Shir HaShirim 4 – שיר השירים ד‏ – Mikraot Gedolot

כַּמָּה שַׁפִּירָן עֲלַי חִבְּתִיךְ אֲחָתִי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא לְנִנְפֵּי דְּהִיא צְנִיעָא כַּמָּה טָבָן עֲלַי חִבְּתִיךְ יַתִּיר מִשִּׁבְעִין אוּמַּיָּא וְשׁוּם טָב דְּצַדִּיקַיִךְ נָדִיף מִכָּל בּוּסְמָנִין.

[א] מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה – רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל כַּלָּה, שִׁיתָּא הָכָא, וְאַרְבָּעָה בַּנְּבִיאִים. שִׁיתָּא הָכָא, אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה; לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה; מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה; תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה; גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה;: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה (שיר השירים ה׳:א׳), הָא שִׁיתָּא, וְאַרְבָּעָה בַּנְּבִיאִים: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה (ירמיהו ל״ג:י״א);: וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ (ישעיהו ס״א:י׳);: וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה (ישעיהו מ״ט:י״ח);: וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה (ישעיהו ס״ב:ה׳). וּכְנֶגְדָּן לָבַשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה לְבוּשִׁין: ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ (תהלים צ״ג:א׳), הֲרֵי אֶחָד; לָבֵשׁ ה׳ עֹז, הֲרֵי שְׁנַיִם; הִתְאַזָּר, הֲרֵי שְׁלשָׁה;: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן (ישעיהו נ״ט:י״ז), הֲרֵי אַרְבָּעָה;: וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם (ישעיהו נ״ט:י״ז), הֲרֵי חֲמִשָּׁה; תִּלְבּשֶׁת, הֲרֵי שִׁשָּׁה; וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה, הֲרֵי שִׁבְעָה;: זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ (ישעיהו ס״ג:א׳), הֲרֵי שְׁמוֹנָה;: מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁיךָ (ישעיהו ס״ג:ב׳), הֲרֵי תִּשְׁעָה;: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ (תהלים ק״ד:א׳), הֲרֵי עֲשָׂרָה, כְּדֵי לִפָּרַע מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁבִּטְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהָיוּ מְצַמְצְמִים עֲלֵיהֶם כַּכַּלָּה. וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מַה שֶּׁמֶן זֶה חָלָק, עַל יְדֵי שֶׁאַתְּ מְפַטְּמוֹ אַתְּ מֵרִיחַ בּוֹ כַּמָּה רֵיחוֹת, כָּךְ הַפָּסוּק הַזֶּה אַתְּ דּוֹרֵשׁ וּמוֹצֵא בוֹ כַּמָּה טְעָמִים טוֹבִים.

מה יפו דודיך אחותי כלה – אלו הקרבנות שהקריבו ישראל בשילה ובנוב וגבעון.

וריח שמניך מכל בשמים – ביום שגמרו מלאכתן מהבמות.

מה טובו דודיך מיין – מה יין מגדל את הגוף, כך ת״ח מגדלין את ישראל.

וריח שמניך – זה שמן המשחה. נופת תטופנה זו תורה שנאמר ומתוקים מדבש ונופת צופים.

וריח שמניך – אמר ר״ל מה השמן הזה כל מה שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הם דברי תורה כל זמן שאתה דורשם את מוצא בהם כמה מיני טעמים, נופת תטופנה כל מי שאומר דברי תורה ברבים צריך שיהא צנוע ככלה שלא יהא בו שום דופי.

דבר אחר: צריך שיהיו דבריו ערבים על שומעיהם כסלת שצפה על פני נפה, ריש לקיש אמר אם אינם ערבים ככלה בשעת חופתה נוח לו שלא אמרן.

שלחיך מקום שהוא עכשיו משולח (צריך) [עתיד] להיות לפרדס רמונים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו,

דבר אחר: משפחות שהם עכשיו משולחות ומרוחקות יבא אליהו ז״ל שלוחו ויקרבם כפרדס רמונים.

מא אחסן תודדך יא אכ׳תי יא ערוס, מא אגוד מחבתך אטיב מן אלכ׳מר, וראיחהֵ אדהאנך אכ׳יר מן אלאטיאב.

אחותי! הכלה (ביחס לחתן שלה)! מה יפה ההתידדות שלך, כמה טובה האהבה שלך, יותר טובה מהיין וריח השמנים שלך יותר טוב מהבשמים.

מה טבו דדיך – מה טובה ידידותך.

מה טבו דדיך – מה טובה אהבתך.

ענין אמרו מה יפו דדיך על הצדיקים שבמלכי יהודה אסא ויהושפט ויחזקיהו ויאשיהו ודומיהם, ואע״פ שהיו בישראל צדיקים רבים כגון שבעת אלפים אשר לא כרעו לבעל וכגון מאה איש שהחביא עובדיה חמשים חמשים במערה לא היה בהם מלך כשר ולא כהן, ונוסף על כך היו מגרשים את הנביאים משומרון כמו שאמר אמציה חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה (עמוס ז יב), ונאמר עוד ושומרון לא תוסיף לבוא לה עוד נביא (לא כך כתוב), ולא נותרה תקוה כי אם במלכי יהודה שהיו בהם צדיקים ועליהם נאמר מה יפו דדיך. אבל מה טובו דדיך, רומז בזה על הכהנים.

ואמרו מיין לפי שהיתה עמהם התורה ועם המלכים משנה תורה, שנמשלו ליין (חלב) שנאמר יין וחלב (ישעיהו נה א). אחד חם בטבעו ואחד קר בטבעו.

מה יפו דודיך – כל מקום שהראית לי שם חיבה, יפה הוא בעיניי: גלגל שילה נוב וגבעון ובית העולמים. הוא שיסד הבבלי (יוצר ליום א׳ של פסח לר׳ שלמה הבבלי): מה יפו דודיך אחותי כלה^א – מנוחה ושאר ויעודים, מנוחה – זו ירושלים, ושאר ויעודים – מקום שנתוועדה שם שכינה לישראל.

וריח שמניך – שם טוב.

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, וכן בפיוט. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165 חסר: ״מה יפו דודיך אחותי כלה״.

How beautiful is your love – Every place where you showed me affection is beautiful in My eyes; Gilgal, Shiloh, Nov, Givon, and the eternal Temple. That is what the [poet] from Bavel composed, "A resting place and other meeting places,⁠" "resting place" refers to Yerusholayim, and "other meeting places" refers to each place where the Divine Presence met with Yisroel.

And the fragrance of your oils – Your good name.

מה יפו דודיך אחותי כלה – אמר ר׳ יוחנן כשם שהכלה אינה נאה אלא בתכשיטין כך ישראל אינם נאים אלא בתלמידי חכמים.

מה טובו דודיך מיין – מה היין מגדל את הגוף כך תלמידי חכמים מגדלים את ישראל. וכן אמ׳ אלישע לאליהו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

וריח שמניך מכל בשמים – אלו שמנים של קדש שמן כהונה ושמן מלכות שאין כל אומה ולשון כיוצא בהן. ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל בר נחמן אמרו בי׳ מקומות נקראו ישראל כלה שנאמר אתי מלבנון כלה.

לבבתיני אחותי כלה – נופת תטופנה שפתותיך כלה.

גן נעול אחותי כלה – באתי לגני אחותי כלה הרי ששה. וד׳ בנביאים. ומשוש חתן על כלה. כחתן יכהן פאר וככלה. קול חתן וקול כלה. ותקשרים ככלה. הרי י׳ לבושים שעתיד השם ללבוש ש׳ י״י מלך גאות לבש לבש י״י עוז התאזר בגבורה וילבש בגדי נקם ויעט כמעיל קנאה. מדוע אדום ללבושך. זה הדור בלבושו. הוד והדר לבשת. וילבש צדקה. הרי י׳ ליפרע מי׳ משפחות הנזכרים באלהים אל דמי לך שבטלו את ישראל מי׳ הדברות שהיו ישראל מצויינים עליהם ככלה.

מה יפו דודיך – גלגל, ושילוֹ, ונוב, וגבעון, ובית המקדש.

וריח שמניך – עבודת השם ומעשים טובים.

How fair is thy love. Gilgal and Shiloh and Nob and Gibeon, and the house of the sanctuary.

And the smell of thine ointments. The worship of God, and good deeds.

וזה העניין מה יפו דודיך.

מה יפו דודייך – דודים ואהבים שלך יפים מכל בשמים.

מה טובו דודיך. מיני חיבתך. גם זה מן הכפלים, אינו מסיים דיבורו עד סופו, שמפרש מה טובו דודיך מיין, ובראש הפסוק מזכיר אחותי כלה.

מכל בשמים. מכל בוסמיהון.⁠^א

א. ראו תרגום על אתר: כַּמָה טָבָן עֲלַי חִבְּתִיך יַתִּיר מִן שִׁבעִין אוּמַיָא וְשׁוֹם טָב דְּצַדִּיקִין נָדֵיף מִכָּל בֻּסמְהוֹן. כלומר בתרגום עצמו כינוי הקניין במלה ״בסמהון״ מתייחס לשבעים האומות (יין בגימטריה 70 – ראו לעיל, שיר השירים א׳:ב׳, בפירוש הדוגמא). אלא שבהקשר הנוכחי לא ברור כלל למה מתייחס כינוי זה. לכן נראה לי, שיש כאן דילוג מחמת הדומות, ושהדיבור ״מכל בשמים״ הופיע פעמיים – תחילה בפשט, אך פירוש זה הושמט, ולא ניתן לשחזרו כאן; ואחר כך בדוגמא, תוך פירוש כל הפסוק בעקבות התרגום, אלא שרק הקטע האחרון בפירוש הדוגמא מופיע בגירסה שלפנינו.

מה טובו דודיך מיין – דודיך משמחים לבי יותר משתיית יין. וכל⁠{פי} שאמרה לו למעלה: טובו דודיך מיין (שיר השירים א׳:ב׳), אמר לה כך. וכלפי שאמרה: לריח שמניך טובים (שיר השירים א׳:ג׳), אמר לה וריח שמניך – ערבים עלי מכל בשמים, והן שמנים שהיא סכה בהן, כמו באסתר שכת׳ בה: ששה חדשים בשמן המור (אסתר ב׳:י״ב).

מה יפו דודיך אחותי כלה – מ״ה צדיקים¹. מה יפו א׳, מה טובו ב׳ – בב׳ עולמות.

וריח שמניך גי׳ אברהם יצחק ויעקב.

מכל בשמים – טובים דברי תורה מכל בשמים.

דבר אחר, מכל בשמים – חביבין תשובות ותפילות של ישראל משל מלאכים², וזהו וריח שמניך מכל בַּשָּׁמַיִם.

1. ראה מדרש לקח טוב, חולין צב.

2. חולין צב.

מה יפו דודיך קרבן תמיד של בוקר ושל ערב.

מה טובו דודיך מיין ניסוך היין עם התמידים.

וריח שמניך מכל בשמים הקטרת הקטורת.

מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים – אמר כמפליג מעניינה שאין בהנאות הגופיות מה שיהיה ערב כמדרגת מה שתמציאהו אליו כי הוא ערב יותר מיין וריח מה שתמציאהו אליו במה שתעתק מהעניינים המאוחרים כמו שיעתק האדם והריח אל המורח הוא יותר ערב מכל בשמים.

מה יפו – עכשיו ידבר כנגד מה שאמרה היא בתחלת דבריה ישקני וגו׳ לריח וגו׳ – לומר שהיא היתה מה שיצדק עליה כל החשק ההוא ולזה חשקה נפשו גם הוא שתישק לו מנשיקות פיה גם כי תמשכהו ללכת אחריה כמ״ש היא משכני וגו׳ וכבר נתאמת זה במה שחזרה היא לומר אמצאך אשקך.

והנה כאשר הפליג לתאר יפיה ושבחיה חזר להשיב אותה דבר כלפי מה שהתחילה בשירה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. לריח, ואמר מה יפו דודיך. ירצה את אמרת לי כי טובים דודיך מיין וריח שמני שהיה טוב כי על כן נכספת שאשק אותך כמו שאמרה אני אומר כי טוב היופי והידידות הוא תלוי בך. וגם ריח שמניך כריח לבנון. ולכן אכסוף את אלו כמו פיך. והכוונה מבוארת כי אמר לה וזרזה כי כמו שאמרה שהיתה תשוקתה עצומה אל נשיקות הדבוק ואל שימשכנה אחריו כן היה ראוי שיהיו תמיד זכותיה ראויין לזה. אם בדעות ואם במדות כי על זה הדרך תהיה התשוקה נאותה והדבוק ימשך לעולם: וכמה יעיד על זה מה שאמר בחוץ אמצאך בשוק אשקך כמו שיבא.

{דודים טובים מיין - השוואת שלמויות}

מה – אמר כי קלוס זאת במה שהוא אחות ובמה שהיא כלה, הוא שטובים דודיה מן היין, אשר בו היא מתארת בתחלת השיר, ושלמות מדותיה המתואר למעלה בלבנון, אמר לי טוב גם כן ריח שלמותיה מריח לבנון, והוא החלק הראשון:

מה יפו – מלת מה יורה על הפלגת הדבר כמו מה רב טובך (תהלים ל״א:כ׳).

דודיך – אהבתך וחבתך.

מה יפו דודיך – מה מאוד היו יפים הראות חיבתך אלי את אחותי כלה, מה מאוד היו טובים יותר ממשתה היין וריח השמן שאת סכה^א מהם, הוא ריח ערב מריח כל בשמים. והנמשל הוא לומר האמונה שאת מאמינה^ב בי ופרסום קדושת שמי הבא על ידך, הגון בעיני ומקובל לפני.

א. כן צ״ל. בדפוסים: ״שאתה סך״.

ב. כן צ״ל. בדפוסים: ״שאתה מאמין״.

מליצה:

מה יפו – עד עתה שהיה הדבוק ע״י ההשגה הנבואיית היה הידידות מצד השם, כי ההופעה הנבואיית תרד מלמעלה למטה, לא כן ההתדבקות שבא ע״י מעשה העבודה במקדש שעקרו בא ע״י מדת האהבה אשר בבתי הנפש, אשר תכלה ותכסוף באהבה עזה לדודה, הוא בא מלמטה למעלה ע״י התעוררות הנפש ואהבתה, ועז״א מה יפו דודיך, והנה עד עתה לא שבח רק א״ע כמ״ש הנך יפה רעיתי, ועתה משבח את אהבתה, כי עד עתה התחבר עמה ע״י ההשגה שהיא עצמית הנפש, ועתה התחבר עמה על ידי שלהבת אהבתה בעבודתה לאלהים, ולכן קראה אחותי, כי ע״י מדת האהבה נעשית אחותו ושוה לו. ומבאר מה טובו דודיך מיין, אם יכוין על היין ממש יאמר שהתלהבות הנפש באהבת ה׳ טוב מהתלהבותה בסבת היין, שהיא אש זרה גופני, לא כן אהבת ה׳ שהוא ענין רוחני אלהי, ואם יכוין על היין המליציי שגדרו תמיד על השפע הנבואיית, יאמר שדודיה ר״ל מדת האהבה גדולה ממדרגת השגת הנבואה, כי היא המתעצם בנפש עצמו עד שדבוקה תמיד באהבתו, וריח שמניך שהוא הריח וההשגה שתשיג ע״י התלהבותה ועבודתה, טובים מכל בשמים שזה ממליץ תמיד על השכלות עיוניות, כי השמן המורק ע״י אהבת ה׳ הוא ההשגה ברוח הקודש הדבוקה על הדבקים באהבתו.

וריח שמניך – א״ר שמואל בר נחמני, מה שמן זה חלק ע״י שאתה מפטמו אתה מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה אתה דורשו ומוצא בו כמה טעמים.⁠¹ (מ״ר)

1. כי השמן בעצמו חלק ופשוט בלי כל טעם וריח, ורק כשמפטמין אותו בבשמים אז ריחו נודף יותר מאשר הבשמים עצמן, כך הוא הפסוק כשהוא לעצמו בתורה שבכתב אינו מובן טעמו, ורק אם יבארוהו בתורה שבעל פה אז יוטעם הפסוק בטעם מוטעם ומתקבל.

מַה יָּפוּ – כמה¹ מאד יפים היו² דֹדַיִךְ – אהבתךְ וחבתךְ אלי³, את⁴ אֲחֹתִי כַלָּה⁵, מַה טֹּבוּ – כמה⁶ טובים היו⁷ דֹדַיִךְ – אהבתךְ וחבתךְ אלי⁸ יותר⁹ מִמִּשְׁתֵּה¹⁰ הַיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ בהם את סכה את גופך ערבים יותר¹¹ מִכָּל הַבְּשָׂמִים¹²:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. ראה ביאור לעיל בפס׳ ט׳.

6. מצודת ציון.

7. מצודת דוד.

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד.

10. שם.

11. שם.

12. והנמשל, האמונה שאת כנסת ישראל מאמינה בי ופרסום קדושת שמי הבא על ידך, הגון בעיני ומקובל לפני יותר מכל הבשמים, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהקב״ה אומר לכנסת ישראל, בכל מקום שאת מראה לי שם חיבה, בגלגל, בשילה, בנוב וגבעון ובבית העולמים, יפה את בעיני, רש״י. ובמדרש, אמר ר׳ יוחנן כשם שהכלה אינה נאה אלא בתכשיטים כך ישראל אינם נאים אלא בתלמידי חכמים, ומה היין מגדל את הגוף כך תלמידי חכמים מגדלים את ישראל, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון