Bereshit 31 – בראשית לא‏ – Mikraot Gedolot

[לט] ¹מקנה קנינו, מה שקנה מקניינו. (בראשית רבה עד)

1. בתיב״ע גיתוי ונכסוי. בלקח טוב אשר רכש מעמלו ומקנינו. ובשכל טוב מקנהו זהו הצאן שלו כו׳ אשר רכש אלו מהלכי רגל, קנינו זה שאר מטלטלין. ועי׳ פירש״י. וי״ג בש״נ במנח״י מקנה קניינו קנינין סגיאין. וי״ג מה שקנה מקנינו של לבן. ובמת״כ בעד צאנו שלקח מלבן בעבודתו קנה עבדים ושפחות ושאר נכסים.

וְדַבַּר יָת כָּל גֵּיתוֹהִי וְיָת כָּל קִנְיָנֵיהּ דִּקְנָא גֵּיתוֹהִי וְקִנְיָנֵיהּ דִּקְנָא בְּפַדַּן אֲרָם לְמֵיתֵי לְוָת יִצְחָק אֲבוּהִי לְאַרְעָא דִּכְנָעַן.

He led away all his livestock, and all his possessions that he had acquired, which he had purchased with his own livestock that he had acquired in Padan Aram, [in order] to come to Yitzchak, his father, to the land of Canaan.

וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן

וּדְבַר (ח״נ: וְדַבַּר) יָת כָּל גֵּיתוֹהִי וְיָת כָּל קִנְיָנֵיהּ דִּקְנָא גֵּיתוֹהִי וְקִנְיָנֵיהּ דִּקְנָא בְּפַדַּן דַּאֲרָם (תאג׳: בְּפַדַּן אֲרָם) לְמֵיתֵי לְוָת יִצְחָק אֲבוּהִי לְאַרְעָא דִּכְנָעַן

נהג – דְּבַר

א. לשון הנהגה מתורגם בקביעות בפועל ״דבר״: ״וַיִּנְהַג את הצאן״ (שמות ג א) ״וּדְבַר יָת עָנָא״, ״וַה׳ נִהַג רוּחַ קָדִים״ (שמות י יג) ״דַּבַּר רוּחַ קִדּוּמָא״, וכן כאן: ״וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ״ – ״וּדְבַר יָת כָּל גֵּיתוֹהִי״ [ובמקצת נוסחים: וְדַבַּר]. ואף על פי שפועל דב״ר במשמע הנהיג אינו מופיע בחלקים הארמיים שבמקרא, בהשפעת הארמית חדר דב״ר לעברית המקראית.⁠¹ ומכאן גם ״אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי״ (בראשית לג יד) ״וַאֲנָא אֲדַבַּר בִּנְיָח״ ועיין עוד שם.

ב. לתרגום ״מִקְנֵהוּ״ – ״גֵּיתוֹהִי״ [ולא: בְּעִירֵיהּ], עיין לעיל ״מִקְנֵה אֲבִיכֶם״ (פסוק ט).

סירבול לשון עקב דלות הארמית

ג. דלות הלשון הארמית, מצריכה לעתים לתרגם שני שמות עבריים בשם ארמי משותף כגון שַׁעַר ופֶּתַח המתורגמים שניהם תְּרַע: ״וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם״ (בראשית יט א) ״בְּתַרְעָא דסדום״, אך גם ״אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ״ (דברים כב כא) ״לִתְרַע בֵּית אֲבוּהָא״. עם זאת כשמצטרפים שני שמות כאלה בפסוק אחד, אונקלוס משתדל לתרגמם בשינוי כגון: ״מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר״ (במדבר ד כו) ״פְּרָסָא דְּמַעֲלַנָא דִּתְרַע דָּרְתָּא״, שלא לכפול התיבה כמבואר שם.⁠²

ואולם לא תמיד הוא מצליח בכך, כבפסוקנו שבו הצטרפו השמות רְכוּשׁ וקִנְיָן. כשם שכל אחד מהם מתורגם קִנְיָן כגון ״וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה״ (בראשית יד יא) ״קִנְיָנָא דִסְדֹם וַעֲמוֹרָה״, ״קִנְיַן כַּסְפּוֹ״ (ויקרא כב יא) ״קִנְיַן כַּסְפֵּיהּ״ – מחמת דלות הארמית נאלץ המתרגם לכפול הלשון בפסוקנו למרות הסירבול הסגנוני: ״וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ״ – ״וְיָת כָּל קִנְיָנֵיהּ דִּקְנָא גֵּיתוֹהִי וְקִנְיָנֵיהּ דִּקְנָא״.⁠³

מִקְנֵה קִנְיָנוֹ – של יעקב או לבן?

ד. רש״י פירש: ״מקנה קנינו – מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים״. אבל במדרש פירשו: ״מקנה קניינו – מה שקנה מקניינו של לבן״ (ב״ר עד ה), והם פירושים שונים כדברי רא״ם. אבל ת״א ״מִקְנֵה קִנְיָנוֹ״ – ״גֵּיתוֹהִי וְקִנְיָנֵיהּ דִּקְנָא״, כלל את שני הביאורים.⁠⁴

1. השווה ״וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם״ (ישעיהו ה יז), וברש״י ורד״ק: ״כמנהגם״. וכן ריב״ג בהערתו לפסוק: ״הלשון הזה דומה לארמית, שאומר בתרגום: וינהג את כל מקנהו (בראשית לא, יח) – ודבר ית גיתוהי״ (״שרשים״, דבר); ״לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ״ (תהלים נא ו), וברש״י: ״כמו במנהגך״. ״כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ״ (מיכה ב יב), וברש״י: ״מקום שהוא מתנהג שם״. ההשפעה הארמית ניכרת גם במטבע לשון חז״ל ״דבר [=מנהיג] אחד לדור ואין שני דברין לדור״ (סנהדרין ח ע״א) כבארמית התלמודית, כגון: ״פוק חזי מאי עמא דבר״ (ברכות מה ע״א), וברש״י: ״היאך נוהגים״; ״מדברנא דאומתיה״ (כתובות יז ע״א). וראה ״ערוך השלם״, ערך דבר. גם השם מִדְבָּר נגזר מפועל דב״ר=הנהיג, ראה ביאורנו לבמ׳ א א.

2. וכן לְמַעַן, בַּעֲבוּר, בִּגְלַל: כל אחת מהן מתורגמת בְּדִיל, אבל כשהן בפסוק אחד הן מתורגמות בשינוי כבפסוק ״למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך״ (בראשית יב יג), עיין שם.

3. מסוג זה גם תיבות השלילה לֹא ואַיִן שבפסוק ״ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב... ואם אַיִן מתה אנכי״ (בראשית ל א) המתורגמים שתיהן לָא. וכן במעשה המשכן, למשל: צלע (שמות כה יב), פאה (שמות כה כו), צד (שמות כז ב) – כולם מתורגמים ״זוית״. האהל, המשכן (שמות כו ב) – ״משכנא״. אבנט (שמות כח יא), חֵשב (שמות כח ח) – ״המינא״. טבעת (שמות כה יב), חותם (שמות כח יא) – ״עזקא״. ממול, לעומת (שמות כח כז) – ״לקבל״. ואפדת (שמות כט ה), וחבשת (שמות כט ט) – ״ותתקין״. מכבר (שמות כז ד), קלעים (שמות כז יד) – ״סרדא״. כיוצא בזה שלש מלים יחידאיות בתורה וַיְפַצֵּל, מַחְשֹׂף (בראשית ל לז), מְחֻסְפָּס (שמות טז יד) – כולן מתורגמות במלים משורש קל״ף. בֹּקר (בראשית א ה), שחר (בראשית יט טו) – ״צפרא״. עגות (שמות יב לט), חלות (שמות כט ב) – ״גריצן״. חצרים (ויקרא כה לא), מחנים (במדבר יג יט), פרזי (דברים ג ה) כולם מתורגמות ב״פציחין״.

4. רא״ם: ״[לפי רש״י] פירוש ״מקנה קניינו״ – המקנה של קניינו שקנהו על ידי מכירת צאנו. ופירוש ״וינהג את כל מקנהו״ – המקנה שנולד לו בשכרו. אבל בב״ר ״מקנה קניינו – מה שקנה מקניינו של לבן״. ולפי זה יהיה ״מקנה קניינו״ ביאור ל״וינהג את כל מקנהו״.

{....} (את׳ כל בעירא) ית כל בעירא וית כל ממוניה די קנה נכסוי וקניינוי די קנה^א בפדן ארם למיזל^ב לוות יצח⁠[ק] אבוהי לארעא^ג דכנען.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ממוניה די קנה נכסוי וקניינוי די קנה״) גם נוסח חילופי: ״סגולה די סגל נכסי קנינוי די סגל״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למיזל״) גם נוסח חילופי: ״למיעול״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לארעא״) גם נוסח חילופי: ״לארע״.

ודבר ית כל בעירא וית כל נכסוי די קנה גיתוי ונכסוי די קנה בפדן דארם למיתי לות יצחק אבוי לארעא דכנען.

And he led all his herds and his substance which he had obtained in Padan Aram to go unto Izhak his father in the land of Kenaan.

וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ – מַה שֶּׁקָּנָה מִקִּנְיָנוֹ שֶׁל לָבָן.

וסאק ג֗מיע מאשיתה וגמיע סרחה אלד֗י מלכה ומע מאשיתה סאיר מלכה אלד֗י מלכה פי פדאן ארם ליג֗י אלי אסחק אביה אלי בלד כנעאן.

ונהג¹ את כל מקנהו וכל רכושו אשר רכש, ועם מקנהו כל רכושו אשר רכש בפדן ארם, לבוא אל יצחק אביו אל ארץ כנען.

1. רס״ג תרגם ״וינהג״ – וסאק, שהיא משמעות הובלת בהמה מאחוריה – כדרך הובלת חמורים, בניגוד ל״קאד״ (قاد) שמשמעו להוביל מלפנים, כהובלת גמלים. וכן תרגם להלן פסוק כו, את ״ותנהג את בנותי כשבויות חרב״, שכן דרך השבאים להוביל את השבויים לפניהם.

מקנה קניינו – מה שקנה מצאנו:⁠¹ עבדים ושפחות וגמלים וחמורים.

1. כלומר: מה שקנה יעקב מן הצאן שקיבל במשכורתו.

מקנה קנינו means – what he had purchased by means of קנינו his own property i.e. his sheep, viz., menservants, maidservants, camels and asses (Bereshit Rabbah 74:5; cf. Rashi on Bereshit 30:43).

וינהג את כל מקנהו וגו׳ – מקנה קנינו אשר רכש. מעמלו ומקנינו.

וינהג את כל מקנהו – זה הצאן שלו:

ואת כל רכושו אשר רכש – אלו כל מהלכי רגל, ודומה לו רכבי הרכש (אסתר ח י), וכבר דרשנו:

קנינו – זה שאר מטלטלין:

אשר רכש – חוזר ועונה על כל מהלכי רגל לומר שלא ניהג פרסה משל לבן בגזל ובמרמה אלא הכל משכר עמלו שעמל:

בפדן ארם – אותו מקום קרוב לחרן, והוא ממוצע בין ארם נהרים לארם דמשק, שני ארמים סמוכין זה לזה, ולכך קרוי פדן, כי צמד מתרגמינן פדן, לבא אל יצחק אביו ארצה כנען. לימד שחזרתו לשם שמים לעמוד לשרת לאביו, כמו שאמר לו דבר הקודש שוב אל ארץ אבותיך (בראשית לא ג), שאביך ואמך ממתינין לך:

רכש – מגזרת: רכוש. [והנה נגזר משם פועל, וכן רבים. גם הוא פועל עבר. גם יש אומרים: כי מגזרת: רתם המרכבה לרכש (מיכה א׳:י״ג), לסוסים ולרכש (מלכים א ה׳:ח׳), בדרך רחוקה מעט.]⁠^א

א. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

HE HAD GATHERED. Rakhash (he had gathered) comes from the same root as rekhush (substance).⁠¹

1. Rakhash is a denominative of rekhush (Weiser).

וינהג – מקנה קנינו – מה שזכר תחלה הוא מקנה מרעיתו וזה הוא מקנה שקנה, זה הוא שאמר מקנה קנינו. ומקנה סמוך כי הוא נקוד צֵרֵי.

וינהג...מקנה קנינו, the first time the word מקנהו appears in our verse it refers to cattle Yaakov had acquired as a result of his activities as shepherd. The expression מקנה קנינו on the other hand, refers to livestock he had purchased. Whenever the word מקנה is spelled with the vowel tzeyreh under the letter נ this indicates that it is in the construct mode.

והביא עמו כל קניניו אשר קנה בפדן ארם, ושׂם השתדלותו לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען כאשר ציוהו ה׳ יתעלה.

התועלת השלושים ושלושה הוא במידות, והוא שראוי לאדם — ואם הוא מושגח מה׳ יתעלה — שישתדל בשמירת קניניו, ולא יסמוך על הנס. הלא תראה שיעקב השלם — עם היותו נחוץ לברוח מפני לבן, וראותו עוצם דבקות ההשגחה האלהית בו — לא עזב דבר מקניניו שלא הביא עמו. ולזה אמרו רבותינו ז״ל: ׳למען יברכך ה׳ אלהיך׳ — יכול בטל, תלמוד לומר ׳בכל אשר תעשה׳.

מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים. שהיה מוכר צאנו ולוקח כל אלה כדלעיל ופי׳ מקנה קניינו המקנ׳ של קניינו שקנהו ע״י מכירת צאנו ופי׳ וינהג את כל מקנהו המקנה שנולד לו בשכרו אבל בב״ר אמרו מקנה קניינו מה שקנה מקניינו של לבן ולפי זה יהיה מקנה קניינו ביאור לוינהג את כל מקנהו:

ואת כל רְכֻשוֹ: בתיקון ס״ת יש׳ כתו׳ רכשו לפי רוב הספרי׳, ולפי המסרת רכושו מל׳, ע״כ. ¹וכבר כתבתי בפ׳ לך לך סי׳ י״ד בשם ²הרמ״ה שהוא חס׳, והכי ק״ל. [רְכֻשׁוֹ].

1. וכבר כתבתי: מ״ש בר׳ יד יא (׳ויקחו את כל רכש׳).

2. הרמ״ה: רכ״ש.

מה שקנה מצאנו כו׳. פי׳ המקנה של קניינו שקנאו ע״י מכירת צאנו ופי׳ וינהג את כל מקנהו המקנה שנולד לו בשכרו:

That which he had obtained for his sheep... [מקנה קנינו] means the purchases resulting from his livestock: what he bought by selling his flock. "He led away all his livestock" refers to the [spotted] livestock that was born and constituted his wages.

וינהג את כל מקנהו – היו לו עבדים ושפחות כנזכר למעלה, גם רועים על העדרים וזה כמפורש בפרשת וישלח.⁠¹ אבל הוא [עצמו] השגיח על כולם, והוא הַמְּצַוֶה איזו דרך ילכו וזהו ״וינהג״ כמו ״ויבן שלמה את הבית״.⁠²

ואת כל רכושו אשר רכש – הם כליו ומטלטליו, ואלה שם על החמורים שהיו לו.

מקנה קנינו – לא היה בכל אלה מתנות שנתן לו לבן בזמן עשרים שנה שהיה אצלו, אלא הכל קנה במקנהו כמו שפירשנו בפסוק ״ויפרוץ האיש״.⁠³ והכל רכש בפדן ארם כי לא היה אתו דבר מכל אלה מארץ כנען, כי כן רצה השם שילך גולה ונודד מארצו ומבית אביו בחוסר כל, ובארץ עָנְיוֹ יחלצהו ויכבדהו.⁠⁴

לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען – כמצות השם ״אל ארץ אבותיך ולמולדתך״, לא ששב אל ארץ כנען אל קצה אחר שיסתתר שם מפני עשו ומשפחתו, אבל בטח בי״י והסכים ללכת אל יצחק אביו.

1. שם לב, יז.

2. מל״א ו, יד.

3. בראשית ל, מג.

4. מליצה על פי תהלים צא, טו.

מקנה קנינו – שם כולל כל המטלטלין שקנה, והזכיר זה אחר שאמר ואת כל רכושו להודיע שיעקב קנה כל הרכוש הזה ביגיע כפיו ובאמונה כאילו קנה אותו בכסף מלא:

וינהג את כל מקנהו – ואת צאן לבן הניח ביד עבדי לבן, כי אין ספק שאם היה לבן מוצא צאנו ביד יעקב לא היה מחריש, גם יעקב לא היה אומר לו הכר לך מה עמדי וקח לך.

מקנה קנינו – ״מקנה״ להבדיל מ״רכוש״, מציין בעיקר את בעלי החיים, את עדרי הצאן; ואילו ״רכוש״ מציין את שאר המטלטלין (עיין פירוש לעיל יב, ה).

פסוקנו מדגיש במיוחד שכל המטלטלין האחרים שברשות יעקב נרכשו מההכנסות ממכירת ״קנינו״, שכלל רק את עדרי בהמותיו. כך שעדרי הצאן ומה שנרכש תמורתן, הם שהיוו את כל רכושו של יעקב: ״מקנהו״ ו״מקנה קנינו״.

וינהג – ג] דרך הבורח למכור צאנו ובהמותיו ולצרור הכסף בידו בצנעה שלא יודע לאיש, והוא נהג את מקנהו, שהם הצאן, ואת רכושו, כלי בית ומטלטלין, מקנה קנינו, הם העבדים והגמלים שקנה מקנינו, ר״ל מהצאן. ד] שאמר לכל בפרהסיא שהולך כדי לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען – ועי״כ האמינו כלם שהולך מדעת לבן, אחר שהולך בפרהסיא, ועי״כ לא שלחו להודיע אל לבן.

However, he led all his livestock: the sheep, and his wealth: household goods and everything portable, and the possessions he had acquired: servants and camels that he had traded sheep for. 4) He announced publicly that he was to go to Yizhaq his father, in the land of Canaan, with the result that everyone thought it was with Lavan’s consent, as otherwise he would not have been leaving openly. They therefore did not run to inform Lavan.

מקנה קנינו¹: שיעקב לא היה עוסק במכירת הצאן וקניית הרכוש ושאר חפצים², אלא קניניו בעצמם עבדי סרסרותא³, שהיו זבינא חריפא, כמו שכתבתי לעיל (ל,מג), ולא כמו שחשבו בני לבן בזה⁴.

אל יצחק אביו⁵: נכסף לבית אביו.

ארצה כנען⁶: גם נכספה נפשו לארץ הקדושה. והודיע הכתוב כי אע״ג שלא הוזהר אלא לשוב אל ארץ אבותיו⁷, מ״מ גם בלי אזהרה נכסף לבית אביו, וכן בלי אזהרה נכסף לארץ כנען שהיא ארץ הקדושה, אלא שלא היה יכול לשוב עדיין.

1. רש״י ׳מה שקנה מצאנו, עבדים ושפחות וגמלים וחמורים׳. ועדיין קשה הכפילות.

2. הואיל והתחייב לתת את זמנו וכוחו לשמירת צאן לבן (זו היתה טענת בני לבן לעיל פסוק א׳). אך רש״י לעיל ל,מג ד״ה ושפחות ועבדים כתב ׳מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח כל אלה׳, כלומר, שעסק בעסק הזה.

3. א״כ משמעות ״מקנה קניינו״ היא, ״קניינו״ עשו את ה״מקנה״, ו״המקנה״ הוא הקנין (ובאונקלוס משמע ש״מקנה״ משמעותו צאן). אך קצ״ע מהציר״י ב״מקנה״, המציין סמיכות, שהרי רבינו מפרש כי מדובר על המקנה שנעשה על ידי קניינו. ויש ליישב על פי הרד״ק לישעיה טו,א (׳בא סמוך במקום מוכרת׳) – הערת אאמו״ר.

4. כפי שהסביר רבינו לעיל פסוק א׳.

5. וקשה, הרי לא הלך לבית אביו, כי אמו עדיין לא קראה לו, כפי שכתב רבינו לעיל פסוק ג׳ ד״ה שוב אל ארץ אבותיך.

6. מיותר, אנו יודעים שאביו נמצא בארץ כנען.

7. ולא אל בית אביו, וכדלעיל פסוק ג׳.

מקנה קנינו – בא להדגיש שכל מה שלקח עמו — שלו היה, קנין שאותו קנה כדין.

אשר רכש וגו׳ – פסוק זה שסגנונו מזכיר י״ב:ה׳; ל״ו:ו׳ ומ״ו:ו׳, אין בו בעצם יותר מאשר פירוט רחב של ״וכל אשר לו״ התמציתי שבפסוק כא, וחזרה על מטרת המסע הזה — ארץ ישראל, מטרה שכבר ידועה לנו מן הפסוקים ג׳ וי״ג.⁠¹ מסתבר שהתורה רואה בשיבתו של יעקב מפדן ארם לארץ ישראל מאורע חשוב ביותר, מאורע שדומה מבחינות רבות ליציאתם של בני ישראל מארץ מצרים ״ברכוש גדול״, כפי שהובטח להם מפי הגבורה.⁠²

וכמו שביציאת מצרים הוגד לפרעה רק לאחר מעשה ״כי ברח העם״,⁠³ ומיד הוא רודף אחריהם, כך גם נודע ללבן על בריחת יעקב רק כמה ימים אחרי המעשה ומיד הוא רודף אחריו.

ולבסוף, כשם שביציאת מצרים נצלו בני ישראל מידי רודפיהם על ידי נס מן השמים, כך אירע גם ליעקב, והרי זה מעשה אבות סימן לבנים,⁠⁴ גורל אחד לאבות ולבנים.

אם אמנם יציאת יעקב מפדן נראית למספר כבעלת חשיבות דומה לזו של יציאת אבותינו ממצרים, הרי אין זה צריך להפתיע שהוא מתאר גם מאורע זה בחגיגיות יתרה, חגיגיות שמתבטאת בסגנון רחב ובגיבוב של ביטויים שנראים כמיותרים, וכבר ראינו תופעה כזו פעמים מספר; השווה ב׳:א׳ ואילך, ז׳:י״ח ואילך. וגם בפסוקים המוזכרים לעיל — י״ב:ה׳; ל״ו:ו׳, מ״ו:ו׳ — תיאורם הרחב הוא בשל החשיבות הרבה שהמספר מיחס למאורעות המתוארים בהם.

1. באמצעו של תיאור אשר שייך, לפי ביקורת המקרא, אל תעודה E (האלוהי השני), אנו נפגשים כאן פתאום בביטויים (קנין, פדן ארם) ובסגנון (כמתואר בפנים) המיוחדים ל״מסורת היסוד״. משום כך מניחים המבקרים פה אחד, שפסוק זה שייך למקור זה. ברם, החוקר הרציני חייב לשאול את עצמו מה הניע את ״העורך״ לשלב כאן פסוק ממקור אחר, כשאין בו בפסוק שום אלמנט חדש. וכפי שפרטנו בפנים. לפי ביאורנו (בפנים) אין כל הכרח ליחס פסוקנו למחבר אחר. אותה סיבה אשר הניעה את ״העורך״ לשלב כאן תיאור מפורט ורחב, יכולה גם להניע את המחבר המקורי של כל הפרשה לשנות את סגנונו, וכפי שאמרנו בפנים.

2. לעיל ט״ו:י״ד.

3. שמות י״ד:ה׳.

4. על פי תנחומא לך לך ט׳ (המ׳).

וינהג את כל מקנהו כו׳ לבוא אל יצחק אביו וכו׳ – מה שאמר אל יצחק ולא הזכיר רבקה שעדיין היתה בחיים. משום שהיא אמרה ושלחתי ולקחתיך משם וכ״ז שלא שלחה אליו הרי מחלה לו כבודה, אבל יצחק אמר רק וקח לך משם אשה. ולכן הרי לא מחל על כבודו ומפני כן הלך אל יצחק אביו ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון