×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙א נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃
Tell me, O you whom my soul loves, where you pasture, where you make your flock rest at noon. For why should I be as one that veils herself beside the flocks of your companions?
א. שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙ =א (געיה)
• ל=שֶׁ֤אָהֲבָה֙ (אין געיה)
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
כַּד מְטָא זִמְנֵיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיָּא לְמִפְטַר מִן עָלְמָא אֲמַר קֳדָם יְיָ גְּלֵי קֳדָמָךְ דְּעַמָּא הָדֵין עֲתִידִין לִמֵחָב וּלְהַלָּכָא בְּגָלוּתָא כְּעַן חַוִּי קֳדָמַי אֵיכְדֵין יִתְפַּרְנְסוּן וְיִשְׁרוֹן בֵּינֵי עַמְמַיָּא דְּקַשְׁיָן גְּזֵירָתְהוֹן כְּחֻמְתָא וּכְשָׁרָבֵי שִׁמְשָׁא דְּטִיהֲרָא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וּלְמָא דֵין יְהוֹן מְטוּלְטְלִין בֵּינֵי עֶדְרֵי בְּנוֹי דְּעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל דִּמְשַׁתְּפִין לָךְ טָעֲוָתְהוֹן לְחַבְרַיָּא.
[א] הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי – רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן פָּתַר קְרָיָה בְּמשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג׳:י׳), אָמַר לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: בִּי אֲדֹנָי (שמות ד׳:י״ג), כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יְכוֹלִין לְהֵעָשׂוֹת, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּכָל הָאֻכְלוּסִין הַלָּלוּ, כַּמָּה חָיוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי אֲנוּנַס הִתְקַנְתָּ לָהֶם לַחָיוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת שֶׁבָּהֶן. אֵיכָן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר כָּאן, הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֻמָּה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֻמָּה שֶׁנָּתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיהָ, אֵיכָה תִרְעֶה בִּימוֹת הַחַמָּה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא אָמַר שֶׁלֹא אֶהְיֶה כָּאָבֵל הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹטֶה עַל שְׂפָמוֹ וּבוֹכֶה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה (ויקרא י״ג:מ״ה).
דָּבָר אַחֵר: שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה – שֶׁלֹא אֶהְיֶה כְּרוֹעֶה זֶה שֶׁנִּכְנְסוּ זְאֵבִים בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וּבִקְּעוּהוּ, וְעָטָה אֶת בִּגְדוֹ וְיָצָא, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם (ירמיהו מ״ג:י״ב). עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ, כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל חֲבֵרֶיךָ, וְיִשְׁאָלוּנִי עַל עֶדְרֵיהֶן, מָה אֲנִי מְשִׁיבָן.
הגידה לי שאהבה נפשי – זה משה שאמר למקום הגידה לי האיך אני רועה את העם הזה האיך אני מנהיגם והאיך אני מרביצם והאיך אני מפרנסם והאיך הם עומדים במלכיות שנמשלו לשרב ולצהרים ומה המקום משיבו [ח] אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן. היציאה אתה יודע מה אני עתיד לעשות להם בעקב. א׳מ׳ל׳ ארבעים יום חררה קיימת בידם במדבר ויש אומרים ארבעים שנה לקיים מה שנאמר ובני ישראל אכלו [את המן] ארבעים שנה (שמות ט״ז:ל״ה) שהיתה חררה שיוצאת בידם ממצרים קיימת עד בואם אל ארץ נושבת (שם) ואף לעתיד לבא המקום עושה להם נסים לקיים מה שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים (הושע ב׳:י״ז). א״ר ישמעאל לא נגלה המקום אלא לאחר שלשה ימים הסיך עליהם הענן על משכנות הרועים.
הגידה לי שאהבה נפשי – ר׳ יוחנן בר׳ סימון בשם ר׳ חנינא פתר קריא במשה, בשעה שאמר לו הקב״ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר משה וכי דברים הללו יכולים ליעשות איני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו, כמה חיות יש בהם, כמה מעוברות יש בהם, כמה מניקות יש בהן, כמה קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהם, כמה מיני (דקדוקים) [רקיקים] התקנת להם. הגידה לי אומה שאהבה נפשי אומה שנתתי נפשי עליה.
איכה תרעה – בימות הגשמים, איכה תרביץ בצהרים בימות החמה.
שלמה אהיה כעוטיה – רבי חלבו בשם רבי הונא שלא אהיה כאבל הזה שהוא יושב ודומם, כמא דאת אמר ועל שפם יעטה.
דבר אחר: שלא אהיה כרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ובקעוהו ועטה בגדו ויצא, כמא דאת אמר ועטה הרועה את בגדו, על עדרי חבריך כשאבוא אצל חבריך אברהם יצחק ויעקב וישאלוני על עדריהם מה אני משיבן. רבי ברכיה פתר קריא במשה יפקוד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר, אמר לפניו רבש״ע הודיעני איזה רועים תעמיד עליהם, איכה תרעה בימי המלכיות, שלא תהא אומתך בצרה ועדרי חבריך ברוחה, ורבנן אמרין שלא יראו בניך צרתם צרה ויטעו מאחריך, א״ל הקב״ה למשה אם לא תדעי לך היפה בנשים היפה שבנביאים, א״ר יוסי בר חנינא נמשלו נביאי ישראל בנשים, מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינם מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מן הקב״ה.
אכ׳ברני יא אלד׳י אחבת נפסי, אין תרעא אין תרבץ׳ פי אלצ׳הירה אלמכאפאה באלסלאמה, חתי אכון כאלמשתמל עלי קטעאן אצחאבך.
מי שאהבה נפשי! הגד לי, היכן אתה רועה, היכן אתה רובץ בצהרים המתוגמלים בבטחה, כדי שאהיה כמו המתעטף על עדרי חבריך.
הגידה לי – הגידה לי אתה שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים הגמולה בשלום, כדי שאהיה נספח (ומצטרף) לעדרי חביריך (ומלת שלמה נמשכת אחר בצהרים).
הגידה לי שאהבה נפשי – עכשיו חוזר ומדמה אותה לצאן אשר עלא הרועה. אומרת כנסת ישראל לפניו כאשה לבעלה: הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה את צאנך בין הזאבים הללו אשר הם בתוכם, ואיכה תרביצם בצהרים – בגלות הזו שהיא עת צרה להם כצהרים, שהוא עת צער לצאן.
שלמה אהיה כעטיה – ואם תאמר: מה איכפת לך, אין זה כבודך שאהיה כאבילה עוטָה על שפם בוכייה על צאני.
על עדרי חביריך – אצל עדרי שאר הרועים שהן רועים צאן כמותך, כלומר בין גדודי האומות הסמוכים על אלהים אחרים ויש להם מלכים ושרים מנהיגים אותם.⁠ב
א. כן בכ״י לוצקי 778, וינה 220. בכ״י לייפציג 1: ״על יד״. בכ״י מינכן 5: ״אהובה על״.
ב. בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״בסיגנון זה דבר זכריה: חרב על רועי ועל גבר עמיתי (זכריה י״ג:ז׳) – שחיברתיו אלי לשמור את צאני כמותי.⁠״
Tell me, you whom my soul loves – The Holy Spirit now repeatedly compares her to sheep that is endeared to the shepherd. The congregation of Yisroel says to Him, as a woman to her husband, "Tell me, You Whom my soul loves, where do You pasture Your flock [i.e., Bnei Yisroel] among these wolves1 in whose midst they are? And where will You rest them at noon, in this exile, which is a distressful time for them, like noon, which is a distressful time2 for the flock?⁠"
For why should I flit about – And if you ask, "What does it concern You?⁠" It is not complimentary for You that I3 should be like a mourner, who veils herself over the lip, weeping for my sheep.⁠4
Around the flocks of your companions – Near the flocks of the other shepherds, who pasture flocks as You do; i.e., among the flocks of the nations, who rely on other deities, and who have kings and princes leading them.
1. I.e., the nations.
2. Because of its intense heat.
3. I.e., Bnei Yisroel.
4. I.e., weeping over the plight of my people.
הגידה לי – כנסת ישראל מבקשת לפני המקום ואומר׳ רבונו של עולם הגידה לי שאהבה נפשי אותך כענין שנאמר ואהבת את יי׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. שאפ״י אתה נוטל את נפשי אני אוהבת שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.
איכה תרעה איכה תרביץ בצהריםאיכה תרעה – בימות המשיח. איכה תרביץ את צאנך בצהרים. אלו שתי צרות הגלות חבלי משיח שהם דומין לשרב זמן שהחמה מכה בראש האדם הוא זמן שאין שלום לכל בשר ליוצא ולבא אין שלום מה יעשו ישראל באותן הימים באי זה זכות ינצלו מאותן הצרות.
שלמה אהיה כעוטיה – שי״ן מלה לעצמה כמו שאתה מדבר עמו. ופירושו אשר למה אהיה כעוטיה כרועה שבקעו זאיבים את עדרו ועטה בגדו והלך והכל מסיחין עליו עדרי חביריך קיימין ושלך נבקעו והוא בוש ונכלם מדבריהם. ר׳ חלבו בשם ר׳ הונא או׳ שלא אהיה כעוטיה כאבל הזה שהוא עוטה על שפם ודומם. כך ישראל כיון שהאריך עליהם הגלות וכלו כל הקיצין היו יושבין ומשתוממין ואין להם פה להשיב לאומות כענין שנאמר אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. ואו׳ נאלמתי לא אפתח פי אתה עשית.
הגידה לי – עתה היא מדברת עם אוהבה ומספרת: כך אמרתי לו, וכך השיבני, אם לא תדעי לך (שיר השירים א׳:ח׳), הגידה לי.
עכשיו היא מדברת ומדמה את עצמה לעדר צאן,⁠1 ואומרת לו אוהבי אשר אהבה וחיבבה נפשי אותך, הגידה לי באיזה מקום תרעה אותי ובאיזה מקום תרביצני בצהרים – כחום היום ואלכה שם, אשר למה אהיה צאן גולה ומטלטלת לטלטל ולילך אצל עדרי צאן חביריך הרועים, שאין תשוקתי ללכת כי אם למקום שתרעה.⁠א
דימיון לכנסת ישראל המתפללת ואומרת לפני הקב״ה: הודיעני חוקיך ומצותיך לידבק ביראתך, ומדוע אהיה מטלטלת וגולה בין האומות ללכת לעבוד את הגוים האלה.
כעטייה – לשון מטולטלת,⁠2 כמו: הנה י״י מטלטלך טלטלה גברב ועטך עטה (ישעיהו כ״ב:י״ז).
1. בדומה בפירוש רש״י.
2. ולא כפירוש רש״י.
א. כן בכ״י בודפשט. בכ״י המבורג, סנקט פטרבורג: שתרצה.
ב. כן בכ״י סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג (חסר גבר): טלטל.
TELL ME – Now she speaks as if she is talking to her lover and says, "Thus I said to him and thus he answered me: 'If you don't know [I] will tell you.'"1
Now she likens herself to an animal of the flock and says to him, "You, whom my soul loves, tell me where you will pasture me, where I may rest at noon when the sun is hot that I might graze there. Why must I be as one of the flock, exiled and wandering among the flocks of your companions, the shepherds? I do not desire to go anywhere but to the place in which you shall pasture [your flock].⁠"
The allegorical meaning of this verse refers to the Assembly of Israel who prays before the Holy One saying: "Tell me your laws and commandments that I might cleave to your service. Why must I wander in exile among the nations and serve these peoples?⁠"
STRAYS = The word implies motion2 as in the verse "The Lord is about to shake you" (Isaiah 22:17).
1. This comment integrates the meanings of verses 7 and 8.
2. According to Rashi the word means "covered". Rashbam's explanation is the correct one.
איכה תרעה – יש אומרים: כעינין איכה הם, כטעם איפה הם (בראשית ל״ז:ט״ז).
שלמה – השי״ן מקום ׳אשר׳, כמו שאתה מדבר עמי (שופטים ו׳:י״ז).
כעטיה – יש אומרים: מדלגת ואמר כי כן ויעט העם (שמואל א י״ד:ל״ב).
ויש אומרים: נכלמת, כמו ועל שפם יעטה (ויקרא י״ג:מ״ה).
והנכון בעיניי: שהוא מן ועטך עטה (ישעיהו כ״ב:י״ז), כבגד יעטה (תהלים ק״ט:י״ט).
חזרה לדודה ואמרה לו הגידה לי אנה תרעה צאנך ואנה תרביצם, ואני אשוב רועה ואפחד שאתערב עם עדרי חבריך הרועים.
She turns to her beloved and says, Tell me where thou feed thy flock and where thou makest them to rest, then, shepherd, I will turn, for I rather fear I may get mixed with the flocks of thy fellow shepherds.
ואחר כן חזרו בתשובה כמו: וישמע אלהים את נאקתם (שמות ב׳:כ״ד). וזה הוא הגידה לי עיקר מצותיך שאתה רועה ישראל ולא אתערב עם המצריים.
And afterwards they repented, as is said, ‘And God heard their groaning’ (Exodus 2:24); and this is the meaning of tell me, tell me the principles of thy commandments, for thou art my shepherd, and then I shall not mix with the Egyptians.
שאהבה נפשי – יחסר מקום הקריאה כמו אתה.
איכה תרעה – הצאן.
איכה תרביץ – אותם.
ויש אומרים: שעניינו שאלת המקום כמו איכה הם.
שלמה – השי״ן כמוא ׳אשר׳.
כעטיה – מתערבת והיא פועלת, מן ויעט העם אל השלל (שמואל א י״ד:ל״ב).
ויש אומרים: חוטפת והוא רחוק.
ויש אומרים: נגרעת מן ויעט בהם (שמואל א כ״ה:י״ד).
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״מקום״.
וחזרה לרועה ואמרה לו: הגידה לי אי זה מקום תרעה ותרביץ, כי אני רוצה לשוב וארדוף אחריך.
הגידה לי – שחזרו בתשובה וישאלו: איך היתה רועה האבות ונאחז דרכם,⁠א ולא נתערב עם אלהים אחרים שיאמרו שהן כמוך. וזה עניין על עדרי חבריך.
א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״דרכם״.
ונראה שהגידה לי: שאהבה נפשי איכה תרעה ואיכה תרביץ – והיכן ואיכה תרעה המקנה והיכן תרביץ המקנה בצהרים.
שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חביריך – אשר למה {אהיה} ר⁠{ו}⁠דפת אחריךא במרוצה כמו עופות.
על עדרי חביריך – מנהג המלך היוצא מביתו, אין אשתו יוצאה עמו. כי אם יום, או ליום באו, ליום שלישי, וכך היתה הזאת מדברת לש⁠{ל}⁠מה: הגידה לי כשתצא מביתך היכן תשכון עם חיילותיך ואדעה תחנותיך ולא אהיה רודפת אחריך במסילות ולמחנות אחרות.
על עדרי חבירך – אנשי השרים שהם חביריך.
כעטייהב – כמו: ותעט אל השלל (שמואל א ט״ו:י״ט).
א. בכ״י: אחריה.
ב. כן בפסוק. בכ״י: בעטייה.
הגידה לי שאהבה נפשי – מבקשת אני ממך: אתה דודי שאוהב אותי, שיגיד לי באיזה מקום אתה רועה כל היום, כי רוצה אני לצאת מאומנותי שאני נוטרה כרמים ולהיות רועה כמותך, כדי שאוכל לדבר עמך ולשבת אצלך באהל רועי שלך. ואין זה בשת אם אשה רועה, שכן בנות מדין ולבן רועות. ואם אין לרצונך להודיעני איכה אתה רועה כל היום, לפי שאתה ירא מריעיך הרועים כמותך, הודיעני איכה תרביץ בצהרים – בשעה שהשמש בצהרים ומכה אותך על ראשך, ואתה הולך ורובץ תחת אחת השיחים, שיש שם צל ושם מקום הדר ומוצנע, ואוכל לבא אליך ולא יראוני הרועים.
שלמה אהיה כעטיה – כגולהא ממקום למקום לבקשך על עדרי חבריך – והם מגרשים אותי ממקום למקום, כמו שמצינו בבנות מדין: ויבאו הרועים ויגרשום (שמות ב׳:י״ז).
עטיה – גולה, כמו: הנה י״י מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה (ישעיהו כ״ב:י״ז).⁠1
פירוש אחר: עטיה – כמו: כאשר יעטה הרועה בגדו (ירמיהו מ״ג:י״ב), פי׳: לובשת בגדים צואים כמנהג הרועים, כדי שלא יכירוני הרועים כשאני שואלת להם איפה אתה רועה. אבן עזרא.⁠2
1. בדומה במיוחס לרשב״ם.
2. פירוש דומה במקצת מופיע כ״והנכון בעיני״ בפירוש אחד של ראב״ע.
א. בכ״י: בגולה.
הגידה לי – ועתה חוזרת להיות משתוקקת על חשוק שלה.
שאהבה נפשי – אותו שנפשי חומדת ואוהבת.
איכה תרעה ואיכה תרביץ – העדר שלך בצהרים, לאָן אבקשך ולאָן אמצאך.
שלמה אהיה כעוטיהשלָמה – פורק״י בלע״ז. אהיה כעוטיה – לבקשך על עדרי חביריך – ויחשבוני עוטיה וילגלגו בי.
עוטיה – חומדת אנשים ומחזרת אחריהם, כמו: ותעט אל השלל (שמואל א ט״ו:י״ט), וכן: ויעט בהם (שמואל א כ״ה:י״ד) – קראם בלָעים חומדים לאכול סעודות אחרים.
וי״א: מטולטלת, הנה {י״י} מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה (ישעיהו כ״ב:י״ז).⁠1
1. בדומה במיוחס לרשב״ם.
הגידה ליהגידה לי דברי תורה. הגיד״ה אותיות עם הכפולים1. לי – יום מתן תורה2. הגידה אותיות הגיד ה׳ – ה׳ חומשי תורה.
איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים – ב׳ איכה רמז לב׳ חורבנות שיאמרו איכה. איכה תרעה את ישראל בגלות, איכה תרביצם בתוך המלכיות3 שנמשלו לשרב4 ולצהרים.
דבר אחר, תרביץ לית5, איך תבנה להם את ירושלים בספירים ובאבנים טובות6 המאירות כצהרים, כמו שנאמר ״צהר תעשה לתיבה״7, זו אבן טוב8, אף כאן בצהרים – אבנים טובות. נאמר כאן תרביץ, ונאמר להלן ״מרביץ בפוך אבניך״9, וזהו תרביץ בצהרים.
דבר אחר, תרביץ בצהריםאיכה תרביץ עמך בחום היום הבא, שנאמר ״כי הנה היום בא בוער כתנור״10, וזהו בצהרים.
תרביץ גי׳ שבת – לרבוץ בשבת במנוחה. תרביץ בצהרים שלמה ר״ת שבת.
דבר אחר, איכה תרביץ – שתהיה עמנו בצרותינו כביכול. תרביץ אותיות בצרתי. בצהרים – בתוך המלכיות. בצהרים – בה׳ צרים, ד׳ מלכיות וגוג הרי ה׳ צרים. שלמה אהיה כעוטיה – למה אהיה עוטה עפר בגלות, וזהו כעוטיה. על עדרי חביריך – זהו הגליות, כמו שנאמר ״כי נשבה עדר ה׳⁠ ⁠⁠״11.
1. (פי׳ גי׳ ך״ז אותיות עם מנצפ״ך. דה״ט)
2. (פי׳ לי גי׳ ארבעים - יום למתן תורה [שמות כד:יח, מנחות צט:]. דה״ט)
3. שיר השירים רבה, תרגום
4. ראה מדרש לקח טוב
5. (במסורת)
8. רש״י
הגידה לי שאהבה נפשי השין היא במשמעות אשר, כמו השין של ״ששזפתני״ ו״שקמתי״ (שופטים ה:ז) ו״שה׳ אלהיו״ (תהלים קמד:טו). ודומה לכך השין של ״שַלמה אהיה כעטיה״, ומן הראוי היה לה [לאות שין] להיות בסגול אך היא נוקדה בפתח גדול כמו ״עד שַקמתי דבורה״ (שופטים ה:ז). יש מקרה אחד שהיא נוקדה בקמץ באופן יוצא מן הכלל וזהו ״שָאתה מדבר עמי״ (שופטים ו:יז). המילה ״שאהבה״ היא פנייה, ללא מילית המציינת פנייה, כלומר ״הו אתה שאהבה נפשי״.
איכה תרעה איכה תרביץ כוונתו היא ״איפה״, שכן ״איכה״ היא [מילת] שאלה לגבי מצב, ואילו כאן השאלה היא לגבי מקום כמו ״איפה לקטת״ (רות ב:יט), והסיבה שהוא אמר ״איכה״ היא משום שסוד העניין הוא שאלה על אופן ההנהגה ושפיעת ההשגחה ושליחת הצורות לכל מי שמגיע לו לפי מה שמגיע לו. שהרי זהו מבין הסודות הנסתרים והתובנות היקרות ורמות המעלה, כוונתי לאופן שבו החומרים מקבלים את השפעת ה⁠[שכל] הנפרד והנהגתו. ״תרביץ״ הוא פועל יוצא גזור מעניין ״כרע רבץ״ (בראשית מט:ט), ו⁠[המושא שלו] חוזר אל הצאן שאותם הוא רועה.
שלמה אהיה כעטיה נוטה, זונה, כלומר: מדוע זה תניח לי לנטות ממטרתי האמיתית שהיא אתה, שהרי אינני יודעת היכן אתה שוכן ודבר זה מאלץ אותי לנטות לצדדים ולשאול על אודותיך בכל עדר ואת כל רועה. יש אומרים שמעניין זה נגזר ״ויעט אל השלל״ (שמואל א יד:לב). ויש אומרים שמשמעותם [של הפסוקים] היא כמו ״מדלג על ההרים״ (שיר השירים ב:ח) והוא זינוק וקפיצה. ויש אומרים ש⁠[״עטיה״ היא] מבויישת כמו ״ועל שפם יעטה״ (ויקרא יג:מה). ויש אומרים: כמו עטופה בבגד, כמו ״מעיל צדקה יעטני״ (ישעיהו סא:י), ״עוטה אור כשלמה״ (תהלים קד:ב), כלומר: אם אדע היכן משכנך ומקומך לא אעטוף ואחזיק אחרים, כלומר לא אתערבב עם עדרים של חבריך האחרים. הפירוש הראשון טוב יותר ומתאים יותר לעניין.
הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך – זה מאמר השכל ההיולאני אל השכל הפועל המשלים אותו והמוציא אל הפועל. והוא על דרך המשל על דרך ויאמר יי׳ אל השטן והדומה לו. ואמר זה כמתרעם שעם המונעים אשר לו לפי מה שזכר בפסוקים הקודמים הנה בכאן ג״כ מונעים אחרים ימנעוהו מהשלמות והוא שהוא לא ידע מה היא ההצלחה ולא ידע ג״כ הדרך אשר בה יגיע אל שלמותו והצלחתו. ולזה אמר הגידה לי מה הוא הדבר שאהבה נפשי רצוני וחשקי בו בטבע ר״ל ההצלחה כי זה בלתי ידוע לי בתחלת הענין. גם הגידה לי איכה תרעה נפשי רצוני איכה תקבל מזונה והוא המושכלות והכוונה בזה שיודיע הדרך אשר בה תגיע אל זה השלמות. איכה תרביץ בצהרים ר״ל איכה תנוח לגורלה שהוא תכלית האור המיוחס לה כמו שבצהרים יהיה אור השמש בגבורתו. והכוונה בזה שעם השגתה המושכלות והוא מה שיושכל מאלו הדברים תחלה הנה בכאן השגה היא הולכת מהלך השלמות מאלו המושכלות כאלו תאמר חכמת האלהות ובאופן ההשגח׳ בה מהספק ומהמבוכה ולזה אמרה שיודיעה איך יהיה זה. או יהיה הרצון באמרו איכה תרעה איכה תנהיג שאר כחות הנפש כי השכל הוא הרועה שאר כחות הנפש ומנהיגם. או ירצה לו נתנה זאת הממשלה בשרש הבריאה. והוא מבואר שזאת ההנהגה המתוקנת ר״ל הנהגת השכל שאר כחות הנפש לפי מה שראוי היא הצעה להגיע האדם אל שלמותו האחרון. ויהיה לפי זה הביאור הרצון באמרו איכה תרביץ בצהרים שיודיעה הדרך אשר בה תגיע אל ההצלחה כי זה נעלם בתחלת הענין כמו שקדם. שלמה אהיה כעוטיה ר״ל כגולה על דרך ועוטך עטה או כמתכסה על דרך ועל שפם יעטה כמי שיש לו בושת וצער שהוא מכסה פניו. ורצה באמרו חבריך שאר הכחות הפועלים לא שהם שוים אליו אלא שיחסם אל בנות ירושלים כיחס השכל הפועל אל השכל ההיולאני ומזה הצד קראם חבריו. מצורף לזה שאי אפשר הגעת האדם אל שלמותו אם לא יהיו כל אלו הכחות חברים לשכל ר״ל שיכונו כלם הגעת השלמות ותהיינה פעולותיהם במה שיישיר אל זה השלמות לבד. והכוונה בזה למה אהיה מנהגת עדרי חבריך רצוני למה אהיה מתעסקת בפעולות המיוחסות אל הכחות ההם אשר הם בלתי מיוחסות לי וימנעו פעולותי המיוחסות לי אשר הם השלמות האמתי. וזה שאם לא אדע התכלית המכוון בי ולא הדרך אשר יובילני אליו לא יתכן שאשתדל בשלמותי ותהיינה פעולותי כלם במנהג עדרי חבריך עם מה שהם מושכים אל פעולותיהם כאמרה שמוני נוטרה את הכרמים.
הגידה לי שאהבה נפשי – היתה אומרת לש״י, רבון העולם, אתה [הוא]⁠1 שאהבה נפשי, ר״ל בקרב לבי, אעפ״י שבין הגויים איני יכולה להראות אהבתך. הגידה לי, ר״ל אמור לי.
איכה תרעה איכה תרביץ - ר״ל איכה תתאפק ותחריש כל זה הזמן שאני בגלות, ואיכה לשון תמיהה, ר״ל איך יסבול הטבע דבר כזה, ואיך תסבול אתה שלא תרעה צאנך, ואיך תסבול שלא תרביץ בניהם בצהרים, שהיא שעת החום ושריפת השמש, רמז לצרת הגלות. והרועה איך תסבול שלא תרעה ותרביץ צאן עמך, ותהיה עמהם בבית מקדשך כ״כ זמן.
שלמה אהיה כעוטיה – ר״ל מדוע אתהלך נעה ונדה בתוך הגויים: ומלת כעוטיה כמו ותרד העינהא (בראשית כ״ד:ט״ז). ר״ל למה אתהלך [אנה בהיותי]⁠2 בתאותך, כעוף3 מתעופפת באויר ואין לה ישוב:
על עדרי חביריך - ר״ל על האומות, כמו בין האומות, שהם עדרי חביריך, ר״ל עדרי השרים והמזלות, שהם חברים לש״י בהנהגה, שנתן להם הש״י והיכולת על האומות4. וז״ש שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חביריך:
1. בכ״י: הוה.
2. בכ״י: בהיותי אנה.
3. רבינו מבאר ׳כעוטיה׳ משורש ׳עַיִט׳, ע״ד ׳וירד העיט׳, בראשית ט״ו י״א, ועיין מלבי״ם.
4. לקמן ב׳ ג׳ כתב רבינו: כן יש שינוי גדול בלתי מוגבל מן הש״י לצבא המרום, כי ג״כ בדברו ובמאמרו משפיעים בזה העולם התחתון, אבל אינם משפיעים מבלי רצונו, והוא יכול עליהם, והם כאין נגדו וכו׳. ועיין רמב״ן ויקרא י״ח כ״ה.
א. כן בכ״י. אך אולי צ״ל: ״וירד העיט״ (בראשית ט״ו:י״א).
ואחרי התנצלותה זה חזרה לדבר כנגד חשוקה ואם אינו בפניה ואמרה הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שאלך שם אל מקום שבתך. וטעם שאלתי זאת כדי שלא אהיה כעוטיה לבקש ולשאול על עדרי חביריך רק אליך אל נכון.
ולכן אני משתוקקת להם לכן הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה בחכמה ובעיון ע״ד שנאמר (ירמיהו ג׳) ורעו אתכם דעה. ואיכה תרביץ בהנהגת החיים שהנהגתך בכל היא כמו השמש בצהרים וזולתך הנה ההנהגה היא כאשר ימשש באפלה: שלמה אהיה כעוטיה על מנהיגי המדינות אשר נקראו בתורה (שמות כ״ב) האלהים, אלהים מי כמוך, והוא אומר על עדרי חבריך. או שתאמר כן על שתהיה הנהגתה ממנו יתברך לא על ידי האמצעיים העליונים.
{בקשת השפעה מהמשפיע החיצוני}
הגידה שאהבה נפשי – הורה בהמשפיע אשר מחוץ נשתטח לפניו ישפיע עליו, כי ידע כי לא תושג זאת החכמה רק במסורת וקבלה כאשר ביארנו ראשונה, ויראה ששאל מהמשפיע שיאיר שכלו בשלשה דרושים נפלאים אף מן השכל הפעליי אשר לנו.הראשון שלמות הנהגתו הטבעית, על דרך ׳הודיעני נא את דרכיך׳ (שמות לג, יג), וזהו איכה תרעה. והשני איך משדד אותו הטבע, כענין ׳והוצאתי את השמש׳ בצהרים׳ (ישעיה יג, י), ׳וילן שם כי בא השמש׳ (בראשית כח, יא), ומכה מצרים התשיעית, וזהו איכה תרביץ בצהרים. השלישי והוא הידוע הנראה בהנהגה מ׳רשע וטוב לו׳ (ברכות ז.) ו׳צדיק מט לפני רשע׳ (משלי כה, כו), וזהו שלמה תהיה כעוטיה על עדרי חבריך. ולהיות הדרושים האלה שלשה נכנסים ונאהבים אל השכל, אמר הגידה לי שאהבה נפשי, ופירש ואמר איכה תרעה. או שקרא אל המשפיע נכסף מהנפש, לרמוז לדברי הרב (מורה נבוכים ג, נא) שצריך נפש מניעה ושכל מצויר גם כוסף ותשוקה על ידה יגיע הנפש אל בעל נפש להשיג מהחשוק הדבר המצוייר הנכסף. ומשיב:
[דיבור עדת ה׳ אליו]:
הגידה לי. אחר שהגיד ביטול טענת האומות1, התחיל המחבר בדברי עדת ה׳ אליו2 ותשובותיו, על דרך דברי אוהבת עזובה עם אהובה3, ואמר:
הגידה לי שאהבה נפשי. אתה ה׳ אבינו4 ׳שאהבה נפשי׳ אף על פי שהמעשים מקולקלים5, הגד לי, איכה תרעה את התלמידים דיעה והשכל6, איכה תרביץ את ההמון תחת חכמי הדור, שיתנהג על פיהם7, בצהרים, בזמן שיהיו שני בני היצהר8 חולקים בהלכה, וכל אחד מהם מאיר דבריו בטעם הגון, כמו שיקרה ׳בצהרים׳ שחצי האור במזרח וחציו9 במערב10, וזה קרה בסיבת ש׳כרמי שלי לא נטרתי׳ (פסוק ו)⁠11, ולא שימשו כל צרכם12: שלמה אהיה כעוטיה. כעוטה על שפה13, שלא אדע את מי אשאל ויודיעני דבר אל נכון14: על עדרי חבריך. ׳על עדרי׳ אותם החברים החולקים ותלמידיהם שהם שלך15 ואומרים אלו ואלו שהם דברי אלקים חיים16:
1. שהיו יכולים לטעון שיש משוא פנים בכך שה׳ יאיר פניו לישראל יותר משאר האומות.
2. אל ה׳.
3. שאהובה עזב אותה, והיא מתחננת אליו לשוב אליה. וכעי״ז כתב רש״י, אלא שכתב שהמשל הוא כדרך אשה לבעלה.
4. ׳הגידה לי - יחסר מקום הקריאה, כמו אתה׳ (אבע״ז).
5. כמו שנתבאר (פסוק ה-ו) ׳כי גם שאני שחורה במעשים כמותן, מכל מקום אני נאוה בידיעת האל יתברך ואהבתו ויראתו יותר מכל זולתי וכו׳, [ולכן] אל תביטו ראייה מצד המעשים שהם מקולקלים לדון אותי לכף חובה על מחשבת הלב׳. ובלקח טוב: ׳כנסת ישראל מבקשת לפני המקום ואומרת, ריבונו של עולם, הגידה לי שאהבה נפשי אותך, כענין שנאמר ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, שאפילו אתה נוטל את נפשי אני אוהבת, שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה׳.
6. ע״פ לשה״כ בירמיהו (ג טו) ׳וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל׳. ו׳תרעה׳ הוא פועל יוצא, כלומר ׳איכה תרעה את הצאן׳ (אבע״ז). ולפירוש רבינו ׳איכה׳ מתפרש ׳איך׳, ולא ׳היכן׳.
7. כלומר, איך יכניעו את המון העם להיות נשמעים להוראות גדולי הדור, ו׳תרביץ׳ לשון רביצה, כאילו שהם רובצים מתחת הגדולים, כלומר נכנעים אליהם. ובזה יישב את כפילות הפסוק, ׳איכה תרעה׳ מוסב על התלמידים שהם מלמדים אותם, ו׳איכה תרביץ׳ על כל המון העם שאינם לומדים מהם, אך נכנעים אליהם ושומעים מהם הוראות מעשיות בהלכה. וכ״כ בעל העקידה: ׳איכה תרעה - בחכמה ובעיון, על דרך שנאמר ורעו אתכם דיעה, ואיכה תרביץ – בהנהגת החיים׳.
8. ע״פ לשה״כ בזכריה (ד יד) ׳אלה שני בני היצהר׳, וע״פ לשה״כ כאן ׳צהריים׳, ו׳צוהר׳ הוא דבר המאיר, ובזכריה שם פירש רבינו שבני היצהר הם ׳מלך וכהן גדול, שכשהם כתיקונן יהיה לישראל אור והצלחה׳, הרי שהכוונה לשני גדולי הדור. [ושם מפרש ׳יצהר׳ שמאירים ומשפיעים טובה לישראל, ואילו כאן נקט שמאירים את טעמם].
9. נוסח הדפוס: ׳שחצי מאיר במזרח וחציו מאיר במערב׳.
10. הרד״ק בספר השרשים כתב שעל שם זה נקרא אמצע היום ׳צהריים׳, לשון זוגי, וכ״כ הרמב״ן (שמות יב ו) ׳ואחר הבוקר יקרא העת צהריים וכו׳, והוא מלשון ׳צוהר תעשה לתיבה׳ (בראשית ו טז), כענין זוהר, ויזכיר בהן לשון רבים, בעבור שהן שתים, והנה הם שני צהרים, או מפני שיצהירו כל הצדדין, כי בבוקר האור במזרח, ובערב הוא במערב, ובאמצע היום בגובה הרקיע מאיר לכל הצדדין׳. ובדרך משל, כאשר שני בני ה׳יצהר׳ מאירים דבריהם כל אחד בדרכו נקרא גם ׳צהריים׳. וראה מש״כ רבינו בבראשית (א א) לפרש תיבת ׳שמים׳ - ׳וכל סימן הרבים עם קדימת פת״ח מלעיל יורה על שנים שוים׳, שבלשון רבים מוסיפים אותיות ׳ים׳ בסוף התיבה, ואם הניקוד לפני היו״ד בפת״ח כמו ׳רַגְלַיִם׳, המשמעות היא שתי רגליים הדומים ושוים זה לזה, וכן כאן לשון ׳צהריים׳. וראה ע״ד זה באבע״ז בקהלת (י יח) בשם רבי משה הכהן.
11. שלא עסקתי בתורה ובמצוות שהם הכרם שלי.
12. כמו שאמרו בסוטה (מז:) ׳משרבו זחוחי הלב - רבו מחלוקת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות׳. הרי ששורש המחלוקות בין ׳בני היצהר׳ היא שהגדולים עצמם לא שימשו כל צרכם ולכן אינם מסכימים זה עם זה בהלכה, וכנסת ישראל שואלת מאת ה׳ איך יכנעו ויקבלו המון העם מגדולי הדור כאשר כל אחד מהם פוסק באופן אחר ומביא ראיות לדבריו, וכל זה מחמת קושי הגלות שגרמה להם שלא יכלו לשמור את כרם של ישראל, כלומר לעיין היטב ולשמש תלמידי חכמים ככל הראוי. וראה מש״כ רבינו בקהלת (ד יב) ׳והחוט המשולש - ואם יהיו שלושה מתווכחים יחד למצוא אמיתת איזה דרוש, לא במהרה ינתק, יקרה על המעט מחלוקת ביניהם, כי בין שתי דעות הפכיות יבוא השלישי ויכריע׳. הרי שכאשר יש שלושה, יש פחות מקום למחלוקת, לכן אמר כאן שהמחלוקת תתעורר ׳בצהריים׳, כשהם שניים. ובמש״כ רבינו ׳וכל אחד מהם מאיר דבריו בטעם הגון׳, רמז לדברי הרמב״ם (הל׳ ממרים פ״א ה״ד) ׳משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל, זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו, זה אוסר וזה מתיר׳, והמהרש״א בסנהדרין (פח:) כתב ׳שימוש תלמידי חכמים הוא שורש ומקור ללימוד התורה על בוריה וכו׳, ונעשה תורה כשתי תורות שזה מטהר וזה מטמא זה מתיר וזה אוסר, וכל אחד מהם נותן טעם להחזיק דבריו כמש״כ הרמב״ם, ודעת כל אחד מהם נראית כתורת אמת׳.
13. ע״פ לשה״כ בויקרא (יג מה) במצורע ׳ועל שפם יעטה׳, שינהג כמתאבל, והשי״ן של ׳שַלמה׳ בא במקום ׳אשר׳ (אבע״ז), אשר למה אהיה כמתאבלת. וכן הוא בשהש״ר ׳שלמה אהיה כעוטיה, רבי חלבו בשם רבי הונא אמר, שלא אהיה כאבל הזה שהוא עוטה על שפמו ובוכה, הד״א ועל שפם יעטה׳.
14. במו״ק (טו.) ׳ועל שפם יעטה, שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו, שיהא כמנודה וכאבל ואסור בשאילת שלום׳, הרי שדין ׳ועל שפם יעטה׳ היינו שלא ידבר, ועדת ה׳ אומרת כאן שאינה יודעת את מי לשאול, כמי שפיו מכוסה ואינו יכול לדבר.
15. ׳חבריך׳ הם שני תלמידי החכמים שכינה רבינו ׳בני היצהר׳ החולקים זה על זה, ו׳עדרים׳ שלהם הם תלמידיהם, ונקראו ׳חברים׳ כי הם חברים זה לזה על אף שחולקים, ונקראו ׳חביריך׳ לפי שכולם של ה׳.
16. תלמידי כל אחד מן החכמים אומרים כי דברי רבם הם דברי אלקים חיים, וגם בזה מבאר למה נקראו ׳חבריך׳, כי כל אחד אומר שדבריו הם דבריך. [והלשון מושאל מלשון הבת קול על מחלוקת בית הלל ובית שמאי שבזמנם רבתה המחלוקת, כמובא לעיל בסמוך מגמרא בסוטה, ושם נאמר ש׳אלו ואלו דברי אלקים חיים׳]. נוסח זה הוא ע״פ כת״י מ׳, אך בשאר הכת״י והדפוסים: ׳שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך - על עדרי אותם החברים החולקים ותלמידיהם שהם שלך ואומרים אלו לאלו שהם דברי אלקים חיים, ובכן אהיה כעוטיה על שפה, שלא אדע את מי אשאל ויודיעני דבר אל נכון׳.
שאהבה נפשי. ש ה׳ בטעם בקריה וסימנהון שֶׁ֤אהבה נפשי עד שׁ֤המלך במסבו שׁ֤הביאתיו אל בית אמי שׁ֤הנחלים הלכים שׁ֤הימים הראשונים היו טובים סימן אמב״ני זה מצאתי במסורת כ״י.
איכה – הוא כמו אנה וכן איכה הוא (מלכים ב ו׳:י״ב).
תרביץ – ענין השכיבה לנוח.
בצהרים – מלשון צוהר ואורה והוא חצי היום.
שלמה – אשר למה, השי״ן הוא במקום אשר.
כעטיה – ענין הפרחה ושטיפה כמו ותעט אל השלל (שמואל א ט״ו:י״ט).
הגידה לי וגו׳ – כאילו תשלח אמריה אל החשוק ותאמר אליו אתה החשוק שנפשי אוהבת אותך, הגידה לי אנה תרעה את הצאן ואנה תרביצם בעת הצהרים, (כי אז היא העת להרביץ הצאן לנוח), וכאילו תאמר הודיעני מקומך ואבוא אני אליך לרעות עמך בצאן.
שלמה – אשר למה אהיה כמשוטת אנה ואנה על עדרי הרועים חבריך, לחפש עד אשר אמצאך והנמשל הוא שאמרה כנסת ישראל פתח לבי לדעת אמתותך ויכלתך, למען אהיה נמשכת אחריך ודבוקה בך, למה אהיה שוטטת כדעת חוקרת ונבוכה.
משל:
הגידה – הרעיה מדברת אל דודה העומד אחר הקיר. [אחר שלא יכלה עתה להתיחד עמו מפני בנות ירושלים השומרות] מבקשת יודיע לה מקומו איה תמצאהו בעת תמצא ידה לברוח מהיכל המלך. וז״ש הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, ר״ל כי הרועה לפעמים ירעה את הצאן, ולפעמים ירבץ והוא בעת הצהרים שאינו יכול לרעות מפני תוקף השמש, אז ירבץ, ובעת הרעיה כ״א רועה לבדו במקום מיוחד, ועז״א איכה תרעה. ובעת הרביצה יתאספו כל הרועים אל מקום אחד שיש שם צל ושם ירביצו את הצאן לנוח מעט, ועז״א איכה תרביץ בצהרים על עדרי חבריך ר״ל אצל עדרי חבריך [ומ״ש שלמה אהיה כעוטיה, הוא מאמר מוסגר ר״ל כי למה אהיה פה כעוטיה ומכוסה ומטורפת [מלשון עוטה מעיל או מלשון עיט על עוף הטורף] תחת יריעות שלמה וחדריו הלא אני למודה להיות חפשי על השרון ועל הררי בתר.
מליצה:
הגידה – הרעיה השמיימית מדברת אל דודה העליון העומד אחר כותליה. (אחר שלא יכלה עתה להתיחד עמו בדבוק נבואיי מפני כחות החומר המאפילים עליה) מבקשת יודיע לה מקומו. ר״ל ילמדהו איך ישכיל אמיתתו ע״י הדרישה והחיפוש בדרכי העיון והמחקר: והנה הרועה הגדול ב״ה לפעמים ירעה ולפעמים ירבץ. רצוני. שהנהגת ה׳ ורעייתו את הצאן רצה לומר צבאותיו ובריותיו וכל החיים יהיה בשני בחינות. לפעמים ינהגם הנהגה השגחיית שלא באמצעות הטבע והמזל ומנהיגים אחרים, רק ירעה צאן עמו בהשגחתו הפרטיית ויחלק שפע לכל א׳ כפי מחסורו וזה במשל שרועה את הצאן בעצמו, ולפעמים כשאין הדור זכאים ינהיגם ע״י הטבע והמזל ומשטרי שמים אשר גבל בששת ימי הבריאה. וזה ימליץ שאינו רועה רק מרביץ, שבעת הרביצה לא יקבלו הצאן מאת הרועה שפע וחיות ומזון חדש רק ינחם באופן שיתקיימו ע״י החיות ומזון שקבלו כבר, וכן בעת שליטת הטבע והמזלות לא יוסיף ה׳ שפע חדש רק ירביץ צאן הבריאה על אופן שלא יחסר מאתם החיות והשפע שגבל בעולמו בעת הבריאה. והרביצה הזאת תהיה בצהרים, ר״ל בעת שליטת המזלות ותוקף השמש אשר הוא ראש אל משטרי שמים וככבי אור ומזלות. והנה בעת הרעיה וההשגחה יראה וישגיח לבדו ואין זר אתו. אבל בעת הרביצה ירביץ על ואצל עדרי חבריו, כי אז נמצאו לו חברים רועים ועדריהם שהם הככבים והשרים העליונים המרביצים צאנם איש איש כפי פקודתו: והנה בקשה נפש שלמה להכיר ולמצוא את דודה ה׳ בשני מיני ההנהגות האלה (ומ״ש שלמה אהיה כעוטיה הוא מאמר מוסגר, ר״ל למה אהיה מכוסה ומעוטפת במכסה הענן והערפל בין צללי הגויה שהיא בית שלמה הלא אני למודה להיות משכלת ויודעת ורבת פעלים).
הגידה לי וגו׳ – בדמיון לבה תדמה שאהובָהּ אינו מלך גדול ונשא, רק רועה כמוה, ושואלת לו ״איכה תרעה בבקר ובערב, ואיכה תרביץ צאנך לצל בשעת הצהרים?⁠״ ובמלכים ב׳ ו׳:י״ב מצאנו אֵיכֹה בחולם להוראת אֵיפֹה, וכאן איכה בקמץ להוראה עצמה.
שלמה – כי מדוע.
כעטיה – כזונה המכסה פניה (פרשת וישב); ויש מי שסבר שהתיבה הפוכה והראוי כּטֹעֲיָה, ושרש טעה בטי״ת במקום תי״ו שהוא מלשון חכמים נמצא באחד מאחרוני ספרי תנ״ך, ביחזקאל י״ג:י׳ הטעו את עמי.
הגידה לי וגו׳ – ר׳ יהודה ב״ר סימון ור׳ ברכיה פתרו מקרא זה במשה, שאמר להקב״ה, רבש״ע, הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך אחרי, מאי משמע, הגידה לי וגו׳, אומה זו שנתתי נפשי עליה איכה תרעה – בימות החמה, איכה תרביץ בצהרים – בימות הגשמים,⁠1 איכה תרעה בימי מלכיות, איכה תרביץ בצהרים בשעבוד מלכיות, אמר ליה הקב״ה, צאי לך בעקבי הצאן וגו׳.⁠2 (מ״ר)
שלמה – מהו שלמה, רבי עזריה אומר, שלא אעשה למה בעיני חביריך על עדריהון3 שלא יהא חילול שמים כשעדר בניך בצרה ועדרי חביריך ברוחה.⁠4 (שם)
שלמה אהיה כעטיה – ר׳ חלבו בשם רבי הונא אמר, שלמה אהיה כעוטיה – שלא אהיה כאבל הזה שהוא עוטה על שפמו ובוכה כמש״נ (פ׳ תזריע) ועל שפם יעטה. (שם)
שלמה אהיה כעטיה – שלא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ובקעוהו ועטה את בגדו ויצא, היך מה דאת אמר (ירמיהו מ״ג) ועטה את ארץ מצרים.⁠5 (שם)
שלמה אהיה כעטיה – רבנן אמרי, שלמה אהיה כעוטיה, שלא יראו בניך שצרתך צרה ויטו מאחריך וידבקו בעדרי חביריך, היך מה דאת אמר (תהלים צ״ד) היחברך כסא הוות.⁠6 (שם)
על עדרי חביריך – כשאני הולך אצל חביריך וישאלוני על עדריהון מה אני משיבן.⁠7 (מ״ר)
1. יחס ימות החמה להפעל מרעה מפני שהם מסוגלים למרעה, וימות הגשמים לרביצה ג״כ מפני שהם מוכשרים לזה.
2. יתכן דסמיך בלשון תשובה זו על מ״ש בספרי ברכה עה״פ ויראהו את כל הארץ שהראה לו פרנסי כל דור ודור, והפרנסים מכונים בשם עקבי הצאן, מפני שהעם הולכים לרגלם ובעקבם, וא״כ הוי זה תשובה לשאלתו מי ומי הרועים וכו׳ וכן הוא בתרגום, וע״ע בפסוק הבא השייך לענין דרשה זו.
3. תרגום תהו – למה, וכן תרגם ויהבלו (מלכים ב י״ז ט״ו) והוו ללמה, ור״ל שלא אהיה נעשה להבל וללמה בעיני אוה״ע שנקראים חבירים, כבאות הסמוך.
4. אוה״ע מכונים בשם חבר ע״ש הכתוב בתהלים (צ״ד כ׳) היחברך כסא הוות [עי׳ בסמוך אות קי״ד], וע׳ בגיטין י״ז א׳ ברש״י ותוס׳ שעמלו בבאור שם חברי במ״ש שם והאידנא דאתו חברי, ולפי מש״כ דהוא כנוי לאוה״ע עולה הענין שם כהוגן.
5. וסיפא דקרא כאשר יעטה הרועה את בגדו.
6. ופירש״י שם היוכלו להדמות לך האומות היוצרים צלמים ומסכים של עמל, וע׳ משכ״ל אות קי״ב.
7. כאן מכוין בשם חבריך לאברהם יצחק ויעקב, ע״ש הכתוב רעך ורע אביך אל תעזוב, ועדריהון כנוי לישראל.
כעת חוזרת היא לדבר אל החשוק ופונה אליו1, הַגִּידָה לִּי אהובי2 שֶׁאָהֲבָה וחיבבה3 נַפְשִׁי, היכן מקומך ואבואה אליך4, אֵיכָה – היכן5 תִרְעֶה את הצאן?⁠6 אֵיכָה – היכן7 תַּרְבִּיץ – תתן לו לנוח8 בַּצָּהֳרָיִם כחום היום?9 הגידה לי ואלך לשם10, שַׁלָּמָה – למה שֶׁאֶהְיֶה11 כְּעֹטְיָה – כמשוטטת12 עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ לחפש אותך עד אשר אמצא אותך בין הרועים13:
1. מצודת דוד. ורש״י ביאר שרוח הקודש ממשילה זאת לצאן החביב על הרועה.
2. רשב״ם, מצודת דוד.
3. שם.
4. מצודת דוד. והכונה לכנסת ישראל שמבקשת מהקב״ה ואומרת, רבונו של עולם שאהבה נפשי אותך, כענין שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, שאפילו אתה נוטל את נפשי אני אוהבת אותך, שנאמר (תהלים מד, כד) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, הגידה לי באיזה זכות ננצל מחבלי משיח, לקח טוב.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. מצודת ציון.
8. שם.
9. והיינו שכנסת ישראל אומרת לפני הקב״ה כאשה לבעלה, איך אני נמצאת בין האומות כצאן בין זאבים, ואיכה תרביצם בצהרים בגלות הזה שהיא עת צרה להם כצהרים שהיא עת צרה לצאן, רש״י.
10. רשב״ם.
11. מצודת ציון.
12. מצודת דוד. ולקח טוב ורש״י ביארו כאבילה. והיינו שעם ישראל הם כמו אבל שעוטה על שפם ודומם, כיון שהאריך עליהם הגלות וכלו כל הקיצין היו יושבין ומשתוממין ואין להם פה להשיב לאומות, לקח טוב.
13. מצודת דוד. והנמשל, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה פתח ליבי לדעת אותך כדי שאהיה דבוקה אחריך ולא אהיה מחפשת ונבוכה, מצודת דוד. ורש״י ביאר שכנסת ישראל מבקשת מהשי״ת שינהיג אותה ולא תהיה כאבילה בין אומות העולם שיש להם מלכים ושרים המנהיגים אותם.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144