ויהי בעת יחם הצאן – הודיעם עתה למה קרא אותן,1 ומה רצונו לעשות לאביהם. כי רוצה ללכת עם כל אשר לו לארצו ולמולדתו בלי הגיד לו, שאם יגלה אזנו יקח ממנו ויגזול אותו, כי פניו רעים. ואם תענינה הנשים ״אם י״י אלהיך עמך, ממי אתה ירא? שֵׁב פה כי ברכת י״י בכל אשר לך״. לכן הוצרך להודיעם כי מצות השם עליו שיקום מיד וילך לו אל ארצו. ושלא יצטערו נשיו לעזוב בית אביהן ללכת אל ארץ אחרת הוצרך להקדים רוע מנהגי אביהן עמהן, כי כל הרעה שהרע ליעקב, על חיק בנותיו וילדיהן תשוב, וכמו שֶׁעָנוּ נשיו.
ויהי בעת יחם הצאן – רמב״ן ז״ל פירש2 אין זה חלום אחד. ״כי מאמר ׳שא נא עיניך וראה כל העתודים׳ היה בהיותו עובד את לבן בצאנו בעת יחם הצאן באחת מהשנים הראשונות. ומאמר ׳אנכי האל בית אל׳ היה אח״כ בעת הנסיעה. כי אחר שאמר לו ׳קום צא מן הארץ הזאת׳ לא נתעכב עוד בחרן לרעות עוד את צאן לבן, ויעלו התישים על הצאן ותלדנה נקודים וטלואים. רק ממחרת החלום שלח לרחל וללאה ויספר להם חלומו והלכו להם״ [עכ״ל]. ואין דבריו נראין בעיני. כי לא ירכיב שני המראות. והיה לו לומר ״ועתה הלילה אמר לי אנכי האל בית אל״ כי מדבריו יבינו שכבר בעת יחם הצאן אמר לו קום צא, ואעפ״כ התעכב עד עתה. ולדעתי ״ויהי בעת יחם הצאן״ אין לו ענין כלל. ומה להם אם נראה לו המלאך בזמן השנה שיחמו הצאן, או מיד כשעשה התנאי עם לבן, או בשנה שלאחריו. ועדיין לא יבינו מתי ראה זאת? כי בכל שנה יחמו הצאן. אבל יתכן לפירושנו על ״ויחמנה בבואן לשתות שהתזווגו3 על דרך פלא. כי עת הנהוג נקרא ״ובהתעטף״ הצאן, וההתקשרות שלא בעונתו נקרא ״חמום״. ובעת שקרא את נשיו היה זמן שיחמנה הצאן, כי בכל שנה קרה הפלא הזה במועדו. והודיע להם למה שולח אחריהן עכשיו, ולא ימתין עד בואו מן השדה, לפי שזה מעת שהחמו הצאן {שבאו אל שקתות המים ויחמו הזכרים והנקבות} היתה עליו רוח י״י, וצוהו שילך אל ארצו. ואילו היה החלום בלילה על משכבו היה מגיד להן בבקר טרם יצא לפעלו. וזהו שספר להן ויהי בעת הזאת שיחמו הצאן בא דבר י״י אלי, ועל כן הוצרכתי לשלוח לקרוא אתכם להגיד לכם את דבר י״י.
ואשא עיני וארא בחלום – אני נשאתי עיני להסתכל במעשה הצאן והייתי רוצה לעשות כמנהג שבכל יחם הצאן לשום המקלות ברהטים שיחמנה אל המקלות, ובא עלי יד י״י ונרדמתי. וארא בחלום המראה שיספר, וזוהי נבואה שעליה נאמר ״בחלום אדבר בו״ ואין צורך שיהיה בעת שיישן על משכבו. אלא כל נבואה שתפיל תרדמה על הנביא יהיה כמו שינה שיחלום בה וזה החלום הוא חלום של נבואה. ובו יראה מראות אלהים וישמע קול מדבר אליו. ויש נבואה שהיא במראה שיראה בנבואתו כמו בהקיץ מראות אלהים ובאותה המראה שנדמה לו ישמע את הקול. וזה הפירוש נכבד מאד. שאם חלם יעקב כן באותה הלילה בביתו על משכבו למה אֵחֵר לספר אותו עד היותו בשדה? והוא צריך למהר ללכת. ועוד מה טעם ״ואשא עיני ואראה בחלום״ ואחריו ״ויאמר שא נא עיניך״, וכבר נשא עיניו. ועוד, מה חסר אם אמר ״ואראה בחלומי״. אלא כמו שפרשתי שהוא מספר לנשיו שהיה נושא עיניו לראות מעשה הצאן וכאשר נשא עיננו התנבא וראה בחלום.
והנה העתודים – הם זכרי העזים הגדולים ההולכים לפני הצאן, ונמשלו אליהן מנהיגי העם במקרא.4 וראה יעקב בחלומו שבחמום הצאן עולים עליהם עתודים שהן עקודים נקודים וברדים. ולא היו מראות האלה בזכרי העזים, שכן נאמר ״ויסר לבן ביום ההוא את כל התישים העקודים והטלואים, ואת כל העזים הנקודות והטלואות״. הרי שבזכרים לא היה עקוד ונקוד וטלוא. ותמה יעקב בחלומו איך ראה המראות האלה? כי הוא העמיד מקלות בעלי אותם המראות שיחמו אליהן הצאן ותלדנה כמראיהן, לא שהעתודים עצמן יהיו ממראות האלה.
וברֻדים – [כתב רש״י] ״תרגומו ופציחין. חוט של לבן מקיף את גופו סביב חברבורות שלו, פתוחה ומפולשת מזן אל זן. ואין לי להביא עֵד מן המקרא״. לשון רש״י ז״ל. וזה כמעט מה שתרגמנו על עקודים שהן כדמות חוטים לבנים מקיפים את גופו ונראה כעקוד. והיה אפשר לפרש לפי שהעקודים תבניתן כקוים נמשכים, והנקודים תבניתן כחברבורות עגולות, יהיו ברודים חברבורות אחרות כדמות ביצים או בעלי זויות. וזהו ״ברודים״ כמו אבני הברד שקצתן משוכות וקצתן בעלי זויות. אבל יותר נראה בעיני מה שמצאתי בתרגום ״וגביהון חיורין״.5 ואין זה כמו ״טלואים״. כי טלוא מקומות לבנות, ומקומות שחורות בכל הגוף. ו״ברודים״ הם לבנים על הגב כולו, ותחתית הצאן ובטנו כולו שחור. ודומה כאילו ירד עליו הברד והלבין צד מעלה שבו.
1. רחל ולאה.
2. פסוק יג.
3. בעברית שלנו: שהזדווגו.
4. זכריה י, ג.
5. תרגום יונתן על בראשית לא, י.