×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ג) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶֽל⁠־יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל⁠־אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ׃
Hashem said to Yaakov, "Return to the land of your fathers and to your family1 and I will be with you.⁠"
1. and to your family | וּלְמוֹלַדְתֶּךָ – See Shadal on Bereshit 12:1, and compare the word's usage in Bereshit 43:7, 48:6 and Esther 8:6. Alternatively: "and to your birthplace".
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)בראשית רבתירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[ה] 1שוב אל ארץ אבותיך, אמר לו הקב״ה חמיך אינו מסביר לך פנים ואת יושב כאן שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. (בראשית רבה עג)
[ו] 2שוב אל ארץ אבותיך, ד״א זעקתי אליך ה׳ (תהלים קמ״ב:ו׳) מדבר ביעקב, כשיצא מבית אביו מהו אומר אם יהיה אלהים עמדי (בראשית כ״ח:כ׳) תלה עיניו להקב״ה אמר אתה מחסי (תהלים קמ״ב:ו׳), א״ל והנה אנכי עמך וגו׳ (בראשית כ״ח:ט״ו), חלקי בארץ החיים (תהלים קמ״ב:ו׳), שהיה יעקב מקוה לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי, אם איני נוטל רשות איני חוזר, אמר הקב״ה רשות אתה מבקש, הרשות בידך, שוב אל ארץ אבותיך, כלום באתה אלא בשביל השבטים, הרי הם בידך, ד״א כלום באתה אלא בשביל רחל הרי (זכות) רחל בידך, ד״א כלום היית ממתין אלא עד שיולד שטנו של עשו הרי נולד. (תנ״י ויצא כג.)
[ז] 3שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, אביך מצפה לך, אמך מצפה לך אני בעצמי מצפה לך. (בראשית רבה עד)
[ח] 4ואהיה עמך, כל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן לא דיבר עמו הקב״ה, והיה יעקב מהרהר ואומר כך הניחני הקב״ה לא כך אמר לי הקב״ה והנה אנכי עמך (בראשית כ״ח:ט״ו), ידע הקב״ה מה הרהר בלבו א״ל הקב״ה אתה מבקש שאהיה עמך הפרש עצמך מלבן הרשע, ואהיה עמך, מנין ממה שקראו בענין ויאמר אלהים אל יעקב. (תנ״י ויצא כא.)
[ט] 5ואהיה עמך, ד״א חכו ממתקים (שיר השירים ה׳:ט״ז), מלך בשר ודם, אם יש לו אוהב הוא מחבבו, ואם חלה אותו האוהב משלח ומבקרו, ואם מחבבו ביותר הוא הולך ומבקרו שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל מלך מלכי המלכים הקב״ה היה אוהב ליעקב, שנאמר ואהב את יעקב (מלאכי א׳:ג׳) ומתה דבורה ובא לבקרו, וכשיצא לאכסניא היה עמו שנאמר והנה אנכי עמך (בראשית כ״ח:ט״ו) וכשחזר היה עמו שנאמר ויאמר ה׳ אל יעקב וגו׳ ואהיה עמך. (תנ״י ויצא כב.)
[י] 6ואהיה עמך, רבי אמי בשם ריש לקיש אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם [אינן בכלל] ברכה אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך. (בראשית רבה עד)
[יא] 7ואהיה עמך, הכא את אמר ואהיה עמך ולהלן את אמר ואהיה עמך בכל אשר הלכת (שמואל ב ז׳:ט׳) אלא דוד על ידי שמפרנס את ישראל הוא אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת, אבל יעקב על ידי שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. (בראשית רבה עד)
1. במדרה״ג ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך, א״ר הונא בשם רשב״ל אמר לו הקב״ה ליעקב חמיך אינו מסביר לך פנים ואתה יושב אצלו שוב אל ארץ אבותיך. ובלקח טוב אמר לו חמיך אינו מסבירך פנים, שוב אל ארץ אבותיך כמו שהבטחתיך בלוז, שנא׳ והשיבותיך אל האדמה הזאת. ועי׳ לק״ט ויצא כח, טו. ובמו״נ ח״ב פמ״א. ותנ״י וישלח כז.
2. בב״ר ריש פע״ד דרש זה בקצור א״ל הקב״ה אתה אמרת חלקי בארץ החיים שוב אל ארץ אבותיך וגו׳. וראה לקמן אות ח. בבאור ממדרש הגדול דרש הב״ר בסגנון אחר.
3. בשכ״ט שוב אל ארץ אבותיך שאביך מצפה לך אמך מצפה לך ולמולדתך שאפילו כל בית שכינתך מצפים לך ואהיה עמך ותהיה שכינתי מסייעת לך שלא יזיקך עשו ובני כנען. ובפי׳ אמרי יושר אביך מצפה לך היינו שוב אל ארץ אבותיך, אמך מצפה לך היינו ולמולדתך, ואני מצפה לך היינו ואהיה עמך. ראה לעיל פי״ב אות כז. בבאור. ובזח״א קנח: מבאר הטעם שלא נטל יעקב רשות מלבן משום דהיה ירא שלא יגלגל עמיה גלגולין שישאר עוד ויעבור על מצות הבורא שאמר לו שוב אל ארץ אבותיך. ובכ״י רמזי ר״י על התורה שוב אל ארץ אבותיך מלא וי״ו הן האבות החשובים אברהם ויצחק, ולא כאבותיך הכתוב באברהם ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, לכך מלא וי״ו. ועי׳ לעיל פט״ו אות קעח.
4. מאמר זה מובא בשנויים בתנחומא ויצא י. ואף יעקב כל זמן שהיה בבית לבן לא היה הדיבר נגלה עליו, אע״פ שהובטח ואמר לו הנה אנכי עמך אמר הקב״ה איני יכול לטמא את כבודי להכנס בבית לבן הרשע אלא מה אני עושה מי שהוא [משהוא] פורש ממנו אני מקיים את דברי ואהיה עמו, והיה יעקב מהרהר בלבו ואמר לא כך אמר לי כי לא אעזבך, א״ל הקב״ה מבקש אתה שאהיה עמך צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך. ועי׳ לעיל פי״ג מאמר סה. ולק׳ מה. וזח״ג נה: ובמדרה״ג אהיה עמך כשתחזור לארץ אהיה עמך מכאן שהשכינה בארץ ישראל, ולמה שהיא ארץ החיים, ר׳ שמעון בן לקיש אומר והלא ארצות החיים בחוצה לארץ כגון צור וחברותיה קסרין וחברותיה מפני מה הוא קורא לארץ ישראל ארץ החיים מפני שמתיה חיין תחלה מאי טעמיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה מב, ה), לכך אמר הקב״ה ליעקב הואיל ומתיה חיין תחלה שוב אל ארץ אבותיך. ועי׳ זהר ח״א קס: (מה שהביא בתנ״י בקרא ויאמר אלהים כ״ה גם בתנחומא, ולפנינו כתיב ה׳. ועי׳ בגנזי שכטר ח״א תסד.)
5. מובא בילק״ש ח״ב רמז תתקצא.
6. דורש ואהיה עמך בארץ ולא חוצה לה (פי׳ ב״ר כת״י).
7. בכל אשר הלכת, אפילו בחוץ לארץ. ובסגנון אחר הדרש במדרש שמואל פכ״ו. ואהיה עמך בכל אשר הלכת וגו׳ (ש״ב ז, ט.) ולהלן את אמר שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואח״כ ואהיה עמך, אלא דוד ע״י שהיה מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת אבל יעקב ע״י שהוא מפרנס את ביתו היה אומר לו שוב אל ארץ וגו׳.
וַאֲמַר יְיָ לְיַעֲקֹב תּוּב לַאֲרַע אֲבָהָתָךְ וּלְיַלָּדוּתָךְ וִיהֵי מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ.
Hashem said to Yaakov, “Return to the land of your fathers and to your birthplace, and My Word will be your support.”

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ
וַאֲמַר ה׳ לְיַעֲקֹב תּוּב לַאֲרַע אֲבָהָתָךְ וּלְיַלָּדוּתָךְ וִיהֵי מֵימְרִי בְּסַעֲדָּךְ
הטעמת המרחק בין אדם לה׳
כל מקום שבו נאמר ״את״ או ״עם״ ה׳, תרגם בתוספת ״מימרא״ להבעת המרחק בין האדם לה׳ כמבואר בפסוק ״וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ״ (בראשית כח טו) ״וְהָא מֵימְרִי בְּסַעֲדָּךְ״. וכן בפסוקנו ״וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״ – ״וִיהֵי מֵימְרִי בְּסַעֲדָּךְ״, וראה גם בפסוק ה.
ואמר י״י ליעקב חזור לארע אבהתך לתלדוותך ואהוי בממרי עמךא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עמך״) גם נוסח חילופי: ״בסעדך״.
ואמר י״י ליעקב תוב לארע אבהתך ולילדותך ויהי מימרי בסעדך.
And the Lord said to Jacob, Return to the land of thy fathers, and to thy native place; and My Word shall be for thy help.

פרשה עד

[א] וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ – כְּתִיב: זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה׳ אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים (תהלים קמ״ב:ו׳), וַהֲלוֹא אֵין אֶרֶץ הַחַיִּים אֶלָּא צוֹר וְחַבְרוֹתֶיהָ, תַּמָּן שׂוֹבְעָה תַּמָּן זוֹלָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁמֵּתֶיהָ חַיִּים תְּחִלָּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַּפָּרָא מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא: נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ (ישעיהו מ״ב:ה׳), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אָמַרְתָּ חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ, אָבִיךָ מְצַפֶּה לְךָ אִמְּךָ מְצַפָּה לְךָ, אֲנִי בְּעַצְמִי מְצַפֶּה לְךָ. רַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר נִכְסֵי חוּצָה לָאָרֶץ אֵין בָּהֶם בְּרָכָה, אֶלָּא מִשֶּׁתָּשׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ אֶהְיֶה עִמָּךְ, הָכָא אַתְּ אָמַר וְאֶהְיֶה עִמָּךְ, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר: וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ (שמואל ב ז׳:ט׳), אֶלָּא דָּוִד עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְפַרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר לוֹ וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ, אֲבָל יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ הוּא אוֹמֵר לוֹ שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וגו׳.
[י] וַיֹּאמֶר י״י אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ – יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, נֵר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה, מַהוּ שֶׁיַּדְלִיק יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ אֶת הַנֵּר. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, נֵר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַדְלִיק בּוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה וְגוֹ׳ (דברים ז׳:כ״ו), שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּבַיִת שֶׁיֶּשׁ בּוֹ צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וְגוֹ׳ (שמות כ׳:כ׳). תֵּדַע לְךָ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה אַבְרָהָם דָּבוּק לְלוֹט, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ, נִגְלָה עָלָיו. מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסִי בֶן זִמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַי״י אָמַר אֶל אַבְרָם, אֵימָתַי, אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ (בראשית י״ג:י״ד). וְכֵן יַעֲקֹב, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה בְבֵית לָבָן לֹא הָיָה הַדִּבּוּר נִגְלֶה עָלָיו. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְטִיחַ וְאָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינִי יָכוֹל לְטַמֵּא אֶת כְּבוֹדִי בְּבֵית לָבָן הָרָשָׁע. אֶלָּא מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא פוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, אֲנִי מְקַיֵּם אֶת דְּבָרִי וְאֶהְיֶה עִמּוֹ. וְהָיָה יַעֲקֹב מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: לֹא כָךְ אָמַר לִי, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁאֶהְיֶה עִמָּךְ, צֵא מִבֵּית לָבָן וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ.
[יא] שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְגוֹ׳ – מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים. מַה כְּתִיב שָׁם, וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה וְגוֹ׳, וַיֹאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן וְגוֹ׳. לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא הָיָה מִתְעַצֵּל אֶלָּא מִתְיַגֵּעַ בְּכָל כֹּחוֹ. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. מַהוּ עֲשֶׂרֶת מֹנִים. עֶשֶׂר פְּעָמִים אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא עֲשֶׂרֶת מֹנִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, עֲשֶׂרֶת מֹנִים, מֵאָה פְעָמִים מִן עֶשֶׂר עֶשֶׂר. רַבִּי חִיָּא אָמַר, מֵאָה פְעָמִים מִן מֵאָה מֵאָה. כָּךְ הָיָה מִתְהַפֵּךְ עָלָיו, אִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ וְגוֹ׳, וְאִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים. כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָךְ, הָיָה מִתְהַפֵּךְ עָלָיו מִן הָעֲקֻדִּים לִנְקֻדִּים וּמִן הַנְּקֻדִּים לַעֲקֻדִּים. אָמַר לָבָן, וְכִי אֱלָהָא אוֹ לָא. כְּלוֹמַר, הָיָה אוֹמֵר לָבָן, וְכִי הָאֱלוֹהַּ עוֹשֶׂה אוֹ לֹא. מֶה הָיָה לָבָן עוֹשֶׂה. מִשֶּׁהָיוּ הַצֹּאן מְעֻבָּרוֹת, הָיָה אוֹמֵר לוֹ כָּךְ. וּכְשֵׁם שֶׁהָיָה אוֹמֵר, כָּךְ הָיוּ יוֹלְדוֹת, שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲלִיף אֶת הָעֲקֻדִּים לִנְקֻדִּים וְאֶת הַנְּקֻדִּים לַעֲקֻדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. וּבַדַּעַת הַזּוֹ הָיָה מִתְהַפֵּךְ עָלָיו, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְיָדוֹ כְּלוּם. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה בְּאֵיזוֹ דַעַת הָאַחֲרוֹנָה עוֹמְדִין, וְהָיָה אוֹמֵר לַמַּלְאָךְ, צוֹר אוֹתָם כְּדַעַת הָאַחֲרוֹנָה. שֶׁכָּךְ אָמַר הַכָּתוּב, וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי. כְּשֶׁאָמַר לָהֶן כָּךְ, מָה אָמְרוּ לוֹ: וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד וְגוֹ׳, הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ וְגוֹ׳.
[Siman 10] And the Lord said unto Jacob: “Return unto the land of thy fathers” (Gen. 31:3). May it please our master to teach us whether an Israelite may light a candle with another candle upon which is engraved an idolatrous symbol? Thus did our masters teach us: An Israelite is forbidden to light a candle with another candle upon which an idolatrous symbol is engraved. This is in accordance with the verse And thou shalt not bring an abomination into thy house (Deut. 7:26). The Shekhinah does not rest in a home in which there is an idolatrous symbol, as is said: In every place where I cause My name to be mentioned I will come unto thee (Exod. 20:21). A proof of this is that as long as Lot remained with Abraham, the Holy One, blessed be He, did not appear to him, but after Lot’s departure, He did reveal Himself to him. Whence do we know this to be so? R. Eleazar the son of Pedat said in the name of R. Yosé the son of Zimra: We know this from the verse And the Lord said unto Abraham (Gen. 13:14). When did this occur? After Lot departed from him (ibid.).
Similarly, as long as Jacob resided in Laban’s home, the divine word did not reveal itself to him, even though He had assured him: And, behold, I am with thee (Gen. 28:15). The Holy One, blessed be He, said: Since I must not profane My divine glory by entering the home of the wicked Laban, what shall I do? At the very moment he leaves him, I shall fulfill My promise and be with him. Jacob reflected upon this, saying to himself: Did He not promise me I shall not forsake thee (ibid.)? Thereupon the Holy One, blessed be He, replied: If you desire that I be with you, then depart from Laban’s house and Return unto the land of thy fathers, and to thy kindred, and I will be with thee (ibid. 31:13).
[Siman 11] Return unto the land of thy fathers, and to thy kindred (Gen. 31:3). What is written above concerning this? Lift up now thine eyes, and see, all the he-goats which leap upon the flock are streaked (ibid., v. 12), and it is also written there: And Jacob sent and called Rachel and Leah to the field unto his flock, and said unto them: “I see your father’s countenance,” etc. (ibid., vv. 4–5). This teaches us that he was not slothful, but that he labored with all his strength.
And your father hast mocked me, and changed my wages ten times (ibid., v. 7). What is meant by ten times (aseret monim), and why is the (usual) word pe’amin not used instead of monim? R. Abba said: Ten monim actually indicates one hundred times, that is, ten times ten.⁠1 R. Hiyya stated: It was actually a thousand times, ten times a hundred.⁠2
He would change his wages in the following manner. If he said thus: The speckled shall be thy wages; then all the flock bore speckled; and if he said thus: The streaked shall be thy wages; then bore all the flock streaked (ibid., v. 8). When Laban saw that they changed from streaked to speckled, and from speckled to streaked, he cried out: “Is there a God or not?” That is to say, Laban asked: “Did God do this or not?”
What did Laban do when the sheep conceived? He would tell Jacob: “This kind shall be yours,” and whatever kind he mentioned would be born, for the Holy One, blessed be He, changed the streaked to speckled and the speckled to streaked, as it is said: And he changed my wages ten times. Laban reversed his decision so that none would belong to Jacob. And so, after Laban had made his final decision, the Holy One, blessed be He, would tell the angel: Let them be born in accordance with his last decision. Thus Scripture says: But God suffered him not to hurt me (ibid., v. 7).
What did they respond after Jacob told them this? Rachel and Leah answered and said unto him: “Is there yet any portion or inheritance for us in our father’s house? Are we not accounted by him strangers? For he hath sold us” (Gen. 31:14–15).
1. This calculation is based on the rabbinic view that monim is the plural of minyan, the word designating the prayer quorum of ten men.
2. This calculation is based on the circumstance that the words nekudim (“speckled”) and akudim (“streaked”) both contain the letter kaf, which has the numerical value of 100.
[כא] ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (בראשית ל״א:ג׳), ילמדנו רבינו, חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכו, מהו שיהא עירובו עירוב, כך שנו רבותינו חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכה אסור לישראל להשתמש בתוכה, עד שיקח רשותו של נכרי עובד כוכבים, למה שכתיב כל המקום אשר אזכיר את שמי וגו׳ (שמות כ׳:כ׳), ואין הקב״ה מייחד שמו בתוך עובדי ע״ז, אלא ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כ״ב:ל״ב), שלא תתחבר בתוך הרשעים, שאין הקב״ה מייחד שמו בתוכן, תדע לך שוא כן, אמר ר׳ אלעזר בן פדת בשם ר׳ יוסי בן (קסמא) [זמרא] כל זמן שהיה לוט דבוק עם אברהם, אין אתה מוצא שנתייחד הדיבור על אברהם, כיון שפירש לוט ממנו נתייחד עליו הדיבור, שנאמר וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו (בראשית י״ג:י״ד), וכן אתה מוצא בשעה שיצא יעקב לארם נהרים לילך אצל לבן עשה אצלו עשרים שנה, וכל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן לא דיבר עמו הקב״ה, והיה יעקב מהרהר ואומר כך הניחני הקב״ה, לא כך אמר לי הקב״ה והנה אנכי עמך (שם כ״ח:ט״ו), ידע הקב״ה מה הרהר בלבו, א״ל הקב״ה אתה מבקש שאהיה עמך, הפרש עצמך מלבן הרשע, ואהיה עמך, מנין ממה שקראו בענין ויאמר אלהים אל יעקב.
[כב] [ויאמר אלהים אל יעקב וגו׳ ואהיה עמך]. כתיב חכו ממתקים (שיר השירים ה׳:ט״ז), [אמר ר׳ תנחום ר׳ יוסי בוא וראה מה הקב״ה אומר לישראל, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם (ויקרא י״ט:כ״ח) למה אני ה׳ (שם), נאמן לפרוע לכם שכר, יש חיך מתוק מזה, יש אדם אומר לחבירו אם תנוול עצמך ואני נותן לך שכרך, אבל הקב״ה אמר אם לא תנבלו עצמכם, ושרט לנפש וגו׳ אני נותן לכם שכר, הוי חכו ממתקים].
ד״א חכו ממתקים, אמר ר׳ אבהו ראה מה כתיב ואבדיל אתכם מן העמים (שם כ׳:כ״ו), ראה מדותיו של הקב״ה, אילו היה כתיב ואבדיל העמים מכם, לא היה תקוה לגוי עובד כוכבים, ולא היה גר מתגייר, כיצד אדם שיש לפניו תאנים, אם בורר הוא הרעות מן היפות, אין סופו לחזור על הרעות, אבל אם הוא בורר הטובות, אם הוא מבקש לברור מן הרעות בורר, לכך אמר הקב״ה ואבדיל אתכם מן העמים, נתן רמז לגוים למי שמבקש להתגייר, יש חיך האה מזה, הוי חכו ממתקים.
[ד״א חכו ממתקים, אמר ר׳ אחא מלך בשר ודם כשהוא נותן דואנטיבא (פי׳ מתנה טובה), אינו נותן איסטאטיבא (פי׳ מנוחה טובה), וכשהוא נותן איסטאטיבא, אינו נותן דואנטיבא, אבל הקב״ה נותן איסטאטיבא ונותן דואנטיבא, נתן שבת ונתן לחם משנה מה כתיב ראו כי ה׳ נתן לכם (את) השבת [על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים] (שמות ט״ז:כ״ט) הוי חכו ממתקים.
אמר ר׳ יוחנן אמר הקב״ה ואת שבתותי תשמרו אני ה׳ (ויקרא טיט ג), אני נאמן ליתן שכר, ובמה אתה משמרו, במאכל ובמשתה וכסות נקיה ואני נותן שכר, הוי חכו ממתקים.
אמר ר׳ לוי ראה לשון שנתן הקב״ה לבני אדם מה כתיב והרשע כי ישוב וגו׳ (יחזקאל י״ח:כ״א), אמר הקב״ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו (כצדקותיו) [בצדקתו] אשר עשה (חיה) יחיה (ולא ימות) (שם שם:כ״ב), הוי חכו ממתקים.
אמר ריש לקיש יש לך לשמוע גדולה מזו, מה כתיב ובשוב רשע מרשעתו [ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה] (שם ל״ג:י״ט), וחיה אין כתיב כאן, אלא עליהם הוא יחיה, שהקב״ה עושה אותם לו זכות והוא חי בהם, הוי חכו ממתקים.
ד״א חכו ממתקים, מלך בשר ודם אם יש לו אוהב הוא מחבבו, ואם חלה אותו האוהב משלח ומבקרו, ואם מחבבו ביותר הוא הול ומבקרו, שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל מלך מלכי המלכים הקב״ה היה אוהב ליעקב, שנאמר ואהב את יעקב (מלאכי א׳:ג׳), ומתה דבורה ובא לבקרו, וכשיצא לאכסניא היה עמו, שנאמר והנה אנכי עמך (בראשית כ״ח:ט״ו), וכשחזר היה עמו, שנאמר ויאמר אלהים אל יעקב וגו׳ ואהיה עמך (שם ל״א:ג׳).
[כג] [ויאמר אלהים אל יעקב וגו׳]. זש״ה זעקתי אליך ה׳ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים (תהלים קמ״ב:ו׳), מי אמר הפסוק הזה, דוד אמרו, חלקי בארץ החיים הוא קורא ארץ ישראל ארץ החיים, למה אמר ריש לקיש בשם ר׳ אלעזר הקפר מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחילה לימות המשיח, לפיכך הוא קורא אותה ארץ החיים, אמר דוד מתאוה אני לישב בתוכה, ואין שאול מניחני, אלא כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ (שמואל א כ״ו:י״ט), לפיכך זעקתי אליך ה׳, ועל ידי שעשיתי כך נעשיתי מלך על ישראל.
ד״א זעקתי אליך ה׳ מדבר ביעקב, כשיצא מבית אביו מהו אומר אם יהיה אלהים עמדי וגו׳ (בראשית כ״ח:כ׳), תלה עיניו להקב״ה אמר אתה מחסי, א״ל הנה אנכי עמך וגו׳, חלקי בארץ החיים, שהיה יעקב מקוה לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי, אם איני נוטל רשות איני חוזר, אמר הקב״ה רשות אתה מבקש, הרשות בידך, שוב אל ארץ אבותיך, כלום באתה אלא בשביל השבטים, הרי הם בידך.
ד״א כלום באתה אלא בשביל רחל, הרי (זכות) רחל בידך.
ד״א כלום היית ממתין אלא עד שיולד שטנו של עשו, הרי נולד.
[21] (Gen. 31:3:) THEN THE LORD SAID UNTO JACOB: RETURN UNTO THE LAND OF YOUR ANCESTORS WHERE YOU WERE BORN, AND I WILL BE WITH YOU. Let our master instruct us: In the case of an Israelite courtyard with star-worshiping foreigners dwelling within it, is it right that its eruv is a < legitimate > eruv? Thus have our masters taught:⁠1 In the case of an Israelite courtyard with star-worshipping foreigners dwelling within it, it is forbidden for an Israelite to use anything within it until he has acquired a right < to the property > from the star-worshipping foreigner.⁠2 Why? Because it is written (in Exod. 20:21 [24]): IN EVERY PLACE WHERE I CAUSE MY NAME TO BE MENTIONED < I WILL COME UNTO YOU AND BLESS YOU >. The Holy One will not assign his name in the midst of those who serve idols. Rather (according to Lev. 20:32): THAT I MAY BE SANCTIFIED IN THE MIDST OF THE CHILDREN OF ISRAEL. Thus, you are not to associate with the wicked ones because the Holy One will not assign his name in their midst. You know yourself that it is so.⁠3 R. Eleazar ben Padat said in the name of R. Jose ben {Qisma} [Zimra]: During the whole time that Lot was attached to Abraham, you never find a divine oracle being conferred upon Abraham. As soon as Lot was separated from him (in Gen. 13:11-13), the divine word was conferred upon him, as stated (in Gen. 13:14). THEN THE LORD SAID UNTO ABRAHAM AFTER LOT HAD DEPARTED FROM HIM. And so you find that, when Jacob went away to Mesopotamia to go to Laban, he spent twenty years at his place; but all the time that Jacob was in Laban's house, the Holy One did not speak with him. Then Jacob did some pondering and said: So the Holy One has forsaken me! Not so. The Holy One said to me (in Gen. 28:15): AND SEE, I AM WITH YOU. The Holy One knew what he pondered in his heart. The Holy One said to him: Do you want me to be with you? Separate yourself from Laban the Wicked, and I will be with you. Where is it shown? Where they read on the matter (in Gen. 31:3): THEN THE LORD SAID UNTO JACOB: < RETURN UNTO THE LAND OF YOUR ANCESTORS WHERE YOU WERE BORN, AND I WILL BE WITH YOU >.
[22] [(Gen. 31:3:) THEN THE LORD SAID UNTO JACOB: < RETURN UNTO THE LAND OF YOUR ANCESTORS WHERE YOU WERE BORN >, AND I WILL BE WITH YOU.] It is written (in Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET. [R. Tanhuma b. R. Jose said: Come and see what the Holy One is saying to Israel (in Lev. 19:28): YOU SHALL NOT MAKE A GASH IN YOUR FLESH FOR THE DEAD < … >. Why? (Ibid., cont.:) I AM THE LORD. He is sure to pay you a reward. Is there a palate (i.e., a saying) sweeter than this! Someone may say to his friend: If you deform (rt.: NWL) yourself, I will give you a reward; but the Holy One has said: If you do not degrade yourselves, AND (ibid.) < NOT MAKE > A GASH < IN YOUR FLESH > FOR THE DEAD…. I will give you a reward. Ergo (in Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET.]
Another interpretation (of Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET. R. Abbahu said: See what is written (in Lev. 20:26): SO I HAVE SET YOU APART FROM THE < OTHER > PEOPLES < TO BE MINE >.⁠4 See the attributes of the Holy One. If it had been written, "So I have set the < other > peoples apart from you,⁠" there would have been no hope for a star-worshipping gentile, and no proselyte would have become a Jew. How so? < Consider the case of > someone who has figs. If he picks out the bad from the good, in the end he will not return to the bad ones; but, if he picks out the good ones, if he wants to pick out some of the bad, he picks them out. Therefore, the Holy One has said (in Lev. 20:26): SO I HAVE SET YOU APART FROM THE < OTHER > PEOPLES. He has given a hint to those gentiles who wish to become Jews. Is there a palate (i.e., a saying) more beautiful than this? Ergo (in Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET.
[Another interpretation (of Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET.] R. Aha said:⁠5 In the case of a king of flesh and blood, when he gives a donativa6 {i.e., a valuable gift}, he does not give a stativa7 {i.e., a good rest}; and, when he gives a stativa, he does not give a donativa.⁠8 But the Holy One gives a stativa and gives a donativa. He has given the Sabbath rest, and he has given a double portion of bread. What is written (in Exod. 16:29)? OBSERVE THAT THE LORD HAS GIVEN YOU THE SABBATH; [HE THEREFORE GIVES YOU BREAD FOR TWO DAYS ON THE SIXTH DAY]. Ergo (in Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET.
R. Johanan said: The Holy One said (in Lev. 19:3): AND YOU SHALL KEEP MY SABBATHS. I AM THE LORD < YOUR GOD >. I am sure to give a reward. And with what do you keep it? With food, drink, and clean clothing. Then I give you a reward. Ergo (in Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET.
R. Levi said: Look at the word which the Holy One gave to the children of Adam. What is written (in Ezek. 18:21): MOREOVER, WHEN THE WICKED ONE REPENTS < OF ALL THE SINS THAT HE HAS COMMITTED, KEEPS ALL MY STATUTES, AND DOES WHAT IS JUST AND RIGHT, HE SHALL LIVE >. The Holy One said (in vs. 22): ALL HIS TRANSGRESSIONS WHICH HE HAS COMMITTED SHALL NOT BE REMEMBERED AGAINST HIM. {ACCORDING TO HIS RIGHTEOUS ACTS} [BY HIS RIGHTEOUSNESS] WHICH HE HAS PRACTICED, {HE HAS LIVED} HE SHALL LIVE {AND NOT DIE}. Ergo (in Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET.
Resh Laqish said: Could you hear of anything greater than this? What is written (in Ezek. 33:19)? AND WHEN A WICKED PERSON TURNS BACK FROM HIS WICKEDNESS [AND DOES WHAT IS JUST AND RIGHT, ON ACCOUNT OF THESE THINGS HE SHALL LIVE]. "And he shall live" is not written here, but ON ACCOUNT OF THESE THINGS HE SHALL LIVE. < It is > because the Holy One makes them < to be > merit for him < that > he shall live by means of them. Ergo (in Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET.
Another interpretation (of Cant. 5:16): HIS PALATE (i.e., what he says) IS MOST SWEET: If a king of flesh and blood has a friend, he loves him. So, if that friend becomes ill,⁠9 he sends away to inquire after his health. Then, if he loves him even more, he goes to visit him. < But > if he went out into lodgings,⁠10 is it thinkable that the king would go out with him? However, < it was > the Supreme King of Kings, the Holy One, < who > loved Jacob, as stated (in Mal. 1:2): YET I HAVE LOVED JACOB. When Deborah11 died (in Gen. 35:8), < the Holy One > came to visit him; and, when he went out into lodgings, he was with him. It is so stated (in Gen. 28:15): AND SEE, I AM WITH YOU. When he returned, he was with him, as stated (in Gen. 31:3): THEN GOD SAID UNTO JACOB: < RETURN UNTO THE LAND OF YOUR ANCESTORS WHERE YOU WERE BORN >, AND I WILL BE WITH YOU.
[23] (Gen. 31:3:) THEN GOD SAID UNTO JACOB…. This text is related (to Ps. 142:6 [5]): I CRIED UNTO YOU, O LORD; I SAID: YOU ARE MY REFUGE, MY PORTION IN THE LAND OF THE LIVING. Who uttered this verse? David uttered it. MY PORTION IN THE LAND OF THE LIVING: He calls the land of Israel THE LAND OF THE LIVING. Why? Resh Laqish said in the name of R. Eleazar haQappar: Because the dead in the land of Israel are the first to come alive in the days of the Messiah. For this reason he calls it THE LAND OF THE LIVING.⁠12 David said: I yearn to dwell within it, but Saul does not allow me. Rather (according to I Sam. 26:19): FOR THEY HAVE DRIVEN ME OUT TODAY SO THAT I SHOULD HAVE NO SHARE IN THE LORD'S INHERITANCE. Therefore (in Ps. 142:6 [5]): I CRIED UNTO YOU, O LORD; and, because I did so, I became king over Israel.
Another interpretation (of Ps. 142:6 [5]): I CRIED UNTO YOU, O LORD. < The verse > speaks about Jacob. When he set out from his father's house, what does it say (in Gen. 28:20)? IF GOD IS WITH ME…. He raised his eyes to the Holy One < and > said (in Ps. 142:6 [5], cont.): YOU ARE MY REFUGE. He said to him (in Gen. 28:15): SEE, I AM WITH YOU…. (Ps. 124:6 [5], cont.:) MY PORTION IN THE LAND OF THE LIVING. Now Jacob was hoping to return to the land of Israel. Jacob said: With permission I went out. If I do not get permission, I am not returning. The Holy One said: Do you want permission? Permission you have. (Gen. 31:3, cont.:) RETURN UNTO THE LAND OF YOUR PARENTS. Did you come for anything but the tribes? See, you have them.
Another interpretation: Did you only come for Rachel? See, you have {the right to} Rachel.
Another interpretation. Were you only waiting until Esau's adversary (Satan) was born?⁠13 See, he has been born.
[24] What is written above about the matter (in Gen. 30:25)? NOW IT CAME TO PASS, WHEN RACHEL HAB BORNE JOSEPH, THAT JACOB SAID UNTO LABAN: SEND ME AWAY < THAT I MAY GO TO MY OWN HOME AND MY LAND >. But, if you do not want to send me away, I am going without your permission. Laban said to him: With none of the sons that you sired except Joseph, have you said to me: SEND ME AWAY! He told him that he would bring Esau the Wicked to account. Ergo (in Gen. 30:25): SEND ME AWAY THAT I MAY GO < TO MY OWN HOME AND MY LAND >. (Gen. 30:27:) BUT LABAN SAID UNTO HIM…. I HAVE LEARNED BY DIVINATION < THAT THE LORD HAS BLESSED ME FOR YOUR SAKE >. On that very day at Jacob's feet he had found a treasure14 which would bring luck. He therefore says (in Gen. 30:27): I HAVE LEARNED BY DIVINATION. R. Berekhyah said: Laban had learned by divination, but Jacob did not know it. And what was he concerned about? (Gen. 30:27:) THAT THE LORD HAS BLESSED ME FOR YOUR SAKE. Laban said (in vs. 28): NAME YOUR WAGES. He said to him: You get the speckled < of the flock > and I get the mottled from whatever dams give birth. (Gen. 30:36:) AND JACOB WAS PASTURING THE FLOCK OF LABAN THAT REMAINED. What was it THAT REMAINED (HNWTRWT)? Resh Laqish said: The dams who were old, sterile, < and > sick.⁠15 What is written (in vs. 37)? THEN JACOB TOOK A < FRESH > SHOOT OF WHITE POPLAR. R. Hosha'ya said: He fashioned an image; and, just as he fashioned, so they gave birth. He only failed to give them breath. They gave birth and multiplied before him. Laban went back on his < word >. Where is it shown? Where Jacob said so (in Gen. 31:7): AND HE CHANGED MY WAGES…. What did Jacob do when he delayed over him?⁠16 He sent after the children of his house, as stated (in Gen. 31:4): SO JACOB SENT AND CALLED RACHEL AND LEAH TO THE FIELD. Why not within his house? R. Simeon ben Gamaliel said: For three things I like the children of the East:⁠17

They do not bite off meat with their teeth but cut it with a knife.

When one kisses his friend, he kisses him, not on his mouth, but on his hand.

When one wants to get advice, he gets it, not in the house, but in the field (to prevent eavesdropping).
It is therefore stated (in Gen. 31:4): SO JACOB SENT AND CALLED RACHEL AND LEAH TO THE FIELD, to an open place.
(Gen. 31:5-8:) AND HE SAID TO THEM: I SEE THAT YOUR FATHER'S MANNER < TOWARDS ME IS NOT AS IT WAS BEFORE >…. MOREOVER, YOU KNOW < THAT I HAVE SERVED YOUR FATHER WITH ALL MY STRENGTH >. YET YOUR FATHER HAS CHEATED ME…. IF HE SHOULD SAY THIS: < THE SPECKLED SHALL BE YOUR WAGES >…. R. Berekhyah said: "If he said this" is not written here but, IF HE SHOULD SAY THIS. Now the angel (of vs. 11) had said to Jacob: If Laban should say this, by your life, I will do for you just as you want.
(Gen. 31:1:) NOW HE HEARD THE THINGS THAT LABAN'S CHILDREN WERE SAYING: JACOB HAS TAKEN EVERYTHING THAT BELONGS TO OUR FATHER. What is the meaning of JACOB HAS TAKEN? R. Hosha'ya said that the ministering angels were shoulders for Jacob.⁠18 (Ibid.:) JACOB HAS TAKEN EVERYTHING THAT BELONGS TO OUR FATHER, AND FROM WHAT BELONGS TO OUR FATHER HE HAS ACQUIRED ALL THIS WEALTH (kavod).⁠19 What was the WEALTH (kavod)? R. Simon said: < Wealth > from silver and gold. But did Laban have silver and gold? He had nothing but < animals of the > flock. Concerning what does it say: silver and gold? It is simply that the flocks of our father Jacob were different from the flocks of Laban. "And he had a lot of cattle" is not written here (in this context, i.e., in Gen. 30:43) but, AND HE HAD LARGE (RBWT) FLOCKS, in that they were fruitful and multiplying (RBWT). Moreover, the nations of the world had been coming to give Jacob silver and gold in order to acquire some of his flock. R. Simon said: There is no wealth (kavod) but silver and gold, as stated (in Nahum 2:10 [9]): PLUNDER SILVER! PLUNDER GOLD! < THERE IS NO END TO TREASURE, WEALTH (kavod) OUT OF EVERY PRECIOUS VESSEL >. So how many < animals of the > flock did he have? R. Tanhuma bar Abba said: a hundred and twenty times ten thousand (RBW').⁠20 It is therefore stated (in Gen. 30:43): SO THE MAN (Joseph) BECAME VERY VERY PROSPEROUS. Now < a single > VERY is said concerning Egypt (in Exod. 1:20): SO THE PEOPLE MULTIPLIED (rt.: RBH) AND BECAME VERY NUMEROUS; [And (according to Exod. 12:37) those < numbered six hundred thousand, i.e., > sixty times ten thousand (RBW'). But here (in Gen. 30:43) it is stated: VERY VERY for a total of a hundred and twenty times ten thousand (RBW').] How many sheep dogs did he have? R. Abba bar Kahana said: Three hundred and nine. R. Tanhuma said: Where is it shown? Q (= 100) B (= 2) Z (= 7) R (= 200).⁠21 Hence the reckoning. (Gen. 30:43:) SO THE MAN (Jacob) BECAME VERY VERY PROSPEROUS. What is the meaning of BECAME PROSPEROUS (rt.: PRT)? That the Holy One broke through (rt.: PRT) the wall of < this > world and said to him: So do I break through (rt.: PRT) into the world to come for your children, as stated (in Micah 2:13): THE ONE WHO BREAKS THROUGH (rt.: PRT) GOES UP AHEAD OF THEM.
The End of Parashat Wayyetse.
1. Cf. Eruv. 6:1; Eruv. 61b-62a.
2. According to Rashi on Eruv. 6:1 (61b), one must rent the idolater’s property for the eruv to be valid.
3. Tanh., Gen. 7:10.
4. PRK 5:5.
5. Gen. R. 10:9.
6. In classical Latin the word is donativum in the singular and refers to a gift by the emperor to each soldier.
7. The Latin word means “stationary camp.”
8. The point here is that an emperor only bribes a soldier with a donativa before going into battle or at the start of a march.
9. Heb.: HLH, a word that can also be pointed to mean “sweeten.”
10. Gk.: xenia.
11. Instead of DEBORAH (Rebekah’s nurse) Yalqut Shim‘oni, Cant., 991, reads, “Rebekah” here.
12. Below, 12:6; Tanh., Gen. 12:3; yKil. 9:4 (32c); yKet. 12:3 (12:4)(35b); Ket. 111a; Gen. R. 74:1; 96:5 (7); PR 1:4, 6; cf. also Zech. 14:4; 1 Thessalonians 4:16; Revelation 20:4-5.
13. See Gen. R. 73:7, which implies that the adversary was Joseph.
14. Codex Vaticanus Ebr. 34 adds: “i.e., a precious stone.”
15. This is the normal spelling of the Hebrew word, but the Masoretic Text spells it defectively as HNWTRT. Resh Laqish has deduced from the missing letter that the animals referred to were defective. See Gen. R. 73:9. By correcting the spelling, the Buber text has obscured the point.
16. Codex Vaticanus Ebr. 34 reads, “when he was obstinate with him.”
17. Gen. R. 74:2; PRK 4:3; Ber. 8b (bar.)
18. Codex Vaticanus Ebr. 34 reads, “porters, i.e., < ones > carrying on the shoulder.”
19. Kavod generally means “glory” but can denote wealth (e.g., here and in Nahum 2:10). So Gen. R. 74:12.
20. In biblical Hebrew this Aramaic form would be (RBWT), the exact word which appears in Gen. 30:43. See Gen. R. 73:11.
21. These letters make up the phrase, “kab (QB) of an alien (ZR).” A kab is a measure of capacity equivalent to about 2.2 liters. Jacob was entitled to the portion due an alien, which had a numerical value of 309.
[פרק לא]
כל אותן הימים שהיה יעקב בבית לבן לא דבר הב״ה עמו והיה מהרהר ואומר שמא הניחני הקב״ה ולא כך א״ל והנה אנכי עמך (בראשית כ״ח ט״ו). א״ל הקב״ה אם אתה מבקש שאהיה עמך הפרש עצמך מביתו של לבן הרשע, שנאמר שוב אל ארץ אבותיך. ואמר יעקב ברשות יצאתי שאמר לי הב״ה והנה אנכי עמך, ואם איני נוטל איני חוזר שכבר אמר לי והשיבותיך אל האדמה (שם). א״ל הב״ה רשות אתה מבקש, שוב וגו׳. ר׳ אחא אמר נכסי חוץ לארץ אינם בכלל ברכה, אלא משתשוב [אל ארץ אבותיך] ואהיה עמך וגו׳.
וקאל אללה לה ארג֗ע אלי ארץ֗ אבאיך ומולדך אכון מעך.
ואמר ה׳ לו: שוב אל ארץ אבותיך ומולדתך ואהיה עמך.
שוב אל ארץ אבותיך – ושם אהיה עמך, אבל בעודך מחובר לטמא, אי איפשי להשרות שכינתי עליך.
שוב אל ארץ אבותיך RETURN UNTO THE LAND OF YOUR FATHERS – and there I will be with you; but as long as you are associated with the unclean Laban it is impossible to make my Divine Presence (Shechina) rest upon you (Tanchuma Vayetzei 10).
ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך – אמר לו חמיך אינו מסבירך פנים. שוב אל ארץ אבותיך כמו שהבטחתיך בלוז. שנאמר והשבותיך אל האדמה הזאת.
[ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך] – א״ל יעקב הרי חמיך אינו מסביר לך פנים ואת יושב כאן, שוב לך כמו שהבטיחך, שנאמר והשבותיך אל האדמה הזאת (בראשית כח טו):
ורבותינו דרשו: ויזכור אלהים את רחל – זש״ה זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צח ג), מהו לבית ישראל ישראל סבא שרחל היתה עיקר ביתו שבכל השבטים כתיב, בני לאה בכור יעקב ובני בלהה שפחת רחל ובני זלפה שפחת לאה, ובה כתיב ובני רחל אשת יעקב:
ותאמר אסף אלהים חרפתי – א״ר לוי עד שלא תלד האשה הסירחון נתלה בה, ומשתלד הסירחון נתלה בבנה, מאן אכיל הדא מקמתא בריך מאן תבר הדא מקמתא בריך:
אסף אלהים את חרפתי – דברה ברוח הקדש מה שעתיד להיות לבניה בימי פילגש בגבעה שהחרימו לאמר ארור נותן אשה לבנימין (שופטים כא יח), ונאספה חרפתם, דכתיב (חונונו) [חנונו] אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה (שם שם כב), ועוד בימי ירבעם, דכתיב ולא עצר כח ירבעם (לפני אביו) [עוד בימי אביהו] ויגפהו ה׳ וימות (דברי הימים ב יג כ), א״ר שמואל בר נחמני לא ירבעם ניגף אלא אביה ניגף, כדדרשי׳ בגמרא באריכות:
וענתה בי צדקתי ביום מחר – אמר ר׳ יהודה אמרה רוח הקודש אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום (משלי כז א), מחר בתך יוצאת ומתענה, ואתה אומר וענתה בי צדקתי ביום מחר:
ויאמר לבן הן – א״ר חייא כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו עשר פעמים למפרע מהן ללאו, רבנן אמרי מאה פעמים, שנאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים (פסוק ז), כלומר עשרה מניינים ואין מנין פחות מעשרה:
ויחמנה בבוא לשתות – א״ר יהושע נעשה (חומם) [המים] זרע בתוך מעיהן ולא היו חסרות אלא צורת הולד בלבד:
ירויחו דורשי הפרשה וישכילו – וסמוך לה בטחון חניות ארץ החיים, זש״ה זעקתי אליך ה׳ אמרתי [אתה] מחסי חלקי בארץ החיים (תהלים קמב ו), והיא ארץ ישראל שמתיה חיים תחלה לימות המשיח, א״ל הקב״ה אתה אמרת חלקי בארץ החיים, שוב אל ארץ אבותיך:
ויאמר ה׳ אל יעקב – בלשון רחמים היה הדיבור עמו דין הוא שנכסים של חוצה לארץ אינם בכלל ברכה אלא שאני מרחם עליהם:
שוב אל ארץ אבותיך – שאביך מצפה לך אמך מצפה לך:
ולמולדתך – שאפי׳ כל בית שכונתך מצפים לך:
ואהיה עמך – ותהיה שכינתי מסייעת לך שלא יזיקוך עשו ובני כנען:
ויאמר י״י אל יעקב שוב וגו׳ – זהו החלום שסיפר לרחל וללאה. אלא כאן קיצר דבריו, ולמטה כשסיפר לרחל וללאה פירש הכל. אבל בכאן לא חשש להאריך, אלא שסיפר מי גרם לו לצאת.
ויאמר י"י אל יעקב שוב וגו'‏ – HASHEM SAID TO YAAKOV RETURN etc. – This is the dream that he told Rachel and to Leah. But here he abridged his words, and below when he told Rachel and Leah, he detailed it all. But here he was not careful to lengthen, but recounted [only] who caused him to go.
ויאמר י״י – כי המלאך נקרא בשם י״יא ואומר דברי שליחותו בשם אדניו כאלו הוא מדבר.
א. כן בכ״י מוסקבה 495. בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194: ״אדניו״.
'ויאמר ה, the angel is called by the name of his Master, i.e. God. The reason is that he delivers his message in the name of his Sender, i.e. in the name of God.
ויאמר ה׳ אל יעקב וג׳ – נבואה זו, אשר נזכרה {כאן} כוונתה {העיקרית בלבד}, יבאר אותה אחרי כן בפרטות אחר שחזר {יעקב} עליה לנשיו1.
1. קנ. להלן (פסוקים י-יג). וכ״פ החזקוני ובכור שור, והשוה מה שציינתי בהערות לעיל פר׳ חיי שרה (כד:ד). וראה פירושו להלן שגם ישנן דברים הכתובים כאן שקיצר בהם הכתוב בחזרתו. ולשיטת רבנו דיבור זה הוא מה שתיאר אח״כ מדיבור המלאך אליו בחלום הלילה, וביאור זה מתאים בייחוד לשיטת הרמב״ם במו״נ (ב:מא) שהאריך לבאר שבכל מקום שאמר הכתוב שהגיע דבר ה׳ לנביא בהכרח שהיה במראה או בחלום. וראה מש״כ עוד להלן פר׳ וישלח (לה:ט) בענין מראות הנבואה וצרף לכאן.
ויאמר י״י אל יעקב – הוא החלום שספר לנשיו.⁠1
1. שאוב מר״י בכור שור.
ויאמר ה' אל יעקב, "the Lord said to Yaakov;⁠" what follows is the dream that he told his wives.
ואהיה עמך – כמו ״ואיטיבה עמך״ (בראשית ל״ב:י׳) שיאמר עוד.⁠1
1. מההקבלה בין הפסוקים מוכח שמשמעות היות ה׳ עם יעקב היא ההטבה עמו.
ואמר ה׳ יתעלה אליו בנבואה: שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, ולא תירא מדבר, כי אנכי אהיה עמך ותדבק השגחתי בך לשמורך עם טפך וקניניך בדרך, ולהצילך מיד עשו אחיך.
ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וכו׳ – כלומר שלא תטפל עמו עוד לקחת את צאנו ולא יתברך בית רשע זה בשבילך וכמו שאמר ראשונה מתי אעשה גם אנכי לביתי.
ושם אהיה עמך. לא שהוא תנאי שאם תשוב אהיה עמך ואם לאו לא אהיה עמך אלא מראה מקום הוא זה ששם אהי׳ עמך ולא פה מפני שאת׳ מחובר לטמא ואי אפשי להשרות שכינתי עליך וכמוהו לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר ופרש״י אחר שתלינו שהוא מראה זמן שאחר הלינ׳ אשיב אתכם דבר ולא קודם הלינה מפני שאין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה ובב״ר ר׳ אמי בשם ר״ל נכסי חוצה לארץ אינן בכלל ברכ׳ אבל אם תשוב אל ארץ אבותיך אהי׳ עמך אבל אין לפר׳ שוב אל ארץ אבותיך ולא תירא מפגעי הדרך כי אנכי אהי׳ עמך לשמרך בדרך כי כבר אמ׳ לו בלכתו לחרן והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמ׳ הזאת. אך קשה א״כ מהו זה שפרש״י בפרש׳ וישלח שאמר יעקב לפני הב״ה שתי הבטחו׳ הבטחתני אחת בצאתי מבי׳ אבא כו׳ ובבי׳ לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ואהי׳ עמך בשתי הבטחו׳ הללו אני בא לפניך דמשמע שהבטחת ואהי׳ עמך היא כהבטח׳ והנה אנכי עמך והלא ההבטח׳ הזאת של ואהי׳ עמך אינה אלא ששם ישרה שכינתו עליו ולא כאן מפני שהוא מחובר עם הטמ׳ או ששם יהיו נכסיו בכלל ברכ׳ כדר׳ אמי בשם ריש לקיש לא שהבטיחו על פגעי הדרך כמו שהבטיחו בהבטח׳ הראשונ׳ בצאתו מבית אביו.
ושמא יש לומר דאעפ״כ כיון שהבטיחו שיהי׳ עמו כשישוב אל ארץ אבותיו שישר׳ שכינתו עליו הרי כבר הבטיחו לשוב ולא יהרג או ימות בדרך דא״כ תהיה הבטחת שריית שכינתו עליו שם ההבטחה בטלה:
והסבה הג׳ שבאה הנבואה ליעקב ואמר לו שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך כי במה שאמר לו עתה ולא קודם לזה מורה שהיה צריך לו לצאת משם ושלא ישב עוד בחברת לבן ולפי שיפחד יעקב ויאמר איך אלך ושמע לבן והרגני לכן אמר לו ואהיה עמך ר״ל בהליכתך אהיה עמך ואצילך מידו. גם אמר לו זה להבטיחו שלא יירא מעשו אחיו. ואין ספק שהיה זה אחר תשלום ששת השנים שהתנו ביניהם שיעבוד בצאנו ושכבר לקח לבן את צאנו מיד יעקב והוא היה רועה את צאנו אשר קנה בלבד. ומפני הסבות האלה התעורר יעקב ללכת משם.
ויאמר אלהים אל יעקב שוב – הודיע הכתוב שבסבת שלש אלה ברח ולא נטל רשות מלבן שלא כמנהג איש אשר כמוהו, כי חשב שאחר שקבל לשון הרע עליו, אם ידע נסיעתו יגזלהו, כאמרו ״פן תגזל את בנותיך״ (פסוק לא).
ואהיה עמך – שלא יקרך היזק בדרך.
!ויאמר אלוהים אל יעקב שוב, The Torah informs us that as a result of the meeting between Yaakov and his wives he fled from Charan without taking formal leave of Lavan as ordinary courtesy would have required him to do. He was convinced that in view of the fact that Lavan had accepted the badmouthing of him by his sons, he would steal some or most of his belongings before allowing him to leave. He said so himself during the confrontation in verse 31 when he expressed concern that Lavan would even have robbed him of his wives, claiming them as his seeing that they were his daughters.
ואהיה עמך. So that you will not be harmed on the way.
ושם אהיה עמך וכו׳. ואין פירושו כי אהיה עמך לשמור אותך בדרך (קושית הרא״ם), שאילו על השמירה – דרך הכתוב לומר השמירה ״והנה אנכי עמך ושמרתיך״ (לעיל כח, טו), אבל ״ואהיה עמך״ בכל מילי, והשתא קשה דלמה לא יהיה עמו כאן, וקאמר ׳אבל בעודך וכו׳⁠ ⁠׳. ומה שפירש בפרשת וישלח (להלן לב, ט) ׳שתי הבטחות הבטחתני אחת בצאתי מבית אבי ואחת בבית לבן ושם אמרת ״שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך״ בשתי הבטחות האלה אני בא וכו׳⁠ ⁠׳, דמשמע דהבטחה הזאת היתה לשמור אותו בדרך (קושית הרא״ם), אין זה קשיא, דכיון דסתמא כתיב ״ואהיה עמך״ דבר זה יכלול הכל:
שוב אל ארץ אֲבוֹתֶיךָ: 1דין לחוד מל׳ וי״ו ומל׳ יו״ד כתי׳ באורית׳, וכל שארא חס׳ וי״ו ומל׳ יו״ד, אֲבֹתֶיךָ כתי׳. [אבותיך].
1. דין לחוד וכו׳: רמ״ה, אב״ה.
ושם אהי׳ עמך כו׳. לא שהוא תנאי שאם תשוב אהיה עמך ואם לאו לא אהיה עמך אלא מראה מקום הוא לו מפני שכאן אי אפשר וכו׳:
אי אפשר להשרות שכינתי עליך. אבל אין לפרש ואהיה עמך לשמרך בדרך כי כבר הובטח על זה (לעיל כ״ח:ט״ו) והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו׳ אלא ר״ל שם אשרה שכינתי עליך ויחויב מזה שיובטח שלא יהרג בדרך. ויתורץ בזה מה שפירש רש״י בפרשת וישלח (להלן ל״ב:י׳) שתי הבטחות וכו׳ שנראה משם שאהיה עמך האמור פה ר״ל לשמרך בדרך:
And there I will be with you... This was not a stipulation: "If you return, I will be with you. And if not, I will not be with you.⁠" Rather, Hashem was telling him the reason: Because here it is not possible [to rest My Divine Presence upon you].
It is not possible to rest My Divine Presence upon you. "I will be with you" cannot mean, "To guard you on the way,⁠" because Yaakov had already been promised this (28:15): "I am with you, and I will guard you wherever you go.⁠" Rather it means, "There I will rest My Divine Presence upon you,⁠" which necessarily includes the promise that he will not be killed on the way. This explains Rashi's comment in Parshas Vayishlach (32:10): "You made two promises to me...⁠" implying that when it says here, "I will be with you,⁠" it means, "I will guard you on the way.⁠"
ויאמר י״י אל יעקב – החריש יעקב והצטער, כי מה יעשה ולא יוכל לשוב אל ארצו, שהרי לא קבע זמן ללבן כמה שנים יעבוד עמו על פי התנאים הללו, כמו שקבע זמן בשתי בנותיו. וכשראה שאין לב לבן ישר עמו ידע שלא יניחהו ללכת, ויאמר ״הנה מצאת הון, ועשית לביתך. למה תעזבני?⁠״ ואם היה יעקב מפציר, יאמר ״לֵךְ אתה וביתך, אבל עזוב פה מה שקנית״. וכשראה השם צרת יעקב ושצרתו נכונה, כי בחן לב לבן שחורש רעה עליו, נגלה השם על עבדו וְנִחֲמוֹ ואמר לו ״שוב אל ארץ אבותיך״.
שוב אל ארץ אבותיך – בא מועד שתשוב אל ארץ אבותיך, הארץ אשר נשבעתי לתת לאבותיך, ארץ אשר אני דורש אותה. ושם תעבדני כאשר נדרת לי בצאתך מן הארץ, וכמפורש בסוף הענין ״אנכי האל בית אל״ וגו׳ ושם אפרש בעז״ה.
ולמולדתך – פירשנוהו בפרשת לך לך בפירוש ״וממולדתך ומבית אביך״.⁠1 שהמלה הזאת על המשפחה. וכן כאן לפי שצוהו לשוב אל הארץ ויחשוב יעקב לפי שאמו לא שלחה אחריו להודיע שסרה מַשְׂטֵמַת אחיו, שצריך להסתתר בארץ במקום אחר רחוק ממשפחתו, על כן הבטיחו שישוב אל מקום משפחתו ולא יירא מאחיו ומאנשיו.
ואהיה עמך – זהו שפירשנו שבכל מקום שנאמר כן יורה שנתון בצרה אך יבטח שיהיה השם עמו ויצילהו. כמו ״גור בארץ הזאת ואהיה עמך״,⁠2 וכן ״והנה אנכי עמך ושמרתיך״3 וגו׳ ובארנוהו שם. כדרך ״עמו אנכי בצרה״.⁠4 וכן כאן רָמַז ליעקב שהוא בסכנה בלכתו מפני לבן ובניו ובשובו אל הארץ מפני עשיו ואנשים, אלא שיהיה עמו בצרתו ויצילהו משתיהם.
1. בראשית יב, א.
2. שם כו, ג.
3. שם כח, טו.
4. תהלים צא, טו.
ויאמר ה׳ אל יעקב – גם אחר ששמע מה ששמע וראה מה שראה לא היה בורח מביתו, כי סוף סוף אין לו לירא ממנו מאחר שהבטיחו השם להיות עמו, אבל אחרי שבא לו הצווי מאת השם לא יכול עוד להתעכב:
ואהיה עמך – כמו שהבטחתיך בבית אל, ולא תירא לא מלבן ולא מעשו:
ויאמר ה׳ אל יעקב – הודיעו שזה בעבור שבא העת שיצא מבית לבן וישוב, אם בעבור שהוא ארצו הקדושה, אם בעבור שהוא מולדתו ושם בית אביו, ושם יהיה ה׳ עמו, ולכן כלתה השגחת ה׳ עליו פה וכולם מתנגדים לו.
THE LORD SAID TO YAQOV. He made known to him that this was happening because the time had come to leave Lavan’s house and return to the land that was for him Holy Land, It was also his native soil and the land of his father's house — and there the Lord will be with you. God's special supervision over him in this place had therefore ceased — and all opposed him.
על כן בהצר לו והנה: ויאמר וגו׳: הורשה מהקב״ה וגם נצטוה לשוב, וגם הבטיחו ״ואהיה עמך״.
שוב אל ארץ אבותיך: לא הזהירו לשוב אל בית אביו1, כי אם אל ארץ אבותיו.
ולמולדתך: היינו הנהגתו לעבוד את ה׳ בתורה ועבודה2. ומשום הכי בבואו לשכם עמד שתי שנים ומחצה3, שלא הוזהר על יותר4.
ואהיה עמך: כפירוש רש״י5 בשם מדרש רבה (עד,א) דהיינו אחר שישוב, והוא6 מעשו נגד חשש רבקה אמו, והיינו שאמר יעקב בתפלתו7 ״ה׳ האומר אלי שוב לארצך וגו׳⁠ ⁠⁠״, אבל מלבן לא הבטיחו8.
1. הואיל ואמו עדיין לא שלחה לקרוא לו.
2. שהרי אי אפשר להסביר מלשון מקום הולדתו – בית אביו.
3. אך להלן לג,יז מבואר שהיה זה שנה ומחצה (עיי״ש ברש״י וברבינו).
4. הואיל ודבורה מינקת רבקה הגיעה בשליחות אמו לקרוא לו, לכן לא הוזהר להמשיך לשהות שם יותר.
5. ז״ל ׳ושם אהיה עמך׳. כלומר, כשישוב לא״י.
6. הבטחה להגנה מעשו.
7. כשחשש מעשו, להלן בפרשת וישלח, ולא מצאנו שיעקב הזכיר לקב״ה הבטחה זו כאן בפרשתנו כשלבן רדף אחריו.
8. ולא כהספורנו שפירש ״ואהיה עמך״ – ׳שלא יקרך היזק בדרך׳.
ויאמר ה׳ וגו׳ – ולבסוף המניע השלישי — היה לו גילוי שכינה לשוב אל ארץ האבות1 ולמולדתו,⁠2 תוך כדי מתן הבטחה — ״ואהיה עמך״. ואם ברור מן הפסוקים י׳ ואילך שהתגלות זו היתה לו ליעקב באמצעות מלאך ה׳, הרי זוהי תופעה שכיחה למדי בתורה, ששם הויה בא לציין מלאך ממלאכיו ית׳; השווה ביאורנו לעיל י״ח:י״ג, שמות ג׳:ב׳,ד׳.
1. השווה למטה מ״ח:כ״א.
2. השווה לעיל י״ב:א׳.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)בראשית רבתירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144