Shir HaShirim 4 – שיר השירים ד‏ – Mikraot Gedolot

וְשִׂפְתוֹי דְּכָהֲנָא רַבָּא הֲווֹ בַּעְיָן צְלוֹתָא בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי קֳדָם יְיָ וּמִלּוֹי הֲווֹ מְהַפְּכִין חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּדָמְיָן לְחוּט זְהוֹרִיתָא וּמְחַוְּרָן יָתְהוֹן כְּעַמַּר נְקֵי וּמַלְכָּא דְּהוּא רֵישְׁהוֹן מְלִי פִּקּוֹדַיָּא כְּרִמּוֹנָא בָּר מִן אַמַּרְכְּלַיָּא וְאַרְכּוֹנִין דְּאִנּוּן קָרִיבִין לְמַלְכָּא דְּאִנּוּן צַדִּיקִין וְלֵית בְּהוֹן מִדָּעַם בִּישׁ.

[א] כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ – בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ אֶת הַשִּׁירָה: אָז יָשִׁיר משֶׁה (שמות ט״ו:א׳). וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, שֶׁמַּרְאִין בָּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות ט״ו:ב׳), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל משֶׁה מְשַׁבְּחָן: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, הָרֵיקָן שֶׁבָּכֶם רָצוּף מִצְווֹת כָּרִמּוֹן הַזֶּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ עַל הַצְּנוּעִין וְהַמְצֻמָּתִין שֶׁבָּכֶם.

כחוט השני שפתותיך – זה הפרוכת שהיה מבדיל בין כהן גדול [לעם].

ד״א כחוט השני – זו כניסתו של משה למשכן. שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבית שני הכרובים (במדבר ז׳:פ״ט). לכך נאמר ומדברך נאוה.

ד״א ומדברך נאוה – אלו הנביאים.

כפלח הרמון רקתך – אלו יושבי המדרשות. מבעד לצמתך. זה הציץ שהיה בין עיניו של אהרן.

כחוט השני שפתותיך – זה השירה.

ומדברך נאוה – שהיו מראים באצבע ומדברים זה אלי ואנוהו.

כפלח הרמון רקתך – ריקים שביך מלאים מצות כרמון, אין צריך לומר על הצנועים ומצומתים שבכם.

כחוט השני שפתותיך – נעשה ונשמע, ומדברך נאוה וישמע ה׳ את קול דבריכם, הטיבו אשר דברו.

כחוט השני – זה חוט הפרכת שהיה מבדיל בין העם לכהן גדול.

דבר אחר: זה כניסתו של משה למשכן שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו, לכך נאמר ומדברך נאוה.

דבר אחר: ומדברך נאוה – אלו הנביאים.

דבר אחר: כחוט השני – אמר הקב״ה אתם חביבים עלי כאברהם שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל.

דבר אחר: הקלים שבכם חביבים עלי כפרץ וזרח אשר על ידו השני, תפלת שפתותיכם חשובה בעיני ככהן גדול שהיה לבוש בגדי שני.

דבר אחר: חשובה היא כקרבנות דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע.

כפלח הרמון רקתך – אמר ריש לקיש אל תקרי רקתך אלא ריקנין שאפילו ריקנין שביך מלאים מצות כרמון, אמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם, ק״ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עומד כמה שנים ואין אור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון עאכ״ו. הרואה רמון בחלום, זוטרי פרי ורבי עסקיה כרמונים, רברבי אם ת״ח הוא יצפה לתורה, ואם עם הארץ הוא יצפה למצות שנאמר כפלח הרמון רקתך.

ככ׳יוט אלקרמז שפתיך, ומנטקך חסן, כפלע אלרמאן וגנתך, מן תחת נקאבך.

השפתים שלך כמו חוט השני (צמר צבוע בצבע אדום עז), וההגיה שלך יפה. כמו פלח הרמון הרקה שלך (העצם שמתחת למושב העין) מתחת ל״רעלה״ שלך.

ומדברך – כלי הדבור, הפה.

רקתך – החלק העליון הבולט של הלחיים.

מבעד לצמתך – מתחת צעיפך.

ואמרו כחוט השני שפתותיך, הם השירות שישראל שרים בחגים שני בקול רנה ותודה המון חוגג (תהלים מב ה), ואפשר שרמז על דוד אדון המשוררים שהוא מזרע פרץ אחיו של זרח שבו נאמר ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני (בראשית לח ל), ואפשר שיש בו ענין שלישי כלומר הודוי שאומרים ישראל על הסמיכה, שכל אדם מישראל שחטא מביא כבשה אל פתח אהל מועד, והכהנים עומדים סביבו וסומך שתי ידיו על ראש הבהמה ומקצת ידיו זו על זו, ויאמר בלחש בינו לבין בוראו – ״מלכי ואלהי חטאתי לפניך חטא פלוני״ – ומפרש איזה חטא היה – והנני חוזר בי ממנו ולא אשוב לכסלה עוד, ואם נתחייבתי עליה כרת שהיא הכריתה הרי תחול הכרת על הכבשה הזו, ואם נתחייבתי שרפה באש תהא השרפה לכבשה זו, ואם נתחייבתי חנק תהא שחיטת כבשה זו במקומי, ועוקדה בעליה ושוחטה מיד כמו שאמרו חכמים הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין (חולין טו ב), ועוד אמרו שלשה דברים אין ראוי לאדם לשהות בהן אפילו מעט והם תכף לנטילתו את ידיו יברך מיד, ואם אמר גואל ישראל יברך מיד ואם סמך ישחוט מיד, והם שלש תכיפות (ברכות סב א), וימסור הכבשה לכהן לעשות את עבודתה, ולמדנו לסמיכה מקבלת חכמים ז״ל ומצאנוהו מפורש בכתוב שנ׳ וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו וכו׳ (ויקרא ג ב). וכל זה רחמים וחנינה וחמלה מלפני הבורא יתעלה על האדם שלא ידעו הכהנים את שגגתו כשיודה במומיו, ויתכפר לו חטאו הנמשל לשני ויהיה כשלג שנ׳ אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיהו א יח) לכך נאמר כחוט השני שפתותיך.

כפלח הרמון, כמו שפלח הרמון צמודים פרד לפרד כך היו שבטי ישראל מאוחדים זה עם זה כמו שביארנו, ונקבצו הכהנים והלוים והנביאים כמו שנ׳ הנה הכהנים והנביאים (אין פסוק כזה), וסנהדרין כמו שנקראו גאונים גורן עגולה.

כחוט השני שפתותיך – נאות להבטיח ולשמור אבטחתם כמו שעשו המרגלים לרחב הזונה, שאמרו לה: את תקות חוט וגו׳ (יהושע ב׳:י״ח) ושמרו אבטחתם.

ומדברך – דיבורך, והרי הוא מגיזרת: הנדברים בך אצל הקירות (יחזקאל ל״ג:ל׳), אז נדברו יראי י״י (מלאכי ג׳:ט״ז), פַרְלֵדִֿיץ בלעז.

רקתך – הוא גובה הפנים, שקורין בלעז פומילש, אצל העינים. ובלשון תלמוד קורא אותן: רומני דאפי. ודומה לפלח חצי רמון מבחוץ שהוא אדום וסגלגל, הרי קילוס בנויי אשה.

והדוגמא פירשו רבותינו: ריקנין שביך מלאים מצוות כרימון.

מבעד לצמתך – מבפנים לקישורייך.

Like a scarlet thread are your lips – Beautiful to promise and to keep their promise, as the spies did to Rachav Hazonah. They said to her, "[you shall bind] this line of scarlet thread, etc.,⁠"¹ and they kept their promise.⁠²

And your speech – Your speech, and this is from the structure of, "who speak הַנִּדְבָּרִים against you near the walls,⁠"³ [and as in,] "Then the God fearing men spoke נִדְבְּרוּ,⁠"⁴ parlediz in Old French.

Your cheeks – This is the upper part of the face, called pomels in Old French, next to the eyes. And in the language of the Talmud, it is called "the pomegranate of the face.⁠"⁵ It resembles the split half of a pomegranate from the outside, which is red and round. This is a praise in terms of a woman's beauty.

Our Rabbis explained the allegory as follows: Even the worthless⁶ ones רֵיקָנִים among you are full of mitzvos as a pomegranate.⁠⁷

From within your kerchief – From within your kerchief.

1. Alternatively, your lips were thin and red as a scarlet thread, a sign of beauty in a woman. (Metzudat David)

2. Yechezkel 33:30.

3. Malakhi 3:16.

4. See Rashi in Maseches Avodah Zarah 30b.

5. 'רקתך', from 'רק', meaning empty; see Bereshit 37:24.

6. See (1) above.

7. Iyyov 35:11.

כחוט השני שפתותיך – זה חוט הפרוכת. ודמה את חכמי ישראל לחוט השני של פרוכת שהיה נמתח לפני הדביר מבדיל בין הקדש ובין הקדש הקדשים. כך חכמי ישראל מבדילים בין דבר קל לדבר חמור בין דין לדין בין איסור להתיר.

שפתותיך – אלו תלמידי חכמים שמורין בשפתותיהן.

ומדברך נאוה – ודבריהם נאים. ודומה לו ולא ממדבר הרים.

כפלח הרמון רקתך – אלו יושבי בתי מדרשות שהם מלאים מצות כרמון.

מבעד לצמתך – שהם מצמצמין עצמן לשמוע דברי תורה שמצומתין הם בגלות וסובלין הצרות ודמה הכתו׳ את ישראל לתקון אשה הנאה^א והצנועה.

א. כן בכ״י מוסקבה וכן תוקן בכ״י מינכן. במקור בכ״י מינכן: ״זונה״.

שפתותיך – הדבוקות ומצומצמות זו אצל זו דומות כאילו חוט צבוע בין שתיהן, מאדמימות הבשר אשר בהן.

ודיבורך נאה והגון.

ורקת פרצופך אשר בפני עילופך ועיטופך אדומה ומצוחצחת ועגולה כחצי רימון.

כחוט השני שפתותייך – שפתים כשהן דבוקות, נראה סדק שביניהן כמין חוט צבוע בצבע אדום ליופי.

ומדברך נאוה – מדבר שם דבר הוא, כמו: מספר, מגדל, מכתב, מקדש. מדבר – לשון דיבור.

כפלח הרימון – כחצי רימון שהוא משופע ואדום מבחוץ, כן רימוני פרצופה משופעים אדומים צחים וברורים.

רקתך – בלשון^א תלמוד קרויים: רימני^ב דאפי.⁠¹

1. בדומה ברש״י.

א. כן בכ״י בודפשט, סואב. בכ״י המבורג, סנקט פטרבורג: לשון.

ב. כן בכ״י סנקט פטרבורג. בכ״י בודפשט, סואב: רומנא. בכ״י המבורג המלה חסרה.

YOUR LIPS – Close and tight beside each other, so alike it is as if there were [only] a colored thread between the two, reddening their flesh.

Your speech is sweet and pleasant.

Your face, inside your kerchief, is red, radiant and round like a pomegranate.

YOUR LIPS ARE LIKE A CRIMSON THREAD – When the lips are together the line between them appears like a thread dyed red for beauty.

YOUR WORDS ARE WONDERFUL¹ – The word מדבר is a noun like the words מספר, מגדל, מכתב, מקדש. מדבר connotes speech.⁠²

LIKE A POMEGRANATE SPLIT OPEN – Like half a pomegranate, round and red on the outside, so too are your cheeks – round and red, bright and clear.

YOUR BROW – In Aramaic this word refers to the face.

1. JPS renders "your mouth is lovely" but Rashbam contends that the word is a noun denoting not the organ of speech but speech itself.

2. This comment discussing the grammatical form of the word opposes that of Rashi but agrees with the view of Ibn Ezra.

ומדברך נאוה – מלשון דיבור.

כפלח הרימון – המפרשים אמרו: כי הוא חצי רימון.

והנכון בעיני: שהוא הציץ הנופל מאילן הרימון, כאשר יחל להיבקע, כמו פולח ובוקע בארץ (תהלים קמ״א:ז׳).

רקתך – ממעל לַעַין בקצות המצח.

מבעד – כמו בפנים, כמו הבעד ערפל ישפוט^א (איוב כ״ב:י״ג).

צמתך – הוא השער היורד, כמו גלי צמתך (ישעיהו מ״ז:ב׳).

א. כן בפסוק ובכ״י לונדון בית דין 41. בכ״י לונדון 27298, פריס 334: ״ישכון״.

כחוט השני – אדום ודק.

Like a thread of scarlet. Red and fine.

שפתותיך – המשוררים.

כפלח הרמון – כהניך, הוא^א פעמון ורמון (שמות כ״ח:ל״ד).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״הוא״.

Thy lips. The singers.

Thy temples are like the pomegranate blossom. Thy priests. Cf. ‘A bell and a pomegranate’ (Exodus 28:34).

ומדברך – כמו דיבורך.

כפלח הרמון – יש אומרים: כחצי.

והקרוב שהוא ציץ הרמון האדום.

ויש מפרשים אותו לשון פלח דבלה (שמואל א ל׳:י״ב) שהוא לשון ביקוע, כן זה ביקוע הרמון.

רקתך – בין המצח^א והעין.

צמתך – הוא השיער הרב, וכמוה גלי צמתך (ישעיהו מ״ז:ב׳).

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״והמצח״.

שפתותיך – המשוררים.

רקתך – הכהנים.

כחוט השני – הדק ואדום, כך שפתותיך דקים ואדומים.

ומדברך נאוה – מדברך – פתרונו: דיבורך נאה.

כפלח הרימון רקתך – כחצי רימון עגול ואדום, כך רקתך – עצם הבולט בתוך פנים, ואדום כאדם בריא ויפה.

ויש לפרש: עצם המצח^א ומתוך המסוה נראית^ב הצמה^ג תלויה בפנים דרך צניעות.

א. בכ״י (בשיכול אותיות): הצמח.

ב. בכ״י: בריאת

ג. בכ״י: את צמח.

כחוט השני שפתותיך. כששפתי האשה דקות ומחוברות, ונראה כחוט השני משוך בין שפתותיה. ומדברך. הדבור היוצא מבין שפתיה. כפלח הרמון. רקת של ליחיים נאה, ודומה לחצי רמון, שבולט מעט באמצעיתו.

והדוגמה מתורגמת על כהן גדול ביום הכיפורים, שתפילתו נאה ומתכפרת^א ומלבנת עונות ישראל. כפלח הרמון – מלא מצות, שהיה גובה של ראש כבליטת גובה הרמון מבעד לצמתך, שהוא בין משרתיו הצדיקים.

א. אולי צ״ל: ומכפרת.

כחוט השני שפתותיך – ששפתיה דקות ולסתות^א אפיה קטנה, וכשהיא סוגרת פיה ושפתים דבוקות זו לזו, דומה כמו שהוא חוט השני – אדום צבוע בתולעת, גרינא¹ בלעז, כמו שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשני⁠{ם} כשלג ילבינו (ישעיהו א׳:י״ח), וכן: תולעת השני (שמות כ״ח:ה׳).

ומדברך נאוה – דבור היוצא מבין שפתיה נאה לך, לפי שיש איש ואשה שאין נאה להם לדבר, לפי שפותחים פיהם יותר מדי.

כפלח הרמון רקתך – חצי רמון, שהרמון נחלק לשנים והוא אדום, כך רקתך – הוא עוז הלחי הנקרא פומיל,⁠² עגול ואדום.

מבעד לצמתך – מבהיק אדום הלחי.

ולפי פירוש שני: כחלוקת רמון – שיש בו לובן מתוך אדמומית, כך רקתך – הן צדעייך מכאן ומכאן והלסתות מכאן ומכאן כנגד צמתך.

1. בלעז: graine.

2. בלעז: pomel (= pomette).

א. בכ״י: ולו ענות.

כחוט השני שפתותיך – זה אברהם שאמר ״אם מחוט ועד שרוך נעל״¹.

דבר אחר, כחוט – זה חוט שהיה חוגר באמצע המזבח. השני לשון אדום, כי חוט מפסיק בין דמים העליונים לדמים התחתונים², וזהו השני.

סנהדרין קטנה בגי׳ כמניין חוט³.

השני גי׳ שס״ה, כנגד שס״ה לאוין ושס״ה ימים בשנה.

דבר אחר, השני לשון לימוד כמו ״ושננתם״⁴. שפתותיך בגי׳ מקרא משנה תלמוד.

ומדברך נאוה – היו נאים במדבר כשהיו חונים דגלים דגלים, וזהו ומדברך נאוה.

דבר אחר, אפילו כשירושלים שממה כמדבר אפילו הכי נאוה הוא – אין הקדושה זזה משם⁵.

דבר אחר, ומדברך נאוה, ומדברך – במ׳ יום דבורך נאוה, שקיבלו התורה ואמרו נעשה ונשמע.

דבר אחר, ומדברך – ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״⁶.

דבר אחר, ומדברך נאוה – נהוגיך יפה, תרגום של ״וינהג״⁷ – ״ו⁠(י)⁠דבר״. מנהגים נאים לישראל – הולכים לבתי כנסיות ואומרים קדיש וברכו וקריאת שמע ותפילות.

דבר אחר, ומדברך נאוה – דיבור⁸, התורה והתפילה. ומדברך נאוה – ״הטיבו (את) [כל] אשר דיברו״⁹.

כפלח הרמון רקתך – ריקנים שבך מלאים מצות כרימון¹⁰.

דבר אחר, כפלח – זה כהן גדול העובד ופולח פולחן בפעמונים ורמונים, וזהו כפלח הרמון. פלח גי׳ כהן גדול. כהן הדיוט לובש ד׳ בגדים וכהן גדול לובש כפול שהן ח׳, וזהו כפלח – כפל ח׳. הרימון – מלא כרימון. דבר אחר, ״פעמון ורימון״¹¹.

דבר אחר, כפלח הרימון רקתך זש״ה ״צדיק כתמר יפרח״¹², ככף תומר שהוא לח ונוטלים לולב לח ולא יבש וד׳ מינים לחים¹³, כפלח אותיות כף לח – ״כפות תמרים״¹⁴, הרימון – מלאים מצות כרימון¹⁵.

כפלח הרימון רקתך בגי׳ לשכת (ה)⁠גזית¹⁶.

[הרמון] רקתך מבעד לצמתך בגי׳ ריקנים שבך מלאים מצות כרימון¹⁷.

1. בראשית יד:כג, ילקוט שמעוני

2. שיר השירים רבה ד:ד:ז, ילקוט שמעוני, מדות ג:א

3. סנהדרין א:ו

4. דברים ו:ז, ראה מדרש לקח טוב

5. תנחומא משפטים ד, תנחומא ישן שמות י, שמות רבה ב:ב, מדרש תהלים יא:ד, ילקוט שמעוני נ״ך קצה

6. שמות יט:יט

7. בראשית לא:יח, שמואל א כג:ה, תהלים עח:כו

8. מדרש לקח טוב, רש״י

9. דברים ה:כה

10. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, רש״י, ברכות נז.

11. שמות לט:כו

12. תהלים צב:יג

13. סוכה ג:א-ה

14. ויקרא כג:מ

15. משמע שכאן מדובר על צדיקים

16. (ואחד אינו מן המנין. דה״ט)

17. חסר ב׳, ויכולים להוסיף המילים ואחד אינו מן המנין

כחוט השני שפתותיך הדם אשר מזים על המזבח.

ומדברך נאוה השיר אשר אומרים אותו הלויים במקדש על הקורבן.

כפלח הרימון רקתך מזבח הקטורת.

מבעד לצמתך בתוך הפרוכת, סמוך לה.

כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך – זה הפסוק כולו לפי מה שאחשוב להורות על יפייה המביט אותו לחשוק בה והוא לפי המשל לבד.

כפלח הם השרים הקרובים אל המלך ורואי פניו כשהיו דבקים יחד יפים וטובים כגרעיני הרמון אשר בפלח. ולזה אמר מבעד לצמתך כמו שאמר בעינים.

{האיזון בין דין ורחמים בדרכי התורה}

כחוט – ירצה אף כי כחוט השני שפתותיך שמורים על העברה והכעס הם כנגד דרכי התורה, על דרך ׳מדוע אדום ללבושך׳ (ישעיה סג, ב), אכן מדברך נאוה בימין מקרבת, כי גם אותו הכעס צריך אתה לו:

{גם הריקנים שבישראל מלאים מצוות}

כפלח הרמון רקתך – היותר רקנים מן העיון מלאים מצות מעשיות כרמון (ע״פ ברכות נז.). וכל זה השבח האמור עד פה הוא מבעד לצמתך, כי עתה יתחיל בביאור מי שהוא למטה ממנו:

כחוט השני שפתותיך. חכמי הדורות המורים את החלק העיוני¹: ומדברך. המורים את החלק המעשי [נאוה]⁠², באופן כי כפלח הרמון רקתך, הסמוכה לפה³, והם התלמידים, מלאו דעה את ה׳ ׳כפלח הרימון׳ היפה במראה וטוב בטעמו גם שאינו רימון שלם⁴: מבעד לצמתך. שהיא שער נכרי, וזה כאשר לא התערבו בגויים⁵:

1. ראה לקח טוב: ׳דימה את חכמי ישראל לחוט השני של פרוכת שהיה נמתח לפני הדביר מבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים, כך חכמי ישראל מבדילים בין דבר קל לדבר חמור בין דין לדין בין איסור להיתר, שפתותיך - אלו תלמידי חכמים שמורין בשפתותיהן, ומדברך נאוה - ודבריהם נאים׳.

2. המפרשים פירשו ׳מדברך׳ – דיבורך, ובעל העקידה כתב שיש לפרש גם על שאר כלי הדיבור כמו הלחיים והגרון, כמו שמצינו (בכורות מ.) ׳ניטל רוב המדבר׳ [המפרשים פירשוהו שם על הלשון], ואולי רבינו מפרשו מלשון ׳דַבָּר אחד לדור׳, הנהגה מעשית ומדינית. ובעל העקידה פירש ׳שהם החכמים והנביאים שאליהם מדברים קשות ועזוֹת והם מזכירים את עוונותיהם שהיו כמראה השָני, ולבסוף ומדברך נאוה, שמשיבים אותם מהם׳.

3. רש״י פירש ׳היא גובה הפנים שקורין פומי״ליש בלע״ז אצל העינים׳, וכ״כ אבע״ז ׳בין המצח לעין׳. אך רבינו מפרש שהוא אצל הפה, על דרך ׳מדברך׳ ו׳שפתותיך׳ הנזכרים בפסוק, שאלה תלמידיהם. וראה פירוש רס״ג שהרקה הוא החלק העליון הבולט של הלחיים. אך להלן (ו ז) פירש רבינו עצמו ש׳הרקה׳ מרמז לתלמידים הסמוכים לעיניים. [ובעל העקידה הוכיח שהכוונה לאלה הקרובים לעיניים, שהרי אמר ׳מבעד לצמתך׳ כמו שאמר לעיל על העיניים]. ובעל העקידה פירש שהם השרים הקרובים למלך, וכשהם דבקים יחד [שיש אחדות ביניהם], הם יפים וטובים כגרעיני הרימון בתוך הפלח.

4. נראה שמפרש כפירוש ראשון של אבע״ז ׳פלח׳ – חצי, והיינו שאף ׳רקתך׳ – התלמידים שלא השיגו עוד שלימות, כבר הם כפלח רימון ביופיים וטעמם, למרות שטרם השיגו שלימות. וכן מבואר בשהש״ר שמדבר בתלמידים שיושבים בשורות לפני הסנהדרין, או בסנהדרין עצמם: ׳כפלח הרמון רקתך, רבי אבא בר כהנא ורבי אחא, חד אמר הריקן שבשלוש שורות רצוף תורה כרימון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על היושבין בסנהדרין עצמה, וחד אמר הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרימון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על היושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה׳. ובלקח טוב ומדרש זוטא: ׳כפלח הרמון רקתך - אלו יושבי בתי מדרשות שהם מלאים מצוות כרימון׳.

5. כמו שהתבאר לעיל שמה שהוא מכוסה ׳מבעד לצמתך׳ – שיש עליו תכשיט של שער נכרי כדי שלא יתלכלך מבחוץ, מסמל את ההבדלה מן הגויים ומדיעותיהם. וכ״כ להלן (ו ז), ע״ש.

כחוט השני – פתיל צבוע אדום כמו ושני תולעת (במדבר י״ט:ו׳).

ומדברך – דבורך.

נאוה – נאה ויפה.

כפלח – ענין בקוע כמו כפלח תחתית (איוב מ״א:ט״ז).

רקתך – הוא גובה הפנים שאצל העין מזה ומזה ויקרא כן על מיעוט ורקות הבשר אשר בהם וכן ותתקע את היתד ברקתו (שופטים ד׳:כ״א).

כחוט וגו׳ – שפתי פיך המה היו דקות ואדומות כחוט השני, והוא ענין יופי והנמשל הוא על הנביאים שהיו מתנבאים ומודיעים לעתות רחוקות. ודבריהם היו מקוימים כצבע אדום הנראה למרחוק ולא תוסר כי אם בקושי.

ומדברך נאוה – דברי פיך המה היו נאים ונחמדים במיטב המליצה ובחן המבטא והנמשל הוא על הלוים שהיו עומדים על הדוכן לדבר בשיר, והחן היה מוצק בשפתותם.

כפלח וגו׳ – גובה פניך מזה ומזה היה סגלגל ואדום, ומעורב בלובן כמראה חתיכה הנבקעת מן הרמון, והמה היו נסתרים מבפנים למסוה, ובזה היו ממשיכים אהבה וחשק יותר מאלו היו גלוים מבלי מסוה והנמשל הוא על הסנהדרין שופטי העדה שהם פני הדור, והיו ממולאים בכל חכמה ומדע, כרמון המלאה לה גרגרים, והמה היו מסתירים החכמה בלבותם ולא התפארו בפני אנשים.

מליצה:

כחוט – עתה מצייר דבורה שמצד זה נקראת נפש הדבריית, והוא התגלות מושגיה והשכלותיה לחוץ ע״י הדבור, שפתותיה דומים כחוט השני, שעליו חורזים המרגליות, עד שהמרגליות האחדים המפוזרים יתקשרו ע״י החוט הזה ויהיו לחרוזה אחת, כן יקשר הדבור מושגי הנפש והשכלותיה לחרוז מהם מאמרים ודבורים שלמים. וגם מדברך בעצמו נאוה קדש כי תדבר בתורה ובנבואה וברוח הקודש כמ״ש רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני, כפלח, אחר שבאר דברים המתגלים מן הנפש, שהם המושגים והמשפטים והדבורים שע״י נכיר את עצמותה כי הוא עצם משכיל, יאמר כי עצמות הנפש כמו שהיא מצד עצמה, דומה כפלח הרמון שהוא מלא תרי״ג גרעינין, כן עצמותה מלאה אורות שכליות אלהיות, שזה קורא רקתך, כי היא אינה ממלאה מקום, ודומה כדבר ריק שלא נמצא בו מאומה, ומ״מ הוא מלא כפלח הרמון, והוא מבעד לצמתך וקשורך, כי ענין הנפש בעצמותה בלתי מושג לנו, ואין אנו יודעים מה היא. רק כפי קשורה בגוף.

כחוט השני – דקות ואדומות.

ומדברך – ואופן דיבורך והברתך, ובזה יפרד מִדְבָּר מדיבור, שהראשון הוא ההברה והשני יורה הענין.

כפלח – כרמון מפולח חלוק לשנים, ובהסיר הקליפה הדקה יפה סידור הגרעינים לעינים.

מבעד לצמתך – פירשתיהו בפסוק א׳.

כחוט השני וגו׳ – כחוט השני שפתותיך – זה לשון של זהורית¹ ומדברך נאוה – זה שעיר המשתלח,⁠² אמרו ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח,⁠³ אמר להם, כחוט השני שפתותיך – רחישת פיך חביבה עלי כחוט של זהורית, ומדברך נאוה – מדברתיך יאי.⁠⁴ (שם)

ומדברך נאוה – מדבר שלך נאוה, דא״ר אבא בר כהנא, אע״פ שהוא מדבר חייבין על מחיצתו עכשיו כשם שחייבין על מחיצתו בזמן שהוא בנוי.⁠⁵ (שם)

כפלח הרמון רקתך – ת״ר, הרואה רמונים בחלום, אם ע״ה הוא יצפה למצות, שנאמר כפלח הרמון רקתך – אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון⁶. (ברכות נ״ז.)

כפלח הרמון רקתך – רבי אבא ורבי אחא, חד אמר, הריקן שבשלש שורות [שבסנהדרין] רצוף תורה כרמון הזה⁷ ואין צ״ל מבעד לצמתך – על היושבין בסנהדרין עצמה,⁠⁸ וחד אמר, הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה, ואין צ״ל על יושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה.⁠⁹ (מ״ר)

כפלח הרמון רקתך – מעשה בחמריה דר׳ יונתן שהשיב תשובה נצחת לכותי אחד, קרי עליה ר׳ יונתן, כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך, אפילו ריקנין שבך מלאים תשובות כרמון, ואין צ״ל מבעד הצנועין והמצומתין שבכם.⁠¹⁰ (מ״ר)

1. פי׳ צמר צבוע אדום קשרו בראש שעיר המשתלח.

2. דריש מדברך מלשון מדבר, ע״ש שהשעיר המשתלח נשלח למדבר כנודע, והיה המחזה נאוה מאוד ע״י שלווהו זקני ירושלים וכל הסדר, כמבואר במס׳ יומא, וזהו מדברך נאוה. וגם י״ל דמפרש ומדברך נאוה מלשון דיבור, ורומז להוידוי שהתודו עליו על חטאות בני ישראל כמבואר בפרשה.

3. שיכפרו עלינו.

4. ר״ל דבריך שאתה קוראם בפיך, נאה ומקובל לפני כענין שעיר המשתלח, והוא ע״ד שאמרו [סוף מנחות ק״י א׳] כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, וכן בכל הקרבנות, וכן תורת שעיר המשתלח.

5. דריש מדברך על ביהמ״ק ע״ש שהוא עתה חרב ועזוב כמדבר וכמש״כ (ישעיהו ס״ד, ט׳) ציון מדבר היתה, וכ״ז הוא נאה שקדושתו בו כדמפרש, וכשם שהיה בנוי אם היה אדם נכנס בטומאה במחיצתו היה חייב כך עכשיו אף שהוא חרב אם יכנס אדם במקום מחיצתו חייב.

6. גפן כנוי לצדיקים שמקיימים התורה בטעם ובהשכל ודעת כמו יין גפן, ורמון כנוי לעמי הארץ, לפי שהרמון הוא יבש בלי לחלוחית, וכך הע״ה מקיימים התורה בלי כל רגש נפשי.

ועיין במגילה ו׳ א׳, דריש בשם העיר רקת שהיא טבריה, ולמה נקרא שמה רקת שאפי׳ ריקנין שבה מלאים מצות כרמון, ולפי הדרשות שבכאן בלשון זה דקאי על כלל ישראל בכל מקום שהם קשה מאי רבותא דטבריה ואולי ס״ל אותו מ״ד דהלשון רקתך בא לענין דרשה אחרת שבכאן, והיינו לענין הסנהדרין, כבדרשה הבאה.

7. עי׳ סנהדרין ל״ז א׳ דלפני הסנהדרין היו יושבן ג׳ שורות של ת״ח שלא ממנין הסנהדרין ואמר בזה שאפילו הם שלא היו מסנהדרין היו גדולי תורה.

8. עיין משכ״ל אות י׳ בבאור המובן תלמידי חכמים בלשון צמתך.

9. אולי הוא ציור לחכמים הלומדים תורה לא לתכלית המשפט וההוראה כי אם לתכלית הלמוד עצמו, והם הוו חכמים ביותר, יען כי אין להם הטרדה הבאה לסנהדרין לרגלי משמרתם ופקודתם, והם יושבים בשלוה ומנוחה ועוסקים בתורה, וישיבה שלוית כזו מתוארת בישיבת תחת גפן ותאנה ע״פ לשון הפסוק במלכים המצייר שלות ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

10. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ אות י׳.

כְּחוּט הַשָּׁנִי – כפתיל בצבע אדום, כך דקות ואדומות¹ שִׂפְתֹתַיִךְ היפות², וּמִדְבָּרֵיךְ – ודברי פיך³ נָאוֶה – נאה ונחמד⁴, כְּפֶלַח הנבקע מן⁵ הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ – גובה פנייך⁶, הסגלגל והאדום המעורב בלובן⁷ היה מראה פנייך הנסתרים⁸ מִבַּעַד – מבפנים⁹ לְצַמָּתֵךְ – למסוה שעליהם¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. מצודת דוד, אבן עזרא.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. רש״י. והוא בין המצח והעין, אבן עזרא. ומצודת ציון ביאר שהוא גובה הפנים שמעל העיניים, ונקרא כך על מיעוט ורקות הבשר אשר בהם.

7. כמראה חתיכה הנבקעת מהרמון, מצודת דוד. ודומים לפלח חצי רמון בחוץ שהוא אדום וסגלגל, רש״י.

8. מצודת דוד.

9. רש״י, אבן עזרא.

10. מצודת דוד, וראה ביאור בפס׳ א׳. והנמשל, הנביאים שהיו מתנבאים לעיתים רחוקות היו דבריהם מתקיימים כצבע אדום הנראה למרחוק ולא יוסר כי אם בקושי, והלווים שהיו עומדים על הדוכן לדבר בשיר והחן היה מוצק בשפתותם, ועל הסנהדרין שופטי העדה שהם פני הדור והיו ממולאים בכל חכמה ומדע כרימון המלא בגרגרים, והיו מסתירים את החכמה בליבותם ולא התפארו בפני אנשים, מצודת דוד. ורש״י ביאר ״כחוט השני שפתותיך״ נאות להבטיח ולשמור הבטחתן כמו שעשו המרגלים לרחב הזונה שאמרו לה (יהושע ב, יח) ״אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי״ ושמרו הבטחתם, ״כפלח הרמון רקתך״ הריקנים שבך מלאים מצוות כרמון. ובמדרש, ״כחוט השני שפתותיך״ בשעה שאמרו את השירה אז ישיר משה, ״ומדברך נאוה״ שמראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו, באותה שעה התחיל משה משבחן ״כפלח הרמון רקתך״ הריקן שבכם רצוף מצוות כרמון הזה, ואין צריך לומר ״מבעד לצמתך״ על הצנועים והמצומתים שבכם, מדרש רבה. ועוד דרשו, ״כחוט השני שפתותיך״ זה חכמי ישראל שמורים בשפתותיהם הדומים לחוט השני של הפרוכת שהיה נמתח לפני הדביר ומבדיל בין הקודש לקודש הקדשים, כך חכמי ישראל מבדילים בין דבר קל לדבר חמור בין דין לדין בין איסור להיתר, ״ומדברך נאוה״ ודבריהם נאים,⁠״כפלח הרמון רקתך״ אלו יושבי בתי מדרשות שהם מלאים מצוות כרמון, ״מבעד לצמתך״ שהם מצמצמים עצמם לשמוע דברי תורה, וכבושים הם בגלות וסובלים הצרות, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון