[יב] 1ויקרא לרחל וללאה השדה, תניא אמר ר״ע בשלשה דברים אוהב אני את המדיים, כשחותכין את הבשר, אין חותכין אלא על גבי השלחן (ולא על גבי היד), כשנושקין, אין נושקין אלא על גב היד (ולא בפה), וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה, אמר רב אדא בר אהבה מאי קרא, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. (ברכות ח:)
(ד) וַיִּשְׁלַ֣ח יַעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל־צֹאנֽוֹ׃
Yaakov sent and called Rachel and Leah to the field, to his flocks.
1. ב״ר פע״ד. תנ״י ויצא כד. חקת יא. תנחומא חקת ו. במדב״ו פי״ט. קה״ר ז, כג. אגדת אסתר פ״ד ו. פסקתא דר״כ פ״ד. פרקי דרבינו הקדוש פ״ג. ויש גרסא בב״ר שם ארשב״ג בג׳ דברים אני אוהב את בני ״המזרח״ כו׳ ואין נוטלין עצה אלא במקום רווח כענין שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה במקום רווח מתלא אמר בחקל דאית ביה איתגרין (י״ג אזגדין אזנדין) לא תימר מלה דמסטירין, ובמנח״י כ׳ דנלאו למצוא פשר למלת איתגרין ונראה לי דעיקר כהגירסא אזנדין ושרש המלה הוא אזן והכונה במקום שיש אזנים. וכן פרש״י בברכות שם אלא בשדה דאמרי אינשי אזנים לכותל. וכ״ה בויק״ר פל״ב ב. קה״ר פ״י כ. מדרש תהלים פ״ז א. ובמדרש אגדה השדה אל צאנו מכאן לאדם שרוצה לדבר דבר סתר יצא לשדה ויספר במקום שאין שומעין אותו בני אדם שאזנים לכותל ואזנים ליער אבל בשדה אין כלום. וכסגנון הב״ר הנ״ל באגדת אסתר שם, ויצא התך אל מרדכי אל רחוב העיר, ללמדך שלא יהיו שנים מתיעצים אלא במקום מרווח, כדי שלא ישמע אחר את דבריהם, כמו שנאמר ביעקב אבינו ויקרא לרחל וללאה השדה. ובתנ״י שם השדה, למה לא בתוך ביתו כו׳ השדה למקום מרווח. ובפסקתא שם ואין יועצים אלא במקום ״רחוק״, שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה. ועי׳ בפי׳ הריב״א עה״ת פ׳ בלק יט. — ועי׳ בתיב״ע דשלח את נפתלי דהוא אזגד קליל, ובפי׳ יונתן פי׳ שליח נמהר וכן הוא תרגום של אילה שלוחה.
Yaakov sent and called Rachel and Leah to the field, to his flock.
ויקרא... הַשָּׂדֶה – לַשָּׂדֶה
א. אונקלוס מפרש ״ויקרא... הַשָּׂדֶה״ – לַשָּׂדֶה, לכן תרגם ״וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה״ – ״וּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה לְחַקְלָא״. ודוגמתו ״זרע רב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה״ (דברים כח לח) ״תַּפֵּיק לְחַקְלָא״, אך עיין שם בחילופי הנוסחים. ואולם רש״ד ב״ביאור״ הקשה: ״האתנח אשר הועמד במלת וּלְלֵאָה נראה קשה כי הוא באמצע המאמר״. כלומר, מכיוון שבמשפט ״וַיִּקְרָא״ יש שלושה משלימים – לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל צֹאנוֹ – אין לכאורה מקום לפיסוק הטעמים וַיִּשְׁלַ֣ח יַעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל-צֹאנֽוֹ. והשיב: ״לכן תרגם יב״ע וּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה וְעָלַן לְחַקְלָא לְוַת עָנֵיהּ (ויקרא לרחל וללאה ויבואו לשדה אל צאנו), ולפי תרגומו הַשָּׂדֶה אינו שב אל וַיִּקְרָא, רק הוא מאמר אחר והודעה שעשו כן״.
ב. ״אֶל צֹאנוֹ״ – ״לְוָת עָנֵיהּ״, אבל ״לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן״ (בראשית כז ט) ״לְעָנָא״. לטעם ההבדל עיין לעיל ״ואל הבקר״ (בראשית יח ז).
And Jacob sent Naphtali, who was a swift messenger, and he called Rahel and Leah, and they came into the field unto his flock.
[ב] וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה וגו׳ – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲנִי אוֹהֵב אֶת בְּנֵי הַמִּזְרָח, שֶׁאֵינָן נוֹשְׁכִין וְאוֹכְלִין אֶלָּא חוֹתְכִין וְאוֹכְלִין, וְאֵין חוֹתְכִין בָּשָׂר אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, וְאֵין נוֹשְׁקִין אֶלָּא בַּיָּד, וְאֵין נוֹטְלִין עֵצָה אֶלָּא בְּמָקוֹם רוֹוֵחַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, בְּמָקוֹם רוֹוֵחַ. מַתְלָא אוֹמֵר בַּחֲקַל דְּאִית בָּהּ אִזְגָּרִין לָא תֵימַר מִלָּה דְמִסְטִירִין.
(ה-ז)
[ג] וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי וגו׳ וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי – אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה מַתְנֶה עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב הָיָה חוֹזֵר בּוֹ עֲשָׂרָה פְּעָמִים לְמַפְרֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן לוּ (בראשית ל׳:ל״ד). רַבָּנָן אָמְרֵי מֵאָה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, וְאֵין מִנְיָן פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה.
[כד] מה כתיב למעלה מן הענין ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו׳ (בראשית ל׳:כ״ה), ואם אין אתה מבקש לשלחני, שלא ברשותך אני הולך לי, א״ל לבן בכל הבנים שהולדת לא אמרת לי שלחני אלא ביוסף, א״ל שהוא יפרע מעשו הרשע, לפיכך שלחני ואלכה וגו׳. ויאמר אליו לבן וגו׳ נחשתי (שם כז), באותו היום על רגליו של יעקב מצא שימא שהוא למזל, לכך הוא אומר נחשתי. אמר ר׳ ברכיה לבן ניחש ויעקב לא היה יודע ומה איכפת לו, ויברכני ה׳ בגללך (שם), אמר לבן נקבה שכרך, א״ל אתה נוטל הנקודים ואני נוטל הברודים מכל מה שהן מולידות, ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות (שם לו), מהו הנותרות, אמר ריש לקיש הזקנות העקרות החולות. מה כתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה (שם לז), אמר ר׳ הושעיא היה צר צורה, וכשם שהיה צר כך היו מולידות, לא היה חסר אלא ליתן להם נשמה, הולידו ונתברכו לפניו, חזר בו לבן, מנין שכך אמר יעקב והחליף את משכורתי וגו׳ (שם ל״א:ז׳), מה עשה יעקב כיון שנתעכב עליו, שלח אחר בני ביתו, שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה (שם ד), למה לא בתוך ביתו, אמר ר׳ שמעון בן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את בני המזרח, שאין נושכין בשר בשיניהם אלא בסכין חותכין, וכשהוא נושק את חבירו אינו נושקו בפיו אלא בידו, וכשמבקש ליטול עצה אינו נוטל בבית אלא בשדה, לכך נאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה למקום מרווח.
השדה אל צאנו – 1מכאן לאדם שרוצה לדבר דבר סתר יצא לשדה ויספר במקום שאין שומעין אותו בני אדם, שאזנים לכותל ואזנים ליער, אבל בשדה אין כלום.
1. מכאן לאדם כו׳ שאזנים לכותל. בגמרא ברכות ח׳ ע״ב וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה מאי קראה וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה, פירש״י דאמרי אינשי אזנים לכותל, וכן במדרש וי״ר פל״ב אות ב׳ ר׳ לוי אמר אזנים לדרך ואזנים לכותל. וכן בשו״ט מזמור ז׳ אות א׳ וכן בקה״ר פ״י פ׳ גם במדעך משום אזנים לכותל, ועיין תנחומא ויצא אות כ״ד בהערה קס״ז.
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ – אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲנִי אוֹהֵב אֶת בְּנֵי מָדַי, שֶׁאֵין נוֹשְׁכִים וְאוֹכְלִין אֶלָּא חוֹתְכִין וְאוֹכְלִין וְאֵין נוֹשְׁקִים אֶלָּא בַּיַּד, וְאֵין נוֹטְלִים עֵצָה אֶלָּא בַּשָּׂדֶה דְּאִית בֵּיהּ רֶוַח הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ.
ויקרא לרחל – תחילה, ואחר כך ללאה, שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן. ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז 
ובית דינו משבט יהודה אומר: כרחל וכלאה אשר בנו שתיהןא וגו׳ (רות ד׳:י״א), הקדימו רחל ללאה.
ובית דינו משבט יהודה אומר: כרחל וכלאה אשר בנו שתיהןא וגו׳ (רות ד׳:י״א), הקדימו רחל ללאה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165, ובנוסח המקרא שלנו: ״שתיהם״.
ויקרא לרחל וללאה AND HE CALLED RACHEL AND LEAH – First Rachel and afterwards Leah for she was the chief wife of the house for whose sake Yaakov had entered into relations with Laban. Even the descendants of Leah admitted this (that Rachel was the principal wife), for Boaz and his Law-Court who were of the Tribe of Judah (Leah's son) said "like Rachel and like Leah which two did build etc." (Ruth 4:11), mentioning Rachel before Leah (Bereshit Rabbah 71:2).
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה – 1אמר ריש לקיש בשלשה דברים אני אוהב את בני מזרח. אינן נושכין ואוכלין. אלא חותכין ואוכלין. ואין נושקים בפה אלא ביד. ואין יועצים אלא בשדה.
1. אמר ריש לקיש. בב״ר פע״ד וילקוט שם הגי׳ ארשב״ג וכן בפסיקתא פרה דף ל״ג ע״ב ג״כ הגי׳ ארשב״ג. ע״ש בהערה ס״ג. ובכ״י פלארענץ אמר ר׳ שמעון לבד. ובגמרא בבלי ברכות ח׳ ע״ב מובא בשם ר׳ עקיבא בשלשה דברים אני אוהב את המדיים.
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה – בכל מקום היה מודיע חיבתו לרחל יותר מלאה, וכן את מוצא באלקנה, שנא׳ ולחנה יתן מנה אחת אפים כי. את חנה אהב (שמואל א א ה):
השדה אל צאנו – זה שאמר ריש לקיש בשלשה דברים אוהב אני את בני מזרח, שאינן נושכין ואוכלין, אלא חותכין ואוכלין, ואין נושקין בפה אלא ביד, ואין יועצין אלא בשדה. ותניא א״ר עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין בשר אין חותכין אלא על גבי השלחן, ואין נושקין אלא על גבי פיסת היד, ואין יועצין אלא בשדה, לכך כתיב השדה אל צאנו:
'וישלח יעקב וגו, he requested that his wives join him in the field where he was busy tending the flocks.
ויקרא לרחל וללאה – לפי שהיו גבירות, אבל לבלהה ולזלפה ולבניו לא היה צריך לקרות, שאף הן היו תדיר אצלו בשדה לרעות עמו.
ויקרא לרחל וללאה, "he sent word to Rachel and Leah to come to him;" the Torah mentions the names of these wives by name as they were the senior wives; he did not have to send messages to Zilpah and Bilhah and their respective children as they were in his proximity all the time, helping him tend the flocks.
השדה – כמו ששבחו חכמים היועצים בשדה.1
1. ברכות ח ע״ב: ״תניא אמר ר״ע בשלשה דברים אוהב אני את המדיים... וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה״.
התועלת השלושים ואחד הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיהיה זריז במעשיו, ולא יתרשל מהם. הלא תראה שיעקב קרא לרחל וללאה השדה אל צאנו, כדי שלא יעזוב צאנו. עם ששם תהיה העצה יותר שלמה ויותר נעלמת, כי לא ישמע איש דבריהם שם, ויתבודד יותר מחשבתו בזה. ולזה יִשְׁלַם טוּב העצה בשדה יותר מבעיר.
וישלח יעקב לרחל וללאה וכו׳ – ספר להן כל הענין ההוא כדי לפייסן ולדבר על לבן שיצאו עמו מהארץ ההיא שהוא צריך להוציאן מדעתן וחפצן כי לא פירש בתנאם.
וישלח יעקב – לדבר עמהם במקום אין שומע, על כן קראם השדה אל צאנו ועדריו שהיו שלו, ושם הוא לבדו, והעבדים והרועים יוכל לומר [להם] וירחיקו. אבל העדרים שהיו ללבן אולי הרועים מנה לבן, ויגידו לו שקרא יעקב את נשיו אל השדה והערים1 סוד עמהן וירגיש לבן בדבר.
לרחל וללאה – לשון רש״י ז״ל ״לרחל תחלה ואח״כ ללאה, שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים ׳כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן׳2 וגו׳ הקדימו רחל ללאה״. [עכ״ל]. וזה מעיד לפרושנו על ״ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף״.3 גם בחלק בניה של רחל שרתה שכינה תחלה בארץ, ועמדה המלכות לישראל. כי שילה בחלק אפרים ובנימין, ושאול מבנימין. ואת השפחות לא קרא כי אינן חולקות על הגבירות, ובאשר תלכנה הגבירות תלכנה השפחות אחריהן. כי גם אחרי שהולידו בנים ליעקב לא הקלו בכבוד גברתיהן ונהגו כשפחות, כמו שבארנו בפירוש ״ותתן לו את בלהה שפחתה״4.
1. כך המלה בכתב-יד. והיא מלשון ״ערמה״.
2. רות ד, יא.
3. בראשית ל, כה.
4. שם ל, ד.
וישלח יעקב – יתכן שיעקב היה בשדה כמנהגו להיות תמיד שם לרעות את צאנו, ומשם שלח לקרוא לנשיו שתבאנה אליו, ורחל ולאה היו בשדה אחר רחוק ממקום יעקב, ושם היו רועות את הכשבים שהפריד יעקב בשכרו, ולכן אמר הכתוב אל צאנו, והנה המקרא מסורס, ושיעורו וישלח יעקב השדה אל צאנו ויקרא לרחל וללאה, ולא רצה לדבר אליהן בבית פן ירגישו אנשי בית לבן בדבר:
לרחל וללאה – נזכרה רחל קודם לאה לפי שהיא עקרת הבית:
השדה אל צאנו – עיין למטה י״ט, ברש״י שהיא היתה עקרת הבית, בדפוס בולוניא ברע״ח ושאר דפוסים קדמונים עקר הבית, וכן רש״י כ״י וכן נכון כי עקרת הבית ענינו עקרה.
וישלח – לכן שלח לקרוא את נשיו להתיעץ עמהן, וקרא לרחל תחלה שהיא עקרת הבית, וקראם השדה, שלא ירגיש שום אדם בדבר.
Yaqov then sent to Rahel and Leah to take counsel with them. He called first for Rahel, for she was the mistress of the house — and he called them out to the field, so as not to arouse suspicion.
וישלח יעקב וגו׳ – ההתגלות שהיתה לו ליעקב, ושעליה מסופר בפסוק הקודם, בהיותו בשדה היתה לו,1 ועל כן הוא שלח לביתו לקרוא לנשיו.
לרחל וללאה – רחל לפני לאה; והשווה רש״י.
1. פסוק י.
השדה – תניא, א״ר עקיבא, אוהב אני את המדיים שכשיועצים אין יועצים אלא בשדה, א״ר אדא בר אהבה, מאי קרא, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה.1 (ברכות ח׳:)
1. טעם הדבר שטוב להתייעץ בשדה פירש״י משום דאמרי אינשי אזנים לכותל, עכ״ל. ולכאורה יש להעיר בהראי׳ מיעקב דהא י״ל דלכן קרא אותן השדה משום שלא הי׳ יכול ללכת משם שיבטל ממלאכתו, וצ״ל דהי׳ יכול להמתין עד הערב עת שובו לביתו, אלא ע״כ דבכונה קראן השדה מפני שטוב להתייעץ בשדה.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.