וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
(א) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
Moreover the word of Hashem came to me, saying,
__
הכל
(ב) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כׇּל־תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ׃
"You, son of man, will you judge, will you judge the bloody city? Then cause her to know all her abominations.
וְאַתְּ בַּר אָדָם הֲתוֹכַח הֲתוֹכַח יַת קַרְתָּא דְאִשְׁדֵי דַם זַכַּאי בְּגַוָהּ וְחַוֵי לָהּ יַת כָּל תּוֹעֲבָתָהָא.
will you judge the city of bloodshed Jerusalem.
and let her know The "heh" in והודעתה is pointed, so that the meaning is, "and let her know."
ואתה בן אדם התשפוט התשפוט – הכפל לחזק הענין כמו האכה אכה (מלכים ב ו׳:כ״א), אמר אם תשפוט אותה ראה מעשיה.
את עיר הדמים – אע״פ שהיתה עיר גילולים ותועבות אחרות העון הגדול הוא שפיכות דם נקי וכן אמר במנשה אחר שזכר כל תועבותיו וגם דם נקי שפך מנשה (מלכים ב כ״א:ט״ז).
והודעת – תודיע אותה את כל תועבותיה ועליהם תשפטנה והמשפט הוא בדברים שתודיענה כי היא חייבת לפי מעשיה כל הרע הבא עליה ויותר.
ויונתן תרגם: התוכח ית קרתא דאשדי דם זכאי.
התשפוט – בה״א השאלה ר״ל האם רוצה אתם להתוכח עם אנשי עיר הדמים השופכת דם אנשים נקיים.
והודעתה – אז הודע להם בהויכוח את כל תועבותיה.
הכל
(ג) וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ־הֹוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטׇמְאָֽה׃
You shall say, 'Thus says Adonai Elohim, 'A city that sheds blood in her midst, that her time may come, and that makes idols against herself to defile her!
וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים קַרְתָּא דְאַשְׁדֵי דַם זַכַּאי בְּגַוָהּ מְטָא עִדַן תַּבְרָהּ וּדְפָלְחִין לְטַעֲוָתָא בְגַוָהּ בְּדִיל לְסַאֲבוּתָא.
עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה – הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר׳ עיר שופכת דם בתוכה אמר י״י אלהים לבוא עתה.
ועשתה גילולים – כמו ואשר עשתה גלולים וגו׳.
O city that sheds blood in her midst, her time is approaching This is a transposed verse, and this is its meaning: A city that sheds blood in her midst the Lord God said that its time is coming.
and makes idols Like "and which makes idols, etc."
עיר שופכת דם בתוכה לבואא עתה – הרי זה מקרא מסורס. וכה פתרונו: עיר שופכת דם בתוכה אמר י״י אלהים לבוא עיתה לפקוד עליה דמה וגלולים שעשתה בה לטמאה. כמו שמפרש והולך בסמוך.
א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״לבא״.
ואמרת. עיר שופכת דם – עיר שאנשיה שופכים דם וכן דרך הלשון לזכור העיר במקום אנשיה לפי שהעיר כוללת אותם כולם כמו העיר היוצאת אלף (עמוס ה׳:ג׳), עיר הומיה קריה עליזה (ישעיהו כ״ב:ב׳) והדומה להם.
בתוכה – אמר בתוכה לשני טעמים האחד כי שפיכות דמים לעיני כל היא רעה גדולה יותר משפיכות דמים בדרכים ובמסתרים והשני אמר בתוכה כלומר כי תוכה מלא דם מרוב שפיכות דמים כמו שאמר על מנשה עד אשר מלא ירושלים פה לפה (מלכים ב כ״א:ט״ז).
לבא עתה – שפיכות דמים גרם לה לבא עת חרבנה.
ועשתה גילולים עליה לטמאה – אמר עליה לפי שהגלולים היו על ההרים ועל הגבעות (ישעיהו ס״ה:ז׳).
ויונתן תרגם עליה – בגוה.
לטמאה – הטמאות שהאדם מוזהר עליהם הם מדרגות יש טומאה במגע ויש טומאה חמורה ממנה לבעול בעילות האסורות ויש עוד טומאה חמורה ממנה והיא עבודת הגילולים שהיא טמאת הנפש ועל אלה השתים האחרונות קאה ארץ כנען הגוי אשר בה לפיכך זכרם בזו הפרשה ולפיכך אמר על מעשה הגילולים לטמאה וכן בתורה אמר בהפך קדושים תהיו ואמר אחריו אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם (ויקרא י״ט:ד׳) כי עבודת הגילולים היא טומאת הנפש לפיכך אמר לטמאה ואמר ובגילוליך אשר עשית טמאת (יחזקאל כ״ב:ד׳) כי היא הטומאה הגדולה.
עיר שופכת דם – ר״ל זאת העיר שבעבור שהיו אנשיה שופכים דם בתוכה סבבה לבוא עתה וזמן תשלום גמולה.
ועשתה – ועוד עשתה עליה דברים תועבים ומאוסים כגלל של רעי למען טמא את העיר הזאת להרחיקה מעל פניו.
עיר שופכת דם בתוכה – עיר דרך קריאה, כאלו אמר הוי עיר. ואמר בתוכה – לשון נסתר, על דרך מה שפירשתי בישעיה א׳:ד׳.
לבוא עתה – באופן שבא עת פקודתך.
עליה – כנגד בתוכה. בתוכה שופכת דם, ותועבותיה עליה. על דרך: כי עונותי עברו ראשי {תהלים ל״ח:ה׳}.
ולדעת תלמידי מוהר״ר אברהם חי מיינסטער אנשי העיר עשו גלולים עליה, כאלו היאא מזבח להקריב עליו לאלילים, ועל יד כן נטמאה.
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״הוא״.
הכל
(ד) בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת׃
You have become guilty in your blood that you have shed, and are defiled in your idols which you have made; and you have caused your days to draw near, and have come even to your years. Therefore I have made you a reproach to the nations, and a mocking to all the countries.
בְּחוֹבַת דַם זַכַּאי דִאַשַׁדְתְּ חַבְתְּ וּבְּפוּלְחָן טַעֲוָתֵךְ דִפְלַחְתְּ אִסְתַּאַבְתְּ וְקָרֵיב יוֹם תַּבְרִיךְ וּמְטָא עִדַן בִּישְׁתִּיךְ עַל כֵּן יְהַבְתִּיךְ חִסוּדִין לְעַמְמַיָא וּלְעֵיב לְכָל מִדִינָתָא.
ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך – נשמטה מ״ותבוא״ האות של הנקבה, ואני מתכוון ליו״ד אשר <כמו> ב״ותבאי בעדי עדיים״ (יחזקאל ט״ז:ז׳).1
1. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 262, 364, 370 (רקמה, עמ׳ רעח, שעח, שפד). רד״ק סבור שתיבת ״ותבוא״ היא צורת נוכח, וחילוף גופים הוא תופעה רגילה במקרא. יונתן תרגם את המשפט: ״ומטא עדן (!) בישתוך״.
up to your years The decree of: "and you will have grown old" (Devarim 4:25), with its numerical value, which Moshe said.
and [a subject of] gossip Heb. וְקַלָסָה, gossip, that everyone will speak about you, parlediz in Old French, [subject of] gossip.
בדמך אשר שפכת אשמת – נתחייבת עצמך הריגה.
ובגילולייך אשר עשית טמאת – טמאת את הארץ והקיאה אתכם וגליתם ממקומכם.
ותבואיא עד שנותיך – שלמו ימי גזירת ונושנתם בגימטריא.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24 , פריס 162, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ותבוא״.
אעפ״כא ששפכת דם בתוכה ועשתהב גלולים, ותקריבי ימיך – על רוב שפיכת הדם.
א. פוזננסקי הציע לתקן: לפי.
ב. בכ״י: ופשתה.
בדמך, ותקריבי ימיך – את ברעותיך הקרבת ימי גלותיך וחרבנך.
ותבא עד שנותיך – שנות הגלות והחרבן והוא כפל הענין במלות שונות ואמר ותבא שהוא לשון זכר הנמצא ולשון הפרשה לנקבה הנמצאת כמו שכתבנו כמה פעמים כי כשדבר כנגד העדה פעמים ידבר בלשון זכר ופעמים ידבר בלשון נקבה כי יכונו בעם שהוא לשון זכר ובעדה שהוא לשון נקבה.
על כן נתתיך חרפה לגוים – שהגוים מחרפים ומבזים אותך על עזבך תורת אלהיך והם לא עזבו תורת אלהיהם.
על כן נתתיך – זאת חרפה וקלסה להם כלומר בפיהם וטעם נתתיך כי כולם שולטים בך ולא יראו ממך לחרפך ולגדפך הפך הכבוד שהיה לך והיראה ממך אם היית עושה רצוני כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ״ח:י׳) לפיכך כשעברת על רצוני משלו בך גוים רבים ועתה חרפה וקלסה להם ופירוש קלסה לעג וכן יתקלסו בך (יחזקאל כ״ב:ה׳), וכן הוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו (חבקוק א׳:י׳).
ותבוא עד שנותיך – יונתן תרגם ומטא עידן בישתיך וזהו מן החילופים שבין מערבאי למדינחאי. למערבאי כתיב וקרי עד ולמדנחאי עת כתיב עד קרי.
אשמת – נעשית בעלת אשמה.
טמאת – את העיר.
ותקריבי ימיך – בעצמך הקרבת ימי הגמול והתשלומין.
ותבא וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
על כן – בעבור עונך מסרתיך אל העמים שיחרפו אותך וילעגו בך.
אשמת – נעשית חייבת עונש.
ותקריבי ימיך – ימי הפקודה, כמו למטה (פסוק י״ד) לימים אשר אני עושה אותך.
ותבוא – משפטו ותבאי, כמו (בסוף הפרשה הקודמת) תהיה במקום תהיי.
ותבוא עד שנותיך – עד שנות פקודתך.
ותקריבי ימיך ותבא עד שנותיך – השנים מציינים שנות עולם, שבכל שנה יתחדשו שנויים בנמצאי העולם, והימים (כשאינו בא על ימים אחדים) יצייר ההמשך הזמני המייעד לכל נמצא בכלל, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, וכשאמר כמה ימי שני חייך, היינו ההמשך הכללי משני חייך, ומצאנו הרבה פעמים שמציין בימים הימים הטובים, ובשנים יציין השנוים שיעשו בחיי האדם שרובן רעים, כי כל שנה ישונה ליחותו ומזגו ויותך ויופסד ויתקרב אל הזקנה, ודייק יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ודברנו ע״ז בכ״מ, ואמר פה תקריבי ימיך שנשלמו ימי הטובה ובא קיצם, ותבא עד השינויים שיתחדשו עליך לרעה.
חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות – קלסה היא יותר מחרפה שהוא המאמר שעושים לצחוק ולגנאי וכבר בארתי למעלה (ו׳ ט׳, י״ב ט״ו) שבכל הספר הזה יציין שגלו בגוים ומשם נתפזרו לארצות רחוקות, ובזה מוסיף שלא לבד שיהיה חרפה, כי יהיה גם קלסה, ולא לבד לגוים הסמוכים, כי גם לארצות רחוקות כמ״ש הקרובות והרחוקות וכו׳.
בדמך אשר שפכת אשמת – שעקר האשם והעונש היה בעבור שפיכת דמים,
ובגלוליך אשר עשית טמאת – כי על האשם יכופר לו אחר שיקבל ענשו, אבל גם אח״כ עודך טמאה מיתר הגלולים, לכן ע״י ש״ד תקריבי ימיך יבא זמן כליונך במהרה, וע״י הגלולים תבא עד שנותיך – אחר שיבא יום מפלתך וגלותך יתחילו לך שנים שונות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, שגם בגוים לא תמצא מנוח, ומפרש על כן נתתיך חרפה בגוים שמן ירושלים באו אל הגוים הקרובים ושם היו לחרפה ומן הגוים נפזרו בארצות רחוקות ושם היו לקלסה – ומפרש
הכל
(ה) הַקְּרֹב֛וֹת וְהָרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה׃
Those who are near, and those who are far from you, shall mock you, you who are infamous and full of tumult.
דְקָרִיבִין וְדִרְחִיקִין מִנִיךְ יִתְלַעֲבוּן בִּיךְ סוֹאֲבַת שְׁמָא דְסַגִיאִין אִתְרְגוּשְׁתָּהָא.
יתקלסו בך – ומה היא הקלסות טמאת השם זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראות עם טמא שפתים (ישעיהו ו׳:ה׳).
will gossip about you And what is the gossip?...whose name is so befouled This is she who befouled her name, for they were called a holy people, sons of their Creator, and they caused themselves to be called "a people of unclean lips" (Yeshayahu 6:5).
יתקלסו בך – ילעגו בך. כמו לעג וקלס (תהלים מ״ד:י״ד).
טמאת השם – טמאת את השם שקראתי עליך בתחילתך. שבתחילה קראתי לך שם קדוש, והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא י״א:מ״ד). ועכשיו נטמאת אותו השם שקראתי לך קדוש בדמך אשר שפכת ובגילולים אשר עשית (יחזקאל כ״ב:ד׳). והולך ומפרש היאך טימאו את השם: הנה נשיאי ישראל וגומ׳ (יחזקאל כ״ב:ו׳).
רבת המהומה – תיבה זו רבת המהומה. אין בידי לפרש. אך רואה אני שכתוב: נאספו אלא הרי שומרון וראוב מהומות רבות בתוכה (עמוס ג׳:ט׳). מי שיודע פתרונו שלג זה הפסוק יורנו פתרונו שְל זה. ודומה לו. שרבת המהומה פתרונו: אומה הומייה שרבים עשוקים וצועקים עליה.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״האספו על״.
ב. כן בפסוק, ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״וראוי״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״כל״.
הקרובות, טמאת השם – שיש לך שם טומאה בגוים כי מלבד שאת טמאה בגופך את טמאה בשמך.
רבת המהומה – שמהומותיך רבות רעב וחרב ודבר.
יתקלסו בך – ילעגו עליך.
טמאת השם – אתה ישראל שטמאת שמך בעשות מעשים כאלה ואתה בעלת רבת המהומה הנשמע מצעקת יללת הנעשקים בך.
הכל
(ו) הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפׇךְ־דָּֽם׃
Behold, the princes of Israel, everyone according to his power, have been in you to shed blood.
הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך – א״ר אלעזר מלמד שהיו פושטים ידיהם וזרועותיהם תחת כנפיהם ונוטלים את השחר והיו מקלקלים את הדין.
איש לזרעו היו בך – פירושו, שכל איש מהם נתן את הביטוי הראוי לכוחו בשפיכת הדמים.1
1. בדומה לכך: ת״י, רש״י ורד״ק.
each one by his own arm Whoever was stronger overpowered [the other].
איש לזרועו – כל איש הולך לזרוע ידו להרוג את חבירו, כל דאלים גבר. וכל מהא שהיו עושין שלא כדין היו עושין למען שפך דם. כתבתי בתורתי: לא תרצח, והם רצחו ושפכו דם. והדם מטמא את הארץ, כמו שנאמר: ולא תחניפו את הארץ וגומ׳ (במדבר ל״ה:ל״ג).
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״זמן״.
הנה נשיאי ישראל – המלכים והשרים.
איש לזרועו היו בך – כלומר כל איש ואיש לפי חזקו היו להרע ולשפוך דם זהו שאמר לזרועו לפי זרועו והתגברותו מפני עשרו או קרוביו וכן איש זרוע לו הארץ (איוב כ״ב:ח׳).
איש לזרעו היו – הזרוע מציין ראשית הכח, והנשיא אשר במשפט יעמיד ארץ המשפט היא הזרוע שלו המניעה ידו וכחו, אבל אם יגבר שלא במשפט נקרא איש זרוע (איוב כ״ב ח׳).
הכל
(ז) אָ֤ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ לַגֵּ֛ר עָשׂ֥וּ בַעֹ֖שֶׁק בְּתוֹכֵ֑ךְ יָת֥וֹם וְאַלְמָנָ֖ה ה֥וֹנוּ בָֽךְ׃
In you they have made light of father and mother; in your midst they have oppressed the foreigner; in you they have wronged the fatherless and the widow.
אַבָּא וְאִמָא אָקִילוּ בָךְ לְגִיוֹרָא אֲנִיסוּ אוֹנְסָא בְּגַוִיךְ יַתְמִין וְאַרְמְלָן אוֹנִיאוּ בִיךְ.
Father and mother are held light in you All the abominations in the section of "You shall be holy" (Vayikra 19, 20), about which they were warned, are enumerated here.
כתבתי בתורתי: כבד את אביך ואת אמך (שמות כ׳:י״א), והם: אב ואם הקלו.
כתבתי בתורתי: לא תעשוק שכיר עני ואביון (דברים כ״ד:י״ד), והם: עשקו את הגר.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט: ״את הגר... יתום״.
הכל
(ח) קׇדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלָּֽלְתְּ׃
You have despised My holy things, and have profaned My Sabbaths.
My holy things have you despised And not as I said: "you shall slaughter it as an expression of your good will" (Vayikra 22:29).
קדשי בזית – כמו שאמר והבאתם גזול את הפסח ואת החולה (מלאכי א׳:י״ג) וכל זה דרך בזיון.
ואת שבתותי חללת – כמו שראינו שהזהירם ירמיהו על חלול השבת.
הכל
(ט) אַנְשֵׁ֥י רָכִ֛יל הָ֥יוּ בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפׇךְ־דָּ֑ם וְאֶל־הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ בְתוֹכֵֽךְ׃
In you there have been slanderous men to shed blood; and in you they have eaten on the mountains; in your midst they have committed lewdness.
גַבְרֵי אָכְלֵי קוּרְצָא הֲיוֹ בִיךְ בְּדִיל לְמִשְׁפַּךְ דַם זַכַּאי וּבְטוּרַיָא פְלָחוּ בִיךְ לְטַעֲוָתָא אֲרֵי עֵיצַת חֶטְאִין עֲבָדוּ בְגַוִיךְ.
and in you they have eaten upon the mountains and on the mountains they have worshipped in you to pagan deities.
they have held wicked plans Heb. זִמָה, plans of wickedness.
כתבתי בתורתי: לא תלך רכיל (ויקרא י״ט:ט״ז), והם: אפילו רכלו והלכו למען שפך דם. שעל ידי רכילות באים לשפיכות דמים.
כתבתי בתורתי: לא תעמד על דם רעיך (ויקרא י״ט:ט״ז), והם: עמדו.
ואל ההרים אכלו בך – שאכלו זבחי מתים. עבודה זרה שבהרים.
אנשי רכיל – שהיו הולכים רכיל מהחלושים לחזקים כדי לשפוך דם נקי חנם.
ואל ההרים אכלו – כמו שפירשנו זו למעלה בפסוק ואל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳).
זמה עשו בתוכך – אמר זמה דרך כלל לכל העריות ואחר כך פרט קצתם.
רכיל – ענין לה״ר.
ואל ההרים – בההרים אל במקום במקום בי״ת.
זמה – עניינו גנות ורשע כמו כי זמה עשו (הושע ו׳:ט׳).
הכל
(י) עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ׃
In you they have uncovered their fathers' nakedness; in you they have afflicted her who was unclean in her impurity.
כתבתי בתורתי: ערות אביך וערות אמךא לא תגלה (ויקרא י״ח:ז׳), והם: ערות אב גלה בך.
כתבתי בתורתי: ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו׳ (ויקרא כ׳:י״ח), והם: טמאת הנדה עינו בך.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, פירנצה II.24 . בכ״י לוצקי 777 (חסר ״וערות״): ״ואמך״.
ערות אב – זכר חמורה שבעריות והוא שאמר בתורה ערות אביך והיא אמו שהוא אשת אביו ובאמרו גלה לשון יחיד והאחרים לשון רבים יש בו רמז למה שאמרו רבותינו ז״ל כי אמון הרבה אשמה (דברי הימים ב ל״ג:כ״ג) שבא על אמו.
טמאת הנדה – שם רוצה לומר אשה שהיא מדם נדות וכמהו שם והוציאו את הנדה מן הקדש (דברי הימים ב כ״ט:ה׳) כימי נדת דותה (ויקרא י״ב:ב׳) והתאר כמו כן בזה המשקל נדה היא (עזרא ט׳:י״א), וזכר בבעילת הענוי שאמר ענו בך כי יש לה ענוי אם יבעלוה בנדתה כמו שיש לבתולה.
הכל
(יא) וְאִ֣ישׁ׀ אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֗הוּ עָשָׂה֙ תּוֹעֵבָ֔ה וְאִ֥ישׁ אֶת־כַּלָּת֖וֹ טִמֵּ֣א בְזִמָּ֑ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֲחֹת֥וֹ בַת־אָבִ֖יו עִנָּה־בָֽךְ׃
One has committed abomination with his neighbor's wife; and another has lewdly defiled his daughter-in-law; and another in you has afflicted his sister, his father's daughter.
וּגְבַר יַת אִתַּת חַבְרֵיהּ עֲבַד תּוֹעֵיבָא וּגְבַר יַת כַּלָתֵיהּ סָאֵיב בְּעֵיצַת חֶטְאִין וּגְבַר יַת אֲחָתֵיהּ בַת אֲבוּהִי עַנֵי בִיךְ.
ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה – מהו בזמה במחשבה, א״ר אלעזר היו יושבים ומחשבים אי זה ערוה חמורה הוי אומר מי שבא על אשת איש בחנק ומי שבא על כלתו בסקילה הרי כלה חמורה. תני רבי ישמעאל ואיש ואביו ילכו אל הנערה, יכול לתאוה, ת״ל לחלל את שם קדשי.
כתבתי בתורתי: ואישא אשר ינאף את אשת אישב אשרג ינאף את אשת רעהו (ויקרא כ׳:י׳), והם: נאפו אשת איש.
כתבתי בתורתי: אישד אשר ישכב את כלתו (ויקרא כ׳:י״ב), והם: איש את כלתו טימא בזימה. כתבתי בתורתי: איש אשר יקח את אחותו בת אביו (ויקרא כ׳:י״ז), והם איש את אחותו בת אביו ענוה בך.
א. כן בפסוק, ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״איש״.
ב. כן בפסוק, ובכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 יש שיבוש.
ג. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ואשר״.
ד. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24 , פריס 162. בפסוק: ״ואיש״.
ה. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24 , פריס 162, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ענה״.
ואיש את אשת רעהו – אינו אומר על איש אחד לבד כמו שאמר ואיש בא מבעל שלישה (מלכים ב ד׳:מ״ב) והדומים לו אלא אמר איש ואיש כמו איש מזרעך (ויקרא כ״א:י״ז), איש כי יתן מום בעמיתו (ויקרא כ״ד:י״ט) והדומים להם וכן ואיש את כלתו ואיש את אחותו ואמר ענה בך כי ברוב אם ישכב עם אחותו ישכב עמה בבית אביו והיא עודנה בתולה.
הכל
(יב) שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפׇךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֤י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ־הֹוִֽה׃
In you they have taken bribes to shed blood; you have taken interest and increase, and you have greedily gained of your neighbors by oppression, and have forgotten Me,' says Adonai Elohim.
שׁוֹחֲדָא קַבִּילוּ בִיךְ בְּדִיל לְמִשְׁפַּךְ דַם זַכַּאי חִבּוּלְיָא וְרִבִּיתָא נְסֵיבְתְּ וְאַהֲנֵית רְחִימָךְ בְּאוּנְסָא וּפּוּלְחָנִי שְׁבַקְתְּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
ותבצעי רעיך בעשק – יש אומרים לגביו:1 הועלת להם בעושק, וממנו: ״מה בצע כי נהרג את אחינו״ (בראשית ל״ז:כ״ו).
1. כך ת״י ורש״י בפירושו הראשון, ובדומה לזה רד״ק. ריב״ג, אצול, ערך ׳בצע׳, סבור שההוראה היא ״חמדה ורצייה״.
ותבצעי רעיך בעושק – העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים.
לשון אחר: ותבצעי – לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ י״י (תהלים י׳:ג׳) וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק.
and enriched your neighbors with dishonest gain You made your friends rich with the dishonest gain that you gained dishonestly from the poor. Another explanation: וַתְּבַצְעִי is a form of a word for robbery, like: "and the robber (וּבֹצֵעַ) blesses himself for having blasphemed the Lord" (Tehillim 10:3). Accordingly, its interpretation is: and you robbed your friends with affliction.
כתבתי בתורתי: לא תקחו כופר לנפש רוצח (במדבר ל״ה:ל״א), והם: שוחד לקחו בך למען שפוך דם.
כתבתי בתורתי: אל תקח מאתו נשך ותרבית (ויקרא כ״ה:ל״ו), והם: נשך ותרבית לקחת.
ותבצעי רעיך בעשק – ותהני מאהביך ממון שעשקת כמו מה בצע (בראשית ל״ז:כ״ו) דמתרגמינן: מה ממון ניתהני. למדת שעברו על כל מהא שכתוב בפרשת קדושים תהיו. ולפיכך הוא קורא אותם בתחילת העיניין טמאת השם.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״מה״.
שחד – מלכך ושריך לקחו שחד מבעל הריב לשפוך דם נקי.
נשך ותרבית לקחת – כפל הענין במלות שונות וארז״ל זהו נשך זהו תרבית ולא חלקו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין.
ותבצעי רעיך בעושק – פירושו כתרגומו ואהנית רחמיך באונסיא כלומר ההנית מרעיך ונתת להם בצע כסף מן העושק שעשקת בני עמך החלושים ורעיך הם אשור ומצרים שהיו נותנים להם שוחד להיות להם לעזרה.
ואותי שכחת – כי לא בטחת בי ולא בקשת ממני עזר אלא מן האומות המכלות אותך וכן אמר לטעם אחר ואותי שכחת אמר אותי שכחת שהזהרתי אותך על כל אלה העבירות והלכת אחרי תאותך ולא זכרת אותי שצויתיך עליהן.
למען שפך דם – כי מפני השוחד הרגו נפשות נקיים.
נשך ותרבית – לשון נשך אמור בכסף תרבית באוכל.
ותבצעי רעיך – עם העושק שעשקת העשרת את רעיך העובדי כוכבים להיות בעזרתך מול האויב ואותי שכחת ולא בטחת בי.
ותבצעי – מענין גזלה כמו כן ארחות כל בוצע בצע ויל״פ מענין רווח כמו מה בצע, שתעשוק ותעשיר בזה את רעיך ואנשי בריתך שהם מצרים ואשור.
הכל
(יג) וְהִנֵּה֙ הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י אֶל־בִּצְעֵ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית וְעַ֨ל־דָּמֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בְּתוֹכֵֽךְ׃
'Behold, therefore, I have struck My hand at your dishonest gain which you have made, and at your blood which has been in your midst.
וְהָא אַיְתֵיתִי פּוּרְעֲנוּתִי עֲלָךְ בְּחוֹבֵי מָמוֹן אוֹנְסִיךְ דַאֲנַסְתְּ וְעַל דַם זַכַּאי דְאִשְׁתְּפִיךְ בְּגַוִיךְ.
והנה הכיתי כפי אל בצעך – א״ר יעקב בר אדא בש״ר יוחנן כ״ד חטאות כתב יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל שנאמר והנה הכיתי כפי אל בצעך. ר׳ פנחס בש״ר יוחנן לבני אדם שהיו בהם עובדי אלילים ומגלי עריות ושופכי דמים הגזל חמור מכולם.
I clapped My hands together I cried out, "Woe!" and lamentation.
over your dishonest gain Here we learn that robbery is more severe than all of them, for their verdict was sealed because of it.
והנה הכיתי כפי עלא בצעך – א״ר יעקב בר אחא בשם ר׳ יוחנן: כמה עונות סדר יחזקאל ובכולם לא חתם כי אם על ידי הגזל, דכתיב: והנה הכיתי כפי אל בצעךב וגו׳.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24 , פריס 162, וכן במספר כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אל״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 הושמט ע״י הדומות: ״א״ר יעקב... אל בצעך״.
והנה הכיתי כפי – דרך משל כאדם המצטער כמו שאמר וגם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כ״א:כ״ב).
אל בצעך – כמו על.
ובדברי רבותינו ז״ל כ״ד חטאות סדר יחזקאל ומכולם לא חתם אלא בגזל שנאמר הנה הכיתי כפי אל בצעך.
אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך – אמר דמך לשון יחיד דרך כלל ואמר היו בתוכך לשון רבים כי דמים רבים שפכו.
ויונתן תרגם כך: הא איתיתי פורענותי עלך בחובי ממון אונסך די אנסת רוצה לומר מה שלקחו באונס מן הנאנסים שאין כח בידם להמלט מן האנשים ההם.
הכיתי כפי – כמו למעלה ו׳:י״א.
ועל דמך אשר היו – היה משפטו דמיך אשר היו, או דמך אשר היה. ולדעת רד״ק: בא דם על דרך שם כולל.א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״ועל דמך״.
הכל
(יד) הֲיַעֲמֹ֤ד לִבֵּךְ֙ אִם־תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדַ֔יִךְ לַיָּמִ֕ים אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה אוֹתָ֑ךְ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃
Can your heart endure, or can your hands be strong, in the days that I shall deal with you? I, Hashem, have spoken it, and will do it.
הֲיִתְקַף לִבִּיךְ אִם יִתְחַסְנָן יְדֵיךְ לְיוֹמַיָא דַאֲנָא עֲתִיד לְמֶעְבַד עִמָךְ אֲנָא יְיָ גְזָרֵית בְּמֵימְרִי וַאֲקַיֵם.
that I will deal with you That I will deal with you according to your deeds.
היעמד לבך – היוכל לעמוד לבך לרוב הצרות שאני מביא עליך זהו לימים אשר אני עושה אתך רוצה לומר ימי הצרות.
דברתי ועשיתי – כמו שדברתי כן אקיים כי אני י״י והיכולת בידי.
היעמוד לבך – על עמדה להתחזק.
אם תחזקנה ידיך – לעשות גבורות במלחמה בעת בוא הימים ימי הגמול אשר אני עושה עמך.
ועשיתי – נכון הדבר בידי כאלו כבר עשיתי.
הכל
(טו) וַהֲפִיצוֹתִ֤י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֖יךְ בָּאֲרָצ֑וֹת וַהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ׃
I will scatter you among the nations, and disperse you through the countries; and I will consume your filthiness out of you.
and I will make...completely disappear And I will end.
והתימותי טומאתך ממך – אותה טומאה שקראתי לך טמאת השם אני מכלה ומסירה ממך. ודומה לו. כי אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח). ויהי כאשר תם וגו׳ (יהושע ד׳:י״א).
הכל
(טז) וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ לְעֵינֵ֣י גוֹיִ֑ם וְיָדַ֖עַתְּ כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
You shall be profaned in yourself, in the sight of the nations; and you shall know that I am Hashem.'"
ונחלת בך לעיני גוים – זהו מהמחלקה שבה נו״ן הנפעל מנוקדת בחיריק, וצורתו היסודית: ״ונחללת״, כלומר תתבזי בעיניך. וכמוהו: ״אל מקדשי כי נחל״ (יחזקאל כ״ה:ג׳), ״ונחלו מקדשיהם״ (יחזקאל ז׳:כ״ד). ויש שאמרו לגבי השניים הללו, שהם במשמעות של ״לא ינחלו נחלה״ (במדבר י״ח:כ״ג), אולם הפירוש הראשון עדיף, כי הוא השלמת האיום שהזכיר, דהיינו: ובאו פריצים וחללוה (יחזקאל ז׳:כ״ב).1
1. דברים דומים על פסוקנו ועל הפסוקים המובאים בפירושו כאן אומר פרשננו בביאורו ליח׳ ז, כד. עיין הערותינו שם. לענייננו, ריב״ג (וראה הערותינו ל-ז, כד באשר למראי מקומות) מפרש מלשון ״חלל״ (כפירוש הראשון שבביאור פרשננו); רש״י מפרש בהוראת ״חיל ורעדה״, ורד״ק – בהוראת ״נחלה״, כפירוש השני.
And you shall be profaned within yourself Heb. וְנִחַלְתָּ בָּךְ, you shall be profaned within yourself for what you have done.
ונחלת בך – ותהיו מחללים לעיני האומות בגלות. וכמו ועל מקדשי כלא נחלת.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״אל מקדשי כי״.
ונחלת בך – עיקרו וננחלת ובהעדר הנו״ן פ״א הפעל היתה ראויה עי״ן הפעל להדגש לולי שהחי״ת אינה מקבלת דגש ופירושו תהי ננחלת בעצמך כי עד עתה היית נחלתי ומעתה אין את נחלתי.
ויש מפרשים: ונחלת – ענין חלול.
לעיני גוים – שהם יראו כי אין את נחשבת נחלתי בהיותך בגלות ביניהם.
וידעת כי אני י״י – אז תדעי ותכירי כי אני י״י כי עתה שכחת אותי ואז בבא עליך כל הרעות שאמרתי לך על ידי נביאי תדע כי אני י״י אומר ועושה גוזר ומקיים.
ונחלת – לשון חלול וקלון, תהיי לבוז לעיני גוים.
בך – את תהיי סבת קלונך. שמוש הבי״ת על דרך ואכבדה בפרעה {שמות י״ד:ד׳}. ותימה על יונתן שתרגם ואיתקדש ביך. אך מצאתי כי גם התרגום האלכסנדרי (השבעים) וסומכוס ותיאודוציאון ויירונימוס תרגמו המלה כאלו היא למדבר בעדו. אם כן אולי גם יונתן היה קורא ונחלתי, ודרך תקון תרגם ונקדשתי.
הכל
(יז) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
הכל
(יח) בֶּן־אָדָ֕ם הָיוּ־לִ֥י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל [לְסִ֑יג] (לסוג) כֻּלָּ֡ם נְ֠חֹ֠שֶׁת וּבְדִ֨יל וּבַרְזֶ֤ל וְעוֹפֶ֙רֶת֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר סִגִ֥ים כֶּ֖סֶף הָיֽוּ׃
"Son of man, the house of Israel has become dross to Me; all of them are brass and tin and iron and lead, in the midst of the furnace; they are the dross of silver.
בַּר אָדָם הֲווֹ קֳדָמַי בֵּית יִשְׂרָאֵל לִפְסוּלָא כּוּלְהוֹן כְּמָא דִמְעָרַב נְחַשׁ וּבְעִיץ וּבַרְזֶל וַאֲבַר בְּגוֹ כוּרָא לִפְּסוֹלַת כַּסְפָּא הֲווֹ.
סיגים כסף היו – נוספה בה המי״ם אחרי הישמטה בשל הסמיכות,1 ופירושה: פסולת וזיוף.
1. כך: יונתן, על-פי תרגומו; ריב״ג, אלל מע, עמ׳ 261, 343, 378 (רקמה, עמ׳ רלה, שס, שצא), וראה עוד להלן בפירושים ל-מ, לח ולדמז, ד. רד״ק מביא שלוש חלופות נוספות, רוצה לומר: הוראותיו של הביטוי ״סיגים כסף״ הן: 1. סיגים סיגי כסף (בחסרון הנסמך); 2. סיגים בכסף (בחסרון אות היחס); 3. סיגים וכסף (בחסרון ו״ו החיבור). על הוראתה של תיבת ״סיגים״ עיין: פירוש אבן בלעם לישעיהו א, כה, שבו הוא מתייחס גם לפסוקנו.
dross A mixture of dross mixed in silver and gold, and it is necessary to smelt it in fire to refine it.
a furnace in which gold is refined.
היו לי ביתא ישראל – נבואה זו נאמרה על שנשארו מגלות צדקיה, שכולם היו כסיגים של נחשת ושל ברזל ועופרת, שכולם היו רשעים.
א. כן בפסוק, וכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״בני״.
לסיג – כל דבר שאינו יכול להתקיים ולעמוד בתוך הכסף והזהב בפני האש קורא סיג כגון פסולת נחשת ובדיל ועופרת.
כור – כלי צורפים הוא.
בן אדם היו לי בית ישראל לסיג – לסוג כתיב בוי״ו וקרי ביו״ד כי אותיות אהו״י מתחלפות אמר היו לי בית ישראל כמו הסיג שהיא פסולת הכסף, וזכר המתכות שהם פחותים מהכסף והם נחשת ובדיל וברזל ועופרת כלומר אם היו כולם תוך כור להתיכם כן היו לי סיגים לא כסף וכן אתיך אותם כמו שהאומן מתיך המתכות האלה ונקראו גסתרון בגמרא בלע״ז מיט״אל והכלי שיעשה מן המתכות המעורבים הוא פחות מהכלי שיעשה מאחד המתכות לבדו כי אם ישבר אין לו תקנה אלא אם כן ישובו להתיכו לפיכך המשיל ישראל למתכות המעורבים ואמר סיגים כסף היו ופירשו המפרשים כי חסר הנסמך כמו אומרים אמת (משלי כ״ב:כ״א). והנכון בהם סיגים סיגי כסף אומרים אמרי אמת ויש לפרש סיגים בכסף היו בחסרון בי״ת השמוש כמו הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א) והדומים לו רבים רוצה לומר כי מעט כסף מעורב בהם כי עושים קצת כלים מן המתכות המעורבים עם כסף מעט והם הכלים שעושים להשמיע קול כמו המצלצלים והדומים להם וישראל היו בהם חסידים מועטים וכן אמר אחר כך קבוצת כסף ונחשת וברזל (יחזקאל כ״ב:כ׳). ויש לפרש עוד סיגים וכסף היו כלומר עתה הם סיגים וכבר היו כסף וזכר כסף ולא זכר זהב שהוא נקי מכל כלי המתכות ואמר בחנני כזהב אצא (איוב כ״ג:י׳) לפי שלא היו ישראל דור אחר דור שהיו כזהב אלא ככסף.
ויונתן תרגם: כפסולת כספא הוו.
בן אדם היו – בספרים כ״י בזקף גדול לא בשני גרישין.
לסוג – לסיג קרי.
סיגים כסף היו – במקצת ספרים מלא דמלא ומשבח אני אותם מכח המסרה שכתבתי בריש ישעיה.
לסיג – כן נקרא פסולת הכסף כמו הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳).
נחושת ובדיל וגו׳ – שמות מיני מתכות מחולפות.
כור – כן שם הכלי שמזקקין בו הכסף והזהב כמו וכור לזהב (משלי י״ז:ג׳).
לסיג – מתחלה כשהוצאתים ממצרים היו משובחים ככסף וכאשר נתתים בכור ר״ל כאשר הבאתים אל הארץ נהפכו להיות סיג כי קלקלו מעשיהם.
כולם – כל בית ישראל נעשו בתוך הכור נחושת או בדיל וכו׳ ר״ל כולם קלקלו בארצם עם כי יש התחלפות מה ברשעם בפחות ויתר מ״מ כולם היו כסיגים אל מול הכסף אין אחד בהם מיישר דרכו כאשר מתחלה.
(יח-יט) לסיג – זה לשון האנציקליפעדיע על מלתא Scories :
ועיין גם כן ישעיה א׳:כ״ה וירמיה ו׳:כ״ט. והנה אמר כי ישראל כלם נהפכו להיות לפניו כסיג, וכלם כמו נחשת ובדיל וכו׳ בתוך כור. כי קודם שתבוא המתכת בתוך הכור אין הסיגים נפרשים וניכרים, ובתוך הכור יוודעו הסיגים, והנה הם סיגים של כסף. ולכן יען היות כלכם לסיגים הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלם. וכמו שקובצים כסף ונחשת וכו׳ אל תוך כור, כן אקבוץ אתכם באפי ובחמתי ואכרית אתכם בתוך ירושלם. ומעשה ההתכה איננו כאן להורות על הצירוף להפריש הטובים מן הרעים, אלא להורות על הכליון. ולכך סיים: כהתוך כסף בתוך כור {יחזקאל כ״ב:כ״ב}, כן תותכו בתוכה. ואף על פי שהכסף איננו נכרת בהתכה, אך ישאר כסף צרוף, הנה באמרו תותכו כוונתו שיעשה בהם כליה באש עברתו.
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״מלות״.
ב. כן בכ״י לוצקי, ירושלים. בכ״י שוקן, ובדפוס ראשון: ״fourneaux ״.
היו לי בית ישראל לסיג – כבר בארתי בפי׳ ישעיה (מ״ח) במש״ש הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עיני, שר״ל שהמצרף להסיר הסיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים ולא ישאיר רק הכסף, אבל המצרף סיגים בכור עוני, ר״ל בכור שאין בו כסף רק כולו סיגים הוא לא ישליך רק הסיגים הגרועים לגמרי, והמתכיות החשובים בערכם הגם שהם ג״כ אינם כסף יניח, וכן אם יצרף ה׳ את הדור שיש בו צדיקים ורשעים יכלה את הרשעים ויניח את הצדיקים, אבל אם כולם אינם צדיקים אז יברר מי שהם צדיקים לערך אנשי דורם הרשעים שהם נחשבו ככסף לעומת הגרועים בהחלט, וז״ש אחר שהיו לי בית ישראל לסיג שהם כולם סיגים, רק שיש בסיגים האלה כמה מינים השונים, והם נחושת ובדיל וברזל ועופרת וע״י שנתתים בתוך כור לצרפם, עי״כ הסיגים כסף היו – נחשבו הסיגים ככסף, שהסיגים הבלתי גרועים כ״כ טובים ככסף לעומת הגרועים מהם, וכיון בזה על הצירוף והבירור הראשון שצרפם בעת גלות יכניה שהוציא מהם החרש והמסגר והטובים שבהם והגלם בבלה, והם היו כסף נגד הסיגים שנשארו בירושלים, וז״ש
הכל
(יט) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ־הֹוִ֔ה יַ֛עַן הֱי֥וֹת כֻּלְּכֶ֖ם לְסִגִ֑ים לָכֵן֙ הִנְנִ֣י קֹבֵ֣ץ אֶתְכֶ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Therefore thus says Adonai Elohim, 'Because you have all become dross, therefore, behold, I will gather you into the midst of Jerusalem.
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דַהֲוֵיתוּן כּוּלְכוֹן לִפְסוּלָא בְּכֵן הָא אֲנָא כָנֵישׁ יַתְכוֹן לְגוֹ יְרוּשְׁלֵם.
יען היות כלכם לסיגים – לקיבוץ סיגים, שאין עשה טוב אין גם אחד.
הנני קבץ אתכם לתוך ירושלים – מדה במדה.
לכן. יען היות כלכם לסיגים – תחת אשר היה הדין עליכם להיות כסף והייתם סיגים אקבץ אתכם ואתיך אתכם באש עברתי כי כמו שהדבר המותך תאבד צורתו הראשונה בהתכה וכל שכן המתכות המעורבים שתאבד צורתם בהתכתם כן אמר שיאבדו הם בחרב וברעב ובדבר ואף הנשארים מהם יאבדו ממה שהיו בארצם בטובה יגלו ממנה לרעה.
אל תוך ירושלם – היא תהיה לכם כמו הכור למתכות.
יען היות כלכם לסגים הנני קבץ אתכם – לכן קבץ אותם לשלחם בגולה שעי״כ ברר הטובים שבהם, והיה להם שארית ופליטה בגלותם, כמ״ש (ירמיהו כ״ד) הראני ה׳ שני דודאי תאנים וכו׳, שבאר שם שגלות יכניה היה כתאנים הטובות ששלחם לבבל לטובה ולפליטה, והפרישם מן התאנים הרעות שנשארו שם והיו לקללה, וז״ש
הכל
(כ) קְבֻ֣צַת כֶּ֡סֶף וּ֠נְחֹ֠שֶׁת וּבַרְזֶ֨ל וְעוֹפֶ֤רֶת וּבְדִיל֙ אֶל־תּ֣וֹךְ כּ֔וּר לָפַֽחַת־עָלָ֥יו אֵ֖שׁ לְהַנְתִּ֑יךְ כֵּ֤ן אֶקְבֹּץ֙ בְּאַפִּ֣י וּבַחֲמָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֥י וְהִתַּכְתִּ֖י אֶתְכֶֽם׃
As they gather silver and brass and iron and lead and tin into the midst of the furnace, to blow the fire on it, to melt it; so I will gather you in My anger and in My wrath, and I will lay you there, and melt you.
כְּמַכְנֵשׁ כְּסַף וּנְחַשׁ וּבַרְזְלָא וַאֲבַר וּבְעִיץ לְגוֹ כוּרָא לְאַתְקָפָא עֲלוֹהִי נוּרָא לְאַמְסָיוּתֵיהּ כֵּן אַכְנֵשׁ בְּרוּגְזִי וּבְחֵימְתִי וְאָסֵיף וֶאֱשֵׁיצֵי יַתְכוֹן.
As they gather silver As the silversmith gathers all the dross into the furnace.
to blow Heb. לָפַחַת, to blow (לְנַפֵּחַ).
to melt Heb. לְהַנְתִּיךְ. "and cast (וְיָצַקְתָּ)" (Shemot 25:12) is translated into Aramaic as וְתַתִּיךְ.
קבוצת כסף ונחשת – מאחר שהייתם כולכם כסיגים. מה דין של סיגים? קובצים אותם אל תוך כור ומנפח אש עליהם ומנתכםא כלומר המלך והשרים ובחמתי שהוא אש אל תוך ירושלם (יחזקאל כ״ב:י״ט) שהיא הכור ומנפח אותו האש עליהם ומנתכם. כלומר המלך והשרים ועם כל עם הארץ כולם ישרפו וימקו בעוונם. הדא הוא דכתיב: וישרפוב את בית י״י ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל ביתג הגדול שרף באש (ירמיהו נ״ב:י״ג).
לפחת – לנפח האש עליו.
להנתיך – כמו להתיך.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״ומתיכם״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24 , פריס 162. בנוסח שלנו: ״וישרף״.
ג. כן בפסוק, ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ואת הבית״.
קבצת כסף – מבואר הוא ענין קבוצה שם בפלס מלוכה.
לפחת – שרשו נפח מענין נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז) ובמקום הזה נגרעה הנו״ן כמו הנו״ן נגש מן לגשת ומפני החי״ת נפתח לפחת ופירוש עליו על הכור שצריך לפחת עליו האש להתיך הדבר אשר בתוך הכור ואמר עליו כי הגחלת משימים עליו ובא להנתיך שלם עם הנו״ן שהוא פ״א הפעל.
והנחתי והתכתי אתכם – והנחתי אתכם בתוך הכור להתיך אתכם.
או פירושו: אניח ואעזוב אתכם ביד החרב והרעב והדבר.
קבוצת כסף – כמו שמקבצים כסף ונחשת וכו׳ המעורבים זה בזה אשר יקבצו אותם לאספם אל תוך הכור לנשב עליו אש להבעירו למען יותך הכל וישרף וישאר הכסף מזוקק ונקי כן אקבוץ אתכם באפי ואניח אתכם בתוך העיר ואתיך אתכם להיו׳ נמסים ונמקי׳ בצרות המצור.
והנחתי – צריך לומר:א והפחתי, לשון באש עברתי אפיח עליך (למעלה כ״א:ל״ו). והנה בחצי הראשון מהפסוק הזה הזכיר שלשה פעלים: קבץ, נפח, נתך. וכן בחצי השני אקבוץ והפחתי והתכתי. וכן במקרא שאחריו וכנסתי ונפחתי ונתכתם (יעקב חי פארדו). וכן בכתב שומרוני הנו״ן והפ״א קרובות בצורתן, צורת הנו״ן: 
, וצורת הפ״א: 
.ב
, וצורת הפ״א: 
.ב
ועדיין קשה, כי לא מצאנו כאן נפח בהפעיל. גם מלת אתכם קשה כי היה לו לומר: עליכם. ואולי הכוונה כדעת רד״ק: והנחתי אל תוך כור, ומלות אל תוך כור הכתובות בראש הפסוק מושכות אחריהן אל תוך כור אחר מלת והנחתי. ותלמידי חזקיה פואה מפרש: והנחתי אתכם ביד אפי וחמתי שהזכיר קודם לכן. ולדעת תלמידי שלום שמעון מדינה: והנחתי והתכתי ענינו אתן אתכם לְהַתָּכָה.ג
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״כמו״.
ב. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״צורת הנו״ן... וצורת הפ״א...״ וציורי האותיות.
ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ועדיין קשה... לְהַתָּכָה״.
(כ-כא) אקבץ, וכנסתי – יש הבדל בין קבץ אסף, כנס, הקובץ מקבץ הנפזרות, והאוסף אוסף אל מקום אחד, כמ״ש (ישעיהו י״א), והכונס כונס למקום שמור בל יצא משם, כונס כנד מי הים, ועז״א לאסוף ולכנס (קהלת ב׳) ר״ל שיכנס ע״מ שישארו בכור.
באפי, בחמתי, עברתי – כבר בארתי למעלה (ה׳ י״ב) שאף הוא החיצון וחמה היא החמה הפנימית, ושתיהן יהיו על החוטא, וגדר העברה שע״י אפו וחמתו שופך קצפו גם על הבלתי חוטא, שעובר גבול האף לקצוף על הכלל, כמ״ש (ישעיהו י״ג י״ג), ועז״א ונתכתם מעצמכם שכיון שנתן רשות למשחית וכו׳.
הכל
(כא) וְכִנַּסְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם וְנָפַחְתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם בְּאֵ֣שׁ עֶבְרָתִ֑י וְנִתַּכְתֶּ֖ם בְּתוֹכָֽהּ׃
Yes, I will gather you, and blow on you with the fire of My wrath, and you shall be melted in its midst.
וכנסתי – כענין וקבצתי כמו נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ״ז:ב׳), וכפל הענין בזה הפסוק לחזק הענין להוסיף בו ונפחתי עליכם באש עברתי.
וכנסתי – אל תוך העיר וכפל הדבר במ״ש.
ונפחתי – אנשב עליהם באש עברתי ר״ל בכל פעם אגדיל הצרה ותהיו נמסים בתוכה.
וכנסתי אתכם – אבל אחר שהפריש את הכסף והוציא את בני גלות יכניה מירושלים, אז אכניס אתכם, שהכניסה היא מה שמכניס דבר שישאר בפנים ולא יצא ממקום כניסתו (וזה הבדלו מן קיבוץ) ר״ל שיתר העם נשארו כנוסים בהכור שהיא ירושלים ולא ימצאו בבלה,
ונפחתי עליכם באש עברתי שגדר העברה היא החרון הכללי המתפשט על כלל העם (ואינו מבחין בין צדיק לרשע), שלא יהי׳ באף ובחמה על החוטאים לבד רק בעברה להשחית את כולם,
ונתכתם בתוכה – לא יחס עוד הנתיכה אל ה׳ רק שיותכו מעצמם מצד שיהיו בתוכה, שזה משל אל האבדון שהיו בעת גלות צדקיהו.
הכל
(כב) כְּהִתּ֥וּךְ כֶּ֙סֶף֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר כֵּ֖ן תֻּתְּכ֣וּ בְתוֹכָ֑הּ וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ שָׁפַ֥כְתִּי חֲמָתִ֖י עֲלֵיכֶֽם׃
As silver is melted in the midst of the furnace, so you shall be melted in its midst; and you shall know that I, Hashem, have poured out My wrath on you.'"
כְּאִתְמְסָאָה כְסַף בְּגוֹ כוּרָא כֵּן תִּתְמְסוּן בְּגַוָהּ וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ שְׁפִיכֵית חֵימְתִי עֲלֵיכוֹן.
כהתוך כסף – שם, ויבא שלם כהנתוך, בשקל כהנדוף עשן (תהלים ס״ח:ג׳), אלא שזה בשורק וזה בחולם. אמר כהתכת כסף בתוך כור כן תתכו בתוך ירושלם ומה שזכר כסף אחר שזכר בתחלה שאר מתכות גם כן לשני טעמים האחד שהוא מאוחר ההתכה מהבדיל והעופרת רוצה לומר בזה שיכלו באיחור זמן ברעב ובדבר ובחרב לא בזמן מועט והטעם השני זכר כסף לפי שהיו כסף מתחלה.
הכל
(כג) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
הכל
(כד) בֶּן־אָדָ֕ם אֱמׇר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם׃
"Son of man, tell her, 'You are a land that is not cleansed, nor rained on the day of indignation.
בַּר אָדָם אֲמַר לָהּ אַתְּ אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אַרְעָא לָא מִדַכְיָא הִיא וְלָא אִתְעֲבִידוּ בָּהּ עוֹבָדִין טָבִין דְיִגְנוּן עֲלָהּ בְּיוֹם לְוָט.
בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה – ר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לוי, ר׳ יוחנן אמר אתמוהי קא מתמה ארץ לא מטוהרה את כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם, ור׳ שמעון בן לקיש אמר כפשטיה דקרא ארץ לא מטוהרה את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם. רבי אבא בר כהנא אמר והנה עלה זית טרף בפיה מהיכן הביאה לו משבשין של ארץ ישראל, הדא אמרה דלא טפת ארעא דישראל במבולא.
לא גשמה ביום זעם – בעל אגרות החברים טעה לגביה, בחשבו שהיא ללא מפיק, שהרי הוא אמר לגביה: ״אידדיגוש הותל׳ (ישעיהו מ״ד:כ׳) אינו כאידדיגוש השי״ן של ׳גשמה׳, ותבקשי ולא תמצאי עוד׳ (יחזקאל כ״ו:כ״א)״. ולא ייתכן שהוא יטעה לומר שהשי״ן של ׳גשמה׳ רפה אלא אם כן היא לדעתו <צורת> מה שלא נזכר שם פועלו (=פעל), כדוגמת ״איך לא עזבה״ (ירמיהו מ״ט:כ״ה). אולם היא במפיק בה״א, בלי ספק; ואם מוכרחים לומר שהיא <צורת> מה שלא נזכר שם פועלו, הרי המפיק שבה הוא חריג, אשר כמוהו [ב]״כי כבכורה בטרם קיץ׳ (ישעיהו כ״ח:ד׳), ואחרים.1 והוא היה צריך לומר ״ואי דיגוש הקו״ף של ותבקשי׳ ״,2 אך הוא לא עשה זאת, ומשום כך הטענה <שלו> לוקה בחסר. ולדעת אבו אלוליד3 לגביה, שהיא שם עצם, ולפני היותה מקושרת על-ידי הכינוי היתה: ״גשמה״, על משקל ״טמאה״, וכאשר צירפוה לכינוי, השמיטו את ה״א הנקבה, אשר משתנה לת״ו, ואמרו ״גשמה״, והוא שיער לגביו את הפועל ואמר: ״ר״ל: ולא ירד גשמה׳ ״,4 ויש בסברה הזו אי-סבירות.5
1. דברים אלה מורים, שפרשננו נטה יותר לקבל את דעתו של הנגיד, לפיה ״גשמה״ היא פועל מבניין פעל, והמפיק שבה הוא חריג, כבמקרים אחרים שאותם הוא מדגים. דעה זו, לפיה ״גשמה״ היא פועל דנומינאטיבי הלקוח משם העצם ״גשם״, מובאת אף בספר הפעלים, ערך ׳גשם׳ (שלשה ספרים, עמ׳ 155-154), ואף שם הוא מקבלה. השווה: אלפסי, ערך ׳גשם׳. פירוש זה מובא כדעה שנייה גם אצל רד״ק, סה״ש, ערך ׳גשם׳, ובפירושו לפסוקנו, ואף הוא מביא דוגמאות למפיק חריג. השווה מנחת שי.
2. פרשננו מתקן את ניסוח דברי הנגיד, כדי שהקורא יבין שכוונת הנגיד היא לאי-דגשות הקו״ף של תיבת ״תבקשי״ ואין כוונתו לאי-דגשות השי״ן, כבמקרה של ״גשמה״.
3. כך עולה ממיונו של ריב״ג, אצול, ערך ׳גשם׳, שם הוא מציין שבתיבה זו הוא דן באריכות בכתאב אלתשויר (=ספר ההכלמה). למרבה הצער, קטע זה לא נמצא עד כה.
4. גם רד״ק, סה״ש, ערך ׳;שם׳, ובפירוש ראשון לפסוקנו סבור שתיבת ״גשמה״ היא שם עצם, ומשלים לפניה את הפועל ״ירד״.
5. נראה שאת אי-הסבירות, לדעת פרשננו, יש לתלות בעיקר הן בצורת ״גשם״, על-פי ניתוחו של ריב״ג, והן בצורך בהשלמת החסר במשפט, לפי דעה זו.
לא גושמה ביום זעם – לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט.
it was not rained upon on the day of fury The rain fit to cleanse it on the day of fury was not given it, and the explanation of the matter is as the Targum paraphrases: Good deeds were not performed in her which would protect her on the day of curse.
את ארץ לא מטוהרה היא לאא גושמה ביום זעם – את ארץ ישראל איך נטמאת ולא בך מעשים טובים להגן עליך ביום זעם. שלא הטהרתה מעווניך ולא כיבסת עצמך מטומאתך האמורה למעלה שהייתה בך. כמו שמפרש והולך.
גושמה – לשון כיבוס.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ולא״.
לא מטהרה היא – במים מטומאתך ולפיכך גם ביום זעם, בשפכי עליך זעמי ואש עברתי, לא ניתך עליך גשם ומטר לכבות אש זעמי, מדה במדה. שכשם שמנעתְּ ממך מים להטהר גם כך אמנע אני ממך מים לכבות אש זעמי. ומפרש תחלה איך הרבתה לטמאה בלי טהרה. ואחרי כן יפרש שגם הוא ירבה אש זעמו לכלותם בלי כיבוי.
בן אדם אמר לה – לירושלם שזכר למעלה אל תוך ירושלם.
את ארץ לא מטוהרה היא – כמו שקראה למעלה טמאת השם ואמר לא מטוהרה כמו אשר לא יהיה טהור (דברים כ״ג:י״א) כי לא טהור (שמואל א כ׳:כ״ו) והדומים להם או אמר כן שלא טהרה עצמה מטומאתה כלומר שלא עשתה תשובה.
לא גשמה ביום זעם – הה״א במפיק ויתכן לומר כי הוא שם גשם בשקל גדל ובהתחברו עם הכנוי בא פ״א הפעל בשורק כמו הללוהו כרוב גדלו (תהלים ק״נ:ב׳), ופירושו שלא ירד גשמה ביום זעם כלומר ביום אף י״י שחרה בהם עצר את השמים ולא היה מטר כמו שיעדם בתורה ואמר פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף י״י בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים י״א:ט״ז-י״ז) וגם יתכן שתהיה מלת גשמה מבנין שלא נזכר פעלו מן הדגוש ונפל הדגש כמו שנופל ברבים מהדגוש ומפיק הה״א לתפארת הקריאה וכמוהו ותעלומה יוציא אור (איוב כ״ח:י״א), כביכורה בטרם קיץ (ישעיהו כ״ח:ד׳) וגולה על ראשה (זכריה ד׳:ב׳).
לא גשמה – נפל הדגש מהשי״ן והה״א במפיק לכנוי הנקבה לפי התרגום ורש״י ולפירוש ראשון של רד״ק בפירושו ובשרשים ובסוף דבריו כתב גם יתכן שיהיה מפיק הה״א לתפארת הקריאה לא לכינוי הנקבה וכמוהו ותעלמה יצא אור (איוב כ״ח) וגלה על ראשה (זכריה ד׳) כבכורה בטרם קיץ (ישעיהו כ״ח) ועיין מה שכתבתי שם וכל אלו מפקין ה״א על פי המסורת ונמנו במסרה רבתא במערכת הה״א חוץ מפסוק ותעלמה יצא אור. שלא נזכר שם.
אמר לה – על ירושלים.
לא מטוהרה היא – לא עשית תשובה לטהר עצמך מן עוונך לכן לא ירד בה הגשם ביום זעם ה׳ וחרון אפו וכמ״ש וחרה אף ה׳ וכו׳ ולא יהיה מטר (דברים י״א:י״ז).
את ארץ לא מטהרה היא – שאינה מקבלת טהרה לעולם.
לא גשמהּ – השי״ן רפה, והה״א במפיק. והנה הוא שם גֹשֶם ובכנוי גושמהּ, ואיננו לשון גֶשֶם אלא לשון גוֹשֶם. בארמית גוּשְמָא, וענינו גוף.
גֻשְמָהּ – גוף שלה. וצריך לפרש כי מטוהרה מושך עצמו ואחר עמו, לא מטוהר גופה ביום זעם, שאין גופה מקבל טהרה בשום מין ממיני הצירוף והזיקוק.
אמר לה שמה שאמרתי שהיו לי בית ישראל לסיג, היינו שאת ארץ לא מטוהרה היא ויצייר הכליון שנעשה בארץ כציור הכליון שנעשה בארץ בעת המבול, כי גם הם השחיתו דרכם כמו דור המבול, רק שבעת המבול ירד הגשם וטהר את הארץ, שאז נמחה כל הטומאה והגיעול שנמצא ע״פ הארץ כרוחץ דבר מטונף במים שיטהר מטומאתו וצואתו, ואחר המבול היתה הארץ מטוהרה שהמים מטהרים כל טומאה, אבל את לא נטהרת אחר החורבן, כי לא גשמה ביום זעם – שביום שזעם ה׳ עליך לא ירד הגשם לטהר את הארץ כי היה החורבן ע״י אש לא ע״י מים.
הכל
(כה) קֶ֤שֶׁר נְבִיאֶ֙יהָ֙ בְּתוֹכָ֔הּ כַּאֲרִ֥י שׁוֹאֵ֖ג טֹ֣רֵֽף טָ֑רֶף נֶ֣פֶשׁ אָכָ֗לוּ חֹ֤סֶן וִיקָר֙ יִקָּ֔חוּ אַלְמְנוֹתֶ֖יהָ הִרְבּ֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃
There is a conspiracy of her prophets in her midst, like a roaring lion ravening the prey. They have devoured souls; they take treasure and precious things; they have made her widows many in her midst.
סִיעַת סַפְרָהָא בְּגַוָהּ כְּאַרְיְוָן נָהֲמִין לְמִקְטַל קְטוֹל אֱנָשָׁא קְטָלוּ עוֹתֵר וִיקָר נְסִיבוּ אַרְמַלְתָּהָא אַסְגִיאוּ בְּגַוָהּ.
[קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טורף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו ואלמנותיה הרבו בתוכה – לא ייתכן בשום פנים שהמעשים האלה <מיוחסים> ל״נביאים״, אלא שהם <מכוונים> למלכים:1 הריגת האחד או לקיחת רכושו של האחר; משום כך, ׳נביאיה״ כאן היא במקום ״מלכיה״, ללא ספק, על אפו של מי שאמר שאין שמים שם עצם במקום שם עצם <אחר>. וההוכחה לדברי היא ההדרגתיות שלו בהזכרת נכבדיהם קבוצה אחת אחרי רעותה עד שהגיע להמון העם, כאומרו, לאחר שנזכרו המלכים,2 ״כהניה חמסו תורתי״ (פסוק כו), ואחרי-כן מיין את מעשיהם ומה שמתאים להם, כנודע בפסוק; אחר-כך הזכיר, במקום השלישי, את ״שריה בקרבה כזאבים טורפי טרף״ (פסוק כז), והם פחותים מן המלכים; לאחר מכן הזכיר את הנביאים, ואמר: ״ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא״ (פסוק כח), ומעשים אלה מתאימים לנביאי השקר, לאחר שהוא הזכיר בפסוק הקודם את לקיחת הרכוש והריגת הנפשות; לאחר מכן הוא הביא את המון העם.3 וציין אודותם את העושק וההונאה שבאים על-ידם ודברים אחרים שהם מסוגלים לעשות. לפיכך, היש בהירות גדולה יותר לכך שהוא שם את ״נביאיה״ במקום ״מלכיה״?! ומה שיחזק אצלך דבר זה הם דברי הנביא הזה עצמו במקום אחר: ״הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך דם״ (פסוק ו), וזה מתאים למה שנאמר בסוף הפסוק ״קשר נביאיה״: ״ואלמנותיה הרבו בתוכה״, ודבר זה, דהיינו: הריגה ושפיכת דמים, מקומו לא יכירנו אצל הנביאים כלל].
1. יונתן תרגם כאן את תיבת ״נביאיה״ במלה ״ספרהא״, תרגום הקרוב לפירוש אבן בלעם. רד״ק סבור, שהדברים מוסבים על נביאי השקר, ובכך הוא פותר את הקושי שמעורר פסוקנו. לא מצאתי נגד מי מוסבים דברי התקפה אלו, המנומקים באריכות החורגת מהרגיל, אולם עיין: פרץ, ״חילוף״, עמ׳ 220, שם הצעתי לראות בר׳ משה אבן ג׳יקטילה כבעל הדעה המנוגדת.
2. לפי הצעתו, שיש להחליף תיבת ״נביאיה״ בתיבת ״מלכיה״.
3. בפסוק כט: ״עם הארץ״.
קשר נביאיה – נקשרים יחד בעצה רעה.
נפש אכלו – שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום.
חוסן – ממון.
There is a conspiracy of her prophets Heb. קֶשֶׁר [lit. a knot]. They are joined together in an evil counsel.
they devoured souls For they would take bribes and strengthen the hands of evildoers to kill and plunder and rob, and then they would prophesy peace for them.
riches Heb. חֹסֶן, money.
קשר נביאיה – עשו קשר נביאים שבתוכה להתנבאות נביאות שוא.
כארי שואג טורףא טרף – כן גזלו את הבריות.
נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה – שהורגים נפשות בני אדם ונוטלים ממונן ומושיבין נשיהם שכולות ואלמנות.1
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו י״ח:כ״א.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״וטרף״.
קשר נביאיה – נביאי השקר קשרו קשר ביניהם שיתנבאו בענין אחד לאמר שלום שלום.
ויונתן תרגם: סיעת ספרהא בגוה.
כארי שואג טרף טרף – כארי הכ״ף פתוחה לא תורה על הידיעה אמר כמו ארי שהוא שואג ואחר כך הוא טורף טרף כן הם מבהילים העם בדבריהם וצועקים בקול ומדברים בחזקה ומראים טענותיהם להבהיל העם לשמוע אליהם ובזה טורפים והורגים אותם זהו נפש אכלו כאילו הם נוטלים נפשותם כי הם גורמים להם כל הרעה הבאה עליהם.
חוסן ויקר יקחו – חוסן העיר ויקרה הם לוקחין אותו כי הם מחזקים בידם מעשיהם הרעים ובעונש זה יבא עליהם האויב ויקח כל מחמדיהם והרי הם כאילו לקחו אותו וכן הנופלים בחרב הם גרמו להם והנה הם הרבו אלמנותיה בתוכה. חסן כמו אוצר וכן לא יאצר ולא יחסן (ישעיהו כ״ג:י״ח).
קשר נביאה – בתדך העיר יש קשר נביאי השקר המתנבאים על השלום.
כארי שואג – כמו הארי השואג בקול להטיל אימה ואח״ז טורף טרף כן המה מבהילי האנשים בקולם ודבריהם ובזה הם מסיתים וטורפים אותה מן העולם.
נפש אכלו – אוכלים הנפשות ולוקחים מהם החוזק והיקר ומרבים האלמנות כי יהרגו אנשיהם ר״ל הם מסבבים כל אלה כי בהשענם על דבריהם ימאנו לעשות תשובה ובאה הפורעניו׳ בעוונם.
קשר עתה חושב ד׳ מיני הסיגים, הנחושת הם קשר נביאי השקר שהיו עוסקים בנחוש וקסם, והם היו דומים כארי שואג לטרוף טרף שהארי בעת ישאג י״ל טרף כמ״ש הישאג אריה בעיר וטרף אין לו, וכן הם בעת שאגו וינבאו טרפו טרף, אבל הארי טורף בשר וגויה והם נפש אכלו שאכלו את הנפש הרוחניית כי החטיאום בנפשותם, וגם חסן ויקר יקחו כמ״ש הנושכים בשניהם וקראו שלום,
ואלמנותיה הרבו בתוכה שעל ידי נבואתם נהרגו האנשים בידי אויב ונשארו נשיהם אלמנות.
הכל
(כו) כֹּהֲנֶ֜יהָ חָמְס֣וּ תוֹרָתִי֮ וַיְחַלְּל֣וּ קׇדָשַׁי֒ בֵּֽין־קֹ֤דֶשׁ לְחֹל֙ לֹ֣א הִבְדִּ֔ילוּ וּבֵין־הַטָּמֵ֥א לְטָה֖וֹר לֹ֣א הוֹדִ֑יעוּ וּמִשַּׁבְּתוֹתַי֙ הֶעְלִ֣ימוּ עֵינֵיהֶ֔ם וָאֵחַ֖ל בְּתוֹכָֽם׃
Her priests have done violence to My law, and have profaned My holy things. They have made no distinction between the holy and the common, neither have they caused men to discern between the unclean and the clean, and have hid their eyes from My Sabbaths, and I am profaned among them.
כַּהֲנָהָא חָטְפִין בְּאוֹרַיְתִי וּמַפְסִין קֳדָשַׁי בֵּין קוּדְשָׁא לְחוֹלָא לָא אַפְרִישׁוּ וּבֵין מְסַאֲבָא לְדַכְיָא לָא הוֹדִיעוּ וּמִיוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי כְבָשׁוּ עֵינֵיהוֹן וְחַלַת רְעוּתִי בֵּינֵיהוֹן.
חמסו תורתי – עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד.
ואחל – ונתחללתי.
robbed My Torah It was incumbent upon them to reprove, to instruct, and to make known statutes and ordinances, but they did not do so. This is robbery, for they robbed it from those who needed to learn.
and I was profaned in their midst Heb. וָאֵחַל, and I was profaned.
כהניה חמסו תורתי – שהיו מגלים פנים בתורה שלא כהלכה.
חמסו – לשון גילוי כמו ויחמס כגן סוכו (איכה ב׳:ו׳).
ואחל – קדושתי בתוכם, שטימאוה במעשים.
כהניה – זכר הראשונים והם הנביאים והכהנים והשרים ואחר כך עם הארץ ואמר כי כולם דרכו דרך רעה כל אחד במה שהוא בו אף הכהנים שעליהם להורות התורה הם חמסו וגזלו אותה מעשותה כיון שהם עוברים עליה איך יזהירו העם עליה.
ויחללו קדשי – שאכלום בטומאה.
בין קדש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו – כמו שהוזהרו בתורה ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל (ויקרא י׳:י׳-י״א).
ומשבתותי העלימו עיניהם – שראו מהם שהיו נושאים משא ביום השבת כמו שכתוב בספר ירמיה והכהנים היה להם למחות בידם ולא מיחו אלא העלימו עיניהם כאילו אינם רואים.
ואחל בתוכם – מבנין נפעל כמו כי איך יחל (ישעיהו מ״ח:י״א), ענין חלול ותרגם יונתן וחלת רעותי ביניהון.
ומשבתותי העלימו – בספרים כ״י מדוייקים העי״ן בשוא לבדו וכן בדפוסים ישנים ועיין מה שכתבתי באיכה סוף סימן ג׳.
חמסו תורתי – הסירו תורתי מהם כי לא למדו עמהם ועל הכהנים ללמד התורה כמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳).
ויחללו – בזו קדשי ולא עשו הבדל והפרש בין דבר קדש לדבר חולין.
לא הודיעו – ההבדל שביניהם.
ומשבתותי – ומחלול השבתות העלימו עין ולא מיחו בהמחללים אותם.
ואחל בתוכם – נעשיתי ביניהם מחולל ולא מקודש.
חמסו תורתי – הכוונה שהוא נגד הדין להחניף לעשירים, וגרמו על ידי זה חלול הקדשים. ודוגמתו בצפניה (ג׳:ד׳) כהניה חללו קדש חמסו תורה.
חמסו תורתי – החמס נופל על כל דבר שנעשה שלא כראוי, וחוטאי חומס נפשו, ור׳ יונה כתב שחמס בלשון ערבי הסרת הדבר ממקומו, וכן (צפניה ג׳ ד׳) חמסו תורה.
כהניה – הם היו הבדיל, כי אותם הבדיל ה׳ מעדת ישראל ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, והם היו מוטל עליהם,
א. ללמד את התורה כמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, והם חמסו תורתי
ב. לשמור את המקדש וקדשיו והם חללו קדשי כי בין קדש לחול לא הבדילו – ולא נזהרו בטומאה וטהרה, וגם משבתותי העלימו עיניהם ולא הזהירו על חילול שבת ששקול כנגד כה״ת.
הכל
(כז) שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ כִּזְאֵבִ֖ים טֹ֣רְפֵי טָ֑רֶף לִשְׁפׇּךְ־דָּם֙ לְאַבֵּ֣ד נְפָשׁ֔וֹת לְמַ֖עַן בְּצֹ֥עַ בָּֽצַע׃
Her princes in her midst are like wolves ravening the prey, to shed blood, and to destroy souls, that they may get dishonest gain.
רַבְרְבָהָא בְגַוָהּ כְּדֵיבִין חָטְפֵי חֲטוֹף לְמִשְׁפַּךְ דַם זַכַּאי לַאֲבָדָא נַפְשָׁן בְּדִיל לְקַבָּלָא מָמוֹן דִשְׁקַר.
for the sake of dishonest gain To seize money.
שריה, למען בצע בצע – כמו שאמר למעלה שוחד לקחו בך למען שפוך דם (יחזקאל כ״ב:י״ב) ובא הפועל עם השם לחזק הענין וכן למען טבוח טבח (יחזקאל כ״א:ט״ו), כמו שפירשנו.
הכל
(כח) וּנְבִיאֶ֗יהָ טָח֤וּ לָהֶם֙ תָּפֵ֔ל חֹזִ֣ים שָׁ֔וְא וְקֹסְמִ֥ים לָהֶ֖ם כָּזָ֑ב אֹמְרִ֗ים כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ־הֹוִ֔ה וַיהֹוָ֖הי״י֖ לֹ֥א דִבֵּֽר׃
Her prophets have daubed for them with whitewash, seeing false visions, and divining lies to them, saying, 'Thus says Adonai Elohim,' when Hashem has not spoken.
וּנְבִיֵי שִׁקְרָא דִי בְגַוָה דָמָן לִדְבָנֵי מְחִיצָא וְשָׁעֵיעַ לֵיהּ טִין פַטִיר דְלָא תֶּבֶן מִתְנַבַּן שְׁקַר וּמַלְפִין לְהוֹן כַּדְבִין אָמְרִין כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וּמִן קֳדָם יְיָ לָא אִתְמַלָל.
טחו להם תפל – דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון.
plastered for them with daub They are like those who plaster a building with plaster that is not completely processed, which has no straw; it dissolves by itself when rain falls on it. The expression תָּפֵל means anything that is lacking preparation.
ונביאיה – שב עוד לזכור הנביאים לפי שהם היו גורמים כל הרעה.
טחו להם תפל – כתרגומו ונביי שקרא די בגוה דמן לדבני מחיצא ושעיע ליה טין פטיר דלא תבן מתנבן שקר ומלפין להון כדבין וכבר פירשנו זה הענין למעלה בפסוק והוא בונה חיץ (יחזקאל י״ג:י׳).
טחו – ענין מריחה לסתום הנקב.
תפל – כל דבר שאינו מתוקן כל צרכו קרוי תפל וכן והנם טחים אותו תפל (יחזקאל י״ג:י׳).
חוזים – מתנבאים.
ונביאיה – נביאי השקר.
טחו להם תפל – על הכותל שעשו טחים טיט תפל שאינו מתוקן כהלכתו לייפות הכותל ולהחליקו ר״ל מייפים נבואת שקריהם במליצה נאותה ומזויפת להיות מקובל על הלב.
חוזים שוא – מתנבאים בשוא ומגידים להם קסמים בכזב.
אומרים – בדבריהם אומרים בשם ה׳ כה אמר ה׳ אבל ה׳ לא דבר בם והמה מכחשים.
הכל
(כט) עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט׃
The people of the land have used oppression, and exercised robbery; yes, they have vexed the poor and needy, and have oppressed the foreigner wrongfully.
עַמָא דְאַרְעָא עֲשָׁקוּ עוּשְׁקָא וּגְזָלוּ גְזֵלָה וּמִסְכֵּן וַחֲשִׁיךְ אוֹנִיאוּ וּלְגִיוֹרָא אֵנָסוּ בְּלָא כִדְחֲזֵי.
עשקו עושק – זה עושק הגוף במכות וכדומה.
הונו – עם כי מהראוי לתת להם צדקה הם לא נתנו ועוד לקחו משלהם.
ואת הגר עשקו – עם כי ראוי לאהבו.
בלא משפט – כל אלה נעשה בסבת העדר המשפט ואיש כל הישר בעיניו יעשה.
הכל
(ל) וָאֲבַקֵּ֣שׁ מֵהֶ֡ם אִ֣ישׁ גֹּֽדֵר־גָּדֵר֩ וְעֹמֵ֨ד בַּפֶּ֧רֶץ לְפָנַ֛י בְּעַ֥ד הָאָ֖רֶץ לְבִלְתִּ֣י שַׁחֲתָ֑הּ וְלֹ֖א מָצָֽאתִי׃
I sought for a man among them, who should build up the wall, and stand in the gap before Me for the land, that I should not destroy it; but I found none.
וְאֶתְבַּע מִנְהוֹן קֳדָמַי גְבַר דְלֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין דִיקוּם בְּתִרְעֲתָא קֳדָמַי וְיִבְעֵי רַחֲמִין עַל עַמָא דְאַרְעָא בְּדִיל דְלָא לְחַבָּלוּתָא וְלָא אַשְׁכְּחֵית.
ואבקש מהם איש גדר גדר – הפירוש לגביו הוא כפירוש מה שאמר ירמיהו: ״שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו״ (ירמיהו ה׳:א׳), רוצה לומר: מי זה שיצווה לעשיית הטוב ויזהיר מעשיית הרע בגלוי ובפומבי.1
1. כך טוען אבן בלעם בפירושו לירמיהו ה, א, לאמור: לא נכון יהא לומר שכלל לא היו צדיקים בתוך העם, אלא שלא היו כאלה שישיבו את הרשעים לדרך הטובה בפומבי.
ואבקש מהם איש גודר גדר – איש שחוזר בתשובה ומעכב עליהם את הפורענות שלא יצא מלפני. ולהפגיע על עם הארץ לבלתי שחתן בפורענותן.
ולא מצאתי – איש חוזר בתשובה. היכול לומר. אני יודע בי שאני צדיק ותפלתי נשמעת לפני המקום שלא יבא הפורענות לעולם.
ואבקש מהם איש גודר גדר – אמרתי אולי יצא מהם איש שיגדור הפרצות ויעמוד בפרץ שלא יעברוהו הרשעים והפרצות הם העבירות והגודר אותה והעומד בפניהם הוא המונע פורצי הגדר ומחזירם לדרך הטוב ויעמוד לפני להתפלל בעד הארץ לבלתי שחתה כי כבר שבו מדרכיהם הרעים כמו שעשה משה רבינו עליו השלום שנאמר עליו לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים ק״ו:כ״ג). גודר גדר גודר בשני טעמים במאריך הגימ״ל מפני המקף ומעמיד בדל״ת להעמיד מפני הצרי שבדל״ת כי לא יבא פועל מהשלמים כי אם בצרי לפיכך לא יבא מלעיל שלא ידמה לשם כמו שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו.
איש גדר גדר – בס״א קדמון הדל״ת בסגול ובטל הוא במיעוטו ובס״ס כ״י יש מאריך בגימ״ל ולא בדל״ת וכן הוא בחילופים שלנו לב״א ובמקצת ספרים בדל״ת ולא בגימ״ל ובספרים אחרים אין בהם שום טעם הצד השוה שבהם שאין כאן שני טעמים. ורד״ק בפירוש הפסוק כתב גדר בשני טעמים במאריך הגימ״ל מפני המקף ומעמיד בדל״ת להעמיד מפני הצירי שבדל״ת כי לא יבא פועל מהשלמים כי אם בצירי לפיכך לא יבא מלעיל שלא ידמה לשם כמו שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו וכן כתב בהגהת לוית חן פ׳ י״ט מהשער השלישי ובמכלול דף י״ב בשקל פעל כתב ואם יהיה בשלמים מלעיל יהיה מאריך גם כן בעי״ן הפעל להעמיד הצירי כמו ואבקש מהם איש גדר גדר משמע בהדיא מדבריו שאין קריאתו לא מלרע ולא מלעיל בהחלט רק בהעמדה מועטת בשני הטעמים וכבר כתבתי בפרשת קרח על פסוק ויוצא פרח שזהו ג״כ דעת בעל מקנה אברהם וכן כתב בעל ערוגת הבשם בפ״ו כי כן יחייבו תרי טעמי.
ואבקש מהם – בקשתי ביניהם איש גודר גדר הפרצה לבל יבוא האויב העירה או מי לעמוד בפרץ לבלי תת לבוא ר״ל בקשתי מי מחזיר את ישראל בתשובה או מי עומד בתפלה לפני עליהם לבל אשחיתם והנה לא מצאתי.
איש גודר גדר וגו׳ – כמו למעלה (י״ג:ג׳,ה׳) הוי על הנביאים הנבלים. לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל. והכוונה איש שישתדל להחזירם למוטב.
ועומד בפרץ לפני – אין הכוונה שיתפלל בעדם, אלא שיעכב פרצת העונות על ידי שיחזירם למוטב, ויעניש אשר לא ישוב. וכן לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו (תהלים ק״ו:כ״ג), הוא כנגד מה שהרג עובדי העגל וגרם לנשארים שישובו בתשובה.
הכל
(לא) וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י כִּלִּיתִ֑ים דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ־הֹוִֽה׃
Therefore I have poured out My indignation on them; I have consumed them with the fire of My wrath. Their own way I have brought on their heads,' says Adonai Elohim.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יחזקאל כב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה, מקבילות במקרא יחזקאל כב, עולם המקרא יחזקאל כב, תרגום יונתן יחזקאל כב, ילקוט שמעוני יחזקאל כב, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל כב, רש"י יחזקאל כב, ר"י קרא יחזקאל כב, ר"א מבלגנצי יחזקאל כב, רד"ק יחזקאל כב, אברבנאל יחזקאל כב, מנחת שי יחזקאל כב, מצודת ציון יחזקאל כב, מצודת דוד יחזקאל כב, שד"ל יחזקאל כב – מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות), מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל כב, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל כב, הואיל משה יחזקאל כב
Yechezkel 22, Biblical Parallels Yechezkel 22, Olam HaMikra Yechezkel 22, Targum Yonatan Yechezkel 22, Yalkut Shimoni Yechezkel 22, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 22, Rashi Yechezkel 22 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 22, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 22, Radak Yechezkel 22, Abarbanel Yechezkel 22, Minchat Shai Yechezkel 22, Metzudat Zion Yechezkel 22, Metzudat David Yechezkel 22, Shadal Yechezkel 22, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 22, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 22, Hoil Moshe Yechezkel 22