תנ״ך
פירוש
(א) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(ב) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כׇּל־תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ׃
(ג) וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ־הֹוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטׇמְאָֽה׃
(ד) בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת׃
(ה) הַקְּרֹב֛וֹת וְהָרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה׃
(ו) הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפׇךְ־דָּֽם׃
(ז) אָ֤ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ לַגֵּ֛ר עָשׂ֥וּ בַעֹ֖שֶׁק בְּתוֹכֵ֑ךְ יָת֥וֹם וְאַלְמָנָ֖ה ה֥וֹנוּ בָֽךְ׃
(ח) קׇדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלָּֽלְתְּ׃
(ט) אַנְשֵׁ֥י רָכִ֛יל הָ֥יוּ בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפׇךְ־דָּ֑ם וְאֶל־הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ בְתוֹכֵֽךְ׃
(י) עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ׃
(יא) וְאִ֣ישׁ׀ אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֗הוּ עָשָׂה֙ תּוֹעֵבָ֔ה וְאִ֥ישׁ אֶת־כַּלָּת֖וֹ טִמֵּ֣א בְזִמָּ֑ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֲחֹת֥וֹ בַת־אָבִ֖יו עִנָּה־בָֽךְ׃
(יב) שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפׇךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֤י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ־הֹוִֽה׃
(יג) וְהִנֵּה֙ הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י אֶל־בִּצְעֵ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית וְעַ֨ל־דָּמֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בְּתוֹכֵֽךְ׃
(יד) הֲיַעֲמֹ֤ד לִבֵּךְ֙ אִם־תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדַ֔יִךְ לַיָּמִ֕ים אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה אוֹתָ֑ךְ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃
(טו) וַהֲפִיצוֹתִ֤י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֖יךְ בָּאֲרָצ֑וֹת וַהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ׃
(טז) וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ לְעֵינֵ֣י גוֹיִ֑ם וְיָדַ֖עַתְּ כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
(יז) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(יח) בֶּן־אָדָ֕ם הָיוּ־לִ֥י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל [לְסִ֑יג] (לסוג) כֻּלָּ֡ם נְ֠חֹ֠שֶׁת וּבְדִ֨יל וּבַרְזֶ֤ל וְעוֹפֶ֙רֶת֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר סִגִ֥ים כֶּ֖סֶף הָיֽוּ׃
(יט) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ־הֹוִ֔ה יַ֛עַן הֱי֥וֹת כֻּלְּכֶ֖ם לְסִגִ֑ים לָכֵן֙ הִנְנִ֣י קֹבֵ֣ץ אֶתְכֶ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
(כ) קְבֻ֣צַת כֶּ֡סֶף וּ֠נְחֹ֠שֶׁת וּבַרְזֶ֨ל וְעוֹפֶ֤רֶת וּבְדִיל֙ אֶל־תּ֣וֹךְ כּ֔וּר לָפַֽחַת־עָלָ֥יו אֵ֖שׁ לְהַנְתִּ֑יךְ כֵּ֤ן אֶקְבֹּץ֙ בְּאַפִּ֣י וּבַחֲמָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֥י וְהִתַּכְתִּ֖י אֶתְכֶֽם׃
(כא) וְכִנַּסְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם וְנָפַחְתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם בְּאֵ֣שׁ עֶבְרָתִ֑י וְנִתַּכְתֶּ֖ם בְּתוֹכָֽהּ׃
(כב) כְּהִתּ֥וּךְ כֶּ֙סֶף֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר כֵּ֖ן תֻּתְּכ֣וּ בְתוֹכָ֑הּ וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ שָׁפַ֥כְתִּי חֲמָתִ֖י עֲלֵיכֶֽם׃
(כג) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(כד) בֶּן־אָדָ֕ם אֱמׇר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם׃
(כה) קֶ֤שֶׁר נְבִיאֶ֙יהָ֙ בְּתוֹכָ֔הּ כַּאֲרִ֥י שׁוֹאֵ֖ג טֹ֣רֵֽף טָ֑רֶף נֶ֣פֶשׁ אָכָ֗לוּ חֹ֤סֶן וִיקָר֙ יִקָּ֔חוּ אַלְמְנוֹתֶ֖יהָ הִרְבּ֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃
(כו) כֹּהֲנֶ֜יהָ חָמְס֣וּ תוֹרָתִי֮ וַיְחַלְּל֣וּ קׇדָשַׁי֒ בֵּֽין־קֹ֤דֶשׁ לְחֹל֙ לֹ֣א הִבְדִּ֔ילוּ וּבֵין־הַטָּמֵ֥א לְטָה֖וֹר לֹ֣א הוֹדִ֑יעוּ וּמִשַּׁבְּתוֹתַי֙ הֶעְלִ֣ימוּ עֵינֵיהֶ֔ם וָאֵחַ֖ל בְּתוֹכָֽם׃
(כז) שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ כִּזְאֵבִ֖ים טֹ֣רְפֵי טָ֑רֶף לִשְׁפׇּךְ־דָּם֙ לְאַבֵּ֣ד נְפָשׁ֔וֹת לְמַ֖עַן בְּצֹ֥עַ בָּֽצַע׃
(כח) וּנְבִיאֶ֗יהָ טָח֤וּ לָהֶם֙ תָּפֵ֔ל חֹזִ֣ים שָׁ֔וְא וְקֹסְמִ֥ים לָהֶ֖ם כָּזָ֑ב אֹמְרִ֗ים כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ־הֹוִ֔ה וַיהֹוָ֖הי״י֖ לֹ֥א דִבֵּֽר׃
(כט) עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט׃
(ל) וָאֲבַקֵּ֣שׁ מֵהֶ֡ם אִ֣ישׁ גֹּֽדֵר־גָּדֵר֩ וְעֹמֵ֨ד בַּפֶּ֧רֶץ לְפָנַ֛י בְּעַ֥ד הָאָ֖רֶץ לְבִלְתִּ֣י שַׁחֲתָ֑הּ וְלֹ֖א מָצָֽאתִי׃
(לא) וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י כִּלִּיתִ֑ים דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ־הֹוִֽה׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
(ג)
עיר שופכת דם בתוכה – עיר דרך קריאה, כאלו אמר הוי עיר. ואמר בתוכה – לשון נסתר, על דרך מה שפירשתי בישעיה א׳:ד׳.
לבוא עתה – באופן שבא עת פקודתך.
עליה – כנגד בתוכה. בתוכה שופכת דם, ותועבותיה עליה. על דרך: כי עונותי עברו ראשי {תהלים ל״ח:ה׳}.
ולדעת תלמידי מוהר״ר אברהם חי מיינסטער אנשי העיר עשו גלולים עליה, כאלו היאא מזבח להקריב עליו לאלילים, ועל יד כן נטמאה. (ד) אשמת – נעשית חייבת עונש.
ותקריבי ימיך – ימי הפקודה, כמו למטה (פסוק י״ד) לימים אשר אני עושה אותך.
ותבוא – משפטו ותבאי, כמו (בסוף הפרשה הקודמת) תהיה במקום תהיי.
ותבוא עד שנותיך – עד שנות פקודתך. (יב) ותבצעי – עיין רש״י ורד״ק. (יג) הכיתי כפי – כמו למעלה ו׳:י״א.
ועל דמך אשר היו – היה משפטו דמיך אשר היו, או דמך אשר היה. ולדעת רד״ק: בא דם על דרך שם כולל.ב (טו) והתימותי טמאתך ממך – העיר תטהר מטומאתה בגלות ממנה יושביה אשר היו מטמאים אותה במעשיהם הרעים. (טז) ונחלת – לשון חלול וקלון, תהיי לבוז לעיני גוים.
בך – את תהיי סבת קלונך. שמוש הבי״ת על דרך ואכבדה בפרעה {שמות י״ד:ד׳}. ותימה על יונתן שתרגם ואיתקדש ביך. אך מצאתי כי גם התרגום האלכסנדרי (השבעים) וסומכוס ותיאודוציאון ויירונימוס תרגמו המלה כאלו היא למדבר בעדו. אם כן אולי גם יונתן היה קורא ונחלתי, ודרך תקון תרגם ונקדשתי. (יח-יט) לסיג – זה לשון האנציקליפעדיע על מלתגScories :
C'est ainsi qu'on nomme dans la fonte des mines métalliques les parties étrangères aux métaux, qui comme plus légères nagent à leur surface pendant qu'ils sont en fusion, et y forment une espèce d'écume ou de matière vitrifiée, qui varie pour la forme et pour le tissu, étant tantôt plus ou moins compacte, et plus ou moins de la nature du verre. Les scories varient en raison des différentes mines ou des différents métaux que l'on fait passer par la fonte; elles sont produites par les pierres, les terres, l'arsenic, le fer, le soufre, etc. qui se trouvaient combinés dans la mine; comme les métaux varient pour la pesanteur, les plus pesans tombent au fond du fourneau ,ד et les plus légers nagent à leur surface; de-là vient que souvent les scories contiennent une portion des métaux. Il y a des métaux que l'action du feu convertit promptement en chaux, ce qui arrive surtout au plomb, à l'étain, au fer, etc. alors ces métaux calcinés se mêlent avec les scories .
ועיין גם כן ישעיה א׳:כ״ה וירמיה ו׳:כ״ט. והנה אמר כי ישראל כלם נהפכו להיות לפניו כסיג, וכלם כמו נחשת ובדיל וכו׳ בתוך כור. כי קודם שתבוא המתכת בתוך הכור אין הסיגים נפרשים וניכרים, ובתוך הכור יוודעו הסיגים, והנה הם סיגים של כסף. ולכן יען היות כלכם לסיגים הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלם. וכמו שקובצים כסף ונחשת וכו׳ אל תוך כור, כן אקבוץ אתכם באפי ובחמתי ואכרית אתכם בתוך ירושלם. ומעשה ההתכה איננו כאן להורות על הצירוף להפריש הטובים מן הרעים, אלא להורות על הכליון. ולכך סיים: כהתוך כסף בתוך כור {יחזקאל כ״ב:כ״ב}, כן תותכו בתוכה. ואף על פי שהכסף איננו נכרת בהתכה, אך ישאר כסף צרוף, הנה באמרו תותכו כוונתו שיעשה בהם כליה באש עברתו. (כ) והנחתי – צריך לומר:ה והפחתי, לשון באש עברתי אפיח עליך (למעלה כ״א:ל״ו). והנה בחצי הראשון מהפסוק הזה הזכיר שלשה פעלים: קבץ, נפח, נתך. וכן בחצי השני אקבוץ והפחתי והתכתי. וכן במקרא שאחריו וכנסתי ונפחתי ונתכתם (יעקב חי פארדו). וכן בכתב שומרוני הנו״ן והפ״א קרובות בצורתן, צורת הנו״ן:
, וצורת הפ״א: 
.ו
ועדיין קשה, כי לא מצאנו כאן נפח בהפעיל. גם מלת אתכם קשה כי היה לו לומר: עליכם. ואולי הכוונה כדעת רד״ק: והנחתי אל תוך כור, ומלות אל תוך כור הכתובות בראש הפסוק מושכות אחריהן אל תוך כור אחר מלת והנחתי. ותלמידי חזקיה פואה מפרש: והנחתי אתכם ביד אפי וחמתי שהזכיר קודם לכן. ולדעת תלמידי שלום שמעון מדינה: והנחתי והתכתי ענינו אתן אתכם לְהַתָּכָה.ז (כד) את ארץ לא מטהרה היא – שאינה מקבלת טהרה לעולם.
לא גשמהּ – השי״ן רפה, והה״א במפיק. והנה הוא שם גֹשֶם ובכנוי גושמהּ, ואיננו לשון גֶשֶם אלא לשון גוֹשֶם. בארמית גוּשְמָא, וענינו גוף.
גֻשְמָהּ – גוף שלה. וצריך לפרש כי מטוהרה מושך עצמו ואחר עמו, לא מטוהר גופה ביום זעם, שאין גופה מקבל טהרה בשום מין ממיני הצירוף והזיקוק. (כה) חסן – תרגום נחלה: אחסנתא. ואפשר לפרשו לשון חסון (ישעיה א׳:ל״א), כלומר חוזק, כמו שנקראו הנכסים חיל. (כו) חמסו תורתי – הכוונה שהוא נגד הדין להחניף לעשירים, וגרמו על ידי זה חלול הקדשים. ודוגמתו בצפניה (ג׳:ד׳) כהניה חללו קדש חמסו תורה. (כח) טחו להם טפל – עיין למעלה י״ג:י״ד. (ל) איש גודר גדר וגו׳ – כמו למעלה (י״ג:ג׳,ה׳) הוי על הנביאים הנבלים. לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל. והכוונה איש שישתדל להחזירם למוטב.
ועומד בפרץ לפני – אין הכוונה שיתפלל בעדם, אלא שיעכב פרצת העונות על ידי שיחזירם למוטב, ויעניש אשר לא ישוב. וכן לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו (תהלים ק״ו:כ״ג), הוא כנגד מה שהרג עובדי העגל וגרם לנשארים שישובו בתשובה. מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות)
לבוא עתה – באופן שבא עת פקודתך.
עליה – כנגד בתוכה. בתוכה שופכת דם, ותועבותיה עליה. על דרך: כי עונותי עברו ראשי {תהלים ל״ח:ה׳}.
ולדעת תלמידי מוהר״ר אברהם חי מיינסטער אנשי העיר עשו גלולים עליה, כאלו היאא מזבח להקריב עליו לאלילים, ועל יד כן נטמאה. (ד) אשמת – נעשית חייבת עונש.
ותקריבי ימיך – ימי הפקודה, כמו למטה (פסוק י״ד) לימים אשר אני עושה אותך.
ותבוא – משפטו ותבאי, כמו (בסוף הפרשה הקודמת) תהיה במקום תהיי.
ותבוא עד שנותיך – עד שנות פקודתך. (יב) ותבצעי – עיין רש״י ורד״ק. (יג) הכיתי כפי – כמו למעלה ו׳:י״א.
ועל דמך אשר היו – היה משפטו דמיך אשר היו, או דמך אשר היה. ולדעת רד״ק: בא דם על דרך שם כולל.ב (טו) והתימותי טמאתך ממך – העיר תטהר מטומאתה בגלות ממנה יושביה אשר היו מטמאים אותה במעשיהם הרעים. (טז) ונחלת – לשון חלול וקלון, תהיי לבוז לעיני גוים.
בך – את תהיי סבת קלונך. שמוש הבי״ת על דרך ואכבדה בפרעה {שמות י״ד:ד׳}. ותימה על יונתן שתרגם ואיתקדש ביך. אך מצאתי כי גם התרגום האלכסנדרי (השבעים) וסומכוס ותיאודוציאון ויירונימוס תרגמו המלה כאלו היא למדבר בעדו. אם כן אולי גם יונתן היה קורא ונחלתי, ודרך תקון תרגם ונקדשתי. (יח-יט) לסיג – זה לשון האנציקליפעדיע על מלתג
ועיין גם כן ישעיה א׳:כ״ה וירמיה ו׳:כ״ט. והנה אמר כי ישראל כלם נהפכו להיות לפניו כסיג, וכלם כמו נחשת ובדיל וכו׳ בתוך כור. כי קודם שתבוא המתכת בתוך הכור אין הסיגים נפרשים וניכרים, ובתוך הכור יוודעו הסיגים, והנה הם סיגים של כסף. ולכן יען היות כלכם לסיגים הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלם. וכמו שקובצים כסף ונחשת וכו׳ אל תוך כור, כן אקבוץ אתכם באפי ובחמתי ואכרית אתכם בתוך ירושלם. ומעשה ההתכה איננו כאן להורות על הצירוף להפריש הטובים מן הרעים, אלא להורות על הכליון. ולכך סיים: כהתוך כסף בתוך כור {יחזקאל כ״ב:כ״ב}, כן תותכו בתוכה. ואף על פי שהכסף איננו נכרת בהתכה, אך ישאר כסף צרוף, הנה באמרו תותכו כוונתו שיעשה בהם כליה באש עברתו. (כ) והנחתי – צריך לומר:ה והפחתי, לשון באש עברתי אפיח עליך (למעלה כ״א:ל״ו). והנה בחצי הראשון מהפסוק הזה הזכיר שלשה פעלים: קבץ, נפח, נתך. וכן בחצי השני אקבוץ והפחתי והתכתי. וכן במקרא שאחריו וכנסתי ונפחתי ונתכתם (יעקב חי פארדו). וכן בכתב שומרוני הנו״ן והפ״א קרובות בצורתן, צורת הנו״ן:
, וצורת הפ״א: 
.ו
ועדיין קשה, כי לא מצאנו כאן נפח בהפעיל. גם מלת אתכם קשה כי היה לו לומר: עליכם. ואולי הכוונה כדעת רד״ק: והנחתי אל תוך כור, ומלות אל תוך כור הכתובות בראש הפסוק מושכות אחריהן אל תוך כור אחר מלת והנחתי. ותלמידי חזקיה פואה מפרש: והנחתי אתכם ביד אפי וחמתי שהזכיר קודם לכן. ולדעת תלמידי שלום שמעון מדינה: והנחתי והתכתי ענינו אתן אתכם לְהַתָּכָה.ז (כד) את ארץ לא מטהרה היא – שאינה מקבלת טהרה לעולם.
לא גשמהּ – השי״ן רפה, והה״א במפיק. והנה הוא שם גֹשֶם ובכנוי גושמהּ, ואיננו לשון גֶשֶם אלא לשון גוֹשֶם. בארמית גוּשְמָא, וענינו גוף.
גֻשְמָהּ – גוף שלה. וצריך לפרש כי מטוהרה מושך עצמו ואחר עמו, לא מטוהר גופה ביום זעם, שאין גופה מקבל טהרה בשום מין ממיני הצירוף והזיקוק. (כה) חסן – תרגום נחלה: אחסנתא. ואפשר לפרשו לשון חסון (ישעיה א׳:ל״א), כלומר חוזק, כמו שנקראו הנכסים חיל. (כו) חמסו תורתי – הכוונה שהוא נגד הדין להחניף לעשירים, וגרמו על ידי זה חלול הקדשים. ודוגמתו בצפניה (ג׳:ד׳) כהניה חללו קדש חמסו תורה. (כח) טחו להם טפל – עיין למעלה י״ג:י״ד. (ל) איש גודר גדר וגו׳ – כמו למעלה (י״ג:ג׳,ה׳) הוי על הנביאים הנבלים. לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל. והכוונה איש שישתדל להחזירם למוטב.
ועומד בפרץ לפני – אין הכוונה שיתפלל בעדם, אלא שיעכב פרצת העונות על ידי שיחזירם למוטב, ויעניש אשר לא ישוב. וכן לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו (תהלים ק״ו:כ״ג), הוא כנגד מה שהרג עובדי העגל וגרם לנשארים שישובו בתשובה. מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות)
הערות
א כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״הוא״.
ב כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״ועל דמך״.
ג כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״מלות״.
ד כן בכ״י לוצקי, ירושלים. בכ״י שוקן, ובדפוס ראשון: ״fourneaux ״.
ה כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״כמו״.
ו כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״צורת הנו״ן... וצורת הפ״א...״ וציורי האותיות.
ז כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ועדיין קשה... לְהַתָּכָה״.
הערות
Tanakh
Peirush