×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כ) וַיִּגְנֹ֣ב יַעֲקֹ֔ב אֶת⁠־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָאֲרַמִּ֑י עַל⁠־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא׃
Yaakov stole the heart1 of Lavan the Aramean in that he did not tell him that he was fleeing.
1. stole the heart | וַיִּגְנֹב... לֵב – As the heart was considered the seat of knowledge in Biblical times, "stealing one's heart" is similar to the concept of "גניבת דעת", deceiving another. The only other place the phrase appears is Shemuel II 15:6, where Avshalom "steals the hearts of Israel" (deceiving and /or winning them over). Our verse uses the same verb as in the previous verse, contrasting how Rachel stole her father's idols, while Yaakov stole his heart (Ibn Ezra). The root serves as a guiding word in the entire unit, appearing 8 times in the chapter.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנואור החייםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[מד] 1ויגנב יעקב את לב לבן, הלב נגנב שנאמר ויגנב יעקב את לב לבן. (קה״ר פ״א)
1. במדרש שם מביא כל הפסוקים בתנ״ך המדברים מהפעולות המתיחסות אל הלב ומביא גם זאת שמצינו לשון גנבה בלב. ובתיב״ע גנב ית ״דעתיה״ דלבן וזהו גנבת דעת המוזכר בחז״ל. ועי׳ אע״ז לא גנב יעקב כי אם דעתו כי עיקר הדעת בלב. ועי׳ גנזי שכטר ח״א לא. לג. ובספר מנחה בלולה מפרש על בלי, כלומר על כל דבר קטן כשהיה מתרעם, הגיד לו, דרכו של יעקב היה להגיד ללבן, כי בורח הוא, ובזה גנב את לבו שלא האמין לו גם עתה שבאמת יעשה כן וחשב שיעקב מגזם.
וְכַסִּי יַעֲקֹב מִן לָבָן אֲרַמָּאָה עַל דְּלָא חַוִּי לֵיהּ אֲרֵי אָזֵיל הוּא.
Yaakov concealed his intentions from Lavan, the Aramean, by not telling him that he was going.

וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא
וְכַסִּי יַעֲקֹב מִן לָבָן אֲרַמָּאָה עַל דְּלָא חַוִּי לֵיהּ אֲרֵי אָזֵיל הוּא
סילוק פועל גניבה לכבוד האבות
״וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב״ – ״וְכַסִּי יַעֲקֹב״ ולא כמיוחס ליונתן ״וּגְנַב יַעֲקֹב יַת דַעְתֵּיהּ דְלָבָן״, והטעם: אונקלוס סוטה מהתרגום המילולי כאשר תרגום כצורתו עלול לפגום בכבוד אבות האומה.⁠1 סטיות אלה, המכונות בפי מפרשיו ״שינויים לכבוד אבות״, מרובות במיוחד בענייני יושר ומרמה כבפסוקנו.⁠2 הסטיות באות בשני אופנים: [א] ״בשינוי הלשון״; [ב] ״בשינוי העניין״. בדרך כלל המתרגם מרכך את לשון המקרא אבל העניין עצמו נמסר גם בתרגום. ואולם במקרים אחרים המתרגם נוקט בדרך יותר קיצונית ומשנה גם את העניין עצמו. שתי הדרכים מודגמות בתרגומי לשון גניבה שבפרקנו:
הפועל ״גנב״ מתורגם בדרך כלל בתרגום מילולי: ״כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר״ (שמות כא לז) ״אֲרֵי יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר״, ״כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים״ (בראשית מ טו) ״אֲרֵי מִגְנָב גְּנִיבְנָא״. גם הניב ״לגנוב לב פלוני״ מתורגם מילולית, השווה תיוב״ע: ״וַיְגַנֵּב אבשלום את לב אנשי ישראל״ (שמואל ב טו ו) ״וּגְנַב אַבְשָׁלוֹם יָת לִבָּא דְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל״.
על פי זה תרגום ״וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן״ – ״וְכַסִּי יַעֲקֹב״, הוא ״שינוי לשון״ בלבד: שני הביטויים מוסרים את הַעֲלָמַת הבריחה, אלא ש״וְכַסִּי״ הוא ביטוי עדין יותר מ״גניבת לב״.⁠3
ואולם תרגומי הגניבה של רחל הם ״שינוי עניין״, כי תחת פועל ״גנב״ שעיקרו נטילת חפץ ללא רשות תרגם בפועל נס״ב (= לק״ח) שאין בו רמז למעשה שלילי, השווה: ״וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים״ (יט) ״וּנְסֵיבַת רָחֵל״, ״וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם״ (לב) ״אֲרֵי רָחֵל נְסֵיבַתְנוּן״.⁠4
שינויים אלה נשמרים בת״א לא רק בתיאור המעשה, אלא אפילו בציטוט דוברים שכוונתם לגנאי. כך בלבן המאשים את יעקב בגניבה – וברור שלבן מכנה את יעקב ״גנב״ כמשמעו – אונקלוס מתרגם בשינוי לכבוד יעקב: ״וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי״ (כו) ״וְכַסִּיתָא מִנִּי״, ״וַתִּגְנֹב אֹתִי״ (כז) ״וְכַסִּיתָא מִנִּי״, ״לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי״ (ל) ״לְמָא נְסֵיבְתָּא יָת דַּחְלְתִי״. כיוצא בזה בריחת יעקב מתורגמת כ״הליכה״ לא רק בתיאור הכתוב אלא גם בפי לבן, כמבואר בפסוק הבא.⁠5
יש שביארו שאונקלוס משנה לכבוד האבות בהתאם לשיטת רבי אליעזר רבו אך יותר נראה לתלות זאת במגמה כללית שאצל חז״ל.⁠6 ולעצם השינוי כתב יא״ר ״וכן עשו חז״ל תיקון סופרים ועיטור סופרים״.
1. על ״כבוד אבות״ ראה במיוחד יא״ר לפסוקנו ו״אוהב גר״ נתיב ה ונתיב יג. על מגמתו הכללית לתרגם לשבח ישראל ראה בפסוק ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ (בראשית יב ה) ״וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִידוּ לְאוֹרָיְתָא בְּחָרָן״.
2. כבוד האבות נשמר בת״א גם בעניינים נוספים: בענייני אישות כמבואר ב״מעשה ראובן״ (בראשית לה כב); ביחסי משפחה לא תקינים כמבואר בפסוק ״עם אחותי גם יכלתי״ (בראשית ל ח) ובסילוק פגמים חיצוניים במיוחד אצל האמהות כמבואר בפסוק ״ועיני לאה רכות״ (בראשית כט יז) ״וְעֵינֵי לֵאָה יָאֲיָן״.
3. ויפה העיר דב רפל (ת״א, עמ׳ 71): ״ייתכן שגם בלשון העברית בתקופת המשנה המלה ״גנב״ היה מובנה ״עלום ומכוסה״. כך פירשו התוספות את הביטוי ״תשובה גנובה״ בהסתמכם על פסוקנו״ [עבודה זרה מד ע״ב תד״ה תשובה גנובה: ״נראה לפרש גנובה כלומר עלומה ומכוסה ממנו ותגנוב את לבבי מתרגמינן וכסיאת מיני״].
4. [אבל הרה״ג אביגדר נבנצל טען ש״גניבת״ רחל אינה כמשמעה כי תרפים הם ע״ז האסורים בהנאה ואין בהם שוה פרוטה לכן תרגם כ״לקיחה״]. גם השינויים הבאים הם לכבוד האבות בתחום הישרות וחלקם מסוג ״שינוי עניין״, כמבואר במקומם: ״אמרי נא אחתי את״ (בראשית יב יג) ״דַּאֲחָת אַתְּ״, ״בא אחיך במרמה ויקח ברכתך״ (בראשית כז לה) ״עָל אֲחוּךְ בְּחוּכְמָא וְקַבֵּיל בִּרְכְתָךְ״, ״גְּנֻבְתִי יום וּגְנֻבְתִי לילה״ (פסוק לט) ״נְטַרִית בִּימָמָא וּנְטַרִית בְּלֵילְיָא״, ״ולא יכלו דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם״ (בראשית לז ד) ״וְלָא צָבַן״, ״וַיִּתְנַכְּלוּ״ (בראשית לז יח) ״וְחַשִּׁיבוּ״.
5. ובדומה לכך גם דברי עשו ״הֲכִי קרא שמו יעקב וַיַּעְקְבֵנִי זה פַעֲמַיִם את בְּכֹרָתִי לקח והנה עתה לקח ברכתי״ (בראשית כז לו) מתורגמים בשינוי כמבואר שם.
6. בהתאם למאמר ״תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע״ (מגילה ג ע״א) שיערו ש״כבוד אבות״ שבת״א יסודו בבית מדרשו של רבי אליעזר. השווה: ״ר׳ אליעזר אומר: אין מפטירין ב״הודע את ירושלים״ (משנה מגילה ד י). ובגמרא (מגילה כה ע״ב) ״מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר ׳הודע את ירושלים את תועבותיה׳. אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים – צא ובדוק בתועבות אמך״ (וכן בתוספתא סוף מגילה ובמסכת סופרים ט יא). ואולם ייתכן ששינויי התרגום משקפים את עמדת חז״ל אשר ראו בלימוד זכות על האבות מצוה ואף ערך. עמדתם זו נשתמרה לא רק במאמרי אגדה שונים כגון ״כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזאת רוממה שכאילו לי אתה רומם שנאמר ׳כי תשא את ראש בני ישראל׳ ואין ראשם של ישראל אלא הקב״ה״ (פסיקתא רבתי י; לט ע״ב) – אלא נקבעה גם כהלכה מחייבת כפי שעולה מן המשנה במגילה (ד י; כה ע״א) בדבר עניינים שנקראים ולא מִתרגמים כגון ״מעשה ראובן״. מסוגיית הגמרא ורש״י מתבאר שאת חז״ל הדריך השיקול החינוכי ״חיישינן לגנותיה״. ומכאן הורחב שיקול זה בתרגום אונקלוס לשורת מקראות העלולים לפגום בכבוד האבות.
וגנב יעקב ית דעתא דלבן ארמאה על דלא תני לה ארום ערק הוא.
וגנב יעקב ית דעתיה דלבן ארמאה על דלא חוי ליה ארום אזיל הוא.
And Jacob stole the knowledge of Laban the Aramite, in that he did not show him when he went.
וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן – שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בּוֹ לָבָן.
And Jacob outwitted Laban (ibid., v. 20), so that Laban would not become incensed with him.
וכתם יעקוב לבן אלארמי אד֗ לם יכ֗ברה באנה מנצרף.
והסתיר יעקב מלבן הארמי כי הוא פונה ללכת.
ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי – לפי שהלך בסתר כתוב ויגנוב יעקב את לב לבן. כי לא הודיעו כי הולך הוא.
ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי – שהצניע דברו ממנו כדי שלא יעלה ללבן שהוא הולך, וסוף הפסוק מפרש, על בלי הגיד לו כי בורח הוא:
ויעקב לא גנב כי אם דעתו, כי עיקר הדעת בלב.
AND JACOB OUTWITTED LABAN. Jacob stole nothing from Laban save his "wits.⁠" Scripture uses the term heart for wits because the heart is the seat of man's intelligence.⁠1
1. (20) literally reads: And Jacob stole the heart of Laban the Aramean. Ibn Ezra points out that unlike Rachel, who stole the teraphim, Jacob stole only Laban's heart; i.e., he fooled him.
ויגנב יעקב את לב לבן – גנב דעתו כי הוא היה חושב שהוא בעיר והוא הלך לו.
על בלי הגיד לו – על שלא הגיד לו דרכו.
כי בורח הוא – לא שיאמר לו: בורח אני, כי זה לא יתכן, אלא טעם כי ברח למלת ויגנב, גנב דעתו כי הוא היה בורח והעלים ממנו, ולא הגיד לו כי היה רוצה ללכת.
ויגנב יעקב את לב לבן, he misled him seeing that Lavan thought that Yaakov was in the city, whereas in fact he had left the city.
על בלי הגיד לו, in that he had not told him his route. Not having told Lavan what route he was going to travel turned his leaving Lavan into a flight. Obviously, Yaakov was not expected by Lavan to announce: “I am fleeing;” the word בורח has to be linked to the word ויגנב. Deceiving Lavan as a sin of omission, i.e. not giving Lavan false information, but failing to give him relevant information, turned Yaakov’s sudden departure into what Lavan perceived to be a flight.
על בלי הגיד לו – פי׳ אל ״ויגנוב״, כאילו כתב: ׳ר״ל: לא הגיד לו׳.⁠1
1. התורה מפרשת שמשמעות גניבת לב לבן היא שלא הגיד לו כי בורח הוא.
ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי – [יו] יאמר שהספיקה חכמתו וערמימותו אשר עשה מעשיו בלט ובפתע לגנוב את לב לבן שאפילו לבו לא הגיד לו שמץ דבר כי בורח הוא עם היות שפעמים רבות שלב האדם יגיד לו ואליו דבר יגונב מהמכוסה ממנו כענין שאמרו חז״ל (מגילה ג׳.) אף על גב דלא חזא איהו מזליה קא חזא וכ״ש כשיקרה זה למנחשים כמוהו שיש להם סימנים רבים שמעוננים בהם ולזה תמה מאד ואמר מה עשית ותגנוב את לבבי (בראשית ל״א:כ״ו) כמו שיבא.
ואמנם אמרו ויגנוב יעקב את לב לבן על בלי הגיד לו אפשר לי לפרשו על אחת מג׳ פנים. הא׳ שאמר שגנב יעקב את לבן מבלי הגיד לו דבר ממה שנזכר למעלה ר״ל דברי בניו ושפניו אינ׳ עמו כתמול שלשום כי הנה במה שלא הגיד לו יעקב דבר מזה בו בטח לבו ולא הבין אם היה רצונו לברוח וזהו כי בורח הוא. והב׳ כי הספיקה חכמת יעקב וערמימותו לעשות מעשיו באופן שגנב את לב לבן עד שאפילו לב לבן לא עלה בדעתו ולא הגיד לו כי בורח הוא ר״ל שהיה רוצה לברוח כי להיות כי לב האדם לפעמי׳ יגיד לו מה שיהיה מכח הדברי׳ שיראה. הנה יעקב נסתתר במעשיו באופן שלבו של לבן לא הגיד לו כי בורח הוא. והג׳ שהודיע הכתוב הזה שהסבה לשגנב יעקב את לב לבן בזה הוא מפני שלא הגיד לו כשבא מבית אביו כי בורח הוא מפני עשו שלא הגיד לו דבר מזה אלא שבאה מפני הקטט׳ שהיה ביניהם ובעבור שלא הגיד לו כי בורח הוא מפני עשו בטח לבו שלא יברח ג״כ מלפניו והותרה בכל א׳ מהפרושים האלה השאלה הו׳.
ואמר ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי – להגיד שיעקב עשה שלא כהוגן בהליכה זו בלי רשות לבן. כי אחר שהש״י הבטיחו בשמירה. והשם יתברך אשר לו היכולת היה יכול לומר ללבן אעפ״י שידע שהיה רוצה לילך. השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע כמו שא״ל בדרך. ולכן סיפר הכתוב כי יעקב נזהר משלוח ידו בנכסי חמיו ושלא גנב ממנו אפי׳ מחט אחד. כמו שאמר למעלה את כל קניינו. ולא נזהר מלגנוב את לב לבן. וזה נראה כאומרם אבא היאך מעשרין את התבן. ולזה ספרה התורה כי יעקב הקפיד שלא לגנוב כלום משל לבן ואח״כ רחל גנבה את התרפים. ויעקב גנב את לבו ולזה כתיב ויגנוב יעקב את לב לבן. כי התורה קראו גנב וזה על בלי הגיד לו כי בורח הוא. כי ראוי היה ליעקב שיגיד ללבן הליכתו והיה לו לישען באלהיו: אח״כ סיפר שעבר את הנהר. ואולי ששינה הדרך כדי להטעות ללבן כמו שעשה לעשו. וכשהשיג אותו סיפר שבא אליו האלהים וא״ל השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. הטעם בזה כמו שכתבו בזוהר כי לא היה לבן הולך להלחם עמו ברוב עם כי רבים היו עם יעקב מעם לבן. אבל כוונתו היתה לעוקרו מן העולם בדברי כישוף ונחש. ולכן לא א״ל השמר לך מעשות לו רע. אלא מדבר בדברי פיך און ומרמה עם יעקב. כי יש לך לידע כי לא נחש ביעקב וזה חסד גדול שעשה הש״י עם יעקב. ולזה צותה התורה בהבאת הבכורים וענית ואמרת ארמי אובד אבי. כלומר תעיד ותאמר ארמי בקש לעקור את הכל. כמו לא תענה ברעך עד שקר. או יאמר מטוב עד רע לדבר טוב או לעשות לו רע כדי שישוב עמך או רע על שברח. וכשהשיגו אמר לו מה עשית ותגנוב את לבבי. וחזר ואמר למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי. והרצון בזה שנתרעם משני דברים. האחד שגנב את לבבו ודיבר אחד בפה ואחד בלב וגנב דעתו כששמע דברי בני לבן וראה פניו רעים דיבר עם לבן דברי שלום. והסתיר ממנו כוונתו בענין שבזה גנב דעתו. והב׳ למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי. נתרעם ממנו שנחבא לברוח וברח בהחבא ולא הרגיש בו אדם. ואולי ברח בלילה. ובזה ותגנוב אותי לומר שגנבו כולו ולא לבו וזה רמז על גניבת בניו ובנותיו שהם עצמו ובשרו. וזהו ותגנוב אותי. ואשלחך בשמחה ובשירים לפי שאנו הפכים זה לזה. ובזה גלה לו שאולי היה מעכב בניו ובנותיו. ולכן אמר ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי:
ויגנב יעקב את לב לבן – שלא הראה לו שהרגיש כלל במה שקבל עליו לשון הרע ובמה שלא היו פניו עם יעקב כתמל שלשם.
הארמי – וזה עשה מפני שהיה ״לבן ארמי״, בעל מרמה, באופן שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר מזה היה סופר כל צעדיו, ולא היה אצל יעקב דרך להמלט.
על בלי הגיד לו – כמו ״על עולת התמיד״ (במדבר כ״ח:י׳). הראה יעקב עצמו כאלו בלתי מרגיש באיבת לבן, מלבד שלא הגיד לו שחפץ ללכת, וכל זה עשה לא להעדר מוסר אלא כמוכרח,
וזה: כי ברח הוא – מדאגה שיגזלהו לבן בעזרת אנשי עירו, כמו שאמר בהתנצלותו ללבן אחר כן (פסוק לא).
ויגנוב יעקב את לב לבן; he did not reveal with a single facial expression that he was aware that Lavan had accepted the badmouthing of him by Lavan’s sons, nor the fact that Lavan’s own demeanour vis-à-vis him had changed.
הארמי, the reason why Yaakov acted as if he had not noticed the change of Lavan;s attitude was that Lavan was a swindler, genetically. If he had thought that Yaakov had become aware of his changed attitude he would have spied on Yaakov every minute of the day so that Yaakov would not have been able to leave with his belongings unnoticed.
על בלי הגיד לו, the word על here is used as in על עולת התמיד in Numbers 28,10 where it means: “with, in addition to.” Yaakov acted as if unaware of Lavan’s hatred in addition to not informing him of his intended departure. All of this was not exactly in accordance with accepted norms of conduct, but as dictated by sheer necessity, his survival instinct.
כי בורח הוא; out of fear that Lavan would rob him with the aid of the people of his town. He said so to Lavan later when explaining his decision and his actions.
ויגנוב וגו׳ על בלי וגו׳ – קשה איך יוצדק לומר אליו שהוא בורח שאומר על בלי הגיד לו כי בורח. ואולי שהכוונה היא שנתחכם יעקב כשספר ללבן כל מעשיו והנהגותיו העלים ממנו ערמת הבריחה והוסיף לשלול אותה ממנו במה שהיה שואל ממנו לשלחו בזה היה מצדיק לבן כי לא יברח כלל, שאם לא כן למה היה שואל ממנו שישלחהו ובזה גנב לבו, והוא אומר ויגנוב וגו׳ ובמה גנב על סבת שלא הגיד לו בסיפור מעשיו כי יערים לברוח כשיצטרך לברוח. ובזה מצינו טעם בעיקר הודעת כתוב זה שבא לומר טעם שבו השיג הבריחה, כי זולת זה היה נותן לב לבן לשמור אותו מלברוח באיזה אופן שיהיה אלא שגנב לבו ובזה מצא הכנה לאסוף כל אשר יש לו וברח ואין יודע, והוא שאמר סמוך לזה ויברח הוא וכל אשר לו וגו׳ והבן.
ויגנב יעקב את לב לבן הארמי, Jacob deceived Laban the Aramite, etc. It is difficult to justify the expression "fled" which is applied here to a departure without previous good-byes. Perhaps what is meant is that when Jacob gave Laban an accounting about all that he had done, etc., he concealed the fact that he intended to leave him. He presumably asked Laban to dismiss him, thus in effect telling Laban that he had no intention of leaving without a proper ceremony. Had Laban had the slightest notion that Jacob intended to take his family and leave without a send-off, he would have had him watched day and night. The successful flight was possible only because Jacob "stole" Laban's heart. Basically, our verse wanted to explain how it was that Jacob succeeded to depart unnoticed with all his family, herds and flocks.
ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי – התורה קורא אותו כאן ״לבן הארמי״ לפי שאמרה שגנב יעקב לבבו והתמכר1 לפניו כמו שאפרש בעז״ה ״ויעקב איש תם״ לא יעשה כן לעמיתו, אבל התיר לעצמו לעשותו ללבן, שבכל מעשיו לא נהג עמו כאח ממשפחת אברהם ונחור, אלא כארמי מאנשי ארם, שהיו רשעים ובוזי צדק. וזה דומה למקרא ״בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי, אחות לבן הארמי״2 על דרך שבארנוהו שם.
על בלי הגיד לו, כי בורח הוא – זה קשה. יעקב רצה לברוח בסתר, ואיך יגיד לו? ומה טעם לכל המקרא הזה? ואנו יודעין מן המאורע שהחריש יעקב, ולבן לא ידע מאומה. גם טענת לבן ״ותגנוב את לבבי״, מה ענין המליצה הזאת? והוא ואמר אחר כך ״ולא הגדת לי״ {ועל אונקלוס ז״ל קשה בפירוש הכתוב כי תרגם ״כי בורח הוא״ ״ארי אזיל הוא״. השוה בורח להולך. וכן תרגמו בכל הפרשה. ותרגם ״ותברח מפניה״3 ״וערקת מן קדמהה״. וכן ״אנכי בורחת״ ״אנא ערקת״.⁠4 לפי שלחצתו כאן מה ששאלנו, ופירש הכתוב ״ויגנב יעקב את לב לבן״ שהעלים ממני ולא גלה לי שהוא הולך משם. ואם כן אין צורך בכל המקרא הזה, שמן הענין למדנו שלא גלה יעקב ללבן שרוצה ללכת משם. גם ממה שדבר אליו לבן נראה שיש בזה ענין אחר. גם קשה לתרגם מלה אחת בשתי דרכים?} והאמת כי מלת ״לב״ על השכל והבינה שבנפש. והיתה תחבולת יעקב שכל רעת לבן שבלבו לא התראה לפניו כמרגיש בדבר, ועל כן כששמע דברי בני לבן שדברו עליו דופי לא היה קובל עליהם אצל אביהם. וכן כשראה פני לבן שנוהג עמו בשנאה לא שאל על אודת הדבר, ולא צעק ״למה פניך רעים? מה עשיתי לך? ואם ככה אתה עושה לי, מרה תהיה באחרונה. ולא טוב עוד שבתנו יחד״, וכל כדומה לזה, שיבין לבן מדבריו שירא לשבת אתו, ושבוחר להתרחק ממנו. אלא יותר שהיו הם מריעים5 היה יעקב מראה פנים צהובות, כאילו שמח להיות בחברתו. בעבור כי בשבתו עמו ברכו י״י ופרץ מעשהו. ולכן לא עלה על לב לבן שֶׁמֵעַתָּה יחפוץ יעקב לשוב לארצו. וזהו ״ויגנב יעקב את לב לבן הארמי״. ואיננו על ברחו משם אלא על הזמן שישב עמו, בהתמכרותו גנב את שֵׂכֶל לבן ובינתו, ולא חשב כלל שילך יעקב משם.
ומלת ״בריחה״ פירשנו בפירוש ״ותברח מפניה״6 שאין המלה הזאת על הנמלט מסכנה שעליו יאמר לשון ״ניסה״. אבל ״בריחה״ הוא על הנוסע ממקומו מדאגה שאם יתעכב יבוא לידי צער או סכנה. ובין שהולך בגלוי או בסתר נקרא תמיד ״בריחה״. שהרי יעקב יצא מבאר שבע ונטל רשות מאביו ואמו וממשפחתו. ואע״פ כן נקראת הליכתו ״בריחה״, כאמרו ״לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך״7 וכתוב ״ויברח יעקב שדה ארם״.⁠8 מפני שיצא ממקומו מדאגת חמת אחיו. וכן הגר הלכה בגלוי, ואמר ״ותברח״ לפי שדאגה מֵהִתְעֲנּוּת יותר תחת שרה, ועל כן עזבה את מקומה. וכן כאן, אילו היה טוען עם לבן על דברי בניו ועל פניו הרעים, והיה אומר שדואג על הימים הבאים שלא יהיה בהן חפץ ושטוב יותר להרחיק ממנו, ולא היה קשה בעיני לבן אם אח״כ בורח בסתר, כמו שעשה עכשיו לפי שירא ממנו. אבל יעקב גנב את לב לבן, וחשב לבן שלב יעקב רק טוב עמו, ושאין בו טינא עליו כלל. ולכן כשברח בסתר חרה לו מאד. וזהו שפירש הכתוב שגניבת הלב היה ״על בלי הגיד לו כי בורח הוא״, שלא הגיד לו לְפָנִים שום רמז כי בדעתו לברוח, כלומר לנסוע ממנו, מדאגה שיעברו עליו ימים רעים. ומלת ״בורח״ ענינו שדעתו לברוח מעליו. וזה הפירוש נכון מאד בפשט המקרא.
1. ראו מל״א (יד, ה) ״מתנכרה״, ופירשו שם: לובשת לבוש שלא יכירו אותה מי היא.
2. בראשית כה, כ.
3. שם טז, ו.
4. שאלת הרב מדוע אונקלס לא תרגם כאן לשון ״עריקה״.
5. עושים לו רעות.
6. בראשית טז, ו.
7. שם לה, א.
8. הושע יב, יג.
בלי הגיד לו – לא הראה לו במעשיו שדעתו לברוח1, כמבואר בבראשית (הרכסים לבקעה בראשית ג׳:י״א)2.
1. הרכסים לבקעה בא כאן ליישב את הקושי שאם אמר לו שבורח, הרי אינו בורח (ראה מלבי״ם)!? וראה רש״ר הירש (בפסוק הקודם): ״גניבת הדעת של יעקב הייתה בכך שלא הראה כל רמז ללבן, לא במעשה ולא בהבעת פניו, שאכן חש בשינוי שחל ביחסו של לבן אליו וכו׳⁠ ⁠⁠״. ורש״ר הירש מוסיף ש״כי ברח הוא״, זה טעם על מה שלא הגיד, כי רצה דוקא לברוח, שלא יגרשנו לבן בערום וחוסר כל. ותרגום אונקלוס שינה תרגום ״כי ברח״, ותרגם ״ארי אזיל״, ולא תרגם ״ארי ערק״, נראה שהרגיש בקושיא זו, והשוה שד״ל בשם רש״ד ״לא הגיד לו מקודם שיש בדעתו לילך לו מביתו מהרה, כי הולך הוא היל״ל, אלא לפי שבאמת בורח היה מיראת הנזק, תפש הכתוב לשון בורח (נתיבות השלום)״.
2. השוו גם הרכסים לבקעה דברים כ״ו:ב׳. ולדברי הרכסים לבקעה, יתכן גם ש״ויגד ללבן בים השלישי״ (בראשית ל״א:כ״ב), פירושו, ששם לב, ולא הגדת המגיד.
ויגנב יעקב – לא הראה ללבן שהרגיש כלל במה ששמע מבניו ובמה שלא היו פניו עמו כתמול שלשום, שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר מזה, היה סופר כל צעדיו ולא היה ליעקב דרך להמלט, לכן הוצרך לברוח בהחבא ולגנוב את דעתו:
את לב לבן הארמי – הוסיף מלת הארמי, כלומר אעפ״י שהוא הארמי הקוסם ובעל ערמה גדולה, אבל לדעת בעל הטעמים שחיבר מלת לב עם לבן, והפריד מהם מלת הארמי, יראה כאילו תואר ארמי מוסב אל לב, כי לולי כן היה ראוי להפסיק במלת לב ולחבר לבן הארמי יחד, ואפשר שמפרש לשון ארמי כמו רמאי בחילוף האותיות ופירושו שהוצרך יעקב לרמות את לבן בעבור שהיה רמאי, כדרך עם עקש תתפתל, אבל פירוש זה רחוק מפשטות הכתוב:
על בלי הגיד לו – לא שיאמר לו אני בורח, כי זה לא יתכן, אלא חסר כאן המגיד, ופירושו על בלי הגיד לו המגיד, והודיע הכתוב שהצליח יעקב בעצתו ועלתה לו לגנוב את דעת לבן עם היותו בקי בערממיות, לפי שלא היה אדם שהגיד לו דבר מבריחת יעקב, כי הסכימו כלם על ידו:
על בלי – כי דרך לב האדם לעורר אותו מה שבלב חברו לעשות לו, והי׳ מן הטבע שלב לבן יגיד לו ויודיענו כי יעקב יברח ממנו, אמנם בחכמת לבו עשה יעקב להתנהג עם לבן באופן שלא יגיד לבבו ולא יודיענו כי יעקב בורח ממנו, כי הי׳ מתראה לפניו כאילו טוב לו עמו וייטב בעיניו לשבת אתו, ולסבה זו הי׳ לבן מדמה כי לב יעקב אתו כתמול שלשום, ובדרך זה גנב יעקב את לב לבן שלא הרגיש בלבבו שום השתנות שיודיענו ויגידנו מבריחתו (רמ״א).
על בלי הגיד לו כי בורח הוא – לא הגיד לו מקודם שיש בדעתו לילך לו מביתו מהרה, כי הולך הוא היל״ל, אלא לפי שבאמת בורח היה מיראת הנזק, תפש הכתוב לשון בורח (נתיבות השלום).
שאלות:
מ״ש ויגנוב יעקב את לב לבן נתקשו כלם בבאורו, וכי הי״ל להגיד שהוא בורח הלא אז לא יקרא בורח: מ״ש מה עשית, הלא ידע מה שעשה שרוצה לצאת אל בית אביו, ולמה כפל מה עשית למה נחבאת, ואמר ותגנוב את לבבי ותגנוב אותי, וסיים עתה הסכלת עשו ואם עשה זה בסכלות י״ל התנצלות. ואיך אחר השאלות מה עשית אמר ועתה הלוך הלכת לבית אביך שזה מישב כל הקושיות שאינו בורח רק הולך לבית אביו, ולמה הקדים לזה מה שיש לאל ידו לעשות עמו רע.
ויגנב – ר״ל וע״י התחבולות האלה גנב את לב לבן, על שע״י תחבולות האלה שלא נשמר משום אדם ועשה א״ע כהולך מדעת לבן ולא כבורח, עי״ז לא נמצא איש אחד שיגיד ללבן כי בורח הוא, כי לא עלה על לב שום אדם שהוא בורח, ועי״כ.
{The meaning of ‘Yaqov deceived Lavan’, which has stymied the commentators.}
YAQOV DECEIVED. By means of these stratagems he deceived Lavan the Aramean. Because he did not hide from anyone, pretending to go with Lavan’s knowledge rather than to be escaping, not one who was there was telling him that he was about to flee. It did not occur to anyone that he was fleeing.
{לבן הארמי: פירש הכתוב כאן ״הארמי״, לומר, דאע״ג שהוא ארמי מיוחד ברמאות, מכל מקום יעקב החכים לגנוב לבבו. והרמב״ן כתב בפסוק כ״ד: אע״ג שהוא הארמי הקוסם בעל התרפים (מכל מקום מצא לו).}
על בלי הגיד לו1: שלא הגיד לב לבן לו כי יברח יעקב, ומשום הכי לא נשמר ממנו.
1. לדעת כל המפרשים הנושא של ״בלי הגיד לו״ הוא יעקב, ודנים הם במשמעות ״על״. אך רבינו יפרש ״בלי הגיד לו״ מוסב על ״לב לבן״, שיעקב גנב את לב לבן בזה שלב לבן לא הגיד לו כי יעקב בורח. וכך באברבנאל, ועיין ב׳הכתב והקבלה׳, ודו״ק.
ויגנב ... את⁠־לב לבן – יעקב גנב את מהותו⁠־משמעותו של לבן, כמו κλέπτειν νόον.
הארמי – כאןא מתואר לבן כארמי, כזר; כך הוא נראה עכשיו בעיני יעקב שברח מפניו.
על⁠־בלי הגיד לו – ״בלי״ עם פועל מקור אחריו; השווה איוב מ״א:י״ח ועוד רבים.
כי ברח הוא – השווה רמב״ן ומלבי״ם. ברם, אין הכרח בפירושם. ״כי ברח הוא״ מהווה את תיאורו האוביקטיבי של מצב, אף כי יעקב ודאי היה אומר — כי הולך הוא. השווה — ״אשר לא ידעת״, דברים י״ג:ז׳.
א. {בנדפס: כמן.}
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנואור החייםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144