×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּא בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃
Awake, O north wind, and come, you south! Blow upon my garden that its spices may flow out. Let my beloved come into his garden and eat his precious fruits.
א. יִזְּל֣וּ =ש1,ק-מ? ומ״ש ובדפוסים וקורן, וכן אצל ברויאר ומג״ה
• ל=יִזְל֣וּ (חסר דגש)
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״געקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וְעַל סְטַר צִיפּוּנָא הֲוָה פָּתוּרָא וַעֲלוֹהִי תְּרֵי עֲסַר לַחְמִין דְּאַפִּין וְעַל סְטַר דָּרוֹמָא הֲוָת בּוֹצִינָא לְאַנְהָרָא וְעַל מַדְבְּחָא הֲווֹ כָּהֲנַיָּא מַסְּקִין קְטוֹרֶת בּוּסְמִין כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אֲמַרַת יֵיעוֹל אֱלָהִי רְחִימִי לְבֵית מַקְדְּשָׁא וִיקַבֵּל בְּרַעֲוָא קוּרְבָּנְהוֹן דְּעַמֵּיהּ.
[א] עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן – רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, מוֹתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי: וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן (בראשית ד׳:ד׳), דָּא מָה עֲבַד לָהּ רַבִּי יוֹסֵי, מִן שַׁמִּינֵיהוֹן. מוֹתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כ״ד:ה׳), דָּא מָה עֲבַד לָהּ רַבִּי יוֹסֵי, שְׁלֵמִים בְּגוּפָן בְּלֹא הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. מוֹתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב: וַיִּקַּח יִתְרוֹ [וגו׳] עֹלָה וּזְבָחִים (שמות י״ח:י״ב), עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה וּשְׁלָמִים לְשֵׁם שְׁלָמִים, דָּא מָה עֲבַד לָהּ רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לָךְ פְּלִיגֵי בָהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי חַד אָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ, וְאַחְרִינָא אָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ, מַאן דְּאָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וּמַאן דְּאָמַר אַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְדָא מְסַיְיעָא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן. עוּרִי צָפוֹן, זוֹ הָעוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן, וְלָמָּה קוֹרִין לָהּ עוּרִי, דָּבָר שֶׁהוּא יָשֵׁן וְנִתְעוֹרֵר, וּבוֹאִי תֵימָן, אֵלּוּ שְׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחָטִין בַּדָּרוֹם, וְלָמָּה קוֹרִין אוֹתָהּ וּבוֹאִי, דָּבָר שֶׁל חִדּוּשׁ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרֵי אַף הָדֵין קְרָא מְסַיְיעָא לְרַבִּי יוֹסֵי: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה (ויקרא ו׳:ב׳), שֶׁהִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ בַּתְּחִלָּה, וְכַד הֲוֵי מָטֵי גַּבֵּי שְׁלָמִים אָמַר: וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים (ויקרא ז׳:י״א). אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ, מִכָּאן וּלְהַבָּא, מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר קְרָא דֵּין עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, לִכְשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַגָּלֻיּוֹת הַנְּתוּנוֹת בַּצָּפוֹן וְיָבוֹאוּ וְיַחֲנוּ בַּדָּרוֹם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ (ירמיהו ל״א:ז׳), לִכְשֶׁיִּתְעוֹרֵר גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁנָּתוּן בַּצָּפוֹן וְיָבוֹא וְיִפֹּל בַּדָּרוֹם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ (יחזקאל ל״ט:ב׳). לִכְשֶׁיִּתְעוֹרֵר מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנָּתוּן בַּצָּפוֹן וְיָבוֹא וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנָּתוּן בַּדָּרוֹם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת (ישעיהו מ״א:כ״ה). הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו, אָמַר רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה כְּשֶׁרוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת, וּכְשֶׁרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רוּחַ אַרְגַּסְטִיס לָעוֹלָם, וּמַנְהִיג שְׁתֵּי רוּחוֹת כְּאַחַת וּשְׁתֵּיהֶן מְשַׁמְּשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי (ישעיהו מ״ג:ו׳). יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִמְדָתְךָ הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹא יִהְיֶה הַחָתָן נִכְנַס לַחֻפָּה עַד שֶׁתִּתֵּן לוֹ הַכַּלָּה רְשׁוּת, מַה טַּעַם, יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ.
עורי צפון ובואי תימן – מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים. רוח צפונית מכבדת וזוחלת לפניהם כל בוסמני גן עדן.
ד״א עורי צפון ובואי תימן – שהרוחות עתידות להכניס (ובאה) [קנאה] זו עם זו. הדרום אומר אני מביא גלות תימן וכל הגדה וכל הדרום. והצפון אומר אני מביא גלות צפון וכל הצפון. והמקום נותן שלום ביניהן והן נכנסין בפתח אחד. לקיים מה שנאמר באתי לגני אחותי כלה.
עורי צפון – בגליות הכתוב מדבר, דכתיב אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.
הפיחי גני – זו ארץ ישראל שנאמר ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו – יבאו ישראל לארצם וימצאו את ארצם דכתיב הגפן תתן פריה.
דבר אחר: נופת תטופנה אלו שני משיחים, גן נעול זה הקץ, שלחיך פרדס רמונים מה רמונים נאים כך ישראל נאים במעשיהם, מעין גנים שעתיד הקב״ה לטהר את ישראל מעונותיהם, עורי צפון שאין הצדיקים צריכים לעתיד לבא מיני בשמים שרוח צפון עתיד להיות זוחלת ומכבדת לפניהם כל מיני משמני גן עדן.
דבר אחר: הרוחות עתידין להתוכח, צפון אומר אני מביא את הגליות, ורוח דרומית אומר אני מביא, והקב״ה נותן שלום ביניהם ונושבות כאחד,
עורי צפון – עורי הגליות שהם נתונים בצפון, ותימן בארץ ישראל שהיא בדרום.
דבר אחר: גוג יבא מן הצפון ויפול בדרום,
דבר אחר: מלך המשיח יתעורר מן הצפון ויבנה בית המקדש בדרום.
עורי צפון ובאי תימן – מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא דאמר עולות הקריבו בני נח, עורי צפון זה העולה שהיתה נשחטת בצפון, ומהו עורי דבר שהיה ישן ונתעורר, ובואי תימן אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי דבר של חדוש.
עורי צפון ובואי תימן – מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים, רוח צפונית מרבצת וזולחת לפניהם כל מיני סמני גן עדן וכו׳ (ברמז תק״א).
דבר אחר: עורי צפון ובואי תימן – שהרוחות עתידות להכניס הגליות, והקב״ה נותן שלום [ביניהם] והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר באתי לגני אחותי כלה.
אנתבהי אלי אלשמאל ת׳ם אקבלי אלי אלדארום, ואנפכ׳י פי בסאתיני חתי תהטל אטיאבה, ידכ׳ל כ׳לילי לבסתאנה, ויאכל ת׳מר פואכהה.
שימי לב אל הצפון ואחרי זה תתכווני אל הדרום. ונשפי בתוך הגן שלי כדי שבשמיו ירדו. יכנס חברי לגן שלו ויאכל את פרי פירותיו.
עורי צפון – עורי אל הצפון ובואי אל הדרום והנפשי בגנים שלי עד שיזלו בשמיו.
וענין עורי צפון וכו׳. אין הכוונה לשתי רוחות אלו בלבד אלא לארבע רוחות כדרך שישראל באין מהן לחגים ושרים בהתכוננות לכך נאמר הפיחי גני יזלו בשמיו.
עורי צפון ובואיא תימן – אחר שערב עלי ריחך ונוי משכנותיך אני מצוה את הרוחות צפון ותימן להפיח בגנך לצאת ריחך הטוב למרחוק.⁠ב
והדוגמא: על שם שהגליות מתקבצות ומכל הגוים מביאין אותן מנחה לירושלם,⁠ג ובימי הביניין היו ישראל נקבצים שם למועדים ולרגלים. וישראל משיבים: יבא דודי לגנו – אם אתה שם הכל שם.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5: ״ובאי״.
ב. בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״רוח צפוני נוחה ומתוקה, לכך כתב אצלה: עורי – התחזקי לנשב. רוח דרומית קשה מאד, לכך כתב בה: באי – במדה וברצון.⁠״ ביאור מקביל מופיע בפירוש מחכמי צרפת (כ״י אוקספורד 625).
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״לירושלים״.
Awake, wind from the north, and come, wind of the south – Since they are pleasing to me – your fragrance and the beauty of your dwellings, I command the north and south winds to blow upon your garden so that your good fragrance should spread afar.
The allegory is: It refers to the ingathering of the exiles, and from all the nations they will bring them as an offering to Yerusholayim, and in the days of the rebuilding [of the Beis Hamikdosh], the [Bnei] Yisroel will be gathered there for the festivals and for the pilgrimages, and Yisroel will reply, "Let my Beloved come to His garden,⁠" for if You are there, all are there.
עורי צפון ובואי תימן – אלו בני הגלות שהם כמו נרדמים והקב״ה מכשרן שהם עתידין להתעורר משנתם שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. ואו׳ אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.
הפיחי גני יזלו בשמיו – זו ארץ ישראל שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. ואו׳ ואתם הרי ישראל ענפיכם [תתנו] ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא.
יבוא דודי לגנו – זה הקב״ה שישרה שכינתו ביניהם שנאמר ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים.
ויאכל פרי מגדיו – אלו הקרבנות.
עורי צפון – עכשיו היא מתאוננת ומדברת לרוח צפונית ודרומית שיבואו לנשב. מאחר שקראני ידידי: גן נעול, ופרדס, מגדל, וטוען בשמים וריקוחים, עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לנשב ולנפח בין עצי בשמים שבתוכו, וישתקשקוןא העלין והענפיןב לבעבור יזל הרוח לידידי ויבוא לגנוג ויאכל פרי מגדיו. להודיע ולומר כי רוחי וגופי הכל שלו, ויבא ויתראה אלי באהבתו לעשות בי כל תאוות לבו, כי תשוקתי אליו.
דימיון לישראל שיתקבצו ויובאו מן הגלות מנחה לי״י לירושלים עיר הקודש, ושם יזבחו לפניו זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נ״א:כ״א).⁠1
1. השוו רש״י.
א. כן בכ״י בודפשט. בכ״י המבורג: וישתקשקין. בכ״י סנקט פטרבורג: וישתבן שקון.
ב. כן בכ״י בודפשט, סואב. בכ״י סנקט פטרבורג: וענפים. בכ״י המבורג: והענבים.
ג. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: לגני.
AWAKE, O NORTH WIND – Now she complains to the north and south winds that they might blow saying, "My loved one called me a garden locked, an orchard that contains spices and perfumes. Awake, north wind, come south wind and blow among the trees of spices to stir up the trees and branches so that their fragrance will reach my beloved. Let my loved one come into my garden and enjoy its luscious fruits". She says this as if to say, "My soul and my body are all his, let him appear before me with his love to do to me all that he desires for my heart desires him.
The allegorical meaning of this verse refers to Israel who will be gathered from the exile in order to sacrifice to God in Jerusalem, the holy city. There they will offer to Him righteous and pure sacrifices.
עורי צפון – רוח צפון.
ענתהא היא ואמרה: עורי צפון, יבוא דודי – והענין שילך דודי אל גנו ובעת שיתעורר רוח צפון ודרום ויפיח גני אז יבוא.
א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298: ״עלתה״.
She answers, Awake thou north wind, let my beloved come. Her meaning is, Let my beloved now go to his own garden; but as the north and south winds will awake and blow upon my garden, so that its spices shall flow forth, my beloved can then come back. So he goes his way.
עורי צפון – כאשר התעוררה רוח צפון ונשתנה היום תחת שיפוחו בגן ויזלו בשמיו היה הדבר הפוך. והענין: שישראל שינו מעשיהם, אז באה השכינה לגן. והעינין: שעלתה למרום, ככתוב: אלך ואשובהא אל מקומי (הושע ה׳:ט״ו).
וענין ויאכל פרי מגדיו – רמז למלאכים. והעינין: יתענג בשבתו עמהם כתענוג האוכל פרי מגדים.
א. כן בכ״י לונדון 27298, פריס 334, בפירוש שני של ראב״ע, וכן במספר כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אשובה״.
Awake, O north wind. When the north wind awakes and the day changes, instead of the breezes blowing upon the garden so that its spices flow out, the reverse takes place. The meaning is, when Israel changed in their deeds then the Shekhinah went to his garden, that is, went up on high, as is written, ‘I will go and return to my place’ (Hoshea 5:15). And eat his pleasant fruits. This refers to the work of the tabernacle. The meaning is, he will delight in dwelling with thee, as one is delighted who eats pleasant fruits.
ענתה היא ואמרה: עד שיתעורר רוח צפון ויבוא רוח תימן ויפיחו שניהם בגני ויזלו בשמים, וילך דודי אל הגן שלו ואחר כך יבא.
עורי צפון ובאי תימן – באה רוח צפונית, וזהו עד שיפוח היום (שיר השירים ד׳:ו׳).
והפיחה בגן שהם ישראל והפילה בשמיו לארץ.
ברח דודי – אל גנו, השכינה שעלתה לשמים כעניין: אלךא ואשובהב אל מקומי (הושע ה׳:ט״ו).
ועניין ויאכל פרי מגדיו – לא אקריב עולות עוד, כעניין: אשר חלב זבחימו יאכלו (דברים ל״ב:ל״ח).
א. כן בנוסח שלנו ובכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״אלכה״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896, וכן במספר כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אשובה״.
עורי צפון ובואי תימן – מקרא {קצר} הוא, והיא משיבהא כנגד דבריו. זה פתרונו: עורי צפון – רוח צפונית, ובואי רוח דרומית.
הפיחי – הפריחי, יזלו בשמיו – בשמיו של גני,⁠ב כדי שיבא דודי לגנו.
א. בכ״י: ישבה.
ב. כן בפסוק. בכ״י: גנים.
עורי צפון ובואי תימן – נעשה כאילו מבקש לצפון ולתימן שיפיחו וינשבו בעצי הגן, ועל ידי הרוח יפלו הבשמים והפירות במעין ויזלו במים, והמים יוליכו הבשמים והפירות למרחוק, וידעו העולם מעלת גנו שאין כמוהו בעולם. וכן בעצי גן עדן, הבשמים נופלים בנהר פרת, והנהר מוליכם חוץ לגן.
לפי שרוח צפון נוח ואינו חזק, אומר: עוריא וחזקי, אבל רוח תימן חזק, לכן אומר: בואי כמנהגך. וכת׳: אומרב לצפון תני ולתימן אל תכלאי (ישעיהו מ״ג:ו׳).
יבא דודי לגנו – לפי שאמר לה: ״שלחיך״ ולא שלחי, כלומר: כל האילנות שבו נתתים לך לעשות כטוב בעיניך, לכן השיבה לו: יבא דוד לגנו – כי אינני ראויה שיהיה גן כזה שלי אך לךג הוא ראוי.
ויאכל פרי מגדיו – טרם יפלו כל הבשמים והפירות במים שבו, ויוליכום המים חוץ לגן ויאכלום דגים, ואתה לא תיהנה מהן.⁠ד
א. כן בפסוק. בכ״י: עוזי.
ב. כן בפסוק. בכ״י: האומר.
ג. בכ״י נכפלה כאן מלת: לך.
ד. להלן לאחר הביאור על ה׳:א׳ מופיעים ביאורים נוספים לפסוק זה.
עורי צפון ובואי תימן – אלו גליות1 – ״אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי״2.
עורי צפון ר״ת עץ – לולב מעלה ומוריד מוליך ומביא3 צפון ודרום.
ובואי תימן – ובואי ד׳ בקרייה, ״ובאי שכבי עמו״4, ״ובואי אל המלך״5, ״ובואי בחשך״6, וכולן על תשמיש המטה. ״ובאי אל המלך״ – כי בת שבע קינחה בי״ג מפות כי שמשה מטתה7. ״ובואי חשך״ – שכבי עמו, מאפיל בטליתו ומשמש8. ״ובאי שכבי״. עורי צפון ובואי תימן – לעולם יתן מטתו בין צפון לדרום9.
הפיחי גני – ריח גן עדן.
דבר אחר, עורי – עורי המתים, תבא הרוח מצפון ותימן בתוך המתים, וזהו הפיחי גני, כמו שנאמר ״מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה״10. וזהו הפיחי – יחי המת, וזהו ״ופחי בהרוגים האלה ויחיו״ וזה הפיחי – יחי.
דבר אחר, עורי צפון ובואי תימן – זה רוח הקדש הפיחי. הפיחי בנביאים, וזהו גני גי׳ נביא.
יזלו בשמיו – דברי תורה. יזלו גי׳ גן – החומש ג״ן פרשיות.
דבר אחר, בשמיו גי׳ משיח, יבא דודי לגנו – לבית משכבו ומקדש, ויאכל פרי מגדיו – יקבל קרבנות11. ובית שני עמד ויאכל פרי מגדיו גי׳ תך, כך עמד בית שני.
1. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני
11. תרגום, ראה שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב, רש״י
עורי צפון ובואי תימן כל עוד הם ערים ומביטים בדברים הנבראים ומתבוננים בסודות הנמצאים, כלומר כל הבחינות של הבריאה והיצירה, ומתנועעים לצורך עבודת האל וקיום התורה, [כל עוד זה כך] הרי שהשפע האלוהי יורד עליהם וההשגחה עוטפת אותם. כמו כן הוא רומז לבואם של ישראל משני הכיוונים האלה, שבהם התפזרו ואליהם הוגלו, כמו שאמר ״אומר לצפון בואי ולתימן אל תכלאי״ (ישעיהו מג:ו). ״צפון״ הכוונה בו לעראק ו״תימן״ הם ארצות הביזנטים1.
הפיחי גני יזלו בשמיו מי שמצבו הוא כך הרי שהאושר שלו קיים [ומובטח] ואהובו נוכח עימו, ומי שפועל בדרך זו קוטף את הפירות של מה שנטע ומתענג על מה שזרע.
יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו דעו לכם, ישראל, כי מן ההכרח הוא שתיפגשו עם אהובכם, שכן אתם הגן והבוסתן שלו, והוא עתיד לבוא אליכם ולשכון ביניכם ולהושיע אתכם ולסייע לכם ולהפגין את [רום] מעלתכם, ולהראות לכל בני עולם את השגחת האל השורה עליכם. לפיכך עליכם לשמוח ולעלוז ולהודות למי שהעניק לכם בחסדו את אהבתו וקיים את בריתו אתכם ועם אבותיכם לפניכם ״באתי לגני אחותי כלה... אכלו רעים שתו ושכרו דודים״ (שיר השירים ה׳:א׳).
1. עראק מסמלת את הבבלים, אשר היו באים אל א״י מצפון דרך סוריה, והביזנטים (הרומים) מסמלים את אדום הנמצאת בדרמה של א״י. השווה פירוש רס״ג לדניאל (קאפח, דניאל, 124).
עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו – זה הפסוק הוא לפי המשל ולפי הנמשל ואולם היותו לפי המשל כי רוח צפונית מונעת בעצמותה גדול הצמחים לקרירותה ויבשה ורוח הדרומית עוזרת בעצמותה אל גדול הצמחים לחומה ולחותה וכאלו אמר התעוררי רוח צפונית וסורי ובואי רוח דרומית הפיחי לגני להזיל בשמיו. ואולם היותו לפי הנמשל הוא כי הצפון הוא שמאל והתימן הוא ימין ואמר להסיר מה שיטעה באלו ההתחלות שיסור מה שיטה מנתיב האמת ויבא מה שידריך למצוא האמת והוא הימין. ולא אמר ככה בחכמות הלמודיות למעוט המצא שם אלו הטעויות. והיא השיבה לו שכבר הכינה לו מה ששאל ממנה ולזה אמרה יבא דודי לגנו כי כבר ימצא הפתח שהיה סגור פתוח בדרך שיוכל לאכול פרי מגדיו במה שישפיעהו אליו השכל הפועל.
והנה כששמעה ממנו כל אלו התהלות והברכות ברוב חפצה וחשקה שבה יתעלס אמרה: עורי צפון וגו׳ והוא נתינת רשות לבא לגן ולגל אשר זכר ראשונה.
עורי – ע״ד שאמרו רז״ל (ב״ב כ״ה:) הרוצה שיעשיר יצפין והרוצה שיחכים ידרים. וסימן מנורה בדרום ושלחן בצפון. וכן נאמר (משלי ג׳) אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. והנה הכוונה היא לומר כי להיות הטובות הזמניות נרצות על הכונה השנית לשלמים הם מיוחסים אל שמאל התורה גם לשמאל העולם. והטובות העצמיות הנפשיות אל הימין. וכן כתב זה החכם (קהלת י׳) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. ועל הכרת זה הענין וקבלתו אמרה עורי צפון כי הטובות החיצוניות המיוחסות אל הצפון והוא שמאל הנה הם לעורר האנשים אל השלמות ולעזרם אליו. אבל הענין הוא שיבאו הטובות הימניות ופירשה הדבר באמרה הפיחי גני יזלו בשמיו כי כמו שהרוח הצפונית הנושבת בגן גורם לשיזלו הבשמים כן על ידי הטובות החיצוניות יזלו הטובות האמתיות וירושמו ועם זה יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. קבלה במאמרים הללו כל מה שהוזהרה מפיו מהצניעות והיחוד בכל למודיה ודעותיה בלי שום שתוף כי היא גנו המיוחד אליו והוא אשר יאכל פרי מגדיו. כלומר כי יהיה לו לבדו ואין לזרים אתו וכמו שאמרו ז״ל (ברכות ו׳.) אני עשיתי אתכם חטיבה אחת בעולם ואתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם. ובאה תשובתו אליה באתי לגני אחותי כלה כמו שאמרת יבא דודי לגנו ואריתי שם מורי עם בשמי ואכלתי יערי עם דבשי ושתיתי ייני עם חלבי. ולכאורה כל הענינים האלה לשבח ולפיוס כמו שאמרו רז״ל במדרש (במדבר רבה י״ג) ובסדר עולם עורי צפון זו עולה הנשחטת בצפון. ובאי תימן אלו שלמים הנשחטים בדרום. הפיחי גני זה אהל מועד. יזלו בשמיו זה קטרת סמים.
יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו – אלו הקרבנות.
{איזון בין החלק המדיני והשכלי באדם השלם}
עורי צפון ובואי תימן – אמר שאלה השלמים אחר שיגיעו אל השלמות האמור, הותרו להעיר, וצוה יעירו ויעוררו החלק הימני השכלי והשמאלי המדיני שלהם הנזכרים למעלה, כי אז יעלה במדרגה שיפוח הגן ויזלו בשמיו, ירצה בשמי השכל אשר בתוך הגן הפועלות והמתפעלות אלה עם אלה, ואז יתדבק בהם גם כן הפועל השלם מחוץ, יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו:
יזלו בשמיו. הז״ין בדגש.
עורי – מלשון התעוררות.
הפיחי – מלשון הפחה ונשיבה.
עורי צפון – כאשר נשמע לאוזן החשוקה מרבית הקילוס מה שהחשוק מקלסה, אמרה אתה רוח הצפוני התעוררי לנשב, ואתה רוח תימן בואי הנה והפיחי אל גני, למען יזלו ויטיפו בשמיו את השרף והמיץ, ולמרבית הריח אשר יהיה נודף למרחוק יבוא דודי חיש קל מהר אל הגן שהכנתי לו לטייל בו, ושם יאכל הפירות החשובים אשר זמנתי לו, למען יתמיד לשבת עמדי והנמשל הוא כאילו תאמר כנסת ישראל עם כל אלה כי אמצא חן בעיניו יחיש נא ימהר ישרה בי, שכינתו בבית המכון לשבתו, ויקבל שם קרבנותי ברצון.
משל:
עורי – אומרת שיתעורר רוח הצפון והדרום ויפיח הגן ובשמיו כדי שיבוא הדוד לתוכו ויאכל מפריו ר״ל שיתעורר רוח הרצון והאהבה ויפיח גן הידידות כדי שתתחבר עם דודה באהבה.
מליצה:
עורי – עתה תצוה הנפש אל הרוחות שיתעוררו. וזה משל אל הרוח המתעורר המעלה ציוריו אל הלב והוא משל הרוח צפון. ואל רוח הקדושה והאהבה וכל מדות היקרות הנפשיות שמצד היצ״ט שזה משל הרוח דרום הפונה לימין, ואמר בצפון עורי כי רוח זה אין דרכו להפיח הגן לעבודת ה׳ ובתימן בואי כי דרכו בכך וא״צ התעוררות והם יפיחו את הגן עד שיזלו בשמיו. ר״ל שיעוררו את כחות הנפשיות הצפונים בכח הלב אל מדת האהבה והתשוקה לה׳ עד שיזלו בשמיו ורוחניותו למען יבא הדוד העליון אל הגן ויאכל פרי מגדיו. שהוא קבלת הניחוח מטוב המחשבה והמעשה של הנפש שהוא לחם ה׳ ונחלתו (ובזהר בא דף ל״ו, ויאכל פרי מגדיו אלו קרבנין דאתקרבון קמיה מנשמתהון דצדיקיא).
עורי צפון – זה אומרת היא לעצמה, הלואי ובשמי גני יזלו ריחם, כלומר שאמצא חן לעולם בעיני אהובי.
עורי צפון וגו׳ – מהו עורי צפון ובאי תימן – תתנער אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ותבא אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ובדרום.⁠1 (זבחים קט״ז.)
עורי צפון וגו׳ – עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום, כמש״נ (ירמיהו ל״א) הנני מביא אותם מארץ צפון וגו׳.⁠2 (מ״ר)
עורי צפון וגו׳ – עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום כמש״נ (יחזקאל ל״ט) ושבבתיך וששאתיך והעליתך מארץ צפון.⁠3 (שם)
עורי צפון וגו׳ – עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבא ויבנה ביהמ״ק שנתון בדרום, כמש״נ (ישעיהו מ״א) העירותי מצפון ויאת.⁠4 (שם)
עורי צפון וגו׳ – א״ר יהושע ב״ר בנימין, בעוה״ז כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא מביא הקב״ה רוח ארגרסיטים5 לעולם ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות, הדא הוא דכתיב (ישעיהו מ״ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.⁠6 (שם)
יבא דודי לגנו – א״ר יוחנן, למדתך תורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות.⁠7 (מ״ר)
יבא דודי לגנו – א״ר יהושע בן לוי, להוטים היו ישראל אחר שכינה במדבר [כמש״נ משכני אחריך נרוצה] היך מה דאת אמר יבא דודי לגנו – לגינונו.⁠8 (שם פרשה א׳ פסוק ד׳)
יבא דודי לגנו וגו׳ – דבר אחר עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובאי תימן אלו שלמים שנשחטים בדרום,⁠9 הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו אלו קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו השכינה10 ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני11 אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטורת ולבונת המנחה, אכלתי יערי עם דבשי אלו אברי העולה ואימורי קדשי קדשים12 שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים זו כנסת ישאל.⁠13 (מ״ר פ׳ נשא פ׳ י״ג)
1. מפרש עורי מלשון ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל״ז) מלשון עקור ומהפכה, ואומה שמעשיה בצפון קאי על אומות העולם, שכל קרבנותיהם שהם מביאים הם רק עולות שנשחטות בצפון, וכמבואר לפנינו בתו״ת פ׳ אמור (כ״ב כ״ב) שאין מקבלין קרבנות מהעובדי כוכבים רק עולות שהיא כולה כליל, ובזה רצונם, ותבא אל מלך המשיח אומה שמעשיה בצפון ובדרום, כלומר ישראל, שמעשה קרבנותיהם בצפון ובדרום, והיינו שהם מביאים גם קרבנות שמקריבין בצפון [עולות] וגם בדרום [שלמים הנאכלין]. וטעם המעלה בזה מפני שגם האכילה שאוכלים מהקרבנות יש בה קדושה וטהרה, וכמ״ש שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.
2. מה שאמר הגליות הנתונות בצפון אע״פ דבכל כנפות הארץ נתפזרו ישראל אך עיקר גלותם הוא בצפון כמבואר בירמיה ט״ז חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה, וכן הוא שם כ״ג ח׳. ומה שאמר ויבאו ויחנו בדרום פשוט הוא דמכוין לא״י, ואע״פ דא״י באמצע העולם היא קרי לה בדרום כלפי המקום שממנו הגליות באות דהוי צפון העולם, וכן בדרשה הבאה בגוג ומגוג.
3. וסוף הפסוק והביאותיך על הרי ישראל. ועיין מש״כ באות הקודם.
4. וכתיב אחריו ראשון לציון הנה הנם. ומה שאמר שמלך המשיח נתון בצפון סמך על זה הפ׳ העירותי מצפון, ובפ׳ חלק צ״ז א׳ איתא שיושב ברומי, וע״ע מש״כ לעיל אות קס״ח.
5. מלה יונית. ובאורה רוח המשמש לשתי רוחות, וכן מכינה לרוח של שלום שלא יטבעו בו הספינות.
6. וזהו עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני, עורי רוח צפונית ובאי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרים, והראיה מפ׳ אומר לצפון וגו׳ באה כאן בקצור, ובמלואה מבוארה במ״ר פ׳ נשא פרשה י״ג בזה הלשון, רוח דרום אומרת אני מביאה גלות תימן וכל הדרום ורוח צפונית אומרת אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד לקיים מה שנאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בניך מרחוק, ע״כ, והענין מבואר, וע״ע השייך לאגדה זו במ״ר אסתר פרשה א׳ בפסוק לעשות כרצון איש ואיש.
7. דרשה זו צריכה באור, דפשיטא הוא, דהא לא שייך קדושין בעל כרחה, ובודאי קודם כניסתם לחופה הסכימו ביניהם, ונראה דכלל דרשה זו בלשון נקיה נאמרה, ועיקר הכונה בזיווגין איירי, והוא ע״פ מ״ש הראב״ד בשער הקדושה [והובא בב״י לטור או״ח סי׳ ר״מ] שאין רשאי אדם להזדקק לאשתו כי אם לרצונה ואם היה לו כעס עמה יפייסנה, וע׳ נדרים כ׳ ב׳ בני אנוסה וכו׳, וזוהי כונת הדרשה כאן בלשון צחה ונקיה ובדרך ארץ.
8. לחופתו, כלומר למשכנו, וזה הוא מפני כי משנגמר המשכן בכ״ה בכסלו עד ר״ח ניסן היו ישראל מבקשים מתי תבא השכינה כדאיתא במ״ר פ׳ נשא פרשה י״ג.
9. ר״ל אף בדרום, דהשלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה, ורק כלפי צפון דעולה [דשם צפון דוקא הוא] נקט הצד שכנגדו – דרום.
10. גן כנוי לאהל מועד ע״ש הרחבת מקומו ושטחו כשטת גן, [וע׳ עוד לעיל אות קע״ד]. ובשמים כנוי לקטורת ע״ש ריחם הטוב, ויבא דודי לגנו כנוי לשכינה שתבא לאהל מועד ע״ש הכתובים וכבוד ה׳ נראה באהל מועד, ויקרא אליו מאהל מועד, וכדומה.
11. יום השמיני למלואים שאז נגמרה הקמת המשכן ואז נגמרה ההתקשרות המוחלטת בין ישראל להקב״ה בערך התקשרות זיווגין, ולכן מכונים ישראל אז בשם כלה.
12. מה שיחס יער לעולה דכמו דעצי היער עיקרם להסקה קיימי כך עולה כולה כליל, ודבש יחס לקדשי קדשים, לפי שמקריבים מהם רק האימורים והוי כמו דבש שמעוטו יפה.
13. מה שאמר אכלו רעים זה משה ואהרן אולי מכוין להכתוב מאיל המלואים למשה היה למנה ואהרן נטל חלק בראש כמבואר ביומא י״א א׳.
וכאשר נשמעו באוזני החשוקה דברי הקילוס שהחשוק מְקַלְּסָהּ, אמרה1 עוּרִי – התעוררי2 לנשוב3 צָפוֹן – רוח צפונית4, וּבוֹאִי אַתְּ תֵימָן – רוח דרומית5, הָפִיחִי – תנשבי6 אל7 גַנִּי, למען8 יִזְּלוּ ויטיפו9 בְשָׂמָיו של גני10 את השרף והמיץ, ובשל הריח11 יָבֹא דוֹדִי במהרה12 לְגַנּוֹ שהכנתי לו לטייל בו13, וְשם14 יֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו החשובים אשר זמנתי לו, כדי שיתמיד לשבת עמדי15:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. אבן עזרא, מצודת דוד.
5. שם.
6. מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. שם.
9. שם.
10. אבן עזרא.
11. מצודת דוד.
12. שם.
13. שם.
14. שם.
15. שם. והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת שעם כל הדברים האלה שאמצא חן בעיני ה׳, יחיש נא ימהר וישרה בי שכינתו בבית המכון לשבתו, ויקבל שם קרבנותי ברצון, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהנמשל על כך שלעתיד לבוא כל הגלויות מתקבצות, וכיון שמתפרסם שמם, מכל הגוים מביאים מנחה לירושלים, ובימי הבניין יהיו ישראל מתקבצים שם במועדים וברגלים וישראל משיבין יבוא דודי לגנו, אם אתה שם הכל שם. ובמדרש, מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים, רוח צפונית מכבדת וזוחלת לפניהם כל בוסמני גן עדן, מדרש זוטא. ועוד דרשו, ״עורי צפון ובואי תימן״ אלו בני הגלות, ״הפיחי גני יזלו בשמיו״ זו ארץ ישראל, ״יבוא דודי לגנו״ זה הקב״ה שישרה שכינתו ביניהם, ״יאכל פרי מגדיו״ אלו הקרבנות, לקח טוב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״געקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144