×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) מַשָּׂ֖א בָּבֶ֑ל אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן⁠־אָמֽוֹץ׃
The burden of Babylon, which Isaiah the son of Amoz saw.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
מַטֵל כָּס דִי לְוָט לְאַשְׁקָאָה יַת בָּבֶל דְאִתְנַבֵּי יְשַׁעְיָה בַּר אָמוֹץ.
קצהֿ באבל אלתי אוחי בהא אלי ישעיה אבן אמוץ.
(א-ב) אח״כ חזר לנבואה שבאה על מלך בבל כאשר יחלוף {כאן מופיע תרגום פסוקים א-ב}.
...הברואים, כאמרו ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדו (ישעיהו מ׳:ה׳). אמר על מלך בבל כשיכלה... {כאן מופיע תרגום פסוקים ג-ח}.
משא בבל – משאוי פורענות שעל בבל.
The harsh prophecy of Babylon The prophecy of the retribution which [will fall] upon Babylon.
על הר נשפה שאו נס – פתרונות רביםא ראיתי למקרא תיבה זה. יש מפרשים: על הר נשפה – על הר שיושב בשופי לבטח, היא מלכות בבל. וחזרנו על כל המקרא ולא מצינו שיהא מלכות בבל יושבת ב בהר כי אם בארץ העמק.
ואחי אבא ר׳ מנחם פירש: על הר נשפה – על הר חושך, הם הרים של בבל, שהם חשוכים מרוב גובהם.
אך לפי דברג הלמד מעניינו אומר אני: על הר נשפה – על הר גבוה שאו נס – כל דבר גבוה קרוי שיפוי, כמו שפוי כובע שפתרונו גובהו של כובע. וזה פתרונו: אתם נביאי ישראל עלו לכם על הר גבוה ושאו לכם נס על ראש ההר, כאדם המניף בסודר ומוליך ומביא להראות למרחוק, כמו כן עלו על הר גבוה ושאו נס – פירייא בלעז.
הרימו קול להם – הכריזו לכורש ולדריוש שיבואו על בבל להשחיתה.
הניפו יד – מה שאדם תופש סודר בראש הכלונס ומוליך ומביא הכלונס כדי שיראו הרחוקים ויבואו,⁠ד קורא הנפה.
הניפו – צניץ בלעז.
ויבאו פתחי נדיבים – יבאו נדיבים לפתחי בבל.
א. כן בכ״י קירכהיים (לפי עדות ליטמן, עמ׳ 29). בכ״י לוצקי 778: ״רבות״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י קירכהיים (לפי עדות ליטמן, עמ׳ 29): ״בבל יושב״. בכ״י פריס 163: ״בבל יושבת״. בכ״י לוצקי 778: ״מלכות יושב״.
ג. כן בכ״י קירכהיים (לפי עדות ליטמן, עמ׳ 30). בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אף לפי דבר״. בכ״י לוצקי 778 הושמט: ״על הר נשפה על הר חושך... לפי דבר״.
ד. כן בכ״י פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״כדי שיבואו הרחוקים״.
משא בבל – הזכיר מפולת בבל אחר מפולת אשור כי בבל השחית אשור.
The fall of Babylon is recorded after the ruin of Assyria, because it was Babylon that conquered Assyria.⁠1
1. According to Ktesias, the Babylonians under Nabopolassar, with the Medes under Cyaxares, captured and destroyed Nineveh about 606 B.C.
משא בבל – אמר: אשר חזה – להודיע כי נתנבא גם על אומות העולם, ובראשון אמר: אשר חזה, ולא הוצרך לומר על האחרים.
משא בבל – זאת הנבואה עד שסיים וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיהו י״ד:כ״ג), היא על נפילת מלכות נבוכדנצר וזרעו שהוא סוף החיה הראשונה, והיה זה בקום החיה השנית מלכות מדי כמ״ש אחר כך הנני מעיר עליהם את מדי (ישעיהו י״ג:י״ז). וסמך זאת הנבואה אל מה שקדם כי הכל סוג נפילת מלכות אשור והכל סוג התנשאות עמנו.
ולכן טעם משא בבל – נפילת בבל, כמו משא מואב (ישעיהו ט״ו:א׳) משא דמשק (ישעיהו י״ז:א׳), רק כי המפילים מתחלפים, כי המפיל בבל היה מדי ופרס, והמפיל מואב ודמשק והשאר היה מלך אשור, כמו שנבאר.
(הקדמה)
הנבואה התשיעית תחילתה משא בכל, אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וגו׳ (להלן יד, כח) עד בשנת מות המלך אחז וגומר, ויש בה שלשה פרשיות, האחת משא בבל, השנית (להלן יד, ג) והיה ביום הניח ה׳ לך, השלישית (שם פסוק כד) נשבע ה׳ צבאות: וראיתי להעיר בפרשה הזאת ששת השאלות:
השאלה האחת באומרו (פסוק י) כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם, חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו, ואם המאמר הזה כפשוטו תהיה רחוקה מצד האמנתו, כי איך נאמר שנשתנו הסדרים השממיים ומהלכי השמים וטבעיהם, בעבור ענין הבבליים וחורבנם, גם כי לא נמצא שהיה כן ולא העידו עליו ספרי הקודמים. ואם אמרנו שאין הדבר כפשוטו, אבל שהוא משל למלכי בבל ושחו גבוריו ורוזניו, כמו שכתב הרב המורה פרק כ״ט חלק שני שהביא שם הכתובים האלה, עדיין יקשה מאד למה נמשלו בכוכבי השמים ובשמש ובירח, והנה יוסף בחלומו ראה שמש וירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לו, לפי שהיו הדברים מגיעים לאביו ולבלהה שגדלתו כאמו ולאחיו להיותם אלהיים דבקים בו יתברך בשמים ויהיה ענין המשל דומה לנמשל, אבל בענין בבל מה יהיה השמש, ועל מה יורה משל הירח והכוכבים.
השאלה השנית באומרו (פסוק יב - יג) אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר על כן שמים ארגיז וגומר, ואם אמר זה על אנשי בבל שיתן בלב המדיים שהם יקרים מזהב ומפז, כדי שלא יקחו בפדיונם ממון רב באופן שיצאו חפשים כל ימיהם, כמו שפירשו המפרשים יקשה מאד הסמיכות, והסבה אשר נתן בזה באמרו על כן שמים ארגיז ותרעש ארץ ממקומה, כי אין הסבה הזאת מתיחסת למסובב, ואף שנפרש אוקיר אנוש מפז על היהודים אשר בבבל, או על דניאל וחברוהי, מה ענין המאמר בזה המקום, ומהו היחס אשר לו עם מה שאמר על כן שמים ארגיז וגומר.
השאלה השלישית באומרו (יד, א) כי נחם ה׳ את יעקב ובחר עוד בישראל וכו׳, ושאר הפסוקים ולא ימלט אם שנאמר שזאת הנבואה היא על בנין בית שני, ויקשה אם כן אמרו בה ונלוה הגר עליהם וגומר, ולקחום עמים והביאום אל מקומם, כי הדברים האלה לא נמצאו בבית שני, והם מכלל הייעודים שייעדו עליהם הנביאים על הגאולה העתידה, וכמו שכתב על זה הרד״ק בפירוש לזה המקום, ואם שנאמר שהנבואה לעתיד לבוא כדברי החכם הנזכר, ויקשה אם כן מה ענינה בזה המקום, האם היתה חרבן בבל וזרע נבוכדנצר מתיחס אל הגאולה העתידה שהיו ביניהם עד כה קרוב לאלפים שנה, ועוד איך יתקיים עליה והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם, כי הנה בזמן הגאולה העתידה לא יהיה אדם מבבל ולא מזרע נבוכדנצר.
השאלה הרביעית היא מה ענין הדברים אשר יחס הנביא אל נבוכדנצר, שהיה אומר (יד, יג - יד) השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב וגומר, אעלה על במותי עב אדמה לעליון, ואיך היה עולה השגעון הזה בלב נבוכדנצר שהיה חכם חרשים ונבון לחש, הלא ידע אם לא שמע שהאדם החומרי לא יעלה לשמים ולא ישים שם כסאו, ושאי אפשר להיותו נצחי באישו, ואיך יאמר הדבר הזה, והמפרשים חשבו שהיה זה כולו מאמר המשליי לגדולת מלכותו ומעלת כבודו, אבל סגנון הכתובים ימאנהו, וכן חכמים ז״ל בפרק הרואה (עין פסחים צד, א) קבלוהו כפי פשוטו, שכן היה דעתו של אותו רשע ואין ספק שיש ענין מה בדברים האלה.
השאלה החמישית באומרו (יד, כד) נשבע ה׳ צבאות אם לא כאשר דמיתי כן היתה, וכבר ידענו שלא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ומה צורך שאחרי היעוד ישבע השם בזרוע קדשו לקיימו, הנה לאחז שהיה בלתי מאמין, כמו שאמר לו הנביא, אם לא תאמינו, כי לא תאמנו, היתה ראויה השבועה להחזיק הדבר בלבו, אבל לנביא מה יהיה הצורך בשבועה הזאת, ואין לנו שנאמר שהיתה השבועה הזאת, שאף על פי שבבל ישוב בתשובה לא ינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לו, כי הנה מצאנו כזה בפרעה, ולא בסנחריב ובשאר האומות אשר ניבא ישעיהו על חרבנם ולא בא עליו שבועה.
השאלה הששית באמרו (יד, כה) לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וגומר, ולא היתה הנבואה כולה על בבל ועל זרע נבוכדנצר למה חזר לדבר באשור, ואם היתה הכוונה להגיד מעלת סנחריב כמו שחשבו המפרשים, הנה בלא ספק תבוא הנבואה בזולת מקומה, ולא היתה השבועה אם כן על עצם הנבואה כי אם על דבר, אחר והנה כבר ניבא על סנחריב ומפלתו פעמים, ומה צורך בזה ההכפל, ועוד כי בענין סנחריב לא היתה העצה היעוצה, ואיך יאמר עליו זאת העצה היעוצה כי ה׳ צבאות יעץ ומי יפר וגומר. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם.
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא ליעד בחרבן בבל על ידי פרס ומדי, ומהפכת בבל כמהפכת סדום ועמורה, ושהיה להם עונש על מה שהרעו לישראל בחרבן ירושלם, וביאר הנביא מעלת נבוכדנצר והפלגת מפלתו, וכמו שיתבאר כל זה בכתובים.
(א) משא בבל אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כבר ביארתי שהנביא ישעיהו עליו השלום, התנבא פעמים רבות בפורענות האומות מצד הרעתם לישראל, ולפי שכבר זכר למעלה מפלת בני אשור, ראה כי נבוכדנצר אשר השחית מלכות אשור לא יתקיים עוד אחריו זמן רב, כי יבאו עליו פרס ומדי ויחריבו את מלכות בבל, כמו שהוא החריב ירושלם הבנויה ובית קדשנו ותפארתנו, ולכן אחרי שייעד על חרבן שומרון וגלות ישראל, ויעד גם כן על מפלת סנחריב שהחריב אותו, וזכר אחריו חרבן ירושלם על ידי נבוכדנצר, כמו שביארתי בפסוק ונקף סבכי היער בברזל, והלבנון באדיר יפול, והביא אחריו נחמת ישראל ויהודה וקיבוץ הגליות, לפי שלא יחשבו שנבוכדנצר אשר החריבם לא יקבל עונשו ולא ירד תגמולו בראשו, הביא הנבואה הזאת לבאר בה מפלת בבל ונבוכדנצר מלכו ואבוד זרעו, והנה קרא הנבואה הזאת משא, לפי שהוא שם נאמר על החזון ומראה הנבואה, כי הנה פעמים תקרא הנבואה יד ה׳ או דבר ה׳, כשנייחס אותה אל הפועל נותן השפע אשר הוא מאתו ומידו, ופעמים תקרא משא בערך המקבל שהוא הנביא, שישא מלפני האל יתברך אותה הודעה, או בערך האומה או האיש אשר ישאה ויקבל אותה, והנה היא משאת המלך ומתנת ידו, ופעמים תקרא מראה או חזון שכולו דבר אחד בבחינת האופן אשר תגיע לנביא, כי כאשר תגיע אליו בהיותו בהקיץ תקרא כן, ואם תגיע אליו בהיותו ישן תקרא חלום, כמו שזכרתי בפירוש הפרשה הראשונה מזה הספר, ופעמים תקרא נבואה מפני שידבר אותה הנביא ויפרסמנה אל בני אדם, כי היא מגזרת ניב שפתים, או שתקרא כן לפי שתבא אליו מחוץ ותהיה מגזרת (תהלים צ, יב) ונביא לבב חכמה, שהוא לשון ביאה, הנה אם כן השמות האלה כלם יוחלטו על הנבואה אבל בבחינות מתחלפות, ואמנם יוחסו השמות האלה במקום זולת מקום כפי הכנת הנביאים, וענין הנבואה וצורכה אם לעצם הנביא, או לשאר בני אדם והבן זה מאד כי הוא מדע נכבד.
מַשָּׂא בָּבֶל אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ. [מֵקִים] דְּבַר עַבְדּוֹ - שיבוא כורש בלתי מכשול, וַעֲצַת [מַלְאָכָיו יַשְׁלִים] - שתפול על שרי בבל ומלכה אימה ובהלה כמו שנזכר במַשָּׂא בָּבֶל אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ. [להלן (מד כו)]:
משא – כן נקראת הנבואה ע״ש שהיא נשאת בפי האדם.
חזה – ראה במראה הנבואה.
משא בבל – זו הנבואה על בבל.
(הקדמה)
פרקים י״ג – י״ד:כ״ג – נבואה על מפלת בבל ביד אנשי מדי, ועל הגאולה מגלות בבל והחזרה לארץ ישראל (במצות כרש).
(א) משא – הנכון כדעת הקדמונים (יונתן, עקילס, רש״י ואחרים), שנקראו הנבואות בשם זה מענין משאוי, כי הנבואה תגיד מה שיפול על האדם, והמאורעות הנופלים על האדם הרי הם כמו משא עליו, והוא כנושא אותם. והנה הנבואות הנקראות בשם זה רובן לרעה, ולפיכך תרגם יונתן כאן ובמקומות אחרים: מטל כס דלווט (משא כוס קללה). אבל אחרי כן הושאל השם הזה גם על הייעודים הטובים, כגון (איכה ב׳:י״ד) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים. ורד״ק כתב שנקראת הנבואה משא מפני שהיא נישאת בפי האדם (שהאדם נושא ומבטא אותה בפיו), ואחריו קוצֵיוס ורוזנמילר וגיזניוס פירשו השם הזה ענין נשיאת קול ודבור, על דרך ישא ביום ההוא (למעלה ג׳:ז׳), והביאו סיוע מלשון רומי שאומרים profero {= להוציא} להוראת ההוצאה בפה. וכל זה הבל, שאם כן היה ראוי שיפול שם משא על כל דבור שיהיה, לא על הנבואות לבדן. אבל במליצת ״נשא עליו את המשא הזה״ (מלכים ב ט׳:כ״ה) מודה אני כי נשא ענינו דבור והרמת קול, ואמרו נשא את המשא כמו שאמרו וישא משלו {במדבר כ״ג:ז׳}, ונשאת תפלה {ישעיהו ל״ז:ד׳}, בלי שיהיה גם השם משא מורה דבור.
אשר חזה – כאן הכוונה ראיית העתיד, לא דבור אל העם, כי אין כאן שום דבר הנוגע לבני דורו של ישעיה. אבל זו ושאר כל נבואות אשר לעתים רחוקות, לא היה הנביא משמיע אותן אל העם, כי לא יבינו אותן ולא היו הדברים נוגעים אליהם, אמנם כתבם על ספר לדור אחרון, וכמו שאמר דרשו מעל ספר ה׳ וקראו אחת מהנה לא נעדרה (למטה ל״ד:ט״ז). ובזה יובן למה בנבואה הזאת ובנבואת קרבו גוים לשמוע {ישעיהו ל״ד} וכן מסימן מ׳ והלאה, הלשון קל יותר מדברי ישעיה הראשונים. כי אמנם נבואותיו הנוגעות לאנשי דורו היה משמיע אותן בקהל, ובהן יכול היה לסתום דבריו, כי אף על פי כן היו מבינים אותם, אם להיותם סובבים על ענינים ידועים להם, ואם מפני שהנביא בקולו ובתנועותיו שהיה מתנועע בדבורו היה פותח להם סתימת דבריו, מה שאין כן בנבואותיו אשר כתב על ספר והניחם לדור אחרון בנים יִוָלֵדוּ. מלבד כי באמת לא כל דברי ישעיה הראשונים הם קשים ונבדלים בלשונם מדבריו האחרונים. כי הנה רוב הסימן הראשון, וכן בסימן ל״ז מפסוק כ״ב עד כ״ט, הלשון קל ההבנה ודומה למשא בבל ולקרבו גוים, ולשאר נבואות ישעיה לעתים רחוקות.
משא – הנבואות שנרשמו בשם משא, משונות בסדרן ובמליצתם מיתר נבואות, שנושא דבריו תמיד במשל ומליצה, ישים דבריו בפי מדברים ונושאים שונים, וברוב בא בם ענין ספורי, מצוייר בגונים משונים, ומעריך דמות הענין אשר קרה בדמיונות ומליצות עד שירמיה (כג) התמרמר על שאמרו משא ה׳. והוא מלשון ישא עליך משל.
משא בבל – ידוע כי מפלת בבל היתה ע״י שמרדו שרי בלשאצר באדוניהם, ע״י המראה שראה בלילה ההוא שכתב המלאך על הכותל ופתרו דניאל לרעה, והמורדים האלה הם הודיעו הדבר לחיל פרס ומדי שלחמו אז עם בבל, ושבו על בבל והחריבוה עפ״ז נשא המשא הזה, כי רואה הוא איך הקדיש ה׳ גבורי חיל אכזרים להחריב את בבל, שהם חיל מדי ופרס. ויען שהם מארץ רחוקה ואין יודעים איך לבא ואיך לכבוש את העיר, הזמין אנשים מאנשי בבל שהם יקראו לחיל מדי ויראום איך יכבשו את המדינה.
מַשָּׂא – זו נבואה אודות1 הפורענות שעל2 בָּבֶל3, אֲשֶׁר חָזָה – ראה במראה הנבואה4 יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ:
1. מצודת דוד. כך נקראת הנבואה ע״ש שהיא נשאת בפי האדם (מצודת ציון). מלבי״ם מבאר כי הנבואות שנרשמו בשם ״משא״ שונות בסדרן ובמליצתם מיתר הנבואות בכך שנושא דבריו במשל ומליצה וישים דבריו בפי מדברים ונושאים שונים, וברובם יש ענין סיפורי מצוייר בגוונים שונים, ומעריך דמות העניין אשר קרה בדמיונות ומליצות, והוא מלשון ישא עליך משל.
2. רש״י.
3. ישעיהו הנביא עליו השלום התנבא פעמים רבות בפורענות האומות מצד הרעתם לישראל, ולפי שכבר הזכיר למעלה את מפלת בני אשור, ראה כי נבוכדנצר אשר השחית את מלכות אשור לא יתקיים עוד אחריו זמן רב, כי יבואו עליו פרס ומדי ויחריבו את מלכות בבל כמו שהוא החריב את ירושלים הבנויה ובית קדשנו ותפארתנו, אבן עזרא, אברבנאל. וידוע שמפלת בבל היתה ע״י שמרדו שרי בלשאצר באדוניהם, ע״י המראה שראה בלילה ההוא שהשתמש בכלי בית המקדש וכתב המלאך על הכותל (דניאל ה, כה) ״מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין״ ופתרו דניאל לרעה, והמורדים האלה הודיעו הדבר לחיל פרס ומדי שלחמו אז עם בבל, ושבו על בבל והחריבוה, ועל פי זה נשא המשא הזה, כי רואה הוא איך הקדיש ה׳ גבורי חיל אכזרים להחריב את בבל, שהם חיל מדי ופרס, ובגלל שהם באו מארץ רחוקה ולא ידעו איך לבוא ולכבוש את העיר הזמין ה׳ אנשים מבבל שיקראו לחיל מדי ויראום איך לכבוש את המדינה (מלבי״ם).
4. מצודת ציון. ואמר אשר חזה להודיע כי התנבא גם על אומות העולם (רד״ק).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ב) עַ֤ל הַר⁠־נִשְׁפֶּה֙ שְֽׂאוּ⁠־נֵ֔ס הָרִ֥ימוּ ק֖וֹל לָהֶ֑ם הָנִ֣יפוּ יָ֔ד וְיָבֹ֖אוּ פִּתְחֵ֥י נְדִיבִֽים׃
Set up an ensign upon the high mountain; lift up the voice to them. Wave the hand that they may go into the gates of the nobles.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
עַל כְּרַכָּא דְיַתְבָא שְׁלֵיוָא זְקוּפוּ אָתָא אֲרִימוּ קָלָא לְהוֹן אֲנִיפוּ יַד וְיֵיעֲלוּן בְּתַרְעָהָא מִתְנַדְבִין.
עלי ג׳בל אלגלס ארפעו אלעלם ואעלנו אלצות להם ואשירו באליד חתי ידכ׳לון אלאבואב אלנבל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

על הר נשפה שאו נס – אנשים מסוימים גזרו אותה מן המלה ׳נשף׳ שעניינה ׳חושך׳,⁠1 ויש אומרים שהיא <גזורה> מן ׳שפיים׳, היינו הר גבוה.⁠2 ואני חושב כי [׳נשפה׳] מכוונת למקום ידוע, כמו שנאמר ׳על הרי נשף״ (ירמיהו י״ג:ט״ז).⁠3
ויבאו פתחי נדיבים – יש שתרגמוה ׳חרבות׳,⁠4 ככתוב ״וא⁠[ת ארץ נמרד] בפתחיה״ (מיכה ה׳:ה׳), וזה <פתרון> קרוב.
1. כך רס״ג על אתר, (השווה סיני תשמ״ב עמ רטו), מנחם בערך ׳שף׳, אלפסי וריב״ג באצול בערך ׳נשף׳, וכן מצוטטת דעה זו אצל ראב״ע על אתר. השווה דעת חז״ל על בבל במנחות נב ע״א: ״ארעא דחשוכא״.
2. כך ראב״ע ורד״ק על אתר.
3. בפירושו לירמיהו יג טז אבן בלעם מוסיף: ״ולא שך אנה פי טריק אלעראק״ – ״ואין ספק שהוא בדרך בבל״.
4. כך מנחם וריב״ג באצול בערך ׳פתח׳ (וכן מצוטט אצל רד״ק על אתר). דומה להם אלפסי בערך ׳פתח׳ המפרש ״חד אלסיף״ – ״חוד החרב״. אולם רס״ג על אתר (השווה סיני תשמ״ב עמ׳ רטו) מתרגם: ׳אבואב׳ – ׳שערים׳, וכך גם ת״י על אתר.
על הר נשפה שאו נס – להקבץ על הר שקט ובוטח בשופי, שאו נס לגוים והרימו קול לנקבצים שיבאו.
הניפו – להם יד לרחוקים שאין יכולים לשמוע, ויראו אות הנפת היד, ויבאו בפתחי נדיבים – של שרי בבל.
פתחי – כמו בפתחי, כמו ותשב בית אביה (בראשית ל״ח:י״א) הנפתר בבית אביה.⁠א
א. בדפוסים נוסף כאן: ״ומנחם בן סרוק פתר חרבות, כמו: והמה פתיחות (תהלים נ״ה:כ״ב).⁠״ המלים לא מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94.
On a tranquil mountain raise a banner to gather. On a tranquil, trusting, undisturbed mountain, raise a banner to the nations and raise your voice to those gathering, that they come upon it.
wave your hand Wave your hand to the distant ones who cannot hear, and let them see the waving of the hand and enter the gates of the nobles, of the princes of Babylon.
the gates Heb. פִּתְחֵי. As though it would say, בְּפִתְחֵי, into the gates. Comp. "Stay as a widow in your father's house (בֵּית אָבִיךְ)" (Bereshit 38:11), interpreted as בְּבֵית אָבִיךְ. Menachem ben Seruk (Machbereth Menachem p. 147) interpreted it as swords. Comp. "And they are drawn swords (פְּתִיחוֹת)" (Tehillim 55:22).
על הר נשפה – יש אומרים מגזרת נשף (ישעיהו ה׳:י״א) כמו שחרות והנכון שהוא מגזרת שפיים (ישעיהו מ״א:י״ח) והנו״ן לבנין נפעל, וטעמו גבוה, או אין לו אח.
להם – לבאים על בבל להלחם עליה.
ויבאו – ומיד יבואו ויכנסו למדינה כי יתפשוה.
נשפה High. According to some related to נֶשֶׁף (5:11) dimness;⁠1 more correctly it may be compared with שְׁמׇיׅם heights (41:18), נ in that case being the characteristic of the Niphal; in both cases it means high; or the word must be considered as hap. leg.
For them. For those that come to attack Babylon.
That they may go into the gates of the nobles. They shall come and march at once into the country; they will undoubtedly conquer it.
1. הד נשפה Lit. dark mountain, that is, a high mountain, the summit of which seems to be dark.
על הר נשפה – על הר חשך, שכל העולם נכשלו ונגפו רגליהם בו כי לפח ולמוקש ולמכשול היה לכל הגוים. כמו בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.
שאו נס – לקבץ גוים אליו להחרימו.
הרימו קול להם – לקרוא ולבא.
הניפו יד – אצאניר. כלם ענייני קריאה ואסיפה הם.
ויבאו – משחיתים אל פתחי נדיבים – עם שהיה שר על כל הגוים אשר לא האמינו כל מלכי ארץ וישבי תבל כי יבא שר ואויב בשעריהם.
על הר נשפה – נשא וגבוה, כמו: וילך שפי (במדבר כ״ג:ג׳), אפתח על שפיים קינה (ישעיהו מ״א:י״ח, ירמיהו ז׳:כ״ט).
ויונתן תרגם: על כרכא דיתבא שליוא, ר״ל: בבל שהיתה שלוה ושקטה, פי׳ מלשון רבותינו (בבלי כתובות כ:): והוא שאכלום בעליהם שלש שנים בשופי.
אמר: שאו נס, הניפו יד – על דרך משל, כאלו קראו להם ונשאו להם נס על הר גבוה, והניפו להם יד שיבאו מהרה אל בבל להשחיתה. והבאים אליה הם מדי ופרס. ותנופת היד הוא כאדם הקורא, והוא רחוק לו שאינו שומעו, ומניף לו בידו שיבא.
ויבאו פתחי נדיבים – כמו: בפתחי, חסר בי״ת השמוש, כמו: לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א), ואחרים רבים. ושרי בבל קורא נדיבים – שהיו גדולים בעושר ובמעלה, והם הנקראים נדיבים, כי ברוב אנשים גדולים ואנשי שם רוח נדיבה בהם.
ויש מפרשים: נדיבים – על מדי ופרס, ויפרשו: פתחי כמו: חרבות, וכן: ואת ארץ נמרד בפתחיה (מיכה ה׳:ה׳).
נשפה – גבוה.
להם – למדי. וראה הפלגה מדרך הנביאים כי הם ידברו הרבה והרבה בלשונות סתומים וחתומים, ואחר יאמרו מלה או מלות ברמיזה לבאר ולהעיר על הסתום. ואלה ענינים יקרים והנמצא בספר הזה הרבה.
על הר נשפה שאו נס וגו׳ עד אוקיר אנוש מפז, יאמר על דרך המשל, שעל הר גבוה ותלול, שנשפה הוא מלשון על שפאים, שם ישימו נס עליון, וירימו קול להם ויניפו יד כדי להעיר ולעורר לבות הבבליים, ולהודיעם שמהרה יבאו פרס ומדי לפתחי הנדיבים, רוצה לומר בארצותם ובבתיהם, והנה זכר בזה שלשה הסימנים שיעשו בני אדם להזהיר את הרחוקים, ולהודיעם הדבר מחדש, אם הנס שישימו על הר גבוה כדי שיראו אותו משם, ואם בקולות גדולות שיכריזו ויגידו הדבר להם, ואם בהנפת יד או בסודר כדי להודיעם שבאים אנשים זרים עליהם, ויהיה פתחי הנדיבים חסר בי״ת כאלו אמר בפתחי הנדיבים, והוא כמו (בראשית לח, יא) שבי אלמנה בית אביך, ואפשר לפרש שהבאים עצמם יהיו פתחי הנדיבים, והוא תואר למדי ופרס, כמו שאמר עליהם אשר כסף לא יחשובו שהוא דרך הנדיב, והנה היה מצוה הקדוש ברוך הוא שיעשה ההכרזה וההודעה הזאת, כדי שלא יאמרו שבאו עליהם האויבים פתאום, ושלכן לא עצמו כח נגדם, הנה מפני זה צוה שיודיעו הדבר להם בכל הדרכים האלה.
וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים1. ׳אל תבטחו בנדיבים׳ - הפרסיים, כאמרו וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים, ׳בבן אדם׳ - וכמו כן אל תבטחו בכורש מלכם, אף על פי שציוה לבנות בית המקדש. [פירוש תהלים (קמו ג)]: אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים - אתם בני בית שני, אל תבטחו בכורש ואנשי פרס שבנו בית המקדש, המה הנקראים ׳נדיבים׳, ועליהם אמר הנביא וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים, ׳אשר כסף לא יחשובו׳ (פסוק יז). [שיעורים לתהלים שם]:
1. לדעת רוב המפרשים, ׳נדיבים׳ הם עשירי בבל, שמדי ופרס יבואו לפתחיהם ויכבשו אותם. ורבינו מפרש ש׳נדיבים׳ הוא תואר למדי ופרס [וראה מש״כ עוד ע״פ זה בפסוק י״ז], וכן כתב הרד״ק בפירושו השני, וכתב שלפי זה יפרשו ׳פתחי׳ כמו ׳חרבות׳, שיבואו עליהם חרבות המדיים שהם עם נדיב.
שאו נס – בגעיא.
נשפה – ענין גבהות כמו אפתח על שפיים נהרות (ישעיהו מ״א:י״ח).
פתחי – בפתחי נדיבים, כן יקראו בעלי העושר כי ע״פ רוב המה נדיבי לב.
על הר נשפה – הרימו נס על הר גבוה שיהא נראה למרחוק וקראו בקול רם לאנשי פרס ומדי.
הניפו יד – לרמז להם שימהרו ללכת ויבואו בפתחי נדיבי בבל.
נשפה – גבוה, כמו שאי עיניך על שפיים (ירמיהו ג׳:ב׳).
שאו נס – הכל משל והכוונה כי חיילים רבים יתקבצו לעלות על בבל.
הרימו קול להם – אמר להם קודם שיזכיר מי הם, כי הנביא מצייר כאלו רואה אותם ושומע קולם.
נדיבים – גדולים ומושלים, כמו חפרוה שרים כרוה נדיבי העם (במדבר כ״א:י״ח), האמור למלך בליעל רשע אל נדיבים (איוב ל״ד:י״ח), להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם (שמואל א ב׳:ח׳), שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמנע כל נסיכמו (תהלים פ״ג:י״ב), ועיין למטה ל״ב:ה׳.
נשפה – הר גדול, מלשון נשף על ששם תוקדם ותתאחר זריחת השמש, או על נשיבת הרוח הצח שם, מלשון גם נשף בהם ויבשו, או מענין וילך שפי, הר שקט ובוטח.
הניפו – הרמה בגובה הנפה, מעלה ומוריד מוליך ומביא, כמ״ש חז״ל בהנפת המנחה.
פתחי – חסר בי״ת, כמו ימי עניה ומרודיה.
על הר נשפה – תחלה ידבר אל השרים המורדים בבלשאצר שישאו נס לאנשי מדי לקרוא להם, ומצייר בהדרגה תחלה ישאו נס שיראוהו מרחוק וילכו אחריו, ואחר שיתקרבו אליהם ירימו קול להם – כי ישמעו הקול וילכו אחריו, ואחר שיתקרבו יותר יניפו יד (להם) הוא הולכה והובאה ביד לסימן בואם הנה אל פתח העיר.
ויבאו – ע״י שיקראו אותם ויראו להם דרך מבא העיר יבואו בפתחי נדיבים של בני בבל, (והוא מאמר הלציי, כמו שהנדיב פתחו פתוח לקבל כל אורח הבא ממרחק, כן יקבלו בני בבל את האורחים האלה אשר במלחמות תנופה ילחמו בם).
עַל הַר נִשְׁפֶּה – נישא וגבוה1 שיהא נראה למרחוק2 שְׂאוּ נֵס – סימן3 לגויים4, הָרִימוּ – קיראו5 בְּקוֹל רם6 לָהֶם – לנקבצים שיבואו7, ולרחוקים שאינם יכולים לשמוע8 הָנִיפוּ יָד לרמוז להם שימהרו ללכת9, ויראו את הנפת היד10 וְיָבֹאוּ משחיתים11 בְּפִּתְחֵי נְדִיבִים – בעלי העושר12 של בבל13 להשחיתם14:
1. רד״ק, מצודת ציון. ויונתן תרגם על כרכא דיתבא שליוא ר״ל בבל שהיתה שלוה ושקטה, וכן ביאר רש״י על הר שקט ובוטח בשופי.
2. מצודת דוד.
3. ראה לעיל פרק יא פס׳ י.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. רש״י. והכוונה לאנשי פרס ומדי (רד״ק, מצודת דוד). הבאים על בבל להלחם עליה, אבן עזרא. אברבנאל ביאר שיניפו יד כדי להעיר ולעורר לב הבבליים, ולהודיעם שמהרה יבואו פרס ומדי לפתחי הנדיבים, דהיינו בארצותם ובבתיהם.
8. רש״י.
9. מצודת דוד.
10. רש״י. מלבי״ם מבאר שהנפה היא מעלה ומוריד מוליך ומביא.
11. ר״א מבלגנצי.
12. ולשרי בבל קורא ״נדיבים״ שהיו גדולים בעושר ובמעלה, וקראם ״נדיבים״ כי בדרך כלל אנשים גדולים ואנשי שם רוח נדיבה בהם (רד״ק, מצודת ציון).
13. מצודת דוד.
14. רד״ק.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ג) אֲנִ֥י צִוֵּ֖יתִי לִמְקֻדָּשָׁ֑י גַּ֣ם קָרָ֤אתִי גִבּוֹרַי֙ לְאַפִּ֔י עַלִּיזֵ֖י גַּאֲוָתִֽי׃
I have commanded My consecrated ones. I have even called My mighty ones for My anger, even My proudly exulting ones.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲנָא פַקְדִית לְמִזְמַנֵי אַף עַרְעֵית גִבָּרַי וְיִתְפָּרְעוּן מִנְהוֹן רוּגְזִי תּוּקְפִי וְתוּשְׁבַּחְתִּי.
אני צויתי למקודשי – אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אני אוהב את הפרסיים שהם צנועים באכילתן וצנועים בתשמיש המטה וצנועים בבית הכסא.
אנא אמרת בד׳לך למסתעדי ודעות בה ג׳באברתי בגצ׳בי ואבטאל קדרתי.
אמר שאו נס, הרימו קול, הניפו יד. אחרי זה אמר אני צויתי למקודשי נעשה כאלו הקדים ואמר אני צויתי שאו נס הניפו יד.
עליזי גאותי – גבורים, אמיצים,⁠1 ועיקרו – עניין כח, והוא תואר כמו ׳אדיר׳ ואחרים...⁠2
1. כך רס״ג על אתר (השווה סיני תשמ״ב עמ׳ רטו); אחרים מפרשים במובן של שמחה ועליצות.
2. במקום זה יש חסר בכתב היד – עד לפסוק ח.
אני צויתי למקודשיי – שיבאו ויתחילו להתגרות בה, והם פרס ומדי אנשי כורש ודריוש שזימנתים לכך.
קראתי גבוריא לאפי – לעשות חרון אפי בה, שהם עליזי גאותי שאני מתפאר בהם.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, וטיקן 94. בכ״י פרמא 3260, אוקספורד 34: ״גבוריי״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״גבורי״.
I commanded My appointed ones that they come and commence to incite them, and they are Persia and Media, the men of Cyrus and Darius, whom I appointed for this.
I summoned My heroes to [execute] My wrath To execute My wrath upon them, for they rejoice in My pride that I boast of them.
(ג-ד) אני צויתי למקודשי – למזומני, שזימנתי להפרע מבבל.
גםא קראתי גבוריי באפיב עליזי גאוותי – שמחים לעשות שליחותיג ולנקום נקמתי, הם כורש ודריוש ששמיחים להיפרע מבבל, ומשעה שהנביאים נבאים להם וקוראים להם שיבואו, אותה שעה הם נכונים. הוא שכתוב בסמוך: קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים.
א. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״גם״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, פריס 162, לוצקי 777, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״לאפי״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״שלוחתי״.
אני – דברי השם.
למקודשי – הם המזומנים.
עליזי – שהם שמחים להראות גבורתי, או ששמחתם בגבורה ששמתי בהם.
I. God is speaking.
למקדשי Those that are appointed by me for the purpose.⁠1
That rejoice in my highness. That are glad to show my might, or, whom I caused to rejoice in the power I gave them.
1. A. V., My sanctified ones.
למקדשי – למזומניי.
עליזי גאותי – שנתתי להם גאוה וגידלתים על בבל.
אני צויתי למקודשי – והם מדי ופרס, ואמר: צויתי, ואמר: למקודשי – ר״ל שהעיר את רוחם לבא אל בבל, והרי הם כאלו צוה וקדש וזמן אותם לבא.
לאפיקראתי אותם לעשות בבבל אפי וחמתי, ויהיו עליזים ושמחים בגאותי – שאני מתגאה על בבל על ידם.
עליזי גאותי – רוצה לומר השמחים בגאוה שנתתי להם.
וביאר הענין שיודיע הדבר להם והוא, אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי, שהקדיש הש״י קרואיו מלכי מדי ופרס, גם קרא גבוריו לעשות חרון אפו בבבל, והגיבורים היו שריהם ורוזניהם, ועליזי הגאוה היו המון העם, והוא כולו משל שהקדוש ברוך הוא העיר את רוחם כקטון כגדול לבוא להלחם על בבל, כאלו היו מקודשי השם, או גבורים שבאו על שכרם לנקום נקמתו אוהבי השם שהיו עליזים בגאותו וגאונו, ולכן היו באים לעוזרו ובפ״ק דברכות (ח, ב) דרשו אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו פרסיים שהם מקודשים לגיהנם, תניא אמר רבן גמליאל בג׳ דברים אני אוהב את הפרסיים, צנועים באכילתם, וצנועים בבית הכסא, וצנועים בתשמיש המטה, הנה פירש רבן גמליאל מקודשי מלשון קדושה ופרישות.
למקדשי – ענין הזמנה כמו התקדשו למחר (במדבר י״א:י״ח).
עליזי – ענין שמחה כמו יעלוז שדי (תהלים צ״ו:י״ב).
צויתי – הערתי לבם.
למקודשי – הם פרס ומדי שזמנתים לכך.
לאפי – לעשות בבבל חרון אפי.
עליזי גאותי – להיות שמחים בגאותי שהתגאה על בבל על ידם.
עליזי גאותי – אנשים עליזי גאוה שלי, כלומר גבורַי הָעֲלֵזִים תמיד בגאוה ובלא פחד.
למקֻדשי – נקראו המזומנים למלחמה מקודשים, מפני שהיו מקריבים קרבנות קודם גשתם למלחמה, להתפלל לאל שיהיה עמהם, וגם בהיותם בצבא המלחמה היו נזהרים לשמור עצמם בטהרה ובקדושה (דברים כ״ג:ט״ו), ומזה מליצת ״קִדֵש מלחמה״ (ירמיהו ו׳:ד׳, יואל ד׳:ט׳, מיכה ג׳:ה׳).
למקדשי – ענין הזמנה, ומובדל מנרדפיו, שגדרו על הפרשת אנשים מעסקיהם לדבר מיוחד, ומזה הקדושה מעניני הגוף והקדשה המיוחדת לזנות.
אני צויתי למקדשי – מוסב על כל הנאמר בפסוק הקודם, ר״ל כל זה צויתי למקודשי, שהם בני בלשאצר שהקדיש אותם ה׳ למרוד באדונם על פי נבואת דניאל ולקרוא לחיל מדי ופרס גם קראתי גבורי – הם חיל מדי ופרס המוכנים לאפי – למלאת נקמת חרון אפי עליזי גאותי – שהם ישמחו במה שתתראה גאותי על ידם, (ור״ל כי באנשי חיל היוצאים לצבא יש שתי מידות, יש היוצאים רק להחריב ארצות ומצד שהם אכזרים ומתאוים לשפך דם ויש היוצאים להגדיל שמם ושם מלכם ע״י גבורתם, והנה הראשונים ישחיתו יותר מן אותם היוצאים רק להתגאות לבד, אבל לעומת זה אחר שעקר כונתם רק אכזריות, לא יתאמצו כ״כ להראות גבורתם להיות לשם עולם, אבל אם בני הצבא נמצא ברוחם שתי המדות, האכזריות וגם אהבת הכבוד והגאוה, הם ירימו דגל להראות גבורתם, גם ישחיתו עד לכלה, עז״א כי מחנה מדי ופרס בשתי אלה ירימו קרן, א שהם מוכנים לאפי ואכזריות, ב שהם עליזי גאותי לבעבור הגאוה והכבוד.
וביאר העניין דרך משל היאך יודיע להם הדבר הקב״ה באומרו1, אֲנִי צִוֵּיתִי – הערתי לבם2 לִמְקֻדָּשָׁי – לִמְזֻמָּנַי3, גַּם קָרָאתִי לְגִבּוֹרַי4 לְמלאת נקמת חרון5 אַפִּי בבבל6, עַלִּיזֵי – ויהיו הם עליזים ושמחים7 בְּגַּאֲוָתִי שאני מתגאה על בבל על ידם8:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, אבן עזרא, מצודת ציון. דהיינו שהעיר את רוחם לבוא אל בבל והרי הם כאילו צווה וקידש וזמן אותם לבוא (רד״ק). והם פרס ומדי אנשי כורש ודריוש שזמנתים לכך (רש״י, רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם ביאר שהם בני בלשאצר שהקדיש אותם ה׳ למרוד באדונם על פי נבואת דניאל ולקרוא לחיל מדי ופרס. ובתלמוד, אני צויתי למקדשי, תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם (ברכות ח, ב).
4. לביאור מלבי״ם הם חיל מדי ופרס.
5. מלבי״ם.
6. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. דהיינו שהם ישמחו במה שתתראה גאוותי על ידם (רד״ק, מצודת) דוד. ורש״י ביאר שהם עליזי גאוותי שאני מתפאר בהם. מלבי״ם מבאר שבאנשי חיל היוצאים לצבא יש שתי מידות, יש היוצאים למלחמה רק כדי להחריב ארצות מצד שהם אכזריים ומתאווים לשפוך דם, ויש היוצאים בכדי להגדיל את שמם ושם מלכם ע״י גבורתם, והנה מצד אחד האכזריים ישחיתו יותר מהחיילים שמטרתם להתגאות בלבד, ומאידך מאחר שעיקר כונתם היא רק אכזריות הם לא מתאמצים כ״כ להראות את גבורתם ולפרסמה, אולם כאשר יש בחיילים את שתי המידות, האכזריות וגם אהבת הכבוד והגאווה, הם ירימו דגל להראות גבורתם וגם ישחיתו עד כלה, ועל זה אמר כי מחנה מדי ופרס בשתי אלה ירימו קרן, א׳ שהם מוכנים לאפי ובעלי אכזריות, ב׳ שהם עליזי גאוותי בעבור הגאווה והכבוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ד) ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם⁠־רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶאֱסָפִ֔ים יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה׃
Hark, a tumult in the mountains, as of a great people! Hark, the uproar of the kingdoms of the nations gathered together! Hashem of hosts musters the host of the battle.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
קַל הֲמוֹן בְּטוּרַיָא דְמוּת עַם סַגִי קַל אִתְרְגוּשַׁת מַלְכְּוָן עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין יְיָ צְבָאוֹת מְמַנֵי מַשִׁרְיָן בִּקְרָבָא.
צות ג׳מהורהם פי אלג׳באל שבה שעב כת׳יר וצות צ׳ג׳הֿ ממאלך אמם מג׳תמעהֿ אד׳ רב אלג׳יוש וכל ג׳ישא ללחרב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

קול – מנהג תולדת ההר כאשר ידבר איש להשיב הקול, וזה הוא טעם קול המון, מגזרת הומה (מלכים א א׳:מ״א) והנה פירש למה זה הקול שאון בממלכות גוים, כי מלך פרס שהוא כורש ומלך מדי שהוא דריוש, שניהם התחברו על בבל וזה מפורש בספר דניאל (דניאל ה׳:כ״ח).
מפקד – ישים פקידים או מפקדים והוא פועל יוצא לשנים פעולים.
קול המון A resounding voice.⁠1 It is the nature of mountains to echo the sound of words uttered by any person, and this echo is alluded to by the expression קול המון. The root of המון is המה resound; comp. הומה being in an uproar (1 Kings 1:41). The prophet explains also what this noise among the kingdoms of the heathen people signifies; Cyrus, the king of Persia, and Darius, the king of Media, became allies in a war against Babylon; this is distinctly stated in Daniel.⁠2
מפקד He is appointing officers, or, he is causing to number; comp. פקודים number. The word מפקד governs two accusatives.⁠3
1. A. V., The noise of a multitude.
2. The passages referred to are: The kingdom is divided, and given to the Medes and Persians (Dan. 5:28), And Darius, the Mede, took the kingdom, being about threescore and two years old (ib. 6:1.) On the latter verse Ibn Ezra remarks, It is known that Cyrus took Babylon, as stated in Isaiah; Cyrus is therefore called the king of Babylon (Ezra 5:13), but Darius the Mede, his father-in-law, was, as we learn from the history of Persia and Media, his ally, and was made by him viceroy of Babylon. They were both kings of Babylon at the same time, but it was by order of Cyrus, the king of kings, that the Jews returned to Jerusalem after the fall of Babylon.
3. According to the first explanation, מפקד is a denominative from פקיד officer; according to the second it is derived from פקד to number. מפקדים in the Hebrew text is probably a corruption of מגזרת פְּקֻדִים.
מפקד – מְמַנֵה.
קול המון – אמר הנביא כי שמע בנבואה קול המון בהרים דמות עם רב, כאלו היו עם רב בהרים מדברים, ונשמע קול המון ההרים בו, ושמע קול שאון ממלכות גוים נאספים, ורב הצבא הזה היה י״י צבאות והוא היה מפקדם, כלומר מונה אותם, כענין שנאמר: תפקדו אותם לצבאותם (במדבר א׳:ג׳), כי כן דרך העולם בבא צבא למלחמה מונה אותם האדון המושל עליהם לדעת מנינם בבאם למלחמה. ויש לפרשו ענין מנוי, כלומר הוא היה משים פקידים עליהם, וכן תרגם יונתן.
וזכר שיודיעום עוד שקול מלחמה במחנה, כי קודם הגיעם לבבל ישמעו המייתם, וקול המונם בהרים, שהקול ההוא והמייתו מורה שהוא עם רב ולא מאנשים נבזים, כי אם קול שאון ממלכות גוים נאספים, והודיעם עוד שהיה שר הצבא עליהם כולם השי״ת, והוא אמרו ה׳ צבאות מפקד צבא מלחמה, רוצה לומר שהשם יתברך צוה לספור אותם, כמו שיעשה שר צבא המלחמה, שמונה את עמו במספרם כמשפט קודם הכנס בה.
דמות – מלשון דמיון.
שאון – המייה.
מפקד – ענין מספר ומנין כמו ויפקדם בטלאים (שמואל א ט״ו:ד׳).
קול המון – קול הומיה נשמע בהרים דמות קול עם רב והוא קול שאון ממלכות פרס ומדי הנאספים יחד.
מפקד – המקום יצוה לספור אנשי צבא המלחמה כדרך שעושה אוסר המלחמה ר״ל יצליחו במלחמה כאלו המקום יהיה אוסר המלחמה.
קול – מלת קול נאמרת לבדה, והמכוון בה אני שומע, או אחרים שומעים, כמו קול צופיך נשאו קול (למטה נ״ב:ח׳) אני שומע צופיך שנושאים קול.
קול ממלכות גוים נאספים – אנשי ממלכות גוים, לפיכך נאספים בלשון זכר.
דמית – מורה שאינו רואה הדבר עצמו רק דמותו, דמות ארבע חיות, דמות המזבח.
שאון, המון – המון מורגל, ושאון הבלתי מורגל, כנזכר לעיל (ה׳ יד).
קול המון – יצייר עתה חזיון המחנה הבאה פתאום על בבל, כאיש היושב בטח בארמונו ושומע תחלה קול המון בהרים – ועדיין אינו יודע מה קול ההמון הלז אם רועים, קוצרים, המון חוגג, או צבא מלחמה ואחר שיתקרבו יותר אז השיג כי הוא קול שאון של ממלכות גוים הנאספים למלחמה, ואחר שיתקרבו יותר אז עיניו יביטו מי הוא השר צבא ההולך בראשם, וראה כי ה׳ צבאות הוא שר הצבא המפקד צבא למלחמה – כי לא הלכו בפקודת מלך ומושל רק ע״י דבר ה׳ ע״י המלאך.
ואמר הנביא כי שמע בנבואה1 קוֹל הָמוֹן שנשמע2 בֶּהָרִים, דְּמוּת – כאילו היו3 עַם רָב4, קוֹל שְׁאוֹן – הומייה של5 מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים6, יְהוָה צְבָאוֹת האדון המושל עליהם7 מְפַקֵּד – מונה8 צְבָא מִלְחָמָה לדעת מניינם בבואם למלחמה9, וממנה עליהם פקידים או מפקדים10:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק. והוא מלשון דמיון (מצודת ציון).
4. כי כאשר אדם מדבר בין ההרים ההד מחזיר אליו את הקול (אבן עזרא). והוא קול שאון ממלכות פרס ומדי הנאספים יחד (מצודת דוד).
5. מצודת ציון.
6. כי מלך פרס שהוא כורש, ומלך מדי שהוא דריוש, שניהם התחברו על בבל כמפורש בספר דניאל (ה, כח) (אבן עזרא). מלבי״ם מבאר שהנביא יצייר עתה חזיון המחנה הבא פתאום על בבל כאיש היושב בטח בארמונו ושומע תחילה קול המון בהרים, ועדין אינו יודע מה קול ההמון הלז אם רועים קוצרים המון חוגג או צבא מלחמה, ואחרי שיתקרבו יותר מבין כי הוא קול שאון של ממלכות גוים הנאספים למלחמה, ואחרי שיתקרבו עוד יותר רואה מי הוא שר הצבא ההולך בראשם, וראה כי ה׳ צבאות הוא שר הצבא המפקד צבא למלחמה, כי לא הלכו בפקודת מלך ומושל רק ע״י דבר ה׳ ע״י המלאך.
7. רד״ק.
8. רד״ק, מצודת ציון.
9. רד״ק.
10. אבן עזרא, רד״ק.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ה) בָּאִ֛ים מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק מִקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם יְהֹוָה֙י״י֙ וּכְלֵ֣י זַעְמ֔וֹ לְחַבֵּ֖ל כׇּל⁠־הָאָֽרֶץ׃
They come from a far country, from the end of heaven, even Hashem and the weapons of His indignation, to destroy the whole earth.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אָתָן מֵאַרְעָא רְחִיקָא מִסְיָפֵי אַרְעָא יְיָ וּמָנֵי כָס דִלְוָט קֳדָמוֹהִי לְחַבָּלָא כָּל רִשְׁעֵי אַרְעָא.
והם מקבלון מן בלד בעיד כאנה מן אקצא אלסמא רסל אללה באלאת סכ׳טה ליהלך ג׳מיע בלדהם.
ואמרו וכלי זעמו במקום בכלי זעמו, כאמרו דרשו ה׳ ועזו (תהלים ק״ח:ד׳) – בעזו.
וכלי זעמו – הם גבורי מדי ופרס.
לחבל כל הארץ – של בבל.
and the weapons of His fury They are the mighty men of Media and Persia.
to destroy all the land of Babylonia.
באים מארץ מרחק – מארץ פרס, שרחוק מבבל, להפרע מהם.⁠א
י״י וכלי זעמו לחבל כל הארץ – כל ארץ בבל. מי הם כלי זעמו – כורש ודריוש הם הם כלי זעמו.
א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״להפרע מהם״.
באים – כי מפאה עילם באו כאילו הם מקצה השמים, רמז למרחוק.
יי – והנה באו גזירות השם ׳וכלי זעמו׳ שהם פרס ומדי.
They come from a far country. They come from the country of Elam.⁠1 From the end of heaven. As if they came from the extremity of heaven; that is, they come from a great distance.
The Lord cometh. The decrees of the Lord are coming, they will soon be fulfilled. And the weapons of His indignation. Persia and Media.
1. The Elam mentioned by Ibn Ezra cannot be the Elam of Dan. 8:2, the Persian province with the capital Susa, which is in the immediate neighborhood of Babylonia, and by no means more entitled to be called a far country with regard to Babylon than Media, named in this same chapter (ver. 17.) The remark of Ibn Ezra is probably based on Is. 21:2, Go up, Elam, etc. and he seems to suppose that there was, besides the west Persian province Elymais, including Susiana, Dan. 8:2, another Elam or Elymais, an independent state in the north and east of Media and Persia (comp. Jer. 49:34, Ez. 32:24). The Elamites, warlike Semitic tribes (comp. Gen. 14:1, 10:22), had spread over the whole of the country between the Caspian Sea and the Persian Gulf, and left here and there traces of their conquests. Hence the Elymais, in the west of Persia, and another Elymais, in the north of Media; hence the great uncertainty and discrepancy among the ancient geographers and historians concerning the extent and position of Elymais. (See Smith's Dict. of Greek and Rom. Geogr. sub voce Elymais; Niebuhr, Assur and Babel, p. 382, ff.)
וכלי זעמו – הם האויבים.
באיםמקצה השמים, ממזרח. אמר: מקצה השמים – על דרך הפלגה לרחוק הקצה, כאלו נוגע לשמים מן הצד ההוא.
י״י וכלי זעמו – הוא המנהיג הצבא, ועם הצבא הם כלי זעמו, ובהם יחבל ארץ בבל.
והודיעם עוד שהגוים האלה באים מארץ מרחק ובדרך הפלגה אמר, מקצה השמים, ושלא יבואו לשלול שלל ולבוז בז, ולא מפני בצע וחמדה כי אם בגזירת עירין ובמימר קדישין, והוא אמרו ה׳ וכלי זעמו לחבל כל הארץ, רוצה לומר כל ארץ בבל.
לחבל – להשחית כמו וחובל עול (ישעיהו י׳:כ״ז).
מקצה השמים – אמר דרך הפלגה.
ה׳ וכלי זעמו – כאלו יבוא ה׳ להיות אוסר המלחמה וכלי זעמו עמו והם חיל פרס ומדי.
לחבל – להשחית כל ארץ בבל.
ה׳ וכלי זעמו – יפה הבין בעל הטעמים כי זה פירוש לתחלת הפסוק, ואיננו כלל דבור אחד (כדעת רוזנמילר וגיזניוס), אלא תחלה אמר כי האויבים באים, ואחר כך הוסיף כי הבאים הם ה׳ וכלי זעמו שבאים לחבל כל הארץ.
באים – עתה התקרבו יותר עד שיכול לשאלם מי ומאין המה ונגד השאלה מאין המה ימצא מענה באים מארץ מרחק – ומוסיף מקצה השמים שהוא קצה הישוב, ונגד השאלה מי המה משיב ה׳ וכלי זעמו – ונגד השאלה לאן ולאיזה תכלית הם הולכים, משיב לחבל כל הארץ של בני בבל (וכונת המליצה לצייר בואם פתאום בעת שבני בבל היו שלוים ושקטים וחוגגים יום משתה ושמחה על נצחון האויבים, ולא הרגישו בהם כמו שתמצא ציור הזה עצמו, לקמן סי׳ כ״א).
בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק – רחוקה1 מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם2, יְהוָה יהיה אוסר המלחמה3, וּכְלֵי זַעְמוֹ עִמּוֹ4 לְחַבֵּל – להשחית את5 כָּל הָאָרֶץ – ארץ בבל6:
1. היא פרס (ר״י קרא).
2. ואמר זאת על דרך הפלגה שהקצה רחוק כל כך כאילו הוא נוגע בשמים (רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שהוא קצה הישוב, ואמר הנביא בהמשך לפס׳ הקודם, שעתה התקרבו ההמון יותר עד שיכול לשאלם מי הם ומאין באו, ומשיב שהם באים מארץ רחוקה, ונגד השאלה מי המה, משיב ה׳ וכלי זעמו, ונגד השאלה לאן ולאיזה תכלית הם הולכים, משיב לְחַבֵּל את כל הארץ של בני בבל.
3. מצודת דוד. כי באו גזירות השם (אבן עזרא).
4. והם חיל פרס ומדי וגיבוריהם המונהגים ע״י כורש ודריוש (רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד).
5. מצודת ציון.
6. רש״י, רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם. ובמדרש, אמר ר׳ תנחומא בר חניאלי בשם ר׳ ברכיה בשם ר׳ יוחנן, אין עומדין לפני הקב״ה אלא מלאכי שלום ומלאכי רחמים, אבל מלאכי הזעם רחוקים ממנו, שנאמר באים מארץ מרחק מקצה השמים ה׳ וכלי זעמו לחבל כל הארץ, תנחומא תזריע סי׳ י״א.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ו) הֵילִ֕ילוּ כִּ֥י קָר֖וֹב י֣וֹם יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥י יָבֽוֹא׃
Howl; for the day of Hashem is at hand. As destruction from the Almighty it shall come.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אַיְלִילוּ אֲרֵי קָרִיב יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ כְּבִיזָא מִן קֳדָם שַׁדַי יֵיתִי.
יקולון ולולו פמא אקרב יום אללה הו כנהב מן ענד אלכאפי יאתי.
ואע״פ שבשמיעה ראשונה ייראה הדיבור כל ידים וכל לבב אנוש כללי, הרי עניינו פרטי, והם אנשי בבל, אך לא כלל הבריות.
כשוד – כיום ביזה מאת הקב״ה יבא.
like a raid Like a day of plunder, from the Holy One, blessed be He, it shall come.
הלילו – אנשי בבל.
כי קרוב – להפרע מכם.
כשוד משדי יבא – על יושבי בבל.
הלילוכשוד משדי יבא – כי זה השוד בא מהשם ומי יוכל לבטלו, ויש אומרים כי שדי כגבור שודד, והראשון הוא הנכון.
משדי From the Almighty. This destruction shall come from the Almighty, and who shall be able to prevent it? According to others: From a destroying hero (שודד ═ שדי), but the former explanation is the right one.⁠1
1. The second explanation is rejected, probably because there is no instance of שדי being used in that sense.
הילילו – בבליים.
כי קרוב {יום} י״י – עליכם כשד שמשדי – כי יבא, שהוא יחזק בידו הגדולה והחזקה.
הלילו – אמר כנגד אנשי בבל.
כשוד משדי יבא – כשוד שיבא מחזק, שאין דרך להנצל ממנו, וכן: כקול שדי (יחזקאל א׳:כ״ד) – כקול חזק, וכן תרגם יונתן.
כשד משדי יבא – זה עד נאמן לפירוש אבן עזרא (שמות ו׳:ג׳), כבוד המורה (מו״נ א׳:ס״ג) במקומו מונח, כי שדי נגזר מן שד והוא תאר כמו דוי. אמנם הפליג זה הנביא באמרו כשד משדי, שזה אין לו רפואה.
ולכן אמר כנגד הבבליים הלילו כי קרוב היום ה׳, רוצה לומר הנקמה האלהית, כשוד משדי יבוא מהש״י שהוא די לעצמו והוא שודד המערכות, ושבעבור זה לא תהיה להם תקנה להנצל מרעתו, כי מי יוכל להמלט מאשר תגזור יכולתו.
הילילו – בדפוס ישן ביו״ד אחר ה״א וגם במקצת ספרים כ״י שבתחלה נכתבו בלא יו״ד הוסיפוה אחרי כן.
שד משדי יבוא – הנגיד פירשו לשון חול ואחרים פירשוה קדש לכן אסור למוחקו וכן וכשד משדי יבוא (יואל א׳) וכן דרשוהו בספר הזוהר הובא בריקאנטי פרשת לך לך כי כשנפסקה היו״ד משדי אזי היא שדודה ומתמלאת מן הכתות החיצונים אז נקרא חרב לה׳ מלאה דם.
הלילו – מלשון יללה.
כשוד – מלשון שדידה ועושק הנפש וכן מקטב ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳).
הילילו – כאלו לבבל יאמר שיעשו יללה כי קרוב יום הפורעניות הבא מה׳ לא במקרה.
כשוד משדי יבוא – רצה לומר תהיה גדולה וקשה כדרך השוד הבא משדי בעל היכולת.
יום ה׳ – עיין למעלה ב׳:י״ב.
כשד משדי יבא – נראה לי (נגד הנגינה) יבא כשד משדי, יבא יום ה׳ בכח גדול (או פתאום) כדבר אלהי שאיננו לפי מנהגו של עולם.
הילילו – עתה מתחיל לדבר לנכח בני בבל, אין לכם שום תקוה עוד, רק הילילו ובכו,
כי קרוב – עת יגיע קול שמועה במדינה כי צר ואויב יבא בשעריהם, יש הבדל בין אם יום הכסא קרוב או רחוק, ובכל אחד יש מעלה וחסרון, כי אם יום הכסא קרוב, יש חסרון כי הפחד הפתאומי מביא מורך בלבבם, ומעלה שעי״כ מתאזרים ביותר עוז להכן לקראת נשק אחר שהזמן קרוב, ואם יום הכסא רחוק אז לא ימס לבבם כ״כ, אבל כן תרפינה ידיהם מהכין צרכי המלחמה כי סומכים א״ע שעוד יש עדן ועדנים, עפ״ז אומר כי בבשורה זאת יש שני חסרונות,
א. כי קרוב יום ה׳ – ומצד זה תגדל הפחד הפתאומי, ובכל זאת גם לא יוכלו להתאמץ בהכנת צרכי המלחמה, יען כי כשוד משדי יבוא השוד יבוא משדי בעל היכולת אשר אין עצה וגבורה לנגד ה׳.
ומתחיל הנביא לדבר לנוכח בני בבל באומרו, אין לכם שום תקווה עוד, רק1 הֵילִילוּ – תיללו2 ותבכו3 אנשי בבל4 כִּי קָרוֹב יוֹם הפורעניות עליכם הבא מאת5 יְהוָה6, כְּשֹׁד – כיום הביזה7 הבאה8 מִשַּׁדַּי – מאת הקב״ה9 בעל היכולת10 שאין דרך להינצל ממנו11 כך יָבוֹא – תבוא על יושבי בבל12 פורענות גדולה וקשה13:
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
4. ר״י קרא, רד״ק.
5. מצודת דוד. היא הנקמה האלהית (אברבנאל). מלבי״ם מבאר שיש הבדל אם יום הכסא קרוב או רחוק, כי אם הוא קרוב, החיסרון בזה שהפחד הפתאומי מביא מורך בלבבם, אולם המעלה שע״י כך מתאזרים ביותר עוז לקראת נשק, אחר שהזמן קרוב, ואם הוא רחוק מצד אחד לא ימס לבבם כ״כ, אבל מצד שני תרפינה ידיהם מלהכין צרכי המלחמה כי סומכים על כך שיש עוד זמן, ואמר הנביא שבבשורה זאת יש שני חסרונות, א׳ כי קרוב יום ה׳, ומצד זה יגדל הפחד הפתאומי, ובכל זאת גם לא יוכלו להתאמץ בהכנת צרכי המלחמה, כי השוד יבוא משדי בעל היכולת אשר אין עצה וגבורה כנגד ה׳.
6. שבא ממנו ולא במקרה (מצודת דוד).
7. רש״י. ואבן עזרא ביאר כי זה השוד בא מהשם ומי יוכל לבטלו.
8. מצודת דוד.
9. אבן עזרא. ורד״ק ביאר שהוא לשון חוזק כמו (יחזקאל א, כד) ״כְּקוֹל שַׁדַּי״ שביאורו קול חזק ותקיף.
10. מצודת דוד, מלבי״ם.
11. רד״ק.
12. ר״י קרא.
13. מצודת דוד.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ז) עַל⁠־כֵּ֖ן כׇּל⁠־יָדַ֣יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכׇל⁠־לְבַ֥ב אֱנ֖וֹשׁ יִמָּֽס׃
Therefore all hands shall be slack, and every heart of man shall melt.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
עַל כֵּן כָּל יְדַיָא יִתְרַשְׁלוּן וְכָל לִבָּא דֶאֱנָשָׁא יִתְמְסֵי.
לד׳לך ג׳מיע אידיהם תסתרכ׳י וג׳מיע קלוב אנאסהם תתמאסא.
כל ידים – של בבל.
all hands of the Babylonians.
על כן כל ידים תרפינה – כל ידי יושבי בבל תרפינה.
וכל לבב אנוש – הנמצא בבבל ימס.
על כן כל ידים – מאנשי בבל.
All hands, viz., of the Babylonians.
על כן – שהקב״ה ילחם בם,
כל ידים תרפינה – כי מי יוכל שאתו.
על כן – כי אין להם תחבולה להנצל כיון שבא להם זה להנצל מאת י״י.
תרפינה – הידים מלהלחם כנגד אויביהם, והלב ימס, שלא ימצא בעצמו שום גבורה ואומץ כי הגבורה היא בלב, כמו שאמר: ואמיץ לבו בגבורים (עמוס ב׳:ט״ז).
כל ידים – מבני בבל.
וזהו על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש ימס
תרפינה – מלשון רפיון.
כל ידים – כל ידי אנשי בבל יהיו רפוים מרוב אימה וכל לבב אנשיהם ימס.
על כן – מגביל עם הקודם, יען כשוד משדי יבוא – על כן כל ידים תרפינה – ולא יעשו דבר להכין צרכי המלחמה, ויען כי קרוב יום ה׳ – לכן כל לבב אנוש ימס מן הפחד הפתאומי.
והיות שאין להם תחבולה להינצל מאת ה׳1, עַל כֵּן כָּל יָדַיִם – ידי אנשי בבל2 תִּרְפֶּינָה – תהיינה רפויות3 מרוב אימה4 מלהילחם כנגד אויביהם5, וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ – אנשיהם6 יִמָּס מן הפחד הפתאומי7:
1. רד״ק.
2. רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד. שלא ימצא בעצמו שום גבורה ואומץ כי הגבורה היא בלב (רד״ק).
7. אברבנאל.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ח) וְֽנִבְהָ֓לוּ׀ אצִירִ֤ים וַחֲבָלִים֙ יֹֽאחֵז֔וּן כַּיּוֹלֵדָ֖ה יְחִיל֑וּן אִ֤ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֙הוּ֙ יִתְמָ֔הוּ פְּנֵ֥י לְהָבִ֖ים פְּנֵיהֶֽם׃
And they shall be frightened; pangs and throes shall take hold of them. They shall be in pain as a woman in travail. They shall look aghast one at another; their faces shall be faces of flame.
א. וְֽנִבְהָ֓לוּ׀ ראו ברויאר, טעמי המקרא, ה.1 (עמ׳ 120).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְיִתְבַּהֲלוּן עָקָא וְחֶבְלִין יֶחְדוּנוּנוּן זִיעַ כְּלֵידָתָא יְזוּעוּן גְבַר לְחַבְרֵיהּ יִתְמְהוּן אַפֵּי שַׁלְהוֹבִין אַפֵּיהוֹן.
וידהשון חתי אן מת׳ל אלמגץ ואלמכ׳ץ׳ יאכ׳ד׳הם וכאלואלדהֿ יטלקון וכל אמר אלי צאחבה יבהתון וג׳וה ד׳את להיב וג׳וההם.
[כיולדה יחילון] – מובנו: יסבלו כאב;⁠1 <וצורתו>: עתיד, הפעיל, נח בעה״פ.
פני להבים פניהם – השווה את אדמימות פניהם, הנגרמת מהאסונות הבאים עליהם, לאדמימות להבת האש.⁠2
1. בדומה לזה גם אלפסי, ערך ׳חל׳, וקרוב לוודאי שכך סברו גם חיוג׳ וריב״ג באצול בערך ׳חול׳, אף על פי שאינם מזכירים את פסוקנו.
2. בדומה לזה פירש גם ראב״ע על אתר.
צירים וחבלים – הם לשון ייסורי אשה הכורעת לילד, שצירי דלתי בטנה מתפרקים להפתח.
יחילון – חִיל וחלחלה לשון רתת הם.
איש אל רעהו יתמהו – בני בבל על הצובאים עליהם, כי משונים הם.
ופני להבים פניהםלהבים – אומה שפניהם צהובים ומאויימים מאד. [או יש לומר שהם עם חושבי מחשבות, ואת בני בבל דימה להם על שם התמהון.]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, וטיקן 94. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פרמא 3260, אוקספורד 34.
pangs and throes (צִירִים וַחֲבָלִים) These are expressions of pains of a woman who kneels to give birth, for the hinges (צִירִים) of her womb break apart to open.
they shall writhe Heb. יְחִילוּן. חִיל, חַלְחָלָה are expressions of shivering.
each man shall be amazed at his fellow The Babylonians will be amazed at those who advanced against them, for they are peculiar.
their faces are faces of flames A nation whose faces are red and very frightful, [or alternatively, because they are a pensive people, and he compares the Babylonians to them because of the amazement.]
ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון – אנשי בבל איש אל רעהוא יתמהו – יושבי בבל יתמהו איש אל אחיו ויאמרו: אומה שהיתה אימתה מוטלת על כל העולם, כיושבי בבל שנתנו חיתיהםב על כל סביבותיהם, איך היה כח ביד שני אנשים שפויים ושפלים ככורש ודריוש לבוא מארץ מרחק מקצה הארץ ולהשחית את יושביג בבל.
פני להבים פניהם – באים בחימה להנקם מבבל.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 163, פריס 162, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״אחיהו״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י פריס 163, לוצקי 777: ״אימתם״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״יושבי״.
ונבהלופני להבים פניהם – כמו שרופים מרוב הצער, ויש אומרים כי להבים גוי ככושים.
פני להבים A face of flames. A face burnt by the intensity of the pains. According to others: The face of the Lehabim;⁠1 Lehabim being the name of a nation similar to the Ethiopians.
1. Comp. Genesis 10:13.
יתמהו – אֵשְטורדירונט. כי לא היתה כזאת תמול שלשם.
פני להבים – כלהבי אש שמשימים פניהם לאכול קש, כן פני האויבים עליהם לאכול ארץ ומלואה.
ונבהלו – בקמץ מפני השלשלת, כי יש לה משפט ההפסק, ופירוש: יושבי בבל יהיו נבהלים ולא יוכלו להשיב יד.
יאחזון – בצר״י מפני ההפסק, ופי׳: הם יאחזום צירים. וזה הענין משמש בשני פנים, כי הצירים יאחזו האדם הנבהל, כמו: חיל אחז יושבי פלשת (שמות ט״ו:י״ד), הלא חבלים יאחזוך (ירמיהו י״ג:כ״א), צירים אחזוני (ישעיהו כ״א:ג׳), ובהתחזק הצירים על האדם תמיד, כאלו האדםא יאחז הצירים שלא יפרדו ממנו, לפיכך אמר: צירים וחבלים יאחזון.
לדעת יונתן יהיה נו״ן יאחזון נו״ן הכנוי, והוא כמו: יאחזום, ויהיה בענין כמו חבריו, וטוב הוא פירושו, וכן תרגם: יחדונונון.
יתמהו – לפי שבא להם הרעה פתאם יתמהו איש אל רעהו איך היה זה.
פני להבים פניהם – כאדם שיש לו בשת, שישובו פניו אדומים.
א. כן בכ״י וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71 חסר: ״כאלו האדם״.
ונבהלו – זה גזרה בעצמה, והאחרת צירים וחבלים יאחזון.
פני להבים – מחום הבהלה והכאב.
ואמרו ונבהלו צירים וחבלים, אין ראוי שיפורש שהצירים יהיו נבהלים, אבל מלת ונבהלו חוזר למעלה, כאלו אמר על כן כל ידים תרפינה, וכל לבב אנוש ימס ונבהלו, רוצה לומר שלבבות האנשים הבבליים יהיו מבוהלים, ומצד אחר צירים וחבלין יאחזון, וכמו היולדה היושבת על האבנים, כן יחילון, וכל אחד מהם איש אל רעהו יתמהו ויתלהבו פניהם מרוב האימה וההפעלות הנפשיי, ורש״י פירש יתמהו ויתלהבו פניהם איש את רעהו מהבבליים יתמהו על הצובאים עליהם, לפי שהם משונים בצורתם, כאלו פני הצובאים מפרס ומדי הם פני להבים, כלומר שפניהם צהובים ודומים ללהב ומאיימים אותם מאד.
ונבהלו – הוא״ו בגעיא בספרי ספרד והה״א בקמץ מפני השלשלת כי יש לה משפט ההפסק.
צירים – הם יסורי אשה הכורעת לילד שצירי דלתי בטנה מתפרקין להפתח וכן כי נהפכו עליה ציריה (שמואל א ד׳:י״ט).
וחבלים – גם הוא ענין מכאובי לידה כמו חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג).
יחילון – מלשון חיל וחלחלה.
ונבהלו – יהיו בהולים ופחודים.
יאחזון – יאחז אותם צירים וחבלים וכאשת לידה יחילון.
איש אל רעהו – בני בבל יתמהו זה מול זה על הצובאים עליהם כי יהיו פניהם צהובים כלהבת אש.
צירים וחבלים יאחזון – אומרים בלשון הקדש חבלים אחזו את פלוני, ואומרים גם כן במליצה הפוכה וקדמונים אחזו שער (איוב י״ח:כ׳), ואחז בשרי פלצות (שם כ״א:ו׳).
פני להבים פניהם – מפני הצירים והחבלים, דוגמת חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש (תהלים ל״ט:ד׳).
ונבהלו – בהלה נרדף עם הפחד, ועם המהירות, וגדרו התרגש פתאום מאיזה דבר, עד שאובד סדרו הטבעי והעצה וישוב הדעת.
צירים וחבלים – שניהם מורגלים בעברי אצל יולדה, צירים מורה התפתחות צירי דלתות הרחם, מלשון הדלת תסוב על צירה וחבלים המכאובות שתסבול אח״כ, וחיל הוא הרעדה והרתת שי״ל ע״י הלידה ומכאוביה.
יתמהו – התמהון נבדל מרעיו, מתפלא, משתאה, שאלה יהיה בשכל, ותמהון אבדון ההרגשה והלב ועומד כאיש נדהם, אכה כל סוס בתמהון, ויתמהו האנשים איש אל רעהו.
ונבהלו – עתה מצייר מעמד העם בעת ביאת הצרה, תחלה יתבהלו פתאום, אח״ז יאחזו אותם צירים הבאים אל האשה בעת שהולד מתחיל לפתוח דלתות בטנה, וגם חבלים הנמשכים בעת שיושבת על המשבר, גם יחילון וירעדון כיולדה הרועדת בכל איבריה ע״י החבלים, וחוץ ממה שיתבהל כ״א בפ״ע, עוד איש אל רעהו יתמהו – תגדל להם התמהון וההשתוממות עת יביט איש על חברו, כמי שהוא בבהלה פתאומית הבאה על הרבים שתגדל פחד כ״א עת יראה את העומדים סביבו איך גם הם מתפחדים ונמוגים פני – וגם לא יצטרכו שיודיע איש לחברו פחדו ותמהונו, כי על הפנים לבד יהיה ניכר הפחד שיהיו פניהם דומים כלהבות אש, גם כמו שהלהבים כל שירבו הדברים המתלהבים כן יגדל הלהב, כן יתלהבו בלהב הפחד אחד מרעו, ויצרבו כל פנים מפני חברו.
וְנִבְהָלוּ – ויהיו מבוהלים ומפוחדים יושבי בבל1, צִירִים2 וַחֲבָלִים – ומכאובי לידה3 יֹאחֵזוּן – יאחזו אותם4, כַּיּוֹלֵדָה – כיולדת5 יְחִילוּן – יהיו להם חִיל ורעדה6, אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ בני בבל זה מול זה על הצובאים עליהם7 כי משונים הם8, וּפְּנֵי לְהָבִים – צהובים9 כלהבת אש יהיו10 פְּנֵיהֶם ומאיימים מאד11:
1. מצודת דוד.
2. הם יסורי אשה הכורעת לילד שצירי דלתי בטנה מתפרקין להפתח (רש״י, מצודת ציון, מלבי״ם).
3. מצודת ציון, מלבי״ם.
4. מצודת דוד. וזה הענין משמש בשני פנים, כי הצירים יאחזו האדם הנבהל, וכהתחזק הצירים על האדם תמיד כאילו האדם יאחוז הצירים שלא יפרדו ממנו, לפיכך אמר צירים וחבלים יאחזון (רד״ק).
5. מצודת דוד.
6. רש״י, מצודת ציון, מלבי״ם.
7. רש״י, מצודת דוד. ומלבי״ם ביאר שיגדל להם התמהון וההשתוממות כשיביטו איש על חבירו כמי שהוא בבהלה פתאומית הבאה על הרבים שיגדל פחד כל אחד כשיראה שגם העומדים סביבו מתפחדים ונמוגים.
8. רש״י. ולביאור אבן עזרא רד״ק אברבנאל ומלבי״ם הכוונה שפניהם של יושבי בבל יהיו להבים מהפחד.
9. רש״י, מצודת דוד.
10. מצודת דוד. ורד״ק ביאר כאדם שיש לו בושה שפניו אדומות. אבן עזרא ביאר כמו שרופים מרוב הצער. ומלבי״ם ביאר שעל הפנים לבד יהיה ניכר הפחד שיהיו פניהם דומים כלהבות אש, וכמו שהלהבים כל שירבו הדברים המתלהבים כן יגדל הלהב, כן יתלהבו בלהב הפחד אחד מרעו ויצרבו כל פנים מפני חברו.
11. רש״י.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ט) הִנֵּ֤ה יוֹם⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ בָּ֔א אַכְזָרִ֥י וְעֶבְרָ֖ה וַחֲר֣וֹן אָ֑ף לָשׂ֤וּם הָאָ֙רֶץ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְחַטָּאֶ֖יהָ יַשְׁמִ֥יד מִמֶּֽנָּה׃
Behold, the day of Hashem comes, cruel, and full of wrath and fierce anger; to make the earth a desolation, and to destroy its sinners out of it.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
הָא יוֹמָא מִן קֳדָם יְיָ עֲתִיד לְמֵיתֵי אַכְזָרִי וְתַעֲבוֹר וּתְקוֹף רְגַז לְשַׁוָאָה אַרְעָא לְצָדוּ וְחַיָבָהָא יְשֵׁיצֵי מִנָהּ.
הוד׳א יום אללה יאתיהם יום קאס ועברהֿ ושדהֿ גצ׳ב יציר ארצ׳הם וחשהֿ וכ׳טאוהא ינפדהם מנהא.
ואמר על מפלת בבל ג״כ הנה יום ה׳ בא.
וחַטַאיה – חוטאיה.
and its sinners Heb. וְחַטָּאֶיהָ, similar to חוֹטְאֶיהָ.
לשום הארץ לשמה – לשום ארץ בבל לשמה (ירמיהו נ״א:כ״ט).
הנה {אכזרי} – יו״ד אכזרי נוסף כיו״ד פנימי (מלכים א ו׳:כ״ז).
לשום – ארץ כשדים.
אכזרי Cruel. The י is paragogic, as in 1 פנימי inner (1 Kings 6:27).
The land, viz., of the Chaldæans.
1. The י in פנימי is not of the same kind as that in אכזרי, as stated by Ibn Ezra himself (Moznaim, On the Hirek); in his commentary on Lev. 16:21, he quotes פנימי as an instance of an adjective with יו"ד להתיחס, a formative י to indicate relation. In his Safah Berurah (p. 29), however, he quotes פנימי and אכזרי as two instances of the paragogic יו"ד נוסף) י). This discrepancy seems to have its origin in the use of the word נוסף additional in two different meanings, (a) not radical but formative; (b) not essential but superfluous.
הנה יום י״י בא אכזרי ועברה – יהיה אכזרי ועברה וחרון אף עמו.
הארץ – פירוש ארץ בבל.
וחטאיה – יושבי בבל, שהם חטאים ורשעים, ישמידם מבבל עד שתשאר שממה בעונותיהם מאנשיה.
ואמר הנה יום ה׳ בא, לפי שהוא יהיה המניע והפועל החרבן וההשחתה באותו יום, ואמר בא להגיד שלא יתמהמה ולא יתאחר, כי מיד יבא ויהיה היום ההוא אכזרי ועברה וחרון אף, והם משלחת מלאכי רעים ממנו יתברך, כדי לשום את ארץ בבל לשמה באופן שהאדמה לא תכסה עוד על חטאיה, והוא אמרו, וחטאיה ישמיד ממנה.
אכזרי – היום ההוא יהיה יום אכזרי ויהיה עוד עמו עברה וחרון אף.
הארץ – ארץ בבל.
וחטאיה – אנשים החוטאים.
אכזרי – שם דבר כמו עברה וחרון אף, וכמהו: ורחמי רשעים אכזרי (משלי י״ב:י׳) (תלמידי ר׳ שמואל חיים זלמן), והמשקל הזה מצוי בלשון ארמית, כגון נֳוִלי (דניאל ב׳:ה׳), והטעם היום הבא הוא אכזריות ועברה וחרון אף, כלומר הוא יום אכזריות ויום עברה.
ועברה וחרון אף – העברה נבדלת מיתר לשונות הבאים על הקצף, במה שעברה משתתפת עם פעל עבר שמורה שעובר גבול איזה דבר, ומציין מי שברוב כעסו מלא קצף בכלל, בין על מי שחטא כנגדו בין על מי שלא חטא כנגדו, כמו שבארתי בפי׳ התורה דברים (ג׳ כו) בפסוק ויתעבר ה׳ בי למענכם, ובכל מקומות שנזכר שם עברה בתנ״ך.
הנה – מתחיל לצייר איכות היום בעצמו, ומדמהו בחזיונו כאכזרי הטורף בלי רחמים כיום אפל מחותל בצלמות ולא סדרים אכזרי ועברה – ר״ל כי המתעבר ואינו אכזרי בטבעו, או גם אכזר שלא בעת חמתו, עוד יש קצת תקוה, אבל היום הזה יהיה אכזרי בטבעו וגם בעת עברתו, ועברה וחרון אף – בארתי (בבאור המלות) ההבדל ביניהם, כי חרון אף הוא רק על מי שחטא כנגדו, ועברה הוא מה שיתעבר בעת חמתו להשחית הכל גם את מי שלא חטא נגדו ועפ״ז אומר כי היום הזה יבא על החוטאים, ובעברתו ישחית גם את מי שלא חטא שהוא כלל המדינה, ומפרש נגד עברה, לשום את הארץ לשמה – שהיא כלל הארץ והמדינה, ונגד חרון אף על החוטאים, אומר וחטאיה ישמיד ממנה.
הִנֵּה יוֹם יְהוָה בָּא ולא יתאחר לבוא1, היום ההוא יהיה יום2 אַכְזָרִי וְיהיה עוד עִמּוֹ3 עֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף4 לָשׂוּם – לשים הָאָרֶץ – את ארץ בבל5 לְשַׁמָּה – לשממה, וְאת חַטָּאֶיהָ – אנשיה החוטאים6 יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה עד שתשאר שוממה מאנשיה7:
1. אברבנאל.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. והם משלחת מלאכי רעים ממנו יתברך (אברבנאל). מלבי״ם מבאר כי חרון אף הוא רק על מי שחטא כנגדו, ועברה הוא מה שיתעבר בעת חמתו להשחית הכל גם את מי שלא חטא נגדו, ועפי״ז אומר כי היום הזה יבוא על החוטאים ובעברתו ישחית גם את מי שלא חטא שהוא כלל המדינה.
5. ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.
6. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
7. רד״ק.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(י) כִּֽי⁠־כוֹכְבֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּכְסִ֣ילֵיהֶ֔ם לֹ֥א יָהֵ֖לּוּ אוֹרָ֑ם חָשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בְּצֵאת֔וֹ וְיָרֵ֖חַ לֹא⁠־יַגִּ֥יהַּ אוֹרֽוֹ׃
For the stars of heaven and its constellations shall not give their light; the sun shall be darkened in his going forth, and the moon shall not cause her light to shine.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי כוֹכְבַי שְׁמַיָא וּכְסִלֵיהוֹן לָא יִזְהֲרוּן נְהוֹרֵיהוֹן וּקְבֵל שִׁמְשָׁא בְּמִפְקֵיהּ וְסִיהֲרָא לָא מִזְהַר נְהוֹרֵיהּ.
חתי כואכב סמאהם ונג׳ומהם לא ילמע נורהא ואט׳למת שמסהם פי אשראקהא וקמרהם לא יספר צ׳ווה.
כוכבי השמים, חשך השמש וירח לא יגיה אינו כללי על תבל כולה, אבל הוא מיוחד על אנשי בבל לבדם, וזה מכלל היסורין שיבואו עליהם. ואמר גם כן על מצרים כך ובתחפנחס חשך היום (יחזקאל ל׳:י״ח).
דומה שבכפילות כוכבי השמים וכסיליהם רמז בכוכבים לשבעת כוכבי הלכת, ובכסילים – לכוכבים הקבועים.
כוכבי השמים וכסיליהם – מה שנמסר לנו במקרא הוא שם של כוכב אחד – כסיל: ״עשה כימה וכסיל״ (עמוס ה׳:ח׳), והוא, לפי מה שאומרים, הכוכב ׳סֻהַיְל׳,⁠1 אשר עולה בדרום. ואין ספק, שמצטרפים אליו כוכבים אחרים, וקראם <יחד> ׳כסילים׳.⁠2
לא יהלו אורם – פועל עתיד בבניין הפעיל של הכפולים.⁠3 וכמוהו ״אם אראה אור כי יהל״ (איוב ל״א:כ״ו), שמובנו נצנץ והבריק.⁠4
וירח לא יגיה אורו – לא יזרח, כלומר: לא יאיר.⁠5 <וצורתו>: עתיד של בניין הפעיל,⁠6 ופה״פ שלו נו״ן, כמו ״ועל דרכיך נגה אור״ (איוב כ״ב:כ״ח).
1. כך תרגם רס״ג את ׳כסיל׳ באגרון בערך ׳כסיל 11׳ ובאיוב ט ט, וכך פירש ריב״ג באצול בערך ׳כסל׳, וכן מצוטטת דעה זו אצל אלפסי בערך ׳כסל׳ ורד״ק על אתר, ונרמזת על ידי ראב״ע על אתר (שני האחרונים מצטטים אותה בשם ריב״ג). מקובל לזהות את ׳סהיל׳ עם הכוכב Canopus, בעוד שבמסורת פרשנית אחרת: מזוהה כסיל עם Orion. אפשר שיש בזיהוי עם ׳סהיל׳ קצת דרשה שבצלצול.
2. כך ריב״ג כנ״ל (באללמע עמ׳ 279 – רקמה עמ׳ רצד-רצה – הוא מוסיף, שהריבוי הוא לנחץ), ודעתו מצוטטת על ידי ראב״ע ורד״ק על אתר. רס״ג על אתר (השווה סיני תשמ״ב עמ׳ רטז), מנחם ואלפסי בערך ׳כסל׳ מפרשים כאן כשם כולל לכוכבים.
3. כך רד״ק על אתר. חיוג׳ וריב״ג במחברות בערך ׳הלל׳, וכן ראב״ע על אתר קובעים את שורש המלה כ׳הלל׳, אם כי אינם מגדירים את בניינה (ראב״ע אומר שהוא ״פעל יוצא״).
4. כך מנחם וריב״ג באצול בערך ׳פתח׳ (וכן מצוטט אצל רד״ק על אתר). דומה להם אלפסי בערך ׳הל׳ ורד״ק על אתר. והשווה לדברי אבן בלעם, בספר אלתג׳ניס – שלשה ספרים, עמ׳ 8 – בערך ׳תהלה׳ וכן בפירושו לחבקוק ג ג.
5. כך רס״ג ות״י על אתר, וכך ריב״ג באצול – בגלוסות של כ״י רואין, בערך ׳נגה׳, וכן רד״ק על אתר.
6. כך גם ריב״ג שם, אך המונח שם הוא ״אלת׳קיל אלמתעדי״ – ״הכבד היוצא״.
וכסיליהם – מזלותיהם.
יהלו – יאירו, וכן בהילו נרוא (איוב כ״ט:ג׳), וכן אור כי יהל (איוב ל״א:כ״ו).
חשך השמש – מתוך צרתם נראה להם כאילו חשך השמש.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״נרו״.
and its constellations Similar to מַזָּלוֹתֵיהֶם.
illuminate Heb. יָהֵלּוּ. They shall illuminate, and so, "When his lamp shone" (Iyyov 29:3), (בְּהִלּוֹ)" (ibid. 31:26). The light when it shone brightly (יָהֵל).
the sun has become dark Because of their distress, it seems to them as though the sun has become dark.
כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם – כאשר יגע עליהם הרעה, כל העולם ידמה להם כחשך.
כיוכסיליהם – יש אומרים כי כסיל הוא הכוכב שהוא קרוב מהסדן הדרומי שימותו הגמלים אם יראוהו, ולפי דעתי שהוא לב עקרב, ויתכן להיות הכסילים מגזרת הכסלים (ויקרא ג׳:ד׳) שהם קרובים אל הסדנים, ויאמר רבי יונה כי כסיל הוא אחד וחבר כוכבים אחרים אליו וכמוהו בתי השן (עמוס ג׳:ט״ו).
יהלו – כמו יחלו (שופטים כ׳:ל״א), מהפעלים של הכפל והנה הוא פועל יוצא, וככה בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳) גם כן יגיה, והעד יגיה חשכי (תהלים י״ח:כ״ט).
וכסיליהם According to some, כְּסִיל is the name of the star which is nearest to the south pole, at the sight of which the camels die.⁠1 My opinion is2 that כסיל is the Heart of the Scorpion constellation; it is, however, possible that כסילים in this verse—comp. כְּסׇלִים flanks (Lev. 3:4)—signifies the stars near the poles.⁠3 R. Jonah remarks that there is only one star named כסיל, and that here, in the plural כסילים, other stars are included; comp. בתי השן the houses of ivory (Am. 3:15).⁠4
יׇהֵלּוּ They will let shine.⁠5 Its form is like that of וַיׇחֵלּוּ and they began (Judg. 20:31). Its root is הלל, and it is a transitive verb; comp. בהלו גרו when he lights his candle (Job 29:3).⁠6 יַגִּיהַ Shall cause to shine. Likewise a transitive verb, as proved by יַגִּיהַ חׇשְׁכִּי He will enlighten my darkness (Ps. 18:29)
1. The star near the south pole is seen by the inhabitants of the northern hemisphere only in the midst of the summer, when the camels are exposed to the greatest heat. The name of the star is, according to Ibn Ezra (on Amos 5:8) Edom in Hebrew, Sahil in Arabic; it is now known by the name Kanopus.
2. Concerning the four constellations mentioned in the Bible חַדְרֵי תֵימׇן עׇשׁ כְּסִיל כִּימׇה (Amos 5:4, Job 9:9, 38:31), Ibn Ezra gives the following explanation: חדרי תימן Kanopus and the stars round him; עש the Great Bear; כסיל the Heart of the Scorpion; כימה the left eye of the Taurus. (In his Kele Nehosheth, a description of an astronomical instrument and its use, כימה is identified with Algadia, or the Haedi in the Auriga.) These four constellations occupy, according to Ibn Ezra the four most important spots of the celestial sphere; namely, עש is near the north pole; חדרי תימן near the south pole; כסיל near the south equinoctial point; כימה near the north equinoctial point. At present, however, the latter two are not near the mentioned points, because of the eastward motion of the Zodiac, which amounts in a hundred years nearly to one degree and a half.
3. This derivation is also mentioned, and, as it seems, adopted by Ibn Ezra in his commentary on Lev. (3:4.) A distinction is therefore to be made between the singular כסיל the Heart of the Scorpion, and the plural כסילים the stars on the sides or flanks of the two poles, hinted at in the dual form of the preceding שׇׁמַיׅם. (Comp. Ibn Ezra, Sefer hashem, 100:1.)
4. R. Jonah is here not censured so severely as in the commentary on Amos 4:15. Ibn Ezra says there—of course only for the sake of a play of words, in which he frequently indulges, not with the intention to offend—הוא בשמים רבים הם בארץ והוא אחד מהם אם כסיל אחד. R. Jonah thinks that there was only one house of ivory in the days of Amos, namely the one built by king Ahab (1 Kings 22:39), because no mention is made of any other such house. The plural בתי השן houses of ivory must, according to his opinion, include houses which were not of ivory. This opinion is justly—though too harshly—rejected by Ibn Ezra
5. A. V. Will shine.
6. A. V. When his candle shined.
כי ככבי השמים וכסיליהם – ומנהיגיהם.
לא יהלו אורם – להם. כלומר כי מן השמים ילחמו בם הכוכבים ממסלותם. וכל צבאות השמים בפנים נזעמים וזועפים על בבל לכך תהיה לשמה.
כי כוכבי – הנביאים מדברים דרך משל, ואומרים על מי שתבא לו צרה כי הוא יושב בחשך, ולא יזרח לו השמש ולא יאירו לו הכוכבים ולא שום אורה, כמו שאמר: ידעך נרו באשון חשך (משלי כ׳:כ׳), וכן זה הפסוק ואחרים רבים בזה הענין.
ופירוש וכסיליהם – כתב ר׳ יונה כי כסיל הוא כוכב גדול נקרא בערבי סוהיל, והכוכבים המתחברים אליו נקראים על שמו כסילים.
ויונתן תרגם: ונפיליהון, וכן תרגם כימה וכסיל – דעביד כימה ונפלא.
יהלו אורם – ענין נוגה, שרשו: הלל, מבנין הפעיל.
[ויהלו – כמו: יגיהו, כמו שאמר: וירח לא יגיה אורו, כאילו אמר: לא יתנו אורם, והפעלה על הככבים, אם אראה אור כי יהל (איוב ל״א:כ״ו) – הפעלה על האור בצאתו, שיקוו אורו.]⁠א
א. ביאור זה מופיע בכ״י פריס 195. הוא חסר בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13, ומופיע רק בגיליון בכ״י לוצקי 849.
בצאתו – הפך כצאת השמש בגברתו (שופטים ה׳:ל״א).
ואמנם אמרו כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם, חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו כתב הראב״ע יש אומרים כי כסיל הוא הכוכב שהוא קרוב מהסדן הדרומי שימותו הגמלים כשיראו אותו, ולפי דעתי שהוא לב עקרב, ואמר רבי יונה שכסיל הוא אחד וחבור כוכבים אחרים אליו, וכמוהו בתי השן עד כאן. וענין הייעוד הזה ואמתתו פירש הרב המורה שהוא משל לחרבן המלך והשרים, כי הנביאים ימשילו מלכי האדמה לגדלם ומעלתם לכוכבי השמים, וכאשר תבוא השפלתם יהיו כאלו לא יהלו ולא יגיה אורם, ובדרך הזה נמשכו כל המפרשים כלם, וגם מפרשי הנוצרים פירשו, חשך השמש בצאתו על בלשאצר שמת בתחילת שנת מלכותו, והירח על המלכה, והכוכבים על שריו וסגניו, ורש״י כתב מתוך צרתם יראה להם כאלו השמש חשך, ואני אומר שהכוכבים אשר זכר כאן הם כפשוטם, יאמר שמפלת בבל תהיה בהשגחתו יתברך ומרצונו הפשוט, ומפני זה עם היות שהכוכבים במבטיהם יחייבו לבבל הצלחה וכבוד, הנה השם ית׳ ישדד כחם, וכמו שאמר על כיוצא בזה (ישעיה כד, כא) יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה לפי שיש לכל מלכות, גם לכל ארץ וארץ כוכב בשמים משפיע עליו, וכמו שנאמר בדניאל (י, יג) שר מלכות יון שר מלכות פרס, ולכן אמר שבבוא על בבל צרה וצוקה בהשגחת האל יתברך, הנה כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם, רוצה לומר לא ישפיעו על בבל האור והשפע המסודר, וגם השמש שהוא הפועל הגדול והירח לעומתו לא יועילו לבבל, ולא ישפיעו עליו כפי טבעם והוא אמרו חשך השמש בצאתו וגומר.
וכסיליהם – מזלות השמים וכן כסיל וכימה (איוב ט׳:ט׳).
יהלו – וזהירו כמו בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳).
יגיה – ענין הארה כמו וה׳ יגיה חשכי (שמואל ב כ״ב:כ״ט).
לא יהלו אורם – מרוב הצרה ידמה להם שאין אורם מזהיר.
בצאתו – עם כי אז נרגש ביותר הבהקת אורו.
וכסיליהם – אומרים כי כסיל המתורגם ״נְפִילָא״ הוא כוכב הנקרא בערבי ״גַבָּרוֹן״ (גבור וענק מן הנפילים), והוא אוריאון בלעז, ולפי דעת הערביים הוא נמרד שמרד במלכות שמים, על כן יקרא כסיל, ואמר כאן בלשון רבים, והכוונה הכוכבים המאירים כמו הכסיל.
יהלו אורם, יגיה – ההבדל בין אור, נוגה, הלל, אור הוא דבר המאיר מצד עצמו כמו השמש ואור הנר, ונוגה, בא רק על דבר שאין לו אור מצד עצמו רק מקבלו מזולתו, ככדור הירח, המקבל אורו מן השמש, ומשתתף עם הוראה השנית שיש לפעל זה מענין הוצאה הגו סגים מכסף, על שנדמה כאילו מוציא נצוצי האור מהגשם המאיר אליו. ושם הלל, יהלו, מורה על דבר שאינו נותן אור לאחרים רק מבריק ומתנוצץ בעצמו אבל אינו מאיר, ויבואר זה כ״א במקומו.
כי כוכבי – מצייר את היום כי חשכו שמשו וכוכבי נשפו מרוב הצרות שנתהוו בו לא יהלו – בארתי בבאור המלות ההבדל בין אור, נגה, הלל, כי אור הוא המאיר לאחר, ונגה הוא המקבל אור מגשם אחר כמו הירח המקבל אור השמש, והלל הוא מה שנמצא הארה בעצמו ואינו מאיר לאחרים עז״א הכוכבים לא ימצא בעצמותם שום הלל וזוהר, השמש תחשך, ולא יהיה כמו בלילה עת תחשך השמש, שאז הירח תוציא אור מן השמש ותאיר לארץ, לז״א כי גם הירח לא יגיה אורו של השמש, לא יוציאנו להאירו לארץ ע״י אור חוזר, והנמשל על מפלת שר בבל וכוכב הצלחתם בשמים ממעל.
כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם – ומזלותיהם1 לֹא יָהֵלּוּ – יתנו2 להם3 אוֹרָם שמרוב הצרה ידמה להם שאין אורם מזהיר4, ומתוך צרתם ייראה להם כאילו5 חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ6, וְכאילו7 יָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ – יאיר8 להם9 אוֹרוֹ:
1. רש״י, מצודת ציון. אבן עזרא מביא שיש אומרים כי כסיל הוא הכוכב שהוא קרוב מהסדן הדרומי שימותו הגמלים אם יראוהו, ולפי דעתו הוא לב עקרב. וכתב רבי יונה כי כסיל הוא כוכב גדול נקרא בערבי סוא״ל והכוכבים המתחברים אליו נקראים על שמו כסילים (רד״ק).
2. רד״ק. יזהירו, מצודת ציון. הנביאים מדברים דרך משל ואומרים על מי שתבוא לו צרה כי הוא יושב בחושך ולא יזרח לו השמש ולא יאירו לו הככבים (רד״ק, מלבי״ם).
3. ר״א מבלגנצי.
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
6. למרות שאז מורגשת ביותר הבהקת אורו (מצודת דוד).
7. רש״י.
8. מצודת ציון. מלבי״ם מבאר שיש הבדל בין אור לנוגה, אור הוא דבר המאיר מצד עצמו כמו השמש ואור הנר, ונוגה הוא בדבר שאין לו אור מצד עצמו ומקבלו מזולתו כמו הירח המקבל אורו מן השמש, ועל זה אמר שהכוכבים לא יִמָצֵא בעצמותם שום הלל וזוהר, וגם הירח לא יגיה אורו של השמש ולא יוציאנו להאירו לארץ ע״י אור חוזר, ולא כמו בלילה שהירח מוציא אור מן השמש ומאיר לארץ, והנמשל על מפלת שר בבל וכוכב הצלחתם בשמים ממעל.
9. ר״א מבלגנצי.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יא) וּפָקַדְתִּ֤י עַל⁠־תֵּבֵל֙ רָעָ֔ה וְעַל⁠־רְשָׁעִ֖ים עֲוֺנָ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן זֵדִ֔ים וְגַאֲוַ֥ת עָרִיצִ֖ים אַשְׁפִּֽיל׃
And I will visit upon the world their evil, and upon the wicked their iniquity. I will cause the arrogance of the proud to cease, and I will lay low the haughtiness of the tyrants.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְאַסְעַר עַל זְדַיְרִין בְּתֵבֵל בִּישְׁתָא וְעַל רַשִׁיעַיָא חוֹבֵיהוֹן וַאֲבַטֵיל רְבוּת רַשִׁיעִין וּתְקוֹף תַּקִיפִין אַמְאִיךְ.
ואטאלב סכאן עמארתהם בשרהם ואלט׳אלמין בד׳נובהם ואעטל קדרהֿ אלוקחין ואקתדאר אלאבטאל אצ׳ע.
על תבל – על ארצם.
upon the earth On their land.
ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם – ופקדתי על יושבי בבל רעתם, ועל רשעים שהחריבו את ביתי את עונם, והשבתי גאון זרים וגאות עריצים אשפיל.
ופקדתי על תבל רעה – כי ממלכות רבות תפש כורש, וכן אמר כל ממלכות הארץ נתן לי י״י (עזרא א׳:ב׳).
The world. Cyrus conquered many countries, as he says; All the kingdoms of the earth the Lord, the God of heavens, hath given me (Ezr. 1:2)
על תבל – ארץ בבל,
רעה – שעשו לעמי ולארצי.
זדים ועריצים – מלכי בבל ועמם.
ופקדתי על תבל – ר״ל על ארץ בבל, אפקוד עליהם רעה שעשו לישראל.
ועל רשעים – הכשדים שהם רשעים והרעו לישראל יותר מדאי, כמו שאמר: אני קצפתי מעט והם עזרו לי לרעה (זכריה א׳:ט״ו).
גאון זדים – שהיו גאים ואנשי זדון, אשבית זדונם.
ועל רשעים עונם – זה קצור גדול לתת סבה לנפילת מלכות נבוכדנצר, ואם קראו השם עבדי (ירמיהו כ״ה:ט׳). והנה עונם מונח בכאן בסתם. ופרוש עונם בכלל וגם בפרט מה שעשו לעמנו ולמקדש.
וביאר זה באמרו ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם, רוצה לומר הסבה אשר בעבורה אפקוד על צבא המרום במרום והשבתי השפעותיהם הוא, לפי שבהשגחתי הפרטית אפקוד הרעה ההיא על תבל שהוא בבל ועל הרשעים שבה אפקוד עונם, באופן שאשבית גאון זרים וגאות עריצים אשפיל, וכן אחר זה (לקמן יד, יב) איך נפלת משמים הלל בן שחר, אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן המלכיות, עד שיפרע משריהם תחילה, שנאמר יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום וגומר, וכן אמר איך נפלת משמים הילל בן שחר, ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים, ואמר (ישעיה לד, ה) כי רותה בשמים חרבי, ואחר כך הנה על אדום תרד, רמזו בזה לבטול השפעת השרים העליונים על אומותיהם בעת חרבנם, ולכן ראוי לפרש כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם, שאמר זה להודיע שלא ירד שפע העליונים על נבוכדנצר וזרעו, שבזדון וגאוה החריבו בית המקדש, והותרה בזה השאלה הראשונה, וכתב גירונימ״ו חכם מגדולי חכמי הנוצרים, שקרא הנביא את בבל תבל מפני גודלה שהיא מרובעת, והיה בבל רביעי ממנה י״ו מילין שהם שמונה פרסאות, והנכון הוא שממלכות רבות כבש כורש, ומפני שמלך בכיפה לכן בענינו ופקדתי על תבל רעה.
ופקדתי – ענין זכרון כמו וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳).
תבל – כן נקרא הארץ.
והשבתי – ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).
גאון – ענינו כמו גאוה.
זדים – רשעים.
עריצים – חזקים כמו כגבור עריץ (ירמיהו כ׳:י״א).
ופקדתי על תבל רעה – אזכור על ארץ בבל את הרעה שעשו לישראל ואשלם להם גמולם.
ועל רשעים – על אנשי בבל אזכיר עונה.
על תבל – דרך מליצה והפלגה שיריית, אמר שתהיה הרעה על כל העולם, וכן למטה ל״ד:ב׳ כי קצף לה׳ על כל הגוים וגו׳ הנה על אדום תרד {ישעיהו ל״ד:ה׳}.
גאון, וגאוה – הגאוה הוא רק בעצם המתגאה, שמתנשא ברוחו לדמות א״ע יותר ממה שהוא והגאון הוא חוץ לעצם המתגאה, המעלות שבעבורם יתגאו, כמו עושר גבורה חכמה מופלגת.
זדים, עריצים – אינם נרדפים, זדים, שם החוטאים בזדון ועריצים, שם הגבורים התקיפים.
ופקדתי – לשון מינוי, ימליץ השם ימנה את הרעה למושל על בבל לשלם להם כרעתם על תבל – כונתו כמ״ש בפסוק ט׳, שיעניש את החוטאים וע״י העברה הכללית תדבק הרעה על כלל התבל, גם אשר לא חטאו, באופן שהרעה יהיה לו פקודה על התבל שלא חטאו והעון על הרשע שחטא.
והשבתי – ובזה הזדים ומזידים וחוטאים ישבית גאונם ותקפם, והעריצים החזקים אשר לא הזידו לחטוא, רק שהתגאו ברוחם במלכותם, ובהם הגם שגאונם שהוא תקפם ועשרם אינו שנוא בעיני ה׳ אחר שלא הזידו ולא חטאו, מ״מ אחר שגאותם שהתגאו ברוחם הוא שנוא בעיני ה׳ ישפיל גאות לבם והנמשל, שרי בבל ומלכם שהם חטאו והזידו לה׳ יענישם על זדונם וישבית מלכותם, והמון עם שלא חטאו, מ״מ ישפיל גאותם על שהתגאו ע״י מלכות הזדון של נבוכדנצר. ועי׳ בבאור המלות.
וּפָקַדְתִּי – ואזכור1 עַל תֵּבֵל – ארץ בבל את2 הָרָעָה שעשו לעמי ולארצי3 ואשלם להם גמולם4, וְעַל רְשָׁעִים אלו הכשדים שהרעו לישראל יותר מדי5 אזכור את6 עֲוֹנָם, וְהִשְׁבַּתִּי – ואבטל את7 גְּאוֹן – גאוות8 הַזֵדִים9, וְגַאֲוַת עָרִיצִים – חזקים10 אַשְׁפִּיל:
1. מצודת ציון.
2. רד״ק, מצודת דוד. הארץ נקראת תבל, מצדות ציון. מלבי״ם מבאר שיעניש את החוטאים וע״י הָעֶבְרָה הכללית תדבק הרעה על כלל התבל גם על אלו שלא חטאו, באופן שהרעה תפקוד על התבל שלא חטאו והעוון על הרשע שחטא.
3. ר״א מבלגנצי.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק. ומצודת דוד ביאר שהם אנשי בבל.
6. מצודת דוד.
7. מצודת ציון.
8. מצודת ציון. ההבדל בין גאון לגאווה, שהגאווה היא בעצם המתגאה, שמתנשא ברוחו לדמות את עצמו יותר ממה שהוא, והגאון הוא חוץ לעצם המתגאה, דהיינו המעלות שבעבורם יתגאה כמו עושר גבורה וחכמה מופלגת (מלבי״ם).
9. שהיו הם גאים ואנשי זדון (רד״ק).
10. מצודת ציון. הלא הם מלכי בבל ועמם (ר״א מבלגנצי). זדים ועריצים אינם שמות נרדפים, אלא זדים הם החוטאים בזדון, ועריצים הם הגבורים התקיפים, ואמר שהזדים החוטאים במזיד ישבית גאונם ותקפם, והעריצים החזקים אשר לא הזידו לחטוא אלא רק התגאו ברוחם במלכותם, הגם שגאונם שהוא תקפם ועשרם אינו שנוא בעיני ה׳ אחר שלא הזידו ולא חטאו, מ״מ גאוותם שהתגאו ברוחם שנואה בעיני ה׳ והוא ישפיל גאוות לבם, והנמשל, שרי בבל ומלכם שהם חטאו והזידו לה׳ יענישם על זדונם וישבית מלכותם, והמון העם שלא חטאו ישפיל גאוותם על שהתגאו ע״י מלכות הזדון של נבוכדנצר (מלבי״ם).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יב) אוֹקִ֥יר אֱנ֖וֹשׁ מִפָּ֑ז וְאָדָ֖ם מִכֶּ֥תֶם אוֹפִֽיר׃
I will make man more rare than fine gold, and a person than the pure gold of Ophir.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲחַבֵּב דַחֲלַי מִדַהֲבָא דְמִתְיַקְרִין מִנֵיהּ בְּנֵי אֱנָשָׁא וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא מִמַסְנָנָא דְאוֹפִיר.
ואעז אנאסהם מן אלפוז ואלאדמיין מנהם מן פצוץ אופיר.
(יב-יז) והכתוב אוקיר אנוש מפז יש לו שני פירושים: האחד שהבריות בארץ בבל יהיו יקרים יותר מן הזהב והפנינים, מחמת שהחרב תכלה אותם. [ותמעיט] מספרם כאמרו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו). השני – שהקב״ה יעשה אותם יקרים בעיני מלכי מדי הלוחמים בהם יותר מן הממון. וכל אחד מהם יחבב יותר להרוג כשדי מאשר לשלול ממון יקר, וכפי שתיארם אח״כ ואמר אשר כסף לא יחשבו (ישעיהו י״ג:י״ז).
אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר – ׳פז׳ ו׳כתם׳ – שני שמות לזהב, שכך נלמד מהפסוק ״אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי״ (איוב ל״א:כ״ד).⁠1 ו׳אוקיר׳ – עתיד מ׳הוקיר׳ שבהפעיל2, ועניינו ״יקר מציאות״, כלומר ש<בני אדם> יחסרון, מרוב ההרג בהם.⁠3 נצחון זה היה לפרסים נגד הכשדיים, בתום מלכות בלשצר נכד נבוכדנצר, לאחר תום שבעים שנה למלכות נבוכדנצר ו<מלכות> בנו ובן בנו; ועל זה נאמר ״כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם״ (ירמיהו כ״ט:י׳).⁠4
1. כלומר: שלושה שמות נרדפים לאותה מתכת: זהב, פז, כתם. השווה אלפסי בערך ׳כתם׳ ורד״ק על אתר, וכן ריב״ג באצול בערכים ׳כתם׳ ו׳פז׳, העורך השוואה זו, אך מבחין בהבדלים שבין השניים מבחינת הטיב.
2. כלומר: עתיד של השורש ׳יקר׳ בבניין הפעיל. הש׳ חיוג׳ בערך ׳יקר׳ וראב״ע על אתר.
3. השווה רס״ג על אתר, מנחם בערך ׳קר׳ ואלפסי בערך ׳יקר׳.
4. לא מצאנו מקור לפירוש היסטורי זה.
אוקיר אנוש מפז – בו בלילה אכבד את דניאל מפז כשהביאוהו לקרות מכתבא מנא מנא תקל ופרסין (דניאל ה׳:כ״ה), באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארגונא וגו׳ (דניאל ה׳:כ״ט).
כתם אופיר – קבוצת זהב אופיר.
[ופשוטו: מרוב הריגת אנשים, אדם שישאר וימצא יהיה יקר.]⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״מכתב״.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע רק בכ״י ברלין 122, ושם הוא מצויין כתוספת.
I will make mortal man dearer than fine gold On that night I will honor Daniel more than fine gold. When they brought him to read the writing: "Mene mene tekel ufarsin" (Dan. 5:25); "Then Belshazzar ordered, and they dressed Daniel in purple..⁠" (ibid. 5:25).
more than a collection of the gold of Ophir Heb. מִכֶּתֶם אוֹפִיר, a collection of the gold of Ophir.
אוקיר אנוש מפז – ואז אוקיר דניאל וחביריו מפז ומכתם אופיר. וכן מצינו בספר דניאל בעת שפתר את המראה לבלטשצר שהוסיפו לו כבוד גדול. הדא הוא דכתיב: באדין אמר בלטשצר ואלבישו לדניאל ארגוונאא והמניכא דדהבא על צוואריה (דניאל ה׳:כ״ט).
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״ארגוון״.
אוקיר – פועל יוצא מהבנין הכבד הנוסף וכן הוקר רגלך (משלי כ״ה:י״ז).
וטעם אנוש – הזכרים שימותו במלחמה.
אוקיר I will make precious. A transitive verb; it is Hiphil of יקר to be precious; comp. הוקר רגלך Withdraw (lit.: make rare) thy foot (Prov. 25:17).
A man. The male population, which will perish in war.
אוקיר אנוש – בעיני האויבים.
מפז – שלא יפנו על כסף וזהב אלא להשמיד להרג ולאבד את האדם. וכן יאמר למטה אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו.
אוקיר – אשים בני תבל יקרים יותר מפז, כלומר אם ירצה אדם לפדותם, שלא יהרגו,⁠א לא יקחו מדי ופרס בהם משקלם זהב שלא יהרגו אותם.
מכתם אופיר – מזהב אופיר, והפסוק כפול בענין במלות שונות.
ויונתן תרגם הפסוק בענין אחר, אמר: אחבב דחלי וגו׳, ר״ל על ישראל שהיו בבבל, שלא יומתו בין המומתים מאנשי בבל כי יהיו יקרים בעיני מדי ופרס יותר מפז, וישמרו אותם שלא יהרגו.
א. כן בכ״י וטיקן 71, פריס 195, לוצקי 849. בכ״י וטיקן אורבינטי 13 נוסף כאן: ״אותם״.
אוקיר אנוש מפז – גם זה אנוש ואדם מן בני כשדים, והטעם שלא יקחו בני מדי שום ממון לפדיון.
אוקיר אנוש מפז וגומר עד כי ירחם ה׳ את יעקב. המפרשים פירשו אוקיר אנוש מפז על אנשי בבל, ואוקיר מלשון יוקר לומר שיוקיר אותם השם, כדי שלא יקחו בפדיונם שום ממון בעולם, ואם תאמר שיברחו בהחבא, לא כן כי השמים ירגזו והארץ תרעש שלא יוכל האדם לברוח, ורש״י פירש אוקיר אנוש מפז על דניאל שיתגדל מאד בעיני דריוש מלך מדי כשלכד את בבל, וכפי מה שפירשתי למעלה אחשוב שיהיה פירוש הכתוב כן, אל תתמה בעיניך על אשר אמרתי שיתבטלו כחות הככבים כדי להעניש את הבבליים, ואל תאמר בלבבך איך ישתעבד היקר שהוא הגרם השמימיי לזולל שהוא האדם, עד שבעבורו יתבטל הטבע השמימיי, תדע לך שכן ראוי לעשותו, כי אני אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר
אוקיר – מלשון יקר וחשוב.
מפז – הוא זהב הטוב.
מכתם אופיר – מזהב טוב הבא מאופיר.
אוקיר – אז אשים בן אנוש יותר יקר מפז כי האויב לא יקח פז מחירו לבל יהרגנו.
ואדם וכו׳ – וכפל הדבר במ״ש.
אוקיר אנוש – דרך הפלגה לרבוי ההרוגים.
מפז – פז הוא זהב טהור, וכן בדברי הימים (ב ט׳:י״ז) זהב טהור, במקום זהב מופז הכתוב במלכים (א י׳:י״ח).
מכתם – כנוי שיריי לזהב, או למין זהב פרטי בלתי נודע לנו. ור׳ יונה פירש פנינים.
אנוש – מורה אדם קטן בכ״מ כמו שהעירותי בכ״מ שנזכר שם זה, אבל אדם גדול מאנוש במעלה, וכן כתם אופיר יקר מפז.
אוקיר – מבאר הטעם שיגדל הקצף על בבל כ״כ, כי גם אנוש הקטן ששפכו את דמו יהיה יקר אצלי יותר מפז,
ואדם הגדול במעלה יהיה עוד יקר יותר מכתם אופיר שהוא יקר מפז.
אז1 אוֹקִיר – אשים יותר יקרים2 אֱנוֹשׁ – את בני בבל3 מִפָּז – מזהב טהור4, כלומר שלא יסכים האויב ממדי ופרס לפדותם ממוות אפילו תמורת משקלם בזהב5, וְאת הָאָדָם אשים יותר יקר מִכֶּתֶם – מזהב טוב הבא6 מֵאוֹפִיר7:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. מצודת ציון.
5. רד״ק, מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. והפסוק כפול בענין במלות שונות (רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שיש הבדל בין אנוש שהוא הקטן לאדם שהינו גדול יותר במעלה, ומבאר את הפסוק בדרך שונה, שהטעם שיגדל הקצף על בבל כי גם אנוש הקטן ששפכו את דמו, יהיה יקר אצלי יותר מפז, ואדם הגדול במעלה יהיה עוד יקר יותר מכתם אופיר שהוא יקר מפז. ויונתן תרגם את הפסוק על ישראל שהיו בבבל שלא יומתו בין המומתים מאנשי בבל, כי יהיו יקרים בעיני מדי ופרס יותר מפז וישמרו אותם שלא יהרגו (רד״ק). ורש״י על דרך הדרש ביאר בו בלילה אכבד את דניאל מפז כשהביאוהו לקרות את הכתב שכתב המלאך ״מנא מנא תקל ופרסין״ (דניאל ה, כה).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יג) עַל⁠־כֵּן֙ שָׁמַ֣יִם אַרְגִּ֔יז וְתִרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ בְּעֶבְרַת֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת וּבְי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃
Therefore I will make the heavens tremble, and the earth shall be shaken out of her place; for the wrath of Hashem of hosts and for the day of His fierce anger.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
עַל כֵּן שְׁמַיָא אַזִיעַ וּתְזוּעַ אַרְעָא מֵאַתְרָהָא מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת וּבְיוֹם תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ.
לד׳לך ארג׳ז אלסמא עליהם ותתזלזל ארצ׳הם מן מוצ׳עהא בעברהֿ רב אלג׳יוש ופי יום שדהֿ גצ׳בה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

שמים ארגיז – כל צבאם ירגז כשאפיל שרה של בבל שאין הקב״ה נפרע מן האומות עד שנפרע משריהם תחלה, שנאמר: יפקד י״י על צבא המרום במרום ואחר כך ועל מלכי האדמה (ישעיהו כ״ד:כ״א). ואומר: איך נפלת משמים הילל בן שחר (ישעיהו י״ד:י״ב) ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים (ישעיהו י״ד:י״ב). אף כאן, תחלה: שמים ארגיז, ואחר כך: ותרעש הארץ – ירעשו יושביה לקול מפלתה שיתמהו בדבר.
I will make heaven quake All their host will quake when I cast down the prince of Babylon, for the Holy One, blessed be He, does not punish the nations until He punishes their heavenly princes first, as Scripture states: "The Lord shall visit upon the heavenly host on high" (infra 24:21), and afterwards, "on the kings of the earth on the earth.⁠" Scripture states further: "How have you fallen from heaven, Lucifer, the morning star?⁠" (infra 14:12) And then, "You have been cut down to the ground, you who cast lots on nations.⁠" Here too, first, "I will make heaven quake,⁠" and afterwards, "the earth will quake.⁠" Its inhabitants shall quake at the news of its downfall, for they shall be astonished at the event.
עלשמים ארגיז – דרך משל שלא ימצא הבורח מנוחה.
Therefore I will shake it, etc. A figurative expression for the fugitive will nowhere find rest.
על אשר שמים ארגיז – עליהם, לכן יפנו על האדם.
ותרעש הארץ ממקומה – עליהם. כענין יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו.
על כן שמים – דרך משל, כאלו ירגזו השמים ותרעש הארץ מרוב הרעה הבאה על בבל, כי לא יוכלו להנצל מן החרב בשום ממון, לפיכך אמר: על כן.
ומפני זה אינו מן התימה ששמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה, וגם לפי שאין זה בעבור האדם, כי אם להיות הדבר הזה נוגע לכבודו ית׳, הוא אמרו בעברת ה׳ צבאות וביום חרון אפו, שהנמצאים כלם עליונים ותחתונים הם כלי רצונו, והותרה בזה השאלה השנית.
ארגיז – ענין רעדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳).
בעברת – מלשון עברה וזעם.
על כן – בעבור הרעה הבאה על בבל ארגיז צבא השמים.
ותרעש הארץ – מחרדת מפלת בבל ירעשו יושבי הארץ ביום בוא עברת ה׳ וחרון אפו.
ארגיז – מדבר בעדו כמו ״אוקיר אנוש״, ואחרי כן אמר בעברת ה׳, כמו ואל משה אמר עלה אל ה׳ (שמות כ״ד:א׳).
על כן – אחר שאחשיב חשיבות בני אדם שנשפך דמם ע״י בני בבל, אשר אבדו גוים רבים שמים ארגיז וכו׳, ר״ל שלא תהיה מפלתה רק למטה רק יעקר גם שרשה ומזלה למעלה, ומצייר כאילו ירגיז השמים שהוא המקיף וממילא תרעש הארץ אשר היא המרכז תוך עגולת השמים בעברת ה׳ וביום חרון אפו בארתי למעלה פסוק ט׳.
עַל כֵּן, עבור הרעה הבאה על בבל1, את צבא2 הַשָׁמַיִם אַרְגִּיז – ארעיד3, וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ4 מִמְּקוֹמָהּ מחרדת מפלת בבל5 בְּיום בוא6 עֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ7:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון. והוא דרך משל כאילו ירגזו השמים ותרעש הארץ מרוב הרעה הבאה על בבל, כי לא יוכלו להנצל מן החרב בשום ממון (רד״ק). מלבי״ם מבאר שלא תהיה מפלתה רק למטה אלא יעקר גם שורשה ומזלה למעלה.
4. רש״י ביאר ירעשו יושביה לקול מפלתה שיתמהו בדבר. אברבנאל מבאר שה׳ יעניש את יושבי בבל ולא תהיה להם דרך להנצל ע״י ממון רב כמבואר בפס׳ קודם, ומוסיף ואומר שגם לא יוכלו לברוח כי השמים ירגזו והארץ תרעש.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. על ההבדל בין עברה לחרון אף ראה לעיל בפס׳ ט׳ בהערה את ביאור מלבי״ם.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְהָיָה֙ כִּצְבִ֣י מֻדָּ֔ח וּכְצֹ֖אן וְאֵ֣ין מְקַבֵּ֑ץ אִ֤ישׁ אֶל⁠־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ אֶל⁠־אַרְצ֖וֹ יָנֽוּסוּ׃
And it shall come to pass, that as the chased gazelle, and as sheep that no man gathers, every man shall turn to his own people, and every man shall flee to his own land.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וִיהֵי כְּטַבְיָא מְפָרֵד וּכְעָאן וְלֵית דְמַכְנֵישׁ גְבַר לְעַמֵיהּ יִתְפְּנוּן וּגְבַר לְאַרְעֵיהּ יְעַרְקוּן.
פיכונון כאלט׳בי אלמנדחיין וכגנם ליס להא חאשר כל אמר אלי אמתה יולון וכל פריק אלי בלדה יהרבון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

והיה כצבי מדח – בינוני פעול של ׳הדיח׳,⁠1 ויסודו ׳מהנדח׳, כמו ״משלך אליך״ (שמואל ב כ׳:כ״א) אשר יסודו ׳מהשלך׳, ומובנו כיליון ואבדון.⁠2
1. כלומר, שורש ׳נדח׳ בבניין הופעל, ופה״פ נו״ן נבלעה בדל״ת. כך ריב״ג באצול בערך ׳נדח׳ וראב״ע על אתר.
2. השווה אלפסי בערך ׳דח׳, וריב״ג שם – עפ״י כ״י רואין, ואולי קרוב לכך ראב״ע על אתר.
והיה – יושב בבל.
כצבי מודח – ממקומו.
And he shall be i.e., every inhabitant of Babylon.
like a roving deer i.e., like a deer roving from its place.
והיה כצבי מודח – כל הנאסף מעם אחר אל מלך בבל ביום מפולת בבל איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו.
והיה – המון כשדים.
כצבי מדח – שידיחו אותו הרודפים והוא פעול מהבנין הכבד הנוסף על משקל מוקטר (מלאכי א׳:י״א) מוגש (מלאכי א׳:י״א) מוצב ארצה (בראשית כ״ח:י״ב).
And it will be. And the army of the Chaldæans will be
מ֭דׇּח chased, by the pursuers. מֻדׇּח is participle Hophal, like מוקטר burnt1 (Mal. 1:11) מֻגׇּשׁ offered (ibid.) מֻצׇּב set up (Gen. 28:12)
1. A. V. Incense.
והיה כצבי מדח – העם הבא לעזור לבבל,
ויברחו וינוסו – להם לארצם ולעמם.
והיה – העם הנכרי אשר בבבל יהיה בבא הרעה על בבל כצבי מודח, שידיחוהו וירדפו אחריו ללכדו, שהוא רץ בכל כחו, כן כל אשר בבבל מעם אחר יצאו בחפזון מתוכו, איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו.
וספר הנביא שמפני זה יהיה בבל, כצבי מודח שיברחו אנשיה מפה אל פה כאדם הבורח מפני הארי או הדוב שרודף אחריו, וכצאן הנדחה מקבוץ הצאן, שאין מי שיחזור עליה, ואין מי שיקבצנה, ואפשר שאמר זה על הנכרים שיהיו בבבל שיברחו לארצם, בראות האויבים באים להחריבה, וזכר ענין ההמשל באמרו איש אל עמו יפנו וגו׳, רוצה לומר שהצבי מטבעו שיחפוץ וישתדל לשוב לארצו, וכן הצאן אל מקובצו אחרי היותם נרדפים, כן הנכרים ההם ינוסו מצרת האויבים ויפנו איש אל עמו, רוצה לומר לשוב לארצו.
אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ. ׳עִבְרִי נְהָרוֹת׳ - אִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ1. [להלן (מז ב)]:
1. ומבואר שדעת רבינו כרש״י שפירש שמדבר ביושבי בבל, ולא כרד״ק שפירש על הזרים הנמצאים בבבל.
והיה וכו׳ – בבוא הרעה על בבל אז העם הנכרי אשר בבבל יהיה כצבי המודח ממקומו על ידי רודפים שהוא רץ מפניהם בכל כוחו כן אשר בבבל מעם אחר יצאו בחיפזון מתוכה איש אל עמו וכו׳ ולא ישובו עוד כצאן הנדחה מהעדר ואין מי מקבצם.
מדח – תועה כה וכה, עיין למעלה ח׳:כ״ב.
איש אל עמו וגו׳ – בעבור היות רוב יושביה ממדינות אחרות, או על שם אנשי מלחמה שהיו שם מאומות אחרות שבאו לעזרת בבל, כמו שמעיד קסינופון בספרו צירופידיאה.
מדח, ואין מקבץ – מודח מציין חוץ למקומו, וע״כ בא אצלו פעל השבה בכ״מ (דברים כב א׳, ש״ב יד ג׳, ירמיה טז טו, מ׳ יב, מג ה׳, יחזקאל לד ד׳ טז), ולא בא עליו פעל קיבוץ רק כשמדבר מן גלות ישראל שעם הנדיחה נקשר מושג הפיזור והניפוץ מעצמו (דברים ל׳ ד׳, ירמיה כג ג׳, כט יד, לב לז, מיכה ד׳ ה׳, צפניה ג׳ יט), אבל קיבוץ הוא הפך הפיזור והניפוץ כנ״ל (יא יב).
והיה – עתה החל לצייר איכות אבדם והשמדתם בפרטיית, ומתחיל תחלה מן הנכרים אשר נמצאו בבבל מארצות שונות, אשר גרו או סחרו בה, באשר היתה צבי הארצות ומסחר העמים כצבי, וכצאן – יש הבדל בין הצבי המודח ובין הצאן המפוזרות, כי הצאן צריכים אל הקיבוץ שיהיה העדר ביחד והרועה ישמרם מכל פגע, ואז הם בטוחים הגם שרועים בשדה או ביער, ובעת יתפזרו יאבדו ויהיו לטרף בפי זאבים, אבל הצבי מדרכו ללכת בדד ואין מטבעו שיתקבצו הצביים עדרים עדרים, כמ״ש דמה לך דודי לצבי על הרי בתר, רק שצריך הוא למעון ומקום מיוחד בו ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה ויסתר מן החיות החזקים ממנו, ובעת שידח ממעונתו ומקומו אינו בטוח מטרף לפ״ז הצבי מודח מבקש את מקומו, והצאן המפוזרות מבקשים את העדר שלהם, וצריכים להתקבץ. כמשל הזה אמר כי הנכרים אשר ימצאו בבבל אשר עד עתה היה להם ארץ בבל כארצם, ועם כשדים כעמם, עתה בעת תלכד העיר יהיו נחשבים אם כצבי מודח המבקש את ארצו, ואם כצאן המפוזרות המבקשים את בני עמם, ומפרש נגד כצבי מודח איש אל ארצו ינוסו – ונגד כצאן ואין מקבץ,
איש אל עמו יפנו – ור״ל שיפנה כל איש לבקש את בני עמו למען יתחברו ביחד וינוסו אל ארצם.
וממשיך הנביא ומתאר את מה שיקרה לעמים הנוכריים היושבים בבבל כאשר תבוא שם הרעה1, וְהָיָה – יהיו יושבי בבל2 מֵעַם נוכרי3 כִּצְבִי הַמֻדָּח ממקומו4 ע״י רודפים5 שידיחוהו וירדפו אחריו ללוכדו שהוא רץ בכל כוחו, כך הם יצאו בחיפזון מתוכה6, וּכְצֹאן – וכמו צאן הנדחה מהעדר7 וְאֵין מְקַבֵּץ – מי שיקבץ אותו8, כך הם יהיו9, אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ ויברחו10 וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ בחיפזון11 ולא ישובו עוד12:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם. ר״א מבלגנצי ביאר שהוא העם אשר יבוא לעזור לבבל.
4. רש״י, מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק, מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שיש הבדל בין הצבי המודח לבין הצאן המפוזרות, כי הצאן צריכים את הקיבוץ שיהיה העדר ביחד והרועה ישמרם מכל פגע, כי אם יתפזרו יאבדו ויהיו לטרף בפי הזאבים, אבל הצבי דרכו ללכת בדד ואינו מתקבץ עדרים עדרים רק שהוא צריך מקום מיוחד בו ישכון ויסתתר מפני החיות החזקים ממנו, ולכן הצבי המודח מבקש את מקומו שיהיה בטוח מטרף, והצאן המפוזרות מבקשים את העדר שלהם וצריכים להתקבץ, והנמשל שהנכרים אשר יִמָצְאוּ בבבל שעד עתה היתה להם כארצם, כשתלכד העיר יהיו נחשבים או כצבי מודח המבקש את ארצו וע״ז אמר איש אל ארצו ינוסו, או כצאן המפוזרות שיפנה כל איש לבקש את בני עמו כדי שיתחברו ביחד וינוסו אל ארצם ואין מקבץ.
9. רד״ק, מצודת דוד.
10. ר״א מבלגנצי.
11. רד״ק.
12. מצודת דוד.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(טו) כׇּל⁠־הַנִּמְצָ֖א יִדָּקֵ֑ר וְכׇל⁠־הַנִּסְפֶּ֖ה יִפּ֥וֹל בֶּחָֽרֶב׃
Every one that is found shall be thrust through; and every one that is caught shall fall by the sword.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
כָּל דְיִשְׁתְּכַח בָּהּ יִתְקְטֵל וְכָל דְיֵעוּל לִכְרַכֵּי צִיָרָא יִתְקְטֵל בְּחַרְבָּא.
וכל מן וג׳ד בעג׳ ומן אנצ׳ם וקע באלסיף.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וכל הנספה יפל בחרב – <צורתו>: נפעל,⁠1 ומובנו כתיתה והשמדה.⁠2 כלומר: וכל מי שנספה מהם, יהיה מותו בחרב דווקא.
1. והשורש הוא ׳ספה׳. כך חיוג׳ בערך ׳ספה׳, המצטט צורה זהה למלה שלנו מפסוק אחר, ריב״ג באצול בערך ׳ספה׳, וכן ראב״ע ורד״ק (בפירושו השני) על אתר.
2. השווה מנחם ערך ׳סף׳ המצטט מלה זהה למלתנו וכך ריב״ג שם. אך אחרים (ת״י, רס״ג ורד״ק בפירושו הראשון) מפרשים מלשון הוספה. לפי רד״ק השורש הוא ׳ספה׳, אך משמעו כאן עניינו ייסף׳.
כל הנמצא – בחוץ ידקר.
וכל הנספה – על בני העיר להיות נקלט עמהם במצור, יפל בחרב – כשתלכד העיר.
נספה – לשון ספות הרוה (דברים כ״ט:י״ח), ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳), ספו על זבחיכם (ירמיהו ז׳:כ״א), אַקוּייליר בלעז.
Everyone who is found outside, shall be stabbed.
and anyone who takes refuge with the people of the city to be included with them in the siege, shall fall by the sword when the city capitulates. נִסְפֶּה is an expression similar to: "To add the unintentional sins to the lustful ones (סְפוֹת)" (Devarim 29:18); "Add year upon year (סְפוּ)" (infra 29:1); "Add (סְפוּ) to your sacrifices" (Yirmeyahu 7:21). [akojjlir in Old French], to join.
כל הנמצא ידקר וכל הנספה – ואם אל עיר יאסף להימלט אל נפשו מפני כורש ודריוש, אף הוא יפול בחרב.
כלידקר – שלא יחמול עליו.
וכל הנספה – שם התאר מבנין נפעל.
He will be pierced. He will find no mercy.
נספה That is joined. Participle Niphal.⁠1
1. The participle Niphal is called by Ibn Ezra adjective (שם התואר). Comp. Zahoth, On the Niphal.
וכל – העם הנמצא – בה ידקר.
וכל הנספה – ונוסף עליהם לעזרם. שתי גזרות יש בלשון תוספת. יסף, ספה, מן יסף. להוסיף, הנוסף, מן ספה. לספות עוד על חרון אף י״י אל ישראל. וכן הנספה שבכאן.
הנספה – כמו הנבנה הנקנה אלא שאותיות ב׳ג׳ד׳כ׳פ׳ת׳ נדגשות.
כל הנמצא – כל הנמצא בתוכו מעם אחר ידקר כמו אנשי העיר.
וכפל הענין במלות שונות, ואמר: כל הנספה יפול בחרב. ופירוש הנספה – כמו: נוסף, שהוא מעם אחר ונוסף אל אנשי העיר, והוא משרש: ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳), למען ספות הרוה (דברים כ״ט:י״ח), ויסף וספה בענין אחד. ובענין הזה תרגם יונתן.
וענין ידקר – הוא מכת החרב.
ויש מפרשים: כל הנספה – כמו: ויש נספה בלא משפט (משלי י״ג:כ״ג), ואמר: כל מי שיגיע זמנו למות, לא ימות על מטתו אלא יפול בחרב.
ובזה האופן כל הנמצא, רוצה לומר כל יושבי בבל הנמצאים בתוכה יהיו מדוקרים על ידי האויבים, וכל הנספה רוצה לומר הנכרים שניתוספו עמהם מחוץ יפיל גם כן בחרב, ונספה הוא כמו נוסף.
הנספה – הפ״א בסגול.
ידקר – ענין נעיצה ותחיבת חרב בגוף כמו והביטו אלי את אשר דקרו (זכריה י״ב:י׳).
כל הנמצא – כי כל הנמצא בתוכה ידקר בחרב ואם הוא מעם נכרי.
וכל הנספה – כל הנוסף על בני העיר להיות עמהם יפול בחרב והוא כפל ענין במ״ש.
כל הנמצא ידקר – אף מי שאינו בבלי, וזה טעם איש אל עמו יפנו.
וכל הנספה – כן נקרא מי שנכשל ברעה שלא היתה מכוונת לבא עליו, והוא נתפס בה במקרה להמצאו שם, כמו פן תספה בעון העיר (בראשית י״ט:ט״ו), פן תספו בכל חטאתם (במדבר ט״ז:כ״ו). כן השכיל לפרש מלת נִסְפֶּה החכם בן זאב באוצר השרשים, אלא שהוא מוציא הנספה הזה מכלל שאר נספה שבמקרא, והוא מפרש אותו מענין אסיפה (כל הנאסף ומסתתר), ודידרליין ורוזנמילר וגיזניוס פירשו הנסים בחבורה. והנה אחר שאמר כל הנמצא ידקר, אמר וכל מי שיקרה לו המקרה הרע הזה שימצאוהו אויבי בבל, אף על פי שאיננו בבלי יפול בחרב. ונראה לי כי עקר המליצה הזאת אינו זז מענין תוספת (מלשון ספות חטאת על חטאת, למטה ל׳:א׳), כי הנספה נוסף הוא במקרה לאותם שהיתה הרעה מכוונת אליהם.
ואחר כך השתמשו במלה זאת גם למי שנתפס במקרה, אף על פי שהיתה הרעה מכוונת אליו, ושהיו שונאיו מבקשים אותו, כגון עתה אֶסָפֶה יום אחד ביד שאול (שמואל א כ״ז:א׳) הכוונה אפול בידו במקרה.
הנספה – שרשו ספה ושתי הוראות לו, כליה, ויש נספה בלא משפט, תוספת, ספו שנה על שנה, הא׳ משתתף עם סוף מנע״ו, יחדו יסופו, יבא סופם וקצם הב׳, עם יסף מנפ״י. ומתמצעים, במה שמשמשים דבר והפוכו, וענינו פה על הנוסף על אנשי המלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו.
כל הנמצא – הטעם שאיש אל עמו יפנו כי יירא לנוס לארצו בדד, כי כל הנמצא יחידי בדרך ידקר, והטעם שאיש אל ארצו ינוסו, ולא יתחברו עם בני בבל להלחם נגד האויב, כי כל הנספה אל צבא המלחמה יפול בחרב.
כָּל הַנִּמְצָא בתוך העיר מעם אחר1 יִדָּקֵר בחרב2 כמו אנשי העיר3, וְכָל הַנִּסְפֶּה – הנוסף על בני העיר להיות עמהם4 יִפּוֹל בֶּחָרֶב כשתלכד העיר5:
1. רד״ק, מצודת דוד. רש״י ביאר הנמצא בחוץ. ומלבי״ם ביאר הנמצא בדרך.
2. מצודת ציון.
3. רד״ק.
4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. יש מפרשים ״כל הנספה״ כמו ״וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט״ (משלי יג, כג), ואמר שכל מי שיגיע זמנו למות לא ימות על מטתו אלא יפול בחרב (רד״ק).
5. רש״י. וכפל הענין במלות שונות (רד״ק, מצודת דוד). מלבי״ם מבאר שהטעם כי ״איש אל עמו יפנו״ כי יירא לנוס לארצו בדד, כי כל הנמצא יחידי בדרך ידקר, והטעם ש״איש אל ארצו ינוסו״ ולא יתחברו עם בני בבל להלחם נגד האויב, כי כל הנספה אל צבא המלחמה יפול בחרב.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(טז) וְעֹלְלֵיהֶ֥ם יְרֻטְּשׁ֖וּ לְעֵינֵיהֶ֑ם יִשַּׁ֙סּוּ֙ בָּתֵּיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם [תִּשָּׁכַֽבְנָה] (תשגלנה
Their babies also shall be dashed in pieces before their eyes; their houses shall be spoiled and their wives ravished.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְעוּלֵימֵיהוֹן יִטְרְפוּן לְעֵינֵיהוֹן יִתְבְּזִיזוּן בָּתֵּיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן יִשְׁתַּכְבָן.
צביאנהם יוד׳רון בחצ׳רתהם וביותהם תט׳טלם ונסאהם תצ׳אג׳ען.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ועולליהם ירטשו – במשמע בקיעה וקיצוץ.⁠1
1. השווה ריב״ג באצול בערך ׳רטש׳, עפ״י כ״י רואין, המפרש גם במובן ׳תפקיש׳ (=תפקיס?) – ביקוע, וכן השווה ראב״ע לפסוק יח, המפרש ׳תרטשנה׳ = תבקענה. אחרים מפרשים במובן של השלכה והפלה (השווה אלפסי בערך ׳רטש׳, ריב״ג שם, ורד״ק על אתר) וכן במובן של נטישה (השווה רס״ג המתרגם מלה זו במונח הערבי ׳יוד׳רון׳ = ׳יינטשו׳, אולי בחילוף הרי״ש בנו״ן). אגב, רס״ג מתרגם ׳תרטשנה׳ שבפסוק הבא ב׳תטרח׳ – ׳תשלכנהי.
ירוטשו – יתבקעו, וכן נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח).
shall be dashed Heb. יְרֻטָּשׁוּ. Comp. "Shall dash (תְּרַטַּשְׁנָה) youths" (verse 18).
ועולליהםתשגלנה – כנוי לשכיבה ויקרא תשכבנה דרך כבוד.
תשגלנה They will be ravished. It is read תשכבנה by euphemism.⁠1
1. שנל had originally a loss offensive meaning. Comp. שֵׁגֶל wife, queen. (Ps. 45:10.); but in the course of time it became a more common and vulgar expression; the Massorites recommended therefore to replace this verb by the less offensive שבב to lie, but only in reading; the written text was of course not altered by them.
ירטשו – לארץ לעיניהם – ולא יוכלו להציל.
ולעיניהם – מוסב על ישסו בתיהם ועל נשיהם תשכבנה.
ועולליהם ירטשו – ירטשו הבנים לעיני האבות, ישסו בתיהם ונשיהם תשכבנה לעיניהם, ואחר כן יהרגו אותם. וכל זה הוא דרך אכזריות.
וענין: ירוטשו – הוא הפלת העוללים בקרקע או אל הקירות דרך אכזריות.
וישסו – ענין ביזה, והוא מפעלי הכפל, מבנין נפעל.
ותשכבנה – כתיב, ותשגלנה – קרי.
ומלבד מה שיקרה להם הנה עולליהם ובניהם ירוטשו לעיניהם ר״ל שהאויבים ימיתו אותם, וכן ישסו בתיהם, רוצה לומר שישללו אותם, וישכבו עם נשיהם לעיניהם, כי מלת לעיניהם מושך עצמו ואחר עמו, כאלו אמר ולעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם תשגלנה. ולפי שלא זכר עדיין מי יהיו כל האויבים שיעשו כל הרעה הזאת, לכן ביארו עתה באומרו.
תשגלנה – תשכבנה קרי.
ירטשו – ענין בקיעה וכן אם על בנים רטשה (הושע י׳:י״ד).
ישסו – ענין בזה ושלל.
תשגלנה – מלשון משגל ומשכב.
ועולליהם – קטניהם יתבקעו לעיניהם ואין לאל ידם למחות.
ישסו בתיהם – יבוזו וישללו בתיהם ויאנסו נשיהם.
תשגלנה – שגל הוא פעל יוצא, והפועֵל הוא הזכר, כמו שמצאנו ישגלנה (דברים כ״ח:ל׳), ומצאנוהו על הנקבה בנפעל (כאן ובזכריה י״ד:ב׳), ובפֻּעַל (ירמיהו ג׳:ב׳), אם כן הוראתו היא על פעולה שהזכר עושה והנקבה מקבלת, ולפיכך איננו לשון נקיה. אבל שכב הוא פעל עומד, ולא נמצא בכל המקרא לא בכנוים המורים על האקוזאטיף {=המושא}, ולא בנפעל ולא בפֻּעַל, והוא נקשר עם מלת ״עִם״ (ושכב עמה), או עם מלת ״את״ שענינה כמו ״עִם״ (ותשכב את אביה, הן שכבתי אמש את אבי {בראשית י״ט:ל״ג-ל״ד}), וכן וישכב אותה {בראשית ל״ד:ב׳} אין ענינו אלא וישכב עמה, על דרך אולי ה׳ אותי (יהושע י״ד:י״ב), כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (מלכים ב ו׳:ט״ז). לפיכך כשיבא לשון שכיבה באיש עם אשה הוא לשון נקיה, כי משמעות שכב עמה איננו דבר מגונה, אלא קורבה בעלמא. ולפיכך קדמונינו (חכמי בית שני) שהתקינו כמה תקנות להַדֵר ולפאר קריאת ספרי הקודש בצבור, תקנו שנחליף פעל שגל המורה על התשמיש, בפעל שכב שאין משמעותו אלא קורבה, אף על פי שהמלות ״יִשְכָּבֶנָּה״, ״תִּשָכַבְנָה״, ״שֻכַּבְתְ״, אינן באמת לפי דרכי הלשון, כי אין שכב פעל יוצא. ואנחנו לא נדע מהיכן נגזר שרש שגל, ולא נבין איך היה שהמלכה נקראת ״שֵגָל״. ואין ספק שאין במשמעות השם הזה שום דבר מגונה, שאם כן איך יאמר המשורר למלכו נצבה שגל לימינך (תהלים מ״ה:י׳)? ועל כן לא התקינו להחליף מלת ״שֵגָל״ בקריאה. וגוסֵיציוס כתב כי השרש נגזר משרש ״גלה״ (והשי״ן נוספת כמו במלת ״שִעְבֵּד״), וענינו גלוי ערוה. גם בעל אהלי יהודה (ר׳ יהודה אריה, רב בק״ק קארפנטראץ בשנת תע״ט) פירש שגל מורכב מן ״יש גלוי״. וכל זה רחוק מאד, יען גלוי ערוה הוא כנוי למשגל, אבל גלוי סתם לא יורה כלל על ההוראה הזאת.
ירטשו – לא נמצא רק על פגר אדם, וענינו העברת הצורה עד שלא יוכרו האיברים.
ועלליהם – גם זה מוסב על הגרים בבבל מארצות אחרות, עולליהם אשר לא יוכלו לברוח עמהם ירוטשו אל הקירות לעיניהם באכזריות וישסו בתיהם וישכבו עם נשיהם (ובזה אין כפל ענין במה שכפל דבר זה בפסוק י״ח, כי שם מדבר מבני בבל עצמם).
וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ – יְבֻקְּעוּ1לְעֵינֵיהֶם – לעיני אבותם2 ולא יוכלו להצילם3 ואין לאל ידם למחות4, יִשַּׁסּוּ – יְבֻזְּזוּ וְיִשָּׁלְלוּ5 בָּתֵּיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַבְנָה (תשגלנה6 כתיב) – יֵאָנְסוּ7 לעיניהם ולאחר מכן יהרגו אותם8:
1. רש״י, מצודת ציון. וענין ירוטשו הוא הפלת העוללים בקרקע או אל הקירות דרך אכזריות (רד״ק). ומלבי״ם ביאר שענינו העברת הצורה עד שלא יוכרו האיברים, וגם פסוק זה מדבר על יושבי בבל שבאו מארצות אחרות.
2. רד״ק.
3. ר״א מבלגנצי.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. כנוי לשכיבה, ויקרא תשכבנה דרך כבוד (אבן עזרא).
7. מצודת דוד.
8. רד״ק.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יז) הִנְנִ֛י מֵעִ֥יר עֲלֵיהֶ֖ם אֶת⁠־מָדָ֑י אֲשֶׁר⁠־כֶּ֙סֶף֙ לֹ֣א יַחְשֹׁ֔בוּ וְזָהָ֖ב לֹ֥א יַחְפְּצוּ⁠־בֽוֹ׃
Behold, I will stir up the Medes against them, who shall not regard silver. And as for gold, they shall not delight in it.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
הָא אֲנָא מַיְתֵי עֲלֵיהוֹן יַת מָדַי דִי בְּכַסְפָּא לָא מְטַקְסִין וְדַהֲבָא לָא מִתְרְעִין בֵּיהּ.
והאנא מט׳הר עליהם אלהמדאניין אלד׳ין לא יחסבון אלורק שיא ואלד׳הב לא ירידונה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

הנני מעיר עליהם את מדי – דריוש המדי הרג את בלשצר, וכן הוא אומר: ביה בליליא קטיל בלשצר (דניאל ה׳:ל׳), ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ו׳:א׳).
וזהב לא יחפצו בו – אין חוששין כי אם להרוג ולהינקם על כל הרעה אשר עשו מלכי בבל לכל האומות.
Behold I stir up Media against them Darius the Mede assassinated Belshazzar. So Scripture states: "On that very night, Belshazzar...was slain" (Dan. 5:30); "And Darius the Mede acquired the kingdom" (ibid. 6:1).
and do not desire gold They do not care [for anything,] but to kill and to avenge the harm the kings of Babylon did to all the peoples.
הנני וגו׳ – הזכיר מדי כי הם יותר אכזרים.
לא יחשובו – למאומה רק יהרגו.
The Medes, who are the most cruel people.
They shall not regard silver, as being of any value; they shall only desire to slaughter.
הנני מעיר – אעיר את רוחם לבא אל בבל להלחם עליה. וזה מדי כי דריוש המדי הוא שכבש בבל, ובמותו מלך עליהם כורש הפרסי, וזה העם לא יחשבו כלום כסף וזהב לפדיון אנשי בבל, אלא יהרגו אותם ולא יהיה להם פדיון, כמו שאמר: אוקיר אנוש מפז (ישעיהו י״ג:י״ב).
(יז-יח) את מדי – ואין צריך לומר פרס, כי הכל תחת סוג אחד, והנה דבר מאד בדברים סתומים, ועתה יפרש מי הוא זה המשחית בבל. ובפרט באר פסוק שהיה יותר סתום והוא אוקיר אנוש מפז (ישעיהו י״ג:י״ב), במה שאמר אשר כסף לא יחשבו.
וכן פרט בפרט ועולליהם ירוטשו וגו׳, באמרו: וקשתות נערים תרטשנה, והנה הנושא בזאת הגזרה הוא וקשתות, ולכן יש בו טרחא, וזה כאלו אמר: והקשתות תרטשנה הנערים, כלומר הקשתות מבני מדי.
הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו, לפי שלא יעשו המלחמה כדי לשלול שלל ולבוז בז, כי אם למלאות רצונם ולנקום נקמתם מבבל, שהיה כובש ומכניע אותם, והנה לא זכר פרס ואמר בלבד את מדי, לפי שהוא היה הראש, וכן נאמר (דניאל ו, א) ודריוש מדאה קביל מלכותא, ובמותו מלך כורש בבבל, וה״ר אברהם אבן עזרא כתב, שהיו אנשי מדי יותר אכזרים, שלא יחפצו עושר ושלל, כי אם להרוג.
הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ. ׳שמתני מרכבות עמי נדיב׳ - שבחרתי לשבת בגולה תחת יד פרס ומדי, גם שהם בלי ספק ׳עם נדיב׳, כאמרו אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ1. [פירוש שיר השירים (ו יב)]:
1. ראה מש״כ בפסוק ב׳. ויש מפרשים שפירשו שבא הכתוב להגדיל את תיאור הנקמה שיעשו בבבל, שלא יחפצו בכספם, אלא להינקם בהם על שהשתעבדו בהם, ולפירוש זה אין מזה מקור שמדי היו ׳עם נדיב׳.
מעיר – מלשון התעוררות.
את מדי – לפי שהוא אכזר ביותר לזה הזכיר אותו לבדו.
לא יחשבו – לקחת בפדיון נפש.
וזהב – ואף זהב לא יחפצו בו.
אשר כסף לא יחשבו – כתב קסינופון כי כורש בדברו אל חיילותיו אמר להם כדברים האלה: ידעתי, אנשי מדי, כי לא לחסרון כסף באתם עמי לצבא. וטעם להזכיר זה, לומר שלא ימלטו העשירים מידם בתתם כספם כֹּפר נפשם.
לא יחשבו, לא יחפצו – בלתי נרדפים, כי יצוייר שיחשב איזה דבר מפני מעלתו, ובכ״ז לא יחפוץ בו, ויצוייר שיחפוץ גם דבר בלתי חשוב.
הנני – עתה התחיל לספר מה שיעשו לבני בבל עצמם, עליהם לא יבוא האויב כמו על הגרים הנכרים שיבואו לשוסס בתיהם בעד ממון לבד, כי מאתם לא יבקשו כסף וזהב אך נפשות,
עליהם – על אזרחי בבל כסף לא יחשבו – דקדק במליצתו כי הכסף לא היה בחשיבות אצלם למאומה, והזהב הגם שא״א כלל שימצא אדם שיכחיש חשיבות הזהב, מ״מ הם לא יחפצו בו, ר״ל שיניחו כל כסף וזהב וילכו רק להשמיד ולאבד.
ועתה התחיל הנביא לומר את דברי ה׳ על מה שיעשו לבני בבל עצמם, וכך אמר1, הִנְנִי מֵעִיר2 עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי3 אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ למאומה4 לקחת בפדיון נפש5 אלא רק יהרגו6, וְאף7 זָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ ואין רצונם אלא להרוג ולהינקם על כל הרעה אשר עשו מלכי בבל לכל האומות8:
1. כי עליהם לא יבוא האויב כמו על הגרים הנכרים שיבואו לבזוז בתיהם בעד הממון, כי מאתם לא יבקשו כסף וזהב אלא רק נפשות (מלבי״ם).
2. לשון התעוררות, מצודת ציון. מעיר את רוחם שיבואו אל בבל להלחם עליה (רד״ק).
3. הטעם שהזכיר רק את מדי אף שגם פרס היו עמם, לפי שהוא אכזר ביותר (אבן עזרא, מצודת דוד). ורד״ק ביאר משום שדריוש המדי הוא זה שכבש את בבל ובמותו מלך עליהם כורש הפרסי. וכן מסופר בספר דניאל (פרקים ה-ו) שדריוש המדי הרג את בלשצר ולקח ממנו את המלכות (רש״י).
4. אבן עזרא.
5. מצודת דוד.
6. אבן עזרא.
7. מצודת דוד.
8. רש״י.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יח) וּקְשָׁת֖וֹת נְעָרִ֣ים תְּרַטַּ֑שְׁנָה וּפְרִי⁠־בֶ֙טֶן֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ עַל⁠־בָּנִ֖ים לֹא⁠־תָח֥וּס עֵינָֽם׃
And their bows shall dash the young men in pieces. And they shall have no pity on the fruit of the womb; their eye shall not spare children.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְקַשְׁתָּתְהוֹן עוּלֵימִין יְבַזְעָן וְעַל וְלַד מָעִין לָא יְרַחֲמוּן עַל בְּנַיָא לָא תָחוֹס עֵינֵיהוֹן.
בל קסיהם תטרח אלשבאב ות׳מרהֿ אלבטן לא ירחמון ועלי אלבנין לא תרק עיונהם.
וקשתות נערים תרטשנה – הנשוא <מתייחס אל> ׳קשתות׳, והמושא הוא ׳נערים׳ – המלה שבאמצע,⁠1 כלומר: הקשתות יפגעו בהם ויכלו אותם.⁠2
1. ניתוח תחבירי זה מבוסס על המשך הפסוק, והוא הכרחי, כי המבנה אינו תואם את המקובל. כמובן, הצורה של ׳קשתות׳ מונעת ניתוח כנסמך. בדומה לאבן בלעם, פירשו גם רס״ג ורד״ק על אתר.
2. כאן פירש אבן בלעם את השורש ׳רטש׳ במובן של פגיעה שתוצאתה כליה, והשווה הערה לפסוק טז.
וקשתות – של בני מדי.
נערים – של בבל.
תרטשנה – תבקענה בחציהם אשר יורו בקשתותיהם.
ופרי בטן – עוללים דקים.
And the bows of the peoples of Media.
youths of Babylon.
shall dash shall split with their arrows that they shoot with their bows.
newborn [lit. fruit of the womb] Frail infants.
וקשתות נערים תרטשנה – וקשתות של מדי תרטשנה נערי בבל.
וקשתותתרטשנה – תבקענה.
תרטשנה They shall dash to pieces.
וקשתות – של אויבים,
תרטשנה – ותחבוטנה נערים. כל רטישה לשון חבטה הוא. וחבטה נופל בשבט ובמטה כמו חבט חטים. כי לא במטה [יחבט קצח.⁠1
ופרי בטן לא ירחמו – לבקע הריותיכם.
ועל בנים – קטנים.
לא תחס עינם – כענין ונער לא יחון.]⁠א
א. התוכן בסוגריים נוסף בכתב היד בגיליון.
וקשתות – פי׳ עם קשתותיהם ירוטשו הנערים, כי הנה הקשתות תרטשנה הנערים. ופי׳ בו כי היו משימים הנערים בקשתות מקום חצים, ומורים אותם על הקרקע ואל הקירות.
ופרי בטן, ובנים – ר״ל בעודם קטנים, וכן: ואכל פרי בטנך, אם בנים ואם בנות יציל (יחזקאל י״ד:ט״ז), או בן יגח או בת יגח (שמות כ״א:ל״א).
לא תחוס עינם – בשורק, והוא לבדו בשור״ק, כי כל השאר בחולם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ואומרו וקשתות נערים תרטשנה הוא קשור עם מה שאמר למעלה, וענינו שהאנשים פעמים יחדלו מהמלחמה אם מפני הבצע והחמדה, כי יתעסקו יותר בשלל ממה שיתעסקו בהריגה, ופעמים כי יכמרו רחמיהם על הנערים והקטנים ויחמלו עליהם ולא יהרגום, וזכר שהמדיים לא יחדלו מהמלחמות, לא מחמדת השלל, כי הם כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו, וגם כן לא יחדלו מזה מפני הרחמים, לפי שהם כל כך אכזרים בטבעם, שעם קשתותיהם ירטשו הנערים, וכמו שאמרו שהיו משימים הנערים בקשתות במקום חצים ומורים אותם אל הקרקע ואל הקירות, וכן אל פרי בטן לא ירחמו, רוצה לומר הילדים שהם סמוכים ליציאת הבטן לא ירחמו גם כן עליהם, ובזה זכר שני הקצוות בנערים, הקצה האחד מהגודל וקראם נערים, והקצה האחר מהקוטן וקראם פרי בטן, ואחר כך זכר האמצעי שביניהם, והוא אומרו על בנים לא תחוס עינם, כך פירשו זה המפרשים, וזה מעיד על שכתב רבי אברהם. ונראה לי שעם היות שעל בני הבבליים אמר, וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו, לומר שהמדיים הם כל כך אכזרים, שאף הנערים והילדים יהרוגו בבבל, לא אמר על בנים לא תחוס עינם, כי אם על בני המדיים עצמם, והענין שנתן הנביא ראיה על אכזריותם כפי טבעם, באומרו על בנים לא תחוס עינם, כלומר המדיים על בניהם עצמם לא תחוס עינם, כל שכן שלא ירחמו על בני הבבליים.
תחוס – ענין חמלה כמו יחוס על דל (תהלים ע״ב:י״ג).
וקשתות – הקשתות של אנשי פרס ומדי תבקענה את נערי בבל בחיציהם אשר יורו עליהם.
ופרי בטן – עוללים דקים.
על בנים – ר״ל בנים קטנים.
וקשתות – יבאו בבתים ויכו בגוף הקשת על הנערים (תלמידי רש״ח זלמן).
בנים, פרי בטן – בנים גדולים, פרי בטן קטנים, האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ז׳ ז׳), מצייר שיתן בן הגדול בעד פשע המרד הגדול, והעולל הקטן בעד חטאת השוגג הקטן.
ירחמו, תחום עינם – הרחמים, לא יהיה רק מאדם לאדם, במה שיתפעל מצרת חברו, והחסה תהיה גם על בע״ח וכלים, ועינכם אל תחוס על כליכם, אתה חסת על הקיקיון, כי ענינו שחס מלהשחית דבר שיקוה ממנו תועלת או צורך ובזה תבין דברי הגמ׳ (ברכות לג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקים אותו, פליגי בה תרי אמוראי, ח״א מפני שעושה מדותיו של הקב״ה רחמים, וח״א מפני שמטיל קנאה במ״ב, האי דנחית קמי׳ דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור חוס ורחם עלינו, אמר רבה כמה ידע האי גברא לרצוי׳ למרי׳, א״ל אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה לחדודי לאביי עביד. כי המתפלל הזה שנה דבריו ואמר אתה חסת על קן צפור, ולא אמר אתה רחמת, ולמ״ד הטעם מפני שעושה מדותיו של הקב״ה רחמים, לא היה ראוי להשתיק אותו, ולכן לא השתיקוהו אז, אך הלא להטעם מפני שמטיל קנאה במ״ב, אין הבדל שגם במ״ש אתה חסת על קן צפור, שלא מפני רחמנות צוה המצוה, רק מפני חיסתו שלא יתמעטו בריותיו שיש לעולמו צורך בהם, יש קנאה במ״ב, כאילו אין צורך להעולם רק בקן צפור לא בשאר מינים, ולטעם הזה לא יפה התפלל. ואחר שרבה שבח אותו, השיב לו אביי והא משתקין אותו תנן, והמשנה לא בארה הטעם, ולא היה ראוי לו להתפלל בלשון שיש ספק בהתרת אמירתו, כי לא ידענו איזה משני הטעמים הוא עקר.
וקשתות – יל״פ שנמשך למעלה הנני מעיר את מדי, והנני מעיר קשתות אשר נערים תרטשנה – או יבואר שהניחו הנערים בהקשתות במקום החצים, וישליכו אותם מן הקשת אל הקירות כזרוק אבני קלע על פרי בטן וכו׳, הבדלתי בבאור המלות, פרי בטן הם יונקי שדים ובנים הם הגדולים, וההבדל בין רחם וחוס, רחמים לא יצדק רק על בעלי חיים שקצרה נפשו מראות בצרתם, וחוס הוא על איבוד ממון שחס על ממונו לבל יאבדהו וידוע שמטבע אנשי הצבא להתמלא רחמים על הילדים הרכים יותר מעל הבחורים, כי על הגדולים יתאכזרו לנקום מהם, לא על היונקים. אולם באופן אחר יחיו יותר את הגדולים שיוכלו לכבשם לעבדים ושפחות ותחוס עיניהם עליהם, אבל היונקים לא ישיגו מהם תועלת, לעומת זה אמר שעל פרי בטן שדרך לרחם עליהם הם לא ירחמו, ועל בנים הגדולים שדרך לחוס עליהם מפני תועלת הממון לא תחוס עינם אחר שלא יחשובו כסף וזהב.
וּקְשָׁתוֹת של בני פרס1 ומדי2, נְעָרִים – את נערי בבל3 תְּרַטַּשְׁנָה – תבקענה בחיציהם4, וּפְרִי בֶטֶן – ועוללים5 לֹא יְרַחֵמוּ, וכה רבה אכזריותם שאף6 עַל בָּנִים – בניהם7 הקטנים8 לֹא תָחוּס – תחמול9 עֵינָם:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד. וראה עוד בפס׳ ט״ו בביאור המילה ירוטשו. רד״ק ומלבי״ם פירשו כי היו משימים את הנערים בקשתות במקום חצים ויורים אותם על הקרקע ואל הקירות.
5. רש״י, מצודת דוד.
6. אברבנאל.
7. כלומר לא תחוס עינם של המדיים על בניהם עצמם וכל שכן שלא ירחמו על בני הבבליים (אברבנאל).
8. ר״א מבלגנצי, מצודת דוד.
9. מצודת ציון. מלבי״ם מבאר שלשון ״לחוס״ שייכת גם על בעלי חיים וכלים, כי עניינו שחס מלהשחית דבר שתצא ממנו תועלת או צורך, ואילו רחמים הם רק מאדם לאדם במה שיתפעל מצרת חברו.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְהָיְתָ֤ה בָבֶל֙ צְבִ֣י מַמְלָכ֔וֹת תִּפְאֶ֖רֶת גְּא֣וֹן כַּשְׂדִּ֑ים כְּמַהְפֵּכַ֣ת אֱלֹהִ֔ים אֶת⁠־סְדֹ֖ם וְאֶת⁠־עֲמֹרָֽה׃
And Babylon, the glory of kingdoms, the beauty of the Chaldeans' pride, shall be as when God overthrew Sodom and Gomorrah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וּתְהֵי בָּבֶל דַהֲוַת מִלְקַדְמִין חֶדְוַת מַלְכְּוַן תּוּשְׁבָּחַת רְבוּת כַּסְדָאֵי כַּהֲפֵיכָתָא דַהֲפַךְ יְיָ יַת סְדוֹם וְיַת עֲמוֹרָה.
פתציר באבל סראהֿ אלממאלך ופכ׳ר קדרהֿ אלכסדאניין כמקלב אללה סדום ועמרה.
והיתה בבל צבי ממלכות – רוצה לומר ״אשר היתה צבי ממלכות״.⁠1 והשלמת הנשוא של ׳והיתה׳ <הוא> ״כמהפכת אלהים את סדם״.
1. הפירוש בא למנוע את הבנת הדברים כנבואה על עתידה של בבל, שהיא תהיה ״צבי ממלכות״. השווה ראב״ע ורד״ק על אתר, וכך משמע גם מתרגום ת״י על אתר.
והיתה בבל וגו׳ – שתי פורעניות באו לה בשתי שנים, דריוש הרג את בלשצר ומלך שנה, ולשנה השנייה נהפכה כמהפכת סדום מן השמים. וכן שנינו בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ח): ובא בשנה השמועה (ירמיהו נ״א:מ״ו) – זו של דריוש, ואחריו בשנה השמועה (ירמיהו נ״א:מ״ו).
והיתה בבל צבי ממלכותא וגו׳ – צבי ממלכות – שהיתה מצב וראש לכל הממלכות ושהיתה תפארת גאון כשדים, עתה והיתה כמהפכת סדום.
א. כן בכ״י פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״ממלכת״.
And Babylon...shall be Two calamities befell her in two years. Darius assassinated Belshazzar and ruled a year, and in the second year it was turned over like Sodom from heaven. And so we learned in Seder Olam (ch. 28). And in that year the news came concerning Darius, and after him, in the year, the news, and Babylon that was the beauty of the kingdoms...that was the leader and the head of the kingdoms and that was the glory of the pride of the Chaldees now, shall be like the overturning of Sodom.
והיתה בבל צבי ממלכות – והיתה בבל שהיתה עד עכשיו צבי ממלכות תפארת גאון כשדים, תהיה מכאן ואילך כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה.
והיתה בבל – שהיתה צבי ממלכות, וכמוהו הבית הזה יהיה עליון (מלכים א ט׳:ח׳), אשר יהיה.
And Babylon, the glory of kingdoms. And Babylon that HAS BEEN the glory of kingdoms; comp. הבית הזה יהיה עליון this house which will HAVE BEEN high (1 Kings 9:8).⁠1
1. The point of comparison seems to be the different use made of the future tense in two successive parts of the same verse. In the verse of the Book of Kings referred to, יהיה is used for the past, while ישום is a proper future; (in the corresponding passage of 2 Chron. 7:21, יהיה is replaced by אשר היה). Here even the same word והיתה is used once as a past and once as a future.
צבי ותפארת – עניינם קרוב, אך צבי הוא לאחרים שאחרים מחמדים לו, כמו צבי היא לכל הארצות. ותפארת הוא על עצמו שמתפאר ומתגדל בדבר.
והיתה בבל – פירוש: בבל שהיתה צבי ממלכות תפארת גאון כשדים תהיה עתה כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה.
ופירוש צבי – חפץ שכל הממלכות היו חפצים בה. והכשדים, שהיתה להם, היו מתפארים ומתגאים בה, עתה תהיה כמהפכה שהפך אלהים את סדום ואת עמורה, שתהיה חרבה ולא יהיה בה יישוב לעד. והעיר בבל שמלכו עליה דריוש וכורש, ושהיא היום, אינה בבל הקדומה, כי אותם החריב דריוש ובנה עיר אחרת באותה הבקעה, היא שמה בבל עד היום.
ובסדר עולם אומר כי כשכבש אותה דריוש והרג בלשצר ומלך עליה שנה,⁠א בשנה השניה הפכה אלהים כמהפכת סדום ועמורה, וזהו שאמר הכתוב: ובא בשנה השמועה (ירמיהו נ״א:מ״ו) – שמועהב זו של דריוש, ואחריו בשנה השמועה (ירמיהו נ״א:מ״ו) – זו שהפכה אלהים כמהפכת סדום ועמורה.
א. כן בכ״י פריס 195, וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71 חסרה מלת: ״שנה״.
ב. כן בכ״י וטיקן אורבינטי 13. בכ״י וטיקן 71, פריס 195, לוצקי 849 חסרה מלת: ״שמועה״.
והיתה בבל – אין בזה הפסוק רק גזרה אחת כאלו אמר ובבל צבי ממלכת תפארת וגו׳, תהיה כמהפכת אלהים סדם ועמרה, ולכן בא זה הלשון כמ״ש במלכים: והבית הזה יהיה עליון (מלכים א ט׳:ח׳) אך בדברי הימים כתוב: והבית הזה אשר היה עליון (דברי הימים ב ז׳:כ״א), כן בכאן טעמו שהיא צבי וגו׳.
וזכר שכל כך תהיה הרעה אשר תבוא על בבל, עד שבמקום שהיתה קודם זה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים, הנה עתה תהיה כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה, לפי שתחרב ולא יהיה בה עוד יישוב כלל, ובסדר עולם אמרו, כי כשכבש דריוש את בבל מלך עליהם שנה אחת ובשנה השניה הפכה אלהים כמהפכת סדום ועמורה, ואותה עיר בבל שיש בזמן הזה, אינה בבל הקדומה כי אם עיר אחרת חדשה רחוקה ממנה מרחק קטן, וכמבשה בנו של כורש שמלך אחריו בנאה ויקראה בבל כבראשונה.
והיתה בבל – הבי״ת רפויה מכלול דף ק״ח.
צבי – ענין הדר ופאר כמו נחלת צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט).
גאון – מלשון גאוה.
צבי ממלכות – אשר היא תאר כל הממלכות.
תפארת – אשר היא תפארת לבני כשדים אנשיה כי היו מתפארים ומתגאים בה.
כמהפכת – בבוא עתה תהיה כמהפכת אשר הפך ה׳ את סדום וכו׳.
צבי ממלכות – היפה בכל ערי הממלכה.
צבי – כמו צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ׳:ו׳,ט״ו), ואינו זז מלשון איל וצבי, כטעם אילת אהבים (משלי ה׳:י״ט), והכל מפני יופי החיה הנקרא Gazzella. והנה מהפכת בבל לא נתקיימה בימי כורש, כי אם אחר כמה דורות, ולא בבת אחת, אלא מעט מעט אחר אשר בנה המלך ניקנור את העיר Seleucia בסמוך לה, ועדיין הענין מתקיים והולך.
צבי ממלכות – שכל המלכיות היו נכנעים תחת בבל והיתה חמדת הממלכות, וידוע כי לפי גדולת גאון הממלכה וגדלה ראוי שעיר המלוכה תבנה לתפארת וכלילת יופי, ובזה בבל היתה תפארת גאון כשדים, שגאונה של כשדים היה מתפאר בבבל עיר הממלכה שהיתה נערכת ביפיה לעומת גאונה של כשדים, עתה תהיה כמהפכת וכו׳.
וְהָיְתָה – ותהיה עתה1 בָבֶל שהיתה2 צְבִי – הדר ופאר3 כל הַמַמְלָכוֹת, ואשר היא4 תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן – שהיו מתפארים ומתגאים בה בני5 כַּשְׂדִּים, מכאן ואילך תהיה6 כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה שתהיה חרבה ולא יהיה בה יישוב לעד7:
1. תרגום יונתן, רד״ק.
2. אבן עזרא, רד״ק.
3. מצודת ציון. ורד״ק ביאר ״צבי ממלכות״ חפץ שכל הממלכות היו חפצים בה.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק, מצודת דוד.
6. ר״י קרא.
7. והעיר בבל שמלכו עליה דריוש וכורש, ושהיא היום, אינה בבל הקדומה כי אותה החריב דריוש ובנה עיר אחרת באותה הבקעה היא שמה בבל עד היום (רד״ק). רש״י מבאר ששתי פורעניות באו לבבל בשתי שנים, דריוש הרג את בלשצר ומלך שנה, ולשנה השניה נהפכה כמהפכת סדום מן השמים.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כ) לֹא⁠־תֵשֵׁ֣ב לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכֹּ֖ן עַד⁠־דּ֣וֹר וָד֑וֹר וְלֹא⁠־יַהֵ֥ל שָׁם֙ עֲרָבִ֔י וְרֹעִ֖ים לֹא⁠־יַרְבִּ֥צוּ שָֽׁם׃
It shall never be inhabited. It shall not be dwelt in from generation to generation. The Arabian shall not pitch tent there and the shepherds shall not make their fold there.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
לָא תִתַּב לַעֲלַם וְלָא תִשְׁרֵי עַד דָר וְדָר לָא יִפְרוֹס תַּמָן עֲרָבִי מַשְׁכְּנֵיהּ וְרַעֲיָן לָא יִשְׁרוּן תַּמָן.
לא תעמר אלי אלגאיהֿ ולא תסכן אלי ג׳יל ואג׳יאל לא יכ׳ים הנאך אעראבי ואלרעאהֿ לא ירבצ׳ון פיהא.
תרגמתי לא יהל – לא יכיים [=לא יטה אהלו] נגזר מן אהל. כמו ויאהל אברהם (בראשית י״ג:י״ח), מקוצר בלא אל״ף כמו והנה תומים (שם כ״ה:כ״ד) ודומיו.
ולא יהל שם ערבי – <לפי> שורשו ראוי להיות ׳יאהל׳, כי הוא פועל בעתיד <כעניין> ״ויאהל אברם״ (בראשית י״ג:י״ח), אלא ש<'יהל'> היא הפעיל, ונשמטה פה״פ ממנו.⁠1 כוונת הדברים: ״ולא יטה שם בדוי את אהלו״.⁠2
1. השווה רס״ג על אתר (ובהרחבה, בפירושו ב׳סיני׳, תשמ״ב עמ׳ רטז) – והשווה להערה הבאה, דונש בתשובות על רס״ג, מס׳ 152, חיוג׳ בערך ׳אהל׳, ראב״ע ורד״ק על אתר, וכך כנראה גם ת״י. בספרו ׳הפעלים׳ (שלשה ספרים עמ׳ 147) בערך ׳אהל׳ אומר אבן בלעם על הפסוק הזה: ״והיה ראוי להיות ׳יאהיל׳ כמו ׳יאריך׳⁠ ⁠⁠״.
2. זהו תרגומו של רס״ג על אתר.
לאא יהל שם ערבי – כמו לא יאהל, לא יפרוס שם אהל אפילו ערבי, שדרכם לישב באהלים ולהסיע מקניהם ממקום למקום. לא תמצא בבל חן בעיניהם לתקוע בה אהליהם כי אף למרעה צאן לא תהיה ראויה.
אל תתמה על לא יהל הנבאר כאילו היתה בו אל״ף, שהרבה מקומות יש שהברת קול האות במקום האות, וכן: מלפנו מבהמות ארץ (איוב ל״ה:י״א) – כמו מאלפנו, וכן שקר מזין על לשון הות (משלי י״ז:ד׳) – כמו שקר מאזין.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד 34, ובנוסח שלנו: ״ולא״.
and no Arab shall pitch his tent there Heb. יַהֵל, like יַאֲהֵל. Even Arabs, who customarily dwell in tents and move their livestock from place to place, will not be pleased with Babylon, to set up their tents there, for it will not even be fit for pasture for flocks. And do not wonder about לֹא יַהֵל, which is explained like לֹא יַאֲהֵל, for there are many places in which the sound of the letter is substituted for the letter, and so, "He teaches us (מַלְפֵנוּ) from the beasts of the earth" (Iyyov 35:11), like מְאַלְפֵנוּ, and so, "A liar hearkens (מֵזִין) to a destructive tongue" (Mishlei 17:4), like מַאֲזִין.
ולא יהלא שם ערבי – לא יטה שם תגר אהלו ללון שם בעוד לילה.
ורועים לא ירביצו שם – שתהא חריבה מאדם ועד בהמה, כמידת פעולתה שהחריבה את ארץ ישראל שלא עבר בה רגלב איש מעוף השמים ועד בהמה, חמשים ושתים שנה מניין ׳בהמה׳, ככה תשום לעולם.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״יאהל״.
ב. כן בכ״י פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״רגל״.
לא תשב – והטעם לא תהיה נושבת.
יהל – חסר אל״ף כמו שקר מזין (משלי י״ז:ד׳).
ערבי – הם בני קדר, וכן מלכי הערב (ירמיהו כ״ה:כ״ד) משא בערב (ישעיהו כ״א:ג׳), והטעם כי אפילו ערבי שמנהגם להתנודד ממקום למקום לא יתקעו בה אהליהם.
לא תשב It shall not be inhabited.
יהל Shall pitch his tent. יאהל ═ יהל Comp. מאזין ═ מזין listening (Prov. 17:4).
ערבי The Arabian. The word has here the same meaning as ערב Jer. 25:22 and Is. 21:3. Even the Arabian, who is accustomed to move from place to place, will not pitch his tent there.
ולא יהל – כמו יאהל לשון אהל. וכן וימש חשך. לשון אמש. וכן תשורי מראש אמנה. מלשון תמוך אשורי. וכהם רבים. וכך אומר: אפילו ישיבת אהל ערבי לפי שעה, ורביצת רועים לפי שעה לא יהא שם. זה הכלל כלום יישוב אפילו עראי לא יהא שם.
לא תשב – פי׳ תשב ותשכון – על העיר, כנגד היושבים והשוכנים בה, כמו: העיר היוצאת אלף (עמוס ה׳:ג׳) – רוצה לומר על אנשים היוצאים ממנה.
לא יהל – משפטו: לא יאהל, רוצה לומר לא יטה אהלו.
ואמר: ערבי – לפי שהערביים הם השוכנים באהלים.
ורועים – ואפילו רועים לא ירביצו שם צאנם, כי אמר תחלה: לא תשב – כלומר לא תהיה בנויהם עד שישבו בה אנשים, ולא אפילו אהל לא יטה אדם שם דרך עראי, ואין צריך לומר אדם, אלא אפילו הצאן לא ירביצו שם, שלא ירבצו אותם שם הרועים, כי משכן חיות רעות תהיה, כמו המדבר.
יהל – יאהל.
ערבי – מטעם משא בערב (ישעיהו כ״א:י״ג), כי דרכם לשוטט בארצות ולשבת חוץ לעיר באהלים.
וזהו אומרו לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור, רוצה לומר לא תשב בשובה ונחת כבראשונה, וגם לא תשכון עד דור ודור בשכונת אנשים בה, ואפילו יישוב אהלים לא יהיה שמה, וזהו לא יהל שם ערבי, שהוא כמו לא יאהל, רוצה לומר שלא יטה שם אהל, ואמר ערבי כי זה דרכם לשבת באהלים, ולא די הערביים הנכבדים שלא יטו שם אהליהם, אבל גם הרועים הפחותים שאין להם אהלים, אבל הם שוכבים בארץ לקרח ביום ולשלג בלילה, בעבור מרעה צאנם לא ירביצו שם צאנם, והיה זה לפי שלא יעלה בה כל עשב, ולא יהיה גם למרעה צאן.
יהל – כמו יאהל ונפלה האל״ף וכן ולעמשא תמרו (שמואל ב י״ט:י״ד) ומשפטו תאמרו.
ירבצו – ענין השכיבה לנוח.
לא תשב – לא תהיה מיושבת עד עולם ולא תשכון לא תהיה שכונה מבני אדם עד סוף ימי הדורות וכפל הדבר במ״ש.
ולא יהל – אף הערבי השוכן באהלים על פני השדה לא יטה שם אהלו לגודל השממון.
לא ירביצו שם – את מקניהם.
יהל – כמו ״יֶאֱהַל״ (בראשית י״ג:י״ח), וכן ״וַיָאצֶל״ (במדבר י״א:כ״ה) במקום ״וַיֶאֱצֹל״, ״וַיָרֶב״ (שמואל א ט״ו:ה׳) במקום ״וַיֶאֱרֹב״. וכתב רד״ק שהיו״ד פתוחה להבדיל בינו ובין אם אראה אור כי יהל (איוב ל״א:כ״ו) שהוא ענין אחר ושרש אחר (עיין למטה י״ד:י״ב).
תשב, תשכון – פעל שכן המוגבל אל פעל תשב תורה הישיבה הקביעית, והשכינה תורה דרך עראי, ע״ל (יח ג׳, לב טז).
לנצח. דור ודור – בכ״מ שידבר על הזמן בבחינת נצחיותו מראש עד סוף, יאמר לעולם או לנצח, וכשידבר בבחינת שהוא מתחלק במחשבה לימי דורות, יאמר לדור ודור, כמו שהעירותי ע״ז תמיד במקומו ופה, על הישיבה הקביעיית יצדק לעולם, כי היא נמשכת בלי הפסק, ועל השכינה הארעיית, שהוא מקרה, המתחיל ופוסק בחלק מן הזמן, אומר שלא יקר מקרה זה בשום דור.
יהל – מענין אם אראה אור כי יהל (איוב לא כז).
וערבי – מענין ערב ונשף הלן שם בערב.
לא תשב – שתתישב בקביעות, ואף גם לא תשכן אפילו דרך עראי, (עיין באור המלות) ולא יהל – גם מי שיחשיך לו בנסיעתו בערב ויוכרח ללון שם לא יהל שם, היינו שלא ידליק שם אור וגם לא יחזיק כל דבר אשר לו הלל והארה פן ירגישו בו החיות והנחשים השוכנים בעיי החרבות ואפילו הרועים הרובצים את צאנם ביום, ג״כ לא ירביצו שם כי יהיה מקום שמם לגמרי.
לֹא תֵשֵׁב – תהיה מיושבת בבל1 לָנֶצַח – עד עולם2, וְלֹא תִשְׁכֹּן – ישכנו בה בני אדם3 עַד דּוֹר וָדוֹר – סוף ימי הדורות4, וְלֹא יַהֵל – יטה אהלו5 שָׁם אפילו6 עֲרָבִי7 מרוב השממון8, וְאפילו9 רֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ10 את מקניהם11 שָׁם כי תהיה בבל כמו המדבר משכן לחיות רעות12:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. וכפל העניין במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם ביאר שלא תתיישב בקביעות לעולם, ועל הישיבה הארעית שהיא דרך מקרה המתחיל ופוסק בחלק מן הזמן אמר שלא תשכן לדור ודור שלא יקרה זה בשום דור, ואת המשך הפסוק ביאר ״לא יהל״ גם מי שיחשיך לו בנסיעתו בערב ויוכרח ללון שם גם אז לא יהל שם, היינו שלא ידליק שם אור וגם לא יחזיק כל דבר אשר לו הלל והארה פן ירגישו בו החיות והנחשים השוכנים בעיי החרבות, ואפילו הרועים הרובצים את צאנם ביום גם כן לא ירביצו שם כי יהיה מקום שומם לגמרי.
5. רד״ק, מצודת דוד. ומלבי״ם ביאר שהוא מלשון הלל והארה.
6. רש״י.
7. דהיינו אפילו ערבים שדרכם לישב באהלים ולהסיע מקניהם ממקום למקום, לא תמצא בבל חן בעיניהם לתקוע בה אהליהם כי אף למרעה צאן לא תהיה ראויה (רש״י). רד״ק ביאר כי אמר ערבי לפי שהערביים הם השוכנים באהלים. ומלבי״ם מבאר שהוא מלשון ערב ונשף והיינו אדם הלן שם בערב.
8. מצודת דוד.
9. רד״ק.
10. ענין השכיבה לנוח, מצודת ציון.
11. מצודת דוד.
12. רד״ק.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כא) וְרָבְצוּ⁠־שָׁ֣ם צִיִּ֔ים וּמָלְא֥וּ בָתֵּיהֶ֖ם אֹחִ֑ים וְשָׁ֤כְנוּ שָׁם֙ בְּנ֣וֹת יַעֲנָ֔ה וּשְׂעִירִ֖ים יְרַקְּדוּ⁠־שָֽׁם׃
But wild-cats shall lie there; and their houses shall be full of ferrets. And ostriches shall dwell there, and satyrs shall dance there.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְיִשְׁרוּן תַּמָן תַּמְוַן וְיִתְמְלוּן בָתֵּיהוֹן אוֹחִין וְיִשְׁרְיָן תַּמָן בְּנַת נַעֲמִין וְשֵׁידִין יְחַיְכוּן תַּמָן.
וירבץ׳ ת׳ם אלצדא ותמתלי ביותהם נמוס ויסכן הנאך אלנעאם ואלענז אלברי ילעב פיהא.
ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם אחים – ׳ציים׳ כאן <עניינו> בעלי חיים, <והמלה> קשורה אל ׳ציה׳ שמובנה ׳ישימון׳.⁠1 ׳אחים׳ – תרגמו אותה ׳נמיות׳2, בלי הוכחה.
בנות יענה – תרגמו אותה ׳יענים׳.⁠3
ושעירים ירקדו שם – עזי הר,⁠4 והן יעלות-סלע, ובלשון התורה הוא ׳אקו׳, לפי התרגום הארמי.⁠5
1. השווה ריב״ג באצול בערך ׳צי׳, ראב״ע ורד״ק על אתר. דברים דומים אומר אבן בלעם גם בפירושו לדברים יד יג-טז, בישעיהו לד יד, וכן ב׳אלתג׳ניס׳ – שלשה ספרים עמ׳ 78 – בערך ׳צי׳.
2. התרגום משל רס״ג, והוא מובא אצל ריב״ג שם בערך ׳אוח׳. אבן תבון תרגם ׳נמיות׳, ויש מקום לעיון אם אמנם הכוונה לנמיות, לסמורים או למין חולדה.
3. כך רס״ג על אתר וריב״ג שם בערך ׳יען׳. זה הפירוש המקובל, שהמדובר בעוף המדברי הגדול, לא בעוף נקיקי סלעים.
4. בדומה לזה מתרגם רס״ג על אתר: ״ואלענז אלברי״ = עזי-בר. בפירושו לויק׳ יז ז (ראה פוזננסקי, ZFHB, עמ׳ 22-21) מתייחס אבן בלעם לדעת חז״ל (בספרא, לפסוק בויקרא) שפירשו את מלתנו כאן במשמעות ׳שדים׳, ומתנגד לה.
5. בדברים יד ה תרגם אונקלוס ׳אקו׳ במלה ׳יעלה׳. אפשר שאבן בלעם מקפיד למסור מונח ׳בלשון התורה׳, כדי להבחין בין ׳שעירים׳ כאן ל׳שעירים׳ שבתורה, העולים על המזבח.
ציים – תרגם יונתן: תמוון, הם נמיות, מרטרינש.
אוחים – לא ידעתי מה מין חיה הוא.⁠א
ושעירים – שדים.
א. בדפוסים נוסף כאן: ״אוחים – לשון קוצים וחוחים ודרדרים.⁠״ הביאור אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94.
martens Heb. צִיִּים. Jonathan translates: תַּמְוָן, identical with נִמִּיּוֹת [found in the Talmud] martrines in Old French.
ferrets Heb. אֹחִים. I do not know what kind of animal they are. [אֹחִים is an expression of thorns, thistles, and briars.]
and satyrs demons.
ורבצו שם ציים – הם קופים.
ומלאו בתיהם אוחים – וינצפון חתולים בברנייתהון.
ורבצוציים – הם חיות דרות בארץ צייה.
אוחים – אין אח לו, והם חיות שישתומם כל רואם.
בנות יענה – ידועות והם עופות.
ושעירים – כדמות שדים, והם שעירים ברים.
ויתכן היות אוחים – עופות והוא הנכון.
צײם Beasts that dwell in the desert (צִיׇה)
אוחים hap. leg. Beasts at whose sight everyone is terrified.⁠1
בנות יענה Owls. A well known kind of birds.
שעירים Beasts like Shedim;⁠2 wild goats.⁠3
אוחים might also be taken as a kind of birds.
1. This is not the opinion finally adopted by I E.; at the end of the verse he gives another explanation. A. V. Doleful creatures.
2. In his commentary on Lev. (17:7) Ibn Ezra explains שעירים according to the context by שֵׁדִים imaginary beings similar to wild goats, worshipped by superstitious peoples; but here, being mentioned together with wild beasts, it is explained by beasts in the form of Shedim (כדמות שדים).
3. A. V. Satyrs.
אלא מי ירבץ וישב שםציים ואוחים – מיני חיות רעות הם.
ושערים – שדים.
ורבצו – הצאן לא ירביצו שם (ישעיהו י״ג:כ׳), אלא מי ירבץ שם? חיות המדבר ירבצו שם.
ופי׳ ציים – חיות השוכנות במקום ציים, לפיכך נקראו: ציים.
וי״מ שהם נמיות הנזכר בדברי רבותינו: כדי שלא תקפוץ הנמיה, מרטרי״נא בלע״ז.
בתיהם – החרבים.
אוחים – חיה שקורין בלע״ז פרו״ן.
[בנות יענה – הם הקטנים מן היענים, והאמות מעופפים בעולם, ויניחו קטניהם ויתאבלו לחוסר מזונותם, לפיכך אמר: ואבל כבנות יענה (מיכה א׳:ח׳), ודרך היענים לשכן במדבר ובמקומות החרבים.]⁠א
ושעירים – הם השדים, כמו: לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא י״ז:ז׳), ונקראו כן לפי שהם נראים כדמות שעירים למאמין בהם. וכן תרגם יונתן: ושידין יחייכון תמן.
א. ביאור זה מופיע בדפוסים, אך הוא חסר בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13, פריס 195, לוצקי 849.
ציים וכן אחים – מיני בעלי חיים מדברים.
ושעירים ירקדו שם – דבר הכתוב כפי מחשבת השוטים מבני הזמן המאמינים מציאות השדים במדברות ובחרבות, ויאמרו שהם נראים בתמונת שעירים, וגם נקראו כן מצד שכל אדם ילבש סער מהם, כל שכן כי יראם לפי דמיונם, וכן האימים.
אבל במקום רועים ירבצו שרצים, והם הקוף אשר צורתם כבני אדם, ולפי שהם שוכנים במקום ציה נקראו ציים, והבתים אשר היו הבבליים שוכנים בהם, ימלאו מאחים שהם בעלי חיים אחרים שקורין בלעז פורונ״יש, ושכנו שם בנות יענה והם השרצים ארסיים והרעים מאד, ואמרו ושעירים ירקדו שם, אפשר לפרשו על השדים כמו שתרגם יונתן, ונקראו כן לפי שיראו אותם המשוגעים כדמותם, ועליהם אמרה תורה (ויקרא יז, ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ואפשר לפרש שעירים על הדובים והאריות שהם שעירים בשערותיהם, ולהיות המקום הוא מבלי יושב משכן ומעון לחיות ולשרצים הארסיים.
וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם. וכאשר היו רבים חפצים בחברת השדים ואהבתם כדי שיסייעוהו בהשגת הערב הבלתי מועיל אשר תאוותו נקנית באכילת עץ הדעת, היו מגישים דם למנחה לשדים, ואוכלים אותו להתחבר עמם, וקצתם היו אוכלים אצל בית מקווה דמים בחשבם ששְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, כדי למשוך אהבתם והתחברות עמהם. [פירוש ויקרא (יז ז)]: שלא אסר שחוטי חוץ רק במדבר מקום שְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם1. [שיעורים לויקרא שם]: ׳אשר יצוד ציד׳ - בהיות מקום הציד על הרוב שומם ומוכן להימצא שם שדים, כאמרו וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, אסר להניח שם דם מגולה, וציווה לכסותו בעפר להסיר הכנת הימצא השדים שם. [פירוש ויקרא (יז יג-יד)]:
1. הרמב״ן שם (פסוק ז) כתב שלכן נקראו ׳שדים׳, שדרכם להימצא במקום שדוד כמו המדבר.
ורבצו שם – בספרים כ״י ובדפוסים ישנים הרי״ש במאריך.
ציים – אוחים, שמות מיני חיות.
בנות יענה – שם עוף בת היענה.
ושעירים – הם השדים הנראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם וכן ושעיר על רעהו יקרא (ישעיהו ל״ד:י״ד).
ירקדו – ענין קפיצה ודלוג.
ורבצו שם – לגודל השממון ירבצו שם חיות היער.
ציים – חתולים מדבריים, וקרוב לזה בלשון ערבי (בושארט).
אחים – ר׳ סעדיה ור׳ יונה תרגמו בערבי ״נמוס״, והיא נמייה בלשון חכמים, ובלעז martora.
ושעירים – נראה שהם מיני קופים, בני אדם בעלי שער, והיו נחשבים כשֵדים ומזיקים, ועוד היום אנשי פרס מאמינים שנמצאים מזיקים בחרבות בבל.
ורבצו – פעל רבץ בא תמיד על הבהמות, ופעל שכן בא על העופות לרוב, (בראשית ג׳ כד, לקמן לד יא, יחזקאל יז כג, לא יג, לב ד׳, תהלות נה ז׳, קד יב).
ואוחים – מין קוף בעל זנב.
וציים – מלשון ציה, בעל חי שלא ימצא רק במדבר ציה ולא יכנע לעולם.
ורבצו – מצייר ענינה כמדינה מיושבת שדרך להמצא בני אדם הדרים בבתים ובהמות הרובצים בשדות ועופות השוכנים על האילנות וילדים קטנים מרקדים ברחובות, נגד בהמות הרובצות אומר כי ירבצו ציים, נגד הגרים בבתים אומר כי יהיו אוחים מין קוף תחת אדם, נגד העופות השוכנים (כי לשון שכינה בא על עופות), אומר כי יהיו בנות יענה והמרקדים יהיו שעירים.
וְמרוב השממון1 רָבְצוּ – ירבצו2 שָׁם צִיִּים – נמיות3, וּמָלְאוּ – ויתמלאו4 בָתֵּיהֶם החרבים5 אֹחִים6, וְשָׁכְנוּ – וישכנו7 שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה8, וּשְׂעִירִים – ושדים9 יְרַקְּדוּ – יקפצו וידלגו10 שָׁם:
1. מצודת דוד.
2. ראה ביאור בפ׳ כ לעיל.
3. רש״י. שם חיה (מצודת ציון). ורד״ק ביאר כי הן חיות השוכנות במקום ציים. והוא בעל חי שלא ימצא רק במדבר ציה ולא יכנע לעולם (מלבי״ם).
4. תרגום יונתן.
5. רד״ק.
6. שם חיה (מצודת ציון). ולא ידעתי מה מין חיה הוא (רש״י). ואבן עזרא ביאר אין אח לו, והם חיות שישתומם כל רואם, ויתכן שהם עופות. ומלבי״ם באר שהם מין קוף.
7. תרגום יונתן.
8. עוף בת היענה (רד״ק, מצודת ציון). והם הקטנים מן היענים, והאמהות מעופפות בעולם ויניחו קטניהם ויתאבלו לחוסר מזונותם, ודרכם לשכון במדבר ובמקומות החרבים (רד״ק).
9. רש״י, אבן עזרא. ונקראים כך כי הם נראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם (רד״ק, מצודת ציון). מלבי״ם מבאר שהנביא מצייר עניינה כמדינה מיושבת שדרך להמצא בני אדם הדרים בבתים ובהמות הרובצים בשדות ועופות השוכנים על האילנות וילדים קטנים מרקדים ברחובות, נגד בהמות הרובצות אומר כי ירבצו ציים, נגד הגרים בבתים אומר כי יהיו אוחים מין קוף תחת אדם, נגד העופות השוכנים אומר כי יהיו בנות יענה, והמרקדים יהיו שעירים.
10. מצודת ציון.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כב) וְעָנָ֤ה אִיִּים֙ בְּאַלְמְנוֹתָ֔יו וְתַנִּ֖ים בְּהֵ֣יכְלֵי עֹ֑נֶג וְקָר֤וֹב לָבוֹא֙ עִתָּ֔הּ וְיָמֶ֖יהָ לֹ֥א יִמָּשֵֽׁכוּ׃
And jackals shall howl in their castles, and wild-dogs in the pleasant palaces. Her time is near to come, and her days shall not be prolonged.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וִינַפְצוּן חֲתוּלִין בְּבִרְנְיָתְהוֹן וִירוּדוּן בְּבֵית מֵישְׁרֵי תַּפְנוּקֵיהוֹן וְקָרֵיב לְמֵיתֵי עִדָן תַּבְרָהּ דְבָבֶל וְיוֹמָהָא לָא יִתְרַחֲקּוּן.
ויעוי בנו אוא פי ארוקתהם ואלערבד פי אלהיאכל אלמדללהֿ וקריבא יאתי וקתהא הד׳א ומדתהא לא תמתד.
וזה שאמר באלמנותיו הוא כמו בארמנותיו. דבר זה הוא משער החילוף שמחליפים למ״ד ברי״ש. וכמוהו וארו (דניאל ז׳:ב׳) ואלו (דניאל ב׳:ל״א) ודומיהם.
וענה איים באלמנותיו – וישירו הצפורים בארמנותיהם.⁠1 ו׳איים׳ היא צורת רבים חריגה של ״ואת האיה״ (ויקרא י״א:י״ד).⁠2 ׳וענה׳ – עניינו שיר,⁠3 כמו ״ותען להם מרים״ (שמות ט״ו:כ״א), ״עלי באר ענו לה״ (במדבר כ״א:י״ז). לגבי המלה ׳באלמנותיו׳, באה <למ"ד> במקום רי״ש, ולא יתכן אחרת.⁠4
ותנים בהכלי ענג – תורגם ׳אלערבד׳.⁠5 ולפי מחבר ״ספר בעלי החיים״, הוא נחש מתפתל בגודל של שלוש זרתות.⁠6 אי אפשר שזה יהיה נכון, שהרי הפסוק אומר: ״גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן״ (איכה ד׳:ג׳), ולכן, הוא בעל חיים הולך על ארבע, ואין לו <בלשוננו> צורת יחיד. אך אנו מוצאים צורת רבוי גם ב–ות: ״ואת נחלתו לתנות״ (מלאכי א׳:ג׳); ונראה שצורת היחיד שלו היא או ׳תן׳ על משקל ׳גן׳, אשר הריבוי שלו ׳גנים׳, או ׳תנה׳ על משקל ׳גנה׳ – ׳גנות׳.⁠7
1. אצל רס״ג: התנים מייללים בארמונות.
2. בפירושו לדברים יד יג-טז אבן בלעם אומר: ״ואעלם אן קולה ופגשו ציים את איים מנסוב אלי איה והו ג׳מע עלי אלשד׳וד׳ וחקה אן יכון איות מת׳ל דיות״. תרגומו: ״ודע כי לשון הפסוק ׳ופגשו ציים את איים׳ (ישעיהו ל״ד:י״ד) מתייחס ל׳איה׳, והוא ריבוי חריג, והיה ראוי להיות ׳איות׳ כמו ׳דיות׳ (ישעיהו ל״ד:ה׳)״. וכך אומר אבן ג׳קטילה, הזכרים והנקבות, עמ׳ 60: ״איה... וג׳מעה עלי אלתד׳כיר ובכסר אלאלף... קיאס ופגשו ציים את איים״. תרגומו: ״⁠ ⁠׳איה׳... והרבים שלה בצורת זכר והאל״ף בחיריק...כמו ׳ופגשו ציים את איים׳ (ישעיהו ל״ד:י״ד)״.
3. אפשר שאבן בלעם בחר בתרגום אטימולוגי בכוונה, ובדומה לזה גם ראב״ע על אתר באחד מפירושיו.
4. כך רס״ג על אתר (לענין החילוף, הש׳ פירושו בסיני תשמ״ב עמ׳ רטז), אלפסי בערך ׳אלמנה׳, ריב״ג באצול בערך ׳אלם׳ (ללא חילוף אותיות, והשווה שם ערך ׳רום׳) וכן רד״ק על אתר. ראב״ע על אתר מפרש ׳אלמנותיו׳ כמשמעה, ומתנגד לפירושים בשיטת המרת עיצורים מלבד חילופי אהו״י. אולם לא מחוור כל צורכו, למה מתכוון ראב״ע בפרשו ״וענה שם כל אחד מהאיים עם אלמנותיו״. ראב״ע אינו מתייחס לתקבולת הפנימית, שבה מסתייע רד״ק.
5. כך תרגם רס״ג על אתר. נחש זה מזוהה לרוב עם צפע או אחד ממיני הצפעוני.
6. ריב״ג באצול בערך ׳תן׳ מציין, כי מצא אצל מחברים ערבים שאורך הנחש הוא שלש אמות: ולא בדקתי גלגולי המסורת במילונאות זואולוגית ערבית. לאזכור מחבר ״ספר בעלי החיים״, אריסטו, ראה גם להלן בפירושו לישעיהו ל ו ובהערה 2 שם.
7. גם ריב״ג שם מצטט פסוקים, שבהם יש צורת ׳תנים׳, ופסוקים שבהם יש ׳תנות׳.
וענה איים באלמנותיו – ויגורו חתולים בארמנותיו.
וענה – כמו וענתה שמה (הושע ב׳:י״ז), ומעונותיו טרפה (נחום ב׳:י״ג).
ויש לפרש עוד: וענה – לשון עניית קול.
ותנים – יענו בהיכל עונג שלהם.
וימיה – ימי טובתה, לא ימשכו – כי כבר הובטחו ישראל: לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כ״ט:י׳), ואותה פקידה על ידי כורש מלך פרס שיטול המלוכה מבבל אחר דריוש המדי. כי שניהם מדי ופרס נתחברו עליה והיתנו ביניהם אי מינן מלכי מינייכו הפרכי.
And cats shall dwell in his palaces Heb. וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו. And cats shall dwell in his palaces.
וְעָנָה – is similar to "And she shall dwell (וְעָנְתָה) there" (Hoshea 2:17). Also "And his dens (וּמְעוֹנוֹתָיו) with what he had torn" (Nachum 2:13). וְעָנָה may also be interpreted as an expression of raising the voice.
and serpents shall dwell [or howl] in their temples of pleasure.
and her days The days of her flourishing shall not be extended, for Israel was promised: "When seventy years of Babylon are over, I will remember you" (Yirmeyahu 29:10). And that remembering will be through Cyrus king of Persia, who will take the kingdom from Babylon after Darius the Mede, for they both, Media and Persia, joined over it, [i.e., over Babylon,] and stipulated between themselves, if the kings are from us, the governors are from you.
וענה איים באלמנותיו – ותשרנה איים בארמנותיו.
ותניםא בהיכליהם – שהם מתעדנים בהם עכשיו.
וקרוב – יום אידם, ולא תימשך עוד הפורענות שנגזר עליהם מלבוא.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״ותנינים״.
וענה איים – לשון רבים מן האיה (ויקרא י״א:י״ד).
וענה – טעמו ניגון או דירה מגזרת מעון (תהלים כ״ו:ח׳).
באלמנותיו – יש אומר כי פירושו כמו בארמנותיו, כמו וידע אלמנותיו (יחזקאל י״ט:ז׳) ולא יתכן שיתחלף אות באות לבד מאותיות אהו״י, וכן פירושו וענה שם כל אחד מהאיים עם אלמנותיו.
ותנים – כמו אח הייתי לתנים (איוב ל׳:כ״ט).
אײם Vultures.⁠1 Plural of אַיׇה Vulture (Lev. 11:14).
וענה And will sing2 or And will dwell; comp. מעון habitation (Ps. 26:8). 3
באלמנותיו According to some the same as בארמנותיו in his palaces; comp. Ez. 19:7; but as the letters—with the exception of אׄ הׄ וֹ יׄ—do not interchange;⁠4 it is better to explain the expression thus: And every one of the vultures will sing with his widows.
ותנים And dragons. Comp. Job 30:29
1. A. V. The wild beasts of the islands.
2. A. V. Cry.
3. A. V. In their desolate houses.
4. This rule is not only not always home in mind by Ibn Ezra, but often directly contradicted, as e.g., Moznaim, sub voce המתהפכים.
וענה – לשון מעונות אריות הֵרְבֵּיירָד.
ותנים – יענה וישב בהיכלים שהיו היכלי עונג לאדם.
ובכל זה קרוב לבא עתהוימי רעתה לא ימשכו – ויתרחקו.
וענה – פי׳: ויצעק, כמו: ענו לה (במדבר כ״א:י״ז), ותען להם (שמות ט״ו:כ״א), וענתה שמה (הושע ב׳:י״ז), והדומים להם, ענין: הגבהת קול. וכן דרך האיים והתנים להגביה קולם והוא כקול אבל.
איים – שם חיה מחיות המדבר.
ויונתן תרגם: וינפצון חתולין בבירניתהון, נ״א: וינצפון, צד״י קודם לפ״א.
באלמנותיו – כמו: בארמנותיו, כתרגומו.
ותנין בהיכלי ענג – וכן תנין יענו בהיכלי ענג שהיו, ועתה יהיו חרבים, מדור החיות.
וקרוב לבא עתה – עת חרבן בבל קרוב לבא.
וימיה – ימי שלותה לא ימשכו, כי קצרים יהיו.
באלמנותיו – נטו המפרשים בכל ספרי הקדש המיחסים תמורות. וחלילה בדבר זה, ובפרט אמרו בזה שהלמ״ד תמורת רי״ש. אבל אמרו אמת בענין שאין ספק שהמכוון מן הענין, הוא ארמנותיו אבל תארו בכאן באלמנות מצד היותם חרבות, כטעם היתה כאלמנה (איכה א׳:א׳). ואין הבדל בין הדומה ובין ההוא הוא. וכמה נטויות יטו מזה בהעלם, ומזה הסוג כמו מה שיפרשו באמרו שימי לך תמרורים (ירמיהו ל״א:כ׳), שלעזו ופרשו כמו ציונים. ואמת שהנושא הוא הוא, אבל תארו הציונים בשם תמרורים, מצד היותם מרים, כמו שאפרש במקומי.
אמר וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי עונג, ומלת וענה הוא מלשון צעקה, כמו (דברים כו, ה) וענית ואמרת, (שם כז, יד) וענו הלוים, יאמר שיצעקו האיים שהם החתולים המדבריים כמו שתרגמו יונתן, באלמנותיו שהוא כמו בארמנותיו וכן תרגם יונתן, או הוא כמו באולמותיו מלשון אולם השער, וכן יצעקו התנים בהיכלי עונג אשר היו לבבליים, ואין להפלא ממה שאמר וענה בלשון יחיד, ואיים ותנים בלשון רבים, כי הוא תואר לקבוץ האיים ולקבוץ התנים, וכאומרו (מיכה א, ח) אעשה מספד כתנים, ואמר שכל זה הייעוד יתקיים מהרה, והוא אומרו וקרוב לבא עתה וימיה לא ימשכו, רוצה לומר עת חרבן בבל קרוב לבוא, וימי שלותה לא ימשכו עוד.
וענה – ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וכו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד).
איים – שם חיה.
באלמנותיו – כמו בארמנותיו או הוא מלשון אולם ותנים מין נחש.
עתה – מלשון עת.
וענה – כל אחד מהציים תצעק בהארמונות והתנים יצעקו גם המה בהיכליהם שהיו מתענגים בהם (דרך הציים והתנים לצעוק בתמידות).
וקרוב – הזמן קרוב לבוא עליה עת הפורעניות ימי שלותה לא יהיו נמשכין לזמן מרובה וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין.
איים – שם חיה מדברית (כלב היער) הנקראת בערבי ״בנאת אוּי״, על שם קולה, ובלשון פרסי ״שקאל״.
ותנים – איננו תנינים, אלא הנפרד ממנו ״תַּן״, והוא מין קרוב אל הקודם, כן דעת ר׳ תנחום ירושלמי, ואחריו רוזנמילר וגיזניוס.
באלמנותיו – החליף הרי״ש (ארמנותיו) בלמ״ד דרך התול, ארמנות נעזבים כאלמנות.
באלמנותיו – כמו ואלמי החצר (יחזקאל מא טו), חדרים קטנים שלפני הבית.
ואיים – חיה הנמצאת באיים רחוקים.
וענה – בהיכלי השרים יש היכל גדול אשר שם יתקבצו כולם יחד להתענג בשמחה ושירים, וחדרים קטנים המיוחדים שיתבודד שם איש איש לבדו, עפ״ז אומר כי האיים שהיא חיה הבאה מאיי הים, ואינה יכולה להתחבר אל יתר החיות הם יצעקו באלמנותיו שהם החדרים הקטנים, והתנים יצעקו בהיכל הגדול וקרוב – הפסק מלכות אחת יהיה באחד משני פנים,
א. על צד העונש בשנתמלאה סאתה ובא עת פקודתה,
ב. מפני שהגיע זמן הצלחת מלכות אחרת ותמו ימי מלכות זו, כי אין מלכות נוגעת בחברתה, עז״א שמלכות בבל תכלה מצד שתי הסבות האלה:
א. על צד העונש כי קרוב לבוא עתה עת פקודתה להעניש אותה על מה שהרעו והצירו לישראל.
ב. מצד שהגיע זמן מלכות ישראל ובנין בית הבחירה, שמוכרח שתכלה מלכות בבל תחלה, ועי״כ ימי בבל הקצובים למלכותה היו רק שבעים שנה מיום גלות ישראל, עז״א וימיה הקצובים לה למלכות וממשלה לא ימשכו – כי יכלו לסוף שבעים שנה.
וְעָנָה – ויצעק כל אחד1 מֵהָאִיִּים2 בְּאַלְמנוֹתָיו – בארמונותיו3, וְתַנִּים4 יצעקו5 בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג שלהם6 שהם מתעדנים בהם עכשיו7, וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ – עת חורבן בבל8, וְיָמֶיהָ הטובים9 והשלווים10 לֹא יִמָּשֵׁכוּ כי קצרים יהיו11:
1. רש״י, רד״ק, מצודות.
2. הוא שם חיה (מצודת ציון) מחיות המדבר (רד״ק). ורש״י ביאר חתולים, דהיינו שיגורו חתולים בארמונותיו. מלבי״ם מבאר שאיים היא חיה הנמצאת באיי הים הרחוקים.
3. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד. בהיכלי השרים יש היכל גדול אשר שם יתקבצו כולם יחד להתענג בשמחה ושירים, וחדרים קטנים המיוחדים שיתבודד שם איש איש לבדו, עפ״ז אומר כי האיים שאינה יכולה להתחבר אל יתר החיות הם יצעקו באלמנותיו שהם החדרים הקטנים, והתנים יצעקו בהיכל הגדול (מלבי״ם).
4. מין נחש (מצודת ציון). וראה ר״י קרא איכה ד, ג שביאר מעין תנין.
5. ודרך הציים והתנים לצעוק בתמידות (מצודת דוד).
6. רש״י.
7. ר״א מבלגנצי.
8. אברבנאל, מצודת דוד.
9. רש״י.
10. רד״ק, מצודת דוד.
11. רד״ק, וכפל הדבר לחוזק הענין (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שהפסק מלכות יכול להתרחש באחד משני פנים, או מצד העונש כשנתמלאה סאתה ובא עת פקודתה, או מפני שהגיע זמן הצלחת מלכות אחרת ותמו ימי מלכות זו, כי אין מלכות נוגעת בחברתה. ועל זה אמר שמלכות בבל תכלה מצד שתי הסיבות האלה, גם מצד העונש כי קרוב לבוא עת פקודתה להעניש אותה על מה שהרעו והצירו לישראל, וגם מצד שהגיע זמן מלכות ישראל ובנין בית הבחירה, שמוכרח שתכלה מלכות בבל תחילה, וע״י כך ימי בבל הקצובים למלכותה היו רק שבעים שנה מיום גלות ישראל, ועל זה אמר וימיה הקצובים לה למלכות וממשלה לא ימשכו כי יכלו לסוף שבעים שנה.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ישעיהו יג – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא ישעיהו יג, תרגום יונתן ישעיהו יג, ילקוט שמעוני ישעיהו יג, רס"ג תפסיר ערבית ישעיהו יג, רס"ג פירוש ישעיהו יג, ר׳ יהודה אבן בלעם ישעיהו יג – מהדורת פרופ' משה גושן-גוטשטיין, סייע בידו פרופ' מערבי פרץ, באדיבות הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב., רש"י ישעיהו יג, ר"י קרא ישעיהו יג, אבן עזרא ישעיהו יג, ר"א מבלגנצי ישעיהו יג, רד"ק ישעיהו יג, ר"י אבן כספי ישעיהו יג, אברבנאל ישעיהו יג, ליקוטי ספורנו ישעיהו יג – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר ישעיה עם פירוש ספורנו (בית שמש, תשע"ז), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי ישעיהו יג, מצודת ציון ישעיהו יג, מצודת דוד ישעיהו יג, שד"ל ישעיהו יג, מלבי"ם ביאור המילות ישעיהו יג, מלבי"ם ביאור הענין ישעיהו יג, מקראות שלובות ישעיהו יג – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Yeshayahu 13, Biblical Parallels Yeshayahu 13, Targum Yonatan Yeshayahu 13, Yalkut Shimoni Yeshayahu 13, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Yeshayahu 13, R. Saadia Gaon Commentary Yeshayahu 13, R. Yehuda ibn Balaam Yeshayahu 13, Rashi Yeshayahu 13 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yeshayahu 13, Ibn Ezra Yeshayahu 13, R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 13, Radak Yeshayahu 13, R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 13, Abarbanel Yeshayahu 13, Likkutei Sforno Yeshayahu 13, Minchat Shai Yeshayahu 13, Metzudat Zion Yeshayahu 13, Metzudat David Yeshayahu 13, Shadal Yeshayahu 13, Malbim Beur HaMilot Yeshayahu 13, Malbim Beur HaInyan Yeshayahu 13, Mikraot Sheluvot Yeshayahu 13

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×