×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל⁠־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה⁠־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם⁠־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃
Rachel saw that she had not born children to Yaakov, and Rachel became envious of her sister. She said to Yaakov, "Give me children! If not, I am dead!⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניטור הפירוש הארוךעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[א] 1ותקנא רחל באחתה, א״ר יצחק כתיב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה׳ כל היום (משלי כ״ג:י״ז) ואת אמרת ותקנא רחל באחותה, אלא מלמד שקנאתה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שהיא צדקת לא היתה יולדת. (בראשית רבה עא)
[ב] 2ותקנא רחל באחתה, ד׳ מדות בנשים וכו׳ הנשים גרגרניות קנאתניות ועצלתיות צוותניות וכו׳ קנאתניות מנין שנאמר ותקנא רחל באחותה. (אדר״נ נו״ב פמ״ה)
[ג] 3הבה לי בנים, אם תבקש אתה אני יולדת עשה כשם שעשה יצחק אביך, שהיתה אשתו עקרה והתפלל עליה שנאמר ויעתר יצחק (בראשית כ״ה:כ״א). כו׳ עשה כשם שעשה אברהם זקניך. (אגדת בראשית פנ״ב)
[ד] 4הבה לי בנים, ולא אמרה תנה לי, מלמד שבאותן שבע שנים שעבד יעקב ברחל, היה מבטיחה ואמר לה, עתיד הקב״ה להוציא ממני שנים עשר שבטים, אמרה לו אימתי, אמר לה לקץ שאמר לי אבא יצחק, לפיכך אמר יעקב ללבן, הבה את אשתי כי מלאו ימי (בראשית כ״ט:כ״א), מלאו הימים שאמר אבא לעמוד עם לבן, כו׳ אמרה רחל הבה לי בנים, הבה לי אותן הבנים שאמרת לי באותן שבע שנים שהיית עובד בעבורי א״ל בא אביך במרמה והשכיב אצלי לאה, וקבלם היא עצמה, אמרה לו ועדיין אין לה שנים עשר כמו שאמרת עתה תן לי אלו האחרים שעדיין לא נולדו. (אגדת בראשית פנ״ב)
[ה] 5ותאמר אל יעקב הבה לי בנים. אמרו מפני מה נקנסה על רחל מיתה בדרך שהשוות את הצורה ליוצרה. (ילקוט מעין גנים כת״י)
[ו] 6ואם אין מתה אנכי, אמר שמואל ארבעה חשובין כמת סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים, ומי שירד מנכסיו, וכו׳ מי שאין לו בנים מרחל ואם אין מתה אנכי. (בראשית רבה עא)
[ז] 7ואם אין מתה אנכי, אשה שהיא עקרה ואינה יולדת היא מתה (בתמיה) אלא אמרה רחל אם איני יולדת מן הצדיק הזה, אבא משיא אותי לעשו הרשע ואני מתה עמו לעולם הבא שנאמר תמותת רשע רעה (תהלים ל״ד:כ״ב). לכך אמרה ואם אין מתה אנכי. (אגדת בראשית פנ״ב)
[ח] ואם אין מתה אנכי, מה ראתה לומר הבה לי בנים אלא שנתנבאת שהיא מתה במהרה שנא׳ ואני בבאי מפדן וגו׳ (בראשית מ״ח:ז׳) אמרה לו תן לי בנים עד שלא אמות, הה״ד הבה לי בנים [ואם אין מתה אנכי.] (אגדת בראשית פנ״ב)
1. אגד״ב פנ״ב ותקנא רחל באחותה מה ראתה לקנאות עכשיו, כשראתה אחותה נכנסת לחופה לא קנאתה, ועכשיו קנאתה, למה קנאתה אלא במעשיה הטובים קנאתה אמרה אלולי שהיא צדקת ממני לא היה הקב״ה נותן לה בנים קודם ממני לפיכך קנאתה במעשיה, שכן כתיב אל יקנא לבך בחטאים וגו׳. ובהערות מהרש״ב שם מביא מכת״י אגדת בראשית בסגנון אחר למה קנאתה עתה ולא בעת הכנסתה לחופה, מכלל שלא קנאתה באחותה אלא במעשיה הכשרים של יעקב קנאתה ואמרה לא בשביל שאחותי צדקת יותר ממני הקדמתי להוליד בנים אלא בשביל מעשיו הטובים של יעקב ויראת שמים שבו, ומנין שביעקב קנאתה ולא באחותה שנאמר אל יקנא לבך בחטאים. וצ״ל לפי דרש זה הפירוש ותקנא רחל באחותה שזכתה וקדמתה להוליד מיעקב בשביל גודל צדקתה ועי׳ לקמן מח, ז.
2. ב״ר פי״ח ב. פמ״ה ה. ולעיל בתו״ש פ״ג אות כט. פי״ח אות קמא. ובמדרש הגדול כל הנשים קניות ורחל מעידה בכך.
3. בלקח טוב בקש עלי רחמים כשם שביקש אביך בעד רבקה. ובמדרש אגדה התפלל לפני המקום עלי כו׳. וראה ברש״י וברמב״ן כאן. ובאגדת בראשית יש עוד דרש מענין זה הבה לי בנים אמרה לו אם מבקש אתה אני יולדת, כשבקשת עשית צאן שילדו שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות. וזה תמוה דהרי מעשה זו היתה זמן רב אח״כ, ובהערות מהרש״ב שם כ׳ דבכת״י אגד״ב חסר מאמר זה.
4. לעיל פכ״ט אות סח. ובכת״י חמאת החמדה כ׳ ונראה לי בעניותי שרחל אמרה ליעקב שעיקר נשואיך אני הייתי ולמעני אמרת לאבי הבה את אשתי, ועתה אין הבה שהם י״ב בנים, ואם אין הבה כולם או מקצתן ואם לאו מתה אנכי גם יראה שבדבריה היה כן, בעת שילדה בנימין ונשלמו י״ב שבטים מניין ״הבה״ מתה. ובכת״י רמזי התורה לר״י הבה לי בנים, רמז שגם יהיה לי י״ב [שגם לי יהיה י״ב] שבטים מנין ״הבה״. ובס׳ צרור המור כתב וכן מצאתי במדרש שאם אמרה תנה לי בנים לא היתה לה תקומה אבל אמרה הבה לרמוז כנגד הקב״ה כמו שאנו כותבים הב״ה בראשי תיבות ולזה אמרה הבה ולא תנה לי.
5. המשך המאמר בילקוט כת״י מעין גנים. ובכת״י ילקוט שו״ת על התורה הם אמרו כמה גדול כוחן של צדיקים [נביאים] שהן מדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ועל דמות הכסא. כיצד מגנים את רחל במה שדמתה צורה ליוצרה והרי הם שבחו את זה בצדיקים. התשובה, מה שאמרו ברחל מפני שהשות את הצורה ליוצרה כלומר לא הבדלה הבורא לנברא כמו שאמרה הבה לי בנים ואין נותן בנים אלא הבורא, ומה שאמרו בצדיקים מדמין את הצורה ליוצרה כלומר שהם מדמים את השכל האנושי לשכל הפועל. עי׳ לקמן י.
6. נדרים סד: ע״ז ה. שמו״ר פ״ה ד. תנ״י ויצא יט. תנחומא צו יג. איכה רבה (ג, ו) ובפרקא דרבינו הקדוש בבא ארבעה. ולענין יורד מנכסיו מובא בירושלמי נדרים פ״ט ה״ב. ובפדר״א פ״מ. ונוסחא חדשה במאמר זה מובא בכת״י מדרש הבאור הבה לי בנים, ״חמשה״ נקראו מתים בחייהם. ואלו הן הסומא, והמצורע, ומי שירד מנכסיו, ״והרשעים״. ומי שאין לו בנים, כו׳ והרשעים שנ׳ כי לא אחפוץ במות המת וכן הוא אומר על פי שנים עדים יומת המת. ועי׳ ברכות יח: ולקמן אות ז. ובס׳ אמונות ודעות לרס״ג מאמר י. פ״ט.
7. ע׳ לעיל בתורה שלמה פכ״ט אות נד. בבאור. ולעיל בבאור אות ו. דהרשעים בחייהם נקראו מתים. ועי׳ ז״ח קט.
וַחֲזָת רָחֵל אֲרֵי לָא יְלֵידַת לְיַעֲקֹב וְקַנִּיאַת רָחֵל בַּאֲחָתַהּ וַאֲמַרַת לְיַעֲקֹב הַב לִי בְנִין וְאִם לָא מָיְתָא אֲנָא.
Rachel saw that she was not bearing children to Yaakov. Rachel became jealous of her sister, and she said to Yaakov, “Give me children; if not, [it is like] I am dead.”

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי
וַחֲזָת רָחֵל אֲרֵי לָא יְלֵידַת לְיַעֲקֹב וְקַנִּיאַת רָחֵל בַּאֲחָתַהּ וַאֲמַרַת לְיַעֲקֹב הַב לִי בְנִין וְאִם לָא מָיְתָא אֲנָא
כפל מלת לָא
א. בדרך כלל אונקלוס נמנע מלכפול לשונו בפסוק אחד. אבל מחמת דלות הלשון הארמית תרגם כאן שתי מלות השלילה לֹא ואַיִן בכפל תיבת לָא: ״כִּי לֹא יָלְדָה״ – ״אֲרֵי לָא יְלֵידַת״ וגם ״וְאִם אַיִן״ – ״וְאִם לָא״.⁠1 ודוגמתו ״כי לא המטיר ה׳... ואדם אין״ (בראשית ב ה) ״אֲרֵי לָא אַחֵית ה׳... וַאֲנָשׁ לֵית״.⁠2
ת״א כטעמים
ב. וְאִם-אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי שטעמו מלרע הוא לשון הווה, לכן תרגם ״מָיְתָא אֲנָא״. אבל להלן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֝ל (בראשית מח ז) שטעמו מלעיל הוא לשון עבר, ומתורגם ״מֵיתַת עֲלַי רָחֵל״.⁠3
1. וכן ״היש ה׳ בקרבנו אם אַיִן״ (שמות יז ז) ״אִם לָא״. ומאותו הטעם גם מלות השלילה אַל ולֹא מתורגמות לָא אפילו בפסוק אחד כמבואר בפסוק ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע״ (שמות כג א).
2. על חיסור תיבות למניעת כפל עיין גם ״אל נא״ (בראשית יט ז).
3. כרשב״ם: ״מתה אנכי – טעמו למטה שהוא פּוֹעֵל, אבל מתה עלי רחל טעמו למעלה, שהוא לשעבר״. וכעין זה לעיל ״וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה״ (בראשית כט ו) ״אָתְיָא״ ורש״י שם. וראה ״חליפות שמלות״.
וחמת רחל ארום לא הוות ילדה ליעקב וקניית רחל באחת⁠[ה] ואמרת ליעקב הב לי בנין ואין לא מיתה אנהא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מיתה אנה״) גם נוסח חילופי: ״מן מיתה אנא חשיבא״.
וחמת רחל ארום לא ילידת ליעקב וקניאת רחל באחת⁠(א){ה} ואמרת ליעקב צלי קדם י״י ויהב לי בנין ואין לא הי כמיתא אנא חשיבא.
And Rahel saw that she bare not to Jacob, and Rahel was envious of her sister, and said to Jacob, Pray before the Lord that He give me children; and if not, my life I shall reckon as the dead.
[ו] וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה וגו׳ וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ – אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב: אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה׳ כָּל הַיּוֹם (משלי כ״ג:י״ז), וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁקִּנְּאַתָּה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, אָמְרָה אִלּוּלֵי שֶׁהִיא צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה יוֹלֶדֶת. וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים, מְצֹרָע, וְסוּמָא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים, וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו. מְצֹרָע, דִּכְתִיב: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת (במדבר י״ב:י״ב). סוּמָא, דִּכְתִיב: בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם (איכה ג׳:ו׳). מִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה וגו׳. וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ (שמות ד׳:י״ט), וְכִי מֵתִים הָיוּ וַהֲלוֹא דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן.
ותאמר אל יעקב הבה לי בנים – התפלל לפני המקום עלי כשם שעשה אברהם לשרה, ויצחק נמי לרבקה, כדכתיב ויעתר יצחק וגו׳ (בראשית כ״ה:כ״א).

רמז קכז

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְּיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ – כְּתִיב ״אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה׳ כָּל הַיּוֹם״, וְאַתְּ אָמַרֵת וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, אֶלָּא קִנְאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, אָמְרָה, אִלּוּלֵי שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת [לֹא] הָיְתָה יוֹלְדָה.
וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין כְּמֵת, סוּמָא, וּמְצֹרָע, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו. סוּמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג׳:ו׳) ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״. מְצֹרָע, (במדבר י״ב:י״ב) ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו, (שמות ד׳:י״ט) ״כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ״, וְכִי מֵתִים הָיוּ וַהֲלֹא דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.
ולמא ראת רחל אנהא לם תלד ליעקוב חסדת אכ֗תהא וקאלת לה אסתרזק לי ולדא ואלא פאנא מאתה.
וכאשר ראתה רחל שלא ילדה ליעקב, קינאה באחותה ואמרה לו: בקש עבורי בנים, ואם לא הריני מתה.
ותקנא – קנאה במעשיה. אמרה: אילולי שצדקתא ממני לא זכתה לבנים.
הבהב – וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה.
מתה – מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34 (אולי לאחר תיקון): ״שצדקה״. בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917: ״שהיתה צדקת״. בכ״י מינכן 5, דפוס רומא: ״שהיא צדקת״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917 נוסף כאן: ״לי בנים״.
ותקנא רחל באחתה RACHEL ENVIED HER SISTER – She was envious of her because of her good deeds, thinking, "Unless she were more righteous than I am she would not have been privileged to bear children (Bereshit Rabbah 71:6).⁠"
הבה לי GIVE ME [CHILDREN] – Did, then, your father act so towards your mother? Did he not pray on her behalf (Bereshit Rabbah 71:6).
מתה אנכי I AM A DEAD WOMAN – One may infer from this that he who is childless may be regarded as dead (Bereshit Rabbah 71:6).
ותרא רחל וגו׳ ותקנא באחותה1קנאתה במעשיה הטובים. אמרה אלולי שהיא צדקת לא היתה יולדת.
ותאמר אל יעקב הבה לי בנים2בקש עלי רחמים. כשם שביקש אביך בעד רבקה. דכתיב ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו (בראשית כ״ה:כ״א).
ואם אין מתה אנכי3אמר שמואל ד׳ חשובים כמתים. עני. ומצורע. וסומא. ומי שאין לו בנים.
1. קנאתה באחותה. ב״ר פע״א. וילקוט רמז קכ״ז. ורש״י עה״ת.
2. בקש עלי רחמים. עי׳ רש״י עה״ת שכתב הבה לי וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה.
3. אמר שמואל. נדרים ס״ד ע״ב. ב״ר שם. וילקוט שם. ושמ״ר פ״ה. תנחומא צו. צ״ל ר׳ שמואל ובילקוט גרס ר״ש בר נחמני ובב״ר ר״ש ונשמטו תיבות ב״נ. ובגמרא היא ברייתא.
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה – כל קנאה הסמוכה לב׳ הרי היא לשון תחרות, וכל הסמוכה ללמ״ד הרי היא לשון חיבה, ונדרש בפ׳ פנחס. ורבותינו דרשו ותקנא רחל באחותה, לא שקנאת בה דכתיב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה׳ כל היום (משלי כג יז), אלא במעשיה הטובים. אמרה אלמלא שהיתה צדקת לא היתה נפקדת:
ותאמר אל יעקב הבה לי בנים – אמרה בקש עלי רחמים שיתנו לי בנים בתפלתך כדרך שנתנה לאמך בעבור תפלה:
ואם אין מתה אנכי – כלומר כמתה אני חשובה, דאמר שמואל ד׳ חשובין כמתים. עני, דכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים נפשך (שמות ד יט). סומין, דכתיב במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג ו). מצורע. דכתיב אל נא תהי כמת (במדבר יב יב). מי שאין לו בנים דחשיב כמת, דכתיב ואם אין מתה אנכי. מתה שהטעם בתי״ו משמע מתה ממש מתה כבר. היינו אפעל, אבל בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה יח), שהטעם במ׳ משמע קרובה למות. דהיינו פועל:
מתה אנכי – טעמו למטה שהוא פועל. אבל מתה עלי רחל (בראשית מ״ח:ז׳), טעמו למעלה, שהוא לשעבר.
Metah: The emphasis on the word metah is on the last syllable as it is on the paradigm of po'el.⁠1 However, metah in the phrase (Gen. 48:7), "Rachel died (metah) to my sorrow,⁠" has penultimate stress, because it is a past tense verb.⁠2
1. I.e. it is a qal active participle.
2. See simlarly Spurrell here and ad 29:6.
הבה לי בנים – שתתפלל לשם כאשר עשה אביך.
GIVE ME CHILDREN. Pray to God as your father did.⁠1
1. Pray to God as your father did when your mother could not conceive. Cf. Gen. 25:21. This is what Rachel meant by give me children. Rashi explains similarly.
ותראותקנא רחל באחתה – קנאה בטוב שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפילו אחד.
ותרא..ותקנא רחל באחותה, she saw that during the period that Leah bore 4 sons for Yaakov she had not even born him a single one.
ואם אין מתה אנכי – כלומר ׳אם לא יותן לי בן אהיה אובדת בצער׳1.
1. פב. גם הרמב״ן האריך לבאר כן לפי פשוטו, בניגוד למדרשם ז״ל בנדרים (סד:) שהביא רש״י כאן, שדברי רחל מתפרשים ע״פ הכלל של ארבעה חשובים כמת וא׳ מהם מי שאין לו בנים.
ותקנא רחל באחתה – לא נתקנאה בה עד שילדה בן רביעי, שעכשיו נטלה יותר מחלקה הראוי לה מי״ב שבטים.
ותקנא רחל באחותה, "Rachel became jealous of her sister;⁠" she had not become jealous until after Leah had given birth to her fourth son. The reason was that by doing so she had received more than her "fair" share of the 12 sons Yaakov was supposed to sire.
הבה לי בנים – פי׳ שיתפלל עליה ואם אין מתה אנכי פירש״י שמי שאין לו בני׳ חשוב כמת. וכתב הרמב״ן ואני תמיה וכי על זה חרה אפו של יעקב ואמר התחת אלהים אנכי וכי אין דרך להתפלל אפי׳ על הנכריות שיפקדו ולמה אמר לה אבא לא היו לו בנים ואני יש לי בנים ואין לי להתפלל עליך ועל דרך הפשט אמרה שיתן לה בנים על כל פנים ובאמת דעתה שיתפלל עליה עד שיהיו לה בנים על כל פנים ואם אין תמית עצמה מפני הצער ובזה דברה שלא כהוגן בקנאתה לאחותה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים כדי שלא תמות בצערה וחרה ליעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע על כל פנים ובעבור שדברה כדרך געגועי נשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו ואמר שאינו במקום האלהים לפקוד העקרות על כל פנים ואינו חושש כי ממנה מנע פרי בטן ולא ממנו ואמר כן כדי לייסרה ולהכלימה וכשראתה שלא תוכל על תפלת יעקב התפללה לעצמה וזהו וישמע אליה אלהים:
הבה לי בנים, "get me children!⁠" Rachel demanded that Yaakov pray on her behalf, failing which she would die She considered any woman who had no children as "dead.⁠"
Nachmanides expresses his amazement at such an interpretation as he cannot understand why this was something that would infuriate Yaakov, as the Torah reports in the next verse when he upbraids her by asking if he was in place of the God Who had denied her children. One even prays on behalf of people to whom one is not married, so why should he feel offended by her demand that he pray on behalf of his wife? As to the comment by the Midrash that Yaakov rejected the comparison with Yitzchok praying for Rivkah to have children as inappropriate, seeing that Yitzchok at the time did not have children, whereas he, Yaakov did have already four children, surely that is not a reason why he should not pray on behalf of his favorite wife!?
According to the plain meaning of the text, Rachel demanded children from her husband. She threatened that if he refused to pray on her behalf she would kill herself. She would not lay a hand on herself, but she explained that she would simply die from frustration and shame, and would blame her death on her husband.
Yaakov's anger was aroused because she so misunderstood the power of prayer that she felt that the prayer of a צדיק automatically commits God to fulfill it. Yaakov thought that Rachel used the threat of her death as a ploy, something not unknown when women are denied having their way. At any rate, after telling Rachel that the matter was not really in his hands, seeing that God had granted him children but not from her, she decided to pray on her own behalf. This is what the Torah means in verse 22 that God "listened to her,⁠" as a result of which she bore Joseph.
וגם עקרותן של אמהות כלן היה מהשגחתו יתברך להודיע חבת הבנים אצל הקב״ה שכלן היו מאתו ובידו להשמע אל תפילתן של צדיקים וצדקניות שהקב״ה מתאוה להם.
[ג] אמנם כבר יראה צד עון אשר חטא ברחל משני צדדים אשר בעבורם נתמעט ונתעכב הכוונה. הראשון כי היתה לאה שנואה בעיני אישה והוא קובע דירתו אצלה ולא נזכר שהיא השתדלה להביאה ולקרבה אליו כמו שחוייב לאשה כמוה והוא מה שנאמר וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה והשני כי בראותה שלא נפקדה לא נזכר ששבה עד האלהים כמו שהזכירו חז״ל (בראשית רבה ס״ג) על רבקה וכמו שעשתה חנה (שמואל א א׳) אבל נאמר ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. הטילה עליו ההשתדלות על דרך הרפואות או על צד אחר בדרך געגועי הנשים וכמו שעשתה אחרי כן בדודאים.
The barrenness of the matriarchs had been pre-ordained in order to demonstrate God’s love for their eventual children, none of whom would ever have seen the light of day except for God’s personal intervention, enabling their respective mothers to conceive and give birth to them. Jacob committed two errors that contributed to the delay in Rachel becoming pregnant. When Sarah and Rebecca had found themselves barren, they had either offered their servants to their husbands in the hope of vicarious motherhood, or they had prayed, in the case of Rebecca. Rachel, having reacted to her misfortune by becoming angry, compounded her own problem. When God saw that Leah was hated by her husband, He steppd in to enhance Leah in Jacob's eyes by having her bear him sons. Thus Rachel's pregnancy had to be delayed, pending Leah gaining the consideration from her husband that was her due. Rachel's jealousy of her sister was a further impediment, since instead of being jealous, she should have prayed for children. We do not observe Hannah being jealous of Peninah; rather we observe her praying to God for a male child (Samuel I 1,9). After Jacob had made it plain to Rachel that instead of her angry outburst directed at him, she should have addressed herself to the source of her misfortune, i.e.to God, Rachel began to copy Sarah who had given Hagar to Abraham.
3) Rachel acknowledged the heavenly judgment. As soon as she realized that acting like Sarah produced results, she also admitted that she had been judged fairly.
4) When Leah, who had attributed all her fortunes and misfortunes to God, realized that despite her robust health she appeared to have become sterile, she saw in this some kind of punishment by God, and proceeded to give her maidservant Zilpah to her husband. The name "Gad,⁠" as "Bagad" (betrayed), indicates she had become aware she had committed a betrayal of her sister when she had gone along with Laban's trick of palming her off on Jacob instead of Rachel. The name Asher reflects that she was happy that Zilpah had born children from Jacob, that she was not jealous of that fact. When, she resumed bearing children herself after a while, she viewed this as proof that her atonement had been completed and expressed this by naming the child Issachar. The Torah describes Rachel's physiological problems by describing her as having a narrow womb. Medical science teaches that women with narrow wombs experience difficulties in giving birth. Rachel was aware of her problems; when Joseph was born she experienced no special discomfort due to God having expanded her womb on that occasion. No such special intervention by God occurred when she gave birth to Benjamin.
5) Once Joseph had been born, Rachel felt justified concerning her previous marital relations with her husband up to that time. As long as she had considered herself as unable to give birth to a live child and herself survive the birth, she had entertained doubts about the morality of having sexual relations with her husband, since the sole justification for that was the attempt to have children. Her "shame" had been removed therefore. Referring to future marital relations with her husband, she exclaimed "may God give me another son" (Maimonides, More Nevuchim, Section three Chapter 49).
6) Bereshit Rabbah 63 quotes an ancient tradition according to which the descendants of Esau will be defeated only by the offspring of Rachel. Now that Rachel had offspring, Jacob felt that the ground had been prepared for the eventual defeat of Esau. He therefore felt encouraged to go home and face Esau. Laban was interested in giving Jacob a fixed amount of wages. In this manner, should Jacob be found in possession of total wealth exceeding his wages less his expenses, his honesty could justifiably become suspect.
7) Jacob emphasized from the beginning that it had been his intention to take his wife and children back to Canaan with him. He had foreseen that six years later Laban might accuse him of stealing his daughters and grandchildren. Jacob said to Laban in effect, "You are aware that during the years I have served you, you have become far wealthier than you could have anticipated. This was due to the help of my God, who has enriched you for my sake. The time has now come to make myself a little richer.⁠" Laban wants Jacob to stay, in order to prove to himself if his new riches were due to the God of Jacob, or if this was part of his own mazzal. Jacob responds that such a request is phony, since Laban knew full well what his newfound wealth was due to. Secondly, Jacob, knowing that blessings do not descend on numbered items, rejects the idea of fixed wages. He also does not want Laban to be in a position to suspect him of amassing wealth in a fraudulent manner, as outlined.
8) The statement that Laban is to remove all speckled sheep etc. from the flock at this point, is to give him a chance to point to his own unassailable honesty. If he started out without even a single sheep of the skin-pattern discussed, Laban would never be able to claim that Jacob's new wealth was due to a nucleus Laban had provided. Jacob especially did not want an assist from Laban, since the latter did not even acknowledge that his own wealth was due to assistance from Jacob's God.
9) Jacob never used the peeled sticks to fire the sheep's imagination except to start a new flock. Since God’s blessings are applicable only to items which already exist (as we know from the impoverished widow whose minute supply of oil was dramatically increased by Elisha, Kings II Chapter 4), there had not been any reason for Jacob to apply that strategy either for Laban's flocks or for his own flock, once such a flock existed. Jacob himself explains to his wives that his success was in exactly the reverse ratio to Laban's attempts to cheat him (compare the Jewish population increase in Egypt resulting from the Egyptians' efforts to curtail Jewish population growth, Exodus 1,12). Although Jacob had used the rods due to his own initiative, he gave credit to God for His assistance without which all his efforts would have come to nought.
קנאה במעשיה. בב״ר אמר רבי יצחק כתיב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה׳ ואת אמרת ותקנא רחל באחותה אלא שקנאה במעשיה הטובים ואמרה אילולא שהיתה צדקת ממני לא זכתה לבנים:
וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה. וכך הי׳ לך להתפלל עלי לתת לי בנים דאל״כ מאי הבה לי בנים וכי בידו הוא לתת לה בנים:
מכאן למי שאין לו בנים חשוב כמת. ב״ר דפי׳ מתה אנכי הוא שם תואר ולא בינוני דומיא דהנה אנכי מת דא״כ למה היתה מבקשת בנים וליכא למימר שפירוש מתה אנכי שאם לא תתן לי בנים אמית את עצמי דמלת מתה היא מבנין הקל והיא עומדת לא יוצאת:
והנה זכר הכתוב שרחל לא התפללה מתחלה אל האלהים על ענינה אבל כאשר קנאה באחותה אמרה ליעקב הבה לי בנים ואם אין מת׳ אנכי וענין זה המאמר שהיה לו להתפלל אל אלהים על ענינה כמו שהתפלל אביו על רבקה ואם הוא יעשה כן שאין ספק שגם כן תוליד הוא בנים כמו שילדה רבקה שהיתה גם כן עקרה ואם לא יעשו כן הרי היא כמתה כיון שלא ישאר ממנה זרע אשר יירש ארץ או שתמות עצמה בצער וכאב לב.
מתה אנכי – כענין ״הן אני עץ יבש״ (ישעיהו נ״ו:ג׳).
מתה אנכי, a figure of speech, meaning the same as הן אני עץ יבש, “here I am a dried out tree,” in Isaiah 56,3.
[א] הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
[1] נדרים פרק תשיעי דף סד ע״ב (נדרים סד:) ב
[2] האלילים פרק ראשון דף ה (ע״ב) [ע״א]
קנאה במעשיה. דחלילה בצדקת להיות מקנאת, שהקנאה מוציא את האדם מן העולם (אבות פ״ד מכ״ב):
וכי כך עשה אביך וכו׳. דאם לא כן איך יתכן ליתן לה בנים (כ״ה ברא״ם):
שחשוב כמת. ונראה הטעם כי החיים אין להם הפסק כמו ״באר מים חיים״ (שיה״ש ד, טו), שנקרא ״באר מים חיים״ מפני כי המקור הזה תמיד נובע, והמיתה היא העדר הדבר והפסקו. ולפיכך מי שאין לו בנים – שיש הפסק לתולדתו – נקרא מת, ולא נקרא חיים אלא מי שהוא כמו באר שנקרא חיים, שתמיד הולך ונובע, וכן מי שיש לו תולדות פרה ורבה ויש לו מקור נובע – בזה נקרא חיים, אבל מי שיש לו הפסק הוא כמו מת:
קנאה במעשי׳ הטובים כו׳. שהרי אסור לקנאות:
וכי כך עשה אביך לאמך כו׳. הוכחתו מתשובתו של יעקב שהשיב לה אשר מנע ממך ולשון ממך משמע כמו שפירש״י בסמוך שהשיב לה את אמרת שאעשה כאבא אני איני כאבא וכו׳ אלא ממך מנע ולא ממני משמע שהיא הזכירה לאביו:
מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת. דאל״כ למה בקשה בנים. דמלת מתה הוא תואר לא בינוני ועומד ולא יוצא:
She was envious of her good deeds. [Rashi knows this] because envy is [otherwise] forbidden.
Did your father act this way to your mother. Rashi derives this from Yaakov's answer: "Who has withheld from you.⁠" This implies, as Rashi says there, that Yaakov was saying: "You tell me to act as my father did. I am not like my father. It is from you that Hashem has withheld children, not from me,⁠" implying that she had mentioned his father.
From here, that one who has no children is considered as if dead. Otherwise, [if it meant that she is presently dying,] why did she ask for children? מתה is an adjective, not a present tense intransitive verb [conveying that she is dying]. And it is not a transitive verb [conveying that if Yaakov does not give her children, she will kill herself].
ותרא רחל וגו׳ – דקדק לומר ליעקב כי הוא בחון שאינו עקר ובזה אין לתלות בו אלא בה. ואומר ותקנא באחותה פי׳ לצד שהיא אחותה ומן הסתם תדמה במזגה וטבעה אליה וזו ילדה וזו לא, שאם לא היתה אחותה היתה תולה לומר כי טעם שלא ילדה הוא לצד שלא הושוו המזגים וכדומה.
עוד ירצה באומרו ליעקב כי עיקר הקפדתה היא להיותו יעקב שאם היה אדם אחר שאינו מפורסם בצדקות היתה תולה בו שהטעם הוא (תהלים קכה) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים להיותה היא צדקת, וזה הי׳ סיבת מניעת ההריון מה שאין כן היותו יעקב צדיק מובהק לזה נתקנאה באחותה שזכתה לזה.
ותרא רחל כי לא ילדה, Rachel saw that she had not borne children, etc. The Torah adds the word ליעקב, for Jacob, since it was clear that Jacob was not the one who was sterile. The cause therefore had to lie with her. When the Torah describes Rachel as jealous of her sister, this indicates that had Leah not been her sister Rachel would have attributed the fact that she did not conceive to genetic differences between her and another wife of Jacob. She could not account for such genetic differences when her sister was involved, i.e. someone who was genetically similarly equipped (she thought).
The word ליעקב may have an additional meaning here. Her major concern was the fact that she was unable to bear children for an outstandingly righteous man such as Jacob. Had Jacob not been clearly righteous, she would have attributed his bad luck to a character defect in her husband. Knowing that she herself was righteous she could not understand why the promise contained in Psalms 125,3 that "the scepter of the wicked will not be allotted to the fate of the righteous,⁠" would not apply to their union. Had Jacob not been so clearly a pious man she could have attributed their lack of success to a shortcoming in Jacob. As it was this was impossible. Therefore, she was jealous of her sister who had succeeded where she had failed.
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב – ״ותרא״ על ראיית הלב, כמו ״ותרא האשה כי טוב העץ למאכל״,⁠1 ״ולבי ראה הרבה חכמה״.⁠2 כי הקנאה לדבר רע ולדבר טוב. ויש מקנא לעושר רשעים ולתענוגות הכסיל. ועל זה נאמר ״אל תקנא ברשעים״,⁠3 ״אל תקנא באיש חמס״4 וכשישקול הלב5 ישמח שלא השיג עושר ותענוגות. ויש קנאה על טובה גמורה והיא המעצבת מאד ואוכלת בשר המקנא. וזאת היתה קנאת רחל שקנאתה בטובת אחותה כי גדולה היא, שממנה תבנה בית יעקב אשר ברכו י״י בברכת אברהם. וזהו [שמפורש במקרא] ״ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב״ בחיר י״י, ותקנא רחל באחותה, ולא יכלה לסבול אש קנאתה בעבור מעלת הדבר שחסר ממנה.
ותקנא רחל באחותה – ולא עמדה בפני קנאתה, אבל לא הֵרֵעָה לאחותה בדברים או במעשים לצדקת כמותה, ולכן נאמר ״באחותה״ ב⁠[אות] בי״ת, ופירשנוה בסדר תולדות בפירוש ״ויקנאו אותו פלשתים״.⁠6
הבה לי בנים – אחשוב כי יעקב באהבתו את רחל, ועוד כי תמיד האמין שהיא האשה אשר נתנו לו מן השמים לבנות את ביתו, התפלל עליה שירפאנה השם ויתן לה זרע, ולא היה נעלם ממנה. וידעה גם היא שתפלת הצדיקים אעפ״י שערבה לפני השם, אינה נמשכת כל עת לעשות רצונם. וה׳ יודע עת ומשפט7 ומה טוב להם. ועיקר דבריה אל יעקב היה בעבור שפחתה בלהה כי רצתה אותה ליעקב ופחדה שימאן יעקב לקחתה {ואם אברהם נשא את הגר בדבר שרה, לא היו לו בנים. אבל יעקב כבר הוליד. ויותר מזה שרה היתה ידועה לאברהם שמדברת ברוח הקדש כמו שכתוב ״וישמע אברם לקול שרי״8 ובארנוהו שם. אבל אני איני ידועה לאישי שבעצת י״י אני דוברת אליו. והיא ידעה בנפשה כי רוח י״י עורר אותה וכמו שיתבאר}. על כן הקדימה ״הבה לי בנים״ לגלות אזנו שהדבר תלוי בו. ואחר שהדבר בידו ראוי לו שיעשה רצונה, כי אם אַיִן, תמות מכאב לב והוא אוהב אותה. וראיה שזאת כוונתה כי לא אמרה ״העתירה בעדי אל י״י״ שכבר העתיר פעמים רבות ולא נתקבלה. וגם הוא לא ענה ״אעתירה בעדך״. וחשבה רחל שיעקב יעננה בנחת ״מה תשאלי ממני? וכי בידי לעשות?⁠״ וכאשר חרה אף יעקב אז גלתה מחשבתה שהיא חפצה שיבוא אל בלהה, ויבטח לבו שעל די כן תלד לו גם היא,⁠9 וכמו שאפרש בעז״ה.
ואם אין, מתה אנכי – מרוב צער שלא זכיתי להוליד לך. וכלל המפרשים ז״ל אמרו ששאלה מיעקב שיתפלל עליה ותמה רמב״ן ז״ל ״אם כן למה חרה אפו? ולמה אמר ׳התחת אלהים אנכי?׳, ושומע אל צדיקים השם. ומה שאמר ׳אבא, לא היו לו בנים, אני יש לי בנים. ממך מנע, ממני לא מנע׳. וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים? והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות״ [עכ״ל]. ויפה תמה.
1. בראשית ג, ו.
2. קהלת א, טז.
3. משלי כד, יט.
4. שם ג, לא.
5. יתבונן האדם מה התועלת בדבר ומה הנזק.
6. בראשית כו, יד.
7. מליצה עלפי ״ועת ומשפט ידע לב חכם״ (משלי ח, ה).
8. בראשית טז, ב.
9. כדברי רש״י על בראשית (טז, ב) דברי שרה ״אולי אבנה ממנה, בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי״. וכדברי לאה אמנו שאמרה ״נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי״ (בראשית ל, יח).
ותקנא רחל באחתה – כבר אמרנו (לעיל כ״ו י״ד) שכל לשון קנאה ואחריו בי״ת אינו לרעה, ויורה שבעל הקנאה רוצה להיות נכבד כמו האחר שמקנא בו מבלי העלות חימה ואיבה על בעל הכבוד ההוא, וכן כאן רצתה רחל להיות כאחותה אם הבנים שמחה, מבלי ששנאה ללאה חלילה על יתרונה, כי היתה אשה יראת ה׳ והבינה שלאה בצדקתה זכתה לבנים, וראיה לזה מ״ש הכתוב ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ואילו היתה קנאתה כקנאת איש מרעהו שמבקש להרע לבעל הכבוד, היה הכתוב אומר ותרא רחל כי לאה ילדה ליעקב, כי זאת היה מעיר בלבה אש הקנאה, אבל באמת לא רעה עינה באחותה על שהולידה בנים, רק התעצבה לפי שהיא לא ילדה ליעקב, וזו באמת מדה ישרה:
הבה לי בנים – אין ספק שיעקב התפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו שישוב להתחנן ויתן לה בנים עכ״פ בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן ונענה, ואם לא יעשה כן הרי היא כמתה כיון שלא ישאר ממנה זרע אשר יירש ארץ או שתמות בצערה, וזה טעם ואם אין מתה אנכי:
הבה לי בנים – חשבה רחל שלגודל מעלת יעקב יהיה בכחו לתת לה עצה בזה ע״צ החכמה בדרך שתלד, לכן כעס עליה והודיעה שכמו זה לא יוכל כ״א הש״י אשר מנע ממנה פרי בטן, ואם היה זה בידו לא היה מונע מנתינת העצה עליה, וכאשר ראתה רחל זה לקחה עצת שרה ונתנה שפחתה בחיק יעקב כדי שתבנה ממנה (רלב״ג), והרע״ס אמר ויחר על אמרה הבה לי בנים כאלו היה בידו לעשות זה וכעס בקנאה לכבוד קונו ולא הביט באהבתו אותה בזה.
מתה אנכי – טעמו כענין הן אני עץ יבש (ישעיהו נ״ו), כיון שאינני משגת התכלית המיועד לאשה הריני חשובה כמתה, וחיי אינם חיים, ומלת מתה טעמו מלרע שהוא לשון הוה, או שהוא תאר כמו המתה תמות (זכריה י״א) (איינע אבגעשטאָרבענע), וכתיב״ע כמיתא אנא חשיבא, ואין לפרשן אני חפצה במיתתי ואבחרה מות מחיים (זאָ שטערבע איך) דא״כ הל״ל בלשון עתיד.
הבה לי בנים – עומק כוונתה לא היה אלא שיקח את שפחתה, ויעקב לא רצה להבין כך עד שפירשה לו בביאור.
הבה לי בנים – רחל חשבה שליעקב לא איכפת ממצוקתה, מכיון שהיו לו כבר ילדים מלאה. ״וכי זו הדרך בה נהג אביך באמך? והלא התפלל עליה!⁠״ (עיין בראשית רבה עא, ז).
ותרא רחל – רחל חשבה שמה שלא ילדה אינו בסבתה רק בסבת יעקב, עז״א כי לא ילדה ליעקב, שכבר כתבו חכמי הטבע שהאהבה היתירה תמנע ההולדה לפעמים, או שחשבה כפי מ״ש למעלה שהוא ענין השגחיי מסובב ג״כ מרוב האהבה, כמ״ש וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ולכן ותקנא רחל באחתה, כי חשבה טוב היה לה שתהיה היא השנואה בלבד שתלד בנים, וע״כ אמרה ליעקב הבה לי בנים כי בו הדבר תלוי.
RAHEL SAW. Rahel thought that her barrenness was not her fault but Yaqov’s; hence: she bore no children to Yaqov. (Indeed, scientists have written that too great love sometimes interferes with child-bearing.) Or else, she thought that her barrenness was providentially ordained — also stemming from the too great love — this very thing being borne out, as already noted, by the Lord saw that Leah was despised and He opened her womb.
Therefore, she became envious of her sister; for she now thought: I would have preferred to be the despised one and to bear children. Hence, “Give me sons or I am dead”’ — since it is he [his love] that is the cause.
ליעקב: מיותר. ובא ללמד שחשבה שמה שלא ילדה הוא בשביל שלא זכה הוא1 להבנות ממנה, אע״ג שיש לו בנים והיה נראה שהיא לא זכתה לכך, מכל מקום הלא היא לבדה עיקר אשה אליו2, וא״כ הוא לא זכה ויש לו למסור נפשו ולעשות פעולה שיזכה.
ואם אין מתה אנכי: דאשה המבקשת בנים פעמים הוא משום דמבקשת התענוג, דטבע האשה לגדל ולהשתעשע בבנים, ופעמים משום ׳חוטרא לידה ומרא לקבורה׳3. והתובעת בנים משום תענוג ראויה להתפייס במה שאישה מראה לה אהבה וחיבה יתירה, וכמאמר אלקנה לחנה ״למה תבכי... הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים״ (שמואל א א,ח)4, והיינו דתנן שלהי מסכת נדרים (צ,ב) ׳האומרת שמים ביני לבינך5 יעשה סעודה ויפייס׳6, אבל אם טוענת משום חוטרא לידה וכו׳ אין עצה בפיוס, וכדאיתא בפרק הבא על יבמתו (סה,ב) דמיד שמבקשת מזה הטעם יוציא ויתן כתובה. והיינו שקפצה חנה ונדרה (שם שם,יא) ״ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה׳ כל ימי חייו״, שרגזה על החשד שחשדה אלקנה שמרעשת עולם בשביל תענוג, ואינו ראוי להיות כן, על כן נדרה שתתנהו למשכן ולא תשתעשע עמו כלל. וכן רחל אמרה דעיקר הרעש שאינה מתפייסת באהבתו היתירה לה הוא בשביל ד״אם אין מתה אנכי״, וכדאיתא בב״ב (קטז,א) דמי שאין לו בנים כתיב ביה מיתה ומי שיש לו בנים כתיב ביה שכיבה7. משום דמי שאין לו בנים אין מי להזכיר שמו ולהעיר זכרו מן הקבר, אבל מי שיש לו בנים הבנים מזכירים אותו, משום הכי כתיב ביה שכיבה דהרי הוא כמי ששוכב והבנים מעירים אותו. והוא מליצת ׳חוטרא לידה׳8 – כמו השוכב וקשה עליו לקום, אמנם כשאוחז מקל בידו להשען עומד עמו, כך הבן הוא המסייע להזכיר שמו האבד מן העולם.
1. ׳הוא׳ דייקא.
2. כלומר, היא היתה עיקר הנישואין (״עקרת הבית״), כאשר לאה נכנסה רק מכח רמאות אביה.
3. כתובות סד,א, רש״י: רוצה אני שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי ואשען עליו, וביום מותי יקברני. (וכן יבמות סה,ב וברש״י).
4. לענ״ד נראה רחוק לומר שכך הבין אלקנה את רצונה של אשתו הצדקת חנה ללדת בן, ועיין בהמשך דברי רבינו.
5. רש״י: שאינו מזריע, דדבר זה אינו גלוי לבריות אלא לשמים (והיא תובעת לצאת מעמו בכתובה).
6. לשון המשנה ׳יעשו דרך בקשה׳. ר״ן: מפורש בירושלמי יעשה סעודה וייפייס, ועצה טובה קמ״ל.
7. זה לשון הגמרא: מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה (״והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא״ – מ״א, יא,כא), דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה. יש להעיר שהגמרא בהמשך דבריה הוכיחה שגם ליואב היה בן, והסיקה שתלוי אם הניח בן כמותו, עיי״ש.
8. לענ״ד נראה רחוק לומר שכך הבין אלקנה את רצונה של אשתו הצדקת חנה ללדת בן, ועיין בהמשך דברי רבינו.
ותקנא – קנאה זו אין בה משום השלילה. הרי זו שאיפתה של רחל למצוא חסד ורצון לפני ה׳, כאחותה. כסבורה היתה שהיא רשאית להאשים את בעלה, משום שאהבתו אליה הביאה לידי כך, שה׳ מנע ממנה ברכת הבנים.
הבה⁠־לי – דומה שסברה, כי יעקב יכול להביא לה בנים בכוח תפלתו, אלא שלא איכפת לו הדבר, מאחר שכבר יש לו בנים מאחותה.
ואם אין מתה אנכי – א״ר יהושע בן לוי, כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.⁠1 (נדרים ס״ד:)
1. י״ל כוונת הענין, כי מרוצת החיים הוא כפתיל הנמשך מאבות לבנים, וזה שאין לו בנים הרי פתיל החיים שלו נפסק והוי כמת.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניטור הפירוש הארוךעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144