנת למטה.

הנה יום בא לי״י – לי״י יהיה אותו היום שכבודו וגבורתו באותו הזמן יראה והוא זמן שיבא גוג ומגוג על אדמת ישראל כמו שנבא יחזקאל הנביא וחלק שללך בקרבך זה אמר כנגד ירושלם כי יחלקו הגוים שלל העיר בקרבה כמו שאמר ונשסו הבתים.

ויונתן תרגם: הוא יומא דעתיד למיתי מן קדם י״י ויפלגון בית ישראל ית נכסי עכו״ם בגויך ירושלם.

הנה יום בא לי״י – גם זה על זאת הצרה. אבל באחרית תהיה תשועה גדולה לעמנו כמו שיאמר: ויצא י״י ונלחם וגו׳ (זכריה י״ד:ג׳).

וטעם שללך – כנוי הפועל, כי באחרית יהיו עמנו שוללים.

הנה יום בא לה׳ וחולק שללך בקרבך וגומר עד והיה ביום ההוא יצאו מים חיים: המפרשים פירשו הנבואה הזאת על מלחמת גוג ומגוג כמו אותה נבואה שניבא עליה יחזקאל וגם אני אודה להם בזה, אבל מה תהיה ענין אותה מלחמה בזה יתחלף דעתי מאד מדעתם כמו שהודעתיך פעמים רבות, כי הם חשבו שיבוא גוג ומגוג שהוא עם עצום ורב וחזק מאד אשר בצד הצפוני המזרח להלחם על ישראל אחר גאולתם כשישמע שיתקבצו הגליות, ושיעשה הש״י זה לצרף את השלישית שהם בני ישראל אשר ישארו בה, ואני כבר בארתי שאין הדבר בעיני כן אלא שהקדוש ברוך הוא באחרית הזעם וקץ הגלות יעיר את לבב בני אדום לעלות על ירושלם לכבשה ויעיר ג״כ את גוג ומגוג השוכנים בירכתי צפון וגם את שאר האומות השוכנות לצד מזרח לבוא על הנוצרים הערלים ההם בני אדום להחרימם ולהדיחם מן הארץ, ועל זה תהיה ביניהם מלחמה עצומה וזהו יום ה׳ המיועד בדברי הנביאים ואין תכליתו כי אם לתת נקמת ה׳ באדום בעצם וראשונה וגם בשאר האומות אשר החריבו את ארץ ישראל וגלו את השבטים במקום הרשע שמה יהיה המשפט. וראיתי בדבריהם ז״ל (מדרש תהלים (באבער) קיט, ב) שאמר שלשה פעמים בא גוג ומגוג על ירושלם ובשלישית הם באין ועולים לירושלם והם עולין ליהודה ומכתיבין מהם שהם גבורים שנאמר (לעיל י, יב) וגברתים בה׳ ומוסרין לכל אחד מבני יהודה שני גבורים וכו׳ וכמו שזכרו שם במאמר, ומי יתן ואדע מאין לקחו חז״ל ההקדמה הזאת ר״ל שג׳ פעמים יבא גוג על ירושלם כי יחזקאל לא ניבא כ״א על פעם אחת. אבל הם באמת חכמו השכילו הדעת הזה אשר הסכמתי עליו וגוג ומגוג הם הישמעאלים אשר בירכתי צפון ואותם כבר באו על ירושלם שתי פעמים הראשונה היא כשבאו על בני אדום חיל הרומיים שהיו מושלים בארץ ישראל מן העת אשר לכדה טיטוס עד אשר באו אותם הישמעאלים עליהם ולקחו את ארץ ישראל בחזקה והחריבו חיל הרומיים שהיו יושבים עליה, ופעם שנית באו גם כן בימי הצרפתים ושאר הנוצרים שעלו על ארץ ישראל וכבשוה וישבו עליה פ״ה שנה ושבו הישמעאלים ההם וילחמו עמהם ויגרשום מן הארץ ויקחו את ירושלם והחזיקו בה עד היום הזה, והפעם השלישית היא לעתיד לבא, הנה למדנו מזה שגוג ומגוג הם גויי הישמעאלים הדרים בפאות ההם ושאותם שבאו בשתי פעמים האחרים הם אשר יבאו לעתיד. ולמדנו עוד שכל הפעמים שבאו ויבואו גוג ומגוג להלחם על ירושלם היה ויהיה כנגד הנוצרים המחזיקים בה לא כנגד ישראל ושכן יהיה בעתיד וכמו שפירשתי בספר מעיני הישועה.

ולפי שביום המלחמה ההיא יתראו נפלאות הש״י וילחם בגוים ההם בחרב ובדבר ובאש וגפרית ורוח זלעפות מן השמים לכן אמר כאן הנה יום בא לה׳ כי אותו יום המלחמה יהיה יום ה׳ הגדול והנורא, ואומרו וחולק שללך בקרבך אין פירושו שיחלקו הגוים ביניהם את שלל ירושלם בקרבה כמו שפירש הראב״ע והרד״ק, אבל הוא ייעוד טוב לישראל שהשלל ששללו מהם אומות העולם בחרבנות ירושלם ובגלות יבא יום ה׳ שאז יזכו בני ישראל לקחת מאתם אותו שלל ששללו מהם ויחלקו זה ישראל ביניהם והוא אומרו וחולק שללך בקרבך שישראל שבקרבה יחלקו את שלל האויבים שראשונה שללו הם או אבותיהם מישראל, וכן כתב רש״י וחולק שללך בקרבך שלל שתשללי באויביך יחלקו יושביך בקרבך, וכן ת״י ויפלגון בית ישראל נכסי עממיא בגויך ירושלם.

(א-ג) וזאת הבחינה¹ תיעשה בזה האופן²: כי הנה יום בא, ויכנסו הגויים וישללו³ ויגלו קצת העיר⁴, ואז תהיה מלחמת ה׳⁵ להגין על הנותרים⁶: [ויתר העם לא יכרת מן העיר]⁷:

1. מה שאמר בפסוק הקודם (יג ט) ׳ובחנתים׳, שאת אותו השליש שיישאר מישראל יבחון ה׳.

2. שיבאר כאן.

3. ׳וחולק שללך בקרבך׳ - יחלקו הגויים שלל העיר בקרבה (רד״ק), כן פירש הרד״ק ׳ונשסו הבתים׳, ששרשו שסס, מלשון ׳מי נתן למשיסה יעקב׳, שעניינו ביזה ושלל.

4. הוא שכתוב ׳ויצא חצי העיר בגולה׳. ובישעיה (ל כז-כח) כתוב עוד על יום מלחמת גוג ומגוג: ׳הנה שם ה׳ בא וגו׳, ורוחו כנחל שוטף עד צוואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים׳. ופירש רבינו ׳וְרוּחוֹ – רצונו, יֶחֱצֶה - ׳חצי העיר בגולה׳ [כלומר, שביום זה יגרום ה׳ ברצונו שייצאו חצי מירושלים בגולה, וזה יהיה] לַהֲנָפָה - קולטת את הסולת [כלומר, רצון ה׳ אז יהיה כמו נפה שמוציאה את הפסולת וקולטת את הקמח, כן יגלו מירושלים הרשעים ויישארו בה רק הצדיקים], גוֹיִם - גוג ומגוג, בְּנָפַת של שָׁוְא, שאין שם סולת בלול שתישאר בנפה [כלומר, רק בישראל יהיה כמו נפה שקולטת את הסולת, אבל גוג ומגוג יישמדו לגמרי כי אין בהם אלא פסולת]׳. וראה עוד שם (לז לב-לג). והיינו כי רק אלה שעדיין אינם ראויים לשבת בירושלים יגלו למרק את חטאם, ואילו ׳יתר העם׳ הצדיקים יישארו בירושלים, ועליהם נאמר ׳הנותר בירושלים קדוש יאמר לו׳ (אלשיך), כי לומדי התורה שאינם זקוקים לבירור נוסף לא יצאו לגלות (רמ״ד וואלי).

5. ׳ויצא ה׳ ונלחם בגויים׳. ונראה שרבינו מפרש ׳יום בא לה׳⁠ ⁠׳, כדרך הרד״ק, ׳לה׳ יהיה אותו היום שכבודו וגבורתו באותו הזמן יראה׳, וזה יהיה במלחמה שיעשה בגוג ומגוג. וראה פירוש רבינו לישעיה (כו כ–כא) מה שביאר ׳כִּי הִנֵּה ה׳ יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ׳ על אותה המלחמה המדוברת כאן, וביאר שהכוונה שה׳ ייצא מהנהגתו הרגילה, שמנהיג את העולם באמצעות מערכת הכוכבים והמזלות, ואז יבטל את ממשלת שרי מעלה, ולפי זה גם כאן הפירוש כן, ולכן נאמר לשון ׳יציאה׳, וביותר מתפרש בפירוש הרד״ק שביום הזה יתגלה כבודו של ה׳, והיינו כי אז ינהיג בעצמו את העולם ללא אמצעי של שרי מעלה. והרד״ק שם לא פירש כרבינו, אך השווה לכתוב כאן ׳על דרך משל כמו שאמר גם כן ויצא ה׳ ונלחם בגויים ההם׳. ופשוט שכפירושו שם יפרש רבינו גם כאן.

6. על אלה שלא גלו מן העיר, ׳וימלט כל הכתוב בספר ויקבל הצרה בלב טוב׳ (רד״ק). ובישעיה (ד ג) כתוב ׳והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים׳, ובב״ב (עה:) ׳מאי ועל מקראיה, אמר רבה א״ר יוחנן, לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳. וכן פירש רבינו בכמה מקומות שלא יזכו להיות מבני ירושלים לעתיד אלא הצדיקים, ומפרש שזהו ׳הכתוב לחיים [הנצחיים] בירושלים׳, וראה מש״כ לעיל (ב ט, יב ו) ובביאור שם.

7. כתב רבינו בפירושו לתהלים (קכה): ׳בזה המזמור התפלל המשורר על בני קיבוץ גליות שלא יוסיף האל להגלותם, ויסיר מתוכם את אומות העולם שלא יסיתו את ההמון ויטו לבבם לדעותם, אמר, הבוטחים בה׳, יושבים באין חומה בקיבוץ גליות, יהי רצון שיהיו כהר ציון - כמו שיהיה הר ציון לימות המשיח, לא ימוט לעולם ישב, אפילו במלחמת גוג, כאמרו ׳ויתר העם לא יכרת מן העיר׳, כי אמנם ירושלים לשעבר הרים סביב לה, ובהם היתה נשמרת, אמנם עתה בקיבוץ גליות ה׳ יהיה סביב לעמו לשמרם מכל מזיק מעתה ועד עולם, גם בבוא מלחמת גוג, וזה, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, שכבר אבדו ממשלות האומות ותקפם, כאמרו (דניאל ז יב) ׳ושאר חיותא העדיו שלטנהון׳, [ותכלית כל זה] למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם, כמו שעשו בשנים קדמוניות, כאמרו (תהלים קו לה) ׳ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם׳. ושם (עו ו) עה״פ ׳אלהים בקרבה בל תמוט׳ פירש ׳כאמרו ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר, יעזרה אלהים לפנות בוקר - כשיתחיל לסור חושך גוג ומגוג׳.

שללך – ענין ביזה.

לה׳ – ר״ל מיוחד לו ושמור אצלו.

וחולק שללך בקרבך – ר״ל כל השלל ששללו האומות ממך מימות עולם תשוב לך ותחולק בקרבך לתת לכ״א חלקו.

הנה – עתה יספר איך יבא גוג ומגוג בפעם האחרון על ירושלים, שאז יגיע עד ירושלים עצמה, (ובכל פעמים הראשונים לא יגע בירושלים כמ״ש ביחזקאל סי׳ ל״ח) וז״ש שיבא יום המיוחד לה׳, ואז וחלק שללך בקרבך – כי כבר יתחיל לשלול שלל ולבוז בז בירושלים עצמה, ומפרש איך יהיה זה.

לה׳ – יום גדול ונורא.

וחלק שללך – שלל הגוים הנלחמים עליך (פסוק י״ד).

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) וְאָסַפְתִּ֨י אֶת⁠־כׇּל⁠־הַגּוֹיִ֥ם ׀ אֶֽל⁠־יְרוּשָׁלַ֘͏ִם֮ לַמִּלְחָמָה֒ וְנִלְכְּדָ֣ה הָעִ֗יר וְנָשַׁ֙סּוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים וְהַנָּשִׁ֖ים [תִּשָּׁכַ֑בְנָה] (תשגלנה) וְיָצָ֞א חֲצִ֤י הָעִיר֙ בַּגּוֹלָ֔ה וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם לֹ֥א יִכָּרֵ֖ת מִן⁠־הָעִֽיר׃

For I will gather all nations against Jerusalem to battle; and the city will be taken, the houses rifled, and the women ravished. Half of the city will go out into captivity, and the rest of the people will not be cut off from the city.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַכְנֵישׁ יַת כָּל עַמְמַיָא לִירוּשְׁלֵם לַאֲגָחָא קְרָבָא וְתִתְכְּבִישׁ קַרְתָּא וְיִתְבַּזְזוּן בָּתַּיָא וּנְשַׁיָא יִשְׁתַּכְבָן וְיִפּוֹק פַּלְגָא דְקַרְתָּא בְּגָלוּתָא וּשְׁאָר עַמָא לָא יִפְסוֹק מִן קַרְתָּא.

ויתר העם לא יכרת – לא יגלו כולם ולמה יניחם להגלות חציים ולשסות הבתים כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר לא למלחמה באנו כי להשתחות באנו.

and the rest of the people Not all of them will be exiled. Now, why will He permit them [i.e., the gentile nations] to exile half of them and to plunder the houses? So that they should not have an excuse, saying, "We have not come for war, but we have come to prostrate ourselves.⁠"

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ואספתי – כלומר שישים בלבם לבא אל ירושלם למלחמה כמו שאמר בנבואת יחזקאל והעליתיך מירכתי צפון והביאותיך על הרי ישראל (יחזקאל ל״ט:ב׳).

ונלכדה העיר – זאת הצרה תהיה לצרף השלישית שיוותר בה ועליה נאמר בנבואת ישעיה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיהו כ״ו:כ׳) ונאמר בנבואת דניאל והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי וגו׳ (דניאל י״ב:א׳).

ונשסו הבתים – מפעלי הכפל שרשו שסס וכן מי נתן למשסה יעקב (ישעיהו מ״ב:כ״ד) ענין בזה ושלל.

ויצא חצי העיר בגולה – ר״ל שיגלום מן העיר כשבויים אל אהליהם שהם חוץ לעיר עד כאן יניחם האל יתברך ביד אויביהם לצרף אותם וימלט כל הכתוב בספר ויקבל הצרה בלב טוב ויתר העם לא יכרת מן העיר כי לא יתנם האל יתברך עוד ביד אויביהם ויתגברו ישראל על האויבים בעזרת האל עמהם זהו שאמר ויצא י״י ביום קרב ביום מלחמה תרגום מלחמה קרבא וכן טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט׳:י״ח) והדומים לו ואמר ביום קרב ולא פירש באיזו מלחמה ופירושו כתרגומו כיום אגחותיה קרב על ימא דסוף כי אז היו ישראל בצרה גדולה כי המצריים היו רודפים אחריהם ואמר להם משה רבינו עליו השלום י״י ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות י״ד:י״ד) וכן אמר הנה ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳).

ואספתי וכו׳ – כי השם יקבץ כל העמים עם כל שללם בתוך ירושלים, ולכן יניח השם לטובת עמנו שתלכד ירושלים, ויעשו השוטים כל הרעות שיזכור, וכל זה לטובתינו באחרית, כטעם כי קבצם כעמיר גרנה (מיכה ד׳:י״ב). והענין בזה, כי יעד זה הנביא לנו כי בעת קץ גלותנו יצאו עמנו למלחמה עם כל הגוים הנאספים עלינו, ואז יפול שר צבאנו הרועה והמנהיג, לא המשיח, כי הוא נשמר תוך ירושלים.

ואחר כך ילחמו כל אותן העמים ללכוד ירושלים ולתפוש משיחנו, והשם יניחם להכנס וילכדו העיר ויהרסו בתים רבים וישכבו עם נשים רבות, וגם יצאו קצת העם בגולה, וגם חצי לאו דוקא.

אבל השאר לא יכרת מן העיר, כל שכן המשיח הנשמר במבצר בציון שהוא בהר הזיתים.

וביאר איך יהיה ואיך ימשך זה שאמר בדרך כלל בראש הפרשה באומרו ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ולא אמר זה בלבד על גוג ומגוג כי אם ג״כ על בני אדום ועל האשורים בני ישמעאל ב׳ כתות המלחמה, שמפני שזכר הנביא למעלה בכלל ענין אותה מלחמה ולא זכר בה אם תלכד ירושלם אם לא ואיך יהיה ענינה באותה מלחמה לכן באה לו הנבואה הזאת לבאר בה בענין אותה מלחמה י׳ ענינים ומדעים שלא נזהרו עד הנה: הראשון מה שאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה כלומר שישים בלבם לבוא שמה באופן שתתחדש ביניהם המלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים ר״ל שתלכד העיר ירושלם מהאויבים בני אדום ונשסו הבתים שהוא מלשון מי נתן למשסה יעקב (ישעיה מב, כד) והענין שיפילו לארץ הבתים, וגם הנשים תשגלנה כי כן עושים הנוצרים במלחמות, ויצא חצי העיר בגולה ר״ל שיגלו ויוציאו מירושלם חצי העם שבויי חרב, אבל יתר העם לא יכרת ולא יצא מן העיר ולא ילך בשביה, ולא ישארו אותו חצי העם האחרון בעיר מפני חזקם אלא שבהיות הנוצרים שוסים ובוזים ושבים כרצונם באנשי ירושלם שמועות בהלום כמו שנזכר בספר דניאל מאנשי המזרח והצפון הבאים עליהם ולכן יחדלו בני אדום מלשבות עוד ויצאו להלחם עם הישמעאלים הבאים עליהם שמה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אל ירושלם – אין בריש מאריך.

תשגלנה – תשכבנה קרי והוא חד מן ד׳ כתיבן לישן שגל וקרינן לישן שכיבה וסי׳ נמסר כאן במ״ג.

ונשסו – ענין רמיסה כמו והיו שאסיך למשסה (ירמיהו ל׳:ט״ז).

תשגלנה – מלשון משגל ומשכב.

ואספתי – עתה יפרש איך תשוב להם שללם ואמר הנה אעיר לבוא כל העובדי כוכבים הם חיל גוג ומגוג להתאסף ולבוא אל ירושלים למלחמה.

ונשסו הבתים – ר״ל יפילו הבתים ועל אבניהם ירמסו ברגליהם ויאנסו את הנשים למשכב המשגל.

ויתר העם – החצי הנשאר אף מן העיר לא יכרת וישארו במקומם.

ואספתי את כל הגוים – ה׳ יתן בלב הגוים שיתאספו אל ירושלים למלחמה, וכבר התבאר יחזקאל ל״ב וסי׳ ל״ח שבאחרית הימים יתאספו בני אדום לקחת את ירושלים מיד הישמעאלים ואז תלכד העיר ונשסו הבתים וחצי העם כבר יצאו לגולה, אבל לא יספיקו לגמור הדבר ולהגלות את כולם ולא יכרת יתר העם מן העיר – וזה יהיה מפני כי.

ויתר וגו׳ – וטרם שגם יתר העם יכרת וינתק מן העיר ע״י אויב, ויצא ה׳ וגו׳ (שד״ל בתרגומו).

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) וְיָצָ֣א יְהֹוָ֔הי״י֔ וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖וֹ בְּי֥וֹם קְרָֽב׃

Then Hashem will go out and fight against those nations, as when He fought on the day of battle.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיִתְגְלֵי יְיָ וְיַגִיחַ קְרָבָא בְּעַמְמַיָא הָאִינוּן כְּיוֹם אַגְחוּתֵיהּ קְרָב עַל יַמָא דְסוּף.

רמז תקפג

ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם – אמר רבי לוי אוי להם לרשעים שהם מעמיקים עצות על ישראל כל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אומר שוטה היה קין שהרג את הבל בחיי אביו לא היה יודע שאביו פרה ורבה, אני איני עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי, פרעה אמר שוטה היה עשו לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עושה כן אלא כד אינון רקיקין תחות כורסי אמהון אנא מחנק להון שנאמר כל הבן הילוד וגו׳, המן אמר שוטה היה פרעה לא היה יודע שהבנות נשואות לאנשים ופרות ורבות, אני איני עושה כן אלא להשמיד להרוג ולאבד וגו׳, א״ר לוי אף גוג ומגוג עתיד לומר כן שוטים היו הראשונים לא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן אלא בתחלה אזדווג לפטרונם ואחר כך אזדווג להם, הדא הוא דכתיב יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו, אמר לו הקב״ה רשע לי באת להזדווג חייך שאני עושה עמך מלחמה שנאמר ה׳ כגבור יצא, ואומר ויצא ה׳ ונלחם.

כיום הלחמו ביום קרב – כיום אגחותיה קרב על ימא דסוף.

like the day he waged war on the day of battle Like the day He waged war on the Red Sea.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויצא – כאשר יצא חצי העיר בגולה (זכריה י״ד:ב׳), אז יצא השם ממקומו מהשמים דרך משל, כי יקנא לעמו.

ביום קרב – שבאו המצרים אחרי ישראל להרגם בים, ושם כתוב: כי י״י נלחם להם במצרים (שמות י״ד:כ״ה).

אבל אז יצא י״י ונלחם בגוים וכו׳.

ואז ויצא ה׳ כלומר יעיר רצונו להלחם בגוים ההם כי כאשר יצא חצי העם בגולה אז יצא ה׳ ממקומו מן השמים כי יקנא את עמו וינקום נקמתם כיום הלחמו ביום קרב והיא מלחמת ים סוף שאמר משה ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות יד, יד) כן בעת ההיא ילחם השם להם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

קרב – ענין מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (תהלים קמ״ד:א׳).

ויצא ה׳ – אז יוצא ה׳ מן השמים ונלחם בעובדי כוכבים ההם להומם ולאבדם.

כיום הלחמו ביום קרב – ר״ל כמו שנלחם עם מצרים ביום מלחמת ים סוף שנאמר ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות י״ד:י״ד) וכן היה כי ה׳ טבעם בים וישראל באו לשלול שללם וכן יהיה לעתיד כי ה׳ יאבדם וישראל ישללו שללם.

קרב – המלחמה שהיא מקרוב, וזה המבדיל בינו ובין מלחמה, עמ״ש (תהלות קמ״ד).

ויצא ה׳ ונלחם בגוים האלה – וכבר התבאר ביחזקאל שה׳ ישלח מהומה בין שני הלוחמים ויהרגו איש את אחיו, שזה יהיה ע״י השגחת ה׳, וידמה בזה כיום הלחמו ביום קרב – כי יש הבדל בין קרב ובין מלחמה, שבקרב הוא לוחם עם אויבו בקרוב ומתאבק עמו, והמלחמה תהיה גם מרחוק ע״י חצים ואבנים וכדומה, ור״ל שלא ילחם עמם מרחוק ע״י סבות טבעיות רק מקרוב בלא אמצעי בכח אלוה נסיי.

כיום וגו׳ – כמו שהראה גבורתו פעמים הרבה לתשועת ישראל; ושד״ל מיחסו ליום קריעת ים סוף.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם⁠־הַ֠ה֠וּא עַל⁠־הַ֨ר הַזֵּיתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל⁠־פְּנֵ֥י יְרֽוּשָׁלַ֘͏ִם֮ מִקֶּ֒דֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ⁠־נֶֽגְבָּה׃

His feet will stand on that day on the Mount of Olives, which is before Jerusalem on the east; and the Mount of Olives will be split in two, from east to west, making a very great valley. Half of the mountain will move toward the north, and half of it toward the south.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיִתְגְלֵי בִּגְבוּרְתֵּיהּ בְּעִדָנָא הַהִיא עַל טוּר זֵיתָא דְעַל אַפֵּי יְרוּשְׁלֵם מִמַדִינְחָא וְיִתְבְּזַע טוּר זֵיתַיָא מִפַּלְגֵיהּ לְמַדִנְחָא וּלְמַעַרְבָא חֵילָא רַבָּא לַחֲדָא וְיִתְלַשׁ פַּלְגֵיהּ דְטוּרָא לְצִפּוּנָא וּפַלְגוֹהִי לְדָרוֹמָא.

ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים – למעלה מעשרה (במלכים ברמז רכ״ה).

מחציו – מאמצעיתו.

מזרחה וימה – מן המזרח למערב כמו שמסיים והולך.

ומש חצי ההר צפונה וגו׳ – חציו הצפוני ימוש ממקומו וימשך לצד צפון וכן חציו נגבה – לצד דרום, ויהיה הגיא ביניהם ראשו למזרח וסופו למערב.

in the midst thereof lit., from its half.

toward the east and toward the west From east to west, as he goes on and concludes.

and half the mountain shall move to the north, etc. The northern half shall move from its place and draw toward the north, and so... and half of it to the south Toward the south; and the valley between them will have its beginning to the east and its end to the west.

ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים – רגליו של הקב״ה.

ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד – הר הזתים הוא הר גבוה ועומד {סמוך}⁠^א לירושלם במזרח וירושלם יושבת בעמק, והקב״ה מבקע הר הזתים ומושך חציו למזרח וחציו למערב כדי שיהא שם עמק גדול^ב כשיבואו מים חיים מירושלם (זכריה י״ד:ח׳), שֶיעברו באותו גיא.

ושמא תאמר עדיין חצי ההר שבמזרח פוסק, וגם אם יגיע לחצי ההר שבמערב יפסוק ההר שם, לכך נאמר ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה – חצי ההר שבמזרח ימוש לצד צפון, וכן חצי ההר האחר שבמערב ימשך כלפי דרום, ויהיה כולו עמק ויעברו שם מים חיים ולפי שלא היו בירושלם כי אם מי השילוח והיו רחוקים מירושלם, והיו מוכרין אותם ביוקר, ולכך נאמר: ויצאו מים חיים^ג מירושלם (זכריה י״ד:ח׳), שיהו מים עכשיו לשם הרבה.

א. כן בדפוס לובלין. המלה חסרה בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162: ״גדולה״.

ג. כן בכ״י פירנצה II.24. בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104, פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״ולפי שלא היו בירושלם... מים חיים״.

ועמדו – הנה אות ומופת יעשה השם ביום ההוא – ועד היום לא היה מכל זה כלום.

הר הזתים – מזרח לירושלם.

ונבקע – ההר מזרחו ומערבו, ותהיה ביניהם גיא – כמו: ונשב בגיא (דברים ג׳:כ״ט).

הר הזתים – וכן בין הרים שבדרום כנגד הר הזתים.

וכשימוש חצי ההר צפונה ונגבה – יכנסו החצאין הללו באותן הגיאיות ויסתמום כי הר הזתים שלפני ירושלים עומד באמצע, הרי הצפון והדרום כנגד הגיאיות.

ועמדו רגליו – על דרך משל שיראו אות ומופת בהר הזתים שיבקע ופי׳ החכם הגדול רבינו משה ז״ל סבתו כמו ויברך אותך לרגלי בסבתי כן רגליו רוצה לומר קיום סבותיו כלומר הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא יתברך סבתם כלומר עושם.

ויונתן תרגם: ויתגלו גבורתיה בעדנא ההיא והר הזתים הוא על פני ירושלם כלומר סמוך לירושלם במזרחה מחציו מזרחה וימה ממזרח למערב יבקע ההר כולו חציו לצפון וחציו לדרום ויהיה ביניהם גיא גדול מאד.

ומש – יסור כלומר שיסיר ויעתק חצי ההר ממקומו לצד צפון וחציו לצד דרום והגיא ביניהם וכן תרגם יונתן ומש ויתלש ומשל האות הזה שיבקעו הגוים הבאים על ירושלם (זכריה י״ב:ט׳) ויפלו הנה והנה.

ועמדו רגליו על הר הזיתים – להציל המשיח והעם הנשאר.

הענין השני והוא אומרו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים ר״ל שלפי שיקנא השם לירושלם עיר קדשו ולציון קנאה גדולה לכן יהיה חוזק המלחמה ההיא ועיקרה על פני ירושלם כי הר הזיתים על פני ירושלם וסמוך אליו לצד המזרח, ורגליו פירש הרב המורה שהם סבותיו כלומר שיקראו שם גבורותיו ונוראותיו וכן ת״י ויתגלי גבורתיך, והיה זה לפי ששם יהיה חוזק הנקמה והמלחמה. ואמנם אומרו ונבקע הר הזתים מחציו מזרחה ר״ל שיבקע ההר חציו לצד מזרח וחציו לצד מערב שהוא ימה באופן שישאר ויהיה בה גיא גדולה מאד בנתים וכן ימוש יסוד חצי ההר צפונה וחציו נגבה. והרד״ק כתב שעם הרעש שיהיה אז יבקע ההר ההוא לכאן ולכאן וישאר הגיא ביניהם. ואם היה שיובן זה כפשוטו יהיה ענין זה המאמר שיעשה הקדוש ברוך הוא פלא גדול בהעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו, והראב״ע כן פירשו כפי פשוטו וכתב שזה מורה בהכרח שהוא לעתיד לבא לפי שעד היום לא היה מכל זה כלום.

אבל היותר נכון בעיני הוא שהדבור הזה כולו הוא המשליי, והנמשל בו שתהיה המלחמה בין הר הזתים שיהיו לצד אחד בני אדום ולצד אחר בני ישמעאל הלוחמים אלו על אלו, ועל התחלק׳ מערכה מול מערכה אמר שיבקע הר הזתים כלומר שיהיו מצד אחד ממנו הנוצרים ומצד האחר הישמעאלים, כבר ידעת שירושלם הרים סביב לה ובהיות המלחמה בגיא יהיו כת האויבים בקצה מההר מצד אחד והכת האחרת המנגדת בקצה מההר מצד אחר וזהו המכוון עם הר הזתים ושימוש חצי ההר לא שצור יעתק ממקומו כי לא יעשה ה׳ אלהים נס גדול כזה מבלי הכרח וצורך כלל אם היה כפי פשוטי הכתובים, אלא אם נאמר שהאומות ברוב המוניהם ימישו וישחיתו גובה ההרים ההם במלאכה כדי לעשות שם מישור לצורך המלחמה וכמו שיתבאר עוד אחר זה או שיעשהו הרעש כמו שזכר ה״ר דוד קמחי.

פני ירושלים – בלא גלגל הרי״ש.

ונבקע – מלשון בקיעה וסדק.

גיא – עמק.

ומש – ענין הסרה כמו לא ימושו מפיך (ישעיהו נ״ט:כ״א).

ועמדו רגליו – הוא ענין משל שבא לומר שיבקע הר הזיתים אמר במשל כאלו יעמדו רגלי המקום ב״ה על ההר ההוא ויבקעהו ברגליו.

אשר על פני – העומד לפני ירושלים במזרחו.

ונבקע הר הזיתים – וזהו למען ינוסו הגולים מיד השבאים דרך הבקוע.

מחציו – הבקוע יהיה מאמצעית ההר בעבר המזרח ובעבר המערב כי הבקוע יהיה ממזרח למערב ולכן אמר בכל אורך ההר ממזרח למערב יהיה הבקוע באמצעיתו.

גיא גדולה מאד – בין החצאים יהיה גיא גדולה מאד בענין העומק.

ומש חצי ההר – חציו האחד יסור ממקומו כלפי הצפון וחציו השני כלפי הדרום.

רגליו – רגל ברוחנים מורה על המסובב מאתו (מו״נ פכ״ח מראשון ופ״ד משלישי).

ועמדו רגליו – אז יהיה רעש הארץ, ומצייר כאילו רגלי ה׳ ר״ל מסובביו (שזה גדר רגל ברוחנים) יעמדו על הר הזיתים שהוא במזרח ירושלים, והר הזיתים יבקע באמצעו בין בצד מזרח בין בצד מערב, ר״ל שתהיה הבקיעה נמשכת ממזרח למערב, ועי״ז ימוש ההר ממקומו חציו לצד צפון וחציו לצד דרום, ובין שתי חציי ההר ישאר גיא גדולה מאד – ואם הענין הוא כפשוטו, יהיה זה מתאחד עם מה שהראו לו ליחזקאל (שם סי׳ מ״ח) שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה ממקום המקדש מ״ה מיל, ובאשר כבר נבאו נביאים אחרים שירושלים תשב במקומה, באר נביאנו שזה יהיה ע״י שהר הזיתים שהוא מירושלים יעתק ממקומו עם כל סביבותיו באורך וברוחב חמשת אלפים קנים (שהם ט״ו מיל שכן יהיה גודל עיר ירושלים לע״ל כמבואר שם), וזה יהיה רחוק מחצי ההר הצפוני מ״ה מיל, ועליו תבנה ותתכונן ירושלים שלעתיד שראה יחזקאל, ובזה יתקיימו דברי הנביאים כולם בלי סתירה.

ועמדו רגליו – השמים כסאו והארץ הדום רגליו (ישעיהו ס״ו:א׳), כלומר גבורותיו על הארץ הם דבר קטן לערך יכלתו; וכאן יראה גבורתו ע״י רעש זה שהר הזיתים יבקע לשנים, ובבקעה הנתהוית ע״י הרעש יכנס ה׳ ומלאכיו עמו לעזרת ירושלים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וְנַסְתֶּ֣ם גֵּיא⁠־הָרַ֗י כִּי⁠־יַגִּ֣יעַ גֵּֽי⁠־הָרִים֮ אֶל⁠־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהַ֔י כׇּל⁠־קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ׃

You shall flee by the valley of My mountains; for the valley of the mountains shall reach to Azel; yes, you shall flee, just like you fled from before the earthquake in the days of Uzziah king of Judah. Hashem my God will come, and all the holy ones with you.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיִסְתְּתִים חֵילָא דְטוּרַיָא אֲרֵי יִמְטֵי חֵילָא דְטוּרַיָא לְאָצֵל וְתֶעֶרְקִין כְּמָא דַעֲרַקְתּוּן מִן קֳדָם זִיעָא דַהֲוָה בִּימֵי עֻזִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וְיִתְגְלֵי יְיָ אֱלָהֵי וְכָל קַדִישׁוֹהִי עִמֵיהּ.

ונסתם גיא הרי – יונתן תירגם: ויסתתם גיא הרי לפי שירושלים הרים סביב לה (תהלים קכ״ה:ב׳) ויש גיא בין הר שבצפון ובין הר הזיתים וכן בדרום וכשימשך חצי ההר הזיתים אצל הר שבצפונו יסתם הגיא שהיה ביניהם וכן בדרום.

כי יגיע – גובה גיא שהיה בין ההרים.

אל אצל – אל גובה ראשי ההרים שמכאן ומכאן וכן חברו מנחם עם ומאציליה קראתיך (ישעיהו מ״א:ט׳) ופירשו לשון גובה.

ונסתם – בראותכם המופת הגדול הזה.

כאשר נסתם מפני הרעש – ביום וינועו אמות הסיפים (ישעיהו ו׳:ד׳) ביום שנתנגע עוזיה.

כל קדשים – מלאכים.

And you shall flee to the valley of the mountains Jonathan renders. And the valley of the mountains shall be stopped up. Since Jerusalem is surrounded by mountains, and there is a valley between the mountains in the north and the Mount of Olives, and [this is also] so in the south, when half of the Mount of Olives draws toward the mountain in the north, the valley between them will be stopped up. [This will also be] so in the south.

shall reach The height of the valley that will be between the mountains.

to Azal To the height of the mountaintops that are from either side. So did Menahem classify this (Machbereth p. 32), with "and from its nobles I called you" (Yeshayahu 41:9). Its meaning is an expression of height.

and you shall flee when you see this great wonder.

as you fled because of the earthquake [Yeshayahu 6:4] "And the doorposts quaked" on the day that Uzziah was stricken with zaraath.

all holy ones Angels.

ונסתם גיא הרי – מחלוקת הוא בין ספרים שבבבל ובין ספרים שבארץ ישראל. בספרים שבבבל נקוד^א וְנִסְתַם,⁠^ב ובספרים שבארץ ישראל נקוד^ג וְנַסְתֵם. אילו נותנין טעם לדבריהן שֶפותרין כשתראו ההרים הולכין זה אצל זה ותנוסו כמו שנסתם מפני הרעש בימי עזיהו, דכתיב: בשנת מות המלך עוזיהו (ישעיהו ו׳:א׳) וכתיב^ד שם: וינועו אמות הסיפים מקול הקורא^ה (ישעיהו ו׳:ד׳). ואילו נותנין טעם לדבריהן ופותרים כתרגומו: ויסתתם חילי טוריא. ובלעז וניסתם אישראטיריד שופנט. ועדיין לא הכריחו אילו את אילו, ואין לברר את הנכוחה זולתי אלהינו.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״כתוב״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״וְנִסְתַם״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״כתוב״.

ד. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״בשנת מות... וכתיב.

ה. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״מקול הקורא״.

ונסתם – אל אצל – שם מקום. ויונתן בן עזיאל תירגם: ונסתם גיא הרי – ואסתתם. וכל אנשי מזרח קוראים ונסתם כמו נעתם ארץ (ישעיהו ט׳:י״ח), והנה רעש גדול יהיה.

וטעם ובא^א – אז תבוא השכינה והקדושים, שהם המלאכים, ותשכן בירושלם. וזהו פירוש עמך – עם ירושלם, כי עמם ידבר תחלת הפרשה.

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: ״ובאו״.

והוא שאומר: כי יגיע גיא הרים אל אצל – שגיא ההרים יהא קרוב וסמוך אל מול [אצל] הר הזתים עתה ולפיכך כשימוש לצפון ולדרום ייכנס בגיאות ויסתמום.ונסתם – מן העיר מגובה ההר למטה.

מפני הרעש – שתרעש הארץ לקראת ביאתו.

ובא י״י אלהי – לירושלים דרך גיא הבקעה שלפני העיר.

וכל קדושים – מחנה קדש שלו להיות עמך ירושלים לעזרתך.

ונסתם גיא הרי – כשיבקע ההר ינוסו מפני קול הרעש וינוסו אל גיא הרי.

כי יגיע גיא הרים אל אצל – כי הגיא שיעשה בבקעה ההיא יאריך ויגיע אל אצל והוא שם מקום כלומר חוץ להרים תהיה הבקיעה ההיא עד אצל וינוסו שם שיחשבו להנצל חוץ להרים וימצאו שם גיא כמו כן הרי כמו הרים וכן אצילי ידי (יחזקאל י״ג:י״ח) כמו ידים וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) כמו חלונים וחשופי שת כמו חשופים והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל.

כאשר נסתם – רוצה לומר נסו אבותיכם וכן ואותנו הוציא משם (דברים ו׳:כ״ג) והדומים להם.

מפני הרעש – אמרו כי מה שאמר בישעיה וינועו אמות הספים (ישעיהו ו׳:ד׳) אז היה הרעש וזה הוא שאמר בתחלת עמוס שנתים לפני הרעש (עמוס א׳:א׳).

ובא י״י אלהי – אז יבא השם אלהי כמו שאמר ויצא י״י כמו שפירש כל קדושים עמך כמו וכל קדושים וכן שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), מלך שרים (הושע י״ג:י׳) והדומים להם ורוצה לומר קדושים מלאכים על דרך כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צ״א:י״א) שמה הנחת י״י גבוריך (יואל ד׳:י״א). וטעם עמך כנגד ירושלם כמו שאמר בתחלת הפרשה בקרבך.

ויונתן תרגם עמך – עמיה, כמו עמו.

והחכם הגדול הרמב״ם ז״ל פירש הענין (מורה נבוכים א׳:כ״ב) על ההבטחה הטובה אשר הבטיח את ישראל על ידי נביאיו הקדושים פי׳ ובא י״י אלהים על ידי כל הקדושים עמך המדברים לישראל.

ויונתן תרגם ונסתם תחלת הפסוק – ויסתתים דומה שהיה קורא ונסתם בשקל כי נכתם עונך וכן נמצא במקצת הספרים ואמר כי כן קוראים אנשי מזרח ונסתם ואם הקריאה כן יהיה פירוש כן כי אחרי שיבקע הר הזתים יסתם אחר שעה או שעות או יום או יומים וזה יהיה יותר אות גדול שיסתם אחר שיבקע כי הרעש הנמצא בעולם שתבקע הארץ ממנו לא תסתם אחר כן וכן היה בקיעת הארץ לקרח ולעדתו שנסתמה הארץ אחר שנבקעה כמו שאמר ותכס עליהם הארץ (במדבר ט״ז:ל״ג) וזה היה אות גדול ופי׳ כי יגיע גיא הרים אל אצל העמק שנעשה בין שני חציי ההר כשיסתם יגע סתומו אל המקום הגבוה שבהר שלא תאמר שיסתם חציו או שני חלקיו אלא כולו יסתם עד המקום הגבוה שבהר ואצל ענינו גבוה כמו ואל אצילי בני ישראל (שמות כ״ד:י״א) שענינו גדולי ישראל ומה שאמר הרים והר הזתים הוא הר אחד לפי שבבקיעתו נעשה שנים.

ובעבור שתהיה המלחמה בגיא אמר ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל רוצה לומר שאותם בני ישראל שיצאו מן העיר בגולה ביד הנוצרים כשיראו אותם מתעסקים במלחמתם ינוסו מידיהם, וגם בראותם מכת החרב וההרג והאבדן שבהם מה אשר בו תהיה המלחמה וההריגה ינוסו אל ההרים אשר סביב לה. והנה קראם הרי בכנוי לפי שהם סביבות ירושלם שהוא עיר ה׳ והם גם כן הררי אל. וביאר למה ינוסו מהגיא אל ההרים ואמר כי יגיע גיא הרים אל אצל והוא לדעתי מקרא מסורס כאילו יאמר כי יגיע הגיא אצל ההרים שלהיות הגיא קרוב ההרים ינוסו אליהם להשגב שם לגובהם, ויהיה אצל בקמץ ופתח כמו אצל בסגול וצרי שהכל הוא ענין האצילות והקריבה. והרד״ק פירש שינוסו מפני הרעש שיהיה כשיבקע ההר כי הגיא שיעשה בבקיעה ההיא יארך ויגיע אל אצל והוא שם מקום חוץ להרים שינוסו להנצל שם, ואמר שינוסו שם במרוצה ובחפזון כמו שנסו ר״ל אבותיהם מפני רעש הארץ שהיה בימי עוזיהו מלך יהודה שרעשה הארץ ויראו וינוסו פן תבלעם האדמה, וכנוי ונסתם חוזר לישראל זכר שינוסו מהרעש או מידי שוביהם מפני כובד המלחמה, ות״י ונסתם ויסתתם רוצה לומר שיסתם הגיא רוצה לומר שאחרי הבקיעה ישוב ההר להסתתם והוא פלא יותר גדול דומה לבקיעת הארץ שנעשתה לקרח ואחר כך ותכס עליהם הארץ. וכתב הראב״ע שכל אנשי מזרח קוראים ונסיתם כמו נעתם ארץ, ואינו נכון. וזכר שבהיותם באותה צרה וצוקה יפתח ה׳ להם את אוצרו הטוב להצילם והוא אומרו ובא ה׳ אלהי כל קדושים עמך רוצה לומר שיבא השם וכל קדושי עליון בעזרת ירושלם, כי עמך חוזר לירושלם או לישראל כי כן אמר וחולק שללך בקרבך, ואומרו כל קדושים הוא כמו וכל קדושים ויחסר וא״ו התוספת כמו ראובן שמעון לוי, והכוונה כולה שמשמים ילחמו באויבים ההם ושגם השרים העליונים לא יליצו ולא ישפיעו באותו זמן על אומותיהם לפי שיעמוד נגדם חרון אף ה׳ שיהרוג במשמניהם. וי״ת כל קדושים עמך כמו עמו חוזר אל השם יתברך והענין אחד. והראב״ע פירש ענין ובא ה׳ אלהי כל קדושים עמך שאז תבא השכינה והקדושים שהם המלאכים לשכון בירושלם וזה פירוש עמך ונכון הוא. אמנם הרב המורה פירש ובא ה׳ אלהי שיבא דברו ותתקיים הבטחתו שהבטיח את ישראל ע״י נביאיו שהם הקדושים המדברים לישראל. וכולם דרכים ישרים.

ולפי שהיום ההוא יהיה יום צרה ותוכחה לאומות ההם ונקמה גדולה לישראל שיראו באויביהם ומתוך תוקף וצרת המלחמה לא יריגשו בשמחת הנקמה עד סופה.

[ובא ה׳ אלהי כל קדושיו עמו]¹:

1. במזמור על מלחמת גוג ומגוג בתהלים (מו ד) כתב רבינו: ׳יהמו יחמרו מימיו, מימי אותו ׳לב ימים׳ שהזכרתי, שהוא חיל גוג ומגוג, ׳יהמו׳ ברעש, ׳יחמרו׳ - ימלאו חומר וטיט, שילקו כולם, וכן ירעשו הרים - מלכי האומות, בגאותו - בהראות מעלת אלוהינו הנזכרת [שהוא ׳לנו מחסה ועוז׳, כמו שכתוב בתחילת המזמור], כאמרו ׳ובא ה׳ אלקי כל קדושים עמך׳⁠ ⁠׳. ובזה מובן למה אמר ׳ובא ה׳ אלהי׳, שהוא אלהינו שהוא לנו מחסה ועוז, וכפירוש ר״א מבלגנצי ׳כל קדושים עמך׳ – לעזרתך. [וראה מה שפירש שם רבינו ׳ובמוט הרים - ובזמן שיצאו מלכי ארץ ממקומם בלב ימים - להיות בתוך חיל גוג ומגוג וכו׳, ירעשו הרים - מלכי האומות׳, ואולי על זה הדרך יפרש גם עניין ׳ועמדו רגליו על הר הזיתים׳, שמרמז למלכי הגויים המכונים ׳הרים׳ שיתאספו לירושלים].

ונסתם גיא הרי – בכל ספרים שלנו כתוב ונסתם וכן במסורת ונסתם ג׳ בקריאה וסי׳ ונסתם ואין רדף אתכם ונסתם גיא הרי ב׳ בפסוק וחד נסתם כאשר נסתם מפני הרעש וי״ת ויסתתים נראה שהוא קורא ונסתם בשקל נפעל ושרשו סתם ואומרים כי נמצא כן במקצת ספרים מדוייקים אבל אני לא ראיתיהו ע״כ ור׳ עזרי׳ מן האדומיים כתב בספרו בחלק קול אלהים כי בההעתקה היונית המיוחסת לשבעים זקנים היא בשלש המלות שבפסוק נסתם לשון סתימה וכתב שנוסח זה יתיישב לדברי היוסיפון שזכר ע״ש ואנו אין לנו לזוז ממסור׳ שמסרו לנו אבותינו.

ונסתם – מלשון ניסה ובריחה.

הרי – כמו הרים.

יגיע – מלשון הגעה וקרוב.

אצל – שם מקום.

הרעש – ענין נדנוד ותנועה.

ונסתם – אז תנוסו מיד השבים דרך גיא ההרים שמזה ומזה כי אחר הבקיעה נעשו שני הרים.

כי יגיע וגו׳ – כי הגיא שבין ההרים יהיה ארוך ויגיע אל מקום אצל ולשמה תנוסון בחפזון רב כאשר נסתם ר״ל כמו שנסו אבותיכם בימים האלה מפני רעש הארץ שהיה בימי עזיה וכו׳ כשנכנס בהיכל להקטיר וכן נאמר בימי עזיה וגומר שנתים לפני הרעש (עמוס א׳:א׳).

ובא ה׳ – ואז יבוא ה׳, וכל המלאכים הקדושים להיות עמך בעזרתך ללחום מול גוג.

ונסתם – לת״י הקריאה ונסתם וראב״ע העיד שכן קורין אנשי מזרח, והרד״ק כתב שלא ראה רק נוסח ונסתם מענין ניסה ובריחה.

גיא הרי – כמו הרים, כמו אצילי ידי וקרע לו חלוני, כי יתהוו מההר שני הרים, והצל שם מקום.

ונסתם גיא הרי – יש נוסחאות שכתוב בהן וְנִסְתַּם – ור״ל כי הגיא שבאמצע ההר שיפתח עם התהום שמשם יצא הרעש הגדול הזה המפרק הרים, יסתם תיכף ויהיה שם בקעה, ולנוסח שכתוב וְנַסְתֶּם – ר״ל שכולם ינוסו אל הגיא שבין שני ההרים שיתפרדו עתה, כי במקום שכבר נפתחה הארץ אין עוד סכנת הרעש כמו במקום שלא נפתחה הארץ עדיין, ולכן ינוסו כולם אל הגיא שבין ההרים, ואמר שיגיע גיא הרים אל אצל – שהגיא ימשך בדרום עד מקום ששמו אצל שהוא רחוק מ״ה מיל מירושלים של עתה. ועד שם יתמוטט ההר ויהיה משך הגיא, כי במקום הנקרא אצל יעמוד חצי ההר ועליו תבנה ירושלים שלעתיד, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה – שאז היה הרעש מפני שקנא ה׳ לכבודו ולחולק עם כהונתו של אהרן, וכן יקנא ה׳ לכבודו בעת ההיא ועל החולקים על כבוד דת ישראל וקדושתם, ובא ה׳ אלהי כל קדושים עמך – ר״ל אבל אז לא יהיה הרעש מפני קצף ה׳ על ישראל כמו בימי עוזיה, שאז ראה ישעיה את ה׳ יושב על כסא רם ונשא ושרפים עומדים ממעל לו והבית ימלא עשן מקצף ה׳, אבל אז ה׳ וכל קדושים שלו יבואו עמך לשמרך ולעזרך, לא להסתלק על כסאו בשמים ולהענישך כמקדם.

גיא הרי – כמו הרים, כמו אצילי ידי וקרע לו חלוני, כי יתהוו מההר שני הרים, והצל שם מקום.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֣ה א֔וֹר יְקָר֖וֹת [וְקִפָּאֽוֹן] (יקפאון)׃

It will happen on that day, that there will not be light, cold, or frost.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא לָא יְהֵי נְהוֹרָא אֱלָהֵן עֲדִי וּגְלִיד.

רמז תקפד

והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון – אמר רבי אלעזר זה אור שהוא יקר בעולם הזה קפוי הוא לעולם הבא, ור׳ יוחנן אמר אלו נגעים ואהלות שהם יקרות בעולם הזה קפויות הם לעוה״ב, הדא הוא דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו׳ אלה הדברים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים כבר עשיתים לר׳ עקיבא וחבריו, וכל יקר ראתה עינו זה עין של ר׳ עקיבא, ור׳ יהושע אמר אלו בני אדם שיקרים הם בעולם הזה קפויין הם לעוה״ב, כי הא דרב יוסף בריה דר׳ יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד, אמר ליה אבוה מאי חזית, א״ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, אמר ליה בני עולם ברור ראית, ואנן מאי, אמר ליה כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם, מאי שמעת להו דקאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, והרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, מאן אינון אילימא רבי עקיבא וחבריו משום דהרוגי מלכות ותו לא, אלא הרוגי לוד.

לא יהיה אור יקרות וקפאון – יונתן תירגם לא יהי נהורא אלהין עדי וגליד יהי נהורא לא יהיה אור נוגה כי יקרות וקפאון יהיה האור. יקרות – לשון כיקר כרים (תהלים ל״ז:כ׳) הוא כמין אור הנראה שחרית על ההרים וכלה והולך.

וקפאון – קפוי וחשוך ועב כקרח שנקפה ומגליד כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳).

there shall be no light, only disappearing light and thick darkness Jonathan renders. There shall not be light, only light that passes away, and thickness, i.e., there shall not be splendrous light, only יְקָרוֹת and קִפָּאוֹן shall [there] be. יְקָרוֹת An expression similar to, "like the disappearing light over the plains" (Tehillim 37:20). Like a sort of light that appears in the morning over the mountains and disappears little by little.

וְקִפָּאוֹן – Congealed and dark and thick, like ice that is congealed and frozen, as in, "And like cheese You curdled me" (Iyyov 10:10).

לא יהיה אור יקרות וקפאון – לא יהיה אור ניגונו בזקף לפי שהוא סיום^א המילה ומפרידו מתיבה שלאחריו. וכן פירושו: לא יהיה אור – כלל, שלא יהא אור אלא טמון וגלוי, כמו שמפרש לא יום ולא לילה (זכריה י״ד:ז׳). והוא שאמרו רבותינו (בבלי פסחים נ׳.) אור שהוא יקר בעולם הזה קפוי הוא לעולם הבא. קפוי, גלוי.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״סייום״.

והיה – לא יהיה – ישרת בעבור אחרת.

ומלת יקרות – תואר, והמתואר הם עבות. וככה: לא יהיה אור ולא יהיה עבות יקרות.

וקפאון – דבר עב, כדרך לא יום ולא לילה (זכריה י״ד:ז׳).

לא יהיה אור – יום כמו שהוא רגיל, אלא היאך,

יקרות – אור מכוסה שערפל יכסה החמה, כדרך שהלבנה מכוסה בתחלת החדש ובסופו כדכתיב אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך (איוב ל״א:כ״ו), שפתרונו וירח שהיה יקר ומכוסה הולך וזורח במלואו, כי לא יקראנו ירח בכל המקומות אלא בעת מלואו.

ולפי שהמקום יושב אז בדין לשפוט עולמו וגם מפני כבוד השכינה יהו מתכסין מלהאיר, ועל זה הוא אומר וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו׳ (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה ובושה אינה אלא בכיסוי פנים. והוא שאומר למטה (זכריה י״ד:ט׳) והיה י״י למלך על כל הארץ.

וגם קפאון וקרח יהיה באותו היום, כי יום סגריר יהיה לכל העולם.

והיה ביום ההוא – ביום שזכר שיהיה בו האות יהיה זה הענין שלא יהיה אור יקרות וקפאון ופי׳ על דרך משל שלא יהיה אור היום ההוא בהיר והוא אור יקרות כמו וירח יקר הולך (איוב ל״א:כ״ו) ולא אור קפאון והוא קפוא ועבה שהוא כמו חשך ופי׳ שלא יהיה היום ההוא כלו לא כאור ולא כחשך כלומר לא ברוחה ולא בצרה כי שתיהם יהיו בו וכן אמר אחריו לא יום ולא לילה (זכריה י״ד:ז׳).

ויונתן תרגם: לא יהא נהורא אלהין עדי וגליד.

לכן אמר ממשל לזה והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון רוצה לומר שלא יהיה אור היום ההוא בהיר בשחקים שהוא אור יקרות כמו וירח יקר הולך (איוב לא, כו) וגם כן לא יהיה אור קפאון נקפה ועב כדמות החשך, והנמשל בזה שכמו שביום המעונן לא יבדל האור מן החשך כן ביום המלחמה ההיא מפני הצרה לא ירגישו בשמחת הנקמה מפחד האויבים.

(ו-ז) [והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, והיה יום אחד]. ואז תהיה אור¹, לא של יקרות וקפאון מעורב², כי אמנם זה התערובת³ יהיה יום אחד בלבד, שהוא יום מלחמת ה׳ על גוג⁴: והיה לעת ערב. שיחשך אור מלכות האומות, יהיה אור מוחלט⁵ לישראל, שיגלה המשיח⁶:

1. לשון הכתוב קשה, שאמר ׳והיה ביום ההוא׳, הרי שמדבר על מה שיהיה, והמשיך ׳לא יהיה אור יקרות וקיפאון׳, הרי דיבר על מה שלא יהיה. ולכן מפרש רבינו שהכתוב החסיר תיבה המובנת מאליה, ׳והיה אור ביום ההוא׳.

2. הרד״ק כתב, ׳לא יהיה אור היום ההוא בהיר, והוא אור יקרות וכו׳, ולא אור קפאון והוא קפוא ועבה שהוא כמו חושך, ופירושו שלא יהיה היום ההוא כולו לא כאור ולא כחושך, כלומר לא ברווחה ולא בצרה, כי שתיהם יהיו בו, וכן אמר אחריו לא יום ולא לילה׳. וכעין זה מפרש רבינו, אלא שלדעת הרד״ק האור שיהיה ביום ההוא הוא אור מעורב, ואילו לדעת רבינו ביום ההוא יהיה אור מוחלט, אלא שלפני כן יהיה תערובת ׳אור יקרות וקפאון׳.

3. של ׳אור יקרות וקיפאון׳.

4. ׳והיה יום אחד׳ מוסב על ׳אור יקרות וקפאון׳, כלומר, ׳ביום ההוא׳ אחרי מלחמת גוג ומגוג, כבר לא יהיה כמו שהיה לפני כן יום אחד, שאז היה אור מעורב כזה, אלא יהיה אור בלבד, ואילו האור יקרות וקיפאון יהיה יום אחד בלבד.

5. בדפוסים וכתבי יד פיענחו בטעות מכת״י רבינו ׳ממלכי׳.

6. ׳לעת ערב׳, כאשר יעריב שמשם של האומות, שיתבטלו מלכותיהם על ידי התגלות ה׳ שיצא להילחם בגוג ומגוג עם כל הגויים שבאו עמהם להילחם על ירושלים, אז ׳יהיה האור׳ המוחלט לישראל. ובבראשית רבה (ו ג) דרשו על שני המאורות, השמש והירח, שבהם נמשלו הגויים וישראל: ׳כל זמן שאורו של גדול קיים - אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול - מתפרסם אורו של קטן, כך כל זמן שאורו של עשו קיים - אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו - מתפרסם אורו של יעקב, הה״ד קומי אורי כי בא אורך [של ישראל, ומתי יבוא אורם], כי הנה החושך יכסה ארץ [וערפל לאומים ועלייך יזרח אור ה׳]׳. ובפירושו לבמדבר (כח יא) כתב רבינו: ׳כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה היא בצד מה דומה לענין הירח אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה... הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד כמו שאר האומות, אבל היה זה להם לעתים כפי שפע האור העליון עליהם, ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש, כי אין מזל לישראל (שבת קנו.) ולא אור כלל מעצמם, זולתי אור האל יתברך בהיותם לרצון, ובכן נקרא האל יתברך אצל הנביאים ׳אור ישראל׳ כאמרו (ישעיה י יז) וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ, וכן העיד באמרו (תהלים כז א) ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי׳. ולכן כאשר ייצא ה׳ ויגלה מלכותו על ישראל ויתבטל כח מערכת השמים, ממילא יהיה אור לישראל. ובתהלים (מו ו) בו תיאר מלחמת גוג ומגוג פירש רבינו ׳יעזרה אלהים לפנות בוקר - כשיתחיל לסור חושך גוג ומגוג׳. והמלבי״ם פירש, שביום ההוא ׳לא יהיה אור׳ מן השמש והירח, שיפסיקו להאיר בעולם, כמו שכתוב (ישעיה ס) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וכו׳ והיה לך ה׳ לאור עולם, ולא יהיה במציאות אור גשמי, לא ׳אור יקרות׳ – מאור השמש שהוא אור עצמי אור יקר, ולא אור ׳קפאון׳, שהוא אור הירח וכוכבים, ולכן יהיה ׳לא יום ולא לילה׳.

יקפאון – וקפאון קרי ובמסרה רבתא וגם בריש הושע וריש ד״ה נמנה עם מלין דכתיבין יו״ד בריש תיבותא וקרינן וא״ו ועל זה נאמר שם יקפאון פלוגתא דרב נחמן ר״ל שלדעתו הוא בוא״ו גם בכתיב אבל במדרש רבה ובתנחומא פרשת חקת אמרו לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון כתיב דברים המכוסי׳ מכם בע״הז עתידים להיות צפוים לע״הב כהדין סמיא דצפי דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו׳ ופי׳ בעל מתנות כהונה יקפאון יו״ד האיתן מורה על העתיד ועיין נסחא א׳ בעירוך ערך בלם.

אור יקרות – אור בהיר וכן וירח יקר הולך (איוב ל״א:כ״ו).

וקפאון – ר״ל חשך כדבר הנקפה והוא דבר צלול הנהפך להיות עב וכן קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳).

לא יהיה אור יקרות וקפאון – לא יהיה אור בהיר ולא יהיה נקפה ועב כדמות החשך ר״ל ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון.

אור יקרות וקפאון – אור העצמי היקר. ואור החוזר כמו אור הירח, שפעל קפא מורה דבר הנגלד וצף על דבר הלח למעלה, וזה הכדור המקשי שהאור שיקבל מן השמש חוזר ממנו באור חוזר.

והיה ביום ההוא לא יהיה אור – ר״ל שאז יחדל אור השמש והירח מלהאיר בעולם, כמ״ש (ישעיהו ס׳) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וכו׳ והיה לך ה׳ לאור עולם, ולא יהיה במציאות אור גשמי, לא אור יקרות ולא אור קפאון – ר״ל לא אור השמש שהוא אור עצמי אור יקר, ולא אור הירח וככבים שהם רק מקבלים האור שצף על כדורם המקשי ע״י השמש שמכה עליהם והאור חוזר, כי לא ימצא אור גשמי כלל.

יקרות – שם מופשט ע״ד ידידות, ומקורו מלשון ארמי, יקיר הוא תרגומו של כבד, וענינו כבדות, וכן תרגמו גם שד״ל, וקפאון תרגמו אידִים עבים מלשון וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳), ומוסיף שד״ל כי בשנת אתשפ״ג למנין הנוצרים בזמן הרעשים במדינת קאלבריא באיטליא הדרומית אפילה עבה קשה לעינים וכבדה לְהַנְשִים וסרוחה ונצבת החשיכה את השמש יומם והכפילה חשכת הלילה עשרים יום.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְהָיָ֣ה יוֹם⁠־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַיהֹוָ֖הי״י֖ לֹא⁠־י֣וֹם וְלֹא⁠־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת⁠־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה⁠־אֽוֹר׃

It will be a unique day which is known to Hashem; not day, and not night; but it will come to pass, that at evening time there will be light.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי יוֹמָא חַד הִיא יְדִיעַ קֳדָם יְיָ לָא כִנְהוֹר יֵימָם וְלָא כִקְבֵל לֵילֵי וִיהֵי לְעִדַן רַמְשָׁא יְהֵי נְהוֹרָא.

רמז תקפה

והיה לעת ערב יהיה אור – א״ר אלעזר אין משלן של ארבע מלכיות אלא יום אחד מיומו של הקב״ה מהיכן את למד דכתיב וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם ויהי השמש באה, אמר ליה ר׳ אלעזר בן ערך כדברך שנאמר נתנני שוממה כל היום דוה, חוץ משתי ידות שעה, תדע לך שהוא כן בוא וראה כשהחמה נוטה לבוא במערב שתי ידות שעה תש אורו ואין נוגה לו, כן עד שלא יבא הערב יצמח אורן של ישראל שנאמר והיה לעת ערב יהיה אור.

והיה יום אחד – והיה הדבר הזה יום אחד מיומו של הקב״ה הוא היום יוודע שהוא להכנת ישעו של הקב״ה.

לא יום ולא לילה – לא אור נוגה כאור של עולם הבא שנאמר בו: ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיהו ל׳:כ״ו) ולא לילה ולא עת של צרה כצרת שיעבוד המלכיות שמקדם כי ימות המשיח יהיו ואין בהן שיעבוד.

והיה לעת ערב – קודם שיגמרו אלף שנה יהיה אור הנוגה וכל הטוב האמור על ישראל וכן תירגם יונתן לא כניהור ימם ולא כקבל ליליא.

And it shall be one day And this thing shall be one day of the day of the Holy One, blessed be He. That day shall be known, that it is for the preparation of the salvation by the Holy One, blessed be He.

neither day Neither [will it be] a light of splendor, like the light of the world to come, as it is stated: "The light of the sun shall be sevenfold as the light of the seven days" (Yeshayahu 30:26).

nor night Nor a time of trouble, like the trouble of the preceding subjugation by the kingdoms, shall [these days] be, for they will be the days of the Messiah, and there shall be no subjugation during these days.

and it shall come to pass that at eventide Before the thousand years are up there shall be a splendrous light, and all the good promised to Israel [will come]. And so did Jonathan translate: Not like the light of day and not like the darkness of night.

לא יום ולא לילה – שלא יהא גאולה מכל וכל ולא יהיה שיעבוד מלכיות כלל. אלא הגאולה תהא צומחת והולכת.

והיה לעת ערב יהיה אור – ולבסוף יהיה כולו אור.

(ז-ט) והיה יום אחד – אינו דומה יום אחד ליום הכתוב: והיה ביום ההוא (זכריה י״ד:ו׳) ...{?ע}⁠ותו של אותו יום כאילו כתוב בו ביום, אבל יום אחד – זה יום אחד^א של הקב״ה יהיה {...א}⁠לף.

יוודע ליי׳ – לו לבדו יהיה ידוע וניכר,

כי לא יהיה לא יום ולא לילה – לא אור ולא חשך, והם {...אל}⁠ף שנים שלנו שהן יומו^ב של הקב״ה, שעתיד העולם להיות תוהו ובוהו כמו שהיה בראשיתו, {אין יום ו}⁠אין לילה,⁠^ג ואחריהם ישוב העולם לקדמתו, ויהיה זמן תחית המתים. ובא הכתוב ללמדינו ^ד{כשיכלו י}⁠מות המשיח יתחילו אותן אלף שנים שנאמר בהן: הארץ כבגד תבלה (ישעיהו נ״א:ו׳) ושמים^ה כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳) ונשגב יי׳ {לבדו ביום} ההוא (ישעיהו ב׳:י״א,י״ז).

והיה לעת ערב יהיה אור – לעת ערב – שיגמור יומו של הקב״ה שיפסקו {אותן}⁠^ו אלף שנים.

יהיה {אור – אז י}⁠צא אור הגדול {הכמוס^ז ו}⁠הגנוז לצדיקים מימי בראשית שבעתים כאור^ח שבעת הימים (ישעיהו ל׳:כ״ו), ואז יחיו המתים ותיברא הארץ החדשה ושמים החדשים^ט (ישעיהו ס״ו:כ״ב). י״י אחד ושמו אחד.⁠^י (כ״י אוקספורד אופ׳ 34 דף 116בשם ״בפתרו׳ ר׳ שמואל ב״ר מאיר זצ״ל״, ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 197 בשם ״אך רשב״ם כתב בסוף זכריה בפסוק... ע״כ.⁠״)

(ז) ועוד מצאתי בע״א: יודע ליי׳ לא יום ולא לילה – מרוב צער שיהיה לישראל לא {ידעו אם} הוא יום או לילה.

והיה לעת ערב – כשילחם הקב״ה באומות וימותו, מיד יראו ישראל אור גדול כדכתיב: {ועת צרה} היא ליעקב וממנה יוושע (ירמיהו ל׳:ז׳). וזהו שאמר דניאל: כמראה הערב והבוקר אמת הוא (דניאל ח׳:כ״ו). (״בפתרו׳ ר׳ שמואל ב״ר מאיר זצ״ל״ בהמשך כ״י אוקספורד אופ׳ 34 דף 116ב)

א. בכ״י נכפלו (עם סימנים למחוק) המלים: זה יום אחד.

ב. עד כאן מופיע רק בכ״י אוקספורד. מכאן מתחיל הציטוט בערוגת הבושם, ובמקום המלים ״שהן יומו״ שבכ״י אוקספורד מופיע שם: ״זה יום אחד״.

ג. המלים ״{אין יום ו}⁠אין לילה״ חסרות בערוגת הבושם.

ד. ההשלמה מערוגת הבושם.

ה. בערוגת הבשם: והשמים.

ו. המלה ״אותן״ הושלמה מערוגת הבושם.

ז. מלה זו הושלמה מערוגת הבושם.

ח. כן בפסוק ובערוגת הבושם. בכ״י אוקספורד: באור.

ט. כן בערוגת הבושם. בכ״י אוקספורד רק: {ותיברא עו}⁠לם חדש.

י. המלים ״י״י אחד ושמו אחד״ מופיעות רק בערוגת הבושם, ושם הם סיום הציטוט. ההמשך מופיע בכ״י אוקספורד בלבד.

והיה – לא ידעו בני האדם בבוא יום השם או יום או לילה, וסמוך לערב יתברר זה. והמפרשים אותו דרך משל על הגלות והישועה איננו נכון. רק הוא כמשמעו.

והיה – אותו יום, יום אחד – בין הימים יחיד שאין כמוהו לגדולות ונוראות ונפלאות.

הוא יודע לי״י – מכל הימים לעשות בו נוראות.

לא יום – יהיה כמו שאמרנו. וגם לא לילה – יהיה. שחמה משמשת מכל מקום.

וגם יש לומר: יום אחד – משונה מכל הימים. כמו שיפרש, יום^א שלא יום יהיה ולא לילה.

הוא יודע לי״י – שום בריה לא תכיר בו שהוא יום ולא יהיה נודע שהוא יום רק להמקום ב״ה.

והיה לעת ערב – ככלות משפט העמים ויסתלק כבוד שכינה אז יגלה השמש ויהיה אור – סמוך לשקיעה ולא יותר.

א. בכ״י: גם.

והיה יום אחד – אותו היום יהיה יום מיוחד לי״י שיודע בו בגבורותיו ובנפלאותיו שיעשה באותו היום.

לא יום ולא לילה – לא יהיה כולו יום ולא כולו לילה כלומר לא יהיה כלו צרה ולא כלו רוחה.

והיה לעת ערב יהיה אור – לעת הצרה הגדולה שיצא בגולה אז ויצא י״י ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳).

וכבר פירש זה באומרו עוד והיה יום אחד הוא יודע לה׳ לא יום ולא לילה כלומר שביום ה׳ ההוא יהיה כל אדם בכל כך מהבהלה והתמהון שיקדר עליהם היום ולא יראה אצלם יום גמור ולא לילה גמור לפי שיחשכו הרואות בארובות מרוב הצרה. והנכון בעיני שהייעוד הזה הוא כפשוטו שיהיה היום ההוא כל כך מעונן שלא יהיה בו אור יקרות בהיר ולכן יהיה אצלם כאילו הוא לא יום ולא לילה לפי שידרשהו אלוה ממעל בגשם שוטף ואש וגפרית ורוח זלעפות ומפני זה יהיה היום ההוא אפל ומעונן ולא תופע עליו נהרה, ומפני עננותו אמר שיהיה לא יום ולא לילה והותרה בזה השאלה הו׳.

ורש״י פירש לא יום ולא לילה לא אור נוגה כאור של העולם הבא שנאמר ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיה ל, כו) ולא לילה ולא עת של צרה כצרת שעבוד המלכיות מקדם כי ימות המשיח יהיו ואין בהם שעבוד עד כאן:

ואמנם הענין וההודעה הג׳ שזכר הנביא אומרו והיה לעת ערב יהיה אור והוא להגיד שלעת ערב ביום ההוא יתחדש אור בהיר והוא בהפך המנהג הטבעי שלעת הערב תתחיל החשכה, כי הנה בהשלים הקב״ה לעשות מלחמתו בארץ יזרח עליה שמש צדקה ומרפא בכנפיה. והמפרשים פירשו הייעוד הזה שהוא המשליי, וכתב רש״י והיה לעת ערב יהיה אור קודם שיגמרו אלף שנה והיה הנוגה וכל הטוב האמור על ישראל. והנני מפרש אחר זה מה הם אלף שנים הללו שזכר הרב ומאין לקחו כי כל יקר ראתה עינו בלי ספק, והראב״ע כתב הפך זה ואמר בבוא יום השם לא ידעו בני אדם אם הוא יום אם לילה וסמוך לערב יתברר זה והמפרשים אותו דרך משל על הגלות והישועה איננו נכון רק הוא כמשמעו עד כאן ומי יתן והיה לבבו זה בכל הנבואות שלם וטוב לפרשם כפי פשוטם ואמתתם. ואם כפי ההמשל נפרשהו יהיה ענינו שלעת ערב שהוא רמז לתוקף הצרה אז יהיה אור ההצלה האלהית שיצא ה׳ ונלחם בגוים ההם, ואמנם איך יהיה זה השכל יורה עליו שבני אדום ילכדו ירושלם ונשסו הבתים והנשים תשגלנה ויצא חצי העיר בגולה ויבאו בני ישמעאל עליהם יחרימום יתנום לטבח, ומן השמים ילחם השם יתברך בהם בדבר ואש גפרית ואז ימלטו בני ישראל מידיהם וילחמו בשולליהם וישארו בני חורין וזהו אור ה׳ אשר יזרח עליהם.

ובפסיקתא רבתי אמרו והיה לעת ערב יהיה אור רבי אלעזר בן עזריה אומר אין משלן של ארבע מלכיות אלא יום אחד של הקדוש ברוך הוא מהיכן אתה למד דכתיב (בראשית טו, יא - יב) וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם ויהי השמש באה, אמר לו רבי אלעזר בן ערך כדבריך שנאמר (איכה א, יג) נתנני שוממה כל היום דוה חוץ משתי ידות שעה תדע לך שהוא כן בוא וראה כשהשמש נוטה לבוא במערב יצמח אורו של ישראל שנאמר והיה לעת ערב יהיה אור עד כאן. והמאמר הזה תמצאהו גם כן בפכ״ט (פי״ח פכ״ח) מפרקי רבי אליעזר. ונראה לי שמכאן לקח רש״י קודם שיגמר אלף שנה לפי שחשב שהיה היום ההוא יומו של הקדוש ברוך הוא שהוא אלף שנה, וחוץ ממעלת חכמתו ושלימות תורתו שלא היה דעת השלם ההוא כך כי הנה כבר עברו עתה מן ממשלת הארבע מלכיות אלף ותתק״מ שנה ואיך יאמר השלם רבי אלעזר בן עזריה על אלף שנה גם שרבי אלעזר בן ערך הודה לו בדבר והוכיחו ממאמר כל היום דוה והסיר משם שתי ידות שעה ולא היה לקדושים ההמה מדרך הסברא כי אם מפי קבלת הנביאים, ואני כבר פירשתי המאמר הזה בדרך האמת הברור בספר ישועות משיחו אשר עשיתי בחלק האחד ממנו בפירוש הפרק הנזכר מפרקי רבי אליעזר והוא מאמר רב הערך ונפלא הידיעה ובו נתנו זמן הקץ בלי ספק יעויין משם כי אינו ממה שיאות למקום הזה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

והיה יום אחד – זה יתמיד יום אחד ונודע הוא לה׳ מתי יהיה היום הזה אשר לא יהיה לא יום ולא לילה כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה.

לעת ערב – סמוך לערב יהיה אור ר״ל אז יכירו בטובת התשועה.

והיה יום אחד – לא יהיה היום חלוק ליום ולילה לבקר וצהרים ועת ערב, שזה רק בעת שישמשו המאורות הגשמיים, אבל אז יהיה יום אחד מדובק כולו יום, והוא יודע שהוא לה׳ שאורו מיוחס לה׳ לא לשמש וירח ומאורות רק באורו נראה אור, וע״כ יהיה לא יום ולא לילה – ששמות יום ולילה יקראו מצד הארת האור הגשמי שזורח ושוקע, אבל האור שיהיה אז יהיה אור תמידי בלתי משתנה כלל לא זורח ושוקע ולא יצדקו עליו שמות יום ולילה, והיה לעת ערב יהיה אור – שהשמש הגשמי תערב ותשקע ואז יתחיל האור העקרי להאיר שהוא אור ה׳, והיא מליצה נפלאה שיתבטל ההארה והשפע היוצא מאת המאורות, וה׳ בעצמו ובכבודו יאיר וינהיג וימשול בשפע תמידית בלתי משתנה, עד שלא יהיה חשך וצרה כלל וסילוק השפע והמעטתה כמו שמוכרח בהנהגה הטבעיית הבא בסבת המערכת שהם עולים ויורדים ומחייבים שנוים טובים ורעים, כי אז יהיה רק אור וטוב ושלום והצלחה.

יהיה אור – אולי כיון הנביא הדברים כפשוטם, או הם דברי משל להוראת צרות כבדות הנהפכות לבסוף לטובה גדולה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֤וּ מַֽיִם⁠־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם חֶצְיָ֗ם אֶל⁠־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל⁠־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן בַּקַּ֥יִץ וּבָחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה׃

It will happen on that day, that living waters will go out from Jerusalem; half of them toward the eastern sea, and half of them toward the western sea; in summer and in winter will it be.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא יִפְקוּן מֵי מַבּוּעַ מִירוּשְׁלֵם פַּלְגֵיהוֹן לְיַמָא מַדִנְחָא וּפַלְגֵיהוֹן לְיַמָא מַעַרְאָאָה בְּקַיְטָא וּבְסִיתְוָא יְהוֹן נַפְקִין.

והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים – ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר נטל הקב״ה שיחתן של אבות ועשאה מפתח לגאולתם של בנים, א״ל הקב״ה ליעקב אתה אמרת והיה ה׳ לי לאלהים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר, והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

והיה ביום ההוא – כשיבקע הר הזיתים מן המזרח למערב.

יצאו מים חיים מירושלים – וילכו למזרח דרך אותה בקיעה עד הים הקדמוני שהוא למזרחו של עולם קדמה וחציו יפנה למערב אל הים המערבי הוא המעיין שניבא יואל: ומעיין מבית י״י יצא (יואל ד׳:י״ח), הוא הנחל שנבא יחזקאל: וימד אלף ויעבירני במים וגו׳ (יחזקאל מ״ז:ד׳).

And it shall come to pass on that day when the Mount of Olives will split from east to west.

spring water shall come forth from Jerusalem and flow to the east by way of the crevice to... the eastern sea which is to the east of the world; and half of it will turn to the west, to the western sea. This is the spring concerning which Yoel (4:18) prophesied: "And a spring shall emanate from the house of the Lord.⁠" That is the spring concerning which Yechezkel (47:3) prophesied: "And he measured a thousand cubits and he made me pass through the water.⁠"

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

והיה – זה אות לעתיד, ובעבור זה נבקע ההר, בעבור שנבקע ההר מחציו יצאו מים חיים – דרך הגיא, ולא יעכבם מעתה ההר כי יבקע.

יצאו מים חיים מירושלים – שעל ידי רעש הארץ יבקעו ההרים ומעינות יצאו, ולא אילו הן מים שביחזקאל (יחזקאל מ״ז:א׳-ח׳) שאותן שביחזקאל יוצאים למזרח ונופלים אל הים הקדמוני כמו שמוכיח שם (יחזקאל מ״ז:ח׳). אבל אילו שני נחלים הן יוצאים ממקום אחד. הנחל האחד המזרחי נופל אל הים הקדמוני והמערבי אל הים האחרון.

והיה, מים חיים – הוא שאמר בנבואת יואל ומעין מבית י״י יצא וגו׳ (יואל ד׳:י״ח) והוא שנאמר בנבואת יחזקאל והנה מים מפכים (יחזקאל מ״ז:ב׳) ונאמר שם והיו לנחל גדול הכל כמו שכתוב שם.

הקדמוני – המזרחי.

האחרון – המערבי הוא שנאמר בנבואת יחזקאל ובאו הימה אל הים (יחזקאל מ״ז:ח׳).

בקיץ ובחורף יהיה – מוצאם שלא ייבשו אלה הנחלים ולא יכזבו מימיהם.

ויונתן תרגם: בקייטא ובסיתוא יהון נפקין וכתב החכם רבי אברהם א״ע ז״ל כי זכר קיץ וחורף לפי שהם תקופות יבשות כי ימי הקיץ הם חמים ויבשים וימי החורף קרים ובאלה הימים יחסרו הנהרות.

והיה ביום ההוא יצאו מים חיים – כי כל מה שקדם הוא לשון כל הנביאים על כל צרה מופלגת, וזה מה שאין צריך באור. וגם דרך הנביאים לומר הפלגות על כל תשועה והצלחה מופלגת אחר נפילת עמים רבים במלחמה הזאת, הנה אז יהיה קטטה מה ומלחמה מה בין יהודה ובין יושבי ירושלים, אבל זאת הקטטה היא נהוגה בין כל שוללים ובוזזים מחנה.

והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגומר עד סוף הנבואה והספר: עתה יבאר הענין וההודעה הד׳, והיא שביום ההוא כשיבקע הר הזתים מן המזרח למערב יצאו מים חיים מירושלם וילכו למזרח דרך אותה בקעה עד הים הקדמוני שהוא למזרחו של עולם קדמה וחצים יפנו למערב אל המעין המערבי הוא המעין שניבא יואל (יואל ד, יח) ומעין מבית ה׳ יצא הוא הנחל שניבא יחזקאל (יחזקאל מז, ב) והנה מים מפכים וגומר ואמר והיו לנחל גדול, ובדברי זה הנביא עצמו למעלה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושב ירושלם וגומר. ורש״י וגם הראב״ע פירשו הייעודים האלה כולם כפי משמעותם, וכתב הראב״ע שזה אות שהוא לעתיד. וכבר פירשתי שבהיות הייעוד הזה כפי פשוטו יהיה ענינו שכמו שמציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם כן בריאה יברא ה׳ שבקרב ירושלם שלא היו מים חיים מעולם בזמן הגאולה יצאו מים חיים בדרך נס ומעין מבית ה׳ יצא ויהיו המים התחתונים רמז למים העליונים שכולם יצאו מירושלם, ולכן אמר חצים אל הים הקדמוני וגומר שאותם המים ילכו לימים הגדולים אשר בקצוות היישוב כמו שהאמונה האלהית תצא משם לקצוות הארץ, ואמר בקיץ ובחורף יהיה לפי שהמימות יחסרו בימי הקיץ בסבת החום שמיבש אותם ובימי החורף מפני הקור שיקפאם אבל מימי ירושלם לא יחסרו בקיץ ובחורף. והראב״ע כתב שזכר קיץ וחורף לפי שהם תקופות יבשות כי ימי קיץ הם חמים ויבשים וימי החורף קרים ויבשים ובאלה הימים יחסרו הנהרות, והענין שוה עם מש״פ ואין ספק שמי שמפרש הייעוד הזה כפשוטו ראוי שיפרש ייעוד בקיעת ההרים ג״כ כפשוטו לפי שזה נמשך מזה וכמה פעמים במוט הרים ובקיעתם יתראו שם מקור מים חיים. אמנם יונתן כבר הודעתיך שפירש הייעוד הזה בדרך המשל על למוד התורה והאמונה שיצא בירושלם לכל באי עולם וכמ״ש (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם כי תמיד הנביאים יכנו הדעות האמתיות במים חיים כמ״ש (שם נה, א) הוי כל צמא לכו למים:

מים חיים. כאמור ביחזקאל (מז יב) ׳והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה׳¹, כענין עץ החיים לאדם הראשון²:

1. שם כתוב שה׳ הראה ליחזקאל את הנחל המחיה כל דבר הניתן בו, ולצידו יצמחו עצים רבים ׳וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה׳. וגם רש״י והרד״ק כאן כתבו שהכוונה לאותו הנהר האמור שם (וראה ירושלמי שקלים פ״ו ה״ב). ולכן נקראו ׳מים חיים׳, כי הם מים הנותנים חיים, שהאוכל מן הפירות הגדלים מן העצים הגדלים מאותם המים לא ימות לעולם, וכפי שיבואר בהערה הבאה. ולעיל שם (פסוק ח) כתוב ׳וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפּוּ הַמָּיִם׳, שמי המעיין ירפאו את מי הים, ומבואר בפסיקתא רבתי (לד יב) שגם כאן הם יוצאים לרפא את המים: ׳כי גדול כים שברך מי ירפא לך, אמר רבי חילפא דרומיה, אילו אומר כי גדול כמת שברך לא היה להם לישראל תקומה, אלא שאומר כי גדול כים שברך, מה הים מצפה לרפואה, אף ישראל מצפים, כשיבנה בית המקדש והמים יוצאים מתחת בית המקדש כמה שכתב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון, והם נכנסים לאוקיינוס וממתיקים אותו כמה שכתוב [כי באו] שמה המים האלה ורפאתיהו, ואוקיינוס יוצא לים ומרפא אותו, הוי מי ירפא לך מי שהוא מרפא מכת הים הוא מרפא מכתך׳.

2. אדם הראשון היה בגן עדן, שבו גם היה ׳נהר היוצא מעדן׳ המשקה את הגן, ושם בגן היה ׳מכל עץ הגן, כפי חילוף הזמנים במבטי הכוכבים, כאמרו (יחזקאל מז יב) לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר׳ (פירוש רבינו שם פסוק טז), והפסוק שהביא רבינו שם הוא הכתוב באותם העצים שבמראה יחזקאל, ושבו מדבר כאן, וראה בשמות רבה (טו כא) שפירשו ׳לחדשיו יבכר׳, שאדם אוכל מהם ומתרפא, וכלשון הכתוב שהביא רבינו ׳ועלהו לתרופה׳. והכוונה שאז ישובו ישראל למעלת אדם הראשון לפני החטא, ולכן יצמחו להם עצים שיהיו כמו ׳עץ החיים׳ שבתוך הגן, שהאוכל ממנו חי לעד, כי גם ישראל לעתיד ישיגו את מעלת הנצחיות, ולעומת הנהר היוצא מעדן ייצא עכשיו הנחל מן המקדש, ויהיו למים אלו ולכל הצומח מסביבו אותן הסגולות שהיו למים היוצאים מעדן. וכן כתוב באדם הראשון (בראשית ב ח-טז), בשילוב פירוש רבינו שם: ׳ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר׳ - ה׳ יצר את האדם בצלם אלהים, עם נשמה שכלית שבכוחו להוציאה אל הפועל ולהפוך לקנות חיים נצחיים, והניחו בגן עדן שהוא המקום המובחר מצד אווירו ומצד המזונות הגדלים בו להשיג שלימות שכלית, וכדי שיהיה האדם פנוי לעבודה זו ויהיו מזונותיו מזומנים ללא כל טורח ׳ויצמח ה׳ אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל׳ - משמח ומרחיב הלב להכינו לקבלת השפע השכלי, ׳ועץ החיים בתוך הגן׳ – ומהות עץ חיים זה, כי אכילת פירותיו הנכבדים היו מולידים באדם תמיד תמורת מה שניתך ממנו בלתי עיפוש, שאף שהאדם מורכב מיסודות שונים המכלים ומפסידים זה את זה, וגם חומו הטבעי מתיך את לחותו ומכלה את כוחותיו, הפירות היו משלימים את החסר מבלי להוסיף כל פסולת, כך שבאכילת פירות אלו היה האדם חי לעולם. אך מלבד זאת היה בתוך הגן גם ׳ועץ הדעת טוב ורע׳, אותו נצטווה אדם שלא לאכול. וכדי שלא יהיו גשמים שיצערו את האדם ויסיחו את דעתו מעבודת ה׳, וכן כדי שלא יהיה צריך לטרוח ולהשקות את הגן, הזמין ה׳ ׳נהר יוצא מעדן להשקות את הגן׳ [וכדי שיהיה לנו מושג מה מטיב נהר זה, הזכיר את שמות הנהרות המפורסמות המסתעפים מנחל זה, ששבחם ידוע לכל]. וכדי להשיג את שלימות תכלית הפירות, ׳ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל׳, כלומר, עליך לאכול מכל הפירות השונים שישנם בגן לפי חילוף מקום הכוכבים ע״י הילוכם, שבכך משתנה המזון הצריך לאדם באותה העונה, וכמו שנאמר גם על העצים שיצמחו מן המים החיים היוצאים מירושלים לעתיד ׳לחדשיו יבכר׳, שכל אילן יתן פריו בעתו, וע״י אכילת אותו הפרי בזמנו יחיה האדם לאורך ימים. וראה מש״כ אברבנאל והמלבי״ם שמלבד שיהיה כן כפשוטו, מרמז המעיין גם על התפשטות מי הדעת ונחל האמונה, שלעומת זה ש׳מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים׳, כן יברא ה׳ בריאה חדשה שבקרב ירושלים שלא היו מים חיים מעולם, בזמן הגאולה יצאו מים חיים מירושלים בדרך נס, ויהיו המים התחתונים רמז למים העליונים שיצאו מירושלים לימוד התורה והאמונה להיישיר את כל בני עולם. וכדבריהם נראה מפירוש רבינו לתהלים (מו ה) שאחרי מלחמת גוג ומגוג כתוב נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים, ופירש רבינו ׳ואז יהיה ׳נהר׳ אשר ׳פלגיו׳ ׳ישמחו עיר אלהים׳, שהיא ציון, וזה הנהר הוא קדוש משכני עליון, שהוא בית המקדש אשר משם תצא תורה לבתי מדרשות, שהם פלגיו׳. הרי פירש שם שהנהר הוא בית המקדש עצמו, ופלגיו הם בתי מדרשות, וכמו שהנהר משקה את הפלגים, כן שפע התורה היוצא מבית המקדש ישפיע שפע תורה לכל בתי המדרשות, נמצא שהוא ׳קדוש׳ – מקור הקדושה למשכני עליון. ועוד כתב אברבנאל שנהר זה הוא הנזכר לעיל (יג א) ׳ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים׳, ולפי מש״כ בביאור שם שטהרה זו הוא עניין ביטול היצר שלעתיד לבוא, עולה בקנה אחד עם דברי רבינו בתהלים שעל ידי השפעת הקדושה מתבטל היצר, וכן ההשוואה למצבו של אדם הראשון בגן עדן, שעדיין לא שלט בו היצר. וראה אהבת יהונתן כאן שגם פירש שהנהר מרמז לביטול היצר. וראה מש״כ בזה בס״ד במאמר ׳חג הסוכות ומצוותיו׳ (פרק יב אות ג).

חיים – נובעים כמו אל מים חיים (ויקרא י״ד:נ׳).

הקדמוני – המזרחי.

האחרון – המערבי וכן ועד הים האחרון (דברים י״א:כ״ד).

יצאו מים חיים מירושליס – הוא המקור המוזכר למעלה היוצא מתחת מפתן הבית אל ירושלים ומשם תתפשט בעולם.

חצים – חצי המים היוצאים ילכו דרך בקע ההר אל הים הקדמוני וגומר.

בקיץ ובחורף יהיה – לא יתייבש בחום הקיץ ולא יגלד להקפות בקור החורף.

והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים – תחלה אמר כי יהיה מקור נפתח רק בירושלים לבד, אבל אחר מלחמה האחרונה יתרבו המים עד שיצאו לחוץ ויתפשטו עד ים המזרחי והמערבי, ומלבד שיהיה כן כפשוטו כמו שבארתי למעלה (י״ג א׳) מרמז גם כן על התפשטות המים המדעים ונחל האמונה האמתיית מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, מפרש.

הים הקדמוני – ים המלח מזרחה.

הים האחרון – הים הגדול (האמצעי) מערבה.

בקיץ כמו בחרף יהיה שם מים, וגם יחזקאל נבא דוגמת זה (סימן מ״ז) עיין מה שכתבתי שם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛הי״י֛ לְמֶ֖לֶךְ עַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

Hashem will be king over all the earth; on that day Hashem will be one¹ and His name one.⁠²

1. Hashem will be one | יִהְיֶה י"י אֶחָד – In other words, all will recognize that Hashem is the only god.

2. And His name one | וּשְׁמוֹ אֶחָד – This clause might be similar in meaning to the previous one; as all other gods will be rejected, only Hashem's name will be declared as God (Metzudat David). Cf. Ibn Ezra that the phrase implies that in the future all will utilize the explicit name of God rather than His other appellations. Finally, see Sforno that the connotation is that Hashem will be known solely through the attribute of mercy denoted by His proper name "Hashem".

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְתִתְגְלֵי מַלְכוּתָא דַייָ עַל כָּל יַתְבֵי אַרְעָא בְּעִדָנָא הַהִיא יִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ כְּתֵף חַד אֲרֵי שְׁמֵיהּ יַצִיב בְּעַלְמָא וְלֵית בַּר מִנֵיהּ.

והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד – אטו האידנא לאו אחד הוא, א״ר אחא בר חנינא א״ר יוסי א״ר יוחנן לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת ועל שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, לעוה״ב כלו הטוב והמטיב.

ושמו אחד – אטו עד האידנא לאו אחד הוא, א״ר נחמן לא כעוה״ז העוה״ב, העולם הזה נכתב ביו״ד ה״א ונקרא באל״ף דל״ת ולעולם הבא כלו אחד. רבא סבר למדרשיה בפרקא אמר ליה ההוא סבא לעלם כתיב. רבי אבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב וזה זכרי, א״ל הקב״ה לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב ביו״ד ה״א ונקרא באל״ף דל״ת, בעולם הזה שע״א מצויה אמרו ה׳ הוא האלהים אבל לעולם הבא כשימלוך הקב״ה עלינו אומר והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

יהיה י״י אחד – שכל האומות שאין להם תורה האמתית יעזבו הבליהם, נמצא שאין עמו אל נכר.⁠¹

ושמו אחד – שיהא שמו נזכר בפי כולם.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים ל״ב:י״ב.

shall the Lord be one For all the nations shall abandon their vanities and acknowledge Him, that He is one, and [that] no strange deity is with Him.

and His name one That His name shall be mentioned by everyone.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

והיה – למלך – ישרת בעבור המלה האחרת, וככה הוא: ביום ההוא יהיה י״י למלך אחד.

ושמו אחד – הוא השם הנכבד הנודע על יד משה עבדו, ויקרא בפי כל ככתבו.

והיה י״י למלך על כל הארץ – שכל העולם יקבלו מלכותו עליהם.

יהיה י״י אחד – לכל העולם שכולם יאמרו אחד הוא באלהות ובמלכות ובגבורה שאין כמוהו.

ושמו אחד – שם גבורתו ותפארתו להתהלל ולהתפאר, אחד הוא שאין כמוהו שם תפארת בעליונים ובתחתונים, והרי זה כענין אחת היא לאמה (שיר השירים י׳:ט׳) שפתרונו אין כמוה בכל בנות אמה ביופי ובחן.

והיה י״י למלך – כשיראו הגוים הבאים על ירושלם אלה הנפלאות הנזכרות יכירו כי י״י הוא המולך על כל הארץ ומשגיח בתחתונים ועושה בהם כרצונו והטבעים הופך לעשות רצון יראיו כי הכל מעשה ידיו.

ביום ההוא יהיה י״י אחד ושמו אחד – שיכירו כי י״י אחד ואין אלוה מבלעדו וכן שמו יהיה אחד שלא יזכרו בשם אלוה אחר בעולם אלא שמו לבדו יזכרו כמו שכתוב למעלה והיה ביום ההוא נאם י״י צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד (זכריה י״ג:ב׳).

והחכם ר׳ אברהם בן עזרא ז״ל פירשו בשם המפורש שהוא שם בן ארבע אותיות וכן כתב ושמו אחד הוא השם הנכבד הנודע על ידי משה רבינו עליו השלום ויקרא אז בפי הכל ככתיבתו וכן החכם הגדול הר״ר משה ז״ל פירשו בשם המפורש כי כל השמות המיוחסים לאל יתברך הם שמות נגזרים אם לפי יחס הפעלות אליו או לפי ההישרה לשלמותו וכאשר רבו אלה השמות הנגזרים חשבו קצת בני אדם שיש לי״י יתברך תארים רבים כמספר הפעולות אשר נגזרו השמות מהם ולזה ייעד בהגיע לבני אדם השגה שתתיר מהם זה הספק ואמר ביום ההוא יהיה י״י אחד ושמו אחד ר״ל שכמו שהוא אחד כן יקרא אז בשם אחד לבד והוא המורה על העצם לבד לא שהוא נגזר וכן תרגם יונתן ותתגלי מלכותא די״י וגו׳.

והענין החמישי שהודיע בזה הוא שהאומות הנשארות מאותה מלחמה יקבלו כולם אמונת השם יתברך כי בראותם מעשה ה׳ כי נורא הוא אשר יעשה עם עמו ועם חסידיו באותה מלחמה ובדברים הנמשכים אליה יכירו וידעו כי הוא האלהים והמולך על כל הארץ משגיח בתחתונים משנה הטבעים ועושה בהם כרצונו, ועל זה אמר והיה ה׳ למלך על כל הארץ רוצה לומר שלא תהיה מלכותו בלבד על ישראל אבל גם בכל הארץ ועל כל הגוים ימלוך, ולפי שהעמים כולם ישובו לעובדו שכם אחד לכן אמר ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד לפי ששם אלהים אחרים לא יזכרו ולא ישמע על פיהם, וכיון עוד בזה למה שאמר צפניה (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה׳ ככה אמר כאן ושמו אחד שהשם הנכבד שלמד משה רבינו לישראל הוא יהיה בפיהם גם כן כי כל בני אדם יקראוהו בשמו מבלי חלוף. והראב״ע פירש ושמו אחד על השם המפורש בן ד׳ אותיות הנודע על ידי משה רבינו עליו השלום וכן פירשו הרב המורה. וחז״ל בפרק אלו עוברין (פסחים נ, א) דרשו זה הכתוב בדרכים אחרים ואינם כפי פשוטו של מקרא:

והענין הו׳ שביאר בזה הוא אומרו יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון וגומר, והייעוד הזה ענינו שעם היות ירושלם הרים סביב לה הנה אז יסוב ויהפוך הקב״ה את כל הארץ אשר סביבה מישור כערבה ונמסו ההרים, אולי שהאומות עצמם כפי רבוי המוניהם ישימו ההרים למישור לפי שיצטרכו אליו לענין המלחמה כדי שתהיה כמישור או שיעשה אותו הקב״ה דרך פלא כדי שתהיה ירושלם המקום היותר גבוה מכל הארץ, והוא אומרו וראמה וישבה תחתיה כי כאשר יהיו נמסים ונמחים ההרים אשר סביבות ירושלם תתראה ירושלם רמה וגבוהה מכל הארץ, ואולי שלזה כיון ישעיהו גם כן באומרו (ישעיה ב, ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונשא מגבעות, והגביל כאן מקום המישור ההוא מגבע לרמון כי משם יתחיל המישור לצד דרום ונגב ירושלם ועם היות שתשב ירושלם תחתיה ובמקומה זכר שהנה תתרחב ותגדל מאד וע״ז אמר למשער בנימין וגומר עד יקבי המלך שהיקבים ההם היו חוץ לירושלם, וכבר ניבא ירמיהו על התרחבות ירושלם לעתיד לבוא ושם נזכר (ירמיה לא, לח) שער הפנה ומגדל חננאל כדברי זכריה פה כי כולם נתנו מרועה אחד. וממ״ש וישבה תחתיה יראה אמתת מה שאמרו המספרים הרומיים שטיטוס החריב ירושלם ונתץ חומותיה ושרף את בתיה ושאחרי כן אדריאנוס קיסר צוה לבנותה ושלא נבנית באותו מקום שהיתה בראשונה בדיוק אלא קרוב אליו, והאות על זה הוא שהנה ידוע שבארץ ישראל וכל שכן בירושלם הקדושה לא היו מקברים המתים כ״א מחוץ לעיר מפני הטומאה ולכן היה בהכרח קבר יש״ו מחוץ לעיר במקום שהיו קוברים הרוגי ב״ד, והנה עתה קבלה ביניהם שקברו אשר נקבר בו הוא בתוך ירושלם באמצע העיר ושם עושים היום הנוצרים בית קדושתם, והוא המוכיח שישוב ירושלם היום אינו באותו מקום עצמו שהיה קודם החרבן ושנתישבה העיר במקום שהיה בתחילה בית הקברות.

למלך על כל הארץ. שיסיר שולטן האומות ושריהם¹: ה׳ אחד. שיכירו שהוא יחיד במין מציאותו²: ושמו אחד. שיתנהג במידת רחמים בלבד³:

1. ׳שמלכות כל האומות תכלה לעתיד כאמרו (דניאל ז יב) וּשְׁאָר אומיא ולישניא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן׳ (פירוש רבינו לבמדבר כד כ), ׳כי אז אמנם יסיר שלטון כל שרי מעלה ומטה, כאמרו (ישעיה כד כא) יִפְקֹד ה׳ עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה׳ (לשון רבינו בדברים לב לז-לח). וכיון שיתבטלו שרי מעלה ומלכי האומות למטה, יהיה ה׳ המלך היחיד על כל הארץ.

2. שם הוי״ה המכונה בלשון חז״ל בכל מקום ׳שם המיוחד׳, מורה שה׳ הוא בורא את כל המציאות מאין, ושהוא אחד ואין זולתו, וכן כתב רבינו באור עמים (סוף פרק ׳בריאה׳): ׳השם השלישי לאל יתברך הוא השם המיוחד בן ד׳ אותיות המורה שהוא המציא המציאות בכללו אחר העדר מוחלט ומקיים אותו, כי גם אחרי שהמציא אותו לא היה לו קיום מציאות אם לא היה שופע עליו מציאות מאת הממציאו, מבלי אין שום יסוד מציאות זולתי הנמשך מאת הסיבה הראשונה הפועלת אשר הוא הממציא ובורא ונותן קיום למציאות בהשכילו את עצמו, ומזה יתחייב שהוא בורא וכו׳, ולכן נקרא זה השם אצלנו ׳שם המיוחד׳, כי בכל הוראות זה השם לא ישתתף עם האל זולתו׳. וראה בבראשית (יז א) שכתב רבינו שהפעולה ׳המיוחדת׳ של ה׳ היא הבריאה יש מאין, ׳שלא יפול בה נושא מתפעל, ולכן לא יצטרך הבורא בפעלו שיהיה זולתו שום נמצא במציאות, והיפך זה יקרה לכל נמצא זולת הבורא, כי אמנם לא יפעל שום פועל זולתו, אם לא נמצא איזה נושא מתפעל ממנו, וכן לא יתפעל שום מתפעל, אם לא ימצא איזה פועל שיפעול בו, ומזה יתחייב במופת ראייה מציאות הבורא ויחודו ושלמות פעלו על כל פועל זולתו אצל כל מתבונן, וכל זה הורה האל יתברך לאבות, אמנם מופת סיבה על הבריאה היוצא מן השם המיוחד לא הודיע עד משה רבינו, באמרו ׳וָאֵרָא וגו׳ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׳⁠ ⁠׳. ואולי על שם הפעולה ׳המיוחדת לו׳ שנרמזה בשם הוי״ה נקרא שם זה ׳מיוחד׳, או כי הוא מורה על ׳אחדותו׳, או ׳יחודו׳ כלשון רבינו שם. וכ״כ רבינו בשמות (ג טו) בביאור שם הוי״ה ׳מצד פעולתו המיוחדת לו, אשר יורה עליה השם המיוחד׳. ועוד כתב באור עמים (פרק אחדות) ׳ובכן נתבאר שהבורא הראשון הוא אחד במציאות נבדל מכל מציאות זולתו, כאמרו ה׳ אחד׳. ואף שגם עכשיו ׳ה׳ אחד׳ במין מציאותו, לעתיד כולם יכירו בזה, שיהא שמו נזכר בפי כולם (רש״י), וכמו שניבא צפניה (ג ט) ׳כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה׳ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׳, שהשם הנכבד שלימד משה לישראל יהיה בפי כולם (אברבנאל).

3. שיתנהג רק בהנהגת שם הוי״ה, המורה על רחמים. וכן כתב בכוונות התורה ׳וכן בשמיני עצרת, אשר הוא מורה על ימות המשיח או העולם הבא, אין שם [בקרבן מוסף] אלא פר אחד בלבד [המורה על האהבה, ואין פר שני המורה על יראה], וזה כי אמנם יהיה רוב העסק אז [בימות המשיח ולעתיד לבוא] באהבתו יתברך בלבד, כאמרם (פסחים נ.) ׳העולם הבא כולו ביו״ד ה״א׳, שהוא מידת רחמים שממנה האהבה׳. והגמרא שם מדברת בפסוק זה, ׳ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד׳, ושואלת ׳אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, אמר רב נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו״ד ה״א ונקרא באל״ף דל״ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נכתב ביו״ד ה״א ונקרא ביו״ד ה״א׳. ובחידושי אגדות למהרש״א בקידושין (עא.) פירש ששם הוי״ה מרמז לרחמים, ושם אדנות מרמז למידת הדין, ובעולם הזה שולטים שניהם ביחד, אבל לעתיד לבוא לא ישלוט אלא מידת הרחמים, ולכן השם נקרא ונכתב ׳הוי״ה׳.

והיה ה׳ וגו׳ – ר״ל אז כל העכו״ם יקבלוהו לאלוה ויאמינו בו.

יהיה ה׳ אחד – ר״ל לא יעבדו עוד לעבודת כוכבים.

ושמו אחד – ר״ל לא יזכר שם אלוה כ״א שמו לבדו והוא כפל ענין במ״ש.

והיה ה׳ למלך על כל הארץ – זה נמשל המים שכל העולם יכירו מלכות ה׳ ואחדותו, כי עד עתה היו אומות שלא האמינו באחדות והיו אומרים שיש שני התחלות או יותר, ואז יהיה ה׳ אחד – והיו אומות שהודו באחדות ה׳ אבל היו משתפים לו שתופים בהנהגה או בשמו וזכרו ואצילתו וכדומה, ואז יהיה גם שמו אחד – כי יאמינו כולם באחדות אמתי ובהשגחתו והנהגתו המיוחדת ובמלכותו, וגם שלעתיד יקרא שם הוי׳ ככתיבתו, כי הכנויים הם לפי חלוקי ההנהגות משפט וחסד ורחמים וכדומה, ולעתיד יהיה הנהגה אחת פשוטה.

והיה וגו׳ – זה הפסוק מכריע להניח שמים אלה משל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) יִסּ֨וֹב כׇּל⁠־הָאָ֤רֶץ כָּֽעֲרָבָה֙ מִגֶּ֣בַע לְרִמּ֔וֹן נֶ֖גֶב יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְֽרָאֲמָה֩ וְיָשְׁבָ֨ה תַחְתֶּ֜יהָ לְמִשַּׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן עַד⁠־מְק֞וֹם שַׁ֤עַר הָֽרִאשׁוֹן֙ עַד⁠־שַׁ֣עַר הַפִּנִּ֔ים וּמִגְדַּ֣ל חֲנַנְאֵ֔ל עַ֖ד יִקְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

All the land will be made like the Arabah, from Geba to Rimmon south of Jerusalem; and she will be lifted up, and will dwell in her place, from Benjamin's gate to the place of the first gate, to the corner gate, and from the tower of Hananel to the king's winepresses.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִקְפָא כָל אַרְעָא כְמֵישְׁרָא מִגֶבַע לְרִמוֹן דָרוֹם יְרוּשְׁלֵם וְתִתְרַבֵּי וְתִתַּב בְּאַתְרֵיהּ לְמִתְּרַע שִׁבְטָא בִנְיָמִן עַד אֲתַר תְּרַע קַדְמָאָה עַד תְּרַע זִוְיָתָא וּמִגְדַל פִּקוּס עַד שִׂיחֵי מַלְכָּא.

יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלים – והלא נגב ירושלים מישור היה וגבע ורמון מקום טרשין וקרקשין היה, אלא מה גבע ורמון עתידין ליעשות מישור כנגב ירושלים כך כל הארצות עתידין לעשות מישור כנגב ירושלים.

וראמה וישבה תחתיה – אמר רבא עתיד הקב״ה להגביה ירושלים שלש פרסאות למעלה וכו׳.

יסוב כל הארץ – יהפך להיות כל הארץ כערבה, ישפלו ההרים ויהא כל העולם מישור וירושלים הר כדי שתיראה גבוהה על הכל.

מגבע לרמון נגב ירושלים – שנינו בתוספתא דסוטה (תוספתא סוטה י״א:ט״ו) נגב ירושלים מישור הוא וגבע רמון טרשין וקרקסין וכן פתרונו מגבע לרמון שהוא מקום הרים משם יתחילו להיות נהפכים לערבה ומישור ויהו דומין לנגב ירושלים שהוא מישור.

וראמה – מתוך שכל סביביה מישור תיראה היא גבוהה.

וישבה תחתיה – במקומה.

עד שער הפנים ומגדל חננאל – גם הוא במקומו ומשם ימשך אורך העיר.

עד יקבי המלך – תירגם יונתן שיחי דמלכא פושיין בלעז, כמו (ב״ק נ.) שיחין ומערות וכן כל יקבים שבמקרא לשון שיחין הן בור שלפני הגת שהיין זב לתוכו.

ומדרש אגדה: יקבי המלך – הוא מקוה ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף העולם יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים.

The whole earth shall be changed The whole earth shall be changed to be like a plain. The mountains will be lowered, and the whole world will be a plain; and Jerusalem will be a mountain, so that it should appear higher than everything [else in the world].

from the hill of Rimmon We learned in Tosefta of Sotah (11:14): South of Jerusalem is a plain, and the hill of Rimmon is rocks and clods. Rather, so is [the] interpretation [of this phrase]: From the hill of Rimmon, which is a mountainous place from there [the mountains of the world] will begin to be changed, to [be] a plain; and they will be like the south of Jerusalem, which is a plain.

but it will be elevated high Since its entire environs are a plain, it will appear high.

and remain in its old place in its place.

until the corner gate, and from the tower of Hananel which will also be in its place; and from there shall extend the length of the city until the king's wine-cellars Jonathan renders: the pits off the king, fosec in Old French. [This is] like [a word in] Baba Kamma 50b, "trenches and caves.⁠" And so, all wine cellars in Scripture are expressions of trenches, referring to the pit that is before the wine press, into which the wine flows. And the Midrash Aggadah (Pesikta deRav Kahana p. 143a; Shir HaShirim Rabbah 7:4, cf. Mattenoth Kehunnah, Radal) [identifies] the pits of the king with the ocean: that Jerusalem will reach the end of the whole world, the pits dug out by the supreme King of kings.

מגבע לרימון – נגב לירושלים.

כך מפרש בפסיקתא: יסוב כל הארץ כערבה – כל ההרים ישובו להיות ערבה ועמק, וגבע רימון שהוא גבוה יסוב לדרום ירושלם שכולו חלק ואין בו הר.

ושמא תאמר ירושלם^א יהיה עמק, לכך נאמר וראמה וישבה תחתיה – שתרים למעלה עד מאד, וזהו חוזק שלה שֶסביבה יהיה חלק וירושלם תהיה גבוהה שאין שום אדם שיכול לה.

א. כן בכ״י פריס 162, לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״ירושלים״.

יסוב – הישוב.

אל״ף וראמה – האל״ף נוסף, ומצאנו אל״ף נוספה באמצע המלה והאזניחו נהרות (ישעיהו י״ט:ו׳), או היא תחת אות הכפל, כמו: אשר בזאו נהרים (ישעיהו י״ח:ב׳).

יסוב כל הארץ – יסוב אדם ויקיף כל הארץ ההיא וכל המקום ההוא.

כערבה – ומישור בלי הר.

מגבע – בנימין, שכנגד ירושלים בצפון ברחוק

לרמון – שהוא נגב ירושלים – כי משנסתלק הר הזתים נעשה הכל מישור וערבה לפני ירושלים.

וראמה – ירושלים במקומה שיושבת שם מתחלה שלא תסתלק ממקומה להתישב בהר גבוה יותר אלא על ידי הערבה שנעשית לפניה מחדש, ראמה וגבהה עד מאד

למשער בנימין – שהוא בצפון כנגד גבע כי חלק בנימין שיש לו בירושלים בצפון הוא

עד מקום שער הראשון – במזרח, ולפי שנסתם אותו שער בבנין שני בימי נחמיה בן חכליה לכך אומר מקום שער.

ועד שער הפנים – בזוית מזרחית דרומית,

ולמעלה בדרום מגדל חננאל עד יקבי המלך – מקום קביעות יקבי המלך, נמצא כל פאת המזרח ערבה ע״י הר הזתים. ופאת צפון מגבע ועד המזרח היתה מתחלה ערבה וכן הדרום עד יקבי המלך כי גיא בן הנם שם, נמצא אדם מקיף בערבה ומישור רוב פאת הצפון והדרום וכל פאת המזרח ע״י בקיעת הר הזתים, כך עיקר פתרונו למבינים.

יסוב כל הארץ כערבה – כל הארץ סביב ירושלם שהיא עתה הרים כמו שאמר ירושלם הרים סביב לה (תהלים קכ״ה:ב׳) תהיה אז מישור כערבה והיא תרום ותגביה על כל הארץ אף על פי שעתה ג״כ היא גבוה מכל ארץ ישראל מפני ההרים שהם סביב לה היום לא תראה גבהותה כל כך אבל באותו הזמן שתהיה כל הארץ סביבותיה ארץ מישור תראה גבהותה על כל הארץ הוא שאמר בנבואת ישעיה יהיה הר בית י״י נכון בראש ההרים ונשא מגבעות (ישעיהו ב׳:א׳) ואף על פי שפירושו שם נשא בגדולה ובמעלה הכל יהיה זה וזה.

מגבע לרמון – משם יחל המישור.

נגב ירושלם – לדרום ירושלם.

וראמה – בתנועת האלף והוא במקום וי״ו עי״ן הפעל כאלף וקאם שאון אלא שהאל״ף ההיא היא נחה ופי׳ וראמה כמו שכתבנו שתהיה רמה וגבוה על כל הארץ.

וישבה תחתיה – במקומה תהיה אלא שתארך ותרחב.

שער הפנים – הוא שנאמר בנבואת ירמיה שער הפנה ומגדל חננאל נזכר גם כן שם.

יקבי המלך – מן גורן ויקב (הושע ט׳:ב׳) וידועים היו אצלם שהיו חוץ לעיר ותרגם יונתן עד שיחי מלכא.

ולכן היה היעוד הזה וראמה וישבה תחתיה רוצה לומר שלעתיד לבא תתישב העיר במקומה האמתי הראשון. וחז״ל דרשו (תוספתא סוטה י״א:ז׳) במקום הנזכר יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם והלא נגב ירושלם מישור היה וגבע רמון מקום טרשין וקשקשא היה, אלא שמגבע ורמון עתידים להעשות מישור נגב ירושלם כך כל הארצות עתידין להעשות מישור נגב ירושלם, רצו בזה שהיה זה המאמר המשליי ושההרים אשר סביב ירושלם הם שכיניה הרעים בבל ומצרים אשור ורומי עמון ומואב ושאר המלכיות ושלעתיד לבוא יתמו חטאים מן הארץ ונמסו ההרים הרעים ההם וראמה ירושלם וישבה תחתיה בשלוה והשקט מבלי צרים ואויבים ולא תפחד מאויבים.

ושמו זה¹ יסוב בכל הארץ כמו שיהיה בערבה מגבע וכו׳, שהם גבולי ירושלים²:

1. שם הוי״ה, הוא שם המיוחד שיתגלה לעתיד.

2. כ״ף הדמיון של ׳כערבה׳ מוסב על כל הפסוק, כלומר, שֵם ה׳ ששכן בירושלים, שהשרה שם את שכינתו, תסוב ותשרה בכל הארץ, ופירש בפסוק את גבולות ירושלים ששם היתה השראת השכינה מקודם, ואלה הגבולות הם גבולות ירושלים לעתיד, כמו שכתוב בירמיה (לא לז-לט) ׳הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְנִבְנְתָה הָעִיר [ירושלים] לַה׳ מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה, וְיָצָא עוֹד קָו הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה, וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל הַשְּׁדֵמוֹת עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַה׳ לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם׳.

כערבה – בכ״ף והם שנים במסורת וחברו היה השרון כערבה (ישעיהו לג) עיין תוספתא דסוטה פי״א.

וראמה – הוא״ו בגעיא ברוב הספרים כב״א ובס״א האל״ף בשוא ובס״א הא׳ לבדו נחה וראמה וכן מצאתי כתוב בספר קדמון כ״י מדוקדק שהאל״ף נראית ואינה נקראת כמו וקאם שאון בעמך (הושע י) ע״כ. ואולם ברוב הספרים האל״ף של וראמה בשוא ופתח גם לא נמנה במסרה גדולה עם מלין דנסבין אל״ף באמצעות תיבותא ולקא קריין וכ״כ רד״ק וראמה בתנועת האל״ף במקום וא״ו עי״ן הפעל כאל״ף וקאם שאון בעמך אלא שהאל״ף ההיא היא נחה.

ומגדל – הוא״ו בלא מאריך.

יסוב – יהפוך.

כערבה – כמדבר שהוא ארץ מישור.

מגבע – מלשון גבעה והר.

וראמה – מלשון הרמה.

תחתיה – במקומה.

שער הפינים – שער העומד בפינה ובזוית.

יקבי – בורות שלפני הגת והיין יורד בהן כמו וגם יקב חצב בו (ישעיהו ה׳:ב׳).

יסוב וגו׳ – עם כי ירושלים הרים סביב לה יהפוך המקום להיות ארץ מישור כערבה וזהו למען תתראה ירושלים גבוהה ורמה על כל הארץ לנוי ולפאר.

מגבע לרמון – המישור יתחיל מן הגבעה של רמון העומדת מנגב ירושלים.

וראמה – וירושלים תהיה רמה כי ההר שעומדת עליו ישאר בגבהו.

וישבה תחתיה – כי ירושלים הבנויה אחר שהחריבוה לא בנוה במקומה הראשון ולכן אמר שאז תשב במקומה הראשון.

למשער בנימין – ר״ל תשב במקומה מן שער בנימין עד וגו׳ ועוד תתרחב מצפון לדרום עד שער הפנים מהעבר מזה ועד מגדל חננאל מהעבר מזה וכן נאמר ונבנתה העיר לה׳ ממגדל חננאל עד שער הפנה (ירמיהו ל״א:ל״ז) והוא שער הפנים.

עד יקבי המלך – ר״ל וכלפי המזרח יתארך עד מקום יקבי המלך כי ההוספה תהיה כלפי המזרח כמ״ש עד פנת וגו׳ מזרחה (שם).

יסוב כל הארץ כערבה – אחר שיתחלק הר הזיתים לשנים יהיה הגאי שבין שני ההרים כערבה ומישור, וזה ימשך מן גבע שהיא בדרומית ירושלים של עכשיו עד רמון שאצל רמון תעמוד ירושלים החדשה שראה יחזקאל שתהיה מנגב ירושלים של עכשיו.

וראמה – וירושלים עצמה בין הישנה שעליה יעמד המקדש על חצי ההר הצפוני ובין החדשה שעליה תעמוד העיר, יהיו רמים ונשאים, וישבה תחתיה במקומה, כי שניהם יעמדו על הררי עד ששם עמדה ירושלים מעולם, וזה יהיה למשער בנימין עד מקום שער הראשון ששם עמדה מקדם, עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך שם תעמוד ירושלים החדשה.

יסוב – לשון סתמי, תתהפך כל הארץ, מגבע בנחלת בנימין לצפון ירושלים עד רמון בנחלת יהודה אל גבול אדום לדרומה של ירושלים (יהושע ט״ו:כ״א, ל״ב), שעתה היא ארץ הרים, ותהיה כערבה וכארץ מישור.

וראמה וגו׳ – יתר הערים הגבוהות תשפלנה וירושלים תשב במקומה הרם.

למשער בנימין וגו׳ – הם גבולי ירושלים בימי הנביא, ומגדל חננאל ושער הראשון (שער הישנה) הוזכרו גם בנחמיה (ג׳:א׳, ו׳) שהחזיקום והעמידו דלתותיהם השבים מן הגולה, ושער בנימין הוזכר בירמיה ל״ז:י״ב, א״כ היו כבר בימי בית ראשון.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וְיָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וְחֵ֖רֶם לֹ֣א יִֽהְיֶה⁠־ע֑וֹד וְיָשְׁבָ֥ה יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לָבֶֽטַח׃

Men will dwell therein, and there will be no more devastation; but Jerusalem will dwell safely.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיֵיתְבוּן בָּהּ וּקְטָלָא לָא יְהֵי עוֹד וְתֵיתַיב יְרוּשְׁלֵם לְרוֹחֲצָן.

וחרם לא יהיה – העיר עוד.

and there shall be no more destruction The city shall no longer be in ruins.

וחרם לא יהיה בה עוד – כתרגומו: וקטלא לא יהא בה עוד.

וישבו – לבטח עם השכינה, אז יבא משיח בן דוד כאשר יפרש.

וחרם לא יהיה עוד – להחרימה אלא תשב לעולם לבטח.

וישבו בה – פירוש וישבו בה לעולם.

וחרם לא יהיה עוד – שלא תהיה לחרם ולחרבן לעולם כמו שנאמר בנבואת ירמיה לא ינתש ולא יהרס (ירמיהו ל״א:ל״ט).

ועל זה אמר וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח רוצה לומר שלא תבא עוד לחרבן ולגלות כראשונה אבל ישבו בה ישראל בטח. ודרשו במדרש אגדה (שהש״ר ז, ד; פדר״כ קמג, א) יקבי המלך מקוה ים אוקיינוס יקבים שחצבם ממ״ה הקדוש ברוך הוא מלמד שתגיע ירושלם עד סוף העולם, רצו ששמועת תשועתה ופרסום פלאיה תורתה ואמונותיה יגיעו לסוף העולם.

וחרם לא יהיה – החי״ת בצירי לא בסגול.

וחרם – ענין אבדון וכריתה כמו כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳).

וישבו בה – ר״ל ישבו בה לעולם.

וחרם לא יהיה עוד – לא יהיה בה שממון ואבדון.

וישבו בה – לא כמו בעת הגולה שלא היה בה ישוב, וחרם לא יהיה עוד – לא כמו בבית ראשון שנחרבה אחר ישובה, וישבה ירושלם לבטח – לא כמו בזמנים הקודמים שהיו בה תמיד מלחמות.

וחרם – מלשון ויכום ויכתום עד החרמה (פרשת שלח).

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) וְזֹ֣את׀ תִּהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר צָבְא֖וּ עַל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם הָמֵ֣ק׀ בְּשָׂר֗וֹ וְהוּא֙ עֹמֵ֣ד עַל⁠־רַגְלָ֔יו וְעֵינָיו֙ תִּמַּ֣קְנָה בְחֹֽרֵיהֶ֔ן וּלְשׁוֹנ֖וֹ תִּמַּ֥ק בְּפִיהֶֽם׃

This will be the plague with which Hashem will strike all the peoples who have warred against Jerusalem; their flesh will consume away while they stand on their feet, and their eyes will consume away in their sockets, and their tongue will consume away in their mouth.

וְדָא תְּהֵי מַחֲתָא דְיִמְחֵי יְיָ יַת כָּל עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין וְאָתָן עַל יְרוּשְׁלֵם יִתְמְסֵי בִּסְרֵיהּ וְהוּא קָאֵם עַל רַגְלוֹהִי וְעֵינוֹהִי יִתְמַסְיָן בְּגִלְגְלֵיהוֹן וְלִישָׁנְהוֹן יִתְמְסֵי בְּפוּמְהוֹן.

רמז תקפו

וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה׳ את כל העמים וגו׳ המק בשרו – אמר הקב״ה אני מכה אותם בצרעת וכה״א אדם כי יהיה בעור בשרו, על ידי מה שנתגרו בישראל אשר צבאו על ירושלים, וכן אתה מוצא כשהקב״ה פורע ממלכות הרביעית מלקה אותה בצרעת שנאמר מדוע נסחף אביריך, וכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת, וכן אתה מוצא בעולם הזה שהכה שונאיהם בצרעת ומי היה זה נעמן שנאמר גבור חיל מצורע, ולמה נצטרע בשביל ששבה מישראל נערה קטנה.

המק בשרו והוא עומד – זה ניפול איברים.

his flesh will waste away while he still stands This denotes the falling off of the limbs.

המק בשרו – מרוב פחד.

ולשונו תימק בפיהם – דבר זה יהא גורם שלא יוכלו להלחם בירושלם.

וזאת – שב לפרש מה היא המלחמה שילחם השם עם הגוים שהוציאו חצי העיר בגולה.

המק – שם הפועל מהבניין הכבד. בניין כבד כל מלות הבאות בלשון הפעיל, והבאות בלשון דבר שבר יקראו בניין הדגוש.

תמקנה – מבניין נפעל. ושניהם מפעלי הכפל, והעד ימקו בעונם (ויקרא כ״ו:ל״ט), כמו: וימסו אסוריו (שופטים ט״ו:י״ד).

המק בשרו – שימס וירקב גופו כמו שהוא עומד על רגליו.

וזאת תהיה המגפה אשר יגוף י״י. המק בשרו – זה נפול האברים.

והוא עומד על רגליו – שלא יחיה מתוך החולי אלא בעוד שהוא עומד על רגליו ימסו בשרו ואיבריו.

בחוריהן – כשתמקנה העינים יהיה מקומם חור ותרגם יונתן יתמסן בגלגליהון וזה המכה הוא שנאמר בנבואת ישעיה ונתתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים וגו׳ (ישעיהו ס״ו:י״ט).

והענין הז׳ הוא אומרו וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה׳ את כל העמים אשר צבאו על ירושלם כי אחרי שזכר תשועת ה׳ אשר יעשה לעמו במלחמה ההיא זכר הרעות אשר יעשה באויביהם רוצה לומר במצרים אשר יבואו לצבוא על ירושלם ושילכדו העיר ויוציאו חצי העיר בגולה ובשבי, וגם ביתר העמים העולם עליהם שבכולם תהיה מגפת השם באופן נפלא והוא המק בשרו רוצה לומר שיפלו איבריהם ויתכחשו ברזון נמרץ וזה בהיותם הולכים על רגליהם ולא שוכבים על מטותם מתוך חולי, וכן ימקו עיניהם בחוריהם ולשונו תמק בפיהם באופן שלא יוכלו לראות ולא יוכלו לאכול וגם לדבר לא יוכלו מפני נגעי הלשון והעינים.

וזאת תהיה המגפה. האמורה לעיל (פסוק ג)⁠¹:

1. האבע״ז כתב: ׳שב לפרש מה היא המלחמה שילחם ה׳ עם הגויים שהוציאו חצי העיר בגולה׳, ולפי זה לא נכתב העניין כסדרו. ונראה שלכן מפרש רבינו ששמו של ה׳ שיתגלה לעתיד הוא יסובב בכל הארץ, ועל זה אמר ׳וזאת תהיה המגיפה׳, שבסיבוב וגילוי זה עצמו יעניש את הגויים שבאו למלחמה על ירושלים, כמו שכתוב ׳ויצא ה׳ ונלחם בגויים ההם כיום הלחמו ביום קרב׳, כלומר, ׳ויצא ה׳⁠ ⁠׳, שמו והתגלותו של ה׳ תצא מירושלים ששם שרתה שכינה גם לפני כן, ושמו זה יילחם בגויים. נמצא פירוש העניין ׳ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד׳, שיתגלה שם הוי״ה בכל העולם, ושמו זה ייצא מירושלים ויסובב בכל הארץ, ׳וזאת תהיה המגפה׳ הנזכרת לעיל ׳אשר יגוף ה׳ את כל העמים אשר צבאו על ירושלים׳, כי בזה עצמו שיהיה ה׳ אחד ושמו אחד וישרה שכינתו בירושלים, יכה את הגויים.

בחריהן – החי״ת במאריך בס״ס.

המגפה – ענין הכאה.

צבאו – ענין קבוץ חיל עם.

המק תמקנה – ענין המסה כמו ונמקתם בעונותיכם (יחזקאל כ״ד:כ״ג).

בחוריהן – מלשון חור ובקיעה.

וזאת תהיה – באופן זה תהיה המגפה וגו׳.

אשר צבאו – אשר יחנו על צבאם לצור על ירושלים.

המק בשרו – בשר כ״א ימס כשהוא עומד על רגליו ולא נפל למשכב.

בחוריהן – במקום שהן יושבות.

בפיהם – בפי כל אחד ואחד.

וזאת תהיה המגפה כמ״ש (ישעיהו ס״ו) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים, שזה יהיה למען יספר בכל העולם מעשי ה׳.

המק וגו׳ – יחלש כחם עד שבקושי יוכלו לעמוד על רגליהם.

(יג) וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תִּהְיֶ֧ה מְהֽוּמַת⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ רַבָּ֖ה בָּהֶ֑ם וְהֶחֱזִ֗יקוּ אִ֚ישׁ יַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וְעָלְתָ֥ה יָד֖וֹ עַל⁠־יַ֥ד רֵעֵֽהוּ׃

It will happen on that day, that a great tumult from Hashem will be among them; and they will lay hold everyone on the hand of his neighbor, and his hand will rise up against the hand of his neighbor.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵי שִׁגוּשׁ קַטְלָא קֳדָם יְיָ סַגִי בְּהוֹן וְיִתְקְפוּן גְבַר בְּיַד חַבְרֵיהּ וְתִתְּלַשׁ יְדֵיהּ עִם יְדָא דְחַבְרֵיהּ.

תהיה מהומת י״י רבה בהם – לערבב חכמתם להפכה לשגעון.

והחזיקו איש יד רעהו – יאחז בו להורגו.

ועלתה ידו – כל דאלים גבר.

there will be great consternation, sent by the Lord upon them to confuse their wisdom, to bring them about to madness.

each one will seize the hand of the other He will seize him to slay him.

and his hand shall rise up Whoever is stronger is victorious.

והיה – ועלתה – כמשמעו, או כמו ונכרתה, וככה יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳), הכרת ופסק.

מהומת י״י רבה בהם – ויהיו בתמהון ועורון מרוב המהומה.

והחזיקו איש ביד רעהו – ליסמוך מרוב המהומה והתמהון,

ועלתה ידו על יד רעהו – בהמקה והמסיה ורקבון ויפול ולא יקום כי ידו אשר פירש לחברו לסומכו תישאר נמוקית על ידי רעהו.

והיה ביום ההוא. ועלתה ידו על יד רעהו – תפסק ידו כשיחזיק ביד רעהו כמו שאמר המק בשרו וכן כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו) ותעל שכבת הטל (שמות ט״ז:י״ד) ועריה עליה וכן תרגם יונתן ותתליש ידיה עם ידא דחבריה.

ומלבד זה תהיה מהומת ה׳ רבה בהם שלא יכיר האדם את אוהבו מאויבו ולכן כאשר יחזיק איש ביד רעהו לעזרו ולסעדו יחשבהו כאלו הוא אויבו וישלח ידו עליו להכותו כמו שיקרה לאדם כשהוא מבולבל שלא יכיר בין האוהב והאויב. וכבר ניבא ישעיהו על המכות האלה אשר יבאו באחרית הגלות על הגוים באומרו (ישעיה סו, יט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגומר, ואין ספק שבענין המכות האלה יציל השם את עמו באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי יד ה׳ עשתה זאת ויאמרו אנוסה מפני ישראל כי ה׳ נלחם להם ולכן יקבלו כולם אמונתו. וכבר פירשו חז״ל בתנחומא (תזריע יא) מהו ענין המק בשרו ואמרו שהוא הצרעת שכן הקדוש ברוך הוא מלקה את כל הגוים שמתגרים עם ישראל בצרעת שנאמר (ירמיה מו, טו) מדוע נסחף אביריך וכתיב (ויקרא יד, נו) ולשאת ולספחת. ונראה שהוא החולי אשר נתחדש בזמן הזה שקודם לכך לא שערוהו ולא ראוהו חכמי הרופאים והוא הנקרא חולי צרפתיי שהוא כדמות הצרעת והוא מיוחד בגוים ולא נמצא בבני ישראל אולי שהוא מכלל האות והתחלתו.

יחזיקו איש יד רעהו. לעזרו שלא יפול¹: ועלתה ידו. שיכשל גם העוזר², ויאחז ביד חבירו להיעזר מן הנפילה פתאומית³: [תהיה מהומת ה׳ רבה בהם]⁴:

1. ׳רעהו׳ הוא מי שהוכה כבר במכה, וכפי שאמר בפסוק הקודם ׳הוא עומד על רגליו׳, אלא שמחמת המכה הוא עומד ליפול, וה׳איש׳ הוא הבא לעזור לו, שמושיט לו ידו שלא יפול.

2. ע״פ לשה״כ בישעיה (לא ג) ׳וכשל עוזר ונפל עזור׳.

3. כאשר העוזר מחזיק בחולה שהוכה, יכשל הוא עצמו ויפול [אולי כי גם הוא יוכה באותה מחלה], ואז ידו תעלה על יד רעהו החולה לאחוז בו כדי להאט את נפילתו הפתאומית.

4. בתהלים (פא ח) כתב רבינו: ׳בצרה קראת ואחלצך, וכן אתה ישראל, בצרה קראת במצרים ואחלצך בזה היום, שבראש השנה בטלה עבודה מאבותינו, כמו שסיפרו ז״ל (ראש השנה יא.), וכן לעתיד לבוא אענך ביום זה במלחמת גוג ומגוג בסתר רעם, כאמרו ׳תהיה מהומת ה׳ רבה בהם׳⁠ ⁠׳. והכוונה על דרך פירוש האבע״ז ׳וטעם אענך בסתר רעם, כאילו הוא כתוב עניתיך בהסתיר הרעם ממך, בעת השקיף ה׳ בעמוד אש וענן׳, כלומר, ה׳ יענה לישראל ויסתירם מן הרעם שיביא על הגויים, שיינצלו ממהומת ה׳ שתהיה על הגויים. ובפירוש רבינו שם (עז יח-יט) פירש לשון ׳קול רעמך׳ על מש״כ בשמות (יד כד) ׳ויהם את מחנה מצרים׳, הרי שה׳רעם׳ גורם ל׳מהומה׳, וכן מצינו בפירוש רבינו לשמות שם ׳ויהם - במיני חלאים, כענין בפלשתים (שמואל א׳ ה ט) וַתְּהִי יַד ה׳ בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם עפלים, ואותם מיני חלאים הם ׳מדוי מצרים הרעים׳, והיא ׳היד הגדולה׳ אשר עשה ה׳ במצרים׳. וגם כאן נקראת מלחמת גוג ומגוג ׳מהומת ה׳⁠ ⁠׳, והיא תהיה על ידי המגיפה המתוארת כאן, ועל זה פירש רבינו שה׳ אמר לישראל ׳אענך׳ בכך שאסתיר אותך מ׳רעם׳, הלוא היא המגיפה, היא ׳מהומת ה׳⁠ ⁠׳ במלחמת גוג ומגוג. [ומש״כ רבינו בתהלים שם שמלחמה זו תהיה בראש השנה, נראה שמקורו ממה שאמרו בראש השנה (י:-יא.) ׳תניא, רבי אליעזר אומר, בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות וכו׳, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל׳. והבין שכמו שכל הנזכרים לפני כן היו בראש השנה, כן מה שנאמר ׳בתשרי עתידין ליגאל׳ הוא בראש השנה. ולכאורה כן מוכח מהמשך הסוגיא שם: ׳בתשרי עתידין ליגאל, אתיא שופר שופר, כתיב הכא תקעו בחודש שופר, וכתיב התם ביום ההוא יתקע בשופר גדול׳, הרי שהגאולה בתשרי נלמדת מתקיעת שופר שהיא בראש השנה. וכן מבואר מדברי המהרש״א שם ׳דהשופר מורה על החירות והגאולה כענין היובל, ולכך בר״ה שהוא יום החירות מהשטן׳, ע״ש. אך השפת אמת בראש השנה שם דייק מה שכתוב ׳בתשרי נברא העולם׳ ולא ׳בראש השנה׳, וביאר שלפי שהיה תחילת הזמן עדיין לא נקרא ראש השנה. ולדבריו פשוט שמה שנאמר ׳ובתשרי עתידים ליגאל׳ אין הכוונה דווקא לראש השנה. שו״ר בטורי אבן שם שדן בזה אם הכוונה לכל החודש או רק לראש השנה. וראה מה שהארכנו בס״ד במאמר ׳ראש השנה ותקיעת שופר במשנת הספורנו׳].

מהומת ה׳ – הה״א במאריך ובמקף בין שתי המלות.

מהומת – ענין בלבול הדעת.

רבה – גדולה.

והחזיקו – ענין אחיזה.

מהומת ה׳ – מהומה בהשגחה מה׳ יהיה רבה בהם.

והחזיקו – כאשר יחזיקו איש מהם את יד רעהו לעזרו ולסעדו יחשב זה שכנגדו שהוא אויבו ומבקש רעתו ותעלה ידו על יד רעהו להכותו למען יעזבו כי כן יקרה בעבור בלבול הדעת שאינו מבחין בין אוהב לאויב.

והחזיקו – כ״מ שכתוב מחזיק ידו הוא לעזרו ולתמכו (בראשית י״ט ט״ז, כ״א י״ח, שופטים ט״ז כ״ו, ישעיה מ״א י״ג, מ״ב ו׳, מ״ה א׳, נ״א י״ח, ירמיה ל״א ל״ב, יחזקאל ט״ז מ״ט, איוב ח׳ כ׳), וזה שלא כמפרשים שיחזיק להלחם בו.

והיה ביום ההוא, והחזיקו – כשירצה איש להחזיק יד רעהו ולתמכו לבל יפול ע״י המהומה שישים ה׳ בהם, תעלה ידו על יד רעהו להפילו ארצה שזה תכלית המהומה והטירוף.

והחזיקו – להשען זה על זה, וגם כאן יד להוראת זרוע.

ועלתה – תתרפק זרועו על זרוע רעהו.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) וְגַ֨ם⁠־יְהוּדָ֔ה תִּלָּחֵ֖ם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֻסַּף֩ חֵ֨יל כׇּל⁠־הַגּוֹיִ֜ם סָבִ֗יב זָהָ֥ב וָכֶ֛סֶף וּבְגָדִ֖ים לָרֹ֥ב מְאֹֽד׃

Judah also will fight in Jerusalem; and the wealth of all the surrounding nations will be gathered together: gold, and silver, and clothing, in great abundance.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַף דְבֵית יְהוּדָה יֵיתוּנוּן עַמְמַיָא כַּד אֲנִיסִין לְאַגְחָא קְרָבָא בִּירוּשְׁלֵם וְיִתְכַּנְשׁוּן נִכְסֵי חֵיל כָּל עַמְמַיָא סְחוֹר סְחוֹר דַהֲבָא וְכַסְפָּא וּלְבוּשִׁין סַגִי לַחֲדָא.

וגם יהודה – על כרחה תלחם על ירושלים.

Yea, even Judah against their will shall fight against Jerusalem.

וגם יהודה תלחם בירושלם – כתרגומו: ואף דבית יהודה עממיא אנסין לאגחא קרבא בירושלם.

ואסף חיל כל הגוים^א סביב – וכשיראה יהודה שהוכו כל הגוים בשגעון ובעיוורון ובתימהון לבב^ב¹ מיד יקומו עליהם ויהרגום ויאספו חילם זהב וכסף ובגדים לרוב מאד – ששללו^ג מישראל.

1. השוו לשון הפסוק בדברים כ״ח:כ״ח.

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״כל חיל הגוים״. בכ״י ברסלאו 104: ״חיל גוים״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ובתימהון לבב״.

ג. כן בדפוס לובלין. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162: ״ששאלו״.

וגם יהודה – הם יתר העם שנשארו, תעשה מלחמה בירושלם עם האויב להכרית זכרו. אז ימצאו אנשי ירושלם זהב וכסף ובגדים – מאוספים. והנה טעם ואספתי את כל הגוים אל ירושלם^א (זכריה י״ד:ב׳).

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896: ״בירושלם״.

וגם יהודה תלחם אז בירושלים – במלחמה ההיא.

ואסף חיל כל הגוים – ונכסיהם

זהב וכסף ובגדים לרוב מאד – אל יהודה אשר עם הגוים, כי ישוב יהודה אל י״י אלהיו כאשר אמר למעלה (זכריה י״ב:ה׳).

וגם יהודה – פירוש גם יהודה שבאו עם הגוים ונלחמו עמהם בירושלם כשיראו המגפה שישלח י״י בהם יאספו חילם זהב וכסף ובגדים כמו שאמר ואכלו על ימין ועל שמאל (זכריה י״ב:ו׳) ומה שאמר ואסף רוצה לומר יאסוף על ידם תחלה ואחר כך יצאו יושבי ירושלם ויבזו גם הם.

ויונתן תרגם: ואף דבית יהודה וגו׳.

והענין הח׳ הוא אומרו וגם יהודה תלחם בירושלם ואין פירושו אצלי שיבאו בני יהודה עם הנוצרים להלחם על ירושלם כמו שפירשו המפרשים, אבל ענינו שגם בני יהודה הנשארים בירושלם שלא יצאו בגולה ילחמו כנגד הנוצרים כי בראותם בני ישמעאל מכים והורגים בהם יצאו הם גם כן מירושלם וילחמו בהם, או שתהיה בי״ת בירושלם כמו עם כאילו אמר וגם יהודה וירושלם עמו תלחם. ואומרו ואוסף חיל כל הגוים סביב ענינו שיאסף ויתקבץ לירושלם על ידי בני יהודה שזכר חיל כל הגוים הלוחמים אלה באלה זהב וכסף ובגדים לרוב מאד, וזהו מה שזכר בתחילת הפרשה וחולק שללך בקרבך ששם נאמר בדרך כלל ואחר כך ביאר ענין המלחמה איך תהיה ושיחרימו האומות אלו לאלו וישאר כל שללם כי רב הוא לישראל הנשאר בקרב הארץ.

חיל – ענין עושר.

וגם יהודה תלחם בירושלים – כי הבאים לצור על ירושלים יכריחו לאנשי ערי יהודה לבוא עמהם בעזרתם לצור על העיר וכאומר הנה בלבול הדעת יהיה בעבור שגם בני יהודה יהיו שמה ולכן כשיאחז מי ביד רעהו לחזקו יחשוב זה שהוא מבני יהודה אשר שבו להיות להם לאויבים.

ואוסף חיל וגו׳ – כי העכו״ם אשר מסביב יבואו למלחמה ובידם חמדת עשרה.

וגם יהודה – שיעורו וגם יהודה בירושלם תלחם – יהודה אשר תשאר בירושלים שהם הנשארים בעיר כמ״ש למעלה ויתר העם לא יכרת מן העיר, יצאו גם כן להלחם, אחר שיראו שהמם ה׳ אותם, ועי״ז יאספו חיל כל הגוים.

וגם יהודה – עיין מה שכתבתי למעלה י״ב:ב׳; אבל כאן טוב לפרש בי״ת בירושלם בתוך ולא נגד; גם אנשי יהודה יבאו ויכנסו לירושלים לעזרה, וגם להם יהיה חלק בשלל (פסוק א׳); ושד״ל תרגם גם בני יהודה יחלקו שלל האויבים, כי בשמעם בשורת תשועת ה׳ ימהרו ויבואו לירושלים כאלו דעתם להלחם עליה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וְכֵ֨ן תִּהְיֶ֜ה מַגֵּפַ֣ת הַסּ֗וּס הַפֶּ֙רֶד֙ הַגָּמָ֣ל וְהַחֲמ֔וֹר וְכׇ֨ל⁠־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּמַּחֲנ֣וֹת הָהֵ֑מָּה כַּמַּגֵּפָ֖ה הַזֹּֽאת׃

So will be the plague of the horse, of the mule, of the camel, and of the donkey, and of all the animals that will be in those camps, as that plague.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנציאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

וְכֵן תְּהֵי מְחַת סוּסַיָא כּוּדְנַיָא גַמְלָא וַחֲמָרָא וְכָל בְּעִירָא דִיהֵי בְּמַשִׁרְיָתָא הָאִינוּן כְּמַחֲתָא הָדָא.

כמגפה הזאת – המפורשת למעלה: המק בשרו וגו׳ (זכריה י״ד:י״ב).

similar to this plague which is delineated above, that his flesh shall waste away.

וכן תהיה מגפת הסוס – המק בשרו ועיניו.

וכן תהיה מגפת הסוס – המק בשרם.

ומפני שזכר שישללו ויבוזו חיל כל הגוים ופרט בזה כסף וזהב ובגדים הוצרך לתת הסבה למה לא ישללו גם כן הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר תבוא במחנות האויבים, ואמר שתהיה בבהמות המגפה אשר תהיה בבעליהם ומפני היותם מושחתות לא יקחום בשלל ובבזה, ומפני זה תדע למה לא נסמך הפסוק הזה ממגפת הסוס והבהמות למגפת העמים שזכר למעלה שהוא לפי שנזכר כאן להבדילו מענין השלל והבזה:

הפרד – הוא הבא מן הסוס ומן החמור.

וכן תהיה – וכמו כן תהיה מגפת הסוס וגו׳ כמו המגפה הזאת האמורה למעלה המק בשרו וגו׳.

וכן וגו׳ – המק בשרם וגו׳ (פסוק י״ב).

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנציאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל

(טז) וְהָיָ֗ה כׇּל⁠־הַנּוֹתָר֙ מִכׇּל⁠־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת⁠־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃

It will happen that everyone who is left of all the nations that came against Jerusalem will go up from year to year to worship the King, Hashem of Hosts, and to keep the feast of tents.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי כָּל דְיִשְׁתָּאֵר מִכָּל עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין וְאָתָן עַל יְרוּשְׁלֵם יִסְקוּן בִּזְמַן שְׁנָא בִּשְׁנָא לְמִסְגֵיד קֳדָם מְלַךְ עַלְמַיָא יְיָ צְבָאוֹת וּלְמֵחַג יַת חַגָא דִמְטָלַיָא.

את חג הסוכות – כמו שפירשו רז״ל במסכת עבודה זרה: מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כו׳ כדאיתה בשמועה ראשונה (בבלי ע״ז ג׳).

the festival of Tabernacle As our Sages explained in tractate Avodah Zarah (3a): I have an easy commandment named Sukkah, as is stated in the first halakhic discussion.

והיה כל הנותר – זהו השלישית (זכריה י״ג:ט׳) שהזכיר.

בעבור שאמר למלך – בשוא תחת הלמ״ד ולא נפתח הלמ״ד, נראה כי הוא סמוך. והטעם: למלך השם, הוא המשיח. כדרך ואני נסכתי מלכי (תהלים ב׳:ו׳). וכתיב וישתחוו לו... כל גוים, על שלמה, הוא המשיח בנו.

כל הנותר – בעריהם.

ולחוג את חג הסוכות – לכל הפחות אם לא יוכלו לעלות לירושלים לשאר הרגלים כי בסוכות יהיו פנוים לעלות שאספו את מעשיהם מן השדה.

והיה כל הנותר – הנותרים הם שהשיבו אל לבם במלחמה ההיא ושבו אל י״י בכל לבם.

למלך י״י צבאות – שהם הכירוהו למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ט׳).

את חג הסכות – לפי שבאותו זמן תהיה המלחמה ויראו נפלאות הבורא יתברך מדי שנה בשנה לזכרון אותו היום.

וענין הט׳ שביאר כאן הוא אומרו והיה כל הנותר מכל הגוים וגומר רוצה לומר שאותם הגוים אשר ישארו מהמלחמה ההיא ואולי שהיא השלישית שזכר למעלה שיותר בה ישובו אל ה׳ בכל לבבם כי מתוך הנפלאות שיראו יכירו וידעו שהמלוכה לו יאתה, ולכן יעלו מדי שנה בשנה על ירושלם מקום המשפט והנפלאות אשר ראו להשתחוות למלך ה׳ צבאות בחג הסוכות לפי שבאותו זמן תהיה אותה המלחמה. וכתב הראב״ע שבעבור שאמר למלך ה׳ צבאות בשב״א תחת הלמ״ד ולא בפת״ח נראה שלמלך הוא סמוך והטעם למלך שהמליך ה׳ צבאות והוא מלך המשיח כמו ואני נסכתי מלכי (תהלים ב, ו), וכתב על שלמה וישתחוו לו כל הגוים (תהלים עב, יא) כ״ש שישתחוו למלך המשיח כפי שלמותו ונפלאותיו אשר יעשה ונכון הוא.

לְמלך ה׳ צבאות. מלכו של ה׳ צבאות¹, הוא המשיח שיגלה במפלת גוג²: חג הסוכות. המורה ׳כי בסוכות הושבתי׳ (ויקרא כג מג), בלתי יראת האומות שיבואו עליהם³, להורות שכן יעשה לימות המשיח, שלא יצטרכו לחומות עיר ולמבצרים⁴, כאמרו (לעיל ב ח-ט) ׳פרזות תשב ירושלים [וגו׳], ואני אהיה לה נאום ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה׳⁵:

1. אין הכוונה ׳לַמלך׳ שהוא ה׳, אלא למי שהוא מלכו של ה׳. והוא מוכרח מן הניקוד, שאם הכוונה לה׳, היה צריך להיות מנוקד בפת״ח, ׳לַמלך׳. וכ״כ אבן עזרא. אך תרגומו ׳קדם מלך עלמיא ה׳ צבאות׳.

2. כמו שפירש (פסוק ו-ז) שביום מלחמת גוג ומגוג, ׳לעת ערב - שיחשך אור מלכות האומות, יהיה אור מוחלט לישראל, שיגלה המשיח׳. [בישעיה (מה כג-כד) כתוב ׳בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן, אַךְ בַּה׳ לִי אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ׳, ופירש רבינו שם שאע״פ שכבר נשבע ה׳ להפוך ׳אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו כולם שכם אחד׳ (צפניה ג ט), וזהו ׳כי לי תכרע כל ברך וגו׳⁠ ⁠׳, בכל זאת אָמַר שיהיה לִי [לישראל] צְדָקוֹת - זכויות שאזכה ללמד זאת לאומות העולם, ובכך יהיה יהיה גם ׳וָעֹז׳ – מלכות, בַּה׳, במה שאהיה מיוחד להודיע שמו בגויים [כמו שכתוב ׳ואתם כהני ה׳ תקראו׳], וזה המלכות יהיה באופן שכל שנחרו בו ׳יבואו עדיו ויבושו׳ להשתחוות למלך ה׳ צבאות׳].

3. כתוב ׳בסוכות תשבו שבעת ימים וגו׳, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים׳. כלומר, מצות סוכה היא לזכר זה שביציאתם ממצרים היו יכולים לשבת במדבר בתוך סוכות, ולא חששו מפחד הגויים אשר סביבותיהם.

4. כלומר, אמנם מצות הסוכה היא לזכר מה שהיה ביציאת מצרים, אך הוא בא להורות שגם לעתיד יהיה כן, שלא יצטרכו ישראל לחומות, כי לא יתייראו מן הגויים. וכיון שעיקר עניין חג הסוכות הוא על שם העתיד, לכן יחוגו כולם את חג הסוכות כאשר יתקיים העניין שעליו רמז חג זה, ודווקא בירושלים, ששם יתקיים, ולכן יבואו כל הגויים בחג זה להראות את הכנעתם למלך המשיח, כי בזה מקויים הוראת מצות סוכה.

5. וכפי שביאר רבינו שם, הכוונה שלעתיד לבוא ירושלים תשב בלי חומה, ולא תהיה מוקפת חומה כפי שהיתה בימי הבית, ותוכל להיות כך, כי ה׳ יהיה לה לחומת אש, שיכווה כל מי שאינו ראוי לבוא לשם. [ועומק העניין, כי חג הסוכות מורה על העתיד לבוא, כפי שביאר רבינו בפרשת המועדים שם (ויקרא כג לו-מג) שמצוות חג הסוכות נשתנו משאר מצוות הזמניות, והוא לתכלית טוב עבורנו, וכוונתו הסתומה שם התבארה בדבריו כאן, והיא שחג הסוכות הוא של שמונה ימים לרמז על העתיד לבוא, וכפי שכתב בכוונות התורה בביאור עניין פרי החג ומוסף שמיני עצרת, ולכן ׳זה החג טעון שינוי דירה כאמרו בסוכות תשבו׳, כפי שפירש כאן שהוא לסימן על העתיד לבוא שתשרה השכינה בירושלים עד שתהיה כחומת אש, ולא יצטרכו לחומות, כפי שהיה ביציאת מצרים ׳כי בסוכות הושבתי את בני ישראל׳, ולא התייראו מן הגויים. ואף ביציאת מצרים היה כן, שכן מפרש רבינו (שמות יב לט) מה שאמרו חז״ל בהגדה של פסח ׳שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם׳ וכו׳, ׳כי אמנם בהיותם בסוכות חוץ לגבול מצרים נגלו עליהם עמודי הענן והאש וה׳ הולך לפניהם׳. הרי שהתגלות השכינה שעל ידי עמודי הענן היתה בסוכות, וה׳ הולך לפניהם, ולכן לא היו צריכים לפחד מן הסובבים, כמו שבירושלים לא יתייראו מן הגויים בגלל כבוד השכינה השורה בתוכה. וראה מה שהארכנו בס״ד במאמר ׳חג הסוכות ומצוותיו במשנת הספורנו׳ בעניין זה ובביאור שיטת רבינו במלחמת גוג ומגוג כפי שמתבאר בפירושו לזכריה].

בשנה להשתחות – התי״ו בלא מאריך וכן חברו שבסמוך.

מדי שנה – בכל זמן שנה וכן מדי עלותה (שמואל א א׳:ז׳).

ולחוג – הקרבנות קרויים בל׳ חג על כי רובם יבואו בחג וכן אסרו חג בעבותים (תהלים קי״ח:כ״ז).

הבאים וגו׳ – להלחם עליה.

ועלו – אל ירושלים.

ולחוג – להביא קרבנות בחג הסוכות וזהו לפי שבחג הסוכות תהיה המגפה הזאת לכן יבואו בכל שנה להיות לזכרון.

והיה כל הנותר יעלו תמיד בחג הסכות לירושלים, כי מפלת גוג תהיה בחג הסכות ויעלו לחוג החג לזכרון הנס שנעשה ביום ההוא.

את חג הסכות – אף כי צוה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, נראה שלא היו רגילים לבוא למקדש כי אם בחג האסיף, וגם אם בימי הכשרים שבמלכי יהודה באו שם לעשות הפסח, נתעכבו שם רק יום אחד ושבו לארצם (ופנית בבקר והלכת לאהלך, פרשת ראה), שלא להבטל מעבודת שדותיהם, וגם שלמה כלה את הבית בחדש בול (מרחשון, מלכים א׳ ו׳:ל״ח) והמתין לחנכו עד ירח האיתנים בחג (שם ח׳:ב׳); ובודאי אין כונת הנביא שיבאו כל הגוים מקצוי ארץ לירושלים, רק הוא משל על עבדם גם הם אלוה אחד כישראל.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וְ֠הָיָ֠ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא⁠־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל⁠־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם׃

It will be, that whoever of all the families of the earth doesn't go up to Jerusalem to worship the King, Hashem of Hosts, on them there will be no rain.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיהֵי דְלָא יִסַק מִן זַרְעֲיַת עַמְמֵי אַרְעָא לִירוּשְׁלֵם לְמִסְגֵיד קֳדָם מֶלַךְ עַלְמָא יְיָ צְבָאוֹת וְלָא עֲלֵיהוֹן יְהֵא מִטְרָא.

הגשם – גשמים ממש להצמיח פירות ארצם.

[ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים לפי שמצות החג על הגשמים הם ארבעת מינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים על שהחג זמן גשמי שנה הוא ואלו המפקפקין בחג הסוכות לא עליהם יהיה הגשם כך למדתי בתוספתא דסוכה (תוספתא סוכה ג׳:ט״ז).]

rain Actual rain to cause the produce of their land to grow. Now, what reason did He have for decreeing upon them the withholding of rain? That the commandments of the festival are based on the rains: the four species of the lulav and the water libation are to appease God for water. Since the festival of Tabernacles is the time of the rains of the year, no rain will fall on those who entertain doubts concerning the festival of Tabernacles. This is learned in the Tosefta of Sukkah (4:7).

{ו}⁠לא עליהם יהיה הגשם – לפי שבחג הסוכות נידונין על המים והם לא באו להפגיע בעד מים לירושלם, לפיכך: לא עליהם יהיה הגשם.

והיה – וא״ו ולא עליהם יהיה הגשם – כפ״ה רפה בלשון ישמעאל. וכמהו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳), ויעזוב את עבדיו (שמות ט׳:כ״א), והאבן הזאת (בראשית כ״ח:כ״ב). ואין יכולת באדם לפרש זאת בלשון אחרת, כי לא ימצא זה הלשון כי אם בלשון ישמעאל ובלשון הקודש.

וטעם הגשם – בסוכות, כאשר העתיקו חכמים להזכיר גבורות גשמים ולבקש רחמים עליהם.

יהיה הגשם – ברביעית החורף וניסן.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד. במהדורת פוזננסקי בטעות: וניסוך.

והיה, ולא עליהם יהיה הגשם – על הארץ שלא יעלו יושביה אותה שנה לא ירד עליהם המטר.

וזכר שהעם אשר לא יעלה לירושלם מכל משפחות הארץ להשתחוות יהיה ענשם שלא עליהם יהיה הגשם כלומר שלא ירד מטר בארצם בזמן הראוי להצמיח תבואותיהם. וכבר אמרו חז״ל ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים לפי שמצות החג על הגשמים הם ארבע מינים שבלולב וניסוך המים כדאיתא בתוספתא דסוכה (תוספתא סוכה ג), גם שהמטר הוא אות חזק על ההשגחה ובזמן שהיתה שכינת השם בעמו היו הגשמים באים בהשגחתו על ארצו ולא עשה כן לכל גוי לפי שהיו גשמיהם כפי הסדר הטבעי, וכמו שאמר רומז לזה (איוב ה, י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות שעל פני ארץ שהוא א״י הקדוש ברוך הוא נותן מטר כפי השגחתו ורצונו אמנם על פני חוצות שהם שאר העמים הוא שולח המטר רוצה לומר על ידי אמצעיים מסודרים, ולכן אמר ושולח מים ולא אמר נותן בחוצות שהם החצוניים מארץ ישראל, אמנם בזמן הגאולה שיהיו כל האומות עם ה׳ בקבלתם אמונתו יהיו גשמיהם כולם על דרך ההשגחה הפרטית ולכן צוה יתברך שיעלו לירושלם לחוג את חג הסוכות ושאז ישתחוו לשם הנכבד או למלך המשיח כאילו יודו שגשמיהם יהיו בהשגחה.

ולא עליהם – הוי״ו הוא במקום אז וכן אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם (ויקרא כ״ו:ד׳) ור״ל אז נתתי וגומר.

משפחות הארץ – קרא האומה בשם משפחה וכן המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים (עמוס ג׳:א׳).

ולא עליהם – אז לא יהיה עליהם הגשם לגדל תבואתם וזהו על שבחג הסוכות נגזר גשמי שנה ועל שלא באו בו ימנע מהם הגשם.

ולא עליהם – עי׳ פי׳, והרד״ק פירש ולא עליהם (יהיה הגשם) היינו הלא א״צ לגשם ומה יהיה ענשם, משיב תהיה המגפה. ולפי מ״ש חטאת מצרים היינו עונש של מצרים על חטאתם.

והיה אשר לא יעלה אם תמצא משפחה שלא תעלה לא עליהם יהיה הגשם – כי השפעת הגשם יהיה מירושלים, שבחג נדונים על המים ומנסכים נסוך המים, ואומה שלא תמצא שם לא יזכרו אותה לטובה בגשמי ברכה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) וְאִם⁠־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא⁠־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת⁠־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃

If the family of Egypt doesn't go up, and doesn't come, neither will it rain on them. This will be the plague with which Hashem will strike the nations that don't go up to keep the feast of tents.

וְאִם מַלְכוּת מִצְרַיִם לָא תִפַּק וְלָא תֵיתֵי לָא לְהוֹן יִסַק נִילוֹס בְּרַם עֲלֵיהוֹן תְּהֵי מַחֲתָא דְיִמְחֵי יְיָ יַת עַמְמַיָא דְלָא יִסְקוּן לְמֵיחַג יַת חַגָא דִמְטָלַיָא.

ואם משפחת מצרים לא תעלה – והם אינן צריכין לגשמים שהנילוס עולה ומשקה אותה.

ולא עליהם – תהיה הגשם שלהם כלומר לא ישקה אותם נילוס וכן תירגם יונתן: לא עליהון ייסק נילוס.

תהיה המגפה – אבל תהיה בהם המגפה של רעב.

אשר יגוף י״י וגו׳ – זאת תהיה עונש מצרים ועונש כל הגוים כמה שאמור: לא עליהם יהיה הגשם (זכריה י״ד:י״ז).

And if the family of Egypt does not go up and they do not require rain, for the Nile comes up and waters it [i.e., the land of Egypt].

it shall not [rain] upon them Their rain shall not be upon them; i.e., the Nile will not water them, and so did Jonathan render: The Nile shall not ascend upon them.

the plague will be The plague of famine.

with which the Lord will plague This will be the punishment of Egypt and the punishment of all the nations, as He states. "upon them there shall be no rain.⁠"

ואם משפחת מצרים לא תעלה – ושמא תאמר מה בכך אם הגשמים נעצרין, מצרים שיש להם נילוס לא יבואו להפגיע בעד מים, לפי שֶנילוס משקה כל ארץ מצרים. לכך נאמר: ולא עליהם – שפתרונו ולא יעלה נילוס להשקות את ארץ מצרים. וכן תרגם יונתן: ולא עליהון יסק נילוס.

תהיה המגפה אשר יגוף י״י את כל העמים אשר לא^א יעלו לחוג את חג י״י, שבאותה מגפה עצמה יגפו גם הם, שלא יהא להם גשם.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״לא״.

ואם – הזכיר משפחת מצרים – בעבור שלא ירד שם גשם לעולם, כי היאור ישקה אדמתם, ולא יחושו אם לא עליהם יהיה הגשם (זכריה י״ד:י״ז). אף על פי שלא יחושו לעצירת הגשם מפני היאור, תבוא עליהם מגפת כל העמים.

ולא עליהם – יהיה הגשם, פורענות תבוא לאשר לא יעלה.

ומלת עליהם – תשרת בעבור אחרת: עליהם תהיה המגפה – המק בשרו.

ואם משפחת מצרים – שאינה צריכה לגשמים, כדכתיב כגן י״י כארץ מצרים (בראשית י״ג:י׳) וכתיב לא כארץ מצרים {וגו׳} אשר תזרע וגו׳ (דברים י״א:י׳) וכתיב ובמים רבים זרע שיחור וגו׳ (ישעיהו כ״ג:ג׳).

לא תעלה – לחוג, ולפי שלא באה עם שאר הגוים לירושלים להלחם ולא חטאה בכך לא תיכנע לבא להשתחוות ולחוג.

ואע״פ שאף לא עליהם יהיה הגשם, כי לא יחושו שאינן צריכין לכך ולא יהיו סבורים שיענשו עונש אחר.

תהיה להם המגפה אשר יגף י״י כל הגוים – המק בשרם

על אשר לא יעלו לחוג – אף את חג הסוכות.

ואם משפחת מצרים – ולא עליהם והם לא ירד עליהם מטר כל השנים ולא יצטרכו למטר אם כן מה יהיה עונשם תהיה עליהם המגפה אשר יגוף י״י את כל הגוים שבאו על ירושלם כמו שאמר המק בשרו (זכריה י״ד:י״ב).

אשר לא יעלו לחוג – בעבור שלא יעלו בני מצרים לחוג את חג הסוכות יהיה להם זה העונש שתהיה בהם המגפה.

ויונתן תרגם: לא להון יסק נילוס ברם עליהון תהא מחתא דימחי י״י וכו׳.

ובעבור שהמצריים אינם צריכים לגשמים לפי שנילוס עולה ומשקה את הארץ לכן אמר ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה, ורש״י פירש על דרך יונתן שתרגם ולא עליהון יסק נילוס יאמר שלא עליהם תהיה הגשם שלהם כלומר שלא ישקה אותם נילוס תהיה המגפה אשר יגוף ה׳ מגפת רעב זאת תהיה עונש מצרים ועונש כל הגוים כמו שאמר למעלה ולא עליהם יהיה הגשם. והרב רבי אברהם בן עזרא והרב ר׳ דוד קמחי שנמשך אחריו פירשו אף על פי שעל מצרים לא עליהם יהיה הגשם שזכר לפי שאינם צריכים למטר הנה עם כל זה תהיה עליהם המגפה אשר יגוף ה׳ את הגוים שהיא המק בשרו וגומר והנה תהיה המגפה הזאת למצרים בעבור שלא יעלו לחוג את חג הסכות.

אשר יגף ה׳ את הגוים – במקצת ספרים כ״י ישנים וגם בדפוס קדמון כתוב את כל הגוים וברוב הספרים אין בהם מלת כל.

ולא עליהם – הוי״ו ההיא באה במקום השי״ן וכן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו וגומר.

לא תעלה ולא באה – הוא כפל ענין במ״ש.

ולא עליהם – ר״ל שלא עליהם יורד הגשם כל השנים כי הנילוס משקה שדותיהם תהיה ענשם המגפה וגו׳ והוא המקת הבשר.

אשר לא יעלו – על אשר לא יעלו וגו׳ ולא יהיו א״כ נקיים מן העונש.

ואם משפחת מצרים לא תעלה – שהם אינם צריכים לגשמים, והם היו מן האומות שעלו עם גוג כנז׳ ביחזקאל וראו עונשי ה׳ והוכו אז במגפה, אז יהיה עונשם שיחזור עליהם המגפה שנית, ואז כשתחזור המגפה בשביל מצרים תכלול גם יתר האומות שלא באו לירושלים ותתפשט המגפה גם עליהם ולא יספיק עונש מניעת הגשם לבד, וז״ש ולא עליהם לבד תהיה המגפה אשר יגוף ה׳ אז את הגוים – ר״ל גם את יתר הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות הגם שבפעם אחרת כשלא עלו היה די בעצירת גשמים, מפרש.

ולא עליהם – באתנח, ולא עליהם יהיה הגשם, שנילוס הנהר מתמלא על כל גדותיו ושוטף ארץ מצרים מחמת גשם מתמיד קרוב לשלש חדשים בארץ Abissinia ששם מקורו, ואם שם לא יהיה גשם גם נילוס לא ישטוף; ותהיה המגפה הוא ענין בפני עצמו, זאת תהיה המגפה.

(יט) זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאת֙ כׇּל⁠־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת⁠־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃

This will be the punishment of Egypt, and the punishment of all the nations that don't go up to keep the feast of tents.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דָא תְהֵי פוּרְעֲנוּת מִצְרַיִם וּפוּרְעֲנוּת כָּל עַמְמַיָא דְלָא יִסְקוּן לְמֵיחַג יַת חַגָא דִמְטָלַיָא.

וזאת^א – חטאת – עונש, כמו מחטאת סדם (איכה ד׳:ו׳).

וחטאת כל הגוים – שיהיה להם נהרות שישקו אדמתם, לא ינצלו מן המגפה. גם אני ראיתי ארצות ככה.

א. כן בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34, וטיקן 75. בנוסח שלנו: ״זאת״.

וזאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים – לכל אחד עונשו, לזה המק בשרו ולזה עצירת גשמים.

זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים – חטאת מצרים המגפה וחטאת כל הגוים המטר שלא ירד עליהם כמו שזכרנו חטאת פי׳ עונש כלומר עונש החטאת על זה הדרך כי לא שלם עון האמורי (בראשית ט״ו:ט״ז) רוצה לומר עונש העון ותרגם יונתן פורענות.

ופירשו זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים על כל הכתוב למעלה שחטאת מצרים ועונשה תהיה המגפה וחטאת כל הגוים תהיה שלא ירד עליהם הגשם, וחטאת הוא כמו עונש כמו מחטאת סדום (איכה ד, ו) כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו, טז), ואינו נכון במלת הכתוב.

והנכון אצלי שמפני שהקדוש ברוך הוא ילחם באויביו באותה מלחמה בשני אופנים האחד במגפה אשר יגוף אותם והשני בשימטיר עליהם מן השמים אש וגפרית ורוח זלעפות כמו שאמר ביחזקאל (יחזקאל לח, כב) על זה ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף, לכן גזרה חכמתו שכל הגוים אשר לא יעלו להשתחוות לפניו בירושלם מדי שנה בשנה באותו זמן מהשנה שהיתה בו המלחמה ההיא שהוא חג הסכות יענשו בשתי המכות ההן רוצה לומר במגפה לזכרון המגפה שהיתה ביום המלחמה ובהעדר הגשם לזכרון הגשם המזיק שירד בה עליהם, ולכן אמר שהמשפחה שלא יעלה לחוג שלא עליהם יהיה הגשם והתבונן שאמר בוא״ו ולא עליהם כאילו הוא מוסיף על הענין הראשון מהמגפה שזכר כאילו אמר ומלבד המגפה עוד לא יהיה עליהם הגשם אמנם אם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה עם היות שלא יחושו להעדר הגשם האם לא תשאר המכה האחרת שהיא המגפה לבוא עליהם, ויהיה אם כן אומרו ולא עליהם תהיה המגפה נאמר בתמיה כאומר וכי לא תהיה עליהם המגפה אשר יגוף ה׳ את כל הגוים שלא יעלו לחוג באמת תהיה עליהם לפי שזאת המגפה תהיה חטאת מצרים ועונשה וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות ר״ל החטאת והעונש הכולל משותף לכולם זאת תהיה מלבד העצר המטר.

חטאת – ר״ל גמול חטאת.

זאת תהיה – העונש הזאת של המקת הבשר תהיה גמול חטאת מצרים.

וחטאת – ר״ל וזאת תהיה העונש הזאת של מניעת הגשם תהיה גמול חטאת כל העכו״ם אשר לא יעלו וגו׳ ומלת זאת תהיה משמשות בשתים.

זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים – שאחר שחטאת מצרים תגדל יותר להענישם במגפה שהוא עונש יותר גדול מעצירת גשמים, כי הם היו עם גוג ולא לקחו מוסר, על ידם יהיה זה גם חטאת כל הגוים להענישם ג״כ במגפה עם מצרים.

חטאת – עונש חטאת. ואולי מזכיר מצרים בפני עצמה כי היו עובדים שם אלהות הרבה, ורחוקים ביותר מאמונה באל אחד מיוחד, בעוד שיתר העמים היה להם אליל אחד לכל ארץ וארץ, דגון, כמוש, רמון; וגם כי מניחים היו שגם אלילי יתר הארצות יש בהם ממש, מ״מ בארצם לא היו עובדים כי אם אליל אחד, וגם היו מניחים שאלהי ישראל הוא גדול מאלהיהם (עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלהים, פרשת יתרו); ומצרים לא היו מניחים שיש שום אלוה גדול מאוזיריס (הוא השמש) אלהיהם.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ עַל⁠־מְצִלּ֣וֹת הַסּ֔וּס קֹ֖דֶשׁ לַיהֹוָ֑הי״י֑ וְהָיָ֤ה הַסִּירוֹת֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ כַּמִּזְרָקִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃

On that day there will be on the bells of the horses, "Holy to Hashem;⁠" and the pots in Hashem's house will be like the bowls before the altar.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵא עַל כְּרוּבַת סוּסַיָא קוּדְשָׁא קֳדָם יְהֵי וִיהוֹן דוּדַיָא בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ סַגִיאִין כְּמִזְרְקַיָא קֳדָם מַדְבְּחָא.

על מצלות הסוס קדש לי״י – שם קדש לי״י יהא קרוי אף על מצלות בסוס. אף הנקישות שתולין לסוס לנוי בין עיניו אף אותם יקדישו לעשות כלי שרת למזרקים לדם ולסירות לבשל בשר הזבחים לרוב.

והיה הסירות – שהם לדשן את הדשן אף הם יהיו של כסף ושל זהב כמזרקים אשר לפני המזבח.

מצלות הסוס – לשון מצילתים, טינטין בלעז.

there will be upon the bells of the horses On the bells that are hung on the horse for beauty between its eyes (Pesachim 50a). Those, too, will be consecrated to make service vessels: sprinkling basins for the blood and pots to cook the flesh of the many sacrifices.

Yea, every pot...will be All those that are used to remove the ashes, they too will be of gold and of silver, like the sprinkling basins that are before the altar.

the bells of the horses tentinonc in Old French.

מצילות – בוקליר בלעז. והוא שתולין לסוס על מצחו. אפילו אותו יהא קודש – שעושין ממנו סירות לבשל בהם זבחיהם. והיה הסירות בבית י״י כמזרקים^א לפני המזבח – מֶחמת רוב עם, שיבואו שם האומות בירושלם, לא דיי להם במזרקים שלפני המזבח אלא יעשו עוד סירות הרבה עם המזרקים.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״כמזרקות״.

על מצילות {הסוס – ...} שעל הסוסים שמתו במגפה, והם מתג ורסן של כסף וזהב. (״בפתרו׳ ר׳ שמואל ב״ר מאיר זצ״ל״ בהמשך כ״י אוקספורד אופ׳ 34 דף 116ב – עיין רשב״ם זכריה י״ד:ז׳)

ביום – מצלות – מגזרת תצלינה (שמואל א ג׳:י״א), צלצלים תלוים בצואר הסוסים העולים לחוג, יעשו הכהנים מהם סירות לבשל בהם, ויהיו רבים כמזרקים לפני המזבח – לזרוק הדם.

על מצילות הסוס – אף על מצלתים שבצוארי סוסי שלל הגוים תהיה מנה של קדש ותרומת מכס לי״י כי מכל שללם ירימו לו תרומת קדש, כלומר אף על מצלות הסוס תהא קדושה לשם להפריש תרומה וליתן.

והיה הסירות בבית י״י – קדש לבשל זבחיהם,

כמזרקים לפני המזבח – ולא כמו לשעבר שכשהיה איש זובח זבחי שלמיו היה מביא סיר מביתו ומקדשו ומבשל בו כי לא היו סירות מצויין בבית י״י כשאר כלי שרת המקודשין אלא כל אחד מביא סיר ומבשל, אבל עתה כל כך יהיו סירות תרומת המכס מרובין בבית י״י.

ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קדש לי״י – מצילות הם שתולים בצוארי הסוסים והם מקשקשים אותם המצילות יהיו קדש לי״י שיעשו מהם סירות לבשל בהם בבית המקדש. ואלה הסוסים. יש מפרשים שהם הסוסים שימותו במגפה כמו שאמר.

ויש מפרשים: סוסים העולים שנה בשנה לחוג את חג הסכות שיקדישו מצילות סוסיהם לעשות מהם סירות לבשל בהם בבית המקדש ופירוש על מצילות כאלו כתוב ומפותח עליהם קדש לי״י כן יהיו נודעים כי הם קדש ולא יקח אדם מהם לעצמו אפילו אחת.

ובדברי רז״ל מאי על מצילות הסוס אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ארץ ישראל עד שעה שהסוס רץ ומצל פירוש עד חצי היום שעושה הסוס צל לעצמו מתחתיו ורבי אליעזר אמר מצלות שתולין לסוס בין עיניו יהיו קדש לי״י.

והיה הסירות בבית י״י כמזרקים – פי׳ רבים כמזרקים וכן תרגם יונתן סגיאין כמזרקיא כמו שיהיו רבים המזרקים בבית י״י לזרוק בהם הדם כי הזובחים יהיו רבים כי כל הבאים לחוג יביאו זבחים.

והענין העשירי שביאר בזה הוא אומרו ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה׳ וכתבו המפרשים שמצלות הוא מגזרת תצלנה וצלצלים והם הקשקשים והרמונים שתולים בצוארי הסוסים יהיו קדש לה׳ שיקדישו אותם העולם לחוג, ויעשו הכהנים מהם סירות לבשל בהם ויהיו רבים כמזרקים שעומדים לפני המזבח לזרוק את הדם. ויותר נכון לפרש שתהיה קדושת העמים והכנעתם כל כך לפני השם שלא לבד האנשים בפיהם יקראו בשם ה׳ בעלותם לירושלם אבל גם על מצלות הסוסים שהם המקשקשים שיתלו בצואריהם בעלותם שמה יכתבו ויחוקקו בהם קדש לה׳ כדי לפרסם שהם מהמחוגגים כי יהיה זה בעיניהם לכבוד ולתפארת, ויהיו העולים שמה כל כך רבים עד שיהיו הסירות בבית ה׳ רבות מאד כמזרקים לפני המזבח כי הנה להיות לאומים רבים באים לחוג את חג הסכות ירבו הזבחים והסירות בבית המקדש.

מצילות – כן יקרא הזגים שבצוארי הסוסים על כי מקשקשים ומשמיעים קול והוא מלשון בצלצלי שמע (תהלים ק״נ:ה׳).

הסירות – הקדרות כמו בשבתנו על סיר הבשר (שמות ט״ז:ג׳).

כמזרקים – הם הספלים שמקבלין בהם הדם לזריקה.

יהיה על מצלות הסוס – על הזגים התלויים בסוס המקשקשים ומשמיעים קול כאלו יכתב עליהם קדש לה׳ כי יקדישו לה׳ את הזגים ההם מהסוסים המתים במגפה להיות לזכרון.

והיה הסירות בבית ה׳ – כי מזהב הזגים יעשו סירות לבשל ויהיו א״כ מזהב כמו המזרקים שלפני המזבח שהמה מזהב.

על מצלות הסוס – פי׳ חז״ל עד מקום שהסוס רץ ומצל, שהסוס רץ בעת הצל, כי בצהרים ינוחו הרוכבים, ועל כמו עד, כמו וירכתו על צידון.

ביום ההוא – ר״ל אחר שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה מן המקדש מ״ה מיל שהם יותר ממהלך אדם ברגליו ביום שהם עשר פרסאות, ע״כ תתפשט הקדושה עד מקום שיכול לילך ביום אחד כשהוא רוכב על הסוס במרוצה.

והסירות שימצאו אז בבהמ״ק יהיו כמזרקים, שמרוב הקרבנות ישימו בהם דם הזבח לזרקו על המזבח.

על מצלות הסוס – פעמוני זהב שהאויבים תלו בצוארי סוסיהם וישראל שללום, יקדשו לה׳ ויכתבו עליהם תיבות קדש לה׳ כמו על ציץ הכהן הגדול; ושד״ל תרגם שהגוים בבואם לירושלים יקדשו מצלות סוסיהם למזבח.

הסירות – לבשל בהם בשר שלמים תהיינה רבות כמו שגם המזרקים לקבל דם הזבחים יהיו רבים.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) וְ֠הָיָ֠ה כׇּל⁠־סִ֨יר בִּירוּשָׁלַ֜͏ִם וּבִיהוּדָ֗ה קֹ֚דֶשׁ לַיהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת וּבָ֙אוּ֙ כׇּל⁠־הַזֹּ֣בְחִ֔ים וְלָקְח֥וּ מֵהֶ֖ם וּבִשְּׁל֣וּ בָהֶ֑ם וְלֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֨ה כְנַעֲנִ֥י ע֛וֹד בְּבֵית⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

Yes, every pot in Jerusalem and in Judah will be holy to Hashem of Hosts; and all those who sacrifice will come and take of them, and cook in them. On that day there will no longer be a merchant in the house of Hashem of Hosts.

וִיהֵי כָּל דוּד בִּירוּשְׁלֵם וּבִיהוּדָה קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת וְיֵיתוּן כָּל דָבְחִין וְיִסְבוּן מִנְהוֹן וִיבַשְּׁלוּן בְּהוֹן וְלָא יְהֵי עָבֵיד תַּגְרָא עוֹד בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוֹת בְּעִדָנָא הַהִיא.

ולא יהיה כנעני – לא יצטרכו לסחורה, כמו כנעניה נכבדי ארץ (ישעיהו כ״ג:ח׳).

דבר אחר: אין כאן עני.⁠¹

1. השוו בבלי פסחים נ׳.

and there will no longer be a trafficker They will not require trafficking, as in: "whose traffickers were the honored of the earth" (Yeshayahu 23:8). Another explanation: There is no poor man here.

ולא יהיה כנעני – גבר תגר. ורבותינו פירשו (בבלי פסחים נ׳.): אין כאן עני.

והיה – כנעני – סוחר. וטעם: שלא ימכר אחד מן הסירות. והמפרש כנעני ממש אין לו טעם, כי זאת המשפחה איננה ידועה היום. והנה כל אלה הפרשיות שהם בסוף זה הספר הן לעתיד. והאומר כי כבר עבר, יראנו המים החיים היוצאים מירושלם בקיץ ובחורף.

שכל סיר שיבשלו בו זבחים בני ירושלים ובני יהודה כלן יהיו קדש מתרומת מכס השלל.

ובאו כל הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם – ולא בשל חול.

ולא יהיה כנעני – גזבר לקנות שום דבר.

{ב}⁠בית י״י – שכל כך יביאו לו מנחה מכל דבר זהב וכסף ואבנים ובשמים וסמים ושמן ולבונה, ושש ומשי ורקמה ובהמות וכל מה שיצטרכו לבית י״י לבנין ולקרבן, שאינן צריכים לקנות כלום. ודבר זה נתנבא ישעיה.

כנעני – סוחר מדקדק.

(סיום)

זכריה הסתום, עלי לבי חתום. ומראותיו פונים, כמים הפנים.

וברוך החונן, תבונה אשר כונן. לבבי במזימה, בדעת ובערמה.

והיה – עוד ירבו הסירות לרוב הזובחים כי לא יספיקו להם אותם שיהיו בבית המקדש אלא כל סיר בירושלם וביהודה יהיו קדש לי״י לבשל בהם זבחי שלמים וכשיבואו הגוים הזובחים יקחו מהם ובשלו בהם.

ולא יהיה כנעני עוד – תרגם יונתן ולא יהא עביד תגרא עוד כמו כנעניה נכבדי ארץ (ישעיהו כ״ג:ח׳) שפי׳ סוחריה כלומר לא יצטרך בית י״י עוד לסוחר שימכור שם סירות או נחשת לעשות מהם סירות כי רבים יהיו המתנדבים המקדישים.

ואדוני אבי ז״ל פירש כי על הגבעונים אמר שהיו חוטבים עצים ושואבי מים (יהושע ט׳:כ״ג) בבית המקדש לא יהיו שם עוד כי מגדולי העכו״ם יהיו עובדי הכהנים, וכן פירש וגם מהם אקח לכהנים וללוים (ישעיהו ס״ו:כ״א).

ולפי שלא יספיקו להם הסירים אשר יבשלו בהם במקדש תהיה כל ירושלם להם למקדש ולכן כל סיר בירושלם וביהודה יהיה קדש לבשל בהם זבחי שלמים, וכאשר יבאו הגוים החוגגים יבשלו בהם ולא יהיה כנעני עוד בבית ה׳ צבאות ביום ההוא שלא יהיה אדם בירושלם סוחר ומוכר בשר לאכול מהסירות כי כולו יהיה קדש, וכנעני הוא סוחר מלשון כנעניה נכבדי ארץ (ישעיה כג, ח). ורש״י הביא דבר אחר כנעני מלשון עני וחסר לחם מרוב הצדקה שיעשו שמה. והרב ר׳ דוד קמחי פירש בשם אביו על הגבעונים שלא יהיו עוד חוטבי עצים ושואבי מים בבית ה׳ לפי שמגדולי הגוים יתנדבו לעבוד את הכהנים, ושעליה אמר ישעיה גם כן (שם סו, כא) וגם מהם אקח לכהנים ללוים רוצה לומר שיקח מהם לעבוד את הכהנים ואת הלוים בבית המקדש: הנה התבארה הנבואה הזאת ועשרת הענינים שביאר בה: ועם זה נשלם פירוש ספר זכריה ומראותיו אשר עצמו ממני: והתהלה למהולל בתושבחות אמן:

נשלם ספר זכריה.

כנעני – הם הגבעונים מבני כנען.

והיה כל סיר וגו׳ – על כי ירבו זבחי שלמים מהבאים לבה״מ לכן כל הסירות אשר בירושלים וביהודה יהיו קדש.

כל הזובחים – זבחי שלמים.

ולקחו מהם – יקחו מהסירות ההם ויבשלו בהם מבלי שאלה אם קדשים הם כי כולם יהיו קדשים ולא יהיה א״כ מהצורך לשאול.

ולא יהיה כנעני עוד – לפי שמאז היו הגבעונים מבני כנען חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה׳ כי כן נתנם יהושע לכן אמר בבית העתיד לא יהיו הם עוד בבה״מ חוטבי וגו׳ כי גדולי האומות יתנדבו להיות הם חוטבי עצים ושואבי מים בבית ה׳.

והיה, וכל סיר שיהיה בירושלם וביהודה יהיה קדש כי יבשלו בהם שלמים וקדשים קלים, וכל הזובחים יבשלו בהם – כי ירבו הזובחים מרוב הגרים העולים, ולא יהיה עוד סוחר ומוכר כבשים ותורים ובני יונה לקדשים כמו שהיה תחלה שהיו מעלים אותם בדמים, כי לא יעשו סחורה וריוח בזה כי כולם ינדבו בהמותיהם לקדש.

כנעני – שד״ל תרגם סוחר, כולם יבאו לירושלים להשתחות לה׳ ולא לעשות סחורה, וקרא לכל ירושלים בית ה׳; ופיליפפזאהן מפרש כנעני אדם המשוקע בתועבות, וכן הוא אומר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם.

(סיום)

סוף דבר

סגנון מליצת ספר זכריה אינו שוה בכל י״ד פרקיו, ויש לחלקו לשלשה חלקים: מסימן א׳ עד סימן ט׳ דומה לסגנון ספר חגי, ואף על פי שמליצת סוף סימן ז׳ וסימן ח׳ כולו דומה למליצת ספר ירמיה, מ״מ לפ״ד אין כ״כ הפרש בינו ובין הקודמים לו כמו בין מליצת סימן ט׳ עד סוף הספר ובפרט עד סימן י״ב שמליצתן נראית לי דומה למליצת ספר עמוס, ומסימן י״ב ואילך נראית לי דומה למליצת ספר יחזקאל. ושלש נבואות נפרדות יש בשלשת החלקים הנ״ל: הראשונה ודאי בראשית ימי בית שני נאמרה, כי מחזקת לב השבים מן הגולה לבנות בית המקדש כמו נבואת חגי, ונבואת שניהם הוזכרה בעזרא ראש סימן ה׳; והשניה מדברת על דמשק עיר ואם במלכות ארם שבתקפה היתה עד ימי אחרוני מלכי ישראל, מבן הדד בימי אחאב (מלכים א׳ כ׳), עד ימי פקח בן רמליהו שאחריו לא מלך על ישראל כי אם הושע בן אלה, ובימי פקח עלה תגלת פלאסר ולכדה והגלה יושביה (מלכים ב׳ ט״ז:ט׳), ובימי שוב הגולים לירושלים משועבדת היתה לפרס ומדי, ואין בידה להציק לישראל; וגם יתר הערים הנזכרות בסימן ט׳, צור ואשקלון ועקרון ועזה לא מצאנו שהרעו להם, רק כחוץ מן הכלל מצאנו האשדודים קושרים עם סנבלט לבוא להלחם בירושלים, וכבר ישעיה בספרו סימן י״ד:ל׳, וירמיה בספרו סימן מ״ז, ויחזקאל בספרו סימן כ״ה:ט״ז נבאו אבדן פלשתים ע״י נבוכדנאצר, ובלי ספק נתקיימה נבואתם. א״כ מסכים אני עם המניחים שראשית ספר זה עד סימן ט׳ נכתב באחרית ימי הנבואה, בראשית ימי בית שני, ע״י זכריה בן ברכיה בן עדו הנזכר גם בעזרא כנ״ל, ושם נזכר כבן עדו לבד, וזה מחזיק דעתי השניה שהבאתי בביאורי (א׳:א׳) שר״ל מצאצאיו של עדו הנביא שחיה בימי רחבעם ובימי בנו אביה (דברי הימים ב׳ י״ב:ט״ו, י״ג:כ״ב); ויתר הספר או לכל הפחות חלק שני שבו (מסימן ט׳ עד סימן י״ב) נכתב ע״י נביא אחר, אולי ע״י זכריה בן יהוידע הכהן שרוח אלהים לבשה אותו (דברי הימים ב׳ כ״ד:כ׳), ונופל יפה על הזמן שיחסתי לנבואתו (בביאורי סימן ט׳:ט׳) בימי אחוה בין יהודה וישראל (סימן י״א:י״ד) ועיין מה שכתבתי בביאורי שם; והחלק השלישי (מסימן י״ב עד סוף הספר) נוכל להניח שנכתב גם הוא קודם החרבן וניחסהו אל זכריה בן יהוידע, או בראשית ימי בית שני וניחסהו לזכריה בן עדו, וסגנון מליצותיו ותוכן עניניו (על דרך משל ענין נביאי השקר המתנבאים לעם, סימן י״ג, שלא נודע מזה אחר החרבן) מטים דעתי להנחה הראשונה, בעוד ששם דויד הכתוב בו כמה פעמים מלא יו״ד כמו בספרי הגולה (עזרא נחמיה ודברי הימים) מטה דעתי להנחה השניה. ויותר יש להוכיח מענייני הנבואה ממה שיש להוכיח מן מליצותיה, כי הלא מליצת עזרא ונחמיה אינה מדויקת, ועם כל זה כשנתנו לבם עליה דברו גם הם דברים בלשון צח (עזרא סימן ט׳, נחמיה סימן א׳); וגם סגנון דיבור כל האדם, מי שיהיה, אינו שוה תמיד בכל עתות חייו, ויש מדבר צחות בזקנתו יותר מבבחורותיו, ויש להפך. אם כן אם נניח ששתי נבואותיו האחרונות אמרן זכריה בסוף ימיו לא נתמה אם מליצתו נעימה ונשגבת ממליצתו בנבואתו הראשונה וגם בזאת (כמו שהעירותי) יש לשון צח בסוף סימן ז׳ וסימן ח׳ כולו, א״כ המליצה היא רק חצי ראיה.

ובנבואה הראשונה יש מראות רבות אבל אינן מדויקות, כלומר לא נוכל להבין פרטיהן בדיוק וליחסם אחד אחד (כמו שהעירותי בביאורי סימן ה׳:א׳, וסימן ו׳:א׳). ומוכרחים אנו להשתפק בהביננו תוכן המראה ומה באה ללמד. ומראה ראשונה בתנ״ך היא מראת מיכיהו בן ימלה (מלכים א׳ כ״ב), והיא צחת הלשון ונעימה מאד, ואחריה מראת ישעיה (בספרו ראש סימן ו׳) וגם היא יפה ומהודרת, אחריהן מראות יחזקאל (בספרו סימן א׳, וסימן ח׳ עד י״א) ועיין בתלמוד בבלי מס׳ חגיגה י״ג: שהוערכה ראשונה שבהן למראת ישעיה והמשפט שנשפט שם על שתיהן, ואחריהן לפי סדר השנים תבאנה מראות דניאל (בספרו סימן ז׳ וח׳), ואחרונות שבכולן אלה של זכריה בחלק הראשון מספרו. וביתר הספר אין עוד מראות כי אם משלים (משל שני המקלות בסימן י״א) וחזיונות; וההפרש בין מראה וחזיון הוא הפרש וגדר שרשם, שמאחר שקבלו בלשון הקודש שרש חזה (שמקורו מלשון ארמי), נתנו לו הוראת ראות בעיני השכל בלבד, בעוד שהניחו לשרש ראה הוראת חוש גשמי, ורק לפעמים דרך השאלה חוש שכלי. וכן במראות הנבואה הנביא רואה הדברים ממש בעיניו ומבין סודם; ובחזיונות, בִשְרוֹת רוח הקדש עליו, הוא מעמיק חקירתו עד תוכן הדברים ומבין עִלוֹתָם ועלוליהם, ומתנבא שלום לעקב כשרון המעשים, וצרות כעלול לרשעה, ותשובה לארחות יושר עלול לצרות, והצלה מאלה עלול לתשובה ומחשבות שונאי ישראל מופרות, ומים חיים (אין מים אלא תורה שנ׳ הוי כל צמא לכו למים) יוצאים מירושלים להשקות כל הגוים, כן יהיה במהרה בימינו, יראו עינינו וישמח לבנו.

ובחלק האחרון של הספר יש רמז למאורעות שאולי היו ונבראו וכתובים היו בספרי דברי הימים למלכי יהודה ולמלכי ישראל שאבדו ממנו, או בימי הנביא בדרך טבע היה קרוב להכרח שיהיו, וגם אם כל הבטחותיו לא נתקיימו, אין להוציא מזה כי מלבו בדאן ח״ו, או להוכיח מזה שנבואתו כולה לעתיד לבוא (ועיין בביאור שד״ל על סימן ס״ו של ספר ישעיה, שהוכיח שאף על פי שענין הנבואה שם הוא לעתיד, עיקר דבריו הוא לבני דורו); והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואם בני דור זכריה היו יראים את ה׳ כראוי, הבטחותיו היו מתקיימות בימיהם, דוגמת מה שאמרו הם ז״ל (תלמוד בבלי ברכות ד׳.) – ״כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו! סבר שמא יגרום החטא.⁠״ – וכל הבטחות ה׳ הן על תנאי, לא כן גילוי עתידות כמו בברית בין הבתרים, שאלה הן למעלה מכל תנאי. וגם אם שום נביא לא היה מתנבא על תגבורת האמת על השקר באחרית הימים, הישרים בלבותם היו בטוחים שכן יהיה, כי חותמו של הקב״ה אמת.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זכריה יד – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן זכריה יד, ילקוט שמעוני זכריה יד, רש"י זכריה יד, ר"י קרא זכריה יד, רשב"ם המשוחזר זכריה יד, אבן עזרא א׳ זכריה יד, ר"א מבלגנצי זכריה יד, רד"ק זכריה יד, ר"י אבן כספי זכריה יד, אברבנאל זכריה יד, ר"ע ספורנו זכריה יד – מהדורת הרב משה קרביץ, ספרי יונה – חבקוק – זכריה עם פירוש ספורנו (בית שמש, תשע"ה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי זכריה יד, מצודת ציון זכריה יד, מצודת דוד זכריה יד, מלבי"ם ביאור המילות זכריה יד, מלבי"ם ביאור הענין זכריה יד, הואיל משה זכריה יד

Zekharyah 14, Targum Yonatan Zekharyah 14, Yalkut Shimoni Zekharyah 14, Rashi Zekharyah 14 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Zekharyah 14, Rashbam Reconstructed Zekharyah 14, Ibn Ezra First Commentary Zekharyah 14, R. Eliezer of Beaugency Zekharyah 14, Radak Zekharyah 14, R. Yosef ibn Kaspi Zekharyah 14, Abarbanel Zekharyah 14, Sforno Zekharyah 14, Minchat Shai Zekharyah 14, Metzudat Zion Zekharyah 14, Metzudat David Zekharyah 14, Malbim Beur HaMilot Zekharyah 14, Malbim Beur HaInyan Zekharyah 14, Hoil Moshe Zekharyah 14

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון