Hoshea 14 – הושע יד‏ – Mikraot Gedolot

(א) תֶּאְשַׁם֙ שֹׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ׃

Samaria will bear her guilt; for she has rebelled against her God. They will fall by the sword. Their infants will be dashed in pieces, and their pregnant women will be ripped open.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תֵּחוֹב שֹׁמְרוֹן אֲרֵי סְרֵיבַת עַל מֵימַר אֱלָהָא בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן וְעוּלֵמֵהוֹן יִטָרְפוּן וּמַעְדְיָתְהוֹן יִתְבַּזְעוּ.

תאשם שומרון – מעתה תגלה אשמתה.

הריותיו – נשים מעוברות שבתוכה.

Samaria shall be accounted guilty From now on, her guilt will be revealed.

and their pregnant women Heb. וְהָריּוֹתָיו. The pregnant women in its midst.

תאשם שומרון כי מרתה באלהיה... והריותיו^א יבקעו – נשים הרות.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״והוריותיו״.

תאשם – תהיה שממה.

בחרב יפלו – אנשיה.

והריותיו – אחר שהמלה לשון נקבה, לא חשש לומר יבוקעו, כדרך ״אם תעירו ואם תעוררו״ (שיר השירים ג׳:ה׳).

תאשם שמרון – תתחייב.

והריותיו^א – נשים הרות.

א. בכ״י: והראתיו.

תאשם – האל״ף בשוא לבדו. ועניינו עניין שממה, וכן ויאשמו יושבי בה (ישעיהו כ״ד:ו׳). וזכר שומרון כי הוא ראש ממלכת אפרים, וכן אמר וראש אפרים שומרון (ישעיהו ז׳:ט׳), והיא נלכדה אחרונה שבארץ ישראל.

כי מרתה באלהיה – כי היא החזיקה בעבודת העגלים, כי אם היו המלכים טובים היו מחזירים ישראל למוטב.

ירטשו – דרך אכזריות להפיל הקטנים בקרקע או על הקירות לבקעם, וכן דרך אכזריות לבקע הנשים ההרות.

והריותיו – בשקל דליותיו (ירמיה י״א:ט״ז).

והריותיו – הנשים ההרות כי זה נמשך עם עולליהם ירטשו. וזה ענין האנשים הצבועים שזכר אריסטו בספר המדות.

ולפי ששומרון היה ראש המלכות וכן ראש המר לכן אמר עליו תאשם שומרון כלומר שוממה לפי שמרתה באלהיה בחרב יפולו כלומר שוכני שומרון ובדרך אכזריות גדול ביד האשורים, עולליהם ירוטשו כלומר שיפילום קטנים בקרקע או בקירות לבקעם על דרך ונפץ את עולליך אל הסלע (תהלים קלז, יב) והנשים ההרות יבוקעו:

תאשם שמרון – האל״ף בשוא לבדו רד״ק בכל המקומות.

כי מרתה באלהים – מס׳ סופרים פ׳ ד׳ כי מרתה באלהים הרי זה קדש.

תאשם – מלשון שממון.

מרתה – מלשון מרי ומרד.

עולליהם – קטניהם.

ירוטשו – ענין בקיעה כמו ועולליהם תרטש (מלכים ב ח׳:י״ב).

והריותיו – הנשים ההרות.

תאשם שומרון – תהיה שממה כי מרדה באלהיה.

עולליהם – קטניהם יתבקעו ע״י העכו״ם וגם הנשים ההרות יתבקעו כרסם להוציא הולדות.

תאשם שומרון – כאשר שמע החוזה כי אין נוחם וה׳ לא ישיב את הגזרה החרוצה בלי השנות, הוא מסב פניו אל כלל ישראל, אומר להם הלא עיקר החוטא במרד ובמעל היה שומרון עיר המלוכה שהם החזיקו בעבודת העגלים והכשילו את כלל ישראל, וישראל רק נכשלו ע״י מלכי שומרון שהכשילו אותם, וא״כ הלא יש להם תקנה בתשובה, א״כ אני אומר למה יאבדו ישראל עם שומרון, ומהראוי הוא כי תאשם שומרון היא תשא האשמה כי היא מרתה באלהיה במרי ובמרד, וראוי שהיא תענש עד שבחרב יפלו ועולליהם ירוטשו – זה מגיע להם מצד הדין כי אין להם תקנה, אבל.

תאשם – תסבול פרי עונה ותתחרט על כי חטאה.

עולליהם – של בני שומרון.

והריותיו – נשים מעוברות שבמקום ההוא; ובכל הספרים מקרא זה הוא ראש לסימן י״ד, אבל בינו ובין הקודם אין שום ריוח, בעוד שיש פרשה בינו ובין הבא אחריו, וגם שד״ל בתרגומו עשהו דבוק לשלפניו, וכן הענין נותן.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃

Israel, return to Hashem your God; for you have fallen because of your sin.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תּוּב יִשְׂרָאֵל לִדְחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָךְ אֲרֵי אִתְקַלְתָּא בְּחוֹבָךְ.

שובה ישראל עד ה׳ אלהיך – א״ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך, ור׳ יוחנן אמר עד ולא עד בכלל. ומי אמר רבי יוחנן הכי והא א״ר יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו וגו׳ ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה׳, לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור.

וארשב״ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר כי כשלת בעונך – והא עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול. איני והא אמר רשב״ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ עליהם חיה יחיה, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. א״ר יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מתקוטט עם חברו ספק מתפייס ממנו ספק אינו מתפייס ואם תמצא לומר מתפייס ספק מתפייס בדברים ספק אינו מתפייס, אבל הקב״ה אינו כן ודאי מתפייס בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, ואל עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא דומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, ושמא תאמר פרי חובה ת״ל אוהבם נדבה. אמר לו הקב״ה לראובן מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך הושע פותח בתשובה שנאמר שובה ישראל.

רמז תקלא

אומרים על אליהו והושע אכזרים היו, ח״ו לא היו אכזרים, האכזרי היה מציל, אלא למה הדבר דומה לבן מלך שדנו המלך ונתחייב שרפה, מה עשה סנקתדרו אמר למלך חבשהו בבית האסורים וירעב ואח״כ אתה שורפו. והוא חשב לומר עד שתשוב חמתו, כך כשראה אליהו את ישראל טועים אחר ע״א אמר אליהו מוטב שלש שנים ברעב ולא יפלו לבאר שחת, הרי באהבה עשה אליהו כך, וכן הושע אמר תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, ברחמים אמר כך, משל למה״ד לאדם שנדון ונכנס כל אשר לו לטמיון, עמד אוהבו ובקש עליו רחמים ופייסו אמר המלך ובשבילך יכנסו השדות בלבד לטמיון ויהיו הקרקעות במקומן, כך הקב״ה דן את ישראל אמר כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם, אמר הושע בבקשה ממך לא כי אלא רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו וגו׳ משהן מגדלין בניהם אתה מאבדן, א״ל הכתבתי בתורה ואל אישך תשוקתך וכאן כתיב קמה אין לו, א״ל הושע אם כן בבקשה ממך תן להם רחם משכיל ושדים צומקים שאינו דומה צערו של קטן לאבלו של גדול, אמר לו הקב״ה וכן גזרתי ושכלתים מאדם, כשראה שאין הקב״ה שומע לו בא לו אצל ישראל א״ל הרבה בקשתי ולא נשמע לי לכו אתם בקשו על עצמכם לכך נאמר שובה ישראל. ד״א משל לבן מלך שא״ל אביך עתיד להכותך ולחבשך בבית האסורין ולמסרך ביד העבדים ולהמיתך ברעב ובאחרונה אתה חוזר ומבקש ממנו והוא מקבלך אלא אם תשמע לי עשה אחרונה ראשונה לך ובקש ממנו והוא מקבלך ונשתכרת, כך אמר הושע לישראל הוו ידעין עתיד הקב״ה להכותכם עליכם אשפוך כמים עברתי, ומוסר אתכם למלכיות, יפלו בחרב שריהם, ולקחתי דגני בעתו, עשו אחרונה ראשונה שובה ישראל.

רמז תקלב

כי כשלת בעונך – כל הנביאים שהכו את ישראל הכום בנפילה, ירמיה אמר ידחו ונפלו בה, עמוס אמר נפלה לא תוסיף, אבל הושע עשה אותם מתוקלת שנאמר כי כשלת בעונך. אדם הולך לכבד את השלטון הולך מלא וחוזר ריקם, אבל הקב״ה אינו כן אלא הולכים אליו ריקנים וחוזרים מלאים שנאמר כל תשא עון וקח טוב, הם אמרו לו כל תשא עון והוא אמר להם וקח טוב.

דבר אחר שובה ישראל, משל ללסטים הנדון לפני הקוסטינר, בתחלה קורא אוליגין שלו ואח״כ מכה אותו ואח״כ נותן לו כמס ואח״כ נותן לו פרקולה ואח״כ יוצא ליהרג, אבל הקב״ה אינו כן בתחלה קורא אוליגין של שבטים ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה, ואח״כ מכה אותם הכה אפרים שרשם יבש, ואח״כ נותן להם כמס צרור עון אפרים, ואח״כ נותן להם פרקולה [מיד שאול אפדם וגו׳ ואח״כ] תאשם שומרון, ואח״כ מחזירן בתשובה שובה ישראל. ר׳ אלעזר בשם ר׳ שמואל בר נחמני אומר משל למדינה שמרדה במלך ושלח לה המלך פולמרכואס להחריבה והיה אותו פולמרכוס בקי ומיושב, אמר להם טלו לכם [זמן] שלא יעשה לכם המלך כמו שעשה למדינה פלונית ולחברותיה, כך אמר הושע עשו תשובה שלא יעשה לכם כדרך שעשה לשומרון ולחברותיה. ר׳ יודן נשיאה בשם ר׳ יודא ברבי סימון מנהגו של עולם אדם יורה חץ כמה מהלך בית כור או כורים כמה גדול כחה של תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך.

רבי יודא בר ר׳ סימון שובה ישראל עד ה׳ אלהיך – אפילו כפרת בעיקר. אמר ר׳ אלעזר בנוהג שבעולם אדם המבזה את חברו ברבים ולאחר זמן מבקש לרצות לו, הוא אומר אתה מבזה לי ברבים ומתרצה לי ביני ובינך לך והבא אותם אנשים שבזיתני בפניהם ואני מתרצה לך, אבל הקב״ה אינו כן אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק והקב״ה אומר לו עשה תשובה ביני לבינך ואני מקבלך, שובה ישראל עד ה׳ אלהיך. בשם ר׳ מאיר תני עד ה׳ עד שהוא במדת רחמים, ואם לאו אלהיך, עד לא יתעביר סניגוריא קטיגורא. רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר עד ה׳ אלהיך, אומרים ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אם אנו עושים תשובה מי מעיד עלינו, אמר להם הקב״ה לרעה נעשיתי לכם עד שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, ולטובה איני נעשה לכם עד, הוי שובה ישראל עד ה׳ אלהיך.

כי כשלת – אמר רבי סימאי משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בה, אמר המלך סתתוהו קימעא קימעא עד שיבא השעה ואני מעבירו מן העולם, כך אמר הקב״ה לישראל בני יצר הרע מכשול גדול הוא אלא סתתוהו קימעא קימעא לסוף אני מעבירו מן העולם שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם.

רמז תקלג

אמר רבי יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתת שמים, מת שורו, אבדה תרנגולו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת נפש ככל הנפש.

שובה ישראל – שבארץ יהודה פן יקרה אתכם כשומרון לכך נסמכו העניינים, משל למלך שמרדה עליו מדינה שלח המלך פולימרכוס ואמר להחריבה היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ולאיפרכיא פלונית ולחברותיה לכך נאמר תאשם שומרון ואומר שובה ישראל עד י״י אלהיך כדאיתא בסיפרי בפ׳ וישב ישראל בשטים (במדבר כ״ה:א׳).

עד י״י אלהיך – תני בשם רבי מאיר שובה ישראל בעוד שהוא י״י במדת הרחמים ואם לאו אלהיך מדת הדין עד דלא יתעבד סניגוריא קטיגוריא.

כי כשלת – באו לך מכשולים בעד עווניך.

Return, O Israel You, who are in the land of Judah, lest what happens to Samaria happens to you. Therefore, the topics are juxtaposed. This can be compared to a king against whom a province rebelled. The king sent a general and commanded him to destroy it. That general was expert and deliberate. He said to them, "Take for yourselves days; otherwise, I will do to you as I have done to such-and-such a province and to its allies, and to such-and-such a prefecture and to its allies.⁠" Therefore it says, "Samaria shall be accounted guilty,⁠" and then Scripture says: "Return, O Israel.⁠" As is found in Sifrei in the section commencing. "And Israel abode in Shittim" (Bemidbar 25:1).

to the Lord your God One taught in the name of Rabbi Meir: Return, O Israel, while He is still י"י, with the Divine Attribute of Mercy; otherwise, He is אֶלֹהֶיךָ with the Divine Attribute of Justice, before the defense becomes the prosecution. [from Pesikta deRav Kahana, p. 164a]

for you have stumbled in your iniquity Obstacles have come to you because of your iniquity.

שובה ישראל – מאחר שכל כך נגזר עליכם, לכך אני אומר: שובה ישראל עד י״י אלהיך קודם לכן.

כי כשלת בעונך – לפני אויביך, אינו בכך שלא יש בך כח לעמוד כנגדן כי עונך מכשילך.

שובה – מעט עד השם.

וטעם כי כשלת בעונך – ואין מי יקימך, רק השם לבדו.

שובה ישראל עד י״י אלהיך – והכנע לפניו.

כי דע שאתה תהיה כושל וניגף ונוקש בעונך.

שובה ישראל, כי כשלת – כי אתה רואה שכשלת בעונך, לפיכך יש לך לשוב אל י״י כי אין מקימך ממכשולך^א אלא תשובתך אליו. ובאמרו עד כמו אל, וכן ושבת עד י״י אלהיך (דברים ל׳:ב׳), שובו עדי. ואמרו רז״ל (יומא פ״ו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד י״י אלהיך.

א. בכת״י וינה 209 (ועוד כתבי יד): ״מכשלוניך״.

שובה ישראל עד י״י אלהיך – חתם ספרו בייעוד טוב. וכן דרך רוב הנביאים לנחם העם, וזאת הטובה רומז גם על זמן חזקיהו גם על זמן זרובבל.

כי כשלת בעונך – עד היום, לכן שובה מן היום הזה לעתיד. וזה כטעם: רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א:ה׳). ואין בזה דיוק כאן כמו אף על פי, ולא גם כן נתינת סיבה בעצם. ומי שהוא בקי בעברי ובהגיון יבין הכתובים.

שובה ישראל וגומר. מפני שאמר למעלה ועמי תלואים למשובתי שהיו תלוים ועומדים מלשוב עד שישוב השם יתברך מחרון אפו מעליהם והנביא הוכיחם ע״ז באומרו ואתה באלהיך תשוב לכן סיים דבריו בהחזיקו באותה ההקדמה עצמה כאומר הנה אם כן ראוי לך ישראל שלא תעמוד עוד במשובתך אלא שאתה תשוב עד ה׳ אלהיך לפי שאתה כשלת בעונך, והנה שני אנשים המריבים זה עם זה כשירצו להשלים מי שפשע כנגד חברו הוא ילך לבקש ממנו מחילה כמו שאמר לך עד ה׳ אלהיך כי כיון שכשלת בעונך נגדו אתה ראוי שתשוב ראשונה ותלך עדיו אפים ארצה תשתחוה לו. והראב״ע פירש כי כשלת ואין מי יקימך רק השם, וכבר אמרו חכמים זכרונם לברכה במסכת יומא בפרק יום הכפורים (יומא פו, א) א״ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך, ובפסיקתא רבתי דרשו הפרשה הזאת על מלכי יהודה שאחרי שיעד הנביא על גלות ישראל הזהיר לבני יהודה שישובו מחטאם למען לא יקרם ככה.

שובה ישראל – לכן שובה ישראל וכו׳ כי בעבור עוונך בא לך מכשול הצרה הזאת.

שובה, עד – מורה ששב לדבר שהתרחק ממנו וצריך להגיע עד המקום, ומוסיף אח״כ שובו אל, וכן יואל (ב׳ י״ב י״ג).

כשלת – בא הקל בהוראת הנפעל שנכשל ע״י העון שהכשילהו, ועי׳ לעיל (ה׳ ה׳).

שובה ישראל – אבל אתה ישראל שהם העם בכללם מבלעדי שומרון הלא אתה תוכל לשוב בתשובה, כי כשלת בעונך – כי אתה לא חטאת במרי ומרד, רק נכשלת ע״י המכשילים אותך שהם מלכי שומרון, והיית כשוגג וכאנוס ויש לך תקנה, והנה תחלה אמר שובה עד ה׳ – מלת עד מציין שה׳ עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו, עד המקום אשר הוא שם, ר״ל שיעזבו את עונותיהם הקודמים ויתחרטו על העבר שטעו מני דרך בטעות ובאונס ומבקשים הדרך לשוב עד ה׳.

כשלת – נחלשת, וכשל וחלש אחד הם (אנכי-אנחנו).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל⁠־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח⁠־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃

Take words with you, and return to Hashem. Tell him, "Forgive all our sins, and accept that which is good; so we offer our lips like bulls.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קְרִיבוּ עִמְכוֹן פִּתְגָמִין דְאִתּוֹדָאָה וְתוּבוּ לְפוּלְחָנָא דַייָ אֲמָרוּ קָדָמוֹהִי קָרִיב קֳדָמָךְ לְמִשְׁבַּק עַל עִוְיָן וְנִתְקַבֵּל דָא כְּטָבִין וִיהֶוְיָן מִילֵי סִפְוָתָנָא מִתְקַבְלִין קֳדָמָךְ כְּתוֹרִין לְרַעֲוָא עַל מַדְבָּחָא.

קחו עמכם דברים – ר׳ יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בדברים פתיתם אותו בסיני שנאמר ויפתוהו בפיהם, ר׳ נחמיה אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים כגון לוי בר סיסי וחבריו. רבי לוי בר סיסי באו גייסות לעירו ונטל ס״ת ועלה לראש הגג, אמר רבש״ע אם בטלית חדא מלתא מן דין ספרא יעלון להון לסטים ואי לא יזלון להון מדאיתבעון ולא ישתכחון, תלמי עבד כן ויבשת ימיניה, תלמידיה עבד כן ולא יבשת ימיניה ולא אזלין להון ליסטיא, סברין מימר אין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל.

אמרו אליו כל תשא עון – ר׳ יודן אמר כל תשא ועונותינו לא תשא. ר׳ נחמיה אומר כל תשא כולהון שבוק ואי לא תסב פלגא ותשבוק פלגא.

וקח טוב – ר׳ נתן ור׳ אחא בש״ר סימון גימטריא¹ דידיה וקח טוב וקח נפש, אמרו ישראל הרי חלבנו דמנו ונפשותינו יהי רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו ונשלמה פרים שפתינו, אמר ר׳ אבהו מי משלם אותם פרים שהיינו מקריבים לפניך שפתים שאנו מתפללים לפניך.

1. כלומר: בא״ת ב״ש, ״טוב״ = ׳נפש׳.

כל תשא עון – כל עוונותינו סלח.

וקח טוב – ולמדנו דרך טוב.

דבר אחר: מעט מעשים טובים שבידינו קח בידך ושפטנו אחריהם וכן דוד אומר מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים (תהלים י״ז:ב׳).

דבר אחר: וקח טוב וקבל הודיה מאתנו שנאמר טוב להודות לי״י (תהלים צ״ב:ב׳).

ונשלמה פרים – שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו.

You shall forgive all iniquity Heb. כָּל-תִּשָׂא עָוֹן. Forgive all our iniquities.

and teach [us the] good [way] Heb. וְקַח-טוֹב. And teach us the good way. Another explanation: The few good deeds in our hands take in Your hand and judge us accordingly. And so does David say: "Let my sentence come forth from before You, may Your eyes behold the right" (Tehillim 17:2). Another explanation: And accept good And accept confession from us, as it is said: "It is good to confess to the Lord" (Tehillim 92:2).

and let us render [for] bulls that we should have sacrificed before you, let us render them with the placation of the words of our lips.

קחו עמכם דברים ושובו אל י״י – כאדם האומר לחבירו דבר לך בדבר שאני יועצך שתעשה אותו, כמו כן הנביא אומר לישראל: קחו עמכם דברים ושימו לבבכם לדבר שאני אומר לכם: שובה ישראל עד י״י אלהיך (הושע י״ד:ב׳).

ושובו אל י״י – אפרליס בלעז.

כל תשא עון – כלומר: כל עוונינו סלח לנו.

וקח טוב – שעשינו.

ונשלמה פרים שפתינו – פתרונו: ונשלמה שפתינו במקום פרים.

קחו. אינינו מבקש מכם, כאשר תלכו לבקש רצונו, הון או עולות, רק דברים – שתודו, כדרך ״ונשא השעיר עליו״ (ויקרא ט״ז:כ״ב). אמ׳ ר׳ מרינוס: כל תשא עון, הפוך: כל עון תשא. והנכון: כל אשר תשא עונינו נשוב וקח טוב מעולה, או הדיבור הטוב, שנוכל לומר לפניך, והטעם – להתודות. ור׳ יוסף אמ׳: מיעוט מעשים טובים. ונשלמה שלום פרים, כמ׳ ״כי הכית את אויבי לחי״ (תהלים ג׳:ח׳), שפירושו: מכת לחי; או הוא חסר כ״ף. והזכיר פרים, כי הם גדולים והיקרים בעולה. וזהו שתאמרו:

כל תשא עון, וקח טוב – פי׳: כל עון תשא, וקח מה שהוא טוב, ותשלום פרים יהיו שפתינו.

קחו עמכם דברים – לרצותו.

כל תשא עון – כל שאתה נושא ומסלק עונו מנגד עיניך.

וקח טוב – במקום העון לסלק עון לגמרי שלא יפקד עוד. כי מה מועיל אם אתה מסלק העון והטבת דרכנו ומעשינו אינן מביא במקומו לסלקו לגמרי. מה הועיל לדור שאול דוד ושלמה שהטיבו דרכיהם ומעלליהם. ועון שאילת מלך לא נסתלק לגמרי. שעדיין אתה אומר (הושע י״ג:י״ב) צרור אותו העון וצפונה אותה החטאה, ולא סילקו הטוב ממקומו לגמרי להיות הוא במקומו, ועוד לא ייפקד.

טוב – אמינדמנטו.

וגם קח תשלום שפתינו – ווידוינו, שנשלמה במקום פרים. כי זבחי אלהים רוח נשברה.

קחו עמכם דברים – אינו שואל בתשובה מכם כסף וזהב ולא עולות אלא דברים טובים שתתודו בהם עוונותיכם ושובו אל י״י בלבבכם, לא בשפתים לבד.

או פירושו: אחר שתשובו תתודו לפניו.

אמרו אליו – כלומר אמרו לפניו כדברים האלה וכיוצא בהם.

כל תשא עון – כל עון תשא, והוא הפוך, כמו מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א), כמו מקום קבר שם. או פירושו: לכל תשא עון.

וקח טוב – וקח דבר טוב או לב טוב.

ונשלמה פרים שפתינו – במקום פרים נשלמה לפניך ווידוי שפתינו, כי אתה רוצה בדברי תשובה יותר כי אין הקרבנות מועילות בלא וידוי העון, כי בכולם נאמר והתודה אשר חטא (ויקרא ה׳:ה׳), ובשעיר המשתלח לא היה אלא ווידוי דברים, לא היה קרב ממנו דבר על המזבח אלא הוידוי כמו שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו׳ (ויקרא ט״ז:כ״א).

כל תשא עון – בכלל תשא עונינו.

ונשלמה פרים שפתנו – די בזה עתה עדות נאמנה למה שאמר המורה (מורה נבוכים ג׳:ל״ב) כי התפלה בדבור החיצוני יותר קרוב אל האמת מן המעשה בזבחים.

ולימד הנביא כאן אופן התשובה שיעשו באומרו קחו עמכם דברים כלומר אינו צריך מכם עולות וזבחים רק דברים שתתודו לפניו ותשובו אל ה׳, ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ופירשו המפרשים שהוא הפוך כל עון תשא. ויותר נכון לפרש שיאמרו הנה השגגות אינן צריכות לשאול כפרה ממך כי שגיאות מי יבין אבל העון והוא הנעשה בכוונה ובדעת אותו נבקש מלפניך שתשא וזהו כל תשא עון רוצה לומר כל אשר תשא לנו הוא העון לא השוגג וקח טוב רוצה לומר קח במקומו אי זה טוב אי זהו מצוה שעשינו ונשלמה במקום פרים שפתינו, ואולי רמז בפרים העגלים שהיו עובדים ויאמרו שבמקום אותו פשע ישלמו וידויים וסליחות, ויש לפרש וקח טוב שהוא ההודאה כמו שאמר דוד טוב להודות לה׳ (תהלים צב, ב).

אמרו אליו – בס״א כ״י ובנביאים עם פירוש הרי״א וגם בדפוס ישן מויניציאה כתיב ואמרו בוא״ו וכן נדפס בפירוש רד״ק ואולם בשאר דפוסים וספרים אחרים כ״י בלא וא״ו וכן הוא בתרגום.

קחו עמכם דברים – איני שואל מכם זבחים ועולות אלא קחו עמכם דברים שתתוודו לפניו ובזה תשובו אל ה׳.

כל תשא עון – הוא הפוך כל עון תשא ר״ל אמרו בתפלה מחול כל העון ובמקום העון קח טוב תמורתו כלומר מעשה הטוב שעשינו יגין מול העון.

ונשלמה פרים שפתינו – ר״ל במקום הקרבנות פרים נשלם בו וידוי שפתינו.

כל תשא עון – ר״ל אתה אשר כל תשא, תשא עון.

ועון – היינו ל״ת.

וקח טוב – הוא מצות עשה.

ונשלמה פרים – היינו לימוד התורה.

כל תשא עון – כמו כל עון תשא ורצוף בו כונה, כל תשא, תשא עון, ר״ל שתשא כלו לא חציו לבד, ושתשא אותו כפי מה שהוא עון, לא שתשא חטא שתחשיבהו כחטא שוגג.

קחו – מוסיף עוד שאחר שתגיעו עד ה׳ ותהיו קרובים אצלו אז תוסיפו להטיב מעשיכם להבא ולעשות תשובה מאהבה עד שתקחו עמכם דברים היינו ענינים שהם ידברו ויליצו יושר עליכם וילמדו עליכם זכות, שהוא מצות ומע״ט שתעשו, ושובו שנית אל ה׳ – והיא התשובה מאהבה, שלא יוחשבו הזדונות לשגגות רק לזכיות, ואז לא תהיה הסליחה בעבור שיוחשב אונס ושוגג ומוטעה, רק תהיה הסליחה ע״י שיראה זכיותיהם וצדקותיהם שיקחו עמהם לדבר זכות עליהם, ובזה יסלח להם הגם שיוחשב שחטאו תחלה במזיד, בראותו שאחרי שפשעו נגדו שבו לאהבתו ועבודתו בכל לב ולא מיראת העונש רק מאהבה, ואז אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב – א] שתשא כל העון, לא כמו בתחלה שלא נשא את כל העון רק מקצתו כי עדיין נשאר חטא שוגג ולא נשא רק מה שיחשוב אותו כחטא שוגג, ועתה תשא אותו גם מזה הצד שתחשוב שהוא עון מזיד ובכ״ז תשא להם, וזה יהיה ע״י שתקח טוב שתקח לנגדו טוב המעשים והזכיות, (וגם כדברי חז״ל שהעון עצמו יתהפך לזכות ויעשה מן העונות זכיות, עד שהעון יתהפך לטוב).

ונשלמה פרים שפתינו – ר״ל כי בתחלה שלא נשא כל העון רק חשב אותו כמכשול בשוגג עדיין היו חייבים להביא פרים לקרבן על השוגג, (שהצבור שחטאו ע״י שגגת הוראה צריכים להביא פר חטאת על כל שבט ושבט) אבל עתה שתעביר גם את השוגג נשלם תחת פרי החטאת בדברים שנאמר בשפתינו, ומפרש מה הן הדברים שיאמרו בשפתותיהם.

קחו – בחרו.

כל תשא עון – כולו תשאהו ותסלח.

שפתינו – וידוי פינו יהיה במקום קרבן.

(ד) אַשּׁ֣וּר׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל⁠־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא⁠־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר⁠־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם׃

Assyria can't save us. We won't ride on horses; neither will we say any more to the work of our hands, 'Our gods!' for in You the fatherless finds mercy.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַלְכֵי אַתּוּר לָא יִפְרְקִנָנָא עַל רָכְבֵי סוּסְוָן לָא נִתְרְחֵיץ וְלָא נֹאמַר עוֹד אֱלָהָנָא לְעוֹבָדֵי יְדָנָא דְמִן קֳדָמָךְ אִתְרַחֵם עַל אֲבָהְתָנָא כַּד הֲווֹ בְמִצְרַיִם הָא כְּיַתְמִין.

אשור לא יושיענו – עוד זאת אמרו לפניו לא נבקש עוד עזרת אדם לא מאשור ולא ממצרים.

על סוס לא נרכב – זו היא עזרת מצרים שהיו שולחים להם סוסים כמו שאמרו לישעיה לא כי על סוס ננוס ועל קל נרכב (ישעיהו ל׳:ט״ז).

ולא נאמר עוד למעשה ידינו – שהם אלהינו.

אשר בך – לבדך תהיה תקותינו המרחם יתומים.

Assyria shall not save us Say this also before Him, "We no longer seek the aid of man, neither from Assyria nor from Egypt.⁠"

we will not ride on horses This is the aid from Egypt, who would send them horses, as they said to Yeshayahu, "No, but on horses will we flee... And on swift steeds will we ride" (30:16).

nor will we say any longer to the work of our hands that they are our gods.

for in You alone shall our hope be, You Who grant mercy to the orphans.

אשור לא יושענו – כל זה מן התשובה שתאמרו מה שהנביא מונה לנו מצרים קראו אשור הלכו (הושע ז׳:י״א) לא נוסיף עוד לילך למצרים ולאשור לעזרה.

ועל סוס לא נרכב – כשהוא אומר: על סוס לא נרכב ^א חשוב כאילו אמר: למצרים לא נרכב, כמו שאמר ישעיהו: הוי היורדים מצרים לעזרה ועל^ב סוסים ישעינו (ישעיהו ל״א:א׳).

ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום – לבד בך.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994 הושמט ע״י הדומות: ״כשהוא אומר... לא נרכב״.

ב. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פרמא 2994, פריס 162, פירנצה II.24, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״על״.

אשור. כי כתב ״ואשור הוא מלכו״ (הושע י״א:ה׳). לא נשען על אשור ולא על סוסינו, המובאים ממצרים.

ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו – כנגד ״מעשה חרשים״ (הושע י״ג:ב׳). כי אין מי שיעזור מי שאין כח לו, כמו היתום, רק אתה, וכתו׳ ״אבי יתומים״ (תהלים ס״ח:ו׳). וזה כנגד ״כי כשלת בעונך״ (הושע י״ד:ב׳), ואין עוזר לך.

אשר בך ירוחם יתום – פי׳: היתום בך ירוחם.

אשור לא יושיענו – לא יהיה לנו עוד למושיע.

על סוס לא נרכב – עוד למצרים לעזרה, גם עזרת עצבים ואלילים מאסנו,

שלא נאמר עוד אלהינו^א למעשה ידינו – כי לבד בך נזכיר שמך,

לפי שבך ירוחם יתום – אָרְפִינֵץ,⁠^ב שאין לו עוזר וסומך.

א. במהדורת פוזננסקי: אלהים.

ב. בכ״י: אפיניץ

אשור לא יושיענו – והתודו לפניו ואמרו, אשור שבטחנו בו עד עתה, ידענו כי לא יושיענו כי אין כח בידו להושיענו זולתך כי לי״י הישועה.

על סוס לא נרכב – שהיינו שולחים רוכבי סוסים אל אשור להושיענו, לא נעשה עוד זה.

ולא נאמר עוד – מבואר הוא.

אשר בך ירוחם יתום – כי ידענו כי בך לבדך ירוחם יתום, ומי שאין בו כח אתה תתן לו כח ותצילהו, וכן תעשה לנו.

ויונתן תרגם: דמן קדמך אתרחים על אהבתנא כד הוו במצרים הא כיתמין.

אשר בך – כנוי לשם.

יתום – ישראל.

ולפי שהתשובה השלימ׳ תהיה עזיבת החטא תאמרו אשור לא יושיענו כמו שהיינו בוטחים בו, וכנגד מצרים אמר ועל סוס לא נרכב כמ״ש ישעיה (ישעיה לא, א) הוי היורדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו, ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו כעגלים ועצבים שהיינו עובדים כי ידענו אשר בך ירוחם יתום ואין אלוה זולתך. והנה השם מבטיח אתכם שכאשר תשובו אליו בזה האופן ישוב מחרון אפו כי הוא אמר

אשור לא יושיענו – גם אמרו אשור וכו׳, ר״ל עוד לא נבקש עזרה מאשור.

על סוס לא נרכב – ר״ל לא נבטח עוד בגבורת הסוס במלחמה.

ולא נאמר עוד אלהינו וגו׳ – ר״ל הפסל הנעשה במעשה ידינו לא נקבל עוד לאלוה.

אשר בך – ר״ל כי ידענו אשר לבד בעזרתך ימצא היתום רחמים וחמלה עם כי תשש כוחו להתחזק מעצמו.

אשור לא יושיענו – היינו שחטאו בשלשה: בטחו באדם, ובגבורת הסוס, ובכוחות הפסילים. ז״ש אשור לא יושיענו – זה האדם, על סוס לא נרכב – זה בגבורת הסוס, ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידנו – אלו הפסילים.

אשור נאמר אליך בשפתותינו, שמעתה לא נבטח עוד על דבר זולתך, לא על אשור שבטחו בו מלכי ישראל בצר להם, כי אשור לא יושיענו – ולא נבטח על מצרים שנתנו לנו סוס ורכב שנלחם בכחנו, כי על סוס לא נרכב – ולא נבטח עוד על הפסילים והמערכת, כי לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו – כי רק בך נבטח, מצד שידענו אשר בך ירוחם יתום – שמי שאין לו שום עוזר וסומך מצד הטבע אתה תרחם עליו מצד רחמיך וכן אחר שאין לנו בטחון ותקוה על שום דבר נמצא רחמים אצלך.

לא יושיענו – לא נדמה בדעתנו שיוכל להושיענו ומנחם בן גדי מלך ישראל (מלכים ב׳ ט״ו:י״ט) נתן אלף ככר כסף למלך אשור להחזיק הממלכה בידו; וכן עשה גם אחז מלך יהודה (שם ט״ז:ז׳).

על סוס לא נרכב – להמלט, לא נחשוב שיהיו סוסים מרובים תשועתנו במלחמה, ובעבורם נכרות ברית עם מצרים.

בך – ידוע שלא יבוא בלשון הקודש פעל פעול בשימוש מ״ם, ומתי מספר דוגמאות כמו גרושה מאישה (פרשת אמור) תעזב מהם (פרשת בחקתי) יש לפרשם בעניין אחר (עיין בפירוש שד״ל עליהם); וידידי החכם יוסף צמח קאמיריני חוה דעתו שראוי לבוא בשימוש בי״ת, והביא לו סמוכות מפסוק זה, ומבאדם דמו ישפך (פרשת נח), ואדוני צוה בה׳ (פרשת מסעי).

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃

I will heal their waywardness. I will love them freely; for My anger is turned away from him.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲקַבְּלִינוּן בִּתְיוּבְתְּהוֹן אֶשְׁבוֹק לְחוֹבֵיהוֹן אֲרַחֲמִנוּן כַּד יְתוּבוּן בִּנְדָבָא אֲרֵי תַּב רוּגְזִי מִנְהוֹן.

ארפא משובתם – אמר הנביא כך אמר לי רוח הקודש מאחר שיאמרו לפני כן ארפא משובתם ואוהבם בנדבת רוחי אעפ״י שאינן ראויין לאהבה אתנדב לאהבתם כי שב אפי ממנו.

I will remedy their backsliding Said the prophet: So has the Holy Spirit said to me. After they say this before Me, I will remedy their backsliding, and I will love them with My charitable spirit. Although they do not deserve the love, I will love them charitably since My wrath has turned away from them.

ארפא משובתם – אותה משובה ששבו עד עתה, הקב״ה ירפא משובתם, ויקבל תשובתם.

אהבם נדבה – כנגד: ונשלמה פרים שפתינו (הושע י״ד:ג׳), נשלמה שפתינו במקום פרים נדבה, והקב״ה משיבם: אני אוהב תשובתם כפרי נדבה שיקריבו לפניי, כי שב אפי ממנו – כנגד שאמר למעלה: חרה אפי בם (הושע ח׳:ה׳), עכשיו הקב״ה משיב להם: שב אפי ממנו.

ארפא. מלת משובה – לגנאי בכל המקרא, ואינינו כאומר: משובתם – בכל מקום שהכיתים, רק המשובה בנשמה – כחלי בגוף.

על כן מלת ארפא – כנגד ״הכה אפרים״ (הושע ט׳:ט״ז).

אהבם אהבת נדבה – הפך ״ימאסם אלהי (הושע ט׳:י״ז).

כי שב – הפך ״חרה אפי בם״ (הושע ח׳:ה׳).

כל זה אמרו אליו, שכך אמר לי, ארפא – מכת משובתם שהכיתם אם ישובו אלי.

אהבם – על נדבת לבם אם יתנדבו לשוב אלי בכל לב.

כי שב אפי ממנו – ולא אפקד עליהם עוד עונם.

ארפא משובתם – ואם אתם תעשו כן הוא יענה אתכם: אעלה^א ארוכה ומרפא למשובתם ולמרדם שמרדו בי עד עתה.

אהבם נדבה – אוהבם אהבת נדבה מלב טוב, כי אפי שהיה לי עליו שב ממני, כיון שהוא שב בתשובה אלי. ואמר לשון רבים על דרך פרט ולשון יחיד על דרך כלל^ב.

א. ״אעלה״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71: ״ויעלה״.

ב. ר״ל כלל העם.

ארפא משובתם – זה תשובת השם להם כי ישמע תפלתם.

נדבה – דרך נדבה, לא חיוב, כי אין עמנו ראוי לטובה, כטעם לא למענכם אני עשה (יחזקאל ל״ו:כ״ב).

ארפא משובתם, שאעפ״י שעד עתה אחרו מלשוב אלי הנה אני ארפא אותה משובה, ועם היות שלא היה משורת הדין לאהוב אותם כי האדם כשישלם עם אויבו לא יאהבהו בהחלט כי תמיד ישאר בלבו שנאה עליו הנה אני לא אהיה כן עמהם אבל אוהבם נדבה לפי שישוב ממני בהחלט.

משובתם – ענין מרידה והליכה בדרכי הלב כמו שובו בנים שובבים (ירמיהו ג׳:כ״ב).

ארפא משובתם – כאשר יאמרו כן אז אסלח על מה שהלכו בדרך שובב ומרדו בי.

אוהבם נדבה – ואז אאהב אותם בנדבת לבי אף שאינם ראויים אל אהבה כי הוידוי די להסיר האיבה ולא להביא אהבה.

כי שב אפי ממנו – ותשאר א״כ האהבה הראשונה.

ארפא משובתם – זה תאות לבם.

אוהבם נדבה – היינו אהבה בלי אונס, רק ברצון ונדבה.

ממנו – כינוי היחיד מוסב על משובתם.

ארפא – ה׳ משיב להם, אני ארפא תחלה את משובתם – מדמה השובבות שלהם כמכה דבוקה בם, וארפא את המכה, שע״י התשובה ירפאו ממכתם, ואח״ז אהבם נדבה אשוב לאהבה אותם, שלא לבד שאשא להם את העבר כי אאהב אותם וזה אעשה מצד נדבת לב, אחר כי שב אפי ממנו – היינו מן משובתם, שעד עתה חרה אפי על משובתם וע״י שישוב אפי אשוב לאהבה אותם.

משובתם – שובם אחור ממני, ובאה המ״ם בראש השם לכפל ענין ולהוראת התמדה, וכונתו פרי משובתם, הצרות הבאות לרגלה (שד״ל).

נדבה – אהבה מרובה.

כי שב אפי ממנו – כן יקרה גם בבני אדם, אם לשעה יחרה אף אוהב על אהובו, בהשלימו עמו לא בלבד יחזור ויאהבהו רק יוסיף על אהבתו הראשונה, לפי שבחדול ממנה חש חסרונה בלבו.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שׇׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃

I will be like the dew to Israel. He will blossom like the lily, and send down his roots like Lebanon.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְהֵי מֵימְרִי כְּטַלָא לְיִשְׂרָאֵל יִזְהַרוּן כְּשׁוֹשַׁנָא וְיַתְבוּן עַל תְּקוֹף אַרְעֲהוֹן כְּאִילָן לִבְנָן דִמְשַׁלַח עוֹבַרְתֵּיהּ.

אהיה כטל לישראל – כשם שאין הטל מזיק לכל בריה כך צדיקים עתידים לשבוע מזיו השכינה אינם ניזוקין שנאמר שובע שמחות את פניך, אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אימתי אתה גואלנו, אמר הקב״ה לכשתרדו במדרגה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם, דכתיב ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, וכתיב כי שחה לעפר נפשנו מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו, אמר הקב״ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה כך אתם כשתעשו תשובה ויהי לבבכם למעלה מכוון כשושנה הזו למעלה אני גואל אתכם, שנאמר אהיה כטל לישראל אימתי כשיפרח כשושנה.

ויך – הטל את שרשיו ויצליחם כלבנון – כשרשי אילני הלבנון שהם גדולים.

and it shall strike I.e. the dew shall strike its roots and cause them to prosper like the Lebanon like the roots of the trees of the Lebanon, which are large.

אהיה כטל לישראל ויפרח^א כשושנה – כנגד שאמר למעלה: הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון (הושע ט׳:ט״ז), חוזר ואומר כאן: יפרח^ב כשושנה.

ויך שרשיו כלבנון – שענפיו ארוכות ונוטות לכאן ולכאן.

א. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פירנצה II.24, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״יפרח״.

ב. כן בנוסח שלנו ובכ״י ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״ויפרח״.

אהיה. הפך ״שרשם יבש״ (הושע ט׳:ט״ז), ״ויבש מקורו״ (הושע י״ג:ט״ו). והשושנה תפרח מהרה, ובעבור שאין לה שורש רק דק אמר: ושרשיו יהיו כשרש עצי הלבנון.

ויך שרשיו – בארך וברחב, כדרך ״ומחה אל ים כנרת״ (במדבר ל״ד:י״א), ובמידות – שברים ותבריתא.

ויך שרשיו כלבנון – פי׳: הטל הוא דק, וילך עד השרשים, ואחר כך יפרח כלבנון.

ואשר^א איך הוכו שרשיו, כמו שאמר למעלה (הושע ט׳:ט״ז): הוכה אפרים שרשם יבש.

כלבנון – יהיו, כשרשי ארזי הלבנון האדירים.

א. כן בכ״י. פוזננסקי הציע לתקן ל: ואמר.

אהיה כטל לישראל – הפך מה שאמר ויבש מקורו (הושע י״ג:ט״ו). ואמר טל לפי שאינו נפסק, כן טוב האל^א לא יהיה נפסק מהם, וזה יהיה לעתיד בשוב הגלות.

יפרח כשושנה – [אמר כשושנה^ב] לפי שנמשלה כנסת ישראל לשושנה כמו שאמר אני חבצלת השרון שושנת העמקים (שיר השירים ב׳:א׳), ואמר כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות (שיר השירים ב׳:ב׳).

ואם תאמרו השושנה אין לה שרשים ונוחה להעקר, ויך שרשיו כלבנון, כמו עצי הלבנון שהם גדולים ושרשיהם רבים, כן יהיו נטועים באדמתם ויתנו שרשים חזקים, לא יוכלו להנתש ממקומם כמו שאמר ולא ינתשו עוד מעל אדמתם (עמוס ט׳:ט״ו), ועל דרך הזה הבאים ישרש יעקב (ישעיהו כ״ז:ו׳). ומה שאמר ויך, על דרך ומחה את כתף ים כנרת (במדבר ל״ד:י״א), כלומר יכו השרשים הנה והנה בארך וברחב.

א. בכת״י וטיקן 71: טוב ״ישראל״.

ב. המוקף נוסף מכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71 חסר.

ולכן לא יבש מקורו כמו שאמרתי לרשעתם ולא יחרב מעינו אבל אהיה כטל לישראל שאינו נפסק כן טובי לא יפסק מהם, ואז יפרח כשושנה לפי שהיא לא תפרח עם גשם גדול שישטפנה אבל עם הטל תפרח כשושנה כן ישראל שנמשלו לשושנה בטללי ברכותי והשפעתי יפרחו, ואם תאמר שהשושנה אין לה שרשים והיא נוחה להעקר הנה אתה לא תהיה כן כי יהיו שרשיו כשרשי עצי הלבנון כמו ששרשי הלבנון יתפשטו תחת הארץ מאד

כשושנה – הוא הורד.

ויך – יאמר כן בדרך השאלה על התפשטות ודוגמתו ומחה על כתף ים כנרת (במדבר ל״ד:י״א) ומחה הוא תרגום של מכה.

כלבנון – שם יער.

אהיה כטל לישראל – ר״ל לא תפסוק אהבתי מהם כמו שאין הטל נעצר מעולם.

יפרח כשושנה – יעלה פרחי׳ נאים כשושנה ושרשיו יתפשטו כשרשי עצי לבנון.

אהיה כטל – היינו המועיל לצמיחת האילן.

יפרח כשושנה – זה לגוף האילן.

ויך שרשיו כלבנון – זו לשורש.

והן נגד נפש רוח נשמה שבאדם.

ויך שרשיו – כמו הכה אפרים שרשם יבש.

אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה כבר הביאו בספורי הטבע כי יש שושנה הנקראת שושנת יריחו, שאינה נשרשת בקרקע והרוח נושאה לארצות רחוקות דרך מדבריות והיא מתלחלחת מן הטל ופורחת וגדלה בהוד והדר, והוא משל לישראל הנישאים ע״י הרוח ממקום למקום גולים ומטולטלים, וה׳ הוא הטל המחיה אותם בגלותם, והיא פורחת ביופי והוד כשושנה.

ויך שרשיו כלבנון – ר״ל והגם שהכה את שרשיו שהיו נשרשים תחלה בארצם בחוזק כלבנון, שהארזים נשרשים בעומק, והשרשים האלה הכו ונעקרו ממקומם, ואין להם שורש ומקום קבוע, בכ״ז הגם שהכו השרשים.

ויך – ע״י שרשיו יכה וינקוב הקרקע כמו שינקבוהו ארזי הלבנון המעמיקים שרשיהם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן׃

His branches will spread, and his beauty will be like the olive tree, and his fragrance like Lebanon.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזרר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִסְגוּן בְּנִין וּבְנָן וִיהֵי כְזִיו מְנָרַת קוּדְשָׁא זִיוְהוֹן וְרִיחֲהוֹן כְּרֵיחַ קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא.

ילכו יונקותיו וגו׳ – אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח כלבנון שנאמר ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון.

ילכו יונקותיו – יסגון בנין ובנן ויהי כזית מנרתא דקודשא זיוהון וריחהון כריח קטרת בוסמיא.

כלבנון – כבית מקדשא.

Its branches shall go forth Sons and daughters shall increase and it shall be Their beauty shall be like the beauty of the menorah of the Temple, and their fragrance like the fragrance of the incense.

like the Lebanon Like the Temple.

ילכו יונקותיו – שמרחיבין יונקותיו, כמו כן יגדלו את בניהן. ועכשיו מרפא על שאמר למעלה: אם יגדלו את בניהם^א ושיכלתים מאדם (הושע ט׳:י״ב).

ויהי כזית הודו – כזית רענן יפה פרי תאר (ירמיהו י״א:ט״ז) יקרא שם הוד ישראל.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 הושמט ע״י הדומות: ״ועכשיו מרפא... יגדלו את בניהם״.

וריח לו כלבנון – כיער כל עצי לבונה. (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 109 בשם ״ולשון רשב״ם״)⁠¹

1. השוו רשב״ם הושע י״ד:ח׳, פירוש המיוחס לרשב״ם שיר השירים ד׳:ז׳-י״א ״וריח שלמותיך״ ו״כריח לבנון״, ד׳:י״ב-ט״ו ״גן נעול״, ה׳:ח׳-ט״ז ״כלבנון״, והערת ר״י קרא יהושע א׳:ד׳ המופיעה בכ״י וינה 23.

ילכו יונקותיו – ושרשיו אשר הכו ויתפשטו סביבותיו,

ויהי כזית הודו – הוד קולו, שירעיש כלבנון פריו כזית רענן, והודו יפה פרי תואר, כלפי שאמר למעלה (הושע ט׳:ט״ז), פרי בל יעשון.

ילכו יונקותיו – וכמו שהשרשים יתנו למרחוק כן יונקותיו ילכו למרחוק, כלומר יתפשטו הנה והנה. והיונקות הם הענפים הרכים כמו היונק. והיונקות הם משל לטובות המתחדשות בכל יום ויום. או יהיה משל השרשים תורת משה רבינו שתהיה קיימת לעד, והיונקות הם הדעות המתחדשות להם בידיעת האל יום ויום.

ויהי כזית הודו – שיהא כח לחותו קיים כמו הזית שעליו לחים כל השנה, כלומר שלא יפסק טובו כל הימים.

וריח לו כלבנון – כמו כריח שדה אשר ברכו י״י (בראשית כ״ז:כ״ז), כי הלבנון יש בו מינים רבים מעצים ומעשבים, ויש בהם נותני ריח טוב, רוצה לומר שילך שמם הטוב למרחוק.

ויונתן תרגם: יסגון בנין ובנן, ויהי כזיו מנורת קודשא זִוְהוֹן, וריחהון כריח קטורת בוסמיא.

כן ילכו יונקותיו של ישראל, והוא משל לזרעו ובניו באופן שיהיה כזית הודו ויהיה ריח לו כלבנון כי הלבנון הוא יפה למראה וטוב לריח.

יונקותיו – מתחלפים הספרים במלוי וחיסור וא״ו קדמאה ותניינא. (א״ה אבל לפי הנמסר ביחזקאל י״ז על מראש ינקתיו ב׳ חד חסר וחד מלא ולפי רוב ספרים המדוייקים אידך חסר שמענא מינה דהאי מלא הוא).

יונקותיו – ענפיו הרכים וכן ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נ״ג:ב׳).

הודו – ענין הדר ונאה.

ילכו יונקותיו – ענפיו יתפשטו למרחוק והוד יפיו יהיה כאילן זית שעליו לחים כל השנה וריחו יהיה נודף כריח לבנון המריח ביותר לפי מרבית העשבים והאילנות הגדילים שמה ר״ל יהיו משופעים בהרבה מיני טובות.

ילכו יונקותיו – הן הענפים.

ויהי כזית הודו – אלו העלין ש⁠[ל]⁠זית כו׳.

וריח לו כלבנון – הן הקליפות שמהן הריח.

יחיו דגן כו׳ כגפן כו׳ – הן הפירות.

ילכו יונקותיו – אלו בעלי מדות.

ויהי כזית הודו – אלו בעלי תורה.

וריח לו כלבנון – אלו בעלי מעשים טובים.

יונקותיו – הם הבדים הדקים שעולים אצל האילן מן השרשים (יחזקאל י״ז).

ילכו יונקותיו – שהם ענפים הרכים שעולים מן הארץ אצל השרשים הם ילכו ויתפשטו, ר״ל הבנים שיהיו באחרית הימים שהם היונקות שעלו אחרי השרשים הקדמונים שהכו ונתבטלו הם יהיו לעצים רעננים נושאי פרי, ויהי כזית הודו שהזית יתן שמן למאור, כן יאירו פרים באור ה׳, והזית עלהו רענן בקיץ ובחורף וכן יתמידו בהצלחתם בכל הזמנים, וריח לו כלבנון ועדן יהיה להם ריח הלבנון שהיא הקדושה והטהרה המתיחסת אל הלבנון שהוא בא״י מקום הטהרה והקדושה.

יונקותיו – הן פצלות קטנות שבהן מתפצל השרש העב.

הודו – שעלהו לא יבול בסתו.

וריח וגו׳ – שארזיו נותנים ריח ערב וטוב לבריאות.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזרר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃

Men will dwell in his shade. They will revive like the grain, and blossom like the vine. Their fragrance will be like the wine of Lebanon.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִתְכַּנְשׁוּן מִבֵּינֵי גָלוּתְהוֹן יַתְבוּן בִּטְלַל מְשִׁיחֲהוֹן וְיֵחוּן מֵתַיָא וְיִסְגֵי טוּבָא בְּאַרְעָא יְהֵי דָכְרָן טַבְוָתְהוֹן עָלֵיל וְלָא פָסֵיק כְּדוּכְרַן יַבְּבוֹת חֲצוֹצַרְתָּא עַל חֲמַר עַתִּיק דְמִתְנַסֵךְ בְּבֵית מַקְדָשָׁא.

ישובו יושבי בצלו – אמר ר׳ אבהו אלו הגרים שבאים וחסים בצלו של הקב״ה.

יחיו דגן – נעשו עקר בישראל כמה דאת אמר דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות.

ויפרחו כגפן – כמה דאת אמר גפן ממצרים תסיע.

דבר אחר: יחיו דגן – בתלמוד, ויפרחו כגפן באגדה, זכרו כיין לבנון אמר הקב״ה חביב עלי שמותן כיין המתנסך על גבי המזבח, ולמה נקרא שמו לבנון על שם ההר הטוב הזה והלבנון. תני ר׳ שמעון בן יוחאי על שם שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, רב טביומי אמר על שם שכל לבבות בו שמחים, הדא הוא דכתיב יפה נוף משוש כל הארץ, ורבנן אמרין על שם והיו עיני ולבי שם כל הימים.

ישובו יושבי בצלו – אותן שהיו כבר יושבים בצל הלבנון שדימה בו ישראל ובית המקדש ועכשיו גלו מעמו ישובו אליו.

זכרו כיין לבנון – כדוכרן יבבות חצוצרתא דעל חמר עתיק דמתנסך בבית מקדשא שהיו תוקעין בחצוצרות על הנסכים כשהלוים אומרים בשיר.

Those who dwelt in its shade shall return Those who already dwelt in the shade of the Lebanon, to which He compared Israel and the Temple, and now were exiled there from, shall return to it.

its fragrance shall be like the wine of Lebanon Jonathan renders: Like the remembrance of the blasts of the trumpets over the old wine poured for libations in the Temple. For they would blow the trumpets over the libations when the Levites would recite the song.

יושבי בצלו – של אותו אילן.

כנגד שאמר למעלה: גורן ויקב לא ירעם (הושע ט׳:ב׳), חזר וריפא כאן: יחיו דגן ויפרחו כגפן.

זכרו כיין לבנון – כיין של גפנים הנטועות בין עצי בשמים ולבונה שריחם קלוט בענבים. (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 110 בשם ״ולשון רשב״ם״)⁠¹

1. השוו רשב״ם הושע י״ד:ז׳, פירוש המיוחס לרשב״ם שיר השירים ד׳:ז׳-י״א ״וריח שלמותיך״ ו״כריח לבנון״, ד׳:י״ב-ט״ו ״גן נעול״, ה׳:ח׳-ט״ז ״כלבנון״, והערת ר״י קרא יהושע א׳:ד׳ המופיעה בכ״י וינה 23.

ישובו. אמר יפת: יושבי בצל הלבנון. ולפי דעתי: יושבי בצל ישראל, והם העבדים, שיהיו אכריהם וכרמיהם.

יחיו דגן, והקמות – כגפן.

וזכרו – ריחו, כדרך ״אזכרתה״ (ויקרא ב׳:ב׳). ויפת אמר: זכר גפנם למרחוק כיין לבנון.

זכרו כיין לבנון – פי׳: ריחו, ודומה לו: ״אזכרתה לי״י״ (ויקרא ו׳:ח׳).

ישובו – עוד ישבו בצלו, שלא יוכלו ליפרד ממנו מפני ריחו הטוב ופירותיו הטובים.

יחיו – ויקיימו לו שרשיו ויונקותיו

דגן – ומדי שנה בשנה.

ויפרחו – וירטבו שרשיו מדי שנה בשנה כגפן

זכרו – של אפרים שיזכרוני תמיד,

יהיה כאלו אני יין לבנון – המובחר, שאדם זוכר תמיד ומדבר בו מרוב מתיקתו וביסומו, כענין נזכירה דודך מיין (שיר השירים א׳:ד׳), כן יהיה לו לאפרים זכרון להזכיר חסדי אליו לאמר.

ישובו יושבי בצלו – ישובו לארצם ויהיו יושבים בצל האל.

יחיו דגן – יחיו עצמם בכל עת במצוות האל שיקיימו, כמו הדגן שמחיה את האדם ברוב. דגן חסר כ״ף הדמיון, וכמוהו לב שמח ייטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב), כי חטאת קסם מרי (שמואל א ט״ו:כ״ג), והדומים להם.

ואם תאמר יפסק טובם כמו הדגן שנפסק ויבש עד שיזרעו אותו פעם אחרת, לא אלא ויפרחו כגפן, כמו הגפן כי אחר שלקטו פירותיו אינו נפסק ויבש אלא יפרח שנה אחרת וכן בכל שנה ושנה.

זכרו כיין לבנון – ריחו, כמו אזכרתה לי״י (ויקרא ו׳:ח׳). אמר ריח יין הגפן שנמשלו ישראל לו, יהיה כריח יין לבנון שיש לו ריח טוב.

וראיתי בספר אסף הרופא כי יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ירושלם ויין הרי שומרון ויין כפתור מצרים, אלה היינות הם העליונים על כל מיני היין לריח ולטעם, אף למרפא. ומשל הריח יהיה השם הטוב שיהיה לישראל בכל העמים לעתיד.

ויונתן תרגם הפסוק כן: ויתכנשון מביני גלוותהון ויתבון בטלל משיחהון ויחון מתיא ויסגי טובא בארעא יהי דוכרן טבותהון עליל ולא פסיק כדוכרן יבבות חצוצרתתא על חמר עתיק דמתנסיך בבית מקדשא.

ויש מפרשים: ישובו – ינוחו כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).

יש מפרשים: יחיו דגן – שיהיה שנוי טבע בדגן לעתיד בבוא הגואל, שיחיו אותו כמו הגפן ולא יצטרכו לזרוע הדגן אלא פעם אחת כמו הגפן. וכיוצא בזה זכרו רבותינו ז״ל (כתובות קי״א:) בשנוי טבע שיהיה לעתיד בחטה.

יחיו דגן – כמו דגן.

ואז ישובו בצלו של לבנון הנזכר שהם ישראל כי בארצם היה הלבנון ולכן קראם יושבי בצלו שישובו בשובה ונחת בארצותם ויחיו דגן ויפרחו כגפן ולא יכשלו עוד במעשים רעים אבל זכרו ושמו וגבורתו של ישראל יהיה כיין לבנון הטוב. והמפרשים פירשו זכרו כמו ריחו מלשון אזכרתה לה׳ (ויקרא ו, ח).

ישובו – ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).

יחיו – ענין השבת הנפש מן החולשה ודומה לו עד חיותם (יהושע ה׳:ח׳).

דגן – כדגן ותחסר כ״ף הדמיון וכן ייטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב) ומשפטו כגהה.

ישובו יושבי בצלו – אלו שישובו ויחסו בצלו של מקום יהיה בשובה ונחת.

יחיו דגן – יחיו את עצמם בנחת ועדן כדגן המחיה את הבריות.

ויפרחו – ירבו פרחים.

זכרו – זכרון שמו יהיה כיין הגדל בלבנון המוזכר לשבח.

ישבו – היינו מן הגלות ישבו.

בצלו – זו ארץ ישראל.

יחיו דגן – זו בעת תחית המתים יעמדו בתורתם. הוא שנאמר והקיצות היא תשיחך (משלי ו׳:כ״ב) לעולם הבא, ז״ש יחיו דגן.

יפרחו כגפן – זו בנין בית המקדש, כמ״ש בחצרות יפריחו.

זכרו כיין לבנון – זו עולם הבא כמ״ש דשנים ורעננים יהיו (תהלים צ״ב:ט״ו).

יחיו דגן – כמו היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג׳).

ישובו – ומהם ישובו אלה שירצו להיות יושבי בצלו ר״ל בצל הלבנון, נבא שרבים מן הגולים ישובו לשבת בארץ ישראל ויקבעו דירתם בארץ הקדושה בצל הלבנון, והם יחיו דגן שיהיה להם שם דגן ללחם ביתם.

ויפרחו כגפן המתפשט למרחוק כי ירבו ויפרו שמה ויעשו פרי ותנובה.

זכרו – ר״ל זכרו של לבנון יהיה כיין לבנון – שגם אלה שלא ישובו לישב בצל הלבנון ולדור בא״י יזכרו תמיד בהלבנון כמו שזוכרים את היין של לבנון הטוב מאד ולא ימוש זכרונו מלב השותהו, כן יזכרו ההר הטוב והלבנון בכל תפלותיהם ויעלו את ירושלים על ראש שמחתם.

זכרו – ריחו, וכן יזכר כל מנחותיך (תהלים כ׳:ד׳) יריח כריח ניחוח, וכן נקראת אזכרה המנחה הנשרפת על גבי המזבח, וריח דבר יזכיר טעמו.

(ט) אֶפְרַ֕יִם מַה⁠־לִּ֥י ע֖וֹד לָעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא׃

Ephraim: "What have I to do any more with idols?⁠" I answer, and will take care of him. I am like a green fir tree; from Me your fruit is found.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יֵימְרוּן דְבֵית יִשְׂרָאֵל מַה לָנָא עוֹד לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא אֲנָא בְּמֵימְרִי אֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן דְיִשְׂרָאֵל וְאֶרְחֵים עֲלוֹהִי אֲנָא בְּמֵימְרִי אַעְבְּדִינֵיהּ כְּבִירְוָן שַׁפִּירָן דְמִן קֳדָמַי סְלִיחַ לִתְיוּבְתְּהוֹן מִשְׁתַּכְּחָא.

אפרים – יאמר מה לי עוד ללכת אחרי העצבים וישובו מעבודה זרה אני אענהו מצרתו.

ואשורנו – אראה בעניו.

אני כברוש רענן – אני לו נכפף להיות אוחז ידו בי כברוש רענן הנכפף לארץ שאדם אוחז בענפיו כלומר אהיה מצוי לו.

ממני פריך נמצא – והלא אני הוא שכל טובתך מאתי באה.

Ephraim will say, "What more do I need to follow the images?⁠" And they will turn away from idolatry. I will answer him I will answer him from his trouble.

and I will look upon him I will look upon his affliction.

I am like a leafy cypress tree I will bend down for him to hold his hand on Me as the leafy cypress which is bent down to the ground, which a man holds by its branches; i.e., I will be accessible to him.

from Me your fruit is found Am I not He? For all your good emanates from Me.

אפרים מה לי עוד לעצבים – לפי שאמר למעלה: חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד׳:י״ז), עכשיו יאמר: אפרים מה לי עוד לעצבים.

אני עניתי ואשורנו – אמר לו הקב״ה: אני אענה בתשובה, כאדם שלא יכול לעלות על האילן וכופף את ענפיו ואוחז בם ועולה, כמו כן אני סומך לישראל.

ממני פריך נמצא – כנגד שאמר למעלה: יבש פרי בל יעשון (הושע ט׳:ט״ז), חזר ואמר כאן: ממני פריך נמצא.

{אפרים מה לי עוד לעצבים –} אומר הקב״ה: מה לי עוד לעצבי אפרים, אם ייטיבו וישובו אלי אענה – אותן לקבל שוועתו ואשורינו – בתשובתו. ואני – לו, כברוש רענן – שהוא עב בענפיו ומצל, כן אהיה לו לסכך עליו מצרותיו, וממני ימצא פריך וטובתך. (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 111 בשם ״ורשב״ם פירש״)

אפרים. כאמרו אפרים: מה לי עוד – אין לי צורך אליהם.

אני אענהו, לתת לו כל חפצו, כדרך ״והכסף יענה את הכל״ (קהלת י׳:י״ט).

ואשורנו – לתת עיני לטוב עליו. עד שאשורנו.

נמצא שיהיה כברוש רענן. ואל תפחד בעבור שאין לברוש פרי, כי ממני פריך.

אפרים מה לי עוד לעצבים – פי׳: יאמ׳ הק׳: כשאמ׳ אפרים: מה לי עוד לעצבים, אני אענה לו, ואביט אותו.

וכשיאמ׳ אפרים: אני כברוש רענן – ידעו כי ממני נמצא הפרי, בשביל שיניחו העצבים.

מה לי עוד לעצבים – אין לי חפץ בהם,

שהרי אני עניתי – ונכנעתי ונשפלתי עליהם

ואשרנו – ואותו ראיתי

שאני כברוש רענן – על ידו. ואלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה (הושע ב׳:ט׳).

את זה תזכור, שהרי ממני פריך נמצא – שהייתי לך כטל.

אפרים – ואז יאמרו מה לי עוד לעצבים, כי בעוד^א שהייתי עובד אותם היה לי כל הרע, ועתה שאעבוד^ב אלהי יהיה לי כל הטוב שבעולם.

ואומר הקב״ה כשיאמר אפרים זה, אני עניתי ואשורנו – כלומר אביט אליו בעין רצון, הפך והסתרתי פני מהם (דברים ל״א:י״ז).

ומה אומר לו, אני כברוש רענן – אני אהיה לך כמו הברוש הרענן שכופפים ראשו אצל שרשיו, כן אני מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיהו נ״ז:ט״ו). ואם תאמר הברוש אינו עושה פירות, ממני פריך נמצא בכל עת ובכל זמן.

א. ״בעוד״ כן הוא בכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71: ״בעבור״.

ב. ״שאעבוד״ כן הוא בכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71: ״שעבדתי״.

אפרים – קריאה מהשם לעמנו.

וטעם: מה לי עוד לעצבים – כי הוא ית׳ רואה הכל.

ואמנם אומרו אפרים מה לי עוד לעצבים המפרשים פירשו שהוא דברי אפרים שיאמר מה לי עוד לעצבים לעבדם כי בעוד שהייתי עובד אותם היו לי צרות רבות ורעות ועתה שעזבתים ישמע אל ויענני, ופירשו אני עניתי ואשורנו שהם דברי הש״י כלומר אביט אליו בעין רצון ואענהו לתת לו כל חפצו מלשון והכסף יענה את הכל (קהלת י, יט), ויהיה עניתי עבר במקום עתיד, ואני אהיה להם כברוש רענן לשיתלוננו בצלי תמיד ואל יפחדו בעבור שאין לברוש פרי כי ממנו פריך נמצא, ויהיה א״כ הפסוק הזה לשעורין ול״נ לפרש כולו שהם דברי הש״י יאמר אפרים מה לי עוד לעצבים כלומר מה לי להוכיחך עוד על העצבים ולהודיעך גנותם ושאין בהם כח להציל אני עניתי דברתי וספרתי לכם כל זה וג״כ אני אשורנו להשגיח עליו לראות אם ישוב עוד לכסלת העצבים ועבודתם אם לא ואין אני משתנה כי אני כברוש רענן קיים עומד מבלי שנוי, ולכן דע לך שממני פריך נמצא והפרי הוא כפי מעשיך רוצה לומר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי הפרי על כל פנים נמצא כראוי.

רענן – העין בשוא ופתח ובלא מאריך ברי״ש.

לעצבים – הם העכו״ם.

עניתי – מלשון עניים ותשובת שאלה.

ואשורנו – ענין הבטה וראיה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).

כברוש – שם אילן.

רענן – ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א).

אפרים וגו׳ – ר״ל כשיאמר אפרים מה לי עוד לפנות אל העבודת כוכבים הלא עתה טוב לי מאז.

אני עניתי – ר״ל אז אני אענה לו על כל מה שישאל ממני.

ואשורנו – אסתכל ואשגיח בו לתת לו די מחסוריו.

אני כברוש רענן – ר״ל כמו ברוש הלח והרטוב שכופפין ראשו אצל שרשיו כן אני שוכן מרום ואני משפיל עיני להשגיח בך וכל פרי הצלחתך נמצא לך ממני.

אפרים מה לי עוד לעצבים – היינו היפך מ״ש ועבדתם אלהים אחרים. אמר הקב״ה לא אעכבנו עוד בגלות כי מה לי עוד לעצבים.

אני עניתי ואשורנו – היינו היפך מ״ש ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע (ישעיהו א׳:ט״ו).

אני כברוש רענן – ר״ל שנכפף להאחז ולדבקה בו. היינו כמ״ש ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (יחזקאל ל״ו:כ״ז). וז״ש ממני פריך נמצא.

אפרים – גם אפרים שהם עבדו ע״ז תחלה, יאמר אז מה לי עוד לעצבים – ויכיר שאין בה ממש.

אני עניתי ואשורנו – ואז אענה אותם על תפלותיהם ואשגיח עליהם מרחוק בהשגחתי, ומפרש מה שיענה להם, יאמר אליהם אני כברוש רענן אני דומה כברוש שענפיו רבים ומתפשטים ועליו רעננים תמיד עד שהיושב תחתיו ימצא מחסה מחום השמש ומסתור מזרם וממטר כי כן החוסה בי ימצא מחסה מכל פגעי הזמן בכל עת ובכל זמן, ולא תדמה שאני כברוש שאינו נושא פירות. כי ממני פריך נמצא – הפירות שנמצאים אצלך הם ממני, ר״ל שאני המשפיע גם את הטוב הגשמי והרוחני. ופריי פרי עץ חיים.

אפרים – יאמר מה אועיל בפנותי אל האלילים? ועל עצבים, עיין מה שכתבתי למעלה ח׳:ד׳.

עניתי – תשועתי תהיה לו כעניית דברים, ולא אסיר עוד עיני מהשגיח עליו (ואשורנו); עניתי לשון עבר, הבטחת ה׳ לא תחסר והיא כאלו נתקיימה כבר.

רענן – רֵעַ ענן, מתוך גבהו מודיע כי לחלוחית בו ולא ייבש, אבל אינו עושה פרי מאכל, ואתה תמצא פרי ממני.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵדָעֵ֑ם כִּֽי⁠־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם׃

Who is wise, that he may understand these things? Who is prudent, that he may know them? For the ways of Hashem are right, and the righteous walk in them; but the rebellious stumble in them.

מַן חַכִּים דְיִסְבַּר אִלֵין סוּכְלָתָן וְיֵדְּעִינוּן אֲרֵי תַקְנָן אוֹרְחָתָא דַייָ וְצַדִּיקַיָא דְהַלִיכוּ בָּהּ יֵחוּן בְּהוֹן בְּחַיֵי עַלְמָא וְרַשִׁיעַיָא יִתְמַסְרוּן לְגֵיהִנָם עַל דְלָא הֲלִיכוּ בְהוֹן.

כי ישרים דרכי ה׳ – שנו רבותינו אין עושין מחק של דלעת מפני שהוא מיקל, ולא של מתכת מפני שהוא מכביד, אבל הוא עושה של זית של אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע, ואין עושין המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר, ולא ימחוק בבת אחת שהוא רע למוכר ויפה ללוקח, ולא ימחוק מעט מעט שרע ללוקח ויפה למוכר, ועל כלן א״ר יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומרה אוי לי אם לא אומרה, אוי לי אם אומרה שמא ילמדו הרמאים, אוי לי אם לא אומרה שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאים במעשה ידינו, אמרה או לא אמרה אמר ר׳ שמואל אמרה מהאי קרא כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. דבר אחר מי חכם זה הקב״ה שנאמר ה׳ בחכמה יסד ארץ.

ויבן אלה – ויבן ה׳ אלהים את הצלע, נבון וידעם זה הקב״ה מגיד מראשית אחרית.

כי ישרים וגו׳ – אלו דברי תורה שנאמר פקודי ה׳ ישרים, כשם שהוא ישר להגיד כי ישר ה׳, וברא ישרים אשר ברא את האדם ישר, וצדיקים ילכו בם כגון אבות העולם ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, ופושעים יכשלו בם אלו שמרדו עליהם כגון נמרוד באברהם, ישמעאל ביצחק, עשו ביעקב, עמלק ביהושע, פרעה במשה.

דבר אחר: וצדיקים ילכו בם – אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. אמר ליה רבי לוי האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד, אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו, אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו וצדיקים ילכו בם, וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם, מי דמי אנן קאמרינן חדא דרך הכא שני דרכים, אלא משל ללוט ושתי בנותיו הן שנתכוונו לשם שמים וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם. ודילמא הוא נמי לשם מצוה איכוון, א״ר יוחנן כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר וישא לוט את עיניו וגו׳ כו׳, והא מינם קא ניים, תאנא משום ר׳ יוסי בר חוני למה נקוד על ה״א שבקומה מלמד שבשכבה לא ידע ובקומה ידע, מאי הוה ליה למיעבד מאי דהוה הוה, נפקא מינה בפניא אחרינא לא איבעי ליה למשתי חמרא.

מי חכם – בכם.

ויבן אלה – מי חכם בכם ויתבונן לתת לב לכל אלה וישוב אלי.

ופושעים יכשלו בם – בשבילם על שלא הלכו בהן, כן תרגם יונתן.

Who is wise and will understand these Who among you is wise and will ponder to put his heart to all these and return to Me?

and the rebellious shall stumble on them i.e., because of them, because they did not walk in them. Jonathan renders in this manner.

מי^א חכם ויבן אלה נבון וידעם – אמר הנביא לישראל: שני דרכים נתתי לפניכם את הטוב ואת הרע, צדיקים שיאחזו בדרכי י״י הטובים ילכו בם.

ופושעים יכשלו בם – ופושעים שלא יאחזו בם יכשלו בשבילם.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״ומי״.

מי. ׳מי׳ ישרת בעבור אחרת.

ואלה – הם דרכי השם. והטעם קשור: כי בשובכם אל השם – ירפא אתכם.

ופושעים הם היוצאים מהרשות, כמ׳ ״על כל דבר פשע״ (שמות כ״ב:ח׳), ״אז תפשע״ (מלכים ב ח׳:כ״ב). והמעות נפשו בדרך הישר יכשל. והשלים על דרך ״כי כשלת בעונך״ (הושע י״ד:ב׳).

מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם כי ישרים דרכי י״י וצדיקים ילכו בם.

(סיום) נשלם פירוש הושע, שבח לאל.

והנביא מסיים דבריו שאמר להם לשוב ולהכנע ולהזכיר טובותיו:

מי – שהוא חכם ויבין אלה.

כי ישרים – ונעימים הם דרכי י״י, בלי מכשול ונגף,

וצדיקים ילכו בם – כי יראו אחריתם טובה מאד,

ופושעים – נראה להם למכשולת, ולפי שאין רואים אחריתם אלא אחרי הנאות העולם הקרובה להם, וכאשר יראו שאין נהנין לאלתר כאשר הם נהנין מן הגזל והחמס והעריות אומרים לריק זכינו לבבנו ונרחוץ בנקיון כפנו ותוכחתינו לבקרים. ואין אלו דרכים ישרים. אלא האחרים הם טובים ויקרים.

מי חכם ויבן אלה – ובשהשלים הושע נבואתו אמר מי בכם חכם ויבין אלה התוכחות שדברתי עד הנה.

[כי ישרים דרכי י״י] – לא כאותם שאומרים לא יתכן דרך י״י, כמו שנאמר ביחזקאל (י״ח:כ״ה), כי^א אם תשובו בתשובה שלמה לא תזכרנה לכם עוונותיכם הראשונות.

וצדיקים ילכו בם – כי יכירו וידעו כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב:ד׳), ואם יראו צדיק ורע לו או רשע וטוב לו יחשבו כי הכל אמת ודרך ישר מהאל ית׳, כי הצדיק שאנו רואים אולי אינו צדיק בלבו כמו שהוא בנראה והאל בוחן לב וחוקר כליות או יסוריו לטובתו לעולם הבא שהוא עולם השכר. וכן הרשע אם^ב טוב לו אולי עשה קצת טובות ומשלם לו בחייו כדי שיאבד ברוב רשעו לעולם הבא כמו שכתוב בתורה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז׳:י׳).

ופושעים יכשלו בם – כי יאמרו אין מסדיר ומנהיג בעולם ואינניו בדרך ישר כי הצדיק יבואנו רע והרשע יבואנו טוב, לפיכך אינם שבים מרשעם וילכו אחרי תאות לבם ויכשלו ויאבדו.

ואדוני אבי ז״ל פירש ופושעים יכשלו בם, כאשר ישובו הפושעים לדרכי י״י, ולא היו רגילים בהם כמו הצדיקים, יכשלו בהם כאדם שאינו יודע הדרך, וזה נאמר על הפושעים שלבם עוד בדרך פשעם, אך השבים בלב שלם אל אלהיהם, יעזרם ויסמכם כדי שלא יכשלו, והצדיקים כמנהגם ילכו דרך סלולה וישרה.

ויונתן תרגם: וצדיקיא דהליכו בהון יחון בהון לחיי עלמא ורשיעייא יתמסרון לגיהנם על דלא הליכו בהון.

א. ״כי״, נוסף מכת״י אוקספורד 33, ובכת״י וטיקן 71 אינו.

ב. ״אם״ כן הוא בכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71: ״אמ׳⁠ ⁠⁠״.

מי חכם ויבן אלה – גם זה דברי השם או הנביא שהוא שלוחו כמותו ואין הבדל ביניהם בזה. ואמר לשון חכמה ובינה וידיעה, כסדר שלשת חלקי המוח, וזה דיוק גדול בכל ספרי הקדש שלנו, וגם דיוק גדול בכונת זה הפסוק.

(סיום) נשלם פרוש ספר הושע, שבח לאשר בו נשתעשע.

ומי שהוא חכם יבן אלה הדברים אשר אני דובר ואם הוא נבון ומבין דבר מתוך דבר ידע וישכיל כי ישרים דרכי השם בכל התוכחות האלה וצדיקים ילכו בהם ופושעים יכשלו בם, כי הנה כמו שהדרך הישר מגן הוא להולכי תום ואנשי השלום ישמחו ללכת בו לרוב העוברים והשבים עליו והרוצחים יפחדו מללכת בו וילכו ארחות עקלקלות ככה דרכי השם להיותם ישרים צדיקים ילכו בם ולא יכשלו, אמנם הפושעים יראו בהם מומם ולכן המה יכשלו בם כי לא יוכלו ללכת בהם. הנה זהו דעתי בפירוש הכתובים האלה והותרה בו השאלה השישית:

וחז״ל אמרו בויקרא רבה (א, ב) ישובו יושבי בצלו א״ר אבהו אלו הגרים שבאים וחסים בצלו של הקב״ה והוא גם כן פירוש נכון בכתוב, ובמסכת נזיר פ״ד (הוריות י, ב) דרשו כי ישרים דרכי ה׳ וגו׳ אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה עליו נאמר כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה עליו נאמר ופושעים יכשלו בם, רצו בזה שהמצות האלהיות צריכות כוונה טובה ומבלעדה אין בהם ממש כי אינם כמו המדות והמעשים המשובחים שמפאת עצמם ישובחו אבל כל השלימות והשפע אשר בפעל המצות הוא כשיעשה אותם האדם מפני שהשם צוה בהם והוא אמרם לשם מצוה: הנה נשלם פירוש ספר נבואת הושע והתהלה לאל יתברך:

ויבן אלה – בב׳ טעמים וכן במכלול דף צ״ה ועיין מ״ש בפ׳ קרח על ויוצא פרח ובפרשת ואתחנן על השמע עם.

מי חכם – כהתימו דברי תוכחותיו אמר מי שהוא חכם יבין אלה הדברי׳ ואם הוא נבון להבין דבר מתוך דבר ידע וישכיל אשר דרכי ה׳ המה ישרים אין בהם נפתל ועקש וצדיקים ילכו בהם כדרך מהלכם מבלי כשלון אבל הפושעים יכשלו בהם כאלו היה בהם מקום נפתל ועקש כי יצר מחשבות לבם יסלף להם הדרכים ולא כן אל הצדיקים המיישרים ארחותם.

מי חכם ויבין – היינו שיעלה ממדרגת חכמה אל בינה.

ונבון וידעם – היינו ממדרגת בינה אל דעת.

כי ישרים דרכי ה׳ – ז״ש יבין.

וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם – ז״ש וידעם כי דעת כולל שני דרכים, אבל בינה הוא עץ חיים.

חכם, נבון, וידעם – הבדל הענינים אלה וכלליהם התבאר באורך בפי׳ משלי.

מי חכם החכמה היא המקובלת, והבינה היא מה שאדם מוציא דבר מתוך דבר. ויוכל האדם להבין מתוך בינתו גם בדברים שאין לו קבלה מרבותיו, כמו ההיקשים השכליים שיעשה האדם עפ״י הדברים הבנוים על המושכלות ראשונות והמוחשות, אמנם בדבר שאין לשכל מבוא בהם, כמו לדעת הנהגת ה׳ והשגחתו וכל עניני האלהות א״א שיבינם האדם משכל אם לא יש לו הקדמות מקובלות שקבל בדרכי החכמה כמו הפנת התוריות והאמונות שקבל מפי הנביאים, ואז יוכל להבין דבר מתוך דבר מדברים שקבל בחקי החכמה, וז״ש מי חכם ויבן את אלה. וכבר התבאר אצלנו שאין על חקי החכמה מופתי הדעת, כי גדר הדעת הוא דבר שיש לו בו ידיעה ברורה, כמו דברים שהשיג בחושיו, אבל חקי החכמה לא ידעם מעצמו רק מי שהוא נבון וחקר בחקי החכמה להבין דבר מתוך דבר הוא יגיע בם לכלל דעת שידע ידיעה ברורה, ועז״א נבון וידעם – והוא כי ישרים דרכי ה׳ – שכל התלונת שמתלוננים על ההשגחה ממה שרואים צדיק ורע לו ורשע וטוב לו שידמה לנו רוע הסדר בהנהגה ושאין השגחה ושכר ועונש, מי שהוא מקובל בחקי החכמה שה׳ משגיח ושדרכיו טוב וחסד ורחמים אז יבין וידע שדרכי ה׳ מצד עצמם המה ישרים, ושרוע הסדר הנדמה לנו הוא מצד המונהגים, שהפושעים יכשלו בהדרכים הישרים מצד שלא ייטיבו צעדיהם בדרך הישר ובכ״ז אין חסרון בהדרך, רק בההולכים שאינם מישרים צעדיהם ללכת בדרכי יושר, אבל הצדיקים הם ילכו ולא יכשלו, ואמר זה נגד המתלוננים על הגלות ועל עונשי ה׳ את עמו שנראה כאילו עזבם אל המקרה וההפקר, שהחכמים והמבינים ידעו שהכל הוא בהשגחה ודרכי ה׳ ישרים צדיק וישר הוא.

ילכו בם – נקל להם לשמרם, והפושעים והעוברים על דת, קשה להם ללכת בם, ונכשלים תדיר בעון בעבורם, ושד״ל בביאורו לירמיה י״ח:ט״ו פירש ״יחשבו שאינם דרכים ישרים רק דרכי מכשלה ונזק, ויעזבו אותם״.

(סיום) תם.

טוב אחרית דבר מראשיתו, כי אחרי הגיון בשכל על דברי הנביא מתחלתם עד סופם יוכל אדם לשפוט עליהם נכונה ולדעת אם אמת בפי המבאר; ואם יקרא דבריו בתורת מוקדם יבוא ללמוד הספר בהנחות קבועות כבר בדעתו, ויראה הדברים ע״י שכל אחרים ולא ע״י עיני שכלו, וזה לא נכון לֶחָפֵץ לשפוט צדק בלי משוא פנים.

ואם תשיבני: כל שכן שאחרי קראו דעת המבאר על כל הספר יבוא לנזור אומר כהנחות מדריך שכלו!... לא כי! לפי שבהיות כל פסוק ופסוק לפניו נקל לו לשפוט אם דברי המבאר נכונים, מה שאין כן אם יקרא מאמר ארוך שדעותיו סדורות בסדר הגון, והוא לא ידע עוד טיב הספר, או לא ידעו בבירור, שאז בנקלה ימשך אחרי דעת המבאר.

ואם טיב הספר יכריח הכרח גמור לכתוב עליו איזה דבר בתורת מוקדם, יכתבהו ויעשה לו פתח דבר וגם אחרית דבר.

מכל מקום הלא טוב משניהם מי שבמשך ביאורו במקום הנכון יעיר שכל קורא דבריו להתישב על ענין זה או זה, שאז דבריו יעשו פרי; וכן היתה דעתי לעשות לכל ביאורי, ואם כתבתי עליהם הקדמה ארוכה או פתח דבר, מודה אני שעשיתי כן לדרוך בעקבות מבארים יקרים שקדמוני שקטנם עבה ממתני.

עתה קורא נעים דנני לכף זכות גם אם במה שאכתוב בתורת מאוחר על תרי עשר ספרים אלה לא אודיע לך חדשות, מכל שכן אם הגית בספר עצמו ושפטת עליו מדעתך ומדעת המבארים הגדולים שביארוהו לפני; וגם אם הצליחני האל יתברך לערוך לפניך איזה דבר חדש ונכון, ידעתי שלערך בינת קודמי אני כגמד העומד על שכם ענק, ורואה להלאה מגבול ראיית נושאו.

סוף דבר לספר הושע

סגנון ספר הושע קשה ההבנה מאד חוץ משלשת הסימנים הראשונים והסימן האחרון, שהראשונים בודאי אמרם וכתבם בראשית נביאותו שכן כתוב (א׳:ב׳) תחלת דבר ה׳ בהושע; ואולי גם האחרון הדומה לסגנון הראשונים אמרו וכתבו מקודם ונתנו אח״כ בסוף ספרו לפי שדבריו דברי תנחומים ומסיים בפסוק מי חכם וגו׳ שהוא סיום הגון ונחמד כולל כל יסוד מורא ה׳. ורשעת בני ישראל גדלה מאד בימי הנביא, הן בחובות שבין אדם למקום הן בחובות שבין אדם לחבירו, כנראה מכל ספרו, כמו שיארע תמיד בכל ממלכה אם ירבו בה המרדים והממשלת עוברת מגזע לגזע (כמו שהיה במלכות ישראל שבין י״ח מלכיה היו בה ט׳ ראשי גזע שהרגו מלכם ומלכו תחתיו) שתרבינה קטטות ושנאת חנם בין יושבי הארץ ומכל מעשה רע לא יסורו. ולב הנביא מר עליו מאד כי ראה וידע שבלכת בני עמו בשרירות לבם הרע, מלבד ענשי ה׳, בדרך טבע היו מושכים עליהם צרות רבות ונאמנות, וכח נפשם וגופם ואומץ לבם היו הולכים הלוך וחלוש עד נפלם בלי תקומה. ובעשות הדבר רושם חזק בנפשו, היה מוציא דברים מקוטעים מפיו, וע״י תנועת ידיו ומראה פניו היה משלים חסרון דבריו באופן שיובן אל אוזן שומעיהם; ואנחנו שלפנינו דבריו בלבד צריכים אנחנו לצייר נגד עינינו תמונת הנביא בדברו ולהבין ממנה מה שחסר מן הספר, וברוב הפעמים נכוון אל נכון, וגם אם לא נקלע תמיד אל השערה, זה לא ימנענו מהבין דברי הנביא, ולא בעבור זאת יהיו לנו דבריו כדברי ספר חתום. וגם שני נביאים אחרים ישעיה ומיכה שהתנבאו בימי הושע, כך הוא סגנון ספרם, להשמיט דברים נשמעים מהילוך הדיבור, ולשונם דומה ללשון ספר הושע, וגם הדמיונות והמשלים תדירים בשלשתם; ובכן יש להניח ששלשת הנביאים מבית מדרש אחד יצאו ומורה אחד להם בחכמת ההלצה.

ומלבד נבואות אלה שלפנינו אולי ניבא הושע נבואות אחרות מדעתו ורצונו, אבל מפי ה׳ לא ניבא; וכל ספרו יוכל להתחלק לשמונה חלקים, מסימן א׳ עד סימן ד׳ נבואה אחת, סימן ד׳ שניה לה, מסימן ה׳ עד סימן ח׳ נבואה שלישית, סימן ח׳ וסימן ט׳ כל אחד לעצמו נבואה אחת, מסימן י׳ עד י״ג נבואה אחת, סימן י״ג אחת, ושובה ישראל אחת; ובימי אחד מן מלכי יהודה, הנזכרים בראש הספר דבר באזני העם האחת ובימי בנו האחרת, אבל דבריו רובם ככולם לנוכח מלכות ישראל, א״כ כל נבואותיו בימי ירבעם בן יואש נאמרו, ותיבות דבר ה׳ אשר היה אל הושע נראה שרצונם זהו כל דבר ה׳ לו ואין עוד זולתו.

ויש בספר הושע רמזים למאורעות בלתי ידועות לנו, כי כותבי ספרי מלכים ודברי הימים קצרו מאד בסיפוריהם ושלחו קוראם הצמא לדעת יותר אל ספרי דברי הימים למלכי ישראל ויהודה שאבדו ממנו (חבל על דאבדין ולא משתכחין!)

סוף דבר נוכל להניח בלי דאגה שיכחשו דברינו כי במעט דבריו שלם גם נביא זה מסת נדבת שכלו לחכמת לשון הקודש; א״כ יבורך שמו וזכרו בפי כל אוהביה שביניהם יתפארו להחשב גם כותב ביאור זה ושני חביריו.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון