Bereshit 31 – בראשית לא‏ – Mikraot Gedolot

[לח] ¹וישא את בניו ואת נשיו, אמר ר׳ יוחנן לב חכם לימינו (קהלת ו׳:ב׳) זה יעקב דכתיב ויקם יעקב וישא את בניו ואח״כ ואת נשיו, ולב כסיל לשמאלו (קהלת ו׳:ב׳) זה עשו ויקח עשו את נשיו ואח״כ את בניו (בראשית ל״ו:ו׳). (בראשית רבה עד)

1. ב״ר פפ״ב. קה״ר י, ב. ובכת״י רמזי התורה לר״י את בניו ואת נשיו על הגמלים, רמז שהיו גומלי חסדים. וכעי״ז נדרש לעיל פכ״ד מאמר סט.

וְקָם יַעֲקֹב וּנְטַל יָת בְּנוֹהִי וְיָת נְשׁוֹהִי עַל גַּמְלַיָּא.

Yaakov rose and lifted his sons and his wives upon the camels.

וקם יעקב וטען ית בנוי^א וית נשוי על גמליה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וטען ית בנוי״) גם נוסח חילופי: ״ונטל אנשוי״.

וקם יעקב וסובר ית בנוי וית נשוי על גמלייא.

And Jacob arose, and set his children and his wives upon camels.

וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְגוֹ׳ – וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְגוֹ׳, וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. מִיָּד נִגְלֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל לָבָן וְצָרַם בְּאָזְנוּ.

Then Jacob arose, and set his sons and his wives upon camels … and carried away all his cattle…. And it was told Laban on the third day that Jacob had fled. And he took his brethren with him, and pursued after him (Gen. 31:17–18, 23). The Holy One, blessed be He, immediately appeared before him and slit his ear.⁠¹

1. The meaning of this idiom is uncertain, but is probably something like “spoke harshly to him.”

וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים – (קהלת י׳:ב׳) ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ״, זֶה יַעֲקֹב ״וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ״, זֶה עֵשָׂו, ״וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו״ וְאַחַר כַּךְ ״אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו״.

פקאם יעקוב וחמל בניה ונסאה עלי אלג֗מל.

קם יעקב והרכיב את בניו ונשיו על הגמלים.

את בניו ואת נשיו – הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר: ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגומ׳ (בראשית ל״ו:ו׳).

את בניו ואת נשיו HIS SONS AND HIS WIVES – He took the males before the females whereas Esau took the females before the males, as it is said "And Esau took his wives and his sons etc.⁠" (Bereshit 36:6) (Bereshit Rabbah 74:5).

ויקם יעקב וישא את בניו – ¹זש״ה לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת י׳:ב׳). דכתיב ²ויקח עשו את נשיו (בראשית ל״ו:ו׳) ואח״כ בניו.

1. זש״ה לב חכם. ב״ר שם בש״ר יוחנן.

2. דכתיב ויקח עשו את נשיו. לב חכם לימינו זה יעקב דכתיב וישא את בניו ואח״כ את נשיו׳ אבל לב כסיל לשמאליו זה עשו דכתיב ויקח עשו את נשיו. ואח״כ את בניו ואת בנותיו. ומבואר כן בב״ר שם וקה״ר פ׳ לב חכם ומובא ברש״י עה״ת.

ויקם יעקב – נתקיים בעצתו:

וישא [את] בניו – תחלה, ואח״כ נשיו על הגמלים, זש״ה לב חכם לימינו (קהלת י ב), אבל עשו ויקח את נשיו (בראשית לו ו), תחלה לזנות, ואח״כ את בניו, ועליו אמר הכתוב לב כסיל לשמאלו (קהלת י ב):

ויקם וישא – נשאם והרכיבם על הגמלים.

ויקם יעקב וישא, he lifted his wives on to the camels so that they could ride.

ויקם יעקב וג׳ – אמרו שהקדים בניו לנשיו לפי שבניו הם תכלית כוונתו עם נשיו, והם העיקר במחשבה¹ אע״פ שהיו המסתעף במציאות. וזה בניגוד למצב עשו שנאמר בו (בראשית לו:ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו, {ש}הקדים נשיו לבניו לפי שהיתה מחשבתו כרוכה אחריהן, וזה דרש נעים².

1. קנו. השוה פירושו לעיל (ל:כו) על ׳תנה את נשי וגו׳⁠ ⁠׳.

2. קנז. כ״כ רב שמואל בן חפני גאון בפירושו כאן ע״ש, וכ״כ רש״י בקיצור, והוא ממדרשם ז״ל בב״ר (עד:ה). לעיל בפר׳ תולדות (כה:כט) נתבאר ששיטת רבנו היא שגם אצל עשו היתה שלימות מסוימת, ועמש״כ שם. ונראה דמה ששיבח רבנו דרש זה הוא משום תוכנו המוסרי, ולאו דוקא משום עצם הביאור, וכמו שביארנו בפר׳ תולדות (שם).

וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים – מבואר שפירושו: ׳וירם׳.⁠¹

1. פירוש ׳וישא׳ כאן – ׳וירם׳, כלומר, הרימם על גבי הגמלים.

והנה אז קם יעקב ונשא בניו ונשיו על הגמלים,

ויקם יעקב וישא את בניו ואת בנותיו וכו׳. ירצה שמשם נסעו ולא הלכו אנה ואנה כדי שלא יורגש הדבר אפילו בשום רמז.

ועשו הקדים הנקבות לזכרים. לרוב שטופו בזמה:

אח״כ סיפר שנשא את בניו ואת נשיו כמאמר הש״י. ונהג את כל מקנהו וקניינו. להורות על מעלת יעקב שלא הוליך עמו אפי׳ שוה פרוטה מלבן. כאומרו כי מששת את כל כלי מה מצאת. וזה דבר פלא כמאמרם ז״ל וכי יש חתן שיוצא מבית חמיו שאינו מוליך בידו שני מחטין. ויעקב אמר לו מה מצאת. א״ל הקב״ה חייך בזה הלשון אני מנחם את בניך ומדבר עמהם בלשון רכה. דכתיב מה מצאו אבותיכם בי עול. ולכן אמר בכאן שלא הוליך בידו אלא קניינו שרכש ולא דבר אחר. ואמר לבא אל יצחק אביו. לרמוז שאולי היה מתאחר יותר להגיד ללבן הליכתו. אלא שכוונתו היתה טובה לקיים כבוד אביו. אחר ששהה בכאן זמן רב ולא רצה להתאחר יותר. ואולי שכתב להתנצלות מה שאמר ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי. ואמר ותגנוב רחל את התרפים כדי שלא יגידו ללבן ענין הבריחה. או להפריש אביה מעבודה זרה. לפי שהתרפים מין ע״ז היו. כמו שכתוב בזוהר שהיו מכבדין ומרביצין ומקטרין לפניהם והיו עושים אותן בשעות ידועות. ולכן נקראו תרפים. שהאומן אומר שעה זו תעשה. שעה זו תרפה. וזהו תרפים. וכן אמרו שם שנקראו תרפים לשון גנאי כמו אל בית התורף. וכתבו שם שאע״פ שרחל עשתה זה לכוונה טובה כיון שציערה לאביה נקנסה עליה מיתה בא וראה כמה גדול כבוד אב ואם ע״כ:

עשו הקדים כו׳. וטעם הדבר כי עשו היו לו נשיו עיקר, כי נשאן לשם זנות, ולכך היה מקדים נשיו קודם בניו, דנשיו היו עיקר דעתו, רק כי הבנים יצאו ממנו בסבת תאות נשיו. אבל יעקב לא נשא נשיו רק בשביל להעמיד תולדות י״ב שבטים (רש״י לעיל כט, כא), ובניו היו גורמים לישא אשה, לכך בניו קודמים, שהם הסבה לנשיו. ועשו – הנשים הם סבה לבניו, כדלעיל. ועוד כי תולדות יעקב – השם יתברך היה חפץ בהם קודם שנבראו, והם היו גורמים שישא יעקב נשיו כדי שיולדו אלו הבנים, לפיכך ראוי להקדים הבנים ואחר כך הנשים. אבל עשו מפני שנשא נשים – הוליד תולדות מהם, ולפיכך מקדים הנשים לתולדות. ובמשה דכתיב (ראו שמות ד, כ) ״וירכב אשתו ובניו על החמור״ דמקדים אשתו תחילה, התם בניו קטנים היו, שהיו צריכין לאמן, ואי אפשר להם בלא אם, לכך מקדים הכתוב אשתו תחילה. אך קשה מהא דכתיב בפרשת וישלח (ראו להלן לב, כב) ״ויקח יעקב את נשיו ואת אחד עשר ילדיו״ אם כן מקדים ״נשיו״ אצל ״ילדיו״, ויראה דאין זה קשיא, כי הכתוב מספר שם איך העביר אותם הנחל, ודרך להקדים תמיד דבר שלא היה כל כך טורח אליו להעביר את הנחל, ובניו קטנים יותר טורח מנשים, לכך מקדים הנשים תחלה. אמנם נראה לי דאין חלוק זה רק כשהוא מדבר שהביא בניו אל ארץ שמתיישב שם, כי האשה היא ישוב העולם, גם הבנים הם ישוב העולם. וביעקב מקדים הבנים שהם קודמים, ובעשו הנשים – לטעם שנתבאר למעלה, אבל כשאינו מדבר רק שהעביר אותם הנחל – לא שייך חלוק זה כלל:

הַגְּמַלִים: הגימ״ל דגושה. [הַגְּמַלִּים].

ועשו הקדים נקבות לזכרים כו׳. מפני שהיה שטוף בזימה והיו נשיו עיקר. [ר׳ אליהו מזרחי]:

Whereas Eisov put the females ahead of the males... Because he was lustful, and his wives were his primary interest. (Re'm)

ויקם יעקב – כשהסכימו נשיו, לא אֵחַר רגע, והזדרז כמצות השם שאמר לו ״עתה קום צא מן הארץ הזאת״.

וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים – מלת ״וישא״ כמו ״ואשא אתכם על כנפי נשרים״,⁠¹ ״כאשר ישא האומן את היונק״.⁠² כי יעקב השגיח עליהן והרי הוא כאלו נשאן על זרועותיו.

את בניו ואת נשיו – [כתב רש״י] ״הקדים הזכרים לנקבות, ובעשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר ׳ויקח עשו את נשיו ואת בניו׳⁠ ⁠⁠״³ לשון רש״י ז״ל. רומז שיעקב נשא נשים להעמיד תולדותיו, והתולדות עיקר. ועשו נשא נשים לתאותו.

1. שמות יט, ד.

2. במדבר יא, יב.

3. בראשית לו, ו.

ויקם יעקב – יספר איך עשה יעקב בחכמה, שלא ירגיש שום אדם שהוא בורח שלא מדעת לבן ושלא יגלה שום אדם את אוזן לבן כי בורח הוא, וזה בארבעה פנים. א] כי דרך הבורח שישלח תחלה את רכושו בהחבא ואח״כ יברח עם הנפשות לבדו, והוא לקח את בניו ואת נשיו תחלה ואח״כ נהג את מקנהו, ב] דרך הבורח לצאת בהחבא והוא הרכיבן על הגמלים.

YAQOV THEN GOT UP. The narrative reveals how shrewdly Yaqov acted — on the one hand not to have anyone realize that he was fleeing without Lavan’s knowledge, and on the other hand, to prevent anyone from informing Lavan that he was running away. He accomplished it through these four steps. 1) It is usual that one who is about to flee will first send off his wealth secretly, and only then run off with the people themselves. Here, however, he first put his sons and wives, and only then led all his livestock. 2) It is usual for escapees to flee stealthily. But he put them on the camels. 3) It is usual for a would-be escapee to sell his sheep and cattle and hide the money in a bundle which none should discern.

{ויקם יעקב: באשר היה הדבר קשה נצרך להתגבר, משום הכי כתיב ״ויקם״, כמו לעיל (יט,לה)¹ ולהלן (מו,ה).}

וישא את בניו ואת נשיו²: לפי הפשט הקדים הבנים להושיב על הגמלים, משום בעתותא דגמלים לנשים³, כמו שכתבתי לעיל (כד,נח), והבנים כבר היו רגילים בהם.

1. וכן לעיל כב,ג. כג,ג.

2. רש״י פירש בעקבות חז״ל שהקדים זכרים לנקבות, בניגוד לעשו (לקמן לו,ו) שהיה שטוף בנשים הקדים נשיו לבניו.

3. ולכן דוקא משום ש״וישא... על הגמלים״ הקדים את בניו.

ויקם יעקב וישא וגו׳ – שני הפסוקים שלפנינו מספרים על שיבת יעקב ארצה באופן כללי, בעוד שבהמשך הדברים מתואר אופן שיבה זו על ידי סיפור מומנטים מיוחדים.

על⁠־הגמלים – השווה לעיל כ״ד:ס״א.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון