ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי – התורה קורא אותו כאן ״לבן הארמי״ לפי שאמרה שגנב יעקב לבבו והתמכר1 לפניו כמו שאפרש בעז״ה ״ויעקב איש תם״ לא יעשה כן לעמיתו, אבל התיר לעצמו לעשותו ללבן, שבכל מעשיו לא נהג עמו כאח ממשפחת אברהם ונחור, אלא כארמי מאנשי ארם, שהיו רשעים ובוזי צדק. וזה דומה למקרא ״בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי, אחות לבן הארמי״2 על דרך שבארנוהו שם.
על בלי הגיד לו, כי בורח הוא – זה קשה. יעקב רצה לברוח בסתר, ואיך יגיד לו? ומה טעם לכל המקרא הזה? ואנו יודעין מן המאורע שהחריש יעקב, ולבן לא ידע מאומה. גם טענת לבן ״ותגנוב את לבבי״, מה ענין המליצה הזאת? והוא ואמר אחר כך ״ולא הגדת לי״ {ועל אונקלוס ז״ל קשה בפירוש הכתוב כי תרגם ״כי בורח הוא״ ״ארי אזיל הוא״. השוה בורח להולך. וכן תרגמו בכל הפרשה. ותרגם ״ותברח מפניה״3 ״וערקת מן קדמהה״. וכן ״אנכי בורחת״ ״אנא ערקת״.4 לפי שלחצתו כאן מה ששאלנו, ופירש הכתוב ״ויגנב יעקב את לב לבן״ שהעלים ממני ולא גלה לי שהוא הולך משם. ואם כן אין צורך בכל המקרא הזה, שמן הענין למדנו שלא גלה יעקב ללבן שרוצה ללכת משם. גם ממה שדבר אליו לבן נראה שיש בזה ענין אחר. גם קשה לתרגם מלה אחת בשתי דרכים?} והאמת כי מלת ״לב״ על השכל והבינה שבנפש. והיתה תחבולת יעקב שכל רעת לבן שבלבו לא התראה לפניו כמרגיש בדבר, ועל כן כששמע דברי בני לבן שדברו עליו דופי לא היה קובל עליהם אצל אביהם. וכן כשראה פני לבן שנוהג עמו בשנאה לא שאל על אודת הדבר, ולא צעק ״למה פניך רעים? מה עשיתי לך? ואם ככה אתה עושה לי, מרה תהיה באחרונה. ולא טוב עוד שבתנו יחד״, וכל כדומה לזה, שיבין לבן מדבריו שירא לשבת אתו, ושבוחר להתרחק ממנו. אלא יותר שהיו הם מריעים5 היה יעקב מראה פנים צהובות, כאילו שמח להיות בחברתו. בעבור כי בשבתו עמו ברכו י״י ופרץ מעשהו. ולכן לא עלה על לב לבן שֶׁמֵעַתָּה יחפוץ יעקב לשוב לארצו. וזהו ״ויגנב יעקב את לב לבן הארמי״. ואיננו על ברחו משם אלא על הזמן שישב עמו, בהתמכרותו גנב את שֵׂכֶל לבן ובינתו, ולא חשב כלל שילך יעקב משם.
ומלת ״בריחה״ פירשנו בפירוש ״ותברח מפניה״6 שאין המלה הזאת על הנמלט מסכנה שעליו יאמר לשון ״ניסה״. אבל ״בריחה״ הוא על הנוסע ממקומו מדאגה שאם יתעכב יבוא לידי צער או סכנה. ובין שהולך בגלוי או בסתר נקרא תמיד ״בריחה״. שהרי יעקב יצא מבאר שבע ונטל רשות מאביו ואמו וממשפחתו. ואע״פ כן נקראת הליכתו ״בריחה״, כאמרו ״לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך״7 וכתוב ״ויברח יעקב שדה ארם״.8 מפני שיצא ממקומו מדאגת חמת אחיו. וכן הגר הלכה בגלוי, ואמר ״ותברח״ לפי שדאגה מֵהִתְעֲנּוּת יותר תחת שרה, ועל כן עזבה את מקומה. וכן כאן, אילו היה טוען עם לבן על דברי בניו ועל פניו הרעים, והיה אומר שדואג על הימים הבאים שלא יהיה בהן חפץ ושטוב יותר להרחיק ממנו, ולא היה קשה בעיני לבן אם אח״כ בורח בסתר, כמו שעשה עכשיו לפי שירא ממנו. אבל יעקב גנב את לב לבן, וחשב לבן שלב יעקב רק טוב עמו, ושאין בו טינא עליו כלל. ולכן כשברח בסתר חרה לו מאד. וזהו שפירש הכתוב שגניבת הלב היה ״על בלי הגיד לו כי בורח הוא״, שלא הגיד לו לְפָנִים שום רמז כי בדעתו לברוח, כלומר לנסוע ממנו, מדאגה שיעברו עליו ימים רעים. ומלת ״בורח״ ענינו שדעתו לברוח מעליו. וזה הפירוש נכון מאד בפשט המקרא.
1. ראו מל״א
(יד, ה) ״מתנכרה״, ופירשו שם: לובשת לבוש שלא יכירו אותה מי היא.
2. בראשית כה, כ.
3. שם טז, ו.
4. שאלת הרב מדוע אונקלס לא תרגם כאן לשון ״עריקה״.
5. עושים לו רעות.
6. בראשית טז, ו.
7. שם לה, א.
8. הושע יב, יג.