הנך יפה – חביבה כנסת ישראל בכ״מ שישראל משבחים להקב״ה בשני (מקומות) [ולשונות] הרי ישראל אומרים מי כמוכה באלים ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש אמר להם הקב״ה לישראל אתם אמרתם מי כמוכה אף אני הכתבתי לכם אשריך ישראל מי כמוך
(דברים ל״ג:כ״ט) אמרו ישראל ה׳ ימלוך לעולם ועד
(שמות ט״ו:י״ח) אמר להם הקב״ה אף אני הכתבתי לכם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש
(שמות י״ט:ו׳) אמרו ישראל אין כאל ישרון
(דברים ל״ג:כ״ו) אמר הקב״ה מי כעמך ישראל
(דברי הימים א י״ז:כ״א). רבי שלמיא היה אומר אין כאל ישרון משל לבני אדם שהיו משבחים את המלך נענה אחד מהם ואמר אף המקום פלוני כיוצא בו כך המקום אמר לישראל אין אתה כיוצא בו ואין כאל ישרון כנסת ישראל אומרת דודי צח ואדום והמקום אומר לישראל מי יפו פעמיך (בנעימים) [בנעלים] בת נדיב.
ד״א
הנך יפה רעיתי – במתן צדקה ובגמילות חסדים. רעיתי שאתם הולכים בדרכי אתם אוהבי ורעי מה המקום רחום וחנון ה׳ ארך אפים ורב חסד מאריך אפו עם כל הבריות גומל חסדים ונותן צדקה לכל באי עולם שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות אהב
(תהלים י״א:ז׳) צדקה לא נאמר אלא צדקות הרבה מאכיל ומשקה רעבים וצמאים מלביש ערומים פודה שבוים משיא יתומים גומל חסדים שתהיו דומים להקב״ה שהיה נותן צדקה וגומל חסד אבל איני יודע מתן שכר לנותני צדקה הצדקה ישר יחזו פנימו
(שם) הישר הוא הקב״ה שכן הוא אומר אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא
(דברים ל״ב:ד׳) ונאמר על ידי ירמיהו כה אמר ה׳ אל יתהלל חכם בחכמתו
(ירמיהו ט׳:כ״ב) אם אין מכיר מי שבראו האיך הוא חכם ואף ברשעים יש חכמים בעיניהם. בני אדם שהכירו חמה ולבנה והמזלות מה חמה יתרה על הלבנה וחלקו אותה על החדשים והתקינו החדשים על תקופת החמה נוהגות כמו שהתקינו לא חסר ולא יותר חכמים הם להתקין תקנה הגדולה הזאת לידע מעשה האלהים ברקיע ולא ידעו להכיר מי שבראם וגם את העולם כלו חכמים הם לבנות מדינות ופלכים ובתים לעשות כלי זיין ולכבוש את המים בלפדנים לא דרך ולא שביל מהלכים כרוח על פני המים ולא חכמו מי עשה אותו ומי משיב את הרוח חכמים המה לתקן לאחרים ולא מתחכמים לתקן עצמם ונפשם חכמים הם בכל ובדבר אחד הם טפשים ובאחת הם מאבדים חכמתם שלא הכירו את האלהים ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא
(ירמיהו י׳:ח׳).
אל יתהלל הגבור בגבורתו (שם ט׳:כ״ב) אף הרשעים נקראים גבורים שנאמר הוי גבורים לשתות יין
(ישעיהו ה׳:כ״ב) ולהגביה ולעשות מלחמה ומי הם גבורים אלו הצדיקים שכבשו את יצרם שנאמר ומושל ברוחו מלוכד עיר
(משלי ט״ו:ל״ב) שהם מושלים ביצרם לעשות רצון קוניהם וכן הוא אומר לא בגבורת הסוס יחפץ
(תהלים קמ״ז:י׳) אלא במה רצונו רוצה ה׳ את יראיו (שם שם י״א). אל יתהלל עשיר בעשרו
(ירמיהו ט׳:כ״ב). אם אינו נותן צדקה וגומל חסד מנכסיו אז אין לו אלא לתקלה וכן הוא אומר עשר שמור לבעליו לרעתו ואבד העשר ההוא בענין רע
(קהלת ה׳:י״ב) שעינו רעה כנגד גבאי צדקה ולעניים או לשבוים להברות אבלים ולקבור מתים והוא מנזיף בהם ומקללם ואומר להם אין לכם מלאכה לעשות לעמול ולאכול לפיכך אין עשרו מתקיים בענין רע שהוא עונה את הגבאי צדקה וכמה הוא שבחו של אדם השכל וידוע אותי כי אני ה׳ עושה חסד (ומשפט) [משפט] וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה׳
(ירמיהו ט׳:כ״ג). עשית כל המעשים האלה הרי אתה כיוצא בי רצונך עשות צדקה שהיא חביבה לפני מן הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח
(משלי כ״א:ג׳) חטא אדם ישוב ויתן צדקה וימחול לו שנאמר בחסד ואמת יכפר עון
(שם ט״ז:ו׳) אם [יש] לאדם אלף רבוא אין עומדים לו בשעת צרכו בצרתו שכן הוא אומר לא יועיל הון ביום עברה
(שם י״א:ד׳) ומי עומד לו איסר אחד שהוא נותן שנאמר וצדקה תציל ממות
(שם י׳:ב׳). כל הנותן צדקה אע״פ שהוא חטא ונתן הקב״ה רשות למלאך לשלוט בו שכר אותה צדקה שנתן מקדים למלאך ואינו מניחו לשלוט בו ולא עוד אלא שדוחפו וכופתו על פניו ומפייס עליו ואומר אף על פי שחטא ונתנה רשות למלאך לשלוט בו אני קדמתי רשותי קדמה לרשותו כדאיה היא הצדקה שנתן לרעבים ואלולי שהאכילן היו מתים הוא כסה ערומים ואלולי שכסן היו מתים כדאיה היא הצדקה שקיים נפשות להציל ממות וכה״א מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה
(משלי כ״א:י״ד). איסר אחד או לחם שאדם נותן אל יאמר בעצמו מנין הוא יודע הסומא הזה מי נתן לו אמר המקום את האיכרים אני משלם על ידיו. רבי עקיבא אומר משל אם יהי דניסכום לבעל הזמות הרי לבו גס הלוה להגמון כמה יהיה לבו גס ומשתבח ואם הלוה למושל הגדול על אחת כמה וכמה אלולי שהדבר כתוב כל האומרן חייב מיתה. אמר הקב״ה נפשך תהא דניקנום ויהא שמח בחיים טובים. תן לעני שכך הוא אומר מלוה ה׳ חונן דל
(משלי י״ט:י״ז) או יכול שהוא משלם לו כדרך בשר ודם הרי אנו מוצאים בבועז כמה נתן לרות מלא קמצו קמח קלי מה מצינו ששלם [לו הקב״ה] מה אומר בשלמה שלשים כור סולת וששים כור קמח
(מלכים א ה׳:ב׳) בשכר הקומץ ההוא הפועל הזה עושה מלאכה כל היום ובא לבית הכנסת ונתן משכר פעלו המקום מעלה עליו כאלו נתן נפשו לעניים שאין שכר הפועל אלא נפשו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו
(דברים כ״ד:ט״ו). הגוזל שכר הפועל מעלים עליו כאלו גוזל [את] נפשו הא למדנו משכרו של בועז שאין סוף למתן הצדקה. ארבעה דברים שאתה אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. כבוד אב ואם וגמילות חסדים והצדקה והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם. ומה שכרו לעולם הבא חלקו עם אביהם יצחק ויעקב שנאמר האדם הגדול בענקים
(יהושע י״ד:ט״ו) כן אמרו לאברהם אבינו נשיא אלהים אתה בתוכנו
(בראשית כ״ג:ו׳) שהיה גדול כאלהים ומה שכר נטלו על כך שכבדו את אברהם נותרה מהם פלטה רחב וכל ביתה מהם הלכו לאפריקי אף פלטו במלחמה הכל בזכות אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה
(יהושע י״א:כ״ג) מה ענין זה אצל זה אלא מלמד שלא שקטה ממלחמה אלא בזכותו של אברהם שנהגו בו כבוד ומה אם הכנענים על שכבדו אותו עמדה זכותו להם על אחת כמה וכמה לבניו שהם מכבדים [אותו] עכשיו כאלו היה חי ביניהם ומה זה שלא עשו כי אם מעט ולא עשו כמעשיו עמדה זכותו להם בניו שהם הולכים בדרכיו על אחת כמה וכמה ואוהבים את המקום ועושים צדקות וגמילות חסדים אם לרשעים עמדה זכותו לצדיקים לא כל שכן. ולמה נקרא שם חברון קרית ארבע קריה של ארבעה גבורים ענר אשכול וממרא ואברהם יצחק ויעקב שנאמר האדם הגדול בענקים האדם זה אדם הראשון הגדול זה אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים באברהם כתיב וה׳ ברך את אדני מאד ויגדל
(בראשית כ״ד:ל״ד). ביצחק כתיב ויגדל האיש וילך הלוך וגדול
(שם כ״ו:י״ג) ביעקב כתיב ויגדלו הנערים
(שם כ״ה:כ״ז) הרי יעקב ועשו כשם שחל השם על יעקב כך היה ראוי שיחול על עשו עשו היה ראוי שיקרא יעקב ויעקב היה ראוי שיקרא עשו עשו היה ראוי להעמיד מלכים ויעקב היה ראוי להעמיד כהנים הברכות הראשונות ראויות לעשו והאחרונות ליעקב לאה וזלפה ראויות לעשו ורחל ובלהה ראויות ליעקב ונטלו ממנו כל המתנות האלו. מכר בכורתו ליעקב מיד נאמר עליו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד
(עבדיה א׳:ב׳) עשו פרק ממנו עול שמים אף אלהים שנאו שנאמר ואת עשו שנאתי
(מלאכי א׳:ג׳) נטל את השם וחל על יעקב פעמים פעמים אלהי יעקב ופעמים אלהי ישראל נטלה ממנו הבכורה ונתנה ליעקב זכה במלכות וזכה בכהונה נטלה ממנו לאה וזלפה וזכה יעקב בארבעתן לפי שהלך בדרכי אבותיו שהם נותנים צדקה וגמילות חסדים ואוהבים את המקום ואף הוא זכה בכל המתנות האלה.
ד״א קרית ארבע. שנקברו שם ארבע אמהות חוה שרה רבקה ולאה ומנין שכל ההולך בדרכיהן יהיה חלקו עמהן שנאמר מתן אדם ירחיב לו וגו׳
(משלי י״ח:ט״ו) משרה אותו לעולם עם האבות שנקראו גדולים מרחיב לו בעוה״ז ומעכב הימנו את הפורענות. רבי עקיבא אומר משל למה הדבר דומה לבני אדם שהיו חייבים [חוב] למלך ונתן להם זמן שיתנו לו חובו ולא היו מקפידים לכבד את המלך ולהוליך לו דורון והיה אחד מהם מכבד את המלך ושואל בשלומו בכל יום ומביא לו דורון והיה אומר דרך ארץ היא כבד הרופא לפני צרכך וכן ביעקב הוא אומר אכפרה פניו במנחה [ההולכת לפני] ואחרי כן אראה פניו
(בראשית ל״ב:כ״א) הגיע זמנו שלח המלך למשכן כל אותם החייבים לו למשכן את האיש שכבדו אמר להם משאתם ממשכנין אותי יש בידי לשלם הלך לפני המלך הלכו עמו כיון שראהו המלך נתן לו ריוח עד שלא הגיע פשט המלך ידו ושאל שלומו תחלה ואמר לו הכנס לכאן אלו שהיו חייבים למלך עומדים ורואים אותו בצדו ואומרים מה ראה המלך לכבד את זה והלא הוא חייב אל המלך לא די שלא נתמשכן אלא שקבל עוד כל הכבוד הזה אמר להם מפני שהיה מכבד את המלך ומביא לו דורון ומשכים ושואל בשלומו ואתם לא כבדתם אותו ולא שאלתם בשלומו הרי אלו שהלכו למשכן רואים אותו יושב והם שמחים שלא משכנוהו ואומרים אלו משכננו את זה שכך הוא אהוב ומכובד על המלך היינו מתים שפרענו אוהבו של מלך מי גרם לאיש לכבוד הזה הדורון שהיה מביא למלך התחילו כל אותם חייבים מטפחים על פניהם ואומרים למה לא עשינו כך ומהו הדורון של הקב״ה צדקה שכן הוא אומר צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח
(משלי כ״א:ג׳) כן הנותן צדקה אפילו היתה בידו עברה ונחתם דינו לאבד ונתנה רשות למלאך הממונה על הפורענות לילך ויפרע ממנו אין וכו׳ כדלעיל. והקב״ה אומר לו צדקה תציל ממות
(משלי י׳:ב׳) יכול להיות מקבל פני שכינה בכל יום שנאמר חסד ואמת יקדמו פניך
(תהלים פ״ט:ט״ו) והקב״ה אומר למלאך של פורענות אל תגע בו מצאתי לו זכות למחול על כל עונותיו וכן הוא אומר על ידי אליהוא ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (איוב ל״ג כ״ג וכ״ד) מי שיש בידו תשע מאות ותשעים ותשע עברות זכות אחת שעשה היא מעכבת ממנו את הפורענות בעולם הזה ומנחילו לעולם הבא. אם אין לו למי שיתן צדקה מנין שאם לא באים אצלו שילך אחריהם שנאמר צדק צדק תרדוף
(דברים ט״ז:כ׳) רדוף אחר משפט וצדקה לעשותו שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד
(משלי כ״א:כ״א) וכן מצינו באברהם אבינו שהיה מקדים לקבל את האורחים העוברים והשבים וזכה לקבל מלאכי השרת ומה שכר זכה לקבל על הצדקה שהיה עושה שאמר לו הקב״ה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך
(בראשית י״ג:ט״ו) עוד ערך שלחן לבניו ארבעים שנה ועוד השיבו הקב״ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳
(שם י״ח:י״ט). וכן במשה א״ל משה גדול כח הצדקה שכל מעשיו של משה לא נשתבחו אלא על הצדקה ועל הדין. וכן בדוד אומר [ויהי דוד] עושה משפט וצדקה לכל עמו
(שמואל ב ח׳:ט״ו). וכן מלכת שבא כשראתה גדולתו של שלמה לא שבחתהו אלא על הצדקה שנאמר וישמך למלך לעשות מפשט וצדקה
(מלכים א י׳:ט׳). וכל דור שיש בו צדקה וגמילות חסדים (אף אלו כל) [אפילו שכל] מעשיהם רשעים אין גזר דינם לאבדם מנלן ממיכה שהרי מיכה עשה ע״ז שנאמר ויהי לו (הלוי) [הנער] לכהן
(שופטים י״ז:י״ב) ורצו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב״ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. אלו היו בני דור המבול ואנשי סדום עושים צדקה לא היו אבודים וכן מפורש על סדום אע״פ שהיו בידם כל העברות לא נחתם גזר דינם אלא על שלא רצו לתן צדקה שנאמר גאון שבעת לחם [ושלות השקט] היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה
(יחזקאל ט״ז:י״ט) ומנין לאנשי [דור] המבול כסדום בסדום הוא אומר זעקת סדום ועמורה כי רבה
(בראשית י״ח:כ׳) ובאנשי דור המבול כתיב כי רבה רעת האדם בארץ
(שם ו׳:ה׳) ומה סדום יד עני ואביון לא החזיקה אף אנשי דור המבול כן לא הכירו מי שבראם ולא רצו לעשות צדקה לפיכך אבדו מן העולם שכן אליהוא אומר מבלי משים לנצח יאבדו
(איוב ד׳:כ׳) כך היא מדת הרשעים אף על פי שהמקום מיטיב להם אין מכירין אותו שנאמר לוה רשע ולא ישלם
(תהלים ל״ז:כ״א) אפילו הצדיקים אין כל יגיעם אלא צדקות שנאמר צדיק חונן ונותן
(תהלים ל״ז:כ״א) אינם שבעים מן המצות ובפני הרשעים קשה מצוה לעשותה שנאמר ראמות לאויל חכמות
(משלי כ״ד:ז׳) קשה בעיניהם לתן צדקה ולגמול חסד יראים לחסר ממונם שהם תלמידיו של נבל שנאמר ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה
(שמואל א׳ כ״ה:י״א) כך הרשעים אומרים מה טוב שאני נותן לעניים את שלי אין הקב״ה יכול לתן להם אלא לפי שהוא שונאם לא נתן להם ואני אתן לשונאיו של הקב״ה ואינם יודעים שהכניסם לנסיון נותנין לאדם וכן הוא אומר אפס כי לא יהיה בך אביון
(דברים ט״ו:ד׳) לא יחדל אביון מקרב הארץ (שם שם י״א). לכך נקראו נכסים שהן נכסין מזה ונותנים לזה כיצד יתקיימו שני כתובים אלה אלא הקב״ה נותן לך נכסים אם אתה עושה מהם צדקה הרי נכסיך קיימים לך אם יבא עני ויאמר תן לי צדקה ולא נתנה היכנס תחתיו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן חנה אמרה שבעים בלחם נשכרו
(שמואל א ב׳:ה׳) שלא רצו לתן צדקה לעניים ממה שהיה להם ורעבים חדלו
(שם) שעשו צדקה מדוחק ונתן להם המקום שיעשו בריוח. רבי יונתן אומר העושה מצוה מדוחק כופו לעשותה מריוח והמבטל מצוה מריוח סופו לבטלה מדוחק.
פתוח תפתח את ידך
(דברים ט״ו:י״א) לתן עד שלא תפתח לטול. שתי ידות הן הנותן צריך לתן הודיה [שהוא] מן הנותנין ולא מן הנוטלין. שתי ידות הן אחת מלמעלה ואחת מלמטה יד העני מלמטה ויד בעל הבית מלמעלה שצריך לתן הודיה שהיתה ידו עליונה ולא תחתונה. ד״א פתוח תפתח כל הנותן צדקה לא לעצמו בלבד הוא מיטיב אלא לכל הבריות מסוף העולם ועד סופו לכך נאמר פתוח תפתח אם פתחת ידך לעני אתה פותח להוריד גשמים מן השמים שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב [את] השמים וגו׳
(שם כ״ח:י״ב) הא נמצא זה מיטיב לעצמו ולכל הבריות לא יאמר אדם מחסר אני מנכסי אם אתן לעניים יסתכל אדם כל מה שאינו מחסר אינו מוסיף שער הראש והזקן שהן מסתפרין לעולם מגדלין והגבינים אינם מסתפרים לעולם ואינם מגדלין והן נמשלו ישראל לרחל שגוזזים אותה והיא מגדלת צמר בכל שנה ושנה החזיר אינו נגזז ואינו מוסיף. אם נתת צדקה לא משלך נתת אלא משל הקב״ה שנאמר לי הכסף ולי הזהב
(חגי ב׳:ח׳) וכן הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך
(דברי הימים א כ״ט:י״ד) וכן היה רבי אליעזר אומר כבדו למלך משלו שאתה שלו וכן היה רבי מאיר אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו. ומנין אתם אומרים שבזכות הצדקה הגאולה באה ובית המקדש נבנה שכן אומר ישעיהו ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
(ישעיהו א׳:כ״ז) במשפט תפדה זו הגאולה ושביה בצדקה אלו הגליות שבזכות הצדקה הגליות מתכנסות ומנין אתה אומר שמתן צדקה שנותן שלום בעולם שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום
(שם ל״ב:י״ז) שהרי הוא אומר כי תמעול מעל
(ויקרא ה׳:ט״ו) שוה פרוטה ופרוטה מן שמונה באיסר היא אלף וחמש מאות ושלשים ושש פרוטות מן שמונה באיסר מן ארבעים ושמונה פונדיונים בסלעים ומה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר זו מדת הטוב ומה אם מי שמעל בקדש שוה פרוטה הרי הוא משלם אחד מאלף וחמש מאות [ושלשים] וששה (הנוטל) [הנותן] צדקה שאין סוף לשכרה על אחת כמה וכמה כמה יטול אחאב הרשע הוא שלא עשה מצוה ולא כלום אלא מנע מפיו סעודה אחת ולא מנעה לשם שמים אלא היה מתענה על עצמו כמה סעודות נתן לו המקום על אותה סעודה שמנע מפיו נתן לו ארכה כל ישראל שמונעים מפיהם ומפי בניהם ונותנים לעניים על אחת כמה וכמה. ומנין אתה אומר אדם שנפל ממנו פונדיון או סלע ומצאו עני ומתפרנס בה מעלים עליו שקיים נפש. המועל בקדשים בלא ידיעה משלם אלף וחמש מאות ושלשים וששה אע״פ שלא היה יודע מי שהוא זוכה בלא ידיעה אינו דין שיתן לו שכר יותר והזוכה בלא ידיעה שקבל שכר המכון לזכות עאכ״ו שיטול שכר. וכן אתה מוצא כשחטאו ישראל לא היה ביניהם ובין הסדומים אלא צדקה שנאמר ואחותך סדום ובנותיה
(יחזקאל ט״ז:נ״ה) אלולא המתן של צדקה שהייתם עושים כמעט כסדום הייתם רעים מהם שנאמר לולא ה׳ צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו
(ישעיהו א׳:ט׳) ולא עמד לישראל בימי המן אלא צדקה שהיו עושים שנאמר ואהי להם למקדש מעט
(יחזקאל י״א:ט״ו) ומנין ידענו שהיה הצדקה מעט שמה שנאמר לולא ה׳ צבאות הותיר לנו שריד כמעט שהייתם מחזיקים ידי עניים אבל סדום יד עני ואביון לא החזיקה
(שם ט״ז:מ״ט) וקטנה היא הצדקה [והלא] בכל מקום הוא מפרש עליה שהיא גדולה (לא) [ולמה] נאמר כמעט אלא שהיא קטנה מפני עושה. [הנותן] איסר או דינר או סלע אינו (דומה) [מדמה] שנוטל עליו שכר אבל לפני המקום (אין) [היא] גדולה שהיא נכנסת בפני השכינה ומנין אתה אומר צדקה שהגוים עושים תולים חטאיהם שנאמר צדקה תרומם גוי
(משלי י״ד:ל״ד) צדקה שעשה עשו היא גרמה לו שקבל מלכות יותר שכן הוא אומר על חגי שהיו הנביאים מצטערים על ישראל ואומרים אימת יגיע קצנו אמר להם עוד אחת מעט עד עכשיו יש להן שתי מלכיות שיעבדו אותן עול מלכות יון ועול מלכות אדום ומה זכות היתה ביון בזכותו של יפת שחס על כבוד אביו כמה שנאמר ויקח שם ויפת את השמלה
(בראשית ט׳:כ״ג) ואין כלום טועה לפני האלהים ואינו מאבד שכר בריה אמר יעמוד מדי מיפת ויקבל מלכות מאה ושמונים שנה בזכות יפת אביהם שכבד שעה אחת את אביו עמדה מלכות מדי ועמד חגי ואמר האלהים עוד קיים לה עוד אחת מעט היה מלכותו של עשו שהיה בידו שתי מצות שהאמין באביו ואמר לו הברכה אחת היא לך אבי
(בראשית כ״ז:ל״ח) הא מה לחגי עוד זכות אחד אני נותן לעשו שהיה בוכה ומבקש מאביו הברכה שהאמין באביו מעט היא צדקה וכי עשה [עשו] צדקה מימיו אלא מה שנאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו
(שם כ״ה:כ״ח) אמר הקב״ה כדאי היא האמנה שעשה שאתן לו מלכות הא אף לרשעים צדקה תולה ומה עשו שעשה עם אביו אף על פי שלא היה צריך שהיה יצחק עשיר נתן לו הקב״ה המלכות בשכרו מעלה עליו המקום שעשה צדקה ישראל שהם מפרנסים עניים על אחת כמה וכמה הרי למדנו שאף לרשעים צדקה תולה. וכן דניאל אומר לנבוכדנצר גזר דין נכתב עליך בשמים ואין מעכב פורענותך אלא צדקה שנאמר וחטאך בצדקה פרוק
(דניאל ד׳:כ״ד) קבל הימנו נבוכד צר ושלח אגרות ואמר כל העניים יבואו ויתפרנסו מנכסי המלך ותלה לו המקום שנים עשר חדש אלולי שמנע עצמו מן הצדקה לא באה עליו הפורענות לסוף שנים עשר חדש הגביה עצמו ורוחו. כיון שראה שנכנסו חגרין וסומין לפלטין שלו אמר לעבדיו מה הם עושים בפמליא שהבאתם לי א״ל הן עניים שאמר לך דניאל לפרנס שיתלה לך האלהים אמר להם מה הוא יכול לעשות לי שרפתי ביתו באש עליו הכתוב אומר לפני שבר גאון
(משלי ט״ז:י״ח) ומנין שנתלו לו שנים עשר חדש שכן הוא אומר לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא וגו׳
(דניאל ד׳:כ״ו) אמר לו הא בתקפך עשית תעמוד לך גבורתך ודע שכחה של צדקה גדול מן רוח הגבוה וכן הוא אומר טוב מעט בצדקה
(משלי ט״ז:ח׳). ויפה לך הצדקה מכל ארצך ומכל כסף וזהב וכל גאונך לא יעמוד לך עוד וכל כך למה נתעסק בו המקום לא שהיו כל הגוים כלם כאין נגדו אלא להודיע כחה של צדקה.
ד״א צדקה תרומם גוי. צדקה שישראל עושים מרוממת אותם על כל אומות העולם שכן הוא אומר ונתנך ה׳ אלהיך עליון על כל [גויי] הארץ.
ד״א צדקה תרומם גוי. היא גורמת להקב״ה שיהיו כל האומות מרוממין ומנטלין אותן ומביאין נקרונות וכפרימין שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה׳
(ישעיהו ס״ו:כ׳).
ד״א צדקה תרומם גוי. שיהיו ישראל מקבלים פני שכינה והוא שרוי עמהם בארץ שנאמר והתהלכתי בתוככם
(ויקרא כ״ו:י״ב).
וחסד לאומים חטאת. החסד והצדקה שהגוים עושים חטא הוא להם בונים דימוסיאות ומרחצאות שירחצו בהם עניים ועשירים הרי גומל חסדים הרבה ומה חטא יש להם בכאן אלא בזמן שהם גומרים את הבנין אומרים נעשה מקום לע״ז ונמצאת זכותן חובה אלולי כן שכר גדול היה להם ואמר אם בזכותם הם חוטאים כשהם חוטאים על אחת כמה וכמה.
ד״א צדקה תרומם גוי. כמה שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול
(בראשית ט״ו:י״ד) לבא לקחת לו גוי מקרב גוי
(דברים ל׳:ל״ד) רשעתם של גוים עליהם כמה שנאמר וברשעת הגוים האלה וגו׳
(שם ט׳:ד׳).
וחסד לאמים חטאת. החסד שעשה יצחק הוא הזכיר רשעתם של גוים עליהם ואיה החסד שעשה יצחק שפשט צוארו לסכין שנאמר מצא חן במדבר עם שרידי חרב
(ירמיהו ל״א:א׳).
ד״א צדקה תרומם גוי. צדקה שעושה ישראל היא עומדת להם לעתיד לבא וחסד לאמים חסד שישראל עושים היא עומדת להם ומביא את הגאולה שנאמר וזכרתי לך חסד נעוריך
(ירמיהו ב׳:ב׳).
ד״א החסד שעשה דוד הוא מזכיר עונות לאומות העולם שנאמר (ואכרות להם) [ואכרותה לכם] ברית עולם חסדי דוד הנאמנים
(ישעיהו נ״ה:ג׳) ואומר והוכן בחסד כסא
(שם ט״ז:ה׳) שהצדקה וגמילות חסדים היא גורמת לשכינה שתשרה ביניהם.
ד״א וחסד לאמים חטאת. החסד שעשה יוסף לאומות שיזכרו עונותם שיבא עליהם רעב שקבל יוסף את המלכות. ואיזה חסד עשה יוסף בבית שנאמר ויוסף היה רועה את אחיו
(בראשית ל״ז:ב׳) וכי רועה היה והלא בבית המדרש היה שנאמר כי בן זקונים הוא לו (שם שם ג׳) אלא בשביל שהיה עתיד לפרנס את אחיו קראו רועה עד שהוא אצל אביו.
ד״א וחסד לאמים חטאת. צדקה שעשה אברהם היא גרמה לבניו שיהיו מתגדלים בין האומות שנאמר ומי גוי גדול
(דברים ד׳:ז׳). ומי גרם להם [זאת] הצדקה שעשה אברהם. וחסד שעשה אברהם הוא גרם להביא פורענות על האומות. הלא עשרים דור היו עד אברהם ולא היה עליהם רעב וכשעמד אברהם מיד ויהי רעב בארץ.
ד״א וחסד לאמים חטאת. החסד שעשה בן הדד ונעמן הוא גרם להם שיגלו. אמר להם הקב״ה אלו עובדי ע״ז יכבדו אותי ואתם מכעיסים אותי. וכן מצינו בבלדן החסד שעשה היה גורם קצף על חזקיהו ונזכרו עונותיהם של ישראל שנאמר הנה ימים באים ונשא (את) כל אשר בביתך
(מלכים ב כ׳:י״ז). וכן אנשי נינוה כשעשו תשובה נפקדו עונותיהם של ישראל. וכן אמר מיכה שמעו עמים
(מיכה א׳:ב׳) שהגוים עושים וישראל אינם עושים.
ד״א וחסד לאמים חטאת. החסד שהגוים עושים לישראל שיזכירו עונותיהם שכן אומר במלך מואב ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה [על החומה] ויהי קצף גדול על ישראל
(מלכים ב ג׳:כ״ז).
ד״א צדקה תרומם גוי. אלו ישראל שהם מרוממים בעולם הזה ומביאה אותם לעולם הבא. וכן משה אומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו׳
(דברים ו׳:כ״ה). ובכ״מ הוא מלמד על הצדקה שכחה גדול מכל המצות. וכן בכתובים וצדקה תציל ממות
(משלי י״א:ד׳). ומהו עונש של מונעי [צדקה] עשרים וארבע קללות כנגד עשרים וארבע ברכות הרי הן מפרשות ע״י דוד עשרים וארבע קללות שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע וגו׳ יהיו ימיו מעטים וגו׳ יהיו בניו יתומים וגו׳ ינקש נושה וגו׳ יבזו זרים יגיעו אל יהי לו מושך חסד וגו׳ יהי אחריתו להכרית יזכר עון אבותיו אל ה׳ וגו׳ יהיו נגד ה׳ תמיד ויכרת מארץ זכרם וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה (תהלים ק״ט ו׳ עד י״ט) הרי עשרים וארבע קללות. על מי הקללות באות על מי שנאמר עליו יען אשר לא זכר עשות חסד (שם שם ט״ו). מהו אשר לא זכר רואה יתומים לא נתן כלום היה לו להזכיר שלא ימות ויהיו בניו יתומים ויתבזו נכסיו וכל מה שיש לו ויהיו אף הם מבקשי צדקה ולא יהא אדם נותן כלום ומרחם עליהם. וכן הוא אומר וכי תראה ערום וכסיתו
(ישעיהו נ״ח:ז׳) אם ראית [ערום] צריך להתכסות אל תסתכל בו אלא הסתכל בבשרך ואמור מה אני ומה היא אני והוא בשר ודם אכסנו אם אצטרך ויכס אותי. באים עניים רעבים אל תהפוך [פניך] מהם אם כסית פניך מהם חשוב שאתה בשר ודם ומבשרך לא תתעלם
(שם). וכן הוא אומר כל אלמנה ויתום לא תענון
(שמות כ״ב:כ״א) אם תענה אותו שומע אני לראשונות ופורע על האחרונות לא רציתם לעשות צדקה על היתומים ועל האלמנות אני אראה אתכם שאין אדם שאין לו יתומים ואלמנות. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב (שם שם כ״ג). נותני צדקה מביאים שלום לעולם שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם
(ישעיהו ל״ב:י״ז). מונעי הצדקה מביאים חרב לעולם וכמה ענשם של מונעי צדקה עשרים וארבע קללות ושכר נותני צדקה עשרים וארבע ברכות שכן הוא אומר על ידי ישעיהו אז יבקע כשחר אורך וגו׳ אז תקרא וה׳ יענה
(ישעיהו נ״ח ח׳-ט׳) וזרח בחשך אורך ונחך ה׳ תמיד ובנו ממך חרבות עולם אז תתענג על ה׳
(ישעיהו נ״ח י׳-י״ד). יכול בטרוף ת״ל והיה מעשה הצדקה שלום
(ישעיהו ל״ב:ז׳). יכול לשעה ת״ל ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם (שם שם י״ז). ומנין בשבועה ת״ל כי פי ה׳ דבר
(ישעיהו נ״ח:י״ד). הרי עשרים וארבע ברכות לנותני צדקה כנגד עשרים וארבע קללות למונעי צדקה. והמונע עצמו מן הצדקה מפסיד ארבעים ושמונה חלקים מרחיק ממנו עשרים וארבע ברכות ומדבק בו עשרים וארבע קללות. הנותנים צדקה נקראים פרנסים להקב״ה שנאמר הנך יפה רעיתי במתן הצדקה הנך יפה בגמילות חסדים ואין רעיתי אלא פרנסים. מעלה אני עליכם כשאתם מפרנסים את העניים כביכול לי אתם מפרנסים.
ד״א
הנך יפה רעיתי – הקב״ה אומר לישראל אתם מפרנסים אותי שנאמר את קרבני לחמי
(במדבר כ״ח:ב׳). יכול יש לפניו אכילה ושתיה ת״ל לאישי
(שם). לאישים אתם נותנים א״כ למה נאמר לחמי אלא אע״פ שאתם נותנים לאישים מעלה אני עליכם כבנים המפרנסים לאביהם.
ד״א הנך יפה רעיתי – אתם מרצים אותי לכל האומות בשבילכם אני מיטיב לכל באי עולם. וכנסת ישראל אף היא [אומרת] להקב״ה הנך יפה דודי.