Shir HaShirim 4 – שיר השירים ד‏ – Mikraot Gedolot

וְכָל זְמָן דַּהֲווֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל אָחֲדִין בִּידֵיהוֹן אוּמָּנוּת אֲבָהָתְהוֹן צַדִּיקַיָּא הֲווֹ עָרְקִין מַזִּיקֵי וּטְלַנֵי וְצַפְרִירֵי וְטֵיהֲרֵי מִבֵּינֵיהוֹן עַל דַּהֲוָת שְׁכִינַת יְקָרָא דַּיָי שָׁרְיָא בְּבֵית מַקְדְּשָׁא דַּהֲוָה מִתְבְּנֵי בְּטוּר מוֹרִיָּה וְכָל מַזִּיקַיָּא וּמְחַבְּלַיָּא הֲווֹ עָרְקִין מֵרֵיחַ קְטוֹרֶת בּוּסְמִין.

[א] עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם – רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי לֵוִי, חַד אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁמָּל אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת עַצְמוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ, עָשָׂה עָרְלוֹתֵיהֶן גִּבְעָה, וְזָרְחָה עֲלֵיהֶן הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ, וְעָלָה רֵיחָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ קְטֹרֶת הַסַּמִּים וּכְרֵיחַ קֹמֶץ הַלְּבוֹנָה שֶׁעַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ בָּנָיו שֶׁל זֶה לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אֲנִי נִזְכַּר לָהֶם זֶה הָרֵיחַ וְאֶתְמַלֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם וְהוֹפֵךְ לָהֶם מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, מַה טַּעַם, אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר. רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁמָּל יְהוֹשֻׁעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֶעֱמִיד לָהֶם עָרְלוֹתֵיהֶם גִּבְעָה, וְזָרְחָה עֲלֵיהֶם חַמָּה וְהִתְלִיעוּ, וְעָלָה רֵיחָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ קְטֹרֶת סַמִּים וּכְרֵיחַ קֹמֶץ שֶׁל לְבוֹנָה שֶׁעַל גַּבֵּי אִשִּׁים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ בְּנֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים אֲנִי נִזְכַּר לָהֶם רֵיחַ זֶה וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְהוֹפֵךְ לָהֶם מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים, מַה טַּעַם אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. כְּתִיב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית י״ז:כ״ו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִלּוּ מָל אַבְרָהָם אֶת עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה הָיָה דוֹרוֹ אוֹמֵר אִלּוּ רְאִינוּהוּ לֹא הִנַּחְנוּהוּ, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם, דְּרָגְשָׁה לֵיהּ יְמַלֵּל. רַבִּי אַבָּהוּ בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר, כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. כְּתִיב: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפְּךָ (בראשית י״ז:י״ג), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא טָמֵא וִיטַפֵּל בְּטָהוֹר, אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא הַמּוּל יִמּוֹל, אֲנִי טָהוֹר וְאַבְרָהָם טָהוֹר, נָאֶה לְטָהוֹר לְהִטַּפֵּל בַּטָּהוֹר. רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שִׁתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמִינוֹ עִם אַבְרָהָם וּמָלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית (נחמיה ט׳:ח׳).

[ב] דָּבָר אַחֵר: אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַצַּדִּיקִים. וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, זֶה יִצְחָק, שֶׁנִּתְקָרֵב כְּקֹמֶץ לְבוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

אלך לי אל הר המור – זה אברהם.

ואל גבעת הלבונה – זה יצחק.

אלך לי אל הר המור – זה היה אברהם ושרה שנאמר ויקח אברם את שרי אשתו.

הר המור – פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חמא בר חנינא, חד אמר הר שירדה עליו הוראה לישראל, וחד אמר הר שירדה עליו מורא לאומות. רבי ינאי אומר על שם נורא אלהים ממקדשיך, ור׳ חייא הגדול אומר על שם כי מציון תצא תורה, ר׳ שמואל אומר שמתוכה עתיד הקב״ה להורות על הרשעים שירדו לגיהנם, שנאמר וצורם לבלות שאול, ומהיכן, מזבול לו, רבי יהושע בן לוי אומר מקום שהצדיקים מורים מתוכה וגוזרים על הקב״ה והוא עושה. ר׳ יהודה בן פדיה אומר מוריה לארץ שאני מראך אותך.

דבר אחר: מוריה תמורה, אברהם נעשה כהן גדול תמורת שם בן נח שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר וגו׳, רבי פנחס אומר בארץ שמרותו של עולם לתוכה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, רבי שמעון בן יוחאי אומר בארץ שהיא מקושטת כנגד מזבח העולה של מעלה או ירה יירה.

דבר אחר: על שם שקטרת הסמים הרבה בתוכו אלך לי אל הר המור.

אלי אן ינבסט אלנהאר, ותהרב אלאצ׳לאל, אנטלק לי אלי גבל אלמסך, ואלי ראביהֵ אללבאן.

עד שיפשוט היום ועד שינוסו הצללים, אני אצא לדרך אל הר המור ואל גבעת הלבונה (מקום גבוה).

עד שיפוח – עד שיתפשט היום ויסתלקו הצללים.

עד שיפוח היום ונסו הצללים, היא מלחמת שלשים ואחד מלכים על ידי יהושע שנ׳ כל מלכים שלשים ואחד (יהושע יב כד), והמשילם לצללים כמו שביארנו.

ורמז באמרו הר המור כלומר הר המוריה, וגבעת הלבונה כלומר גבעת בני בנימין (הר הבית שרצועה ממנו בחלק בנימן) מקום ששרתה השכינה לעולם שנ׳ חופף עליו כל היום (דברים מ יב). ויותר נראה כדי שיהיה על הסדר שרמז באמרו רעיתי לאותו שרעה אותם שהם אנשי דורו של יהושע והזקנים שאחריו שנ׳ ויעבד ישראל את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (יהושע כד לא). אחר שתיאר מאורעות המדבר ומעשה המשכן וסדר המסעות והתקבצם לחג ואכילת הקרבנות ושלטון אדונינו משה ואהרן ע״ה, שנקראה האומה באותו הזמן רעיתי לפי שאז טרם נכנסה לבית החתן. וכשבאו לארץ תיארם אדונינו שלמה בשם כלה שכבר נכנסה לבית החתן, לכך אמר איתי מלבנון כלה.

עד שיפוח היום ונסו הצללים – עד שירתיח השם אש על הרשעים ומצערין את ישראל שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא אמר י״י צבאות.

ונסו הצללים – יום שינוסו הצללים. שינוס כוחן של אומות כענין שנאמר סר צלם מעליהם.

ד״א: ונסו הצללים – כענין שנאמר ונסו יגון ואנחה שהן מחשכין את ישראל.

אלך לי אל הר המור – אל הר המוריה. הר המור שמשם מורין הוראה לישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר י״י מירושלם.

אל גבעת הלבונה שמשם מלבנין עונותיהן של ישראל.

ובעוד^א שהרוח נופח קודם שיבוא^ב חום השמש בחצי היום וקודם ונסו^ג הצללים,

אלך לי אל הר המור – ותבואי עמי בתוך הפרדס ונטייל שם^ד ונתחבבה^ה יחד בצל^ו האילנות.

ועד^ז עתה סיפר יופי אהובתו מלמעלה למטה, שערה ועיניה ושיניה ושיפתותיה ודבריה ופרצופה וצוארה וקומתה ושדיה, בהיותם מתחבבים זה עם זה בתוך הפרדס, על אשר סיפרה היא שבחו בסמוך: הנה מטתו (שיר השירים ג׳:ז׳).

וקודם שיגיע השמש לחצי היום אמר לאהובתו: אלך לי אל הר המור – מפני החורב, ואת תלכי ותבואי עמי ונטייל שם.

המור – שם בושם הוא כמו: מור ואהלות (תהלים מ״ה:ט׳, שיר השירים ד׳:י״ד), ששם הם גדילים.

אל גבעת הלבונה – כפל מלה.

א. כן בכ״י סנקט פטרבורג. בכ״י בודפשט: בעוד. בכ״י המבורג: ובעיר.

ב. כן בכ״י סנקט פטרבורג. בכ״י בודפשט: שיבא. בכ״י המבורג המלה חסרה.

ג. כן בכ״י המבורג כלשון הפסוק. בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג: שינוסו.

ד. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג חסרה מלת ״שם״.

ה. כן נראה מן ההקשר, והשוו גם ג׳:ד׳,י״א, ד׳:ח׳, ו׳:י״א, ח׳:י״ד. בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג, סואב: ונתחבכה. בכ״י המבורג: ונתחבה.

ו. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג, סואב. בכ״י המבורג: בכל.

ז. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: ועוד.

WHEN THE DAY BLOWS – While the [morning] breeze still blows before the heat of the mid-day sun when the shadows disappear.

I WILL BETAKE ME TO THE MOUNT OF MYRRH – Come with me into the orchards. There we will walk and embrace each other among the trees.

In this passage the lover once again recounts the beauty of his beloved [and describes her] from head to toe; her hair, her eyes, bar teeth, her lips, her mouth, her face, her neck, her upper body, and her breasts while they embrace together in the orchard. He praises her in response to her praise of him when she said "there is Solomon's couch" (Song of Songs 3:7).⁠¹

Before the sun reached the point of mid-day he said to his beloved: "I WILL BETAKE ME TO THE MOUNT OF MYRRH, because of the heat and you will come with me and we shall walk about together there.⁠"

MOUNT OF MYRRH – The name of a spice as in the phrase "myrrh and aloes" (Song of Songs 4:14), for there [i.e., on the mount] is where they grow.

TO THE HILL OF FRANKINCENSE – This term is synonymous [with "mount of myrrh"].

1. Cf. Rashbam's comment there.

וכאשר אמרת אלי עד שיפוח היום על כן הלכתי אל הר המור לריח הטוב.

As thou said to me, ‘Until the breeze of day blow [and the shadows flee away, turn, my beloved, and be thou like a gazelle or a young hart upon the mountains of separation],’ I took me to the mountains of myrrh, because of its sweet fragrance, that is, to thyself.

עד שיפוח היום – הענין אשב בהר המוריה דברי השכינה כל זמן שלא ישתנה היום. והעינין: מעשי כנסת ישראל.

Till the breeze of day blow are the words of the Shekhinah. The meaning is, I will dwell on Mount Moriah as long as the day does not change, that is, as long as the deeds of the synagogue of Israel do not change.

אמר לה: את אמרת לי שאלך אל הרי בתר עד שיפוח היום, ואני לא הלכתי כי אם אל הר המור.

אמרה השכינה: אני אלך לי אל הר המוריה – שהוא בית י״י, כי שם נבנה הבית, וזה עניין מפורש בדברי הימים: ויבן שלמה את הבית (מלכים א ו׳:י״ד) בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו^א (דברי הימים ב ג׳:א׳). והעניין: אני אשב בהר המוריה עד שיפוח היום ונסו הצללים שנשתנה הרוח, והטעם: כל זמן שישראל שומרים מצוותי אשב בקרבם.

א. כן בנוסח שלנו ובכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״אביו״.

עד שיפוח היום – עד שיתחמם היום.

אלך לי^א אל הר המור – לטייל.

ואל הגבעה אשר לבונה – גדילה שם, וכשיתחמם, אבואה לרעיתי.

א. בכ״י נכפלו המלים ״אלך לי״.

עד שיפוח היום. בעוד שיפוח היום, שיהיה חם, אלך לרוח היום על הרי בשמים, הר המור וגבעות הלבונה, ואת תבואי לטייל ״אתי מלבנון כלה״ וגומ׳ (שיר השירים ד׳:ח׳). כך חיבור הפסוקים.

ודוגמה שכשיהיה הצרה ונסו הצללים – כדכתיב ״סר צִלָּם מעליהם״ (במדבר י״ד:ט׳) – אלך לי לזכות הר המוריה וקטרת לבֹנה שבבית המקדש, ואהיה מגן ומושיע לישראל.

עד שיפוח היום – לאחר שהביאה דודה אל ביתו ואפריונו, ונשתהא עמה ימים או עשור,⁠¹ נתאוה החתן ללכת אל הר המור ולטייל עם ריעיו. והיא לא תלך עמו מפני הצנה, אך כשיפוח היום – יחזור אליה ויוליכנה עמו.

1. השוו ללשון הפסוק בבראשית כ״ד:נ״ה.

עד שיפוח היום – זה היה בימי אברהם שנאמר ״פתח האהל כחם היום״¹, וזהו שיפוח היום. ונסו הצללים – באותה שעה נגלית עליו שכינה² ופמליא של מעלה, שנאמר ״וירא אליו״³. וזהו אלך לי אל הר המור – זה אברהם⁴. אל גבעת הלבונה – זה שרה, המבשר אותה על אודות יצחק⁵.

דבר אחר, אלך לי אל הר המור – הר המוריה⁶, מקום שהשכינה תבא שמה לעתיד. אל גבעת הלבונה – מקום מוקטר לבונה וסמים⁷. אל גבעת הלבנה גי׳ בירושלים.

דבר אחר, לגן עדן. הר גבעה – אברהם ושרה⁸.

דבר אחר, הלבונה – מקום המלבין לעוונות ישראל⁹. הלבונה – גדולה כלבנון. הלבונה – וכתיב ״קח לך לבינה... וחקות עליה עיר את ירושלים״¹⁰.

אל הר המור אל גבעת הלבונה ר״ת בגי׳ ך׳, זה אברהם שהיה (כ״ב) [בכ׳] דורות¹¹.

1. בראשית יח:א, שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

2. בבא מציעה פו:, רש״י בראשית יח:א

3. בראשית יח:א

4. שיר השירים רבה, שיר השירים זוטא

5. בראשית יח:י

6. ילקוט שמעוני, תרגום, מדרש לקח טוב

7. ילקוט שמעוני, תרגום, בראשית רבה נה:ז

8. ילקוט שמעוני

9. מדרש לקח טוב, יומא לט:

10. יחזקאל ד:א

11. אבות ה:ב

עד שיפוח היום ונסו הצללים כלומר המשכן יישאר ביניכם כשהוא עובר ממקום למקום עד חצי היום, עד אשר ינשבו רוחות החצי השני, ולאחר מכן תעבור השכינה אל המקדש הבנוי על הר המוריה, ועל כך אמר ״אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה״, ואתה יודע שמקדש נותר על עמדו ארבע מאות ועשר שנים, והוא נבנה ארבע מאות ושמונים לצאתם ממצריים, כלומר החצי הראשון היה ארוך יותר מן החצי השני בכמעט ארבעים שנה, ועל כך נאמר ״עד שיפוח היום...⁠״.

עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה – אחר שכבר ספר מה שהמציאה לו באלו החכמות הלמודיות והיו אלו החכמות אינם מכוונות לעצמם אבל בעבור ההיישרה אל חכמת הטבע וחכמת האלהות אמר השכל כי בעת שיחל לסור חשך הלילה והוא משל לסכלות ישתדל לחקור בחכמה הטבעית ובעבור שכבר יצטרך לו בכלל זאת החכמה עזר רב מחשוקתו התחיל השכל להעירה על זה ובקש ממנה העזר אשר יצטרך אליו ממנה והנה כבר התבאר במה שקדם למה ייחס זאת החכמה להר אחד ולבשם מיוחד ר״ל החכמה הטבעי.

והיה חפץ להכניסה בבית חופתה ולזה אמר עד שיפוח וגו׳. אלא שבמקום שאמרה היא סוב דמה לך דודי וגו׳ על הרי בתר. אמר הוא אלך לי אל הר המור וגו׳.

ואחר שהזכיר שבחיה אליה אמר כי הגיעה שעה להזדוג יחד כפי מה שהגבילה הכנסיה עצמה כאשר אחזו להם שועלים שאמרה עד שיפוח היום כמו שאמר. ולזה אמר עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה שהם עקר ההרים אשר חלק להם בנחלה אשר קראתם היא הרי בתר על שם החלוק. אמנם קראם הוא כן לפי שכבר הם נחלקים ומוחזקים בזה, זה כמה.

{הספקת השלמות הבסיסי עד זמן ההתפתחות השכלית}

עד. אמר כי יספיק השלמות הזה המדותיי והוא הדבוק השכלי הנזכר, עד שיעבור עליו זמן (הבהמתם) [הבהמיות], כי אז ינוסו הצללים החומריים באמת, אשר הם מחשיבים ומטמטמין השכל, ואז יפוח היום באיש, והוא אור השכל יותר ויותר, כמאמר אין אדם מגיע לסוף דעת רבו עד ארבעים שנה (עבודה זרה ה:), ואמר בן ארבעים לבינה (אבות פ״ה מכ״א) ועד שם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, להורות שעד אותו הזמן יספיקו לשכל האדם המעלות המדותיות והחכמות הטבעיות הנזכרות אשר התחלותיו בחושים ובשכל, ונקרא הורס המבקש לעלות אל ההר, עד שיפוח היום, וכאומרו אכתי לא קשאי (חגיגה יג.), אך יתחייב לו יתברך שיעלה אל הר המור ואל גבעת הלבונה והם השרידים אשר הקדוש ברוך משרה שכינתו רק עליהם, והם הנמשלים אל הבשמים למעלה כנודע. ועם כל זה אמר שאיש אשר אלה לו הוא השלם בכל חלקיו ושאין דופי בו, וזהו:

עד שיפוח היום. וכל זה נמשך עד שבא אור הצהרים בימי דוד שהדריך את ישראל בעיון ובמעשה¹, כאמרו (דה״י א׳ יג ג) ׳וְנָסֵבָּה את ארון אלקינו אלינו כי לא דרשנוהו בימי שאול׳²: ונסו הצללים. שהעביר³ השיקוצים מן הארץ⁴ המונעים אור החיים⁵, ובכן - אלך לי אל הר המור, בגורן ארנן⁶: ואל גבעת הלבונה. אל הר הבית בימי שלמה⁷:

1. לעיל (ב יז) פירש ׳עד שיפוח היום׳ מלשון פח ומוקש, שהיום ילכוד בחומו הגדול כפח ורשת שמסובב את הנלכד מכל צד, וכן אור היום בצהריים כאשר אין צל. ושם פירש שהכוונה לעתיד לבוא, שה׳ יהיה לאור יום, אבל כאן רמז לדוד שהדריך את ישראל בעיון ומעשה, ובכך האיר להם כאור הצהריים, עד שלכד בפח את אויביו. ובלקח טוב ׳עד שיפוח היום ונסו הצללים - עד שירתיח ה׳ אש על הרשעים ומצערין את ישראל׳.

2. ׳ונסבה וכו׳ - לדרוש בו ברבת עם להרבות כבוד הארון, אלינו - אל ירושלים המרובה באוכלסין, כי לא דרשנוהו - בכבוד הראוי לו׳ (מצודות שם). ורבינו מפרש ׳דרשנוהו׳ – לדרוש את עניין הארון המורה על עיון ומעשה, וכאן מצינו שדוד הדריך את העם בעיון ומעשה. ונראה שכוונתו ע״פ מה שביאר בעניין הארון (שמות כה כ-כב) שהכרובים שעל הארון מרמזים לשכל הנבדל שבאדם שנוצר ׳להביט אל האלקים, השכל וידוע אותו, כל אחד מהשכלים הנבדלים כפי האפשר אצלו׳, והכרובים הם על הארון שבו לוחות העדות כי השכל ישיג שלימות ׳בהביט נפלאות מתורתו המורות במופת פלאות מעשיו ודרכי טובו׳, ׳ואמר אל הכפורת יהיו פני הכרובים ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אומר אליך, כי אמנם הבטת השכל והמצאתו הכללים והפשיטו אותם מחומר, וכן קבלתו כשיקבלם לעשותם קנין, הנה כל זה יעלה לו באמצעות העיון וההכנות המעשיות, אם כן יושג כל זה בהביט אל העדות אשר בארון אשר עליו הכפורת, כי אמנם בעדות, שהם הדברות, נמצאים כללי החלק העיוני והמעשי, ובזה יעד ונועדתי לך שם ודברתי אתך, כי בזה שרתה שכינה, ותשרה בכל מקום אשר שם חכמי הדור אשר מגמת פניהם הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אותו׳. ולכן ההתעוררות שדוד העיר את העם לדרישת הארון מורה על ההדרכה בעיון ובמעשה, לדרוש את תוכן עניין הארון והכרובים.

3. דוד המלך.

4. ראה שמואל ב׳ (ה כא) ׳ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד׳, והמפרשים שם פירשו ששרפו אותם, וכ״ה בדה״י א׳ (יד יב), ובשמואל שם (פסוק ו-ח) ׳הפסחים והעיורים׳ פירשו המפרשים שהם עבודה זרה שלהם, ע״ש. ולשון ׳להעביר שיקוצים מן הארץ׳ מצינו באסא במלכים ב׳ (טו ח), הביאו רבינו בסמוך (פסוק יד).

5. לכן נקראו ׳צללים׳, שמונעים את האור כצל, ונסו מפני אורו של דוד המלך שהיה כאור הצהריים שאין בו צל. ובלקח טוב: ׳ונסו הצללים - יום שינוסו הצללים, שינוס כוחן של אומות, כענין שנאמר (במדבר יד ט) סר צילם מעליהם, דבר אחר, ונסו הצללים - כענין שנאמר (ישעיה לה י) ונסו יגון ואנחה, שהן מחשכין את ישראל׳. והשיקוצים ׳מונעים את אור החיים׳, שהוא השפעת אורו יתברך, ודוד הביא את השכינה לשרות בישראל, ובזה הניס את הצללים המעכבים זאת.

6. בדפוס: ׳ארונה׳, והוא אחד, כי ארנן נקרא גם ארונה בשמואל ב׳ (כד טז). בדברי הימים א׳ (פרק כא) מסופר שהיתה מגיפה על ישראל, וכתוב שם (פסוק יח) ׳וּמַלְאַךְ ה׳ אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַה׳ בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי׳, ודוד קנה את הגורן מאת ארנן ובנה מזבח והקריב עליו, ופסקה המגיפה. ובדה״י ב׳ (ג א) ׳וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה׳ בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסי׳. הרי שדוד התחיל לקדש את המקום לבית המקדש במזבח שבנה אז, וה׳ השרה אז את שכינתו שם, ע״י שדוד הדריך את העם בעין ובמעשה כמבואר, ולכן אף ניצח את האומות הנלחמות, ׳ונסו הצללים׳. וכ״כ אבע״ז שהכוונה להר המוריה שבו התחיל דוד לבנות את בית המקדש.

7. בימי דוד נקראת ׳הר המור׳, ובימי שלמה כינה את מקום המקדש ׳גבעת הלבונה׳, ונקרא כן על שם הקטורת שהיו מקטירים שם אחרי שנבנה הבית, שהלבונה והמור הם מסממניה (ע״פ מצודות). ובזוה״ק (ח״ב יז.) דרשו ׳עד שיפוח היום - קדם דיפוח ההוא יומא דאומין, ונסו הצללים - אינון שולטנין דשלטו עלייהו, אלך לי אל הר המור - אמר קודשא בריך הוא אלך לי לנערא האומות מירושלם דהוא הר המור, כמה דכתיב בהר המוריה אשר בירושלם, ואל גבעת הלבונה - דא בי מקדשא די בציון דכתיב ביה יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו׳⁠ ⁠׳. וראה בביאור הגר״א, ומה שציין המהדיר במהדורא החדשה. ובלקח טוב: ׳אלך לי אל הר המור - אל הר המוריה, הר המור - שמשם מורין הוראה לישראל, שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים, ואל גבעת הלבונה - שמשם מלבנין עוונותיהן של ישראל׳. וראה מש״כ להלן (ח יד).

שיפוח – מלשון הפחה ונשיבה.

היום – השמש.

ונסו – מלשון ניסה ובריחה.

הצללים – מלשון אצל.

המור, הלבונה – שמות מיני בושם.

עד שיפוח היום – כאומר לכן בעבור הכשרון והיופי הנמצא בך מאז ביתר שאת, הוחילי על הטובה כי יש תקוה, ועד העת שיהיה השמש נפוח מן הארץ לרדת לשקוע, ועד ינוסו הצללים הוא עת ערב שאז ינוסו צללי הדברים להיות מתארכים ונמשכים למרחוק ועד לא תבא העת ההיא, אלך אל הר שגדל שם בושם המור, ואל גבעה שגדילה שם לבונה, ושמה אלין הלילה. והנמשל הוא לומר בעבור כשרון המעשה והשבח הנמצא בך מאז, אמהר להשרות שכינתי בבית המקדש מקום מקטירין סממני הקטרת ובהם מור ולבונה.

משל:

עד – אמר לה הנה חיבור זה שבינינו ימשך עד שיגביר חום היום וינוסו הצללים, שאז תשובנה בנות ציון מדרכן, ובכ״ז גם אז לא ארחיק נדוד מאתך כמקדם רק אלך לי אל הר המור שם אתעכב לפי שעה.

מליצה:

עד – ר״ל הדבוק הזה שבין הדוד הקדוש והרעיה, ימשך עד שיפוח היום, והוא מליצה על עת שלא תהיה הנפש מוכנת אל הדבוק הנבואיי (כנ״ל ב׳:י״ז) בכל זה לא תסיר השכינה ממנו גם אחר שישובו בנות ציון שהם כחות החומר לאיתנם, והוא כי מעתה תהיה השכינה קבועה ע״י המקדש והקרבנות לא ע״י ההשכלה והעיון והנבואה לבדה כמו עד עתה, שזה א״א שיתמיד בקביעות, כי החומר יעכב בעד הנפש מלהשכיל או לחזות במחזות אלהות בתמידות, לא כן בעבודת המקדש שהמשיכו את השפע האלהית באמצעות דברים גשמיים כמו הקרבנות והמנחות והנסכים וכל עבודת המקדש לכל כליו (שכמו שהמזון הגשמי הוא סיבה אל שתחול הנשמה האלהית בגוף האדם. שמבחר המאכל והזך ממנו יתברר ויעלה להיות מזון לנפש החיונית. והצלול והברור יותר לנפש המשכלת. כן היה המובחר העולה מן האשים והקיטור של הקרבנות על ידי האש האלהי, כסא ומכון להתמדת השכינה שמה). וז״ש אלך לי אל הר המור, שכבר בארנו (למעלה א׳:י״ג, ג׳:ו׳) שהמור הנאמר בכל השיר הזה ירמוז אל הזך והמובחר של הנפש החיונית, כי המור הוא המוסק שהוא הדם המריח מחיה שבהודו, והלבונה הנאמר בכל הספר הם החלקים הזכים ומובחרים המריחים בצומח, ור״ל שיקח ויקבל ברצון את חלקי האשים הרוחנים העולים מן הקרבת בע״ח ודם הנזרק על המזבח. שהוא הר המור. וגם יקבל חלקים הזכים של המנחות והנסכים שהוא מבחר הצומח. גבעת הלבונה, (וקרא גבעה שקטנה מן ההר, כי מעלת הצומח נמוכה ממעלת החי. ובכ״ז נפש החי סמוך ונשען על נפש הצומחת כמו שההר נשען על הגבעה שתחתיו), ועי״ז לא יתרחק מן הרעיה שהיא הנפש גם בעת שיפוח היום. כי ימצאו שוכן תמיד במקדש, ומתאחד עם הנפש גם בעודה קשורה עם נפשות החי וצומח שבגויה. ע״י שישכון בהר המור וגבעת הלבונה, ויקבל ריח ניחוח גם מנפשות הנתלות בחומר.

עד שיפוח וגו׳ – ואז תבואי עמי.

אל הר המר – עדי ששלמותינו תהיינה נודפות ריח טוב.

עד שיפוח היום – עיין לעיל פרשה ב׳ פסוק י״ז.

אל הר המור – בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובני ביתו, ויש אומרים בשעה שמל יהושע את ישראל, עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב״ה כריח קטורת הסמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים, ואמר הקב״ה, לכשיבאו בניהם של אלו לידי עבירות אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים, הדא הוא דכתיב אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.⁠¹ (שם)

אל הר המור – אל הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים, ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב בקומץ לבונה על גבי המזבח.⁠² (שם)

1. ודריש עד שיפוח היום רמז לזריחת החמה, דהיינו עד שיפוח החמה בחמימותה, וטעם הענין ועלה ריחן לפני וכו׳, הכונה דלפי ששפכו דמם ונתנו בשרם להיות רמה ותולעה בחייהם, והרי זה חשוב כקרבן גדול ולכן עלה ריחן לפני כריח מבחר הקרבנות, והלשון אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, דריש ברמז מקום שנעשה הר מהערלות שחביב עלי כמור שהוא ראש לכל סממני הקטורת, ואל מקום שנעשה גבעה מהערלות שחביב עלי כקומץ הלבונה שנעשה כמין גבעה והר.

2. ר״ל אברהם הוא ראש לכל הצדיקים כמו המור שהוא ראש לכל סממני הקטורת, ויצחק נקרב כקומץ שהוא כמו גבעה, והוא עולה לאישים על כל לבונתה אזכרה לה׳, וכן יצחק חשוב כאלו עלה כליל לאישים לזכרון לפני ה׳ תמיד.

לכן בגלל הכשרון והיופי הנמצא בך מאז ביתר שאת הוחילי על הטובה כי יש תקוה¹, וְעַד העת² שֶׁיָּפוּחַ – שתנשב³ רוח⁴ הַיּוֹם ותשקע השמש⁵, וְנָסוּ – ויברחו להם⁶ הַצְּלָלִים⁷ כשהערב יורד, ועד אז⁸ אֵלֶךְ לִי אֶל הַר שגדל שם בושם⁹ הַמּוֹר והריח שם טוב¹⁰ וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה – גבעה שֶׁגְּדֵלָה שם לבונה, ושמה אלין¹¹:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. מצודת ציון.

4. ר׳ תנחום הירושלמי, אבן עזרא.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. צל ברבים, מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. שם.

10. אבן עזרא.

11. מצודת דוד. והנמשל, ה׳ אומר לכנסת ישראל, בעבור כשרון המעשה והשבח הנמצא בך מאז, אמהר להשרות שכינתי בבית המקדש, מקום בו מקטירים סממני הקטורת ובהם מור ולבונה, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהכוונה למשכן שילה, שכשחטאו בימי חפני ופנחס לחלל את קדשי ה׳ ולנאץ מנחתו, אמר ה׳ אסתלק מעליכם וְאֶטֹּשׁ את המשכן הזה ואבחר לי בהר המוריה בבית עולמים שהוא בית המקדש, ושם ארצה את כל קרבנותיכם. ובמדרש, ״הר המור״ זה הר המוריה שמשם מורים הוראה לישראל, ו״גבעת הלבונה״ שמשם מלבנים עוונותיהם של ישראל, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון