Shir HaShirim 5 – שיר השירים ה‏ – Mikraot Gedolot

עֲנָת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל כָּל קֳבֵל נְבִיַּיָּא הָא כְּבָר אַעְדִּיתִי מִנִּי נִיר פִּקּוֹדוֹי וּפְלַחִית לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא וְאֵיכְדֵין יִהְוְיָן לִי אַפִּין לְמִהְדַּר לְוָתֵיהּ אֲתֵיב לְהוֹן מָרֵי עָלְמָא עַל יַד נְבִיַּיָּא וְאַף אֲנָא הָא כְּבָר סַלֵּיקִית שְׁכִינְתִּי מִבֵּינַיִךְ וְאֵיכְדֵין אַהְדַּר וְאַתְּ עֲבַדְתְּ עוּבָדִין בִּישִׁין וַאֲנָא קַדֵּישִׁית יָת רַגְלַי מִסְּאוֹבְתִיךְ וְאֵיכְדֵין אֲטַנֵּיפִנּוּן בֵּינֵי עַמְמַיָּא בְּעוּבָדַיִךְ בִּישַׁיָּא.

פשטתי את כתנתי וגו׳ – וכי יש אדם שפושט ואינו לובש, אלא תשובה לעובדי אלילים שרוצים להטעות את ישראל, אנו נמולין לשמונה ימים יכולים אנו להסיר את המילה.

רחצתי את רגלי – במי הכיור.

איככה אטנפם – באלילים.

סלכ׳ת תוניתי פכיף עאד אלבסהא, ורחצ׳ת רגליי פכיף עאד אוסכ׳המא.

ואז פשטתי את הכתונת שלי איך אפשר שאלבשנה, וגם רחצתי את שתי רגלי ואם כן איך אלכלך אותן?

פשטתי את כתנתי, אפשר לפרשו על ישראל שאמרו חטאנו כלומר סרנו ממצותיך בימי אחז וירבעם ואחאב וזולתם, ואיך אשא פני לשוב אל ה׳ בימי חזקידה.

וענין רחצתי את רגלי כלומר עבדתי את ה׳ בימי חזקיה ויאשיה, ואיו שבתי לחטוא בימי צדקיה ויהויקים וזולתם,

פשטתי את כתנתי – כלומר כבר לימדתי עצמי דרכים אחרים, לא אוכל לשוב אליך עוד, כעיניין שנאמר: ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים וגו׳ (ירמיהו מ״ד:י״ח), שהיו הדרכים הללו ישרים בעיניהם. ולשון פשטתי כתנתי רחצתי רגלי^א – לשון תשובת האשה המנאפת שאינה רוצה לפתוח לבעלה הדלת.

לפי שפתח הכתוב בלשון אני ישנה, קול דודי דופק (שיר השירים ה׳:ב׳), סיים בלשון תשובה הנופלת על לשון דופק על הדלת בעת משכב השינה בלילות.

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5: ״את כתנתי רחצתי רגלי״. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וכן בפסוק: ״את כתנתי רחצתי את רגלי״.

I have removed my robe – I.e., I have already accustomed myself to other ways;⁠¹ I can no longer return to You, as the matter is stated, "But ever since we stopped burning incense to the ruling queen of the heavens, etc.,⁠"² for these ways were proper in their eyes. The expression, "I have removed my robe ... I have washed my feet,⁠" is the language of the reply of an adulterous wife, who does not want to open the door for her husband.

And since the verse began with the expression, "I slept...a sound! My beloved knocks,⁠" it concludes with an expression of a reply that is apropos to the expression of knocking on the door at the time of retiring to sleep at night.

1. According to Metzudat David, it refers to the exiles living in Bavel who became accustomed to life there and were not interested in returning to Eretz Yisroel.

2. Yirmeyahu 44:18.

פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה – אמרת כנסת ישראל לפני הקב״ה פתחי פתח התשובה כדי שאגאלך והיא אומרת במה אשוב כבר פשטתי את כתנתי לבוש המלכות ולבוש הכהונה ולבוש הנבואה כל אחת ואחת [נקראת] כתונת לעצמה וכן זמן שהיה בית המקדש קיים היינו הולכין ומקריבין קרבנות והקב״ה סולח לעונות משחרב בית המקדש ונתנה ביד הגוים אין אנו יודעים במה נשוב לפתוח פתח התשובה והיא אומרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה לחזור לקדמותי.

רחצתי את רגלי איככה אטנפם – ואם שמא יעלה בלב האומות שאבוא בדתם להתערב עמהם גם זה הלילה לי להטנף בע״ז שכבר רחצתי רגלי ממנה משחרב בית המקדש ראשון בטלה ע״ז מהם כי ישראל בין אומות העולם לא בנימוסי אומות העולם באין וגם אין בהם כח לעבוד השם כהוגן מפני האומות ומפני שחרב מקדשם ואין לעשות חוקי התורה כראוי אז״ל דרש רחצתי את רגלי אלו דברי שכינה לישראל כלומר והלא כשעשיתם העגל אמרתי כי לא אעלה בקרבך אבל עוד שכינתי ביניכם כך אתם אם פשטתם בגדיכם עוד תעדי תופייך.

אטנפם – בלשון קדמונינו ז״ל לשון גיאול וטינוף.⁠^א

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״וטינוף״.

והנה התעכבתי מעט וחשבתי בלבי פשטתי את כתנתי.

then I thought in my heart, ‘but I have taken off my dress;’

אמרה כנסת ישראל: בעבור שהתאחרתי לבנות ולא היו מעשי נאים, הוכיחני על יד חגי (חגי א׳:ד׳).

The synagogue of Israel says, Because I was late in building the house, and my deeds were not pleasing, he rebuked me by [the hands of] the prophet Haggai and Zekhariah the son of Iddo.

אטנפם – בלשון רבותינו ז״ל: גיאול.

פשטתי – שנתעצלו ישראל לעלות ולבנות הבית.

לא שמעתי לקול תחינתך, ואמרתי: פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה.

פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה – מתוך שהיתה ישנה לא היתה יודעת בברור שזה דודה הדופק, לכך נתרשלה לקום ערומה ויחפה וללכת אל הפתח לראות מי הוא הדופק, שאילו היתה יודעת בברור שדודה הוא, לא היתה מתרשלת מלצאת אליו ערומה ויחפה כמו שעשתה לבסוף. ולפיכך היה לה טורח ללבוש כתנתה ולטנף רגליה. ולפיכך הקדימה לומר: אני ישינה (שיר השירים ה׳:ב׳), להודיע לנו שאונס השינה גרמה לה שלא הכירתו.

פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה. פשטתי את כתנתי – כלה העור בקבר, איככה אלבשנה.

דבר אחר, פשטתי את כתנתי – מלבושי כבוד של סיני שנאמר ״ויתנצלו בני ישראל את עדים״¹, שהיה להם ככתונת עדים, איככה אלבשנה.

דבר אחר, פשטתי את כתנתי – בגדי כהונה².

דבר אחר, בית המקדש נחרב שהיה לי ככתונת, פשטתי אותיות פשט ת״י – אחר ת״י שנה נחרב.

רחצתי את רגלי איככה אטנפם – כאילו ישראל מונים את האומות.

רחצתי את רגלי בתשובה, איככה אטנפם – מנשה עשה תשובה ל״ג שנה³, וזהו אלבשנה – אל״ב שנה. את רגלי אותיות אל תריג, לשוב אל תרי״ג מצות. פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה כי אם בתשובה וברחיצה, וזהו רחצתי את רגלי איככה אטנפם אחריך בתמיה.

1. שמות לג:ו

2. שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב

3. סנהדרין קג.

פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם – זה הפסוק הוא לפי הנמשל ובא להעיר העצלה אשר לה בהכרח על עשיית מה שבקש דודה ממנה מצד קושי ההגעה במה שתצטרך אליו מהחוש אל זה והיות הצורך בזה אל דודה רצוני שיישירה אל מה שתצטרך אליו ממנה ובאיזה אופן ישלם לה זה עד שתכין אליו מה שיצטרך לו ממנה בדרוש ההוא.

פשטתי את כתנתי – ג״כ היא מדברת ואומרת מה שדודה אמ׳ לה, [ואמר׳]⁠¹ כי ג״כ אמר לה פשטתי את כתנתי, ר״ל עזבתי חרון אפי מעליך:

איככה אלבשנה ר״ל מדוע את רוצה שאחזור ואלבשנה, ר״ל שאחזור לחרות אפי בך, ורחצתי את רגלי, להיות בטהרה עמך:

איככה אטנפם – מדוע את רוצה שאחזור לטנף אותם, ר״ל אחר [שכבר]⁠² אני טהור [לעשות]⁠³ לך טובה, מדוע את לא תרצי לפתוח לי, וג״כ נוכל לפרש שזה תשובתה לש״י, ואומרת אוי לי שפשטתי את כותנתי, עזבתי תורתך, איככה אוכל לחזור אליה, כבר רחצתי את רגלי מהתהלך בעבודתך, איכה אשוב עתה לכבוש אותם.

1. בכ״י מטושטש קצת.

2. בכ״י מטושטש קצת.

3. בכ״י מטושטש קצת.

פשטתי וגו׳ – וזה מה שיורה ממנה שני עניינים הפלגת עצלתה וקוטן ערכו בעיניה ויתכן כי כל הפיוסין שזכר היו בזה אחר זה ובהמשך זמן מן הלילה ותמיד היא עומדת בהפצרה מן הטעם הנזכר.

והנה להתודות על גודל אשמתה בסירובה ומיאונה זכרה חולשת טענותיה ורפיון סבותיה אשר מנעו לקום לפתוח לדודה ואמרה פשטתי את כתנתי. והוא מאמר שלא יורה רק על ממשלת הרצון על השכל מבלי טעם מספיק או נפילת כח ועצלה עצומה. גם במה שאמר רחצתי את רגלי, יורה על זה עצמו עם תוספת גאוה וסכלות לייחד בעיניה הצג רגליה על הארץ לעבודתו לטנוף כאשה זו דטענה מאיס עלי. וכמו שאמרה בפירוש (ויקרא כ״ו) יען וביען במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם. ונאמר (עמוס ב׳) על שלשה פשעי יהודה. על מאסם את תורת ה׳ וחקיו לא שמרו.

{קושי עזיבת ההנאות הגשמיות לטובת החכמה}

פשטתי – מה שהוא מדרך אוהבי החכמה ורודפיה לעזוב כל מיני הנאות ולהסתפק בהכרח, דאכלי קקולי ואקקולי דמתא שכיבי (פסחים קיד.), וכדורו של רבי אלעאי (סנהדרין כ.) ותורר יששכר מורה על זה, לכן השיב שהוא נוהג לשבת על מטת שן ולישן על ערש רחב ויפה, עד שאין לו צורך אז ללבושו ואפילו אל כתנתו, כי פושט אותו בשעת השינה, ואיככה יוכל לתפוש בדרכי רודפי החכמה ועל הארץ ישן במלבושיו לבד, זהו איככה אלבשנה. גם אני רגיל לרחוץ רגלי בעת השכיבה, איך אוכל להניחו מפני העיון, והכונה כי הוא נהוג ומורגל בהנאות העולם, ואין בידו להעתיק מן ההפך אל ההפך כאשר נעתק בנקל המעיין שקדמו הנזכר למעלה, כי מעצמו אמר ׳אקומה נא׳, ואם גם הוא היה מתחלה על המשכב ולא על הארץ כאשר יאות:

ואנכי מריתי ואמרתי, פשטתי את כתונתי הנכבדת¹ בתורה ובמעשים טובים² להתענג בתענוגות זמניות³, איככה אלבשנה, ללמוד וללמד, כאמרם ז״ל (פסחים מט:) שנה ופירש קשה מכולם⁴: רחצתי [את רגלי]. לתענוג: איככה אטנפם. כאמרם ז״ל (משנה אבות ו׳:ד׳) ׳ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל׳⁵:

1. לדעת רבינו, הכתונת היא סימן לשררה וגדולה, כמו שמצינו בישעיה (כב כא) כאשר ניבא לשבנא שיעביר אותו מגדולתו ויתן משרתו לאחר, ׳והלבשתיו כתנתך׳, וכן כתב רבינו שם, ולכן קנאו אחי יוסף בכתונת שעשה לו יעקב, כמו שכתב (בראשית לז ג) ׳ועשה לו כתונת פסים - לאות שיהיה הוא המנהיג בבית ובשדה, כענין וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וכאמרם ז״ל (ב״ק יא:) בגדול אחי כי היכי דלשתמען מיליה׳.

2. ׳כי הנה כל צדיק וצדיק יש לו חלוקא דרבנן וכו׳, והנה בהעוותי, פשטתי אותה ללבוש בגדים צואים, ואיככה אלבשנה, כמה וכמה תשובות ומעשים טובים יספיקו לי לשוב ללובשה, כי מי יעצור כח להשיבה כבראשונה אחרי אשר הוטמאה בכמה וכמה עוונות וחטאים, ומתי אעשה בעד כל סיג וחלאה ואקדש עצמי, כי המלאכה רבה מאד, ועל כן אתעצל׳ (אלשיך). וראה גם במלבי״ם ׳כי הנפש הזוכה לנבואה עת תתפשט מן הגשם תתלבש כתנות אור, שהיא לבוש דק שנעשה לה מתורה ומעשים טובים שעסקה בהם ע״י השכלותיה ומעשיה בדברים שיש להם קשר עם דברים חומריים וכו׳, והנה עתה בעוונותיה כבר פשטה את הכתנות אור, שנתערבה עם כתנות עור ובשר, וא״א עוד שתלבשנו בעת תתפשט מגווייתה כי כבר הוסר ממנה׳.

3. אחרי שהשיגו את הלבוש הרוחני על ידי תורה ומצוות, נמשכו אחרי התענוגות הגשמיות הנפסדות, ובכך פשטו מעליהם ואבד מהם מעלתם. וראה מה שהביאו התוספות (כתובות קד. ד״ה לא נהניתי) ׳דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו׳.

4. כיון שלפני כן התעסקו בתורה ובמצוות ועכשיו עזבו, קשה יותר, ולכן אחרי שהייתי לבוש ופשטתי את כותנתי, ׳איככה אלבשנה׳ שוב. וכעי״ז פירש רש״י: ׳כלומר כבר למדתי לעצמי דרכים אחרים, לא אוכל לשוב אליך עוד׳. ובמקור המימרא של ׳שנה ופירש׳ בפסחים אין המדובר על הקושי למי ששנה ופירש לשוב אל התורה, אלא ששנאתו של מי ששנה ופירש לתלמידי חכמים קשה משנאת עם הארץ לתלמיד חכם, לפי שהוא ׳יודע כמה תלמידי חכמים מגנים את עמי הארץ, וכמה הם שפלים בעיניהם, שונא יותר מכולם׳ (רש״י שם). אך את העניין שתלמיד חכם שפירש קשה לו לשוב אל התורה מצינו במשנה בחגיגה (ט.) ׳מעוות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות וכו׳, רבי שמעון בן יוחי אומר, אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות, ואיזה, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה׳ (הערת הרב קופרמן).

5. בכת״י ׳ובתורה תעמל׳. וכתב רבינו שם ׳הזהיר משני דברים אשר הם על הרוב המונעים האדם מעסוק בתורה בלי ספק, האחד הוא החפץ בתענוגי הגוף, ואמר שהעוסק בתורה צריך שיסתפק בהכרחי לחיי שעה, ולא יאבד זמנו לבקש מותרות׳. וזהו טענת עדת ישראל, שאחרי שפשטה מעצמה כתונת התורה והמצוות, קשה מאוד לשוב לכך, כי כבר התרגלה לתפנוקים, ואינה יכולה להשיג את התורה הדורשת להתרחק מכך. וקרוב לזה כתב האלשיך הקדוש, וזה לשונו הצח: ׳וגם על החומר תשיב אמריה ואמור תאמר, רחצתי את רגלי - הם אברי רגלי הנפש, רחצתים וענגתים בתענוגות בני אדם בדרכי יצרי, איככה אטנפם ואסגפם בצומות ובכי ואנקה וייסורין המתייחסין אל תיקון עוותי..., מי יעצר כח לעשות כדבר הזה..., ואשר עמד בסוד משחקים ויעלוז, איך יבכה ויתאבל ותרדנה עיניו דמעה, והאמונים עלי תולע, איך כאבלי אם יחבקו אשפתות, והן אלה דברינו לפניו יתברך, רחצתי את רגלי, הם אברי אשר המה כרגלים אל הנפש, כי הנה רחצתים וענגתים, איככה אטנפם ואסגפם, כי הגוף המורגל באהבה בתענוגים, הלא כמו זר יחשבו לו סיגופי התשובה כלבוש שק וענויים ומלקיות, כלומר שעל כן קשה עלי לפתוח לך להיחל ליטהר, רק השיבני ופתח לי ואני אמשך אחריך׳.

איככה איככה. שניהם מלאים מלעיל על פי המסורת.

פשטתי – ענין הסרת המלבוש.

איככה – מלשון איך.

אטנפם – מלשון טינוף ולכלוך.

פשטתי את כתנתי – ואני השבתי לו הנה כבר פשטתי את כתנתי כדרך ההולכים לישן, ואין ללכת ערומה, ואיך אם כן אלבשנה כי יש לי טורח בזה וכבר רחצתי את רגלי עד לא עליתי על המשכב, ואיך אם כן אטנפם ללכת בארץ לפתוח לך הדלת. והנמשל הוא לומר הנה נתעצלתי לעלות לירושלים, לפי שכבר נתישבתי בבבל והיתה הארץ ההיא ערבה עלי, ולא רציתי לטרוח בטלטול הדרך.

משל:

משיבה הרעיה שכבר פשטה את הכתונת ורחצה את רגליה וא״א לה לקום להתלבש וללכת יחף.

מליצה:

פשטתי – משיבה נפש שלמה שכבר פשטה את כתנתה, ר״ל כי הנפש הזוכה לנבואה עת תתפשט מן הגשם תתלבש כתנות אור. שהיא לבוש דק שנעשה לה מתורה ומע״ט שעסקה בהם. ע״י השכלותיה ומעשיה בדברים שיש להם קשר עם דברים חומריים, ומצד הלבוש הזה לא תשאר ערומה לגמרי, ר״ל בעצמותה הרוחני, שא״א שתעמוד בעולם הזה החומרי בלא לבוש, (והוא הכתנות אור שלבש בו אדם קודם החטא, וגם מלאכי מעלה עת ירדו במלאכותיהם לעה״ז יתגלמו להתלבש בלבוש דק כנודע בדברי החכמים) והנה עתה בעונותיה כבר פשטה את הכתנות אור, (שנתערבה עם כתנות עור ובשר) וא״א עוד שתלבשנו בעת תתפשט מגויתה כי כבר הוסר ממנה. רחצתי את רגלי, הגוף אל הנפש הוא בדוגמת הנעל שעליו תעמוד ותתיצב, ובעת הנבואה תסיר הנעל, ר״ל תפשוט את המקום, כדרך השכליים המפשטים מגופות, כמ״ש של נעלך מעל רגלך, שהוא על הפשטת החומר, (וכידוע מ״ש האלהיים בסוד חלוץ הנעל), אבל עתה כבר רחצתי את רגלי, כדרך הענוג הבלתי הולך יחף, כי רחצתים בל אלך בלא נעל, ואיככה אטנפם, (תפס לשון זה כפי המשל) ר״ל שכבר א״א לי לעזוב את הגוף שהוא נעל רגלי, רגע.

איככה אלבשנה – א״ר יוחנן, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא יום שנזדווג להם נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים, לבוש כהונה ולבוש מלכות.⁠¹ (מ״ר)

איככה אלבשנה – ריש לקיש אמר, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא מהו זה, לפי ששעת העצרת עריבה והלילה קצרה². (שם)

רחצתי את רגלי – רחצתי מטנוף עבודה זרה, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום³ משיאני לעבודה זרה, ואע״פ כן – דודי שלח ידו מן החור.⁠⁴ (שם)

1. דריש פשטתי כמו פֻּשַׁטתּי – על ידי אחרים, ועל זה אמר איככה אלבשנה כאדם המתייאש מרוב צרותיו, ומתמיה ואומר איכה יבא לו כבודו ושלותו מחדש.

2. כבר נתבאר שדריש פסוקים אלו במתן תורה, ואמר במליצת הלשון פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, דמנהגם היה לפשוט הכתונת קודם השינה, וכאשר בא קולו של הקב״ה [היינו קול דודי] לדפוק לקום למת״ת כמש״כ ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים [להקיצם] התאוננו ששינת העצרת עריבה והלילה קצרה ואך זה פשטו את כתנתם לשכב לישן ואיך זה ימהרו ללבוש, כלומר לקום, והענין הוא שהתאוננו שעוד לא הכינו עצמם להתקדש ולהטהר למאורע זו הקדושה של מת״ת.

ועיין במג״א ריש סי׳ תצ״ד שמזה שרש המנהג [והוא מזהר] להיות נעורין בליל שבועות לתקן זה שישנו אז בלילה בזמן מת״ת, וכ״מ ממה שדרשו עוד במדרש שכשבא הקב״ה ומצאם ישנים קרא מדוע באתי ואין איש, וע׳ בראב״ע בפ׳ היו נכונים ליום השלישי ודבריו צ״ע.

3. שעשיתי בו העגל.

4. כלומר אע״פ שהייתי במקום מאוס ונתעב, ומצוייר בשם חור, שהוא מקום מקונן לשקצים, אפילו הכי מאהבתו אותי לא מנע לשלוח ידו לקבל תשובתי, ויהיה הפי׳ רחצתי את רגלי מטנוף עבודה זרה של מצרים, ואיככה אטנפם בעגל, כלומר לולא האבק של אותו מקום שגרם לא הייתי מטנפם ברצון נפשי, ואעפ״כ, אע״פ שנפתיתי למעשה זו, אפ״ה שלח הקב״ה ידו מן החור לקבל תשובתי.

ואני השבתי לו, כבר¹ פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה – איך אטרח כעת² אֶלְבָּשֶׁנָּה – ואלבש אותה בחזרה?!⁠³, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה – איך⁴ אֲטַנְּפֵם – אלכלך אותם בדריכה על הרצפה לפתוח לך את הדלת?!⁵:

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל בהיותה בגלות התעצלה לעלות לירושלים וכאילו אמרה, לפי שכבר נתיישבתי בבבל והיתה הארץ ההיא ערבה עלי, לא רציתי לטרוח בטלטול הדרך, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהנמשל הוא על תקופת בית ראשון שכנסת ישראל לא חזרה בתשובה על אף שנשלחו אליה נביאים, ואמרה כדרך האשה המנאפת, כבר לימדתי עצמי דרכים אחרות ולא אוכל לשוב אליך עוד. ובמדרש, כנסת ישראל אומרת לפני הקב״ה שאמר לה פתחי פתח התשובה כדי שאגאלך, והיא אומרת במה אשוב? כבר פשטתי את כותנתי שהם לבוש המלכות ולבוש הכהונה ולבוש הנבואה שכל אחת ואחת נקראת כתונת לעצמה, וכל זמן שהיה בית המקדש קיים היינו הולכים ומקריבים קרבנות והקב״ה סולח לעונותינו, משחרב בית המקדש ונתנה ביד הגוים אין אנו יודעים במה נשוב לפתוח פתח התשובה, ואיך אחזור לקדמותי, ושמא יעלה בלב האומות שאם כן אבוא בדתם להתערב עמהם, גם זה חלילה לי להיטנף בע״ז שכבר רחצתי רגלי ממנה, שמשחרב בית המקדש הראשון בטלה ע״ז מהם, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון