עורי צפון וגו׳ – מהו עורי צפון ובאי תימן – תתנער אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ותבא אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ובדרום.
1 (זבחים קט״ז.)
עורי צפון וגו׳ – עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום, כמש״נ
(ירמיהו ל״א) הנני מביא אותם מארץ צפון וגו׳.
2 (מ״ר)
עורי צפון וגו׳ – עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום כמש״נ
(יחזקאל ל״ט) ושבבתיך וששאתיך והעליתך מארץ צפון.
3 (שם)
עורי צפון וגו׳ – עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבא ויבנה ביהמ״ק שנתון בדרום, כמש״נ
(ישעיהו מ״א) העירותי מצפון ויאת.
4 (שם)
עורי צפון וגו׳ – א״ר יהושע ב״ר בנימין, בעוה״ז כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא מביא הקב״ה רוח ארגרסיטים
5 לעולם ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות, הדא הוא דכתיב
(ישעיהו מ״ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.
6 (שם)
יבא דודי לגנו – א״ר יוחנן, למדתך תורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות.7 (מ״ר)
יבא דודי לגנו – א״ר יהושע בן לוי, להוטים היו ישראל אחר שכינה במדבר [כמש״נ משכני אחריך נרוצה] היך מה דאת אמר יבא דודי לגנו – לגינונו.8 (שם פרשה א׳ פסוק ד׳)
יבא דודי לגנו וגו׳ – דבר אחר עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובאי תימן אלו שלמים שנשחטים בדרום,9 הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו אלו קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו השכינה10 ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני11 אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטורת ולבונת המנחה, אכלתי יערי עם דבשי אלו אברי העולה ואימורי קדשי קדשים12 שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים זו כנסת ישאל.13 (מ״ר פ׳ נשא פ׳ י״ג)
1. מפרש עורי מלשון ערו ערו עד היסוד בה
(תהלים קל״ז) מלשון עקור ומהפכה, ואומה שמעשיה בצפון קאי על אומות העולם, שכל קרבנותיהם שהם מביאים הם רק עולות שנשחטות בצפון, וכמבואר לפנינו בתו״ת פ׳ אמור
(כ״ב כ״ב) שאין מקבלין קרבנות מהעובדי כוכבים רק עולות שהיא כולה כליל, ובזה רצונם, ותבא אל מלך המשיח אומה שמעשיה בצפון ובדרום, כלומר ישראל, שמעשה קרבנותיהם בצפון ובדרום, והיינו שהם מביאים גם קרבנות שמקריבין בצפון [עולות] וגם בדרום [שלמים הנאכלין]. וטעם המעלה בזה מפני שגם האכילה שאוכלים מהקרבנות יש בה קדושה וטהרה, וכמ״ש שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.
2. מה שאמר הגליות הנתונות בצפון אע״פ דבכל כנפות הארץ נתפזרו ישראל אך עיקר גלותם הוא בצפון כמבואר בירמיה ט״ז חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה, וכן הוא שם כ״ג ח׳. ומה שאמר ויבאו ויחנו בדרום פשוט הוא דמכוין לא״י, ואע״פ דא״י באמצע העולם היא קרי לה בדרום כלפי המקום שממנו הגליות באות דהוי צפון העולם, וכן בדרשה הבאה בגוג ומגוג.
3. וסוף הפסוק והביאותיך על הרי ישראל. ועיין מש״כ באות הקודם.
4. וכתיב אחריו ראשון לציון הנה הנם. ומה שאמר שמלך המשיח נתון בצפון סמך על זה הפ׳ העירותי מצפון, ובפ׳ חלק צ״ז א׳ איתא שיושב ברומי, וע״ע מש״כ לעיל אות קס״ח.
5. מלה יונית. ובאורה רוח המשמש לשתי רוחות, וכן מכינה לרוח של שלום שלא יטבעו בו הספינות.
6. וזהו עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני, עורי רוח צפונית ובאי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרים, והראיה מפ׳ אומר לצפון וגו׳ באה כאן בקצור, ובמלואה מבוארה במ״ר פ׳ נשא פרשה י״ג בזה הלשון, רוח דרום אומרת אני מביאה גלות תימן וכל הדרום ורוח צפונית אומרת אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד לקיים מה שנאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בניך מרחוק, ע״כ, והענין מבואר, וע״ע השייך לאגדה זו במ״ר אסתר פרשה א׳ בפסוק לעשות כרצון איש ואיש.
7. דרשה זו צריכה באור, דפשיטא הוא, דהא לא שייך קדושין בעל כרחה, ובודאי קודם כניסתם לחופה הסכימו ביניהם, ונראה דכלל דרשה זו בלשון נקיה נאמרה, ועיקר הכונה בזיווגין איירי, והוא ע״פ מ״ש הראב״ד בשער הקדושה [והובא בב״י לטור או״ח סי׳ ר״מ] שאין רשאי אדם להזדקק לאשתו כי אם לרצונה ואם היה לו כעס עמה יפייסנה, וע׳ נדרים כ׳ ב׳ בני אנוסה וכו׳, וזוהי כונת הדרשה כאן בלשון צחה ונקיה ובדרך ארץ.
8. לחופתו, כלומר למשכנו, וזה הוא מפני כי משנגמר המשכן בכ״ה בכסלו עד ר״ח ניסן היו ישראל מבקשים מתי תבא השכינה כדאיתא במ״ר פ׳ נשא פרשה י״ג.
9. ר״ל אף בדרום, דהשלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה, ורק כלפי צפון דעולה [דשם צפון דוקא הוא] נקט הצד שכנגדו – דרום.
10. גן כנוי לאהל מועד ע״ש הרחבת מקומו ושטחו כשטת גן, [וע׳ עוד לעיל אות קע״ד]. ובשמים כנוי לקטורת ע״ש ריחם הטוב, ויבא דודי לגנו כנוי לשכינה שתבא לאהל מועד ע״ש הכתובים וכבוד ה׳ נראה באהל מועד, ויקרא אליו מאהל מועד, וכדומה.
11. יום השמיני למלואים שאז נגמרה הקמת המשכן ואז נגמרה ההתקשרות המוחלטת בין ישראל להקב״ה בערך התקשרות זיווגין, ולכן מכונים ישראל אז בשם כלה.
12. מה שיחס יער לעולה דכמו דעצי היער עיקרם להסקה קיימי כך עולה כולה כליל, ודבש יחס לקדשי קדשים, לפי שמקריבים מהם רק האימורים והוי כמו דבש שמעוטו יפה.
13. מה שאמר אכלו רעים זה משה ואהרן אולי מכוין להכתוב מאיל המלואים למשה היה למנה ואהרן נטל חלק בראש כמבואר ביומא י״א א׳.